## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 49

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:1)

פירוש - לאחר שהדברים הטבעיים נבראו, נוהג בהם הכלל "חוק נתן ולא יעבור". ובנצח ישראל פי"א [עמוד רפב] כתב: "כאשר מצאנו כי הדברים הטבעים אשר הם בעולם כולם יש להם קיום, לא ישתנו". ושם בהמשך הפרק [עמוד רצג] כתב: "כי כל מעשי השם יתברך אשר ברא בעולמו, אי אפשר לומר שיהיה בהם חילוף ותמורה". ורש"י דברים ל, יט כתב "אמר להם הקב"ה לישראל, הסתכלו בשמים... שמא שנו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם... הסתכלו בארץ... שמא שנתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חיטים והעלתה שעורים". וכן האריך בענין זה בהקדמה שניה לגבורות ה' [ח-יב]. ובח"א לשבת לא: [א, יט:] כתב: "הטבע הולך תמיד, ואין אל הטבע שנוי כלל". ועל כך אמרו [סנהדרין מב.] "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם". וכן הוא למעלה פ"ד [ד"ה וכאשר הנביאים]. וראה למעלה פ"א הערה 42. ונקודה זו תתבאר בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:2)

הם בעלי החומר, כי הדברים הטבעיים הם דברים חומריים [כמבואר למעלה פ"א הערה 52, פ"ב הערה 11, פי"ט הערה 41, ועוד]. והחומרי מוכן לשינוי, וכמו שנתבאר למעלה פמ"ז [ד"ה ולדעת רבי נחמיה]: "וידוע כי היסורים הם מפאת החומר בלבד, כי הצורה אין מקבלת שנוי". ועפי"ז ביאר שישראל הם עם קשה עורף, ואילו אומות העולם קרובי תשובה הן, וכלשונו בגו"א במדבר פל"א אות יח: "ומן המדה שהכתוב מגנה את ישראל, שאומר עליהם 'כי עם קשה עורף אתה' [דברים ט, ו], שעומדים במעשיהם, לא יקבלו שנוי, תבין זה. כי החומר הוא בעל השתנות, אבל דבר שאינו חומרי לא יקבל שנוי. ובאומות הוא להיפך זה, ששבחו אותם חכמים שהם קרובים לשוב בתשובה. אמרו ז"ל [תנחומא שמיני, ט] האומות קרובי תשובה הם. ולפיכך כאשר נשלח יונה להתנבאות על נינוה, אמר, הגוים קרובי תשובה, ויחזרו בתשובה, ולא תבא הפורענות, ויאמרו כי אני משקר, ולכך לא רצה ללכת להתנבאות [פרקי דר"א פ"י]. וזה מפני כי הם חומריים, ובעל החומר מוכן לשינוי, לכך ישנה מעשיו, שמקבל שנוי". וכן האריך בנצח ישראל פי"ד [וכבר נתבאר].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:3)

קל וחומר מעין זה כתב גם בנצח ישראל פי"א [עמוד רצג]: "ואין ספק בדבר הזה, כי כל מעשי השם יתברך אשר ברא בעולמו, אי אפשר לומר שיהיה בהם חילוף ותמורה. ומכל שכן כי נתינת התורה שהוא על הכל, איך אפשר לומר שיהיה אפשר בזה חילוף לתת לעם אחר, דבר זה לא יתכן כלל". והובא למעלה פ"א הערה 73. ועוד אודות שעצם התורה הוא סדר ה', ראה למעלה בהקדמה הערה 80, ופי"א הערה 64, ופל"ז הערה 146. וכן נתבאר למעלה [פט"ז הערה 20], שאם הגוף מסודר, קל וחומר שהשכל מסודר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:4)

לשונו למעלה פי"ז [ד"ה ובמאמר הזה]: "כאשר יצאו ממצרים, שאז שם 'ישראל' עליהם, וזה השם נשאר להם בלי שנוי לעולמי עולמים, וראויה להם התורה התמידית הנצחית, אשר אין לה שנוי כלל". ובגו"א בראשית פי"ז אות ג כתב: "דע כי הוויות התורה הם מקויימים נצחיים לא ישתנו. כי ענין התורה והוויותיה באים ממקום שהוא למעלה מן ההפסד... כי התורה לא תפול תחת השינוי". ובנתיב התשובה פ"ה [ד"ה ואמר שם] כתב: "התורה עומדת נצחית", וראה שם הערה 74. וראה עוד בגו"א דברים פי"א אות כד, ושם הערה 92. וכן יתבאר להלן בפרק זה, ובפרקים נ, נא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:5)

פירוש - ר"מ היה סופר, ובדיו שהיה משתמש היה מטיל בו קנקנתום, העושה שהדיו אינו יכול להמחק. וקנקנתום הוא צבע שנעשה ממים שיש בהם חומרי נחושת [המפרש בעין יעקב, וראה תוספות שם ד"ה קנקנתום].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:6)

והמשך המאמר עוסק בדיני קנקנתום. וכן להלן פס"ז [ד"ה ועוד ראיה] שב והביא מאמר זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:7)

ב"ר א, א "היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם". והובא בספר זה פעמים הרבה [למעלה בהקדמה הערה 104, פ"ד הערה 50, פ"ו הערה 91, פי"ב הערה 43, פי"ד הערה 41, פי"ז הערה 1, פכ"ג הערה 43, פכ"ד הערה 21, פכ"ה הערה 23, ופל"ד הערה 1]. וכן הוא להלן פס"ב [ד"ה ובפרק ג' דנדרים]. ובנתיב התשובה פ"ב [ד"ה אמנם עיקר] כתב: "כי זה ענין כל התורה, שהיא סדר העולם, שסידר השם יתברך את העולם". וזה יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולדוגמה, בנתיב התורה פ"א [א, ג.] כתב: "התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג... וזה ענין התורה. וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם, עד שהתורה היא סדר הכל... וזה שאמרו במדרש שהיה מביט בתורה וברא את עולמו. ר"ל שהתורה בעצמה היא סדר הכל". וכן הוא בדר"ח פ"ג מי"ד [קמו:], שם פ"ה מכ"ב [ערה.], גבורות ה' פ"ע [שכב.], נצח ישראל פי"א הערה 147, באר הגולה באר הרביעי [סט.], ועוד ועוד. וראה הערה 13.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:8)

