## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 27

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:1)

"בששה בחדש כו' - דהא דכתיב [שמות כד, טז] 'ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי' סבירא להו כרבי יוסי הגלילי, דאמר בפרק קמא דיומא [ד.] זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. ורבי יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה" [רש"י שם]. וכן הוא בגו"א שמות פכ"ד אות י.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:2)

"'הזה' 'הזה' לגזירה שוה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:3)

"מה להלן 'זכור את היום הזה' בעצומו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו, כדכתיב 'הזה', אף כאן בעצומו של יום הזכירה דשבת נאמר להן 'זכור את היום וגו"" [רש"י שם]. וראה לעיל פ"ג הערה 50 בטעם הדבר שהתורה ניתנה בשבת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:4)

"באיזה יום הוקבע החדש" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:5)

פירוש - רבי יוסי סובר שבאחד בשבת נקבע ראש החודש, וביום ראשון לא אמר משה לישראל דבר, משום חולשת הדרך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:6)

"ברביעי השים ועלה... ונאמרה לו מצות פרישה [שמות יט, י] 'וקדשתם היום ומחר'. ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת, האמרינן לקמן לרבי יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:7)

"היום ומחר - משמע בחמישי נאמר לו לפרוש חמישי וששי" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:8)

"אמר לך ר' יוסי לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש רביעי וחמישי, והוא הוסיף יום אחד" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:9)

"ופירש מן האשה לגמרי, לאחר מתן תורה, מיד משפירש עם חביריו, שוב לא חזר לתשמיש" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:10)

לשון הגמרא שלפנינו "הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:11)

פירוש - משה אמר לעצמו כיון שאמר לו הקב"ה "היום ומחר", צריך שיהיה היום כמחר; מה למחר יהא זה יום ולילו עמו, שאף בלילה ינהגו מצות פרישה, כמו כן "אף היום צריך להיות לילו עמו, והא לא אפשר" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:12)

פירוש - כיון שנאמרה לו נבואה זו בשעות הבוקר, והלילה של עכשו עבר לו, הבין מזה שיש שני ימים לפרוש חוץ מהיום של עכשו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:13)

פירוש - מתוך שלא שרתה שכינה אלא עד בוקר של שבת, מוכח שהקב"ה הסכים עם משה, ולכך איחר השראת שכינתו עד יום שבת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:14)

פירוש - דבר ראשון שאמר משה לישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:15)

שמות יט, ה "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:16)

מכילתא שמות כ, ג "משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזרות. אמר להם כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם. שאם מלכותי לא יקבלו גזרותי לא יקבלו". ולכך קבלת המלכות קודמת לצווים. וראה לעיל פט"ז הערה 128.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:17)

"התרה בהם שלא לעלות בהר... שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאותם אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר" [רש"י שם]. וכן הוצרך משה להעיד בהם פעם שניה וכמבואר ברש"י שם פסוק כד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:18)

אע"פ שקיום מצות פרישה [כמה ימים קודם מתן תורה] קדם לקיום מצות ההגבלה [בעת מתן תורה], מכל מקום בציווי ["הדבור"] הקדים הגבלה לפרישה, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:19)

ולכך אין ענין להקדים הציווי קודם לזמן קיום הציווי, כי זריזות המצוה שייכת רק בעת חלות הקיום, ולא קודם לכן. וכן מבואר בקובץ שעורים לב"ב, אות כח, וז"ל: "דזריזין מקדימין לא שייך אלא במצוה שכבר נתחייב בה, רק שאפשר לעשותה לאחר זמן, אבל [במצוה] דעדיין לא נתחייב, ודאי ליכא שום מצוה להקדים". ועיין גליוני הש"ס לר"י ענגיל פסחים ד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:20)

וא"ת, נהי שיש להקדים אמירת מצות הגבלה לזמן קיומה, אך מדוע הוקדמה אמירתה ביממה לאמירת מצות פרישה, הרי סוף סוף קיום מצות פרישה הוא קודם, ומה המחייב להקדים אמירת מצות הגבלה כ"כ. והנראה, שכל אחת מאמירות אלו נידון באופן אחר; אמירת מצות פרישה צמודה לקיומה, ולכך היא נידונת כחלק מזירוז ישראל לקיים המצוה בזמנה, ואין היא חולקת מקום לעצמה, אלא שייכת היא לקיום המצוה. וכבר נתבאר [בהערה הקודמת] שאין זריזות במצות שייכת קודם לזמן החיוב. וכשם שקיום המצוה אינו נוהג קודם זמן החיוב, כך אמירת המצוה אינה נוהגת קודם זמן הקיום. מה שא"כ אמירת מצות הגבלה, הואיל ואינה יכולה להיות צמודה לקיומה ["א"א לומר בזמנו כאשר כבר עומדים לפני הר סיני" (לשונו כאן)], לכך אין היא נידונת כשייכת לקיום המצוה, אלא היא חולקת מקום לעצמה ונידונת כמצוה בפני עצמה, ושוב נוהג הוא הכלל ש"זריזין מקדמין למצות" [פסחים ד.], ויפה שעה אחת קודם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:21)

"בזה" - במצות פרישה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:22)

כי ישראל לא היו שומעים דיבורי הקב"ה למשה [רש"י ויקרא א, א], והם יצטרכו בלא"ה לשמוע את הציווי מפיו של משה, ולכך בדיבורי הקב"ה, אמירת מצות פרישה והגבלה נידונת בסקירה אחת [ששתיהן מנותקות מהקיום], וברור שאז יש ללכת אחר סדר הזמנים של המצות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:23)

כן הקשו תוספות שבת ריש פז. וכן הוא בגו"א שמות פי"ט ריש אות כ, ויובא בהמשך. ובחידושי ההלכות שלו כתב: "וקשה, דא"כ מאי 'הוסיף מדעתו', כיון דדרשה גמורה הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:24)

לשונו בגו"א שמות פי"ט אות כ: "יום אחד הוסיף משה מדעתו. הך 'מדעתו' פירושו מדעתו וחכמתו שהוציא מכח דרש ד'היום ומחר', מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו. שכל דרש שהוציאו רבנן מכח יתור נקרא 'דברי סופרים', דסוף סוף לא נכתב זה בפירוש בכתוב, ואי משום הדרש - זה הדרש הוא מדברי סופרים, שיש להם רמז בקרא, ובשביל כך יקרא 'דברי סופרים'". ו"דברי חכמים" שנקט כאן, ו"דברי סופרים" שנקט בגו"א שם - חד הם, וכדמוכח בהמשך דבריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:25)

