## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 7

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:1)

בפרק הקודם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:2)

"האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו... שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזירות" [ברכות לג:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:3)

זהו המשך דברי הרמב"ם, "שהם" - המצות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:4)

מד, א, ושם אין הסיום "שנאמר 'כל אמרת אלוק צרופה'", כפי המובא כאן בהמשך. אולם סיום זה נמצא בויק"ר יג, ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:5)

לשון הרמב"ם שם [מו"נ ח"ג פכ"ו]: "כל המצות... יש להם סבה... אלא שאני מצאתי דבר לחכמים ז"ל בבראשית רבה יראה ממנו בתחלת מחשבה שקצת המצות אין להם עלה אלא המצוה בהן לבד, ולא כיון בהן תכלית אחרת ולא תועלת נמצאת, והוא אמרם שם 'וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי שהוא שוחט מן העורף, הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן הבריות, שנאמר אמרת ה' צרופה וגו". ועם היות המאמר הזה נפלא מאוד, שלא ימצא לו דומה בדבריהם, פרשתי אני בו פירוש, תשמעהו עתה, עד שלא נצא מסדר דבריהם כלום, ולא נפרד מהשורש המוסכם עליו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:6)

מלשון משל ודוגמה, וכפי שנקט הרמב"ם בלשונו, ויובא בהערה 8.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:7)

כמבואר בחינוך סוף מצוה תטז, ובעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח"ג פכ"א. וראה להלן פי"ז שהביא המדרש [שמו"ר ל, ט] שהמצות שנתן הקב"ה לאומות העולם נחשבות למצות "גלומות", ואילו המצות שניתנו לישראל הן מצות עם פרטים. וראה גו"א במדבר פט"ו סוף אות כו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:8)

לשון הרמב"ם שם: "כל המצות בוקש בהם תכלית מועילה במציאות... שכלל המצוה יש לה סבה בהכרח, ומפני תועלת אחת צוה בה. אבל חלקיה הם אשר נאמר בהם שהם למצוה לבד. והמשל בו, שהריגת בעלי חיים לצורך המזון הטוב מבוארת התועלת... אמנם היותו בשחיטה לא בנחירה, ובפסיקת הוושט והגרגרת במקום מיוחד, אלו וכיוצא בהן לצרף בהם את הבריות. וכן יתבאר לך ממשלם שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף... וכל מי שמטריד עצמו לתת סבה לדבר מאלו החלקים, הוא בעיני משתגע שגעון ארוך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:9)

ופירש רש"י שם "צדיקים - הגונים ומקובלים", וראה גו"א שם אות ד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:10)

וצרף לכאן דבריו בתחילת דרוש על התורה [נ.], שכתב: "שם 'תורה' הונח על המצות שנתן השם יתברך על ידי משה. ולא נקראו בשם 'מצות', אף שהיה שם זה ראוי יותר, באשר הם מצות מאתו יתברך, מפני כי לשון 'מצוה' שייך בציווי הבא ממי שלא יבקש שידע המצטוה ענין הציווי ומהותו, רק כל תכליתו לשתהא ציוויו נעשית. והשם יתברך רחקו מחשבותיו מזה בתתו המצות לישראל, וחפץ שידעו ויבינו כל ענין המצוה. ולכך נקראו 'תורה' לשון הוראה, שמורה דברים השכליים שבהם והחכמה. ובאולי תאמר אם כן היה ראוי לקרותם 'חכמה', שאין לך חכמה יותר מזה. והכתוב העיד [דברים ד, ה-ו] 'ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו". אין הכוונה בתורה שנתן השם יתברך החכמה לבדה. רק שהיא מורה לאדם המעשה אשר יעשה, מה שאין בזולת מהחכמות, שאין כוונת תכליתם על המעשה, רק עצם החכמה בלבד. אבל התורה צריכה לשניהם; להבין החכמה שבמצותיה, ולעשותם על פי הידיעה ההיא. לכן יפול בזה לשון 'תורה', הכולל שניהם; להורות להם הידיעה בם, ואת המעשה אשר יעשה, כי אם אין מעשים אין תורה". הרי שאף היה מקום לכנות את כל תורת משה בשם "חכמה", וזאת מפאת החכמה הגנוזה בכל פרט ופרט שבדבריה. [ורק לא נעשה כן בכדי להורות שחכמה זו צריכה להתרגם למעשה, אך מעולם לא הופקע שם "חכמה" מהתורה.]


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:11)

לשון הרמב"ן שם: "אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב, כפי דעתי ענין אחר להם. שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה... וזהו 'לצרוף בהן', שיהיו ככסף צרוף. כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג... אם כן כולם לתועלתנו בלבד. וזה כמו שאמר אליהוא [איוב לה, ו] 'אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו', ואמר [שם שם ז] 'או מה מידך יקח'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:12)

זהו המשך דברי הרמב"ן. ודבריו יובאו כאן עד סוף הדיבור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:13)

לשון הרמב"ן שם: "הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה, ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטורת כנראה מפשוטיהם". ובשבת כב: אמרו אודות המנורה "וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:14)

לשון הרמב"ן שם: "ואפילו הזכר לנפלאותיו שעשה, שצוה לעשות לזכר יציאת מצרים ומעשה בראשית, אין התועלת לו רק שנדע אנחנו האמת, ונזכה בו עד שנהיה ראוים להיות מגין עלינו, כי דבורינו וזכרנו בנפלאותיו - מאפס ותוהו נחשבו לו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:15)

לשון הרמב"ן שם: "והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף, לומר שכולם לנו ולא להקב"ה, לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור, אלא לנו הם, להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:16)

מדרש זה לא הובא ברמב"ן שלפנינו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:17)

לשון המדרש שם: "כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמות ולויתן, ואין שם שחיטה. תדע לך, לויתן בריה משונה הוא, והמלאכים יגורו ממנו... ואם הם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל, כתבן הוא חושבן... והיכן הן נשחטין... והצדיקים הולכים ונוטלין מנות מנות, מכאן שחיטה [בתמיה, והרי אין כאן שחיטה כשרה], אלא בשביל לבדוק ולצרוף את ישראל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:18)

לשונו לעיל ר"פ ו: "ויותר מזה הם מתמיהים; כי אילו היו המצות כלם תכונות טובות בנפש האדם, כמו מצות צדקה [דברים טו, ח], ומצות 'לא תשנא אחיך בלבבך' [ויקרא יט, יז], ו'לא תעמודועל דם רעך' [שם שם טז], וכיוצא בהן מן המדות הטובות, שהן תכונות טובות בנפש העושה, אפשר לומר דמכל מקום יקנה האדם על ידיהן תכונות טובות, ומתרחק מן הרע. ונאמר כי השם יתברך נותן שכר טוב למי שנמצא בו הטוב, ומשלם רע לעושה הרע. אבל מצות שעטנז [ויקרא יט, יט], וכלאי זרעים [שם], ומצות שחיטה מן הצואר ולא מן העורף, ובמקדש מליקה מן העורף ולא מן הצואר [חולין יט:], אם מן העורף הוא מעשה רע, למה נאסר השחיטה מן הצואר במקדש [שם]. ואם מן הצואר הוא טוב, אם כן למה במקדש נמצא הפכו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:19)