לשונו להלן פס"ז [ד"ה אבל פירושו]: "ודבר זה חורבן עולם לגמרי, שהרי שלמה אמר 'כי אין להוסיף ולא לגרוע על מעשה האלהים'. ואם דבר אחד חסר, או יתר, דבר זה תוספת וחסרון בעולם, והוא חורבן עולם, הן בגרעון הן בתוספת". ובדר"ח פ"ב מ"ח [פו.] כתב: "כל הנבראים נבראו בדין ובמשפט, וכדכתיב 'כי כל מעשה אלוקים אין להוסיף ואין לגרוע ממנו'. פירוש כי מה שברא הקב"ה ברא במידת הדין, כמו שנאמר בכל מעשה בראשית שם 'אלוקים' [בראשית א, א, ועוד], שהוא מידת הדין. וכל אשר ברא בדין אין להוסיף ואין לגרוע ממנו כאשר ברא אותו בדין". וכן כתב להלן ס"פ סה. ובגבורות ה' פל"ט [קמז.] כתב: "דבר שהוא בבריאה אין שינוי לו כלל, כי על מעשה אלוקים אין להוסיף ואין לגרוע". וראה להלן פנ"א הערה 66.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:9)

פירוש - התורה עושה שהעולם יחשב לנברא מחדש, כי על ידי התורה חלה שוב שם בריאה על העולם. ומתן תורה הוא מהדורא תנינא של הבריאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:10)

כפי שכתב בגו"א בביאר דברי רש"י [ויקרא יב, ב] "כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף". וכתב שם בגו"א אות א: "אף על גב דגבי בריאה מפרש בגמרא בפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין לח.] שאם יתגאה אדם אומרים לו אפילו יתוש קדמך, דבשביל זה נברא אדם אחרון למעשה בראשית, ועוד יש טעמים אחרים שם. ואם כן קשיא, כיון דאותן טעמים לא שייכים [כאן], אם כן בתורתן למה מקדים בהמה חיה ועוף לתורת האדם. ודוחק לומר איידי דמקדים ביצירה, מקדים נמי בתורה, דלשון 'כשם' לא משמע הכי, דהווה ליה לומר 'כיון דהקדים יצירת בהמה חיה ועוף וכו". ויש לומר, דגם תורתן איך יהיו מתנהגים הוא דבר דומה לבריאה, כמו שהבריאה הוא תיקונם, הכי נמי תורתם היא תקון הוויתם. לכך, כשם שמקדים בבריאה חיה ועופות - הכי נמי בתורתן, דאין התורה אלא גמר תיקונם. ובשביל כך אמרו [שבת פח.] הוסיף ה"א בשישי [בראשית א, לא], לומר שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון; אם יקבלו ישראל התורה - מוטב, ואם לאו - יחזרו לתוהו ובוהו. וזהו מפני שאין גמר בריאתן רק על ידי התורה, שהיא מתקן העולם, והוא עיקר תיקונו. ואם לא יקבלו - יחזור לתוהו ובוהו, שאין כאן תקון, ולפיכך הכל שם בריאה הוא". וכן ביאר למעלה פט"ז הערה 11, פכ"ז הערה 56, ופל"ה הערה 9, גבורות ה' פמ"ו [קעז.], דר"ח פ"א מ"ב [כז:], שם פ"ג מי"ז [קנג:], גו"א שמות פי"ט אות כב [ד"ה אבל], ובהספד [קצ]. וצרף לכאן מאמרם ז"ל [סנהדרין צז.] "ששת אלפים שנה הוי עלמא. שני אלפיים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים משיח". הרי שהתקופה הקודמת לתורה נגדרת כ"תוהו", חסרת בריאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:11)

בתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:12)

מהתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:13)

ובעוד שכאן הדגיש שהתורה מעצבת את העולם משעה שנתקבלה בעולם, הרי להלן פס"ז [ד"ה אבל פירושו] הדגיש שהתורה מעצבת את העולם מחמת שהיא קדמה לעולם, וכלשונו: "כי בתורה ברא הקב"ה עולמו, שנאמר [משלי ח, ל] 'ואהיה אצלו אמון', אל תקרא 'אמון', אלא 'אומן' [ב"ר א, א]. ואמר שם שהיה מסתכל בתורה וברא עולמו, ובכל אות ואות בה היה בריאה בעולם. ואם כן אם אתה מחסר או מייתר אות, כאילו אתה מחריב העולם, שאם מחסר אות, אם כן כמו שחסר בתורה אות, כך חסר בבריאה. וכן אם אתה מייתר אות, אתה מוסיף בבריאה". וברור ששני הסברים אלו הם שני צדדים של מטבע אחת. שרק מחמת ש"היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם", לכך נתינת התורה מעצבת את הבריאה ומשלימה אותו, כי התורה היא תכלית הבריאה. ותכלית זאת היא מחמת היות התורה ראשית לבריאה, וסוף מעשה במחשבה תחילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:14)

בעירובין יג., בביאור הטעם שהמחסר או המוסיף אות אחת כאילו החריב את העולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:15)

ובסוטה כ. הוסיף רש"י דוגמה נוספת; "או תייתר אות אחת, כגון 'בראשית בראו אלקים'". וכן הוא בתוספות עירובין יג. ד"ה או.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:16)

וכן כתב להלן פס"ז [ד"ה ועוד ראיה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:17)

פירוש - לדעת רש"י, הוספת אות בתורה אינה יוצרת חורבן המגיע בעקיפין למציאות העולם, אלא הוספה זו היא חורבן התורה גופא, וזה עצמו חורבן העולם, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:18)

לשונו בח"א לסנהדרין קי. [ג, רסו:]: "אם אין השמש והירח פועלים, כל הנמצאים בטלים. ולכך תולה הכל בשמש וירח שהם מושלים, וכדכתיב [תהלים קלו, ח] 'את השמש לממשלת ביום'". והובא למעלה פ"ד הערה 30.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:19)

ע"ז נד: "שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי, אם אלקיכם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה. אמרו להם, אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין, הרי הוא מבטלה. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים. אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין". ושם בח"א [ד, נו:] כתב: "כי אין שייך לאבד חמה ולבנה, דבר שהעולם תלוי בו... ואין השם יתברך מאבד את העולם בשביל אדם יחידי פרטי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:20)

פירוש - אף התורה היא מהדברים המסודרים מהשם יתברך בעולם. וראה הערה 44.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:21)

חוזר בזה להסברו שחורבן העולם הנובע מהוספת אות על התורה, הוא משום שזה משנה את סדר המציאות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:22)

וסדר שבוטל מקצתו, בוטל כולו, וכמבואר למעלה פ"ז הערה 21, ופט"ז הערה 25.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:23)

שיהש"ר ה, יא, ד"ה שחורות כעורב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:24)

המשך לשון המדרש שם "ומי קטרג... יו"ד שב'ירבה' [דברים יז, יז] קטרג". ולהלן יבאר מדוע דוקא האות יו"ד קטרגה על שלמה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:25)

"צואת שכיב מרע, ולשון 'דייתקי' 'דא תיקו', זאת תיקום, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי" [רש"י ב"מ יג.]. וכאן הכוונה היא לשטר. וכן הוא בערוך ערך "דייתק". והואיל והשטר פועל מצד עדיו, א"כ גם עליו אמרינן "עדות שבטלה מצקתה בטלה כולה" [גיטין לג:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:26)