לא נתברר לי מקומו. ואולי כונתו לדבריו בבאר הגולה באר הראשון [סוף יג:], שכתב שם: "מה שפירשו חכמים המצוה שבתורה, וזה נקרא 'דברי סופרים'. ואין הכונה כלל שיהיה זה מדבריהם בלבד, כי תורה הוא לגמרי, וחייב עליו כמו שמחויב על הדבר המפורש בתורה. ונקרא 'דברי סופרים' בשביל שפירוש המצוה מדברי סופרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:26)

כן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות כלים פי"ז סוף משנה יב, וכלשונו: "כל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים, ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני". ובהלכות אישות פ"א ה"ב כתב שקידושי כסף הם "מדברי סופרים". וכתב שם הכסף משנה: "קשה, היאך כתב שהכסף מדברי סופרים, שהרי למדו קידושי כסף קיחה קיחה משדה עפרון [קידושין ב.], וכל דבר הנלמד באחת מי"ג מדות הוי דבר תורה". ותירץ שם: "דדברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא, אלא שאינו מפורש בתורה, וקרינן ליה 'דברי סופרים', כלומר דבר שאילו לא שקבלו סופרים פירושו, לא היינו מבינים אותו כך". וכן הוא בחידושי הר"ן לסנהדרין פח:


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:27)

מדובר שם לגבי דינו של זקן ממרא, שאין זקן ממרא חייב אלא בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים [גמרא בסנהדרין פח:]. ולשון המשנה שם הוא: "חומר בדברי סופרים מבדברי תורה; האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה, פטור ["דאין זה הוראה, דזיל קרי בי רב הוא" (רש"י שם)]. חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים, חייב ["שאע"פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים חייב, דמדרש דסופרים הוא (סנהדרין ד:), 'לטטפת' 'לטטפת' 'לטוטפות' (דברים ו, ח), הרי כאן ד' (רש"י שם)]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:28)

פירוש - שם מדובר במצות שעיקרן מדברי תורה [כמבואר בגמרא שם], ועם כל זה דינים אלו מוגדרים כ"דברי סופרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:29)

כן הביא ראיה זו בגו"א שמות פי"ט אות כ [ד"ה יום]. וכן הכסף משנה בהלכות אישות פ"א ה"ב כתב ראיה זו, וכלשונו: "ודע שאני מצאתי סעד לדברי רבינו, מדתנן בפרק הנחנקין 'חומר בדברי סופרים מד"ת, האומר אין תפילין כדי לעבור על ד"ת פטור. חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. ובגמרא [סנהדרין פח:] אמר רבי אלעזר אמר רבי אושיעא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס.... הרי דלארבע טוטפות קרי 'דברי סופרים', אע"פ שהם דאורייתא, שהרי זקן ממרא אם הורה חעשות חמש טוטפות ממיתין אותו, והא פשיטא דאין ממיתין אותו אלא אם כן הורה לעשות הפך הדבר שהוא מדאורייתא, ואם כן ע"כ דדברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא". וממילא אין דרשות אלו בגדר "הוסיף מדעתו", כי דרשות אלו הם פירוש לתורה, ומגלות את כוונת התורה, ובודאי שאין בגלוי זה משום "הוסיף מדעתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:30)

פירוש - שלשת דברים שעשה משה אינם גלוי למשמעות התורה, אלא הם חידושים שחידש משה רבינו מעצמו. ולכך לשון חכמים הוא "והסכים הקב"ה על ידו", ואם היה מדובר בגלוי כוונת התורה, מה היה שייך לומר שהסכים הקב"ה על ידו, הרי מעיקרא הדברים היו מושקעים בתורה גופא, והדרשה אינה אלא בגדר "מראה מקום הוא לו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:31)

כמבואר בתחילת הקדמת הרמב"ם למשנה תורה: "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר [שמות כד, יב] 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה'. 'תורה' זו תורה שבכתב. 'והמצוה' היא פירושה... ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה". הרי שהתורה שבע"פ לא נועדה אלא לפרש התורה שבכתב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:32)

ונתבאר למעלה [פרק ו] שכל המצות אינן אלא גזירות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:33)

נראה לבאר חילוק זה, שמצוה שבאה כגזירה, אזי יש בה גם בחינה של הנותן, שאמיתתו יתברך כך מחייבת. מה שאין כן מצוה שאינה כגזרה, הרי הסכמתו יתברך עליה לומר שהמצוה "יפה וראוי לעשות" [לשונו למעלה] מורה אמנם שיש בה תועלת מצד המקבל, אך אין היא בגדר צורך גבוה, והראיה שה' לא ציוה עליה. וכמו שכתב בדר"ח פ"ג מ"ב [סוף קטז:]: "התורה נקראת 'בת', כי הבת היא תולדה מן האב ובאה ממנו, כך התורה הוציאה הש"י לפעל לסדר אותה כמו שהבת באה מעצמו של אב, כך התורה גם כן. לא כמו שיש סוברים כי הש"י נתן התורה לאדם כפי מה שראוי לאדם בלבד. שאם כן, לא היתה התורה סבה ודרך להביא את האדם להיות עם השם יתברך. אבל התורה היא מושכל שמתחייב מאמתת השם יתברך, ולכך התורה מביאה האדם אל השם יתברך". הרי שהעמיד "מושכל שמתחייב מאמתת השם יתברך" לעומת "מה שראוי לאדם בלבד". וזהו החילוק בין מצות שציוה ה', למצות שחידש משה והסכימה דעת ה' עליהן. ואלו הם דבריו בגו"א ויקרא פכ"ג אות כד [ד"ה למה], שכתב: "שכל אשר האדם מצווה יותר, זהו יותר מעלה, כמו שאמרו חכמים [קדושין לא.] גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. והטעם, כי המצווה ממלא רצון השם יתברך. למה הדבר דומה; שני בני אדם, האחד בונה למלך בית, והשני נטע לו גינה. אינו ספק, אותו שבונה לו בית, מפני שבנה לו דבר שצריך ומחוייב להיות לו, יותר קרוב לו, ויותר עושה לו רצון מן אותו שנטע לו גינה, שאין צריך לו רק לטיול. וכן זה שמחויב בדבר מפני שהשם יתברך חייבו, המצוה היא רצון השם יתברך ביותר, שחייב זה האדם במצוה מן השם יתברך בחיוב, וגוזר אותו עליו. ואשר הוא עושה גזירתו שהוא יתעלה רוצה על כל פנים, יותר קרוב ממי שאינו מצווה ועושה, שכיון שאינו מצווה, מוכח שאין כל כך חפץ [המלך] בזה, שהמלך כאשר הוא חפץ מאד בדבר הוא גוזר לעשותו, ואם הוא אינו חפץ כל כך, אינו גוזר". וצרף לכאן, שחומש דברים הוא החומש מצד המקבל, לעומת שאר החומשים שהם מצד הנותן, וכמבואר להלן פמ"ג [ד"ה וקודם שבאנו]. ובחומש דברים נמצאים חידושיו של משה רבינו [רמב"ן דברים א, סוף פסוק א]. והנה בכל חומש דברים לא נאמר פעם אחת "וידבר ה' אל משה לאמר" [רמב"ן שם]. והם הם הדברים. כי "וידבר" הוא לשון קשה [רש"י במדבר יב, א]. וחידושיו של משה רבינו אינם בגדר זה, ולכך לא נאמר עליהם "וידבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:34)