כפי שכתב לעיל ר"פ ד: "כי המצות הם צירוף האדם מן הגשמי". ועוד אודות שהתורה והמצוות מזככות את האדם - ראה נתיב יראת השם פ"ד [ב, לב:]. ולהלן ס"פ ח: "שכל המצות... מזככים ומצרפים את נפשו, עד שהיא צרופה וזכה". וכן חזר וכתב שם ס"פ יד. וראה לעיל פ"ב הערה 30, ושם פ"ה הערה 56. ובס"פ ב כתב: "שאין הצירוף רק בדבר שאינו טבעי, שהצירוף הוא הוצאה מן הטבע, וזהו הצירוף כמו שיתבאר". ובח"א לחולין ז. [ד, צב:] כתב לבאר על פי זה את הדמיון שבין מצוה למצה, וז"ל: "מצוות אלקיות מזככים הנפש, וכדכתיב [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור', כי המצוה מזכך הנפש, עד שהנפש זכה ושלימה כמו נר... כי המצה נבדלת מן השאור עד שהיא נקיה לגמרי מן השאור, כמו שנקי האדם על ידי המצוה מן הגוף שבו היצר הרע שהוא השאור... ואני אומר, וכך מוכיחים דברי חכמה, כי 'מצות' ו'מצוה' בשביל כך קרובים בשם. כי המצוה היא כמו מצה, כי כאשר עושה המצוה מזדכך נפשו מן פסולת החמרי, כמו שמזוכך המצה מן הפסולת של שאור, שהוא מתיחס אל החטא. ולכך אמרו [מכילתא שמות יב, יז] 'אם מצוה בא לידך אל תחמיצנה'. מדאמרו לשון 'אל תחמיצנה' אצל המצוה, שמע מינה דמצוה גם כן לשון מצה... וג"כ דרשו [שם] 'ושמרתם את המצות' [שמות יב, יז], אל תקרי 'ושמרתם את המצות', אלא 'את המצוות', שאם בא לידך מצוה אל תחמיצנה. הרי כי הכל ענין אחד". וראה ציון 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:20)

לשונו לעיל פ"ד [ד"ה דע כאשר]: "דע כאשר רצה השם יתברך לזכות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצות האלקיותו אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצות; החלק האחד - שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו. כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו, הרי יש לו שנוי מה שהוא ראוי למציאות האדם, ויבא הפסד למציאותו. ואלו הם מצות לא תעשה, שכל אלו המצות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו; כבעילת איסור, וגזל גניבה, וכיוצא בהם מן המצות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצות, מכל מקום נדע בהם שכל מצות לא תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב, והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואבוד אליו". וראה שם הערות 20, 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:21)

כמו שנאמר בסמוך ליצירת אדם [בראשית ב, טז-יז] "ויצו ה' אלקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". ודרשו [סנהדרין נו:] את כל חלקי הפסוק שבאים להורות שאדה"ר נצטוה על שבע מצות; דינין, ברכת השם, ע"ז, שפ"ד, ג"ע, גזל, ואבר מן החי. ומה שהדגיש שנתן לאדה"ר "מיד ז' מצות", כי מידיות זו מורה שאיירי במצוות השומרות על הסדר, ולכך הן ניתנו מיד, כי אי אפשר להשאר ללא סדר. וכפי שכתב בנצח ישראל פי"א [ד"ה ועתה יש]: "סדר שבטל מקצתו בטל כולו, כי לא שייך חצי סדר". ושם בפכ"ח [ד"ה והיכא יתיב] כתב: "אין העולם חסר מלכות". ובגבורות ה' פי"ח [פב.] כתב: "כי אין הנהגת העולם חסר מלכות". וכבר נתבאר לעיל [פ"ד הערה 29] שהמלך שומר הסדר, ולכך לא יתכן שהעולם יהיה חסר מלכות. ובדר"ח פ"ה מ"א [ריז:] כתב: "האדם אי אפשר לו בלא מצות, ואם אין לו המצות האדם בטל. ומצינו בתחילה כאשר נברא האדם נצטווה בשבע מצות. שתראה מזה כי שבע מצות שבן נח מוזהר עליהם, המה שייכים לבריאה, כי בו ביום נצטוה על ז' מצות... שענין המצות האלו שייכים לבריאתו, כי המצות הם תקון האדם, שבזה נעשה אדם, ולכך תיכף נצטוה האדם". והם הם הדברים. וראה עוד בגבורות ה' פס"ו [שו:], שגם שם הזכיר ש"מיד כשנברא האדם נתן לו שבע מצות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:22)

סנהדרין סוף נח: "ז' מצות - כי קא חשיב שב ואל תעשה, קום עשה לא קא חשיב. והא דינין קום ועשה הוא, וקא חשיב. קום עשה ושב ואל תעשה". ופירש רש"י שם: "קום עשה משפט ושב ואל תעשה עול". וראה תוספות סנהדרין נט: [ד"ה והא].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:23)

וז"ל שם בגבורות ה' [שו:]: "ואלו שבע מצות נראה שבחר באלו, כי חפץ השם יתברך שיהיה אדם טוב... ובפרק קמא דקדושין [מ.] אמרינן 'וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב, אלא טוב לשמים וטוב לבריות הוא צדיק טוב, טוב לשמים ואינו טוב לבריות - צדיק שאינו טוב'. ולכך נתן שלש מצוות שהם בינו ובין בוראו, שלא יהיה רע לשמים, והם; גלוי עריות, ברכת השם, ע"ז. וג' מצות בינו ובין האדם, והם; גזל - שלא יגזול אחר, ודינין, ושפיכת דמים, שלא יהיה רע לבריות. והשביעי אבר מן החי, הוא התחלה וסבה שלא יבא לידי אלו עבירות. וזה שהוא נגד יצר הרע, נתן לו מצוה הזאת שלא יחמוד לאכילה ויחתוך בהמה קודם שתצא נפשה בשביל יצרו, וכדי לכוף ליצרו נתן לו מצוה זאת... ולפיכך מצוה זאת אבר מן החי שלא ילך אחר יצרו, שאם ילך אחר יצרו, לבסוף יאמר לו יצרו עשה כך ולבסוף עשה כך, עד שיעברו על העבירות". ועיי"ש שמאריך לבאר זאת בעוד כמה טעמים. וכן הזכיר ענין זה להלן פי"ט [ד"ה ומעתה נשוב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:24)

בא לבאר את הצורך במספר שבע מצות לא תעשה דוקא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:25)

פירוש - האדם יש לו סדר בעצם, ועליו הוא נברא, וכמבואר לעיל פרק ד. וראה הערה 20.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:26)

ועוד אודות ששה הקצוות - ראה לעיל בהקדמה הערה 94.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:27)

פירוש - ישנם ששה אופנים לנטיה ויציאה מהיחוד והסדר, ויש אופן אחד נוסף, שהוא הבטול וההפסד הגמור ליחוד ולסדר [ולא רק הנטיה והיציאה מהיחוד]. ונראה להטעים זאת. שהנה כבר קבע הרבה פעמים שישנם ששה צדדים, והנקודה השביעית היא כנגד ההיכל הקודש והאמצע. וכגון, בגבורות ה' פס"ט [שיח.] כתב: "כי הדבר שהוא שלם בלי חסרון הוא דבר שיש לו ששה קצוות, וביניהם האמצעי, שהוא נקרא 'היכל הקודש' [ספר היצירה פ"ד] מכוון באמצע". וכן כתב בדר"ח פ"ה מט"ו [סוף רנה:], וז"ל: "וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש להם רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם, ואילו האמצעי אין לו רוחק כלל, שהרי לא שייך רוחק באמצעי, ולפיכך הוא מתייחס אל הבלתי גשמי, ולכך קראו [ספר היצירה פ"ד] האמצעי 'היכל הקודש', אשר הוא בתוך שש קצוות, לפי שהוא נבדל מן הגשם, וזהו קדושתו". וראה להלן פ"מ [להלן ד"ה אמנם], ושם בפ"ע [ד"ה בפרק קמא]. והרי "ידיעת ההפכים אחת" [לעיל בהקדמה הערה 108]. ולכך, כשם שהשביעי השלם מורה על מהות ומרכז הדבר, כך השביעי החסר מורה על בטול והפסד הדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:28)

