## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 29

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:1)

בדפוסים המאוחרים יותר של התפארת, פרק זה מתחיל כך: "ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה [שמות יט, ח]. ובפרשת משפטים [שמות כד, ז] ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ולפי"ז לא מובן מדוע הביא שני פסוקים, ולא הסתפק בפסוק של "נעשה ונשמע", שבו עוסק פרק זה. אמנם בדפוס ראשון של התפארת מודפס כמו שלפנינו. ולפי"ז הביא כאן רק את הפסוק של "נעשה ונשמע" בשנוי לשון, וכדרכו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:2)

"מזיו שכינה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:3)

במעשה העגל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:4)

"כל אחד ואחד נטל כתר" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:5)

"הכתרים, והכי משמע את עדים אשר היו להם מהר חורב" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:6)

"דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:7)

"ומשה יקח אותו עדי. לשון אחר, 'את האהל' לשון 'בהלו נרו' [איוב כט, ג], והוא היה קירון עור פניו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:8)

"שמעולם על ראשם" [לשון הגמרא שם]. ובד"ר חסר ממילץ "ראשם" עד "מי גילה לבני".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:9)

"מוכנין לעשות קודם שישמעו, ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:10)

"כך דרכו, וחלוק משאר אילנות - חנטת פריו קודם לעליו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:11)

פירוש - מין אחד ראה את רבא שהוא מעיין בהלכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:12)

פירוש - והיו אצבעות ידיו מונחות תחת רגלו, והיה רבא לוחץ אותן, והיו מזילות אצבעותיו דם. ורבא לא הבחין בכך מתוך התעמקותו בסוגיא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:13)

אותו המין לרבא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:14)

פירוש - עם פזיז, שהקדמתם פיכם לאזניכם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:15)

פירוש - עדיין אתם עומדים בפחזותכם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:16)

"עם נמהר, קודם ששמעתם אותה [את התורה] היאך היא קשה, ואם תוכלו לעמוד בה - קבלתם עליכם לקיימה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:17)

"התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:18)

פירוש - אותם אנשים שהולכים בעלילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:19)

שישראל הקדימו "נעשה" ל"נשמע", כמו המלאכים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:20)

פירוש - תיבת "נעשה" שאמרו ישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:21)

פירוש - "נעשה" מורה על התבטלותו של המצטוה לרצונו של המצוה. שהרי כבר נתבאר למעלה [פ"א הערה 18] שהחלק העיקרי באדם הוא שכלו, ולא גופו. והרי העשיה להדיא מתייחסת לגוף האדם [למעלה פי"ח הערה 1], ובדילוג על שכלו, שהוא החלק העיקרי באדם. ולכך מונח ב"נעשה" התבטלותו של האדם לרצונו של המצוה. וצרף לכאן דבריו בתחילת דרוש על התורה [נ.], שכתב: "שם 'תורה' הונח על המצות שנתן השם יתברך על ידי משה. ולא נקראו בשם 'מצות', אף שהיה שם זה ראוי יותר, באשר הם מצות מאתו יתברך, מפני כי לשון 'מצוה' שייך בציווי הבא ממי שלא יבקש שידע המצטוה ענין הציווי ומהותו, רק כל תכליתו לשתהא ציוויו נעשית. והשם יתברך רחקו מחשבותיו מזה בתתו המצות לישראל, וחפץ שידעו ויבינו כל ענין המצוה. ולכך נקראו 'תורה' לשון הוראה, שמורה דברים השכליים שבהם והחכמה". הרי שהתמקדות סביב העשיה ["מצות", "נעשה"] יש בה להפקיע מהבנתו שלשהמצטוה, וצמצום הדבר לפעולה החיצונית גרידא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:22)

לשונו בנצח ישראל ר"פ יג: "כאשר תתבונן במעלת ישראל תדע כי לא דבר זה בלבד מה שישראל חלק השם יתברך, וכמו שמעיד עליהם השם של 'ישראל' שחתם השם בשמם, כי אין לישראל בעצמם שום מציאות ושום הויה רק בו יתברך. ולא תאמר אף אם הם חלק ה', מכל מקום הם בריאה לעצמם. אל תאמר כך, אבל הם לגמרי אל השם יתברך, עד כי בטל מציאות עצמם אל השם יתברך... שזהו ענין קדימת 'נעשה' ל'נשמע' שאמרו ישראל. כי אין ישראל נמשכים לרצונם כלל, רק לרצון העלה ברוך הוא, והם ונפשם אל השם יתברך, ולא שייך בזה להקדים 'נשמע' ל'נעשה', כאילו היה תלוים בדעתם וברצונם. אבל אינם תולים בדעתם וברצונם כלל". וכן כתב בנר מצוה [יד:], וז"ל: "ולכך אמרו ישראל 'נעשה ונשמע' [שמות כד, ז], ואילו אמרו 'נשמע ונעשה' היה להם דעת עצמם, כמו כל בריה שיש לו דעת עצמו, ולא היה להם דבר זה, רק כי הם נמשכים אחר השי"ת, הוא העילה. והכל הוא מצד העילה, ולא מצד עצמם, וכאילו אינם דבר מעצמם, ולפיכך הקדימו 'נעשה' ל'נשמע', ולא היו תולים בדעת עצמם, רק כל אשר יגזור עליהם השי"ת יעשו, מבלי שיבחנו הדבר בדעתם. אם כן אין להם דעת עצמם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:23)

