## Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit

###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/1)

**בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ** (בראשית א:א). נ"ל בס"ד דידוע מזון הנשמה היא התורה שנקראת לחם ויין שהוא אכילה ושתיה, ומזון זה הוא בקנה של האדם, כי התורה היא קול דכתיב הקול קול יעקב וארז"ל כשהקול קול יעקב שהוא עסק התורה אין הידים ידי עשו, והקנה הוא כלי שיוצא ממנו קול תורה, אבל מזון הגוף הוא באכילה ושתיה גשמית, והכלי של מזון הגשמי הוא הושט ושניהם הקנה והושט עומדים יחד סמוכים זה לזה, ומספרם עולה מספר עת ועליהם רמז הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שבשניהם יהיו בגדיך, ר"ל מעשיך נקיים וטהורים. ולז"א אברכה את ה' בכל עת, כלומר בין במזון הנשמה שהוא בקנה, בין במזון הגוף שהוא בושט אשר מספר שניהם עולה עת. והנה נודע כי שתים אלו שהם קול ואכילה הם פעולות הראשיים שיש לאדם בלידתו וביאתו לעולם הזה, כי בתחלת לידתו נותן לו הקב"ה הרגשה ושכל להרים קול בבכייתו, שבזה ידעו שהוא רעב ורוצה אכילה, או ידעו דכאיב ליה בבטנו או במקום אחר, ומשקין אותו חלב להאכילו, או להשקותו דבר שהוא לרפואה שלו. ונותן לו ג"כ שכל וידיעה ליונק החלב מן הדד, ולבלוע המשקה אשר ישקוהו. וידוע דהנשמה נקראת בשם שמים, והגוף בשם ארץ, וכמ"ש רז"ל יקרא אל השמים מעל, זו הנשמה, ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. ובזה יובן רמץ הכתוב בראשית כלומר ב' פעולות שהם ראשית לכל הפעולות הנעשים ויוצאים מגופו של אדם, בהם ברא אלהים את השמים זו הנשמה, ואת הארץ זה הגוף, והיינו ברא לשון אכילה, כמו ולא ברה אתם לחם. וכן להברות את דוד לחם שהוא לשון אכילה. ואע"ג דכתיב ברא באל"ף ושם הוא ברה בה"א הכל ענין אחד, כי במבטא אין הפרש בין אל"ף לבין ה"א:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/2)

**והנה** רז"ל אמרו בעבור התורה שנקראת ראשית ובעבור ישראל שנקראו ראשית נבראו השמים והארץ. ונ"ל בס"ד הטעם שבעבור שתיהם נבראו שמים וארץ, מפני כי שניהם ממקום אחד באו, והיינו כי התורה ניתנה מעולם הבריאה שנקראת כסא הכבוד שהיא סוד בינה, וכן ישראל נשמותיהם חצובות מכסא הכבוד שהוא הבריאה, הנקרא עולם הכסא. וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בכונת ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת נקיט לשון בריאה לרמוז על עולם הבריאה שנשמותינו חצובות משם, וגם משם נתן לנו תורת אמת ע"ש. ולכן בעבור שניהם תורה וישראל שנקראו ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/3)

**ובזה** אמרתי בס"ד רמז נכון במלת בראשית שהתחילה בה התורה, כי התורה היא כלולה מן אותיות ונקודות וטעמים. ולכן מלת בראשית שהיא התחלת התורה התחילה באותיות באות ב', ובנקודות שב"א, ובטעמים טרחא, הרי כאן צירוף שֶׁבֶט. ולכן בניו של יעקב אבינו ע"ה שיצאו מהם כל בית ישראל נקראו כל אחד בשם שֶׁבֶט. כי ישראל כולם נשמותיהם אחוזים בתורה. וכמ"ש דורשי רשומות ישראל, ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה. וכן אמרו בזוה"ק קב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, ועל כן האבות שיצאו מהם נקראו כל אחד בשם שבט, על שם התורה המתחלת בבי"ת באותיות ובשב"א בנקודות ובטרחא בטעמים שהם ר"ת שבט:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/4)

**ובזה** יובן בס"ד הכתוב בתהלים מ"ה. כסאך אלהים עולם ועד, שבט מישור, שבט מלכותך, והיינו כסאך, זה עולם הבריאה הנקרא עולם הכסא. וכן שם אלהים הוא עולה כמנין הכסא, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל שבט מישור רמז לתורה, דכתיב בה פקודי ה' ישרים ומשם נתנה תורה, שבט מלכותיך אלו נשמות ישראל שנקראים בני מלכים. והכונה שהם מן בירור שבעה מלכים וכולם חצובים מעולם הכסא. ולז"א קודש ישראל לה' ראשית תבואתו, כלומר רמוזים בראשית תבואתו היא התורה, אשר שתחלתה רמוז אות ב' באותיות, ושב"א בנקודות וטרחא בטעמים, שהם ר"ת שבט וישראל ג"כ נקראים בשם שבט:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/5)

**ובאופן** אחר נראה לי בס"ד בכתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והוא, דאיתא בספר בת עין ז"ל שיש ג' אותיות באלפ"א בית"א אשר מלוי שלהם שוה זע"ז, והם אות בי"ת ואות חי"ת ואות טי"ת, כי שלשתם מלוי שלהם הוא אותיות י"ת כמנין קדוש, כי ג' קדושות הם למעלה, וכמ"ש קדוש קדוש קדוש. ומשם נמשך קדושה לתחתונים לישראל שוכני מטה ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/6)

**והנה** צריך להבין למה נעשה רמז לקדושה בשלשה אותיות אלו דוקא, שהיו שלשתם מילואם שם מספר קדוש. ונראה שהוא להורות לאדם וללמדו שצריך להשתדל להשתלם בקדושה העליונה בשלשה זמנים, כדי שבזה יהיה ראוי להיות מעובדי השי"ת ועושי רצונו, וחוט המשולש לא במהרה ינתק, ושלשה זמנים אלו נרמזו בשלשה אותיות הנז' שהם בט"ח, וכאשר נבאר בס"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/7)

**הזמן** הראשון של יסוד הא', הראשון הוא בזמן היות האדם זרע שנזרע מן האב ומן האם שהוא מעורב משני חלקים, לובן מצד האב ואודם מצד האם. יען כי האב נותן הלובן והאם נותנת האודם, וכמ"ש רז"ל בגמרא דנדה והולד נעשה משני ההזרעות זרע האב וזרע האם. וצריך שתהיה כונת האב וכונת האם בהזרעתם לטובה שיעשו לש"ש להוליד בן צדיק וכשר. וכמ"ש בזוהר חדש פ' בראשית. א"ר זירא פעם הייתי בדרך במדבר וראיתי אחד ערבאי שהיה נושא עליו משוי שיעור עשרה סאים, והוא היה זקן, ואמרתי לו אני מתאוה שיהיה הכח הגדול הזה שלך להשתמש בעסק התורה, ואמר לי לא עשו אותי אבי ואמי בעבור עסק התורה אלא רק בעבור עסק זה של משא של כתפים לישא משאות כבדות, יען שאני שמעתי מאבי שהיה אומר ומספר שבשעה שהזריע אותי כל תאותו היתה שיוליד מן הזרעתו בן שיש לו כח גדול שיביא על כתיפיו משאות חיטים מן השדה לבית, ובזאת העצה נתיעץ אבי באותה שעה ועשה אותי, ועכשיו אני זקן מה אעשה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/8)

**א"ר** יהודה אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב, מנ"ל מבת שבע אם שלמה דקרא אסהיד עלה שהיא אם שלמה ממש, משום שנתייסד בצדקות וישרות ובחכמה ממנה, כלומר מעניינה ומהרהורה ומהשתדלותה, שנאמר מה ברי ומה בר בטני וכו':


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/9)