כמבואר בהערה הקודמת. ועוד אודות שהרוחקים מתייחסים לגשם, ראה להלן פ"מ [ד"ה אמנם מה], שכתב: "העוה"ז הוא גשמי, וכבר ידוע כי הגשם יש לו חלופי צדדים ששה, ועל ידה הגשם שלם... כי אין גשם שלם רק כאשר יש לו ששה צדדין, והצדדים האלו שייכם לגשם, כי הגשם הוא בעל רוחק, שזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק... כי הצדדים הששה יש להם רוחק, והרוחק הוא גדר הגשם". ובדר"ח פ"ה מט"ו [סוף רנה:] כתב: "וידוע הששה קצוות הם מתייחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש להם רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם". וכן בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יט] כתב: "מפני כי הצדדים... יש להם רוחק, וכל רוחק הוא גדר הגשם אשר יש לו רחקים". וכן כתב בח"א לנדרים לט. [ב, יד.]: "כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם - התפשטות הרחקים". ובגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה אמנם] כתב: "הגשם יש לו רחקים", וראה שם הערה 93. וכ"ה בח"א לנידה ל: [ד, קנח:], גבורות ה' פמ"ו [קעה:], נצח ישראל פ"כ [ד"ה ופירוש סוד, ושם הערה 19], דרשת שבת תשובה [עט.], נתיב הענוה פ"ז [ב, יז.], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:29)

אמנם הרמב"ן שם [דברים יז, יא] למד שהימין ושמאל נאמרו כמשל, וכלשונו: "אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:30)

ולא רק על ימין ושמאל, אלא אף המעלה ומטה, ולפנים ולאחור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:31)

כי חטא ע"ז נובע מהנפש, וחטא ג"ע נובע מהגוף [ראה הערה הבאה], והנפש והגוף הם הפכים זה לזה [לעיל פ"א הערה 79].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:32)

כוונתו מתבארת על פי דבריו בגבורות ה' פס"ו [שז.], שכתב: "כי האדם חלקיו הוא הגוף והנפש, הם חלקי האדם. והאדם בכללו הוא כולל חלקיו, כאשר מקבל על ידי החלקים צורת האדם. וזה דבר ג'. כמו הבית, שחלקיו הם העצים והאבנים, ואחר כך נעשה ממנו הבית המורכב משניהם, והוא ענין זולת חלקיו... וכנגד שלא יהיה חוטא בנפשו לשמים נתן לו ע"ז, כי כל החטאים א"א שיחטא בנפשו בלבד חוץ מע"ז, דכתיב [יחזקאל יד, ד] 'למען תפוש את ישראל בלבם', וזהו בע"ז.. וא"כ החטא הזה בלבד הוא לנפש. וג"ע הוא לבשר, מחמת יצרו שבגוף מתאווה לעריות. ודבר זה מבואר בכמה מקומות שחטא עריות הוא לגוף... ברכת השם הוא לאדם במה שהוא אדם מחובר מגוף ונפש, כי ברכת השם הוא חוטא בלשון שמברך השם, וגדר האדם שהוא חי מדבר. והנה הדבור הוא צורת האדם... ולפיכך ברכת השם חטא האדם בכללו, כמו שחטא עבודה זרה הוא בנפשו, ועריות בגופו... שהדבור הוא כולל האדם. ועוד תדע והוא העיקר כי לכך חטא ברכת השם הוא בכלל האדם, כי בעל החטא הזה הוא כופר בעיקר שמברך השם, וכיון שאין עיקר, אין לו מציאות כלל. והרי הוא חוטא בכלל האדם, שמציאותו בטילה לגמרי. וכמו שכאשר הוא חוטא בגילוי עריות הוא חוטא בגופו, ובע"ז החטא דבק בנפשו, מברך השם חוטא בעיקר שהוא הכל, לכן הוא דבק באדם בכללו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:33)

ואודות יסודו החוזר ונשנה שמצות לא תעשה מעמידות את האדם על מקומו הנכון, ראה בדרוש על התורה [טז.] שכתב: "כדי להשלים מקומו של אדם, באשר נשמתו מן העליונים ובאה אל התחתונים... נתן השם יתברך שס"ה מצות לא תעשה, שהם נחשבים מקום לנשמה, לבלתי תעבור את מקומה. כי מצות לא תעשה הם שלא יעבור אותם ולא לצאת מהם. הנה הם מקום לה כאשר לא יעבור עליהם האדם, ויהיה לנשמה מקום קבוע בהם". וענין זה יבואר יותר בהמשך [ד"ה ובמקום אחר]. וראה לעיל פ"ד הערה 31. ובדר"ח פ"ה מ"ח [רמא.] כתב: "כי השם יתברך הגביל את העולם על ידי מצות שלא יצא העולם מן הסדר, רק יעמוד על עמדו כאשר ראוי. וכבר בארנו בספר גבורות ה' שזה הטעם לשבע מצות שנתן השם יתברך לאדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:34)

והבחירה בישראל מורה על מעלתם האלקית, וכמבואר לעיל פ"א הערה 67.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:35)

כי דוקא המרומם יותר זקוק לשמירה יותר, כי עלול להפסד יותר. וכמו שכתב למעלה בהקדמה [ד"ה וכאשר ראה]: "לפי מעלת הדבר צריך שיהיה נזהר שלא יכשל בו". ובנצח ישראל פ"ה [סד"ה ועוד יש] כתב: "הנפש בקלות מקבל קלקול, כי החשוב אינו יכול לסבול [שום קלקול], ודבר מועט מפסידו. ודבר זה רמזו חכמים במקום אחר כי החשוב הוא קודם לקבל הפסד". ושם בפרק לט [ד"ה עוד שם] כתב: "אשר אין כל כך שלם הבריאה, כמו בעלי חיים, יותר רחוקים מן ההפסד". דוגמה לדבר; איסור יין נסך, שנאסר בנגיעתו של גוי [שבת יז:]. וביאר הדבר בדרוש על המצות [נז.] בזה"ל: "כי היין אינו כמו שאר משקין שהם לגוף בלבד, אבל היין מפקח השכל... ומפני שהוא רוחני בלתי גשמי... לכן תיכף בנגיעת העכו"ם היין נאסר... ובעכו"ם דבק בכח שלו, הוא ע"ז, ואף בלא כונתו לנסך נמשך היין אל דבר רוחני, הוא אלהים אחרים... ודוקא היין, משום שהיין מוכן אל אלהות ביותר". הרי שדוקא מחמת שהיין הוא משקה רוחני, לכך קלקלתו מצויה בנגיעת עכו"ם. משא"כ פת ושמן, שאינם רוחניים כיין [וכמבואר שם בדרשה], לכך אין הם מתקלקים בנגיעת העכו"ם. דוגמא נוספת: דבריו בנתיב האמת פ"א [א, קצו.] לגבי שריפת קדשים, וז"ל: "קודש שנטמא הוא בשריפה, וחולין שנטמאו אינן בשריפה. וזה, כי כאשר הדבר הוא קודש ונטמא הוא מקולקל יותר ויותר, לפי שאין ראוי שיהיה בקודש דבר קלקול". וכן כתב בח"א לנדה ל: [ד, סוף קנט:]. וראה גו"א בראשית פל"ח סוף אות יט שרמז לזה. וצרף לכאן את אמרת הרמב"ן הידועה [אגרת ז, כתבי הרמב"ן, כרך א, עמוד שסח]: "כללו של דבר, כל המקודש מחבירו - חרב יותר מחבירו. ירושלים יותר חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:36)

לשונו לעיל פ"א [ד"ה ומפני כי]: "ולכך ראוי לישראל התורה... ולכך האומה הישראלי, אשר בחר ה' יתברך לחלקו, הם הם נתיחדו בפעולות האלקיות, שהם מצות התורה, לפי מדריגת נפשם האלקית, במה שהיו מוכנים לנבואה ורוח הקדש ולהיות השכינה ביניהם. ועכו"ם לפי מעלתם נתן להם ז' מצות, שהם שבע מצות בני נח [סנהדרין נו:]". וראה שם הערה 69.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:37)

