## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael Chapter 70

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:1)

דבריו כאן הם כנגד המשנה [אבות פ"ד מי"ד] "שלשה כתרים הם; כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". ומבאר, שאע"פ שאין בידינו כיום שלשת הכתרים האחרונים, מ"מ יש בידינו במעט כתר תורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:2)

שאין בידינו כתר מלכות. ואודות כך ראה גו"א בראשית פמ"ט אות י.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:3)

ואין לנו כתר שם טוב. וכמו שכתב בנצח ישראל ר"פ לב: "ואין גדולה בישראל, והן מרודים ושפלים ובזוים בין האומות מאוד מאוד, כל שעה יותר ממה שהיה". וראה שם הערה 6, ולמעלה פנ"ו הערה 32.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:4)

ונחסר מאיתנו כתר כהונה. והרי כתר כהונה היה נסמן על ידי הזר של המזבח [רש"י שמות ל, ג], ולכך כתב "ופסק קרבן ניחוחנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:5)

כתר תורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:6)

"ואין שיור רק התורה הזאת" [מסליחות לער"ה בפזמון "זכור ברית אברהם"]. ואודות שתורה גדולנה משאר כתרים, הנה באבות פ"ו מ"ז אמרו "גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:7)

כפי שביאר למעלה פנ"ו [ד"ה אך בזמננו] את מיעוט ידיעתנו בתורה. וראה שם הערה 83. וכן הגלות גורמת לשכחת התורה, וכמבואר למעלה פנ"ו הערה 26.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:8)

ע"פ בראשית יט, כ "הלא מצער היא ותחי נפשי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:9)

על הפסוק "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" [במדבר יח, כ, והוא סוף אות מו בהוצאת המלבי"ם]. והלשון שנוקט כאן נמצא בשלימתו בילקו"ש ח"ב תתקמא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:10)

"הוי אומר הממליך" [המשך לשון הספרי שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:11)

כי החומר מופקע מכבוד, וכמבואר בח"א לנדרים לא: [ב, ה.], שכתב: "אין כבוד בדבר החומרי, רק הכבוד הוא בצורה", והובא למעלה פ"ב הערה 21. ובח"א לשבת קיג. [א, נ:] כתב: "הדבר הנבדל מן החומר יש בו כבוד, והחומרי אינו בעל כבוד". וראה גו"א שמות פכ"א הערה 119, ולמעלה פמ"ה הערה 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:12)

פירוש - רק מחמת שיש לאדם את התורה, מתאפשרת לו הזכיה בכתרי כהונה ומלכות, וכמו שיבאר. אך לולא התורה, לא היתה מתאפשרת הזכיה בהם, כי האדם מצד עצמו אינו ראוי לכתרים, מפאת חומריותו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:13)

ומופקעת לגמרי מהחומר, וכמבואר למעלה פ"א הערה 63, פ"ג הערה 45, פי"א הערה 75, פ"כ הערה 4, פכ"ו הערה 10, פכ"ז הערה 54, ופמ"ז הערה 27. וראה בסמוך הערה 56.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:14)

כפי שביאר בפרק הקודם [ד"ה וכאשר תדע] שהשכל מתקבל אצל האדם רק לאחר הכנה מתאימה של הכח שהוא מלרע ממנו. ולכך ברור שישנה זיקה בין השכל, לבין אלו שמתחתיו. וכן נתבאר למעלה [פס"ב הערה 47] שהדבר העליון מעמיד ומקיים את הדבר שהוא למטה ממנו במדרגה, "ואם אין התורה, שהיא מתעלה על עולם הגשמי, אין קיום אל העולם שהוא למטה מן התורה" [לשונו שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:15)

"כי לא נמצא המלך בלבד, בלא אחר עמו" [לשונו למעלה פס"ו (ד"ה והשוא הוא), ושם הערה 185]. כי אי אפשר לעבור הישר ממדריגת המלך הנבדלת לעבר מדרגת העם, ובע"כ שהשרים הם ה"אמצעי" שבין המלך לבין העם. ואודות ההדרגתיות שמתחייבת במעבר מדרגה לדרגה, ראה באר הגולה באר הראשון [טז:], ובנצח ישראל פכ"ח הערה 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:16)

לשונו בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [סד"ה ואז השיב]: "נמצא השר עם המלך במקום אחד, ולא נמצא המלך עם מלך אחר במקום אחד, וזה בשביל שלא ישתמשו בכתר אחד. אבל השר הוא נמצא עם המלך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:17)

ובדר"ח פ"ד מ"ד [קעא.] כתב: "כל שררה היא מן השי"ת, ומן גדולתו הוא נותן לאדם, וכמו שאמרו ז"ל בפרק הרואה [ברכות נח.] הרואה מלכי ישראל אומר 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו', ואילו אצל מלכי אומות העולם אומר 'ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם'". והואיל וכל שררה היא ממנו יתברך, הרי שרק על ידי דבר המקשר עליונים ותחתונים ניתן להעביר השררה מהקב"ה לתחתונים. והתורה היא זו המחברת העליונים ותחתונים להדדי, וכמבואר למעלה פס"ח הערה 71. וכמו שהברכה יורדת מעליונים לתחתונים רק על ידי כח התורה [כמבואר למעלה פכ"ז הערה 50], כך השררה תלויה בכח התורה. ובתוספתא סנהדרין פ"ג מ"ב אמרו "אין מעמידין לא מלך ולא כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד" [ראה רמב"ם הלכות מלכים פ"א ה"ג]. ודברים אלו יוטעמו מאוד על פי דבריו כאן, שהתורה [הסנהדרין] היא הממנה כל שררות בישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:18)

ובגמרא [תענית ט.] אמרו שכאשר מתה מרים נסתלקה הבאר, וכשמת אהרן נסתלקו העננים, ומ"מ חזרו בזכות משה. ובנצח ישראל פנ"ד [תתמח.] ביאר זאת בזה"ל: "כי אין ספק כי בכח מדריגות משה העליונה, בכח שלו כל המעלות האלו. כי משה נחשב צורת ישראל... לכך בכחו הכל". והרי אהרן מורה על כתר כהונה, ומרים מורה על כתר מלכות [רש"י שמות א, כא "מלכות ממרים", ומקורו סוטה יא: שדוד בא ממרים], והם הם הדברים שנתבארו כאן שכתר התורה [של משה] כולל בתוכו שאר כתרים [של אהרן ומרים]. וראה למעלה פכ"ט הערה 73.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:19)

מפאת חומריותו, וכמו שנתבאר בהערה 11.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:20)

ועל תורה אפשר לומר את מה שאמרו חכמים לגבי דעת [נדרים מא.] "דא קני, מה חסר. דא לא קני, מה קני".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:21)

ובדר"ח שם [רצב.] כתב: "ואמר וכתרך גדול מכתרם. פירוש, כי יש אל המלך מעלה אלקית בודאי... ולכך המלכים נמשחים בשמן המשחה [הוריות יא:]. ואם לא היה במלכות צד קדושה אלקית, לא היה ראוי שיהיו נמשחים המלכים בשמן של קדושה. ודבר זה מורה עליו הכתר, כי הכתר הוא תכשיט של כבוד על הראש. כי המעלה הנבדלת ראויה על הראש, שהוא היותר עליון באדם, ושם הנשמה שהיא נבדלת, ולכך אליו ראוי תכשיט של כבוד. ולכך היו מושחין גם כן את הראש של מלך בשמן של קדושה. ועל זה אמר כי המעלה האלקית שיש אל מי שעוסק בתורה היא יותר מכתר מלכים. כי כתר מלכים מצטרף אל האדם הגשמי. ואף כי יש במלכות קדושה אלקית, הקדושה הזאת יש לה צירוף אל הגוף. אבל הכתר של תורה, דהיינו המעלה הנבדלת מן הגשמי שיש אל בעל תורה, היא נבדלת לגמרי מן הגשמי. ודבר זה מורה הכתוב; כי אצל זר המזבח, הוא מרמז על כתר כהונה [רש"י שמות ל, ג] כתיב [שמות ל, ג] 'ועשית לו'. וכן אצל השלחן כתיב [שמות כה, כד] 'ועשית לו'. אבל בארון כתיב [שמות כה, יא] 'עליו' [ראה למעלה בהקדמה הערה 2]. שדבר זה רמז כי הכתר של תורה היא נבדלת לגמרי מן האדם הגשמי, שהוא נושא כתר זה...וזה אמרו כאן 'וכתרך גדול מכתרם'. שודאי כתר זאת גדולה ביותר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:22)

והנה הרמ"ע מפאנו [בספרו עשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח"ב פי"ט, והובא בקצרה במג"א ס"ס נג] כתב שמצינו שבכל הנשיאים שמשמעון הצדיק ועד הלל הזקן שלא נתמנו בנים במקום אביהם. ואילו מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים. וביאר זאת שבימי הלל הזקן נתבטלה מלכות החשמונאים מישראל, ולכך כתר התורה ספג לתוכו הנהגות של כתר מלכות, ובמלכות קיי"ל שבנו קודם לכל אדם [הוריות יא:]. ולפי דברי המהר"ל כאן דברים אלו מחוורים למדי, כי אכן כתר תורה כולל בחובו שאר כתרים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:23)

