## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 43

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:1)

דע, שענין זה נדון בהרחבה בראב"ע שמות כ, א, ובקצרה ברמב"ן שם פסוק ח, שם דברים ה, ה-יז, ודבריהם יובאו בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:2)

עם וי"ו החבור, לעומת לוחות ראשונות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:3)

בדפוסי התפארת היותר מאוחרים מופיעה כאן הגהה, וז"ל: "המחבר ז"ל מדבר בכאן מן הכתיב, אבל הקרי הוא באמת גם באחרונות 'מצותי'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:4)

לשון הפסוק הוא [שמות כ, י] "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:5)

לשון הפסוק הוא [דברים ה, יד] "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:6)

ומכלל זה גם ההבדל שבהמשך הפסוקים; בדברות הראשונות נאמר "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", ואילו בדברות השניות נאמר "על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת". והראב"ע בשמות כ, א מנה הבדל זה בפני עצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:7)

שנאמר [שמות כ, יב] "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:8)

שנאמר [דברים ה, טז] "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:9)

ומנה כאן עשרה הבדלים בין חמש הדברות הראשונות שבלוחות הראשונות לעומת השניות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:10)

כן הוא ממש לשון הראב"ע [שמות כ, א, בפירושו הארוך], שלאחר שמנה שם את ההבדלים שבין הדברות הראשונות לאחרונות, כתב: "וכאשר חפשנו בדברי חז"ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו 'זכור ושמור בדבור אחד נאמרו'". ובהמשך [ד"ה אמנם מה] יביא את המשך דברי הראב"ע שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:11)

ואין לומר שחד מנייהו נקט, ובאמת היה אפשר לומר בראשונה "שמור" ובשניה "זכור", כי אי אפשר לבאר כך דברי תורה, וכלשונו בדר"ח פ"ג מ"ב [קיז.]: "התורה כל דבריה מוכרחים מחויבים, אי אפשר רק שיהיו כך, ולא אפשר שיהיו בענין אחר כלל, וזה מעלת התורה... כי א"א שיהיה דבר אחד, אף נקודה אחת בתורה, שאפשר שיהיה בענין אחר, רק כך. ואין לומר בתורה שראוי שיהיה כך, אבל אינו מחויב שיהיה כך, ואפשר שיהיה בענין אחר... דבר זה אינו בתורה, כי הדבר הראוי בלבד, ואפשר שיהיה בענין אחר, אין זה מיוחד. אבל דברי תורה מחויבים שיהיו כך, ואי אפשר שיהיו בענין אחר". וראה למעלה פ"ד הערה 17, פי"ז הערה 28, פי"ח הערה 14, ופ"ל הערה 13.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:12)

וכן הקשה בגו"א שמות פ"כ אות יד, ובדברים פ"ה אות ג. ומקור שאלה זו הוא הרמב"ן [שמות כ, ח], שכתב: "ורבותינו אמרו בזה 'זכור' ו'שמור' בדבור אחד נאמרו. ולא הקפידו בלשונות אחרים שנתחלפה להם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:13)

לשון הראב"ע שם [שמות כ, א, בפירושו הארוך]: "והנה זה הדבר הפלא ופלא, שהשם דיבר 'זכור' ו'שמור' בבת אחת. והיה ראוי להיות זה כתוב ומפורש בתורה יותר מכל אותות והמופתים שנכתבו. ואם אמרנו אין דיבור השם כדיבור כל אדם, הנה איך הבינו ישראל דיבור השם. כי האדם אם ישמע 'זכור' ו'שמור' בבת אחת, לא יבין לא זה ולא זה ["תרי קלי לא משתמעי" (רש"י מגילה ריש כא:)]. ואפילו מלה אחת כמו 'זכור', אם לא ישמע הזי"ן לפני הכ"ף והרי"ש, לא יבין מה דיבר המדבר... אם נאמר פלא היה, שנאמר זכור ושמור בבת אחת, איך תשמע האזן. ואם נאמר גם פלא היה שתשמע האזן שתי מלות בבת אחת, שלא כמנהגה לשמוע שתי אותיות, למה לא הזכירו זה חכמים ז"ל, שהוא כבד [פירוש - שהוא נס גדול יותר] מן הדבור בבת אחת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:14)

שביאר בארוכה את ההבדלים שבין הדברות הראשונות והאחרונות, ויסודו הוא שאע"פ שהמלים הן שונות מדברות ראשונות לדברות שניות, מ"מ המכוון הוא אחד, וכן ביאר בנוגע ל"זכור, ו"שמור". ויובא בהערה 16.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:15)

לשון המצודות דוד שם: "יש מי יבטא בשפתיו ויזיק בזה כאילו מדקיר בחרב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:16)

לשון הראב"ע שם: "וטעם 'זכור' שיזכור כל יום אי זה יום הוא מהשבוע, וכל זה בעבור שישמור יום השביעי שלא יעשה בו מלאכה. והנה טעם הזכירה היא השמירה. וכאשר אמר השם 'זכור' הבינו כל השומעים כי טעמו כמו 'שמור', כאילו בבת אחת נאמרו". ולהלן ר"פ מד כתב: "הפשטנים אשר לא הבינו דברי תורה אמרו כי 'שמור' הוא כמו 'זכור', ואין כאן רק מלות שונות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:17)

לשון הרמב"ן [שמות כ, ח]: "והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל בתלמוד". וביאר שם הרב שעוועל שכוונת הרמב"ן לראב"ע שהרבה להקשות על דברי חז"ל במה שאמרו "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו". וראה ברמב"ן בראשית כד, א, ובשמות לג, יב, ולמעלה פל"ד הערה 26.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:18)

כמבואר בשבועות כ: להדיא ש"זכור" הוא עשה, ו"שמור" הוא לא תעשה. הרי יש הבדל בין "זכור" ו"שמור", ואינם דבר אחד כפי שביאר הראב"ע. וכן הרמב"ן [שמות כ, ח] ביאר שלכך חז"ל התעכבו על ההבדל של "זכור" ו"שמור" יותר משאר הבדלים, "כי זכור מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, ו'שמור' אצלם מצות לא תעשה. שכל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לא תעשה, יזהיר שנשמור אותו לקדשו שלא נחללהו, ואין ראוי למשה שיחליף דברי השם ממצות עשה למצות לא לא תעשה". וראה להלן פמ"ד הערה 8.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:19)

שישנו הבדל בין "זכור" ל"שמור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:20)

להלן פמ"ד, ששם יתבאר שההבדל בין טעמי שבת נובע מההבדל שבין "זכור" ל"שמור", שכתב שם [ד"ה אמנם כל]: "כל שאר החילופים שהם בדבור 'זכור' ו'שמור' הם נמשכים אחר התחלת הדבור של כל אחד ואחד", ושם מאריך בזה. ובתחילת פרק מד דחה את דברי הראב"ע באופן שדחה כאן [שהטעמים השונים מורים על עומק ההבדל שבין "זכור" ל"שמור"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:21)

וכפי שביאר למעלה פל"א [ד"ה ומה שאמר], ושם הערה 42. ומגבלות הטבע אינן חלות על הרוחני. דוגמה לדבר; בדר"ח פ"ב מ"ט [צג:] כתב: "כח הראות הוא כח נפשי נבדל יותר מכל שאר החושים. וכבר הביאו ראיות ברורות על זה איך כח העין הוא כח נבדל, שאם לא כן לא היה רואה בעין שהוא קטן השמים הגדולים. רק בודאי מקבל כח הראות את המראה הנבדל מן הגשם... וזה ראיה שכח הראות הוא כח נבדל". והובא למעלה בהקדמה הערה 122. והראב"ע בעצמו [שמות ג,ו] כתב גם כן כדברים האלו, וכלשונו שם: "ושער העין משער השמים. כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות. ואין ככה שער האזנים והאף והחיך והיד". הרי שעל דבר שהוא "משער השמים" לא חלות מגבלות הטבע. דוגמה נוספת; אמרו חכמים [מגילה י:] "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה... בנס היה עומד". ופירש רש"י שם: "אינו מן המדה - אינו אוחז למעט מדת קרקע לכל צדדיו כלום... שאינו ממעט כלום". דוגמה נוספת; רש"י [שמות יט, יג] פירש שהשופר של מתן תורה "הוא שופר של איל... ושופר של אילו של יצחק היה". והרמב"ן שם הקשה: "ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק - עולה הקריב אותו [בראשית כב, יג], והקרנים והטלפים נשרף כעולות". והגו"א שם אות יח [ד"ה ואני] כתב: "ואני תמה על הרמב"ן ז"ל, וכי אדם בעולם שסובר שהיה השופר הזה, שיוצא ממנו הקול במתן תורה, שופר טבעי, שמקשה על המדרש שהקרנים של איל שהקריב אברהם נשרף, לא עלה על דעת אחד מעולם. ולפיכך אף אם נשרף האיל, לא נשרף רק מה שראוי לשריפה, אבל שאינו ראוי לשריפה - לא נשרף. ומפני כי האיל הזה הוא דבר שאינו בטבע, במה שהוא נברא בין השמשות [אבות פ"ה מ"ו], והוא בלתי טבעי... שהרי השופר של מתן תורה לא היה דבר טבעי... וכמו אילו היה קרב יצחק על המזבח, שהיה הגוף נשרף והרוח שב אל אשר נתן אותו, לפי שהוא בלתי טבעי, כך באיל הזה - נשרף מה שראוי להיות נשרף".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:22)