פירוש - כל עוד הנפש מחוברת לגוף יש לה נטיה אל הטבע, למרות שלכשעצמה אינה שייכת לטבע. וכלשונו בגו"א בראשית פ"ו סוף אות יא: "לעולם אין החטא בא לאדם כי אם על ידי הגוף, אף כי נפש רשע רע - היינו כשהוא בגוף גם כן". וראה לעיל פ"ד הערה 79.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:38)

ואודות שהנפש מלמעלה אך עומדת בגוף שלמטה - ראה לעיל פ"ג ד"ה וביאור ענין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:39)

כמבואר לעיל פ"ד הערה 17, ולהלן פ"ח [ד"ה והפירוש הוא].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:40)

וכמבואר לעיל הערה 19. וכן מבואר לעיל פ"ב הערות 55, 56, ופ"ה 44, 56.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:41)

כי כאשר הנפש מתרוממת מהגוף אזי היא דבקה בהשם יתברך, שהרי הגוף הוא מסך המבדיל בין האדם לבין הקב"ה [כמבואר לעיל פ"ג הערה 62, ופ"ד הערה 4], ובהסרת המסך חוזרת הנפש להיות דבקה במקורה העליון. (41א) ואודות שהטבע היא חמרית, ראה לעיל פ"א הערה 52, ופ"ב הערות 11, 26.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:42)

דוגמה לדבר; בנצח ישראל ר"פ כט כתב: "כי האמונה הוא דבר גדול מאוד... ודבר זה מורה כי הוא דבק בו יתברך לגמרי... שהשם יתברך נוצר ושומר אותו, כי ראוי הוא לשמירה, אשר הוא עם השם יתברך ולא נבדל מאתו יתברך, כמו שהוא האמונה". וראה נצח ישראל פ"י הערה 128. ופסוק מפורש הוא, שנאמר "שומר ה' את כל אוהביו וגו'" [תהלים קמה, כ]. והרי אהבה היא חבור ודביקות בעצם [כמבואר לעיל בהקדמה הערה 48, ופ"ו הערה 29], ולכך נאמר בפסוק זה שה' שומר את אלו הדבקים בו. וזהו שנאמר אף כאן "מגן הוא לכל החוסים בו". וכן חזר ובאר להלן ס"פ יג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:43)

בא להמשיל את הנפש שבגוף לגרעין שבאדמה; כשם שהגרעין יוצא מהכח אל הפעל על ידי שמוציא לעולם אילן ופירות וכיו"ב, כך הנפש שבגוף האדם יוצאת מהכח אל הפעל על ידי מצות ומעשים טובים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:44)

מה שמדגיש "אשר נזרע באדמה", יוסבר על פי דבריו בגו"א בראשית פ"ב אות יט [ד"ה שם תהא], שכתב שם: "כי ענין הקבורה - הטמנה לדבר שיהיה בעתיד, ומפני שהאדם הוא בכח להיות חי לעתיד, יש לו קבורה בעפר. כי הקבורה, שהוא הטמנה, מורה שהוא בכח לדבר העתיד כשיחיו המתים. כי הדבר הנגלה הוא בפעל, והדבר הנטמן הוא בכח". וכן מבואר בנצח ישראל פל"ד [ד"ה אמנם קצת], שהדבר הטמון באדמה הוא בכח, וממתין ומצפה לשעת הוצאתו אל הפעל. וראה שם הערה 89. והוא הדין והיא המדה לגרעין "אשר נזרע באדמה". וראה לעיל פ"ב הערה 54.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:45)

ויחס זה שבין הנפש לגוף נמשל לבת מלך הנשואה לעירוני [ויק"ר ד, ב, והובא לעיל ס"פ ג].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:46)

אודות שהנפש נחשבת כנזרעת בגוף [ומשום כך נקרא בשם 'אדם'], ראה דבריו בנתיב התורה פט"ו [א, סג.] שכתב: "כי האדם הוא בכח, והוא נברא שיצא אל הפעל על ידי תורה ומצות. ולכך נקרא בשם 'אדם' על שם אדמה, כי האדמה היא בכח, ויצאה אל הפעל... שהאדם שיש בו השכל נקרא 'אדם' על שם אדמה. וזהו כי דומה אל האדמה שנזרע בו החטה, שהוא זרע נקי, והאדמה מוציאה זרע אל הפעל עד שהיא בפעל. וכך נזרע בגוף האדם, שהוא נברא מן האדמה, הנשמה שהיא זכה ונקיה בלא פסולת. וצריך האדם להוציא אל הפעל הדבר אשר נזרע בו, ולכך נקרא 'אדם'. והתורה והמעשים הם פרי, כמו שאמר הכתוב [ישעיה ג, י] 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', ואשר אינו מוציא הנשמה אל הפעל בתורה ובמצות נקרא 'בור' [אבות פ"ב מ"ה], שהוא כמו שדה בור". וראה לעיל פ"ג הערות 18, 19, 28.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:47)

אודות שדבר שהוא בפועל הוא בשלימות מעלתו, וכן הדבר השלם הוא נמצא בפעל, ראה דבריו בנצח ישראל ר"פ מג, שכתב: "כל דבר שהוא בשלימות הוא בפעל, ואינו בכח עוד. כי כאשר הדבר הוא עדיין בכח, הוא חסר שלימות. ולפיכך כאשר יהיה העולם העולם בשלימות... זה נקרא שהעולם הוא בפעל". וכן כתב שם פנ"ב הערה 46, ושם פנ"ז הערה 7, ובגבורות ה' פמ"ה [קעא:]. ובח"א לגיטין נז. [ב, קיד.] כתב: "הדבר שהוא בפועל הוא בשלימות מעלתו... כי הדבר שהוא בפועל הוא מושלם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:48)

כי כל דבר ראוי לשוב אל התחלתו, וכפי שכתב בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ומפני כך]: "כי הוא יתברך התחלת הכל... כי הכל ראוי לשוב אל דבר שהוא התחלה לו", וראה שם הערה 110. ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ז:] כתב: "כל דבר הוא חוזר אל היסוד שלו". ובגו"א בראשית פכ"א אות כג כתב: "כל דבר הולך אחר עיקרו ויסודו". וראה להלן פ"ט [ד"ה ודבר זה] אודות הנפש השבה אל הקב"ה, כי ממנו יתברך היא באה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:49)

בין הוצאת הגרעין לפעל [האילן], לבין הוצאת הנפש לפעל [מצות].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:50)

פירוש - עיקרו של אדם הוא נפשו, ולכך כל הוצאה לפועל בהכרח שתעשה דרך נפשו, ולא דרך טבעו. וראה לעיל פ"א הערה 18 אודות שעיקרו של אדם הוא נפשו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:51)

לשונו לעיל פ"ד [ד"ה ונתן להם]: "תואר האדם ואבריו, שכולו אלקי", וראה שם הערה 59. והלא דברים קל וחומר; אם אבריו של אדם מורים על מעלתו האלקית, על אחת כמה וכמה שנפשו של אדם תורה כך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:52)

לשונו לעיל ס"פ ג: "ודבר זה מחייב תורה מן השמים למי שיודע ענין הנפש ומדריגתה, שהיא מן השמים, והיא עצם בלתי מושלם, ולכך השלמתה על ידי התורה ומצות, כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך. כי נתן לה המעלה היותר על כל, היא התורה להשלים חסרונה, בעבור שהנפש משתוקקת תמיד אל ההשלמה, מפני שעומדת בתחתונים, והיא מן השמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:53)

