## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 48

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:1)

בפרק הקודם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:2)

ובשבת פח: אמרו על חטא העגל "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה". ופירש רש"י שם "מזנה בתוך חופתה כשישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל". ורש"י גיטין לו: פירש "שזינתה בקרב חופתה בעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל". וכתב על כך בח"א לשבת פח: [א, מד.] בזה"ל: "ודבר זה תמיה גדולה, והתבאר זה בספר התפארת עיין שם הסבה שהיה גורם דבר שיעבדו ישראל העגל כאשר היו עדיין בהר סיני". ומיד אחר כך מובא בשבת וגיטין המאמר "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים וכו'". וכתב על כך בח"א לשבת שם [א, מד.]: "ואמר זה כאן, כי אומות העולם מונין את ישראל כמה גדולה חטאתם, ומעליבים אותם שאתם מזנים תחת החופה. וישראל נעלבים מהם ושותקים". וכן בנצח ישראל פי"א [עמוד שא] הביא המדרש [שיהש"ר א, ו] שהאומות מונין את ישראל על חטא העגל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:3)

"כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא לא אשוב, שלא יקבלני. אומרים לו, צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה" [רש"י שם]. ובסמוך יביא דברי רש"י אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:4)

"בסיני נאמר, אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו" [רש"י שם]. וראה הערה 58.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:5)

"דבת שבע" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:6)

"יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:7)

"גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:8)

ללימוד מיוחד ליחיד, וללימוד מיוחד לרבים, ואין אחד למד מהשני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:9)

ולכך תשובתו מתקבלת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:10)

"ואיכא חילול, אימא לא ליתקבלו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:11)

שמרבים בתפילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:12)

וענין זה מובא כמעט אות באות בח"א לע"ז ד: [ד, כט.], וכן בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ובפרק קמא], ויובא בסמוך בהערות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:13)

כוונתו למעשה העגל [כי על כך נסובים דברי רש"י בגמרא], שמבואר בתורה העונשים הכבדים שניתכו על ישראל כתוצאה מהחטא, וכמו [שמות לב, י] "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגו'". וכן [שמות לג, ג] "כי לא אעלה בקרבך כי עם קשהשעורף אתה פן אכלך בדרך". ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ותמיה על] כתב תמיה זו לגבי דוד המלך, וז"ל: "ותמיה על דבר זה, איך אפשר לומר שהשם יתברך גרם לדוד שיעשה החטא כדי שילמדו ממנו הדורות הבאים לעשות תשובה, ואם כן למה נענש, הרי הקב"ה גרם החטא". ובגו"א דברים פ"י אות ט כתב: "ולא יקרא 'חוטא' אם הוא מוכרח ואנוס על החטא". וראה הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:14)

מעין דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ה ה"ב: "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה". ושם מאריך לבאר יסוד זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:15)

בח"א לע"ז שם [ד, כט.] כתב דברים אלו ביתר ביאור, וז"ל: "אבל לא גזר על אדם זה בפרט, רק גזירה שיהיה אחד חוטא בעולם שיעשה תשובה. וכאשר חטאו ישראל בעגל, וכן כאשר חטא דוד, לא היה הגזירה עליהם בפרט, רק כי גזירת מלך שיהיו חוטאים בעולם ויעשו תשובה, ולא עליהם הגזירה בפרט. ולכך אם חטאו, נחשב להם לחטא גמור, כמו שאר החוטאים". ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ועוד] כתב: "כי לא היתה הגזירה על אלו, דהיינו ישראל שהיו באותו דור שיחטאו. רק שהיתה הגזירה מן השם יתברך שיהיו חוטאים ויעשו תשובה, ויהיה השם יתברך מקבל אותם. ומזה נדע כי הוא יתברך מקבל השבים, הן הכלל, הן הפרט. ודבר זה היה מסייע אל החטא שתצא הגזירה אל הפעל. ואם לא היה הגזירה, מאחר שהיו צדיקים, לא באו לכלל חטא. רק שהיתה הגזירה בעולם שיהיו נמצאים חוטאים אשר יעשו תשובה. ומכל מקום בודאי הם היו חוטאים, כי לא היה הגזירה על אלו שחטאו כלל, רק כי סדר השם יתברך - שסידר התשובה בעולם הזה - מסייע להם שיחטאו. ואם לא הם היו חוטאים, היה נמצאת התשובה בעולם על ידי אחרים. כי לא סידר השם יתברך רק שתהיה התשובה נמצאת בעולם על ידי חוטאים. ולכך אמר כי לא היו ראוים לחטא, רק כי השם יתברך אשר גזר וסידר התשובה בעולם, על כל פנים מסייע". ומעין זה מבואר ברמב"ם בהלכות תשובה פ"ו ה"ה, וז"ל: "והלא כתוב בתורה [בראשית טו, יג] 'ועבדום וענו אותם', הרי גזר על המצריים לעשות רע... ולמה נפרע מהן... לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה... וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם". וראה רמב"ן בראשית טו, יד, שחלק בזה על הרמב"ם. וראה הערה 49.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:16)

פירוש - אע"פ שלא נגזר על היחיד שיחטא, מ"מ נגזרה גזירת חטא בכלליות על בני אדם שאינם ראוים לחטוא. שהרי כתוצאה עקיפה לגזירה זו חטאו דוד וישראל, והם אינם ראוים לחטוא, וכלשון הגמרא [ע"ז ד:] "לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה... אלא למה עשו, לומר לך וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:17)

כמו [דברים ל, ב] "ושבת עד ה' אלקיך ומשעת בקולו", וכן [דברים ל, ח] "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'", וכן [דברים ל, י] "כי תשוב אל ה' אלקיך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:18)

"ותימה, איך יהיה גזרת מלך שיחטאו" [לשונו למעלה, בציון 13].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:19)

ולכך היה צורך שהקב"ה יגזור על התשובה, כי מפאת רוממות מדרגתה, היה מן הצורך שאנשים עיקריים יורידו אותה לעולם, וכמו שיתבאר בסמוך. והחטא נידון רק כ"היכי תמצא" לתשובה, אך מ"מ גזירת הקב"ה היתה על התשובה, ולא על החטא שאינו אלא "היכי תמצא" לתשובה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:20)

אודות יסודו שאע"פ שאין ב' בלא א' [תשובה ללא חטא], מ"מ אפשר לייחד את הדבור על ב' [תשובה] בלא א' [חטא], כן מצאנו לגבי המנורה, שנאמר בה [שמות כז, כ] "ואתה תצוה וגו' להעלות נר תמיד". ובספרי [במדבר ח, ב] דרשו ש"תמיד" מוסב על נר המערבי, שהיה דולק כל היום. ואמרו בגמרא [חגיגה כו:] שאע"פ שהיו מזהירין עמי הארץ ברגל שלא יגעו בשולחן, משום שנאמר בו "תמיד" [שמות כה, ל], מ"מ לא היו מזהירין אותם שלא יגעו במנורה, כי "שולחן כתיב ביה 'תמיד', מנורה לא כתיב ביה 'תמיד'" [לשון הגמרא שם]. והקשו שם התוספות [ד"ה מנורה], שהרי גם במנורה נאמר "תמיד" ביחס לנר מערבי, ומאי שנא "תמיד" של מנורה מ"תמיד" של שולחן. ותירץ על כך הגו"א שמות פכ"ז אות יג [ד"ה והא] בזה"ל: "אומר אני דחילוק גדול יש; דבשלחן כתיב 'תמיד', דאצל עשיית השלחן נאמר 'ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד', וכאילו כתיב דזה השלחן יהיה תמיד כדי שיהיה עליו לחם תמיד, דהא הכתוב מפרש עשיית השלחן, ואמר עליו שעשייתו הוא כדי ליתן עליו לחם תמיד. ולפיכך קאמר שהיו מזהירין עמי הארץ כדי שלא יטמאו את השלחן שנאמר בו 'תמיד'. אבל המנורה, אף על גב דכתיב ביה 'תמיד', לא קאי זה על המנורה, רק על הדלקת המנורה, והיא מלתא בפני עצמו. ואף על גב דכתיב 'תמיד' בהדלקה, כיון שאין במנורה עצמה 'תמיד', לא היו מזהירין על המנורה. ואף על גב דאם היו מטמאין המנורה לא היה כאן הדלקת הנר שהוא 'תמיד', אין זה קפידא כל כך. ולא היו מקפידין רק שלא יהיה חסר השלחן, שנאמר 'תמיד' אצל השלחן, כדכתיב 'ונתת על השלחן לחם הפנים וגומר'". הרי שאע"פ שאין הדלקה בלא מנורה, מ"מ "תמיד" מוסב על ההדלקה ולא על המנורה. כי המנורה היא היכי תמצא להדלקה, ולכך לא חלים עליה דיני ההדלקה. והוא הדין לדידן; אע"פ שאין תשובה ללא חטא שקדם לה, מ"מ גזירת הקב"ה מתייחדת לתשובה, ולא להיכי תמצא שלה, והוא עשיית החטא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:21)

יומא לח: "כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר 'רגלי חסידיו ישמור'... כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא, שוב אינו חוטא, שנאמר 'רגלי חסידיו ישמור'". הרי שמפסוק זה למדים שהקב"ה שומר את הצדיקים מהחטא. ובנתיב הצדק פ"ב [ב, קמ.] כתב: "במה שיש לצדיק התדבקות בו יתברך, ולפיכך הש"י רגלי חסידיו ישמור שלא יבוא לידי חטא, כי הצדיק יש לו דביקות בו יתברך, וראוי שיהיה הש"י שומר אותו מן החטא". ובשבת נו. אמרו לגבי דוד "אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו". וכתב על זה בבאר הגולה באר החמישי [קא:]: "כי הש"י היה רוצה שיהי עם דוד, מדכתיב [ש"א יח, יד] 'וה' עמו'. ולפיכך מי שהש"י עמו, בודאי ובאין ספק הש"י נותן שלא יהיה נפרד ממנו, ולא יבוא לידי חטא... כי הוא יתברך אינו מניח לו שיסור מאיתו, כי הש"י הוא שהיה רוצה בדוד, כי על ידו יהיה בנין בית המקדש ומלכות בית דוד, וכמה דברים שהם יסודי העולם, ואין הדעת נותן שיהיה חוטא בחטא הגדול כמו זה... שהוא יתברך היה גורם שלא יחטא". וראה הערה 61.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:22)

כן כתב בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ותמיה על], וז"ל: "כי מה שאמרו כי 'לא היה דוד ראוי לאותו חטא', היינו שמפני שהיה צדיק גמור, הרי הקב"ה 'רגלי חסידיו ישמור' מן החטא. וכן ישראל היו צדיקים, וראוי שיהיה השם יתברך שומר אותם מן החטא. ומפני שיש בזה שהדורות ילמדו לעשות תשובה, כי דבר זה ענין גדול, ולגודל התועלת שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה, לא היה השם יתברך שומר אותם מן החטא. וזהו פירוש 'לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה, ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה'". ובהמשך הפרק יחזור לבאר פעמיים יסוד זה, וראה הערות 61,


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:23)

בא ליישב את שאלתו האחרונה מהו הצורך להורות שאפשר לעשות תשובה, ו"הלא נמצא דבר זה בתורה מבואר במקומות הרבה שהזהיר על התשובה" [לשונו למעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:24)

בח"א לע"ז ד: [ד, סוף כט.] הוסיף כאן: "ומדריגה זאת היא למעלה מן העולם הזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:25)

וז"ל שם [שכב.]: "כי ההתחלה שחוזר עליו בעל תשובה, צריך שיהיה התחלה פשוטה נבדלת לגמרי. כי ההתחלה שאינה פשוטה אינה נבדלת מן החטא. שכל דבר שאינו פשוט והוא מורכב, הוא גשמי, והגשמי שייך בו החטא. ובעל התשובה צריך שיהיה נבדל מן החטא... רק בשביל התחלה הפשוטה הנבדלת, שאין שייך בה חטא לגמרי... ולפיכך אי אפשר שיהיה התשובה באדם בכח התחלה גשמית... כי בכח אותה התחלה לא היה כאן הבדל מן החטא. אלא בכח התחלה אלקית בלתי גשמית והיא פשוטה. ולכך מדריגת התחלה הזאת קודם שנברא העולם, ובאותה התחלה הפשוטה כח התשובה להיות נבדל מן החטא". וראה ציון 42. ובנתיב התשובה ס"פ ב כתב: "התשובה נבראת קודם שנברא העולם, שמזה תבין ותדע כי מצד התשובה הוא במדריגה עליונה", וראה שם הערה 151.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:26)

