## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 28

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:1)

פסוק זה נאמר בפתיחת פרשת מתן תורה, ומוסב על דברי תורה, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:2)

"לא ציותי אלא לאדה"ר כמו שנאמר [בראשית ב, טז] 'ויצו ה' אלקים על האדם לאמר', ואדם אמר לחוה" [פירוש מהרז"ו שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:3)

"שהורע בעיניה שלא צוה אותה תחילה" [מתנות כהונה שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:4)

כמו שאמרו במדרש תנחומא שמות אות כה: "בוא וראה היאך היה הקול יוצא אצל ישראל, כל אחד ואחד לפי כוחו; הזקנים היו שומעין את הקול לפי כוחן, והבחורים לפי כוחן, והנערים לפי כוחן, והקטנים לפי כוחן, והיונקים לפי כוחן, והנשים לפי כוחן... הוי אומר כל אחד ואחד לפי כוחו". ובגו"א בראשית פ"ו סוף אות יב כתב: "הוא יתברך פועל אצל כל אחד ואחד לפי הראוי... כל אחד לפי ענינו. וכן כאשר היה מדבר עם ישראל היה נחלק הדיבור כל אחד ואחד לפי כוחו". וכן כתב שם פי"א אות יז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:5)

משנה יומא ב. "'ביתו' [ויקרא טז, יז], זו אשתו". ובשבת קיח: אמרו "מימי לא קראתי לאשתי 'אשתי', אלא לאשתי 'ביתי'". ובסוטה מד. אמרו "'ביתך' [משלי כד, כז] זו אשה". וז"ל בנתיב העבודה פט"ו [א, קכה:]: "הבית לאדם הוא השלמתו, ולכך קרא החכם לאשתו 'ביתו'. כי כשם שהבית הוא השלמתו, שכל זמן שהוא חסר בית הוא חסר השלמתו, וכן אשתו היא השלמתו". וראה נצח ישראל פ"א [ד"ה ובמדרש]. ובח"א לב"ב נח. [ג, פג.] כתב: "האשה נקראת 'בית' בכל מקום... וזה כי האיש נמשל ונדמה צורה, והאשה חומר. וידוע כי החומר מקבל אל הצורה. וכל מקבל הוא 'בית' לאשר הוא מקבל. כי הבית מקבל הדבר בתוכו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:6)

בגו"א שמות פי"ט אות ו הרחיב בזה יותר, וז"ל: "תאמר להם בלשון רכה. אף על גב דכמה פעמים כתיב בתורה לשון 'תאמר', ולא דרשינן לשון רכה, אין זה קשיא, דודאי כל אמירה לשון רכה, וזה מפני כי כל דבור יש בו שני ענינים; האחד, הוא חתוך הקול והאותיות, והוא נקרא 'דבור', וזהו קשה. והשני, הוא הענין הנאמר באותו דבור מן חבור האותיות והתיבות, והוא נקרא 'אמירה', והוא רך. כי כבר נתבאר... הדבור קשה, לפי שחתוך האותיות והוצאת הדבור בעצמו הוא בכח וקושי, וזה לא שייך באמירה ["מפני שאין באמירה חיתוך הלשון... והאמירה נעשית מעצמה על ידי צירוף וחיבור האותיות" (לשונו בגו"א ויקרא פ"י אות כ)]. ולפיכך בכל מקום שנאמר לשון 'ויאמר' הכונה שאמר לו ענין הנאמר, ואינו נזכר בו אם בלשון רכה אם בלשון קשה. אבל מדכתיב אצל אנשים 'ותגיד', ופירושו שם דברים קשים כגידים [רש"י שם]... אם כן פירוש 'ותגיד' שבלשון זה ידבר לישראל, וכן גם כן פירוש 'כה תאמר', בלשון אמירה יאמר להם. ומכיון שבלשון אמירה יאמר - זה לשון רך, כי לשון אמירה הוא רכה. אבל במקום שכתיב 'ויאמר', אינו בא לומר כי מה שדבר היה בלשון אמירה שהוא רכה, רק הכתוב בא לומר שענין אחד נאמר לו, ובודאי כל ענין הנאמר הוא רך. ואפילו אם אמר לו להרגו, והדבר הוא קשה אל המקבל, אין הכתוב מדבר מן רכות המקבל או קשה, רק שאמר שענין זה נאמר לו, וכל ענין הוא רך, שאין שייך בו קושי. אבל כשאמר הכתוב שיאמר לו בלשון אמירה, פירושו שיאמר לו דברים רכים, שכאשר יאמר שהדברים רכים אל המקבל אי אפשר לומר רק שדיבר לו דברים טובים, שאם לא כן אינם רכים אל המקבל. אבל כשאינו מדבר מן המקבל, אף על גב שאין הדברים רכים אל המקבל - שייך רכות, כי לא שייך בענין הנאמר קושי כדלעיל, ומדכתיב 'ותגיד לבני ישראל' מדבר הכתוב מן המקבל שהוא קשה, [כך גם] 'כה תאמר' הוא רך אל המקבל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:7)

כי נכלל בזה הכללים והפרטים כאחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:8)

כן כתב בגו"א שמות פי"ט אות ו בביאור דברי רש"י שם שפירש "ותגיד - דברים הקשין כגידין", שכתב שם: "כי 'תגיד' כתיב מלא ביו"ד, לדרוש דברים קשים כגידים". וראה שם הערה 85. אמנם כאן המדרש מבאר שהוא מורה על הקפת הענין בצורה מלאה, ולכך יש כאן אמירה שלימה ומלאה, והמתבטאת בתיבה שנכתבה באופן שלם ומלא. ובגו"א בראשית פכ"ט אות ו כתב: "ככל שנתרבו אותיותיו - פעולתו יותר כפי האותיות שהם בו". ושם פמ"ט אות טו כתב: "בשביל ריבוי הפעולה באה התיבה בשלימות". וראה גו"א שמות פ"א הערה 172, כי זהו יסוד נפוץ בספר הגור אריה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:9)

לשונו בדרוש על התורה [יב:]: "ואמרו המלאכים, 'מה לילוד אשה בינינו' [שבת פח:]. רצו בזה כי מה שייך ילוד אשה בין העליונים. אשר באין ספק מצד הוולדו מן האשה, נמשך אחרי גדרה וענינה, במה שהיא מושפעת ומקבלת. והעליונים למעלתם ומדריגתם המה משפיעים, ואינם מקבלים. ולפיכך אין יחס ושייכות לילוד אשה בין המלאכים. כי כל ילוד אשה, בבחינתו זאת ודאי רוצה לקבל, כאשה הזאת המיוחדת לקבלה אשר הוא ילוד מאתה [ראה גו"א בראשית פ"ח אות יח, ושם הערה 43], ואין קבלה בעליונים... אם הוא רוצה לקבל דבר, ראוי שיעמוד בין התחתונים הסגולים לקבלה לשפלותם. ומפני כי בודאי ידעו שעלייתו שם היתה לקבל דבר מה, לכן אמרו 'מה לילוד אשה בינינו', כי אין העליונים בעלי קבלה". ועוד אודות שהעליונים משפיעים [והם בבחינת זכר] והתחתונים מקבלים [והם בבחינת נקבה], ראה לעיל פ"י הערות 35, 42. וכבר השריש כמה פעמים בספריו שהחומרי מקבל, לעומת הנבדל שאינו מקבל. ותלה חילוק זה בשני גורמים; א) החומרי הוא מורכב, ולא פשוט. ב) החומרי הוא חסר. טעמו הראשון נמצא בנצח ישראל פכ"ט [ד"ה ופירוש זה], שכתב: "וידוע כי השכל הוא פשוט, ואין שייך בו קבלה. כי אם החומר הוא שמקבל. לכן לא תמצא בעליונים, שהם נבדלים שכליים, שהם מקבלים זה מזה... כי החומר הוא שמקבל". ובדר"ח פ"ב מ"ט [צה:] כתב: "היפך מי שאינו פשוט... שמקבל מזולתו, כי מי שמקבל מזולתו אינו פשוט... שאם היה פשוט היה מסלק מן הקבלה מזולתו... כי מי שיש בו מידת הפשיטות עומד בעצמו, אינו מקבל מזולתו... והקבלה הוא הרכבה שאינו עומד בעצמו". וכן הוא שם פ"ב מ"ה [עט.]. ושם פ"ה מ"י [רמט.] כתב: "כי מי שמקבל מן אחרים יש לו מדריגה חמרית, כי החומר מקבל... שכל ענין החומר שהוא מקבל תמיד... כי השכל הוא פשוט, אינו מקבל מזולתו, רק עומד בעצמו". וכן הוא בנתיב התורה פ"ד [א, כ:]. ובנתיב יראת השם פ"ב [ב, כד.] כתב: "כי העליונים אין אחד מקבל מזולתו, לפי שאם אחד היה מקבל מזולתו היה בהם הרכבה, שהרי מקבל מזולתו, ודבר זה לא שייך בעליונים... ודבר זה לא יתכן בנבדלים, שאין בהם הרכבה כלל. ולפיכך המשא ומתן מתייחס אל המורכבים שהם מקבלים מאחר, ואין במורכבים אחד עומד בעצמו. שאם היה עומד בעצמו, ולא היה שום חבור אל זולתו, דבר זה הוא פשיטות, ואין פשיטות בתחתונים". וכן כתב בנתיב העושר פ"א [ב, רכד.], ועוד. ואודות טעמו השני לקבלת החומרי [מפאת חסרונו], ראה דבריו בדר"ח פ"ד מ"א [קסב:], שכתב: "כי החומר הוא חסר תמיד... ולכך הוא מקבל מן אחר. ומי שהוא שמח בחלקו ואינו חסר, דבר זה מצד החסרון, שכל מקבל הוא חסר". ובגבורות ה' פמ"ד [קע:] כתב: "החומר הוא חסר, ולכך החומר מקבל, כי כל אשר הוא מקבל, הוא חסר מה שהוא מקבל". וראה לעיל פכ"ד הערות 113 ,19.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:10)

