## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 47

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:1)

הולך להורות שכאשר ישראל קבלו את התורה פסקה מהם מיתה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:2)

"עושי העגל" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:3)

"שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:4)

פירוש - "אתם פרו ורבו" נאמר עד מתן תורה, אך מממתן תורה ואילך לא היו אמורים לפרות ולרבות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:5)

"להתיר נשותיכם לתשמיש שאסרתי לכם" [רש"י שבת פז.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:6)

"שעד עתה נאסר להן [שמות יט, טו] 'אל תגשו אל אשה'" [רש"י ע"ז שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:7)

הרי שיהיו להם בנים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:8)

"לאותם בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:9)

"אוצר יש ושמו 'גוף', ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד, ונתנם לשם" [רש"י שם]. וביבמות סג: פירש רש"י "פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים, ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידים להבראות". וראה הערה 99.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:10)

"כי לא לעולם אריב לאחר זמן הגאולה, ולא לנצח אקצןף מלגאול, 'כי רוח אשר לפני' נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר, כמו 'העטופים ללבן' [בראשית ל, מב], ונשמות שאני עשיתי". ורש"י יבמות סג: כתב "כי רוח מלפני יעטוף הגאולה, ונשמות שאני עשיתי יעטוף, לשון עכבה, כדכתיב [בראשית ל, מב] 'והיה העטופים ללבן'. ורישיה משתעי בגאולה, 'כי לא לעולם אריב וגו'". ובהגהות הב"ח שם אות ב כתב: "ומסיפיא לרישיה מידרש". לאמור, שהמעכב לגאולה הן הנשמות שנבראו ועדיין לא יצאו לפועל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:11)

"כמי שלא באנו לעולם, לפי שהן חיים לעולם, וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום" [רש"י ע"ז שם]. וראה הערה 100.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:12)

"דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב [בראשית א, לא] 'ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי', מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם מקבלין ישראל את התורה - מוטב, ואם לאו - אחזיר אתכם לתוהו ובוהו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:13)

"הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, וזו טובה הכתובה כאן 'למען ייטב להם'" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:14)

"ריש לקיש" [רש"י שם) .


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:15)

"כי האי תנא, דתניא רבי יוסי אומר, לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן". א"כ ריש לקיש סובר כרבי יוסי, שפסקה מיתה מישראל בעת קבלת התורה, ואילו ת"ק סוברים שלא פסקה מיתה כי "לבטל מלאך המות אי אפשר". וראה למעלה פל"ה [ד"ה ולגודל] שהביא מחלוקת זו של רבנן ורבי יוסי. ושם בהערה 54 הובאו מדבריו בדר"ח בביאור הענין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:16)

פירוש - המחלוקת בגמרא בין ת"ק ורבי יוסי [אם מיתה נתבטלה מישראל במתן תורה] שנויה גם במדרש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:17)

"שמחשיך פניהם של הבריות, ושמעו את הקול מתוך החושך, לומר שגם החושך לא יחשיך מהם קול הדבור, שהיו חיים לעולם" [רד"ל שם אות יז]. ומקורו מהתנחומא וישב אות ד "'וחושך על פני תהום' [בראשית א, ב], זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות", ויובא כאן בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:18)

אודות שסימן ההיכר של החומרי הוא דביקות הרע בחומר, הנה למעלה פי"ב [ד"ה ולכך אמר] כתב: "לשון 'טוב' מורה על הדבר שהוא נבדל מן החמרי. וזה ידוע, לפי שדבק בחומר ההעדר והחסרון, שהוא רע. ואין ספק בדבר זה כלל, ובארנו במקום אחר". ובדר"ח פ"א מ"ב [כה:] כתב: "כי בודאי שפלות בריאת האדם כאשר הוא נוטה להיות כמו בהמה... כי הדבר שהוא שכלי נבדל מן החומר לגמרי הוא טוב גמור, ולכך התורה היא טוב גמור בפרט, והפך זה הדבר שהוא חומרי, הוא רע מאוד... כי החומר דבק בו הרע... ומה שנקראת התורה 'טוב', מפני שהיא שכלית לגמרי... כי הדבר שהוא שכלי נבדל מן החומר לגמרי - הוא טוב גמור. ולכך התורה היא הטוב הגמור בפרט. והפך זה הדבר שהוא חמרי, הוא רע גמור... כי הדבר הזה הוא ברור, כי החומר דבק בו הרע... וכל אשר הוא רחוק מן החומר, כמו התורה שהיא השכל האלוקי הברור - הוא טוב לגמרי". וכן כתב בח"א למנחות נג. [ד, פב.]. ובדר"ח פ"ב מ"ה [עח.] כתב: "כי הטוב הוא שייך בדבר הנבדל מן החומר, וזה שאמר 'ולא עם הארץ חסיד', כי אין חסידות בכל מקום רק מדת הטוב, שמדה זו לא שייך בעם הארץ שהוא בעל חומר גס, ואין לו זכות החומר, רק גסות ועבות החומר". וצרף לכאן דבריו בדר"ח פ"ה מי"ט [סוף רסה:] שבבלעם הרשע דבקו המידות הרעות [עין רעה, רוח גבוהה וכו'] מפאת חיבורו אל החומריות, ולכך היה חסר ובעל העדר. וראה להלן פמ"ח הערה 68.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:19)

ועוד אודות ששכל האנושי מצורף אל החומרי, ראה דבריו בדר"ח פ"א מ"ב [כה:] שכתב: "כי כאשר יש באדם התורה, הוא נחשב בריאה טובה בעצמו, כאשר יש בו התורה השכלית. אבל אם אין בו התורה, אין האדם בעצמו נחשב טוב, כי חסר ממנו התורה, שהיא השלמת האדם במה שהוא אדם, והוא נמשל כבהמה נדמה, ואין זה נחשב בריאה, ואין ראוי לו המציאות... כי כל הנבראים שנבראו אין בהם חכמה האלקית העליונה. אף כי האדם הוא בעל שכל, אין זה רק שכל האנושי, שהוא מצורף אל החומר. ואין ראוי לעולם הקיום בשביל הטוב הזה, כי פחות ושפל הוא השכל האנושי. רק בשביל התורה שהוא השכל האלקי... כי בודאי שפלות בריאת האדם כאשר הוא נוטה להיות כמו בהמה, ומעלת הבריאה באשר הוא נבדל מן הבהמית, ואין זה רק על ידי התורה השכלית". ובח"א לשבת לב. [א, כא.] כתב: "עמי הארץ הם חסרי השכל האלקי, אף כי יש להם שכל האנושי, הנה הם חסרים השכל האלקי". ובסנהדרין לח. עמדו על כך שהאדם נברא לאחר הבהמות, "שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית". ובח"א שם [ג, קמט.] כתב: "כי האדם הוא יותר מורכב מן שאר בעלי חיים, כי שאר בעלי חיים כאילו היה הכל חומר, אבל האדם שיש בו דעת וחכמה, הוא מורכב משניהם, מגוף ושכל. והפשוט הוא קודם המורכב [ראה למעלה פ"א הערה 64]. ולכך אומרים לו יתוש קדמך, לפי שהיתוש הוא פשוט... והפשוט הוא ראשון למורכב. ואין להקשות הרי אדרבא, זה נחשב מעלה, שהרי יש באדם השכל. אין זה קשיא, כי דברינו כאשר אין האדם קונה על ידי התורה ומצות מעלה עליונה נבדלת, והוא רוצה לסמוך [על] מה שיש בו השכל האנושי, ואין דבר זה נחשב לכלום. ואז יש לומר אליו כי אדרבא היתוש קודם, וראשון לאדם מפני שהוא פשוט, והפשוט יותר ראשון למורכב. אבל אם הוא בעל תורה ומצות, אז קונה האדם מעלה נבדלת אלקית, והוא נבדל מן החמרי לגמרי... והוא יותר קודם אף מן המלאכים... שאם אין קונה מעלה הנבדלת על ידי תורה ומצות, היתוש קודם, לפי שהוא פשוט והפשוט קודם. אבל אם זוכה וקונה מעלה נבדלת, ובזה הוא פשוט לגמרי, כאשר יש לו מעלה אלקית נבדלת, והוא קונה מעלה נבדלת יותר אף מן המלאכים, כי להם לא נתנה התורה שהיא השכל האלקי הנבדל לגמרי. אבל כאשר לא קנה התורה והמצות". ועוד שאין האדם נמלט מן המיתה, הנה נאמר [תהלים פט, מט] "מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה". וראה דבריו בתחילת ההספד [מודפס בסוף ספר גו"א במדבר הוצאת יהדות].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:20)

אדם הראשון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:21)

אודות שהתאוה חומרית יותר מן החמדה, ראה למעלה פמ"ה הערה 33.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:22)

אודות שחטא אדה"ר היה עשית החומר לעיקר, כן ביאר בגו"א בראשית פ"א אות לג [ד"ה ודוקא], וז"ל: "כאשר חטא אדם ולקח הפרי מן העץ בשביל שהיה נחמד [בראשית ג, ו]... נתאוה לפרי לחסרונו... וכאשר לקח הפרי עשה מן המקבל החסר - עיקר, שנמשך אחריו... והנה האדם נמשך אחר המקבל, ועשה אותו עיקר, דבר שהוא חסר". והפיכת המקבל לעיקר היא היא הפיכת החומר לעיקר, כי כבר נתבאר שהחומרי מקבל, והנבדל אינו מקבל [למעלה פכ"ד הערה 19, פכ"ח הערה 9, ופ"מ הערה 111]. ולכך דבריו כאן ודבריו בגו"א - חדא הם. ובגו"א במדבר פי"ט אות כז [ד"ה אמנם] ביאר שחטא העגל היה ג"כ הפיכת העלול לעיקר. ובח"א לסנהדרין קב. [ג, סוף רלו.] ביאר שקיים דמיון ושויון בין חטא אדה"ר לחטא העגל. ואף חטא העגל הוא הפיכת החומר לעיקר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:23)

רמב"ן בראשית ב, יז: "ועל דעת רבותינו, אלמלא שחטא [אדה"ר] לא מת לעולם, כי הנשמה העליונית נותנת חיים לעד, והחפץ האלקי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד, והוא יקיים אותו לעד... אם כן 'ביום אכלך ממנו מות תמות' [בראשית ב, יז], שאז תהיה בן מות, לא תתקיים לעד בחפצי". וראה למעלה פכ"ה הערה 10.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:24)

בח"א לע"ז ה. [ד, ל.] כתב עד כאן אות באות כדבריו בתפארת, ומשפט זה כתב שם כך: "וכל זה מפני שמצד השכל של אדם וצורתו אין ראוי שיהיה העדר ומיתה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:25)

כפי שכתב בנתיב התורה פ"ג [א, יג:]: "המיתה מצד הגוף, לא מצד השכל הנבדל. ואין לשכל הנבדל עסק במיתה... כאשר אין המיתה מצד השכל". וראה למעלה פ"י הערה 16, פכ"ג הערה 35, ופל"ה הערה 50. ובנצח ישראל פ"ה [ד"ה ומה שאמר] כתב: "הגוף סיבה אל המיתה, לפי שעל ידי הגוף הוא בא החטא, שאם אין הגוף היה האדם כמו מלאך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:26)