כוונתו לשמיעת משה את דיבורי ה' מאוהל מועד, ששם היה שומע ברגילות את קול ה' המצוה אותו על תורה ומצות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:23)

רש"י ויקרא א, א: "משה שמע וכל ישראל לא שמעו". והגו"א שם אות יב הביא מדברי התנחומא שם אות א "מלמד שעשה הקב"ה שביל לקול, ולא היה הקול נשמע לכאן ולכאן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:24)

הרי שהכתוב מציין כפלא שעם ישראל שמע קול אלקים, ועם כל זה נשאר חי. אם כן מוכח שקול אלקים יש בו כדי להמית, ובע"כ שאינו קול טבעי. ואכן אומות העולם שמעו קול ה' ומתו [ילקו"ש ח"ב רמז תתקכא], והובא למעלה פל"א [ד"ה ובמדרש], ושם הערה 34.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:25)

"כדמפרש מילתא שאין שנים קורין בהן, אלא אחד קורא את כולן" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:26)

שהוזכרו בפרשת בחוקתי [ויקרא פרק כו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:27)

שהוזכרו בפרשת כי תבוא [דברים פרק כח].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:28)

לשון רש"י שם: "משה מפי הגבורה אמרן, ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב"ה, שהרי אמורין בלשון 'ונתתי' [ויקרא כו, יז], 'והפקדתי' [שם פסוק טז], 'ושלחתי' [שם פסוק כה], מי שהיכולת בידו לעשות. אבל במשנה תורה כתיב 'יככה ה" [דברים כח, כב], 'ידבק ה' בך' [שם פסוק כא], משה אמרן מאליו, אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:29)

לשונו בגו"א דברים פכ"ח אות ז: "ואין הפירוש 'משה מפי עצמו' בלא הקב"ה, שאף דבר אחד לא אמר משה מפי עצמו". ובסנהדרין צט. אמרו "ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה, אלא משה מפי עצמו - זהו 'כי דבר ה' בזה' [במדבר טו, לא]". ורש"י במדבר יז, יג כתב: "אין משה אומר כלום מלבו, אלא מפי הגבורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:30)

והיות ישראל על הארץ מורה את הפער והמרחק שבינם לבין הקב"ה, וכמאמר הפסוק [קהלת ה,א] "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, לח:] כתב: "שהוא יתברך בשמים, ואתה על הארץ, ואי אפשר לומר בפה הרחוק שבין השם יתברך ובין האדם". ולמעלה פי"ב הערה 4 נתבאר ששמים וארץ רחוקים זה מזה בתכלית, כמרחק המקיף מן האמצע. ובגבורות ה' פס"ב [רעט:] כתב: "וכדי שלא תאמר כי הוא יתברך משותף לתחתונים, ואין הדבר כך, כי 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם' [תהלים קטו, טז], אמר [תהלים קיג, ד] 'ה' על השמים כבודו', שהוא נבדל מן התחתונים, כי על השמים כבודו". וראה הערה 87.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:31)

וכן ביאר למעלה פכ"ז [ד"ה כבר התבאר] שישנם בתורה שתי בחינות, בחינת הנותן, ובחינת המקבל, וכלשונו שם: "אמנם דבר זה שיום החמשים ראוי אל התורה, הוא מצד השם יתברך, אשר הוא הנותן. אבל קבלת התורה, שהוא מקבל אותה המקבל, הוא אחר כך, וצריך יום בפני עצמו אל קבלת התורה. ולכך לא היה יום קבלת התורה ביום חמשים, רק ביום חמשים ואחד. משל למלך שנתרצה לתת מתנה לאוהביו. הרצוי הזה הוא זמן בפני עצמו, והגעת המתנה אל האוהב הוא זמן בפני עצמו. ולפיכך, אף שיום חמשים הוא יום שראוי אל התורה, מכל מקום צריך עוד יום אחד אל הגעת התורה אל המקבל, שהוא דבר בפני עצמו". ודברים אלו צריכים ביאור, דמהו פשר חלוקה זו שבין צד נותן לצד מקבל. ועוד, במשל שנקט למעלה בפרק כז, השוה את מתן תורה למלך שנתרצה לתת מתנה לאוהביו. וכי יש הבדל בנקודה זו בין מלך לאדם הדיוט. הרי אף אצל ההדיוט הנותן מתנה לאוהבו תמצא ש"הרצוי הזה הוא זמן בפני עצמו, והגעת המתנה אל האוהב הוא זמן בפני עצמו" [לשונו שם בפרק כז]. ומדוע יחד שם את הדיבור אודות מלך דוקא. אמנם דברים אלו מתבארים על פי דבריו למעלה ר"פ לה, שכתב: "כי התורה מן שמים מתחייב מצד... שלא יתכן כלל שלא יבוא גזירה ומצוה מן השי"ת אשר הוא העילה אל האדם שהוא העלול, שאל"כ יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העילה, ויהיה ברשות העילה... המופת השני, שלא יושלם האדם, כי צריך הוא השלמה על כל פנים... שיהיה האדם מושלם". הרי שנתינת התורה לישראל מכוונת לשתי תכליתיות; השלמת רצונו יתברך והמלכתו בעולם [שהעלול יקבל על עצמו עול העילה], וכן יש בה השלמת האדם המקבל. וראה להלן ס"פ מח. וזהו איפוא צד נותן וצד מקבל שישנם בתורה; המלכת ה' בעולם היא צד הנותן, ואילו השלמת האדם היא צד המקבל. שתי בחינות אלו נובעות מהפער הקיים בין ה' ["שהוא על הכל"], לבין ישראל [ש"הם בארץ"]. פער זה גורם שמחשבותיו של הקב"ה נעלים ומרוממים מעבר להשגת אדם, ועל כך נאמר [ישעיה נה, ט] "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". ולכך מן הנמנע הוא שבתורה יהיה צד אחד בלבד. וזהו שנקט בפרק כז במשל שנותן המתנה הוא מלך, ולא הדיוט. כי אם היה כאן שויון מדריגה בין הנותן לבין המקבל, שפיר היה אפשר לומר שאין כאן שני צדדים שונים, אלא צד אחד בלבד, וענינו של הנותן שוה לזה של המקבל. אך הואיל והנותן הוא מלך, הרי כל מעשיו נסקרים מהסתכלות הנוגעת למלכותו. ובודאי שאין למקבל שום שייכות למהלכי מלכות אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:32)

כפי שנתבאר בהערה הקודמת, שמתן תורה היה ביום החמישים, ואילו קבלת התורה היה ביום החמישים ואחד. הרי שצד הנותן קודם לצד המקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:33)

פירוש - השם "משנה תורה" [מגילה לא:] מורה שמדובר כאן בתורה שיש לה שם בפני עצמה, וממילא יש לה מהות בפני עצמה, כי כל שם מורה על מהות [ראה למעלה פ"א הערה 12]. ואין שם זה דומה לשם של ספר ויקרא ["תורת כהנים"], כי שם איירי בתורה שהיא מתייחסת לכהנים, ותיבת "תורת" היא שם עצם, ו"כהנים" היא שם תואר. מה שאין כן בשם "משנה תורה", איירי בשם עצם חדש לתורה גופא, "משנה תורה". ויחוד זה של ספר דברים הוא מפאת שבספר זה נמצא הוא צד המקבל, וכמו שמבאר. וראה בהקדמתו של העמק דבר לחומש דברים, שהביא שהאונקלוס [דברים יז, יח] תרגם "משנה תורה" - "פתשגן אוריתא", "ומשמעו פירוש וביאור עד שמעמיד על דקדוק לשון התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:34)

ופירש רש"י שם "באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם". וביאר שם הגו"א [אות יח]: "דאל"כ מהו לשון 'באר', שמשמעותו מבואר עד שהכל מבינים, אלא שפירש להם בשבעים לשון". וכן הוא ברמב"ן שם [סוף פסוק א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:35)

שהתורה היא מצד הנותן, ומשנה תורה היא מצד המקבל. ומעתה יבאר כיצד חילוק זה הוא השורש להבדל שבין קללות שבתו"כ ["מפי הקב"ה נאמרו"], לבין הקללות שבמשנה תורה ["משה מפי עצמו אמרן"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:36)

בארבעה החומשים הראשונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:37)

כוונתו מתבארת על פי המבואר בתיקוני זוהר סוף תיקון לח, שאמרו שם: "'משה ידבר והאלקים יעננו בקול', בהוא זימנא משה ימלל בשכינתא. הדא הוא דכתיב [במדבר יב, ח] 'פה אל פה אדבר בו'", "ורוצה לומר מדלא כתיב 'אדבר עמו', אלא 'בו'" [ניצוצי זהר ח"א רסז. אות א]. ורש"י פירש שם "כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל... הקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע". הרי שדבר ה' היה בוקע מפיו של משה, בבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. וראה להלן הערה 87.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:38)