ודע, כי כאן ביאר שישנו חילוק בין שלשה דברים אלו שהוסיף משה מדעתו לעומת שאר דברי סופרים, שלא נחשבים "הוסיפו מדעתם". אמנם בגו"א שמות פי"ט אות כ [ד"ה יום] כתב שהם באותו גדר ממש, וכשם שדברי סופרים נקראים על שמם, למרות שהם בנויים על דרשות, כך שלשה דברים שהוסיף משה נקראים "מדעתו", למרות שהם בנויים על דרשות. ו"דברי סופרים" ו"דעתו" הם שני צדדים של אותה מטבע. וכן כתב בחידושי הלכות שלו לשבת שם בתירוצו השני, וכלשונו: "אע"ג דהוי דרשה גמורה, מ"מ נקרא זה 'מדעתו', כמו כל דברי סופרים, אע"ג שהם דרשו אותם מן המקרא, נקרא דבר זה 'דברי סופרים'". ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים. ושם בחידושי הלכות שלו כתב בתירוצו הראשון מהלך אחר, וזה לשונו: "דודאי דרשה גמורה, ולא ניתן דרשה לדרוש עדיין, שהרי מרע"ה כתלמיד לפני רבו היה, ואין לו לדרוש אלא לשאול. ועל זה אמר כי הוסיף יום אחד מדעתו. וא"ת א"כ למה לא שאל, וזה ל"ק, כי לא נתן משה על לבו דקדוק של 'היום ומחר' עד שפירש מן השכינה, ואז לא אפשר להעלות, כי כל עליותיו היו בהשכמה [רש"י שמות יט, ג], והיה צריך לעשות פרישה ביום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:35)

בפירושו הארוך לשמות יט, טו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:36)

לשון הראב"ע שם: "'היו נכונים לשלשת ימים', טעמו 'ליום השלישי'. ולפי הפשט לא הוסיף יום אחד מדעתו. והנה אתן לך שני עדים נאמנים, ושניהם בספר [התורה] הזה". וכוונת הראב"ע היא, שהוא הבין שהצורך לומר שמשה רבינו הוסיף יום מדעתו נובע מהשוני שבין "היו נכונים ליום השלישי" [דבר ה' למשה (שמות יט, יא)], לבין "היו נכונים לשלשת ימים" [דבר משה לעם (שמות יט, טו)], ולכך טרח להורות שאין שום הבדל בין "ליום השלישי" לבין "לשלשת ימים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:37)

ומוכח ש"היו נכונים לשלשת ימים" [שמות יט, טו] אין הכוונה "לסוף ג' ימים, הוא יום רביעי, שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי" [לשון רש"י שם], אלא "לשלשת ימים" מתפרש כמו "ליום השלישי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:38)

לכאורה אין דבריו מובנים בזה. שודאי אף לראב"ע היו חז"ל חייבים לומר שמשה דרש "היום ומחר", ולא להביא את הפסוק "והיו נכונים לשלשת ימים". כי אע"פ שתאמר [כהבנת הראב"ע בחז"ל] שישנו חילוק בין "ליום השלישי" לבין "לשלשת ימים", מ"מ זה לא יעזור לענות על שאלת הגמרא "מאי דריש". כי שאלה זו היתה על משה רבינו גופיה, שמנין לו להוסיף יום אחד. והתשובה על כך לא תוכל להיות מהמלים "היו נכונים לשלשת ימים", כי אף מלים אלו שאובות מדברי משה רבינו עצמו, שנאמר שם "ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים", ועדיין תישאל השאלה "מאי דריש". ולכך אף לפי הבנת הראב"ע בחז"ל, הוצרכו חז"ל להזדקק לדרשה של "היום ומחר". וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:39)

למעלה סוף פרק כה, ושם הערה 104.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:40)

לשונו לעיל פכ"ה [ד"ה אמנם ממצות]: "ולפיכך צריך הספירה עד חמשים, כי אז בא הוא למדרגת התורה, שהיא שכל נבדל. כי התורה היא משער החמשים, שהוא נבדל מן האדם. ולפיכך מספר החמשים ראוי אל המעלה הנבדלת השכלית. כי מספר זה, שהוא חמשים, נבדל מן המספר הקודם, וראוי לקבל אז התורה השכלית, שהוא נבדל מן הגוף. ודבר זה ברור אין ספק למי שמבין דברים אלו. ולפיכך צריך לספור עד החמשים, ואין החמשים בכלל הספירה. כי אם היה גם כן בכלל הספירה, היה משותף עם התשע והארבעים, ודבר זה אינו, כי לא היה בכלל התשע וארבעים, רק הוא נבדל לעצמו, כמו השכל שהוא נבדל". וברור שמדריגה זו היא מצד הנותן, שהרי זו מדריגה הנבדלת מן האדם. וראה שם הערה 60, שנתבאר שם ששער החמשים לא נמסר לאדם, ואדרבה, שם נמצא ההעדר לאדם. ולכך ברי הוא שמספר חמשים הוא מצד הנותן, ולא מצד המקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:41)