בח"א לע"ז ד: [ד, כט:] הוסיף כאן: "ולא היה מוכן ומסוגל העולם אל התשובה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:27)

לשונו בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ומה שאמר]: "ומה שאמר 'שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה', פירושו כי דבר זה הוא פתחון פה של בעלי תשובה שיעשו תשובה. כי כאשר היה התשובה כבר בעולם, מעתה גם כן יעשו אחרים תשובה, שהרי התשובה בעולם. כלומר, המדריגה העליונה של תשובה נגלה ונמצא בעולם, ומעתה יהא פתחון פה לכל בעלי תשובה". ואודות יסודו החוזר ונשנה שהתשובה היא בריאה חדשה בעולם, הנה ענין זה מבואר בהרחבה בפחד יצחק יוה"כ מאמר א, אות ד, וז"ל: "שני שמות הויה הנמצאים בראש השלש עשרה מדות [שמות לד, ו] נתבארו בחז"ל [ר"ה יז:] שהשם הראשון הוא לפני שיחטא האדם, והשם השני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה... וגדרן של דברים הללו כך הוא; דהנה מהך מילתא דשם הויה השני הוא משמש מקור לכחה של תשובה, חזינן דאין כחה של תשובה בא לידי ביטוי במימרא או בצירוף מילין שיש להם תרגום ויש להם מובן גם בשטחי חיים אחרים כדרך שנתבטאו המדות של 'נוצר חסד' או 'ארך אפים'; אלא שכוחה של תשובה בא לכלל ביטוי דוקא על ידי 'שם', שם הויה שלא ניתן להתרגם ואינו משותף לשום ענין אחר בעולם בלתי ה' לבדו. ולמדים אנו מכאן כי כחה של תשובה אינו כח בין שאר הכחות שהעולם מתנהג על ידיהן, אלא שהיא הויה חדשה מעיקרה. דכוונתו הפשוטה של שם הויה היא המחיה ומהוה וממציא את כל המציאות כולה ומחדשה בכל רגע ורגע מאין המוחלט אל היש הגמור. ומכיון שאין שום ביטוי למקורה של מדת התשובה מלבד שם הויה, הרי שהתשובה היא בריאת יש מאין במהדורא תנינא. וכזה הוא מהלך הענינים; המהדורא הקודמת של הבריאה אין כחה מגיע אלא עד שעת החטא, ושעת החטא שעת הקץ היא להויה זו. והיינו שם הויה הראשון אשר בי"ג מדות. 'ה' קודם שיחטא'. אלא שכאן נוצר עולם חדש של תשובה אשר לזה בא שם הויה השני. ומכיון שנמצאים אנחנו כבר בתחומו של עולם התשובה, תו חלה כאן המדה של ארך אפים שענינה הוא צפיה לתשובתו של החוטא... באופן שכוחה של תשובה אינו המשך הכחות הפועלים בהתחלת הבריאה אלא שהוא נקודת בראשית חדשה. 'השם קודם שיחטא, השם לאחר שיחטא'... ומקורה של מילתא חדתא דא הוא במקרא מפורש בתורה. שהרי על עבודת התפלה בכלל נצטווינו בכתוב 'ועבדתם את ה' אלקיכם' [שמות כג, כה], זו תפלה [ראה תענית ב.]. ואילו כשבא משה להתפלל אחר מעשה העגל, כתוב [שמות לד, ו] 'ויעבור ה' על פניו ויקרא', שהתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו סדר תפלה [ר"ה יז:]. ולמה לא למדו סדר תפלה בשעת הציווי על התפלה, דהיינו בשעת אמירת הפסוק של 'ועבדתם'. אלא שהם הם הדברים. מכיון שתפלה זו של משה היתה שייכת לתשובה, שהרי היא קשורה עם סליחת מעשה העגל, אין לתפלה זו שום שייכות עם ענין התפלה הכללי. אלא שחידשו לו למשה סדר תפלה גם בעולם התשובה, ונתגלה לו דכשם שיש תפלה הפועלת בתוך עולמו של שם הויה הראשון, כמו כן יש סדר תפלה הפועל גם בתוך עולמו של שם הויה השני. וחידוש זה של פעולת התפלה בעולם התשובה הוא כל כך עמוק, עד שלא יספיק הציווי על זה. חידוש זה צריך להתגלות דוקא במחזה, 'וירד ה' בענן' [שמות לד, ה], מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור... אנחנו מתפללים על סיוע בעבודת התשובה כדרך שאנו מבקשים בתפלה על צרכים אחרים. וזה מפני שבנפשנו אינה חיה ההרגשה בהרבותא הגדולה של תשובה. לאמתן של דברים כחה של תשובה היא הרבותא היותר גדולה אחרי הפלא של בריאת שמים וארץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:28)

ולכך הם עיקר ישראל, וכפי שכתב בנצח ישראל פ"ח [עמוד ריא] שחטא המרגלים של דור המדבר מחייב את כל הדורות, וכלשונו: "ודוקא היה תולה בדור שיצאו ממצרים, כי התחלת ועיקר ישראל הוא הדור שיצאו". וכן חזר וכתב שם פי"ט [עמוד תכא], ובח"א לסנהדרין קג: [ג, רמג:]. ובח"א לסנהדרין קב. [ג, רלו.] השוה בין דור יוצאי מצרים לאדם הראשון. וכבר נתבאר למעלה [פכ"א הערה 74] שהעיקר מתגלה בהתחלה. ובארמית "התחלה" נקראת "מעיקרא", שהוא לשון של עיקר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:29)

פירוש - ישראל הם עיקר העולם, ועיקר ישראל הוא דור יוצאי מצרים. נמצא שדור יוצאי מצרים הם עיקר העולם. ואודות שישראל הם עיקר העולם, כן מבואר פעמים הרבה בנצח ישראל, ואבוהון דכולהו הוא דברי רש"י בבראשית [א, א], שהעולם נברא בשביל ישראל. וראה עוד שם בנצח ישראל פ"ג הערה 59, פ"י הערות 20, 49, 98, 101, ופי"א הערה 118. ושם בפרק טו פתח וכתב: "ישראל הם עיקר הנבראים בעולם הזה, ובשבילם נברא העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:30)

יש להעיר על זה, כי כאן מבאר שאין היחיד הפרטי מסוגל לפתוח תשובה לכל העולם, אך בנתיב התשובה פ"ג [ד"ה אמר מר זוטרא] לכאורה כתב לא כן, שהביא שם מאמר חכמים [יומא פו:] ש"גדולה תשובה שאפילו יחיד עשאה מוחלין לו ולכל העולם", וכתב לבאר: "פירוש, מה שמוחלין לו ולכל העולם, כי התשובה על העולם, כמו שנתבאר למעלה כי התשובה נבראת קודם שנברא העולם [נדרים לט:]. ומפני כך מוחלין אל כל העולם, כי העולם על ידי תשובה דבק במדריגה שבה מחילת הכל. ויש להבין זה, כי בעל התשובה פותח שער עליון, אשר הוא שער התשובה, ושם מחילת הכל. ולפיכך התשובה שעושה היחיד הוא מחילה אל הכל". ואולי יש לחלק בין מחילה לכל העולם [הנעשית על ידי היחיד], לבין פתיחת התשובה לכל העולם [שאינה נעשית על ידי היחיד]. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:31)

ולכך הוא הראשון למלכות בית דוד. וכן כתב בח"א לע"ז ד: [ד, כט:], וז"ל: "אבל כאשר נמצא שהראשונים פתחו שער התשובה אותם שהם עיקר העולם, שוב הכל נמשך אל דבר שהוא עיקר. ולכך היה יוצא דבר זה אל הפעל על ידי ישראל שיצאו ממצרים, והכל נמשך אחריהם. ודוד המלך גם כן, מפני שהיה דוד המלך יחיד, והוא עיקר מפני כי היה המלך הראשון, והיה בעל תשובה, לכך נמשך אחריו הכל". ובביאור העיקריות שבמלכות בית דוד, ראה בנתיב העבודה פי"ח [א, קמב:] שכתב: "ותקנו להזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים, כמו שאמרו בגמרא [ברכות מח:]... כי הברכה הזאת היא השלמה אחרונה לישראל. ומלכות בית דוד בפרט היא השלמת ישראל... כי גם שאר מלכות הוא השלמה לעם... ועל ידי השלמה הזאת של מלכות בית דוד מקבלים ישראל השלמה על השלמה עד שהשכינה הוא מלכם שוכן ביניהם, ולכך צריך להזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים". ובגבורות ה' פמ"ז [קצא:] כתב: "במכילתא [שמות טו, יג] 'נהלת בעזך אל נוה קדשך'... בזכות מלכות בית דוד [זכו לבית המקדש], שנאמר [ש"א ב, י] 'ויתן עוז למלכו'... שהמלך מנהיג את העם ג"כ להביאם אל השלימות, ודבר זה ידוע כי המלך מנהיג העם להביאם אל היושר שהוא השלימות. ומלכות בית דוד - השם יתברך רצה במלכות זה להנהיג את ישראל. ובזכות הנהגה זאת האלקית - המביא אל השלימות - היה השי"ת מנהיג אותם אל השלימות ג"כ, להביאם אל בית המקדש". ובנתיב הלשון פ"ט [ב, פב:] כתב: "כאשר היה מלכות בית דוד, ראויים היו ישראל שיהיו אל השם יתברך לגמרי. וכן יהיה בסוף על ידי מלך המשיח שיצא מדוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:32)

יוצאי מצרים ודוד המלך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:33)

בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה וזה שאמר] כתב: "'לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה, ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה'. כלומר כי בעצמם צדיקים היו, רק לדבר זה היו מוכנים להביא מדריגת התשובה בעולם. ואף אם היו חוטאים הרבה, ועשו תשובה; קין [פרקי דר"א פ"כ], וראובן [ב"ר פד, יט], ובודאי כמה היו שחטאו ועשו תשובה, לא היה נמצא בשביל זה התשובה על ידם בעולם, ולא פתחו פתח התשובה לכל באי עולם. רק דבר זה היה על ידי ישראל ודוד, שהם היו עיקר בעולם; ישראל צבור, ודוד יחיד, שהיה עיקר בעולם. וכאשר הם פתחו פתח תשובה, שייך לומר כי נמצא פתח תשובה פתוח בעולם. והבן זה היטב מאוד". ובח"א לע"ז ד: [ד, סוף כט:] כתב: "כי העולם כאשר חסר ממנו התשובה נחשב חסרון גדול [ראה הערה 89]. והיה ראוי שיהיה שנים בעולם שהם התחלה ועיקר, שיהיה העולם נמשך אחר שהוא התחלה ועיקר מעצמו, אף שאינו מכוין לזה, נמשך העולם מעצמו אחריו. ולפיכך מה שאמר שאם יחטאו רבים אומרים לו לך אצל הרבים, וכן מה שאמר שאם יחטא היחיד אומרים לו לך אצל היחיד, אין הכונה שיראו לפניהם אלו החוטאים ויתעוררו אל התשובה. רק שכך הוא מעצמו, שהאדם נמשך אחר התשובה מעצמו, כאשר אלו היה בעולם. כי עתה ע"י אלו נחשב כי בני אדם הם מוכנים ומסוגלים אל התשובה ע"י אלו, שהם עיקר, והיו שבים אל הש"י. אם כן העולם מוכן אל התשובה. ומעתה לא יקשה הלא ראובן ג"כ עשה תשובה, ועוד שאר חוטאים. שאלו לא היה עיקר בעולם, ולא שייך לומר בהם שהעולם מעתה מוכן אל התשובה. אבל אלו שהם עיקר והתחלה בעולם, והכל ימשך אחר ההתחלה שהוא עיקר. והבן הדברים האלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:34)