והמצות כולן הן גזירות שמתחייבות מהקב"ה, וכמבואר למעלה בפרק ו הערות 26, 35, 68, פט"ז הערה 63, ס"פ כו, להלן פל"א הערה 73.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:24)

כמבואר בהערה 22 שאין לישראל קיום מצד עצמם, אלא רק נבראו לרצון קונם. ובנתיב הצדק פ"א [ב, קלה:] כתב: "והפסוק [משלי י, כו] 'כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו'... כי הפסוק הזה 'כחומץ לשנים' מדבר על העצל במעשים ואינו זריז במצות ובתורה. והשליח הוא האדם, והמשלח הוא הש"י, אשר שלח האדם וברא האדם בעולמו לעמל, וכדכתיב [איוב ה, ז] 'אדם לעמל יולד וגו". ועל זה אמר 'כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו'... העצל במעשים אינו עושה מצות... שהש"י ברא את האדם בעולם, ושלחו לפעול מצות ומעשים... שהשם יתברך שלח האדם בעולם שיעשה הטוב... ולכך אמר 'כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו'". ונקודה זו תבואר יותר בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:25)

שכבר נתבאר למעלה כמה פעמים [פי"ב הערה 16, ופי"ז הערות 33, 35] ש"מלאך" פירושו שליח, וכל מהותו היא שליחותו. והרי "שלוחו כמותו", ואין לשליח קיום מצד עצמו כלל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:26)

כמו שכתב בגו"א בראשית פ"ד אות ד: "שההכרח קודם לאינו הכרח, ולכך עבודת האדמה קדמה לעבודת הצאן. וכן בגו"א שמות פכ"ה ריש אות ד כתב שתרומת חובה קודמת לתרומת נדבה, כי החיוב קודם לאינו חיוב. ובח"א לסנהדרין ז. [ג, קלב.] כתב: "המשפט במה שהוא מחויב הוא ראשון, וקודם לדבר שאינו מחויב". והרמב"ם בפיהמ"ש [בהקדמתו לסדר זרעים] כתב: "סדר נשים התחיל במסכת יבמות. והטעם שהצריכוהו להתחיל ביבמות ולא התחיל במסכת כתובות, ועיון השכל נותן שהיתה ראויה להקדים. אבל נעשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו, ואין לבית דין לכוף אדם עד שישא אשה. אבל היבום הוא מוכרח לעשותו ולומר לו חלוץ או יבם. וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים. ועל כן התחיל ביבמות, וסדר אחר כך כתובות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:27)

כפי שכתב למעלה פי"ז [ד"ה באורו כי]: "כל עלול אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עלתו יתברך", וראה שם הערה 32. וכן הוא למעלה פט"ז [ד"ה ועוד המציאות], ושם הערה 22.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:28)

ולפי דבריו כאן עולה שבהקדמת "נעשה" ל"נשמע" מונחת ההכרה שגזרת ה' מוכרחת להתקבל אצל האדם. ולפי"ז תקשי לך מה הצורך בכפית הר כגיגית [שבת פח.]. שהנה להלן פל"ב [ד"ה אבל מה] נתבאר שההר נכפה על ישראל כגיגית בכדי להורות לישראל שהתורה היא מוכרחת המציאות, ואינה תלויה בדעתם של ישראל, עיי"ש. אך הרי כל זה כבר מקופל וכלול בתוך ההקדמה של "נעשה" ל"נשמע", וכמבואר כאן. ולהלן בפרק לב בהערה 16 תתבאר נקודה זו. וראה לעיל פט"ז הערה 78.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:29)

יבאר מהלך שני בביאור הקדמת "נעשה" ל"נשמע". ובעוד שהסברו הראשון נסוב סביב הציר של עלה ועלול ["נעשה" מצד העלה, ו"נשמע" מצד העלול], הרי שבהסברו השני יבאר שאידי ואידי מצד העלול, אך הקדמת ה"נעשה" ל"נשמע" מורה שהעשיה היא מהותו של המצטוה, וממהות זו משתלשלת ה"נשמע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:30)

שאינו מישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:31)

ועל כן אצל גוי קודם יש ה"נשמע" ולאחריו יש ה"נעשה", כי ה"נשמע" הוא הסיבה ותנאי ל"נעשה" המסובב. והרי הסיבה קודמת למסובב, וכמו שכתב בגבורות ה' פכ"ב [צה:]: "הסיבה קודמת למה שהוא סיבה לו". וכן הוא בגו"א בראשית פל"א אות ח, ושם במדבר פ"כ הערה 80. וכן הוא להלן ס"פ מב. וראה במבוא לדרשות המהר"ל, הוצאת כשר, עמוד 16.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:32)

פירוש - המעשה אינו מותנה בשמיעה, אלא מחויב ועומד מצד עצמו. ואילו הידיעה היא מותנית בכך שניתנה המצוה להעשות; כי רק לאחר שניתנה המצוה, יש מקום לעמוד על טיבה וסוד טעמה. אך אם המצוה לא היתה ניתנת, לא היתה שום אפשרות של ידיעת המצוה והבנתה. אם כן העשיה היא הסבה, ואילו הידיעה שבה היא המסובב. וכבר נתבאר בהערה הקודמת שהסבה קודמת למסובב, ולכך אצל ישראל ה"נעשה" קודם ל"נשמע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:33)

פירוש - מציאותם היא בעשיה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:34)

על האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:35)

הבדל זה בין האדם בעל הבחירה, לעומת המלאכים, התבאר למעלה פט"ז [ד"ה מופת שלישי], וז"ל: "כי האדם מיוחד מכל הנמצאים שהוא בעל בחירה רצונית לעשות מה שירצה. ואינו כמו העליונים, שהם עושים רצון קוניהם בלא שינוי וחלוף כלל, רק עומדים על מתכונתם אשר נבראו. זולת האדם, אשר הוא בעל בחירה רצונית לעשות". וראה שם הערה 66.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:36)

נקודה זו מבוארת היטב בפחד יצחק שבועות, מאמר ד אות ז, וז"ל: "הקדמת 'נעשה' ל'נשמע' של עבודת מלאכי השרת מובנה היא שאין השמיעה סיבת הקיום של רצון ה' אצלם... עצם הקיום אינו זקוק לשום סיבות, כי על כן כל עצם מציאותם של מלאכי השרת אינו אלא קיום רצון קונם. והרי שמם מורה על מהותם; 'מלאך' פירושו שליח. האישים העליונים נקראים 'מלאכים' מפני שמלבד שליחותם אין להם כלום. 'אין מלאך אחד עושה שתי שליחוית' [ב"ר נ, ב], מפני ששליחותו זוהי מציאותו, ואי אפשר לה לבריה אחת שתהיה יותר מבעלת מציאות אחת. ועל דרך זה היא ההבנה במאמר חז"ל [חגיגה יד.] שישנם מלאכים האומרים שירה רק פעם אחת וגוועים. כלום יש מיתה במלאכי מרום... אלא שאין להם למלאכים שום קיום אחר מלבד שליחותם, וברגע ששליחותם נגמרת הרי זה ממילא הפסק מציאותם... ומפני שה'נעשה' של מלאכי השרת הוא עצם מציאותם, ממילא שקודם הוא לה'נשמע', שכן הוא דרך כל הנבראים שמציאותם קודמת לשמיעתם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:37)

ואם תאמר, לאחר שביאר שרק אצל מלאכים נטולי בחירה ניתן להקדים "נעשה" ל"נשמע", מה שא"כ אצל האדם שהוא בעל בחירה ["ולא יתכן עליו לומר שהוא נברא על פועל זה, שהרי בחריי הוא לעשות איזה פועל שירצה" (לשונו למעלה)], תקשי לך כיצד ישראל אכן הקדימו "נעשה" ל"נשמע", והשתמשו ברזם של מלאכי השרת, ולא שתו לבם להבדל המהותי שביניהם; המלאכים נטולי בחירה, וישראל הם בעלי בחירה. אמנם כאן הגענו לנקודת החידוש שבמתן תורה. ובביאור חידוש זה ראה פחד יצחק שבועות מאמר ד אות ז, שכתב: "היצירה החדשה שנשתלשלה לעולם בשעת מתן תורה, דהיינו, שמשעה זו של מתן תורה ואילך קיימת גם למטה בריאה כזו אשר כל עצם קיומה וסוד מציאותה אינה אלא עשיית רצון קונה. שמה של בריאה זו הוא כנסת ישראל. כי נקודת הגובה של מתן תורה אינה בזה ששמי השמים התכופפו על הארץ מתחת, אלא בזה שעל ידי מתן תורה נולד ענין של 'חד הוא'. קוב"ה ישראל ואורייתא חד הוא [עיין זוה"ק ח"ג עג.]. וענין זה של 'חד הוא' מחייב כי מכאן ואילך אין השמיעה סיבתה של העשיה, כי מעתה העשיה באה מטבע ה'חד הוא'... כדרך שמדה זו נוהגת במלאכי השרת. וכך נתגלגל להתחתונים רזם של העליונים". וראה עוד בהקדמתו של השב שעתתא, אות ז, שנגע ג"כ בנקודה זו. ולכך אף אחר שישראל אמרו "נעשה ונשמע", לא נעשתה אמירה זו כשייכת לבני אדם, אלא היא ממשיכה להיות אמירת המלאכים בלבד. ורק ממ"ת ואילך חלה על ישראל בחינה מסויימת של גדר מלאכים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:38)

אודות שעלים הם טפלים, ראה דבריו להלן פנ"ט [ד"ה ואמר ומלופפת] שכתב: "כי אמרו ז"ל [סוכה כא:] 'ועלהו לא יבול' [תהלים א, ג], אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריך למוד בהם. כי עיקר השכל הוא נקרא 'פרי', וקראו שיחת חולין של ת"ח 'עלין', כי העלין הוא מלבוש הפרי, כי העלין הם מבחוץ, והפרי מבפנים. וכן השכל של ת"ח הוא דבר פנימי, ושיחת חולין שהוא דבר מבחוץ, נקרא עלין שהם מלבוש אל השכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:39)