**א"ר** יוסי בן פזי זמנא חדא הוינא אזיל באורחא וערערנא בההוא טורא דכפר קדרו והוו גברי בדיחי בחלקהון ובתית תמן ליליא חד דשבתא, וחמית לאושפזאי דהוה בעי למשכב עם דביתהו קאים האי מהך גיסא וצלי, וקימת איהי מהיאך גיסא וצלת, אמרית להון מאי צלותכון בשעתא דא, אמרו לי עידנא דידן לזווגא משבת לשבת ומצלינא צלותנא קמי קב"ה דיהא לנא בר דיפלח פולחניה, בר דחיל חטאה. בר דיעבד פקדוהי ולא יסטי מאורייתא לימינא ולשמלא. אמרינא להו יהא רעוא דיהא לכון בעותיכון דהא לש"ש קא עבדתון. א"ר יוסי אחזי אנפי שכינתא. דלבתר יומין ערעית תמן וחזית ההוא ברא דאתיליד להו והוה בר שבע שנין חמי לי בביתא ולא בעא למללא עמי. אמר ליה אבוה זיל לקמיה דגברא רבא הוא. אמר מסתפינא לאשתעויי בהדיה ולאתקרבא עמיה דהא לא ידענא אי אית ליה נשמתא קדישא או לאו, דהכי אוליף לי מורי יומא דין דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישא אסור לאשתעויי בהדי ולאתקרבא עמיה. א"ל ח"ו דגברא רבא וחכימא דדרא הוא. קריב גבאי ולא ספיק למללא עמי, אמר לי אנא חמי בך דנשמתא חדתא אית בך מיומין זעירין ולא אזדרקת בך בשעתא דנפקת לעלמא. תווהת אמרית ליה כך הוא, דרווק הוינא כד לעית באורייתא ואתייהבת בי נשמתא וכו' וכו', אמרית ליה מה שמך אמר לי אהבה שמי. אמרית ליה מר אהבה וקרית עליה אהבת עולם אהבתיך. ואנא זכינא למחמי רב אדא בריה וסחינא ליה האי עכ"ל ע"ש. המובן מכל האמור הוא דכפי הכונה והמחשבה והרצון של אב ואם בשעת הזווג שמזריעים הזרע כן יצא הולד. על כן אם כונת האב והאם דבוקה בחומר שמתאוים לתועלת גשמית כמו אביו של אותו ערבאי שנתכוון בעת הזרעתו שיוליד בן בעל כח גדול שישא משאות כבדות על כתפו להביא לו עיבור מן השדה לביתו, נולד לו בן כפי תאותו ורצונו, וכאשר התאוה רבי זירא שישתמש באותו הכח בשמושה של תורה, א"ל אותו ערבאי זה לא אפשר דאביו ואמו לא עשו אותו בכונה זאת. אבל רבי אהבה שאביו ואמו בעת זווגם והזרעתם כוונו להיות להם בן צדיק וחכם וכשר, וחרדו אותה שעה להתפלל על זאת בפירוש, כן היה להם שזכו לבן צדיק וקדוש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/10)

**ולכן** נשים צדקניות חרדים מאד בליל טבילתם כשטובלין לשם הריון לקדש עצמם ביותר ולהתרחק מכל דבר טמא ומאוס, וכאשר מצינו באמו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שחרדה חרדה גדולה מאד בליל טבילתה ועי"כ זכתה להתעבר בצדיק גדול ותנא קדישא, הוא התנא רבי ישמעאל. וכמ"ש בספר אהל ישרים בשם מדרש רז"ל, וז"ל. הביאו רז"ל מעשה על אמו של רבי ישמעאל כה"ג שפעם אחת קודם שנתעברה ברבי ישמעאל הלכה לטבול טבילה של מצוה וטבלה ויצאה ופגעה בחמור, וחזרה עוד וטבלה עד שפגעה עוד בערל עובד עבודה זרה וחזרה וטבלה, עד שבעה פעמים שאירע לה כזה, (בכלב וחתול וחזיר וכיוצא) באותה שעה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, עד מתי עניה זו הולכת ומצטערת (כי הם הבינו אשר פלוני הוא ס"מ הופך עצמו לבריות טמאות אלו לפניה כדי לנערה מחמת קנאה). אותה שעה רמז הקב"ה למלאך גבריאל שירד וילך לפניה, וכן עשה (ועי"כ פלוני ברח ולא קרב אצלה). ובאותה לילה נתעברה ברבי ישמעאל ע"כ ע"ש. והיינו כי ראה הקב"ה טוהר לבבה דכונתה להדבק בקדושה כדי שתוליד בן טהור, ולכך הטריחה את עצמה טורח גדול על זאת, לכן נתן לה בן צדיק וקדוש כפי תאות נפשה, וכל הטורח הזה שהטריחה עצמה אותה הלילה, דאחר שיצאה לחוץ חזרה וטבלה עד שבעה פעמים, ומי יודע כמה קור גדול היה באותם הימים, כל זה הוא מפני שהיתה יודעת שיסוד הראשון של בנין האדם בקדושה וכשרות הוא בליל הזווג, לכן מלבד קדושת מחשבתה וכונתה שהיתה זכה וברה לשם שמים, עוד היתה נזהרת להתרחק מראייתה ג"כ מדברים טמאים, כדי שלא תפגם כונתה מצד ראייתה בדבר טמא וככה יעשו כל נשים צדקניות להשתדל בקדושת וטהרת כונתם בליל הזווג וכ"ש בעת הזווג ממש שהם מזרעים זרע קודש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/11)

**נמצא** היסוד הגדול של קדושת הילד הוא בזמן ההזרעה בעת הזווג, כשנזרע משני גופים של אביו ואמו שהיתה כונת שניהם בקדושה ובטהרה, דאז ימשך על הבן ההוא הבא ונברא מזרע שניהם קדושה וטהרה, וזה היסוד הגדול הראשון של הקדושה נרמז באות בי"ת במילואה, אשר הפשוט שלה הוא ב' שמספרה שנים רמז לשני גופים של אב ואם שתהיה קדושת הכונה שלימה משניהם, ולא סגי בחד מנייהו דוקא ואותיות המילוי של ב' שהם אותיות י"ת שעולה מספרם קדוש, רמז על יסוד קדושת הולד הנולד מזרע שניהם שיהיה לו כח קדושה דבוק בו, ועי"כ יהיה צדיק וטוב כל ימיו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/12)

**והיסוד** הב' של קדושת הבן הוא בזמן העיבור שלו, שהוא משך תשעה חדשים שיושב בבטן אמו, אז ג"כ אם האם תתנהג בקדושה ופרישות יהיה תועלת גדולה לבן שבבטנה, ולהפך יהיה לו להפך. לכן נזהרים הנשים לבלתי יאכלו בעבורן דבר קשה שהם מוח לב כבד כי יזיק לולד, וכן אם תשתה בעבור שלה דבר טמא או דבר איסור לרפואה יזיק מאד לעובר שיצא רע מעללים. ואם תתנהג בקדושה ופרישות, תועיל קדושתה לקדש הולד, ולכן בא המלאך והזהיר לאשת מנוח על אודות בנה, להזהירה על ימי עיבורה באכילה ושתיה, כי מאחר שהעובר עודנו בכח מגיעין לו ענייני האם הן לטובה הן להפך. ועל כן ארז"ל על ריב"ח אשרי יולדתו, כלומר אמו גרמה לו השגת החכמה והצדקות, כי בכל ימי עיבורה בו היתה מסבבת בבתי מדרשות אצל החכמים ואומרת, רבותי בבקשה מכם התפללו על עובר זה שבבטני שיהיה חכם וצדיק, כי גם בזמן העיבור תועיל כונת האם ומחשבתה ורצונה לקדש את הולד. וזה היסוד של הקדושה שיהיה לו בזמן העיבור הוא מדרגה שניה ליסוד הגדול שיהיה בעת ההזרעה. והנה היסוד השני' נרמז באות טי"ת של אותיות בטח, דאות הפשוט הוא ט' שמספרו תשעה, רמז לתשעה חדשים של העיבור, והמילוי הוא אותיות י"ת שעולים מספר קדוש, רמז לקדושה שתמשך לולד בתשעה ירחים של העיבור שהוא עודנו בבטן אמו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/13)

**והיסוד** השלישי של קדושת הולד הוא ביום השמיני ללידתו שאז נכנס בבריתו של אברהם אע"ה, ונחתם בחותם ברית קודש של הקב"ה, וכמ"ש ועל בריתך שחתמת בבשרינו. הנה ג"כ צריכין האב והאם לעשות מצות המילה לש"ש לקדש בה את הולד בעבור שיהיה עובד ה', צדיק ומלא חכמה. וכל שמחתם במילתו תהיה לש"ש בעבור קדושת הולד ועי"כ ממשיכין על הולד קדושה ביום המילה, ולכן נוהגין ישראל קדושים בליל השמיני אשר למחר תהיה המילה ללמוד בזוה"ק עד אור הבוקר סמוך להחדר שהולד בתוכו. וכן נמי מפורש בספרי המקובלים ז"ל, שאם המוהל צדיק ויר"ש ועושה המילה כראוי לש"ש ממשיך קדושה על הולד ביום ההוא, נמצא הכונה והמחשבה טובה ביום ההוא עושה תועלת גדולה בקדושת הולד, והרי זה הוא זמן היסוד השלישי לקדושת הולד שהוא מדריגה שלישית ליסוד הראשון בענין קדושת הולד, וזה היסוד השלישי נרמז באות חי"ת של אותיות בט"ח דאות הפשוט הוא ח' שמספרו שמונה רמז ליום המילה, ואותיות המילוי הם י"ת שהם מספר קדוש רומזים לקדושה הנוספת לולד ביום השמיני שהוא יום המילה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/14)