פירוש - הקב"ה אמר לספר משנה תורה שילך, ולא ידאג על אפשרות ביטולו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:27)

שנאמר [בראשית יז, טו] "לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:28)

"לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות. עכשו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע'" [המשך לשון המדרש שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:29)

ולמעלה ר"פ יח כתב דוגמה נוספת לכך שמציאות העולם מגלה על התורה, וז"ל: "ובמדרש [במד"ר יח, ז] 'בוקר ויודע ה" [במדבר טז, ה], אמר משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לעשות יום ולילה. והכתיב [בראשית א, ד] 'ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'. וכן 'הבדיל אהרון להקדישו קודש קדשים' [ר' דהי"א כג, יג]. לכך אמר 'בקר ויודע ה". פירוש דבר זה, כמו בקר שאין לשנות אותו. והן הן הדברים אשר אמרנו. כי כל דברי תורה הם מוכרחים להיות, ואינם מציאות במקרה. כמו שסדר העולם בעצם ואינו במקרה, שדבר זה הכל מודים שאין העולם מציאותו במקרה. כך הם כל דברי תורה". אמנם שם דבריו נסובים על העדר מקריות שבעולם ובתורה, ואילו כאן דבריו נסובים על העדר שינוי שבעולם ובתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:30)

מגילה יא: "שלמה... מלך על העליונים ["על השדים" (רש"י שם)] והתחתונים, שנאמר [דה"י א, כט, כג] 'וישב שלמה על כסא ה"". ובסנהדרין כ: אמרו "בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר 'וישב שלמה על כסא ה"". ופירש רש"י שם "בתחילה, קודם שנשא שלמה נשים נכריות, מלך אף על העליונים". וראה בח"א שם [ג, קלח:] שביאר את רום מדריגת מלכות שלמה. ובב"ב צא: אמרו על הפסוק "וישבי נטעים" [דה"י א, ד, כג] "זה שלמה, שדומה לנטיעה במלכותו". ופירש הרשב"ם שם "לנטיעה - הלוך וגדול, כדכתיב 'על כסא ה' למלך'". ובח"א לב"ב שם [ג, קכא:] כתב: "כי שלמה היה מלכות דוד בשלימות, ולכך נקרא 'שלמה'... שלימות המלכות, שהיה נקרא בשם 'שלמה'". ובח"א לגיטין סח: [ב, קכט:] כתב: "להודיע לך ענין שלמה ומדריגתו, שהיה לו ממשלה על הרוחניים האלו, מפני שהיה צריך זה לבנין בית המקדש... שהיה מושל על הרוחניים האלו". ובח"א לסנהדרין כא: [ג, קמ.] כתב: "כאשר מלך שלמה, אז היו ישראל בגדולתם היותר גדולה, עד כי מלך שלמה על עליונים ותחתונים, ונתקיים לישראל כל ההבטחה שהבטיח השם יתברך את ישראל. וזהו בתחלת מלכותו על ישראל". וכן נגע ברמז בענין זה בגו"א שמות פ"ד אות יד, ושם הערה 123.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:31)

סנהדרין כ: "בתחילה מלך שלמה על העליונים... ולבסוף לא מלך אלא על מקלו". ופירש רש"י שם "שהשליכו אשמדאי מכסאו, כדאמרינן במסכת גיטין [סח:]". ובתנחומא ואתחנן אות ב "שלמה הורידו הקב"ה מכסאו, ומלאך מזמן ומביא לו ככר לחם וקערה של גריסין בכל יום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:32)

ואם תאמר, הרי שאול נדחה ממלכותו מחמת החטא, וכמו שנאמר [ש"א טו, כג] "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך". וכן נאמר שם [פסוקים כו, כח] "כי מאסתה את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך". וביומא כב: אמרו "שאול באחת ועלתה לו ["שהרי מצינו שאול נכשל באחת, ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל מלכותו" (רש"י שם)]... שאול באחת מאי היא, מעשה דאגג". אמנם זה לא קשיא, כי שאול נשאר מלך עד סוף חייו, ונהרג בהיותו מלך [ש"א לא, ה]. אך שלמה הורד ממלכותו בחייו. והדברים מפורשים בזוה"ק ח"ג רפד., שאמרו שם "אמאי לא אעדי קב"ה לשאול ממלכו ולא ימות. אלא טיבו עבד קב"ה עמיה דכניש ליה במלכותא ולא יחמי עבדיה שליט עליה ונטיל מה דהוה דיליה בקדמתא". [תרגום: למה לא העביר הקב"ה את שאול ממלכותו ולא ימות. אלא טובה עשה הקב"ה עמו שאספו בעודו מלך, שלא יראה את עבדו שולט עליו, ולוקח מה שהיה בידו מקודם.]


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:33)

הרי שלכו"ע נדחה ממלכותו, ורק פליגי אם חזר שוב להיות מלך. ובח"א לסנהדרין כ: [ג, קלט.] כתב על כך: "נראה שאין פירושו שלא היה נוהג במלכותו, כי בודאי היה נוהג מלכות. רק כי לא היה מלכותו מן השם יתברך כמו שהיה כאשר היה מלך. ואף אם היה נוהג מלכותו, דבר זה נחשב כמו שאר הדיוט שהיה נוהג במלכות מעצמו, ואין עליו קדושת מלכות... ומשלמה הוסר קדושת מלכות... שסר ממנו קדושת מלכות, ואף שהיה נוהג הנהגת מלכות כדרך המלכים, לא היה עליו קדושת מלכות". וכעין זה נדפס על גליון רש"י בגיטין סח: בשם המהרש"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:34)

כפי שכתב בהקשר אחר בגו"א בראשית פי"ד אות כט: "מאחר שנעשה שם [בן נח] כהן, לא ירד מכהונה כל ימי חייו, דאין מורידין בקדושה". וכן כתב שם שמות פ"ב סוף אות כו. ובח"א למנחות צט. [ד, פו.] כתב: "מעלין בקודש... כי נחשב דבר זה שמורידים - הפסד, ואין במדריגת הקדושה הפסד, אבל מעלין, שהוא יותר מעלה, ואין דבר זה נחשב הפסד". וראה נצח ישראל ס"פ כו, ושם הערה 143.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:35)

כך נאמר בזבחים לגבי שהמזבח מקדש את הראוי לו, וקרבן שעלה על המזבח שוב לא ירד. וזהו ביטוי מושאל לדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:36)