כן כתב במקומות מספר. ולדוגמה, בדר"ח פ"ג מי"ז [קנו:] כתב בביאור המשנה שם "כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין", וז"ל: "יש לשאול למה דומה לאילן שענפיו מרובין משרשיו, ומה ענין המשל אל הנמשל. יש לך לדעת, כי האדם אשר הוא בעל אדמה, ועם כל זה הוא בעל שכל, ומכל מקום שם ה'אדם' הוא בא על שם אדמה. שתראה מזה כי שורש האדם הוא הגוף, והוא עיקר שלו. והשכל שבאדם הוא מוסיף והולך ומתפשט תמיד, עד שהשכל הוא מתפשט למעלה מן השמים. והנה בזה הוא דומה האדם אל האילן שעומד בארץ, וענפיו מוסיפים והולכים ומתפשטים למעלה... וזה שאמר כאן 'כל שמעשיו מרובין מחכמתו וכו". כי המעשים מתיחסים לגוף האדם, אשר הוא נחשב עיקר. כי לא שייך מעשה המצות בשכל, רק המצות הם שייכים לגוף האדם. כי אכילת מצה, הרי המצה הוא דבר גוף. וכן לולב, וכן כל המצות הכל הם בגוף [ראה לעיל פ"ב הערה 23]... ולכך אמר שאם מעשיו מועטין וחכמתו מרובה, דומה לאילן ששורשו מועט וענפיו מרובין. וכן כאשר האדם מצד המעשים אשר שייכים לאדם במה שהוא בעל גוף, אשר הגוף הוא שורש האדם ועיקר שלו, אם המעשים הם מועטים וחכמתו מרובה, דומה לאילן ששורשו מועט וענפיו מרובים, והרוח בא ועוקרתו. וכאשר מעשיו מרובין נחשב לאילן ששרשיו מרובין. כי שורש האדם הוא הגוף, והשכל הם הענפים, וכאשר המצות שהם מעשה הגוף הם הרבה, הרי הוא דומה לאילן שיש לו שרשים הרבה מאד, וענפיו הם מעט, שאפילו הרוחות באות אינם מזיזים אותו ממקומו, מפני ששרשיו מרובים והיסוד והשורש הוא חזק. לכך כאשר האדם מעשיו מרובים, והמעשים מתיחסים אל הגוף מן האדם, שהוא שורש האדם, והשכל דומה לענפים. וכאשר השכל אין כל כך נחשב האדם מציאות חזק, ואפילו כל המתנגדים באים עליו אין מזיזין אותו כאשר השורש חזק". ובנצח ישראל פ"ז [ד"ה כי באמת] כתב: "כי באמ האדם נקרא 'עץ השדה', דכתיב [דברים כ, יט] 'כי האדם עץ השדה', רק שהוא אילן הפוך; כי העץ שורשו למטה תקוע בארץ, ואילו האדם שרשו למעלה, כי הנשמה הוא שורש שלו, והיא מן השמים. והידים הם ענפי האילן, הרגלים הם ענפים על ענפים, גופו עיקר האילן. ולמה הוא אילן הפוך, כי העץ שורשו למטה, כי העץ חיותו מן האדמה, והאדם חיות נשמתו מן השמים". וכן כתב בגו"א בראשית פ"ט אות יד, שם במדבר פי"ד אות לו, דר"ח פ"ב מ"ו [פ:], ח"א לסוטה לו. [ב, עב:], שם מב. [ב, פב.], ח"א לסנהדרין צב. [ג, קפג:], ובהספד [דפוס ב"ב עמוד קפו]. והנה בדר"ח שהובא כאן כתב ששורש האדם הוא גופו, ולא שכלו. ואילו בנצח ישראל שהובא כאן כתב שהנשמה היא שרשו של האדם. ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים וניצוצות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:54)

פירוש - אי הוצאת הפירות לפעל הוא סימן לכך שהאילן מקולקל, כי אם האילן לא היה מקולקל, בודאי שהיה מגיע לשלימותו. ומתוך שהאילן נשאר בכח ולא מגיע אל הפעל, זה גופא מורה על קלקולו. ובביאור הדבר נראה, כי כל בכח עומד להיות יוצא אל הפעל, דאל"כ לא היה נחשב לבכח, וכלשונו בסוף דרוש על התורה [נ:]: "כל דבר שהוא בכח בהכרח יצא לפעל, דאם לא כן לא נקרא שהוא בכח". ובנתיב התשובה פ"ד [סד"ה ולפיכך אמר] כתב: "דבר הנברא אי אפשר שלא יצא לפעל, שאם לא כן יהיה לבטלה הבריאה". ולכך, אם הנך רואה "בכח" שלא הגיע אל ה"בפעל", בעל כרחך שהנך רואה דבר בקלקולו. וראה לעיל פ"ג הערה 6, שנתבאר שם שהחסר אינו בפעל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:55)

המצות ביחס לנפש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:56)

ודוקא מפאת חשיבות הנפש ["נפשו מלמעלה"], יש כאן חסרון לנפש לכשלא תצא לפעל. מה שאין כן אם הנפש מעיקרא לא היתה כל כך חשובה, אזי לא היה כאן חסרון מעין זה. וכן ביאר בגו"א שמות פ"ב אות כג [ד"ה ותדע], שחסרונם של ישראל מביאם לידי שעבוד, מה שאין כן אצל חסרונן של האומות, שמעיקרא אין חסרונן נחשב לחסרון. וכן בגבורות ה' ספ"ה [לב.] ביאר שהמצריים הם חומריים, אך הכנענים הם צורה המוטבעת בחומר, ולכך הכנענים מרוחקים יותר מישראל מאשר המצריים, כי "הכנענים הארורים דומים אל הצורה המוטבעת בחומר, וזאת הצורה הפחותה הארורה אינה מתאחדת ומתיחסת כלל עם הצורה הקדושה הנבדלת". ובדר"ח פ"ד מ"ד [קסז.] כתב לבאר את המשנה שם "מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רמה", וז"ל: "ולא אמר 'שתקות אדם רמה', וזה כי נקרא 'אדם' על שם אדמה, ומצד שהוא בעל אדמה אינו בעל רמה, שהרי אין רמה מצד האדמה, רק מצד שנרקב הבשר, ואין האדמה נרקבת, ובמה שהאדם בעל אדמה אינו בעל רמה. ולא אמר 'שתקות איש רמה', כי שם 'איש' נאמר בכל מקום על הכח, ובמה שהאדם בעל כח אינו בעל רמה. כי תמצא שם 'איש' בכל מקום נופל על זה, כמו 'איש מלחמה' [ש"א יז, לג], 'והלא איש אתה' [ש"א כו, טו]. ומצד שבאדם הכח אינו בעל רמה. אבל האדם בעל רמה מצד שניהם ביחד, במה שיש באדם דבר זה, שהכח שלו מוטבע בחומר, ומצד שניהם הוא בעל רמה. כי דבר זה נפסד במה שהאדם כחו מוטבע בחומר. ונקרא האדם 'אנוש' מצד שהאדם כח שלו מוטבע בחומר. והנה אלו ג' שמות שיש לאדם; 'אדם', 'אנוש', 'איש'. שם 'איש' יאמר על הכח בלבד. ושם 'אדם' על שם האדמה בלבד. ושם 'אנוש' על שם שניהם; הכח והאדמה מתחברים יחד, וכח שלו מוטבע בחומר. ודבר זה תדע כי שם 'אנוש' כמספר 'אדם' 'איש', כי 'אדם' נקרא על שם האדמה, ו'איש' על שם הכח, ו'אנוש' בא על חבור הכח והאדמה יחד. ולכך מספר 'אנוש' כמספר 'אדם' 'איש'. ולפיכך אמר כי 'תקות אנוש רמה'". הרי שכח המוטבע בחומר סופו רמה ותולעה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:57)

פאה פ"א מ"א, שבת קכז., קידושין לט:


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:58)