אודות שמדריגת האשה היא חומרית, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. דוגמה לדבר; אמרו חכמים [סוטה יב.] ש"כל הנושא אשה לשם שמים, כאילו ילדה". וכתב באור חדש [קיד.] בזה"ל: "שאמרו במסכת סנהדרין [כב:] האשה גולם כלי עץ, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. כלומר, שאין האשה רק במדריגת החומר, והאיש נחשב שהוא כמו צורה לה... ולכך מדמה האשה כמו גולם, שהוא חומר בלבד, ואין בו הצורה של כלי... כי החומר אין מציאותו בפעל... כי האשה נחשב כמו החומר ועל ידי האיש... נמצאת האשה בפעל. ולכך נחשב כאילו ילדה האיש, והוציאה לפעל". ובבאר הגולה באר הראשון [כא.] כתב: "החטא שהאדם חוטא הוא בא לאדם מצד החומר בלבד. כי מצד הצורה אין חטא כלל... ודבר זה מבואר לכל, כי החטא הראשון היה בא מן האשה [בראשית ג, ו], שהיא חומרית בערך האיש שהוא נחשב כמו צורה". וכן הוא בגו"א דברים פכ"ה אות ג, ד"ה אמנם. ובח"א לקידושין מ: [ב, קמד:], כתב: "האשה פסולה לעדות מפני שהיא נוטה אל החומר... וידוע כי העדות שמוציא העדות אל הפעל, ולכך האשה שהיא נוטה אל החומר, ואינה נחשבת בפעל, שהחומר אינו בפעל, לכך אינה יכולה להוציא דבר אל הפעל, כי היא עצמה אינה בפעל". וכן כתב בח"א לע"ז ד. [ד, כח:]: "האשה והעבד פסולים לעדות, כי האשה והעבד נוטים אל החומר, ואין שייך בהם שיוציאו דבר אל הגלוי, כי הם חומריים ואינם כ"כ בפעל הנגלה, ואיך יוציאו דבר אל הפעל הנגלה". ובנתיב התורה פט"ו [א, סו.] הזכיר כן בקיצור. וראה נצח ישראל פ"ז הערה 311. ובהקדמה לנתיבות עולם כתב: "האשה... הוא החומר נקרא... כמו שבארנו בכל מקום". וכן הוא בדר"ח פ"א מ"ה [לה.]. וראה לעיל פ"ד הערה 82, פ"י הערה 37, פי"ב הערה 65, ופכ"ד הערה 18.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:11)

וכן כתב בגו"א שמות פי"ט אות ו [ד"ה ומה], וז"ל: "ומה שדקדק לומר גבי אנשים לשון קושי, ואצל נשים לשון רכה, וכן לנשים תחלה, ואחר כך לאנשים. מפני שבא ליתן להם את התורה כדרך סדר ראוי, כדי שיהיה הכל כסדר ראוי כשיקבלו התורה. כי הנשים קלים להתפתות תחלה [רש"י בראשית ג, טו], כמו שעשה הנחש [ש]דיבר אל האשה קודם [רש"י שם], כי היא בקל מתפתה תחילה, לכך נשים תחלה. והנשים יותר מקבלים דברי רצוי ופתוי, ממה שמקבלים מכח גזום, לפי שהם נבהלים מכח גזום. אבל האנשים מקבלים יותר מכח גזום מן דברים רכים, לכך לאנשים בלשון קשה". ועפי"ז ביאר שישראל הם עם קשה עורף, ואילו אומות העולם קרובי תשובה הן, וכלשונו בגו"א במדבר פל"א אות יח: "ומן המדה שהכתוב מגנה את ישראל, שאומר עליהם 'כי עם קשה עורף אתה' [דברים ט, ו], שעומדים במעשיהם, לא יקבלו שנוי, תבין זה. כי החומר הוא בעל השתנות, אבל דבר שאינו חומרי לא יקבל שנוי. ובאומות הוא להיפך זה, ששבחו אותם חכמים שהם קרובים לשוב בתשובה. אמרו ז"ל [תנחומא שמיני, ט] האומות קרובי תשובה הם. ולפיכך כאשר נשלח יונה להתנבאות על נינוה, אמר, הגוים קרובי תשובה, ויחזרו בתשובה, ולא תבא הפורענות, ויאמרו כי אני משקר, ולכך לא רצה ללכת להתנבאות [פרקי דר"א פ"י]. וזה מפני כי הם חומריים, ובעל החומר מוכן לשינוי, לכך ישנה מעשיו, שמקבל שנוי". וכן האריך בנצח ישראל פי"ד [וכבר התבאר].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:12)

פירוש - המוכן לדבר מסוים קודם לאחרים בקבלת אותו דבר מסוים. וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכמו להלן פס"ב [ד"ה ובפרק כיצד מעברין] הביא את דברי הגמרא [עירובין נד:] שהחש באבריו יעסוק בתורה. וסדר הזכרת האברים הוא; ראש גרון, מעיים. וכתב על כך בסוף הפרק שם "שלפי מעלת האברים הם קודמים אל קבלת הסדר". ובנתיב התורה פ"א [א, ה.] כתב על כך: "הראש שם השכל, והוא קרוב אל התורה... הוא ראשון וקודם לקבל רפואה על ידי התורה. ולפיכך אמר בראשון 'חש בראשו יעסוק בתורה'". ובנצח ישראל פכ"ו [ד"ה פירוש המאמר] כתב: "כי התחתונים הם קשורים עם העליונים, ולכך הם מקבלים קודם". ולעיל פכ"א הערה 5 נתבאר שהלב הוא הראשון לקבל החיות. ועשו הקדים את יעקב לצאת לעוה"ז, כי יש לו ההכנה אל העוה"ז יותר מאשר ליעקב [גו"א בראשית פכ"ה סוף אות כו]. וכן נאמר [דברים ל, ג] "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו'", וביאר המשך חכמה את כפילות הפועל "ושב" בזה"ל: "כי ישראל אשר המה בשבי שמשתוקקים אל ארץ ישראל, ורוצים לברוח מחוצה לארץ כמבור השבי, המה ישיב קודם. 'ורחמך ושב וקבצך מכל העמים כו" המה הישראלים אשר מצאו קורת רוח בארץ נכריה, ובטל מהם התשוקה לארץ הצבי, גם הם יקבצם השם וישיבם אחרי זה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:13)

בדרוש עה"ת [כז:] עמד ג"כ על קדימת הנשים לגברים, ובעוד שכאן ביאר קדימה זו מצד חומריותן, הרי שם ביאר זאת מצד מעלתן, וכלשונו: "כי באולי יאמרו הנשים אין לנו שכר בלמוד התורה, בשאינם לומדות אותה, ואיך יהיה לה חלק בשכרה. ועל ידי כך אולי ימנעו את בעליהם מלקבלה, כאשר אין להם תועלת בזה. לכך אמר 'כה תאמר וגו", לנשים בלשון רכה. רוצה לומר, אדרבה, ששכרם הרבה מאוד, יותר משל אנשים, ולכך מקדים הנשים תחלה. וכדאיתא בברכות [יז.] גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר [ישעיה לב, ט] 'נשים שאננות וגו". אמר ליה רב לרבי חייא, נשים במה זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנשתא, ובאתנויי גברייהו לבי רבנן, ונטרן לגברייהו עד דאתי מבי רבנן, עד כאן. הנה... יש לשאול, למה ועל מה גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים. ואם שכר הנשים גדול בשביל שמסייעים לבניהם ולבעליהם לתורה, כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שכר אנשים הלומדים אותה. אמנם יש לך להבין זה ממה שאמר הכתוב שהביא 'נשים שאננות'. כי האיש במה שהוא גבר, איננו בעל שאנן והשקט, מצד התגברותו והתפעלו. ולכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה, הוא העולם הבא, שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראוים ומוכנים לה מצד עצמם, שאינם בני פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן. לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה יותר מן האנשים, מצד השאנן ושלוה אשר המה מוכנים לו, כי זהו חלק הנשים, וראויות לזה ביותר. ובמעט הסיוע שמסייעים לתורה שכרם גדול מאד, כאשר כבר הם מוכנים אל השאנן. וכל המוכן לדבר מה, בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים מצד זה שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום. וזהו גופו 'ותגיד לבני ישראל' דברים הקשין כגידין [רש" שמות יט, ג], הוא העמל הגדול הזה. אמנם לנשים בלשון רכה, כי אינם צריכים כל כך. ואעפ"כ הם ראויים לשכר יותר גדול, עד שלזה גם כן הקדימן הכתוב לאנשים כאמור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:14)