**הרי** נשתלש הולד בשלשה מדרגות קדושה, הא' היא מן הכונה והמחשבה וקדושה ופרישות של שני גופים שנזרע מהם שיהיה להם בעת ההזרעה, וזה הוא היסוד העיקרי שיהיה לאדם בקדושה, וזה הרמוז באות ב' של בטח אשר מילואה הוא אותיות י"ב שהם מספר קדוש. והב' מן הכונה והמחשבה וקדושה ופרישות שיהיה לאם במשך תשעה חודשי העיבור שהולד מונח בבטנה, וקדושה זו נרמזה באות ט' של בטח אשר מלואה הם אותיות י"ת שעולה מספרם קדוש. והג' מן הכונה והמחשבה וקדושה של יום השמיני שהוא יום המילה, וקדושה זו נרמזה באות ח' של בטח, ואחר שנשלם בשלשה מדרגות קדושה בשלשה זמנים הנז', אז נעשה יסוד הקדושה שבו חוט המשולש ולא ינתק. ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק הולך תום ילך בטח, כי תמימות האדם תהיה בשלשה זמנים שרמוזים בסדר אותיות בט"ח שעי"כ ילך בתמימות וצדקות בעולם הזה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/15)

**והנה** אותיות הפשוט הם נקראים ראש לאותיות המילוי כמו ראש האדם לגבי גוף שלו. וכבר אמרנו דרק ג' אותיות בט"ח נעשו ראש לאותיות י"ת באלפ"א בית"א ואין דוגמתם באלפ"א בית"א בדבר זה אשר שלשתם הם ראש לאותיות י"ת שהם מספר קדוש. ובזה יובן בראשית חלק תיבה זו לשתים וקרי בה, בראש י"ת כלומר באותיות שהם ראש לאותיות י"ת שהם אותיות בט"ח הרומזים על שלשה זמנים שבהם יהיה יסודות לקדושה שמתקדש בהם האדם, ברא אלהים, ברא לשון בהירות הגוף ששניהם יהיו בהירים ומזהירים ע"י ג' מדרגות קדושה, שבאים לאדם בשלשה זמנים הרמוזים באותיות בט"ח שהם ראש לאותיות י"ת שעולים מספר קדוש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/16)

**והארץ היתה תהו ובהו** (בראשית א:ב). פירוש הארץ הוא החומר של הגוף, האדם תוהא ובוהא בו, יען כי וחשך הוא היצר הרע על פני תהום, שהוא לפתח חטאת רובץ, ומחמת היצר האדם תוהא ובוהא. אך ורוח אלהים הוא כח היצר הטוב מרחפת על פני המים היא התורה הנקראת מים שניתנה לארץ שהיא תבלין ליצר הרע. ויאמר אלהים יהי אור הוא היצר הטוב בגוף של האדם וכן היה. ויהי אור, בקרבו של אדם. כדכתיב בקרבך קדוש כי לולי כן היה האדם אבד ביד היצר הרע. וירא אלהים את האור הוא יצר הטוב כי טוב הוא וא"א לעמוד ביחד עם היצר הרע שהוא רע, לכן ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, שגזר להיות משכן כח היצר הטוב בצד ימין של הלב, ומשכן כח היצר הרע בצד שמאל של הלב. כי בלב יש ב' חללים וככתוב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ולא יעמדו יחד בחלל אחד. ויקרא אלהים לאור הוא היצר הטוב יום, ולחשך הוא יצר הרע קרא לילה, שהוא המביא יללה לעולם. אך הצדיק צריך להשתדל לתקן היצר הרע לעשותו יצר טוב וכמ"ש גבי אברהם אע"ה כי מצאת את לבבו נאמן לפניך, לבו לא נאמר אלא לבבו שעשה את יצר הרע יצר טוב. ולז"א כאן ויהי ערב הוא היצר הרע, ויהי בוקר הוא היצר הטוב יום אחד, שיתוקן היצר הרע ויהיה בהשוואה אחת עם יצר הטוב, וכן יהיה לעתיד דכתיב ולעבדו שכם אחד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/17)

**וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך** (בראשית א:ד). פירש רש"י ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום, ולזה תחומו בלילה. ויש לדקדק מאחר דהאור הוא טוב ומשובח והחשך הוא מגונה, היה לו לגרש החשך לתהומא רבה וישאר האור לבדו משמש בתבל, ומה הנאה בחשך שקבע לו זמן בהשוואה אחת כמו האור, שזה משמש י"ב שעות וזה משמש י"ב שעות. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בשעשועים שהגאון המחבר הפלאה ז"ל קרא מנין לביתו להתפלל, ויהי במספר העשרה הבאים אחד אשר הגאון לא חפץ לצרפו למנין, ויצו לקרא אחר. והאיש הזה התבונן בדבר זה ויגש ויאמר להגאון רבי הלא גם החלבנה שריחה רע היתה בין סמי הקטורת. ויאמר לו הגאון אמנם כן הוא, אולם ראה כי אחד עשר סממנים היו בה ע"כ. והנה בודאי תשובה נצחת השיב הגאון לאותו האיש שאין לו להתרעם עליו בטענה זו דחלבנה, דהא באמת גם הוא עשה כדברי המשנה דאמרה אחד עשר סממנים היו בה, ולכן גם הגאון בקש עוד אחד להשלים מספר אחד עשר. אמנם על עיקר הדין של הסממנים יש לטעון ולהעיר למה באמת בקש הכתוב אחד עשר, דממה נפשך אם החלבנה אע"פ שריחה רע כדאי היא להצטרף עם הסממנים יספיק מנין העשרה עמה, דכל מנין של עשרה הוא מנין שלם בכל מקום ואינו צריך תוספת, ואם אינה כדאי למה יביאוה עם הסממנים ויצרפוה עמהם. אך ישוב דבר זה הוא פשוט, דלעולם החלבנה אינה כדאי להצטרף ולאו בשביל צירוף אתיא, אלא מביאין אותה עם הסממנים כדי להיות שבח לסממנים על ידה ומכוחה, והיינו משום דבאמת כל הסממנים ריחם טוב, אבל ידוע דאין האור ניכר אלא מתוך החשך. ולכך עשרה הבאים להתפלל ודאי תעלה תפלתם למעלה מאחר שהם מנין עשרה וכולם צדיקים. אמנם עכ"ז אם יהיה עמהם עוד אחד שהוא רשע יתר על מנינם אע"פ שהם אין צריכים לו בשביל צירוף כיון דהם עשרה, עכ"ז תתעלה תפלה שלהם עילוי גדול מחמת שמתערבת שמה תפלה של אותו רשע, נמצא אלו לא אצטריכו לתפלה של אותו רשע כדי להשלים הצירוף, אלא יהיה להם תועלת בתפלת אותו רשע, שבזה יגיע שבח לתפלות שלהם מחמת חשך של אותו רשע. וכן היה בי"א סממני הקטורת שיש עשרה שיש להם ריח טוב, ורק אם תתערב עמהם החלבנה שריחה רע יתעלה אכות ריח טוב של שאר הסממנים, שנראה כל כך ריחם הטוב חזק מאד, שאע"פ שיש כאן חלבנה שריחה רע הוא בטל לגבי ריחם הטוב, שאין נגרע מחמתו שום גרעון לריחם הטוב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/18)

**וכן** הענין כאן ראה השי"ת את האור כי טוב הוא, ואם היה מגרש החשך לגמרי לתהומא רבא עד שיושבי תבל אין רואין חשך כלל כי אם אור, אז היה אצלם ראיית האור טבעי ואינם מרגישים בשבחו ויקרו, מה שאין כן עתה שיש חשך שנמשך שמושו כמו שעות האור, דמוכרח שיהיה האדם קם בחשך הרבה ויהיה יושב ומצפה לאור, הלה בזה נעשה שבח גדול ויתרון גדול לאור, ויתענג בו האדם עשר ידות יותר מאם היה האור משמש לבדו בעולם ואין בעולם חשך כלל. וכך הוא הדמיון דמעשה הצדיקים ומעשה הרשעים שנדמו לאור ולחשך דדרשו רז"ל ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים, ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים, לומר שיש שבח ומעלה גדולה למעשיהם של צדיקים מכח מעשיהם של רשעים, שאם לא היה בעולם אלא רק מעשה צדיקים לא היה ניכר שבחן אחד מעשרה ממה שניכר עתה, כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך, ועל כן במעשה הרשעים ניכר שבח ומעלה של מעשה הצדיקים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/19)

**ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו** (בראשית ב:ג). איתא במדרש ויברך אלהים את יום השביעי הה"ד ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ברכת ה' היא תעשיר זו השבת, ולא יוסיף עצב עמה זו האבל. וצריך להבין איך נרמזה הברכה של העושר בשבת, ועוד בשבת אין משא ומתן ולא מלאכה אלא אדרבה עושים בו הוצאות הרבה ואיה העושר בשבת. ונ"ל בס"ד דידוע ברכת השפע הכללי הוא דגן תירוש ויצהר וכנז' בפרשת עקב שכלל כל הברכה בשלשה שהם דגנך תרושך ויצהריך, ופרשתי בס"ד טעם לזה שכלל הברכה והשפע בשלשה אלה, כי ידוע שיש עשר ספירות שהם ג' מדריגות זו למעלה מזו והם חב"ד שלשה ראשונות וחג"ת שלשה אמצעיות ונה"י שלש תחתונות וכולם עומדין בשלשה קוין שהם ימין ואמצע ושמאל. נמצא קו האמצעי הוא דעת בשלש ראשונות ותפארת בשלש אמצעיות ויסוד בשלש תחתונות ור"ת שלהם הוא דת"י וידוע כל השפעה תשתלשל מלמעלה למטה בקו אמצעי שהם ר"ת דת"י והם נמי ר"ת דגן תירוש יצהר לכך כלל כל השפע כולו בשלשה שהם דגן תירוש יצהר כי הוא נמשך מן קו האמצעי שהוא דעת תפארת יסוד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/20)

**ובזה** יובן בס"ד הטעם כי בכניסת שבת צריך לקדשו בצירוף שלשה אלה שהם דגן תירוש יצהר, והיינו שבכניסתו מקדשין על היין שהוא תירוש, וצריך שיהיה לחם על השולחן בשעת קידוש שהוא דגן, וצריך שיקדש לאור הנר שמדליק מן השמן שהוא יצהר, לרמוז שהשפע של ימי החול בדגן תירוש ויצהר נמשך בזכות השבת וכמ"ש בזוה"ק פרשת יתרו בפסוק זכור את יום השבת לקדשו, תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין והיינו עילא הם ברכות השייכים לנפש ותתא הם ברכות השייכים לגוף. ולכן גם עסק התורה מסוגל יותר בשבת כמ"ש רז"ל לא נתנו שבתות אלא לעסוק בהם בתורה, יען כי התורה נמי מכונית בשם דגן דכתיב לכו לחמו בלחמי, ובשם תירוש דכתיב ושתו ביין מסכתי, ובשם יצהר שהוא השמן, והתורה נקראת שמן מה שמן זה יוצא ממנו אור, כן התורה היא אור עולם דכתיב נר מצוה ותורה אור. ד"א מה שמן זה צף על כל המשקין כך התורה צפה על כל המעשים, נמנו וגמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. נמצא התורה שהיא מזון הנפש מכונית בשלשה הנז', שהם דגן תירוש יצהר. דהם ר"ת דת"י, וכן מזון הגוף הוא בשלשה אלה שהם דת"י:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/21)

**ובזה** יובן בס"ד רמז הכתוב בעזרא ט', ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת ה' אלהינו להשאיר לנו פליטה לתת לנו יתד במקום קדשו, להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבודתנו. והיינו לתת לנו יתד במקום קדשו, רמז לשלשה ספירות של קו האמצעי שהם ר"ת ית"ד מתתא לעילא יסוד תפארת דעת, וזהו במקום קדשו דייקא למעלה בעולם האצילות בי"ס שבאצילות. להאיר עינינו אלהינו בתורה שהיא מזון הנפש ומכונית בשלשה אלה שהם ר"ת ית"ד יצהר תירוש דגן מתתא לעילא, ולתתנו מחיה זה מזון הגוף שהוא כולל דגן תירוש יצהר שהוא ר"ת ית"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/22)

**והנה** הברכה המשתלשלת מעשר ספירות בקו האמצעי דת"י נרמזה באותיות שבת והיינו ש' של שבת היא שלשה ספירות של קו ימין ששם יש ג' ספירות, חכמה בראשנות, חסד באמצעיות, נצח בתחתונות, כי בשי"ן שלשה ווי"ן וכן אות ב' של שבת ג"כ יש בה ג' ווי"ן והם רמז לשלשה ספירות של קו אמצעי שהם דעת בראשונות ותפארת באמצעיות, ויסוד בתחתונות, וכן אות ת' של שבת יש בה שלשה ווין, והם רמז לשלשה ספירות של קו שמאל שהם בינה בראשונות, וגבורה באמצעיות, והוד בתחתונות. אמנם הברכה תשתלשל בקו האמצעי שהוא רמוז באות ב' של שבת שהיא אות אמצעי שם. וידוע מ"ש רז"ל ב' ברכה ולז"א ברכת ה' תעשיר זה השבת דייקא ששם רמוזים כל העשר ספירות ורמוז הקו שממנו תמשך ברכת ה' אשר היא תעשיר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/23)

**וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וכו'** (בראשית ב:ה). י"ל למה בשיח השדה שהם האלנות אמר טרם יהיה ולא אמר טרם יגדל או יצמח, כדאמר בעשב טרם יצמח, ועוד למה כינה האלנות בשם שיח ולא אמר כל אילן השדה. ונ"ל בס"ד דארז"ל כל אילן ואילן יש מלאך ממונה עליו ואומר המלאך שירה לפני הקב"ה בכל יום, והיינו ענין פרקי שירה דהשירות הם מן המלאכים הממונים, וידוע כי האילנות נבראו ויצאו שלמים בקומתן מיום שלישי, אבל העשבים עמדו על פתח הקרקע ולא גדלו וצמחו יותר עד שבא אדם הראשון והתפלל וירד מטר וצמחו ועלו על פני האדמה, וידוע דהמלאכים הממונים אין אומרים שירה למעלה אלא עד שיאמר אדם למטה, ולפ"ז כשנבראו האלנות ביום שלישי ויצאו על פני הארץ היה ראוי שהמלאכים הממונים עליהם יאמרו שירה השייכה לאילנות, אך לא אמרו מפני שעדיין לא נברא אדם הראשון והם לא יאמרו שירה עד שיאמר הוא תחלה, ולכן אפיק קרא לאילן בשם שיח לרמוז גם על השירה שהיא שיח ג"כ לא נראית ולא נהיית בארץ, ולכך לא אמר כאן יגדל או יצמח כי רמז לפי דרכי גם על מלאך הממונה על האילך ולכך אמר לא יהיה, וז"ש וכל שיח הוא השיר טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, ופירש טעם לעכובם, והיינו מה שאמרתי צמח השדה טרם יצמח, כי נתאחר מציאותם וגלויים היינו כי לא המטיר ה' אלהים עדיין, וכיון שלא ירד מטר עדיין לא צמחו עשבים שהקב"ה רוצה להצמיחם ע"י מטר ולא מאליהן, ומה שאמרתי כל שיח טרם יהיה בארץ דקאי על שירות מפני כי אדם אין, ואין המלאכים הממונים אומרים שירה, עד שיבא אדם הראשון ויאמר תחלה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/24)

**לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו** (בראשית ב:יח). ארז"ל זכה עזר, לא זכה כנגדו. ונ"ל בס"ד דאיתא בגמרא בשם בן סירא אשה רעה צרעת לבעלה, והנה האותיות העומדים כנגד אותיות עזר מאחריהם הם אותיות שפ"ח והוא לשון צרעת, כמ"ש בישעיה ג' ושפח אדני קדקוד בנות ציון, ארז"ל שפרחה בהם צרעת, וכן עוד שם כתוב ויקו לעשות משפט והנה משפח והוא ג"כ לשון צרעת, וז"ש כאן זכה תהיה לו האשה עזר, לא זכה כנגדו, ר"ל תהיה צרעת לבעלה שהוא הרמז הרמוז כנגד אותיות עזר שהוא באותיות שפח העומדים כנגד עזר זה לעומת זה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/25)