הרי שהשוו את המצות לאילן [קרן] הנותן פירות. ומה שכתב "כאשר היו רוצים לדבר על שכר המצות", כי השכר ניתן רק על ההוצאה לפעל, ולא על הבכח בלבד, וכפי שהשריש הרמב"ן [בראשית כב, א], שכתב: "אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד". [וראה עוד פחד יצחק יוה"כ מאמר כד, אות ב.] ולכך הואיל ודבריו כאן נסובים על ההוצאה לפועל שיש במעשה המצות, דין הוא שהשכר על המצות יהיה קנה מידה נאמן ל"בפועל" העולה מקיום המצות. וצרף לכאן, שמקום קבלת השכר לנשמות הוא בגן עדן [ברכות טז: "ותשים חלקנו בגן עדן"]. והנה אע"פ שאמרו [ברכות לד:] "גן לחוד ועדן לחוד", מכל מקום השכר לנשמות נזכר תמיד בקשר ל"גן עדן" דוקא. והנה נאמר [בראשית יג, י] "כגן ה' כארץ מצרים" ופירש רש"י שם "כגן ה' - לאילנות. כארץ מצרים - לזרעים". ופירש הגו"א שם [אות ט] כי "אין בגן ה' זרעים". הרי שתיבת "גן" מורה דוקא על אילנות, ולא על זרעים. ולכך מחוור מאוד שמקום השכר יכונה בשם "גן עדן" דוקא, וכפי שמתבאר כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:59)

"כלומר כאשר יהיה צרופה נפשו מן הטבע החמרית, ובזה יש אל נפש האדם הדבקות אל השם יתברך" [לשונו לעיל סד"ה וזה שאמר]. ויש בזה הטעמה מיוחדת. שהנה נצטווינו לעשות את המצוות המוטלות עלינו בזריזות, שנאמר [שמות יב, יז] "ושמרתם את המצות", "אל תהי קורא 'את המצות', אלא 'את המצוות', כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוה" [לשון רש"י שם]. וביאר שם בגו"א [אות מב] שהטעם לכך הוא כי "הענינים השכליים פעולתם שלא בזמן, לפי שאינם תחת הזמן... ולפי מדריגת חשיבותם פעולתם בלי זמן... ואף מצוות אלקים, שהיא דבר ה', הבא לידך אל תחמיצנה, כי דבר ה' מוטל עליו לעשות בלי זמן... ואם הוא מחמיץ את המצוה פוגם את המצוה כאילו היתה דבר שהוא תחת הזמן". ולפי דבריו כאן הרי שזריזות זו מחוורת למדי. שהנה נתבאר שמטרת המצוות כולן היא לרומם ולהעלות את האדם אל מעבר לטבעו החומרי, ולשחררו מכבלי הגשם. וברור שמטרה זו תהיה בת השגה כל עוד שהמצווה עצמה תשאר ברוחניותה, ותשא בחובה התרוממות זו. כי אז האדם העמל בקניית המצוות, יהיה מחויב להתעלות ולהתרומם אל רוחניות זו. אך בשעה שהמצוה נעשית בעצלתיים ובשהוי זמן, הרי בכך המצוה נפגמת מחמת שהיא נראת כנופלת תחת הזמן. ומן הנמנע הוא שמצוה הנופלת בגדר זה תוכל לרומם את האדם אל מעבר לחומריותו, כי הרי המצוה גופא כבולה ואסורה בחומריות הזמן, ואין חבוש מתיר עצמו [או אחרים] מבית האסורים. ולכך נצטוינו על הזריזות בעבודת המצוות, כי רק מתוך זריזות זו נוכל להזדכך ולהצטרף כפי הראוי על ידי המצוות, שהן דבר ה'. אמור מעתה, כי עבודת המצוות צריכה להעשות מתוך שהאדם מתרומם אל מדריגת המצוה, ולא חלילה להיפך, שהמצוה תורד אל מדריגת האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:60)

פירוש - בעוד שצורת האילן נקבעה לפי "העצם הגרעין", הרי צורת האדם נקבעה על פי מה שנותן השכל, וכמבואר הבדל זה למעלה [ד"ה רק כי].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:61)

"ומה שגוזר ענינו" - פירוש היציאה לפעל היא לפי המתחייב מענינו של אדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:62)

פירוש - היציאה לפעל היא היא צירוף נפשו, וכמבואר לעיל סד"ה ודע עוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:63)

בא לבאר את כפילות המצות; רמ"ח מ"ע, ושס"ה מל"ת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:64)

כמבואר לעיל פ"ד [ד"ה וכאשר תתבונן, וד"ה וכאשר רצה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:65)

כמבואר לעיל פ"ד [ד"ה דע כאשר], ושם הערות 20, 31, 93.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:66)

בדרוש על התורה [טז.], ויובא בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:67)

כי כל הנבראים האחרים נבראו לשמש את האדם [קידושין פב:], כמבואר לעיל פ"ד הערות 32, 37, 78.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:68)

פירוש - העולם נחשב במיוחד ובמסוים למקומו של האדם, כי אע"פ שיש בעולם נבראים נוספים, מ"מ הואיל והאדם הוא עיקר הנבראים, לכך העולם נידון כמקומו של אדם בלבד, ולא למקומם של שאר הנבראים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:69)

יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל. וכגון, בנתיב התשובה פ"ה הביא את דברי הגמרא [ר"ה טז:] ששינוי מקום מקרע גזר דינו של אדם, וכתב לבאר [ד"ה ויש אומרים] בזה"ל: "כי המקום הוא גם כן צורך האדם, ויקרא האדם על שם מקומו, כאילו היה המקום גם כן מכלל חלקי האדם. והרי צריך לכתוב שם המקום בגט, כי אי אפשר שלא יהיה לאדם מקום, ונקרא האדם על שם מקומו. ומפני שנקרא האדם על שם מקומו, ולפיכך הוא שייך גם כן לאדם". ובגו"א בראשית פכ"ה אות יט כתב: "והמקום המקבל את האדם, יקרא האדם גם כן על שמו", וראה שם הערה 69. ושם בשמות פי"ב אות סז כתב: "ודע, כי הארץ אשר יושב בה האדם הוא מתייחס אחריה, מפני כי כל דבר מתייחס אל המקום אשר הוא מקומו", וראה שם הערה 510. ובדר"ח פ"ג מ"ד [קכב.] כתב: "המקום אשר לאדם מתייחס הוא לאדם... נכנס המקום בהכרת האדם לומר פלוני ממקום פלוני... כי יש לאדם מקום מיוחד". וראיה זו מכתיבת שם המקום בגט, הביא גם בדר"ח פ"ג מ"ד [קכב.], ח"א לר"ה טז: [א, קח.], ובח"א לסנהדרין לז: [ג, קמז.]. ובנתיב העבודה ספ"ד [א, פז.], הוסיף עוד נדבך לענין של "מקום", וכיצד תיבת "מקום" מורה על מהות זו, וז"ל שם: "כי המקום הוא תוקף הדבר, מגין על הדבר שהוא מקום לו, כאשר ידוע מענין המקום. ויורה על זה שם 'מקום', שהוא מקיים את אשר הוא מקום לו". ובגו"א דברים פ"ד אות טז כתב: "כל דבר שאין לו מקום ראוי שיהיה נאבד, שכל דבר בעולם צריך למקום, וכמו שאמרו חכמים [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך דבר שאין לו מקום'". ובנצח ישראל ר"פ כד כתב: "כל הדברים בעולם שאינם עומדים במקום הטבעי להם, והם יוצאים מן המקום המיוחד לכל אחד, הוא שינוי, ודבר זה הוא הפסד נחשב. כי המקום הוא קיום אל אשר הוא מקום אליו, כאשר מעיד עליו מלת 'מקום', שהוא לשון קיום. והיציאה מן המקום, שהוא קיומו, הוא אבוד אל אשר הוא מקום אליו". וכן הוא בח"א לסנהדרין לז: [ג, קמז.], ובאור חדש [קנד:]. וראה לעיל פ"א הערה 20. ובסנהדרין לז. אמרו שגלות מכפרת עון, וכתב שם בח"א [ג, קמז.]: "ראוי הגלות לכפרה... כי כל הדברים יש להם מקום, עד שנכנס המקום בגדר ובשם האדם... ומי שגולה ממקומו כאילו בטל עצם האדם... וזה מפני שהגלות כאשר אין לו מקום, הוא שנוי הכל, מאחר שהכל צריך למקום, וכאשר הולך בגלות ואין לו מקום, דבר זה הוא שנוי אל הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:70)

