## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/1)

(1) בא לבאר את איסור סתם יינם, לאחר שביאר עד כה את מצות ארבע כוסות [ב"הלכות פסח בקצרה"]. והמלים "וּמפני שראיתי" מורות שאינו פותח בענין חדש לגמרי, אלא זהו המשך לדבריו הקודמים אודות ארבע כוסות. וכן האריך בביאור איסור זה בנר מצוה [קכב.-קלה:], ודרוש על התורה [נו.-סד:]. וכן נגע בזה בקיצור בנצח ישראל פכ"ה [תקלז.], נתיב התוכחה ס"פ ג [ב, קצח:], ואור חדש פ"ג [תרצב.], ויושלבו בהערות הבאות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/2)

(2) פירוש - ב"ש וב"ה אסרו סתם יינם [שבת יז: (כשגזרו י"ח דבר)], ועוד אמרו [ע"ז לו.] שכבר דניאל גזר עליו. ולהלן [לאחר ציון 42] יבאר את השלשלות האיסור מדניאל עד לתלמידי ב"ש וב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/3)

(3) לשון הרמב"ם [הלכות מאכלות אסורות פי"א ה"ג] "יין הגוים שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך, והוא הנקרא 'סתם יינם', אסור בהנייה, כמו יין שנתנסך. ודבר זה מגזירות סופרים הוא. והשותה מסתם יינם רביעית, מכין אותו מכת מרדות". והשו"ע [יו"ד סימן קכג ס"א] פסק כרמב"ם. והרמ"א [שם] כתב: "ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, י"א דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה. וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו". והמהר"ל סובר כרמב"ם. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/4)

(4) דבריו צריכים ביאור, שהרי כל איסורי רבנן הם מעבר למה שהתורה אסרה, ומה מדגיש במלים "הרי החמירו בו יותר מדברי תורה לאסור סתם יינם בהנאה". ועוד קשה, הרי יין שנתנסך לע"ז אף מדברי התורה נאסר בהנאה [תוספות ע"ז כט: ד"ה יין, מאירי וריטב"א שם, רמב"ן בהשגות לסה"מ ל"ת קצד, חינוך מצוה קיא, חידושי הר"ן ע"ז נט:], וסתם יינם נאסר משום גזירת יין נסך גמור, וכפי שכתב הטור [יו"ד סימן קכג ס"א] "יין שנתנסך לכו"ם אסור בהנאה, וחכמים גזרו על סתם יינן משום בנותיהן, ואסרוהו אף בהנאה. אף על פי שלא עשו כן בשאר הדברים שגזרו עליהם, והטעם כיון שיין נסך גמור אסור בהנאה, עשו סתם יינם כאילו ודאי נתנסך". וכן התוספות [ע"ז נז: סד"ה לאפוקי] כתבו "מיהו קשה, היאך נתיר סתם יינן בהנאה [משום שבזמן הזה אין רגילין לנסך לע"ז], כיון שגזרו על סתם יינן משום בנותיהם [ע"ז לו.], והא גם עתה שייך זה הטעם. ויש לומר, דמאי דגזרו על סתם יינן לאסור בהנאה יותר מפתם ושמנם, היינו משום דשכיחי לנסוכי לעבודה זרה. אבל עתה שבטל ניסוך, שאינם יודעים בטיב עבודה זרה, דיו להיות כפתם ושמנם, או כבישולי גוים, לאסור בשתיה ולא בהנאה". ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמה שכתב "הרי החמירו בו יותר **מדברי תורה** לאסור סתם יינם בהנאה" אין כוונתו לדברים האסורים מן התורה, אלא לשאר איסורי חכמים, וכמו איסור פתן ושמנן, שנאסרו באכילה ולא בהנאה, וכפי שציינו התוספות והטור הנ"ל. וכן התוספות [ע"ז כט: ד"ה יין] כתבו "ודאי עיקר גזירה דסתם יינן משום בנותיהן הוא. מיהו לא היו אוסרין אותו בהנאה מטעם זה, מידי דהוה אפתם ושמנם. אלא עבדו רבנן לסתם יינן כיין נסך גמור שנתנסך לע"ז, שאסור מן התורה". וכן תוספות [שבת יז: ד"ה על] כתבו "הקשה ריב"א, מאי שנא שהחמירו טפי ביין לאסור בהנאה מפת ושמן". ובדרוש על המצות [נו:] הביא דברי תוספות אלו, וביאר שם מדוע סתם יינם נמשך אחר יין נסך. ובהמשך שם [נז:] כתב: "היין שנגע בו עכו"ם נתנסך לע"ז, כי נמשך מעצמו לע"ז... ולכך אסרו אותו יין שנגע בו עכו"ם בהנאה, ואילו פתן ושמנן אין בהם דבר זה, שלא אסרו אותם בהנאה". וראה להלן הערה 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/5)

(5) וזו מצוה הבאה בעבירה, וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/6)

(6) "הלוקח יין של גויים לארבע כוסות הנה הוא מבטל ההבדל הזה אשר ישראל מובדלים מן האומות. ובארבע כוסות הוא מעיד על ההבדל שהשם יתברך לקח ישראל לעם מיוחד, שהרי ארבע כוסות נגד ארבע לשונות של גאולה... ולפיכך הוא מעיד שקר בעצמו" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/7)

(7) פירוש - החטא האחרון שהזכיר [לקיחת סתם יינם לארבע כוסות] הוא הכבד ביותר. והוא על פי הפסוק [ישעיה ח, כג] "והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים", וכתב הרד"ק [שם] "והאחרון הכביד - המגלה אותם, והוא סנחריב, הכביד עליהם והגלה אותם שאר השבטים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/8)

(8) על פי ישעיה [ה, יח] "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה", ופירש רש"י [שם] "הוי מושכי העון - גוררים יצר הרע עליהם מעט מעט. בתחילה בחבלי השוא, כחוט של קורי עכביש, ומשנתגרה בהם מתגבר והולך, עד שנעשה כעבות העגלה, שקושרין בו את הקרון למשוך". ומקורו מהגמרא [סוכה נב.]. וכך גם כאן, דהלוקח סתם יינם לארבע כוסות עובר שלשה חטאים, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/9)

(9) לפני כן [לפני ציון 3] כינה יין זה "סתם יינם", ומעתה מכנהו "יין נסך" [וכן יעשה בהמשך]. וכן הרמב"ן בהשגות לסהמ"צ [ל"ת קצד] מכנה סתם יינם "יין נסך" [ראה להלן הערה 43]. והוא על פי דברי הגמרא [ע"ז לד.] "יין נסך דרבנן". ושם [נו.] "שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/10)

(10) כמו שאמרו [ב"ק צד.] "הרי שגזל סאה של חטין, טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך. אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר [תהלים י, ג] 'בוצע ברך נאץ ה''". וזה שייך גם בלוקח סתם יינם לקידוש הבדלה וארבע כוסות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/11)

(11) ק"ק, שהגמרא [ב"ק צד.] הביאה על כך את הפסוק [תהלים י, ג] "בוצע ברך נאץ ה'" [הובא בהערה הקודמת], ומה ראה להביא פסוק אחר. ואולי משום שהפסוק "בוצע ברך נאץ ה'" אינו מבאר הטעם שזה נחשב לניאוץ, אך הפסוק "העם המכעיסים אותי על פני" מבאר את הניאוץ שיש בדבר. ולא מצאתי מי שצירף פסוק זה ["העם המכעיסים אותי על פני"] לביאור "אין זה מברך אלא מנאץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/12)

(12) כמו שנאמר [דברים ו, כה] "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו". ובעל הטורים [שם] כתב "המצוה הזאת לפני ה' אלקינו - מלמד שהמצות באות ומעידות לפני ה'". ורומז למאמר חכמים [ע"ז ב.] "כל מצות שישראל עושין בעולם הזה, באות ומעידות להם לעולם הבא". ולמעלה פס"ו [לאחר ציון 55] כתב: "[ה]מצות הם חבור העלה בעלול על ידי גזירותיו ומצותיו, במה שהעלול מקבל גזירת ומצות העלה". וכבר השריש השל"ה [מסכת יומא פרק דרך חיים תוכחות מוסר (טז)] ש"מצוה" הוא מלשון "צוותא", שפירושו התחברות מקיים המצוה עם נותן המצוה. והשל"ה שם מביא שאותיות "מצוה" הן אותיות שם הויה [כאשר שתי האותיות הראשונות (מ"ם וצד"י) מתחלפות ליו"ד ה"א עפ"י החלוקה של א"ת ב"ש, ומקורו בתיקוני זוהר עג.]. וכן כתב האור החיים [ויקרא יח, ד], וז"ל: "הראת לדעת כי בעשות המצוה נעשה האדם מרכבה לשכינה". והמסילת ישרים פי"ט כתב: "צריך האדם לחשוב בעודו מתפלל או עושה מצוה, כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה המעשה ההוא". **ואמרו חכמים** [קידושין לט:] "שלוחי מצוה אינן ניזקין", ובח"א שם [ב, קמ:] כתב לבאר: "פירוש, כאשר האדם הולך לעשות המצוה, יש לו חבור ודביקות אל השם יתברך לגמרי, כי המצוה היא דרכי השם יתברך, והמתנועע אל המצוה הוא מתנועע אל השם יתברך, וכל מתנועע אל דבר מתקשר ומתחבר לשם לגמרי. ולכך אמרו בפרק כל כתבי [שבת קיח:] אמר רבי יוסי, יהא חלקי עם המתים בדרך המצוה. כי תכלית האחרון שיהיה נשמת האדם צרורה עם השם יתברך, וכאשר מת בדרך מצוה, שהלך להתחבר עם השם יתברך, נשמתו צרורה לשם לגמרי. וכאשר תראה כי האש, כאשר מתנועע אל המעלה, יש לו חיבור ודיבוק לשם לגמרי... שכל אשר יכנס בחלק השם יתברך, המזיקים מסתלקים ממנו... כי מי שהולך לעשות מצוה, דבר זה הוא על הכל, כמו כל מי שמתנועע אל דבר הוא מתאחד ומתקשר עמו לגמרי. ולכך ההולך לעשות מצות השם יתברך, מתדבק עם השם יתברך לגמרי" [הובא למעלה פס"ו הערה 58, וש"נ]. **אך יש להעיר** מדברי הביאור הלכה סימן תקפח [ד"ה שמע], שכתב שאע"פ שאסור ללמוד תורה במקומות המטונפים [שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף כז], מ"מ שרי לקיים מצוות שם, וכלשונו: "אסור להזכיר שם ולאמר דברי תורה במקום מטונף, מה שא"כ בתקיעות שאינה רק מעשה מצוה, והיכן מצינו שאסור לקיים מצוה כשגופו אינו נקי, או במקום שאין נקי. האם אסור ללבוש טלית של ד' כנפות כשגופו או המקום אינו נקי, לא מצינו כן בשום מקום" [הובא למעלה פכ"ט הערה 76, ופמ"א הערה 104]. ואם "המצוה היא לפני ה'", כיצד ניתן לקיימה במקום שאינו נקי. אמנם הביאור הלכה שם מסיק "דכיון דקיימא לן דצריך כוונה לצאת ידי המצוה שציונו השם יתברך, זה גופא גם חשיב כדברי תורה, ולא גרע מהרהור בדברי תורה" [ואין לעשותו במקום שאינו נקי]. ובספר עין טוב לחיד"א [סימן יח אות לז] כתב: "נסתפק גדול אחד, ישראל שחבשו השר בבית האסורים, והמקום מקום מטונף, ובודאי אסור להתפלל ולברך אפילו בהרהור. אמנם יש להסתפק אם יכול לקיים המצוה במעשה בלי שום הרהור, רק שהוא עושה המצוה... וכגון אשר בעד חלון צר יושיט לו לולב ואתרוג, אם יכול ליטלה בידו. או דלמא גם מעשה המצות אינו יכול לעשות כי אם במקום נקי". והביא בשם הזוה"ק [ח"ב קכח.] שצריך שהבית יהיה נקי וטהור כשמקיים המצוה. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/13)

(13) לכאורה היה צריך לומר "היא המצוה" [שעליה דיבר עד כה], ומאי שייטא לכאן "היא התורה". ואולי אמירת הברכה נחשבת כמו אמירת דברי תורה. ומעין כן פסק הרמ"א [או"ח סימן פד ס"א] "אסור לענות 'אמן' בבית המרחץ". והביאור הלכה סימן תקפח [הובא בהערה הקודמת] כתב: "דכיון דקיימא לן דצריך כוונה לצאת ידי המצוה שציונו השם יתברך, זה גופא גם חשיב כדברי תורה", והוסיף בתוך סוגריים "ודומיא דפסק הרמ"א סימן פד דאסור לענות 'אמן' בבית המרחץ". הרי אמירת "אמן" נחשבת כדברי תורה, וק"ו הברכה עצמה. ובספר שושן סודות אות רג ביאר שהתורה שבע"פ נקראת "מלכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/14)

(14) פירוש - העבירה השלישית שעובר מי שלוקח יין נסך לארבע כוסות [שתי העבירות הראשונות הן; (א) איסור יין נסך. (ב) מצוה הבאה בעבירה, ואין זה מברך, אלא מנאץ. ומעתה יבאר עבירה שלישית; מעיד עדות שקר].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/15)

(15) פירוש - כדי להתרחק מהם וממסיבותיהם, שמסיבותיהם מביאות לידי חתנות ולזנות עם בנותיהם [מאירי ע"ז כט:], לפי שהיין בוער בו [רש"י ע"ז לו:], וכשישתכר יבא על בתו של בעל היין, כמו שעשו בשטים שזנו עם בנות מואב [ר"י מלוניל ע"ז לו:]. ובשו"ת הרשב"א [ח"א סימן רמח] כתב שודאי אסור אף יינו של גוי שאין לו בנות, שההרחקה שעשו אינה משום בתו של בעל היין דוקא, אלא משום בנות הגויים, ואם אין לזה, יש לזה. ועייין סמ"ג לאוין קמח, שבני דורו של דניאל שלא נזהרו מיין הגויים, כולם נתערבו בעמי הארץ. וראה להלן הערות 29, 56. **וענין זה** שנוי במחלוקת ראשונים; יש ראשונים שכתבו ששתי גזירות היו בסתם יינם; מתחילה גזרו עליו משום בנותיהם, ולא אסרוהו אלא בשתייה, ולא בהנאה, כמו פיתם ושמנם שאינם אסורים אלא באכילה. ובית דין שאחריהם ראו שהורגלו הרבה לנסך לעבודה זרה, ולפיכך הוסיפו איסור על היין וגזרו על סתם יינם לאסרו הנאה משום ודאי יינם, דשמא ניסך הגוי את היין לעבודה זרה [ראב"ד ע"ז לח:, רשב"א בתורת הבית הארוך ב"ה ש"א, ומאירי ע"ז כט:. וראה למעלה הערה 4 שמעין כן היא דעות התוספות והטור]. ויש ראשונים שביארו טעם איסור סתם יינם אינו אלא משום שחוששים שמא ניסך אותו הגוי [רש"י ע"ז ריש כט:, ותוספות רי"ד ע"ז ע: ("סתם יינם לא גזרו בו חכמים אלא משום גזרה דיין נסך")]. ויש ראשונים שסוברים שאיסור סתם יינם אינו אלא משום בנותיהם [רמב"ן ע"ז לו: בלשון ראשון, ור"ן (ע"ז ט: בדפי הרי"ף)]. וכתבו שאין לאסור סתם יינם משום חשש ניסוך, שאין הגוי מוכר יין שניסכו [רמב"ן שם], ובבת אחת גזרו על יינם לאסרו בשתייה ובהנאה [ב"י יו"ד ריש סימן קכג בדעת הרמב"ן]. ודעת המהר"ל היא כדעה אחרונה זו [דאיסור סתם יינם אינו אלא משום בנותיהם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/16)