בגמרא שלפנינו "בר אמי". אך הבעין יעקב איתא "בר אמי". ודרכו להביא כגירסת העין יעקב, וכפי שנתבאר כמה פעמים [למעלה פ"ד הערה 10, פי"ד הערה 5, פכ"ה הערה 69, ועוד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:24)

לשונו בגו"א בראשית פי"ח אות ז: "לפי שאין כאן ישיבה של הקב"ה בעולם הזה השפל". ובגבורות ה' פס"ב [רעט:] כתב: "וכדי שלא תאמר כי הוא יתברך משותף לתחתונים, ואין הדבר כך, כי 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' [תהלים קטו, טז], אמר 'ה' על שמים כבודו' [תהלים קיג, ד], שהוא נבדל מן התחתונים, כי על השמים כבודו". ובנצח ישראל פכ"ז [תקס:] כתב: "הוא יתברך נבדל מכל הנמצאים. ואף שהוא יתברך מצטרף אל הנמצאים במה שהוא סבה ועלת הנמצאים, מכל מקום הוא נבדל מהם גם כן". ובהקדמתו הראשונה לגבורות ה' [ד] כתב: "כי השם המיוחד הוא שם העצם, מורה שהוא נבדל מכל הנמצאים... וזה שאמר [חגיגה יא:] 'לא במרכבה ליחיד'. כי המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים. כי כל רוכב במה שהוא רוכב עליו, הוא נבדל מן אשר רוכב עליו. וכל ענין המרכבה, ההשגה המורה על שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג... וכמו שזאת השגה מורה על שהוא יתברך נבדל מזולתו, ואין בו השתתפות עם זולתו. וכענין זה תהיה השגה שלא תהא בה השתתפות בזאת הידיעה רק לעצמו". ושם בפרק מב [קנט.] כתב: "כי 'קדוש' שמו מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, שזהו ענין הקדוש בכל מקום. ודבר זה מבואר במקומות הרבה מאוד. וכאשר מקדש שמו יתברך, אז שמו יתברך מיוחד ונבדל מכל הנמצאים, מורה על מלכותו יתברך". ובנתיב הדין פרק א [א, קפו.] כתב: "אף שהוא יתברך נבדל מן הנמצאים, ולכך נקרא הוא יתברך 'קדוש', שהקדוש הוא נבדל מהכל. ועם כל זה משרה הש"י קדושתו בתוך ישראל". וראה למעלה פי"ח הערה 4, שיסוד זה הוזכר פעמים הרבה בספר התפארת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:25)

פירוש - אין ראוי שהקב"ה יתייחס אל דבר גשמי, ולכך התייחסותו היא לארבע אמות של הלכה בלבד. ובנתיב התורה פ"ב [א, י:] כתב: "ובעירובין [נה.] אצל 'לא בשמים היא' [דברים ל, יב], לא בגסי רוח היא. שאין להתורה שייכות כלל לגס רוח, שהוא בעל מדה גשמית. וראיה לזה כי לשון 'גסות' מורה על עבות וגסות והעבות הוא לגשם. ועוד הגשם יש לו רחקים מוגבלים, וזהו מדת גס רוח, שהוא מגביל עצמו בגדלות לומר כי כך וכך גדול הוא. לכך אין ראוי מדה זאת אל התורה שהיא שכלית, ולא יכנס השכל בגדר הגבול, אשר הגבול הוא שייך אל דבר הגשמי". ועומק השם "גס רוח" הוא שנותן גדרים גשמיים לדברים רוחניים, שהרי לשון המקרא הוא "לא בשמים היא", ו"שמים" מצד עצמם הם רוחניים, אך כאשר מייחס הרוחני אל הגשמי, אזי נקרא "גס רוח". דברים אלו מבוארים היטב בנתיב הפרישות פ"ג [ב, קיט:], בביאור דברי הגמרא [נידה טז:] שהקב"ה שונא את "הנכנס לביתו פתאום, והאוחז באמה וכו'", וכתב שם לבאר: "כי השם יתברך אשר הוא קדוש בתכלית הקדושה, שונא אלו דברים... שהם יוצאים מן הצניעות. כאשר נכנס לביתו פתאום, כי באולי עושים שם מלתא דצניעות. וזה שנכנס לביתו פתאום ואינו מקפיד על זה, הקב"ה - שהוא קדוש ומופרש מן הדבר שהוא יוצא מן הצניעות - הוא שונא אותו... והאוחז באמה ומשתין מים, כי דבר זה ערוה וזנות, והוא משחית זרעו, והקב"ה שונא אותו כאשר אינו נוהג בקדושה ובפרישה". וזהו שאמר בלעם [סנהדרין קו.] "אלקיהם של אלו שונא זימה הוא". ובח"א לע"ז יז. [ד, לט:] כתב: "הערוה הוא סילוק והסרה... דהיינו כי הוא יתברך קדוש בתכלית הקדושה, ואילו הערוה הוא הפך הקדושה, שהוא פונה ונמשך אל החמרי לגמרי... ולכך בודאי הוא הסרה מן השם יתברך". ובח"א לב"ב ס. [ג, פה:] כתב: "השכינה שורה במקום שאין ערוה, כדכתיב [דברים כג, טו] 'ולא יראה בך ערות דבר וסר מאחריך'. מזה יש ללמוד כי הצניעות מביא השכינה, והפך זה מסלק השכינה". וראה למעלה פ"ט הערה 35, ופל"ז הערה 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:26)

וזה לשונו בנתיב התורה פ"א [א, ז.]: "ההלכה הוא האמת והישר. ואף ששאר התורה גם כן נקראת 'תורה', ויש עליה שכר גם כן, מכל מקום יש לו קצת נטיה מן דרך האמת. אבל ת"ח דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא 'פרשת דרכים' [סוטה כא.], שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים... ובמסכת נדה [עג.], תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא... בארו בזה המעלה העליונה שיש לתורה, ובפרט מי ששונה הלכות. כי מי שחשב כי עיקר הלמוד לאדם בחכמה שישיג בנמצאים ובגלגלים ובמלאכים, ולא ניתנה מדריגה זאת לתורה לנזיקין ולטומאה ולטהרה, דבר זה הוא מכשלה גדולה מאוד... ולכך במאמר הזה בא לומר כי עיקר הצלחת האדם כאשר למודו בהלכה. וביאור זה, כי ההלכה הוא אמתת התורה, עד שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. וזה לשון 'הלכה' אשר שמשו בו חכמים לומר הלכה כך וכך. כלומר הליכה היא יושר הדרך, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל... ולכך דבר זה מביא אל חיי עולם הבא, כי הדרך אל עולם הבא צריך שלא יהיה נוטה לא לימין ולא לשמאל. וכמו שבארנו לפני זה [סוטה כא.] 'מאי פרשת דרכים, זה תלמיד חכם שמסיק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא'. והרי כי פרשת דרכים הוא הדרך הפורש מן הדרכים שהם נוטים מן היושר, והוא הולך ביושר. וזה שאמר 'כל מי ששונה הלכות מובטח שהוא בן עולם הבא'... כלומר שיש לו ההליכה והדרך אל עולם הבא ע"י הלכות של תורה... לא שאר חכמות. והוא יתברך יתן חלקינו עם השונין הלכות, ועם השונים לשנות טעמים בדברים אחרים לא להתערב". וזה לשונו בדר"ח ספ"ג [קנח:]: "עיקר התורה היא ההלכה, וכמו שאמרו בפרק ד' דמגילה [כח:], תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא... והטעם כי התורה היא מביאה את האדם לחיי עולם הבא. וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה, ואינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל, ולכך נקרא 'הלכה', כי ההולך הוא הולך בדרך הישר, אינו נוטה לימין ולשמאל. ולפיכך הדרך הזה שאינו נוטה לימין ולשמאל, הוא הדרך שמביא האדם לעוה"ב לגמרי. אבל הנוטה לימין ואל השמאל, הוא שנוטה אל הקצה, ויש לו נטיה במה אל המיתה, כי הקצה יש לו סוף וקץ. ולפיכך אין בזה חיי עולם הבא לגמרי, רק הדרך שאינו נוטה אל הקצה כלל, ודבר זה ראוי אל עולם אשר הוא נצחי, שאין לו קצה וסוף. ודבר זה גם כן רמזו בפרק היה נוטל [סוטה כא.], שאמרו הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם. פירוש כי פרשת דרכים הוא הדרך שכבר נבדל מן שאר דרכים ההולכים לימין ולשמאל אל קצה, וזה הולך נכחו ביושר, ואינו נוטה אל קצה, עד שהדרך מביא לחיי עולם הבא. ומפרש שם מאי פרשת דרכים, אמר מר זוטרא זהו תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. כלומר כי כאשר למד שמעתתא אליבא דהלכתא דבר זה נקרא פרשת דרכים, שהדרך ההוא נבדל מן הדרכים ההולכים לימין או לשמאל, וזה הדרך הולך נכחו לאשר ראוי ללכת. וכן תלמיד חכם שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, הדרך ההוא הולך ביושר אל עולם הבא לגמרי. ולכך מי ששונה הלכות, שההלכה הפסוקה הוא אשר אינו נוטה מן האמת לא לימין ולא לשמאל, הוא שמביא אותו לחיי עולם הבא. ולא שנאמר חס וחלילה כי מי שאין למוד שלו הלכה פסוקה שאין מביאו לחיי העולם הבא, שאין הדבר כך. אבל ההלכה הפסוקה היא עולם הברור והגמור... וזה שנקרא תורת משה 'תורה', מפני שהוא לשון הוראה, כי התורה מורה הדרך אל עולם הבא, וכמו שאמר 'הגיע לפרשת דרכים נצול מכולם'. וההלכות הם מורים הנקודה הנבחרת אל עיקר עולם הבא, כי הדרך הזה הוא צריך הוראה, כי הוא דרך צר מאד... ואם היו בני אדם יודעין להבין הדברים, לא היו סרים מן ההלכה". ואודות שההלכה היא היושר שבתורה, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וראה אור חדש [רכ:], דרוש על התורה [מז.], ח"א לסוטה ז: [ב, לו:], ח"א לסנהדרין קו: [ג, רנ:], ח"א לנידה עג. [ד, קסז:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:27)

תנחומא קדושים, אות י: "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים". וראה למעלה פכ"ב [ד"ה ומפני שהאמצעי].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:28)

אודות שהרוחקים מתייחסים לגשם, ראה למעלה פ"מ [ד"ה אמנם מה], שכתב: "העוה"ז הוא גשמי, וכבר ידוע כי הגשם יש לו חלופי צדדים ששה, ועל ידה הגשם שלם... כי אין גשם שלם רק כאשר יש לו ששה צדדין, והצדדים האלו שייכים לגשם, כי הגשם הוא בעל רוחק, שזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק... כי הצדדים הששה יש להם רוחק, והרוחק הוא גדר הגשם". וראה שם הערה 31. ובדר"ח פ"ה מט"ו [סוף רנה:] כתב: "וידוע הששה קצוות הם מתייחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש להם רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם". וכן בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יט] כתב: "מפני כי הצדדים... יש להם רוחק, וכל רוחק הוא גדר הגשם אשר יש לו רחקים". וכן כתב בח"א לנדרים לט. [ב, יד.]: "כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם - התפשטות הרחקים". ובגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה אמנם] כתב: "הגשם יש לו רחקים", וראה שם הערה 93. וכ"ה בח"א לנידה ל: [ד, קנח:], גבורות ה' פמ"ו [קעה:], נצח ישראל פ"כ [תלו.], ושם הערה 19, דרשת שבת תשובה [עט.], נתיב הענוה פ"ז [ב, יז.], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:29)

לשונו למעלה פ"מ [ד"ה אמנם מה]: "ואין האמצעי הזה מתיחס לגשם כמו ששה צדדים, כי הצדדים הששה יש להם רוחק, והרוחק הוא גדר הגשם. ולכך על ששה הצדדין יאמר שהם צדדין גשמיים. אבל האמצעי, מפני שאין לו רוחק, לא יאמר עליו שהוא גשמי בעצמו, ומתיחס אל בלתי גשמי. וכאשר ברא השם יתברך את העולם הגשמי, הנה כמו שיש לגשם שש צדדין, שהם צדדין גשמיים, כך הוא לבריאת עולם ששה ימים, שבו נברא העולם הגשמי. ויום השביעי בו שביתה, ולא היה בו הויה, וזה כנגד האמצעי, שאינו מתיחס לגשם, ודבר זה מבואר. וזהו ענין ששת ימי הויה, והשבת שבו היה שביתה בלתי הויה. ולכך יום השביעי הוא קודש. כי כבר אמרנו כי הוא כנגד האמצעי, שאינו מתיחס לגשמי, רק הוא בלתי גשמי. והבן הדברים האלו מאד". וראה שם הערה 33.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:30)

ספרי פרשת בהעלותך [ח, ב] "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - מכאן אמר רבי נתן האמצעי מכובד". ובגמרא [מגילה כא:] אמרו "אמצעי משובח". וכן אמרו [יבמות מג.] "אמצעי שלם". וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בנצח ישראל פנ"ט [תתקב.]: "ודבר זה בארנו במקומות הרבה, כי האמצעי ראוי שהוא נבדל מן הגשם. שהגשם הוא שיש לו רחקים, ומפני כך הקצה שיש לו רוחק, מסוגל לגשם אשר הוא בעל רוחק. אבל האמצעי שאין לו רוחק, שהרי הוא עומד באמצע, ולפיכך האמצעי מיוחד שהוא נבדל ביותר... שלכך בית המקדש, שהוא אוהל קדושה, הוא באמצע העולם. וכמו שהחליטו רבותינו זכרונם לברכה המאמר בספרי בפרשת בהעלותך מכאן שהאמצעי משובח". וראה שם בהערות. וכן הוא בבאר הגולה באר הששי [קלא.], נצח ישראל פי"ג [שלא.], גבורות ה' פ"ס [רעא.], גו"א בראשית פ"ב אות כא, ושם הערה 61, ועוד. ובנתיב הזריזות פ"א [ב, קפג.] כתב: "שהדרך האמצעי הוא הנבחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:31)

בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יט] כתב: "האמצעי מתייחס תמיד אל הקדושה, והמעלה הנבדלת מן הגשמית, כמו שהיתה הארץ הקדושה וביהמ"ק מכוון באמצע העולם". ובח"א לכתבות סח. [א, קנה.] כתב: "האמצעי אין לו רוחק... ודבר זה רמזו חכמים... 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות'... מכאן אמר רבי נתן האמצעי הוא משובח. וזה מפני כי הימין והשמאל יש להם רוחק, ולכך הם מתייחסים אל הגשמי. אבל האמצעי אין לו רוחק, מתייחס אל הנבדל מן הגשמי". ובבאר הגולה באר הששי [קלא.] כתב: "כי א"י הוא באמצע העולם כמו הטבור... וכאשר תמדוד בקו אין הטבור באמצע מצד המדידה הגשמית... רק כי הטבור באמצע בין חלק שנקרא חלק עליון, ובין חלק אשר נקרא חלק תחתון, ויש לכל חלק ענין מיוחד... לא מצד המדידה הגשמית. לכך ארץ ישראל נחשב באמצע העולם, ובין הצדדין המחולקין ביניהם". ובנצח ישראל פ"כ [תלו:] כתב: "גדר הגשם הוא הרוחק, ומדריגת האומות שהם גשמיים, ולפיכך המלכיות הם ד', כנגד הצדדין שהם ד'. אבל ישראל, שיש להם מדריגה בלתי גשמית, הוא נגד האמצעי, שהרי האמצעי אין לו רוחק כלל, שאינו נוטה לשום צד, ולפיכך האמצעי מתיחס אל בלתי גשמי שאין לו רוחק". ובנדרים לט: אמרו "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן; תורה ותשובה וכו'". וכן הוא בב"ר ח, ב. ובגבורות ה' פ"ע [שכא:] כתב לבאר: "אי אפשר שלא ימצא הפשוט קודם לו [למורכב]... שכל מורכב ימצא לפניו פשוט... ואמר כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, והיינו כי כנגד האמצעי שיש בעולם הגשמי המורכב, קודם האמצעי הפשוט לגמרי, והוא התורה... כי האמצעי מתיחס לדבר הבלתי גשמי... בעבור שהוא אמצעי ואינו נוטה לשום צד. ואין לך דבר בלתי גשמי רק התורה, שהיא שכלית... ומעתה התבאר לך מה שאמרו כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, שמאחר שהפשוט קודם למורכב, והאמצעי הפשוט הנבדל מן הגשם היא התורה כמו שהתבאר". הרי שבית המקדש, ישראל, שבת, והתורה מתייחסים לאמצע, ולכך זהו שכתב שהאמצעי מתייחס אל הדבר הנבדל. [והנה כאן ביאר שביהמ"ק באמצע העולם מפאת קדושתו, ואילו בגבורות ה' פ"ח (נב.), ושם פע"א (שכה:) ביאר שביהמ"ק באמצע הישוב 
מפאת שהוא מזרים חיות לכל העולם, וכמו שהלב הוא באמצע הגוף.] וראה עוד גו"א בראשית פ"ד אות י [ד"ה אמנם], ושם הערה 68, ולמעלה פכ"ב הערה 31.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:32)

חידוש גדול יש בדברים אלו. כי שגרת המחשבה תופסת שמחמת שהדבר מתייחס אל השם יתברך, לכך הדבר הוא קדוש ונבדל. אך כאן מבאר להיפך; מחמת שהדבר הוא קדוש ונבדל, לכך הוא מתייחס אל השם יתברך, כי הדברים הגשמיים רחוקים מן השם יתברך. אמנם במקרא מבואר גם לאידך גיסא; [שמות לא, יג] "כי אני ה' מקדישכם", וכן [ויקרא כ, ח] "אני ה' מקדישכם", ועוד. וכן בנוגע לקדושת הזמנים מצאנו את שני הפנים האלו; מחד גיסא כתב למעלה [פכ"ז (ד"ה ואנו אומרים)]: "הקדושה ליום מצד השם יתברך, אשר הוא מקדש היום". ומאידך גיסא כתב בח"א לשבועות ט. [ד, יב:]: "בכל יום שיש בו קדושה ומעלה, כמו החגים הקדושים וראש חודש, יש בו קרבן חטאת. כי הימים האלו יש בהם הקדושה, לכך הם מיוחדים לסלק החסרון ולהתקרב ולשוב אל השם יתברך". הרי שהקדושה מביאה להתקרבות אל ה', ולא שהתקרבות לה' מביאה אל הקדושה. והענין מבואר במסילת ישרים ר"פ כו, שכתב: "ענין הקדושה כפול הוא. דהיינו תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו שתחילתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו. והוא מה שאמרו ז"ל [יומא לט.] אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. ההשתדלות הוא שיהיה אדם נבדל ונעתק מן החמריות לגמרי, ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלקיו... אך הסוף הוא שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו". והוא הדין ביחס לזמן ומקום; ראשית, עליהם להיות מסוגלים לקליטת הקדושה, ורק לאחר מכן הקב"ה מקדשם. כי מן הנמנע שהקב"ה יקדש דבר גשמי המרוחק ממנו. וכן מצינו לגבי בחירת הר סיני, שרק מחמת שהיה נמוך ועניו משאר ההרים, נבחר להיות ההר שעליו תנתן התורה [מגילה כט.]. ובויק"ר יג, ב איתא "מדד הקב"ה כל ההרים, ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני. מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בו בית המקדש אלא ירושלים. מדד הקב"ה כל ארצות, ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל. הדא הוא דכתיב [חבקוק ג, ה] 'עמד וימדוד ארץ ראה וגו"". ומדידה זו היא היא הקדושה הראשונית שחייבת להמצא בנברא, ורק מתוך כך הקב"ה יאות להשרות את שכינתו עליו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:33)

בסנהדרין קו: אמרו שישנן "שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר". וכתב שם בח"א [ג, רנ.]: "כי ההלכה הפסוקה מתיחס לה מספר שלשה, כי שלשה יש בהם האמצעי, שאין לו נטיה אנה ואנה, כמו שהוא כל אמצעי. וכך הלכה פסוקה אין לה נטיה לשום צד. לכך אצל ההלכה אמר 'שלש מאות'... שמספר ג' יש בו האמצעי שאינו נוטה מן היושר, שהוא הלכה". וכן נתבאר למעלה [פל"ח הערה 115] שהאמצעי הוא הישר. ולכך ההלכה שהיא במהותה ישרה, בהכרח תימצא על נקודת האמצע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:34)

כמו שכתב בנצח ישראל פל"א [תרד.]: "כי שכל רבים... הוא שכל פשוט... ולכך הלכה כרבים בכל מקום [ברכות ט.]". ובדר"ח פ"ה מי"ז [רס.] כתב: "מחלוקת של חכמים... אף שיש לכל אחד ואחד טעם הגון, עד שמזה הצד יאמר כי גם דבר זה מן הש"י, שכל טעם הגון הוא מן הש"י, מכל מקום כאשר יזדקק הדבר מצד השכל הפשוט, אז גובר דעת האחד על השני, וזהו פסק הלכה. ומכל מקום בשניהם יש טעם, שכשם שהוא מן הש"י השכל הפשוט, כך מן הש"י השכל שאינו פשוט. רק כי השכל הפשוט הוא במדריגה העליונה". ובעירובין יג: אמרו "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו". וביאר זאת בבאר הגולה באר הראשון [כ:]: "ואמר מפני שהם נוחים ועלובין וכו'. ודבר זה, כי הטעם שנתן ב"ש מצד חדוד השכלי, שהיו חריפים מאוד, הוא שקול כמו הטעם שנתן ב"ה. רק כי הנעלבים ואינם עולבין כו'... כי מדה זאת הוא מדת הפשיטות לגמרי, ולכך ראוים דבריו להלכה, כי ההלכה הוא שכל פשוט, והשכל נמשך אחר המדה שיש בו. וכאשר הוא נעלב יש לו מדת הפשיטות, ונמשך אחר השכל הפשוט, אשר הוא ראוי להלכה כאשר תבין דברי חכמה, לפיכך ההלכה כב"ה. כי דבריו מתחברים אל השכל הפשוט לגמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:35)

"במה" - מבחינה מסויימת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:36)

והנה על דוד המלך נאמר [ש"א טז, יח] "וה' עמו". ודרשו בגמרא [סנהדרין צג:] "שהלכה כמותו בכל מקום". וביאר זאת בנצח ישראל פל"ב [תרכז.] בזה"ל: "כי הוא יתברך אמת, וכאשר דבריו אמת לפי ההלכה, אז הקב"ה עמו, וזה מבואר". וראה למעלה בהקדמה הערה 116.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:37)

פרק יא, ופרק יב. ומצינו שקורא לספר זה בשם "פרקים" [ראה למעלהפ"ה הערה 40].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:38)

פרק יא [ד"ה וזהו ההפרש]: "וזהו ההפרש הגדול שיש בין ידיעת התורה, והידיעה בענין הגלגלים והיסודות עצמן. כי עצמן של דברים אלו אינם כל כך במדרגה, כי אף 'שמים לא זכו בעיניו' [איוב טו, טו], וגם 'במלאכים ישים תהלה' [איוב ד, יח], ואם כן לא קנה דבר מעלה כלל. אבל הידיעה בתורה, אף אם הידיעה בשור וחמור, ובשאר דבריה אשר אינם חשובים בצד עצמם, אין המדרגה של השגה הזאת בצד עצמם, [רק] בצד שדברים אלו הם גזרת השם יתברך ויתעלה שמו על הברואים, וזהו מדרגת הידיעה הזאת. ואף כי אמרנו כי התורה כולה ומצותיה הם חקים ומשפטים אשר לאדם שייכים, אף כי אמרנו כי לא אכפת אל השם יתברך ויתעלה שמו אם שוחט מן הצואר או מן העורף, רק כי כך ראוי אל האדם. מכל מקום הכל מסדר השם יתברך ויתעלה שמו, אשר סדר מאתו יתברך. ומצד הזה, העוסק בתורה הוא העוסק בסדר אשר סדר השם יתברך, ואין זה דבר מצד האדם. ואדרבה, הגזרה היא עול על האדם. אם כן אין הידיעה הזאת מתיחסת שיקנה ידיעה באדם, רק הידיעה בגזרת השם יתברך וסדר שלו. ודבר זה הפוך כאשר יקנה הידיעה בגלגלים, שהוא בידיעת עצמן, ואין זה מדרגת מעלת כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:39)

לשונו שם [ד"ה ולמר זוטרא]: "'פרשת דרכים' - דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, שהוא הדרך אשר הוא נוכח ה'. כי ההלכה היא הדרך הישר ודרך האמת. אבל אם אינו מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, אף על גב שגם הוא תורה, אין זה מדרגה אחרונה מיוחדת, רק כאשר מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא". וראה שם הערה 58, וכאן הערה 26.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:40)

פירוש - אם היה נאמר "אין לו להקב"ה בעולמו אלא מקום הלכה", לא היינו יודעים עדיין שמקום ההלכה חולק מקום לעצמו ונחשב מקום בפני עצמו, אלא היינו אומרים שהקב"ה מאוד חפץ בהלכה, אך לא שההלכה נבדלת מהעולם הזה. אך כשאנו אומרים "ארבע אמות של הלכה", הרי בכך יש להלכה מקום מיוחד בפני עצמו, כי ארבע אמות חולקות מקום לעצמן, ובזאת אנו מורים שההלכה נבדלת מן העולם הזה, בכך שיש לה קיום עצמי משלה במקום עצמי משלה. [כי "מקום" הוא מלשון "מקיים", וכמבואר למעלה פ"ז הערה 69]. ומעין מה שכתב בדר"ח פ"ג מ"ד [קכב.], וז"ל: "המקום אשר לאדם מתייחס לאדם... נכנס המקום בהכרת האדם לומר פלוני ממקום פלוני... כי יש לאדם מקום מיוחד". וכך יש להלכה מקום מיוחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:41)

שאמרו שם "תנו רבנן, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים וכו'". ומבארת שם הגמרא [ג:] שפחות מארבע אמות אינו ראוי לדירה, ואינו בכלל בית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:42)

וכן כתב בנצח ישראל פ"ז [קעו.]: "כל מקום משוער בד', שכן נתנו לאדם מקום ד' אמות [גיטין עז:], כי המקום הוא מרובע. שכן מצינו ארץ ישראל ד' מאה פרסה על ד' מאה פרסה [רש"י במדבר יג, כה]". ובח"א לסוטה יג. [ב, נג.] ביאר שלכך נקברו אדה"ר והאבות בקרית ארבע [בראשית כג, ב], וז"ל: "שהאבות הם מקום לכל העולם... והמקום ראוי לארבע, כי לעולם שטח המקום ד' על ד', כמו שידוע שנתנו שיעור מקום האדם ד' על ד'. וכן כל מקום שטח שלו מרובע. ולכך היו האבות, שהם יסוד בני אדם - דהיינו אדה"ר וג' האבות הקדושים - נקברים במקום ששמו 'קרית ארבע', כי מקום זה שנקרא 'ארבע' ראוי להם בעבור כי ארבע הוא ראוי למקום". וכן כתב בגו"א בראשית פכ"ג סוף אות ד, ובגבורות ה' פנ"ח [רנח.]. ובנתיב אהבת ריע פ"ב [ב, נט:] כתב: "מצינו מספר ארבע מיוחד למקום". וראה עוד בח"א לחולין צא: [ד, קז.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:43)

לשונו בח"א לב"מ נט. [ג, כז.]: "מצינו מספר ארבע מיוחד למקום בכל מקום. אם לאדם ארבע אמות מקומו של אדם [ב"מ י.]. וכך אמרו [שבת ו.] לעניין שבת ד' על ד' מקום הוא נחשב לשבת, הן לכרמלית ארבעה טפחים [שם], הן לרשות היחיד ארבע אמות, הן לרשות הרבים שהוא רוחב שש עשרה אמות הוא ד' על ד' [שבת צט.]. וכן לשעור ארץ בכללה אמרו [מגילה ג.] מספר ארבע מאות פרסה. וכן בכל מקום לענין שעור מקום אמר מספר ארבע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:44)

לא מצאתי איפוה שיבאר ענין זה. ואולי אפשר לבאר, שהנה מקומו של אדם הוא ארבע אמות [ראה הערה קודמת, ועירובין מח.]. ועל ידי לימוד תורה האדם מוציא את עצמו לפועל, וכמבואר כאן ולמעלה [פרקים יא-יג]. ולכך דין הוא שמקום לימוד תורה ימדד באמות, כפי שנמדד מקומו של אדם. וזהו דיוק לשונו "למוד התורה", ולא סתם ואמר "תורה". ועוד אודות שאיירי כאן בלימוד תורה, הנה בח"א מהדורת כשר לב"מ נט. [חלק א, עמוד קל, ואינו מופיע בח"א של האניג], כתב שם לגבי דברי הגמרא שאין מביאים ראיה על ההלכה מחרוב ומאמת המים, אך ניתן להביא ראיה מכותלי בית המדרש, וז"ל: "אין להביא ראיה מן החרוב ומן אמות המים, אשר אינם השכל הזך הנקי, שהוא אליבא דהלכתא... אמנם כותלי בית המדרש, אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, והוא ידוע". הרי שארבע אמות של הלכה הן מקום לימוד התורה, וכותלי בית המדרש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:45)

כי תחת הבחירה של המקדש, נבחרו ארבע אמות של הלכה, וכמו שנתבאר למעלה [ד"ה וכאשר חרב], ולכך התורה היא היא מקום המקדש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:46)

סוכה כח. "דבר גדול ודבר קטן; דבר גדול - מעשה מרכבה. דבר קטן - הויות דאביי ורבא". וראה למעלה פי"א הערה 49, ופי"ג הערה 88.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:47)

וכמבואר בהערה 26. ולמעלה בפי"א התייחס במיוחד לחשיבות לימוד ארבעה אבות נזיקין [בריש הפרק, ושם ד"ה הענין השני].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:48)

"דליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה וכו'" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:49)

"דהכי משמע 'זאת התורה לעולה', כלומר במקום העולה, 'למנחה' בשביל המנחה... כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:50)

"כגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:51)

כי "קרבן" בא מלשון התקרבות, וכפי שכתב הרמב"ן בויקרא א, ט, וכמו שביאר בגבורות ה' המוצטט כאן [מה:], וז"ל: "כי אין הקרבן זולת הקירוב והדבוק בו יתברך... וזהו לשון 'קרבן', התקרבות אל השם יתברך על ידי הקרבן". וכן כתב בגו"א בראשית פמ"ו אות א: "קרבן, על ידו הוא מתקרב ומתקשר בו יתברך". ובגו"א שמות פכ"א אות ג כתב: "נקרא 'קרבן', על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה". ובח"א לשבועות ט. [ד, יב:] כתב: "הקרבן הוא הקרבתם אל השם יתברך, אשר הוא מביא אליו הקרבן, כמו שמורה לך שם 'קרבן'". וכן כתב בבאר הגולה באר השלישי [מב:]: "על ידי הקרבן יש כאן קירוב הגמור אל השם יתברך, שלכך נקרא 'קרבן', שעל ידי זה הוא הקירוב הגמור". וטעם הדבר מבואר בנתיב העבודה פ"א [א, עז:], וז"ל: "האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר עצמו אליו, רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מ"מ גם זה נקרא שמוסר עצמו אל ה' יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו". וראה למעלה פכ"ה הערה 101, ופנ"ד הערה 21.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:52)

כי חטאים מבטלים הקשר לה', וכמו שנאמר [ישעיה נט, ב] "כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוקיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע". וראה למעלה בהקדמה הערה 53, פ"ט הערות 18, 37, 89, ופכ"ח הערה 46. "כי החוטא נתרחק מה' בשביל חטאו" [לשונו בגו"א במדבר פכ"ח אות יא, ד"ה והנה]. וכן כתב בדר"ח פ"ו מ"ח [שז.]. ובדרשת שבת הגדול [רכז:] כתב: "כאשר חוטא האדם, העונות הם מפרידים בין השי"ת ובין האדם". וכן השריש לאידך גיסא; הדבק בה' אינו בא לידי חטא, וכמבואר בבאר הגולה באר החמישי [קא:], גו"א בראשית פ"ו אות יט, שם שמות פכ"ה הערה 239, ושם ויקרא פ"ד הערה 31. וראה בנתיב התשובה פ"א הערה 122.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:53)

זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, וכמלוקט בהערה 55.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:54)

בבאר הרביעי [נה.], בביאור מאמר חכמים [שבועות ט.] שהקב"ה ביקש שיביאו למענו קרבן בר"ח על הקטנת הלבנה, ושם האריך לבאר שקרבן מכפר מחמת ההתקרבות לה' הגנוזה בו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:55)

לדוגמה; בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה והנה] כתב: "כי החוטא נתרחק מה' בשביל חטאו, והקרבן שמקריבין אל ה' - כאשר יש לו קורבה אל ה' על ידי הקרבן, הוסר חטאו שנתרחק בשביל החטא, והקרבן בשביל זה הוא סלוק חטאו". ובדרשת שבת הגדול [רכז:] כתב: "כל ענין הקרבנות אינו אלא קירוב ושלום. שכאשר חוטא האדם, העוונות הם מפרידים בין השי"ת ובין האדם. והקרבנות הם מקריבים את האדם אל השי"ת אחר שחטא... הקרבן ג"כ הוא קירוב ושלום אחר שיש הפרד וחילוק". וכן הוא בח"א למנחות קי. [ד, צ.], שכתב: "כל ענין הקרבן אינו רק לקרב האדם אל הש"י, אחר שהיה רחוק". הרי שכפרת הקרבן היא משום שמבטל את המרחק שנוצר ע"י החטא. וראה גו"א ויקרא פ"א הערה 264, שנתבאר שם שאין חיוב קרבן על ביטול מצות עשה, כי אין בביטול זה משום התרחקות מהש"י, אלא שלא התקרב דיו להשי"ת [כמבואר בבנתיב התשובה פ"ב הערה 31, וס"פ ג]. ובהעדר ריחוקו של החטא - אין קירובו של הקרבן מחוייב. ובח"א לשבועות ט. [ד, יב:] כתב בסגנון אחר, וז"ל: "הקרבן הוא הקרבתם אל הש"י... וכאשר יש קירוב והשבה אל הש"י, אשר הוא בעל המעלה בלי חסרון, מסולק מאתו כל חסרון והעדר המצורף אליו, שהוא החטא. וזהו סוד הקרבן... שהוא השבת העלול אל עילתו יתברך ע"י הקרבן, שמתקרב אליו העלול, וזה מסלק כל חטא המצורף אליו... ולכך בכל יום שיש בו קדושה ומעלה, כמו החגים הקדושים ור"ח, יש בו קרבן חטאת, כי הימים האלו יש בהם קדושה, לכך הם מיוחדים לסלק החסרון ולהתקרב ולשוב אל הש"י". ולפי טעם זה, אין כפרת הקרבן נובעת משום שקורבת הקרבן מבטלת את ריחוקו של החטא, אלא שהקרבן מקרב את האדם למקום נעלה, ששם אין צירוף לחטא. וראה בנתיב התשובה פ"א הערה 123.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:56)

יסוד נפוץ מאוד בספר התפארת, וכמלוקט כאן בהערה 13.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:57)

כי החטא בא מחומריות הגוף, וכמו שכתב למעלה פ"ד [ד"ה והנה השמש]: "וידוע כי החטא הוא מצד החומר, לא מצד הצורה". וראה שם הערה 79, שזהו יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל בכלל, ובספר התפארת בפרט.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:58)

כי כל סילוק גשמי הוא סלוקו של החטא. וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, ולדוגמה, בגו"א במדבר פ"כ אות ב [ד"ה אמנם] כתב לבאר מדוע מיתת צדיקים מכפרת [רש"י במדבר כ, א], וז"ל: "כי סילוק החטא הוא כאשר יסולק ענין הראשון אשר היה בו החטא, שהיה בעל גוף, אשר הוא מסוגל לחטא... ולכך כל מיתה היא מכפרת על האדם, בעבור שהיא הסתלקות הגוף, שבו תלוי החטא. ובמיתת הצדיק... נחשב סילוק גופו סילוק לכל העולם, ובשביל סילוק זה נסתלק החטא". ושם המשיך לבאר על פי זה מדוע יום הכפורים מכפר, וז"ל: "כי יוה"כ ג"כ בשביל סילוק עניני הגוף, שאסור באכילה ובשתיה [יומא עג:]... ובשביל כך ראוי שיהיה כפרה במקום מעוט הגוף, שבו תלוי עיקר החטא". ובנתיב היסורין פ"א [ב, קעה:] כתב: "כאשר חטא ונטה אחר הגוף שממנו החטא, יש לו כפרה ע"י יסורין שממעטין הגוף". וראה למעלה פמ"ז הערה 53. וזו גם הסבה שמיתה מכפרת [למעלה פכ"ג הערה 33]. וה"ה לדידן, שכאשר אדם מתרומם למדריגת התורה, ופושט עצמו מגשמיותו, בזה גופא גנוזה כפרתו. כמו שכל כפרה [יסורין, יום הכפורים, מיתה] נעשית מצד התמעטות הגוף, ובכך גופא מסולק החטא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:59)

כן כתב בנתיב התורה פ"ט [א, מ:]: "ורבא סבר כי העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא קרבן. מפני כי הקרבן אינו רק לקרב את האדם אל השם יתברך אחר שהוא רחוק. ואילו העוסק בתורה הוא עם השם יתברך מבלי הסרה, ואינו צריך קירוב כלל, רק שהוא עם השם יתברך תמיד. ואם אמר 'כאילו הקריב עולה', היה משמע כמו עולה שהיא לשעה בלבד, ואם כן התורה אינה גם כן רק לשעה בלבד. וזה שאמר שאינו צריך לעולה, כי העוסק בתורה הוא תמיד עם השם יתברך מבלי הסרה, ודבר זה מבואר". וכן כתב בח"א למנחות קי. [ד, צ.]. וראה בנתיב התשובה פ"א [סד"ה ולא היה], שלכך התורה אמרה שהחוטא "יביא אשם ויתכפר" [ירושלמי מכות פ"ב ה"ו], כי שכליות התורה מאפשרת את סילוק החטא, וכלשונו שם: "אבל כאשר שאלו לתורה השכלית הנבדלת מן הגשמי, התורה אמרה יביא קרבן ויתכפר מחטאו. כי התורה מדריגת פשיטת האדם מן הגשמי, ובזה הוא סילוק החטא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:60)

בח"א למנחות קי. [ד, צ.] הרחיב בזה יותר, וז"ל: "פירוש זה, כי כאשר הוא עוסק בתורת עולה, יש לו דביקות יותר במה שהוא עוסק בדבר שעל ידו הדביקות, דהיינו קרבן עולה או חטאת או אשם. וזהו יותר ממה שהוא עוסק בשאר תורה, כי העולה על ידה דביקות מיוחד, והחטאת ג"כ על ידי החטאת דביקות מיוחד, שהוא דביקות של כפרה. וע"י שלמים יש לו דביקות של שלום, עד שכל קרבן וקרבן יש לו דביקות מיוחד... וכן העוסק בתורת חטאת, יש לו אותו דביקות שיש לאדם ע"י קרבן חטאת. ודמיון גמור יש לתורה אל קרבן, שהקרבן נאמר עליו [ויקרא א, ט] 'אשה ריח ניחוח', וכן התורה היא אש, והיא נחת לה' ברוך הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:61)

בנתיב התורה פ"ט [א, מ:] כתב: "ופירוש זה, כי העולה הוא קרבן מיוחד, ובודאי הקרבן שהוא מיוחד מורה על קירוב מיוחד. ועל זה אמר כאשר עוסק בהלכות קרבן מיוחד, יש לו אותו קירוב שהוא מיוחד גם כן. ואין בין החכמים האלו מחלוקת, רק כל אחד מוסיף. ומ"מ לדברי הכל התורה שנתן השם יתברך לאדם על ידה הקירוב והדביקות הגמור אל השם יתברך. כי התורה היא שכלית, ועל ידי התורה סלוק הגופני, ויש לו דביקות עם השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:62)

לשונו בנתיב התורה פ"ט [א, מ.]: "ויש לשאול למה בלילות דוקא... פירוש זה כמו שפירשנו למעלה, כי עיקר זמן התורה הוא בלילה. כי עיקר העולם הזה והווייתו הוא ביום, ובלילה אין הוויית העולם הזה, ונחשב בלתי נמצא. כי הלילה הוא חושך, לכך לא נקרא מציאות כלל". ובח"א למנחות קי. [ד, פט:] כתב: "כי הלילה האדם נחשב כאילו אינו מציאות, כי מציאות האדם ביום דוקא, ובלילה נחשב כאילו אינו נמצא". וכאשר מציאות האדם בטלה, אז ראוי לו להתחבר אל ה'. וכמו שכתב בנצח ישראל פ"י [רסד.] בביאור שה' נמצא מראשיתיו של חולה [רש"י בראשית מז, לא], וז"ל: "הכתוב אומר [ישעיה נז, טו] 'את דכא ושפל רוח אשכון', שזהו ממדת השם יתברך ששכינתו עם אשר הוא דכא... ולכך החולה שהוא דכא, השם יתברך עמו בפרט", וראה שם הערה 129, כי הוא יסוד נפוץ בספריו. דוגמה נוספת לדבר; בהקדמתו לאור חדש [נג:] כתב: "הנסים שייכים ללילה, כי היום הוא מיוחד להנהגת הטבע, והנסים הם בלילה. וכך תמצא שהיתה מכת בכורות בלילה [שמות יב, כט], אבל היציאה ממצרים ביום [במדבר לג, ג, ורש"י דברים טז, א]. כי היום הוא מיוחד להנהגת הטבע, והיציאה עצמה הוא כסדר העולם". וכן הוא בנר מצוה [כח.]. וכבר נתבאר למעלה [פי"ט הערה 40, פ"מ הערה 68, ופמ"ד הערה 38] שנסים באים לעולם מדביקות העולם התחתון עם העולם העליון. הרי שהלילה הוא זמן להתחברות עם ה' יתברך. וראה למעלה פס"ח הערה 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:63)

המשך לשונו בנתיב התורה פ"ט [א, מ.]: "ומטעם זה אמרו [עירובין סה.] 'לא איברא לילה אלא לשינתא'. כלומר שאין נחשב הוויית העולם רק ביום, ולא אברא לילה אלא לשינתא, כי בשינה נחשב לגמרי האדם כאילו אינו. וכאשר אין הוויית העולם הזה הגשמי בלילה, ראוי שיהיה נמצאת התורה בלילה, שהתורה השכלית הוא גם כן סלוק הגשמי. ולכך תלמידי חכמים העוסקים בתורה, כאילו עוסקים בעבודה. שאין העבודה רק הקירוב אל השי"ת כאשר מביא אליו דורון, והאדם שעוסק בתורה השכלית בלילה, שאז הגוף כאילו אינו, ועל ידי התורה שהיא תורת השם יתברך, העולם מתדבק בו יתברך. לכך נחשב העולם כאילו הוא עוסק בעבודה". ובח"א למנחות קי. [א, צ.] כתב: "כאשר עוסק בתורה מתדבק עם השם יתברך, ונחשב סילוק שלו שהוא מצד הלילה, הוא סלוק אל השם יתברך. ודבר זה קרבן נחשב כאשר מסלק עצמו אל השם יתברך". ובחידושי ההלכות שלו לעירובין סה. כתב: "לא איברא לילה אלא לגירסא [שם]. דבר זה ענין עמוק, כמו שידוע כי הלילה ראוי דוקא לתורה... כי היום נוהג מנהגו של עולם הזה, שהוא עולם הגשמי. וכאשר היום עובר אין הנהגת העולם עולם גשמי, והוא זמן אשר שייך לרוחנים. ולכך כל הרוחנים נגלים בלילה. וכל זה מפני שהיום הוא הנהגות העוה"ז הגשמי". וראה למעלה פס"ח הערה 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:64)

לשון הפסוק במלואו [מדובר בדברי שלמה המלך לחורם מלך צור] "הנה אני בונה בית לשם ה' אלקי להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד ועולות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלקינו לעולם זאת על ישראל". ופירש הרד"ק שם "פירוש, המצוה הזאת מצות הקרבנות, לעולם על ישראל, ואיננה על זמן". וכן פירש רש"י שם במנחות "מקרא הוא בדברי הימים בשלמה ובקרבנות משתעי, דלעולם הם עומדים. והיכי דמי, מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:65)

בא לבאר שאין כוונת המאמר שמיכאל מקריב קרבן כפשוטו, אלא שתוצאת הפעולה שעושה מיכאל שוה ומקבילה לתוצאת הקרבת קרבן, ולכך פועלו של מיכאל יכונה בשם "קרבן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:66)

לשונו בח"א למנחות קי. [ד, פט:]: "מיכאל השר הגדול הוא סבת התקשרות העולם בעלתו. כי כבר התבאר בחבור גבורות השם [פס"ט, והובא בהערה 72] כי העולם הזה שב אל עלתו, ואי אפשר רק כך, כי ממנו יתברך הושפע העולם, ואליו יתברך הוא שב. ומיכאל שר הגדול אמצעי ששב העולם אל עילתו". ונראה לבאר קצת דברי קודש אלו, כי מיכאל הוא המלאך של חסד, וכמבואר בנצח ישראל פנ"א [תתיז:]: "כי מן מיכאל מושפע ממנו הטוב והחסד". ובח"א לב"ב עה. [ג, קיא.] כתב: "כי צורתו [של מיכאל] הנבדלת ונפרדת מן החומר הוא צורה אלקית, מושפע ממנו הטוב והחסד". [וראה למעלה פכ"ו הערה 17]. ומידת החסד היא זו המקשרת את העולם לה', וכפי שכתב הפחד יצחק ר"ה מאמר ב אות ה: "נתיב החסד הוא הנתיב אשר עליו צעדה הבריאה בהתהוותה ["עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג)], והקו המוביל מן הבורא אל הבריאה קו חסד יקרא לו... ואותו קו החסד הנמשך ישר מזכר קדשו אל תוך הבריאה, אותו עבר אברהם אבינו בדרכו חזרה מן תוך הבריאה אל זכר קדשו. קיומה של בירה זו תלוי הוא בזה שבעל הבירה נמצא בה, ובעל הבירה אינו נמצא בה אלא במדת חסדו. אי אפשר לו לאדם שירגיש בהצצתו של בעל הבירה מתוך הבירה [עיין ב"ר לט, א], כי אם על ידי ההשתייכות למדת חסדו של בעל הבירה". [וצרף לכאן את דבריו בנתיב גמילות חסדים פ"א (א, קמח:) שאין המצוה של הליכה בדרכיו מתיחסת אלא לקו החסד.] לכך "מיכאל השר הגדול הוא סבת התקשרות העולם בעלתו". כי בהכרח שהעולם יחזור לעלתו, כי ממנו הושפע ואליו יחזור, וחזרה זו תיעשה בנתיב החסד, וכמו שנתבאר. ולכך "מיכאל שר הגדול אמצעי ששב העולם אל עילתו". [ומיכאל נקרא בשם "השר הגדול", כי מדת החסד נקראת "גדול", וכמבואר למעלה פ"כ הערה 21, ופכ"ד הערה 110].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:67)

כמבואר בנצח ישראל פי"א [רחצ.]: "הסבה... אשר בחר השם יתברך בישראל, אשר לא היה תמורה ושנוי לאותה סבה... השתלשלות הרבוי מן השם יתברך, שצריך שיהיה כאן עלול שהוא ראשון, וכאשר יש כאן עלול ראשון אז יש כאן תוספת עליו... והראשון הזה הם ישראל, כמו שבארנו למעלה, דכתיב [ירמיה ב, ג] 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתו'. ומפני זה בחר השם יתברך באומה הזאת, ולדבר זה אין לו בטול כלל". ועוד, כי מצד שהוא יתברך עלה ופועל, ואין עלה בלא עלול, ואף כי כל הנמצאים הם עלולים מאתו יתברך, הנה הפרש יש כמו שאמרנו, כי ישראל הם עלולים מן אמיתתו יתברך, כי הם עם אחד גם כן, כי ראוי שיהיה העלול עלול מיוחד, כמו שהוא יתברך עלה מיוחד, כמו שנתבאר למעלה. והעלול הזה האומה שבחר בה השם יתברך". ובגו"א שמות פ"ד אות טז כתב: "לפי שהם [ישראל] ראשונים לכל הנבראים, ורק אותם ידע ה', ומפני זה נקראו 'בכורי' [שמות ד, כב], כי השם יתברך ידע את ישראל בראשונה, ואחר כך כל האומות, וזהו בכורה שלהם". ובהקדמה לאור חדש [נו:] כתב: "כי ישראל הם עלולים מן השם יתברך בעצם ובראשונה... כי אין קרוב אל השם יתברך בשבחים ובתהלות כמו ישראל... ולכך אמרו ז"ל [חולין צא:] חביבין ישראל מן המלאכים, כי המלאכים מזכירים שמו אחר שלשה תיבות [ישעיה ו, ג] 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות'. וישראל מזכירין שמו אחר שני תיבות [דברים ו, ד] 'שמע ישראל ה' אלקינו'. וזה גם כן כמו שאמרנו, כי ישראל שהם העלול הראשון מן הש"י, אינם כמו המלאכים. שנקראו 'מלאכים' מפני שהם שלוחים ומלאכים, והרי הם שלוחי השם יתברך לשמור את האדם. אבל ישראל נקראים 'בנים' אל השם יתברך [דברים יד, א], ולכך השבח שהוא מן ישראל, שהם עלולים ראשונים, קודמים למלאכים, כי הם יותר קודמים ומורים על העילה. ומפני כי העבד נבדל מן אשר הוא עבד אליו, ולכך מזכירין שמו אחר שלשה תיבות, כי שלשה קדושות מורה הבדל, ופחות משלשה אין כאן הבדל גמור. סימן לדבר פחות משלשה הוי כלבוד [שבת צז.]. ובשלשה לא הוי לבוד. אבל ישראל מזכירין שמו אחר שני תיבות, והוא פחות משלשה, להורות כי יש להם חיבור וצירוף אל השם יתברך, כמו שיש לבן חיבור וצרוף אל האב, ולכך מזכירין שמו אחר שני תיבות". וכן כתב בקיצור בנר מצוה [ט.]. ובנתיב העבודה פ"ג [א, פג:] כתב: "תפלות אבות תקנום [ברכות כו:], מפני כי האבות היו התחלה לכל העולם, שלכך נקראו 'אבות', ולא 'הצדיקים הראשונים'. כי העולם כולו נברא בשביל ישראל [רש"י בראשית א, א], והאבות היו אבות והתחלה אל ישראל, וכאילו האבות הם העלול הראשון מן השם יתברך, אשר העלול צריך אל העלה ונתלה בו יתבר... ומפני כך האבות שהם התחלה תקנו התפלות. כי התפלה היא מה שמתחבר העלול אל העלה יתברך, והאבות הם העלול הראשון אשר יש לו צירוף אל השם יתברך". הרי ש"עלול ראשון" הוא היותר ראשון אל השם יתברך מכל הנמצאים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:68)

פירוש - כאשר העלול הראשון שב לעילתו, בזה נמשכים אחריו שאר העלולים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:69)

פירוש - מיכאל מביא לכך שניכר לכל שהקב"ה יחיד ואין זולתו, כי היא ממונה על השבת העלול אל עילתו, וכאשר השבה זו נעשית, אז ניכר שה' אחד ואין זולתו. וזהו ענינו של קרבן, להורות שהעלול חוזר לעילתו, ובכך להורות על אחדות ה', וכמו שיתבאר בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:70)

עובר לדבר על כהן, כי מיכאל נחשב לכהן המשרת למעלה, וכמו שכתב בגו"א במדבר פל"ה אות ח, בביאור הפסוק [במדבר לה, כה] "וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש", וז"ל: "כי טעם מה שאמרה התורה 'וישב בה עד מות הכהן הגדול', כי הרוצח הוא היפך הכהן הגדול, והוא ידוע, שכשם שלמעלה סמאל היפך מיכאל שר הגדול, זה מימין וזה משמאל, וכשירות של מעלה - שירות של מטה, ושירות של מעלה 'איש אחד לבוש הבדים' [ר' יחזקאל ט, ב], והוא מיכאל כהן גדול של מעלה. ולפיכך הרוצח, המקבל מן שמאל, הוא היפך לכהן גדול, שהוא משרת למטה". ומקורו בזוה"ק ח"ג ריש קמה:, שאמרו שם: "מיכאל השר הגדול, דאתי מחסד של מעלה, והוא כהן גדול של מעלה". ובח"א למכות יא. [ד, ב:] כתב: "כי כהן גדול הוא דוגמת מיכאל שר הגדול, כמו שתמצא בדברי חכמים בכמה מקומות כי מיכאל שר הגדול כהן גדול למעלה... כי כשירות למטה כך שירות למעלה". ועבודתו של מיכאל למעלה מקבילה לחלוטין לעבודת כהן למטה בקרבנות, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:71)

כמבואר בגו"א במדבר פ"ה אות י [ד"ה וכאשר], בביאור דברי רש"י [במדבר ה, יב], שכתב: "אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך תצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה", וכתב שם בזה"ל: "וכאשר תבין עוד דבר זה על אמתתו, יש לך לדעת שהוא מדה כנגד מדה, לפי שהוא אינו רוצה ליתן המתנות לכהן, מפני שאומר למה יתן ממון שלו לכהן, לפיכך אמר הכתוב חייך שתצטרך לו, שתדע מעלת הכהן, שהכהן הוא האמצעי בין הקב"ה ובין ישראל לעשות שלום ביניהם על ידי הקורבנות. כי ישראל נקראים אשה להקב"ה, כדכתיב [שיה"ש א, ח] 'אם לא תדעי לך היפה בנשים'... לפיכך צריך לכהן להביא אליו הסוטה שיעשה גם כן שלום בינו ובין אשתו, שהיא שטה הדרך מאתו, והכהן עושה שלום ביניהם. וזהו בודאי דומה לגמרי מה שהכהן עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ומשרה שכינה בארץ". הרי שהכהן משיב את האשה לבעלה, וזהו השבת העלול לעילתו. ומעין זה הוא בגו"א שמות פ"ד אות ט, גבורות ה' ס"פ כח [קיג:], דרשת שבת הגדול [רכו.], ובנצח ישראל פנ"ד [תתמד:]. וצרף לכאן, שבנר מצוה [כג.] הביא שהגמטריה של "כהן" הוא ע"ה. ובאור חדש [קטז:] כתב שמספר זה מורה על דביקות ברוח הקודש, "שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה, כי כל עשרה נחשב כמו אחד". והרי שבע ומחצה עומד על נקודת החבור שבין הטבע למעל הטבע, וזהו ג"כ השבת העלול לעילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:72)

לא לענין הכהונה קאמר, אלא לענין הקרבן, המורה על השבת העלול לעלתו, ומתוך כך על אחדות ה'. וז"ל שם [שטז.]: "וכאשר אתה רוצה לעמוד על עיקר הקרבן, אין ענין הקרבן רק דבר זה, כי כאשר העלול נמצא מן העלה יתברך, כן שב אל עלתו. ר"ל כי הנמצאים אין להם קיום בלא העלה, והם תלוים בו, וזהו השבת העלול אל העלה. ולפיכך הקרבת הקרבן אליו יתברך, לפי שהוא יתברך עלת הכל, ואליו ישוב הכל... שכל הנמצאים שבים אליו, ר"ל שהכל אפס זולתו, כי במדריגת רוממתו הנה הוא יתברך הכל, ואינו חסר דבר. ואל יעלה על הדעת שהנמצאים הם דבר זולתו, שאם היו נחשבים דבר זולתו, אם כן הוא יתברך ח"ו יחסר דבר, שהנמצאים זולתו. אבל אין הדבר כך, כי כל הנמצאים שבים אליו באמתת מציאותו, וכל הנמצאים אפס זולתו. ולפיכך נצטוה העלול בהקרבת הקרבן, כי כאשר מביא אליו קרבן מממון שלו, והממון קנינו, והוא שייך אל האדם, ונחשב כאשר מביא אליו קרבן מממון שלו השבת העלול אל העלה. ומפני שבמה שהנמצאים שבים אליו, הנה הוא יתברך בלתי חסר דבר... ולפיכך כל ענין הקרבנות להורות כי השם יתברך יחיד בעולם ואפס זולתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:73)

אודות שענין הקרבנות מיוחד לישראל, כן מבואר בגבורות ה' פס"ט, ויובא בהערה 78.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:74)

הובא בתוספות מנחות קי. ד"ה ומיכאל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:75)

דברים אלו מבוארים יותר בח"א למנחות קי. [ד, פט:], וז"ל: "ולפיכך אמר כי הוא מקריב על המזבח נפשותיהן של צדיקים... ולמה מקריב נשמותיהן של צדיקים. מפני כי נשמותיהן של צדיקים הם יותר ראשונים אל הש"י מכל הנמצאים, והם מתקרבים אליו לגמרי, ואין דבר קרוב יותר. ולפיכך הם נקראו 'קרבן', ודבר זה הוא כפרה על ישראל. ודבר זה תבין, ממה שאמרו [מו"ק כח.] מיתת צדיקים כפרה על ישראל. וזהו בעצמו הקרבת הנשמות. כי כל התעלות אל הש"י הוא כפרה וסלוק חטא, אשר החטא מרחיק ישראל מן הקב"ה. ולפיכך אמר כי הקרבת נשמת הצדיקים הוא כפרה על ישראל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:76)

פרק סט [שיח:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:77)

לשון התנחומא שם: "אמר הקב"ה, אילו הייתי מבקש קרבן, לא בהייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן, מישראל... בלעם הרשע הוא היה סנגורן של אומות העולם, ועל ידי האומות הוא מדבר הדבר... לא לוג שמן אתם מקריבין לו, אנו מקריבין לו רבי רבבות נחלי שמן... אמר לו הקב"ה, רשע, אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני... שאיני מקבל קרבן אלא מישראל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:78)

לשונו בגבורות ה' פס"ט [שיח:]: "אין השם יתברך מקבל קרבן כי אם מישראל... במה שכל עלול מצד עצמו שב אל עילתו, כמו שבא ממנו הוא שב אליו. ולכך מקבל הקרבן מישראל דוקא, במה שהם עלולים ממנו יתברך בעצם ובראשונה, ולכך יש השבה להם אל העלה יתברך, אבל אין השבה לנמצא שאינו עלול... כי לא היו הקרבנות ראוים אלא לישראל במה שהם עלולים בעצם ובראשונה מן השם יתברך... ואע"ג שכל הנמצאים בודאי שבים אל השם, שכל עלה תולה בעלתו, חפץ הוא יתברך לזכות את האדם שהוא יעשה זה בפעל שלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:79)

כי רק ישראל הם העלול הראשון, שחוזר לעילתו, וכמבואר בהערה הקודמת. וצרף לכאן דברי המדרש תנחומא ויצא סימן ב, שאמרו שם: "'כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם' [ירמיה ל, יא], באומות העולם שהן מכלין את שדותיהן, אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן, ו'אותך לא אעשה כלה' [שם], אלא מיסרך בעולם הזה בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבא". וכתב לבאר זאת בנצח ישראל פ"כ [תמ.] בזה"ל: "והבן עוד מה שאמר 'האומות שהם מכלין שדותיהם, אותם אעשה כלה, ישראל שאינם מכלין שדותיהן, לא אעשה כלה'. והדברים האלו גדולים מאוד כאשר תבין הדברים אשר בארנו לך למעלה. כי ישראל אינם בעלי השלמה מצד עצמם, כמו שהם האומות. ולפיכך צוה השם יתברך לישראל מצוה זאת [ויקרא כג, כב] 'לא תכלה פאת שדך', שמאחר שישראל אינם בעלי תכלית מצד עצמם, יהיו נוהגים במדה זאת 'לא תכלה פאת שדך'. וצוה לתת הפאה לעניים, וזה נחשב כאילו הפאה שלהם - שהוא תכלית שלהם - הוא אל השם יתברך. וכך אמרו במדרש [תו"כ שם] כל הנותן מתנות עניים כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ודבר זה בארנו בפרשת אמור בחבור גור אריה [ויקרא פכ"ג אות כד], כי הנותן מתנות עניים דוקא כאילו נתנו אל השם יתברך. וזה יורה לך כי ישראל נותנים תכלית שלהם אל השם יתברך, כי הוא יתברך תכלית להם. ומפני זה אין לישראל קץ ותכלית, שהרי לא הגיעו אל התכלית בצד עצמן, רק תכלית שלהן אל השם יתברך, ומצד הזה אין הפסק להם. וזה שאמר כי באומות שמכלין שדותיהן, וזה מורה לך כי התכלית שלהן הוא אצל עצמן, ולכך יש להם קץ וסוף. אבל ישראל שאין מכלים שדותיהן, הם נותנים הפאה - שהוא התכלית - אל השם יתברך, דהיינו לעניים, שנחשב מתנת עניים כאילו נתנו אותו אל השם יתברך, ובשביל כך תכלית ישראל אצל השם יתברך". וכשם שמצות פאה מיוחדת לישראל, כך מאותו הטעם עצמו הקרבת קרבן מיוחדת לישראל, שהרי מצות פאה הושותה להקרבת קרבן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:80)

הלכות עבודה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:81)

כמבואר למעלה [ד"ה ורבי יצחק]. וכן כתב בגבורות ה' פס"ט [שיט:], וז"ל: "ולפיכך כל זמן שעוסקים בקרבנות, הקב"ה מכפר להם חטאם, שאין מגיע להם הרחקה מן השם יתברך על ידי חטא, כי במה שיש להם השבה אל עלה, הוא סלוק וכפרת הריחוק שגורם החטא. וכן אם אין בית המקדש קיים, והם מתעסקין בהלכות קרבנות וסדר הקרבנות, שהקרבן הוא השבת עלול אל עלותו במעשה כמו שהתבאר למעלה. וכך התורה של הקרבנות הוא סדר השבת העלול על העלה. וכמו שמכפר להם על ידי הקרבת הקרבן במעשה, כך מכפר להם על ידי סדר הקרבנות, שיש בישראל שהם עלולים מן השם יתברך הכנה וסדר השבת העלול אל העלה, וזהו כפרת חטא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Tiferet Yisrael 70:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Tiferet%20Yisrael/r/70:82)

לשונו בח"א למנחות קי. [ד, פט:]: "ורבי יוחנן סבר כי ת"ח העוסקים בהלכות עבודה כאילו נבנה בית המקדש בימיהם. וזה מפני כי העוסק בתורה היא עבודה שכלית, מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה בית המקדש בימיהם. מפני שכבר התבאר כי אין העבודה רק כי על ידה האדם מתקרב אל הש"י, וזהו לשון 'קרבן', כי על ידו מתקרב האדם אל הש"י. ואין התקרבות אל הש"י רק ע"י התורה, שעל ידה הוא הקירוב והדבוק בו יתברך. ולפיכך ת"ח העוסקים (בעבודה) [בהלכות עבודה], כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ומקריבין קרבן בתוכו". ולפי דבריו מה שריו"ח אמר "מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה המקדש בימיהם", הוא משום הקרבת הקרבן שנעשית בבית המקדש. ומעין מה שפירש רש"י בהקשר אחר [ויקרא כג, כב] "מעלין עליו כאילו בנה המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו". ומעין זה נתבאר בנתיב התשובה פ"ג הערה 26.