כי הן פטורות מלימודה [קידושין כט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:15)

אודות שחומריות האדם מתייחסת לאמו, הנה רש"י בראשית לה, ח ביאר שהכתוב הסתיר את מות רבקה מחמת ש"העלימו את יום מותה שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פרסמה". וכתב שם הגו"א אות ו בזה"ל: "אע"ג דיצחק... לא העלימו את מיתתו, לא קשה מידי, שכן אמרו רז"ל בפרק המפלת [נידה לא.] כי האם נותנת דם ובשר, כל הדברים החומריים שממנו יבוא הפחיתות. אבל מן האב יבואו דברים שאינם חומריים כל כך. ולפיכך הפחיתות והרשעות תלוי באם, מה שנתנה לו דברים פחותים רעים". וכן ראה גו"א בראשית פמ"ד אות כ, ושם הערה 67. הרי שחומריות האם עוברת לבן. והובא לעיל פכ"ד הערה 18.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:16)

באבות פ"ב מ"ח שיבחו חכמים את רבי יהושע בן חנניה באומרם "אשרי יולדתו". ובדר"ח שם [צא.] כתב לבאר הדבר בזה"ל: "כי כח הנפש יש לו נושא כח גופני, אשר הוא נושא לכח הנבדל. וכנגד זה אמר 'יהושע בן חנניא אשרי יולדתו'. רצה לומר, כי יש לו מעלה זאת כי יש לו זכות החומר. ולפיכך אמר 'אשרי יולדתו', כי מורה זה על חומר טוב שבא ממנו. כי אם לא היה לאשה שיצא ממנה חומר טוב לא היה יוצא ממנה אדם כמו זה שיש לו זכות החומר וטוב החומר. ובמסכת נדה בפרק המפלת [לא.] אמרינן, אשה מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין וכו'. הרי כל הדברים הבאים מן האשה הם חמריים, כמו הבשר והעור. ואין ספק בזה כי האשה שהיא יותר חמרית מן הזכר, שממנה החומר. ולפיכך אמר 'יהושע בן חנניא, אשרי יולדתו'. כי יש... לרבי יהושע בן חנניא מעלת זכות החומר, שנחשב נושא לכח זה, הוא כח נפשי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:17)

לשונו בדרוש עה"ת [כח.]: "ועוד היה ראוי להקדימם בשהם ההתחלה והכנה לתורה, כי מן זריעת האשה נוצר גוף ובשר של הילד, כדאיתא בנדה לא.] בענין חלוקת הג' שותפין. וידוע שהגוף הוא הוא ההתחלה וההכנה לקבל השכל, בשהוא חומר זך ודק, ואי אפשר זולת התחלה זאת מצד בני אדם. לכן הנשים כשהם צדקניות, הם הם ההתחלה להוליד בן זכות החומר, שיהיה מוכן לקבלת שכל התורה. וזהו... שהן המוליכות ומכינות הבנים לכך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:18)

למעלה פ"ט [ד"ה ואיך לא], וז"ל: "ואיך לא יקנה מדרגה אלהית על ידי המצות, כי המצות כולם - במה שהם מצות השם יתברך על האדם - אין ספק שזה התיחסות וחבור בין השם יתברך ובין האדם, כמו מלך הגוזר גזירה על עמו. ואין ספק כי יש יחוס וחבור בין המלך ועבדיו המקבלים את הגזרה, מצד שהוא מלכם גוזר עליהם, והם מקבלים. ומאחר שכך הוא, איך לא נאמר מה שמקבלים ישראל מצותיו וגזרותיו עליהם, שהוא יתברך יש לו יחוס אליהם וצירוף, מצד שהם מקבלים גזרותיו אשר השכל מחייב אותם, שבזה הצד מתקרבים ומתדבקים אל השם יתברך, אשר הוא נבדל מהכל, ויקנו בשביל כך ההצלחה העליונה בשביל החבור והדבוק הזה. כי אין ספק שזהו ההתדבקות בו יתברך, כמו שאמר הכתוב [דברים יא, כב] 'ולדבקה בו' כאשר האדם עושה רצונו, ומקבל גזרת המלך והוא עבדו. זהו עצמו החבור והדבוק בו יתברך, ומוציא את האדם מן החמרי, ולהיות דבק בו יתברך". וראה שם הערות 61 ,57, כי הוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכן הובא שם ש"מצוה" היא מלשון "צוותא". וראה לעיל פי"ד הערה 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:19)

כי כל ברית וחבור שבין שנים מורה על דמיון מסוים שבין השנים, וכמבואר לעיל פ"ט [ד"ה וכל הדברים], ושם הערות 26, 28. וז"ל בדרוש לשבת תשובה [עט.]: "צוה הקב"ה שיהיה האדם הולך אחר מדות הקב"ה, מפני כי הדברים המתדמים יחד יש להם חבור ביחד. ואשר הם הפכים אין להם חבור ודבוק יחד. וכאשר יתדמה אל בוראו, אף שבודאי אי אפשר להתדמות אל בוראו ויוצרו, רק מה שאפשר להתדמות מן המדות הטובות והמשובחות, בזה יהיה לו דביקות וחבור בו יתעלה. ואשר הוא עושה הפכו, הוא מתרחק ממנו בתכלית הריחוק". והיות האשה חומרית יותר מהאיש, מפקיעה ממנה באותו יחס את ההתדמות של האיש לה' יתברך. וכבר נבאר למעלה [פ"ג הערה 62, פ"ד הערה 4, פכ"ד הערה 54, ועוד] שהחומרי גשמי הוא מסך המבדיל בין ה' לאדם. ווכל שהאדם חומרי יותר, כן המסך מעובה יותר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:20)

וכבר נתבאר למעלה פ"כ [ד"ה ולא שתאמר] שהמרומם יותר - מחויב יותר, ו"אם לא היה יותר במדרגה, לא היה מחויב" [לשונו שם]. וראה שם סוף הערה 39.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:21)

כי חסרון אחד מוליך לחסרון שני, עד ההעדר הגמור, וכמבואר למעלה בהקדמה הערה 55. ובנצח ישראל פ"ב [ד"ה ועוד יש] כתב: "מפני שאין לו אותה מעלה בשלימות הגמור, ונחשב חסר, ואחר חסרון ימשך ההעדר והחסרון לגמרי". וראה שם הערה 83. ובח"א לב"ק צב. [ג, יד.] כתב: "מי שהוא חסר ימשוך אחריו עוד חסרון... כי הכלי שהוא נשבר קצת, קרוב להשבר עוד. והכלי שהוא שלם, קשה להתחיל להיות נשבר". ובח"א לשבת קכט: [א, סט.] כתב: "אחר חסרון נמשך חסרון והפסד... לגמרי". וכן הוא בגו"א דברים פ"כ אות א. ובדר"ח פ"א מי"ז [נה:] כתב: "ואחר החסרון נמשך עוד חסרון, כי כל חסרון גורר עוד חסרון". ושם בפ"ב מ"ב [עא.] כתב: "ואחר חסרון נמשך חסרון, ולא כן כאשר הוא שלם בכל, אינו יוצא מידי שלימותו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:22)

שהוקדם ציוויו לציוויה של חוה. מה שאין כן במתן תורה, הוקדמו הנשים לאנשים, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:23)

"וראיה, שנתן לאדם הראשון מקצת מצות בלבד, ולכך לא היה החבור בשלמות" [לשנו להלן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:24)

פירוש - אצל אדה"ר החבור לה' לא הקיף את הכל, אלא היה בהתאם למדריגתו של המתחבר; מתחבר ומתחבר וחבורו. והואיל וחבורו של אדה"ר היה יותר גבוה מזה של חוה, לכך הוקדם ציוויו של אדה"ר לציוויה של חוה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:25)

לשונו למעלה בהקדמה [ד"ה וכאשר ראה]: "וזכר [דוד המלך] ששה דברים ["תורת ה'", "עדות ה'" (תהלים יט, ח), "פקודי ה'", "מצות ה'" (שם פסוק ט), "יראת ה'" "משפטי ה'" (שם פסוק י)], לומר כי התורה מצורפת אל השם יתברך, שנקראת "תורת ה'", "עדות ה'", וכן כולם. לומר כי על ידי התורה קונה האדם דבקות בו יתברך. ומפני שבא לומר שהדבקות הזה הוא דבקות גמור, לא דבקות בצד מה, כמו מי שהוא בעל מדות, על ידי המדות קונה דבקות בו יתברך, ואינו קונה רק הדבקות בצד מה, כפי המדה אשר דבק בה. אבל על ידי התורה דבק בו יתברך לגמרי בכל צד. ומפני שהצדדין המחולקים הם ששה, והם; ימין ושמאל, פנים ואחור, מעלה ומטה, וכנגד זה זכר ששה שמות, שהוא דבק בו יתברך בכל צד, ואינו נוטה מן השם יתברך לשום צד, לא לימין ולא לשמאל, ולא לשום צד". וראה שם הערה 91.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:26)