כמבואר לעיל פ"ד [ד"ה ונתן להם], ושם הערות 49, 57.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:71)

לשונו בדרוש על התורה [סוף טו:]: "ולכך כדי להשלים נפש החסירה נתן השם יתברך אל האדם שס"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה... כי האדם יחסר מצד... כי נפש החיוני היא מן העליונים, ויש לה חסרון במה שבאה אל התחתונים, להורידה ממעלתה, הרי היא חסירה כשעומדת בתחתונים [ראה לעיל פ"ג הערה 55]... והנה האדם בעולם הזה הוא תחת השמש כדברי החכם בפסוק [קהלת א, ג] 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. וכן בכל ספרו יכנה ויתאר דברי העולם הזה במה שהם תחת השמש. והשמש מקום ואהל לתחתונים. ובב"ב [כה:] על פסוק [[קהלת א, ו] 'הולך אל דרום וסובב אל צפון', אמר שם רבי יהושע שהעולם דומה לקובה. פירש בו רש"י ז"ל לאוהל שכולו מוקף. ורצה בזה רבי יהושע... שהעולם נבנה בד' מחיצות כאוהל... הרי כי השמש הוא כמו אוהל לאדם. ואהל זה הוא שמאהיל על האדם בשס"ה ימים שבהם מסבבת את הגלגל... וכל דבר שיש לו מקום הוא שומר את מקומו, ואינו יוצא ממנו ואינו עובר עליו. ולכך כדי להשלים מקומו של אדם, באשר נשמתו מן העליונים ובאה אל התחתונים... נתן השם יתברך שס"ה מצות לא תעשה, שהם נחשבים מקום לנשמה, לבלתי תעבור את מקומה. כי מצות לא תעשה הם שלא לעבור אותם ולא לצאת מהם. הנה הם מקום לה כאשר לא יעבור עליהם האדם, ויהיה לנשמה מקום קבוע בהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:72)

והנה כאן ביאר ששס"ה ימות החמה הם כנגד המקום. ואילו לעיל [פ"ד ד"ה וכאשר רצה, ושם הערות 30, 48] ביאר ששס"ה ימות החמה הם כנגד הזמן. והענין מבואר על פי דבריו להלן ר"פ כו, שכתב שם: "כי הזמן והמקום ענין אחד, כאשר ידוע למבינים". וראה שם בהערות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:73)

ומכך משמע שהמצות נועדו לטובת האדם, וכפי שיטת הרמב"ן שהובאה לעיל [ד"ה והרמב"ן פירש], ולא שהן מצרפות את האדם לכשעצמן. [ועתה יבאר את הפסוק, ולאחריו יחזור לישב את הקושי שנראה לכאורה מהפסוק.]


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:74)

"טוב בעצמם" - טוב בעצם, וכמבואר לעיל בהקדמה הערה 123, ולהלן פי"ב [ד"ה ובמסכת מנחות].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:75)

כפי שביאר לעיל פ"ד [ד"ה ונתן להם], שעל ידי מצות עשה האדם קונה מעלה ושלימות, מה שאין כן על ידי מצות לא תעשה, שבאמצעותן האדם שומר על מדריגתו, אך אינו מתעלה לשלימותו. וראה שם הערות 22, 54. ובנצח ישראל פ"ב [ד"ה והיינו דאמרינן] כתב: "לא שייך 'שאין מכיר הטובה' שיש בלא תעשה, שאין בלא תעשה תשלום שכר טוב, ועיקר השכר הוא על קיום מצות עשה", וראה שם הערות 29, 30. וענין זה יבואר יותר להלן פרק כ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:76)

כי "חוק" פירושו הגבול שקבע לו ה' יתברך, וכפי שביאר בהקדמה ראשונה לגבורות ה' [ד], וז"ל: "ויהיו הנמצאים עומדים בחוקם וגבולם שנתן השם יתברך להם, ולכך נקראים העריות 'חוק' כדכתיב [ויקרא יח, ד] 'את חוקתי תשמורו' גבי עריות... כי השם יתברך המציא הנמצאים, ונתן להם חוק, ולא יצאו מחוקם, וזה כולל כל הנבראים שיש להם חוק - שישמרו חוקם. והעריות שהוא חיבור במי שאינו ראוי לו, הוא יציאה מן החוק". והוא שנאמר [תהלים קמח, ו] "חוק נתן ולא יעבור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:77)

לשונו בח"א לשבת כה: [א, ח.] אודות שנר שבת עושה שלום, וז"ל: "וזהו השלום כאשר יש הבדל בין הדברים. כי כאשר נקרא החושך 'ערב' מפני שבחושך הדברים הם מעורבים, ואין ניכר זה בפני זה, והם מעורבים יחד. והאור נקרא 'בוקר', שעל ידי האור יש ביקור בין הדברים בין זה לזה. וכאשר יש ביקור בין דבר לדבר הוא השלום אשר הוא בין הדברים, ואין האחד נכנס ומתערב בחבירו, רק כל אחד בפני עצמו". ובנתיב השלום פ"א [א, רטו.] כתב: "כי כך הוא בעולם, כי כל אחד מן ההפכים מקבל מן הש"י מה שאין מקבל השני, וזהו השלום. כי האש מקבל מן הש"י אשר ראוי לו, מה שאין מקבל המים, שהם הפך האש, והש"י עושה שלום בין שניהם, שיהיה מקבל כל אחד לפי מה שראוי לו, וזהו השלום. הרי לך, כי עיקר השלום הוא מצד שאין זה מקבל מה שזה מקבל". וראה גו"א בראשית פ"ד אות י, ושם הערה 63, ובגו"א במדבר פ"כ אות כג, ושם הערה 104, שהוזכר שם יסוד זה. ויש בזה הטעמה מיוחדת. שהנה נאמר בפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", הרי שנקט ברישא בלשון "דרך", ובסיפא בלשון "נתיב". ובהקדמתו לנתיבות עולם כתב לחלק בין "אורח" ל"נתיב", וז"ל: "כי האורח הוא רחב... כי אף אם יטה קצת אינו סר מן הדרך... אבל הנתיב הוא קצר ואינו רחב, וכאשר הוא יוצא וסר מן הנתיבה מעט, הוא סר ממנה לגמרי. וכך אם יוצא האדם לילך אחר יצרו לסור מן ימין ושמאל, תכף שהוא נוטה מזה הוא מגיע למות". וכן בפירוש הגר"א למשלי [א, טו] מבואר כי "דרך" היא דרך גדולה וכבושה [וכמו שביאר המהר"ל תיבת "אורח"], ואילו "נתיב" הוא דרך קטנה וצרה. והואיל וכאן יסד המהר"ל שרישא דקרא ["דרכיה דרכי נועם"] איירי במצות עשה, ואילו סיפא דקרא ["וכל נתיבותיה שלום"] איירי במצות לא תעשה, מחוור הוא למדי מדוע לישנא דרישא הוא "דרכיה", ואילו לישנא דסיפא הוא "נתיבותיה" דוקא. כי כבר השריש המהר"ל בנתיב התשובה פ"ג [ד"ה אבל כאשר] את עומק ההבדל שבין העובר על מ"ע, לעובר על מל"ת, וכלשונו שם: "כי הפרש יש בין עשה ולא תעשה; כי העובר העשה לא עשה מעשה, וכיון שלא עשה מעשה, רק שלא עשה הגזירה והמצוה שהיה לו לעשות, לא יאמר בזה רק שחסר לו המצוה והמעלה שהיה לו לקנות... אבל מי שעושה מעשה חטא, נתרחק ממדריגתו הראשונה שהיה לו כבר. ויש בו פחיתות וטומאה בעצמו על ידי חטא, מה שאין כך כאשר הוא עובר מצות עשה. ולפיכך יאמר שיש בו טומאת החטא". ולכך, מחמת הקלקול והטומאה הטמונים בעובר על מל"ת, לכך הנוטה - ולו במעט - ממצות לא תעשה, הרי הוא בגדר "יוצא האדם לילך אחר יצרו... תכף שהוא נוטה מזה הוא מגיע למות". ולכך נאמר על כך "וכל נתיבותיה שלום". מה שאין כן בנוגע למצות עשה. [וראה עוד בזוה"ק ח"ב סוף לא., שדובר שם על ההבדל הקיים בפסוקנו בין "דרך" ל"נתיב". והמתבאר שם הוא המקור לדברי המהר"ל כאן.] זאת ועוד. שהנה ברישא נאמר לשון כפולה "דרכיה דרכי נועם", ואילו בסיפא לא נאמר "וכל נתיבותיה נתיבות שלום", אלא נאמר רק פעם אחת "וכל נתיבותיה שלום". אלא הם הם הדברים. ברישא מדובר אודות מצות עשה, והן בעצמן נושאות בחובן את נעימותה של תורה, לכך נאמר "דרכיה דרכי נועם", לאמור הדרך בעצמה היא דרך נועם. אך בסיפא איירי אודות מצות לא תעשה, ואין מצות אלו נושאות בתוכן את השלום, אלא שהתוצאה משמירת מל"ת היא שלום, וכמבואר כאן. ולכך כל נתיבותיה של התורה מוליכים לשלום, אך אין הנתיב עצמו נקרא "נתיב שלום". וזהו שכתב הגר"א במשלי [א, טז] ש"נתיבות" הם "קטנים, שמהם באים לדרך הגדול". הרי שמהות הנתיב נקבעת על פי תוצאתו, ואילו מהות הדרך נקבעת על פי עצמה. [שמעתי מיד"נ הרה"ג ר' הדר מרגולין שליט"א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:78)