לשון הרמב"ן דברים א, א: "התחיל [משה] בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה... שרצה לבאר להם את התורה. והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה". ושם הרמב"ן מצביע על כך שבכל ספר דברים לא נאמר "וידבר ה' אל משה לאמר". והם הם הדברים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:39)

כמבואר למעלה סוף פכ"א שמשה הוא האמצעי שבין העליונים והתחתונים, ולכך הוא קרוב אל שניהם. ולשונו בגו"א שמות פ"כ סוף אות ח: "ותדע, כי משה ראשון לתורה ולמצות, ולכך היה קבלתו ראשונה לתורה ומצות מפי הגבורה, והורישה לישראל אחר כך". וראה למעלה פכ"א הערה 76, ופכ"ח הערה 37.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:40)

וכן כתב בגו"א דברים פכ"ח אות ז, וז"ל: "'משה מפי עצמו אמרם וכו". פירוש, כי אחר שהיה אומר מפי עצמו, לא היה הקללה בכח כל כך. אבל כשהוא יתברך היה אומר, מפני שהוא יתברך קללותיו יותר וברכותיו יותר, לכך הברכות והקללות יותר. ואין הפירוש 'משה מפי עצמו' בלא הקב"ה, שאף דבר אחד לא אמר משה מפי עצמו, אלא כי משה רבינו עליו השלום היה אומר, והקב"ה הסכים על ידו. או היה אומר לו הקב"ה 'אמור אתה כך וכך'. והנה הקללות שבמשנה תורה היה הקב"ה אומר למשה 'אמור אתה כך וכך', וסוף סוף היה הקללה מפי עצמו. אבל הקללות שבבחקותי היה אומר הקב"ה בעצמו, ומברך בעצמו. אך משה היה מדבר לישראל הדברים שדבר הקב"ה. ובזה אני מתרץ מה שלא תמצא בקללות משנה תורה דברי נחמה בסוף, כי כן יסורין של הקב"הלהטיב באחריתם, כי אין דבר רע יוצא מאתו, כל שכן עם ישראל אין הקב"ה מביא רע אליהם בעצם, כי אם לנקותם מן החטא להטיב להם באחריתם. ולפיכך מזכיר בקללות של הקב"ה נחמה, ואין הדבר כך בקללות של משה שקלל אם יחטאו לפניו, לפיכך לא נזכר נחמה כאן". ושם מבאר עוד את ההבדלים הקיימים בין התוכחות שבתו"כ לאלו שבמשנה תורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:41)

כפי שיבאר בהמשך, ובפרקים הבאים. ומקור דבריו כאן הוא מהזוה"ק ח"ג רסה., שאיתא שם: "אמר רבי שמעון, תנינן, קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן, ושבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן. מאי 'מפי עצמו', וכי סלקא דעתך דאפילו את זעירא באורייתא משה אמר ליה מגרמיה. אלא שפיר הוא והא אתערנא, 'מעצמו' לא תנינן, אלא 'מפי עצמו', ומאי איהו. ההוא קול דאיהו אחיד ביה, ועל דא הללו מפי הגבורה, והללו מפי עצמו, מפי ההוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני, ועל דא בכל אתר 'אלקיך', והכא 'אלקינו'". וכן הוא בקצרה בזוה"ק ח"ג ז., וראה בנצוצי זהר שם אות ג. וראה רמב"ן ויקרא כו, טז, ובספר אוהל יעקב למגיד מדובנא ר"פ דברים, שכתב כדברים האלו בשם הגר"א, וז"ל: "והנה שאלתי את פי מו"ר, הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אלי' מוילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה, ובין משנת תורה. ואמר לי, כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה. לא כן ספר דברים, היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה. אשר הקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל. ואם כן בעת אשר דבר הנביא אל העם, כבר היה נעתק ממנו הדבור האלקי. כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו". ובהגהות שם ציין לדברי המהר"ל כאן, באומרו "ראיתי לאחד קדוש מדבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:42)

כפי שביאר למעלה פ"ט [כולו], ובתוך דבריו שם כתב [ד"ה ובפרק קמא]: "האדם יש לו חבור אל השם יתברך באמצעות התורה... הרי הדבר ברור כי התורה היא שעל ידה החבור בין השם יתברך ובין האדם". ובח"א לסנהדרין צט. [ג, רכה.] כתב: "התורה היא ברית והחבור בעצמו שבין האדם לבוראו, ולכך נקראו 'לוחות הברית' [דברים ט, ט], לפי שהתורה היא הברית והחבור בין הקב"ה ובין האדם". ובנצח ישראל פ"ט [עמוד רל] כתב: "התורה ועשרת הדברות... הם הברית והחבור כאשר עושים ישראל התורה והעשרת הדברות, כי הם מונחים ב'ארון הברית' [יהושע ג, ו]. כי התורה והמצות שנתן השם יתברך לישראל, הוא הברית עצמו והחבור, כאשר עושים ישראל מצותיו". ובנצח ישראל פ"ה [עמוד קיח] כתב: "מקום קדשי הקדשים, שם ויעוד שכינה והחבור עם ישראל, כי מקום ויעוד שכינה היה על ידי הארון, ששם לוחות הברית שכרת עם ישראל. וכן שם ספר תורה [ב"ב יד:], שנקרא 'ספר הברית' [שמות כד, ז], שהקב"ה יש לו חבור עם ישראל. הנה התורה והלוחות, שהם בארון, הם עצם החיבור שיש להקב"ה עם ישראל. ולפיכך על הארון היו הכרובים, 'ופניהם איש אל אחיו' [שמות כה, כ], 'כמער איש ולוית' [מ"א ז, לו]. כשעלו לרגל היו מגביהם להם הפרוכת, והיו מראים להם הכרובים [יומא נד.], כלומר שחבת הקב"ה אל ישראל כמו זכר אל הנקבה דרך משל. ותוך הארון הוא החבור והדיבוק, וזה על ידי התורה והלוחות. וזה שאמר שלמה [שה"ש ג, י] 'רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה', שכל המקרא נאמר על המשכן. 'תוכו רצוף אהבה' כרובים ולוחות, כך פירשו ז"ל [שהש"ר ג, ח]. נמצא כאשר תבין כי החיבור עצמו היה הארון". וראה שם הערה 409.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:43)

וכן חזר וכתב להלן פנ"ו [ד"ה כי כבר]. ובעוד שכאן מבאר שזהו החילוק בין ארבעה החומשים לחומש דברים, הרי להלן מבאר שזהו החילוק בין עשרת הדברות לשאר כל התורה. והנה כמה פעמים נתבאר למעלה [פ"ט הערה 86, פט"ז הערה 127, ופכ"ז הערה 52] שהתורה היא האמצעי שבין הקב"ה לבין האדם. והרי "האמצעי מצורף לשניהם" [לשונו למעלה פכ"ז (ד"ה ומפני גודל, ושם הערה 67)], ו"האמצעי יש בו כח הכל, ומקבל מן הכל" [לשונו למעלה פכ"ד (ד"ה ואמר שכולם)]. ולכך בהכרח שבתורה גופא ימצאו צד נותן וצד מקבל, כפי שכל אמצעי מכיל בתוכו את שני הצדדים שהוא מחבר להדדי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:44)

כפי שנתבאר למעלה פל"ה [ד"ה וכנגד אלו]: "עשרת הדברות הם חבור העלה והעלול. ולכך היו שני לוחות; האחד כנגד העלה, והשני כנגד העלול". וראה שם הערה 11. ובדר"ח פ"א מ"ב [כט:] כתב: "ב' לוחות הם נגד ב' ידים, וכדכתיב [דברים ט, טו] 'ושני לוחות הברית על שתי ידי', כי מידו של הקב"ה לידו של משה נתנו, וכנגד זה היו ב' לוחות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:45)

כמבואר למעלה פל"ו, שהחמש הדברות הראשונות עוסקות במצות שבין אדם למקום, והחמש הדברות השניות עוסקות במצות שבין אדם לחבירו. וכן הוא למעלה ר"פ מב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:46)

"גם כן" - בנוסף לעשרת הדברות. ונאמר [שמות כד, ז] "ויקח ספר הברית וגו'", ו"אין ברית אלא תורה" [שבת לג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:47)