כי בכלליות אמרו שבכל שררה אין מסלקים אדם משררתו מהדין של "מעלים בקודש ולא מורידים" [שו"ת הריב"ש סימן רעא, ביאור הגר"א יו"ד סימן רמה ס"ק לו]. ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א אמרו "כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולותו... נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין... אין מחזרין ליה די קטל לון". ופירושו, שאין מחזירים אותו שמא יהרוג את אלו שהורידוהו בתחילה. אך לולא חשש זה לא היה יורד מגדולתו. וזה כדברי המהר"ל כאן. ואין להקשות על יסודו מדברי הזוה"ק [שהובאו בהערה 32] שביארו שם ששאול לא הוסר ממלכותו כדי שלא יראה את דוד מלך, ולא אמרו כן משום ש"מעלין בקודש ולא מורידין". כי שם לא איירי ששאול יפסיד מלכותו מחמת החטא, אלא מחמת שהגיע זמנו של דוד למלוך, וכמבואר שם להדיא. אמנם לגבי כה"ג למדו [בירושלמי שם] שחוזר לשררתו מלימוד מיוחד ["כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה'" (ויקרא כא, יב) "כביכול מה אני בקדושתי, אף אהרן בקדושתו"], ואילו לדברי המהר"ל כאן תיקשי, מדוע היה צורך ללימוד מיוחד, תיפוק ליה ש"מעלין בקודש ולא מורידין". [וראה בתשובות החת"ס אור"ח סימן מא, שביאר שאכן רק לגבי כה"ג יש הנהגה זו]. וכן הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פ"ד הכ"א כתב "מעלין משררה לשררה גדולה ממנה, ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה, שמעלין בקודש ולא מורידין. ואין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח". ומשמע שאם סרח מורידין אותו. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:37)

כמשפט מי שבא להלחם כנגד המוכרח מציאות, שהוא עצמו מוכרח להעקר מהמציאות. וכמו שכתב למעלה פי"ח [ד"ה וכאשר היו], לגבי קרח ועדתו, שחלקו על משה ותורתו, וז"ל: "וכאשר היו חולקים על דבר שמציאותו הכרחי, אי אפשר שיהיה אדם כזה נמצא. כי המוכרח במציאות, הדבר שהוא כנגדו הוא מוכרח שלא יהיה נמצא, אחר שהפכו מוכרח. ולכך כאשר היו חולקים על התורה, שכל דבריה מוכרחים במציאות, המתנגד לזה מוכרח שאין לו מציאות כלל... כי התורה שהמציאות שלה מוכרח, אין ראוי להתקיים החולק על המוכרח. ודבר זה ברור מאוד". וכן ביאר בנצח ישראל פנ"ט [עמוד תתקיד], וז"ל: "ואחר כך אמר [במדבר כד, ט] 'מברכיך ברוך ואוררך ארור'. ברכה זאת לומר כי ישראל הם היו עיקר ועצם העולם, וכאשר הקללה הוא לעצם המציאות, אז בודאי תהפך עליו. שכאשר אחד מתנגד למציאות, הרי הוא בלתי נמצא, שאין מתנגד למציאות רק העדר. ולכך המקלל ישראל, שהם עצם המציאות, הוא מקבל הקללה וההעדר בעצמו. וכן היפך, המברך את ישראל, שהם עצם המציאות, והוא מוסיף מציאות וקיום עליהם בברכתו, הרי זה נמשך ונכנס תחת המציאות, ובזה מקבל ברכה ותוספת מציאות. כי אין הקללה רק העדר המציאות, ואין ברכה רק תוספות מציאת. לכך כאשר מקלל ישראל, מתנגד אל עצם המציאות, לכך הוא בעצמו בעל ההעדר. ואשר מברך ישראל, ומוסיף מציאות, הרי זה נכנס תחת המציאות, הפך אשר מתנגד לו, לכך ראוי לו הברכה, והוא תוספות מציאות". ומעין זה ביאר גם לגבי בעל לשון הרע, שהואיל וכונתו לדחות את האחר מן הנמצאים, אזי הוא עצמו ידחה [נתיב הלשון ס"פ ח (ב, פא:)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:38)

להלן ר"פ ע, שיסוד המלוכה הוא התורה. ולכך מלך המתנגד לתורה, מאבד את מלכותו, כי כאשר נפל היסוד, אזי נפל הבנין. ולכך כל אדם הבא לעקור התורה התורה תדחה אותו, ובפרט מלך, שמלכותו ניזונת מהתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:39)

ולא מצד שכלו ודעתו. ולמעלה פכ"ה [ד"ה ופירוש זה] כתב: "לא יכול יצר הרע לשלוט על התורה... מעלת התורה שאין יצר הרע שולט עם התורה", וראה שם הערה 80. ובנצח ישראל פמ"ט [עמוד תתה] כתב: "כל חטא שבישראל הוא מצד המקרה... דהיינו מצד היצר הרע". וכבר נתבאר למעלה [פל"ד הערה 18, ופמ"ז הערה 58] שאין דבר שבמקרה מבטל מה שבעצם. ולכך אין חטא שבא מחמת היצה"ר, מבטל את התורה. וכן כתב למעלה פ"ה [ד"ה ועל זה]: "מסגולת נפשם של ישראל שהם מוכנים אל המצות. ואם יצר הרע מתגדה בהם, מכל מקום מצד עצם נפשם מוכנים אל התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:40)

וזה כשיטת רבי יהודה [סנהדרין כא.] ש"הכתוב אמר הטעם, למה לא ירבה לו נשים, משום שהם מסירים לבבו" [לשונו בח"א לסנהדרין כא. (ג, קלט:)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:41)

אותיות אית"ן הן אותיות המשמשות ללשון עתיד [אלך, ילך, תלך, נלך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:42)

כי שגגה היא שעשה בלא דעת, ואילו הזדה נעשתה מדעת, וכמבואר למעלה בהקדמה הערה 6, ופ"ג הערה 33. וכן כתב בדר"ח פ"ד מ"ד [קסט.]: "מדריגת המזיד שהוא החטא כאשר האדם הוא בדעתו ושכלו... שהחוטא במזיד בודאי חטאו גדול, שהרי חטאו מצד השכל, שהוא נבדל בלתי גשמי... שהחטא השוגג הוא קל, מפני שלא חטא במדריגה הנבדלת מן הגשמי, כי השוגג הוא עושה החטא בלא דעת והשכל... ולפיכך החטא הזה אינו חמור כ"כ". ושם קודם לכן [קסז:] כתב: "אם הוא שוגג אינו ראוי שיחשב לו החטא כ"כ, מאחר שלא עשה ברצון ובכונה. אע"ג שהשוגג נחשב בודאי חטא, דהיינו שהיה לו להיות נזהר שלא יחטא, אבל שוגג הוא, ולא החמירה בו התורה כ"כ, דלא מצאנו בתורה שהחמיר על השוגג רק בהורג נפש [במדבר לה, יא], מטעם דסו"ס הרגו, ועשה מעשה גדול, ומפני כך החמירה התורה עליו שיהיה גולה [שם]. והחמיר... בכל הניזקין, כדאמרינן [ב"ק כו.] 'אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד בין אונס ובין ברצון', וכל זה מפני כי סו"ס גרם דבר להיזק לאחר". וכ"ה בח"א לקידושין מ. [ב, קמב:], גבורות ה' פ"כ [צב:], נתיב התשובה פ"ו [ד"ה ובגמרא קאמר], ח"א לר"ה יז: [א, קיז.], ח"א לב"מ לג. [ג, כ:], וח"א לסנהדרין קג: [ג, רמב.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:43)