לשונו בגו"א דברים פ"ד אות כא [ד"ה למד]: "אחר אשר חטא [אדה"ר], ונטה אחר החומר, וכמו שאמר הכתוב [תהלים מט, יג] 'אדם ביקר ולא ילין נמשל כבהמות נדמו", שאחר שנטה בעצמו אל החומרי, שהוא בהמית... הרי הוא בהמי חומרי שנטה אחריו". ולכך ברור שלאחר שחטא נעשה לחומרי, עם כל המסתעף מכך [עונש מיתה]. והרי החטא גופא הוא בא מצד הגוף והחומר, ולא מצד הצורה [כמבואר למעלה פ"ד הערה 79]. וכן חטא אדה"ר בא לו מן האשה, מחמת חומריותה [כמבואר למעלה פ"ד הערה 82, ופ"י הערה 37, פכ"ח הערה 10, ופל"ז הערה 95]. ולכך ברי הוא שהתוצאה מהחטא היא שהאדם יעשה לחומרי. ובדרשת שבת הגדול [ריש רטו.] ביאר שאדה"ר לאחר שחטא "היה לו גבהות הגוף וגבהות הנפש כמו שיש לבהמה, ואז היה נאמר עליו 'ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:27)

כמבואר בהערות 18, 19, והוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ובנתיב התורה פ"ב [א, י.] כתב: "מפני כי התורה היא שכל עליון, וקשה לקנות התורה שהיא שכל עליון, לכך צריך שיהיה אל האדם הכנה לקבל התורה, ואם לא כן לא יקבל אותה... כי האדם הוא בעל גוף, והתורה היא שכל אלקי". והרבה פרקים בנתיב התורה מבוססים על יסוד זה. [שם פ"ב, פ"ג (א, יב:), פ"ד (א, כא:), פ"ו (א, כו.), ועוד]. ובדרשת שבת תשובה [פב:] כתב: "אין לתורה, שהיא שכלית, שום ענין אל הגשמי, ואדרבה, כאשר הגוף נחלש, וכוחו כלה ומתמעט, אז השכל מתגבר. וזה ראיה כי אין לתורה השכלית חלק בגשמי כלל". ובנצח ישראל פ"ז [ד"ה אין דברי] כתב: "התורה והגוף הם שני הפכים, ואם כן איך תתקיים התורה, שהיא שכלית, בגוף הגשמי, שהגשמי הפך הנבדל. ולפיכך אין קיום התורה באדם הגשמי, שהם כמו שני דברים שאינם מתדמים ומתיחסים ביחד, שאין להם עמידה ביחד... מי שאינו ממית עצמו על התורה, והוא גופני גשמי, אי אפשר שתהיה מקוים בו התורה השכלית, שהיא אינה גשמית". ובתחילת דרוש על המצות [נ:] כתב: "אין התורה כשאר חכמות שישיגם האדם מעצמו, ולא ניתנו לו מהש"י בעצם. כמו התורה שמצד עצמה אין לה חבור אל האדם כלל, כאשר היא שכל אלקי נבדל". וראה לעיל פי"ב הערה 60. ובח"א לב"מ פה. [ג, לט.] כתב: "יש לתורה צירוף אל האדם... והוא השכל אשר שייך לאדם, רק אין לתורה צירוף לגמרי אל האדם, במה שהתורה היא שכלית, והאדם הוא גשמי". ולמעלה פכ"ז [ד"ה ובין לרבנן] כתב: "התורה, שהיא שכל גמור, מופשט מן הגשמי", וראה שם הערה 54. וראה למעלה פ"א הערה 63, פ"ג הערה 45, פי"א הערה 75, פ"כ הערה 4, פכ"ו הערה 10, ונתיב התשובה פ"א הערה 30.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:28)

הולך לבאר שהואיל והמאפיין של חומר הוא ההעדר הדבק בו, ממילא המאפיין את הנבדל הוא הקיום הגמור שלו, וה"אור" מורה על הקיום, וכמו שיתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:29)

ובביאור פסוק זה, ראה דבריו למעלה פי"ד [ד"ה וביאור ענין] שכתב: "כי המצוה תקרא 'נר', מפני שהנר האור שלו נתלה בגוף השמן והפתילה, ומפני כך אינו אור גמור. וכן המצוה נתלה במעשה האדם שעשה על ידי גופו, ואין המצוה דבר נבדל לגמרי בשביל זה. אבל התורה שאינה נתלה בגוף, והוא שכל נבדל בלבד, לכך תקרא התורה 'אור', כי הוא הוא נבדל לגמרי, אינו נתלה בגשם... התורה היא מיוחדת לאור, שאין אור גשמי, שאין בו דבר ממש. וכך התורה היא שכל נבדל". וראה שם הערה 29, כי הוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:30)

יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בנתיב התורה ר"פ ד [א, טז.] כתב: "עיקר הנהגת המציאות היא ביום, שבו האור. אבל בלילה שהוא חושך, הכל בטל". ובגבורות ה' פל"ו [קלה:] כתב: "כי היום מתייחס אל המציאות והלילה אל ההעדר, וזה ידוע". וכן הוא בנתיב העבודה ר"פ ז [א, צה.], נצח ישראל פכ"ה [ד"ה ואמר שישראל]. ושם פל"ו [ד"ה ובפרק כל כתבי] כתב: "כי שם 'יום' נאמר על המציאות, והלילה על ההעדר, כמו שמבואר בכמה מקומות". ובח"א לב"מ פג: [ג, ל:] כתב: "אין עוה"ז אמיתות המציאות, ולכך נקרא 'לילה' [פסחים ב:], כי בחושך אין דבר נמצא, ונחשב נעדר. לכן נקרא 'חושך' שהוא לשון העדר, כמו [בראשית כב, טז] 'ולא חשכת בנך וגו". אבל היום הוא אמיתות המציאות, כי בו האור, ובאור נמצא הכל, ובחושך נעדר הכל. ולפיכך עוה"ז, שאינו עיקר המציאות, דומה ללילה, ועוה"ב שהוא אמיתות המציאות דומה ליום [שם], שהוא אמיתות המציאות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:31)

לשונו למעלה פכ"ד [ד"ה ואמר שכולם]: "מלאך המות, שהוא מתנגד אל המציאות". ובע"ז כ: אמרו "מלאך המות כולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו". וביאר שם בח"א [ד, נ:]: "ומה שאמר כי מלאך המות הוא מלא עינים, ר"ל כי העין הוא כח ממנו בא ההעדר לבריאה, כי זה ענין העין שהוא מביא ההעדר אל המציאות, ולכך אמרו שהוא כולו מלא עינים... והיפך זה הסמוי מן העין שהוא ברכה [תענית ח:], שהוא הפך ההעדר. ומפני שהעין פועל, לכך אמרו בכל מקום [שבת לד:] 'נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות'... ואמר שיש בידו חרב. החרב הזה הוא הכח אשר מתחייב מאתו העדר התחתונים, וזה נקרא 'חרב', לפי שאין כח הזה רק לקצץ ולהפריד". וראה ציון 55.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:32)

לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד [קמד.]: "הדבר שיש בו האור הוא נמצא ונראה, עד שכל דבר נמצא ע"י אור. וכבר ביארנו, כי החושך נקרא כך מפני שהחושך הפך אור, כי האור נותן מציאות לאחר, והחושך הפך זה, שכל אשר הוא בחושך לא נמצא ולא נראה... נקרא 'חושך' שהוא לשון העדר, שהוא הפך המציאות, מלשון [בראשית כב, יב] 'ולא חשכת את בנך'". וכן חזר וכתב שם בפ"ה מ"כ [ער:]. ובח"א לסנהדרין קג: [ג, רמא.] כתב: "מי שיושב בחושך יש לו העדר מציאות, וכמו שאמרו ז"ל [נדרים סד:] סומא נחשב כאילו מת. וכל זה מפני כי האור משים האדם בפועל, וכאשר הוא סומא, כאילו נעדר ואינו נמצא בפועל". ובח"א לסנהדרין קד: [ג, רמג:] ביאר ש"לילה" הוא מלשון "יללה", והוא משום שבלילה העדר האור. וראה למעלה פט"ז הערה 87.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:33)

כמו שמלאך המות נקרא "חושך", וכן הגיהנום נקרא "חושך" [ויק"ר כז, א], וזאת מפאת ההעדר שבו [למעלה פי"ח הערה 22]. וכוונתו כאן להורות שכשם שהמציאות [התןאה] נקראת "אור", כך ההעדר [מלאך המות] נקרא "חושך". וממילא התורה עומדת כנגד מלאך המות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:34)

בע"ז כה. אמרו "למה ת"ח דומה... ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו". ובח"א שם [ד, נו:] כתב: "פירוש דבר זה... ואמר כי יותר מזה שמלאך המות אוהב אותו, כי התורה היא למעלה ממדריגת מלאך המות. וזה כי הדבר שהוא מציאות בפעל לגמרי, אין כח להעדר שהוא מן מלאך המות לשלוט בו". ובנתיב גמיחות חסדים פ"ד [א, קסא.] כתב: "וידוע כי הצדיקים מיתתן בידי הקב"ה, ולא בידי מלאך המות כלל". וראה בגו"א דברים פ"י אות ג, ושם הערה 11.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:35)

בשמות כ, טו פירש רש"י "מלמד שלא היה בהם [במתן תורה] אחד סומא". ופירש בגו"א שם אות כב: "טעם הדבר, כי התורה היא רפואה לכל גופו, כדכתיב [משלי ד, כב] 'ולכל בשרו מרפא'. וכדאי היה קבלת התורה לרפאות את גופם. וטעם הדבר הוא ידוע, כי המתדבק בתורה מתדבק במדריגה אשר אין שם חסרון, רק שלימות, והבן זה היטב". ובנדה ל: אמרו שכאשר העובר בבטן אמו מלמדין אותו את כל התורה. וכתב לבאר זאת בדרוש לשבת תשובה [עד:] בזה"ל: "כאשר הוא בבטן אמו, ואינו חסר דבר, אז מלמדין אותו כל התורה... כי מה שאין האדם יודע כל התורה, זה בעצמו מפני שכל אדם הוא חסר והתורה היא תמימה, ולכך כאשר ניתנה תורה לישראל לא היה בהם בעלי מומין ובעלי חסרון כלל [רש"י שמות כ, טו]... וכל זה מפני כי תורת ה' תמימה, ומפני כך ראוי שלא יהיה האדם חסר במה". והובא למעלה בהקרמה הערה 98, ולהלן פנ"ו הערה 14. וראה ציון 71.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:36)