ואם תאמר, הואיל וקיים שויון בין "ברית" של תורה ל"ברית" של לוחות, מדוע אצל הלוחות מצאנו חלוקה שוה ומדוייקת בין צד הנותן לצד המקבל [שני לוחות לכל צד, וחמש דברות על כל לוח], ואילו בתורה עצמה אין חלוקה שוה ומדוייקת כזו, שהרי ארבעה חומשים הם מצד הנותן, וחומש בודד הוא מצד המקבל. התשובה על תימצא בפחד יצחק שבועות מאמר מא, אות ה, שכתב: "הנה מתחלקים הם הדיבורים לחצאין; חמש דברות בין אדם למקום, וחמש דברות בין אדם לחבירו. חצי לגבוה, וחצי לאומה... חלוקת חצי - חצי היא היא מעשה של כריתות ברית... כלליות התורה מקיפה היא את ה'בין אדם למקום' ואת ה'בין אדם לחבירו'. ובעשרת הדברות נעשה מעשה של ביתור בתוך; חמש דברות בבין אדם למקום, וחמש דברות בבין אדם לחבירו... וזה הוא מה שאנו מוצאים בתורה, שהלוחות חולקים הם שם ברית לעצמם... אף על פי שכל התורה כולה היא ספר ברית. מפני שבאמרנו שהתורה היא 'ספר ברית', הכונה היא שהדברים של הספר הזה הם הם הדברים שעליהם ועל קיומם נכרתה הברית. כלומר, הדברים האלה מהוים את תוכן הברית. אבל אורו של מעשה כריתות ברית גנוז הוא אך ורק בשני לוחות הברית. באופן שהמושג 'ברית' כשהוא בא במאמר 'ספר הברית', ומושג 'ברית' כשהוא בא במאמר 'לוחות הברית', הרי הם מתפרשים באופן שונה". ומאליהם מחוורים דברי המהר"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:48)

לשון זה צ"ב, וכי כל משנה תורה נאמרה בלשון יחיד, דנהי שרוב פרשיותיה נאמרו בלשון יחיד, אך יש הרבה פסוקים הכתובים בה בלשון רבים. וכמו שנאמר [דברים ז, יב] "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם וגו'". וכן נאמר [דברים יא, יג] "והיה אם שמוע תשמעו וגו' ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם". וכן נאמר [דברים יג, ה] "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון", וכיו"ב. ולכאורה היה נראה לומר שכוונתו לתוכחות שבמשנה תורה, ולא לכל משנה תורה. אך הטעמים שיביא בסמוך, כוחם יפה לכל ספר משנה תורה, ולא רק לפרשה אחת במשנה תורה. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:49)

כי רק הקרוב אל הדבר יכול לאחד את הדבר. דוגמה לדבר; בנצח ישראל פמ"ד [עמוד תשנג] ביאר שיעקב אבינו מאחד את השבטים, וכלשונו שם: "כי האחדות הוא... שהחלקים נעשים אחד על ידי דבר המאחד אותו. כמו שהוא הענין באדם, שיש לאדם איברים מחולקים, וכולם הם מתאחדים על ידי הנשמה הנבדלת... כנגד זה הם י"ב שבטים גם כן, והם מתאחדים על ידי יעקב אביהם, שהוא אביהם, ועל ידו הם אחד". הרי שמחמת היות יעקב אביהם של השבטים, יש בידו לאחדם. דוגמה נוספת; המאפיין את המלך הוא היותו המאחד את העם, וכפי שכתב בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה אמנם כאשר]: "כי המלך הוא המקשר את מלכותו עד שהכל אחד... כי אין אחדות אלא למלך... ועל ידו יתקשרו הכל להיות כלל אחד". ועוד מאפיין למלך הוא שמלכותו חלה רק על הדומה, וכפי שכתב בפחד יצחק ר"ה מאמר יא [אות טו]: "השם מלוכה לא יונח אלא על הדומה. שכן אריה נקרא מלך החיות [חגיגה יג:], מפני שגם הוא חיה. אבל אם האדם שליט על החיות, אינו אלא מושל ולא מלך, מפני שאין האדם מסוג הבעל חי... מדת המלוכה דורשת דוקא את ההשתייכות לסוג אחד". ושני מאפיינים אלו תלויים זה בזה; רק מפני שהמלכות חלה על הדומה ועל השייך, ממילא יש בידו של המלך לאחד את עמו לחטיבה אחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:50)

הרי שמבאר ש"לשון יחיד" מכוון לכלל ישראל, ולא לכל יחיד ויחיד. וכן ביאר הגר"א באדרת אליהו ר"פ נצבים, וז"ל: "'והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך' [דברים כט, יח]. ביאורו, מפני שרז"ל אמרו [מגילה לא:] בתוכחה ראשונה אין רשאי להפסיק, מפני שבלשון רבים נאמר. ובתוכחה השניה רשאי להפסיק, מפני שבלשון יחיד נאמר. פירוש, שבלשון רבים נאמר, וקאי על כל יחיד ויחיד. והשניה בלשון יחיד נאמר, והוא על כלל ישראל כאחד. וזה הוא אומרו [דברים כט, יח] 'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת' השניה, הנאמר בלשון יחיד על כלל ישראל. 'והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי' [שם], הלא אני יחיד, ולא נאמר רק על כלל ישראל. לכך נאמר [שם פסוק כ] 'והבדילו השם לרעה', כיון שפירש עצמו מכלל ישראל". וכן כתב בגו"א שמות פ"כ אות ח שעשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד, כי מדובר לכל כלל ישראל, וראה שם הערה 80. ובמנחות סה: דרשו על הפסוק [ויקרא כג, טו] "וספרתם לכם" ש"תהא ספירה לכל אחד ואחד". ואילו הפסוק "וספרת לך" [ויקרא כה, ח] - הנאמר אודות ספירת יובלות - דרשו שהוא נאמר על בית דין [תו"כ שם]. וכל זה מורה שלשון יחיד מוסב על הכלל, ולשון רבים מוסב על כל יחיד ויחיד. אמנם בגו"א שמות פט"ו אות ז כתב שהואיל ושירת הים נאמרה בלשון יחיד, "אם כן על כל אחד ואחד, ואפילו על השפחה, נמי מדבר". וראה שם בהערה 38. והרמב"ן שמות כ, א, ביאר שעשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד יען "כי עם כל אחד ידבר, ולכל אחד יצוה, שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך, והיחיד ינצל עמהם". וצ"ע בכל זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:51)

ארבעה חומשים ראשונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:52)

כי כבר נתבאר למעלה שהתורה היא עצם החבור של האדם אל ה' [ראה הערה 42]. והרי הדומה מתחבר אל הדומה [ראה למעלה פ"ט הערה 26]. ולכך כאשר הקב"ה מדבר דברי תורה אל ישראל, בהכרח שדיבורים אלו יהיו מכוונים אל הצד השוה שבין האדם וה', וזהו החלק השכלי שבאדם. [והפחד יצחק פסח, מאמר טו, אות ב כתב: "בלשונו של המהר"ל 'שכל' הוא כינוי לנפש האלקית".] ועוד, שדביקות האדם בה' נעשית על ידי השכל, וכמבואר בח"א לקידושין מ. [ב, קמ.], שכתב: "כי השכל יש לו קישור בו יתברך". ובגו"א בראשית פ"ט אות יד כתב: "ודע, כי השכל הוא הדבוק בה' יתברך". ובנתיב התורה פ"ג [א, טו.] כתב: "כי האדם דבק בעליונים... וחבור זה ע"י השכל, כי בלא השכל אין לאדם חיבור לעליונים כלל... והדביקות אשר לאדם בעליונים כאשר הוא שכלי". ובח"א לסוטה ג. [הוצאת כשר] כתב: "כי הדיבוק [בהשי"ת] ע"י השכל, אשר מקשר אותו בבוראו עד שלא יפרד ממנו". והואיל והתורה יוצרת דביקות האדם בה', בהכרח שדביקות זו עוברת דרך השכל. וראה הערה 107.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:53)

וסוף התורה עוסק בקבלת התורה, "כי המקבל מקבל בסוף, כאשר גמר הנותן את גזרת דבריו, ואז המקבל מקבל" [לשונו למעלה (ד"ה ולפיכך התורה)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:54)

כפי שביאר למעלה ס"פ כד: "והבן הדברים האלו מאד איך בארו תשובת השאלה אשר אמרנו, כי באיזה צד ובחינה ראויה התורה אל התחתונים, הוא האדם. ולפי מה שהיו חושבים כי אין ראוי לאדם התורה, שהיא שכל עליון. והדבר הזה הוא הפך זה, כי התורה שהיא שכל עליון, צריך שיהיה לה נושא גשמי. וכמו שהוא ענין צלם אלקים שנמצא באדם, שאינו למלאכים, והוא לאדם. כי צריך אל צלם הזה מקבל גשמי. וכמו שהצלם צריך שיהיה לו מקבל גשמי, כך צריך לכל דבר שהוא עליון לגמרי מקבל שהוא גשמי. והבן הדברים האלו, ואין להאריך בזה יותר, כי אלו דברים עמוקים מאד". וקודם לכן [ד"ה ואז אמר] כתב: "כי כמו האדם אשר יש לו המעלה העליונה שהוא נברא בצלם אלהים, והצלם הזה מקבל אותו גוף הגשמי. וכך התורה בעצמה, עם מעלתה העליונה על כל, הרי היא נתלית ועומדת בדברים הגשמיים, הם המצות המעשיות. וכמו שאין למלאכים הצלם האלהי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה. והמלאכים שאין להם נושא מקבל, רק האדם שיש לו הגוף, יש לו נושא מקבל, לכך הוא מקבל הצלם הזה. וכן התורה, לפי מעלת השכל הזה, צריך לזה נושא גשמי, הוא האדם. כי מפני שהמצות כל כך הם שכליים, אין עומדים בעצמם, רק צריך שיהיה להם מקבל גשמי, כמו שהוא בצלם אלהים שבו נברא האדם, שלא נתן למלאכי השרת, למעלת ודקות הצלם הזה צריך אליו נושא מקבל". ולמעלה פכ"ה [ד"ה לכך היה] כתב: "כי הגוף הוא מוכן לקבל מדרגת השכל... כי אי אפשר לתורה רק שיהיה לה מקבל גשמי. ומעלת השכל אי אפשר שלא יהיה בלא מקבל כלל, רק צריך לו מקבל גשמי". וכבר נתבאר למעלה [פ"ג הערה 5, פי"ב הערה 12, פכ"ד הערה 64, ופל"ג הערה 37] שהמלאכים אינם בגדר "מקבלים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:55)