דברים אלו צריכים ביאור, דמהו פשר חלוקה זו שבין צד נותן לצד מקבל, עד שנבחר יום מיוחד לנותן, ויום שלאחריו למקבל. ועוד, מדוע במשל נקט במלך שנתרצה לתת מתנה לאוהביו. וכי יש הבדל בנקודה זו בין מלך לאדם הדיוט. הרי אף אצל ההדיוט הנותן מתנה לאוהבו תמצא ש"הרצוי הזה הוא זמן בפני עצמו, והגעת המתנה אל האוהב הוא זמן בפני עצמו" [לשונו למעלה]. ומדוע יחד את הדיבור אודות מלך דוקא. אמנם המפתחות לדברים אלו נמצאים בדבריו להלן פמ"ג [ד"ה וקודם שבאנו], שכתב שם: "כי התורה שנתן השם יתברך לישראל יש בה שתי בחינות; הבחינה האחת, מצד השם יתברך, אשר הוא נותן התורה. הבחינה השנית, מצד ישראל המקבלים את התורה. ואם היה אחד נותן לחבירו דבר, והם שוים במדריגה, אין כאן רק בחינה אחת, כי שניהם שוים במעלה. אבל כאשר השי"ת, שהוא על הכל, נתן התורה לישראל, והם בארץ, אי אפשר שלא יהיה כאן בחינה מיוחדת מצד הנותן, ובחינה אחרת מצד המקבל... המקבל מקבל בסוף, כאשר גמר הנותן את גזרת דבריו, ואז המקבל מקבל". וראה דבריו להלן ר"פ לה שהגדיר שם את צד הנותן בתורה, ואת צד המקבל בתורה, וז"ל: "כי התורה מן שמים מתחייב מצד... שלא יתכן כלל שלא יבוא גזירה ומצוה מן השי"ת אשר הוא העילה אל האדם שהוא העלול, שאל"כ יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העילה, ויהיה ברשות העילה... המופת השני, שלא יושלם האדם, כי צריך הוא השלמה על כל פנים... שיהיה האדם מושלם". וא"כ בנתינת התורה יש השלמת רצונו יתברך והמלכתו בעולם [שהעלול יקבל על עצמו עול העילה], וכן יש בה השלמת האדם המקבל. וראה הערה 33, ולהלן ס"פ מח. ולכך נקט כאן במשל שנותן המתנה הוא מלך, ולא הדיוט. כי אם היה כאן שויון מדריגה בין הנותן לבין המקבל, שפיר היה אפשר לומר שאין כאן שני צדדים שונים, אלא צד אחד בלבד, וענינו של הנותן שוה לזה של המקבל. אך הואיל והנותן הוא מלך, הרי כל מעשיו נסקרים מהסתכלות הנוגעת למלכותו. ובודאי שאין למקבל שום שייכות למהלכי מלכות אלו. וזהו שכתב כאן לחלק בין יום החמשים ליום החמשים ואחד, שיום החמשים נוגע לצד הנותן, ואילו יום החמשים ואחד נובע לצד מקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:42)

וראה בנצח ישראל פי"א הערה 117 שנתבאר שם שהחילוק שבין צד נותן לצד מקבל נמצא הוא בתורה, בישראל, ובקב"ה [כפי שהוא יתברך מתגלה אלינו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:43)

פירוש - כי רק רבי יוסי סובר שמשה הוסיף יום אחד מדעתו. אך לרבנן משה לא הוסיף דבר [רש"י שמות יט, טו]. וא"כ לרבנן לכאורה מתבאר שהכל התרחש ביום החמשים, ולא היתה קבלת תורה ביום חמשים ואחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:44)

לשון הגמרא [שבת פז:]: "ת"ש, ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים... ובחמשה עשר יצאו... ואותו היום חמישי בשבת היה. מדחמיסר בניסן חמשה בשבת, ריש ירחא דאייר שבתא, וריש ירחא דסיון חד בשבת, קשיא לרבנן. אמרי לך רבנן, אייר דההיא שתא עבורי עברוה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:45)

כי כשתספור הימים שבין יום חמישי [יצ"מ, טו ניסן] לשבת של מתן תורה [שבעה שבועות ויומיים לאחר יצ"מ] תראה שיש ביניהם חמשים ואחד יום. הרי שאף לרבנן תורה ניתנה ביום נ"א.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:46)

מביא הכרח נוסף לחייב שתורה נתנה ביום נ"א.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:47)

פירוש - היו חייבים לעבור חמשים יום תמימים קודם למעשה של נתינת תורה, וכמבואר בס"פ כה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:48)

וסברה זו כוחה יפה בין לרבי יוסי ובין לרבנן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:49)

ופירש רש"י שם "ברכו במן, שכל ימות השבוע יורד להם עומר לגולגולת, ובששי לחם משנה". וראה גו"א שם אות ג שכתב: "ויש להקשות, דמאי ברכה הוא זה, אחר שנתן להם ביום השבת כמו שנתן להם ביום אחר, ולא היה כאן תוספת, ולא נקרא 'ברכה' אלא כאשר יש תוספת. ונראה לומר, דודאי ברכה הוא כאשר הוא נותן הרבה בפעם אחת, מאשר נותן מעט כל יום ויום". ושם באות ד הוסיף: "כי רז"ל [ב"ר יא, ב] לא הביאו רק ראיה שיום השביעי הוא מבורך ומקודש מן המן. אבל בודאי הוא מבורך ומקודש בעצמו. שהשבת מביא ברכה וקדושה לעולם. והביאו רז"ל ראיה מן המן... מן המן, שהביא השבת ברכה לעולם, שהרי היה בא הברכה על ידו במן". ולהלן פ"מ [ד"ה על כן] כתב: "הברכה היא במן. ואין הכונה במן בלבד, רק כי המן הברכה היותר עליונה שהיא לשבת, שירד בשביל השבת שני עומרים לגולגולת. ואע"פ שלא היה להם יותר בשבת מששת ימים... אין הכונה רק שהיה הברכה בשביל השבת למצוא שני עומרים, שזה היה ברכה יתירה שהיה מלקט כפי שאר ימי השבוע, ומצא שני עומרים. וזה ברכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:50)

נראה להטעים זאת, שאמרו בגמרא [ברכות מב.] "תכף לת"ח ברכה", וכתב על כך בנתיב התורה פי"א [א, מט:] בזה"ל: "כי הת"ח הוא הכנה שעל ידם תבוא הברכה לעולם, וזולת זה אין העוה"ז ראוי לברכה, כאשר הברכה היא מעולם העליון הנבדל. ולכך ע"י ת"ח, שיש בו השכל הנבדל, ויש לו דביקות בעולם העליון, מביא ברכה לעולם". הרי שברכה באה לעולם כשיש חבור בין העולם התחתון לעולם העליון. ועל חבור זה גופא מורה מספר שבע, וכלשונו בדר"ח פ"ה מט"ו [סוף רנה:]: "מספר שבעה כנגד שש הקצוות והאמצעית, שהוא נקרא 'היכל הקודש' [ספר יצירה פ"ד] אשר ביניהם. ודבר זה ידוע לנבונים כי מספר שבעה הוא כנגד שש קצוות והיכל הקודש שביניהם. וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש להם רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם, ואילו האמצעי אין לו רוחק כלל, שהרי לא שייך רוחק באמצעי, ולפיכך הוא מתייחס אל הבלתי גשמי, ולכך קראו האמצעי 'היכל הקודש', אשר הוא בתוך שש קצוות, לפי שהוא נבדל מן הגשם, וזהו קדושתו. והתבאר לך במבואר מאוד, כי מספר שבעה מורה על... מדריגת הבלתי גשמי עומד בגשמי. ולפיכך תמצא בכל מקום כי במספר שבעה חול וקדושה; שבעת ימי שבוע, ששה ימי חול, והשביעי הוא קודש... ובשנים - ששה שני עבודה, והשביעית שמיטה, והיא שנת קודש. וכל זה מפני כי מספר הששה הם חול, והם כנגד ששה קצוות הגשם, שהוא חול, ואילו השביעי הוא כנגד היכל הקודש, שהוא השביעי, והוא באמצע. ודבר זה ידוע... ודבר זה מבואר שאין ספק, כי כאשר יש שבעה יש כאן חבור הקודש אל הגשמי... ובשביל כך תבין למה התחיל לשנות 'שבעה דברים נאמרו בחכם' [אבות פ"ה מ"ז]. וזה כי כבר אמרנו כי מספר שבעה מורה על הצירוף דבר הבלתי חמרי עם החומר, כמו שהתבאר. וזהו מדריגת החכם, כי השכל של חכם הוא מצורף אל החומר, אשר על ענין זה מורה מספר שבעה". וראה לעיל פ"ז הערה 27, ולהלן פ"מ [להלן ד"ה אמנם מה], ושם בפ"ע [ד"ה וכאשר בחר]. ואלו הם דבריו כאן. השבת מסוגלת לקבלת הברכה מהמקור, כי היא גונזת בתוכה את החבור שבין הגשמי לנבדל מהגשמי, ובחבור זה נמצא הוא המפתח לקבלת ברכה, וכמו שנתבאר לגבי "תכף לת"ח ברכה". וזהו דיוק לשונו כאן "הרי יום השביעי מוכן שתבא הברכה מעליונים לתחתונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:51)