**ועוד** נ"ל בס"ד זכה עזר לא זכה כנגדו, ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ך' וז"ל, הנה רז"ל אמרו בפ"ק דסוטה על פסוק מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות שיש זווג ראשון ושני. ומ"ש קשה לזווגם כקריעת ים סוף איירי בזווג שני, דע כי אין הבנת זווג ראשון ושני כפשוטו, כי כמה זווגים שניים הם טובים מן הראשונים כמו שראינו בעינינו מעשים בכל יום, אבל ביאור הענין הוא יובן במ"ש הסבא דמשפטים ע"פ אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. והענין כי כאשר האדם הוא חדש ר"ל כי אז היא הפעם הראשונה שבא בעולם הזה דבת זוגו נולדה עמו כנודע אז כשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו כרגע בלי שום טורח כלל ועיקר, ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסבתו אלא שהוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו כנז' בסבא דמשפטים שמגלגלים גם לבת זוגו שתחזור להתגלגל עמו לטובתו, הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו כרגע אלא אחר טורח גדול, לפי שכיון שנתגלגל על סיבת איזה עון יש מקטרגים עליו למעלה ורוצים למנוע אותה ממנו ומכניסים בהם קטטות, ועל זה אמרו קשה לזווגם כקריעת ים סוף והוא באופן הנז' כי הוא נקרא זווג שני ר"ל היא בת זוגו האמתית אלא שכבר נזדווגה לו פעם אחרת בתחלה ועתה בזה הגלגול נקרא זווג שני כי האשה היא עצמה ראשנה, אבל הזווג הוא שני, ולזה לא אמרו זווג שנית אלא זווג שני שחוזר אל הזווג ולא לאשה. ובזה יתבאר לך איך לפעמים נושא אדם אשה כרגע בלי שום טורח וקטטה כלל, ולפעמים אינו נושא אלא על ידי קטטות גדולות עד שישאנה, ואחר שישאנה הם בשלום ושלוה, וזה יורה על היות זווג גמור אלא שהוא זווג פעם שנית, ואלו לא היתה בת זוגו לא היה שלום ביניהם אחר שנשא אותה עכ"ל, יע"ש. ואנא עבדא אמרתי אם הוא באופן שגם האשה לא השלימה תיקון שלה ונתגלגלה בגלגול שני עם בעלה לצורך עצמה, הנה גם בזו לא יהיה קטרוג וקטטות ומריבות בזווגם ותזדמן לו כרגע ולא אחר טורח גדול, ובזה יתיישבו כמה עניינים שנראין בחוש הריאות בענין שידוך איש ואשה, ודוק היטב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/26)

**ובזה** יובן זכה עזר, פירוש אם זכה בביאתו הראשונה לעולם אז יהיה לו בנשואין שלו עזר מן העליונים ומן התחתונים, שהכל יעזרוהו ליקח בת זוגו בלי שום קטטה ובלי טורח. ואם לא זכה, דהיינו שבא בגלגול על אשר חטא, שאז הוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו אז יהיו הכל כנגדו בנשואין שלו שיגיע לו בבת זוגו קטרוג מן העליונים ועכבות מן התחתונים, ובטורח גדול ויגיעה וקטטה ומריבה עד שיוכל לישא את בת זוגו, דעל זה ארז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/27)

**ובזה** פתרתי החלום שחלם עשיר אחד בליל ראש השנה שנתנו לו ולאדם אחד שהיה עסקו בסרסרות שני ניירות שכתוב עליהם פסוק והיו חייך תלויים מנגד, שמסרו לו נייר אחד, ולאותו הסרסור נייר אחד, ופתרתי כי לו רמזו לו בפסוק זה שירבה בצדקה ובה תלוי חיות שלו, והיינו מנגד קרי בה מן גד, דארז"ל בגמרא דשבת גימ"ל דל"ת גמול דלים, נמצא הצדקה רמוזה באותיות גד. ולאותו סרסור רמזו לו שיעסוק בסרסרות של זווגים איש ואשה ומזאת הסרסרות תהיה פרנסתו וחיותו באותה שנה, והיינו דרז"ל אמרו ע"פ די מחסורו אשר יחסר לו, היינו לו זו אשה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, אך בזווגים יש שתי חלוקות, אחת אין מנגדים ומעכבים אלי' אלא הכל מסייעים ועוזרים, והיינו כשבאה גם אשתו לתקן עצמה, והב' שהוא ממ"ש בהם ויצאה אשתו עמו, דאשתו נשלם תיקון שלה ובאה לעולם הזה בעבורו דוקא, דעל זה יש מקטרגים למעלה ומעכבים למטה. והנה ודאי זווג אשר נשלם ונעשה במהרה דלא היה מעכבים בו משני צדדין אין לסרסור הרווחה גדולה מזה, כיון שלא טרח בדבר הזה אלא נעשה מאיליו, אבל אם יהיה מעכבים וסכסוכים וטורח גדול לסרסור מזה יהיה לסרסור הרווחה גדולה, וזהו אעשה לו עזר מן הזווגים שהם כנגדו, דאיכא נגדיים, שבזה לסרסור טורח הרבה ולפום צערא אגרא, אבל זווגים שהם מסוג עזר אין בהם שכר הרבה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/28)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, ונקדים מ"ש רז"ל אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו. וצריך להבין למה תלויה הברכה בה ולא באיש עצמו, דאדרבא ראוי לתלות הברכה באיש יותר, מפני שהוא יש בידו מצות תלמוד תורה, ששקולה כנגד כל המצות ויותר, וגם יש בידו כמה מצות שהם מ"ע שהזמן גרמה, שהוא מצווה ועושה בהם, גם עוד מצינו לרז"ל בגמרא תני רבי חייא אין אשה אלא לבנים. וי"ל למה נקיט בלשון שלילה, ולמה תלוי ביאת הבנים באשה ולא בבעלה, והלא שניהם שותפים בהם, וזכר לבדו לא עביד כלום, ונקבה לבדה לא עבדא כלום. ונראה ליישב כל זה בהקדים מעשה שהיה בזמן קדמון שהיה במקום אחד חכם חסיד קדוש שהיו דבריו עושים פירות בברכותיו לבני אדם ותפלתו עליהם, כדרך שאמרו על רחב"ד בדורו, ועל רבי יצחק בן אלישיב בדורו, באופן שאין תפלתו וברכתו חוזרת רקם על כל דבר שיבקש. ככתוב ותגזר אומר ויקם לך, ואחר שראה שרבו הנכנסים אצלו לבקש ממנו תפלה וברכה כל אחד מה שצריך לו, הוכרח לסתום הפתח בפני כל אדם שהעמיד שומר על פתח ביתו שלא יוכל שום אדם ליכנס אצלו כדי לשאל ממנו תפלה וברכה, וגם הוכרח להיות עצור בביתו כל הימים שלא יצא מפתח ביתו אפילו בשבתות וימים טובים, כדי שלא יפגשוהו הנצרכים בדרך או בבית הכנסת לבקש ממנו ברכה, ולכך היו תלמידיו דוקא אשר לומדים אצלו בכל יום בבית מדרשו אשר בחצר שלו באים אצלו גם בשעת תפלה ומתפללין יחד בקדיש וקדושה וס"ת. ולכן שום אדם אחר לא יבא ליכנס אצלו כי השומר מעכב. ויהי היום הוכרח לצאת מביתו בחודש ניסן כדי לברך ברכת האילנות חוץ לעיר, והיו תלמידיו הולכים עמו ביחד מלפניו ומאחריו, כדי שלא יגש אדם אליו לבקש ממנו ברכה, ובחזרתם בסוף היום הלכו ברחוב אחד בתוך העיר כדי לילך החסיד לביתו, ונזדמן שכלה אחת הולכת לבית בעלה והיו נשים רבות הולכות עמה כי היתה אותה הלילה ליל חופתה והכלה עם הנשים באים לקראתם מראש הרחוב שהחסיד ותלמידיו הולכים בו, וכשראו תלמידיו כן, רצו כנגד הכלה להחזירה לאחור לרחוב השני היא והנשים שמשה, עד שיעבור החסיד ויצא מאותו הרחוב ולא יפגעו בהם, אך החסיד גער בתלמידיו שלא יחזירו את הכלה לאחור לדחותה מזה הרחוב לרחוב אחר, יען כי אין שורת הדין מחייבת שתהיה הכלה נדחית מפניו, וגדולה מזאת אמרו חכמים מעבירין את המת מלפני הכלה וכ"ש בכה"ג. ואמר להם שהוא ותלמידיו יעמדו במקומם לצד כותל הרחוב עד שתעבור הכלה לפניהם ואז ילכו לדרכם, וכן עשה. ועמד במקומו לצד הכותל להמתין עד שתעבור הכלה, וכאשר קרבה הכלה סמיך למקום שעומד החסיד תוך ד' אמות עמדה בתוך הרחוב, ולהיותה חכמנית הרבה פיה פתחה בחכמה ותאמר להחסיד. מה זאת עשית אדוני עתה כי חוששת אני פן יקראני עון בשביל כבוד התורה, כי אדוני עמדת בעבורי להמתין לי עד שאלך ומה אני ומה חיי שעשיתה לו כבוד גדול כזה. ויען החסיד ויאמר לה זה הכבוד אשר עשיתי עתה בשבילך, אני מחוייב בו מצד הדין לעשותו יען כי את עתה יש לך דין מלכתא וכולנו חייבין לכבדך יותר מזה הכבוד. ותאמר אדוני אם אני מלכתא א"כ צריך אתה לקיים דברי ואל תשיבני רקם. ויאמר החסיד הגידי מה את רוצה, ותאמר רוצה אני שתתן לי רשות שאגש אצלך ואנשק ידיך, ויאמר הלא כבר אמרתי לך שאת יש לך דין מלכתא ואיך תנשקי ידי אין זה משורת דרך ארץ. אמרה לו אדוני אמרו חכמים כבוד אדם רצונו והרי רבי ישמעאל רצתה אמו לרחוץ רגליו בכל יום כשיבא מבית המדרש ותשתה את המים ולא קבל מפני כבודה, וא"ל חכמים שיקבל מפני כי כבוד אדם רצונו, וכן אני אם תעשה רצוני זהו כבודי, ובע"כ נתן לה רשות כי באה עליו בטענה חזקה ותפסה אותו מדבריו. ואחר שנגשה אצלו ונשקה ידו, אמרה לו אדוני אחר נשיקת היד מה יש לעשות. ובע"כ השיב לה שצריך לברך את הנושק. אמרה לו א"כ תברכני, אמר לה במה אברכך, ותאמר ברכני בדבר שאני עוסקת בו כי זאת הלילה היא ליל חופתי ואני הולכת לבית בעלי החתן בשביל קיום פריה ורביה, על כן תברכני בבנים, אך אם תברכני שאתעבר מבעלי ואוליד, הנה אין זה חדוש ואין אני צריכה ברכה בעבור זאת, יען כי אני אשה, והקב"ה ברא לי דדים ובודאי שיעזרני להוליד ואניק אותם, מן הדדים שברא לי. ויאמר טובים דבריך, ואיך תרצי הברכה, ותאמר בעלי שמו יעקב אני רוצה שתברכני בברכת הבנים של יעקב אע"ה שנתן לו הקב"ה שנים עשר בנים זכרים ובת אחת כן תברכני שאוליד מבעלי שנים עשר בנים זכרים ובת אחת, וכמו שיעקב אע"ה זכה לראות לבניו זרעם וזרע זרעם כך אני ובעלי נזכה לראות לבנינו זרעם וזרע זרעם, וברכה זו היא חידוש שבאה לי מכוחך, ואז החסיד בע"כ שם שתי ידיו על ראשה ויברך אותה כאשר בקשה שתוליד מבעלה יעקב שנים עשר בנים זכרים ובת אחת, ויזכו ויחיו היא ובעלה לראות זרעם וזרע זרעם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 29
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 29](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/29)