חוזר בזה לישב את הקושיא העולה מהפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", שמשתמע מכך שהמצות נועדו לטובות האדם, וכשיטת הרמב"ן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:79)

ומדוע חייב מיתה על מעשה טוב שעשה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:80)

כאן סתם דבריו מדוע גוי ששבת חייב מיתה, אמנם בדר"ח פ"ה מ"ט [רמו:] ביאר הדבר, וז"ל: "והנה תראה כי המנוחה שייך אל דבר שהושלם והוא בפועל, ואז הוא בעל מנוחה. אבל כאשר לא הושלם ואינו בפועל, אז שייך אליו התנועה. ודבר זה אין ראוי לבן נח, מפני שאין להם השלימות בפועל, והם בכח ולא בפועל, לכך ראוי להם התנועה התמידית. וזה אמרם ז"ל במסכת סנהדרין [נח:] בן נח ששבת חייב מיתה, שנאמר [בראשית ח, כב] 'יום ולילה לא ישבותו'. ויש לשאול, למה יהיה חייב מיתה על זה. אבל זה בשביל שאין ראוי לבן נח השביתה. כי השביתה מורה על שלימות בפועל. ודבר זה אין ראוי לבן נח, מפני שאין להם השלימות בפועל, אבל הם בכח ולא בפועל, לכך אין ראוי להם רק התנועה... כי ישראל מוכרח שיבא לכלל שביתה. שאם לא יבא לכלל שביתה, רק יהא לו תמיד המלאכה שהיא התנועה, נחשב כאילו לא היה לו שלימות, שאם היה לו השלימות היה הוא בא אל המנוחה". וכן כתב בגבורות ה' ר"פ מה [קעא:]. ובח"א לסנהדרין נח: [ג, קסג:] כתב כן, והוסיף: "והגוי כאשר שובת נכנס במדריגה אשר אינה ראויה לו כלל, כי אין ראוי לו השביתה. ואשר יכנס במדריגה אשר אין מציאות אליו עמה, ונעדר ממנו אותה מדריגה, הוא יקבל העדר, והבן זה". וראה לעיל פ"ג הערה 51.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:81)

וכפי שביאר להלן פל"א [ד"ה וזה שאמר], שהאומות שמעו קול ה' בהר סיני - ומתו, ואילו ישראל היו שומעים את אותו הקול - וחיו לעולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:82)

מן הצואר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:83)

חוזר בזה למדרש שהביא בתחילת הפרק, שאמרו "תדע שלא נצטוו על השחיטה אלא לצרף את ישראל, כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים, ואין שם שחיטה" [לשונו למעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:84)

כפי שביאר להלן [ר"פ נח] שלא נזכר בתורה שכר העוה"ב, כי "העולם הבא הוא בשלימות מצד עצמו, ואין בו חסרון, ואין התורה תועלת אל עולם הבא לתקן אותו, ולכך לא נזכר עולם הבא בתורה". ועוד אודות מעלת האדם לעתיד [בזמן הסעודה], ראה דבריו בגו"א בראשית פ"א אות נב [ד"ה ואל] שכתב: "ואל תאמר כי האכילה הזאת, שהיא הסעודה לעתיד, [היא] כמו אכילה זאת שהיא אצלנו, אבל האכילה הזאת לא תהיה אכילה שהיא מן כח המתאוה... כי האכילה ושתיה שהם תאוות הגופניות לא תהיה, כי מדריגות סעודה זאת בלא דברים אלו". ושם האריך בזה. ובנצח ישראל פל"ב [ד"ה ובפרק הבא] כתב: "קודם ימי המשיח יש לנשמות הצירוף אל הגוף. אבל לימות המשיח לא יהיו הנשמות מוטבעות בגוף, אבל יהיו נבדלים מן הגוף". ושם ר"פ נ כתב: "לימות המשיח... לא יהיה העולם מוטבע בחומריים כאשר הוא עתה, ויסתלק היצר הרע מן האדם... שיהיו הכל צדיקים". ושם בפנ"א [סד"ה ודע עוד] כתב: "כי לעתיד יהיה החומר בטל אצל הצורה, וכאילו האדם אינו גשמי". וראה שם הערה 71.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:85)

ב"ק נד: "מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם 'טוב'... הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל". ושם בח"א [ג, י.] כתב: "כי מלת 'טוב' נאמר על נאמר על המציאות שהוא ראוי לעולם. ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום 'וירא כי טוב' [בראשית א, ד], לומר כי המציאות הזה הוא ראוי וטוב... כי טוב לא בטל מהם... כי עולם הבא שנקרא 'טוב', שנאמר [ר' דברים ד, טז] 'למען ייטב לך ולמען יאריכון', ופירשו ליום שכולו טוב, כדאיתא בפרק שלוח הקן [חולין קמב.]". והרמב"ן כתב [בראשית א, ד]: "'כי טוב', שרצה בקיומו לעד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:86)

"כי הנפש... צריך להוציא אותה מן הטבע, ולהיות לה דביקות בו יתברך. וזהו על ידי המצות" [לשונו למעלה סד"ה אמנם ישראל].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:87)

"לשון נחירה שקורעה לאורכה מנחיריה ועד החזה. והמעקר - סימנין" [לשון רש"י חולין יז.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 7:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/7:88)

בפרק הבא.