ונאמר [דברים לג, א] "וזאת הברכה", ודרשו חכמים שם [דב"ר יא, ד] "זו תורה". והוא יסוד נפוץ בספרי במהר"ל. וכגון, בבאר הגולה באר הראשון [יט:] הביא את הגמרא [חגיגה ג:] שאמרו שם "מה נטוע זה פרה ורבה, אף דברי תורה פרים ורבים", כתב לבאר: "כי ע"י דברי תורה יש לו לאדם דביקות בעליונים, אשר אם כל הרוחות באות אין מזיזים אותו ממקומו... ואמר דברי תורה פרים ורבים, כי התורה היא הברכה העליונה, וכדכתיב בקרא [תהלים א, ג] 'אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יעשה יצליח'. ואמר בשביל זה [ע"ז יט:] כל העוסק בדברי תורה, נכסיו מצליחים... כי דברי תורה פרים ורבים מצד הברכה שיש בה". ובדרוש עה"ת [כא:] כתב: "מהידוע כי המעכבים ומונעים לתורה... מפני שיש לו תוספת עושר וברכה, עד שצריך לעסוק בו יותר... כי אם יחשוב האדם רבוי עושרו למונע, יראה כי התורה נתנה במים, הוא המטר, אשר היה עם נתינתה הוא ברכה לעולם, כדכתיב [דברים לב, ב] יערוף כמטר לקחי, ואמרו בספרי [שם] מה מטר חיים וברכה לעולם, אף דברי תורה חיים וברכה לעולם. להורות שאם יעסוק בתורה, התורה היא לו למטר מים, ויתברכו נכסיו, באופן שגם אם לא יעסוק כל כך בעסקיו, יתן לו הש"י ברכה. והרי אמרו בע"ז [יט:] על פסוק [תהלים א, ב- ג] 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' וכל אשר יעשה יצליח'. אמר רבי יהושע בן לוי, כל העוסק בתורה, נכסיו מצליחין. הרי לך אם עוסק בתורה, ומתוך כך אינו נותן דעתו ומחשבתו על נכסיו כ"כ, אף אם לא יהיה מטר על פני האדמה, גושמה ארצו מן הברכה. וכן הוא הדין בכל שאר דברים הצריכים לו, עד אשר מלאכתו נעשית. לכן מצד העושר התורה היא הפקר, ואיננו למונע ומעכב מלעסוק בה". ובח"א לכתובות קיא: [א, קסו:] כתב: "ואמר כי ראה ארץ זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל והיה עשרים ושתים פרסה... ודבר זה מפני כי הוא ברכה עליונה שמתפשט הברכה מן מקור העליון, שהוא כנגד כ"ב אותיות התורה, שהיא מקור הברכה... ודבר זה נתבאר עוד במסכת מגילה כי ממדריגת התורה נמשכת הברכה". ובנתיב הענוה פ"ח [ב, יט.] כתב: "העושר הוא ברכה ושפע מן השם יתברך. וכמו שהתורה נמשלת במים [תענית ז.], כך הברכה והשפע מן השם יתברך נמשל במים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:52)

וביום שיש בו חבור בין העליונים לתחתונים [שבת], באה לעולם ברכה [תורה] שכל מהותה היא חבור עליונים לתחתונים, וכמבואר למעלה פ"ט [ד"ה ובפ"ק דשבועות], ושם הערה 83.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:53)

לא מצאתי שביאר ענין זה עד כה בספר זה. אמנם להלן פ"מ [ד"ה ולדעת ר"ע] כתב כן, וז"ל: "כי מה שאין לעשות מלאכה ביום השבת הוא קדושה לשבת, שהיום הזה אין בו תנועת מלאכה. שכל תנועה גשמית... בטול מלאכה לאדם ביום השבת שאין בו תנועת מלאכה, וזה מורה על קדושה". וראה שם בהערות. וכן כתב קודם לכן שם [ד"ה אמנם מה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:54)

אודות שהתורה שכלית לגמרי - ראה לעיל פ"א הערה 63, פ"ג הערה 45, ולהלן פמ"ז [ד"ה ביאור זה]. ולכך דין שדבר קדוש [תורה] ינתן ביום קדוש [שבת]. וצרף לכאן, כי למעלה נתבאר [פ"כ הערה 36] שהשבת מסוגלת ליעקב, מפאת קדושתה. ויעקב היה מוכן ג"כ לכל התורה [למעלה ס"פ כ ושם הערה 71]. הרי שוב חזינן שויון בין שבת לתורה [המסוגלות ליעקב], מחמת הקדושה שבשתיהן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:55)

אודות שבשבת הושלם העולם, ראה להלן פ"מ [ד"ה אמנם דעת, וד"ה אמנם כאשר] שהרחיב בזה, וביאר שיש לשבת שני שמות; כלה ומלכתא. השם הראשון מורה על הברכה וההשלמה, והשם השני על הקדושה. ובבאר הגולה באר השני [לד.] כתב: "כי השבת הוא שהש"י ברא העולם והשלים אותו, לכך צוה הש"י שישבות האדם ביום הזה ששבת הש"י ממלאכתו, והשלים אותה... ועל זה בא עונג שבת לומר כי הש"י השלים העולם, ולא נמצא חסרון כלל, רק הכל הוא בעונג והשלמה... שעל זה באה מצות שבת, כי הכל נברא בהשלמה מן הש"י". ובח"א לשבת קיט. [א, סג.] כתב: "השבת היא השלמה לעולם, שבו נשלם שמים וארץ וכל צבאם... והרי 'ויכולו' [בראשית ב, א] ר"ל שכלה ונשלם הדבר, שהוא שלם, ראוי שלא יהיה בו חסרון". ומעין זה כתב בדר"ח פ"א מט"ז [נט.]. וכן הוא בנצח ישראל פי"ט [ד"ה ועל דבר], ושם פל"ו [ד"ה ובפרק כל כתבי].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:56)

יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכמבואר למעלה פט"ז [ד"ה אמנם כאשר], ושם הערה 38. ולהלן ר"פ נח, בהסברו מדוע לא נזכר עוה"ב בתורה, כתב: "התורה שנתן השי"ת הוא תיקון עולם הזה, ובשביל תקון עוה"ז להיישר בני אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעוה"ז ויהיה מציאות עוה"ז כמו שראוי להיות, כך נתן לנו התורה. וזה, כי השי"ת ברא את העוה"ז, והעוה"ז הוא בעל חסרון בודאי, ובו ברא יצה"ר, ונראה כאילו היה הבריאה חסרה וצריך להשלמה, ואין השלמת העולם רק בתורה... אבל עוה"ב הוא בשלימות מצד עצמו ואין בו חסרון, ואין התורה תועלת אל עוה"ב לתקן אותו, ולכך לא נזכר עוה"ב בתורה". וכן הזכיר בקצרה בגבורות ה' פמ"ו [קעז.], ובנתיב התורה פ"א [א, ה.]. ובדרוש על התורה [יב:] כתב: "בשביל שהאדם הוא נחשב כמדבר זה החסר - ניתנה לו תורה מן השמים להשלימו... שלכך הוא [הקב"ה] נותנה [את התורה] אל האדם בשהוא נחשב חסר יותר, וצריך השלמה... כי עיקר החלטת נתינת התורה לו כדי להשלים חסרונו... שאין האדם כדאי לקנות התורה זולת שיכיר חסרונו הדבק בו כאשר אין לו התורה, כי מי שאינו מכיר מקומו וחסרונו בהעדרה ממנו... אין התורה ראויה אליו שתשלימנו". וכן הוא להלן ר"פ לה. וצרף לכאן מאמרם ז"ל [סנהדרין סוף צז.] "ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים משיח", הרי שהתקופה בלי תורה נגדרת כ"תוהו". ואודות שהעולם בלא תורה נחשב כתוהו מחמת חסרון תיקונו, ראה להלן פל"ב [ד"ה אבל מה], גבורות ה' פמ"ו [קעז.], דר"ח פ"א מ"ב [כז:], ושם פ"ג מי"ז [קנג:], גו"א שמות פי"ט אות כב ד"ה אבל, ובהספד [קצ]. ולכך דין הוא שביום ההשלמה [שבת] תינתן ההשלמה [תורה]. אמנם קצ"ב לשונו "ומכל שכן כי יום השבת הוא השלמת העולם". ומהו ה"כל שכן" שיש בטעם זה [ההשלמה] יותר מאשר הטעם שהוזכר לפניו [הקדושה]. והנראה, כי נתבאר למעלה שהתורה ניתנה ביום החמשים ואחד לספירה, כי זהו היום המיוחד למקבל. והנה השלמת האדם בתורה היא היא צד המקבל שבתורה [ראה הערה 41]. ולכך הטעם של השלמת האדם בתורה מתמזג עם כל המהלך של קבלת תורה ביום נ"א. ולכך "כל שכן" שטעם זה יש בו לבאר מדוע קבלת התורה היתה בשבת, משום שהבסיס לכל הקבלה הזו הוא משפטו של המקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:57)

חוזר לבאר את ההבדל בין יום החמשים [מצד הנותן], לבין יום החמשים ואחד [מצד המקבל].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:58)

שהוא בששי לסיון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:59)

כן הקשה המגן אברהם באור"ח סימן תצד סק"א, ומעין זה במהרש"א בח"א לע"ז ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:60)

אמור מעתה, "מתן תורה" היה ביום החמשים, ו"קבלת תורה" היתה ביום החמשים ואחד. והנה נאמר [בראשית א, לא] "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ופירש רש"י שם "יום הששי - כלם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ו' בסיון המוכן למתן תורה". ומקורו מע"ז ג. ושם הקשו התוספות [ד"ה יום הששי] "תימה, למ"ד בשבעה בחודש ניתנו עשרת הדברות, מאי 'יום הששי'". ובלשונו הזהב של רש"י נמצאת התשובה לקושיא זו. שהרי רש"י סיים דבריו באומרו "ו' בסיון המוכן למתן תורה", ולא כתב "המוכן לקבלת תורה". והרי אף רבי יוסי מסכים שיום ששי בסיון הוא יום המוכן למתן תורה, וכמו שנתבאר כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:61)

ומחמת קדושה זו ישנו קרבן חטאת בחג. וכפי שכתב בח"א לשבועות ט. [ד, יב:]: "בכל יום שיש בו קדושה ומעלה, כמו החגים הקדושים וראש חודש, יש בו קרבן חטאת. כי הימים האלו יש בהם הקדושה, לכך הם מיוחדים לסלק החסרון ולהתקרב ולשוב אל השם יתברך". ושם ביאר מדוע אין קרבן חטאת בשבת. וכן הוא בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה ואם]. ואע"פ שאמרו בגמרא [פסחים קיז:] שההבדל בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הוא ששבת קביעא וקיימא ["מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת החודש" (רשב"ם שם)], ואילו קדושת יו"ט נקבעת על פי ישראל, מ"מ בודאי שקדושת יו"ט באה היא מהקב"ה, ורק ישראל קובעים את הזמן לחלות קדושה זו. והרי כל קדושה נובעת מהשם יתברך, וכמו שנאמר [ויקרא יא, מד] "כי אני ה' אלקיכם והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני וגו'". וראה גו"א שמות פכ"ד הערה 44. ולכך בהכרח שקדושת המועדים באה היא מהקב"ה. וזהו שמברכים במועדים "מקדש ישראל והזמנים". וראה עוד בח"א לר"ה טז: [א, קח:] שביאר שרגל נקרא "מועד" כי "בו מתיעד ומתחבר הכל אשר ראוי להתחבר. ולפיכך חייב אדם בראיה ולעלות לרגל ויתייעד עם השכינה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:62)

וכפי שביאר רש"י שם: "ליום השלישי - שהוא ששה בחודש". ולא הגביל את פירושו רק לדעת חכמים [לעומת מה שפירש שם בפסוק טו], ומשמע שאליבא דכו"ע קאמר לה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:63)