ענין זה מבואר בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ויש לך]: "לא היה התשובה נמצאת בדוד במקרה, וכן בישראל, כי לא היו ראוים לזה להיות פותח פתח התשובה [אלא] דוקא ישראל שיצאו ממצרים, שהם ראשונים שהיו צבור הראשון. ודוד, המלך הראשון, ראשון גם כן, כי היה המלך הראשון שהיה משבט יהודה, והוא ראוי שיהיה ראש וראשון לישראל... ומפני כך ראוי ישראל ודוד, שהם ראשונים, לפתוח פתח התשובה. וזה כי בעל התשובה הוא חוזר אל התחלתו הראשונה, הוא השם יתברך. כי הוא יתברך התחלת הכל. ולכך השם יתברך מקבל שבים, מצד כי הכל ראוי לשוב אל דבר שהוא התחלה לו. ומפני כך יש כאן סלוק חטא. כי כאשר שב הדבר אל התחלתו, האדם בעצמו שב אל התחלתו כמו שהיה בלא חטא ועון, כמו שהיה האדם בתחלת בריאתו, ולכך יש כאן סלוק עון. ולפיכך ראוי אותם שהיו ראשונים והתחלה, כמו שהיו ישראל שיצאו ממצרים, ודוד המלך, שהם התחלה בעצמם, הם ראשונים לשוב אל התחלתם, כמו שהם התחלה. כי ההתחלה של דבר, ראשון לשוב אל הדבר שהוא התחלה שלו. ולכך ראוי לישראל ודוד, שהם ראשונים והתחלה, לשוב אל השם יתברך שהוא התחלה אל הכל, והוא מקבל הכל. ובזה היה ישראל ודוד פותח פתח תשובה, שהיתה התשובה בעולם במציאות. כי כאשר ההתחלה הוא שב אל השם יתברך, שהוא התחלת הכל, ואז הכל נמשך אל התחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:35)

ולפי טעם שני זה המייחד את יוצאי מצרים ודוד המלך הוא היותם ראשונים, לעומת ההסבר הקודם שהמייחד אותם הוא היותם "עיקר". וראה הערה 38, שנקודה זו התבארה יותר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:36)

כי התשובה היתה נסמכת על שלחנו של החטא. שרק לאחר המצאותו של החטא, ניתנה הגזירה של התשובה. מה שאין כן כאשר הגזירה נגזרה על צדיקים, א"כ אין הגזירה מותנית בהמצאתו המוקדמת של החטא, אלא שהיא עומדת בזכות עצמה, וכפי שנתבאר למעלה [ד"ה והנה נשיב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:37)

לשונו בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ובאולי יקשה]: "דע, כי כל חטא הוא מקרה לאדם". ובנצח ישראל פמ"ט [עמוד תתה] כתב: "כבר אמרנו לך פעמים הרבה, שכל חטא שבישראל הוא מצד המקרה, ואין חטא מצד עצם צורתן... כי הצורה בישראל צורה אלקית, ולכך אין חטא בהם מצד עצמן, רק מצד המקרה, דהיינו מצד היצר הרע". ושם בפל"א [ד"ה וכאשר תבין] כתב: "כי בודאי החטא לישראל גם כן מקרה, כאשר התבאר... כי עצם ישראל מצד עצמם ראויים שיהיו בלא חטא... ועוד, כי איך אפשר שיהיה החטא נצחי, כי עיקר החטא הוא היציאה מן הסדר, ואם כן החטא הוא מקרי גם כן". ובגבורות ה' פ"ח [מה:] כתב: "ישראל מעלתם שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה". וראה למעלה פכ"ה הערה 15, ופמ"ז הערה 57, ובסמוך הערה 79, ולהלן פמ"ט הערה 39.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:38)

לשונו בח"א לע"ז ד: [ד, כט:]: "ועוד יש לך להבין ענין דוד שהיה עיקר בבני אדם פרטיים, והוא ראש והתחלה להם, כאשר היה מלך הראשון, כשם שהיו ישראל שיצאו ממצרים ראש והתחלה אל עם ישראל שהם רבים. ותדע, כי קודם דוד היה חיי האדם מאה או מאתים, ובזמן דוד היה חיי האדם היחיד שבעים שנה, כמו שהוא עתה חיי אדם יחיד [יבמות סד: "בימי דוד אימעוט שני, דכתיב (תהלים צ, ו) 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'"]. ולפיכך נקרא דוד שהוא התחלה אצל בני אדם פרטיים, שקודם זה לא עמד חיי אדם על דבר קצוב, והדברים האלו עמוקים מאוד. ומפני כי היה דבר בדוד המלך שאחריו נמשכו הדורות, שהרי כל הבריות נמשכים אחר חיי דוד שהוא שבעים שנה, לכך נמשכים אחר דוד ג"כ בתשובה, ולכך דוד פתח בתשובה. וכן ישראל שיצאו ממצרים הם היו התחלת ישראל וקבלו הם התורה והמצות בראשונה, ואחריהם נמשכו כל ישראל. וכשם שהכל נמשך אחריהם בזה, נמשך הכל אחריהם בתשובה. ומפני כך כל בעל תשובה פרטי נמשך אחר דוד. וישראל שהם כלל האומה חטאו בע"ז. כי הכללים קרובים אל חטא הזה שהוא בשכל, כמו שאמרנו פעמים הרבה. אבל דוד שהיה יחיד, חטאו בבת שבע, שהוא מעשה הגוף".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:39)

ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ומה שלא] ביאר באופן אחר את מקריות התשובה באם היתה באה לעולם על ידי רשעים. שבעוד כאן תלה את מקריות התשובה בחטא, הרי שם תלה זאת בתשובה עצמה, וכלשונו שם: "ומה שלא היה התשובה יוצא לפעל על ידי רשע, כי אין ראוי שיהיה יוצא לפעל התשובה על ידי רשע, אשר אפשר שלא יחזור בתשובה, ואם היה חוזר בתשובה - היה בא התשובה לעולם במקרה קרה, שאפשר היה שלא יחזור בתשובה הרשע. והתשובה בעולם יסוד גדול, ואי אפשר רק שתבא התשובה בעולם רק על ידי מי שמוכן לגמרי אל התשובה, כמו ישראל, שאי אפשר שלא יעשו תשובה. ומעתה לא תהא התשובה באה בעולם במקרה, רק בעצם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:40)

מלשון צדיקות, להיות צדיק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:41)

שיהש"ר ג, ה "מה המור הזה ראש לכל הבשמים, אף אברהם אבינו ראש לכל הצדיקים". וכוונתו היא, שאע"פ שהיו צדיקים שקדמו לאברהם [חנוך, נח, מתושלח, ועוד], אך הראשון שהעמיד את הצדקות כדבר שהוא בר קיימא, והממשיכה מדור לדור, הוא אברהם אבינו. וכשם שבתשובה, אף שהיו כאלו שקדמו לדוד בעשיתה [ראה הערה 33], מ"מ דוד הוא הראשון שעשה שהתשובה תהיה קבועה בעולם; כך הוא גדרה של צדקות אברהם, שאברהם הוא היחיד שעשה שהצדקות תהיה קבועה בעולם. ולכך המקביל לדוד בעולם התשובה, הוא אברהם בעולם הצדק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:42)

פרק ע, והובא בהערה 25. וראה הערה 27, שהובאו שם דברי הפחד יצחק בביאור שהתשובה היא בריאה חדשה בעולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:43)

וראה פחד יצחק יוה"כ מאמר ו, אותיות י, יא, שהביא דברים אלו של המהר"ל, וביארם להפליא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:44)

בא לבאר כיצד הדגשה זו משתייכת לכלליות המאמר אודות תשובה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:45)

ב"ר ב, ד "'ורוח אלקים מרחפת' [בראשית א, ב], זה רוחו של משיח... באיזו זכות ממשמשת ובאה, ה'מרחפת על פני מים', בזכות התשובה שנמשלה כמים". הרי שהתשובה שזורה בבריאה מהיום הראשון. ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ולפיכך אמר] כתב: "התשובה ג"כ אינה דבר במקרה, כי התשובה היא מיסודי העולם, וכמו שאמרו במסכת נדרים [לט:] שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואחד מהם הוא תשובה". ופירושו, שהואיל והתשובה קדמה לעולם, הרי שהתשובה היא יסוד לעולם, ושעליה הושתת העולם. כי כשם שכל יסוד - קודם לבנין, כך כל שהוא קודם לבנין - הוא יסוד. ובזוה"ק ח"ג סט: איתא "עד לא ברא קב"ה עלמא ברא תשובה. אמר לה לתשובה, אנא בעינא למברי בר נש בעלמא על מנת דכד יתובון לך מחוביהון דתהוי זמינא למשבק חובייהון ולכפרא עלייהו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:46)

שהנגרר בעקבות יציאה מהסדר, בהכרח שהוא עצמו יחרוג אף הוא מהסדר, כי "דיו לבא מן הדין להיות כנדון" [ב"ק כד:]. ומעין זה נתבאר בנצח ישראל פל"א [ד"ה וכאשר תבין], שהואיל והחטא הוא יציאה מהסדר, בהכרח שהגלות הבאה מחמתה תהיה אף היא יציאה מהסדר. וראה למעלה פמ"ז הערה 57, שכן נתבאר לגבי טיבם של יסורין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:47)

מקשה על עצמו, שאף כאשר נגזרה גזירת התשובה על אלו שלא היו ראויים לחטא, סוף סוף לכאורה נראה שמכלל גזירת התשובה כלולה הגזירה שבני אדם אלו יחטאו, שהרי אי אפשר לה לתשובה שתהיה בעולם ללא שתקדם לה חטא. ועדיין לא יצאנו מהתמיה שהתשובה המסודרת באה לעולם על ידי חטא שאינו מסודר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:48)

כמבואר בתחילת הפרק, ושם הערה 13.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:49)

כפי שהתבאר בתחילת הפרק [ד"ה ורש"י פירש], ושם הערה 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:50)

פירוש - אף שנתבאר עד כה שנגזרה על ישראל גזירת התשובה, וישראל בפרט ראוים לגזירת התשובה, אך מ"מ גם כן נתבאר שלא היתה גזירה שישראל יחטאו. ואם כן הקושיא במקומה עומדת, מדוע אכן יוצאי מצרים חטאו, הרי לגודל מעלתם לא היה החטא ראוי להם. והולך לבאר שהיה כאן"זה וזה גורם"; שהואיל ובשעת מסירת הלוחות לידי משה קטרג השטן במיוחד [כמו שיתבאר בסמוך], והקב"ה גזר שתהיה תשובה בעולם [כמו שהתבאר עד כה], לכך שילובם של שני גורמים אלו להדדי עשה שהשטן שלט בישראל, וה' לא שמרם משליטת השטן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:51)

ורום מדרגה זו נתבאר בפרק מז. וכן פתח פרק זה "אחר שהתבאר לך המדרגה העליונה שהגיעו ישראל אליה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:52)

מה שכפל לשונו "היה היצר הרע והשטן מגרה בהם לחטא", כי על חטא העגל אמרו חכמים [שבת פט.] "לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן משה רבכם היכן הוא... הראה להן דמות מטתו", ופירש רש"י שם "בא השטן, הוא יצר הרע המחטיא את האדם, הוא העולה ומסטין". הרי שחטא העגל היה תחילתו ביצה"ר וסופו בשטן. וכן יבאר להדיא להלן [ד"ה הנה ביארו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:53)

ב"ב טז. "הוא השטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות". ובדר"ח פ"ב מ"ב [עא:] כתב: "כי היצר הרע הוא השטן הוא מלאך המות... שמביאים האדם אל ההעדר והמיתה, והכל ענין אחד". וכן הוא בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה והנה לאיש], שכתב: "הוא שטן הוא מלאך המות, שהוא העדר הנמצאים". ובח"א לב"ב שם [ג, עא:] האריך בזה. והובא למעלה פכ"ה הערה 73. וראה בסמוך הערה 68.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:54)