והטעם לקולת הוצאת העלים לעומת הקושי שבהוצאת הפרי יבואר בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:40)

כי כבר נתבאר למעלה [פכ"ו הערה 58] שהתפוח מורה על מידת הדין. ומידת הדין מוציאה את הכל לפועל, וכמו שנתבאר שם. וכן בגבורות ה' פע"א [שכו:] כתב: "כל התגלות לפועל הוא בדין, וזה מפני שכל יציאה לפועל הוא שנוי, וכל שנוי צריך אל זה כח וחוזק המשנה הדבר. וכל חוזק הוא במדת הדין, ודבר זה ידוע לחכמים". ולכך לתפוח יש כח הוצאה ביותר, מפאת שהוא מורה על מידת הדין. וצרף לכאן שאמרו [זוה"ק ח"ג עד.] "תפוח הוא אסוותא [רפואה] לכלא". והנה הרפואה היא שהאדם חוזר להתחלתו, ומתחדש משם כבראשונה [נתיב התשובה פ"ב ד"ה דע לך, ושם הערה 61]. ולפי המתבאר כאן מחוור הוא מאוד ענין זה. שהרי נתבאר כאן שהתפוח מורה על ההתחלתיות שיש ביציאה הראשונית אל הפעל. והואיל וכל מתרפא חוזר להתחלתו, דין הוא שהתפוח יורה על שיבה זו אל ההתחלה. ויש בזה הטעמה נפלאה. שהנה בארמית אומרים על חולה שנתרפא "איתפח" [ברכות ריש מו.]. והוא מלשון תפוח. ולדברי המהר"ל שהתפוח מורה על ההתחלתיות שביציאה הראשונה אל הפועל, נאה ויאה שכל רפואה מחולי תקרא בשם "איתפח". וזו הסבה שבשאר פירות העלים קודמים לצאת לפרי. וזאת משום שאין ביציאת העלים כ"כ שנוי, ולכך אין בהם צורך לכח וחוזק לשנות הדבר, אלא יוצאים בקלות. אך יציאת הפרי נחשבת לשנוי גדול, ויש בכך קושי נגלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:41)

כי כבר נתבאר למעלה [פכ"א הערה 74, ופכ"ח הערה 28] שהעיקר מתגלה בהתחלה, וזהו לשון "מעיקרא", שהוא לשון התחלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:42)

ואודות שהעלים נחשבים כשומר לפרי לגבי הלכות טומאה, ראה עוקצין פ"ב מ"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:43)

בגבורות ה' פס"ג [רפו.] כתב ש"לעיל נתבאר מאמר זה באריכות, שם תדע להבין מה ענין התפוח אל המרור". וכונתו לדבריו שם בפרק מג [קסג:], שביאר שם שהיו מולידות במצרים תחת התפוח [סוטה יא:]. וחלקו הובא למעלה פכ"ו הערה 58.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:44)

נקט בלשון "ועוררתי אותך" [לשון חריגה בספריו] לאור הפסוק שהזכיר "תחת התפוח עוררתיך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:45)

המאמרים שהובאו כאן; (א) הקדמת "נעשה" ל"נשמע" דומה למלאכים. (ב) הדמיון לתפוח שמקדים את העלים שלו. (ג) הויכוח שבין רבא למין [יובא בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:46)

כמו שאמרו [אבות פ"א מי"ז] "לא המדרש עיקר אלא המעשה". וביאר זאת בח"א לקידושין מ: [ב, קמג:] בזה"ל: "כי המעשה הוא עיקר, אבל התלמוד שהוא למד לעשות, אינו עיקר כמו המעשה. שהרי התכלית לעשות, כי אין האדם שכלי. כי אילו היה שכלי לגמרי, היה התורה שלו עיקר. אבל האדם אינו שכלי לגמרי, ולכך מעשה עיקר, שהמעשה על ידי האדם כפי אשר ראוי שיהיה צדיק ע"י מעשה. שכל מעשה הוא בגוף, ואילו התורה הוא בשכל". וראה למעלה פ"י הערה 20, פי"ח הערה 1, ולהלן פל"ג הערה 46.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:47)

בנתיב התמימות פ"ב [ב, רח.] הביא מאמר זה, וכתב לבארו: "כי השיב רבא לאותו מין, כי ישראל הליכתם בתמימות מבלי מחשבה חיצונית, ואין סומכין על זה. כי הליכת התמים, התמימות מנהיג אותו אל הטוב, מצד שהליכתו של תם ישרה, והיושר נמשך אחר הטוב בעצמו. אבל מי שהליכתו בתחבולה, ודבר זה הליכה עקומה, ודבר זה מוליך אותו אל הרע. שאל יחשוב אם ילך בתמימות, ולא בתחבולה ובערמומית, שלא יגיע בהליכתו זאת אל הטוב. דבר זה אינו, רק התמימות מנהיג אותו אל תכלית הטוב. וזה שאמר [משלי י, ט] 'הולך בתום ילך בטח'. ודוד המלך אמר [תהלים קיט, א] 'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה". כלומר שזהו מאושר ומקוים, כי 'אשרי' הוא מלשון אשרינהו וקיימינהו [כתובות כא.], כי מאושרים הם אותם שהם תמימי דרך, שאין מגיע להם מכשול בהליכתם, שהיא תמימה". וראה למעלה בהקדמה הערה 101. והם דבריו כאן שפעולות התם אינן יוצאות מהסדר הראוי, אלא הן נעשות לפי היושר בלבד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:48)