רומז בזה לעומק נוסף. והוא, שאע"פ שמצאנו שמשה רבינו עשה שלשה דברים מדעתו [הוסיף יום, פרש מהאשה, ושבר את הלוחות (שבת פז.)], מ"מ הוספת יום מדעתו חולקת מקום לעצמה. כי בעוד ש"מדעתו" שבשני המעשים האחרונים מוסב על אופן הגלוי של המעשים האלו [משה רבינו חידש אותם מדעתו], הרי במעשה הראשון "מדעתו" מוסב בנוסף לכך על עצם המעשה [הוספת יום]. באופן שה"מדעתו" שבהוספת יום אינו מורה רק על מקור הגלוי של המעשה [דעתו של משה], אלא הוא משתייך גם להגדרת עצם המעשה; מדובר בהוספת יום שכל ענינה אינה אלא מצדו של המקבל, ויכול לבוא לעולם רק מצדו של המקבל ["ורמז לו הכתוב מה שראוי אל המקבל במלת 'היום ומחר'" (לשונו כאן)]. והרי הוא "מדעתו" בתרתי; (א) הוא חידוש של משה רבינו. (ב) עצם תוכן החידוש נובע מצדו של המקבל, וכמו שנתבאר. ויש לכך ראיה מוכחת מלשון הגמרא [שבת פז.]. שאמרו שם "ג' דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקב"ה עמו; הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות". ולאחר שאמרו ברישא שאיירי בשלשה דברים שעשה משה מדעתו, מדוע היה צורך לחזור ולומר שוב "הוסיף יום אחד מדעתו", הוספה שאינה נמצאת בשני המעשים האחרונים. אלא הם הם הדברים. בהוספת היום הראשון יש תרי "מדעתו" וכמו שנתבאר, ולכך כנגדן אמרו בגמרא פעמיים "מדעתו"; פעם ראשונה כנגד מקור הגלוי, ופעם שניה כנגד תוכן הגלוי. מה שאין כן בשני המעשים האחרונים, שם ה"מדעתו" מוסב על מקור הגילוי בלבד, לכך סגי ב"מדעתו" של הרישא, ואין בו "מדעתו" שנתפרטה בסיפא. וראה הערה 56, שהובאו מדבריו בדרוש עה"ת [יג.] שצדו של המקבל חייב להתבטאות רק מצד המקבל, ולא שייך שהקב"ה יאמר בפירוש את הנצרך למקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:64)

ולא כהבנת הראב"ע שביאר שחכמים אמרו שמשה הוסיף יום מדעתו מחמת קושי מסויים בפסוקים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:65)

אודות שהמועדים הם זמני ששון ושמחה, ראה גו"א במדבר פכ"ב אות מא, גבורות ה' פמ"ו [קעז.], נצח ישראל פ"ח [סד"ה כאשר הנמצאים], ולמעלה פ"ה הערה 21, ופ"ו הערה 97. וכאן מוסיף, שהשמחה בכל מועד ומועד היא מחמת הזכיה המיוחדת שישראל זכו לה במועד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:66)

למדים אנו מדבריו שישנה שמחה ביוה"כ. אמנם במסכת סופרים פי"ט ה"ו אמרו שאין בו שמחה, שאין שמחה בלא אכילה. ובשו"ע אור"ח סימן תקפב ס"ח נפסק שאין אומרים ביוה"כ בתפילה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון". אך כמה מהראשונים כתבו שיש שמחה ביוה"כ [שאילתות שאילתא טו, ר"י מלוניל עירובין סוף פרק ג]. והרמב"ם בהלכות חנוכה פ"ג ה"ו כתב שיוה"כ אינו יום של שמחה יתירה. משמע מיהת שהוי יום של שמחה. וביאר הלבוש [אור"ח קכח, מד] שאע"פ שאין בו שמחה באכילה ושתיה, מ"מ הוא יום שמחה מפני שהוא יום סליחה וכפרה, ומקדשים אותו במלבושים נאים [שבת קיט.]. וזה כדברי המהר"ל כאן. וצרף לכאן, שיש מן הגאונים והראשונים שכתבו [רב שר שלום גאון באוצה"ג למו"ק סימן ט, והמנהיג ריש הלכות ארוסין ונשואין] שאסור לעשות נישואין ביוה"כ, כדרך שאסור לעשותם בשאר ימים טובים, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה [מועד קטן ח:]. ועיין במשנת יעב"ץ אור"ח סימן נ אות ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:67)

כדבריו למעלה פ"ו [ד"ה אבל מדברי חכמים]: "אין לומר כי המצות שנתן השם יתברך בשביל המקבל - שהוא האדם, רק הם גזירות מצד השם יתברך, הגוזר על עמו גזירות, כמו מלך הגוזר גזירה על עמו... ודבר זה מוסכם בגמרא בכמה מקומות, והוא עיקר שורש גדול בגמרא, עליו נבנו כמה הלכות. שאמרו במקומות הרבה 'מצות התורה לאו ליהנות נתנו', אלא בשביל גזירות נתנו. ולפיכך אמרו [ר"ה כח.] המודר הנאה מן השופר, מותר לתקוע בו... והטעם בכולם, מפני שמצות התורה לא נתנו ליהנות, רק לעול על האדם". וזהו שכתב כאן "התורה שנתנה בו נתנה מהשם יתברך", ופירושו מצד הנותן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:68)

ענין זה יבואר להלן בפרק לב. וכאן כוונתו לומר שחג השבועות נופל ביום של מתן תורה, ולא ביום של קבלת תורה, וכמו שנתבאר, והרי "מתן תורה" הוא מצדו של הנותן, ולא שייך לחגוג מועד שהוא מבחינתו של הנותן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:69)

כפי שכתב הרמב"ן ויקרא כג, כד "ולא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת למה התרועה, ולמה נצטרך זכרון לפני ה' ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצוה להיותו מקרא קודש כלל... אבל מפני... שבו יהיה דין לפניו יתברך, כי בם ידין עמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:70)

ר"ה טז. "אמר הקב"ה... אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות שופרות... זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה, בשופר". וכתב שם בח"א [א, קה:] בזה"ל: "מלכיות הוא שהוא מלך, ומצד שהוא מלך הוא בא לדון. ולפיכך יאמרו אחריו זכרונות, שהוא זוכר את ישראל לטוב, וזה על ידי שופר. כי אחר שבא לדון את ישראל, היה זוכר להם הטוב, שלא יהיו נדונים לרעה, כי הזכירה שייך שהוא זוכר דבר עמוק, מצד זה זוכר אותם לטוב. וזהו זכירה, כי כל זכירה אחר דבר הנשכח. ולפיכך כאשר אמרו מלכיות שהוא מולך עליהם, אז צריך זכירה. פירוש שהמלכות הוא שמולך עליהם לדין, ואומרים אחר כך שהוא זוכר הכל, ומצד אותו הזכירה, שהוא דבר עמוק פנימי, זוכר אותם לטוב. והרי לך ג' מדריגות; מלכות עליהם, והמלכות הוא מצד הדין, ובזכירה אין כאן דין. אדרבה, שהוא זוכר דבר הנשכח. וזה כי מדת הדין הוא דבר הנמצא והנדון. אבל הזכירה שהוא זוכר הכל, ומאחר שהוא זוכר הכל, יזכור אותנו לטוב, ובזה אנו נצולין מן הדין, כי בזכירה הוא נצול מן מדת הדין... שיבוא הזכרון מן ישראל בדבר טוב שיש בישראל, לפני השם יתברך. וזהו על ידי שופרות, ואז יזכרו לטוב לפני השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:71)