שביאר עד כה שלשה הסברים מדוע משנה תורה הוא כנגד צד המקבל; (א) הקבלה היא בסוף [ד"ה ולפיכך התורה]. (ב) התורה היא עצם הברית, כאשר צד אחד מונח בידי מקבל הברית [ד"ה ועוד תדע]. (ג) הקבלה מיוחדת לחומרי המקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:56)

בהמשך הפרק, ובפרקים מד, מה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:57)

וצרף לכאן את מאמרם [ב"ר ו, ט] "ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה, מצאו יושב וספר משנה תורה בידו". והרי אמרו [ב"ב עה.] "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה", וכתב על כך בדר"ח פ"א מ"א [יט:]: "רק יהושע נחשב מקבל מיוחד אל משה... וידוע כי הלבנה מקבלת הזוהר מן החמה, ולפיכך המקבל המיוחד למשה הוא יהושע". וכן הוא בגו"א בראשית פי"ז סוף אות ג. ולכך מחוור הוא עד למאוד מדוע ספר משנה תורה מסוגנן ליהושע, כי ספר המקבלים שייך למקבל המיוחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:58)

לשונו בגו"א שמות פ"כ אות יד [ד"ה אבל]: "דודאי מילתא שהוא שינוי טעם או תוספות מה שנמצא בדברות אחרונות, אין זה קשיא, דוראי משנה תורה לאוסופי אתא, אבל סוף סוף עיקר הדיבור קיים, רק שהשינוי הוא בתוספות. ובזה אין קשיא למי שיודע ענין משנה תורה, שאמרו 'משנה תורה לאוסופי קאתי'". ובגו"א דברים פ"ה אות ג [ד"ה אבל] כתב: "משנה תורה ודאי לאוסופי אתא, ולפיכך לא קשיא בכל דבר שהוסיף בדברות שניות על דברות ראשונות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:59)

לשון הפסוקים שם: "לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:60)

פירוש - כאשר כתיב "וכל תמונה", אזי אין מלים אלו מפרשות את הרישא "לא תעשה לך פסל", אלא הן מצטרפות לרישא כחטיבה אחת, והוזכרה כאן אזהרה אחת ארוכה, הפותחת ב"לא תעשה" ומסתיימת ב"וכל תמונה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:61)

תוספת" - הוספת ביאור ל"לא תעשה לך פסל", שמבאר באיזה פסל איירי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:62)

"פירוש, לא תעשה לך פסל של כל תמונה" [חזקוני שמות כ, ד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:63)

ואין "וכל תמונה" ביאור לרישא "לא תעשה לך פסל", אלא הוא עומד לעצמו, ונאסר בפסוק שני דברים; פסל, וכל תמונה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:64)

פירוש - הפסוק שלאחריו [פסוק ט] "לא תשתחוה להם" מוסב על לפניו, אך לא על לפני פניו. והואיל וכאשר נאמר [פסוק ח] "וכל תמונה" הוזכרו בפסוק שני דברים ["פסל", "וכל תמונה"], הרי "לא תשתחוה" יהיה מוסב על הדבר השני שהוזכר בפסוק ח ["וכל תמונה"], ולא על הדבר הראשון ["פסל"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:65)

לא מצאתי המקום שבהמשך הספר יבאר עוד ענין זה. ובגו"א דברים פ"ה אות ג [ד"ה ולא] סלל לו דרך אחרת בישוב שוני זה, וז"ל: "ולא מצאתי שום דבר בדברות ראשונות שלא נכתב בדברות שניות, רק שכתב בדברות הראשונות 'וכל תמונה', ובדברות שניות 'כל תמונה'. וחסרון זה הוא להוסיף, שלא תאמר שאינו חייב אלא אם יעשה פסל וכל תמונה, לכך כתב בדברות השניות 'לא תעשה לך פסל כל תמונה', כל אחד בפני עצמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:66)

כי בדברות הראשונות נאמר [שמות כ, ה] "על בנים על שלשים וגו'", וכמובא בתחילת הפרק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:67)

הולך לבאר שתוספת הוי"ו בדברות השניות ["ושלשים"] באה להורות שהדורות מצטרפים להדדי על ידי וי"ו החיבור, ולא תאמר שכל דור ודור עומד לכשעצמו, וכפי שאכן ביאר הרמב"ן, ויובא בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:68)

פירוש הו"א זו - הקב"ה מעניש את הדורות הבאים [ולא את החוטאים עצמם] כאשר האבות לא הרשיעו כל כך, ועדיין לא נתמלא סאתם [רש"י בראשית טו, טז], ולא היה עדיין מקום להענישם, ולכך יום הפקודה נדחה לדורות הבאים. ולפי זה הענשת הדורות הבאים ["על בנים על שלשים וגו'"] תיעשה באבות שלא חטאו כל כך. אך בבעלי עבירה חמורים, שנתמלא סאתם, כל העונש ינתן באותו הדור עצמו, ואין צורך להמתין לדורות הבאים כדי שהעונש יעשה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:69)

ולפי זה הפסוק בא להורות עד כמה דורות העונש יכול להדחות. שכאשר לא נתמלא סאת הדור הראשון, העונש ידחה לדור השני. ואם עדיין לא נתמלא סאתם, אזי ידחה העונש לדור השלישי שלאחריו. ואם עדיין לא נתמלא סאתם, אזי ידחה העונש לדור הרביעי. ועד לדור הרביעי הקב"ה מאריך אף וגביה מדיליה. מתוך שדילג כאן על "שלשים" [שנקט בבנים, בני בנים, ורבעים], משמע שסובר ש"שלשים" הם בני בנים, וכשיטת הרמב"ן בשמות כ, ה. וכן כתב בנתיב התשובה פ"ו [ד"ה ובפרשת יתרו]. אמנם בסמוך כתב "וכאשר יאמר 'על שלשים', כל שכן שפוקד על בני בנים", ומכך משמע ש"שלשים" לחוד, ו"בני בנים" לחוד, וזה כדעת הראב"ע שהובא שם. וכן למעלה פל"ח ביאר כדעת הראב"ע. וראה שם הערה 109. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:70)

לשון הרמב"ן: "והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם... וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בב' הדורות, כענין [בראשית טו, טז] 'כי לא שלם עון האמורי עד הנה'. ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים שנתמלא סאתם ויכריתם. אבל דור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון". ולדעת המהר"ל, תוספת הוי"ו של משנה תורה באה לאפוקי מהבנה זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:71)

לשון הרמב"ן שם: "והוסיף במשנה תורה 'ועל שלשים ועל רבעים לשונאי', כטעם 'או'". ופירושו, כי לפי דעת הרמב"ן לעולם רק דור אחד סופג את העונש, ולא שני דורות או יותר. ורשימת הדורות בפסוק באה להורות עד איזה דור ניתן לספוג את העונש. אך לעולם העונש לא ישתרע מעבר לדור אחד. ולכך כאשר התורה חיברה שני דורות להדדי ["על בנים ועל שלשים"] בהכרח שלא איירי בוי"ו החיבור, אלא בוי"ו החילוק, ו"או" "או" קאמר. אמנם המהר"ל ילמד שלאפוקי מהבנה זו נכתב במשנה תורה "ושלשים", כדי להורות שאיירי בחיבור הדורות, וממילא הפסוק מתפרש באופן אחר לגמרי, וכפי שיתבאר בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:72)

פירוש - הפסוק בא להורות עד היכן עונש הרשע יכול להגיע, שפעמים רשעות החוטא היא כה רבה, עד שדור אחד אינו מספיק להכיל את עונשו של החוטא, אלא יש צורך שהעונש ימשך לדורות הבאים. ולפי זה, כאשר התורה אמרה "רבעים", לפירוש המהר"ל מדובר שהחוטא הוא רשע בתכלית, ולכך עונשו משתרע עד לדור רביעי. ואילו לרמב"ן "רבעים" מורה שהחוטא אינו רשע כל כך, כי רק בדור רביעי נתמלא סאתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:73)

כי למהר"ל מתבאר שככל שרשימת הדורות מתארכת, כך מתעמקת יותר רשעותו של החוטא. ועונש הדור המאוחר כולל בתוכו את עונשי הדורות שלפניו, בבחינת "בכלל מאתים - מנה". אמנם לרמב"ן מתבאר, שככל שרשימת הדורות מתארכת, כך מתבאר יותר שסאת החוטא רחוקה מלהתמלאות, ועונש הדור המאוחר מורה שהדור שלפניו לא נענש כלל, כי עדיין לא נתמלאה סאתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:74)

למעלה ס"פ לח [ד"ה ובפרק זה בורר], וז"ל: "ובמדרש 'פוקד עון אבות על בנים'. משל לד' דיוטות, זו למעלה מזו. בזו יין, ובזו שמן, ובזו דבש, ובזו מים. נפל דליקה באחת מהן, מכבות זו את זו. אבל אם היו כולם של שמן, נפלה דליקה באחת מהן, כולן נשרפות. כך בזמן שהם מוסיפים כמעשה אבותיהם דור אחר דור, הם נדונים. אבל אם הם מסורגים, דור אחד צדיק ואחד רשע, 'לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות' [דברים כד, טז]. באותה שעה שמח משה, חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ, עד כאן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:75)

ובביאור הדבר, ראה דבריו למעלה ס"פ לח, שכתב: "ביאור זה, כי מה שהשם יתברך 'פוקד עון אבות על בנים', מפני שהבן הוא ענף ותולדות האב, והוא כרעיה דאבוה, מתאחד עמו, וכאילו היה דבר אחד, כי התולדה בכח האב. ולפיכך כאשר בא עונש על האב, שהוא התחלה, נמשך העונש אל הכל שהוא מתאחד עמו. אבל כאשר הבן נבדל מן האב, שהאב רשע, וזה צדיק, הרי הוא נבדל ממנו. ואף אם היה בנו של הצדיק, שהוא מפסיק - רשע גמור, הרי יש כאן הבדל, שאינו מתאחד בן צדיק עם הרשע. ומכל שכן הצדיק שאינו מתאחד עם הרשע, והוא נבדל ממנו, ועומד לו זכותו של עצמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:76)

כי הוי"ו של "ושלשים" אינה מתפרשת כ"או" [וכדעת הרמב"ן], אלא כוי"ו החיבור, המקשרת את הדורות להדדי, וכפי שהתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:77)

ופסוק זה נאמר לאחר עשרת הדברות שהוזכרו במשנה תורה. ומכך משמע שישנו שויון גמור בין דבר ה' בעת אמירת הדברות, לבין אופן כתיבתם במשנה תורה. ואילו כאן נתבאר שהנכתב במשנה תורה כולל בתוכו גם תוספת ביאור, שלא היה בעת אמירת הדברות מפי הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:78)

לעומת דברות ראשונות שאמר בהן [שמות כ, ו] "ולשומרי מצותי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:79)

כי נקט בלשון נסתר. וזה תואם לדברות אחרונות, שבהם תפיסתו של משה ניכרת יותר, ולכך מדבר בלשון נסתר, כי הדבורים עוברים דרך משה רבינו. מה שאין כן בדברות הראשונות, הרי איירי בדבר ה' ללא תוספת ביאור, ולכך איירי בלשון נוכח. ונקודה זו תתבאר יותר בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:80)

כי לא נאמר "לא תשא את שמי לשוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:81)

ולא נאמר "כי לא אנקה את אשר ישא שמי לשוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:82)

של שבת, וכהמשך הפסוק "וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", שכל זה לשון נסתר. ואף הדבור שלאחריו, העוסק בכיבוד הורים, נאמר בלשון נסתר; "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך", ולא נאמר "על האדמה אשר אני נותן לך" [שמות כ, יב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:83)

ריש פרק כא [ד"ה ומה שאמר], וז"ל: "ומה שאמר בפרק בתרא דמכות [כג:] תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני, שנאמר [דברים לג, ד] 'תורה צוה לנו משה', 'תורה' בגימטריא תרי"א, 'אנכי' ו'לא יהיה לך' [שמות כ, ב-ג] מפי הגבורה שמענום, עד כאן. ויקשה לך, למה שמעו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה. ודבר זה בודאי ראוי שיהיה כך, כי בדבור 'אנכי' הוא שקבלו השם יתברך לאלוה. וכן 'לא יהיה לך', שלא יהיה להם אלוה זולת השם יתברך. שאם היה להם אלוה זולת השם יתברך, היו מבטלים מלכותו יתברך חס ושלום. והנה דבר זה שהוא קבלת מלכותו עליהם אינו לכל יחיד ויחיד, רק לכלל ישראל. שאין השם יתברך מיחד שמו יתברך על יחיד לומר 'אנכי ה' אלהיך', רק על כל האומה. ואי אפשר לומר באלו שתי מצות שהמצוה היא לכל יחיד ויחיד בעצמו. שאין השם יתברך מלך על יחיד, שאין מלך בלא עם. ולפיכך באלו ב' דברות, שהם לכלל ישראל ביחד, היה במה שהם עם אחד, והשם יתברך מלך עליהם, ובכלל זה משה עם כל ישראל, ומשה נכלל עמהם. רק שאר הדברות אינם מצד שהם כלל אחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:84)

כמבואר בהערה הקודמת. ובירושלמי ברכות פ"א ה"א אמרו "מפני מה קורין פרשיות קריאת שמע בכל יום, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן; 'אנכי ה' אלקיך' - 'שמע ישראל ה' אלקינו' [דברים ו, ד]". והרי מבואר במשנה [ברכות יג.] שפרשה ראשונה של שמע עוסקת בקבלת עול מלכות שמים. א"כ הוא הדין לפסוק "אנכי". וראה רמב"ן שמות כ, ב שכתב: "וזו המצוה ["אנכי"] תקרא בדברי רבותינו קבלת מלכות שמים". ובהשגות הרמב"ן לספר המצות ל"ת ה כתב: "וקבלת המלכות הזה שקבלו בסיני הוא באמת מדבור 'אנכי'". וראה למעלה פכ"ח הערה 40, ופמ"ב הערה 4.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:85)

לשונו בסמוך: "כי שני הדבורים שהם קבלת מלכותו יתברך, זה היה לנוכח לישראל, כי זהו עצם קבלת מלכות הקב"ה עליהם, ולכך היה הדבר לנוכח". ופירושו, כי קבלת מלכות היא עצם הקשר והחבור בין המלך לעם. וברור שכל קשר וחבור בין שנים מחייב יחס של "נוכח", ולא יחס של "נסתר". ויש בזה הטעמה מיוחדת. כי מצאנו במיוחד ובמסוים שמלכות נראית לעיני העם. וכמו שכתב רש"י [שמות יט, ט] שישראל ביקשו בתחילה שה' יאמר להם את עשרת הדברות בעצמו, וכלשונו: "תשובה על דבר זה שמעתי מהם, שרצונם לשמוע ממך. אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות מלכנו". ובתפילת ערבית אומרים "ומלכותך ראו בניך". ובקדושת שחרית של שבת אומרים "ועינינו תיראנה מלכותך". וכן נאמר [ישעיה לג, יז] "מלך ביפיו תחזינה עיניך". וראה נצח ישראל פי"ז הערה 108. ולכך ברי הוא שקבלת מלכות צריכה להיות לעיני הנמלכים, ובלשון נוכח. ואף בקריאת שמע, כתב הגר"א [מובא בסדור הגר"א עמוד 101], ש"שמע" הוא ראשי תבות ל"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא כל אלה" [ישעיה מ, כו]. הרי שבכל קבלת מלכות ישנה ראית מלכות. ובפחד יצחק שבת, מאמר יג, אות י, כתב: "סגנונה של הראיה הוא סגנון הנוכח דגוף שני... המגע החושי אומר: 'אתה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:86)

וכמו [ויקרא כו, ג] "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו וגו'", וכל המשך הפרשה שם. וכן [במדבר טו, מא] "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו' אני ה' אלקיכם". ומדוע אף שאר הדברות לא ינוסחו בלשון נוכח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:87)

חידוש גדול נמצא בדברים אלו. והוא, שישנו הבדל בין דבורי ה' שנאמרו למשה בעשרת הדברות, לבין דבורי ה' שנאמרו למשה בשאר התורה. והבדל זה מתבטא בכך שדבורי ה' בעשרת הדברות - בלשון נסתר נאמרו. ואילו דבורי ה' בשאר התורה - בלשון נוכח נאמרו. ואע"פ שאידי ואידי נאמרו דרך משה רבינו, מ"מ בעשרת הדברות "היה הדבור בא מן השם יתברך" [לשונו להלן]. מה שא"כ בשאר התורה, אע"פ ששכינה מדברת מגרונו של משה [ראה הערה 37], מכל מקום "היה הדבור על ידי משה". ונמצינו למדים שישנן שלש דרגות בדבר; (א) דבורי ה' בעשרת הדברות. (ב) למטה מכך דבורי ה' למשה בשאר התורה ["ה' יתברך שם הדבור בפיו" (לשונו למעלה ד"ה ולפיכך כל)]. (ג) למטה מכך ספר משנה תורה, ש"היה משה מדבר מעצמו, כמו השליח שמדבר כאשר ציוה לו המשלח" [לשונו שם]. ודברים אלו צריכים ביאור. ונראה לבאר זאת על פי דבריו למעלה ר"פ לה, שכתב שם: "והנה יש לבאר, למה נתנה התורה בסיני בשני פנים; עשרת הדברות מפי השם יתברך לישראל, ושאר תורה נאמרה על ידי משה... כבר בארנו כי התורה מן השמים מתחייב מצד המופתים אשר זכרנו למעלה; האחד, שלא יתכן כלל שלא יבא גזרה ומצוה מן השם יתברך - אשר הוא העלה, על האדם - שהוא העלול. שאם לא כן, יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העלה, ויהיה ברשות העלה... המופת השני, שלא יושלם האדם, כי צריך הוא השלמה על כל פנים... וכנגד אלו שתי בחינות המחולקות, היו עשרת הדברות ושאר מצות התורה. כי עשרת הדברות, במה שיש מצוה וגזרה מן השם יתברך אל האדם, שהוא העלול, ולענין זה היו עשרת הדברים. כי אלו עשרת הדברים במה שיש גזרה ומצוה מן העלה אל העלול, ולא יהיה העלול ברשות עצמו... כי עשרת הדברות הם חבור העלה והעלול. ולכך היו שני לוחות; האחד כנגד העלה, והשני כנגד כנגד העלול. אבל שאר דברי תורה אינם רק להשלמת האדם, וזהו כנגד המופת השני שיחויב תורה מן השמים, שיהיה האדם מושלם. ולכך לא היה צריך שישמעו שאר התורה". וכן כתב למעלה ס"פ טז [ד"ה וכנגד אלו]. ומבואר מכך שאע"פ שנתבאר בפרק זה שיש בתורה שני צדדים: צד נותן וצד מקבל, וארבעה החומשים הראשונים הם כנגד צד הנותן, וחומש דברים הוא כנגד צד המקבל; מ"מ ב"צד נותן" גופא ישנן שתי בחינות: (א) הכנסת העלול לתוך רשות העלה, וקבלת מלכות העלה [עשרת הדברות]. (ב) השלמת העלול מחסרונותיו. הבחינה הראשונה יכולה להאמר רק על ידי הקב"ה, וישראל שומעים הדבר מפיו יתברך. ואילו הבחינה השניה הגיעה לישראל דרך משה רבינו [שאר התורה]. וכאן מנהיר חידושו של המהר"ל, שהואיל והבחינה הראשונה היא לחלוטין מצד העלה, וכל כלה צורך גבוה, לכך דיבורים אלו נבחנים מצד הקב"ה בלבד. והואיל והקב"ה נבדל מהאדם, ונסתר מצד עצמותו [ראה הערה 30], לכך עשרת הדברות [מהדבור השלישי ואילך] נאמרו בלשון נסתר. מה שאין כן בשאר התורה, שאע"פ שגם היא כנגד צד הנותן [בד' חומשים ראשונים], אך מ"מ יש בה התייחסות למקבל ולהשלמתו. ומחמת כן, דבורים אלו אינם נבדלים לגמרי מן האדם [שהרי נאמרו על ידי משה], ולכך הם מסוגננים בלשון נוכח. ודו"ק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:88)

פירוש - המלים האחרונות של הדבור השני ["ולשומרי מצותי"] דבוקות לדבור השלישי ["לא תשא"] הבא בעקבותיהן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:89)

ובסמוך יבאר מדוע רק בדברות האחרונות נכתב "מצותו", ולא בדברות הראשונות, אע"פ שבשתיהן מלים אלו סמוכות לדבור "לא תשא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:90)

לשון הרמב"ן [שמות כ, ז]: "והנה לשון הכתוב הזה [בדבור השלישי] 'את שם ה' אלקיך', כאילו משה ידבר. וכן בכל הדברות אחרי כן. ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר; 'אנכי', 'אשר הוצאתיך', 'על פני'... ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, שהם עיקר הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:91)

כן הקשה הרמב"ן על עצמו שם, והביא קושיא זו בשם הראב"ע [שמות כ, א]. וראה מה שישב שם לפי דרכו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:92)

וחז"ל ייחדו את הדבור על שתי הדברות הראשונות ["'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום"], לא משום שנכתבו בלשון נוכח, אלא משום שתוכנן מורה על נוכחות כלפי ישראל [קבלת מלכותו יתברך]. וא"כ, לרמב"ן כתיבת שתי הדברות הראשונות בלשון נוכח היא הסבה שחז"ל אמרו שדברות אלו מפי הגבורה שמענום; ואילו למהר"ל, כתיבת הדברות הראשונות בלשון נוכח היא הסימן המורה על מהותן של דברות אלו [קבלת מלכותו יתברך], ומהותן מחייבת שישראל ישמעו דברות אלו מפי הגבורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:93)

פירוש - ישנה וי"ו החבור בין דבור ודבור בחמש הדברות האחרונות שבמשנה תורה ["ולא תנאף", "ולא תגנוב", ולא תענה", "ולא תחמוד" (דברים ה, יז- יח)], מה שאין כן בחמש דברות האחרונות שבספר שמות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:94)

פירוש - גם חמש הדברות הראשונות [שבלוח הראשון] שבמשנה תורה מתחברות להדדי, אע"פ שאין ביניהן אות וי"ו שיחברן, וכפי שיבואר להלן ר"פ מה. ולכך יש ענין שלא יווצר חייץ והפרדה בתוך הדברות האחרונות עצמן, וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:95)

פירוש - הדברות שבמשנה תורה מתחברות להדדי במיוחד, וכפי שיבואר להלן פרק מה. ואם שתי הדברות הראשונות היו כתובות לחלוטין בלשון נוכח, ומהדבור השלישי ואילך הדברות הרי הן בלשון נסתר, היה נוצר חייץ בתוך הדברות עצמן, כאשר השתים הראשונות חולקות מקום לעצמן, לעומת השמונה דברות האחרונות. ובכדי לגשר בין שתי הדברות הראשונות לבין שאר הדברות, נכתבו המלים האחרונות של הדבור השני ["ולשומרי מצותו"] בלשון נסתר [וכלשון שנכתבו שמונה הדברות האחרונות], ובכך הדברות מקושרות להדדי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:96)

מתכון בזה לשני שנוים; בדברות הראשונות נאמר [שמות כ, י] "לא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך וגרך אשר בשעריך", ולא נאמר "וכל בהמתך", וכן לא נאמר "שורך וחמורך", לעומת הדברות האחרונות שנאמר בהן "ושורך וחמורך וכל בהמתך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:97)

"ללימוד שלהם" - להבנת הנאמר בהן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:98)

פירוש - שורו וחמורו קרובים בגדרם לגדר עבדו ואמתו, וכמו שמבאר. ולכך שורו וחמורו יצאו מגדר שאר בהמות, ומתקרבים לגדר של עבדו ואמתו. ולשון הפסוק [דברים ה, יד] הוא "ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:99)

וביאר רש"י שם "ולשורי שדי - שהוא עיקר של שדה". והשדה היא מקור חיותו של האדם. הרי שהשור מתייחס לחיות האדם. ובגו"א דברים פכ"ב אות ט כתב: "ואם יקיים מצות התליות בשדה, יזכה עוד לשור וחמור, שהם גם כן צריכין ליישוב העולם. שכך אמר רבי יוסי 'מעולם לא קריתי לשורי שורי, רק קריתי לשורי שדי', מפני שהוא צריך לאדם לצורך חיותו וקיומו בישוב העולם". וראה להלן פמ"ה הערה 67.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:100)

מבלי להזכיר "שורך וחמורך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:101)

פירוש - ואל תתרץ שלכך לא נכתב "שורך וחמורך", כי הם באותו גדר ממש של "עבדך ואמתך", כי אין הם בגדר זהה ל"עבדך ואמתך". ולכך אם היה נאמר "עבדך ואמתך וכל בהמתך" היתה בכך השמטה גלויה ל"שורך וחמורך"; כי אין השור והחמור מגיעים לכלל "עבדך ואמתך", ומאידך אין הם בגדר "וכל בהמתך", אלא חשובים מהן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:102)

פירוש - בדברות הראשונות לא נקט בדברים שהם צרכי האדם [שאם כן היה מזכיר שור וחמור], אלא נקט בדברים החשובים שיש לאדם, וכלשון הפסוק "אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". וצ"ב, שלהלן פמ"ה [ד"ה ומה שהוסיף] כתב "עיקר החשיבות הוא הבית והאשה, עבד ואמה, ושור וחמור, שהם בריות חשובים בעצמם", ואילו כאן מבאר שאין השור והחמור בגדר חשובים. וראה שם הערה 65.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:103)

פירוש - בדברות הראשונות, החשיבות [ולא הצורך] היא הקובעת. ולכך כל הבהמות הוזכרו בתיבה אחת, כי חשיבות הבהמות שוה היא להדדי, ותיבת "בהמתך" משותפת לכל הבהמות עד כמה שנוגע לחשיבותן. מה שאין כן אם היה מדובר בצורך בבהמות, בזה שפיר היה מקום לחלק בין שור וחמור, לבין שאר בהמות. אך אין לחלק ביניהן בנוגע לחשיבות הבהמה, כי כל הבהמות נסקרות בסקירה אחת מבחינת חשיבותן. ולהלן פמ"ה [ד"ה והוסיף בדברות אחרונות] חזר על דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:104)

פרק לה [ד"ה וביאור זה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:105)

וכפי שנשתברו הלוחות הראשונות, וכמבואר למעלה פל"ה [ד"ה וביאור זה], וז"ל: "ובמסכת בבא קמא בפרק הפרה [סוף נד:], שאל רבי חנינא בן עגיל לרבי חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן 'טוב', ובדברות אחרונות נאמר בהן 'טוב'... הואיל וסופן להשתבר. מאי הוי, אמר רב אשי, חס ושלום פסקה טובה מישראל, עד כאן. וביאור זה כמו שאמרנו, כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה, ולכך לא נאמר בהן 'טוב'. כי מלת 'טוב' נאמר על המציאות, שהוא מציאות ראוי וטוב. ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום 'וירא כי טוב' [בראשית א, ד], לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב. ולוחות הראשונים, מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה, ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן 'טוב'. ואי אפשר לומר כי הלוחות הם לפי מדרגת העולם הזה, רק אם נאמר שהמקבלים הם ראויים אל הלוחות. שאם היו המקבלים במדרגת המלאכים, אז היו ראוים אל הלוחות. ולכך אם נאמר 'טוב' בלוחות הראשונות, שהיה מורה כי הלוחות הם לפי מדרגת עולם הזה לפי המקבלים. ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא, הרי פסקה טובה חס ושלום מישראל. כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיה להם כבר. והיה מורה שאין לישראל עוד אחר החטא המציאות הראוי, שמורה עליו לשון 'טוב'. אבל עכשיו שלא נאמר בהם 'טוב', ומורה זה כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היו הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה, אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה, והיו ישראל גם כן במדרגת המלאכים. וכשנשתברו עתה מפני החטא, לא פסק מישראל שם המציאות הראוי לעולם הזה, אבל פסקה מהן המדרגה שאינה ראויה למציאות עולם הזה, שהיו ישראל במדרגת המלאכים... ולכך דוקא בלוחות השניות, שהיו מעשה משה, והוא ראוי לפי מדרגת עולם הזה. ודבר שהוא ראוי לפי המציאות, נאמר בהן 'כי טוב'". וראה למעלה פכ"ג הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:106)

כפי שהיה במתן תורה. וראה למעלה פל"א הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:107)

כי הדומה מתחבר אל הדומה, וכמבואר בהערה 52.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:108)

כפי שביאר בח"א לב"ב נח. [ג, פד:]: "על האדם בלבד נאמר [בראשית א, כז] 'ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו'. ואדם אשר נברא בצלם אלקים, הוא כקוף בפני השכינה. כי אע"ג שצלם האדם צלם אלקי, מ"מ אינו נבדל לגמרי. ולכך האדם בפני השכינה, כמו קוף שהוא ב"ח. וכל ב"ח אין לו צלם אלקים, כך האדם בפני השכינה, שהוא יתברך נבדל מכל וכל". ובח"א לבכורות ח: [ד, קכא.] כתב: "ואין ספק כי השכל אינו נבדל לגמרי מכל וכל, שאם היה השכל נבדל לגמרי, לא היה נמצא עם האדם, שהוא בעל גוף. אבל במה שהשכל הוא עומד באדם, מזה נראה שאין השכל נבדל מכל וכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:109)

וכפי שלא נאמר "כי טוב" על מלאכת יום שני, "לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו" [רש"י בראשית א, ז]. ולמעלה פי"ח [ד"ה ואמר] כתב: "ובשביל כך לא נאמר בשני 'כי טוב', שלא נאמר 'כי טוב' רק על דבר השלם, ודבר שאינו מושלם אינו טוב". ומעין זה כמבואר למעלה פי"ב [סד"ה ויקבל טוב], שכתב: "כל אשר נבדל מפחיתות החומר הוא טוב, שהרע הוא בחומר". וראה שם הערות 68, 71, פט"ו הערה 32, ופל"ז הערה 165. וראה בנתיב השלום פ"ב [א, רכה:] ששב וביאר ענין זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:110)

כפי שביאר למעלה פל"ה [ד"ה למה היו], וז"ל: "למה היו ישראל דומים [בעת מתן לוחות ראשונות], לאדם הראשון. כי באמת קודם שחטא האדם, והיה בגן עדן [בראשית ב, ח], לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה, ואינה בכלל המציאות עולם הזה. עד שחטא וגרשו מגן עדן [בראשית ג, כג], והוסרה מדרגתו העליונה שאינה ראויה לעולם הזה, ונשאר על המדרגה הראויה לעולם הזה. וכך ישראל, קודם שחטאו היו ישראל במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה, ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות, כאשר היו במדרגת המלאכים. עד אחר שחטאו, והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה. ולכך דוקא בלוחות השניות, שהיו מעשה משה, והוא ראוי לפי מדרגת עולם הזה. ודבר שהוא ראוי לפי המציאות, נאמר בהן 'כי טוב'". וכן מבואר להלן ס"פ מד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:111)

פירוש - נאמר "יאריכן" חסר וי"ו, לעומת הדברות הראשונות שנאמר שם [שמות כ, יב] "יאריכון" כתיב מלא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:112)

שמו"ר א, לד "ימים של צער היו, לפיכך קורא אותן רבים". וביאר שם היפ"ת "כי המצטער נמרגיש מאוד בזמן, וזמן מעט יהיה רב בערכם". וראה בויק"ר יט, ו. וראה רמב"ן שמות ב, כג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:113)

שנאמר שם "והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". ובגו"א שם אות י ביאר שאע"פ שיעקב סבל רבות באותם ימים, מ"מ "היו לו כימים אחדים בשביל האהבה שהיה אוהב אותה, כאילו לא עבד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:114)

כי חסרון הוי"ו מורה על חסרון ימים, שלא מדובר בימים מרובים, ולכך בהכרח איירי בימים טובים, כי ימים רעים לעולם הם רבים. ואודות חסרון וי"ו, הנה בתורה נאמר [בראשית כג, טז] שם "עפרן" חסר וי"ו, ופירש רש"י "חסר וי"ו, לפי שאמר הרבה, ואפילו מעט לא עשה". הרי חסרון הוי"ו מהפך רב למעט.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:115)

שנאמר [דברים ה, טז] "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך למען יאריכן ימיך וגו'". ואילו בדברות הראשונות לא נזכרו המלים "כאשר צוך ה' אלקיך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:116)

כמבואר ברש"י דברים ה, טז: "כאשר צוך - אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה". והרמב"ן שמות כ, יב כתב: "ולכך אמר במשנה תורה; 'כאשר צויתיך' בכבודי, כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:117)

ס"פ מא, שכתב: "במכילתא [שמות טו, כה] 'שם שם לו חוק ומשפט'; 'חוק' זה שבת, 'משפט' זה כבוד אב ואם... למה נקרא כבוד אב ואם 'משפט'. אבל דבר זה כמו שאמרנו, כי הידיעה והשכל מחייב מצוה זאת יותר משאר כל המצות, לכך נקרא מצות כבוד אב ואם 'משפט'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:118)

שהרי האזהרה היא תנאי מוקדם לכל חיוב עונש שבתורה, ומכשירה את המקבל לספוג את העונש ["לא ענש עונש הגוף אלא א"כ הזהיר" (לשון תוספות מכות סוף ד:)], כי "לא ענש אלא אם כן הזהיר" [סנהדרין נו:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:119)

פירוש - האזהרה מורה על חוזק המצוה, וככל שהמצוה מחוייבת יותר, כן אזהרתה מרובה יותר. והואיל ומצות "כבד" מחוייבת ביותר, שנקראת "משפט", לכך נאמרה בה אזהרה. ויסוד דברים אלו [אודות שאזהרה מתייחסת למקבל, ומורה על חוזק המצוה], נמצא בהקדמת הרמב"ן לספר דברים, וז"ל: "הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל... יזהיר המצות הנוהגות בהם פעם אחר פעם... רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות, כמו שיבאו בספר הזה בעניני עו"ג אזהרות מרובות זו אחר זו, ותוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות". הרי שהאזהרה מתקבלת אצל האדם, ונוהגת במיוחד ביחס למצות חמורות, וכמו עבודה זרה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 43:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/43:120)

להלן פרקים מד, מה.