כפי שכתב למעלה פי"א [ד"ה והנה מן]: "כל הנמצאים יש בהם מן החסרון... כי אין נברא בלא חסרון". ובפכ"ג [ד"ה ועוד יש] כתב: "בנמצאים דבק ההעדר בהם", ושם הערה 48. ובנר מצוה [ז:] כתב: "אי אפשר שיהיה העולם, שהוא עלול מן השי"ת, שיהיה העלול הזה בלא חסרון, רק נמצא עמו חסרון... והחסרון הוא מצד העולם שהוא עלול, ומזה ימשך חסרון". וכן כתב בנצח ישראל ר"פ נה, וז"ל: "כל עלול הוא חסר מן העילה, שאין העלול במדריגת העילה, ואם כן יש בו חסרון והעדר מצד עצמו... שלא ישוו יחד העילה שהיא מחויבת מצד עצמה, והעלול אשר יש לו העדר מצד עצמו". ובדר"ח פ"ד מי"ז [קצו.] כתב: "העלולה מצד עצמה ראוי לה ההעדר, שהרי היא נמצאת אחר שלא היתה. ולפיכך תחילת יציאתה אל הפועל הוא בחסרון". ובח"א לשבת קיח: [א, נח.] כתב: "מפני שיש לו [לעלול] התחלה, מורה שהוא עלול... נעדר מצד עצמו וימצא אחר כך... מצד עלתו". ובנצח ישראל פ"ג [ד"ה וזה כי] כתב: "הנברא מצד שהוא עלול, הוא חסר, וצריך אל השלמה. כי האדם נברא וצריך אליו השלמה, היא האשה. ודבר זה אי אפשר שיהיה נברא נברא השלמתו עמו ולא יהיה חסר, אם כן היה העלול שלם בעצמו, ודבר זה אי אפשר". וראה שם הערה 41. וראה למעלה פ"א הערה 56, פט"ז הערה 88, ופמ"ג הערה 105.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:37)

כמבואר בהערה 35. ולהלן ר"פ סז כתב: "אחר שהתבאר לך כי תורת ה' תמימה ושלימה בכל, ואין חסרון בה". וראה למעלה בהקדמה הערה 97, ופי"ג הערה 3.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:38)

דוגמה לדבר; בנדרים מא. אמרו שחולה שנתרפא חוזר לימי עלומיו. וביאר הר"ן שם "אחר שחלה ונתרפא מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם חליו". והביאור הוא שהואיל והאדם הבריא מתוך החולי, בהכרח שהתגבר על החולי, כי אחרת החולי היה מכריע אותו. ולכך הרפוי שלאחר החולי מנחיל לאדם כוחות שלא היו לו טרם חוליו, כי מעתה ניחון בכוחות המתגברים על החולי. ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה וטעם מחלוקת] כתב: "שכאשר כבר חטא, ושב בתשובה, דבר זה התרחקות יותר מן החטא ממי שלא חטא והוא צדיק. שזה שלא חטא, אין צריך להתגבר על יצרו כמו מי שהוא בעל חטא, ושב בתשובה, שזהו צריך להתגבר על יצרו, ומתרחק מן החטא לגמרי". וכן יבאר להלן פנ"ז [ד"ה אבל רבי אבהו]. ולמעלה [פל"ז הערה 59] נתבאר שמי שהיה עבד והשתחרר, הוא יותר בן חורין ממי שלא היה עבד מעיקרו. ובעוד כאן ביאר שהיוצא מן ההעדר בהכרח שהוא שכלי, הנה בגבורות ה' פי"ח [פב.] ביאר גם לאידך גיסא; כל שכלי בהכרח שיצא מתוך העדרותו. וכלשונו שם: "מלכות ישראל הקדושה, שיש לה מדריגה אלהית פנימית, היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה, שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלהית מעלה פנימית. והכל רמזו במה שאמר [יחזקאל כח, יח] 'ואוציא אש מתוכך'. כי יציאת הקדושה הנמשלת באש, לדקות האש, תצא מתוך דבר חול, ושורף את הכל. וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי נשלם הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלימותו. ואז כאשר הפרי גדול, נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי. שכל דבר שיש לו מדריגה פנימית, הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו. ולכך היה גדל משה רבינו עליו השלום בבית פרעה, להיות יוצאת המדריגה הקדושה האלהית שהיה למשה מתוך דבר החמרי. דאם לא כן, לא היה אל הנבדל מדריגה פנימית. והבן דבר זה כי הוא עמוק מאוד, והוא ידוע למי שיודע בענין דברים הנבדלים היוצאים ומתעלים מתוך הדברים החמרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:39)

פרק ל [ד"ה וביאור דבר], וז"ל: "כי הקול מורה על המציאות, שזה ענין הקול, שהוא יוצא אל המציאות, והוא נמצא ונשמע אל אחר. ודבר זה מבואר מעצמו... כי דברים שאין להם מציאות בשלמות, הוא יושב דומם, כדתיב [איכה ג, כח] 'ישב בדד וידום כי נטל עליו', ודבר זה מבואר. וכאשר נתנה התורה, ויצא הסדר השכלי לפעל, שקודם זה לא יצא סדר השכלי אל המציאות בפעל, ועתה יצא לפעל, היה עם זה קולות, שהקול מורה על היציאה לפעל אשר לא היה קודם, שזה ענין הקול כאשר אמרנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:40)

ובמדרש [ויק"ר לא, ח] אמרו "'והארץ היתה תוהו ובהו' [בראשית א, ב], מה כתיב בתריה [שם פסוק ג] 'ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור'. אמר הקב"ה, מה מתוך חשיכה בראתי לך אורה, ולאורך אני צריך". ומדובר שם על האור שנגנז לצדיקים לעת"ל [רש"י שם פסוק ד]. הרי האור שנחצב מתוך החושך הוא הנבדל ביותר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:41)

רבי יוחנן הוא המאן דאמר הראשון שהוזכר במדרש ["אמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר... קרא הקב"ה למלאך המות אמר לו... אין לך עסק באומה זו"]. ורבי יוחנן הוכיח דבריו מהפסוק "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:42)

"ציור שכלי" פירושו שלכל דבר שכלי יש הרשמה שכלית. וכפי שביאר בדר"ח פ"ב מ"א בביאור "כל מעשיך בספר נכתבים", וז"ל [סט.]: "מעשה אדם יש להם ציור מושכל... כי לפי מעשה בני האדם כך הוא ציור המושכל של העולם... וזהו שאמר 'וכל מעשיך בספר נכתבין'. שאל יאמר האדם שמעשיו אין להם רושם בציור המושכל של עולם, שדבר זה אינו, כי מעשה כל אדם יש להם ציור מושכל שהוא קיים, וזהו הספר, כי הספר שם מצוייר הכל. וכך מעשה האדם יש להם ציור מושכל קיים. וזה שאמר משה [שמות לב, לב] 'ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'. ופירוש זה מחני נא מציור מושכל המציאות אשר הש"י כתב וצייר אותו, והציור המושכל שהוא קיים. וכן פירוש 'וכל מעשיך נכתבין בספר', שאל יאמר כי אין רושם וזכר למעשה האדם אשר עשה... כי יש להם ציור מושכל קיים, כמו שיש לעולם ציור מושכל קיים, כך למעשה בני אדם... כי אין ספק כי ציור המושכל של העולם לפי הצדיקים והרשעים שהם בעולם. כי כאשר יש רשעים בעולם, הנה ציור המושכל שיוצא העולם מן הסדר. וכאשר יש צדיקים בעולם, הנה ציור של עולם צדק ואמת. וכן מה שאמרו [ר"ה טז:] 'שלשה ספרים נפתחים בראש השנה' הם אלו דברים אשר אמרנו. כי מעשה האדם יש להם ציור מושכל קיים במציאות; ציור של צדק ואמת הוא ציור בפני עצמו, וציור של רשעים ציור בפני עצמו, וציור של בינונים ציור מיוחד בפני עצמו. והם הם שנפתחים בר"ה. ועל זה אמר 'וכל מעשיך בספר נכתבין'". ובדר"ח פ"ג מ"ו [קכו.] הביא את דברי הגמרא [ברכות ו.] ששנים שיושבים ועוסקים בתורה שכינה עמהם, שנאמר [מלאכי ג, טז] "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר הזכרון". וכתב שם לבאר: "ופירוש הכתיבה הזאת... שהאדם ומעשה האדם הוא מכלל ציור העולם. ואין האדם דומה לשאר בעלי חיים שאינם נחשבים. אבל האדם מפני מעלתו הוא עצם העולם. ואם האדם ומעשיו טובים, יש כאן ציור משובח וטוב. וכן להיפך, אם האדם רע, שיש כאן ציור בעולם לפי ענין האדם נרשם בעולם. וזהו הספר שנכתב בו הכל... וזה שאמר כאן שהתורה שמתחייב מן שנים נרשם ג"כ בעולם, והוא ג"כ מכלל ציור המציאות... שרצה לומר כי התורה שמתחייבת בשנים הוא מכלל ציור המציאות, שמציאות העולם יש לו ציור. ור"ל שהתורה שמתחייבת מאתם הוא ג"כ מכלל ציור המציאות. ואין הכונה ציור גשמי, אבל דבר זה ציור שכלי, כמו שראוי אל התורה השכלית. וכל ענין זה מורה כי התורה בשנים שהוא שכל גמור, אשר השכל יש לו ציור שכלי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:43)

וכבר נתבאר [הערה 19] כי שכל האדם מצוצף אל החומר, ושכל התורה נבדל לגמרי מן החומר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:44)

"פירוש, שהיה הכתב מעבר אל עבר [שמות לב, טו], ולפיכך מ"ם וסמ"ך היו צריכין לעמוד בנס" [לשונו למעלה פל"ה (ד"ה ובפרק בונה)]. "דהואיל והכתב היה נראה משני עבריהם, היה לה ליפול, אם לא שבנס היה עומד" [רש"י שבת קד.]. ובגו"א שמות פל"ב אות יז כתב: "דכיון דמשני עבריה ניראת חקוק, אי אפשר להיות מ"ם סתומה וסמ"ך להיות עומדים ולא יהיו נופלים, ועל זה אמרו מעשה ניסים היה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:45)

והכתב הוא ציור שכלי לדברים הנכתבים. וכמו שביאר באור חדש [סג.]: "יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמו, מה שהיא אומה זאת. וכל מהות הוא ציור שכלי מה שהוא. ועל דבר זה מורה הכתב, כי כל כתב הוא ציור הדבר. ומפני כי יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמה, והמהות הוא ציור מה שהוא הדבר, ולכך יש לכל אומה ואומה כתב בפני עצמו". וראה למעלה בהקדמה הערה 56. ולכך הציור השכלי של דברי תורה הוא הכתב. וראה הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:46)

ואודות מעלת הלוחות הראשונות, ראה למעלה פל"ה [ד"ה ולגודל].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:47)

נקודה זו מבוארת היטב באור חדש [קמח:], שעמד שם על הפסוק [שמות לב, טו] "לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים", וז"ל: "כי התורה הוא השכל הברור, והוא שכל הנבדל לגמרי, שהוא שכל ברור. ולפיכך היו כתובים משני עבריהם, כי הכתיבה משני עבריהם הוא הבירור הגמור, מורה על שכל נבדל, שאין לשכל הנבדל הזה חסר אל גשם. ולא כן כאשר לא היו כתובים משני עבריהם, והיה הכתב תקון רק למעט, ולא היה חרוץ לגמרי, כי אין מורה על שכל ברור לגמרי. אבל זה דומה לשכל שהוא מוטבע בחומר, כמו שכל האדם שאינו שכלי גמור, רק השכל עומד מוטבע בחומר, ויש לו נושא, הוא החומר. ומפני שיש לו נושא הוא החומר, אינו שכל ברור, לכן אם לא היה חקוק משני עבריהם, היה אותו חלק שאינו חקוק כמו הנושא לחלק החקוק, ודבר זה מורה על דבר שאינו נבדל לגמרי, רק שכל מה, ואינו נבדל. אבל התורה חקוקה מעבר לעבר, מורה על שאין כאן נושא כלל, והוא מורה על שכל נבדל מן הגשם לגמרי". והובא למעלה פ"כ הערה 12.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:48)

באבות פ"ו מ"ג הובאה דרשה זו של "אל תקרי 'חרות', אלא 'חירות'", ובדר"ח שם [רפז:] כתב לבאר: "הנראה הוא דרש רחוק מאוד, כי מה ענין זה למה שאמר הכתוב [שמות לב, טז] 'והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות'... אבל הדבר הזה כמו שאר דברי חכמים שנראים רחוקים מאוד למי שהוא חסר דעת. ורמזו בכאן דבר מופלג מאוד. וזה כי השכל הוא ציור המציאות. וכן התורה כולה הוא ציור המציאות. וכן הוא הכתב שהוא צורה, וציור הכתיבה. וכל חקיקה של כתב נקרא בלשון 'חרות', כי הכתב יש לו צורה, וזה ענין הכתב. אע"ג שהוא צורה גשמית, מ"מ שם צורה יש עליו. וכל דבר שהוא צורה, ראוי שיהיה נקרא בלשון 'חירות'. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כי השעבוד הוא מצד החומר, כי מצד הצורה אין שעבוד. ודבר זה רמזו ז"ל [יבמות סב.] על עבד כנעני, 'שבו לכם פה עם החמור' [בראשית כב, ה], 'עם הדומה לחמור'. כי מצד השעבוד שבו הוא דומה לחומר, כי המשועבד מתפעל מאחר. ודבר זה ענין החומר, שהוא מתפעל. אבל בצורה, כיון שאין בצורה התפעלות כלל, לא שייך לומר על הצורה שעבוד, רק חירות, ודבר זה מבואר [ראה למעלה פל"ז (ד"ה כי כבר)]. ומפני שדברי תורה מופשטים מסולקין מן החמרי לגמרי, ולכך רמז לך הכתוב בצורת אותיות הלוחות, אשר הם מורים על ציור השכלי שבתורה, המופשט לגמרי, והוא שכל בלא שום צירוף חמרי, בלשון 'חרות', ולא בלשון חקיקה. לומר לך כי התורה היא חירות וחורין לגמרי. שהצורה היא חירות כמו שהתבאר, ומכ"ש ציור התורה, שהוא ציור שכלי מופשט לגמרי. ולפיכך כתב הלוחות נראה משני עבריהם, שתהיה החקיקה הזאת חקיקה גמורה, והיא צורה לגמרי. לא כמו שאר חקיקות שהם על הלוח, אע"ג שהם חקוקים, אינם חקוקים מעבר לעבר, ואין זה צורה גמורה, שהרי עדיין נשאר הנושא שהצורה עליו, והוא דומה לצורה שהיא בחומר. אבל צורת כתב הלוחות, שמורה צורת הכתיבה על ציור השכלי של תורה, והוא ציור גמור שלא בנושא כלל. וכך היה כתב הלוחות חקוק משני עבריהם, עד שהיתה צורת האותיות צורה גמורה. ובודאי דברי זה היא חירות גמור, שאין כאן חמרי לגמרי שבו השעבוד. ולכך אצל זה שכתוב כי הכתב של הלוחות משני עבריהם, כתוב לך 'חרות על הלוחות', שהוא לשון חירות. כי מה שהיה בב' עבריהם, דבר זה הוא צורה גמורה בלי חומר, ומורה זה על חירות גמור שיש בתורה, כאשר חכמת התורה ציור שכלי גמור מופשט. ומעתה תדע כי באמת ובאמונה אמרו 'אל תקרי חרות, אלא חירות'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:49)

כפי שכתב בנצח ישראל פל"ב [עמוד תרכט]: "וידוע כי האומות וישראל הם מתנגדים". ושם פ"ס [עמוד תתקכד] כתב: "כי אין ספק, כי הגוים כולם מתנגדים לישראל". וכן חזר וכתב שם פס"ב [עמוד תתקמא]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:50)

לשונו בגבורות ה' פ"ח [מח.]: "ערך ויחוס האומות אל אברהם כמו ערך הבעלי חיים שאינם מדברים אל הצורה השלימה, היא צורת האדם... לכך כאשר כרת ברית עם אברהם, צוה ליקח נגד כללי האומות נגד ד' מלכיות שהם ראשי האומות, ולחלק אותם בתוך [בראשית טו, ט]. שזה יורה על שהאומות המתנגדות אל הצורה השלימה, הם זרע אברהם. והם באים לבטל הברית שיש להקב"ה עם אברהם ועם זרעו מצד התנגדות. לכך צוה לגזור אותם לשנים, ועבר השם יתברך בין הגזרים, לבטל כח המונעים, אשר באים להפר ברית שיש לאברהם עם הקב"ה. והמונעים האלו הם המלכיות, תמיד הם המתנגדים אל ישראל. שלא היה צריך אברהם לברית, אלא מפני כחות האומות המתנגדים לאברהם תמיד". וכן כתב שם בפנ"ד [רלח.] שהמצריים התנגדו לישראל מפאת היות המצריים חומריים, וישראל נבדלים. ובח"א למנחות נג: [ד, פד:] כתב: "כי ד' מלכיות ביחד הם מתנגדים אל האמצע ביחד... וישראל הם האמצעי, שעומד בתוך ד' רוחות נוכחי להם, מתנגד אל כלם". ובאור חדש [סט:] כתב: "ארבעה מלכיות אלו שהיו מתנגדים ואויבים לגמרי לישראל, שלא היו כמותם, בעבור שהיה כוונתם לבטל את ישראל. וההתנגדות הוא ארבע, דהיינו ד' צדדים, שהם מתנגדים אל האמצעי שהוא עיקר". ובגבורות ה' פ"ז [לז:] כתב: "ארבעה מלכים הם כחות חיצונות, ולפיכך הם ארבע, כנגד ארבע צדדים, שהם כוחות חיצונות... מתנגדים אל דבר שהוא עיקר ואינו צד". ושם בפ"י [ס.] כתב: "הצד מתנגד לעיקר, כי הוא נוטה מן העיקר להיות כנגדו. ולכך היו המלכיות נגד הצדדין, שהם ארבע, והיו רוצים להתנגד אל... עיקר". וראה למעלה פכ"ד הערה 89, גו"א בראשית פט"ו אות טו, שם פל"ז ריש אות ז, ובנצח ישראל פ"י הערה 106. ובגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה וכאשר] כתב אודות ההתנגדות של עוג לישראל בזה"ל: "כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו מדריגתם ומעלתם האלקית. והיה עוג היפך להם, שכחו כח גשמי. ותמצא תמיד שהגשמי מתנגד לבלתי גשמי, ולפיכך התחדש התנגדות מהם". וראה שם הערה 111. ובח"א לב"ב עג: [ג, צד.] כתב: "הדברים החומריים הם מתנגדים לדברים אלוקיים, כי זה חמרי, וזה נבדל ממנו לגמרי... ודבר זה מבואר מאוד, ורמזו אותו חכמים במקומות הרבה". וראה עוד נצח ישראל פכ"ח [עמוד תקעב] והערה 68, ושם פל"ד [עמוד תרמט], והערה 58.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:51)

אודות שכח האומות הוא חומרי, ראה דבריו בנר מצוה [י.] שכתב: "כאשר ראה דניאל המלכויות, ראה אותם ד' חיות [אריה, דוב, נמר, וחיה רביעית אימתנית (דניאל ז, ב-ז)]. כי בערך זה ראוי שיהיו נמשלים ד' מלכויות... שממשלת אלו ד' מלכויות הם חסירי המעלה האלקית הנבדלת שהוא לאדם. ומצד הזה, שהם חסירי המעלה האלקית, יש להם הכח הבלתי אלוקי, ולכך היו נראים כתואר החיות, כי החיה חסר לה הכח האלקי הנבדל". ובהמשך שם [יח:] כתב: "ערך ארבע מלכויות אל מלכות ישראל כערך החיה אל האדם, וכמו שהחיה כוחה הוא מצד גופה... ואין האדם יכול לעמוד נגד החיה מצד כח גופני הגדול אשר יש לחיה. וכך האומות, אם אין לישראל מעלתם האלקית הנבדלת - אין ישראל יכולים לעמוד נגדם... וכאשר הגשמי גובר על השכל, יש בטול אל השכל". וראה בח"א לסנהדרין צח. [ג, ריח.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:52)

"גם כן מבואר" - כפי שנתבאר למעלה שלעוסק בתורה ניתנה חירות ממלאך המות, כך ניתנה לו חירות מהמלכיות. ובדר"ח פ"ג מ"ה [קכג:] הביא את דברי הגמרא בע"ז ה. בזה"ל: "אמר רבי יוסי לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא יהא מלאך המות ואומה ולשון שולטת בהן". [ובגמרא שלפנינו רק נזכר מלאך המות. וגירסת המהר"ל נמצאת בעין יעקב שם]. והם הם הדברים שנתבארו כאן. ובאבות פ"ג מ"ה אמרו "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ". ובדר"ח שם [קכג:] כתב לבאר: "ויש לך להבין מה שאמר שאין לך בן חורין אלא שעוסק בתורה. כי מפני שעוסק בתורה מתעלה על העולם הגשמי, כי השכל מתעלה על העולם הגשמי. ומפני זה הוא בן חורין מן הנהגת העולם הטבעי ומן המלכיות, שכל מדריגתם מצד עולם הזה. והעוסק בתורה הוא יוצא ממדריגת עולם הזה. ולפיכך אמר כאן שמעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. כי אע"ג שאי אפשר לאדם בלא פרנסה, וצריך הוא למלאכה כדי שיעסוק בתורה, מ"מ אין עליו עול דרך ארץ, כי פרנסתו מגעת לו בקלות אשר מקבל עליו עול תורה, כי אז הוא אל השם יתברך לגמרי, ומתעלה מן עולם הזה. אבל אם פורק מאתו עול תורה, אז הוא נוטה אל העולם הזה הגשמי, כאשר מסלק מאתו עול תורה שהיא למעלה מן העולם הזה, ולכך נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, אשר הם מושלים מצד העולם הזה. וכל עוד שמסלק עצמו מן המדריגה שהיא למעלה מן הטבע, ונוטה אל עולם הגשמי, מושלים עליו אלו שני דברים; עול מלכות, ועול דרך ארץ, שהם מצד עולם הזה. ודבר זה מבואר". ושם ממשיך לבאר כיצד עול תורה, עול מלכות, ועול דרך ארץ, מקבילים לכלי המשכן; ארון, שלחן, ומנורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:53)