רש"י שמות טו, א "'אז ישיר משה', אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה. וכן 'אז ידבר יהושע' [יהושע י, יב]... למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה". וכן הוא בגו"א שמות פ"א אות יג, ודברים פ"ד אות כד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:44)

כמבואר בהערה 20. וראה למעלה פל"ז הערה 148, אודות שהתורה מסודרת מהקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:45)

בח"א לסנהדרין כא. [ג, קלט:] כתב על ענין זה: "דע, כי מה שהוזהר המלך במצות 'לא ירבה', כי נקרא המלך אחד [ראה למעלה פכ"א הערה 10], וכל אשר הוא רבוי נאסר לו... וכאשר נושא נשים יותר ממה שהראוי לו ליקח, והוא מתחבר אליהם, והרי אינו אחד, כי הוא מתחבר לרבוי הנשים... כי כאשר המלך יוצא ממה שהוא אחד כאשר מרבה לו נשים, ואז הם מסירים לבבו לרע. ומפני כך אסור למלך להרבות נשים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:46)

לכאורה היה לו לומר "רבי יהושע בן קרחה אומר", כי למעלה הובאו שני מאמרים אודות היו"ד של שרה, כאשר המאמר של רבי יהושע בן קרחה הוזכר קודם למאמר של רבי שמעון בן יוחאי; (א) דברי רבי יהושע בן קרחה שהיו"ד של שרה התרעמה על שניטלה מהשם "שרי", והקב"ה השיב לה שבמקום זאת תנתן בשמו של יהושע. (ב) דברי רבי שמעון בן יוחאי שהיו"ד של שרי היה שטה ופורחת לפני כסא כבודו, והתרעמה שמחמת קטנותה ניטלה משמה של שרה הצדקת, והקב"ה ניחמה שבמקום זאת תינתן בשמו של יהושע [ראה הערה 28]. ואין טעם שידלג על רבי יהושע בן קרחה, ויבאר רק את דברי רבי שמעון בן יוחאי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:47)

בגו"א בראשית פי"ז אות ג הביא מאמר זה, וכתב: "פירוש המאמר הזה, דע כי הוויות התורה הם מקויימים נצחיים לא ישתנו. כי ענין התורה והוויותיה באים ממקום שהוא למעלה מן ההפסד. לכך האותיות בתורה שהם עם הצדיק ראוי להם הנצחיות, ולא השינוי, כי התורה לא תפול תחת השינוי... ובפרט כאשר היא עם הצדיק, כי הצדיק בצד עצמו אין לו שינוי גם כן. לכך היו"ד נתרעמה כי ראתה שהיה לה שינוי". וענין זה יתבאר להלן בפרק נ [ד"ה ומעתה תבין]. וראה למעלה פי"ז הערה 49, ופמ"ז הערה 69. ובהקדמתו לדר"ח [ז:] כתב: "מה שנקרא התורה 'עץ' [משלי ג, יח]... מפני שרצה לומר כי התורה היא נטיעה חזקה, כמו העץ הזה שהוא נטוע בחוזק, ויש לו שרשים גדולים, אשר אם כל הרוחות בעולם באים אין מזיזין העץ הזה ממקומו. כך התורה היא נטיעה חזקה, ונטיעת התורה היא עם הש"י, אשר ממנו יתברך אצולה התורה הזאת מסודרת מאתו... הנטיעה הזאת יוצאת מן הש"י, כמו שהעץ יוצא ממקום נטיעתו, היא האדמה. ואם כל באי עולם באים לעקור התורה אינם יכולים לזוז אותה אף בדבר אחד, כמו שאמרו במדרש כשהיה שלמה המלך ע"ה מרבה נשים, אמר רשב"י ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה. אמר, רבונו של עולם, דייתקי שבטלה מקצתה בטלה כולה. אמר הקב"ה, הרי שלמה ואלף כיוצא בו בטלים, ויו"ד ממך אינו בטל, עד כאן. וכן אף אם כל ארבע מלכיות, שהם כנגד ארבע רוחות העולם, באים לעקור התורה מישראל על ידי גזירותם כמו שהיו עושים, אין יכולים לעקור בגזירתם התורה. ונקראת 'עץ חיים' [שם], שמורה על נצחית התורה מצד עצמה. ולא שתאמר כי התורה ח"ו לזמן, ויש לתורה הפסק מצד התורה עצמה. ולפיכך נקראת התורה 'עץ חיים', שהדבר שנקרא 'חיים' אין לו הפסק, כמו מעיין מים חיים, שהוא מקור שאין לו הפסק. לא כמו האדם שנקרא 'אדם חי', שלשון 'אדם חי' ר"ל אדם שיש לו חיות, וכדכתיב [בראשית ב, ז] 'ויהי האדם לנפש חיה'. אם כן האדם מקבל החיות, ואפשר שיסולק החיות שקבל. אבל עץ החיים, שהעץ הוא החיים עצמו, אין לו הפסק. ולכך נקרא השם יתברך 'אלהים חיים' [ש"א יז, כו], שהוא החיים הנצחיים עצמו... ובאלו שתי מלות שנקראת התורה 'עץ חיים', רמז לך כי אין לתורה בטול הן מצד אחרים, הן מצד עצמה של תורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:48)

רש"י בראשית יז, טו "'שרי' לי ולא לאחרים. כי 'שרה' סתם שמה, שתהא שרה על כל". ובברכות יג. אמרו "בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף שרה לכל העולם כולו". ופירש רש"י שם "שרי - לשון יחיד משמע שרתי". וראה גו"א בראשית פי"ז אות יא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:49)

רש"י במדבר יג, טז "ויקרא משה להושע בן נון יהושע - התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים". ומקורו מסוטה לד:, ושם בח"א [ב, סט.] כתב: "משה קרא שם ליהושע, ואילו מצד עצמם היה אפשר להתפתות אל המרגלים... רק על יהושע היה מתפלל משה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:50)

כפי שכתב בנתיב התורה פ"א [א, ג:]: "כי היו"ד היא קטנה עד שאין לחלוק היו"ד לשנים לקטנותה, שהיא כמו נקודה אחת". וכן כתב בדרשת שבת הגדול [קצח.], בדרשה לשבת תשובה [עב:, עט.], בדר"ח ספ"ג [קנט:], גו"א בראשית פי"ז אות ג, ובאור חדש [סב.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:51)

וכן ביאר בנר מצוה [ט.], וז"ל: "בשם י"ה ברא השם יתברך את עולמו, עולם הבא נבראה ביו"ד משמו הגדול, והעולם הזה נברא בה"א משמו הגדול [מנחות כט:]. וזה כי שם י"ה ברוך הוא, היו"ד מן שם י"ה מורה שהוא יתברך אחד, ואין בו חלוק כלל. כי היו"ד שהיא קטנה, אי אפשר לחלקה רק היא אחת. ולכך היו"ד מורה על שהוא יתברך אחד". ובנתיב האמת פ"א [א, קצט.] כתב: "היו"ד שהיא ראשונה בשמו הגדול יתברך מורה על שהוא אחד. כי היו"ד אין חלוק בעצמה, כי האותיות אפשר לחלקם, כי הוי"ו אפשר לחלק ולעשות ממנה שני יודי"ן, חוץ מן היו"ד שהיא אות קטן א"א לחלקה לשנים". וראה הערה 60.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:52)

לשונו בנתיב העבודה פ"ג [א, פה:]: "כי הזכר בגימטריא ברכה. ואין ספק כי הזכר הוא הברכה, שהוא כנגד הצורה שהיא הברכה. והנקבה כנגד החומר, שאין בחומר ברכה, רק הוא מקבל". ובגו"א ויקרא פי"ב אות א [ד"ה ואם] כתב: "האשה [חוה] נבראת תחלה, כי אף על גב לענין שלקח צלע מצלעותיו [בראשית ב, כא] זה היה אחר בריאת האדם, סוף סוף בריאת חוה תחלה... כי נמצא כי קודם לכן מיד נבראת הנקיבה דיו פרצופין [ב"ר ח, א], ויצירת הנקיבה תחלה. שכן נותן סדר הבריאה; הבהמה, ואחר כך האשה, ואחר כך הזכר, כיון שאתה רואה שהיצירה היה לעולם אשר יותר במדריגה - באחרונה, גם כן כאן היה באחרונה הזכר, שהוא יותר חשוב. ומזה הטעם אמרו רז"ל [נידה מה:] שהאשה ממהרת להיות גדולה יותר מהאיש, דהבת בת י"ב ויום אחד, והבן בן י"ג ויום אחד, שזהו תשלום גדלות. וכל זה, שכל דבר שלם יותר - בא באחרונה שלימותו. ולפיכך יצירת הזכר באחרונה, לא בראשונה". ובגבורות ה' פנ"ו [רמט.] כתב: "כי הזכר הוא הצורה, והנקבה היא החומר, ודבר זה ידוע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:53)

"ראיתי בני עליה והם מועטין" [סוכה מה:]. ופירש רש"י שם "רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה, כת המקבלין פני שכינה, מועטים הם". ובירושלמי ברכות פ"ט ה"ב אמרו "אני ראיתי בני העוה"ב ומיעוטין הן". ובגו"א דברים פכ"ה אות ב כתב: "שכן תמצא לעולם, שהחשוב הוא מעט מן שאינו חשוב, שהוא הרוב". וראה שם הערה 5.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:54)

כפי שכתב בח"א לקידושין מט: [ב, קמז.], וז"ל: "עשרה קבין שיחה וכו'. ידוע כי הנשים מדברות הרבה, ודבר זה להם שכל אשר יש לו מדריגה עליונה יותר, הוא פנימי ולא חיצוני. ולכך אינו מרבה דברים, כמו הכסיל שהוא מרבה דברים. כי החכמה שמדריגתה עליונה פנימית, ולכך החכם אינו מרבה דברים. אבל הכסיל שאין בו החכמה הפנימית, מרבה דברים. וכן הנשים לפי שפלות מדריגתם אשר יש להם מדריגה שפלה נגלית, הם מרבים דברים... ולכך אמרו על הנשים שהם יצאניות [ב"ר מה, ה], כי תמיד מבקשת הגלוי לחוץ. וכל זה נמשך למדריגת הנשים, ודבר זה פרשנוה בכמה מקומות. ולכך עשרה קבין שיחה ירדו לעולם ט' נטלו נשים". ובנתיב הצניעות פ"א [ב, קו:] כתב: "כי הזכר מעלת מדריגתו נסתר וצנוע ביותר, ומפני כך כאשר צנוע בדרכיו, ואז הוא מגיע עד המדריגה הנסתרת אשר בא משם הזכר. כי הזכר בא ממדריגה נסתרת עליונה. אבל האשה לפי שפלותה, אינה באה ממקום נסתר עליון. ולכך 'זכר' בגמטריא 'ברכה', וכל ברכה הוא בסמוי ובנסתר מן העין [תענית ח:]. אבל הנקבה הפך זה, שלשון 'נקבה' כמו 'ויקב את השם' [ויקרא כד, יא], שהוא קללה, והוא לשון 'נקבה שכרך עלי ואתנה' [בראשית ל, כח], שהוא לשון מפורש, שהמפורש אינו סמוי, ולכך הוא לשון קללה גם כן. ומפני כך אמרו [קידושין מט:] 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, ט' נטלו נשים'. וכל זה מפני שהדבור מוציא הכל אל הגלוי, וזה שייך באשה, שאין לה מעלה העליונה הנסתרת... וכל זה מפני שהאשה יש לה מדריגה פחותה קרובה אל הגלוי, והזכר שהוא כמו צורה, שיש לו מעלה נעלמת יותר, ולכך הזכר שהוא כמו צורה". וכן כתב בקיצור בנתיב העבודה פ"ג [א, פו.], ובגו"א שמות פ"ב אות כג [ד"ה ותדע].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:55)

ועוד אודות שיו"ד בראש התיבה מורה על מדריגה נסתרת, הנה שם הויה מתחיל באות יו"ד [ראה הערות 51, 60], וכתב על כך בדרשת שבת הגדול [ריא:] בזה"ל: "שמו המיוחד הוא במספר מ"ה, כי אין לתת אל עצמו שום שם שיאמרו עליו כי זה הוא... ולכך השם הזה ביו"ד בראש התיבה, כי היו"ד משמשת בראש התיבה, כמו 'יאמר', 'ישמור', מורים על הנסתר. כי הוא יתברך נבדל מכל". ובגו"א שמות פ"ג אות ט [ד"ה ומה] כתב: "ולפיכך נקרא בשם הויה... ושם זה הוא באות היו"ד, מפני כי מורה על נסתר, שהוא נסתר ונבדל מן הנמצאות". ובגבורות ה' פכ"ה [קו.] כתב: "השם של ד' אותיות שם הויה נבדל מן הנמצאים. ולכך התחלתו ביו"ד, והוא משמש לנסתר כמו כל יו"ד בראש, כי בזה השם נסתר ונבדל מן הנמצאים". וראה לעיל פי"ב הערה 91, פט"ו הערה 37, ופמ"ו הערה 69.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:56)