**ואחר** שקבלה הברכה הזאת פיה פתחה בחכמה, ותאמר להחסיד, אדוני ברכה זו אשר ברכתני עתה היא אליה וקוץ בה ולכך צריכה תיקון, א"ל מהו הקוץ ותאמר אדוני תשקול בדעתך שנים עשר בנים ובת אחת כמה ממון צריך בעבור פרנסתם הם וזרעם, וכמה ממון צריך בעבור נשואין שלהם, ובעלי הוא אדם בינוני שאין לו יכולת בעסקו לפרנס יותר משנים או שלש נפשות, על כן אם יהיה לנו רבוי אוכלוסין ואין ידינו משגת לפרנסם בריוח, כמה צער יגיע לנו מזה אני ובעלי, לכך ברכה שברכת אותנו בבנים צריכה תיקון שתברך אותנו עוד גם בעושר ונכסים רבים שנוכל לפרנס כל אלו וזרעם בריוח. והחסיד בע"כ הודה לדבריה יען כי בטענה באה עליו וישם ידיו על ראשה שנית ויברך אותה היא ובעלה בעושר ונכסים רבים כדי שיפרנסו וישיאו זרעם וזרע זרעם בריוח:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 30
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 30](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/30)

**ואחר** שקבלה גם ברכה זו של המזונות, אמרה אדוני אין לי לבקש עוד דבר מאת אדוני ורק דבר אחד צריכה אני להודיע לך ואינו בסוג בקשה יען כי דבר זה אדוני מחוייב בו, אמר לה מהו הדבר, ותאמר י"ב בנים ובת אחת שאני צריכה להוליד לא יבצר מהיות להם לפעמים כאב עינים, לפעמים איזה קדחת, לפעמים מיחוש בראש, לפעמים כאב בטן וכיוצא, וכל אלו הבנים נחשבים בניך כי בברכתך באו לעולם, הנה ודאי שורת הדין ודרך ארץ מחייבת שאין אני צריכה להביאם אצל רופא, אלא בכל חולי שיקרה להם אביאם לחצר אדוני שתברכם ויתרפאו, כי בניך הם, על כן צריך שתצוה אדוני את שומר הפתח שלא יהיה הפתח סתום בפני אלא אני ובני ניעול בלא בר. ויצחק הרב החסיד על נועם דבריה ועל טעמיה, ויאמר כן אעשה ותקוד ותשתחוה לפניו ותלך לה לבית החתן בעלה והנשים הולכות אחריה, אך לא שמעו מכל הדברים שהיו בינה לבין הרב החסיד והוא הלך לדרכו לביתו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 31
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 31](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/31)

**והנה** מנהג אותה העיר היה בליל החופה אחר הסעודה והשמחה יצאו כל הנשים מחדר הכלה, ותשאר היא לבדה יושבת על הכסא ויכנס החתן לבדו ויסגור הפתח, ויגש אצל הכלה ויתפוס אותה בידה להקים אותה מעל הכסא להעמידה על רגלה, ואחר שיעמידנה ירים רגלו הימנית ויניחנה על כף רגלה השמאלית, ועושין כן סימן טוב שיהיה הזכר גובר על הנקבה ויהיה עליון עליה, וזה החתן להיות שיודע הוא שכלתו היא חכמנית וחריפה, חשש פן היא תקדמנו לשום רגלה על כף רגלו לכך כשקרב אצלה קודם שאחז בה להקימה מן הכסא הכין את רגלו הימנית להרים אותה מעל הארץ, והיא כשראתה כן אמרה לו אין הרמת הרגל היא שלך אלא שלי היא שאני צריכה להרים, ויתכעס החתן ויאמר מה את מדברת הלא אני האיש ואת האשה, ואני צריך להרים רגלי עליך, ותאמר שב על הכסא ואגיד לך דבר חדוש ואז אתה תודה לי בדבר זה אשר אמרתי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 32
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 32](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/32)

**וישב** ותאמר לו האדם אשר יבקש מאת השי"ת על טוב עולם הזה בכללות בכל תפלותיו ערב ובקר וצהרים ובכל עת על מה יבקש, ויאמר על שלשה שהם כוללים כל הטובה שהם החיים והמזונות והבנים. ותאמר הנה אלו השלשה שאתה מצפה להם ומתפלל בעבורם כבר הכינותים והזמנתים והביאותים אליך בזה היום קודם שנכנסתי לביתך, אמר לה איך הוא הדבר הזה, ותאמר לו כו"כ היתה מעשה ברחוב העיר קודם בואי אליך, והרב הידוע שבעיר הזאת אשר בדוק ומנוסה בברכותיו שלא ישובו ריקם וכל העולם צמאים לברכתו ואינם יכולים לגשת אליו לבקש ממנו ברכה, הנה אנכי לקחתי ממנו שתי ברכות שהם הבנים והמזונות ועי"כ גם ברכת החיים לקחתי לי ולך ממילא כי מאחר שנוליד שנים עשר בנים ובת אחת ואני ואתה ננשאם, ונראה זרעם וזרע זרעם מוכרח שנאריך ימים עד מאה שנה ויותר כדי שתתקיים בנו הברכה ההיא, על כן אחר שהבאתי לך כל שלשה מיני טובה אלו ברגע אחד קודם בואי לביתך, תשפוט עתה על הדבר הזה שביני לבינך למי יאתה הרמת הרגל לי או לך. ויאמר צדקת כדברך ולך יאתה, קומי והרימי רגלך ותאמר מאחר שהודית לדברי לא ארים אני רגלי אלא תרים אתה, ולא קבל, וסוף דבר הכריחה אותו בחזקה שיקים וירים רגלו כדרך העולם כחתן וכלתו, וישמח אותה הלילה שמחה גדולה על הטובה אשר הגיעה אליו מצד הברכות של הרב החסיד כי היה בדוק ומנוסה בכך, ויגיל וישיש יותר על כלתו אשר הביאה לו כל זה בחכמתה ועוצם שכלה ודעתה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 33
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 33](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/33)