והן; ע"ז, ברכת השם, דינין, שפיכות דמים, גלוי עריות, וגזל [ב"ר טז, ו]. וראה לעיל פי"ט [ד"ה ומעתה נשיב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:27)

כי רבוי המצות מורה על חבור שלם יותר, וכפי שכתב לעיל פי"ז [ד"ה ואמר רבי סימון]: "כי אף שנתן לאומות מקצת מצות, במה שיש בהם מדרגת האדם במקצת, וכפי מדרגתם נתן להם מקצת מצות. אבל ישראל שהיו אדם בכל, לא במקצת, נתן להם הכל כפי הראוי". וכן הוא לעיל פ"א הערה 69. ובדב"ר [ח, ו] אמרו שכל התורה נמסרה לישראל, עד שלא נשאר ממנה דבר בשמים. ובלשון המדרש "'לא בשמים היא' [דברים ל, יב], שלא נשתייר הימנה בשמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:28)

פירוש - החבור של ישראל לה' במתן תורה לא היה חבור פרטי שהוא בהתאם למדריגת המתחברים, אלא חבור כללי המופקע ממדריגת המתחברים. ולהורות שהחבור הוא כללי המגיע עד לדיוטא התחתונה ביותר, הוקדמו הנשים לאנשים, להודיע וליידע שעד לדרגת הנשים הגיע החבור לה'. כי העיקר מתגלה בהתחלה, וכמבואר לעיל פכ"א הערה 74. דוגמה לדבר; ההבדל בין חבור אדה"ר לה' לבין חבורם של ישראל לה' מקביל להבדל שקיים בין החבור של נח לה', לבין החבור של אברהם לה'. ונקודה זו מבוארת בנצח ישראל פי"א [ד"ה והורות לך], שכתב שם: "ולהורות לך כי לא היה התחלת הדביקות [של ה' בישראל] מצד הפרט, רק הדביקות הזה דביקות כללי, לא דביקות פרטי, לכך כאשר בחר השם יתברך מתחלה באברהם והוציאו מאור כשדים לתת לו הארץ, כתיב [בראשית יב, א] 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך'. והקשה הרמבמן ז"ל [שם פסוק ב], שתימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק, ולכך נגלה עליו השכינה ואמר לו 'לך מארצך וממולדתך וגו", כי בלא זה לא נגלה עליו השכינה ואמר לו 'לך מארצך', לכך ראוי היה לכתוב קודם צדקת אברהם. וכמו שתמצא בנח [בראשית ו, ח] 'ונח מצא חן בעיני ה", ואחר כך כתיב [שם שם ט] 'אלה תולדות נח וגו", הזכיר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך עמו... לא יקשה כלל, כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי, והבחירה הפרטית הוא לפי מה שהוא, והכל הוא לפי מעשה צדקות שלו. אבל באברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית, שהם זרעו. שהרי כתיב באותה בחירה [בראשית יב, ב] 'ואעשה אותך לגוי גדול', וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל, ולא בחטא, כי המעשה הוא לפרט... שאם נשתנה המקבל - ישתנה הדבר. ולכך יתורץ השאלה, שלא הזכיר הכתוב צדקת אברהם קודם שנגלה עליו השכינה... שאם כך היה משמע שלכך נגלה עליו הקב"ה ואמר לו 'לך לך מארצך' בשביל זכותו שהזכיר, ואם כן היה זאת האהבה תלויה בדבר, וכל אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטל האהבה [אבות פ"ה מט"ז]... ואם כן תהיה הבחירה הזאת שבחר באברהם בטל. ולכך לא הזכיר זכותו, לומר כי הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל, ולכך אי אפשר שיהיה דבר זה בטל... ולכך אצל נח, שהשם יתברך קרבו, זה היה בשביל מעשיו בלבד, ולכך לא היה הבחירה בזרעו כלל". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:29)

מה שמדגיש שבמתן תורה נוצר חבור שלא יוסר, מבואר היטב על פי דבריו בנצח ישראל פי"א, שהובאו בהערה הקודמת. ושם באותו פרק [ד"ה ודברים אלו] המשיך לבאר יסוד זה בזה"ל: "ודברים אלו ביארו חכמים בדבריהם הנאמנים במדרש [ילקו"ש ח"ב סוף רמז שיב], 'מי זה ערב לבו לגשת אל ה" [ר' ירמיה ל, כא], אמר רבא בר רב הונא, מעלה זו יש בין ישראל לגוים; דאילו בישראל כתיב [ר' יחזקאל לז, כז] 'והייתי לכם לאלקים והמה יהיו לי לעם', ואילו בגוים כתיב [ר' ירמיה ל, כא-כב] 'מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' להיות לי לעם ואני אהיה להם לאלקים', עד כאן. בארו בזה דברינו אשר אמרנו לך, כי ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות; כי שם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים. שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך אז בחר בהם, ולא כאשר אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב 'והייתי לכם לאלקים' קודם, ואחר כך 'והמה יהיו לי לעם', כלומר מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו... אבל באומות כתיב קודם 'להיות לי לעם', שכאשר מעשיהם טובים וצדיקים אז השם יתברך מקרב אותם, ואין הקירוב אליהם רק מצד הפרטים, לא בחירה כללית... ואילו יבינו זה בני אדם לא עלה על מחשבתם, מחשבת הבל, לומר כי השם יתברך מאס בישראל חס ושלום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:30)

"שנאמר [ישעיה ב, ה] 'בית יעקב לכו ונלכה'" [לשון המדרש שהובא התחילת הפרק].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:31)

לשונו בנצח ישראל פ"א [ד"ה ובמדרש]: "כל מי שנקרא 'בית' כולל ומאחד כל אשר בתוכו". ונאמר [שמות א, כא] "ויעש להם בתים", ופירש רש"י שם: "בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין 'בתים'". וביאר שם הגו"א אות כז: "ויראה לפי שהבית כולל הרבה - כן הכהונה, מפני שהוא כולל השייכים אל הכהונה... וכן המלכות נקרא 'בית', מפני שהוא כולל עמו אשר הוא מולך עליהם, וכולם נכללים בו, לכך נקרא 'בית המלך' [מ"א ט, א]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:32)

"במה שכל ישראל תחתיהם" [לשונו בסמוך]. ועוד אודות שהסנהדרין מאחד הכל, ראה רש"י שמות כא, א, שכתב "למה נסמכה פרשת דינין [ס"פ יתרו] לפרשת מזבח [ר"פ משפטים], לומר שתשים סנהדרין אצל מזבח". וכתב שם בגו"א אות ג: "ואם תאמר, דגם זה קשה, למה סנהדרין אצל המזבח. ואין זה קשיא, דהם שוים לגמרי; דהמזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים הקרבנות. שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה... וכן המשפטים מטילים שלום בעולם. וכן אמרו במכילתא [שמות כא, א] מה ראו דינין להקדים אותם לכל המצות שבתורה, כשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם, נפסק הדין שלום ביניהם. נמצא כי המזבח והדין הם מתקשרים ועושים שלום בעולם. כי צריך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים [ע"י המזבח], ואחר כך צריך שלום בין איש לחברו [ע"י סנהדרין], נמצא הכל מקושר. ובשביל זה היה המזבח ולשכת הגזית באמצע העולם, כמו שדרשו [סנהדרין לז.] 'שררך אגן הסהר' [שיה"ש ז, ג], זה לשכת הגזית [בגמרא שלפנינו איתא "זו סנהדרין"], כמו שהטבור באמצע גוף האדם, כך לשכת הגזית באמצע העולם, כי האמצע מקשר כל החלקים לפי שהוא באמצע. נמצא המזבח ולשכת הגזית מאחדים ומקשרים הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:33)

ובח"א לסנהדרין לז. [ג, קמה.] כתב: "השם יתברך נתן אותם [הסנהדרין] להורות לכל ישראל, והם דוגמת הלב אשר מפרנס הכל... כי ענין הסנהדרין להורות וללמד את ישראל, ומהם להתפשט כל הוראות החכמה, וכל הדברים האלו שייכים לסנהדרין". והנה הלב דומה לבית, וכפי שכתב בח"א לשבת לב: [א, כג.], בביאור דברי הגמרא שם "בעון שנאת חנם מריבה רבה בתןך ביתו של אדם", וז"ל: "כי השנאה היא בלב האדם, והלב הוא נחשב בית. וכאשר תוך ביתו שנאה, דהיינו בלב, שהוא נחשב בית, מריבה רבה בתוך ביתו ג"כ, דהיינו שנאה בתוך ביתו של אדם". וזו סבה נוספת מדוע סנהדרין נקראים "בית"; כי הם דוגמת הלב, והלב הוא כמו בית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:34)