פירוש - הנפש מפעילה את כלי המעשה, ומושלת עליהם. ואודות יחס הנפש לגוף, הנה באבות פ"ד מי"ד אמרו "שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות", וכתב שם בדר"ח [קפח:] לבאר: "כי אלו ג' כתרים... הם כנגד האדם, כי יש באדם ג' חלקים, החלק האחד הוא השכל שבאדם, החלק הב' הוא הנפש, החלק הג' הוא הגוף... כתר תורה הוא כנגד השכל, וכתר כהונה כנגד הגוף... אמנם המלכות כנגד הנפש. וידוע כי הנפש הוא מנהיג את כל איברי האדם, והאדם מקבל הנהגה מן הנפש... ואין הגוף פועל, גם השכל אינו פועל, רק הפועל הוא הנפש הפועלת, והוא דומה אל המלך שהוא פועל ומושל. וזה שאמר הכתוב [משלי כא, א] 'לב מלך ביד ה", וזהו כי המלך דומה אל הלב ששם הנפש החיוני". ובגבורות ה' פמ"ז [קפח:] כתב: "והמלכות בישראל נגד הנפש... כמו שהנפש הוא מנהיג איברי אדם, כך המלך מנהיג העם". ובנר מצוה [יא.] כתב: "החלק הנפשי שבאדם הוא כח מושל". ובח"א לסנהדרין צח. [ג, סוף ריד:] כתב: "והמלך... דומה לנפש באדם הפרטי, כי הנפש [היא] מלך, ומנהיג האדם הפרטי כמו המלך". וראה למעלה פכ"ח הערה 44.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:49)

כמבואר בהערה הקודמת, והוא מרומם יותר מהנפש. וענין זה מבואר בנר מצוה [י:], ובתוך דבריו כתב שם: "יש באדם... כח השכלי, ומלרע ממנו כח נפשי, ומלרע ממנו כח גופני... ואף כי נראה ברור כי כח השכלי באדם הוא עליון במעלה, מ"מ אינו כל כך בממשלה והכח... כי כח הנפשי הוא כח פועל יותר, כאשר ידוע. ולמטה ממנו כח גופני, שאינו פועל כ"כ. וכח השכלי, אף כי בודאי יותר במעלה, אבל כח הממשלה יש לייחס אל כח הנפש". ומדויק מדבריו שאף כח השכלי מושל במקצת, אך אינו מושל כפי שכח הנפש מושל. וענין זה יבואר יותר כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:50)

פירוש - כאשר השכל מוטבע בגוף, אזי השכל והנפש אינם בני חורין, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:51)

דוגמה ליחס זה שבין השכל לנפש, ראה ברא"ם ר"פ שופטים [דברים טז, יח], שכתב: "השוטרים הם המושלים... והם אשר בידם הכח והממשלה להוציא לאור משפט השופטים. ובזולתם, אין לשופטים שום כח ושום ממשלה על בעלי הריב כלל, אלא להורות את הדין בלבד. ואחרי הוראתם את הדין, אז השוטרים הם שבידם הכח והממשלה להכות ולרדות את החייב לקבל עליו את הדין... כי הם [השופטים] אין להם כח לצוות, רק להורות". הרי שאע"פ שעיקר כח השלטון נמצא בידי השוטרים, מ"מ אף הם כפופים מבחינה מסוימת לשופטים, שהרי עליהם להוציא לפעל את החלטת השופטים. והוא הדין ביחס שבין השכל לנפש; השכל הוא כמו שופט, והנפש היא כמו שוטר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:52)

שהרי ענין החירות הוא שעומד לעצמו, בלי צירוף ושעבוד לאחר. וכמו שביאר בגבורות ה' פל"ו [קלה.], שהמצה מורה בעצם על חירות, משום שהמצה משוללת מצירופים, שהרי עשויה רק מקמח ומים, "וכל דבר פשוט, מבלי שמצטרף אליו דבר, הוא ענין חירות. שהרי המשועבד יש בו צירוף, שהוא מצטרף אל אשר הוא אדון לו - ומשעבד בו, ומי שהוא בן חורין עומד בעצמו, אין לו צירוף כלל... ולפיכך ראוי מי שיצא אל החירות - אל המצה שהיא פשוטה בלי צירוף שיאור" [לשונו שם]. וכן חזר וכתב שם בפרק נא [ריט.]. ולכך שכל המוטבע בגוף אינו בן חורין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:53)

ולכך הנפש הממונה על המעשה נעשתה משוחררת מכבלי השכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:54)

פירוש - הנפש מעצמה [ללא הנהגת השכל] חפצה לעשות רצון קונה ["נעשה"], וזוהי שלימות הנפש. ואודות ששלימות הנפש היא בשעה שהנפש עושה מצות, ראה לעיל ספ"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:55)