ולשון חכמים [ביצה לב:] הוא "מי שיסורין מושלין בגופו". ובנתיב היסורין פ"א [ב, קעה:] כתב: "כאשר חטא ונטה אחר הגוף, שממנו החטא, יש לו כפרה על ידי יסורין, שממעטין הגוף".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:54)

והעוסק בתורה מתעלה מעל החומרי, ולכך מתעלה מעל היסורין החלים בחומרי. ואודות שאין שנוי בצורה ובשכל, אלא רק בחומרי, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, וכמבואר למעלה פל"ט הערה 28, קחנו משם. ובח"א למנחות נג: [ד, פד.], כתב, וז"ל: "וכן מה שאמר רבי יוחנן [שם] אח"כ 'נמשלו ישראל לזית, מה זית אינו מוציא שמנו רק ע"י כתישה וכו"... וכך ישראל, אשר בהם הנפש הנבדלת, אינם חוזרין למוטב כאשר ראוי אל הנפש הנבדלת, רק ע"י יסורין להסיר החומרי, אז הנפש הנבדלת מאירה כראוי. ודבר זה אינו באומות, שאם הם רשעים, אפשר שיהיו חוזרים למוטב בעצמם במה שהם חומריים בעלי שנוי, לכך אפשר בהם השתנות בהם מן הרע למוטב, כמו שאמרו ז"ל [ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה] כי הגוים קרובים אל התשובה, כמו שנמצא בנינוה שהיו חוזרים בתשובה [יונה ג, ח]. מה שאין כן בישראל, שהם עם קשה עורף. ודבר זה הסבה, שכל אשר נוטה אל החומר הוא מיד משתנה מענין לענין. אבל בישראל א"א שיחזרו למוטב מעצמם, רק ע"י יסורין, שע"י יסורין מסולק החומרי, עד שהנפש טהור ונקי מן הפחיתות החומרי". ובסוטה יב. אמרו שלידתו של משה היתה שלא בצער. וכתב על כך בגבורות ה' ס"פ טז בזה"ל: "וכאשר תבין עוד יש לך לדעת, כי העליונים שלא בצער, והתחתונים הם בצער תמיד. ואי אפשר לך לומר אלא כי הדברים העליונים, אשר אין הצורה מוטבעת בחומר, אינם מתפעלים ומקבלים צער. והצדיקים בעבור שאינם נוטים אחר החומר, אשר בו החטא והיצר הרע, רק נוטים אל הצורה, לכך אינם מקבלים צער, וימשוך הנהגתם אחר הצורה, אשר אין בה צער כלל. ולפיכך כאשר הולידה יוכבד את משה, שבו שלימות הצורה יותר מכל אדם אשר על האדמה, לא היה לאמו צער לידה. כי כל ענין משה שהיה נוטה אחר הצורה, ונבדל מן טבע החומר... הכונה בזה היסורים אשר הם באים מפאת החומר, כמנהגו של עולם, כמו הלידה וכיוצא בזה, והצדיקים הנוטים אחר הצורה, לא תמצא בהם הצער הזה, שהוא בשביל החומר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:55)

כמבואר בהערה 31.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:56)

לכאורה בנר מצוה ביאר לא כן, שכתב שם שמלכות הרביעית שונה מקודמותיה בכך שההעדר דבק בה בעצם, וכלשונו שם [יז.]: "מלכות רביעית, מפני שרואה עצמה שהיא כל ואין זולתו, ולכך היא רוצה שלא יהיה נמצא אחר, ולכך הוא משחית הכל, ואין זה רק השחתה. ולכך ראה דניאל את החיה הזאת שיש לה שינים של ברזל [דניאל ז, ז], כי הברזל הוא משחית ומקצץ את הכל... שכל ענין מלכות זה רק להשחית... כי המלכות הרביעית דבק בהם ההעדר, כאשר המלכות הזאת היא סוף וקץ המלכיות, ויהיה אבוד והעדר לכל המלכיות. ולכך במלכות רביעית דבק בהעדר, ואשר דבק ההעדר הוא שמביא ג"כ העדר אל אחר, ומפני כך היא משחיתה הכל גם כן... כי כל המלכיות [הקודמות למלכות אדום] אין דבק בהם ההעדר, שהרי גררה מלכות אחריה [ויק"ר יג, סוף משנה ה]. ואע"ג דגם כן כל מלכות ומלכות כאשר גררה מלכות אחריה זה ג"כ העדר... מ"מ אין דבק ההעדר בעצמו של מלכות. רק במלכות רביעית, שדבק בה העדר הגמור... ולכך מלכות רביעית... נמשלה לברזל [דניאל ב, מ], שהוא משחית הכל. וכמו שדבק בעצמה ההעדר, ולכך היא רוצה להעדיר ולהשחית הכל". וכיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו כאן "שהמלכיות אינם בעצמם ההעדר, רק מתנגדים לישראל". ודוחק לומר שדברי המדרש האלו נסובים על שלוש מלכיות ראשונות, ולא על מלכות רביעית. ונראה ליישב, שאף במלכות רביעית ההעדר בעצם שדבק בה נובע מפאת התנגדותה לזולתה, וכפי שהובא למעלה מדבריו בנר מצוה [יז.]: "שרואה עצמה שהיא כל ואין זולתו, ולכך היא רוצה שלא יהיה נמצא אחר, ולכך הוא משחית הכל, ואין זה רק השחתה". ומפאת שהתנגדותה לזולתה כל כך מושרש בה [לעומת ההתנגדויות של שלש מלכיות הקודמות לה], לכך דבק בה ההעדר בפרט. אך מכל מקום שורש ההעדר נובע מהתנגדותה לאחרים. מה שא"כ לגבי מלאך המות, הרי הוא ההעדר בעצמו, וכמו שנתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:57)

"היסורים הם לפי רגע בלבד, כמו שהוא ענין המקרה לפי רגע" [לשונו להלן]. ומעין מה שכתב בגו"א ויקרא פכ"א אות לא, שחילק שם בין שחין הבא על האדם כעונש על חטאים [שהוא קל יותר], לבין שחין הבא על האדם כמנהגו של עולם [שהוא חמור יותר], וז"ל: "פורעניות שמביא [הקב"ה] על החוטאים, ואם יעשה תשובה - הקב"ה שהוא הכה אותו - מרפא אותו, שלא הכה אותו רק בשביל שיחזור מחטאו. אבל כאן שלא הביא הקב"ה עליו בשביל חטאו, ובא עליו כמנהגו של עולם, ומזלו גרם, בודאי קשה ההסרה, ולא יוסר, שלא בשביל חטא בא, ודבר כזה קשה שיוסר". הרי שהעונש שבא מחמת החטא [כמו יסורין], נגדר הוא כ"מקרה". ובח"א לע"ז יא: [ד, לט:] כתב: "כי כל מכה וכל חולי כמו זה הוא מקרה". ובנצח ישראל פל"א [עמוד תרה] ביאר שהגלות היא מקרית, משום שנובעת מהחטא, והחטא גופא הוא מקרי, וכלשונו: "הגלות נמשך אחר חטא ישראל... והחטא לישראל גם כן מקרה... כי עצם ישראל מצד עצמם ראויים שיהיו בלא חטא... ואם כן החטא הוא מקרי". ובח"א לב"ב עד. [ג, צט:] כתב: "אי אפשר שיהיה הגלות תמידי... מפני שהגלות הוא מקרה... ואינו בעצם... הגלות הוא נמשך אחר חטא ישראל... כי בודאי החטא לישראל מקרה, וא"כ דבר זה [הגלות] אי אפשר שיהיה קיים לנצח". וסברה זו לגבי גלות, כוחה יפה אף לגבי יסורין, הבאים מחמת החטא [שבת נה.]. וראה להלן פמ"ח הערה 46.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:58)

העמיד כאן בזה לעומת זה מקריות מול שכליות. ונראה לבאר זאת, כי אע"פ שעד כה ביאר שיסורין חלים רק על החומר, אך עדיין לא ביאר שהיסורין גופא נדונים כחומרי. ועל כך מבאר שהואיל והיסורין נכללים בגדר "מקרה", ממילא יש להם גדר של חומרי. דוגמה לדבר; כמה פעמים כתב שהעשירי הוא כנגד העצם, והתשעה הם המקריים. וכגון בח"א לסוטה מט. [ב, פט:] כתב בזה"ל: "רמזו חכמים דבר זה 'עשר בשביל שתתעשר' [תענית ט.]... כי העשירי אשר הוא מפריש [הוא] נגד העצם שהוא עיקר... כי העצם הוא אחד וט' מקריים. וציוה השי"ת שהאדם יקח ט' חלקים, וחלק אחד יתן אל הש"י, לומר המקריים שאינו עיקר שייכים לאדם, אבל אל הש"י, שהוא עיקר, שייך העשירי, אשר הוא נגד העצם ועיקר" [והובא למעלה פמ"ה הערה 85]. הרי שהמקרה שייך לאדם החומרי. ורש"י ויקרא א, א כתב: "לנביאי האומות נגלה [הקב"ה] עליהן בלשון עראי, בלשון טומאה, שנאמר [במדבר כג, ד] 'ויקר אלקים אל בלעם'". ונאמר [ש"א כ, כו] "מקרה הוא בלתי טהור הוא". וראה למעלה פכ"א [ד"ה ובמדרש]. ולכך אין המקרה יכול לשלוט על התורה שהיא שכלית, כי אין החומר שולט על השכל. ועוד, שהגדרת מקרה היא "דבר שאין מכוין לו הוא מקרה בלבד" [לשונו באור חדש (קמט:)]. ואילו התורה השכלית היא להיפך מ"דבר שאינו מתכוין", משום שכל כולה מכוונת וממוקדת למטרה מסויימת. וכבר נתבאר למעלה [פכ"ה הערה 6] שהמקרה הוא ההפך מהמיוחד. וכן אין דבר שבמקרה שולט על דבר שהוא בעצם ומיוחד [ראה למעלה פל"ד הערה18]. וממילא אין המקריות שולטת על התורה השכלית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:59)