כלשון הזה לא מצאתי בחז"ל. אמנם בסנהדרין ז. אמרו "כל דיין הדן דין אמת לאמיתו, משרה שכינה בישראל, שנאמר 'אלקים נצב בעדת קל וגו'". ובגו"א שמות פכ"א סוף אות ז כתב: "כי הדיין הוא עם השם יתברך, כדכתיב 'אלקים נצב בעדת קל'", וראה שם הערה 128. ולא רק שהקב"ה עם הדיינים, אלא שכביכול הקב"ה תלוי בדיינים, וכפי שכתב רש"י בראשית יח, א: "אמר לו הקב"ה... עתיד אני להתייצב בעדת הדיינים והם יושבים, שנאמר 'אלקים נצב בעדת קל'". ופירש זאת הגו"א שם [אות ז] בזה"ל: "מפני ש'המשפט לאלקים הוא' [דברים א, יז], ומסר המשפט לדיינים, והמשפט ברשות הדיינין להימין ולהשמאיל. אם כן כאילו הקב"ה כביכול תולה בדיינים, שהרי משפטו בידם. ומי שהוא תולה באחר יש לו לעמוד. ואותו שהאחר תולה בו, הוא יושב. ולפיכך הדיינים בישיבה והקב"ה נצב בעדת אל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:35)

כי ע"י הגזרות נוצר החבור, וכמבואר בהערה 18.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:36)

פירוש - חבור ה' לישראל דרך המשפט הוא נעשה. ובמקום המשפט, שם החבור. וכן ביאר בח"א לסנהדרין ז. [ג, קלא:], וז"ל: "כי הש"י עם הדיין, וכדכתיב [תהלים פב, א] 'אלקים נצב בעדת אל וגו". וזה מפני כי המשפט הוא לאלקים, ולכך השם יתברך עם מה שהוא שלו. ומה שהמשפט הוא לאלקים יותר מכל... כי המשפט מחויב, והש"י מחויב המציאות... ולפיכך המשפט שהוא מחויב הוא בפרט אל הש"י... ולכן המשפט במה שהוא מחויב הוא ראשון וקודם לדבר שאינו מחויב. כי הדבר שהוא מחויב הוא קרוב ביותר, ואין כאן חציצה בין השם יתברך ובין המשפט, לכך המשפט לאלקים לגמרי". ואלו הם דבריו כאן. ובמדרש [דב"ר ה, ז] אמרו "אמר הקב"ה לישראל... בזכות שאתם משמרים את הדין... אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם". ובנתיב הדין פ"א [א, קפו.] כתב לבאר: "כלומר, אף שהוא יתברך נבדל מן הנמצאים... ועם כל זה משרה הש"י קדושתו בתוך ישראל... וזה שמשרה שכינתו ביניהם, מפני כי הש"י הוא עם המשפט, כדכתיב [תהלים פב, א] 'בקרב אלקים ישפוט'". ובנצח ישראל פנ"ב [ד"ה וכן יצחק] כתב: "מדת הדין... על ידי מדה זאת יש אל השם יתברך חבור ודביקות אל התחתונים להיות ביניהם". וראה לעיל פי"ז הערה 36.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:37)

פירוש - הואיל ונתינת התורה לישראל יוצרת חבור, והחבור הראשוני עובר דרך הדין והמשפט, לכך בעת נתינת התורה יהיו הסנהדרין הראשונים שדרכם יעשה חבור זה. דוגמה לדבר; בגו"א שמות פ"כ סוף אות ח כתב: "כי משה ראשון לתורה ולמצות, ולכך היה קבלתו ראשונה לתורה ולמצות מפי הגבורה, והורישה לישראל אחר כך". וראה שם הערה 84, ולעיל פכ"א הערה 76. הרי שהמתאים ביותר לקבלת התורה, הוא גם הראשון שדרכו עוברת קבלה זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:38)

מה שנאמר "ואשא אתכם על כנפי נשרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:39)

לשון המכילתא: "לפי שהיו ישראל נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל, וחוזרין י"ב מיל, הרי עשרים וארבעה מילין על כל דבור ודבור". ולכך היה צורך בכנפי נשרים להשיב את ישראל למרגלות הר סיני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:40)

לשונו בגבורות ה' פס"ו [שה.]: "אמר יהודה בן בצלאל זלה"ה, כאשר לכל דבר יבוקש תכלית, ולפי ענין שלו יש לו תכלית. שאם היה הפעל פעל חשוב וגדול, ראוי שיהיה לו גם כן תכלית חשוב. שאין ראוי שיהיה תכלית פחות ושפל לפעול חשוב. ומכל שכן פעל האל, שכל פעולותיו בחכמה והשכל, שכל פעולותיו ומעשיו הם הולכים לתכלית ראוי לפי הפועל. וכאשר ראינו ביציאת מצרים שפעל השם נוראות גדולות מאוד, והוא בעצמו ובכבודו הוצאים ממצרים, אם כן ראוי שיהיה לפועל הזה תכלית, ויהיה תכלית חשוב כפי ערך הפעל אשר פעל הם למען אותו התלכית. וכאשר מצאנו בכתוב שתכלית היציאה הוא שיהיה לישראל לאלהים, וכדכתיב בתחלת היציאה [שמות ו, ו-ז] 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים'. ובסוף פרשת תצוה כתיב [ר' שמות כט, מו] 'המוציא אתכם מארץ מצרים לשכני בתוכם'. מוכח כי תחלת היציאה היה על מנת שיהיה להם לאלהים. ולפיכך יבאו הפרשיות כסדרן. דמתחלה הוציאם ממצרים ואח"כ נתן להם י' דברות. והתחלתם [שמות כ, ב-ג] 'אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלהים אחרים', ואח"כ שאר דברות". ונאמר [שמות ג, יב] "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". ובראב"ע הקצר פירש: "שלחתיך להוציא את העם, שתעבדו אותי על ההר הזה. וכן הכתוב אומר [ויקרא כב, לג] 'המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים'". הרי שיצ"מ נעשתה לתכלית שישראל יקבלו עליהם את אלקותו, וקבלה זו נעשתה במתן תורה, בדבור "אנכי", וכמבואר לעיל פכ"א [ד"ה ומה שאמרו], שכתב שם: "בדבור 'אנוכי' הוא שקבלו השם יתברך לאלוק". וכן הוא להלן פל"ז [ד"ה ומעתה יתורץ]. והרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ג כתב: "טעם ספירת העומר מיום נתוקם ממצרים עד יום מתן תורה, שהוא היה המטרה והתכלית של יציאתם, 'ואביא אתכם אלי'". הרי מבאר הפסוק כרבי אליעזר [ש"ואביא אתכם אלי" מוסב על הר סיני], ומבאר שתכלית יצ"מ היא מ"ת, וזה כדברי המהר"ל כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:41)

כדבריו בגבורות ה' ס"פ נט [רסב:], שביאר שם את חמש עשרה המעלות הטובות למקום עלינו, וכיצד המעלות הן בגדר "מעלין בקודש". והנה שלש המעלות האחרונות הן; נתן לנו את התורה, הכניסנו לארץ ישראל, ובנה לנו את בית הבחירה. וכתב על כך שם בגבורות ה' בזה"ל: "ויותר מזה, שנתן התורה הוא דבוק יותר. ויותר מזה, שהכניסם לארץ ישראל, כי הארץ הזאת היא לחלקו של השם יתברך, וכמו שאמרו ז"ל [כתובות קי:] כל הדר בחוץ לארץ כאילו אין לו אלוה, וזהו הדבוק יותר. ויותר, שבנה להם בית הבחירה, והשם יתברך שוכן אתם לגמרי". הרי שבנין בית המקדש הוא פסגת הדבקות בין ישראל לה'. וראה לעיל בהקדמה הערה 70.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:42)