כפי שכתב בח"א לב"ב נח. [ג, פב:] אודות היחס של אליעזר עבד אברהם לאברהם: "כי מדריגת אברהם נותן שיהיה לו העבד הלז. ואליעזר ג"כ היה מורה על מציאות ומדריגת מי שהוא אדון שלו, כי העבד יורה על האדון... כי העבד הזה מורה על ענין אברהם ומדריגתו". והואיל והנפש היא עבד לשכל, לכך מהנפש ניתן לעמוד על השכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:56)

כי ההגדרה של מלך היא שאין מעליו אחר, אלא עומד לגמרי ברשות עצמו [כמבואר למעלה פט"ז הערה 95]. ובדר"ח פ"ג מט"ז [קנב.] כתב: "המלך יש לו עטרה על הראש... כי אין אחר שולט על ראשו... כי מי שאינו משועבד לאחר, ואין אחר משתורר עליו, יש לו עטרה על הראש". ובהוריות יא: אמרו על מלך "שאין על גביו אלא ה' אלקיו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:57)

בח"א לגיטין ז. [ב, צד:] כתב: "ומפני הקדמה הזאת ראוים לכתר ועטרה... שהיו ישראל דומים למלאכים הנבדלים, שהם מקדימים 'נעשה' ל'נשמע', כדאיתא במסכת שבת [פח.], וכאשר יש להם דמיון אל המלאכים הנבדלים ראוים אל הכתר. והפך זה אשר הם בעלי חומר, ומרוחקים מן הכתר, ועליהם נאמר 'שבו לכם פה עם החמור' [בראשית כב, ה], ' עם הדומה לחמור' [יבמות סב.], והם עבדים, לא מלאכים. ולעוה"ב, שיהיו נבדלים מן החומר לגמרי, נאמר עליהם [ברכות יז.] צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן". וכן כתב להלן פל"א [להלן ומה שאמר]: "כל ענין הנוטה אל הגשמי יש בו שפלות ופחיתות, ודבר שהוא נבדל יש לו מלכות, והבן זה". ובנצח ישראל פכ"ג [ד"ה וקאמר בשעה] הזכיר את דבריו מכאן. ובח"א לסנהדרין קה: [ג, רמו:] כתב: "הכתר מורה על מעלה נבדלת". ובח"א לשבועות ט. [ד, יא:] הוסיף שמיקומו של הכתר מורה על מהותו, וכלשונו: "כי הכתר נבדל מבעל הכתר, כאשר הכתר הוא על ראשו. ולכך ראוי הכתר למלך, שהרי המלך ג"כ הוא נבדל מן הכלל". וראה נתיב התשובה פ"ד הערה 26. וראה להלן פס"ג [ד"ה ואמר כי].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:58)

אמנם בגמרא [שבת פח.] אמרו שירדו ששים רבוא מלאכים בתחילה, וק"כ רבוא לבסוף. ושם בח"א [א, מד.] ביאר מספרים אלו. וכן הוא שם בחידושי ההלכה שלו. ואף בפרק זה הזכיר עד כה שירדו בתחילה ששים רבוא מלאכים. ובח"א לגיטין ז. [ב, צד:] כתב ג"כ שירדו בתחילה ק"כ רבוא מלאכים, וכן כתב בנצח ישראל פכ"ג [ד"ה וקאמר בשעה]. וכן הוא בתנחומא שלח אות יג, איכ"ר ב, יז, ובשיהש"ר ד, ד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:59)

פירוש - אי אפשר בפחות מק"כ רבוא מלאכים, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:60)

פירוש - ה"נעשה" וה"נשמע" של כל אחד ואחד מישראל היה יחודי לו, ושונה משל חבירו. ולכך היה צורך בק"כ רבוא מלאכים, בכדי להתייחס לכל אחד ואחד בפני עצמו, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:61)

לשונו בגו"א בראשית פי"ח אות יא: "טעם הדבר, שענין המלאך הוא השליחות... לכך אם מלאך אחד עושה שתי שליחויות, היה מלאך אחד שני מלאכים". ומעין זה כתב בגבורות ה' פנ"ב [רכז:]. וראה הערה 36.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:62)

פירוש - לכך אין מלאך אחד יכול לקשור יותר מאשר כתר אחד, כי קשירת שני כתרים שונים תחשב לעשיית שתי שליחויות, וזה מן הנמנע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:63)

באבות פ"ו מ"ג אמרו "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". ושם במשנה ו אמרו על הלומד תורה ש"כתרך גדול מכתרם [של מלכים]". ובדר"ח שם [רפח.] כתב: "כל דבר שהוא צורה, ראוי שיהיה נקרא בלשון חירות. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כי השעבוד הוא מצד החומר, כי מצד הצורה אין שעבוד. ודבר זה רמזו ז"ל [יבמות סב.] על עבד כנעני 'שבו לכם פה עם החמור' [בראשית כב, ה], 'עם הדומה לחמור'. כי מצד השעבוד שבו הוא דומה לחומר, כי המשועבד מתפעל מאחר. ודבר זה ענין החומר, שהוא מתפעל. אבל בצורה, כיון שאין בצורה התפעלות כלל, לא שייך לומר על הצורה שעבוד, רק חירות... שאין לך בן חורין רק העוסק בתורה. כי אף המלך שהוא בן חורין, לא נקרא בן חורין בערך מי שעוסק בתורה. וזה כמו שאמרו 'ואל תתאוה לשלחנם כי שלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם'. כי המלך אף ע"ג שהיא מלך, הנה יש לו יראה באולי ימרדו בו בני מלכותו, ובשביל כך אינו בן חורין לגמרי. שלא יקרא בן חורין רק כאשר לא ימצא בו צד אפשרות שעבוד. וזה לא ימצא רק במי שעוסק בתורה, שהוא בן חורין לגמרי... כי השכל הוא בן חורין, אין שייך שעבוד בו". וראה לעיל פי"ב הערה 16. ובר"ה ח: אמרו "מראש השנה עד יוה"כ לא היו עבדים... משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן". ופירש רש"י שם "ועטרותיהן בראשיהן - אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי". ובדר"ח פ"ג מט"ז [קנב.] הביא גמרא זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:64)

לשונו בנתיב התשובה פ"ב [ד"ה אמר]: "בעל החטא הוא משועבד למלך זקן וכסיל, זה יצר הרע". ובקהלת ד, יג נאמר "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל". ואמרו שם בקה"ר ד, יג "'ממלך זקן וכסיל' זה יצר הרע. ולמה קורא אותו 'מלך', שהכל שומעין לו". ובנתיב כח היצר פ"ד [ב, קכט.] כתב: "כי האדם נחשב שהוא שבוי ואסור ביד מלך זקן וכסיל, הוא יצר הרע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:65)

ומעין זה מבואר בנצח ישראל פכ"ג [ד"ה וקאמר בשעה], ובח"א לגיטין ז. [ב, צד:], שבשעת החטא מוסרים הכתרים מישראל. והרי נתבאר כבר שהחטא נובע מחומריות האדם [למעלה פ"ד הערה 79, פ"י הערה 37, פי"ד הערה 42, ופכ"ד הערה 33]. ולכך ברי הוא שהחוטא מופקע מהכתר; כי הכתר מורה על שאינו מוטבע בחומר, ואילו החוטא נמשך אחר חומרו, ולכך אינו ראוי לכתר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:66)

כמו שאמרו בגמרא שם [שבת פח.]: ""וכולן זכה משה ונטלן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:67)

רש"י שמות יח, א: "את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל וגו' - שקול משה כנגד כל ישראל". ומקורו מהמכילתא שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:68)

שמות פי"ח אות ז, וכתב שם שלשה הסברים לכך, וכלשונו: "והטעם מפרשים, כי משה היה משלים את ישראל בכל דבר, ודבר המשלים שקול נגד הכל, בעבור שהוא משלים הכל. ואם לא היה משה משלים את ישראל הן בתורה הן בכל דבר, לא היו נחשבים לעם ישראל. ולפיכך היה משה נחשב ככל ישראל, כך נראה נכון... אמנם נראה לי, כי יש בזה דבר גדול מה שהיה משה שקול נגד כל ישראל. כי במה שמשה היה נבדל מכל ישראל, ודבר זה שהיה משה נבדל מישראל הוא ידוע, ומאחר שהוא נבדל מהם, צריך אתה לומר שהוא שקול נגד כולם. כי כל דבר נבדל אין בו חילוק פרטי כלל, כי הפרטים שייך בדבר שהוא גשמי, אבל לדבר הנבדל אין בו פרטי. ומפני כי משה היה נחשב אצל ישראל נבדל אלהי - לא ישתתף משה עם ישראל, [ולכן] היה משה נגד כל ישראל, שהרי אין דבר פרטי בו, ודבר זה ענין ברור. ועוד יש לפרש, כי למעלת משה שקול נגד כל ישראל, מפני שדעתו וחכמתו הוא שכולל כל הדעות והחכמות שיש בששים רבוא בני אדם. ובפרק הרואה [ברכות נח.] אמרינן הרואה ששים רבוא מישראל מברך 'ברוך חכם הרזים'. פירוש שיודע מה בלבו של אלו [רש"י שם]. וכשרואה חכם מופלג מברך גם כן 'חכם הרזים', כדאיתא התם בהדיא שם בהדיא [ברכות נח:]. וזה מפני כי החכם המופלג בחכמה, ויודע חכמות ודעות הרבה, הוא שקול כמו ששים רבוא שיש בהן כל הדעות. ולפיכך היה משה שקול נגד כל ישראל, שאין לך כמו משה... וכל הפירושים שאמרנו הם אמת כאשר תבין דברי חכמה". וא"כ נמצינו למדים בשלשה הסברים מדוע שקול משה כנגד כל ישראל; (א) משה משלים את ישראל, כמשפט הצורה המשלימה את אשר הוא צורה לו. (ב) הואיל ומשה רבינו נבדל מישראל, ממילא הוא עומד כנגדם. (ג) דעתו כוללת את כל הדעות של ששים ריבוא. ושלושת הסברים אלו נשנו ונכתבו בספריו השונים. [הסבר א - כאן בתפארת ישראל. הסבר ב - בגבורות ה' פמ"ז (קפו.). הסבר ג - להלן פס"ג (ד"ה ואמר מי)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:69)

פירוש - אע"פ שבגו"א ביאר שלשה הסברים לכך, מ"מ הסברו הראשון שם הוא העיקר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:70)

פרק יב [ד"ה ועל המדריגה], ושם הערות 74, 75.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:71)

מה שמדגיש "שהיה משה שקול נגד הכלל כולו", כוונתו להורות על עומק נוסף; לא רק שמשה רבינו שקול כנגד כל ישראל, אלא משה רבינו גונז בתוכו את כלל ישראל. באופן שכלל ישראל מופיע בשתי צורות; בדמות ששים רבוא פרטים, ובדמות משה רבינו. והרבותא בזה היא, שכלל ישראל המרוכז בדמותו של משה רבינו נמצא במעלה גדולה יותר מכלל ישראל המופיע בדמות ששים רבוא יחידים. ולכך, אע"פ שכלל ישראל של ששים רבוא איבד את הכתרים, ואינו ראוי להם יותר, מ"מ אותו כלל ישראל המקופל בדמותו של משה רבינו עדיין זכאי לאותם כתרים. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:72)

נקודה זאת [שמשה רבינו מכיל בקרבו את כלל ישראל] מבוארת היטב בגו"א שמות פ"כ אות ח. שנאמר שם [שמות כ, ב] "אנכי ה' אלקיך וגו'", ופירש רש"י שם "למה אמר לשון יחיד 'אלקיך', ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזה הוא שאמר [שמות לב, יא] 'למה יחרה אפך בעמך', לא להם צוית 'לא יהיה לכם אלהים אחרים', אלא לי לבדי". וכתב על כך בגו"א שם: "ללמד סניגוריא וכו'. יש לתמוה בזה מה מועיל סניגוריא זאת, פשיטא אם היו ישראל טועים בזה, שהיו סבורים 'אנכי ה' אלהיך' דוקא למשה נאמר ולא לישראל, הנה זה סניגוריא. אבל עכשיו כי ישראל לא היו טועים בלשון זה, ולפי האמת גם כן לא נאמר לשון יחיד בשביל שהיה מצוה למשה, דהא לא משה נצטווה, ולפיכך מאי סניגוריא. אבל כך פירושו, כי המצוות אינם לישראל מצד שהם פרטיים, שהרי לכלל ישראל ניתנה התורה, וזה תראה כי המצוה אינה לישראל רק בצד הזה. והנה כאשר כלל ישראל הם פרטיהם - כל אחד ואחד בפני עצמו, אף על גב שכאשר יתחברו ביחד יש בהם כלל, מכל מקום מציאות כל אחד ואחד בפני עצמו, אין זה כלל גמור. כי אם במשה, שנחשב משה לששים רבוא, כאשר נתבאר בתחילת הפרשה [הובא כאן בהערה 68]. ולפיכך אמר כי המצוה היא בראשונה למשה בעבור שהוא שקול כנגד כל ישראל. ולא שיהיה פירוש 'אלהיך' קאי על משה, אלא פירושו שהמצווה הוא לישראל מצד הכלל שהם עם ישראל, ולפיכך נאמר בלשון יחיד 'אלהיך אשר הוצאתיך'. לכך אמר משה 'למה יחרה אפך בעמך' [ר' שמות לב, יא], כלומר עיקר התחלת המצוה הוא למשה כמו שאמרתי, כי שקול משה כנגד כל ישראל [רש"י שמות יח, א], כי הוא שקול נגד ששים רבוא. אבל ישראל הם פרטים כל אחד ואחד, אין זה כלל גמור כמו שהוא במשה. ומאחר שהם עברו, ולא אני, אם כן עיקר הדבר קיים, ו'למה יחרה אפך בעמך'. ופירוש זה עיקר כאשר תבין המצות שבאו לישראל, ותבין עם זה מדריגת משה עליו השלום". וראה בח"א לסוטה יג: [ב, נו.] שביאר שמחמת מדריגת משה לא נודע מקום קבורתו [דברים לד, ו], "אע"ג שנודע מקום קברי אבות, לא קשיא, כי משה הוא עצם ישראל, ונקראו ישראל על שמו" [לשונו שם]. וזהו עומק דבריו כאן שמשה רבינו נוטל את הכתרים שזכו בהם ישראל. וראה למעלה פכ"א הערה 6.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 29:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/29:73)

וצרף לכאן מאמרם [תענית ט.] שכאשר מתה מרים נסתלק הבאר, וכשמת אהרן נסתלקו העננים, ומ"מ חזרו בזכות משה. ובנצח ישראל פנ"ד [ד"ה ואמר כאשר] ביאר זאת בזה"ל: "כי אין ספק כי בכח מדריגות משה העליונה, בכח שלו כל המעלות האלו. כי משה נחשב צורת ישראל... לכך בכחו הכל". וכשם שהכתרים שנאבדו נטלם משה, כך המתנות שנאבדו [הבאר והעננים] החזירם משה, כי בכחו הכל.