כפי שביאר את התנגדותן של ארבע המלכיות לישראל, שהיא בבחינת ארבעת הצדדים המתנגדים לאמצעי. וכגון בח"א למנחות נג: [ד, פד:] כתב: "כי ד' מלכיות ביחד הם מתנגדים אל האמצע ביחד... וישראל הם האמצעי, שעומד בתוך ד' רוחות נוכחי להם, מתנגד אל כלם". ובאור חדש [סט:] כתב: "ארבעה מלכיות אלו שהיו מתנגדים ואויבים לגמרי לישראל, שלא היו כמותם, בעבור שהיה כוונתם לבטל את ישראל. וההתנגדות הוא ארבע, דהיינו ד' צדדים, שהם מתנגדים אל האמצעי שהוא עיקר". ובגבורות ה' פ"ז [לז:] כתב: "ארבעה מלכים הם כחות חיצונות, ולפיכך הם ארבע, כנגד ארבע צדדים, שהם כוחות חיצונות... מתנגדים אל דבר שהוא עיקר ואינו צד". ושם בפ"י [ס.] כתב: "הצד מתנגד לעיקר, כי הוא נוטה מן העיקר להיות כנגדו. ולכך היו המלכיות נגד הצדדין, שהם ארבע, והיו רוצים להתנגד אל... עיקר". [והובא למעלה פכ"ד הערה 89, ופל"ח הערה 82.] וברור שהתנגדות הצדדים לאמצע היא התנגדות שבעצם, ולא התנגדות מקרית ומזדמנת. וכן נתבאר כאן [הערה 50] שהתנגדות המלכיות לישראל היא התנגדות החומרי לנבדל, וזו ג"כ התנגדות בעצם. וראה כאן הערה 56 אודות התנגדות אדום לישראל. ובגו"א שמות פט"ו אות יז [ד"ה אבל] כתב שלאדום ומואב יש התנגדות בעצם לישראל יותר משאר האומות. ובגבורות ה' פנ"ד [רלח.] כתב: "כי מצרים נחשב כמו חומר... לפיכך לא היו במצרים מתנגדים לישראל רק בצורה... כי בדבר זה הם הפכים; כי ידוע כי החומר מתנגד לצורה בעבור שזה חומרי וזה צורה. ובשביל כך היה כאן התנגדות בעצמן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:60)

אודות ההבדל שבין מקרה לעצם, ראה דבריו הגבורות ה' פנ"ב [רכג:], שכתב: "כי יש שני פועלים; האחד - הוא פועל במקרה. והשני - הוא פועל בעצם. הפועל במקרה - משל זה הבית שהוא נשרף, ובא מטר וכבה את השריפה. המטר פועל הכבוי, והוא פועל במקרה, שלא היה מכוין לכבות, ואין המטר נמשך אחר השריפה כלל. השני - פועל בעצם ובכונה, כגון מי שרואה ביתו נשרף ומכבה אותו, זהו פועל בעצם, כיון שהיה כונתו הראשונה שהוא הכבוי מפני השריפה". [והובא לעיל בהקדמה הערה 45, ופי"ד הערה 38.] ולכך ברי הוא שאין התנגדות שבעצם דומה להתנגדות שבמקרה, ואע"פ שהמקרה אינו יכול לשלוט בתורה, אך עדיין יש חשש שהמתנגד בעצם יוכל לשלוט בתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:61)

לעומת מה שהתבאר עד כה שכל אחד פוחת מזה שלפניו; חירות ממלאך המות [שהוזכרה ראשונה] היא כוללת הכל, וחירות ממלכיות למטה הימנה, וחירות מיסורין אף למטה הימנה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:62)

שנאמר [קהלת ד, ז] "ושבתי ואראה את הכל תחת השמש", ופירשו חכמים [קה"ר ד, ז] "זו אידרתו של מלאך המות". ופירש המתנו"כ שם "אידרתו - נסו ודגלו, כלומר שלטנותו".ולרבותא אמרו [ב"ב יז.] "ששה לא שלט בהן מלאך המות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:63)

כי דבר חומרי ששליטתו תמידית, סותר בכך לתורה השכלית, הרבה יותר מדבר ששליטתו היא רק לפרקים ולסירוגין. דוגמה לדבר; בפחד יצחק פסח, קונטרס רשימות ה, אות ח כתב: "החוק השולט בהופעת הנסים גוזר; אין לו לנס אלא שלטון זמני. כלומר כל נס מוכרח הוא להיות נתון בין שני הגבולים של הזמן. זאת אומרת כל נס אין הופעתו אפשרית אלא בתורת הוראת שעה... כשם שבתורה אנו אומרים באמונה שלימה ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת', וכל חוק מחוקי התורה הוא בן נצח, ומכל מקום יתכן בו עקירה לשעה לשם צורך מיוחד. כמו כן גם בעקירתו של חוק הטבע לא תתכן כי אם מתוך הגבולים של זמן מסויים". ובהקדמה שניה לגבורות ה' [יז] כתב: "הבלתי טבעי אינו תמידי, אך הוא לפי שעה". [וראה למעלה פ"י הערה 14.] ובנצח ישראל פ"א הערה 41 נתבאר שחריגה מהסדר לשעה קלה אינה נחשבת ליציאה מן הסדר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:64)

לשונו בנצח ישראל ר"פ נה: "מן הדברים אשר בארנו לך בחבור הזה, כי היה בעולם הזה התנגדות לישראל, מצד אשר העולם הוא חלק האומות, ובזמנים אשר מיוחדים אל האומות ומתיחסים אליהם, היה נמצא ההתנגדות אל ישראל, כמו שהתבאר. כי דבר זה ברור, כי יש לכל דבר ודבר זמן מיוחד אליו, כמו שקיימו וקבלו החכמים דבר זה [אבות פ"ד, מ"ג] 'אין לך אדם שאין לו שעה'. ואם הדבר הזה בבני אדם פרטיים, איך לא יהיה דבר זה באומות הכללים. ולכך היה נמצא בעולם הזה זמנים מיוחדים שהיו מיוחדים אל האומות". פירוש - אין המלכיות שולטות על הלומד תורה, כי התורה מבטלת אותן. ואודות שהמלכיות שולטות לזמן מיוחד [ולא רק לרגעים מזדמנים], הנה בגו"א דברים פ"ו אות א כתב: "מה שנתן [הקב"ה] כח לשרים ולמלאכים... דבר שהוא שאול להם לזמן". והרי "המלכיות האלו מתייחסים מצד עולם הזה" [לשונו בנצח ישראל ר"פ כא], "וכל אשר הוא בעולם יש לו זמן מיוחד" [לשונו בנצח ישראל פכ"ח (עמוד תקעג)]. וממילא ברי הוא ש"המלכיות שולטים בעולם זמן מיוחד" [לשונו כאן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:65)

"אין כך" - אינו משתייך לזמן העולם, ומחמת ארעיותו אינו קבוע דיו שיחשב כעומד כנגד התורה. ואודות שפגעי הרגע אינם משתייכים לזמן מיוחד, בנצח ישראל פ"מ [עמוד תשז] כתב: "ענין פתאומי אינו מסדר העולם". ובנתיב הבטחון פ"א [ב, רלב:] כתב: "כל דבר שהוא בלא המשך זמן, אינו בהנהגת עוה"ז, כי עוה"ז הוא תחת הזמן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:66)

וראה למעלה פי"א הערה 32.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:67)

נראה לבאר, כי כל מספר שלשה מורה על התפשטות ימין שמאל ואמצע, וכפי שכתב בח"א לחולין צב. [ד, קיא:]: "כי השלשה התפשטות הימין והשמאל והאמצע". והואיל והתורה היא תלתאי, לכך יש בה התפשטות של הימין השמאל והאמצע. וכן כתב בח"א לסוטה כא. [ב, ס:]: "התורה היא שמביאה את האדם לעולם הבא; האחד מצד הימין... ויש עוד דרך מצד שמאל... ויש עוד דרך שעולה לעוה"ב מצד האמת והיושר" [והובא למעלה פי"ד הערה 59]. ומלאך המות, מלכיות, ויסורין, הם כנגד אמצע, ימין, ושמאל. ואודות שמלאך המות כנגד האמצע, כן פירש בח"א לב"ב טז. [ג, עב.], וז"ל: "היצר הרע מצד ימין, והשטן שהוא מצד שמאל, ומלאך המות, והוא ההעדר עצמו של אדם" [וראה נצח ישראל פ"ז הערה 68]. והמלכיות הן כנגד הימין, וכלשונו בתחילת דר"ח [יג:]: "שבעים אומות, והם גויי הארצות, אשר הם סרים מן השם יתברך לצד ימין" [וראה נצח ישראל פמ"ה הערה 46 שרבויי האומות מצד ימין]. והיסורין הם כנגד השמאל, וכפי שכתב בח"א לנדרים מ. [ב, יט.]: "יסורין שבאים מצד שמאל". והרי אמרו במדרש [ב"ר סה, ט] ש"יצחק חידש יסורים", ומדת יצחק היא משמאל [למעלה פל"ח הערה 91].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:68)

שזהו כנגד אמצע, ימין, ושמאל [כמבואר בהערה הקודמת]. כי בתחילה נקט שהתורה מבטלת את הכח העולה מהאמצע, שזהו הכח הבולט ביותר נגד התורה. ולאחר מכן נקט שהתורה מבטלת אף את הכח המרוחק יותר, והוא עולה מימין. ובסוף נקט שהתורה מגיעה גם אל הכח העולה מצד שמאל, שהיא המרוחקת ביותר, ומבטלת אף אותו, עד שלא נמצא לפני התורה שום העדר. ונקט בסדר של "מהקרוב אל הרחוק"; אמצע, ימין, שמאל. ואודות שימין נקרא קרוב יותר משמאל, ראה דבריו בנצח ישראל פ"ה [עמוד פה] שכתב: "כי הימין... הוא ראשון, אבל השמאל הוא השני". ושם בפרק ח [עמוד רז] כתב: "יד ימין שהוא התחלה... יד שמאל שהיא שניה, והיא גמר". ואמרו חכמים [סוטה מז.] "שמאל דוחה וימין מקרבת". וראה למעלה פמ"ו הערה 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:69)

לשונו בנצח ישראל ר"פ לו: "כמו שמצד ההפסד הויה ראשונה יהיה השתנות, כן יהיה גם שנוי בעולם מצד הויה חדשה שיהיה בא לעולם. שכמו שכל הפסד הוא שנוי, כך כל הויה שנוי בעולם, והוא נקרא [כתובות קיא.] 'חבלי משיח'". וכן חזר וכתב שם כמה פעמים לאורך הפרק. ולהלן פ"נ [ד"ה ומעתה תבין] כתב: "לא יקרה לתורה... הויה והפסד, שהיתה התורה נכנסת בגדר השנוי". וכן כתב באור חדש [סב.]. ובנתיב הליצנות פ"א [ב, ריז:] כתב: "כל הויה הוא שנוי". ובנצח ישראל פמ"ח [עמוד תשצה] ביאר שהנקבה יולדת [ולא הזכר], "מפני שהלידה היא השתנות אל האשה... שאין השתנות לזכר". ובח"א לשבת קמ: [א, עו:] כתב: "ענין חדש, כאשר לא הורגל ענינו... הוא נחשב שינוי, והוא רע. אמרו במכילתא בפרשת יתרו [שמות יט, ה] 'כל ההתחלות קשות'. וזה מפני שההתחלה היא שינוי". ובגבורות ה' פע"א [שכו:] כתב: "כל יציאה לפעל הוא שנוי". ובח"א לכתובות קיא. [א, קסד:] כתב: "כי כאשר יבוא מלך המשיח, מפני כי יבוא לעולם ענין חדש שלא היה מעולם, ובשביל כך יהיו חבלים. שכל שנוי יש לו חבלים, כמו חבלי יולדה. שהולד שבא לעולם הוא שנוי, שלא היה בעולם, ולכך יש חבלים. וכך כאשר יבוא מלך המשיח, והוא דבר חדש... יהיה בעולם חבלים כאשר יתחדש מלך המשיח".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:70)