כמבואר למעלה פכ"ד הערה 28, קחנו משם. ובפחד יצחק ר"ה מאמר כח אות ב כתב: "הנה המקרא קודש של ראש השנה יש לו מטבע משלו, שלא מצינו דוגמתו בשאר מקראי קודש. דבמשנתנו אנו שונים [ר"ה כט:] 'יום טוב של ראש השנה'. ולא מצינו במשנה 'יום טוב של יום כיפור', או 'יום טוב של סוכות', וכדומה. ויסוד לפירוש שינוי לשון זה למדנו מדבריו הקצרים של המהר"ל [כאן], כי היום הזה של אחד בתשרי הוא יום דין מצד עצמו, אלא שמפאת היותו יום הדין לא היה בו ענין ה'מקרא קודש'. אלא שמכיון שביום הדין הזה זוכר אותו הקב"ה, וכל זכרון הוא לטובה, הרי רק מצד זה נעשה הוא הראשון בתשרי מקרא קודש. והיינו דתנא תנא בלשון המשנה 'יום טוב של ראש השנה'. כלומר ביום זה של ראש השנה יש בו צורה מסוימת... דהיינו שהוא יום דין. אלא שאנחנו מתיחסים ליום זה דוקא מפני היותו יום טוב... וזכינו לעמוד על החידוש הזה מתוך דברי הכתוב עצמו. דהרי רואים אנו שבכל המועדים באה היא מצות היום לאחר קריאת היום למקרא קודש [ראה ויקרא כג, פסוקים ד, ה, כז, לה]. הנה בענינא דראש השנה, נהפך הוא הסדר, ומקודם הוא אומר את מצות היום של שופר, ורק אחר כך הוא אומר מקרא קודש [ויקרא כג, כג "זכרון תרועה מקרא קודש"]. אלא שהם הם הדברים... עצם תורת ה'מקרא קודש' של היום לא ירדה עליו אלא מפני שאנו נזכרים בו לטובה, הלא א"א היה לו לומר 'מקרא קודש' לפני שהזכיר את ענין הזכרון. ולזה יש כאן היפוך הסדר, ומקודם הוא אומר 'זכרון תרועה', ורק אח"כ הוא ממשיך ואומר 'מקרא קודש'. וזכינו לדין, דאותו שינוי הנמצא בלשון המשנה בנוגע לראש השנה, מושרש הוא בשנוי הלשון בגוף המקרא בנוגע לראש השנה. והמשכיל יבין כי שינוי לשון המשנה נובע הוא מעצם השינוי בלשון המקרא. והוא הוא אותו התוכן עצמו, אלא שלשון תורה לחוד, ולשון חכמים לחוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:72)

הרי שוב חזינן שהמועדים נתלים בדברים המשמחים את האדם, וכלשונו בגבורות ה' פמ"ו [קעז.]: "אלו שלשה מועדים נקראים זמני שמחה, כי כל הויה גורם שמחה... כדכתיב [תהלים קד, לא] 'ישמח ה' במעשיו'... לכך השמחה הוא באלו הזמנים שכולם הויית העולם. שבכל רגל ורגל יש דבר הויה בעולם; בפסח הוא הויית האביב, ובשבועות הוא הקציר, ובחג האסיף אסיפתה, הוא גם כן תקון התבואה מביא אותה לבית שלא יהיה הפסד לה. לכן ראוי שיהיה בהם השמחה, כי הזמן שהוא להויה נקרא זמן של שמחה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:73)

לא נתברר לי מקומו. שאמנם בגבורות ה' פמ"ו [קעה.] האריך בזה טובא, אך אם כוונתו היא לשם לא היה אומר על כך לשון עתיד ["ועוד יתבאר"], שכבר כתב את הדברים בספר בגבורות ה', שהוזכר בתפארת פעמים רבות בלשון עבר. ועכ"פ, ז"ל בגבורות שם: "הזמנים המקודשים בתורה, מצאנו שלש מהם חיבר הכתוב אותם ביחד, הם חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות, והם נקראים 'שלש רגלים'... גם מצאנו אלו שלש רגלים קבעה התורה זמנם בתבואת הארץ [אביב, קציר, אסיף]... ודבר זה צריך תלמוד, מה ענין המועדים אל תבואה. דע... כי כל שנה ושנה בפני עצמו יש בה הויה מיוחדת, כאילו בכל שנה ושנה יש בה בריאה בפני עצמה. ולכך השנה מתיחסת ומתדמה אל העולם. וזה כמו שיש לעולם התחלה שנמצא נברא, כך יש בשנה התחלה, וזאת ההתחלה היא בזמן האביב... וכמו שיש לעולם הויה, ודבר זה זולת התחלת ההויה, כי התחלת הויה התחלה בלבד... כך יש לשנה שלימות הויה, וזהו בזמן הקציר, שהתבואה היא בשלימות ראויה אל הקציר. ויש לעולם חזרה ואסיפה, שאחר תכלית הכל - העולם נאסף אל המקיים. שאין עמידה לעולם בעצמו, ונאסף אל המקיים שבו נתלה, וכן יש בשנה בצאת השנה, הוא תקופת השנה... ומצד שלש בחינות אלו יש לעולם מדריגה אלהית; כי במה שהוא נמצא מושפע מאתו יתברך יש לו הצטרפות אל השי"ת. והשני הוא הפך זה, שהעולם הוא חוזר ונאסף אל סיבתו המקיים אותו... ובזה כל המציאות שב אל השי"ת... השלישי שיש לעולם דביקות והצטרפות אל השי"ת בשביל הנמצאים עצמם, שיש בהם השלימות, ובשביל שלימותם יש להם דביקות בו יתברך". והמשיך שם לבאר כיצד יש בעם ישראל ג' בחינות אלו; פסח הוא כנגד תחילת הוית ישראל [יצ"מ], שנעשו לעם. שבועות הוא כנגד שלימות ישראל [מתן תורה], וסוכות הוא כנגד אסיפה אחרונה שישראל יהיו תחת כנפי השכינה [ענני כבוד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 27:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/27:74)

כי התורה היא לעול על ישראל, והמועדים הם לשמחת ישראל.