נקודה זו מזקיקה התבוננות. שאמנם מבואר שרבי עקיבא חולק על רבי אליעזר בהגדרת "סוף לקיחה" [לר"ע הוא בנין המקדש, ולר"א הוא מ"ת], אך מהי הסברה לומר שכתוצאה מכך מחויב ר"ע לחלוק עליו בנוגע להתחלת לקיחה [לר"ע היא מ"ת, ולר"א היא יצ"מ]. והרי המהר"ל להדיא תלה את התחלת לקיחה בסופה, שכתב: "ולדעת רבי עקיבא לא היה מתן תורה תכלית הדבקות בו, רק בנין בית הבחירה. ולפיכך סבר כי התחלת הלקיחה היא מתן תורה". ומדוע לא יתכן שר"ע יסבור כר"א לגבי התחלת לקיחה [שהיא יצ"מ], ורק יחלוק עליו לגבי סוף לקיחה. ובע"כ מוכח שכאשר סוף הלקיחה מועתק לבנין המקדש, יש לכך השלכה בהגדרת תחילת הלקיחה. והשלכה זו צ"ב. והנראה בזה, שעומק ההבדל בין ר"א לר"ע בהגדרת סוף הלקיחה הוא, האם סוף זה עוסק הוא בקבלת אלוקותו יתברך [ר"א], או בדביקות בו יתברך [ר"ע]. וממילא ישתלשל מכך הבדל בהגדרת התחלת הלקיחה; לדעת ר"א התחלה זו תהיה הבסיס לקראת קבלת אלוקותו. אך לדעת ר"ע התחלה זו תהיה הבסיס לקראת דביקות בו יתברך. והנפק"מ בזה תהיה בנוגע ליציאת מצרים. שהנה יציאת מצרים היא הבסיס לקבלת אלוקותו [כמבואר בהערה 40], אך אינה בסיס לדביקות בו יתברך. וכן ביאר בגבורות ה' ס"פ נט [רסב.], שכתב: "והנה בחמש המעלות הראשונות [שהן; הוציאנו ממצרים, עשה בהם שפטים, עשה באליהיהם, הרג בכוריהם, ונתן לנו ממונם] לא היה אל ישראל התעלות. כי כולם היו היציאה ממצרים, שאין זה נחשב רק שהיו יוצאים לאור שלמות המציאות. שקודם זה היו נקראים שהם נבלעים לגמרי [ראה לעיל פכ"ה הערה 57]... ואחר ה' אמצעיות זכר ה' מעלות קדושות שעל ידם הדבוק עם השם יתברך". הרי שביאר שיצ"מ אינה משתייכת למעלות העוסקות בדביקות בו יתברך. ולכך ברי הוא שלר"ע התחלת הלקיחה [לקראת ההתדבקות בה'] אינה יכולה להיות יצ"מ, אלא מתן תורה. וא"ת, נהי שלר"ע התחלת הלקיחה אינה יכולה להיות יצ"מ, אך מדוע אין היא המעלה הראשונה השייכות לחמש המעלות האחרונות. שהנה חמש המעלות האחרונות הן; נתן לנו השבת, וקרבנו לפני הר סיני, ונתן לנו את התורה, והכנסנו לארץ ישראל, ובנה לנו את בית הבחירה. [וראה שם בגבורות ה' ס"פ נט שביאר כיצד חמש מעלות אלו הן "מעלין בקודש" בדביקות בו יתברך.] ומדוע שלא נבאר את ההתחלת הלקיחה כמוסבת על נתינת השבת או ההקרבה להר סיני. אמנם זה לא קשה, שהרי התחלת הלקיחה נאמרה במלים "ואשא אתכם על כנפי ישרים", ולכך בע"כ איירי בתחילת לקיחה התואמת לנשיאה על כנפי נשרים. ומציאות זו אירעתה רק בעת מתן תורה, "שהיו ישראל נרתעים לאחריהם י"ב מיל". [ודייק לה, שכאשר ר"א התייחס לסוף לקיחה הוא קרא לו "להר סיני". ואילו כאשר ר"ע התייחס למאורע זה (כהתחלת לקיחה) הוא קרא לו "מתן תורה". והיינו כי לר"ע בע"כ איירי בריחוק שנוצר בעת שמיעת הדברות, וכמבואר בשבת פח: "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל". ולכך בהכרח שמדובר במתן תורה.]


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:43)

כפי שכתב למעלה פ"א [ד"ה וזכר ג']: "כי באדם ג' דברים; הגוף, והנפש, והשכל". והוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, כמלוקט שם בהערה 29. וכאן נחזור ונביא רק חלק מהמלוקט שם. בנתיב העבודה פ"א [א, עט:] כתב: "יש באדם שלשה דברים; השכל, הנפש החיוני, והגוף". ובנר מצוה [יא.] כתב: "האחד הוא כח גופני, השני כח נפשי, וכח זה אף כי הוא ג"כ הוא כגוף של אדם, אינו מוטבע כח בגופו כמו שהוא כח שלפני זה. הג' הוא שכלי, שהוא נבדל לגמרי מן הגוף". וכ"ה בח"א לב"ק ל. [ג, ה.], ח"א לסנהדרין ע. [ג, קע.], שם קז: [ג, רנד.], ח"א לזבחים פח: [ד, סח.], נתיב הבטחון פ"א [ב, רלג.], נתיב הכעס פ"ב [ב, רלט:], אור חדש [נה.], ועוד. ובחידושי ההלכות שלו למסכת שבת לא: כתב: "האדם יש לו ג' כוחות שהם זה למעלה מזה... האחד הוא כח הגופני, שהוא מוטבע בגוף. והשני כח נבדל מן הגוף, אבל הוא מצורף ומחובר אל הגוף, שאינו נבדל לגמרי. והכח הג' הוא נבדל לגמרי מן הגוף. ובדברי חכמים [ב"ר יד, ט] נקראו 'נפש' 'רוח' 'נשמה' אלו ג' כוחות. וביארנו אותו פעמים הרבה, ואצלי נתבארו אלו ג' כוחות". וכ"ה בדר"ח פ"ד מכ"ב [רה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:44)

לשונו בדרוש עה"ת [כח:]: "כי הנפש מתחבר לשניהם; אם לגוף שהרי הוא עומד בגוף. אם לשכל, שהנפש מקבל השכל". ואודות יחס הנפש לגוף, הנה באבות פ"ד מי"ד אמרו "שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות", וכתב שם בדר"ח [קפח:] לבאר: "כי אלו ג' כתרים... הם כנגד האדם, כי יש באדם ג' חלקים, החלק האחד הוא השכל שבאדם, החלק הב' הוא הנפש, החלק הג' הוא הגוף... כתר תורה הוא כנגד השכל, וכתר כהונה כנגד הגוף... אמנם המלכות כנגד הנפש. וידוע כי הנפש הוא מנהיג את כל איברי האדם, והאדם מקבל הנהגה מן הנפש... ואין הגוף פועל, גם השכל אינו פועל, רק הפועל הוא הנפש הפועלת, והוא דומה אל המלך שהוא פועל ומושל. וזה שאמר הכתוב [משלי כא, א] 'לב מלך ביד ה", וזהו כי המלך דומה אל הלב ששם הנפש החיוני". ובגבורות ה' פמ"ז [קפח:] כתב: "והמלכות בישראל נגד הנפש... כמו שהנפש הוא מנהיג איברי אדם, כך המלך מנהיג העם". ובנר מצוה [יא.] כתב: "החלק הנפשי שבאדם הוא כח מושל". ובח"א לסנהדרין צח. [ג, סוף ריד:] כתב: "והמלך... דומה לנפש באדם הפרטי, כי הנפש [היא] מלך, ומנהיג האדם הפרטי כמו המלך". וראה להלן פכ"ט הערה 48. ולגבי קשר הנפש עם השכל, ראה דבריו בח"א בכורות ח: [ד, קכא:], שכתב: "וידוע כי נפש האדם אינו כמו נפש ב"ח, שאין נוסף על נפש ב"ח מדריגה יותר עליונה. אבל הנפש של אדם אין ספק שנוסף עליו השכל, שהוא מדריגה יותר עליונה, ודבר זה ברור אין ספק בו... וביאור זה כי נפש האדם אין לו חבור אל השכל, במה שהנפש אינו שכלי בעצמו, רק כי השכל נוסף על הנפש... עד שאין מציאות לנפש עם השכל כלל... ודבר זה מתייחס אל נפש האדם שהוא נושא משא, שהוא נושא ההכנה לקבל השכל, ובזה מגיע עד השכל ע"י ההכנה שבנפש לקבל השכל, ושם ינוח כי אין מגיע יותר". וראה בסמוך הערה 47, כיצד דיוק לשונו כאן מורה על דברים אלו שבח"א לבכורות. ובנצח ישראל פ"ד [ד"ה ומפני שבזמן] כתב: "הנפש היא אחת... והוא מקשר וכולל הכוחות כולם... כי עצם הנפש כולל ומאחד כל הכוחות הנפש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:45)

לשונו בדרוש לשבת תשובה [עח.]: "שפיכות דמים הוא מתחדש מן הנפש, אשר ממנו הנקימה והנטירה והאיבה, וממנו מתחדש שפ"ד. כי לא ישפך דם האדם כי אם על ידי קנאה שנאה ואיבה אשר הוא שייך לנפש". ועוד אודות שהנקימה והנטירה וכיו"ב באות מהנפש, ראה דבריו בח"א לשבת לא: [א, יט.] שכתב: "כי האדם יש לו ג' כוחות שהם זה למעלה מזה; האחד הוא כח גופני, שהוא מוטבע בגוף. והשני כח נבדל מן הגוף, אבל הוא מצורף ומחובר אל הגוף, שאינו נבדל לגמרי. והכח השלישי הוא נבדל לגמרי מן הגוף. גם בעלי הטבע הזכירו אלו ג' כוחות. ואמרו שיש לאדם כח בגוף ונקרא כח טבעי, שממנו כח הזן וכח המגדל וכח המוליד... ואמרו שמשכן כח זה הוא בכבד. ועוד יש לאדם כח בלתי טבעי, והוא כח החיוני, וממנו ג"כ כוחות ידועים, כמו 
הנקימה והנטירה, ומן כח הזה הוא כח התנועה. ואמרו שמשכן כח זה הוא בלב. ועוד יש כח נבדל לגמרי, ומשכן כח זה הוא במוח, ומן כח זה הדמיון והידיעה". ובדר"ח פ"ב מ"ה [עט:] כתב: "כי הכעס הוא מן הנפש, 'כי ייחם לבבו' [דברים יט, ו], ולכך יזהיר את האדם שלא יהיה נמשך אחר מידת הנפש ביותר". ובגו"א בראשית פל"ז אות ט כתב "השנאה הוא בלב", וראה שם הערה 113.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:46)