פירוש - השטן מגרה דוקא בבעלי המעלה, כי באם יעלה בידו להדביק העדר בבעל המעלה, הרי בכך מעלתו תתבטל לגמרי, כי לא שייך העדר במדרגה עליונה [יבואר בסמוך]. ושאיפת היצה"ר היא לבטל מציאות האדם, וכמו שביאר בנתיב כח היצר פ"ד [ב, קל:], וז"ל: "היצר הזה מגרה באדם ויותר בישראל, כי היצר מבקש להפיל הנמצא עד שיהיה בלתי נמצא. וכמו שמורה עליו השם, שנקרא 'רע'. ובודאי יותר מגרה היצה"ר בישראל ובת"ח, שמבקש להפיל בית בנוי ולבטל אותו, כי ישראל הם עיקר המציאות, והם בית בנוי, ממה שמגרה וחפץ לבטל בית מהורס בעצמו. וזה אמרם בפ"ק דברכות [ה.] לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר... יזכיר לו יום המיתה... ומה ענין יום המיתה לזה שיבטל בזה יצה"ר. אבל הפירוש הוא כי יצה"ר שהוא מגרה באדם לבטל את המציאות כאשר אמרנו, וכאשר יזכיר לו המיתה, שהוא בטול האדם, אין כאן עוד יצה"ר. ולכך יצה"ר לפי מעלת הדבר - מתגרה בו יצה"ר". ובדר"ח פ"ג מ"א [קט:] כתב: "יצה"ר מתגבר באדם מכח גבהות הלב... וזה מפני שיצה"ר מסית האדם עד שהוא מביא את האדם לידי אבוד, לכך אין גירוי והסתה רק כאשר יחשוב האדם עצמו במדריגה עליונה מאוד, ואז יצה"ר מסית אותו עד שהוא מפיל אותו ומאבד אותו לגמרי. אבל כאשר רוחו ולבו נשברה בקרבו, אין כאן יצה"ר שיהיה מסית את האדם להפילו ולאבדו". וכן הוא בסמוך הערה 84. ואודות שאין העדר במדריגה עליונה, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, וכגון ראה דבריו בנצח ישראל פי"ד [עמוד שמז] שכתב: "כי בודאי בזה יש לראות ולהתבונן מעלת ישראל העליונה, שיש להם משפט הצורה השלימה, אשר מצד עצמה ראוי לה השלימות לגמרי, ואין ראוי לה חסרון כלל. והחסרון בצורה הוא בטול אל הצורה לגמרי, ונחשבת נעדרת לגמרי. ומזה הצד היא יותר פחותה מכל אשר הם במדריגה החומרית, אשר יש להם מציאות מה, וזו נחשבת כאילו אין לה מציאות כלל, רק נעדרת... כי הצורה מצד עצמה ראוי לה השלימות, כי זהו עצם הצורה שהיא שלימה, וכאשר אין לה השלימות שראוי לה - כאילו היא נעדרת לגמרי... וכאשר תבין אלו הדברים על אמתתם מה שראוי לך להבין מהם, אז יפתחו לך שערים הרבה, כי דברים הרבה תלוים בזה במה שאין לישראל שום מדריגה בינונית; או שהם מושלים על הכל, או שהכל מושלים עליהם. וכבר רמזה זה התורה גם כן באדם... שכמו שיש לאדם משפט הצורה נגד שאר בעל חיים, כך לישראל משפט הצורה נגד האומות. ואצל האדם כתיב גם כן [בראשית א, כו] 'וירדו בדגת הים וגו", ודרשו ז"ל [ב"ר ח, יב] 'זכה - רודה בדגת הים וכו', לא זכה - נעשה ירוד בפניהם'. ולא נמצא שיהיה לאדם מדריגה בינונית, שלא יהיו שאר בעל חיים מושלים בו, והוא לא ימשול בהם גם כן. כי דבר זה לא יתכן לפי הדברים אשר אמרנו, שכאשר אין הצורה כמו שראוי להיות, אז נחשבת נעדרת לגמרי, ואז שאר בעלי חיים, שיש להם מציאות מה, מושלין עליו. ודבר זה ענין ברור מאד". וכן כתב בגבורות ה' פ"ד [כט:], וז"ל: "ענין הצורה הנבדלת אשר אין בה חסרון, והיא שלימה. ואם יש בה חסרון כאילו אין כאן צורה נבדלת". וכן כתב באר הגולה באר הראשון [כא:], נר מצוה [יח:], אור חדש [קפח:], ובח"א לכתובות סו: [א, קנג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:55)

סוכה נב. "מניח [יצה"ר] אומות העולם, ומתגרה בשונאיהם של ישראל... ובתלמידי חכמים יותר מכולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:56)

לשונו שם בפ"ב [עמוד כז]: "ויש לשאול, מפני מה דוקא מגרה [היצה"ר] באותו שיש לו מעלה. ופירוש דבר זה, כי מי שיש לו מעלה גדולה יותר ממה שהוא לשאר אדם, נחשב דבר זה כאילו הוא יוצא מן הסדר והשעור, ובשביל זה דבק בהם כח אשר הוא מבטל מעלתם, אשר הוא חוץ מן שעור המוגבל. ולכך ישראל, אשר ירשו מעלה העליונה היוצא חוץ לשעור, דבק בהם כח הרע, הוא היצר, אשר הוא מוכן לבטל אותה מעלה עליונה, לפי שיוצא מעלתם משאר אדם. וכן תלמידי חכמים, שיש להם עוד יותר מעלה, דבק בהם כח אשר הוא מוכן לבטל המעלה אשר אינה לשאר בני אדם. ודבר זה תמצא מבואר, כי השטן, הוא היצר הרע, היה מגרה בישראל כ שר קנו ישראל המעלה העליונה, והוא כאשר הוציא השם יתברך את ישראל ממצרים ונתן להם התורה, ובזה קנו ישראל המעלה על הכל, עד שהכתוב אמר עליהם [תהלים פב, ו] 'אמרתי בני אלקים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון', וזה נאמר בשעה שקבלו ישראל התורה, שהיו ישראל במעלה היותר עליונה, והיא יוצא מן גדר שאר אדם, והיה דבק בהם הכח המוכן לבטל דבר שהוא יוצא מן הגדר. ולכך באותה שעה שקבלו התורה, שהיה מעלתם על הכל, יצא החטא אל הפעל, לא קודם ולא אחר נתינת התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:57)

כי משה זכה בתורה בשם כל ישראל, כי "לענין מצות השם יתברך, לא נתן השם יתברך תורה ומצות לישראל אם לא היה כלל... כי בשביל אחד [משה רבינו] לא נתן התורה, רק בשביל הכלל" [לשונו בח"א לב"ק צב. (ג, יג:)]. וראה גו"א שמות פ"כ אות ח, ולמעלה פ"ה הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:58)

צריך ביאור איזו מעלה נוספת יש במתן לוחות יותר ממתן תורה שנעשה בששי בסיון. שהרי כבר במתן תורה בששי בסיון "כאשר ניתנה תורה לישראל, לא היו ישראל במדריגת בני אדם, רק במדריגת המלאכים, וכדאיתא בפ"ק דע"ז [ה.]... שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה" [לשונו למעלה פל"ה (ד"ה ולגודל מעלת)]. ואיזו תוספת מעלה היתה להם בשעת מתן הלוחות. ודברים אלו מבוארים בפחד יצחק שבועות מאמר טו, פרק ב, שכתב: "חז"ל אמרו כי חטא העגל אירע ברגע שקיבל משה למעלה את הלוחות [ירושלמי תענית פ"ד ה"ה], וכתב על זה המהר"ל [להלן בזה הפרק] דהכונה בזה היא דלאחר שהיו הלוחות בידיו של משה, לא היה שייך החטא, כי אז היה המאור שבתורה מחזירן למוטב. מדברים הללו למדים אנו כי על ידי מתן לוחות התעצם כח החזרה למוטב הגנוז בדברי תורה". ועיי"ש שמבאר שכוחה של תורה להחזיר למוטב נמצא בסילוק המחיצה שבין עליונים לתחתונים שנתחדש בשעת מתן תורה בששי בסיון. אמנם סילוק מחיצה זו נעשה ביתר שאת וביתר עוז על ידי מתן הלוחות, כי הלוחות מחברים את העלול לעילה [כפי שנתבאר למעלה ר"פ לה]. והמשך לשון הפחד יצחק שם: "וזו היא תוספת העילוי של מתן לוחות בדרגא של מתן תורה, כי נקודת החידוש של סילוק מחיצה בין עליונים ותחתונים הגנוזה בתוכן הפנימי של מדריגת מתן תורה, באה היא לידי גילוי בחוש ובגשם בגופם של הלוחות... והלא סגולת ההחזרה למוטב הגנוזה במאור שבתורה יונקת היא מכוחו של סילוק המחיצה שירד לעולם בשעת מתן תורה, וקליטתו והתעצמותו של כח זה בנפשה של כנס"י נשלם דוקא על ידי מתן לוחות". וראה עוד גו"א שמות פל"ב אות יח, ושם הערה 77.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:59)

שבשעת מתן הלוחות השטן התגרה בישראל מחמת מעלתם הנבדלת, ולא משום פתחון פה לבעלי תשובה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:60)

פירוש - על פסוק זה פירש רש"י בע"ז ד: "בסיני נאמר, אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו". א"כ פסוק זה אינו רק ברכה לעתיד, אלא הוא מורה על מעלתם העליונה של ישראל בשעת מתן תורה. ולכך מעיר כאן, שגבורה זו שהיתה בו' בסיון, אמורה היתה להמשך "כל הימים", ומכלל זה עד יז תמוז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:61)

כי כל עוד שהיו דבקים בהקב"ה, לא היה יכול השטן לשלוט בהם, וכמבואר בהערה 21. ובמדרש תנחומא בחוקתי, אות א, אמרו "אמר הקב"ה לישראל, אם עשיתם את חוקי, אין השטן נוגע בכם". ובדרוש על התורה [טו.] כתב: "והוא הדבר אשר אמרו ז"ל, כי כל זמן שהאדם עוסק בתורה אין מלאך המות שולט בו, כמו שאמרו אצל דוד בשבת [ל:], וכן אצל כמה צדיקים. וכל זה כי השטן אינו מתנגד אל האדם רק מצד הגוף אשר לו, ולא מצד התורה השכלית". ולכאורה זו הפעם השניה שמתרץ כן, כי למעלה [ד"ה ועוד יש] פירש שלא נתקיים בישראל "רגלי חסידיו ישמור" כדי שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה [וראה שם הערה 22]. ולכאורה הם הם דבריו כאן, ומדוע חזר על כך בשנית. ובסמוך יחזור על כך אף בשלישית [ראה הערה 81]. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:62)

חטאו בקשר לבת שבע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:63)

שאמרו שם "בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא [בת שבע היתה חופפת ראשה מאחורי כוורת, והיתה מוסתרת מעיני הכל]. אתא שטן אידמי ליה כציפרתא, [בא השטן נדמה לו כציפור], פתק ביה גירא ["בכוורת, כלומר שהכה ושברה" (רש"י שם)], פתקה לחלתא [פגע בכוורת], איגליה וחזייה". ובח"א לסנהדרין צה. [ג, קצד:] כתב: "כי מה שהגיע לדוד... היה זה מעשה שטן, כאשר מגיע לאדם הכוסף והחמדה מחמת יצר הרע, והוא שטן הוא יצר הרע, ועל ידי זה נמשך האדם אל ההעדר... 'וזרק ביה גירא' הוא כוסף, כלומר שהיה נכסף לדבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:64)

פירוש - מקשה על עצמו, שהואיל ונתבאר שהשטן קיטרג מחמת המעלה הגדולה שניתנה לישראל בשעת מתן הלוחות, היה לו לקטרג כן לאחר קבלת הלוחות, שאז ישראל כבר רכשו את המעלה העליונה שהשטן מסטין עליה, ולא בטרם שנשלמה קבלת מעלה זו. ולהלן יביא בשם הירושלמי שהקטרוג היה בשעת קבלת הלוחות, לא לפני ולא אחרי קבלתם. ולכך כאן תמה, מדוע הקטרוג לא היה בתום קבלת הלוחות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:65)

כמו שהולך ומבאר אודות יצה"ר. וכן נתבאר בהערה 61 שהשטן ומלאך המות לא שולטים על האדם כאשר הוא עוסק בתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:66)

"יצר הרע מתגרה בך" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:67)

"שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל" [רש"י שם]. ובסוכה נב: פירש "והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ, שהנצוצות ניתזין ממנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:68)

יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכפי שכתב למעלה פי"ב [ד"ה ולכך אמר]: "לפי שדבק בחומר ההעדר והחסרון". ולמעלה פמ"ז [ד"ה ביאור זה] כתב: "אשר דבק בחומר ההעדר", וראה שם הערה 18. וכן כתב בדר"ח פ"א מ"ב [כה:]: "כי החומר דבק בו הרע". ושם מ"ה [לה.] כתב: "כי ההעדר נמשך אחר החומר, כמו שידוע מענין החומר שדבק בו, ונמשך אחריו ההעדר". ושם פ"ב מ"ז [פב:] כתב: "אמרו מרבה בשר מרבה רמה. פירוש הבשר הוא גוף האדם בעצמו. והמרבה בשר, שהוא הגוף בעצמו, מרבה רמה. פירוש רמה הוא ההעדר, כי התולע הוא יאכל הבשר עד שלא נמצא. ר"ל כי דבק בחומר האדם ההעדר, כאשר פירשנו פעמים הרבה, כי בחומר האדם דבק ההעדר. ולפיכך המרבה בשר, מרבה רמה, הוא ההעדר. ואין הכונה פה על רבוי הבשר בלבד... רק כאשר האדם נמשך אחר ענין הגוף החמרי, אין תוספות זה רק שמרבה ההעדר, וזהו הרמה, וכמו שאמרו שתאוות מוציאין את האדם מן העולם". ושם פ"ד מי"א [קפב:] כתב: "ההעדר הזה הוא מצד החומר. ודבר זה רמזו חכמים [ב"ר יז, ו]... כי לא כתיב סמ"ך עד שנבראת האשה ["ויסגור בשר תחתנה" (בראשית ב, כא)]. לומר לך כי כאשר נבראת האשה נברא השטן עמה. כי האיש נוטה אל הצורה, והאשה נוטה אל החומר. וההעדר הזה דבק בחומר, כי הוא נעדר השלימות, היא הצורה". ושם פ"ה מי"ט [רסה:] כתב: "ידוע כי החומר דבק בו ההעדר". ובנצח ישראל ס"פ ל כתב: "ומפני שהחומר אין לו מציאות בפועל, והוא בכח בלבד, ודבק בו ההעדר, כאשר ידוע מענין החומר שאינו נמצא בפועל". וראה שם הערה 64. וכן נתבאר למעלה שהגיהנום דבק בחומר [פי"א הערה 16, פי"ח הערה 22, ופכ"ג הערה 51].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:69)

כן ביאר בנתיב כח היצר פ"א [ב, קכא:], וז"ל: "ובפ"ק דקידושין, תנא רבי ישמעאל, בני אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ... ויש מפרשים כי האדם מחויב במצות עשה ובמצות לא תעשה. ומצות עשה צריך האדם לזרז עצמו ולפעול המצוה, ויצר הרע מגרה את האדם שלא ישמע ולא יקבל המצוה. ועל זה אמר 'אם אבן הוא', שהאבן לקושי שלו אין נכנס בו דבר לעשות, רק מונח כאבן דומם שאינו עושה. ולפיכך אמר אם יצר הרע מגרה בו שלא ישמע לעשות המצוה, עד שיהיה כמו אבן, ועל זה אמר 'אם אבן הוא נימוח', עד שמקבל לעשות מה שמחויב לעשות מצד מצות עשה. וצריך האדם ג"כ שיהיה נזהר ונשמר ממצות לא תעשה, ודבר זה הוא הפך מצות עשה. כי האדם מוציא לפעל מעשים רעים מה שלא יעשה, ובזה הוא דומה לברזל שהוא מחתך ומשחית. ועל זה אמר 'אם ברזל הוא', שאם היצר הרע בקרבו ומסית אותו שיהיה פועל רע ולעבור מצות לא תעשה על ידי מעשה, ונמשל כברזל שהוא מקצץ ומשחית. וכך העובר עבירה משחית ומקצץ. וכל זה התורה מבטלת, כי כח היצר הרע אינו שולט רק במה שהאדם בעל חסרון, וכאשר מתחבר האדם אל התורה, מסלק מאתו החסרון". וכן כתב בח"א לקידושין ל: [ב, קלו:]. ובנתיב היצר ובח"א שם ביאר הסבר שני [ואמר שהוא עיקר], ש"אבן" מורה על היצה"ר של עריות, ואילו "ברזל" מורה על היצה"ר של ע"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:70)

וכמו שהתבאר בהערה 61. ועוד אודות שלימוד תורה הוא האמצעי להתגבר על היצה"ר, ראה דבריו בדרוש על התורה [כא:], שכתב: "התורה היא מושלת על היצר הרע, שכאשר יעסוק בה אין היצה"ר שולט בו, כדאיתא בקידושין [ל:] בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר [ירמיה כג, כט] 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע'. הרי כי האש של תורה גובר על יצר הרע, עד שאיננו יכול לשלוט בלומדיה. ולכך נתנה באש [שמות יט, יח, וראה במדב"ר א, ז], להורות כי הוא אש השולט וגובר ביצה"ר... וזהו ענין שתי הלחם שבאו עם כבשי עצרת של חמץ, מה שהרחיקה התורה בכל ההקרבות את החמץ, חוץ מבשתי הלחם בחג השבועות [רש"י ויקרא ב, יב]... ולמה א"כ באו של חמץ דוקא. אבל טעם הדבר הוא, מפני כי החמץ הוא היצה"ר, הוא השאור שבעסה המעכב [ברכות יז.], אשר ראוי לאדם להרחיקו באמת כל עוד שיש בית מיחוש בעולם, אף בחשש רחוק מאוד שיבא על ידו לידי חטא. אמנם כאשר אין לחוש כלל אין להרחיקו. לכך ציוה השם להקריב חמץ, שהוא היצה"ר, בעצרת, הוא יום מתן תורה, ולא זולתו. כי התורה איננה מניחתו לשלוט באדם. כדאמרינן בקידושין [ל:] תנו רבנן, 'ושמתם' [דברים יא, יח] סם תם, נמשלה התורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך, ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני בראתי יצה"ר, ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו, שנאמר [בראשית ד, ז] 'הלא אם תטיב שאת'. ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו, שנאמר [שם] 'לפתח חטאת רובץ'... ואם כחו של יצה"ר גדול, כחה של תורה יותר גדול". ובנתיב כח היצר פ"א [ב, קכב.] כתב: "מעלת התורה שעל ידי התורה מסולק מן האדם היצר הרע, שהוא פחיתות האדם. וכאשר מסולק מן האדם הפחיתות הזה, שהוא היצר הרע, אז נשאר האדם במדריגת המלאך לגמרי, כאשר מסולק מאתו יצר הרע, וכאילו היה האדם כולו שכלי. וזה שאמר [קידושין ל:] אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. קרא היצר הרע 'מנוול', מפני שיצר הרע הזה הוא הפחיתות הדבק באדם, ולפיכך נקרא מנוול. ואם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, כי אין היצר הרע רק מצד החסרון הדבק באדם, ואילו התורה היא תמימה בלי חסרון, ואין חסרון מצד התורה כלל. ולפיכך מה שהאדם יש לו חבור אל התורה, מצד הזה אין היצר הרע שולט באדם... ובכל דבר נחשב האדם חסר, חוץ על ידי התורה נחשב האדם שלם. וכאשר האדם שלם, מסולק מן יצר הרע, שהוא בא בשביל חסרון שהוא באדם". והובא למעלה פי"ד הערה 36.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:71)

והוא קודם קבלת הלוחות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:72)

"שקבע לכם" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:73)

לשון רש"י שם: "כשעלה משה להר, אמר להם, לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין הוה, והוא אמר להם ארבעים יום שלימים, יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה. נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז היה. בששה עשר בא שטן ועירבב את העולם, והראה דמות חשך ואפילה, דמות ענן וערפל וערבוביא, לומר ודאי מת משה, שהרי באו כבר שש ולא בא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:74)

כמבואר בהערה 52. והולך לבאר כאן את שלשת השלבים של קטרוג השטן; (א) שאמר להם בא שש. (ב) שאמר להם משה מת. וכנגד שני שלבים אלו ישראל לא האמינו לשטן. (ג) שהראה להם דמות מטתו, ועל כך ישראל האמינו לו. וכן יבאר מדוע שני השלבים הראשונים נקראים אמירה, ואילו השלב השלישי נקרא ראיה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:75)

מעין מה שכתב למעלה פכ"ד [ד"ה ואמר הקב"ה]: "ואמר הקב"ה למשה 'החזר להם תשובה' [שבת פח:]. כל הדברים אשר נאמרו כאן מה שאמר הקב"ה, ושאלת המלאכים, ותשובת משה, אינו ויכוח דברים. רק מה שמתחייב מן השם יתברך נקרא שכך 'אמר' השם יתברך. ומה שמתחייב מן המלאכים נקרא שכך 'אמרו' המלאכים. ומה שמתחייב מצד משה נקרא שכך 'אמר' משה". הרי שלשון אמירה נאמרת על דבר המתחייב מסבה קודמת לו. ובח"א לכתובות עז: [א, קנז:] כתב: "וכן האמירה, אין האמירה בפה... שכך תמצא בדברי חכמים 'אמרה שבת' [ב"ר יא, ח], 'אמרה הירח' [חולין ס:], ובכמה מקומות. שהדבר הנמשך מן אחר נקרא 'אמירה'. שהאמירה הוא ענין הנמשך מבעל המאמר נגזר בשפתים. וכל דבר שנמשך מן אחר נקרא 'אמירה'. ודבר זה פשוט מאוד מאוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:76)

ראה פחד יצחק שבת מאמר ג, אותיות יד, טו, שביאר שתהליך קליטת דברי חכמה הוא, שבתחילה החכמה נקלטת כרבותא, ולאחריה מתהפכת הרבותא לידי פשיטות. ודבריו שם מבארים היטב את דברי המהר"ל כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:77)

כן מבואר בגו"א שמות פכ"א אות ד [ד"ה ויראה], שכתב שם: "כל דבר שהוא לפני האדם ויראה אותו, יבוא הראיה על שהוא יודע מהותו... 'אתה הראת לדעת' [דברים ד, לה]. כי הראיה היא שכלית יותר, ויבוא על דבר שהוא ידיעה גמורה". ובגמרא [מכות ט:] אמרו "בבלי דעת" [דברים יט, ד] - "פרט לסומא". הרי שהפסוק עוסק בדעת, ואילו הדרשה הנלמדת ממנו עוסקת בראיה. ובהכרח שדעת וראיה הינם בני חדא בקתא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:78)

כתובות קח: "רואה אני דברי אדמון", וכן "רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע" [שקלים פ"ד מ"ז], וכן "רואה אני את דבריך" [ר"ה כה.], וכן "רואה אני את דברי אלעזר בן עזריה מדברי כולן" [אבות פ"ב מ"ט]. וראה למעלה בהקדמה הערה 122, ופי"ח הערה 45.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:79)

שאמרו בגמרא [ע"ז ד:] שלא היו ישראל ראויים לאותו מעשה. וכן ראה למעלה פ"ה הערה 38, פל"ח הערה 154, וכאן הערה 37.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:80)

לשון הגמרא שם "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:81)

לכאורה תמוה, כי כבר שאל כן למעלה [ד"ה ומפני גודל] שאלה זו, ותירצה שם, וכלשונו: "ולפיכך כאשר הגיעו ישראל למעלה העליונה בסוף מ' יום, כאשר נתן השם יתברך הלוחות למשה, כאילו זכו ישראל בהם, ואז היה המדרגה העליונה לישראל שאין על זה עוד. ואז היה שולט בהם השטן, הוא היצר הרע, ולכך באו אל החטא. ומכל מקום אין לומר כי זהו סבת החטא לישראל, דכיון דכתיב [דברים ה, כו] 'מי יתן והיה לבבם בזה כל הימים', היה ראוי שיהיו דבקים בו יתברך, ולמה נתן אותם ביד השטן. רק מצד התשובה שרצה השם יתברך שתהיה בעולם", וראה הערה 61. וכן יבאר כאן בהמשך. וכבר בתחילת הפרק [ד"ה ועוד יש] ביאר שלא נתקיימה בישראל ההנהגה של "רגלי חסידיו ישמור", כדי שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה. ומדוע חזר כאן בשלישית על אותו יסוד. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:82)