**נמצינו** למידין מנועם דבריה של האשה המשכלת הזאת, דעל ידי הברכה של הבנים תחול הברכה של המזונות, שאם יש להם רבוי בנים ואין להם מזון לפרנסם הרי בזה רבוי הבנים הוא צער ויסורין ואין זו ברכה, וכאשר טענה האשה ההיא לפני החסיד הנז'. וגם נמצינו למידין מדבריה דאחר שזכתה לברכה של רבוי הבנים ממילא זוכה בברכה של אריכות ימים ושנות חיים שיחיו עד שישאו כל הבנים, ואם ימותו האב והאם בעוד בניהם קטנים נמצאת למפרע אין זה הרבוי של הבנים בכלל ברכה, וכאשר אמרה אותה האשה לבעלה החתן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 34
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 34](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/34)

**ולכן** ארז"ל אין אשה אלא לבנים, וכבר הקשינו למה תלו את הבנים באשה בלבד, אך הכונה הוא דמצינו בשרה אמנו ע"ה כתוב ותהי שרי עקרה אין לה ולד, וארז"ל אפילו בית הולד לא היה לה, גם ארז"ל שהיתה אילונית שלא היה לה דדים, ובחדושינו בס"ד על הגמרא הקשינו למה עשה ה' ככה לשרה אע"ה שתהיה אילונית שאין לה דדים, דאם משום שמתאוה לתפלת צדיקים כדי שיתפללו על עצמם ויענם, די לעשותה עקרה כמו רבקה ורחל שהיו עקרות בלבד והיו להם דדים ובית הולד ושאר אברי לידה, כי לא היו אילונית. ופרשתי בס"ד הדבר בטוב טעם כי שרה אע"ה צריך שתוליד את יצחק אע"ה שהוא היה בחי' גבורה העקרית השרשית ואין העולם יכולה לסבול הגבורה שלו בביאתו לעולם, ולכך צריך שתהיה לידתו וביאתו לעולם בדרך נס גמור, כדי שתהיה ביאתו משותפת במדת החסד, כי כל דבר נס נעשה ע"פ החסד, ואם תהיה שרה אע"ה עקרה בלבד ולא אילונית לא היה ההריון שלה נעשה בחסד גמור, יען כי מצינו לעקרה שיש לה טענה נצחת שתתעבר ע"פ הדין, וכאשר טענה חנה הע"ה כמו שארז"ל על פסוק וחנה היא המדברת על לבה, על עסקי לבה, דטענה טענה בדין שאמרה לפני הקב"ה רבש"ע כל מה שבראתה באשה לא בראתה דבר לבטלה, עינים לראות, פה לדבר, רגלים להלך, דדים אלו שנתת לי למה, לא כדי להניק בהם תן לי בן ואניק בהם. נמצא כל אשה צדקת שיש לה דדים אם תהיה עקרה יש לה טענה משורת הדין לבקש מהקב"ה שתתעבר, יען כיון שברא לה דדים שאין כמותם באיש, מוכרח כי מעת שבראה ברא אותה שתתעבר ותהיה צריכה לדדים להניק בהם הולד, ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ורק אם אין האשה צדקת גמורה אלא יש בידה עונות, אין לה פתחון פה בטענה זו כי יאמר לה את גרמת לעצמך שתפסידי זאת הטובה של הריון ולידת הבנים כי עונותיך גרמו לזה, ולכן חנה הע"ה שהיתה צדקת גמורה זכתה בטענה זו של הדדים ונתעברה, וכן רבקה אע"ה ורחל אע"ה אע"פ שהיו עקרות יש להם זכות בדין שיתעברו מחמת טענה זו של הדדים ונתעברו. וכן הענין בשרה אע"ה אם היתה עקרה בלבד היה ההריון שלה זוכה בו בדין מחמת טענה זו של הדדים, ונמצא לא היה יצחק אע"ה נולד מצד החסד הגמור, כדי שתתמתק הגבורה החזקה שלו בחסד, לכך עשה הקב"ה את שרה אע"ה בתחילה אילונית שאין לה דדים, דעתה אין לה טענה בעבור ההריון מצד הדין, כי יאמר ה' אני מעיקרא כך בראתי אותך שלא תתעברי, ולכך לא בראתי לך דדים ובית הולד, ונמצא מה שנתעברה אח"כ בנס היה העבור שלה ע"פ מדת החסד הגמור, ונולד יצחק ע"פ מדת החסד, ובזה נמתקה הגבורה שלו והיה העלם יכול לסבול הגבורה שלו מחמת שנתמתקה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 35
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 35](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/35)

**ובזה** מובן הטעם בהא דתני רבי חייא אין אשה אלא לבנים, שתלה בה הבנים מפני דהאשה כיון שיש לה דדים שהם לצורך הבנים יש לה טענה חזקה על לידת הבנים, מה שאין כן האיש שאין לו טענה כזאת, ומאחר כי מצד תכונת יצירתה יש לה טענה לזכות לבנים ממילא גם ברכה של המזונות תתייחס אליה, כי כיון שיולדת בנים הרבה בדין הוא שיתברך הבית בברכת המזון לפרנסת הבנים, ולכן ארז"ל אין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בעבור אשתו, כי הברכה בבית הוא לצורך פרנסת הבנים, וברכה זו של הבנים תתייחס לאשה מצד תכונת יצירתה. ועוד מברכת הבנים המתייחסת לאשה נמשך ברכת החיים, שאם ימות האדם בקוצר שנים ב"מ ולא יראה חופת כל בניו, אין הבנים נחשבים לגבי דידיה ברכה, ולכך נמצא גם ברכת החיים תתייחס לאשה, ולכן כתיב ראה חיים עם האשה אשר אהבת, וכן אמרו אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפליים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 36
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 36](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/36)

**והנה** ידוע מ"ש בכתבי רבנו האר"י ז"ל, דחיים נמשכים מחכמה, ובנים מדעת, ומזונות מן בינה, וידוע דהדעת יש ובו כללות חכמה ובינה, ולפי האמור דברכת המזונות וברכת השנים נמשכים מן ברכת הבנים לפי זה יבא הענין נכון ע"פ השרשים, ולז"א ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים, והיינו הון שפע פרנסה יקר שפע החיים ונעים שפע הבנים. וידוע ששלשה אלה שהם חיים מזונות בנים, כמספר אותיות האדם שעולים חמשים, ואלו ג"כ ר"ת שלהם מספר חמשים **חיים מזונות בנים**, ובזה יובן לא טוב היות האדם לבדו, אמר האדם בהא, להשלים חשבון חמשים שהוא מספר שלשה הנז"ל, אעשה לו עזר כנגדו, עין של עזר רמז לבנים. כי הבנים באים מן מאור עיניו של אדם, ולכן האב כותב לבנו אור עיני, וזי"ן כמשמעו שהוא לשון הזנה אלו המזונות, ואות רי"ש של עזר רמז לחיים שהם החיים שהם מוחין שבראש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 37
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 37](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/37)

**ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היתה אם כל חי** (בראשית ג:כ). י"ל הלא רז"ל אמרו קודם החטא היה שמה חיה ועל שם זה של חיה יצדק הטעם הזה שאמר כי היתה אם כל חי, ולא על שם חוה בוא"ו. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל במראית העין דף ג' בשם הרמ"ע ז"ל כשהאיש והאשה שוים במעלתם אי אפשר שיולידו, וזה רמז מ"ש רז"ל אין שני מלכים משתמשין בכתר אחד, ואברהם ושרה היו שוים במעלתם ולא היו מולידים, וה' פקד את שרה פקד לשון חסרון שחיסר ממעלתה, ויעש ה' לשרה כאשר דבר שתלד, מעין דוגמא ללבנה שנתמעטה ואז הרבה צבאותיה כוכבי אור עכ"ל. וידוע דהריון ולידה של קין והבל היה אחר החטא ונמצא מעת שילדה נקראת חוה בוא"ו, כי קודם החטא היה שמה חיה ביו"ד, וז"ש ויקרא האדם שם אשתו חוה, שנתמעטה ממעלתה שהיתה נקראת קודם החטא חיה ביו"ד, והטעם שמיעט אותה לקרותה חוה מפני שהיתה אם כל חי, דהיינו שתוליד ילדים וא"א שתוליד אם לא תתמעט:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 38
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 38](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/38)