(16) פירוש - תכלית מעלת ישראל מתבטאת בהבדלת ישראל מן העמים. ולהלן [לאחר ציון 35] כתב: "כי עיקר מדריגת ישראל [ו]מעלתם העליונה [הוא] ההבדל שישראל מובדלים מן האומות, ובשביל כך הם להקב"ה". ולהלן [לאחר ציון 41] כתב: "ישראל ראוים שיהיו מובדלים עד שאי אפשר החבור, וזו היא מדריגת ישראל ועצם מעלתן". ולהלן [לפני ציון 57] כתב: "כי המצוה הזאת על ידה קיים הבדל ישראל מן האומות, שהוא מעלת ישראל העצמית, **שעל ההבדל הזה תסוב כל התורה כולה**". ולמעלה פכ"ג [שמז.] כתב: "במה שיש להם [לישראל] חבור אל האומות, אין דביקות ישראל עם השם יתברך". **ונראה ביאורו**, כי ישראל נבראו להורות על יחוד ה', וכמו שכתב בנר מצוה [י:], וז"ל: "האומה הזאת נבראת לכבוד השם יתברך, וכדכתיב [ישעיה מג, כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'... כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות, ולא נבראו לזה רק ישראל, שהם עם אחד, כמו שרמז הכתוב 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. כי מה שאמר עם 'זו' במספרו י"ג, והוא מספר 'אחד'... ועל דבר זה נבראו בתחלת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד... כי ישראל מעידים על השם יתברך שהוא אחד". וברי הוא שאם ישראל יתחברו לאומות, בזה יתבטל מהם שֵׁם "אומה יחידה", ושוב לא יוכלו להעיד שה' יתברך אחד, שהיא העדות המדביקה את ישראל אל ה', ולמענה נבראו ישראל. ולמעלה פי"ד [ו:] כתב: "הם [ישראל] מיוחדים ונעשים כאיש אחד, וזה במה שהוא יתברך אלקיהם, ובזה הם נבדלים מכל האומות, ונעשים עם אחד". הרי ההבדלה מן האומות היא תולדה מהיותם של ישראל "עם אחד". ולמעלה פ"ס הערה 67 נתבארה נקודה זו כדבר המאפיין את הלכות קרבן פסח. וראה למעלה פכ"ג הערה 205, ולהלן הערה 58. והשותה יין נסך מטשטש את ההבדלה בין ישראל לעמים, ומונע מישראל את פסגת מעלתם. **ובנצח ישראל** פכ"ה [תקכה:] כתב: "ההבדל מן האומות, עד שהם אומה שלימה בעצמם, הוא קיום ישראל. שאם אין ישראל נבדלים מן האומות, הרי אינם אומה שלימה בעצמם. כי הדבר אשר הוא שלם בעצמו, הוא עומד בעצמו. ולכך הבדל ישראל מן האומות, עד שהם עומדים בעצמם ואין להם שום חבור אל האומות, הוא קיומם בגלותם. ודבר זה יש לך ללמוד מגלות הראשון, הוא גלות מצרים. שנאמר עליהם [דברים כו, ה] 'ויהי שם לגוי גדול', מלמד שהיו ישראל מצוינים [סיפרי שם]. וזה כי ישראל מעטים היו, שלא היו רק שבעים נפש, והמעט בטל וטפל אצל העיקר, ונמשך אחריו. מכל מקום היו מצוינים מסומנים, ולא היה להם חבור אצל מצרים. ואם לא היה דבר זה, לפי רוב העבודה הקשה אשר היה עליהם, והיו המצרים פועלים בהם, היו נאבדים ביניהם. אבל מפני שהיו מצוינים ביניהם, והיה אומה שלימה. והדבר שהוא שלם לא ישלט בו ההעדר, כמו שהתבאר לך למעלה. אמרו ז"ל במדרש [שיהש"ר ד, יב] בשביל ד' דברים נגאלו ישראל; שלא היו פרוצים בעריות, ושלא היה בהם לשון הרע, שלא שנו את שמם, ושלא שנו את לשונם. ובחבור גבורות השם [למעלה פמ"ג (רלח:)] בארנו כי כל ד' דברים אלו היו פרישה מן מצרים, עד שהיו לעם מיוחד בפני עצמם, ולא היה להם עירוב עמהם, שמצד הזה זכו לגאולה להיות יוצאים מתוכם לגמרי. שאם היה להם עירוב וחבור אל האומות עד שיהיה להם חבור עמהם, לא היה אפשר שיהיו נפרדים ונבדלים מתוכם, כיון שכבר יש להם חבור עמהם, אין ראוים להפרד מתוכם" [הובא למעלה פמ"ג הערות 146, 161, ופנ"ד הערה 171]. ושם בהמשך הפרק [תקלד:] כתב: "האומות נקראו 'מים' בכל מקום, כדכתיב [תהלים יח, יז] 'ימשני ממים רבים'. ועוד [שם קמד, ז] 'והצילני ממים רבים מיד בני נכר'... ונמשלו ישראל בהפך זה, כמו שאמרו ז"ל במסכת ביצה [כה:] 'מימינו אש דת למו' [דברים לג, ב], אמרו דתיהם של אלו אש. ואין לך שני הפכים יותר מן אש ומים. ולכך הכתוב מייחס האומות למים, ואת ישראל לאש. ואלו שני דברים, האש והמים, אם נתערבו ביחד, המים מכבין האש. ואם האש עומד רחוק מן המים, ונבדל ממנו, אז האש מכלה ומייבש המים, עד שלא נשאר דבר בו, ומתיש כחו. ואלו דברים ברורים, והם סגולת ישראל באמת. כי אם מתערבין ומתחברין ישראל לאומות, אז המים, שהם האומות, גוברים עליהם לגמרי, כמו שגוברים המים על האש כאשר מתערב האש לגמרי עם המים. ואם נבדל האש מן המים, הרי האש בכוחו מבטל המים עד שאין נמצאים. וכך אם ישראל נבדלים מן האומות, ועומדים בפני עצמם, הרי הם גוברים על האומות, שהם נקראים 'מים רבים', עד שהם מבטלים אותם, עד שאינם נמצאים. והתבאר לך הפך מחשבותם אשר נבערו מדעת החכמה. כי הבוערים יחשבו כי קירוב אש ומים יהיה שלום ביניהם. וזה אינו, כי ההתחברות להם, אז האומות גוברים ומבטלים חס ושלום אותם. ואם נפרדים ונבדלים, ישראל גוברים עליהם" [ראה למעלה פמ"ג הערה 157]. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; למעלה ס"פ מ [קלד.] כתב: "אמרו במדרש [שמו"ר ג, ח] שלכך נקראו [שמות ב, ו] 'עברים', רצה לומר עבר ים. פירוש, שיש לקרות לישראל שם על עברת הים, שזהו עצם מעלתן, שיצאו מן המים המונעים לצורה, וקנו מדריגת הצורה השלימה". והנה מצינו עוד דרשת חכמים על תיבת [בראשית יד, יג] "לאברם **העברי**", שאמרו [ב"ר מב, ח] "כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד". ולכאורה זו דרשה אחרת שאינה שייכת לדרשת "עברים" - "עבר ים". אך לפי דבריו כאן הוי דבר אחד ממש, שהרי כל עוד שיש לישראל חבור כלשהו לאומות אין להם מעלתם בשלימות. לכך רק לאחר שעברו את הים, והתנתקו לחלוטין מהמצריים, אז קנו את מעלתן בשלימות. נמצא שדרשת "עבר ים" ודרשת "כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד" הן שני צדדים של מטבע אחת [ראה למעלה פ"מ הערה 295].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/17)

(17) וכן נאמר [במדבר כד, ח] "אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו יאכל גוים צריו", הרי יצ"מ מחייבת שישראל יבדלו מן האומות לגמרי. ובנצח ישראל פנ"ט [תתקיג.] כתב: "כי מפני שהשם יתברך הוציא אותם ממצרים, יש לישראל מעלה אלקית לגמרי, כאשר השם יתברך הוא לאלקיהם. וזה 'אל מוציאו ממצרים', ולכך 'יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ'. מפני שהנבדל מכלה ואוכל את הדבר החמרי, שהוא מתנגד אליו, עד שאין מציאות לדבר החמרי אצל הנבדל. ולכך אמר 'אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו יאכל גוים צריו'... מצד שהנבדל הוא אוכל מתנגד שלו, הוא החמרי, עד שיהיה מבטל אותם לגמרי, ולא יהיו נמצאים" [הובא למעלה פמ"ז הערה 523, ופ"ס הערה 371]. ולמעלה פ"ל [תקכט.] כתב: "ומפני שעדיין אף על גב שהוציא אותם מרשות אחרים, והיו ברשות עצמם, צריכים עוד להיותם נכנסים ברשות הקב"ה, ולא יהיו כמו שאר אומות. וזהו שאמר [שמות ו, ז] 'ולקחתי אתכם לי לעם וגו''". ולמעלה פ"ט [תקו.] כתב: "היו משועבדים תחת מצרים, עד שאחר כך אמר להם 'ולקחתי אתכם לי לעם', להיות תחת כנפי השכינה". ולמעלה פמ"ה [שנא:] כתב: "בפרשת ציצית נאמר [במדבר טו, מ-מא] 'ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים וגו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם וגו''. זכר יציאת מצרים, מפני שאמר [שם פסוק לט] 'וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם', אמר שראוי לכם לעשות כל המצות, שאתם ראוים לזה מצד ש'הוצאתי אתכם מארץ מצרים'. כי מאחר שיצאו מארץ מצרים, שזהו הוראה על מעלה עליונה, ומפני זה ראוי לכם לקיים מצות ה', שכל מצות ה' הם מצות אלקיות, אשר שאר אומות מצד הגשמי והחומרי שבהם אין ראוים למצות אלקיות, שהם דרכי ה', רק ישראל מצד מעלתם האלקית שקנו כשיצאו ממצרים... שאין ישראל כמו שאר אומות, שאין ראוי להם המצות האלקיות, שלא יתחברו דברים אלקיים אל דברים החמרים. אבל ישראל שהוציאם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, נראה כי ישראל נבדלים מענין החומר, שהרי הוציאנו ממצרים על ידי שנוי הטבע, ולפיכך ראוים אנחנו לעדות וחקים ומשפטים אלקיים, אשר אין ראוים לכל האומות". ולמעלה פמ"ז [תקנג:] כתב: "כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קנו ישראל מדריגתם ומעלתם אשר הם על כל האומות". ולמעלה פ"ס [תטז:] כתב: "ואחר כל זה שגאל אותם, אין זה רק הוצאה מרשות מצרים, אבל חסר עדיין להם החבור בהקב"ה, ועל זה אמר 'ולקחתי אתכם לי לעם', שתהיו לי". ובח"א לר"ה יא: [א, ק.] כתב: "כי בזאת הלילה גאלם יתברך, ולא הגאולה בלבד, רק שלקחם אליו, כדכתיב 'וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם לי לעם'". ובח"א לב"מ עא. [ג, כט.] כתב: "כאשר יצאו ישראל ממצרים, יצאו במדריגה העליונה ששם הבחנת הכל, כי הוציא השם יתברך את ישראל ממצרים, ולקחם לו לעם, **ובזה הבדיל** השם יתברך בין ישראל לאומות". והשם משמואל פרשת ויחי [שנת תרע"ז] כתב: "הגאולה איננה מספקת ההוצאה מתחת יד האומות והכחות החיצונים, אלא צריכה נמי הבאה תחת כנפי השכינה. וכמו במצרים אחת מהארבע לשונות של גאולה היא 'ולקחתי אתכם לי לעם'" [הובא למעלה פ"ס הערות 195, 339]. **זאת ועוד**, שלא רק שיצ"מ מחייבת את הבדלת ישראל מהאומות, אלא היציאה ממצרים גופא נעשתה בשעה שהיו ישראל מובדלים מהאומות, וכמו שכתב למעלה פל"ו [תרפח:]: "'ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף' [שמות יב, ז]. בארו במדרש [שמו"ר יז, ג] מצוה זאת להזכיר זכות שלשה אבות; המשקוף לאברהם, ושתי מזוזות ליצחק וליעקב... ודוקא בזאת המצוה [קרבן פסח] צוה לעשות זכר לזכות אבות, לפי שעתה היו ישראל נבדלים מן המצרים, שפסח עליהם, ולא היו משתתפים במכה זאת עמהם, וזהו בשביל זכות אבות, שהיה להם אבות מיוחדים שלא היו לאומות, ואותן האבות הם היו דבקים בו יתברך, ולפיכך ישראל אין משתתפים עם מצרים, ונבדלים לעצמם בשביל זכות אבותם". וכן למעלה ["הלכות פסח בקצרה" לאחר ציון 39] כתב: "ומצותו [של ק"פ] לאכול אותו בלילה, כי מצד עצמינו ההעדר והחושך, רק כי הקיום לנו בו יתברך. ולכך המצרים קבלו הפסד והעדר בלילה, ואנחנו מצד השם יתברך בא לנו הקיום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/18)

(18) כפי שיבאר להלן [לאחר ציון 34] שעל ידי שתיית יין של הגוים בטל הוא ההבדל בין ישראל לאומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/19)

(19) שהן: "והוצאתי" [שמות ו, ו], "והצלתי" [שם], "וגאלתי" [שם], "ולקחתי" [שם פסוק ז]. ואודות שארבע כוסות נתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה, כן הוא בירושלמי פסחים פ"י ה"א, וב"ר פח, ה. ובביאור ארבע לשונות הגאולה, והמיוחד בכל לשון, הנה למעלה ס"פ ל [תקכח.] פירש שני פירושים, ובס"פ מג [רנא.] הביא פירוש שלישי, ובפ"ס [תיד:] חזר והביא את שלשת הפירושים האלו. וראה למעלה "הלכות פסח בקצרה" הערות 88-90.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/20)

(20) כן כתב בהקשר אחר בדרוש על התורה [מ:]: "כאשר התלמידי חכמים ח"ו אינם נזהרים במעשיהם, שדורשים לרבים ומזהירין אותן, ובעצמם אינם שומרין הדברים, שזה יקרא מעיד עדות שקר. כמו שאמרו בברכות [יד:] הקורא ק"ש בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. כלומר שהוא אומר [דברים ו, ח] 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך', ובאותו פרק הוא עובר על זה בעצמו, ואין אזניו שומעין מה שפיו מדבר. ככה גם כן כשאין התלמידי חכמים נזהרים ומוגדרים במעשיהם במה שמורים ומוכיחים אחרים". אך יש להבין, דאיזו עדות יש בארבע כוסות. דבשלמא הקורא קריאת שמע ללא תפילין, זו הוי עדות שקר, וכמו שכתב בנתיב העבודה פ"ט [א, קד.]: "לכך אמר כי הוא מעיד עדות שקר בעצמו, כי קריאת שמע הוא עדות שישראל מעידים כי ה' יתברך אחד, כמו שהתבאר למעלה. וכאשר אין תפילין עליו, הוא עדות שקר, כי אם היה מלכות שמים עליו היה עליו תפילין שבהם שם ה', והוא מלכות שמים שלימה". אמנם גם כאן כתב "בארבע כוסות הוא **מעיד** על ההבדל שהשם יתברך לקח ישראל לעם מיוחד", אך לא נתפרש מהי העדות שיש בזה. ויש לומר, שכל דבר הבא על מאורע שהיה בעבר שהוא נחשב לעדות. וכן כתב למעלה פ"ב [קפ.]: "הרי לשון 'עדות' משמע מצוה שהיא לעדות על דבר; כגון פסח, שהוא מעיד על שפסח הקב"ה על בתי ישראל [פסחים קטז:]. מצה, על שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ [הגדה של פסח]. ומרור, על שם שמררו חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים". ואם ק"פ מצה ומרור נחשבים ל"עדות", אזי אף ארבע כוסות הן "עדות" על סוגי הגאולה שהיו ביצ"מ. והרמב"ן [דברים ו, כ] כתב: "וטעם 'כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות' [שם], שישאל תחלה על מה יעידו אלה המצות הנקראים 'עדות', בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם. כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה" [הובא למעלה פנ"ג הערה 94]. הרי שכל מצוה שהיא זכר לאירוע קדום נחשבת לעדות, וה"ה לארבע כוסות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/21)

(21) פירוש - הלוקח יין נסך לארבע כוסות עובר בשלשה חטאים; (א) איסור יין נסך. (ב) מצוה הבאה בעבירה, ואין זה מברך אלא מנאץ. (ג) מעיד עדות שקר בעצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/22)

(22) המתירים לעצמם יין נסך. ובנר מצוה [קכד.] כתב "אם לא יחזרו מדרכם זה, וילכו עוד בדרך הרע הזה, בודאי דבר זה הוא גרם וסבה שאחרים גם כן הולכים בדרך הרעה הזאת, כאשר רואים לפניהם בני אדם אשר סרים מן הדרך הטוב. בפרט הקלים בדעתם, כאשר מורה שם 'נסך', שמספרו 'קל', כי הקלים מתפתים לאיסור זה ביותר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/23)

(23) לשונו בדרוש על המצות [נו.]: "העיקר מה שהביא בני אדם להקל במצוה זאת הוא אשר אמרו... איסור חתנות אין בדורות הללו, שאין מתחתן הגוי עם ישראל. כל אלו דברי בורות, כי יתן בכוס עינו, ומצדד צדדים להקל. והן הן מעשה נחש הקדמוני, ורוכבו סמאל הרשע, עולה ומסטין יורד ומתעה בני אדם. ואין אנו משיבים על דברי בורות שמלאו ממנו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ואין דברינו רק להשיב נגד יצר הרע". וסברה זו [שהגוים אינם רוצים להתחתן עם ישראל] נמצאת בלבוש [יו"ד סימן קכג סכ"ו], שכתב: "בדבש שלהם לא גזרו... ולא חששו לבנותיהן... חתנות אין שייך כלל בזמנינו, שהם מרחיקין אותנו מאוד, כמו אנחנו מהם, על כן אין שייך לגזור בו" [ראה להלן הערה 29]. ואודות האיבה הקיימת בין האומות עצמן ["שאין רגילים האומות המחולקות שיבואו זו בזו"], כן כתב למעלה פס"ד [לאחר ציון 327]: "הגוים אשר הם מתנגדים לישראל בג' התנגדות; הראשון מצד החילוק שיש ביניהם, שהרי אינם אומה אחת, כי כל אומות בעולם שהם מחולקים, מתנגדים זה את זה, וזה אף באומות עולם עצמם", ושם הערה 328.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/24)

(24) פירוש - זהו חשש רחוק שהשותה יין נסך יתחתן עם גויה, משום שזה נראה ספק ספיקא ["הלא גזירה היא באולי ושמא"], וכבר יש לו אשה ישראלית, ומדוע יחפוץ להתחתן עם אשה נוספת גויה. ובדבר שאינו מצוי לא גזרו בו חכמים, וכמו שאמרו [עירובין סג:] "מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן". ולהלן [לאחר ציון 81] כתב: "כי חשבו כי האיסור הזה הוא באולי ושמא יבא לכלל חתנות, ואשר לא בא לכלל חתנות לא נעשה האיסור". ובדרוש על התורה [נו.] הביא דבר שלישי המביא לאנשים לזלזל באיסור יין נסך: "העיקר מה שהביא בני אדם להקל במצוה זאת הוא אשר אמרו כי איסור יין נסך משום שמא נתנסך לע"ז, ואמרו כי יורה על זה שם 'יין נסך', ואין האומות מנסכין עתה לעבודה זרה". וראה להלן ציון 82.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/25)

(25) פירוש - דבר שאסרו או תיקנו חכמים במנין חכמים [רש"י ביצה ה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/26)

(26) כמו תקנת חכמים שהיתה במנין להעלות לירושלים פירות כרם רבעי עצמם מהנמצאים סמוך לירושלים מהלך יום אחד לכל צד, ולא לפדותם מחוץ לירושלים, ולהעלות לירושלים דמי הפדיון, כדרך שפודים מעשר שני, כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. לאחר החורבן, אף שטעם התקנה נתבטל, שכיון שנחרבה ירושלים הרי אין לעטרה לצורך הגוים, מכל מקום נמנה רבן יוחנן בן זכאי והתיר בפירוש לפדותם מחוץ לירושלים, ולא הותר מאליו, לפי שדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו [ביצה ה.]. ומה שכתב שהמנין השני צריך להיות גדול בחכמה ובמנין, כך אמרו במשנה [עדיות פ"א מ"ה]. ומדברי המהר"ל משמע שאף אם בטל הטעם של המנין הראשון [כמו כאן שהאנשים אומרים שכיום אין חשש חתנות], עדיין צריך שהמנין השני יהיה גדול בחכמה ובמנין [וכן כתב בפירוש בדרוש על המצות, ויובא בהערה 28]. וכך היא דעת הרמב"ם [הלכות ממרים פ"ב ה"ב] שכתב "אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו, אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם". וכן דעת הרא"ש [שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ח], והמג"א [סימן תרצ ס"ק כב]. והפני יהושע [גיטין לו:] ביאר שרש"י [שם] סובר כרמב"ם. אמנם הראב"ד בהשגות [הלכות ממרים פ"ב ה"ב] סובר שאם בטל הטעם של המנין הראשון, אין המנין השני צריך להיות גדול בחכמה ובמנין. וראה בסמוך הערה 28.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/27)

(27) "שמונה עשר דבר - ב"ש וב"ה יחד נמנו וגזרו עליהם בפרק קמא דשבת" [רש"י ע"ז לו.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/28)