לשון הגמרא שם: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר [תהלים לז, לב] 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמר [תהלים לז, לג] 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'". הרי שהפסוק "ה' לא יעזבנו בידו" מוסב על הפסוק שלפניו "צופה רשע לצדיק", ולכך אף הוא עוסק ביצר הרע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:83)

כמבואר בהערה 53. וזה לשונו שם בנתיב היצר פ"ב [ב, קכה.]: "כי בשאר אדם ובשאר אומות אין לומר עליהם כ"כ שהם חסרים, כי אין להם רק המעלה הקטנה. אבל הת"ח מה שיש להם המעלה העליונה, שיש לו השכל, וא"א שיהיה לו המעלה הזאת בשלימות. וכן ישראל... ולפיכך ישראל, כאשר נתן הש"י אליהם לוחות הברית, והיא המעלה על הכל, אז היה מתגרה בהם היצה"ר. והיה החטא של ישראל בחצי היום [שבת פט.], כי היה מעלתם בחצי, ולא בשלימות הגמור... כי עיקר היצר דבק באדם מצד החסרון, ות"ח שיש לו המעלה העליונה ביותר, וכן ישראל... אין להם אותו מעלה בשלימות, ולפיכך יצה"ר מגרה בהם ביותר, וכל אשר יש לו מעלה יותר עליונה יש לו להשמר מן יצר הרע". וכל הפרק שם מבוסס על היסוד שהיצה"ר ניזון מהחסרון שיש באדם. ובגו"א בראשית פ"ח אות כד ביאר לפי"ז מדוע אין יצה"ר לעובר במעי אמו, ורק משננער לצאת יש בו יצה"ר [סנהדרין צא:], וז"ל שם: "שאין יצר [הרע] אלא לדבר השלם והנגמר, אבל דבר שהוא מתנועע אל השלמה - אין לו יצר הרע... כי אין יצה"ר... רק באשר הוא שלם במה, ויש באותה שלימות חסרון. אבל דבר שאין לו מציאות בשלימות, כמו כאשר הוא בבטן אמו... כיון שהוא בבטן אמו הוא חסר, וכך הוא בטבעו ראוי להיות, ולא שייך חסרון בדבר שראוי שיהיה בלתי שלם. אבל כאשר יוצא מבטן אמו, והוא נשלם בדבר של מה... והיצה"ר ג"כ מתגרה בדבר שהוא שלם מה, ודבר זה ידוע, ורמזו אותו חכמים ז"ל [סוכה נב.] 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו', וכל אלו דברים ברורים ונאמנים מדברי חכמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:84)

כמבואר בהערה 54.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:85)

כפי שכתב בגו"א שמות פ"ד אות א: "הוא יתברך רוצה במציאות ואינו חפץ בהעדר". וכן כתב בנצח ישראל פל"א [עמוד תרד] "כי השם יתברך חפץ בקיום", וראה שם הערה 110. ונאמר [יחזקאל יח, כג] "החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלקים הלא בשובו מדרכיו וחיה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:86)

לשונו בח"א קידושין ל: [ב, קלו:]: "יצרו של אדם מתגבר עליו, ומבקש המיתו. ידוע דבר זה, כי יצרו של אדם הוא הרע אשר דבק באדם, והרע הוא ההפסד, לכך מבקש להמיתו ולהעדיר את האדם. והבן דבר זה איך הקב"ה, שהוא ברא המציאות ונותן לו למציאות קיום שלו. ולכך היצר הרע, שהוא ההעדר שהוא דבק באדם, ורוצה להעדיר את האדם, הקב"ה עוזר לו, שהוא משפיע המציאות ומקיים אותו. ואלמלא הקב"ה עוזר לנמצאים, לא היה האדם יכול לעמוד מפני ההעדר הדבק בנמצאים, והבן זה היטב". וצרף לכאן דברי הגמרא [סוכה נב.], שהקב"ה כינה את היצר הרע בשם "רע", ובנתיב כח היצר פ"א [ב, קכג:], כתב לבאר: "ראוי שיהיה הקב"ה קורא אותו רע, במה שהוא יתברך הוא הטוב האמיתי, וקרא היצה"ר 'רע' שהוא הפך הטוב. וראוי שיקרא הקב"ה את יצה"ר 'רע', כי הוא יתברך נמצא מחוייב המציאות, והמציאות הוא טוב, כמו שכתוב בכל נמצא 'וירא אותו כי טוב' [בראשית א-ד, י, יב ועוד], והיצה"ר הוא הפך זה, שהוא העדר, לכך נקרא 'רע' אל מי שהוא מחויב המציאות, ולכך קראו 'רע'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:87)

חטא העגל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:88)

כמבואר למעלה הערה 27.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:89)

לא מצאתי עד כה שביאר בפירוש את ההכרח של תשובה לעולם, אך מכללא איתמר לה. ובהערה 33 הובאו מדבריו בח"א לע"ז ד: [ד, סוף כט:], שכתב: "כי העולם כאשר חסר ממנו התשובה נחשב חסרון גדול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:90)

נראה לבאר זאת, שהנה נאמר [קהלת ז, כ] "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ובאבות פ"ג מ"ט אמרו "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת", ובדר"ח שם כתב [קל.]: "מה שאמר 'יראת חטאו', והלא אינו חוטא, ולמה אמר 'חטאו'. והוי ליה לומר 'כל שיראתו מן החטא קודמת למעשיו'. ואין זה קשיא, כי כל אדם מוכן לחטא, כדכתיב 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'. ואמר כל שיראת 'חטאו' שהוא מוכן לו - היראה מן החטא שהוא מוכן אליו... ובא לומר כי מפני שידע האדם כי אינו בלא חטא, ולכך הוא ירא שלא יחטא". והובא למעלה פכ"ה הערה 13. ובגו"א בראשית פ"ו אות יא כתב: "וחטא נמשך לאדם מצד עצם האדם", וגם שם הביא את הפסוק הנ"ל מקהלת. וכן הוא למעלה פט"ז [ד"ה ומן התשיעית], שכתב: "החטא של אדם ג"כ נכנס בגדר האדם, שדבק ההעדר בעצם האדם. וכן הדין, שודאי כיון ש'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', א"כ אי אפשר שיהיה בלא זה". וראה שם הערה 117. וא"כ החטא מסוגל לאדם, במה שהוא אדם. ואם לא תהיה בבריאה מערכת תיקון לחטאי האדם, הרי בודאי תהיה הבריאה בטלה, וזה לא יתכן, שהרי בכל מעשה הבריאה נאמר "וירא אלקים כי טוב" [בראשית א, ד, ועוד], שפירושו "שרצה בקיומו לעד" [לשון הרמב"ן שם, וראה נצח ישראל פ"א הערה 18]. ולכך בע"כ שהבריאה עצמה מחייבת את האפשרות של תשובה. וראה בנתיב התשובה פ"א הערה 106, שיסוד זה נתבאר שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:91)

וכמבואר למעלה פל"ה [ד"ה וביאור זה] שהלוחות הראשונות לא היו ראוים לעולם הזה. וראה שם הערה 58, ופמ"ג הערה 110, ופמ"ז הערה 46.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:92)

לשונו למעלה פל"ה [ד"ה וביאור זה]: "כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה... ואי אפשר לומר כי הלוחות הם לפי מדרגת העולם הזה, רק אם נאמר שהמקבלים הם ראויים אל הלוחות. שאם היו המקבלים במדרגת המלאכים, אז היו ראוים אל הלוחות... כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיה להם כבר... כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היו הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה, אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה, והיו ישראל גם כן במדרגת המלאכים... למה היו ישראל דומים, לאדם הראשון. כי באמת קודם שחטא האדם, והיה בגן עדן [בראשית ב, ח], לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה, ואינה בכלל המציאות עולם הזה. עד שחטא וגרשו מגן עדן [בראשית ג, כג], והוסרה מדרגתו העליונה שאינה ראויה לעולם הזה, ונשאר על המדרגה הראויה לעולם הזה. וכך ישראל, קודם שחטאו היו ישראל במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה, ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות, כאשר היו במדרגת המלאכים. עד אחר שחטאו, והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה". והם הם הדברים שנתבארו כאן אודות קטרוג השטן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:93)

פירוש - בירושלמי הסמיכו את שני המאורעות הללו [מסירת הלוחות וחטא העגל] לחלוטין, שלא רק שיש ביניהן קשר עניני, אלא אף שנתרחשו ממש שבאותו הזמן, ובשעה שניתנו הלוחות - חטאו בעגל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:94)

לפנינו מאמר זה נמצא בירושלמי תענית פ"ד ריש ה"ה, ולא בירושלמי דשקלים, ששם [פ"ו סוף הלכה ה] רק אמרו "ארכן ששה טפחים, ורחבן ששה טפחים". וכן בנצח ישראל פ"ב [עמוד כט], ובגו"א דברים פל"ד אות ט, הביא מאמר זה בשם הירושלמי דשקלים, ולפנינו הוא כאמור בתענית פ"ד ה"ה. ושם הוזכרו כל פרטי המאמר, אך לגבי שיעור הלוחות נאמר שם שארכן ששה טפחים, ורחבן שלשה טפחים. אך בירושלמי שקלים פ"ו סוף ה"א מובא שם לגבי הקשר אחר ששיעור הלוחות היה ששה טפחים על ששה טפחים, וכפי שכתב כאן [וראה בהגהות הגר"א לשקלים שם אות א]. א"כ שיעור הלוחות שנקט כאן הוא כירושלמי דשקלים, ופרטי המאמר הם בירושלמי דתענית. ובבבלי [נדרים לח.] איתא ששיעור הלוחות הוא ששה טפחים על ששה טפחים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:95)

אודות שיעור זה, ראה דבריו למעלה ס"פ לה, שכתב: "כל ענין הלוחות היה לפי מה שראוי אל דבר שהוא מעשה אלקים. וכן שיעורן בעצמם, שהיו ששה טפחים על ששה טפחים, כי ששה טפחים אמה שלמה, בלי תוספת ובלי מגרעת, ודבר זה מבואר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:96)

חטא העגל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:97)

"הקב"ה משבחו ואמר יהא שלמא לידי דגברה יותר ממני" [קרבן העדה שם, שגרס "על ידה דגברת עליה מינאי"]. אמנם המהר"ל גורס שגברה ידי משה על ימינו של הקב"ה, וכמבואר להלן [ד"ה ואמר שגברה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:98)

כמבואר ברש"י בראשית כו, ה "חוקותי - דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחוקותיו". וכן כתב רש"י בויקרא יח, ד, שם יט, יט, במדבר יט, ב. ומה שהדגיש "והוא יתברך יודע דרכם", כי כוונתו לבאר מדוע החלק הזה של התורה [החוקים] מקביל לשני טפחים שהם בידו של הקב"ה. ולמעלה פמ"א [ד"ה ונתן לו] כתב: "וידוע כי פרה אדומה הוא חוק לגמרי, ואין השכל יכול להשיג המצוה". ובתנחומא חוקת אות ח אמרו "אמר לו הקב"ה למשה, אני מגלה לך טעם פרה, אבל לאחרים - חוקה". וראה למעלה פי"ז הערה 45. ובדבריו רומז לפסוק [איוב כח, כג] "אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". ולפני כן כתיב [שם פסוק כא] "ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה", ופסוקים אלו איירי בתורה [שבועות ה.]. הרי שיש בחינה בתורה שנעלמת מבני אדם, אך גלויה וידועה להקב"ה. ובגו"א דברים פ"ה אות ו [ד"ה ולכך] כתב: "חוקים אין טעם ידוע בהם... [אבל] הטעם ידוע אצל הנותן". והרמב"ן ויקרא יט, יט כתב: "אין הכוונה בהם [בחוקים] שתהיה גזירת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם, כי כל אמרת אלוק צרופה. רק החוקים הם גזירת מלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם... אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:99)

"כמו שבת, שהוא עדות על שהשם יתברך ברא הכל בששה ימים, אבל לא נודע דבר זה מעצמו" [לשונו בסמוך]. וראה הערה 102.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:100)

רש"י ויקרא יח, ד "ואת משפטי תעשו - אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן". וביומא סז: כתב "משפטי - דברים המיושרים, והדין נותנו לעשותו". וראה למעלה פי"ז הערה 45, ופמ"א הערה 79.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:101)

לשונו בגו"א דברים פ"ה אות ו [ד"ה ועוד]: "מצות התורה נחלקים לארבעה חלקים; האחד, שאין טעם שלהם נגלה כלל, ולא יוכל האדם לדעת כלל, כמו פרה אדומה [במדב"ר יט, ו], וכיוצא בו מצות שעטנז, והרבה מצות שהם חוקים. ויש מצות שטעמם ידוע כאשר נכתבו בתורה, כמו שבת ותפילין, ואם לא נכתבו לא ידענו הטעם, שכתב אצל שבת [שמות כ, יא] 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', ומצות אלו נקראים 'מקובלות', שהם מקובלים אצלינו מפי משה. השלישי, הם מצות המושכלות, כגון דינין, שכל משפטים ידועים אצלינו אף כי לא נתן לנו, [ד]ידענו שהמלוה לחבירו חייב לשלם, ואלו המצות הם נקראים 'מצות המושכלות'. המין הרביעי הם המצות הטבעיות, שחפץ האדם לקיים בטבע, כגון כבוד אב ואם, וכן כמה מצות שהם בתורה שהם בשביל רחמנות, שהוא בטבע. וראיה שתמצא אף בבהמה רחמנות, שהיא מרחמת את ולדה". וכאן חיבר את שני החלקים האחרונים [מצות מושכלות ומצות טבעיות] ליחידה אחת ["משפטים"], שהרי הזכיר בחדא מחתא כיבוד אב עם גניבה ורציחה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:102)

לשונו בגבורות ה' פ"ב [כד.]: "לשון 'עדות' משמע מצוה שהיא לעדות על דבר, כגון פסח שהוא מעיד על שפסח הקב"ה על בתי ישראל. מצה, על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. ומרור, על שם שמררו חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים". וצריך ביאור, כי כאן מבאר ש"עדות" פירושה שהמצוה עצמה היא עדות על מאורע קדום, וכמו שבת שהיא עדות על שה' ברא הכל בששה ימים [ראה למעלה פל"ו הערה 14]. אך למעלה בסמוך ביאר שהמצות שהן "עדות" הן "נעלמים מבני אדם, אבל אם מלמדים אותם לאדם, אז ידע ויבין אותם על אמתתם, רק צריך להודיע אותם אליו". ולהלן בסמוך כתב "מצות שאין ידועים, ומ"מ אם נאמרים הם ידועים". ולכאורה לפי זה לא איירי דוקא במצות שהן עדות על מאורע קדום, אלא במצות שאינן ידועות מצד עצמן, אך ידועות לאחר שנאמרו. ובודאי שאין לומר שכל אותן מצות שאין טעמן ידוע מעצמן, הן גם כן עדות על מאורע קדום. שהרי מצות ציצית וכיו"ב, אינה מעידה על מאורע קדום, ולא היתה ידועה מעצמה, ומ"מ לאחר שנאמרה אינה בגדר "חוק". אמנם בגו"א דברים [שהובא בהערה 101], כאשר דן על חלק זה של המצות, נקט בדוגמאות של שבת ותפילין. ושתי מצות אלו אכן הן בגדר "עדות", וכלשון הרמב"ן על אותו פסוק [דברים ו, כ]: "המצות הנקראים 'עדות', בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה". אך אם כן, באיזה גדר יוגדרו אותן מצות רבות שאינן מובנות מצד עצמן, אך גם אינן בגדר חוקים ["נעלמים ונסתרים לגמרי מבני אדם" (לשונו כאן)] ומשפטים ["שאף אם לא נאמרו דין הוא שיהיו נאמרים" (לשונו כאן)], ואינן מעידות על מאורע קדום. ובדר"ח פ"א מ"א [כג.] כתב: "התורה כוללת חקים ומצות ומשפטים, אשר אלו כוללים כל מצות שבתורה. האחד הם משפטים, שהם ידועים ומושכלים. הפך שלהם החקים, שאין טעם שלהם נגלה. ועוד יש מצות שאינם נגלים כמו המשפטים, וגם אינם בלתי ידועים כמו החקים, אבל יש לעמוד על הטעם שלהם על ידי למוד, והם נקראים מצות. ואלו ג' חלקים זכרם הכתוב בכל מקום". וכאן החליף את "מצות" עם "עדות". ואם "עדות" מוגבלת רק למצות שהן עצמן נושאות בחובן עדות, מה נעשה עם כל המצות האחרות הכלולות ב"מצות", אך אינן כלולות ב"עדות". ובקיצור, מדוע כאן בתפארת לא נקט כדבריו בדר"ח, ובמקום לדבר על חקים ועדות ומשפטים, היה מדבר על חקים ומצות ומשפטים. וזאת ועוד, כי בגבורות ה' פ"ב [כד., (והובא למעלה)] ביאר שהפסוק "מה העדות והחקים והמשפטים" עוסק רק בדיני פסח, ולא במכלול כל המצות. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:103)

קצת צ"ע איך דברים אלו [שהחוקים "לא נגלו לאדם כלל"] מתיישבים עם דבריו בגו"א ויקרא פכ"ו אות ב, שכתב: "החוקות הם דברים שאין טעמם ידוע על אמתתם, ואפשר לאדם להשיג מעט מהם, והוא הולך ומעמיק תמיד יותר ממה שהשיג בראשונה... ומה שאמרו כי המצות שהם חקים לא ניתנו טעם שלהם לגלות, אינו רוצה לומר שאין האדם יודע כלל מן המצות, אלא שאין יכול להבין אותם לגמרי, אבל יכול להבין מהם מעט". [והובא למעלה פ"ח הערה 63, ופמ"א הערה 48.] וכן כתב למעלה בס"פ ח, וז"ל: "ואם יאמר האדם, למה נותן הסדר השכלי שיעשה האדם אלו המצות. בודאי מצות שנדע טעמם, כמו מצות צדקה, ותפלה, ומצות כבוד אב ואם, והרחקת גנבה וגזלה, דבר זה יש לומר כי ראוי שיהיה האדם מיוחד במעשים אלו, כי הם ראויים לאדם. אבל המצות שאין טעמם ידוע ונגלה, הלא הם ידועים למשה ולשאר חכמים לפי מעלתם ומדרגתם. עד שכל המצות הם לפי סדר השכלי ראוים לאדם, ולכך הם מזכים ומצרפים את נפשו עד שהיא צרופה וזכה". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:104)

יש לעיין מדוע חלק זה של התורה מתבטא בשני טפחים חלק ["שאינו לא ביד זה ולא ביד זה"], ולא בשני טפחים שהקב"ה ומשה יהיו תפוסים בו יחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:105)

אודות שהדבר הקרוב יותר אל האדם מתקבל מיד ובקלות, ראה דבריו בדרוש על המצות [נז.] שכתב לגבי יין נסך: "ומפני שהוא [היין] רוחני בלתי גשמי... לכך תיכף בנגיעת העכו"ם - היין נאסר, כי הדבר שהוא מוכן אל דבר אחד, נמשך מעצמו אל הדבר במעט הפעולה. והעכו"ם דבק בכח שלו, הוא ע"ז, ואף בלא כוונתו לנסך נמשך היין אל דבר רוחני, הוא אלהים אחרים. כי הוא מוכן לזה ביותר, ותכף ומיד נתנסך בלי שום כונה ופעולה... שכל שהוא מוכן אל דבר, בקלות מגיע אליו. והדבר שאינו מוכן אל דבר, לא יבוא בקלות אליו". ובדרוש על התורה [כח.] כתב: "כל המוכן לדבר מה, בנקל ישיגו מצד תכונתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:106)

פירוש - בעת מסירת הלוחות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:107)

"בתחלת קבלה" - בעת הקבלה, כי לאחר שהקבלה תסתיים יהיו כל ששת הטפחים של הלוחות בידי משה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:108)

עד כמה שנוגע למשפטים. ואין כוונתו למדרגתו המיוחדת של משה רבינו, אלא למדרגת משה רבינו כאדם המקבל תורה. ואודות מדרגתו המיוחדת של משה, ראה למעלה פרקים כא, כג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:109)

ד"ה ואמר שגברה, ושם ביאר שחלק המקבל בתורה גובר על חלק הנותן. ודברים אלו מתקשרים ליסודו כאן, שהטפחיים של משה הם "טפחיים התחתונים" [לשונו למעלה], והם כנגד חלקו של המקבל בתורה. וחלק זה חשוב דיו שמחמתו יגברו ידיו של משה, וכמו שיתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:110)

הסבה שהלוחות התחלקו לשלשה; טפחיים ביד משה, טפחיים חלק, וטפחיים ביד הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:111)

יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בדרוש על התורה כתב: "התורה היא הגורמת חבור בין עליונים ותחתונים, באשר היא מן העליונים וקבלוה התחתונים. שהוא החבור שיש לעליונים ותחתונים כאילו הם דבר אחד". וכן נתבאר בארוכה למעלה פ"ט [ד"ה ויש לך]. ולמעלה פכ"ח [ד"ה אבל ישראל] כתב: "ישראל קבלו החבור כאשר נתנה להם התורה". ולמעלה פל"א [ד"ה רצה לומר] כתב: "התורה היא מן השם יתברך, ומי שיש בו תורה, יש בו דבקות עם השם יתברך". ולמעלה בהקדמה [ד"ה וכאשר ראה] כתב: "וזכר [דוד המלך] ששה דברים ["תורת ה'", "עדות ה'" (תהלים יט, ח), "פקודי ה'", "מצות ה'" (שם פסוק ט), "יראת ה'" "משפטי ה'" (שם פסוק י)], לומר כי התורה מצורפת אל השם יתברך, שנקראת 'תורת ה", 'עדות ה", וכן כולם. לומר כי על ידי התורה קונה האדם דבקות בו יתברך. ומפני שבא לומר שהדבקות הזה הוא דבקות גמור, לא דבקות בצד מה, כמו מי שהוא בעל מדות, על ידי המדות קונה דבקות בו יתברך, ואינו קונה רק הדבקות בצד מה, כפי המדה אשר דבק בה. אבל על ידי התורה דבק בו יתברך לגמרי בכל צד. ומפני שהצדדין המחולקים הם ששה, והם; ימין ושמאל, פנים ואחור, מעלה ומטה, וכנגד זה זכר ששה שמות, שהוא דבק בו יתברך בכל צד, ואינו נוטה מן השם יתברך לשום צד, לא לימין ולא לשמאל, ולא לשום צד". וראה שם הערה 91. וכן הוא למעלה פ"ט הערה 83, ובנצח ישראל פ"ב הערה 66, ובגו"א שמות פ"כ הערה 17, ועוד ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:112)

כשיטת הר"ת [ב"מ ב. תוד"ה ויחלוקו] שהחלוקה של טלית היא משום "דחשיב כאילו כל אחד יש לו בה בודאי החצי, דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא". ואע"פ שבמשנה מדובר בתפוסים בכרכשתא [ב"מ ז.], צריך לומר שהואיל ותפוסים בכרכשתא, חשיב כאילו תפוסים כל אחד בחציה [ראה עין יהוסף שם]. ודעת המהר"ל היא, שכאשר כל אחד נוטל עד מקום שידו מגעת, א"כ ביחס למקום הפנוי, נחשבת נטילה זו כמו המשנה שכל אחד תפוס בכרכשתא, שעל כך ביאר הר"ת שיש כאן מוחזקות ודאית דמאי דתפיס - דידיה הוא. וא"כ בנוגע לחלק הפנוי נחשבים שניהם כשותפים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:113)

דברים אלו מבוארים היטב בנצח ישראל פ"ב [עמוד כט], שלאחר שהביא גם שם את דברי הירושלמי הנ"ל, כתב: "ובדבר זה באו לבאר לך, כי אותה שעה היו מוכן לחטא, כאשר ניתנה להם התורה דוקא. ולפי הסברא היה ראוי בהפך זה, כי בשעה שניתנה התורה היה ראוי שיהיו יותר צדיקים, ובאותה שעה באו לידי חטא הגדול. וכל זה מפני כי השטן הוא היצר הרע, היה מגרה בישראל בשביל אותה מעלה שקנו ישראל באותה שעה שאין למעלה מזה. ולכך אמר כי הלוחות היו טפחיים ביד של הקב"ה, וטפחיים בידיו של משה, וטפחיים ריוח באמצע, ודבר זה הוא החבור הגמור והדיבוק הגמור שיש לישראל עם הקב"ה, כי על ידי התורה יש לישראל דביקות אל הקב"ה. ואילו עדיין לא ניתנו הלוחות, הרי אין כאן החבור, כיון שלא ניתנו עדיין הלוחות, ואין לישראל עדיין החבור. ואם כבר ניתנו הלוחות, הרי כבר ניתנו הלוחות, ואין כאן דביקות (של) [אל] השם יתברך, כי עיקר הדביקות כאשר נותן להם, בזה מתחבר להם. אבל כאשר היו טפחיים ביד הקב"ה, וטפחיים ביד משה שמקבל התורה לישראל, וטפחיים חלק, זהו החבור הגמור. כי אלו שני טפחיים חלק אשר ביניהם - משותף בו הנותן והמקבל יחד, דכך קיימא לן [בבא מציעא ז.] שנים אוחזים בטלית, זה נוטל עד שידו מגעת, וזה נוטל עד שידו מגעת, והשאר חולקין אותו ביניהם, כאילו הם שותפין, וזהו החבור והשתוף הגמור. ואי אפשר שיהיה מעלה יותר עליונה כמו זאת, כי על ידי התורה שהיה השם יתברך נותן לישראל, וישראל הם המקבלים, לכך התורה היא אמצעי לעשות חבור ודביקות גמור. ואילו היה חלק ביד הקב"ה, וחלק בידו של משה, היה הדבר הזה כאילו היה כאן חלוק, כי יש מן התורה שהוא שייך אל השם יתברך, ויש שהוא שייך אל המקבל. וכאשר יש כאן טפחיים חלק ביניהם, דבר זה הוא חבור אל השם יתברך ואל ישראל, זה הוא חבור גמור, והיא המעלה היותר עליונה, ואז היה גובר בהם השטן לבטל מהם המעלה הזאת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:114)

בחלוקת הלוחות לטפחיים ביד משה, וטפחיים ביד הקב"ה, וטפחיים חלק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:115)

אלא האמצע [שני טפחיים חלק] הוא עיקר הדבר. וכן כתב למעלה פל"ג [ד"ה ועוד יש]: "כי האמצעי הדבר הוא עיקר הדבר, ודבר זה ידוע". ובנצח ישראל פמ"ג [ד"ה והתבאר לך] כתב: "אמצע הדבר הוא עיקר הדבר, במה שעיקר הדבר הוא גוף הדבר, והוא האמצע, לא ההתחלה והסוף". ושם ר"פ נט כתב: "האמצע הוא החלק הנכבד... שכל נמצא יש לו ענין גדול, והוא מתייחס אל האמצעי". ושם בפרק יג [ד"ה ואמר לית] ביאר שלכך יצחק אבינו נחשב לחזקם ותקפם של האבות, מפאת היותו אב אמצעי. ובגבורות ה' פ"ח [נא:] כתב שהלב נמצא באמצע האדם, והוא העיקר שבאברים. והובא למעלה פכ"א הערה 5. וכן כתב בנתיב האמת פ"ג [א, רד:]. ובגו"א בראשית פ"א אות לג [ד"ה דוקא] כתב: "כל דבר שהוא בתוך ובאמצע ראוי להיות עיקר". כפי שביאר בח"א לשבת עז: [א, מג.]: "האדם הוא חלש בטבע לעת זקנתו, מפני כי הוא קרוב לקיצו, ולפיכך מתחדש לו החולשה, והוא בגבורתו באמצע... כי האדם בריאה ממוצעת ממוזגת... ולפיכך כח וגבורת האדם באמצע ימיו כפי אשר הוא האדם". וכן רמז ליסוד זה בגו"א במדבר פכ"ב אות מא, שתוקפו של קיץ הוא מתחיל באמצע הקיץ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:116)

פירוש - הטפחיים חלק מורה על עיקר הקבלה. כי כל עוד הטפחיים מונחים ביד המקבל או ביד הנותן, הרי זה מורה שאיירי בתחילת הקבלה או בסוף הקבלה, ולכך הטפחיים יהיו מזוהים עם המקבל או הנותן. ורק כאשר איירי בעיקר הקבלה, אז יצאנו מידי נותן ומקבל, והלוחות עומדים ברשות עצמם, וזהו הטפחיים חלק. וכוונת הירושלמי בחלוקת הלוחות לשלשה טפחיים היא להורות באצבע שהחטא אירע בדיוק בעת שהתבצע עיקר הנתינה, כאשר תחילת הקבלה כבר מאחורינו [טפחיים ביד משה], וגמר הקבלה עדיין לפניניו [טפחיים ביד הקב"ה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:117)

מהקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:118)

אל משה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:119)

פירוש - בכל חבור וחבור, יש צד הנותן, וצד המקבל, והדבר ששייך לשניהם. וכמו שכתב בנצח ישראל פ"ט [סד"ה ובמדרש]: "כי כל ברית וקשור הוא על ידי שלשה; האחד הוא שמאתו הברית, והוא השם יתברך... והמקבל הברית, הוא האדם. והדבר שהוא הברית, הוא השלישי". ובגו"א במדבר פט"ו אות יח כתב: "דע, כי האדם הוא דבק בשי"ת, ודבקותו הוא על ידי שלשה דברים; האחד, על ידי הקב"ה, שהוא אלוק לו. ועל ידי האדם, שהוא עבדו, כי אלקותו נקרא על האדם. וכמו שאלקותו נקרא על האדם, כן האדם העובד לו נכנס תחת רשותו. וכל דבר שהוא דבק בדבר, אי אפשר רק על ידי דבר אמצעי ביניהם, הוא המחבר הדברים, וזה ידוע". וכן כתב בדרוש לשבת תשובה [סח.], ולהלן פנ"ו [ד"ה ומביא הכתוב]. והובא למעלה פ"ט הערה 84.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:120)

שהיא המעלה העליונה שהגיעו אליה ישראל, וכמו שנתבאר למעלה [ד"ה והנה התבאר]. וראה למעלה פכ"ג הערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:121
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:121](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:121)

כמבואר למעלה [ד"ה והיה זה], שמעלת התורה מפקיעה משליטת השטן והיצה"ר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:122
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:122](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:122)

פירוש - הכח לצאת אל הפועל חזק יותר מהכח המבקש לבטל יציאה זו, ולכך גברו ידי משה וחטפו את הלוחות. דוגמה לדבר; בשבת צז. אמרו "מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות". וכתב שם בח"א [א, מו:]: "כי מדה טובה היא בעצם, וכך ראוי וכך מסודר מן השם יתברך שיבוא הטוב לעולם מן השם יתברך שהוא טוב, והוא רב חסד תמיד מטה ידו כלפי חסד. והפך זה מדה רעה... שהוא מעכב על ידו שלא יצא לפעל. ולפיכך מדה טובה יותר ממהרת ממדת פורעניות". וכן כתב בגו"א שמות פ"ד אות א. דוגמה נוספת; ביחס של אהבת ה' ליראת ה', מבואר ברמב"ן [שמות כ, ח] בזה"ל: "מצות עשה - יוצא ממידת האהבה... ומצות לא תעשה והוא למדת הדין, ויוצא ממדת היראה. כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו - ירא אותו. ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה. כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו, הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו. ולכך אמרו [שבת קלב:] דאתי עשה ודחי לא תעשה". וכן כתב בנתיב אהבת השם פ"א [ב, מה.], וז"ל: "כי האהבה יתירה מן היראה... כי ההפרש בין האהבה ובין היראה; כי האהבה סבה לעשות כל מצות עשה, כי האוהב את אחד הוא חפץ לעשות רצונו. אבל מדת יראה היא הסבה שלא יעבור על מצות לא תעשה, כי מניח לעבור [נמנע מלעבור] מפני היראה. והנה בעל האהבה עושה הטוב מפני האהבה, ובעל היראה מניח הרע מפני היראה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:123
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:123](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:123)

והנה בעוד שכאן השוה בין הכח להוציא דברים אל הפעל, לעומת הכח המבטל זאת, הרי בנצח ישראל פ"ב [עמוד לא] סלל לו דרך אחרת בענין זה, שהשוה בין כח המקבל לבין כח הנותן, וכלשונו: "ואמר כי גברה ידו של משה. וזה מפני כי משה הוא המקבל, והתורה היא השלמתו, לכך כח של משה שהוא המקבל יותר גובר, כאשר התורה היא השלמתו. לכך ידיו של משה גברו על ידו של הקב"ה, מה שהתורה היא שייך אל השם יתברך, אשר הוא יתברך משפיע התורה. ויותר גובר הכח הזה שהתורה שהוא שייך אל משה שהוא השלמתו, ממה שהיא אל השם יתברך אשר משפיע התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:124
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:124](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:124)

כי כל הוצאה לפועל נעשית רק כשיש מקבל המוכן לכך. וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, וכמו שכתב בגו"א בראשית פכ"ד אות יג: "כי הצדיק ברכה עולה לרגליו... כי הבאר שיש לו מקור של ברכה, מיד שיבוא אליו העזר על הברכה, מיד המקור מתברך". וראה למעלה פ"א הערה 77. ובגבורות ה' פ"ט [נה:] כתב: "לא יבוא עונש, אף שהיה ראוי, מפני שאין מוכן לעונש... [אף] כאשר הדבר ראוי לבוא מצד עצמו... לכך על ידי חטא קל בא העונש, ודבר זה מבואר בכמה מקומות". ובח"א לב"ק צב. [ג, יג:] כתב: "כל דבר, אע"ג שראוי ובודאי יבוא, צריך שיהיה סבה שיצא ההבטחה לפעל, כי השם יתברך מסבב דבר שהוא הכנה שתצא ההבטחה לפעל". והרמב"ם בפירוש המשניות סוף מסכת ברכות כתב: "'עת לעשות לה' הפרו תורתך' [תהלים קיט, קכו], יאמר כי כשיבוא העת להפרע מהם ולהנקם, יזדמנו סבות לבני אדם להפר התורה, כדי שיבוא עליהם העונש במשפט. וזה הענין ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו". ועכ"פ מבואר שידיו של משה מורות על הוצאת התורה לפעל. וראה להלן פ"נ הערה 27, שנתבאר שם שדוקא בעת מסירת הלוחות למשה, רק אז ניתנה התורה במתנה למשה. והדברים שם קשורים ליסודו שמניח כאן אודות ידיו של משה. ורש"י סנהדרין כו: כתב על קטרוג השטן, "שהוא מקטרג, ואמר תסתפק לעליונים, ולא ימסרו הלוחות ביד משה". והיה סגי לרש"י לומר "תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות", מבלי להוסיף "ביד משה". אלא הם הם הדברים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:125
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:125](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:125)

"לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה" [במדבר כג, יט]. וראה גו"א בראשית פ"א אות כא. ובתענית כה. אמרו על המתנות שנותן הקב"ה לאדם "גמירי, דמיהב יהבי, מישקל לא שקלי". ובחולין ס. אמרו "אלקא דידן, מיהב יהיב, משקל לא שקיל ["הטובה משנתנה" (רש"י שם)]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:126
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 48:126](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/48:126)

פירוש - אע"פ שגוף הלוחות מעולם לא היה אמור להסתלק מישראל, אך מ"מ מדרגת הלוחות היתה אמורה להסתלק מישראל, וסילוק מעלת הלוחות נדון כסילוק הלוחות עצמם ["הלוחות היו מבקשים לפרוח"]. וכן ביאר באור חדש [סג.] את דברי הגמרא [מגילה י:] שהקב"ה הכרית מבבל את כתבם. והקשו בתוספות שם, שעדיין יש לבבלים כתב. ותירץ שם באור חדש בזה"ל: "דבר זה אינו קשיא, כי אם עדיין יש בידם כתב זה, זהו בשביל שהיה להם כבר כתב, ונשאר הכתב אצלם, בשביל שהורגלו בכתב שהיה להם כבר. ומ"מ אין ראוי שיהיה להם כתב, אחר שנאבד מן האומה המהות שלהם כבר. רק משום שהיה כבר בידם כתב זה, ונשאר הכתב אצלם. ודבר זה ידוע לכל משכיל עניין זה". הרי כאשר נמצא גוף הדבר ללא מעלת הדבר, נחשב הענין כאילו שאין גם את גוף הדבר. וראה להלן פ"נ הערה 20.