כפי שכתב למעלה פ"ב [ד"ה והוסיף עוד]: "אילו היה פעל הטבע בשלימות, לא היה במעשה הטבע שנוי, שהדברים אשר בהם השלימות אין שנוי בהם". ובנצח ישראל פמ"ו [ד"ה אמנם מה] כתב: "יהיה לימות המשיח העולם בשלימות ובפעל לגמרי, וכאשר העולם בשלימות ובפעל אין בו שנוי כלל... והכל הוא עומד כפי מה שהוא". ושם בפכ"ב [ד"ה ויפה אמרו] כתב: "המלאכים אי אפשר להם שיקנו מעלת עולם הבא, שאין למלאכים קנין מעלה יותר, שהם נשארים כמו שהם נמצאים בפעל, ואין קונין מדריגה יותר גדולה. שכבר התבאר בראיות שכליות מופתיות, שאם אין הפסד - אין הויה, כי השלם לא יתהוה. לכך אצל המלאכים, שאין הפסד, לא שייך בהם הויה אחרת". ובגבורות ה' פי"ב [סד:] כתב: "כל זמן שהיה הדור הראשון של שבעים נפש קיים, לא היו פרים ורבים... וכאשר היו ישראל שבעים נפש, שזה מספר מוגדר שלם, והיו נמנים, לא היו פרים ורבים, רק כאשר מתו שבעים נפש... ולא היה להם שלימות, היו מתנועעין לצאת אל הפעל". וראה פחד יצחק פסח סוף מאמר יז שכתב: "אע"ג כי מספר שבעים נפש ומספר ששים רבוא הם שתי מדרגות... זו על גבי זו, מ"מ כל זמן שהיתה המדרגה הקודמת בשלמותה היתה שלמות זו מעכבת את העליה אל המדרגה שלמעלה הימנה... יתכן כי שלמותה של המדרגה התחתונה תשמש מניעה של אפשרות התנועה אל המדרגה הגבוהה ממנה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:71)

למעלה [ד"ה וכאשר נתנה], והערה 35.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:72)

בח"א לסנהדרין קב. [ג, רלו.] כתב לגבי חטא העגל: "חטא העגל... הוא חטא ישראל במה שהם ישראל, כי עשו העגל הדור הראשון שיצאו ממצרים, כאשר היו לעם ישראל. ולפיכך נראה כאילו היה חטא זה בכל אשר נקרא בשם 'ישראל'. וכמו כאשר חטא אדם [הראשון] נקנס מיתה על כל באי עולם עד סוף כל העולם, אף כאשר חטאו ישראל בעגל יש עונש על כל ישראל". הרי שחטא אדה"ר מחייב את הכל מחמת היותו התחלה אל הכל. וכן הזכיר בקצרה בגו"א בראשית פמ"ו אות ה, ושם הערה 50, ובח"א לב"מ פה: [ג, מב:], ויובא בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:73)

כפי שכתב למעלה פל"ז [ד"ה ורצו בזה]: "כי ההתחלה הוא עיקר הדבר, מפני שהוא התחלה אל הכל. ולכך ההתחלה הוראה על כל הדבר ומהותו, כי בכח ההתחלה הוא הכל, לפי שהוא התחלה אל הכל. רק כי אינו בענין קרוב, רק בענין רחוק, כי הכל הוא בכח התחלה, ואינו בפועל הנגלה". ובאור חדש [קפה.] כתב: "כי בכח ההתחלה... בכח זה הוא הסוף", והובא למעלה פכ"ה הערה 68. ובגו"א בראשית פ"ד אות יז כתב: "כי ההתחלה הוא שקולט הכל, ודבר זה ידוע שההתחלה מקבל וקולט הכל, שהכל נבנה על ההתחלה". ובנצח ישראל פמ"ג [עמוד תשמו] כתב: "כי התחלת הדבר יש לו צד בחינה שהוא עיקר הדבר, במה שהוא התחלה, ואחר התחלה נמשך הכל". דוגמה לדבר; הפסוק הראשון שבתורה ["בראשית ברא וגו'"] כולל בתוכו את כל התורה, וכמו שביאר הגר"א [בפירושו לספרא דצניעותא, ר"פ ה]. ולא עוד, אלא שכל התורה נכללת בשש אותיותיה של תיבת "בראשית" והדגש של הבי"ת [הגהתו של ר' שמואל לוריא שם, והוא על פי דברי הגר"א לתיקוני זוהר סוף תיקון יח].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:74)

פירוש - המדרש שם מוסב על הפסוק "ראה קראתי בשם בצלאל", והמדרש מצרף לזה את הפסוק מקהלת "מה שהיה כבר נקרא שמו", וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:75)

פירוש - לשון הפסוק בקהלת [ו, י] הוא "מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם". ובמדרש שלפנינו אמרו "אמר הקב"ה, מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן, כבר קראתי לו שם. מהו 'ונודע אשר הוא אדם', עד שאדם הראשון וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:76)

"והוא אליה רבה שבאוזן" [לשון הרד"ל שם אות ט].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:77)

זהו המשך לשון המדרש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:78)

במדרש שלפנינו כאן מופיע "מהו 'איפה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:79)

לשון המתנו"כ שם: "פירש הערוך, עיקרו של דבר נקרא 'איפה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:80)

לשון המדרש שלפנינו: "אמר לו הקב"ה, איוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה; בראשו או במצחו, או באיזה אבר שלו. אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך, אתה מתוכח עמי. הוי 'איפה היית'". ומדרש זה מובא גם בח"א לב"מ פה: [ג, מב:], ובח"א לסנהדרין לח: [ג, קנג:], ויובא בסמוך בהערות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:81)

לשונובגו"א בראשית פמ"ו אות ה [ד"ה ואפשר]: "כי אדם הוליד כלל בני אדם, ויעקב הוליד כלל ישראל... וכל העולם נקראים 'בני אדם', וכל ישראל נקראים 'בני ישראל'". ובבראשית יא, ה נאמר "וירד ה' לראות את העיר וגו' אשר בנו בני האדם", ופירש רש"י שם "בני אדם הראשון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:82)

לשונו בנצח ישראל ר"פ ב: "כשאנו חוקרין ומעיינים בחפוש הנבראים כלם, תמצא סדר אחד, לא יצאו מסדרם, ולא ישנו את חוקם, שהדומה מוליד את הדומה. כי לא יצא חמור מסוס, וסוס מחמור, ואדם מבהמה, ובהמה מאדם. וכל הצמחים כלם - מזרע חטים לא יצא שעורה, משורש צפע יצא נחש. ואם כן לפי זה היה ראוי גם כן משורש צדק ונטע נאמן, יהיו תולדותיהן, בני אברהם יצחק ויעקב, כיוצא בהם, ומדבר טוב לא יצא רע". ושם בפרק יט [עמוד תטו] כתב: "בניך הם, וראוים להיות מתדמים אל מי שיצאו ממנו". וכן כתב בדר"ח פ"ד מי"ז [קצה:], נתיב הענוה פ"ו [ב, יג.], ובנתיב הצניעות פ"א [ב, קה.]. ובלשון חכמים [ב"ק ב.] "תולדותיהם כיוצא בהן". וראה למעלה פ"א הערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:83)

לשונו בח"א לסנהדרין לח: [ג, קנב:]: "כי ראוי שיהיה כל העולם אשר יצאו מן אדם הראשון מתייחסים אליו, עד שכולם הם כמו אדם אחד שבאו ממנו". ובח"א לב"מ פה: [ג, מב:], לאחר שהביא את המדרש הנ"ל, כתב: "ורוצה לומר כי לפי ענין אדם הראשון היו נבראים, כי מה שהיה בו אבר חשוב זה נעשה ממנו פרנס הדור... מעין אותו אבר. עד שהיה כל העולם מתיחס לאדם הראשון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:84)

לשונו בבאר הגולה באר השביעי [קמד.]: "כי בני אדם בכלל דומה לאדם פרטי, ודברו מזה הרבה, והאריכו בדברים אלו. והוא באמת דעת חכמים ז"ל במדרשיהם". ובח"א לב"ק צב. [ג, יג:] כתב: "בכלל המין של בני אדם, שכל המין נחשב כמו דבר אחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:85)

מדבריו אלו משמע שרק אותם בני אדם החשובים, הם אלו שמקבילים לאבריו החשובים של אדם הראשון, ואילו שאר בני אדם אינם מקבילים לאבריו של אדה"ר. וכן משמע מדבריו בח"א לסנהדרין לח: [ג, קנג:], שלאחר שהביא את המדרש הנ"ל, כתב: "ורוצה לומר כי אדם הראשון שהיה אדם ראשון, ממנו היה סדר כל אותם שהם ראשון לדור. כי הפרנסים והדורשים הם הראשונים. ולפי מעלת האיברים שהיו ראשונים ועיקר באדם, כך היה בעולם יש חשובים ועיקר, ומזה מתחייב פרנס או דורש, שהוא יותר עיקר, עד שכל הפרנסים והמנהיגים מסודרים מן אדם שהוא בריאה ראשונה אל כל העולם, וממנו היה סדר אותם שהם ראשונים ועיקר בכל דור ודור. עד כי זה דומה לעין, וזה לפה, וזה ללב מן אדם הראשון, עד כי כלם הם כמו אדם אחד. וזה סדר העולם, כי ראוי שיהיה כל העולם אשר יצאו מן אדם הראשון מתיחסים אליו, עד שכלם הם כמו אדם אחד שבאו ממנו. כי מפני שהאדם הזה היה ראשון, ראוי שיתחייב ממנו אותם שהם ראשונים. וזה שאמר שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגו". אמנם מח"א לב"מ פה: [ג, מב:] משמע שכל בני האדם מקבילים לאברי האדה"ר, שכתב: "היה אדם הראשון כולל כל בני אדם... מפני שהוא התחלה, וההתחלה היא התחלה לכל, כי יש בו הכל בכח. ולפיכך מכח אדם הראשון היה סדר כל העולם. ובמדרש [ומביא שם את המדרש דידן]... ור"ל כי לפי עניין אדם הראשון היו נבראים. כי מה שהיה בו אבר חשוב, זה נעשה ממנו פרנס הדור או דורשיו מעין אותו האבר. עד שהיה כל העולם מתיחס לאדם הראשון. וזה ספרו של אדם הראשון, הוא סדר כל העולם מראש ועד סוף... שהסתכל בספרא דאדם הראשון שהוא ציור העולם". ומוכח כן מאותה גמרא, שהרי שם לא דובר על פרנסים ודרשנים, אלא על שמואל הרופא. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:86)