בא לבאר את השייכות המיוחדת שבין שם "שרי" לשם "יהושע", וכיצד סוף שם "שרי" נעוץ בתחילת שם "יהושע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:57)

אודות שהאבות הם ההתחלה, וזו היא מעלתם, ראה גו"א בראשית פל"ב אות ב [ד"ה ומה] שכתב: "חשוב ענין אבות יותר ויותר, לפי שהאבות הם התחלה ותולדה לבנים. וטעם זה ידוע למבין כי הוא דבר נפלא, כי האבות הם יסוד העולם בעבור שהם עיקר לכל ישראל... שהם יסודות הבריאה. אבל משה רבינו עליו השלום, אע"ג דפניו כפני חמה [ב"ב עה.], אינו מן האבות בעבור שאינו התחלה. שאין אבות העולם רק אותם שהם התחלה, ומהם נתייסד העולם". וראה למעלה פי"ז הערה 51.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:58)

לא ברורה כוונתו במה שכתב "שהוא א'". ואולי כוונתו להתחלה [אל"ף], ופירושו, סוף הדבר של ההתחלה הוא הראש של הבא אחריו. וכן ביאר בגו"א בראשית פי"ח אות יט [ד"ה כסבור] שסוף העליונים הוא ראש לתחתונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:59)

בגו"א בראשית פי"ז אות ג האריך בזה הענין, וז"ל: "וזה הענין הוא דבר נפלא מאוד למבין, כי הוייה הזאת הקטנות שהיה היו"ד, נתן בראש יהושע, והוא האמת, כי אות היו"ד בעצמה שהיתה אצל שרה בסוף האותיות, צירף הקב"ה לראש יהושע. כי תכלית הוייות האבות, שהוא אברהם ושרה, היה ראש לבנים, ונתקיים בזה 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה'. כי הווייה קטנה אצל הבונים, שהם האבות, היתה לראש פינה. והבן למה באתה בראש יהושע דוקא היו"ד, כי היו"ד יש לה חיבור אל האחדים, שאין חוזר למנות אחד עשר עד אחר עשרה. ויש לה חיבור גם כן אל מספר העשרות, שהרי תמנה 'עשר, עשרים, שלושים'. ואל האבות שייך בהם האחדות, כי האב אחד והבנים הרבה. ולפיכך האותיות שהם תוספות בשם האבות, ואינם מעיקר השם, הם אותיות האחדים. ולפיכך היו"ד ראוי לאבות, שהרי היו"ד מתחבר עם האחדים - האבות. וראוי לבנים - מצד שהיו"ד עם מספר העשרות. ולפיכך כאשר רצה להעלות שרה למדריגה יותר גדולה, נתן לה אות ה"א במקום היו"ד. שאין היו"ד לגמרי מן האחדים בעבור חבור שלה אל מספר העשרות. ונתן אותה בראש יהושע. כי האבות הם האחדים, והבנים בהם ריבוי, והיו"ד בסוף האחדים ובראש הכללים שהם הריבוי. ומכל מקום אצל הבנים אות יו"ד מעלה, שהבנים כמו יהושע, שהם יחידי הדור, ובשביל כך הם קרובים אל מעלת האבות, נחשבים יחידים. לכך נתן בראשו אות יו"ד, שהיו"ד מתחברת עם אחדים גם כן, אע"ג שהיא מספר כלל. לכך היו"ד שהיתה באבות ובנקיבה בסוף, בעבור שראוי לאבות האחדים כמו שהם אחדים, והיו"ד - אע"ג שהיא מתחברת עם האחדים, מכל מקום היא מתחברת עם הכלל שהוא מספר הריבוי. לכך לא היתה באה רק בסוף בנקיבה, לפי שעיקר מעלת האבות שהם יחידים, והיו"ד אין בה יחידות גמור, לפיכך לא נתן רק בסוף בנקיבה. אבל אצל הבנים היתה בראש, ונתקיימה בזה 'אבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פינה', וזהו קטנות היו"ד שאינה כמו שאר מספרים אחדים. [ודוקא ליהושע], מפני כי הוא ראוי לה, בעבור כי פני יהושע כפני לבנה [ב"ב עה.], 'המאור הקטן' [בראשית א, טז], לכך נתנה לו היו"ד הקטנה מן שרה שהיא נקיבה, דומה גם כן לירח, שהוא כח נקיבה". ונראה בביאור דברי קודש אלו, כי האבות הם ה"בכח" של כנסת ישראל, וכל דבר שאירע לאבות הוא שורש לבנים, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" [תנחומא לך לך, ט, וראה רמב"ן בראשית יב, ו]. וכן מבואר בגבורות ה' פט"ז [עו:], ובדר"ח פ"ה מ"ד [רכה:]. והנה כח יהושע בישראל הוא הכח של קבלה, וכפי שכתב בדר"ח פ"א מ"א [יט:], וז"ל: "יהושע נחשב מקבל מיוחד אל משה... 'פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה'. וידוע כי הלבנה מקבלת הזוהר מן החמה. ולפיכך המקבל המיוחד למשה הוא יהושע, ולפיכך אמר [אבות א, א] 'ומסרה ליהושע'". ושמעתי מפי מו"ר שליט"א, שכוונת הענין היא לכח תורה שבעל פה, שיהושע הוא המורה על כח זה. והנה אף כח זה של ישראל, שורשו נמצא אצל מדריגת האבות בדמות שרה אמנו. כי "שרה היא נחשבת מקבל אל אברהם" [לשונו בח"א לב"ב נח. (ג, פג.)], וממנה הגיע לישראל כח הקבלה לבנים בדמות יהושע. דוק ותראה, שהשלב הביינים שבו נמצאת אות יו"ד [המעבר מאחדים לכללים], מקביל לחלוטין לכח תורה שבע"פ, שהוא כוחן של חכמים לכוון לדעתו של מקום. וסוף מדריגת האבות היא אכן מעלתם של הבנים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:60)

בפשטות כוונתו לשם הויה, וכפי שנתבאר למעלה בהערות 51, 55. ובדרוש לשבת תשובה [עט.] כתב: "שם המיוחד מורה על הכרתו ואמיתתו. וזה כי אות היו"ד מורה על שהוא אינו גוף. כי גדר הגוף הם הרחקים המתחלקים, כאשר ידוע. והיו"ד אין אות קטן מאות זה, ואין לו שיעור ברוחב ואורך שיתחלק. ולכך האות יו"ד מורה על בלתי גוף וגשם. לכך האות הזה הוא עשירי, שהעשירי הוא קודש לה' [ויקרא כז, לב] מן הגשם". וכוונתו להיא, שאות יו"ד לעולם מורה על המימד הרוחני, הן כשנמצאת בסוף התיבה אצל נקבה, והן כשנמצאת בראש התיבה אצל זכר, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:61)