כי חטאים מבטלים הקשר לה', וכמו שנאמר [ישעיה נט, ב] "כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוקיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע". וראה למעלה בהקדמה הערה 53, ופ"ט הערות 18, 37, 89.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:47)

נקט לגבי הגוף ש"הוא משותף אל הנפש", ואילו לגבי השכל נקט שהוא "מצטרף אל הנפש". ועפ"י דבריו בח"א לבכורות ח: [ד, קכא:, והובאו בהערה 44] חילוק זה מבואר היטב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:48)

חידוש נשגב למדים אנו מדבריו. והוא שכאשר האדם ישתלם במדותיו הנובעות מהנפש [קנאה, שנאה, איבה, כעס וכיו"ב], אזי ישתלם בשאר חלקיו גם כן, כי הכל הולך אחר שלימות הנפש. ובמשלי נאמר [משלי יט, טז] "שומר מצוה שומר נפשו בוזה דרכיו ימות". וביאר הגר"א שם שסיפא דקרא ["בוזה דרכיו"] איירי במדות, והבוזה אותן ימות. ולמהר"ל מבואר היטב דיוק לשון הפסוק; העוסק במצות הנפש ישמור עצמו מכל דבר רע ["שומר מצוה שומר נפשו"]. ואילו הלועג למצות הנפש, יאבד וימות. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:49)

דע, שבדרוש עה"ת [כח:] הביא ג"כ מחלוקת זו של ר"א ור"ע, וכתב לבאר את שיטת ר"א בזה"ל: "ובמכילתא רבי אליעזר אומר 'זה ברית שבת'... רצו בזה שבאין ספק הזהירם בכתוב הזה על שישמרו הדבר שהוא החבור בין ישראל ובין השי"ת, לשלא יבאו לידי פירוד ח"ו להפרד מעמו, כי כל ברית הוא החבור. וסבר ר"א כי הברית הנזכר כאן היא ברית שבת, כי היא שכתוב אצלו [שמות לא, יז] 'שבת וינפש'... ומסתבר לר"א שכאשר ברית וחבור לנפש עם הש"י, יוכרח החבור ההוא לכלל האדם בכללו, שלא יפרד מאתו יתברך אף בשני חלקים האחרים, הם הגוף והשכל. כי הנפש מתחבר לשניהם; אם לגוף שהרי הוא עומד בגוף. אם לשכל, שהנפש מקבל השכל. לכן בהתחבר והדבק עם השי"ת את הנפש, יתחברו לשלשתן. לכן צריך אזהרה ביותר על שמירת ברית הנפש, היא השבת. שאמרו ז"ל [ביצה טז.] נפש יתירה נתנה לאדם בשבת, ואז היא דביקה בו יתברך, ובודאי יעמוד בצדקו בכללו לסברת ר"א... ולאלו שלשה החלקים יתחלקו כל חטאי האדם; יש הולך אחר היצה"ר שבגופו באכילה ושתיה וזנות, וכל דבר תאוה. ויש שחוטא בנפשו, בנקימה ונטירה, ושנאה שבלב, והחמדה, וכל הדברים שהם לנפש. ויש במחשבה בע"ז, שהוא עיקר חטא של מחשבה, וכיוצא בזה. וסבר ר"א כאשר הנפש נקי מן החטאים השייכים אליו, דהיינו ע"י שישמור ברית השבת שיש לאדם בו נפש יתירה, עד שיש לה ברית וחבור עם הש"י, אזי לא יבא לידי חטא גם בשני החלקים האחרים. כי לסברתו קרוב האדם ביותר לחטא בנקימה ונטירה וכיוצא, מה שהם חטאי הנפש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:50)

כמבואר לעיל פ"א [ד"ה וזכר ג'], שכתב: "כנגד הכח הנפשי, שהתנועה מן הנפש", וראה שם הערה 32, כי הוא יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:51)

לשונו בדרוש עה"ת [כח:]: "אשר המצוה הזאת [של שבת] היא לנפש, שיש לו מנוחה ביום השבת, כידוע שהמנוחה היא לנפש, ולכן נקראת המנוחה בו". וכוונתו שבלשון התורה מנוחה נקראת "וינפש" [שמות לא, יז], חזינן שמנוחה קשורה לנפש. ורש"י שם בחומש כתב: "וינפש - כתרגומו 'ונח'. כל לשון נופש הוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה". ובח"א לנדרים לב. [ב, ו:] כתב: "השבת היא השלמת האדם בנפשו. כי כל ימי השבוע אין נפשו בשלימות כאשר יגע במלאכה. וכאשר בא השבת הוא נח, ואז שבת וינפש... ויש ברית וחבור בין השי"ת והאדם מצד הנפש, וזהו ענין השבת. וכמו שאמרו ז"ל [ביצה טז.] 'שבת וינפש', נפש יתירה נתנה לאדם בשבת... כי השבת אסור במלאכה, שכל מלאכה היא טורח הנפש, ואין הנפש בשלימות רק בשבת, אז הנפש בשלימות. לכך השבת הוא לנפש שממנו התנועה, ובשבת היא בשלימות, וזהו ברית". וראה בח"א לשבת קיח: [א, נז.]. אמנם בח"א לשבת קיט. [א, סג:] ביאר ש"השבת בפרט מתייחס אל השכל הנבדל מן החומרי... וזה אמרם [ביצה טז.] נפש יתירה נתנה באדם ביום שבת. ולפיכך הראש שבו הנשמה והשכל באדם מתיחס אל השבת". ושוב בח"א לשבת קיח. [א, נה:] ביאר שהשבת היא כמו הלב, וזה כדבריו כאן שהשבת היא ברית הנפש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:52)

ועוד אודות הדביקות הגנוזה בשבת, הנה אמרו חכמים [שבת קיח:] "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהם אומה ולשון", וכתב שם בח"א [א, נו:] בזה"ל: "יש לך לדעת, כי השבת היא הדביקות שיש לישראל עם הקב"ה, דכתיב [שמות לא, יז] 'כי אות היא ביני וביניכם'. והאומות הם מסולקים מן השבת, שהרי אמרו גוי המשמר את השבת חייב מיתה, כדאיתא במסכת סנהדרין [נח:]. ולפיכך אם שמרו ישראל שבת ראשונה, היו מקבלים הברית והחבור הזה שיש לישראל מצד השבת חבור עצמי. כי אין דומה חבור ודבוק של שבת, לשאר חבור ודבוק שיש לישראל עם הקב"ה מצד שאר מצות. כי השבת אשר היא מצד הבריאה, שהרי השבת נמשך אחר הבריאה שברא הקב"ה. ואם היו מקיימים ישראל שבת ראשונה, היה נמשך חבור ישראל אל הש"י מצד הבריאה. ודבר שהוא מצד הבריאה הוא עומד נצחי מבלי שנוי כלל, כמו שכל הנבראים עומדים. ולפיכך לא שלטה בהם אומה ולשון מצד שהיו דביקים בו יתברך... כי שבת ראשונה היא עצם החבור עם הקב"ה. ולכך אמר שלא היו משעובדים לעולם כאשר היה התחלת החבור והדבוק שהוא מצד הבריאה כראוי, ודבר זה מבואר כאשר תעיין בדברים אלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:53)

"אדרבא" - לא שהנפש תמשוך אחריה את הגוף והשכל, אלא להיפך, הגוף והשכל ימשכו אחריהם את הנפש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:54)

לשונו בח"א לנדרים לב. [ב, ו:]: "שקולה [המילה] כנגד כל המצות. גם דבר זה מבואר, וזה מפני כי כל המצות אינם רק שיהיה ברית וחבור בין הש"י ובין האדם. כי כל התורה היא הברית, כאשר יודע, והמילה עצמה היא הברית ג"כ בין השם יתברך ובין האדם. ולכך המילה... כנגד כל המצות. ואולי אם יאמר שכל זה קשיא, למה המילה ברית בין השם יתברך ובין האדם. כבר התבאר זה כי... המילה שהוא השלמת האדם... לכך [היא] ברית בין השם יתברך והאדם. כי הברית הוא הצירוף והחיבור שיש בין השם יתברך ובין האדם... ולכך יש ברית בין השם יתברך ובין האדם מצד התורה, שהיא השלמת האדם מצד השכל, ויש ברית וחבור בין השי"ת [והאדם]... מצד המילה. כי המילה השלמה לאדם מצד הגוף. וכל אחד השלמה בפני עצמו; כי התורה היא השלמה שכלית... המילה השלמת הגוף, ודבר זה יש לך להבין מאוד. וכאשר אלו... הם בשלימות, אז יש כאן ברית וחבור לאדם עם השם יתברך מצד השלמת האדם". והובא לעיל פ"ב הערה 27. ואברהם אבינו זכה למצות מילה כי היתה לו מעלת הגוף בשלימות [לעיל פי"ט הערה 45, פכ"א הערה 37, פכ"ד הערה 74, ופכ"ה הערה 20]. וזהו שאומרים [בברכת המזון] "ועל בריתך שחתמת בבשרנו", וכמבואר לעיל פ"ט הערה 85, ופי"ט הערה 43.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:55)

יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בנצח ישראל פ"ג [ד"ה ובפרט יצר] כתב: "יצר דע"ז, הוא שמגרה להיות נמשך אחר הע"ז. ויצה"ר הזה במחשבת האדם, שהוא כח שכלי". ושם בפ"ד [ד"ה אמנם לפי] כתב: "ע"ז החטא הוא בכח השכלי, שמאמין בעבודה זרה". וכן הוא בגו"א שמות פכ"ה אות ד [ד"ה אמנם], ובדרוש לשבת תשובה [עח.], ועוד. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:56)

וטעם לדבר כתב שם בח"א לקידושין מ. [ב, קמ.] וז"ל: "כי הוא יתברך הכל, וגם המחשבה ברשותו של הקב"ה, וכאשר הוא מחשב על הע"ז הרי הוא יוצא מרשות הקב"ה. ולפיכך חייב על המחשבה, כי השכל יש לו קישור בו יתברך [ר' לעיל פ"ח הערה 35]. ואם השכל הוא יוצא מן רשות הקב"ה להיות דבק בע"ז, הרי הוא עובד ע"ז". ובדרשת שבת תשובה [עח.] כתב: "כי עבודת אלילים הוא לשכל האדם, אשר מאמין בדברי הבאי כמו עבודת אלילים, ולכך דבר זה, שהוא הטעות אחר עבודת אלילים הוא אל השכל בלבד...כי עיקר החטא של עבודת אלילים הוא בשכלו, ולפיכך נענש על המחשבה בלבד...וכאשר יחטא בעבודת אלילים הוא מתעב ומקלקל השכל, ומפסיד אותו". וכן הזכיר ענין זה בנתיב הלשון פ"ד [ב, עב.]. וכן ביאר בגבורות ה' פס"ו [שז.], וז"ל: "וכנגד שלא יהיה חוטא בנפשו לשמים נתן לו [לבני נח] ע"ז, כי כל החטאים אי אפשר שיחטא בנפשו בלבד, חוץ מע"ז, דכתיב 'למען תפוש את ישראל בלבם', וזהו בע"ז...דכל העבירות אין מצטרפת מחשבה למעשה חוץ מן ע"ז...וא"כ החטא הזה בלבד הוא לנפש". וכן בנתיב היצר פ"א [ב, ריש קכב:], ח"א לקידושין ל: [ב, קלו:], גו"א בראשית פ"ו הערות 123, 146, ח"א לזבחים פח: [ד, סח.], ובנתיב הלשון פ"ו [ב, עו.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:57)

פירוש - אין כוונת ר"ע רק לשמירת ברית מילה, אלא לשמירה מכל עבירות הגוף ותאותיו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:58)

בדרוש עה"ת [כח.] הביא את דעת רבי עקיבא, וכתב עליו: "ור"ע סבר כי יאמר ["ושמרתם את בריתי"] על ברית מילה וע"ז. אשר המילה היא בגוף האדם הרגיל ביותר לפרוק עול ולילך אחר תאוותיו, הם המביאים אותו אל כל החטאים. לכן צריך בריתו וחבורו שמירה ביותר שיתחבר עם השם יתברך. וכן ע"ז לבלתי לכת אחרי מחשבתו המביאה אותו להרע בשכלו והרהוריו לבקש תואנה וסרה על השם יתברך, צריך שמירה לברית וחבור ביותר גם כן. ואלו שני דברים הם עיקר הברית לסברתו. ולכך אמר 'ברית מילה' הוא שמירת הגוף אשר בו המילה. ו'ברית עבודה זרה', שהוא בשכל ומחשבה. ואין הקב"ה מצרף למעשה רק מחשבת ע"ז... ור"ע סבר אדרבה, צריכים לשמור ברית מילה ביותר, כי הגוף קרוב לחטא ביותר, מפני שהולך אחר יצרו. וכן ברית ע"ז שלא יתור אחר מחשבתו לע"ז ומינות, שדברים אלו קלים וקרובים ביותר לחטוא בהנה. כי המחשבה היא דבר קל ביותר. ואם ישמרו ברית המילה, שיחבר הגוף אליו יתברך, וברית ע"ז שלא יתורו מחשבתן אחריה, שיחבר שכלם אליו, אזי לא יחטאו עוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:59)

פירוש - ראוי שהחבור שבין הנפש לה' ילבש דמות ברית, שהיא הסכמה בין שני צדדים לקיים דבר מסוים [רמב"ן בראשית ט, יג]. והגר"א [בפירושו לספה"י פ"א מ"ח] כתב: "אומר לך מהו ענין של ברית. והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו, ורוצה שלא יפרוש ממנו... נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו, והן נקשרים על ידי הדבר ההוא... ולשון 'ברית' הבטחה שעל ידי הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו". ואף כאן, הנפש שבאדם ראויה להיות הדבר שנמסר להקב"ה בכדי שהאדם לא יסור מה' לעולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:60)

כפי שכתב למעלה פכ"ג [ד"ה בארו בזה]: "כי האדם יש לו דבקות אל העליונים מצד הנשמה הנבדלת". וראה שם הערה 16. ולמעלה בפרק ג [ד"ה ובמדרש] הביא שהנפש נמשלה לבת מלך, אשר לעולם משתוקקת לעליונים, כי משם שורשה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:61)

כמבואר למעלה פ"ט [ד"ה ובפרק קמא], שכתב שם: "כאשר הוא מפר בריתו של אברהם אבינו, אין האדם מקבל בריתו של הקב"ה", וראה שם הערה 85. אמנם כאן תולה סילוק זה בהיותו ערל. ונקודה זו מבוארת למעלה פי"ט [ד"ה וכאשר בא], שכתב שם: "וכאשר בא אברהם, נצטווה במילה. ידוע כי הערלה נקראת על שם כסוי ואטימה, וכל דבר נכסה ונבדל נקרא 'ערלה'. וזהו בכל מקום שנאמר [דברים י, טז] 'ערלת לב', שאינו נכנס הדבר בלבו, ונבדל ממנו... וכל הדורות עד אברהם, כל הדורת ההם היו תחת הטבע, ולא היו נבדלים מן הטבע. עד שבא אברהם, ובחר השם יתברך בו, כדכתיב [נחמיה ט, ז] 'אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם'. והוציא אותם מן הטבע, עד שלא היה הטבע מבדיל בין השם יתברך ובין הבריות. כי הטבע שהיא חמרית, היא מבדלת בין השם יתברך ובין הבריות. עד שבא אברהם, ואליו היה חבור עם השם יתברך, שבחר בו, והוציא אותם מן הטבע, שלא היה כאן הבדל ואטימה עוד בין השם יתברך והאדם. ואז צוה להסיר הערלה, היא האטימה. והמילה היא הברית והחבור שיש עם השם יתברך, מפני שהוציא השם יתברך אותו מן הטבע". וראה שם הערה 40. וכל עוד שאברהם היה ערל היה נופל כאשר ה' היה נגלה אליו [רש"י בראשית יז, ג, וראה למעלה פכ"א הערה 37], וזה מורה באצבע שמחמת הערלה האדם מסולק מה'. ובח"א לסנהדרין צט. [ג, רכה:] כתב: "המפיר בריתו ויש לו ערלה, הרי אין ראוי לחבור, כי הערלה היא ההבדל בין הש"י ובין האדם, עד שאי אפשר לו החבור, שכך הערלה היא כסוי והפרשה והבדלה מן הש"י".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:62)

רמב"ן במדבר טו, כב: "כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה. שאם יש אלוה זולתו, יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום". ולמעלה פכ"א [ד"ה ומה שאמר] כתב: "אם היה להם אלוה זולת השם יתברך, היו מבטלים מלכותו יתברך חס ושלום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:63)

בבחינת "עשה טוב" [תהלים לד, טו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:64)

בבחינת "סור מרע" [תהלים לד, טו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 28:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/28:65)

"כי לפי דברי הכל בא להזהיר שלא יסורו מן השם יתברך ולבטל הברית שיש בינם לבין השם יתברך" [לשונו למעלה ד"ה ושמרתם את בריתי]. ופליגי מהו האופן היאה ביותר להמנע מביטול הברית; ההתחזקות במעשים היוצרים את הברית [שבת (ר"א)], או ההתרחקות ממעשים המסלקים את הברית [ערלה וע"ז (ר"ע)]. אמנם שיטת רבי עקיבא עדיין טעונה ביאור, שקשה וכי אין עבירות אחרות המביאות ג"כ לסילוק החבור בין האדם לה'. והרי למעלה בפרק ט [ד"ה ובפרק קמא] ביאר שהפורק עול, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה [בנוסף למפר ברית בשר] מבטלים את חבור האדם לה', וכתוצאה מכך אין יוה"כ מכפר עליהם [שבועות יג.], עיי"ש. ומדוע ר"ע לא הזכיר כאן עבירות אלו, ונקט רק במילה וע"ז. וצ"ע.