(28) לשון הגמרא [ע"ז לו.] "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו ["שגזר על דבר המותר, ובלבד שיהא גדול ממנו" (רש"י שם)], חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו, אין שומעין לו. אמר רב משרשיא, מה טעם, הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל". ובדרוש על המצות [נו.] כתב: "בודאי אף אם היה זה שאסרו יינם משום חשש שמא נסכו הגוי לע"ז, או משום חתנות. ובדורות הללו לא שייך שם טעם, הלא אמרו בע"ז פרק אין מעמידין [לו.] על רבי יהודה הנשיא שהתיר שמן של עממין. אמר שם ורבי יהודה היכי מצי למשרי תקנת בית שמאי והלל, והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ היה גדול הימנו בחכמה ובמנין. ועוד האמר רבה בר בר חנה, בכל יכול לבטל ב"ד דברי ב"ד חבירו, חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו, אין שומעין לו... הרי כי הדבר ברור שכל דבר שנאסר במנין, אי אפשר שיחזור להיתרו, ואפילו בטל הטעם שמפני אותו הטעם נאסר. כדמוכח בפ"ק דביצה [מביא הגמרא שהובאה למעלה הערה 26]... הרי דאפילו דבר שבטל הטעם שבשבילו תקנו, אינו יכול להתיר אלא במנין. ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא אם כן גדול בחכמה ובמנין. ובי"ח דבר אפילו ב"ד הגדול בחכמה ובמנין, אין יכול להתיר, כדלעיל. ואם כן מה שייך היתר בדורות אלו בדבר שנאסר. וכיון שנגזר, אין בדור שיכול לבטל הגזירה... רק עומד באיסורו כבראשונה לגמרי. והפורץ בזה הוא בכלל [קהלת י, ח] 'פורץ גדר ישכנו נחש'. ואם היו באים להקל בשביל זה, אם כן למה לא יקילו ביום טוב שני, דהא עתה אנו בקיאים בקביעא דירחא. ואם בשביל באולי יחזור הדבר לקלקולו, גם האומות לא העמידו ערבות על זה שלא ינסכו עוד לע"ז. והרבה דברים כזה, ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו לומר כי איסור זה אינו שייך עתה". ובתחילת חידושי אגדות [כרך א עמוד כט] כתבו: "וכן [המהר"ל] עמד בפרץ לגדור מה שפרצו אנשים בדורו באיסור סתם יינם, וחתרו חתירות בהיתרים כקורי עכביש להקל נגד חז"ל. והוא כארי יתנשא ישאוג וינהום להקים דברי חז"ל, לבל ידח ממנו נדח, אף אותם הדברים אשר בטל טעמם, הדין קיים לעד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/29)

(29) פירוש - החשש של התקרבות הוא כל כך חזק, שיש לחשוש שהישראל ימיר את דתו בכדי שיוכל להנשא לגויה. וראה להלן הערה 56. והט"ז [יו"ד סימן קכג ס"ק יח] כתב: "ראיתי כאן בלבוש [הובא למעלה הערה 23] שכתב דין זה על סתם דבש של עובדי כוכבים... ונתן טעם לזה, כיון שאין בו חתנות לדידן, שאדרבה העובדי כוכבים מרחיקין גם כן אותנו... ישתק דבר זה מלאמרו, כי רבים פורצים למדין קולא מזה אפילו ביין. ושמעתי **מגדול הדור** מהר"ל מפראג ז"ל שהיה מלעיג על דבריו בזה, ואמר שכיון שהעובדי כוכבים מרחיקין אותנו, יגרום השכרות שיכפור לגמרי ח"ו [כדי] שישא בתו. על כן אין בזה שום סברא לחלק לקולא". ולמעלה פנ"ד [קסט:] כתב: "כך היו ישראל במצרים, שלא ירד יעקב להשתקע, ובשביל כך זכו לגאולה... ואם לא כן, כיון שדעתו להיותם עומדים שם, היו נשארים שם כפי מחשבתן. וכדי שלא תאמר כי הם ירדו להשתקע, והא דכתיב [דברים כו, ה] 'ויגר שם', שלא קבלו אותם מצרים רק כמו גרים, אבל ישראל מחשבתם דירת קבע, לכך מביא מקרא זה [בראשית מז, ד] 'לגור בארץ באנו וגו'', דמוכח מזה שגם הם לא היה מחשבתם רק להיות כמו גרים, ולא ירדו להשתקע". ושם [הערה 158] הוקשה, שאף אם כך היו פני הדברים [שישראל רצו להשתקע במצרים, אך המצריים סירבו לקבלם, ולכך נשארו ישראל גרים במצרים], מדוע היה בזה ביטול הגאולה, הרי ביטול הגאולה הוא מפאת חיבורם למצריים, ובציור כזה סוף סוף ישראל לא התחברו למצריים [אלא נשארו גרים], ומאי נפק"מ מי מנע את החיבור. ולפי דבריו כאן לא קשה, שברגע שהמניעה היא רק מצד הגוי, אין זה מבטל אפשרות החיבור, שניתן לישראל להיות לגמרי כגוי, ואז הגוי יקבלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/30)

(30) פירוש - אם החשש של חתנות מקפל בתוכו את החשש של המרת הדת, מדוע הגמרא לא ציינה חשש המרת הדת, שהוא חמור יותר מהחשש של חתנות, כי חתנות היא איסור לאו [רמב"ם הלכות איסורי ביאה פי"ב ה"א], והמרת הדת כוללת בתוכה איסורי מיתה [כגון חלול שבת וכיו"ב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/31)

(31) פירוש - אין יין נסך מביא ישירות להמרת הדת, אלא לרצון להתקרב לאומות, וכמו שביאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/32)

(32) כי "החתנות הזה הוא בא בשביל היין שמביא קירוב וחיבה" [לשונו למעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/33)

(33) ויש לתלות את המסובב [גזירת יין נסך] בסבתו האמיתית [חתנות], ולא בדבר שאינו סבתו האמיתית. וכן כתב הרמב"ם [הלכות תמידין ומוספין פ"ז הי"א]: "הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני אומרין שזה שנאמר בתורה [ויקרא כג, טו] 'ממחרת השבת' הוא שבת בראשית [מנחות סו.]. ומפי השמועה למדו שאינה שבת, אלא יום טוב [שם]. וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן, בין בחול בין בשבת. והרי נאמר בתורה [ויקרא כג, יד] 'ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה', ונאמר [יהושע ה, יא] 'ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי'. ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע, כמו שדמו הטפשים, היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה, אלא נקרה נקרה. אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח, הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על אי זה יום הוא מימי השבוע" [הובא למעלה פס"ג הערה 171, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/34)

(34) כמבואר למעלה לאחר ציון 23.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/35)

(35) למעלה לאחר ציון 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/36)

(36) כמבואר למעלה הערה 16.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/37)

(37) רש"י [ויקרא כ, כו] "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם, הרי אתם שלי. ואם לאו, הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו". וראה להלן הערה 68.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/38)

(38) מוכרח - מוחלט.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/39)

(39) דוגמה מובהקת לזה היא איסור יחוד בין איש לאשה [שו"ע אבהע"ז סימן כב ס"א], שהאפשרות שיבואו לכלל ביאה היא סבת האיסור, אף שלבסוף לא באו לכלל ביאה. אבל אם אי אפשר שיבואו לכלל ביאה, אין בו איסור יחוד [חזו"א בהערות לספר אבי עזרי איסורי ביאה אות ט ואילך, ואגרות משה אהע"ז ח"ד סימן סה אות טז].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/40)

(40) בבחינת [יבמות קד:] "כל הראוי לבילה, אין בילה מעכבת בו", ופירש רש"י [חולין פג:] "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו - במסכת מנחות [קג:] אמרינן אין מביאין בכלי אחד מנחה של ששים ואחד עשרונים. ומפרשינן טעמא מפני שאמרה תורה הבא מנחה שיכולה ליבלל, וששים נבללין בכלי אחד, אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאין יכולין ליבלל. והוינן בה, וכי אין נבללין מאי הוי, והתנן לא בלל כשר. ותירץ רבי זירא, ראוי לבילה מיהא בעינן, ומי שהוא ראוי לבילה, אין בילה מעכבת, ואפילו לא בלל כשר. אבל כשאינו ראוי לבילה, בילה מעכבת בו". וכך גם כן "כל הראוי לחיבור אין חיבור מעכב בו", שאין צריך חיבור בפועל, אך צריך אפשרות של חיבור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/41)

(41) מעין כן כתב למעלה פי"ז [צח:] לגבי "סוד", וכלשונו: "כי דבר שהוא נסתר ונכנס בגדר הסוד, אין סופו להיות נגלה. אבל דבר... שאפשר להיות נודע... לא היה הדבר נכנס בגדר הסוד", ושם הערות 48, 49. וכן מבואר בנצח ישראל פכ"ה [תקלז:], ושם הערה 163. ולשונו מורה שאפשרות החבור עצמה היא חבור מסוים, ולא רק משום שעלול להתגלגל מזה חבור, אלא המצב של "אפשרות לחבור" הוא חריגה מהבדל ישראל מהעמים, כי זה עצמו הוא בבחינת חבור מסוים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/42)

(42) ואם תאמר, אף שלא ישתה כלל יין נסך, מ"מ האפשרות לשתיתו קיימת, ועדיין האפשרות לחיבור לא נבלמה לגמרי. ויש לומר, דכל עוד ששומר האיסור של יין נסך, אין שתייתו נחשבת לדבר אפשרי, שהרי האיסור עומד מולו, שלא נחשדו ישראל על כך לעבור על איסור חכמים. אך כאשר עובר על האיסור, מעתה אין דבר שיבלום את אפשרות החיבור. **ומן הראוי** לצרף לכאן דברי החכמת אדם [ריש כלל עה], שכתב: "איסור זה של סתם יינם, אף על פי שהוא קל בעיני העולם, ודימוהו לשאר איסור דרבנן, אבל באמת האיסור חמור מאוד, והשותה סתם יינם עוקר נשמתו ממקום שנשרש בו בקדושה ביין המשומר בענביו, ואין לו חלק לעולם הבא. והאריכו מאוד בעונש זה המקובלים, ונתחבר על זה ספר מיוחד הנקרא 'יין המשומר', והקורא בו תסמר שערות בשרו מגודל העונש. וכתבו שקבלה בידם שהשותה סתם יינם יכשל בודאי לבעול ארמית... ולכן כל אדם יזהר בזה מאוד לנפשו, ויזכה לסעודת לויתן וליין המשומר" [הראני לזה ידידי הרה"ג רבי יוסף שישא שליט"א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/43)

(43) בא לבאר מדוע עד ימי דניאל לא היה איסור יין נסך [ע"ז לו.]. ובגמרא [שם] מבואר שלענין שמן דניאל גזר רק בעיר, ולא בשדה, ובגזירת שמונה עשר דבר אסרוהו אף בשדה. והרמב"ן [שם] מבאר שהוא הדין לסתם יינם. והרמב"ן [סהמ"צ לאוין קצד] כתב שאיסור סתם יינם הוא מצירוף גזירת דניאל וגזירת שמונה עשר דבר [ראה למעלה הערה 9].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/44)

(44) כפי שהיה בימי עזרא [עזרא ט, א-ב] "וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי, כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה". ונאמר [תהלים קו, לה] "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", ופירש הרד"ק [שם] "ויתערבו - שהיו יושבים בתוכם, לפיכך למדו מעשיהם". ובאור חדש פ"ג [תרפט:] כתב: "ואמר המן אבל עתה ישראל... הם מפוזרים ומפורדים בין העמים, והנה יש להם חבור אל האומות כאשר הם ביניהם. ובודאי אם לא היו מפוזרים ביניהם, היו נשארים מה שהם אומה יחידה, ואין חבור להם אל האומות. אבל כאשר הם מפוזרים ומפורדים בין העמים, יש להם חבור אל האומות במה". וכן ידוע כי בכל מקומות גלויותנו היהודים נעשו דומים במקצת בתכונותיהם לאומות שמסביבם [כמבואר בספר מכתב מאליהו כרך ד עמוד 129 בהערה, ובספר דעת חכמה ומוסר ח"א עמוד פד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/45)

(45) לשונו בנצח ישראל פכ"ה [תקלו.]: "לכך כאשר באו ישראל בגלות בין האומות, אז היה צריך לעשות הבדל יותר נגד הקירוב אשר באו בין האומות, 'וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו', והוא עיקר השמירה מן בטול ההבדל, כמו שאמרנו שהשביע השם יתברך את ישראל שלא יגלו הסוד [כתובות קיא.], כמו שהתבאר. וראוי לישראל כאשר אנחנו בסוף גלותינו, אשר הוא קשה עלינו יותר מידי יום יום, להיות שומרים ההבדל הזה ביותר... וישראל צריכים שיהיו נבדלים מן האומות, וזהו קיום שלהם בין האומות. ולפיכך כאשר בא דניאל בגלות תחת האומות, היה גוזר על יין נסך, שלא יהיה חבור לישראל לאומות... כי כאשר ישראל בגלות, ודבר זה נחשב חבור להם כאשר הם ביניהם, צריכין ישראל להיות נבדלים מהם, כנגד החבור שיש להם בגלותם. לכן גזר דניאל על יין נסך, שיהיו ישראל פרושים מהם". ובנר מצוה [קכה.] כתב: "ומיום שגלו ישראל מעל אדמתם, לא הגיע דבר זה לישראל שיהיה נמצא בנו כמו זה. כי ישראל שהם עם אחד ואומה אחת, איך יהיה נמצא בהם בני אדם שהם פורשים מהם במצוה אחת, שהיתה מצוה תקוע וקבוע בישראל. והוא מצוה חביבה מאד מאד, הוא הפרישה מן האומות, וזהו על ידי איסור יין נסך. לכך כתיב 'וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת פג המלך וביין משתיו'. ומה הם הדברים [ש]שם על לבו. אבל כאשר ראה דניאל שבא אל היכל המלך להיות לו חבור וקירוב אל המלך, לכך שם על לבו לעשות פירוד, ולא יתגאל בפת בגו וביין משתיו. ואמר לשון 'יתגאל', כי לשון גיאול כאשר מתלכלך בדבר מגונה. ומפני כי כל שלחנם מלא קיא צואה, ולכך אכילת לחמם ושתיית יינם נקרא שהוא מתגאל בלחמם וביין משתם". וכן כתב דרוש על המצות [סב.], ויובא בהערה 50.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/46)

(46) לשון האבני נזר [יו"ד סימן קטז ס"ק ו]: "חכמים גזרו על מגע נכרי, כדי שמתוך כך לא יהיה ישראל רגילים לשתות עם הנכרי, כיון שיצטרך ליזהר ממגעו. ואפילו אם ישתה לא יבוא לידי קירוב דעת, כיון שיצטרך לשמור ממגעו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/47)

(47) יש להבין, הרי דניאל היה בזמן אסתר בשושן הבירה [מגילה טו.], ואז המן הרשע אמר על ישראל [אסתר ג, ח] "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך". ובנצח ישראל פכ"ד [תקיא.] כתב: "מה שישראל הם פזורים ונפרדים בין האומות מסוף העולם עד סופו, והאדם יחשוב כי דבר זה הוא הפחיתות הגדול שיש לאומה זאת. וכמו שאמר המן כאשר היה רוצה לאבד את ישראל 'ישנו עם מפוזר ומפורד בין העמים ואין המלך שוה להניחם'. וכונתו היה כי זהו אבוד ישראל בעצמו, כאשר הם מפוזרים ומפורדים בין העמים, ונחשבים בטלים אצל האומות, אם כן יש לאבד אותם לגמרי". וכן בפתיחה לאור חדש [קצא:] כתב: "כי המגילה הזאת מורה על הישועה המפורסמת שעשה השם יתברך. ולא כמו שאר ניסים שעשה להם, וישראל היו בארצם, ולא היו תחת יד האומות, ולא היה גלוי לנס לאומות. אבל בימי אחשורוש, שהיה מולך על כל העולם [מגילה יא.], ונעשה תשועה בין האומות, אז כל אפסי ארץ ראו ישועת אלקינו. והרי כאשר גזר להשמיד ולהרוג את ישראל היו כותבים זה בכל הארץ, וכאשר השם יתברך עשה להם הצלה, אז נודע דבר זה לכל העולם, כאשר כתב כתבים לכל אפסי ארץ להמית כל שונאיהם ולכלותם". הרי שישראל כבר בגלות בבל היו מפוזרים בכל העולם. וכן יש לתמוה על קולת השעבוד שהזכיר כאן, שהרי אמרו חכמים [יומא סט:] "אתא דניאל, אמר נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו, לא אמר 'גבור'", ופירש רש"י [שם] "עובדי כוכבים משתעבדים בבניו - זה שבעים שנה". הרי השעבוד הקשה שהיה בימי דניאל מנע ממנו לומר את התאר "גבור", ואילו כאן כתב "לא היה בזמן דניאל השעבוד ופיזור הגלות כל כך". **אך מצינו** חבר גדול למהר"ל, והוא הרמב"ן [כתבי הרמב"ן, כרך א, עמוד רסג (ד"ה וכן)], שגם כתב שפיזורם של ישראל היה רק בגלות אדום, ולא בגלות בבל, וכלשונו: "וכן אצלי אע"פ שתיבת 'ונושנתם' [דברים ד, כה] חשבון הגלות הראשון [גיטין פח.], ענין 'והפיץ ה' אתכם בעמים' [דברים ד, כז] אינו רק על גלותנו זאת, שאנחנו בו מפוזרים בעמים ובגוים". והרמב"ן לשיטתו מחידושיו לגמרא [מגילה ב.], שכתב: "וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי הענין יפה, לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה [פורים] כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש, ונתיישבו בעריהם. ואע"פ שאמר המן [אסתר ג, ח] 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים', מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא". נמצא שאין הפסוק "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" מכריע. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/48)

(48) פירוש - תלמידי ב"ש וב"ה הם אלו שגזרו על יין נסך [ע"ז לו.], והם היו בזמן החורבן. וכמו רבי יוחנן בן זכאי, שהיה תלמידם של הלל ושמאי [סוכה כח., ואבות פ"ב מ"ח], והיה בימי החורבן של בית שני [כתובות סו:, גיטין נו:]. והרמ"ע מפאנו במאמר חיקור הדין ח"ב פי"ט כתב: "ולא רבו מחלוקת בישראל עד אחרי החורבן השני, בימי רבן גמליאל דיבנה וחבריו, תלמידי שמאי והלל". ומבואר מדברי המהר"ל שגזירות י"ח דבר נעשו בעת החורבן. אך תוספות [שבת יד: ד"ה ואילו] כתבו "היו שמאי והלל עצמן ביום שגזרו י"ח דבר", והלל קדם לחורבן הבית מאה שנה [רש"י שבת סוף טו.], הרי שאיירי קודם החורבן [עיין מהרש"א שם שהגיה בתוספות]. ובספר דורות הראשונים [ח"א כרך ג, פ"ט (רצב.)] הוכיח שגזירת י"ח דבר היתה "קרוב לסוף ימי הבית". אך דעת תוספות רבינו פרץ [פסחים סוף טו:] היא דגזירת י"ח דבר היתה לאחר החורבן, וכלשונו: "לא היתה עד לאחר החורבן, שהיא מי"ח דבר שתלמידי שמאי והלל גזרו עליהן". והמהר"ל יסבור כרבינו פרץ. וכן כתב להדיא בדרוש על המצות [סב.], ויובא בהערה 50.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/49)

(49) כמו שנאמר [דברים כח, סד] "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ וגו'", והרמב"ן [ויקרא כו, טז] כתב: "'והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ', הוא גלותנו היום, שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/50)

(50) לשונו בדרוש על המצות [סב.]: "ויש מקשים, כי אם איסור יין נסך חמור כל כך, למה לא אסרה התורה אותו. וקושיא של הבל הוא. כי הכל לפי הענין; כי כאשר היו ישראל גוברין על האומות, לא היה כח שלהם כל כך גדול לסאב היין בכח שלהם... וכשחרב בית ראשון, אז גבר עליהם כח האומות, ואז דניאל שהיה לאחר שחרב הבית, גזר על היין. וגם זה לא קבלו, כמו שאמרו במסכת ע"ז [לו.] כי דניאל גזר על היין נסך, ולא קבלו [כן כתב הרמב"ן (ע"ז סוף לו:)]. כי מיד נבנה בית שני, והיה קץ גלות בבל ידוע. עד שחרב בעוונותינו הרבים בית שני, והתחיל הגלות הזה הארוך, שקצו נסתר ונעלם, ואז גזרו על יין נסך תלמידי שמאי והלל, וקבלו ישראל הגזירה הזאת. ומזה תבין כי איסור יין נסך הוא בשביל שהיו גוברין האומות, והיה שולט סטרא דמסאבא, והיין שנגע בו הגוי היא נתנסך לע"ז, שהרי בסוף כל חורבן היה הגזירה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/51)

(51) מעין מה שאמרו חכמים [סנהדרין קג:] "גדולה לגימה... מרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים". אמנם שם הכוונה ל"אכילה שמאכילין אורחים" [רש"י שם], ולא לשתיית יין דוקא, אך ק"ו לשתיית יין. ונאמר [שיה"ש א, ב] "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין", ופירש רש"י [שם] "כי טובים - לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה, ולשון עברי הוא להיות כל סעודת עונג ושמחה נקראת על שם היין". ובאור חדש פ"ז [תתרנד.] כתב: "דרך להתחבר האוהבים יחד בסעודה... שכל סעודה נקרא על שם המשתה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/52)

(52) שהיין מבטל ההבדלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/53)

(53) לשון הפסוקים במילואם "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו חוקת עולם לדורתיכם, ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/54)

(54) לשונו בנתיב הפרישות פ"א [ב, קיד:]: "מעלת השכל של הוראה, אשר השכל מבדיל בין דבר לדבר... ולפיכך אמר כאשר הוא מבדיל בין דבר לדבר, דהיינו בין הטומאה ובין הטהרה ["פורש מאשתו סמוך לוסתה" (שבועות יח:)], שראוי להבדיל, יהיו לו בנים בעלי שכל, אשר בשכל שלהם יהיו מבדילים בין דבר לדבר, שזהו ענין ההוראה". ויש לשאול, דמה ששכור אסור בהוראה הוא בפשטות משום ששכור עלול לטעות, ולא "מפני שצריך בעל הוראה להבדיל בין דבר לדבר בהוראותיו". דע, שבגו"א ויקרא פ"י אות יב [ריג:] הוכיח [מדברי רש"י (ויקרא י, יא) "ולהורות - למד שאסור שכור בהוראה"] ששכור בעצם אסור בהוראה, ולא משום חשש שיבוא לידי טעות, וכלשונו: "השכור אסור בהוראה, שלא תאמר שפירוש הכתוב כדי שיוכל להורות כראוי ולא יבא לידי טעות, אבל אם הורה אין כאן איסור משום שהורה בשכרות. לכך קאמר [רש"י] שאסור בהוראה, ואפילו ליכא למיחש לאיסור, כגון שהוא מורה איסור, אסור בשכרות". וראיה לדבר, ששיטת תוספות [סנהדרין מב.] ודעמיה [תרומת הדשן סימן מב, שו"ע חו"מ סימן ז ס"ה] ששתוי יין מותר להורות בדיני ממונות. ואם האיסור היה מחמת חשש תקלה, מה מקום יש להקל בדיני ממונות. אך אם נבאר שזו גזירת הכתוב שבעל הוראה צריך להבדיל בין דבר לדבר, ומפאת גדר "הוראה" נגעו בה, יש מקום לומר שאין זה נוהג בדיני ממונות, משום שבפסוק נאמר [ויקרא י, יא] "להורות את בני ישראל את החוקים וגו'", ואילו "משפטים" לא נאמר [כפי שכתב סברה זו לבוש בשו"ע שם (סעיף ד)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/55)

(55) יש להעיר, שאמרו חכמים [שבועות יח:], שאמרו "כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים, דכתיב [ויקרא י, י] 'להבדיל בין הקודש ובין החול'... וסמיך ליה [ויקרא יב, ב] 'אשה כי תזריע'... בנים ראוין להוראה, דכתיב 'להבדיל ולהורות'" ["דהכי קאמר קרא; 'יין ושכר אל תשת בבואכם וגו'', והיכן תשתו אותו, במקום מצוה, דהיינו 'להבדיל בין הקודש וגו''" (מהרש"א שם)]. ובנתיב הפרישות ס"פ א [ב, קיג:] כתב: "כי הזכר נמשל בצורה בכל מקום, אשר הצורה הוא שמבדיל בין דבר לדבר. כי אין הבדל בין דבר לדבר מצד החומר, כי החומר משותף לכל הדברים, רק ההבדל הוא מצד הצורה בלבד [ראה להלן הערה 63]... אשר השכל מבדיל בין דבר לדבר, וכמו שאמרו חכמים ג"כ [ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב] למה קבעו הבדלה בחונן הדעת, מפני שעל ידי הדעת מבדיל בין דבר לדבר... המבדיל על היין במוצאי שבתות הוויין לו בנים... ראוים להוראה כמו שהתבאר, כי יהיה לבנים השכל העליון שעל ידו ההוראה. ומה שאמר המבדיל על היין דוקא, זה כי הבדלה ראוי שתהיה על היין דוקא, וזה כי כל הבדלה הוא שמבדיל בין שני דברים שנראים שוים, ודבר זה הוא על ידי הדעת והשכל, כמו שהתבאר כי לכך הבדלה קבעו בחונן הדעת. ואמרו ז"ל [יומא עו:] חמרא וריחנא פקחין. ועל כן עיקר הבדלה הוא על היין, שזה ראוי אל הבדלה, והוויין לו בנים זכרים, כי הזכר הוא הצורה אשר בו ההבדלה". ובח"א לשבועות יח: [ד, טו.] כתב כן אות באות, והוסיף: "אמנם מה שאמר 'המבדיל על היין' דוקא, וזה כי הבדלה ראוי שתהיה על היין דוקא, מפני כי היין יוצא ונבדל מן הענב, וגם בתוך הענב יין מפקד פקיד תוך הענב [פסחים לג:], ונבדל מן גוף הענב, ולכך ראוי היין להבדלה יותר" [ראה למעלה פ"ס הערה 254]. ובנתיב התורה פ"י [תלח:] כתב: "כי היין מיוחד להבדלה, כאשר בארנו אצל המבדיל על היין הויין לו בנים ראויים להוראה, שנאמר [ויקרא י, י-יא] 'להבדיל ולהורות'". הרי שביאר שהיין בפרט מורה על ההבדלה, ואילו כאן מבאר שהיין בפרט מורה על ביטול ההבדלה. וזו לכאורה סתירה גלויה בדבריו. זאת ועוד, ששני הדברים האלו [איסור שיכור בהוראה, והמבדיל על היין זוכה לבנים ראויין להוראה] נלמדים מאותם הפסוקים [ויקרא י, ט-יא]; דמחד גיסא סמיכות הפסוקים מורה ששיכור אסור בהוראה, ומאידך גיסא סמיכות הפסוקים מורה שהמבדיל על היין יהיו לו בנים ראויין להוראה. והיה נראה לחלק בין כששותה יין כראוי [שאז היין מורה על ההבדלה], לבין כששותה יין בהפרזה [שאז היין מורה על ביטול ההבדלה], וכפי שהאריך בזה האורחות צדיקים בשער השמחה [התשיעי]. אך זה לא יועיל, כי כאן איירי באיסור סתם יינם, שהוא ברביעית [רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פי"א ה"ג "השותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מכת מרדות"], ואין בשיעור זה שתיה בהפרזה. ואף יש איסור בכל שהוא בסתם יינם [החינוך מצוה קיא]. **ובעל כרחך** שיש לפנינו את שני הצדדים של יין, שעל כך אמרו חכמים [סנהדרין ע.] "זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש... זכה משמחו, לא זכה משממהו". ובח"א לסנהדרין שם [ג, קסח:] כתב: "כי אם זכה, שיש בו שכל וחכמה, וכמו שאמרו [עירובין סה.] כל המתפתה ביינו יש בו מדעת שבעים זקנים. כי היין הוא דבר פנימי, ואם יש בו חכמה ודעת, שכל חכמה היא פנימית, אז נעשה ראש, שמגביה אותו ליתן לו שכל. ואם לא זכה, ששותה להשתכר, נעשה רש ומך ופחות. כי אין לך דבר מגונה ופחות כמו השכור... כי היין הוא נסתר, וכל נסתר יש לו שתי בחינות; כי מצד שהוא נסתר, יש לו מדריגת השכל שהוא נסתר. ומצד שאינו נגלה, אינו נמצא, ונעדר. ואם זכה, דהיינו שיש לו השכל, אז משמח אותו ונותן לו מציאות, כי השמחה היא המציאות הגמור כאשר נפשו בשלימות. ואם לא זכה, שאין לו השכל, משממו, נותן לו העדר מצד הבחינה השנית. וזה שאמר... 'חמרא וריחני פקחין', כי היין ראוי שיפקח האדם מצד שיוצא ממקום נסתר, וזהו מדריגת השכל. וכבר אמרנו כי היין יש בו ענין רוחני, שהרי הוא משמח אלקים ואנשים [שופטים ט, יג]. וכל דבר שהוא חשוב ויש בו ענין אלקי, אם ישתמש בו כראוי, קונה על ידי זה מעלה. ואם אינו משתמש בו כראוי, קונה על ידי זה מיתה. כי האוכל תרומה, אם אוכל אותה בטהרה, יש על אכילתה שכר. ואם לא זכה, מקבל על זה מיתה [סנהדרין פג.]. וכן כאשר ישתה היין כראוי, מפקח אותו ונותן לו השכל העליון. ואם אינו כך, רק ששותה אותו לתאותו וישתכר, מביא לו יללה ומיתה" [הובא למעלה פ"ס הערה 255]. והואיל והגוי מחיל על יינו את חומריותו [כמו שיבאר בהמשך], לכך יש להתרחק מיינו, כי הצד השלילי של היין שולט בו. אך כאשר הוא בבחינת "זכה", אזי היין מרוממו ומעלהו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/56)

(56) אף שסתם יינם נאסר גם כאשר הישראל ישתה לבדו, ולא רק כשישתה יחד עם הגוי, מ"מ האיסור החל מחמת ההתקרבות לגוי, עד שיבוא לישא את בתו [כמבואר למעלה הערות 15, 29].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/57)

(57) "דבר זה תכלית מדריגת ישראל ומעלתן ההבדל הזה, שהם מובדלים ומופרשים מן העמים, שלא יהיו כגויי הארץ" [לשונו למעלה לאחר ציון 15]. וראה למעלה הערה 16, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/58)

(58) יש להבין דבריו הקדושים, דנהי שאחד מאיסוריה של תורה הוא לא ללכת בחוקות הגוים [ויקרא יח, ג, שם כ, כג], ואיסור זה הוא אחת מתרי"ג מצות [ספהמ"צ לרמב"ם מצות ל"ת ל, והחינוך מצוה רסב], וכמו שציין, אך מנין לומר על אחד מאיסוריה של תורה "שעל ההבדל הזה תסוב כל התורה כולה". ועוד יש להבין, שפתח בישראל ["שהוא מעלת ישראל העצמית"], וסיים בתורה ["שעל ההבדל הזה תסוב כל התורה כולה"]. ונראה ביאורו, שרש"י [בראשית א, א] כתב שהעולם נברא בשביל התורה וישראל. ובגו"א שם אות ז [ז.] כתב: "יראה לומר מה שנברא העולם בשביל אלו ב' דברים, דכתיב [משלי טז, ד] 'כל פעל ה' למענהו'. רוצה לומר כל מה שנברא בעולם, בשביל הקב"ה נברא, ולכבודו נבראו [יומא לח.], 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' [ישעיה מג, ז]. ואין כבוד מן הנבראים אלא כאשר יקיימו את מצוותיו ועובדים אותו. ואין זה רק באומה הישראלית, ועליהם נאמר [שם פסוק כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו', שלכך יצרתי אותם כדי שיספרו תהלתי. וישראל אינם עובדים להקב"ה אלא במצוותיו שמקיימים את התורה. וזה בשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם, וכל שאר העולם נברא בשביל ישראל. ומפני שאלו ב' דברים יש להם טעם נכון שבשבילם נברא העולם, הביא רש"י אלו שנים, אף על גב שהרבה דברים דרשו רז"ל שבשבילם נברא העולם" [הובא למעלה פ"ג הערה 2, פמ"ד הערה הערה 143, ופמ"ז הערה 392]. **וכאשר נעמיק** יותר בביאור הכבוד של הקב"ה העולה מהתורה וישראל, נבחין שהכל הולך סביב הציר של "אחד". וכן כתב בנצח ישראל ר"פ י [רמח:]: "כי השם יתברך שהוא יחיד בעולם, איך לא יהיה לו בעולם אומה השייכת לו, ויש לה התיחסות אליו, שהיא גם כן אומה יחידה בעולם הזה, כמו שהוא יתברך יחיד. והם ישראל, שעליהם נאמר [ש"ב, ז, כג] 'ומי כעמך ישראל גוי אחד', שיש להם התורה, ובשביל זה הם עם אחד. ולא כמו שאר אומות, אין להם תורה מן השמים שהיא תורה אחת, רק יש לאומות דת נימוסית, ודת נימוסית אפשר שיהיה בפנים הרבה. רק התורה כתיב בה [במדבר טו, כט] 'תורה אחת תהיה לכם', ועל ידי התורה גם כן ישראל עם אחד". ובנר מצוה [קכג.] כתב: "ישראל הם עם אחד, מחולק בדתם ותורתם, דבר זה שבחינו ותפארתינו מה שישראל הם עם אחד בתורתם, וכדכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'". וקודם לכן בנר מצוה [י:] כתב: "האומה הזאת [ישראל] נבראת לכבוד השם יתברך, וכדכתיב [ישעיה מג, כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. ואלו ארבע מלכיות שנחלו המלכות מן ישראל, הם מבטלים כבודו יתברך בעולם הזה התחתון. כי אף אם ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך... הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השם יתברך חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות. ולא נבראו לזה רק ישראל, שהם עם אחד, כמו שרמז הכתוב 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. כי מה שאמר עם 'זו' במספרו י"ג, והוא מספר 'אחד'... ולפיכך אמר עם 'זו', שהם כמספר אחד, 'תהלתי יספרו', עיקר תהלתי שהוא יתברך אחד ואין זולתו. ועל דבר זה נבראו בתחלת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד". וכן למעלה פמ"ז [תקכג.] כתב: "כי ישראל הם כבוד הקב"ה נגד האומות במה שנראה קדושת ישראל ותורתם ומנהגם, וזהו הוד ותפארת השם יתברך, שהוא אלקיהם". ולמעלה פמ"ד [שי.] כתב: "כי הכבוד של השם יתברך שיוצא לזולתו הוא במה שהשפיע את ישראל בלבד, ואליהם נמשך הכל" [ראה למעלה פמ"ז הערה 392]. ומעתה אין לנו אלא להביא דבריו למעלה פס"ז [לאחר ציון 68], שכתב: "ואם אתה אומר הלא כל האומות בטבעיהן נבראים בשוה. אין זה קשיא, כי אנחנו אין מדברים מן הטבע, רק במה שמוכן האדם לקבל ענין אלקי, כי זה לא נמצא, ואי אפשר להיות נמצא, בכל האומות בשוה. ולכך סכלו אותם שאמרו שאפשר שיהיה ההצלחה האלקית בשוה אצל הכל, ודבר זה לא יתכן כלל". לכך הבדל ישראל מן האומות הוא עצם מעלת ישראל ["שהוא מעלת ישראל העצמית"], ומהות התורה ["שעל ההבדל הזה תסוב כל התורה כולה"], כי צירופם של שני הדברים להדדי הוא המורה על כבוד ה' בעולם, "כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו". ועולה הוא מאיליו שבמתן תורה גופא הודגשה הבדלת ישראל מן העמים, שנאמר [שמות יט, ה-ו] "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". וכתב על כך הבית הלוי [סוף כרך ב, דרוש יז] "בישראל אמר הכתוב במתן תורה [שמות יט, ה] 'והייתם לי סגולה מכל העמים', ואיתא במכילתא [שם] על פסוק זה שתהיו קנוים לי ועוסקים בתורה. כוונת הפסוק שאמר להם שיהיה גופם ועצמותם קנוי לעבודתו יתברך, ולקיום המצות והתורה. וזהו שאמר 'והייתם לי סגולה מכל העמים', דבזה יהיו הם שונים מכל העמים, שהם [ישראל] יהיו קנוים לו". וראה למעלה הערה 16, ולהלן הערה 64.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/59)

(59) כפי שביאר למעלה [מציון 38 ואילך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/60)

(60) פירוש - דבר שהוא עצמו גזרה, אין אנו גוזרים גזרה לגזרה [שבת כא.], שאין גדר לגדר [ירושלמי פסחים פ"א ה"ד]. כגון, חלת חוץ לארץ נאכלת עם הזר על השלחן, ואין חוששים שמא יאכל הזר, שאכילת חלת חו"ל גופה גזרה היא משום אכילת חלת הארץ, ואין גוזרים גזרה לגזרה [חולין קד.]. ורש"י [ביצה ב:] כתב "הא דאמרינן בכולי תלמודא שאין גוזרין גזרה לגזרה מהאי קרא נפקא [ויקרא יח, ל] 'ושמרתם את משמרתי', עשו משמרת, כלומר גזרה, למשמרתי, לתורתי, ולא משמרת למשמרת, שלא יעשו גזרה לגזרה". ובבאר הגולה באר הראשון [מט.] כתב: "אין גוזרין גזירה לגזירה. כי הגזירה האחת, שהיא שמירה אצל המצוה, מתחברת עם המצוה עצמה, וטפילה היא אצל העיקר. אבל גזירה לגזירה אין לגזור, כי אין הדבר טפל רק אל דבר שהוא עיקר. ודבר זה ענין מופלג מאוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/61)

(61) כן הקשו הרמב"ן [ע"ז לו:], הרשב"א [חולין קד.], והמאירי [חולין קד:], ובדרוש על המצות [נח:]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/62)

(62) פירוש - אם בשתיית יין עצמה לא היה שום חיבור לגוי, והאיסור היה רק משום החשש ששתיה זו עלולה להביא לחבור של חתנות, אז היה מקום לומר שיש ב"גזרו על פתן ועל שמנן משום יינם, ועל יינם משום בנותיהן" גזירה לגזירה. אך הואיל ובשתיית יין עצמה כבר יש תחילת חבור עם הגוי, ואסרו את התחלת החיבור מחמת גמר החיבור, הרי זה בבחינת "עקירה צורך הנחה", ולא משום גזירה לגזירה. והרמב"ן [ע"ז לו:] כתב: "ואיכא דקשיא ליה, והא גזירה לגזירה היא... אי נמי בדישראל לא גזרינן גזירה לגזירה, אבל בשל גוים גזרינן טובא, ועבדינן הרחקי יתירי". ודברי המהר"ל יכולים להיות הביאור בדברי הרמב"ן האלו. ובדרוש על המצות [נח:] סלל לו דרך אחרת בביאור מדוע אין כאן "גזירה לגזירה". ובעוד שכאן מבאר שביין עצמו יש התחלת החיבור, הרי שם ביאר שבפתן ושמנן יש קירוב, וכלשונו: "גזרו להרחיק פתן ושמנן שלא יבא לידי קירוב יינן, שהוא יותר קירוב, ועל יינן גזרו שיהיה כמו שנתנסך לע"ז... שיתקרב יותר... והשתא לא יקשה לך כלל דהוי גזירה לגזירה, שהרי גם פתן ושמנן יש בהם קירוב מה, וכהאי גונא לא הוי גזירה לגזירה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/63)

(63) לשונו למעלה פ"מ [פו.]: "ראוי בטבע להיות המים מכסים הארץ... כי כל טבע פועלת בשוה, ולכך לפי טבע הבריאה שהמים יכסו הארץ כולה בשוה". ולמעלה פמ"ג [רז.] כתב: "היה לישראל התנגדות מן מצרים, ולא היה התנגדות הזה רק דבר בלתי טבעי, כי בטבעם אין התנגדות, והכל שוה לפי הטבע". וכן נאמר [קהלת ט, ב] "מקרה אחד לצדיק ולרשע", ופירש רש"י [שם] "מקרה אחד - ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות, ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם, כל זה הם יודעים, ואף על פי כן בוחרים להם דרך הטוב, לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא". הרי מצד הגופים [מיתה בעוה"ז] אין הבדל בין צדיק לרשע. וכן בגו"א ביאר את דברי רש"י [בראשית ו, יג], שכתב "כל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים", ושם בגו"א אות כז [קלט:] כתב: "העריות הוא בגוף האדם, וכאשר יחטא האדם בגוף בא דבר לכלות הגופים, ואין מבחין בין טוב ובין רע, כי מצד הגוף אין חילוק בין טוב ובין רע, רק מצד הנפש יבא הבדל בין צדיק ובין רשע, שהגוף בשניהם אחד, רק שנשמת הצדיק יותר חשובה וזכה מן הרשע". ובדר"ח פ"ד מכ"א [תל:] כתב: "כי השכל בו מחולקים בני אדם, שאין דעת של זה כמו זה... כי מצד הגופות שוים בהם בני אדם, והחילוק שיש לאדם זה מזה הוא מצד השכל והדעת, שהם מחולקים בדעתם". ולמעלה פי"ט [רט:] תלה את ההבדל בין ישראל לאומות בזה שלאומות יש פחיתות החומר, ושם בהערה 226 הוקשה מדבריו כאן, יעו"ש. וראה בסמוך הערה 71.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/64)

(64) לשונו למעלה פמ"ד [רעו:]: "עם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חלוק. כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים, במה שהאדם הוא שכלי ושאר בעלי חיים הם בלתי שכלי, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומר יותר, ויעיד עליהם מעשיהם, שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, זה יורה על החומריות שבהם. ואצל ישראל, אף המדה הפחותה שבהם יורה על השכל. שהמדה הפחותה שהם קשי עורף [שמות לב, ט], אינם חוזרים מדרכיהם [רש"י שם], וזה יורה על העמידה והקושי, וזהו מענין השכל שאין לו השתנות... הרי כל ענין ישראל מורה שהם נבדלים מן החומר, וכל ענין האומות מורה שכולם חומרי. ומכל שכן המדות הטובות והחשובות שהם באומה הנבחרת; הרחקת הזנות והתעוב, ושאר מדות הפחותות, המורה על שהם נבדלים מן החומר". ולמעלה פס"ז [לאחר ציון 68] כתב: "ואם אתה אומר הלא כל האומות בטבעיהן נבראים בשוה. אין זה קשיא, כי אנחנו אין מדברים מן הטבע, רק במה שמוכן האדם לקבל ענין אלקי, כי זה לא נמצא, ואי אפשר להיות נמצא, בכל האומות בשוה. ולכך סכלו אותם שאמרו שאפשר שיהיה ההצלחה האלקית בשוה אצל הכל, ודבר זה לא יתכן כלל... וכמו שלא תמצא זה בבריאות האדם שלא יהיה באדם דבר פחות, כך לא תמצא זה במין האנושי, שהוא כלל האדם, שיהיה הכל נברא בשלימות". ובתפארת ישראל פ"א [לד:] כתב: "אמנם כל המין מבני אדם אי אפשר שיהיו שוים כלם במעלת נפשם. ועם שכל מין בני אדם שוים בתאר פניהם ובעניניהם, אינם שוים במה שיש חלק מהם יותר אלקי מזולתם, כמו שידוע. כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו השם יתברך מזולת שאר העמים עכו"ם, ואין ספק כי הנבואה הכנה בנפש האדם. ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר ה' יתברך. ומזה תראה כי העם הזה היה יותר נפשם אלקית מצד ההכנה הזאת. וגם זה מוכרח לומר; וזה כי העולם הזה אשר בו מין בני אדם, הוא עולם הטבע. ולפיכך הדבר אשר הוא טבעי ראוי שימצא בכל המין בשוה, במה שהעולם הזה הוא טבעי בכללו. ואם ימצא שנוי בהם מפני שנוי המקומות, דבר זה אינו נחשב שנוי כלל. אבל האלקיות לא ימצא בשוה לכל המין, שאם היה נמצא לכל המין בשוה היה עולם הזה עולם נבדל, מאחר כי בכללותו נמצא האלקיות. אבל העולם הזה הוא עולם הטבע, ואינו עולם הנבדל. ודבר זה מחייב שאין נמצא האלקיות לכל המין בשוה, כי אם בחלק ממנו". וראה למעלה פ"מ הערה 99, פמ"ב הערה 23, ופס"ז הערה 73.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/65)

(65) לא מצאתי למי כוונתו. ולכאורה יש להעיר שמצינו כי גם גדולי המפרשים כתבו כן. וכגון, הרמב"ן [שמות כ, ג] כתב: "והמין השני בע"ז, שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה, מהם עובדי השמש או הירח, ומהם למזל מן המזלות. כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל בה כפי משטרו על הארץ שלהם, וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם. כענין שכתוב [ירמיה ח, ב] 'ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם'. וכמו שנאמר בתורה באיסור של ע"ז [דברים ד, יט] 'ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים'. יאמר כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים, ונתן לכל עם כוכב ומזל, לא תהיה נדח אחריהם לעבדם". והאברבנאל בנחלת אבות [אבות פ"ג מי"ד] כתב: "על כל אומה ואומה יש מזל או כוכב בשמים המשפיע על גורלם, אבל ישראל בלבד אינם תחת שום מזל". והמהרש"א [כתובות סו:] כתב: "כי כל אומה ואומה יש לה שר ומזל בשמים, מה שא"כ ישראל, שאין להם שום מזל, אבל הם חלק ה'". ויש לומר, שאנו תולים מזלות אלו בשרי האומות, ומהם זה עובר למזל האומה. אך חכמי האומות תולים הכל במזל, ולא בשר האומה. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/66)

(66) לשון הרמב"ן [ויקרא יח, כה]: "סוד הדבר בכתוב שאמר [דברים לב, פסוקים ח, ט] 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו''. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר [דברים ד, יט] 'אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים. וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב [דניאל י, יג] 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי'. וכתיב [שם פסוק כ] 'והנה שר יון בא'. ונקראים 'מלכים', כדכתיב [שם פסוק יג] 'ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס'". ושוב כתב הרמב"ן [במדבר יא, טז] "כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה, כענין שנאמר בדניאל 'ושר מלכות פרס'... וכן 'והנה שר יון בא'. והוא שנאמר [ישעיה כד, כא] 'יפקוד ה' על צבא המרום במרום'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/67)

(67) יומא עז., ספרי דברים לב, יב, תנחומא ראה אות ח, שם האזינו אות ו, מדרש תהלים מזמור פ, ילקו"ש ח"א רמז רמג, תתקמד, ועוד. ונביא דוגמה אחת מני רבות; אמרו חכמים [דב"ר א, כב] "אין הקב"ה פורע מאומה עד שפורע משרו תחלה. כיצד, פרעה וכל המצריים לא שקעם הקב"ה בים עד ששקע לשרן תחלה. מנא לן, אמרי רבנן 'סוסים ורוכביהם' אין כתיב כאן, אלא [שמות טו, א] 'סוס ורוכבו', זה השר שלהן. וכשיצאו המצריים לרדוף אחרי ישראל תלו ישראל את עיניהם והיו רואין שרן של מצריים פורח באויר. מנין, אמר רבי יצחק דכתיב [שמות יד, י] 'והנה מצרים נוסע אחריהם', זה השר שלהן". ולמעלה פס"ב [תקכב:] כתב: "לכל אחת ואחת יש מלאך המושל עליהם". ובדר"ח פ"ה מ"ד [קי.] כתב: "כי הנצוח הזה לא לאלו מצרים, רק לכל אומה אשר הם תחת השר שלה". ורבינו בחיי [בראשית כה, כח] כתב: "אנו רואים כי כשם שהיה עשו איש השוחד, כן אנו רואין את זרעו מקבלי שוחד... והם מושכים כח מן השר שלהם, שהוא מקבל שוחד ביום הכפורים. וכן כל אומה ואומה מושכת כח מן השר שלה". ובספר בני יששכר [מאמרי חודש אדר, מאמר ס, דרוש ד] כתב: "כל האומות יש להם שרים, לכל אחד שר מיוחד אשר חילק ה' אותם בדור הפלגה. והנה כל שר לאומתו נקרא 'ראש' אותו האומה, כעין הגוף המתנהג אחרי הנהגת הראש, וכשניטל הראש מן הגוף הנה יופסק החיות. כמו כן כשנפסק ונתבטל כח השר של האומה למעלה, נפסק חיות האומה למטה". וראה למעלה פמ"ז הערה 55, פ"ס הערה 95, ופס"ז הערה 86.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/68)

(68) אודות שישראל דבקים בה' לעומת האומות, כן כתב בהרבה מקומות. וכגון, למעלה פ"ס [שצז.] כתב: "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד, ואיך יתכן שיהיה זה תחת זה, שהרי כל אחד ואחד מן האומות יש לו שר ומלאך מיוחד. אבל לישראל שאין להם שר ומלאך מיוחד, כי הם אל השם יתברך. כאשר הם בשלימות מעלתם, שאז הם ראוים אל השם יתברך. וכאשר אינם בשלימות מעלתם, הם נעזבים, והם נכנסים ברשות אחרים. שאל תאמר כי ישראל הם משותפים עם האומות, שאם היו משותפים עם האומות עד שחס ושלום היו לחלק מלאך, שאז שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחבירו, אבל אין לישראל שווי עם האומות... ישראל לא קבלו חלוקה, רק הם חלק ה' יוצר הכל, ולא שייך אצל השם יתברך חלק". ולמעלה פס"ב [תקל.] כתב: "כל אומה דבק בה כח עליון, רק כי ישראל דבק בכח קדוש, שהם חלק השם יתברך, והאומות בכח שר של מעלה". ולמעלה פס"ז [לאחר ציון 56] כתב: "כי התחתונים במה שהם תחתונים מצד הזה דבק בהם חסרון, ואינם בשלימות לגמרי. ולפיכך אם היו כל התחתונים וכל האומות בשוה, היו כלם בעלי חסרון, מצד שהם תחתונים. אבל עכשיו שהנבחרים הם חֵלֶק ויחידית, לא הכל, מעתה אף על גב שהם תחתונים, מכל מקום דבק בהם ענין אלקי בחלק מהם, כי על חלק בהם לא יפול שֵׁם חסרון תחתונים כמו שיפול על הכל, ודבר זה ידוע, וזהו חלק השם יתברך, הוא יעקב וזרעו, שדבק בהם ענין אלקי. ועתה במה שהנמצאים הם תחתונים, וראוי אל התחתונים מדריגה פחותה, ענין זה הויית האומות. ובמה שיש בעולם מדריגה עליונה ומעלה גדולה, כי השם יתברך נקרא [בראשית כא, לג] 'אל עולם', ואם כן אלקותו על התחתונים גם כן, וזה בחלק ממנו בלבד, שנקרא שמו יתברך עליהם, וחלק זה הוא יעקב וזרעו". ולמעלה פס"ח [לאחר ציון 92] כתב: "ישראל בשביל שהם עלולים ממנו יתברך בעצם ובראשונה לכל הנמצאים, השם יתברך קרוב אליהם ומצטרף אליהם. ואם כן לא יקשה לך למה הוא יתברך בחר בישיבתו בתחתונים". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מד:] כתב: "ישראל בהם נמצאת האהבה, שישראל הם דבקים בו יתברך, דכתיב [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים וגו''. ואל הדבוק אינם ראוים רק ישראל... אבל האומות העולם אי אפשר שיהיה להם מדת האהבה, שהרי כתיב 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', וזה שהוא לא שייך באומות. אבל יראה אפשר באומות, וכמו שתמצא היראה באומות, כמו אנשי נינוה [יונה ג, ה]". ובח"א ליבמות מח: [א, קלא.] כתב: "סתם גר עושה מיראה... כי הגר מאומה אחרת, ואין דרך שיהיה האומה אוהב השם יתברך, כי דווקא הקרובים, כמו ישראל, שנאמר עליהם [תהלים קמח, יד] 'עם קרובו', שייך בהם אהבה, כי אהבה הוא בין שנים שיש להם חיבור ביחד, כמו שיש לישראל, שנאמר 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', אבל האומות אין להם קירוב כלל אל השם יתברך, ולכך אין רגיל שיבא להתגייר ולעשות מאהבה, רק מיראה". ובח"א לסוטה ט. [ב, לז.] כתב: "כי ישראל הם דביקים לגמרי בו יתברך, ואינם נבדלים מאתו. ולכן החצים, והוא הכח שבא מן השם יתברך לאבדם חס ושלום, הכח כלה, ואין ישראל כלים. וכל זה מפני כי ישראל הם דביקים לגמרי בו יתברך, וכדכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', והכח הבא מן השם יתברך נמשל כמו חץ, אשר החץ נבדל מן הזורק החץ. ולכך החצים כלים, וישראל, שהם דביקים בו יתברך, אינם כלים. אבל האומות אינם דביקים בו יתברך, לכך הם כלים מן החצים" [ראה למעלה ב"הלכות פסח בקצרה" הערה 8]. ובח"א לסנהדרין צא: [ג, קפ:] כתב: "כי ישראל שהם דביקים בחיים, כדכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם וגו'', ועליהם נאמר [ישעיה כה, ח] 'ומחה ה' דמעה מעל כל פנים'. אבל באומות לא יהיה זה, שאם יהיה זה אם כן מאי עדיפי ישראל דכתיב בהו 'ואתם הדבקים' דלא כתיב באומות, שעל כל פנים ישראל קרובים אל החיים יותר". וראה למעלה פי"ח הערה 153, פמ"ב הערות 98-100, פמ"ג הערות 176-181, פמ"ד הערות 54, 80, פנ"ד הערה 280, פס"ד הערות 331, 332, שיסוד זה [ההבדל בין ישראל לעמים] הוא עתיק ונפוץ ביותר בספריו, וכמדומה שאין יסוד נפוץ בספריו כיסוד זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/69)

(69) כמו שנאמר [ויקרא כ, כו] "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" [ראה למעלה הערה 37]. ובתנחומא האזינו אות ו אמרו "כשבא הקב"ה לבלבל דור הפלגה, אמר הקב"ה למלאכים שרי כל האומות, בואו ונטיל גורלות למי יעלו האומות, אומה לכל אחד ממנו, ואיזה יעלו לחלקו. הטילו גורלות, ונפל ישראל לחלקו של הקב"ה" [ראה להלן הערה 88]. וכן כתב הרמב"ן [ויקרא יח, כה], והוסיף: "ואל תשיב עלי מפסוק [דניאל י, כא] 'מיכאל שרכם'. כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, לא שר מלכות וממשלה. וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו [יהושע ה, יג], הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם". ושוב כתב הרמב"ן [דברים לב, יב] "כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו, כי הוא חלקו ונחלתו, כאשר הזכיר. וכבר כתבתי זה [ויקרא יח, כה]. ובספרי [דברים לב, יב] 'ה' בדד ינחנו', אמר להם הקב"ה, כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה, ולא נהניתם מן האומות כלום, כך אני עתיד להושיבכם יחידים לעתיד לבוא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום. 'ואין עמו אל נכר', שלא תהא רשות לאחד משרי אומות העולם לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר [דניאל י, כ] 'ואני יוצא והנה שר יון בא', 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי' [שם פסוק יג]". ולמעלה פנ"ה [ריא:] כתב: "ישראל דבקים בה' בלי אמצעי". ולמעלה פ"ס [שצז.] כתב: "וזה כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד... אבל לישראל שאין להם שר ומלאך מיוחד, כי הם אל השם יתברך". ובתפארת ישראל פל"ז [תקנז.] כתב: "כי ישראל יש להם חבור ודבקות עם השם יתברך בעצמו, ולפיכך אמר הכתוב [ישעיה מט, טו] 'ואנכי לא אשכחך'. כי אי אפשר לשכוח אותך, אחר שישראל דבקים בו יתברך בעצמו... ומאחר שדבקים בו מצד עצמו, אין שכחה לדבר זה. ולפיכך 'ואנכי לא אשכחך', רוצה לומר כי מה שמורה עליו מלת 'אנכי', שמורה כי ישראל יש להם דבקות בעצמו יתברך, ולפיכך 'לא אשכחך'". ובנצח ישראל פמ"ח [תשצז:] כתב: "לא מסר ישראל לשרים עליונים, רק השם יתברך עצמו אלקיהם". ושם פנ"ו [תתסט:] כתב: "כי ישראל תלוים בו יתברך בעצמו... כי ישראל הם דביקים בו יתברך בלי אמצעי כלל, כי הם דביקים בעצמו יתברך". וראה למעלה פנ"ה הערה 28, פ"ס הערה 97, פס"ד הערה 331, ופס"ז הערות 79, 80.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/70)

(70) אודות שלכל דבר [טבעי או אלקי] בעי הכנה, כן כתב למעלה פע"ב [לאחר ציון 51]: "ואתה מוכרח לומר שלא היה כל זה במקרה בישראל, כי אם בשביל הכנה שבישראל לקבל המעלות. כי איך אפשר לומר שהיה דבר זה בלא הכנה, כי כל דבר טבעי צריך לו הכנה מיוחדת; כי בודאי חומר האדם יש בו הכנה מיוחדת לקבל נפש המשכלת. וכך בעלי חיים יש הכנה בחומרם לקבל נפש המרגשת. וכן בכל הדברים אשר הם בנמצא, צריכים הכנה מיוחדת לקבלתם. ודבר כזה, שהוא על כל המעלה, שקבלו ישראל שיהיה הנהגתם שלא על פי הטבע, ואיך יהיה דבר זה בלא הכנה מיוחדת, ימאן זה השכל והדעת". ובהמשך שם [לאחר 94] כתב: "צריך לכל הדברים הכנה, ואם לא היה צריך אל הכנה, היה אפשר לומר גם כן כי יהיה החמור מקבל שכל האנושי. ואם כך הוא בדברים הטבעיים, בדברים העליונים כל שכן שצריך להם הכנה מיוחדת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/71)

(71) הביאור לשויון החיצוני לעומת החילוק הפנימי נמצא בנתיב הפרישות ס"פ א [ב, קיג:], שכתב: "אין הבדל בין דבר לדבר מצד החומר, כי החומר משותף לכל הדברים, רק ההבדל הוא מצד הצורה בלבד, שמצד הצורה יוכר הדבר מה שהוא. ולפיכך שני אנשים אסורים לישא אשה אחת [קידושין ז.], מפני שכל אחד נמשל בצורה, ויהיו משותפים ביחד כאשר יהיה להם ביחד אשה אחת, ודבר זה אי אפשר, כי כל צורה נבדל לעצמה. אבל שתי נשים מותר שיהיה להם איש אחד, אע"ג ששתי נשים אלו הם משתתפים ביחד, שיש להם איש אחד ביחד, הרי אין ההבדל רק מצד הצורה, ואין הבדל מצד החומר". ובדרשת שבת הגדול [רי:] כתב: "מצד האדם שהוא גשמי, והוא בעולם הגשמי, אין נראה הבדל בין צדיק ובין רשע, אבל כשיוצא מן הגשמי יהיה נראה ההבדל בין צדיק ובין רשע. ומה שאין עתה נראה הבדל, היינו מפני שהאדם הוא גשמי, והוא בעולם הזה גשמי, וכל גשם הוא גולם אין בו הבדל, ולפיכך אין חילוק בין צדיק ובין רשע... [אך] כשלא יהיה עוד הכל גשמי, אז יהיה ההבדל בין צדיק ובין רשע" [ראה למעלה פ"ג הערה 72, פמ"ג הערה 23, פמ"ה הערה 51, פס"ז הערות 69, 178, ופ"ע הערה 82].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/72)

(72) שבין ישראל לאומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/73)

(73) פירוש - היין הוא המשקה של פנימיות [כמו שיבאר], והואיל וישראל והאומות נבדלו זה מזה בפנימיותם, לכך הבדל זה יבוא לידי בטוי בולט ביחס ליין, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/74)

(74) לשונו למעלה פ"ס [תכט:]: "ובפרט היין, כי משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות הענב, ולפיכך היין בפרט מורה על דבר שהוא יותר נבדל מן הגשמי". ובהמשך שם [תלב.] כתב: "המשקה, ובפרט היין, הוא נבדל מן הגוף הענב הגשמי". ובהמשך שם [תנג:]: "כי שתיית הכוסות מורה על המדריגה העליונה יותר מן אכילה, כי המשקה כמו שאמרנו מפני שהוא יותר דק, מורה על ענין פנימי יותר. ומכל שכן כאשר המשקה יין, שהוא פנימי יותר". ולמעלה ב"הלכות פסח בקצרה" [לאחר ציון 80] כתב: "כאשר המשקה הוא יין, שיוצא מפנימות הענב". ובספר זאב יטרף [פורים ח"ב פל"ו (עמוד קיד)] הביא את דברי המהר"ל האלו, וכתב: "ואכתי יש להבין, מאי שנא עסיס הענב שנסתר טפי מעסיס שאר פירות... אמנם נראה דיין בתוך הענב מיפקד פקיד, ולא חבורי מיחבר, כעסיס של פרי אחר. זאת אומרת עסיס של שאר פירות בלוע בבשר הפרי וחבורי מיחבר בו כגוף אחד. מה שא"כ יין שבענב מיפקד פקיד בו, שטמון ונסתר אחורי בשר הפרי ונבדל ממנו, כי לא בלוע בתוכו, ומחובר לו כגוף אחד. ועיין גמרא [פסחים לג:] ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה, ויינן כשר לנסכין. אלמא קסבר משקין מיפקד פקידי. וזהו דקאמר המהר"ל שהיין הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב, כי נבדל מבשר הפרי, ולא הוי חלק ממנו". וראה למעלה "הלכות פסח בקצרה" הערה 81, וש"נ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/75)

(75) "ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא" [רש"י עירובין סה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/76)

(76) הוכיח מגמרא זו שאין זה מקרה מה שיש ליין וסוד אותה גימטריא, שאם זה היה מקרה, הגמרא לא היתה עומדת על גימטריא זו, שאין חשיבות למקרה. ואודות שאין חשיבות למקרה, כן כתב בנתיב התורה פי"ח [תרצה.]: "כי כאשר עושה המצוה פעם אחד, דבר זה הוא אקראי, והמקרה אינו נחשב". ובגו"א בראשית פי"ד אות טו [רלו.] כתב: "דאי משום מקרה, אין חדוש לדבר המקרה". וכן כתב בתפארת ישראל פמ"א [תרמא:] לגבי מצות כבוד אב ואם [שמות כ, יב]: "עדיין יש לחשוב כי אף שאין ראוי שיהיה המציאות הכללי במקרה, אבל מציאות הפרטיים יחשבו שהם במקרה. ודבר זה היו אומרים החוקרים מדעתם על הנמצאים. הודיע לנו כי אף מציאות הפרטיים אינם במקרה כלל, וציונו לכבד את האבות. ואם היו התולדות הפרטים במקרה קרה, אין כאן כבוד אבות" [ראה למעלה פי"ט הערה 6, פנ"ז הערה 11, ופע"ב הערה 41]. ולאחר שהוכיח שאין זה מקרה, יוסיף לבאר שאין זו מליצה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/77)

(77) זהו יסוד מוסד בספרי המהר"ל אודות חרדת הקודש שצריכה להיות ביחס לדברי חכמים, והזהיר כן הרבה פעמים. ואודות שאין דברי חז"ל דברי מליצה, כן כתב למעלה פנ"ג [קכב:]: "זהו אמתת פירוש דברי חכמים. ויש שאמרו שכל דברי חכמים הם אסמכתא ודרש ומליצת לשון, והם לא ידעו ולא יבינו בדרכי התורה כלל ובמדרשי חכמים". ובגו"א בראשית פכ"ח סוף אות יז [סג:] כתב: "עוד דע אתה, אם תחפש דברי חכמים כמטמוניות, אז תמצא אוצר כלי חמדה אשר אצרו במטמוניהם. ואיש הפתי חושב אך דברי דרשה הם, לא אמרו כך אלא להרחבת הלשון. ואתה לא תחשוב כן, רק כי כל דבר מדבריהם שורש התורה". ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ט:] כתב: "האדם כאשר יראה מה שדרש כאן רב אשי [סוטה ה.] מן 'לשאת ולספחת' [ויקרא יד, נו], אשר הכתוב מדבר מן הנגעים ודרש זה על גסות רוח, יחשוב שאין דבר זה רק מליצה בלבד, ואינו כך, רק הוא דבר חכמה מאוד". ובבאר הגולה באר הראשון [לג.] כתב: "ורבים טועים שסבורים לומר... כאילו היה זה מליצה בלבד. והאומרים כך טעו, לא הבינו דבריהם, כי חס ושלום שיהיה דבר אחד מדבריהם נאמר להרחבת הלשון ויפוי המליצה, רק כל דבריהם אמת" [ראה למעלה פנ"ג הערה 161, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/78)

(78) לשונו למעלה פ"ס [תלד.]: "ואין הפירוש בלבד הגימטריא, שבשביל כך נכנס יין יצא סוד, אבל הוא דבר אמיתי מצד עצמו. כי היין הוא משקה נסתר, יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב. ולפיכך היין, שהוא גדל בנסתר ובפנימית הענב, בגימטריא 'סוד', לפי שהוא נסתר. וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד, כי הוא בא עד הנסתר כפי מדריגתו, ומוציאו". וכן כתב בנצח ישראל פכ"ה [תקלז.], ויובא בהערה הבאה. ובדרוש על המצות [סא.] כתב: "היין יוצא מפנימית הענב... לכך 'יין' במספר 'סוד'. ובפרק הדר [ערובין סה.]... 'יין' ניתן בשבעים אותיות... כי ה'יין' הוא מספר 'סוד', מפני שהוא בתוך הענב ונסתר בו... וכל זה מפני שהיין יוצא מפנימית והסתר הענב... וכאשר היין נכנס באדם, אז פועל האדם הגלוי יותר. כי יצא היין ממדרגתו שיש לו, מדרגת הנסתר, כאשר 'יין' במספר 'סוד', ונכנס באדם הגשמי, שאין לו דבר זה ההסתר, רק הגלוי. ובזה יוצא היין מן הסוד אל הגלוי, ואז יש כאן גלוי יותר ויותר. ולכך כאשר נכנס היין, שהוא סוד, באדם, אז יוצא האדם אל הגלוי לגמרי, ויוצא סוד". ופירושו, שכניסת היין לתוך אדם גשמי היא גופא נחשבת ליציאה מן הסוד של היין, כי לאדם הגשמי אין ההסתר, רק הגלוי. לכך יין היוצא מהסוד, פועל על האדם שנכנס בו מהלך דומה, ומוציא את הסוד שיש באותו אדם. וכן כתב בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמז:], וז"ל: "נכנס יין יצא סוד. פירוש, כי היין הוא בא ממקום הסוד, והרי היין יוצא מפנימיות, ומזה תראה כי היין הוא ממקום נסתר ונעלם. ולפיכך 'יין' בגמטריא 'סוד', וכשנכנס היין מתדבק ויתקרב אל הסוד, וכאשר יתקרב אל הסוד, נעשה הסוד גלוי, ויוצא סוד". ובגו"א בראשית פ"ט אות יד [קפב.] ביאר כיצד היין מביא לידי גלוי וגלות. ובדר"ח פ"ד מכ"א [תכא:] כתב: "כי המשקה שהוא דק, הוא מורה על חכמה דקה. ועוד, כי היין יוצא מהסתר הענב, ולפיכך החכמה הנסתרת דומה ליין, כי 'יין' בגימטריא 'סוד', ורמז על סודי התורה" [הובא למעלה פ"ס הערות 282, 284].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/79)

(79) "ביין אחד" - ביין המשותף לישראל ולגוי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/80)

(80) בעוד שכאן מבאר שאיסור יין נסך נובע מחמת שהיין מבטל את ההבדל הקיים בין ישראל לאומות בפנימיותם, הרי בנצח ישראל פכ"ה [תקלז.] תלה זאת במה שאין לישראל להתחבר לאומות בדבר שהוא פנימי נסתר, כי הוא שתוף גמור, וכלשונו: "אבל נראה ברור 'שלא יגלו הסוד' [כתובות קיא.], רצו בזה שלא יהיה החבור להם בדבר שהוא מספר 'סוד', וזהו היין שהוא במספר סוד. וזה מפני כי היין הוא סוד, לפי שהוא נסתר ונטמן תוך הענב, וממנו יצא, לכך הוא סוד. ולא נמצא שום משקה שיוצא מן הפנימית כמו היין, שהוא יוצא מתוך הענב, לכך הוא כמספר 'סוד'. ועל זה אמרו 'שלא יגלו הסוד', כלומר כל דבר שהוא סוד פנימי, לא יהיה לישראל שום שתוף עם האומות, ולא יהיה שום חבור להם. כי אם ישתתפו האומות עם ישראל בדבר שהוא פנימי נסתר, דבר זה הוא שתוף וחבור להם לגמרי, וישראל צריכים שיהיו נבדלים מן האומות, וזהו קיום שלהם בין האומות. ולפיכך כאשר בא דניאל בגלות תחת האומות, היה גוזר על יין נסך, שלא יהיה חבור לישראל לאומות בדבר שהוא פנימי נסתר, כמו היין שהוא נסתר בפרט... וגדר הגדר וההבדל הזה בפרט, כי כאשר יש לישראל חבור להם בדבר שהוא פנימי, דבר זה הוא חבור גמור, ויהיה להם חס ושלום חבור בעיקר. ולכך אמר 'שלא יגלו את הסוד', ונאמר זה שלא יהיה לישראל חבור להם בדבר שהוא פנימי... לא יהיה מתחבר להם ביין שלהם, כי גם זה חבור להם בדבר שהוא פנימי נסתר, וכאשר מתחבר בדבר כמו זה הוא חבור לגמרי, לכך גזרו על יין נסך". ובאור חדש פ"ג [תרצב.] כתב: "לכך אשרינו חלקינו ומה נעים גורלינו אם היו אנשי גליותינו נזהרים ופורשים מן האומות בכל אשר ראוי לנו הפרישה בשתיית יין נסך, ושאר התחברות, בגלוי סוד של ישראל לאומות". וראה למעלה פמ"ג הערה 149.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/81)

(81) אלו המזלזלים באיסור יין נסך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/82)

(82) לשונו למעלה [לאחר ציון 21]: "והאנשים האלו יצרם מפתה אותם... הלא גזירה היא באולי ושמא, ויאמר אין אני חפץ באשה, כי יש לו אשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/83)

(83) כמו שביאר למעלה בארוכה [מציון 34 ואילך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/84)

(84) פירוש - התחלת ישראל מתייחסת אל הקב"ה, והתחלת האומות מתייחסת אל שרי מעלה, וכמו שמבאר והולך. ורומז בדבריו לעוד יסוד, והוא שהאלוה של אומה הוא התחלת האומה, וכמו שכתב כמה פעמים. וכגון, בגו"א שמות פי"א אות ז [קפא] כתב: "כי כאשר נלקו תחלה הוא מתחיל באלהיהם, כי אלוה הוא התחלה שלהם". ושם פי"ב אות כז [ר:] כתב: "העבודה זרה... היא התחלתם של הטועים אחריה... מפני שהעובדים עושים אותה התחלה". ונאמר [במדבר יד, ד] "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה", ופירש רש"י [שם] "נתנה ראש - רבותינו פירשו לשון עבודה זרה". ובגו"א שם אות ב [רג.] כתב: "לפי שרצו לעשות ראש וסיבה ועיקר מה שאינו ראש, אלא שהוא תחת הקב"ה, והם רצו לעשות אותו לראש, והוא עבודה זרה". ושם במדבר פי"ט אות כז [שיב.] כתב: "כי כאשר חטאו ועשו העגל סבה והתחלה, מה שאינו התחלה, הוצרכו כפרה להורות כי אין העגל סבה והתחלה... ואין התחלה לאדם רק השם יתברך". ובבאר הגולה באר הרביעי [תפב.] כתב: "הם [העובדים לחמה] עושים את העולם הזה התחתון התחלה לעצמו על ידי השמש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/85)

(85) פירוש - התחלת ישראל מורה על האלוק שלהם, וכמו שיבאר שהשבעים נפש שירדו מצרימה מורים על כך. ובנר מצוה [יא.] הראה שיש לישראל התחלה קדומה יותר משבעים נפש, שכתב: "כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות. ולא נבראו לזה רק ישראל, שהם עם אחד, כמו שרמז הכתוב [ישעיה מג, כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. כי מה שאמר עם 'זו' במספרו י"ג, והוא מספר 'אחד'. כי ישראל הם י"ג שבטים עם שבט לוי, כי אפרים ומנשה שנים הם [בראשית מח, ה]. וכמו שהוא מלת 'אחד' כן היו השבטים. שבט לוי הוא שבט מיוחד ונבדל משאר השבטים, והוא בפני עצמו, כנגד האל"ף שב'אחד', שהיא אחת. והח' נגד בני האמהות, שהיו ח' זולת לוי, נרמז בח"ת של 'אחד', ועוד ד' בני השפחות. ולפיכך אמר עם 'זו', שהם כמספר אחד, 'תהלתי יספרו', עיקר תהלתי שהוא יתברך אחד ואין זולתו. ועל דבר זה נבראו **בתחלת בריאתם**, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד". ומה שכתב "בתחלת בריאתם" נראה שכוונתו לשבטים, שהם תחילת ישראל. וכמו שאמרו חכמים [פסחים נו.] "אמר [יעקב לבניו], שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' [דברים ו, ד], כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד". ובנתיב העבודה פ"ז [א, צח:] כתב: "היה תחלת קבלת מלכות שמים ע"י י"ב שבטים, שהם בני יעקב, כי בני יעקב היו הראשונים לקבל מלכות שמים, ולומר 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'. ולא יעקב אביהם, כי יעקב היה אחד מן האבות, לא נחשב כאשר מלכותו יתברך עליו מלכות שמים שלימה בעולם הזה, כי למעלתו של יעקב שהיה צורתו חקוקה בכסא הכבוד אין נחשב בזה מלכותו יתברך על ידו שהוא בתחתונים. רק ע"י ישראל שהם בתחתונים, ועל ידם מלכות שמים שלימה. ולפיכך בני יעקב היו ראשונים לקבלת מלכות שמים". ובגו"א ויקרא פ"ט אות ה [קצ:] כתב: "ישראל שהם אומה בכלל, יש להם התחלה ויש להם שלימות, והתחלתן היה בני יעקב, שאז נקראו 'בני ישראל', וזהו התחלתן, ושלימותן היו כשיצאו [ממצרים], שאז היה אומה שלימה" [ראה בסמוך הערה 89]. ובבאר הגולה באר הששי [רמח:] כתב: "השבטים הם ראשונים לכל ישראל". וראה למעלה פ"ס הערה 67.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/86)

(86) פירוש - האומות מתייחסות לשרים העליונים, כאשר לכל אומה ואומה יש שר משלה, והתחלת האומות מורה על השרים העליונים שלהן, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/87)

(87) כי הכל נמשך אחר ההתחלה, וכמו שכתב למעלה פ"ח [תט.]: "וידוע כי אחר התחלת הדבר ימשך הכל, שהענין נותן כך שימשך הכל אחר התחלה", וזהו יסוד נפוץ בספריו, וכמלוקט שם הערה 215. וראה למעלה פס"ג הערה 284. לכך אם ההתחלה מחולקת ["שלזה התחלה מיוחדת, ולזה התחלה מיוחדת"], אז אין ביניהם שום שיתוף כלל. דוגמה מובהקת לכך היא יעקב ועשו, שאף בבטן אמם היו מתרוצצים ונלחמים זה נגד זה [בראשית כה, כב], "מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות" [רש"י שם]. אך אם ההתחלה משותפת, אז יש שיתוף ביניהם, וכמו שאמרו חכמים [ר"ה יט.], שכאשר המלכות גזרה על ישראל שלא יעסקו בתורה, אז ישראל "הלכו והפגינו בלילה. אמרו, אי שמים, ["כלומר למען הקב"ה" (רש"י שם)], לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות, וביטולם". ועוד אמרו [סנהדרין לח.] "תנו רבנן, אדם יחידי נברא, ומפני מה... מפני המשפחות, שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו. ומה עכשיו שנברא יחיד מתגרות, נבראו שנים על אחת כמה וכמה", ופירש רש"י [שם] "אם נבראו שנים - יאמרו זה לזה אבא גדול מאביך". ולמעלה פס"ד [לאחר ציון 305] כתב: "והם [ישראל] מתאחדים בעצמם על ידי יעקב אביהם, שכלם הם בניו". הרי האב מאחד את בניו מחמת שיש לבנים התחלה משותפת, וכמו שאמרו בני יוסף [בראשית מב, יא] "כלנו בני איש אחד נחנו". וכן נאמר [מלאכי ב, י] "הלוא אב אחד לכלנו וגו' מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבתינו", וכתב הרד"ק [שם]: "הלא אב אחד לכולנו, כי כולנו בני יעקב" [ראה למעלה פס"ד הערה 306].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/88)