**והנחש היה ערום מכל חית השדה** (בראשית ג:א). י"ל השדה למה לי וסגי לומר מכל החיה. ונ"ל בס"ד דידוע מ"ש המקובלים ז"ל כל אות שבאלפ"א בית"א לוקח חיות ויונק מן אות שקודם ממנו, ולכן עשה השי"ת סדר כ"ב אותיות באבג"ד כדי שלא יתגאה המשפיע על הנשפע, כיון דהנשפע גדול מן המשפיע במספרו, ונמצא אותיות שדה לוקחים חיות מן אותיות גדר, וידוע דהנחש לא היה יכול לפתות את חוה באכילת עץ הדעת, אלא בעבור שעשה לה אדם הראשון גדר לחוה, שא"ל האיסור אפילו בנגיעה בלבד ולכך בא נחש ודחף אותה על האילן, וא"ל אח"כ כמו דנגעת באילן ולא מתה, כן תאכלי ולא תמות, והאמינה לדבריו, ואם לא היה עושה לה אדם הראשון גדר זה לא היה יכול הנחש להאכילה בידים אבל דחיפה היה יכול לעשות נמצא ערמימותו של נחש נעשית מחמת הגדר שעשה אדם הראשון מדעתו, וז"ש והנחש היה ערום שיכול לעשות ערמימותו מכל חית השדה, והיינו חית לשון חיות ר"ל מן הגדר הרמוז באותיות החיות של אותיות שדה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 39
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 39](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/39)

**האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל** (בראשית ג:יב). איתא במדרש שאמר אכלתי ואוכל, ותמוה. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דאדם הראשון תיקן כל בעלי חיים בקראו להם שמות, ואחר שחטא ואכל מעץ הדעת נתקלקלו הכל וחזרו נ"ק להתערב בבע"ח ולכך הותר אח"כ בימי נח לאכול בע"ח ע"ש, ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב מן האוכל יצא מאכל ר"ל האוכל הוא אדם הראשון שאכל עץ הדעת יצא מאכל, שהותר עי"כ בשר בהמה וחיה ועוף מחמת שנתערבו נ"ק בכולן, וז"ש אכלתי מעץ הדעת בשביל כדי שאוכל בע"ח כרצוני:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 40
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 40](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/40)

**ויאמר ה' אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר הנחש השאני ואוכל** (בראשית ב:יג). נ"ל בס"ד בא הכתוב להודיע גודל חסדו יתברך, שהוא מלמד לאדם לטעון טענה שינצל בה מן הכליה ויתקיים עד שישוב ורפא לו, והוא כי באמת אם אדם חטא אין לו תקנה ולא ישאר לו חיות בעולם כדי שיעשה תשובה ונרצה לו, אמנם השי"ת תולה תוקף העון באותו המסבב לאדם לעשות העון, ובזה יקל מעליו כובד פשעו שיאריך לו זמן בעולם הזה עד שישוב ורפא לו וכאשר מצינו לאחאב שהקפיד על רבי לוי שהיה דורש ששה ירחין את פסוק זה במלכים א' סי' כ"א רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה', ובא אצלו אחאב בחלום הלילה ואמר לו מה חטאתי לך ומה סרחית לך, יש לך רישיה דקרא דכתיב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה', ולית לך סופיה דכתיב אשר הסתה אותו איזבל אשתו, ולמה אין אתה דורש אותו כולו עד סופיה, ואז דרש עוד ששה ירחין לשבח רק לא היה כאחאב וכו' אשר הסתה אותו איזבל אשתו, וכמ"ש רז"ל, והובא בילקוט מלכים סי' ט"ז ע"ש. וטעם קפידתו מפני כי סוף הפסוק תולה עונו של אחאב באיזבל שהיא סבבה לו זה, ועי"כ הקל מעליו העונש שיש לו הצדקה מצד אחר, וכן הענין כאן רצה הקב"ה שתהיה חוה תולה עון שלה בהמסבב הוא הנחש כדי להקל מעליה העונש, ולא יהיה לה כליה אלא יאריך לעשות תשובה והוא יתברך עשה לה התעוררות בדברים אלו שא"ל מה זאת עשית שתתלה עונה בהמסבב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 41
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 41](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/41)

**והענין** הוא יתבאר ע"ד המעשה באדם אחד בריון שבא לבית הכנסת ביום כיפור סמוך למנחה אחר שאכל וסעד תבשיל של בשר בביתו, ובא וישב בבית הכנסת אצל אחד שמכירו, ויאמר לו תן לי סידור שאתפלל בו כי שכחתי להביא הסידור עמי, וזה האיש הסתכל בו כשהיה מדבר עמו, וידע שזה אכל בביתו ובא עתה לבית הכנסת, יען כי ראה שפמו יש בו לכלוך של תבשיל, והיה אצלו סידור של חול ופתח הסידור בבהמ"ז וימסרנו לזה הבריון פתוח בבהמ"ז, וראה הבריון שמקום שפתח לו אינו תפלה אלא בהמ"ז ויאמר לזה האיש כאן הוא בהמ"ז ולמה אלמוד עתה בהמ"ז שפתחת לי כאן, ויענהו מפני שאכלת בבית ושכחת לברך בהמ"ז, לכך פתחתי לך כאן כדי שתברך עתה בהמ"ז על אכילתך. ויאמר מי הגיד לך שאכלתי, ויאמר שער השפה שלך מכאן ומכאן הם מעידים כי שכחת לרחצם מלכלוך התבשיל, ויאמר הבריון כן אכלתי היום, אך איך אברך בהמ"ז עתה כי לא נטלתי מים אחרונים, ואיך אברך בהמ"ז בלא מים אחרונים, א"ל אותו האיש הנה מים אחרונים נתקנו בשביל לתת אותם חלק לשטן לכן אומרים עליהם זה חלק וכו', והסעודה שאכלת היום כולה היא של השטן כי בסטרא דקדושה אין לנו אכילה ביום הקדוש הזה, ומאחר דכל הסעודה היא של השטן למאי אצטריך לתת לו חלק במים אחרונים, ויען הבריון ויאמר א"כ גם בהמ"ז אין ראוי לברך על אכילה זו שהקב"ה אסר אותה ביום זה, ורק השטן הוא מפתה את האדם לאכול ואיך יברך להקב"ה על אכילה זו, ויאמר האיש יפה דברת, דאין ראוי לברך בהמ"ז על אכילה זו בפתוי השטן שהוא היצר הרע, ע"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 42
[Od Yosef Chai; Derashot, Bereshit 42](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Bereshit/r/42)

**והנה** ידוע מ"ש בזוה"ק וככתבי רבינו האר"י ז"ל דהברכה שמברכים על אכילה תחלה וסוף היא תיקון לשכינה, וידוע דהשכינה נקראת מה בסוד מה אשיב לה', וגם נקראת זאת וכמ"ש בזוה"ק ותיקונים, ולכן אחר אכילת עץ הדעת שאל הקב"ה דבר אחד מן חוה כדי לעורר אותה באותה הטענה שתתלה האכילה במסבב הוא הנחש, ואמר לה מה זאת עשית, בלשון שאלה קאמר לה מה זאת קאי על אור השכינה שנקרא מה ונקרא זאת ועשית לשון תיקון, כמו בן הבקר אשר עשה, כלומר ברכת על אכילה זו דעץ הדעת כדי לתקן אור השכינה בברכת האכילה והיא בשאלה זו הוכרחה להשיב הנה באכילה זו הנחש השאני לאכול, שאתה אסרת האכילה הזאת והנחש הוא שהטעה אותי ופתה אותי לאכול ואיך אברך על אכילה זו וכאשר השיב אותו הבריון לאותו האיש דאין ראוי לברך על אכילה של איסור אשר נהיית מן פתוי היצר הרע, ונמצא בתשובה זו שהשיבה דהנחש היה בעוכרה ממילא נולד מתוך דבריה שהעון הזה תלוי במסבב וראוי להקל עליה העונש, וכאשר הוה ניחא ליה לאחאב שידרוש רבי לוי סוף הפסוק שאומר אשר הסתה אותו איזבל אשתו יקל דינו של אחאב ושב בגלגולים ורפא לו, וכן הועילה טענה זו לאדם וחוה שנתלה עונם בנחש, והם נתקנו ושבו בארצות החיים: