## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 31

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:1)

"כל האומות" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:2)

בגו"א שמות פ"ו אות כו כתב: "פירוש הפטיש כאשר יכה על הסלע, שהוא דבר קשה, כמה וכמה נצוצים של אש יוצאים מן הפטיש... לפי שהפטיש מחמת שמכה על הסלע, מכח ההכאה ניצוצות יוצאים ממנו, וזהו חילוק שלו, כך נראה לי הפירוש... דהא מדמה דבר ה' ל'פטיש יפוצץ סלע', וכמו שהמקרא שהוא דבר ה', אינו מתחלק בעצמו, רק הטעמים היוצאים ממנו, והכי נמי אין הפטיש בעצמו מתחלק, רק הניצוצות היוצאים ממנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:3)

מה שמדגיש "בעולם הזה", כי עוה"ז הוא "עולם הרבוי" [לשונו בגבורות ה' פ"ס (רסט:)]. וזו נקודתו כאן שהדברים המגיעים מה' אל העוה"ז בהכרח שיבואו ברבוי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:4)

פרקי דר"א פכ"ד: "קרא הקב"ה לשבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר בואו ונבלבל את לשונם... וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון". ורש"י דברים לב, ח כתב: "למספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים, שבעים לשון". והרמב"ן [במדבר יא, טז] כתב: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. כבר הזכירו רבותינו כי שבעים אומות הן בשבעים לשון... ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים. וצוה המספר הזה בשופטי ישראל, כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם דבר. וכן במתן תורה 'ושבעים איש מזקני ישראל' [שמות כד, א]". ושם מאריך לבאר יותר ענין זה. ומבואר שהפרישה הרחבה ביותר מתבטאת במספר שבעים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:5)

ענין זה של הרבוי היוצא מהאחד הוא נפוץ מאוד בספרי המהר"ל. וכגון, נצח ישראל פ"ג [מד"ה ויש לדקדק ואילך], שם פ"י [ד"ה וזה כי], גבורות ה' ר"פ לו [קלד.], שם פ"ס [רסד.], דרשת שבת הגדול [סוף קצד:], נר מצוה [ט.], ח"א לסנהדרין לח. [ג, קמח:], שם קב. [ג, רלז.], ועוד. וברוב מקומות אלו ביאר שאין הרבוי סותר לאחדותו. אמנם כאן מבאר יותר, שלא רק שאין הרבוי סותר להתחלה אחת, אלא שהרבוי הוא ראיה להתחלה אחת, וכמו שיתבאר בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:6)

לשונו בנצח ישראל פ"ג [ד"ה ויש לדקדק]: "שהיו הראשונים טועים אחר העבודה זרה מחמת שהיו אומרים כי ההתחלה אי אפשר שתהיה אחת, שאם היה ההתחלה אחת איך יבוא מזה רבוי בעולם. וכבר הסכימו על זה איזה חוקרים בחכמתם כי מן דבר שהוא אחד, לא יבוא רק אחד. כי הרבוי, אשר יש בו דברים מחולקים, איך יושפע זה, מדבר שהוא אחד, דברים שהם מתחלפים. כמו שאי אפשר שיושפע מן האש דבר שהוא חלופו, רק האש פועל חמימות, והמים פועלים קרירות, ולא תמצא שיהיה דבר אחד פועל שני דברים מתחלפים, כך אי אפשר שיבואו דברים מתחלפים מן אשר הוא אחד. לפיכך גזרו בדעתם שההתחלות הם רבות, וכפי רבוי ההתחלות יבואו רבוי הנמצאים בעולם. וקושיא זאת הגדילו מאוד, עד שקצת חוקרים התירו ספק זה באמרם כי מן ההתחלה שהיא אחת יושפע מאיתו שכל אחד, והשכל הזה משיג עצמו ומשיג עילתו, ובמה שמשיג עילתו הושפע ממנו גלגל, וזהו התחלת הרבוי. והאריכו בדברים אלו. והם בעצמם סתרו הנחה זאת ודמיון זה, וסוף סוף נשארו במבוכה עם קבלתם שהוא יתברך אחד, ואין זולתו, איך יושפע ממנו הרבוי. וכבר מצאתי לאיזה אנשים שקבלו דעתם במה שאמרו ברבוי ההשתלשלות, והמשיכו על זה דברי תורה. ואומר אני כי הנמשך אחר זה הוא חטא גדול מאוד מאוד, כי שולל מאתו יתברך בריאת כל העולם, ויאמר שהעולם הזה נברא על ידי אמצעיים. חס ושלום לומר כך או להרהר כך, שאם כך שברא העולם על ידי אמצעיים, אם כן כבודו מסולקת מן העולם הזה חס ושלום, ונתן אותו לאמצעיים. כי איך אפשר לומר כי ברא אותו על ידי אמצעיים, ויהיה מנהיג אותו הוא יתברך בעצמו. דבר זה לא יקבל השכל, ואין לך דמיון עבודה זרה יותר מזה. חי ה' אשר עשה לנו הנפש, כי המדבר והפונה אל דברים אלו הוא מתחייב בנפשו, וראוי לאבד ולסלק דעתו מן העולם". וז"ל בנר מצוה [ט.]: "עם שהוא יתברך אחד, יש בכוחו הכל. לכך מה שהיו אומרים שאי אפשר שיהיה הוא יתברך אחד בעולמו, כי אם כן לא היה נברא ממנו רק אחד. כי תמיד מתחייב ונברא מן הפועל דבר שהוא מתיחס אל הפועל. כי מתחייב מן האש שהוא חם. וכן הקרירות מתחייב מן הפועל שהוא קר. וכל כל הפעולות הבאות מן הפועלים, כל אחת היא מתיחסת אל הפועל. ולכך גזרו ואמרו מן הפועל שהוא אחד, לא יבוא ממנו ג"כ רק פעולה אחת. וכאשר נראה לפנינו ריבוי פעולות מתחלפות בעולם, דבר זה מורה על התחלות מתחלפות". ובגבורות ה' פ"ס [רסד.] כתב: "שהם [האפיקורסים] אומרים, כי מן האחד לא יבוא ריבוי, רק מכח אחד יבוא דבר אחד בלבד. ולפיכך כאשר יראה הריבוי בעולם, וכבר הוחלט להם כי מן האחד הגמור לא יבוא הריבוי, אמרו שהתחלות הם יותר מאחד, כמו שמבואר בדבריהם... כי הם אמרו כי מן האחד לא יבואו פעולות הפכים". ושם בר"פ לו [קלד.] כתב: "לא נאמר כי אחר שהוא אחד פעולותיו אחדים. כי האש שיש בו טבע אחד, אינו פועל רק פעולה אחת - לחמם. והמים שיש בהם טבע אחד, אין פעולתם רק לקרר... שאמרו [איכה ג, לח] 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב', כלומר מן אחד לא יבוא דברים מחולקים". ובדרשת שבת הגדול [סוף קצד:] כתב: "וידוע כי הפועל שהוא אחד, יבוא ממנו פעולה אחת. ודבר זה הסכימו עליו הכל... ולפיכך היו אומרים כמו שהעולם אינו אחד, כך הפועלים הם יותר מאחד. כי לעולם מפועל אחד יבוא פעולה אחת. וכאשר הפעולה אחת ג"כ הפועל אחד, כי הפעולה מתייחסת ודומה אל הפועל. ודבר זה הסכימו עליו הכל... איך יבוא ריבוי מן הפועל שהוא אחד". וכ"ה בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמח:]. ובמורה נבוכים, חלק ב, פרק כב, כתב: "הנחה מוסמכת מאריסטו ומכל מי שנתפלסף, כי הדבר הפשוט לא יתכן שיתחייב ממנו כי אם פשוט אחד, ואם היה הדבר מורכב, יתחייבו ממנו דברים כמספר מה שיש בו מן הפשוטים אשר הורכב מהן. המשל בכך, האש אשר בה הרכבת שתי איכיות החם והיבש, מתחייב ממנה שתחם בחומה, ותיבש ביבשותה... ועל פי הנחה זו אמר אריסטו שאין מתחייב מה' חיוב ראשוני, כי אם שכל אחד פשוט, לא יותר". ושם בפרק ד כתב: "כבר הוכח שאין ה'... עושה את הדברים באופן ישיר. שכשם שהוא שורף באמצעות האש, והאש תנוע באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל ינוע באמצעות שכל נבדל. ויהיו השכלים הם המלאכים המקוקבים אשר באמצעותם ינועו הגלגלים. וכיון שהנבדלים לא יתכן בהם מנין... נתחייב לפי זה לדעתו [לאריסטו] שיהא האלוה יתעלה הוא אשר המציא השכל הראשון, אשר אותו השכל מניע הגלגל הראשון". ושם בהערותיו של הרב קאפח [פ"ד הערה 28] הביא את דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל", ובפכ"ב הערה 1 הביא גם את רשב"ג במקור חיים פ"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:7)

פירוש - כאשר הרבוי מתאחד ליחידה אחת [וכמו מספר שבעים וכפי שיבואר], ואז הוא דומה לאחד. וכן כתב בנר מצוה [ט:], וז"ל: "הפך זה [מדעת החוקרים], כי מורה ריבוי הפעולות על התחלה אחת". ובגבורות ה' פ"ס [רסד.] כתב כן לגבי הפכים, וכלשונו: "שהם [האפיקורסים] אומרים כי מן האחד לא יבוא ריבוי, רק מכח אחד יבוא דבר אחד בלבד... [אך האמת היא] הפך הדבר מה שחשבו, כי הם אמרו כי מן האחד לא יבואו פעולות הפכים, הדבר הוא הפך זה, כי מפני שהוא אחד הוא הכל, שהרי אין זולתו, ולפיכך מאיתו באו ההפכים... כי ההפכים הם ג"כ הכל, בעבור שלא ימצא עוד חלק, ועל ידי הפכים יש הכל". וכן הוא בח"א לר"ה כא: [א, קכב:]. וראה הערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:8)

פירוש - אם מספר הרבוי היה שבע, ולא שבעים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:9)

ולא רבוי שמתאחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:10)

יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בנצח ישראל פ"ה [ד"ה ז' שנים] כתב: "כי מספר שבע הוא רבוי... וכמו 'בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו'. וכן [משלי כד, טז] 'כי שבע יפול צדיק וקם', וכן הרבה. הרי כי מספר הרבוי הוא שבע". וכן הוא שם פי"ד [ד"ה ומה שהם], ושם פל"ב [ד"ה ובמוצאי שביעית]. ובגו"א במדבר פכ"ג אות ג כתב: "כי השבע כולל כל החלקים, כי זה המספר נאמר על רבוי החלקים, כמו 'בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך'". ובנתיב העבודה פ"א [א, עח.] כתב: "וכבר התבאר בכל מקום, כי שבעה יש בהם הריבוי, שכל מקום שרוצה להזכיר ריבוי - מזכיר שבעה, כמו 'שבע יפול צדיק וקם'". וכן כתב באור חדש [עד:], גבורות ה' פמ"ז [קפד:], ודר"ח פ"ו מ"ט [שט:]. וראה למעלה בהקדמה הערה 92.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:11)

"מספר כללי" הוא מספר של עשרות. ובגו"א פכ"ג אות ג [ד"ה ולפיכך] כתב: "ומספר השבעים הם כמו שבע, שתוך מספר הכלל מספר הפרטי". ובנצח ישראל פ"ז [ד"ה ותדקדק על] כתב: "כי אין חילוק בין שמונה ושמונים, רק שזה מספר כללי, וזה מספר פרטי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:12)

ומדבריו כאן מבואר שמספר שבע הוא מספר פרטי. אמנם בגבורות ה' פל"ח [קמג.] כתב: "יש שני פסחים; פסח ראשון לצבור, ופסח שני ליחיד. דהיינו יחיד נדחה לפסח שני, ואין רבים נדחים [פסחים סו:]... ומי שלא עשה פסח ראשון, יעשה פסח שני בחדש השני [במדבר ט, יא]. והוא מורה על העבודה של יחידים, שהוא בא בחדש השני. ואינו רק יום אחד, יום פרטי בלבד. אבל חג המצות הוא שבעה, מספר כללי. כי העבודה הראשונה מצד האומה הכללית, אשר הנקרא 'אלהי ישראל'. ופסח שני מצד הפרטי, ולכך הוא יום אחד". הרי שביאר שמספר שבע הוא מספר כללי, התואם חאומה כללית. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:13)

והנה כאן ביאר שיש לחלק בין שבע לשבעים, כי שבע הוא מספר שאינו מתאחד, ואילו שבעים הוא מספר מתאחד. אמנם בנצח ישראל פל"ב [ד"ה ומפני זה] כתב: "היו מקריבים בשבעת ימי סוכות... שבעים פרים כנגד האומות [סוכה נה:], כי אין באומות אחדות רק רבוי, לכך בהם הקרבת ע' פרים בז' ימי סוכות. כי שבעה ושבעים דומים ושוים". וראה לעיל פ"א הערה 60. אמנם נראה שמה שכתב כאן שמספר שבעים הוא "רבוי שהוא מתאחד", אין כוונתו שבמספר שבעים חסר קצת ב"רבוי" [כי הוא מורה גם על אחדות], אלא אדרבה, הרבוי של שבעים עולה על הרבוי של שבע, כי ברבוי של שבעים יש גם רבוי של כללים, והרבוי של כללים מרובה הוא על פני הרבוי של פרטים. ו"רבוי שהוא מתאחד" פירושו שה"רבוי" הוא שם עצם, וה"מתאחד" הוא שם תואר לרבוי, ולא שה"מתאחד" חולק מקום לעצמו. באופן שיש רבוי שאין בו אלא צירוף פרטים [שבע], ויש רבוי גדול יותר שיש בו צירוף של כללים [שבעים], וה"מתאחד" של שבעים מוסיף ברבוי, ולא מפחית הימנו. ולכך מובנים דבריו בנצח ישראל פל"ב, ששם מדובר ברבוי גרידא, ובזה כתב שאין הבדל בין שבע לשבעים, ששניהם מורים על הרבוי. ואילו בדבריו כאן איירי ברבוי ע"ג רבוי; רבוי כללי ע"ג רבוי פרטי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:14)

אודות שהרבוי היוצא מהקב"ה הוא רבוי מתאחד, כן האריך בנצח ישראל פ"י [ד"ה וזה כי], ובדרשת שבת הגדול [קצז:]. וראה הערה 7. אמנם הנקודה שכתב כאן, שישנו הכרח שהדברים הבאים מהקב"ה יהו שבעים, לא מצאתיו בשאר ספריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:15)

הבאה משער החמישים, וכמבואר למעלה פכ"ה הערה 59, ופכ"ז הערה 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:16)

בגבורות ה' פ"ס [רסט:] ביאר את ענינם של ארבע הכוסות של ליל הסדר, וכתב: "לפיכך הם ארבע כוסות, כי הגאולה היא באה מעולם העליון לעולם הזה, שהוא עולם הרבוי. וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעוה"ז, יש בו ריבוי מחולק לארבע, כי מספר זה הוא מספר הריבוי, שהוא נגד ארבע צדדין המחולקים... וסוד הזה מבואר בתורה [בראשית ב, י] 'ונהר יוצא מעדן להשקות וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים', שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל, כמו נהר שהוא יוצא מעדן... כשהוא בא אל עולם הטבע, הוא עולם הריבוי, יפרד לארבעה ראשים. כי זהו נגד הפירוד והרבוי שהוא בעולם הרבוי. ולפיכך הגאולה שבאה מעולם העליון הנבדל, היה מתפרד לארבעה ראשים, הם ארבע לשונות של גאולה. ודבר זה הם ארבע כוסות". [וראה אודות יסוד זה בגו"א בראשית פכ"ג סוף אות ד, שם שמות פ"כ הערה 10, שם פכ"ה הערה 97, דר"ח פ"ה מט"ז (רנו:), ובח"א לר"ה כג. (א, קכג:)]. ואילו כאן ביאר שדבר המגיע מעולם העליון לעוה"ז מתחלק לשבעים, ולא לארבע. ויל"ע בזה. והנראה, שכאן איירי בדיבור הבא ישירות מהקב"ה, והואיל וענינו של דיבור הוא גלוי והוצאה לחוץ [ראה לעיל פט"ו הערה 38, ופ"ל הערה 42], לכך אין הגלוי נגמר אלא עד שיגיע לשבעים. וצרף לכאן דבריו בגו"א דברים פ"א אות יח ש"באר היטב" [דברים כז, ח] בגלגולו הוא שבעים; ה' [5], ה"י [15], הי"ט [24], היט"ב [26]. הרי שהגלוי מגיע לברירותו במספר שבעים. אך בדברים שאינם של דיבור המגיעים מעולם העליון [כמו גאולה, ונהרות עדן], שם אופן הגלוי הוא בארבע, וכפי שהתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:17)

את חלוקת הקולות שהיתה בהר סיני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:18)

דוגמה לדבר; נאמר [בראשית כו, ה] "עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'", ופירש רש"י שם "כשניסיתי אותו". וביאר הגו"א שם אות ד: "דזה משמע 'לקול', כלומר שלא יהרהר אחר דבריו, רק שהוא ישמע לקול, ואע"ג שאינו מבין הדבור, והוא אצלו כמו קול שאין בו דבור". וזהו שנאמר [דברים ד, יב] "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:19)

תנחומא וילך אות ב: "אין חכמה אלא תורה". ובדר"ח פ"ג מ"ט [קלא.] כתב: "והחכמה היא התורה בפרט". ובח"א לר"ה טז. [א, קה.] כתב: "החיטים מחכימים [סנהדרין ע:]... ומזה הטעם מקריבים שתי הלחם בעצרת [ר"ה טז.], שבו ניתנה תורה [פסחים סח:], והיא החכמה". ולמעלה פ"י [ד"ה ואחר כך] כתב: "אין ראוי שיקרא מי שהוא 'חכם', וידע בדברים הגשמיים, כמו שאין נקרא 'חכם' מי שהוא חכם במלאכת הרצענות, אף שהיא חכמה גם כן. ולכך דוקא החכם המעיין בענין הקדושה, וזה נקרא חכמה... כי הדברים הקדושים הם דברי חכמה". וכן כתב שם בפי"א [ד"ה הענין השני], ובדר"ח פ"ה מכ"ב [ערה.]. וראה למעלה פ"ז הערה 10, פ"ח הערה 28, ופכ"ה הערה 69.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:20)

פירוש - "הדבר שיש לו מקום הוא מוגבל, שזה ענין המקום אשר הוא מקיף ומגביל אשר הוא מקום לו... שהמקום יגביל את אשר בתוכו" [לשונו בדר"ח פ"ג מ"ג (קכא.)]. ורוממות התורה מפקיעה ממנה הגבלה מעין זו. ובנתיב הענוה פ"ח [ב, יח:] הביא את דברי הגמרא [תענית ז.] שדברי תורה נמשלו למים, "מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". וכתב לבאר שם: "כי כל פשוט לא יוגדר ולא יוגבל... וזה שהביא משל מהמים, שמניחין מקום גבוה, והולכים למקום נמוך. כלומר כי המים אינם מוגבלים, כמו שהוא העפר, אבל הם מתפשטים, ואין המים מוגבלים. ולפיכך אין עמידה להם על המקום הגבוה, שהוא נבדל ומיוחד בעצמו. כמו שתראה שהמים מניחים מקום שהוא מוגבל, והולכים למקום שאינו מוגבל. וכך השכל שאינו מוגבל, אבל הוא שכל פשוט, מניח הגס רוח שהוא מוגבל. כי גס רוח מגביל עצמו בחשיבות מיוחד ומוגבל, לכך אינו נמצא אצלו התורה, כמו שלא ימצאו המים על הר גבוה, שהוא מיוחד לעצמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:21)

אמנם לא ביאר מדוע היה הקול אחד, שהיה בלתי ניתן להבנה. אך בגו"א פרשת יתרו ביאר הדבר בהקשר אחר. כי רש"י שמות כ, א כתב על עשרת הדברות "מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן". וכתב שם הגו"א אות ג בזה"ל: "ואע"ג שלא הבינו בדבור זה כלום, אמרם בדבור אחד... הוא מורה על המעלה הגדולה של תורה. שהדבר הזה נראה ונודע, שכל עוד שיתרחק הדבר מלמעלה ויבוא לעולם התחתון - יתפרד ויתחלק, כי העולם העליון נקרא עולם האחדות. וכל שקרוב אל השם יתברך, הוא האחד האמת, הוא יותר באחדות. שעולם הזה השפל, הרחוק מאתו יתברך, הוא עולם הנפרד. והתורה ניתנה מפיו יתעלה, ואין דבר קרוב אל האחד רק התורה. ולפיכך ניתנה התורה מפיו בדבור אחד לגמרי, לפי שראוי אל התורה האחדות לפי מדריגת מעלתה. ולכך נאמרו העשרת דברות בדבור אחד. וזהו הפירוש האמתי כאשר תבין, והוא אמת". והובא למעלה פי"ג הערה 39, ולהלן פל"ד [ד"ה ועוד יש]. ואלו הם דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:22)

בא להורות ששלשת חלקי הגלוי [קול אחד, שבעה, ושבעים] מקבילים לחכמה בינה ודעת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:23)

שמעתי לבאר כוונתו, כי החכמה הוא הגלוי הראשוני מפיו יתברך, והיא נעלית לגמרי מתפיסת אדם [כמבואר בהערה 21], ועל כך נאמר "החכמה מאין תמצא". וראה דברי רש"י [שמות לא, ג] שכתב "חכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד. תבונה - מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד". וכן הוא בדר"ח פ"ג מי"ז [קנד:]. ולכך הגלוי הראשוני הוא בקול אחד בלבד, כי ההתחלה היא לעולם אחת [כמבואר בנצח ישראל פי"ט הערה 67]. והתחלה זו מתייחסת לששה קצוות, כי עד לשם נמשך הגלוי הראשוני, בבחינת ששת ימי המעשה. אך משם ואילך יש מהלך שני [בבחינת שבת], וכפי שיתבאר בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:24)

במדרש לא הובא פסוק זה, אך זהו המשך הפסוק של "החכמה מאין תמצא". ולהבנת המהר"ל, זהו המקביל להתחלקות הקול לשבעה קולות. ושמעתי לבאר כוונתו, כי הגלוי השני הוא בבחינת בינה, שמבין דבר מתוך דבר. וכפי שכתב בדר"ח פ"ג מי"ז [קנד:]: "ההפרש בין חכם לנבון; כי החכם הוא בעל סברא שעומד על הדבר שהוא לפניו. והנבון הוא כמו המפולפל שמוציא דבר מתוך דבר". ובכל מספר שבע נמצא החבור של הקודש אל הגשמי, וכמבואר לעיל פכ"ז הערה 50. הרי שמספר שבע מורה על הכפל. וצרף לכאן דבריו בגו"א דברים פ"ה אות ג [ד"ה ויש] אודות שכל עניני שבת הם כפולים; לחמה כפול, קרבנה כפול, וכיו"ב, משום ש"כל זה רמז כי השבת כפול בעולם הזה ובעולם הבא" [לשונו שם]. וכן הוא להלן ס"פ מד. ותפיסה זו קרובה יותר לאדם, אך עדיין אין בה אחיזה גמורה [יבואר בהערה הבאה], ועל כך נאמר "ואיזה מקום בינה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:25)

שזהו הפירוט של כל החלקים, והוא בבחינת דעת. וכלשונו בדר"ח פ"ג מי"ז [קנד:]: "נקרא דעת דהיינו השגת הדברים בהבדל שלהם. אבל החכמה אינו רק השגה מה שמשיג... אף כי אינו משיג הדבר מצד אמתתו ובהבדל שלו... כי הדעת הוא שמבדיל בין דבר לדבר, שיודע אמתת הדברים בהבדל שלהם". וראה למעלה פ"י הערה 49, ופי"ז הערה 42.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:26)

ושמעתי ממו"ר שליט"א לבאר, שאע"פ שמספר שמונה מורה על בינה [דר"ח פ"ה מט"ז (רנו:)], אך גדר השמונה הוא אחד הרוכב על שבעה ["אז"], וממקום בינה משתלשל עולם השבעה. וכמו שכתב בדר"ח שם: "כי המספר הזה [שמונה] הוא מקום בינה, שמשם נברא ונמצא העולם, כמו שידוע לנבונים". והששה קצוות הם ההתפשטות לקראת השבע, ורק בשבע נמצא מהות הדבר שהיא היכל הקודש באמצע. באופן, שמהבינה יוצאת התפשטות שמגיעה לצורתה במספר שבע, כאשר השבע הוא מהדורא תנינא של מקום הבינה. [וכמו שלאה היא מלכות דבינה (קהלת יעקב ערך לאה), וילדה ששה בנים, והשביעי היתה בת, כמותה]. ושם [במספר שבע] מציאות זו חולקת כביכול מקום לעצמה, ולכך יש בה הכפלה של עשר, כמו ששבעים אומות נובעות משבעת ימי בראשית [למעלה פ"א (ד"ה ומפני כי)]. וזהו סדר ההשתלשלות של גלוי התורה בעולם. וסוד ה' ליראיו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:27)

"לנגיד" - למלך [ראה רד"ק ספר השרשים, שורש נגד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:28)

"עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:29)

"לו - לדבור" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:30)

"שהיה בו ממש, ונראה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:31)

ואין דבר קרוב לה' כמו התורה, וכמבואר בהערה 21.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:32)

לשונו למעלה בהקדמה [ד"ה וכאשר ראה]: "וזכר [דוד המלך] ששה דברים ["תורת ה'", "עדות ה'" (תהלים יט, ח), "פקודי ה'", "מצות ה'" (שם פסוק ט), "יראת ה'" "משפטי ה'" (שם פסוק י)], לומר כי התורה מצורפת אל השם יתברך, שנקראת "תורת ה'", "עדות ה'", וכן כולם. לומר כי על ידי התורה קונה האדם דבקות בו יתברך. ומפני שבא לומר שהדבקות הזה הוא דבקות גמור, לא דבקות בצד מה, כמו מי שהוא בעל מדות, על ידי המדות קונה דבקות בו יתברך, ואינו קונה רק הדבקות בצד מה, כפי המדה אשר דבק בה. אבל על ידי התורה דבק בו יתברך לגמרי בכל צד. ומפני שהצדדין המחולקים הם ששה, והם; ימין ושמאל, פנים ואחור, מעלה ומטה, וכנגד זה זכר ששה שמות, שהוא דבק בו יתברך בכל צד, ואינו נוטה מן השם יתברך לשום צד, לא לימין ולא לשמאל, ולא לשום צד". וראה שם הערה 91, כי הוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:33)

ונאמר [דברים ד, ד] "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". וכן נאמר [תהלים לו, י] "כי עמך מקור חיים וגו'". ובדר"ח פ"ו מ"ח [שז.] כתב: "כי הוא יתברך אחד בלבד ואין זולתו, ולפיכך המציאות והחיים שיש לאדם ולכל הנמצאים מפני שהוא יתברך אלקים חיים נותן חיים לדבקים בו. ואין לנמצאים מצד עצמם דבר כי אם מה שמשפיע להם השם יתברך, ובזה הש"י אחד ואין זולתו. וזה שאמר [תהלים לו, י] 'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'... ודבר זה מצד הדביקות שהם דביקים בו יתברך... ולפיכך אצל הדביקות נזכר חיים, שנאמר [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים'... וידוע כי האילן והענפים כאשר דביקים בעיקר יש להם חיים מן העיקר, ואם נבדל הגוף מן העיקר מיד אין לו חיים". וכן כתב בגבורות ה' פל"ו [קלז.], וז"ל: "כי זהו ענין הקרבן, שמביא אל השי"ת... ועל ידי זה לא יבוא עליהם המיתה, כי אחר שהם דבוקים בו יתברך, אין אחד מאבד את שלו". וכן כתב בגבורות ה' פ"ח [מז.], וז"ל: "הקרבן הוא מדבק ישראל אל השם יתברך, ואז נאמר [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום', שהם ג"כ יהיו נצחיים כמו שהוא יתברך נצחי". ויסוד זה נתבאר למעלה בהקדמה הערות 53, 101, פ"ט הערה 18, פ"י הערה 58, ופכ"ו הערה 18.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:34)

באבות פ"א מי"ג איתא "ודאשתמש בתגא חלף", וביאר שם בדר"ח [מט:]: "והטעם שהוא חייב מיתה, כי האדם שהוא בעל גוף וחומר, ואין ראוי שיתחבר אל הדבר שהוא קדוש ונבדל מן האדם, והוא חלק שמים. כמו שתמצא כי כאשר מתחבר האדם אל העליונים אשר אינם עם הגוף, יבוא לו המיתה. כמו שאמר [שופטים יג, כב] 'אלקים ראינו נמות'. כי אין לאדם גשמי מציאות עם הנבדלים. וכך כאשר האדם הוא מתחבר להיות נהנה מדבר שהוא חלק שמים חייב מיתה... שהתורה היא שכלית ונבדלת מן האדם שהוא בעל חומר, ואין לאדם בעל חומר מציאות עם התורה... ודבר זה גורם שהנהנה מן התורה הוא השכל הנבדל, חייב מיתה". והובא למעלה פי"ג הערה 43. ומעין זה הוא בגו"א שמות פ"ל אות טז. וראה הערות 37, 46.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:35)

לשונו בדר"ח פ"ו מ"ג [רפו:]: "בודאי התורה היא סם חיים למימינים, וסמא דמותא למשמאילים בה. וכדאמרינן במסכת שבת בפרק רבי עקיבא [פח:]... כי התורה יש בה דבר זה, שכשם שהנגיד, המקרב אליו ועושה רצונו, הנגיד מגביהו ומרומם אותו. והפך זה, לפי גדולתו של הנגיד, אם עובר אדם רצונו, הנגיד משפילו ומורידו. וכך הם דברי תורה, לפי מעלתן ומדריגתן, אם אינו נוהג עמהם כאשר ראוי, יש עליו עונש ושפלות. ומפני כי הר סיני היה מוכן שממנו ירדו דברי תורה לעולם, וכן הוא מוכן שיצא לעולם גזירה זאת, והיא בת קול שאומרת [אבות פ"ו מ"ג] 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', כי למשמאילין בה סמא דמותא. וזה שאמרו שם [שבת פט:] ג"כ נקרא 'הר חורב', שממנו בא החורבן לאומות העולם. והיינו מפני שהאומות מרוחקים מן התורה, וזהו מדת התורה למשמאילין בה סמא דמותא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:36)

במדרש הנ"ל [ילקו"ש ח"ב רמז תתקכא].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:37)

כמבואר למעלה פכ"ו [ד"ה הנה נתנו], וז"ל: "כי הים והירדן הם חמריים... ולפיכך אין להם קיום ועמידה עם השם יתברך, שהוא קדוש נבדל מן החמרי". ואודות שאין קיום לחומרי במחיצת הקב"ה, הנה דוגמה לדבר מה שאמרו [נדרים ז:] "כל מקום שהזכרת השם מצויה, שם עניות מצויה". וכתב שם בח"א [ב, א.] לבאר: "כי עם שמו יתברך לא יוכלו הנמצאים המורכבים לעמוד, שאינם פשוטים. שכן כאשר בקע משה הים, בקע את הים בשמו [ראה גו"א שמות פ"ב הערה 85]. וכתיב [תהלים קיד, ג] 'הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור'... כי עם שמו אינם יכולים הנמצאים כמו אלו לעמוד. וכיון שאין הנמצאים יכולים לעמוד, לכך כאשר הזכרת ש"ש מצויה שם העניות מצויה". ולהלן פל"ט [ד"ה ופירוש זה] כתב אודות גמרא זו [שהעניות מצויה במקום הזכרת ה']: "כי הדברים אשר הם שייכים לעולם הגשמי הם בורחים ומתרחקים מן הדברים העליונים הנבדלים. ולכך נתנה תורה במדבר, ששם הכל חרב, ולא נמצא דבר במדבר, רק היא עניה וחסירה מכל". וראה למעלה פכ"ד הערה 47, ובסמוך הערה 46.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:38)

שעל פי זה ביאר בכמה מקומות את מאמרם [יבמות סא.] "אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם". ולדוגמה, בגו"א במדבר פל"א אות יח כתב: "ואין הגוים קרויין אדם. דע, כי ההבדל שיש בין בעלי חיים ובין האדם, כי הבעלי חיים הם חומרים, והאדם - שיש בו נפש נבדלת - אינו חומרי כמו הבעלי חיים, ודבר זה מבואר. ועל זה אמרו [יבמות סא.] 'אתם קרוים אדם, ואין האומות קרוים אדם'. כי האומות, אף על גב שהם אדם, מכל מקום נפשם אינה נבדלת, רק מוטבע בחומר... מן המדות הטובות שיש לישראל, שהם גדורים בעריות, ועל האומות מעיד הכתוב כי הם פרוצים בעריות. שכל זה ראיה כי ישראל קדושים, נבדלים ביותר מן החומרי מכל האומות. וזה שאמרו 'אתם קרוים אדם, ואין האומות קרוים אדם', שההבדל שיש בין הבעל חיים והאדם נמצא בכם ביותר. ואין האומות אדם, לפי שנפשם מוטבעת בחומר, משתתף לבעלי חיים החומריים. ודבר מבואר הוא זה". ובנצח ישראל פי"ד [ד"ה אך אם] כתב: "וזה כאשר ישראל מיוחדים ונבדלים מכל האומות, אשר הם במדרגה החומרית, וישראל במדריגת הצורה. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כמו שאמרו חז"ל [יבמות סא.] 'אתם קרויין אדם, ואין האומות קרויין אדם'. כאילו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים הבלתי מדברים. וזה כי האדם נבדל מן הבעלי חיים במה שאין האדם חומרי גשמי כמו שאר בעלי חיים, והאדם הוא שכלי. וכך מדריגת ישראל, שהם נבדלים מן החומר, ואינם מוטבעים בחומר. וכאילו אצל ישראל בטל החומר אצל הנפש, ואין החומר רק נושא שעליו רוכב הנפש, ובטל החומר הזה אצל רוכבו, כמו שבטל וטפל החמור אצל מי שרוכב עליו. וכך ענין ישראל כאשר עושים רצונו של מקום, ואז הם צורה נבדלת בלבד. ואילו אצל האומות הוא ההיפך, כאילו היה הנפש בטל אצל הגוף, וכאילו היה כולו גוף וחומר בלבד... והתבאר לך שיש בישראל כאילו היה החומר בטל אצל הנפש... וכאשר אתה עומד על ענין זה תדע, כי יש לישראל משפט הצורה הנבדלת, ולאומות משפט החומר". ובגבורות ה' פמ"ד [קסז.] כתב: "'אתם קרוים אדם וכו". וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מ"מ יש חילוק, כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים, במה שהאדם הוא שכלי, ושאר בע"ח הם בלתי שכלי. כך יש בין האומות ג"כ הבדל; שיש אומה נוטה אל החומר יותר... [ואילו ישראל] הם נבדלים מן החומר... וכמו שתמצא בעלי חיים והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בע"ח, כמו הקוף שהוא אמצעי... בין האדם ובין שאר בע"ח... כך יש אדם, ואינו אדם בשלימות. ולכך אמר אשר הוא אדם בשלימות, אשר אינו נוטה לחומרי יותר מדאי - הם ישראל, בעבור שיש בהם הצורה השלימה מבלי נטיה חומרית. והרי אצל האומות בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה. וכל דבר שיש עיקר ועימו טפל, הטפל בטל אצל העיקר. ואצל ישראל הוא הפך זה, כי הצורה עיקר והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר". וראה עוד בדר"ח פ"ב מ"ה [עח.] שכתב: "ישראל נקראים אדם... כי לפי שאינם בעלי עבות החומר, ולכך נקראים 'אדם', שהאדם... אין לו חומר הבהמה, כך הם ישראל, שהם עוד יותר נבדלים מן החומר, לכך ראוים שיקראו 'אדם' בשביל זה". ובנר מצוה [י:] כתב: "ואין האומות קרויים אדם... כי הצלם האלקי לא נתן רק לישראל, ולא לאומות". וראה עוד למעלה פ"א הערה 88, דר"ח פ"ג מי"ד [קמו.], ובנצח ישראל פי"א [ד"ה ועל אלו]. ולמעלה פי"ב [ד"ה ויקבל טוב] כתב: "ישראל הם קדושים נבדלים מפחיתות החמרי שיש לאומות. ודבר זה התבאר גם כן במקומות הרבה, עד שהוא ידוע מאד, כי מדרגת ישראל שאין להם פחיתות החומר, כמו שיש לאומות העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:39)

כי השמיעה גופא היא חבור בין המשמיע לבין השומע, וכמבואר להלן [ד"ה ושני דברים], ושם הערה 62. ולכך עצם שמיעת קול דברי אלקים מוסיף חיים. וכן אומר הנביא [ישעיה נה, ג] "שמעו ותחי נפשכם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:40)

כמבואר בהערה 33. אוזן מלים תבחן. כי לשון הפסוק המתאר את מעמד הר סיני הוא [דברים ה, כג] "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי". ו"בשר" מורה על החומריות [נתיב הענוה פ"ג (ב, ח:)], ולכך התמיה היא "כי מי כל בשר" בעל החומריות, אשר שמע קול אלקים חיים, ומכל מקום "ויחי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:41)

מעין החילוק שבין דיבור לאמירה, וכפי שביאר פעמים הרבה בספר גור אריה. וכגון, בגו"א שמות פי"ט אות ו כתב: "כל דבור יש בו שני ענינים; האחד, הוא חתוך הקול והאותיות, והוא נקרא 'דבור', וזהו קשה. והשני, הוא הענין הנאמר באותו דבור מן חבור האותיות והתיבות, והוא נקרא 'אמירה', והוא רך. כי כבר נתבאר... הדבור קשה, לפי שחתוך האותיות והוצאת הדבור בעצמו הוא בכח וקושי, וזה לא שייך באמירה ["מפני שאין באמירה חיתוך הלשון... והאמירה נעשית מעצמה על ידי צירוף וחיבור האותיות" (לשונו בגו"א ויקרא פ"י אות כ)]. ולפיכך בכל מקום שנאמר לשון 'ויאמר' הכונה שאמר לו ענין הנאמר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:42)

לא מצאתיו שם, אך נמצא להלן פמ"ג [ד"ה ומה שאמר], שכתב: "כי לא היה קול גשמי [במתן תורה]... רק קול רוחני". ועיי"ש שבזה מיישב שאלת הראב"ע. וכנראה שכוונתו כאן להורות לפרק מאוחר לפרק זה, ולאו דוקא לפרק הבא הסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:43)

כפי שכתב בנצח ישראל פי"ד [ד"ה וזה שאמר]: "כי אין ספק כי השפלות מורה על החומריות, שהחומר הוא שפל". ובח"א לקידושין סט. [ב, קמז:] כתב: "א"י גבוהה מכל הארצות... כי א"י קדושה מכל הארצות... ודבר שהוא קדוש - עליון הוא. והחומרי הוא שפל... שכל הדברים אשר אין להם קדושה נקרא שפלים, והקדושים נקרא גבוהים". וראה למעלה פי"ב הערה 36. ובשבת יא. אמרו "כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת, לסוף חרבה". וכתב שם בח"א [א, ב:]: "פירוש, כי הדבר הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הדבר הגשמי. כי הגשמי פחות ושפל נגד הבלתי גשמי. וכאשר הוא מרומם הבית שהוא חול על הבלתי גשמי, דבר זה הפך הסדר, אשר ראוי שיהיה הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הגשמי. כי השפלות ראוי לגשמי, וההתעלות ראוי לבלתי גשמי. וכאשר דבר יוצא מן הסדר, דבר זה חורבנו ובטולו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:44)

כפי שהתבאר בהערה הקודמת שהנבדל מרומם ועליון. ובח"א לזבחים קיח. [ד, עב:] כתב: "כי דבר שהוא נבדל הוא מושל על אחרים וכוחו מוטל עליהם... שזכה יוסף בשביל מעלתו הנבדלת שהיה מלך על אחיו". בח"א לגיטין ז. [ב, צד:] כתב: "כאשר יש להם דמיון אל המלאכים הנבדלים ראוים אל הכתר. והפך זה אשר הם בעלי חומר, ומרוחקים מן הכתר, ועליהם נאמר 'שבו לכם פה עם החמור' [בראשית כב, ה], 'עם הדומה לחמור' [יבמות סב.], והם עבדים, לא מלאכים. ולעוה"ב, שיהיו נבדלים מן החומר לגמרי, נאמר עליהם [ברכות יז.] צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן". ובח"א לסנהדרין קה: [ג, רמו:] כתב: "הכתר מורה על מעלה נבדלת". ובח"א לשבועות ט. [ד, יא:] הוסיף שמיקומו של הכתר מורה על מהותו, וכלשונו: "כי הכתר נבדל מבעל הכתר, כאשר הכתר הוא על ראשו. ולכך ראוי הכתר למלך, שהרי המלך ג"כ הוא נבדל מן הכלל". וראה נתיב התשובה פ"ד הערה 26. וראה להלן פס"ג [ד"ה ואמר כי]. וראה למעלה פכ"ט הערה 57.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:45)

"גבי מתן תורה כתיב בספר תהלים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:46)

כמבואר בהערות 34, 37. ובב"ב [עד.] אמרו שהר סיני מוקף בעקרבים הגדולים כחמורים לבנים. וכתב לבאר בנצח ישראל פל"א [ד"ה וחזאי דהדרן] בזה"ל: "כל ענין זה שרוצה לומר כי מעלת הר סיני נבדל מן האדם לגמרי. ולכך אמר 'דהדרן ליה עקרבי', כי העקרב הוא הממית, כמו שאמרו [אבות פ"ב, מ"י] עקיצתן עקיצת עקרב. ודבר זה כי ההעדר הוא שמפסיק בין האדם ובין הר סיני, כי מעלת הר סיני כאשר יבחן מעלתו הוא כל כך גדול, והוא נבדל מן האדם, עד שאין שם מגיע מעלת האדם, ושם יקבל האדם העדר, לפי רוממות ומעלת הר סיני. ולפיכך קאמר 'דהדרן עקרבי להר סיני', והוא ההעדר הגמור, כי ההעדר מפסיק בין האדם ובין הר סיני, עד שלא יכול לבוא שם האדם. וקאמר שהיו גדולות כמו חמרי. פירוש, מצאנו שני דברים הנושכים; האחד - הוא עקרב, כמו שאמרו 'עקיצתן עקיצת עקרב', והעקרב הוא נושך וממית בודאי. ומכל מקום אינו רק עוקץ אחד, ואינו מכלה הגוף וממית. והחמור הוא נושך ומשבר הגוף, כמו שאמר רבי עקיבא [פסחים מט:] כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור... שנושך ומשבר עצמות. והיינו דקאמר שהיה סביב הר סיני עקרבא כמו חמרתא, לומר שההעדר בין סיני ובין האדם העדר מוחלט, עד שלא יגיע שם האדם, ומגיע לאדם העדר גמור כאשר רוצה להגיע שם. לכך נתן לו שני תארים; עקרבים - שממיתין האדם, וגם הם מסלקים גוף האדם, ודבר זה העדר גמור, גוף ונפש. כי כאשר יבחן מדריגת הר סיני, יש לאדם במדריגה עליונה זאת של הר סיני העדר גמור, גוף ונפש, עד שאין לאדם שם מציאות כלל, רק העדר מוחלט. ואילו אמר 'עקרבים', אין העקרב פועל בגוף, רק עקיצתו בלתי נראה בגוף. אבל העקרב הזה היה כמו חמור, שהוא נושך וממית ומכלה את הגוף גם כן". והם הם הדברים המתבארים כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:47)

והרי כך היה במעמד הר סיני, שנאמר [דברים ה, ד] "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש". ופירש רש"י שם: "כך אמר משה, אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח. הרי הלוקח עצמו מדבר עמכם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:48)

ראה רמב"ן דברים לד, י שהשוה בין "פנים בפנים" שנאמר לגבי משה [שם], לבין "פנים אל פנים" שהיה במתן תורה לכל ישראל, והסיק מתוך כך "שכל נבואתיו של משה כיום מתן תורה" [לשונו שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:49)

ספרא ויקרא א, א "תלמוד לומר 'ונועדתי לך', לך היתה יעידה, ולא היתה יעידה לכלל ישראל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:50)

באבות פ"ג מי"ד אמרו "חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה". ובדר"ח שם [קמו.] כתב: "ואמר עוד חבה יתירה נודעת לו... תדע ההפרש שיש בין החבה שהיא אהבה מוסתרת, שהיא אהבה שלא יצאה לפעל כלל, רק היא אהבה מוסתרת. אבל האהבה הנודעת הנגלית אל הנאהב, כבר יצאה לפעל, עד שהיתה בגלוי. ובודאי הדבר שהוא בפעל יותר נחשב מן דבר שהוא בכח ולא יצאת לפעל. וזהו עצמו מה שאמרנו כי האהבה שהיא בפעל הנגלה, האהבה זאת הוא חבור גמור, כאשר האהבה היא בפעל... ולפיכך מה שנודע החבה הוא עצם החבור בין שני אוהבים אשר צריכין שיהיה חבור ביניהם. ועל ידי שנודע לו האהבה הוא החבור". והם דבריו כאן. ובח"א לנדרים לב. [א, ו:] כתב: "דבר שאינו בפעל הנגלה הוא בכח נחשב". וראה למעלה פ"ב הערה 54. וראה עוד גו"א ויקרא פ"א אותיות יא, יג, שביאר שם שישראל לא שמעו דיבורי ה' למשה, ורק משה הוא ששמעם, "שלא היתה השמיעה אלא למשה, ולא לשאר שום אדם" [לשונו באות יג]. ובהספד [קעט] כתב: "ואף כי משה רבנו ע"ה כאשר היה בחיים היה מדבר עם השכינה, מכל מקום לא היה במחיצה עליונית לגמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:51)

ובגמרא [שבת פו:] למדו מפסוק זה שהתורה לא היתה יכולה להנתן בבין השמשות, כי "לא מראש בסתר דברתי". ובילקו"ש ח"ב רמז תסג אמרו שהתורה לכך ניתנה בפרהסיא ובמקום הפקר. וכן הזכיר ענין זה בדר"ח פ"א מט"ו [נב:], שהתורה ניתנה באופן שתתפשט בכל העולם. והובא למעלה פ"ל הערה 51.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:52)

לשונו להלן פנ"ג [ד"ה אבל הפירוש]: "כמו התחיה שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה... ולפיכך פורים אשר הגיעו לחרב, וחזר להם החיות, אין ספק שהגיע להם דבר זה ממדריגה עליונה שממנה החיות שלא בטבע. כי החיות הטבעי כבר נגזר על זה מיתה. ואי אפשר רק שפתח להם השי"ת שער העליון אשר ממנו חזר להם החיים... אחר שנגזר עליו המיתה, כאשר יחזור לו החיים אי אפשר רק על ידי עולם העליון". והואיל והתורה באה משער החמישים [ראה למעלה הערה 15], לכך מאותו שער מגיעה התחיה למתים. והדגשתו היא שאין הטל המחיה מתים חולק מקום לעצמו בנפרד מעשרת הדברות, אלא טל תחיה זה מגיע מאותו מקום שהתורה מגיעה ממנו. והפסוק [ישעיה כו, יט] "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל" התבאר בגמרא [כתובות קיא:] שעל ידי התורה האדם זוכה לתחיית המתים. הרי שטל התחיה קשור במהותו לתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:53)

"זו היא מדת מחניהם, והיו הקרובים לדיבור חוזרין מפחד הקול עד קצה המחנה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:54)

"מסייעין אותן להתקרב מעט מעט, שהיו חלשים כאשה המדדה את בנה בתחלת הילוכו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:55)

"משמע הם עצמם ידודון" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:56)

"מדדין אחרים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:57)

"כי איך ישמע האדם קול ה' וישתתף עם השם יתברך" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:58)

פירוש - ישראל חזרו לאחריהן כשיעור הדיבור עצמו. והואיל והדיבור עצמו היה יב מלין, לכך ישראל חזרו לאחריהן יב מלין. ו ודות שמחנה ישראל הוא יב מלין, כן איתא בסוטה יג:, שאמרו שם "שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר 'וימת משה ספרא רבה דישראל'". אמנם לא נתבאר מדוע הדיבור היה יוצא כנגד מחנה ישראל. והנראה בזה, שהנה בנצח ישראל פנ"ז [ד"ה ובמדרש] הביא בשם המדרש [ילקו"ש ח"א רמז תשע"א] שכאשר בלעם בירך את ישראל, היה קולו הולך כנגד מחנה ישראל. וכתב לבאר זאת: "כי ברכת בלעם - הברכה הזאת בפעל יותר... כי נבואתו היה על ישראל מצד אמתת צורתן, שעל ידה ישראל הם בפועל הגמור. ולכך היה נבואתו גם כן בפועל הגמור על ישראל. ולכך היה קול הולך נגד מחנה ישראל". ופירושו, שישנה התאמה גמורה בין ברכות בלעם לבין ישראל [כמבואר שם בארוכה], ולכך ברכותיו של בלעם היו בדמות ושיעור של ישראל, שהוא מחנה ישראל. ואף אנן נאמר כן, הואיל והתבאר כמה פעמים למעלה שישנה התאמה גמורה בין ישראל לבין התורה, עד שהתורה נחשבת תאומה לישראל [למעלה פכ"ה הערה 34], לכך הדבור של תורה היה יוצא בשיעור של מחנה ישראל, יב מילין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:59)

שנאמר [תהלים קג, כא] "ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו". ובגבורות ה' פס"ח [שיד.] כתב: "המלאכים נקראים עבדים, מפני שהם נבראים לצורך העולם, כי הם ממונים על עניני העולם, כמו העבד שהוא ממונה על צורך הבית. ויורה שמם עליהם, שנקרא 'מלאך' מלשון שליחות, שהוא נשלח לעשות רצונו של הקדוש ברוך הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:60)

שחז"ל דברו על המהות, ולא על המוחש. וכגון, בנצח ישראל פ"ה [סד"ה ואם לא] כתב: "הדברים כדרך דברי חכמים, שכל דבריהם שכליים מופשטים מן הגשמות". וזהו יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל, וכפי שכתב בבאר הגולה באר הששי [קטו:]: "כי לא דברו חכמים כלל מרוחק המורגש, רק כי כל דבריהם מופשטים מן הגשמיות, וכבר נתבאר זה פעמים הרבה". וכן כתב בח"א לב"ב עג. [ג, פה.]: "וכל דבריהם שכליים, לא במוחש". וכן הוא בח"א לסנהדרין פב: [ג, קעג:]. וכן האריך לבאר בגו"א במדבר פי"ט סוף אות כ, ושם דברים פ"ד הערה 110. וכן כתב בנצח ישראל פכ"ו [ד"ה ולפיכך כאשר], וז"ל: "כי אין חכמים מדברים מענין הגשמי כלל, רק מופשט מן הגשמי". ובבאר הגולה באר הששי [קלז:] כתב: "וכבר אמרנו לך פעמים הרבה מאוד, כי דברי חכמתם היו בחכמה ובהשכל, ואינם דברים גשמיים, ולכך נקראו 'דברי חכמים', שהם דברים שכליים בלבד, ולא היו דברי חכמים רק מן המהות הענין, ואין להם עסק בדברים החומרים הנגלים". ושם בהמשך [קלח.] כתב: "וכבר אמרנו לך, כי דברי חכמים רק מן המהות, לא מן הגשמי, וכאשר תקח הדברים בלתי גשמיים, הנה כל הדברים כפשוטם לגמרי... רק דברי חכמה הן". וראה לעיל פכ"ג הערה 41.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:61)

הרי שמתן תורה מחייב מעיקרא דחיית השומע, וכן שמיעת קול ה' מחייבת את מיתת השומע באם לא ידחה. ולולא דבריו של ריב"ל, לא היינו יודעים לחבר שתי תופעות אלו [דחית השומע, ומיתת השומע] להדדי. ובא ריב"ל להורות שדחית ישראל מהר סיני נובעת אף היא משמיעת הקול. באופן ששמיעת הקול מחייבת שני דברים; דחית השומע, ומיתת השומע, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:62)

ראה הערה 39. וכן מבואר בנצח ישראל פכ"ח [ד"ה ושאל את]. ובח"א לסנהדרין צח. [ג, רטז:] כתב: "רבי יהושע בן לוי... שמע קולו של השם יתברך, וזה קצת דבוק". וכן כתב בדרוש עה"ת [יט.]. וראה למעלה פכ"ג הערה 37.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:63)

מה שמדגיש "מצד המקבל", כי התבאר למעלה שקבלת תורה אכן התרחשה רק מפאת רצון הקב"ה שהתורה תתקבל, ולכך המלאכים החזירו את ישראל למקומם. וכל זה מצדו של הנותן, אך מצדו של המקבל לא היה מקום לשמיעת הדיבורים של מתן תורה. ולכך כתב כאן "אינו ראוי מצד המקבל". [ובפרק הבא יתבאר יותר שיש צד נותן וצד מקבל במתן תורה.]


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:64)

"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" [תהלים לו, י], וכמבואר בהערה 52.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:65)

"והבן זה" - נראה שכוונתו להדגיש שמתן תורה התאפשר רק מצדו של הנותן, כי הקול בעצמו מחייב את סילוקו של השומע. לכך מן הנמנע הוא שמתן תורה יעשה מצדו של השומע, ובע"כ שנעשה רק מצדו של הנותן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:66)

שעל כך נאמר "לחייו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:67)

"לגן עדן" [רש"י שם], פירוש הדיבור הועבר לגן עדן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:68)

והמשך הפסוק הוא "נוטפות מור עובר", ופירש רש"י שם "על שהעבירן". ופירושו, מחמת שהקב"ה העביר כל דיבור ודיבור לגן עדן ברוחו ["שפתותיו"], לכך התאפשר שהדיבור הבא אחריו יהיה אף הוא נוטף בשמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:69)

פירוש - ששינה בכל דבור ודבור להוציא רוח להעביר המור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:70)

שהרי הקב"ה "אינו גוף וגוייה", ולכך "לא יארע לו אחד ממאורעות הגופות", ומכלל זה "אין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי... ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם" [לשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הי"א]. ופירש שם המפרש "ולא דבור כדבור בני אדם - שהוא בחתוך המלות בשפה ובלשון ובגרון, והקב"ה אינו כגוף האדם שיש לו אברים". ולכך לכאורה יקשה המאמר "כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה". ומה שמעיר כן רק עכשיו, ולא העיר כן על שני המאמרים הקודמים שהובאו בפרק זה, שגם בהם אמרו "כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה", נראה לומר שרק במאמר זה דיבור הקב"ה נתלה באברים, שהרי למדו כן מהפסוק "לחייו כערוגת הבושם", ועל זה הוקשה שהקב"ה אינו גוף, וממילא אין לו לחיים. (7
1) "כי כל הדברים האלו... נאמרים כלפי האדם, כי כך נמצא השם יתברך אצל האדם... אף כי באמתת עצמו אין הדבר כך... יאמר עליו כפי מה שהוא נמצא אל האדם" [לשונו להלן פל"ג (ד"ה אמנם אני)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:71)

להלן פל"ג, גבורות ה' פכ"ג [צט.], באר הגולה באר הרביעי [סד., סח.], נצח ישראל פ"ט [ד"ה ויש מתמיהים], גו"א בראשית פ"ו אות יב. ויובאו להלן בהערות לפרק לג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:72)

כמבואר למעלה פ"ו [ד"ה אבל מדברי חכמים, ושם הערות 26, 35, 68, פט"ז הערה 63, ס"פ כו]. דוק ותראה, שאע"פ שהתורה נקראת בכל מקום בשם "רחמנא", עם כל זה בנוגע לאמירת עשרת הדברות אמרו חכמים [מכות כד.] "'אנכי' ו'לא יהיה לך' [שמות כ, ב-ג] מפי הגבורה שמענום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:73)

לשונו בנתיב התשובה פ"ז [ד"ה ובמסכת כריתות]: "הקטורת הוא למדת הדין, דכתיב [דברים לג, י] 'ישימו קטורה באפך'. ולכך הקטורת היא מן הבשמים, שיש להם ריח. כי הריח הוא שייך למדת הדין. ודבר זה ידוע לנבונים, כי הריח יש לו כח גדול". ובגבורות ה' פמ"ג [קסג:] כתב: "הריח מתייחס אל מדת הדין, כדכתיב 'ישימו קטורה באפך'". וכן הוא בח"א לסוטה יא: [ב, מט.]. ובח"א לסנהדרין צג. [ג, קצ.] כתב: "יש לך לדעת כי הריח והמשפט הוא דבר אחד, ושניהם הם מידת הדין... ותדע, כי הראיה והשמיעה, אדם רואה ושומע אף שהדבר אינו הגון ואינו ראוי, הוא נראה ונשמע. ואין חילוק בין אם רואה דבר הגון או שרואה דבר שאינו הגון, וכן בשמיעה. אבל הריח, כאשר מריח דבר רע אין מקבל אותו". וראה למעלה פכ"ו הערה 58.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:74)

ויש בזה הטעמה מיוחדת. כי בפרשת העקידה נאמר [בראשית כב, ב] "ולך לך אל ארץ המוריה", ופירש רש"י שם "ארץ המוריה... על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל. ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטורת שיש בו מור נרד ושאר בשמים". ולכאורה יפלא, מדוע דוקא לפרשת העקידה נשתרבב ענינן של הוראה ועבודת הקטורת. אמנם בדר"ח פ"ה מ"ג [רכא:] כתב: "נאמר אצל הנסיון 'והאלקים ניסה את אברהם' [בראשית כב, א], ולא כתיב 'וה' ניסה את אברהם', כי הנסיון הוא שרצה הש"י שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במידת הדין, ולא במידת הרחמים". ולפי זה "ארץ המוריה" הוא המקום שנעשתה בו הנהגה של דין. ולכך שמו משתייך להוראה ולקטורת. כי כל הוראה היא גזרת דין, וכל כח בשמים מתייחס אל מדת הדין, וכמבואר כאן. והעקידה הכשירה את ההר לדורותיו להיות מקום שמשם הוראה יוצאה, ומקום לעבודת הקטורת. [ודייק לה, שרש"י יחס את הקטורת לבשמים שבה ("ושאר בשמים")].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:75)

כמבואר למעלה [סד"ה ומה שאמר], שהדיבורים שהיו בהר סיני "אינו דבור טבעי, רק דבור אלקים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:76)

כי גן עדן מקבל רק בעלי מדריגה פשוטה ונבדלת. שהרי אמרו [אבות פ"ה מ"כ] "בושת פנים לגן עדן". וכתב בדר"ח שם [ער.]: "בשביל מדת הפשיטות שיש לבושת פנים, שאינו יוצא מן השווי... לפיכך ראוי לו גן עדן, שהוא מדריגה פשוטה נבדלת". ובח"א לב"ב עד: [ג, קד.] כתב: "אי אפשר כי הפירות גן עדן היו חומריים, רק היו בלתי חמריים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 31:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/31:77)

ואף ישנו יחס ישיר בין ריח לבין גן עדן. שהרי כשנכנס יעקב אל יצחק לקבל הברכות, נאמר [בראשית כז, כז] "ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'". ופירש רש"י שם "והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן... שנתן בו ריח טוב, וזהו שדה תפוחים". וכשם שהדברות עצמם משתייכים לגן עדן, כך ריח הבשמים המתלוה להם משתייך לגן עדן.