(88) כמו שנאמר [דברים לב, ח] "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", ופירש רש"י [שם] "בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה, היה בידו להעבירם מן העולם, ולא עשה כן, אלא 'יצב גבולות עמים', קיימם ולא אבדם. למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון". ובתנחומא האזינו אות ו אמרו "כשבא הקב"ה לבלבל דור הפלגה, אמר הקב"ה למלאכים שרי כל האומות, בואו ונטיל גורלות למי יעלו האומות, אומה לכל אחד ממנו, ואיזה יעלו לחלקו. הטילו גורלות, ונפל ישראל לחלקו של הקב"ה" [הובא למעלה הערה 69].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/89)

(89) לשונו למעלה פי"ג [תקצז:] "יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, זה היה התחלת האומה הישראלית שבעים נפש, כמו שהיה כלל האומות ע' אומות". הרי שמבאר שהתחלת ישראל היא כאשר היו שבעים נפש. ויש להעיר, כי מצינו בספריו שציין זמנים אחרים להתחלת ישראל; בכמה מקומות כתב שיעקב עם שנים עשר השבטים נחשבים לאומה. וכגון, בגו"א בראשית פל"ד אות ב [קסז:] כתב שיעקב ובניו היו נחשבים לעם בפני עצמם, ולכך הותר לשמעון ולוי לנקום בכל אנשי שכם על מעשה דינה [בראשית לד, כה]. ושם פמ"ו אות ה [שנא:] כתב שוב ש"בני יעקב היו עם אחד בפני עצמו". וזה קדם להיותם שבעים נפש. ומאידך גיסא בהרבה מקומות ביאר שישראל נעשו לעם רק כשיצאו ממצרים. וכגון, למעלה פנ"ט [שנב.] כתב: "קודם שיצאו ישראל ממצרים לא היה להם מציאות כלל, וכבר התבאר הרבה, שהיו כמו העובר הנבלע בבטן אמו, כך היו נבלעים במצרים... וכאשר יצאו ממצרים כאילו יצאו למציאות" [ראה למעלה פנ"ב הערה 179, ופס"ט הערה 49]. ובשלמא אודות השאלה האם התחלת ישראל היא על ידי השבטים או ביצ"מ, הנה בגו"א ויקרא פ"ט אות ה [קצ:] יישב זאת, וכלשונו: "כל דבר יש לו בחינה מצד התחלתו, ומצד שלימתו. וישראל שהם אומה בכלל, יש להם התחלה, ויש להם שלימות, והתחלתן היה בני יעקב [כשהשבטים מכרו את יוסף (מבואר שם)]... ושלימותן היו כשיצאו [ממצרים], שאז היה אומה שלימה" [הובא למעלה הערה 85]. הרי שביאר שיצירת ישראל לעם החלה מהשבטים, והגיעה לשלימותה ביצ"מ. אך כאן מבאר שהתחלת ישראל היא כשהיו שבעים נפש, לא לפני כן כשהיו שנים עשר שבטים, ולא אחרי כן כשיצאו ממצרים. ויל"ע בזה [הובא למעלה פי"ג הערה 47].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/90)

(90) ויוכבד השלימה את המנין לשבעים [ב"ר צד, ט], והובא למעלה פי"ג [תקצד.], ולמעלה פ"ע הערה 44.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/91)

(91) בראשית טו, יג "ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". וראה בסמוך הערה 93.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/92)

(92) והתחלת ישראל צריכה להיות דוקא בגירות. וראה בסמוך הערה 95 בביאור מרגניתא זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/93)

(93) יש להקשות, הרי לא נאמר שגזירת הגירות [שבה עוסק כאן] תהיה בארץ מצרים, אלא [בראשית טו, יג] "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ארבע מאות שנה", ופירש רש"י [שם] "משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה... בארץ לא להם - ולא נאמר 'בארץ מצרים', אלא 'לא להם', ומשנולד יצחק [בראשית כא, לד] 'ויגר אברהם וגו''". ולמעלה ר"פ מז [תכד:] הביא מדרש זה [ילקו"ש ח"א רמז רמא], וכתב: "כי לפי דעת האדם, ואף לפי שכל המלאכים, לא נחשב מה שהיו יושבים בארץ כנען לגרות, כי לא היה להם דבר קשה השייך לגר, כי היו חשובים בארץ כנען. אבל בעיני השם יתברך הוא גרות, כי אי אפשר שלא היה מגיע אליהם דבר מה שבו היו גרים, ואצל השם יתברך נחשב זה גרות. ובודאי אצל האדם לא נחשב גרות רק אם הוא שפל בעיני הכל, כאשר הוא דרך הגר. אבל אצל השם יתברך, שהוא מדקדק כחוט השערה לפי עומק השכל והמשפט, נחשב אף בארץ כנען לגרות". ואם כן גזירת גרות אינה צמודה לארץ מצרים, ואיך כתב כאן "כי לא נגזר עליהם [שיהיו גרים] רק שיהיו ישראל במצרים כשהיה כבר התחלת ישראל". ועוד קשה, הרי חזינן שגזירת הגרות אכן החלה כבר מלידת יצחק, וזה הרבה לפני שהיו ישראל שבעים נפש, ומדוע כאן מבאר שגזירת הגרות חלה רק כאשר ישראל היו שבעים נפש. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/94)

(94) מעין כן כתב כמה פעמים בספר זה. וכגון, למעלה פ"ט [תנא:] כתב: "כי השיעבוד התחיל מעת שהיו שבעים נפש... כי כאשר היו י"ב שבטים לא היו משועבדים לשום אומה, למעלת השבטים, ולא היה להם שום שתוף עם מצרים, עד שהיו שבעים נפש, אז היו יכולים המצרים לשעבד. כי במספר הזה נמצא לישראל שתוף עם האומות, כמו שדרשו ז"ל [ספרי דברים לב, ח] 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל' [דברים לב, ח], 'גבולות עמים' הם שבעים אומות, 'למספר בני ישראל' שהם שבעים נפש, יעקב ובניו. וכאשר היו ישראל שבעים נפש, אז אומת מצרים, שהיא אחת משבעים אומות, מתנגד להם מצד השווי שביניהם. אבל כאשר היו י"ב שבטים, כיון שאין האומות מדריגתם במספר זה, לא היה אפשר למצרים לשעבד לישראל, כי אותה המעלה היחידית הפרטית, שהם האבות וי"ב שבטים, לא היה למצרים שתוף עמה כלל... שהרי תראה כי לא באו מצרימה רק באותו רגע שהיו ע' נפש". ולמעלה פי"א [תקמז.] כתב: "וכאשר תתבונן על גודל השגחה עוד בירידתם למצרים, אין לאחר ולא להקדים ביאתן, כי עם ביאתן למצרים היו ע' נפש, כי יוכבד נולדה בין החומות. שכבר אמרנו לך כי לא היה ראוי השעבוד והירידה למצרים רק עד שהיו שבעים נפש, כי ישראל משתתפים לאומות במספר הזה שהוא שבעים... ולפיכך באותה שעה שבאו מצרימה, והתחיל השיעבוד, היו שבעים נפש, לא קודם ולא אחר כך". ולמעלה פנ"ד [קעא.] כתב: "כי דוקא בשבעים נפש היו ראוים לרדת אל מצרים, כמו שהארכנו בזה במקומו, עיין שם. ואין צריך להאריך. ולפיכך יוכבד נולדה בין החומות, שאין ראוי לישראל להיות שבעים נפש קודם בואם למצרים, וגם אין ראוי שיהיו בלא שבעים נפש והם במצרים, לכך בין החומות נולדה יוכבד, לא הקדים ולא איחר. וכבר נתבאר למעלה". וכן הזכיר בקצרה למעלה פי"ג [תקצד.], ופ"מ [עה.]. **ומקור דבריו** הוא בזוה"ק [ח"ב טז:], שאמרו שם: "רבי יצחק אמר, ישראל אינון לקבל שאר עמין, מה שאר עמין אינון שבעין, אוף ישראל אינון שבעין, הדא הוא דכתיב [בראשית מו, כז] 'כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים', ומאן דשליט על ישראל, כאילו שליט על כל עלמא". אמנם כאן מחדש שהתחלת ישראל צריכה להיות בגירות. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/95)

(95) חידוש נשגב יש בדבריו, שלא הזכיר בפרקים למעלה [כמלוקט בהערה הקודמת]. והוא, שגזירת הגירות שנאמרה בברית בין הבתרים צריכה לחול על התחלת ישראל דייקא, לא לפניה ולא לאחריה. והתחלת ישראל היא כשנעשו שבעים נפש, לכך זו השעה לחלות גזירת הגירות. באופן שהתחלת ישראל וגזירת הגרות צריכות לבא כאחת באותו זמן ממש. וזה צריך להבין, דמה מחייב לומר שהגזירה של "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" תחול על התחלת ישראל, ולא על המשך ישראל. אך נקודה זו התבארה בשני מקומות אחרים בספריו. (א) בנצח ישראל פ"י [רנ.] כתב: "אם היה דבר זה נמצא בישראל, שהיו נחשבים אומה כמו שאר אומות זמן מה, ולא היה שם ה' נקרא עליהם להיותם אל השם יתברך לעם סגולה, אז היה אפשר לומר, כשם שהיו מתחלה, ולא היו אל השם יתברך, כך אפשר לומר שיסולק מהם אחר כך דבר זה, ולא יהיה נקרא עליהם שם ה', ויהיו כמו שאר האומות. אבל כאשר תראה כי ישראל לא היו לעם כלל קודם שיצאו ממצרים... ואז השם יתברך הוציא אותם משם, והיו אל השם יתברך. ואם כן לא היו ישראל בלא זה כלל, רק כאשר היו לעם נקרא שם ה' עליהם. לכך אין לומר שיהיה זה מסולק מהם כלל לומר שיהיו כשאר האומות, מאחר כי מצד בריאה שלהם הם אל השם יתברך, כאשר נראה בהם דבר זה, כי כאשר היו לעם אז מיד היו אל השם יתברך". (ב) בסוף דרשת שבת הגדול [רלא:] כתב: "אך אי אפשר לומר שיהיה זה [הצלחת מלכות רביעית] לנצח... אי אפשר שלא יהיה בטול לזה, כמו שאמר איוב [כח, א-ב] 'כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה'... זכר ד' מיני מתכות, שהם זהב, וכסף, נחושת, וברזל, אשר נמשלים אליהם ד' מלכיות... הרי כל אלו הארבעה דברים אין ההויה שלהם בריאה חדשה, וכך הם אלו הארבע מלכיות, שקודם היו עם אחד, רק שקבלו המלכיות והחשיבות, כמו מי שמתיך העפר ונעשה ברזל, וכן הכסף וכן הזהב, ודבר זה אינו נחשב בריאה כלל, רק שנעשה דבר חשוב יותר, כך הם המלכיות, שקודם היו עם אחד, וקבלו החשיבות. וכשם שקבלו המלכות והחשיבות, כך יפסד מהם... כך יש בטול אל גלות ישראל וחושך שלהם, כי הגלות הוא ג"כ דבר מקרה להם. שכשם שהחשיבות הוא דבר מקרה לעו"ג, מפני שקודם היו שפלים, והוא להפך אצל ישראל, שנולדו בחשיבות, ועל כן הוא דבר קיים, ובא להם הגלות, שהוא חושך, במקרה, ולא שיהיה דבר זה תמיד" [הובא למעלה פמ"ז הערה 559, וש"נ]. הרי שצריך שישראל מיד "כאשר היו לעם נקרא שם ה' עליהם". והואיל וכאן מבאר שהתחלת ישראל היתה כשנעשו שבעים נפש, בהכרח שכבר מאז "נקרא שם ה' עליהם", וכיצד תתקיים קריאת שם זו. וליישב זאת כתב כאן שגזירת הגרות חלה מיד בתחילת ישראל, ונכללת בגזירת הגירות קריאת שם זו. והביאור הוא כפי מה שכתב למעלה פ"ס [שצד.] ש"אחר המדריגה העליונה הזאת שישראל הם להקב"ה, נמשך אחר זה הגאולה... ונמשך אחר זה גם כן השעבוד... ומן מדריגה העליונה שישראל הם של הקב"ה, דבר זה מביא גאולה, ומביא מרירות, כי כן נותן המדה כאשר הם שלמים יש להם הגאולה, והשעבוד כאשר יש בהם חסרון", ושם הערה 90. לכך מן הנמנע שישראל יהיו בעולם לפני גזירת הגירות, כי אז יהיו בעולם לפני שנקרא עליהם שם ה', וזה לא יתכן. **ובדרך אחרת** יישב שאלה זו בח"א לב"ב קכג: [ג, קכו.], וז"ל: "פירוש דבר זה ענין מופלג מאוד, שלא היו ראוים להיות בני יעקב שבעים נפש עד שבאו למצרים, ולא לפני זה ולא לאחר זה. כי ישראל היו נחשבים תחת מצרים כמו הולד במעי אמו, כמו שהארכנו בזה בחבור גבורות השם [למעלה פ"ג (קצז.), ר"פ נה (רו.), פנ"ט (שנב.), ועוד], ושבעים נפש לישראל הוא יסוד אומה הישראלית והתחלתם, כמו שמבואר בחבור גבורות השם [כאן]. ואם היו ישראל שבעים נפש קודם שירדו למצרים, היו כמו ולד שאינו במעי אמו, שאי אפשר לו להתקיים כך, לא היו ישראל יכולים להתקיים, כי לגמרי נחשבים ישראל במצרים כמו העובר שהוא במעי אמו, עד שהוציאם השם יתברך משם. ואם היו אחר כך שבעים נפש, היו דומים כמו הזרע שהוא במעי אמו, שהוא בטל לגמרי אצל האם, ואין שם בריאה עליו כלל. רק היו צריכים שיהיו מצוינים במצרים, כלומר נבדלים מהם, ויהיו בפני עצמם. וזה כאשר הם ישראל שבעים נפש, שזהו התחלת ישראל. כי שנים עשר שבטים הם כמו השרשים לישראל, אבל שבעים נפש הוא התחלת ישראל. ואם לא היו שבעים נפש לא היו ישראל מצוינים בין מצרים, והיו בטילים ביניהם ח"ו, עד שהיה להם דבק וחבור בהם לגמרי. ולפיכך בין החומות נולדה יוכבד" [הובא למעלה פנ"ד הערה 167]. וזהו דרך אחרת מדבריו כאן, כי דבריו כאן נסובים סביב הציר של גירות [שהגירות חלה על התחלת ישראל], ואילו דבריו בח"א לב"ב אינם קשורים לגירות, שהרי לא הזכיר שם תיבת "גירות" כלל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/96)

(96) מה שאצל האומות המספר שבעים מוסב על אומות, ואצל ישראל המספר שבעים מוסב על נפשות, נתבאר למעלה פי"א [תקמז:], שכתב: "לא היה ראוי השעבוד והירידה למצרים רק עד שהיו שבעים נפש, כי ישראל משתתפים לאומות במספר הזה שהוא שבעים, רק כי האומות הם שבעים אומות, ובבני יעקב היו שבעים פרטים בלבד. והטעם ידוע למבינים, כי האומות יש בהם הרבוי, ולפיכך מספרם שבעים אומות, שכל אומה יש בה רבוי. וישראל אומה יחידית פרטית, ולפיכך היה מספר שלהם רק שבעים פרטים, וזהו מעלת ישראל שהיא אומה יחידית. וכאשר היו שבעים נפש, שהיה נמצא המספר הזה שבו נשתתפו ישראל והאומות, שהוא מספר שבעים, אז היה התגברות מצרים על ישראל". וכן חזר וכתב בקיצור למעלה פי"ג [תקצג:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/97)

(97) כמו שמצינו כמה פעמים את הביטוי "מעיקרא דדינא פירכא" [קידושין ד:, מנחות ו., חולין קיד., ותמורה כח:], שהכוונה שכבר מתחילה יש מקום לפרוך את הנאמר, וזו פירכא חזקה יותר, וכמו שכתב הפני יהושע [פסחים מד:] "דהך פירכא דאיסור הנאה לאו פירכא קולא וחומרא בעלמא הוא, אלא פירכא גמורה מעיקרא דדינא". **ויש בזה** הטעמה נפלאה; נאמר לגבי קרבנות עולה של פסח [במדבר כח, יט] "והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר שנים וְאיל אחד וְשבעה כבשים בני שנה תמימים יהיו לכם". וכתב על כך המשך חכמה [שם]: "והקרבתם אשה עולה לה' פרים כו' וְאיל אחד וְשבעה כבשים בני שנה תמימים יהיו לכם - כתוב בואוי"ן, לבד ב'תמימים יהיו לכם', בלא וא"ו. ונראה משום דעשרה קרבנות יש כאן בעולה; פרים שנים, ואיל, ושבעה כבשים. וכל ז' ימי הפסח מקריבין אותם [במדבר כח, כד]. סלקא דעתך אמינא דהוא שבעים כנגד ע' אומות, וכמו פרי החג דאמרו סוף סוכה [נה:], לכן אמר 'תמימים יהיו לכם', ולא לעו"ג. ופשוט". ופירושו, שאם היה נאמר "וְתמימים יהיו לכם" היו התיבות "יהיו לכם" מוסבות רק על תיבת "וְתמימים", ולא על כל הנאמר בפסוק. וכדי שתיבות "יהיו לכם" מוסבות על כל הנאמר בפסוק, נשמטה אות וא"ו מתיבת "תמימים". הרי דוקא לגבי קרבנות פסח התורה הדגישה שאיירי בשבעים של ישראל, ולא בשבעים של האומות. ולפי דברי המהר"ל כאן הדברים מאירים; חג הפסח מורה על התחלת ישראל, וכמו שביאר כאן, לעומת חג הסוכות [כמבואר למעלה פמ"ו (שפט.)]. והתחלת ישראל מובדלת ומופרשת לגמרי מהתחלת האומות. לכך דוקא בקרבנות פסח טרחה התורה להדגיש שאיירי בהתחלת ישראל, ולא בהתחלת האומות. **ויש עוד** בזה הטעמה נפלאה; בפסוק המבאר שכך יש לנהוג כל שבעת ימי הפסח נאמר [במדבר כח, כד] "כאלה תעשו ליום שבעת ימים וגו'", ופירש רש"י [שם] "כאלה תעשו ליום - שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג". הרי שהפסוק חוזר ומדגיש שאין קרבנות הפסח דומים לקרבנות החג. והטעם הוא שקרבנות פסח מורים על ישראל, ואילו קרבנות החג מורים על האומות [מפי בני הרה"ג רבי משה יונה שליט"א]. והוסיף בני שליט"א, ששמע ממו"ר הגאון רבי יונתן דיוויד שליט"א שבפסוק שבו נזכרו קרבנות אלו כתב רש"י [במדבר כח, יט] "פרים - כנגד אברהם... אילים - כנגד אילו של יצחק. כבשים - כנגד יעקב". והרי קרבנות אלו ממש כבר נזכרו קודם לכן אצל ר"ח, שנאמר [במדבר כח, יא] "ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים", ושם רש"י לא כתב דבר. ומדוע כבר שם לא פירש רש"י שהם כנגד שלשת האבות. אלא הם הם הדברים; רק בקרבנות פסח יש התייחסות להתחלת ישראל, לכך רק שם יש מקום להצביע על שרשיה של התחלה זו. והדברים משמחים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/98)

(98) של ישראל והאומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/99)

(99) "מספר משוער" - מספר שנמדד ומשמש לקנה מדה לומר "עד כאן ולא יותר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/100)

(100) שנאמר [ויקרא כז, ג] "והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקודש". אך לאחר ששים המספר נופל, וכמו שנאמר [שם פסוק ז] "ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/101)

(101) פירוש - אין בתורה שום מספר מעבר לשבעים שמשמש כקנה מדה. ולא מצאתי בשאר ספריו שיאמר רעיון זה, וכמדומה שכאן הוא המקום היחידי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/102)

(102) כי כל מספר מגלה ומחצין את הדבר הנספר, וכמבואר בגו"א שמות פל"ח אות ג [תקיח.]. ורש"י [שמות ל, יב] כתב: "המנין שולט בו עין הרע". ובח"א לסנהדרין לט. [ג, קנו.] כתב: "אם שיניו שהם בפיו אי אפשר למנות כלל, רק אם משים אצבעו אליו, מפני שאין רואה אותם. ואיך יהיה יודע מספר לכוכבים, כי אין כלם נגלים, כי יש כוכבים בלא שיעור, שאינם נראים ונגלים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/103)

(103) יש להבין, הרי מספר שבעים עצמו הוא משוער בתורה [שבעים זקנים], ורק "מן שבעים ולמעלה אין כאן מספר משוער" [לשונו למעלה], וא"כ הגימטריא של "סוד" היתה צריכה להיות מעבר לשבעים, אך לא שבעים עצמו, כי מספר שבעים הוא נגלה. ויש לומר, כי "מספר משוער" פירושו שהמספר אומר "עד כאן ולא יותר". לכך, כל עוד שהמספר ה"יותר" הוא מגולה וידוע, אזי המספר המשוער מחלק בין מספר גלוי אחד למספר גלוי אחר. אך כאשר אין מספר מגולה וידוע מעבר למספר המשוער, אם כן כאשר המספר המשוער האחרון אומר "עד כאן ולא יותר", ה"לא יותר" הזה הוא סוד. לכך המספר המשוער המורה באצבע על הסוד הנמצא מעבר לגלוי הנוכחי הוא שבעים. וזהו שכתב כאן "ולכך בא מספר 'סוד' בגמטריא שבעים, להורות על מדריגה הפנימית של מספר שבעים, **ואין אחריו דבר**", כי הגלוי האחרון מקפל בתוכו את הסוד שנמצא מעבר לאותו גלוי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/104)

(104) כמבואר למעלה [הערה 78].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/105)

(105) לא הבנתי תיבת "אחר". ומהקשר דבריו משמע שהוא כמו "למרות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/106)

(106) כי כאשר ישראל והאומות מובדלים מהתחלתם, אזי הם מובדלים לגמרי [כמבואר למעלה לאחר ציון 86].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/107)

(107) פירוש - מתנצל על כך שאף אם מה שכתב הוא מעט ["אם רק כטפה מן הים"], מ"מ "אין מקום זה לבאר דברים אלו". וכן בדר"ח פ"ה מט"ו [שעז:] כתב: "אי אפשר לכתוב מזה [רק] כטפה מן הים, כי הדברים הם עמוקים, יוצאים מן החכמה פנימית עליונה". וכן כותב ביטוי זה כאשר מדגיש שדבריו באים מחכמה פנימית. וכמו בבאר הגולה באר הששי [רפט:] כתב: "הנה כל דבריהם חכמה והשכל, ואין אלו דברים רק כמו טפה מן הים". ובנצח ישראל ס"פ ז [קצט:] כתב: "כל הדברים האלו אשר אמרנו הם כמו טפה מן הים, כי איך אפשר לחמורים כמונו לעמוד בסוד קדושים". ובנתיב הלשון פ"י [ב, צה.] כתב: "כי אי אפשר לפרש מדת הלשון וענינו וגודל כחו לחיים ולמות, וכל הדברים אשר אמרנו הם כמו טפה מן הים הגודל מענין הלשון ופעולת הלשון לרע ולטוב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/108)

(108) כוונתו לדרוש על המצות [נו:-סד:], שהאריך מאוד לבאר את חומר האיסור של יין נסך. ושם [סג:] גזר חרם בנדוי שלא יהיה נסמך להיות רב במקומות שמזלזלין באיסור זה. ובסוף שם [סד.] כתב: "הלא יש להם להתבייש ביותר ולהכלם שאינם הולכים בדרך אבותיהם, סרו מן הדרך הישר, ואין מנהג אבותיהם בידם... לכך האיש העובר לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, גבר לא יצלח, ולא יראה בטוב, אך לשערוריה ולשמה יהיה". ובנתיב התוכחה ס"פ ג [ב, קצח:] כתב: "אנו רואים עבירות עצומות גדולות עוברים בפרהסיא... ואין איש מחזיק בדק ועומד בפרץ, כאשר הענין הוא באיסור יין נסך, שעוברים בזה מדינה בכלל, כאילו נעשה היתר. וימצאו אשר יקראו בשם 'רב', לא די שאין מוכיח אותם, אבל יושבים במסיבה עם עוברי עבירה. ואין לאדם לישב בסעודה אלא אם כן יודע מי ישב עמו [סנהדרין כג.], שלא יצטרף אל חבורת בוגדים, ואלו יושבים במסבה שהם עוברים עבירה. ויש שעושה עצמו כשוגג ומוטעה, ורואה ומעמם. ויש שאינו חושש כלל, והוא לקבל אלפא חמרא שותה [עפ"י דניאל ה, א, שנאמר שם שבלשאצר "כנגד אלף איש היה שותה יין" (רש"י שם)]. ואומרים הלא איסור זה משום שגזרו עליו משום יין נסך שנתנסך לע"ז, ואין הגוים יודעים בטיב נסך עתה לנסך לע"ז... וכבר יחדנו הדבור הזה בדרשה אחת שדרשנו לרבים, אולי יקחו מוסר עם לא בינות להודיע את פשעם ואת חטאתם, באולי ישובו מן מדתם, ויהיה חלקם עם צדיקי עולם". גם בנר מצוה [קכג.-קלה.] האריך בזה, ותמה ארבע תמיהות על אלו המזלזלין באיסור זה. וכך כתב את התימה הראשונה: "והייתי תמה, האחד, מחמת הענין עצמו, שיהיו אנשים שהם מזרע קדושים, יהיו פורשים עצמם מכלל אשר הם שומרים ומקיימים האיסור הזה, ואיך לא יהיו נמשכים אחר כל ישראל. וכי אין זה נחשב פורש מדרכי הצבור, אשר דבר זה הפורש מן הצבור הוא נחשב כמו מין ואפיקורס [ר"ה יז.]... כי הפורש מדרכי צבור, אשר השם יתברך עם הצבור, הפורש מן דרכי הצבור, דהיינו ממה שתקנו ונוהגים, כאילו פורש מן השם יתברך... ועוד דאמרינן בפרק עושין פסין [עירובין כא:], 'ויותר מהמה בני הזהר' [קהלת יב, יב], הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה, שהללו עשה ולא תעשה, והללו חייבין עליהן מיתה. ויש תמהין על זה מאד, כי איך יהיו דברי סופרים יותר חמורים מן דברי תורה. ודבר זה רמז הכתוב [קהלת י, ח] 'ופורץ גדר ישכנו נחש'. ופירוש זה, כי הגדר הוא נעשה לקיום ולשמירה, והם דברי חכמים שהם נעשו לסייג ולגדר, אשר כל גדר הוא שמירה וקיום. וכאשר הוא פורץ דבר שהוא לשמירה ולקיום, אין לו קיום. ולכך כתיב 'ישכנו נחש', כי הנחש הביא מיתה לעולם, והנחש מוכן אל זה ביותר, כמו שהביא מיתה אל העולם. וזה שהוא פורץ הגדר שהוא לשמירה ולקיום, ראוי בעצמו אל המיתה, להיות בטל לגמרי מן העולם. לכך לענין המיתה, שהוא בטול מן העולם, בזה גזירת חכמים חמורים... לכך יש לתמוה שלא יהיו נזהרים מן העונש הגדול הזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/109)

(109) על פי המשנה [אבות פ"ה מי"ח] "ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו, שנאמר [מ"א טו, ל] 'על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל'". ובנר מצוה [קכד.] כתב על אלו המזלזלים ביין נסך בזה"ל: "אם לא יחזרו מדרכם זה, וילכו עוד בדרך הרע הזה, בודאי דבר זה הוא גרם וסבה שאחרים גם כן הולכים בדרך הרעה הזאת, כאשר רואים לפניהם בני אדם אשר סרים מן הדרך הטוב. בפרט הקלים בדעתם, כאשר מורה שם 'נסך' שמספרו 'קל', כי הקלים מתפתים לאיסור זה ביותר. והנה הוא תקלה לדור הזה ולדורות הבאים, עד שיבוא משיח צדקינו ויסור מאתנו לב האבן הזה. והנה האנשים האלו הם מעדת ירבעם, שחטאו והחטיאו את הרבים, שודאי חטא הרבים תלוי בהם". ובהמשך שם [קלג:] כתב: "אמנם אותם שהם עצמם הם העוברים, אלו אין לדבר מהם ומעונשם, כי מעדת ירבעם הם, שחטא והחטיא את הרבים, וחטא הרבים תלוי בם, כן אלו האנשים. וכי אפשר לספר ולהזכיר עונשם של בני אדם אלו, ולכך אין לדבר מהם". וכן כתב בנצח ישראל ס"פ כה [תקלט.], ובדרוש על המצות [סג., ויובא בהערה 111]. ודע שרק לגבי איסור זה הזכיר את עניינו של ירבעם בן נבט.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/110)

(110) "חבר" במובן הרחב נקרא תלמיד חכם, כמו שאמרו [ב"ב עה.] "אין חברים אלא תלמידי חכמים". לרוב נזכר השם "חבר" בניגוד לעם הארץ [בכורות לו.], ונקרא בשם זה, כי חברתם זה לזה חברה נאמנה, כי היא חברה לשם שמים, וכן אמרו [דרך ארץ זוטא ר"פ ד] "תלמידי חכמים נאים בחבורה, ואין עמי הארץ נאים בחבורה". וכאן כוונתו לרבנים, וכמבואר בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/111)

(111) בדרוש על המצות [סב.] האריך לתמוה על אלו הנקראים "רב" המקילים באיסור יין נסך, וכלשונו: "והנה עתה בעוונותינו הרבים והעצומים, שאין עוד תורה, הם חזרו להקל, ואין ספק כי פרצה זאת גורמת פרצות הרבה מאוד. והארכנו בזה, לא שהדבר צריך ראיה וחזוק, שאין הדבר כך, רק להראות לקצת אנשים שנקראים בשם 'רב' המקילים באיסור זה, כי עצומים הרוגיהם ורבים חללים מפילים הם, ומלמדים ההמון להקל באיסור אשר צריך גדר גדול שיש בו חומרא דעבודה זרה... ואיך יהיה נקרא בשם 'רב' ו'חבר', דבר זה הוא בזיון לתורה... שכמעט עקרו זאת המצוה עם שאר מצות, על דרך עבירה גוררת עבירה, עד כמעט שכבה גחלת התורה לגמרי, כאשר יראה ההמון כי הרב עלתה לו קולא אחת... ולכך הם מעדת ירבעם שהחטיאו את הרבים, למדו העם ממעשיהם הבלתי טובים, עד שמלאו הארץ חללים... טורפים גופות ונשמות לעולמים. לכך עליהם תורה חוגרת שק, עושה אבל יחיד מספד תמרורים. אלו האנשים נכתרו בכתרה של תורה, ושדמת גפנם סדום ועמורה, רוצים להשתמש בכתרה... טוב להם שלא נבראו משנבראו לזאת הצרה, כי מכלל הנבראים יצאו, כי כל אחד לכבודו בראו, והם כבוד שמים חללו, ועל נפשם עון הגדילו... על זה יש לכם להתבייש ולהכלם מפני חילול השם הגדול שנעשה על ידי איזה אנשים, כי ימצאו במדינתכם אשר נקראו בשם 'רבנים', והם עוברים, ובזה החלול הזה יותר גדול. ובודאי איך יהיה מתכבד להיות נקרא בשם 'רב', והוא פורץ דברי חכמים, הכתוב אומר [ש"א ב, ל] 'כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו', לכך אין ראוי שיתכבד בשם הזה", ושם מאריך בזה טובא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/112)

(112) "ישראל חשודין היו, ולא היו מקפידין על יינם של עובדי כוכבים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/113)

(113) "גזרה שיכרא אטו חמרא" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/114)

(114) וכן פסק השו"ע [יו"ד סימן קיד ס"ב] "מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עובד כוכבים, אף השכר אסור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/115)

(115) לשונו בדרוש על המצות [סב:]: "וכל אשר הוא בעל תורה, יש לו להחמיר יותר באיסור זה, כאשר יקילו ההמון באיסור זה. ויאשר חילם ותוקפם בני מדינת פולין, שמחמירים מאוד מאוד, ועל ידי הוצאה מרובה... דודאי יש להחמיר, וכדאיתא בע"ז, רב שמואל בר ביסנא אקלע למרגואן... וקאמר שם שלא רצה לשתות אפילו שכר שלהם, משום הרחקת יינם, שאיסור הזה היצר מגרה בו, צריך לעשות גדר ביותר. ולא די להם שלא החמירו רק שיודעים שהיין הוא של גוים, או של ישראל וידוע שאין היין כשר, ועושה עצמו כאילו לא ידע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/116)

(116) לשונו בדרוש על המצות [סב:]: "ואלו האנשים איך יקראו בשם 'רבנן', והם הפך להם במה שהם עוברים דברי חכמים, ופורצים גדרן של חכמים. והשם אשר ראוי להם אשר מצוה לקרות להם הוא שם 'רשע', ותבא עליו ברכה הקורא אותו בשם רשע... וכדאיתא במסכת יבמות בפרק כיצד [כ.] אמר אביי, כל המקיים דברי חכמים נקרא 'קדוש'. אמר ליה, ומי שאינו מקיים דברי רבנן 'קדוש' הוא דלא מקרי, 'רשע' נמי איקרי, עד כאן. הרי כי העובר על דברי רבנן נקרא 'רשע', ואשר קורא אותם בשם 'רב' פוגם בכבוד התורה ובכבוד חכמים לקרא רשע בשם 'רב' ו'חבר', ומלביש בטלית של חכמים את אשר הוא רשע למות". וכן הוא בנתיב הפרישות פ"א [ב, קיב.], ובבאר הגולה באר הראשון [עו.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/117)

(117) כמו שפסקו הרמב"ם [הלכות תלמוד תורה פ"ו הי"ד] והשו"ע [יו"ד סימן שלד סעיף מג] ש"המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים" חייב בנדוי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/118)

(118) פירוש - אצל תלמידי חכמים השוגג נחשב מזיד, וכמו שאמרו [ב"מ לג:] "'והגד לעמי פשעם' [ישעיה נח, א], אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות". ובדר"ח פ"ד מי"ד [רנט.] כתב: "כי התלמיד חכם, אשר בראשם הנר המאיר... אין לו לטעות בשום דבר, ותמיד ישכיל בשכלו ולא יטעה, אפילו במעשה הגוף היה לו להיות נזהר, ולא יכשל כלל. ולפיכך אפילו שגגות נעשות לו כזדונות... כי תלמיד חכם עונשו יותר על השוגג, מאחר שהשכל אצלו עיקר, ואין שגגה בשכל... כלל הדבר, כי השגגה הוא מצד הגוף החמרי, ולא בשכל, שבמחיצתו אין טעות ואין שגגה". ובאור חדש פ"ג [תשמב:] כתב: "כי החטא הזה שנעשה מה שהלכו לסעודת אחשורוש [מגילה יב.], אם נעשה זה על ידי אנשים... מן אותם שהם בעלי נפש, כמו התלמידי חכמים שאינם חמריים, ואף השגגות נעשו להם כזדונות, לכך אין לגזירה זאת בטול". ובח"א לב"מ לג: [ג, כ:] כתב: "כי התלמיד חכם הוא שכלי, לכך נחשב השוגג אליו כזדון, לפי שקרוב להיות מזיד, שאילו שם אל לבו על זה כאשר ראוי, לא היה טועה. ודומה למי שהוא הולך ובידו נר מאיר, ונתקל, דודאי זה אפשר לו להיות נזהר" [ראה למעלה פל"א הערה 40, ופס"ד הערה 205]. ומדגיש זאת כי שמתא יכולה להעשות רק מזיד, ולא בשוגג, כמו שכתב הרמב"ם [הלכות שבועות פי"ב ה"י]: "אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור, אינו חייב לנדותו, ואני אומר שאסור לנדותו, ולא ענש הכתוב שוגג, אלא מזהירו ומתרה בו שלא יחזור", והכס"מ [שם] כתב "פשוט בטעמו". וכן פסק השו"ע [יו"ד סימן שלד סל"ח].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/119)

(119) מה שכתב "וחייב כל אדם לנדותם" משמע שאין זה דין בבי"ד, אלא בכל אדם. ובירושלמי [מו"ק פ"ג ה"א (יא.)] איתא שגם כאשר שפחה הטילה נידוי, הנידוי חל, וכמו שכתב הקרבן העדה [שם] "מי שחייב נידוי אפילו כל אדם יכול לנדותו" [מעין כן הוא במו"ק יז.]. ועיין בשו"ע [יו"ד סימן שלד סי"ז] שכתב "מי שנידוהו על שאר דברים שחייב עליהם נידוי, אפילו נידהו קטן שבישראל". אך תוספות [קידושין כח. ד"ה הקורא] כתבו "בית דין היו חייבין לנדותו". וכן תוספות [נדרים ז: ד"ה אם] כתבו "אם לא נדהו, הוא בעצמו יהא בנידוי, כלומר חכמי הדור חייבין לנדותו". ובמנחת שלמה [נדרים ז:] כתב: "צ"ע אם כל אדם שרואה חייב לנדותו, או רק חכמי העיר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem, Laws of Yayin Nesach 120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/s/Laws%20of%20Yayin%20Nesach/r/120)

(120) גם בדרוש על המצות [סד:], לאחר שהאריך באיסור יין נסך, וגנות המזלזין במצוה זו, סיים דבריו בברכה, שכתב: "והוא יתברך ברחמיו השאור שבעיסה יסור מקרבינו, ויראתו ואהבתו יתן בלבינו, כמו שהבטיחנו ע"י משה עבדו [דברים ל, ו] 'ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך', אמן, במהרה בימינו, אמן. ושלום על כל מי ששם אזנו לשמוע ולקיים אשר אמרנו". וכן בנר מצוה [קלה:] עשה כן, שכתב: "והוא יתברך ברחמיו וברוב חסדיו ישלים חסרונינו על ידי משיח צדקנו".