ואם תאמר, כיצד משוה "יפקוד" ל"תפקדי", הרי הראשון הוא לשון נסתר לזכר, ואילו השני הוא לשון נוכח לנקבה. והיה לו להשוות לשון נסתר של זכר ["יפקוד"] ללשון נסתר של נקבה ["(היא) תפקוד"], או לחלופין להשוות לשון נוכח של זכר ["(אתה) תפקוד"] ללשון נוכח של נקבה ["תפקדי"], ובהשוואה מעין זו לא היה מתגלה הבדל אודות מיקומו של האות יו"ד. ומאי האי שתפס השוואה שלא על בסיס שוה, ומתוך כך מתגלה השוני לגבי מיקומה של אות יו"ד. אמנם לא קשה מידי, כי ההבדל בין זכר לנקבה גופא גונז בתוכו שהזכר יהיה נסתר והנקבה תהיה נוכחת. כי כבר נתבאר כאן שלזכר יש מדרגה עליונה [ראה הערה 52], והרי כל עליון הוא נסתר ["יושב בסתר עליון" (תהלים צא, א), וכמבואר למעלה פט"ו הערה 38, ופ"ל הערה 10], ולכך ההשוואה בין זכר לנקבה גופא מחייבת שלשונו של הזכר תהיה נסתר, ולשונה של הנקבה תהיה נוכחת. וכן נתבאר למעלה בסמוך, שמדרגת הזכר היא נסתרת, ואילו מדרגת הנקבה היא גלויה [ראה הערה 54], ולכך ברי הוא שחילוק זה מחייב להשוות לשון נסתר של זכר ללשון נוכחת של נקבה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:62)

כפי ביאר בח"א ליבמות סד. [א, קמג.], את מאמרם שם ששרה איילונית היתה, וז"ל: "ועוד יש לך לדעת, כי האיש הוא הזכר הוא התחלה. והנקיבה אינה התחלה, רק היא בסוף, ואינה רק השלמת הזכר, והשלמת [הדבר] הוא בסוף. ומפני כי שרה שהיא התחלה לגמרי, כאשר היא התחלה לאמהות, ולכך היה לה משפט התחלה. והזכר הוא התחלה, לכך היה על שרה משפט הזכר, ולא משפט הנקיבה. לכך אמרו כי שרה איילונית היתה, כי 'איל' הוא זכר שאינו מוליד [כתובות יא.], כאשר היה לשרה ענין הזכר... וכל זה מפני שהיא היתה התחלה, וההתחלה מתיחס אל הצורה, הפך החומר שהוא מתיחס אל הסוף. ומפני כך היתה שרה איילונית, שיש לה יחוס אל הצורה. והבן הדברים האלו מאוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:63)

כפי שהוזכר עד כה פעמים הרבה [למעלה פי"א הערה 21, פט"ז הערה 101, פ"ל הערה 53, פל"ו הערה 28, ופמ"ה הערה 30]. ולמעלה פט"ז [ד"ה שעה ששית] כתב: "דבר זה מדרגה נוספת מה שיש לאדם זיווג, והוא השלמתו, עד שהוא אדם לגמרי. שכך אמרו [יבמות סג.] כל ישראל שאין לו אשה אינו אדם... כי אין האדם ישראלי נחשב אדם שלם בלא אשה". ובגו"א בראשית פל"ו אות ג כתב: "כי האיש הנושא אשה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם, כי זכר בלא נקיבה פלג גופא מיקרי, ועתה גוף שלם בריה חדשה". ובזוה"ק ח"ג פג: אמרו "בר נש בלא אתתא - פלג גופא". ובח"א לסנהדרין יד. [ג, קלו.] כתב: "כי הנושא אשה אמרו [יבמות סג.] 'כל מי ששרוי בלא אשה אינו אדם', שנאמר [בראשית ה, ב] 'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם', והרי כאילו היה אדם אחר כאשר נשא אשה". וכ"ה בח"א ליבמות סג: [א, קלט.]. וכן הביא בגו"א בראשית פ"א אות נב [ד"ה ומפני]. וראה נצח ישראל פ"ג הערה 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:64)

כפי שביאר בגו"א בראשית פל"ה אות יב [ד"ה אמנם] שבנימין הוא ההשלמה לכל השבטים, כי הוא סוף השבטים, ולכך נולדו עמו שתי תאומות [רש"י בראשית לה, יז]. וראה למעלה פי"ז הערה 12, ופ"ל הערה 55, שמחמת שהאדם הוא שלימות הבריאה, לכך הוא נברא לבסוף מע"ב. ובנתיב השלום פ"א [א, רטו:] הביא את המדרש [במד"ר יא, ז] "גדול השלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום", וכתב לבאר: "כי השלום הוא עצם השלימות... והשלימות היא באחרונה, כאשר יושלם הדבר". וכן כתב בדר"ח פ"א מי"ח [נז.], ושם ספ"ב [קח.]. ושם פ"ד מי"ח [קצז.] ביאר שהשלימות תהיה בעוה"ב, ולא בעוה"ז, כי העוה"ב הוא הסוף, ושם שייכת שלימות. ובח"א לשבת נה. [א, לא:] ביאר שאות תי"ו מורהעל השלימות, כי היא האות האחרונה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:65)

יש להעיר, כי כאן ביאר שהצורה היא בהתחלה, והחומר המשלים הוא בסוף. אמנם למעלה פי"ב [ד"ה ולכך תמצא] כתב: "כי הצורה הוא המשלים, ראוי שיהיה באחרונה". ועל פי זה ביאר שם שהאדם נברא לבסוף. ובגבורות ה' פנ"ו [רמט.] כתב: "החומר אינו רק התחלה, כי הצורה היא שלימות הנמצא... כי החומר נקרא התחלה, והצורה נקרא תכלית ושלימות". וכיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו כאן שהזכר הוא ההתחלה, והנקבה היא הסוף. ובהערה 61 הובאו דבריו מח"א ליבמות סד. [א, קמג.] שכתב שם: "ההתחלה מתיחס אל הצורה, הפך החומר שהוא מתיחס אל הסוף". וראה למעלה פ"ד הערה 38, שגם שם נתבאר שהצורה היא השלמת החומר, ולא כפי שכתב כאן שהחומר היא השלמת הצורה. וצ"ע. ובע"כ מוכח מכך שדוקא אצל איש ואשה מתהפכים היוצרות; האשה החומרית היא ההשלמה לאיש בעל הצורה. והרי פעולת ההולדה גופא מתאפיינת בכך; האיש [הצורה] מזריע דבר שחסר צורה, ואילו האשה [החומר] היא הנותנת הצורה, ומוציאה לעולם ולד מתוקן. ודו"ק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 49:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/49:66)

בפרקים הבאים [נ-נו].