ואודות יסודו שמדרגות בני אדם מתייחסות אל האברים, כן ביאר בבאר הגולה באר השביעי [קמד.], וז"ל: "דע כי האדם הוא מאברים רבים, מידים ורגלים, ושאר אברים, עד רמ"ח אברים. וכולם אין בהם חיות מצד עצמם, כי אם באבר אחד, אשר הוא יושב ראשונה במלכות, מקבל החיות תחלה, שהוא מוכן לזה. וכאשר האבר הראשון הזה, הוא הלב, בטל ממנו החיות, אז כל האברים בטלים, ואין להם עוד חיות. והנה כל בני אדם נחשב כמו אדם אחד פרטי. ויש אנשים שהם מתיחסים ביחוס האבר הראשון אל האדם, וכן שאר האברים, לפי מדריגת ומעלת כל אחד ואחד, מתיחס כפי מה שראוי. וזה כי הנשיא או המלך, אשר הם על העם, נקראים 'ראש', שהם כמו ראש האדם. והחכמים שבהם מנהיגים העם בחכמתם ובתורתם, כמו הסנהדרין והדיינים, נקראים 'עיני העם', וכדכתיב [במדבר טו, כד] 'אם מעיני העדה נעשתה לשגגה', ודרשו ז"ל [שיהש"ר א, טו] 'עיני העדה' אלו סנהדרין, שהם עיני העדה. שהם כמו העינים מנהיגים את האדם, ואחרי העינים האדם הולך. וכן הסנהדרין הם מנהיגים את העם, והעם הולכים אחריהם [שם]. ומזה הטעם נקראו ג"כ החכמים המלמדים לעם חכמה 'לב העם' [פתיחתא דאיכ"ר טז], כמו שיקראו 'עיני העדה' אותם אשר מנהיגים העם... כי מדריגת האנשים מתיחסים אל האברים... כי בני אדם נחשבים כמו אדם אחד פרטי. וכמו שבאדם פרטי אין החיות אל הרגל מצד עצמו, רק שמתפשט אליו החיות ומקבל אותו מן הלב. כך כלל בני אדם נחשבים כמו איש אחד פרטי. ובני אדם שהם במדריגת שאר האברים, מקבלים החיות ע"י הלב, שעל ידו מקבלים החיות. ולפיכך צריך שיהיו כל האברים דביקים אל הלב, דהיינו שיהיה לבני אדם התחברות אל מי שהוא במדריגת הלב, ואז יקבלו החיות ע"י האדם הפרטי שהוא כמו לב, אשר הלב מביא החיות אל שאר האברים... וכן אותו האדם אשר נחשב במדריגת שאר אברים, אם נכרת ונבדל מן אותם שהם ראשונה לקבל החיות, אין לו חיות. ולכך הקיום שלו כאשר יתחבר אל מי שהוא אליו במדריגת הלב, ואז מקבלים החיות, ודברים אלו הם מושכלים, ואין בהם ספק".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:87)

חוזר בזה לדברי הגמרא [ע"ז ה.] שהקב"ה הראה לאדה"ר דור דור ודורשיו, וכן את דורו של רבי עקיבא, שאדה"ר שמח בתורתו, ונתעצב במיתתו. וכן בח"א לע"ז שם [ד, לא.] כתב אות באות כדבריו כאן, מלבד הזכרת המדרש משמו"ר וביאורו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:88)

כפי שכתב רבינו גרשום בב"ב יב: על כח תורתו של רבי עקיבא "דקים לן דלא היה מעולם גברא כוותיה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:89)

ברכות סא: "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה... היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל". ובמנחות כט: אמרו שמשה רבינו ראה "ששוקלין בשרו במקולין", ופירש רש"י שם "במקולין - מקום הקצבין שוקלין בשרו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:90)

כמו שאמרו בגמרא [ברכות סא:] שבשעת הריגת רבי עקיבא "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, זו תורה וזו שכרה". וכן משה רבינו תמה על כך באותה מטבע לשון [מנחות כט:]. וראה גו"א בראשית פל"א אות יג, שגם שם נתבאר שמיתה משונה של צדיק עומדת בהיפוך לצדקתו. וכבר נתבאר למעלה [פ"ט הערה 27, פכ"ה הערה הערה 106, ופל"ט הערה 53] שאי אפשר שההפכים ימצאו יחד. וראה עוד בח"א לב"מ פה: [ג, מב:] שאכן בספרו של אדה"ר אי אפשר שימצאו דבר והיפוכו, ולכך מן הנמנע שרופאו של רבי יוזכר שם גם בתור "רבי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:91)

להלן פרק סג [ד"ה ואמר הקב"ה], שנתבאר שם שהשגתו של רבי עקיבא בתורה נובעת מסילוקו של רבי עקיבא מהעולם המורגש, ומחמת כן גופא היו האומות גוברות עליו בעולם המורגש. וכן כתב בח"א למנחות כט: [ד, עז.]. ובח"א לע"ז ה. [ד, לא.] כתב משפט זה בזה"ל: "כי היה ר"ע באמת מוכן לשני דברים שהם הפכים... ודבר זה יתבאר במקומו". ושם כוונתו לח"א על מנחות כט:, כי כבר נתבאר למעלה שכאשר כותב בלשון זו ["יתבאר במקומו"] כוונתו לחידושי האגדות, שהם מסודרים על אתר [פי"ב הערה 81, פי"ג הערה 65, ופל"ט הערה 32].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:92)

כמו [אסתר א, ד] "ואת יקר תפארת גדולתו", ו"אינו מלשון כבד, כי אם כמו 'כל הון יקר נמצא' [משלי א, יג]" [לשון המגיה בערוך ערך "יקר"]. וכבוד וחשיבות שייכים לחכמה, וכפי שנתבאר בגו"א ויקרא פי"ט הערה 314. ולשון המקרא הוא [משלי ג, לה] "כבוד חכמים ינחלו", "שתראה כי הכבוד ראוי אל החכמים דוקא. וזה מפני כי הכבוד שהוא מן השם יתברך הוא מדריגה עליונה רוחנית" [לשונו בדר"ח פ"ו מ"ט (שי.)]. וכן כתב בנתיב התורה ר"פ יא [א, מו.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:93)

שנאמר [שמות יז, יב] "וידי משה כבדים וגו'", ותרגם אונקלוס שם "וידי משה יקרא". ובסנהדרין לח: אמרו "אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר 'ולי מה יקרו רעיך אל'". ופירש המגיה בערוך ערך "יקר" בזה"ל: "ולא ראיתי לאחד מן המפרשים הראשונים וגם האחרונים שום פירוש על זה... אולם טוב הדבר לפרש משום שאמר 'יקרו'. ועיין רש"י תהלים [קלט, יז] שהוא לשון כבוד. נשמע שסיפר בלשון ארמי, שהוא לשון תרגום". ובמגילה ט. אמרו "מאי תרגום שכתבו מקרא... [אסתר א, כ] 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:94)

נראה לבאר כוונתו על פי מה שהשריש אודות החילוק שבין לשון הקודש ללשון ארמית בדר"ח פ"ה מכ"ב [רעו:], שכתב שם: "כי יש לתורה שתי בחינות; כי התורה היא נתנה לעוה"ז, ומצד שנתנה התורה לעולם הזה היא בלשון הקודש. והעוה"ז נברא בלשון הקודש [רש"י בראשית ב, כג]. אבל מצד שהתורה היא מעולם העליון, היא בלשון תרגום... ובאולי ישאל אדם, שאין סברא שיהיה התרגום כנגד עולם העליון, והוא אינו נחשב ללשון. הלא דבר זה אינו קשיא, כי זהו הגורם כי העוה"ז נברא בלשון הקודש, ולכך לשון הקודש מורה על עוה"ז. ואילו התרגום אינו לעוה"ז, ולפיכך הוא בלשון התרגום, שאינו שייך אל העוה"ז. ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי [שבת יב:], שאין הלשון הזה הוא מכלל סדר עוה"ז. ודברים אלו דברים גדולים הם, וברורים הם". והנה כאן נתבאר כפילותה של תיבת "יקר" ביחס לר"ע; בלשון הקודש, מילה זו מורה על כבודו של ר"ע. ואילו בלשון ארמית, מילה זו מורה על מיתתו של ר"ע. והם הם הדברים. כי כבודו של רבי עקיבא תואם למהלך עוה"ז, שהרי נאמר [משלי ג, לה] "כבוד חכמים ינחלו". ואע"פ שדרגת ר"ע בתורה חורגת מגדר העוה"ז [כמבואר להלן פס"ג], מ"מ כבודו של ר"ע תואם למהלך עוה"ז, שחכמים נוחלים כבוד. ומבחינה זו בודאי לא יגרע חלקו של ר"ע לעומת שאר חכמים. מה שאין מיתתו של ר"ע, הרי היא מופקעת לחלוטין מהשגות העוה"ז. ולכך מיתה זו יכולה להאמר רק בלשון ארמית, המופקעת אף היא ממהלכי העוה"ז. ויש בזה הטעמה מיוחדת. כי להלן פס"ג [ד"ה ובמדרש והיה] הביא בשם המדרש [במדב"ר יט, ו] שהפסוק "וכל יקר ראתה עינו" [איוב כח, י] נדרש על "רבי עקיבא וחביריו". הרי שתיבת "יקר" גופא מגדירה את רבי עקיבא וחבריו. ולאור דבריו כאן, הדברים הללו מחוורים למדי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:95)

חוזר בזה לבאר את קושית הגמרא [ע"ז ה.] שמוכח מספרו של אדה"ר שאף ללא חטא העגל היו נולדים בני אדם, שהרי כבר נכתב עליהם כך בספרו של אד"הר. ובא לבאר שענינו של ר"ע לא הוזכר בגמרא אגב אורחא, אלא שענין זה עצמו קשור לקושית הגמרא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:96)

ובתחילת הפרק ציטט מלשון הגמרא שבעל מימרא זו הוא רבי יוסי, וכן הוא בגמרא שלפנינו. ובעין יעקב איתא "רב אסי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:97)

"כחז"ל" - כדעת ריש לקיש שספרו של אדה"ר מורה שמראש הבריאה נקבע שיהיו תולדות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:98)

שאם לא כן, אי אפשר היה לקבוע קצבה שבן דוד לא יבוא אלא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ובע"כ מוכח מכך שמבראשית נקבע קצבה לדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:99)

פרק לב [עמוד תריז], שביאר שם ש"גוף" הוא מקום שניתנות שם הנשמות, ובן דוד יבוא רק לאחר שיכלו אותן נשמות, כי לימות המשיח יבואו הנשמות ממדריגה יותר עליונה, ולא ממדריגת הגוף. וכן הוא בח"א לע"ז ה. [ד, ל:], ובח"א ליבמות סב. [א, קלג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 47:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/47:100)

כפי שביאר רש"י שם בגמרא, והובא למעלה בהערה 11.