## Od Yosef Chai; Derashot, Devarim

###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/1)

**אלה הדברים אשר דבר משה** (דברים א:א). איתא במדרש אלה הדברים כדבורים דובשן מתוק ועוקצן מר, וצריך להבין מה הדבש שיש בזה, ומהו העוקץ שהיה להם בתוכחות האלה, ונ"ל בס"ד דמצינו כאן שנתחכם לדבר ברוה"ק תוכחות ברמז עם ישראל, בהזכירו להם המקומות האלה, והוא ע"פ משל שהובא במדרש רבא בענין זכור את אשר עשה לך עמלק, והוא משל למלך שהיה לו פרדס וביכר פירותיו והניח שם שומר כלב אחד והציץ המלך מארמונו וראה כי אהובו נכנס בהחבא מן פרצה אחת, כדי לגנוב מן הפירות הבכירות ולאכול מהם, והכלב רץ אחריו בעת שהיה גונב ואוכל וקרע לו בגדיו ויצא תכף וברח, אמר המלך אם אומר לו איך גנבת מן הפירות הרי הוא מתבייש, ואם לא אומר לו כלום הוא חושב שלא ידעתי בו וחוזר ונכנס בגניבה, מה עשה המלך, אמר לו כמה עז וקשה זה הכלב שקרע כל בגדיך, אז זה הבין שהמלך היה רואה בו בעת שבא לגנוב וקרע הכלב את בגדיו. ע"כ המשל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/2)

**וכן** הענין כאן אמר משה רע”ה אם אומר לישראל ראו איך חטאתם במקום הזה, ואיך חטאתם במקום זה, הרי הם מתביישים, ובפרט כשאומר להם זאת התוכחה בתחלת דברי אתם במשנה תורה, מה עשה הזכיר להם המדבר שנתן להם הקב"ה טובה גדולה שהיא לחם מן השמים [וככתוב לערוך שלחן במדבר], והם יודעים שהלחם היקר הזה שנתן להם במדבר היה אחר שחטאו בדבור שלהם בתלונה שנתלוננו כשכלתה הצידה שלהם, על כן כשזכר להם הטובה של הלחם שנתן להם במדבר ממילא הם זוכרים החטא שחטאו בדבור כי המדבר הוא ג"כ משמעותו דיבור. נמצא יש כאן דבש מתוק הוא הזכרת הטובה של הלחם שהוריד להם במדבר מן השמים, ויש כאן עוקץ שיזכרו חטאם שחטאו בדבור שבעבורו נתן להם הלחם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/3)

**גם** הזכיר להם הערבה היא ישיבתם בשיטים שהיו שם דשנים ורעננים ושבעים מטובה גדולה של שלל סיחון ועוג. ועי"כ יזכרו ממילא מה (שנסתבב להם מחמת טובה זו שזנו את בנות מדין ובנות מואב, הרי כאן דבש מתוק ועוקץ מר. וגם הזכיר להם מול סוף זו קי"ס שהיא טובה גדולה שביזת הים גדולה מביזת מצרים, ועוד זכו שם להשגה נפשיית על הים מה שלא ראה יחזקאל הע"ה וממילא יזכרו מה שהמרו על ים בים סוף, ודברו קשות באומרם המבלי אין קברים וגו', עד שא"ל התיצבו וראו את ישועת ה' הרי הזכיר להם דברים אשר דבשן מתוק ועקצם מר, לכך ארז"ל אלה הדברים כדבורים:) [שעלה בידם מטובה שזנו את בנות מדין ובנות מואב. ולכך לא אמר בפירוש בשיטים אלא אמר בערבה שיש בה משמעות עריבות ויש בה משמעות תערובת שזנו עם בנות מואב ועשו תערובת בהזרעתם מין באינו מינו, ובמשמעות עריבות רמז להם טובתו יתברך שהטיב להם בביזת סיחון ועוג שערבה להם מאד, ובמשמעות תערובת רמז להם על עון הזנות שזנו עם בנות מואב ומדין, הרי כאן דבש מתוק ועוקץ מר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/4)

**וגם** הזכיר להם מול סוף ולא אמר להם בים סוף כי מול הוא לשון מילין ר"ל דיבור וגם הוא לשון כריתה וקאי על קריעת ים סוף. נמצא באומרו מול סוף ולא אמר בים סוף הזכיר בזה שני דברים א' קריעת ים סוף שבזה הטיב להם להצילם. ועוד שלקחו ביזת הים בקריעה זו. והב' מול לשון מלין שהם דברים שחטאו בהם וככתוב וימרו על ים בים סוף:]


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/5)

**ודע** כי ספר דברים הוא דברים שיוצאין ובאים מן משה רע”ה לישראל, ויש בו כמה דברים שהם אמורים בחומשים הראשנים ונשנו כאן, ולכך נקרא משנה תורה, מלשון ויאמר שנו וישנו, וגם נקרא משנה מלשון משנה למלך כי להיותו דברים שיוצאין מן משה רע”ה לישראל נחשב משנה לגבי חומשים הראשונים אך באמת קדושתו ומעלתו שוה לחומשים הראשונים, ואין הפרש ביניהם כי אלו הדברים לא אמרם משה רע”ה מדעתו אלא הקב"ה שם בפיו הדברים, ובעת שכתב משה רע”ה את משנה תורה היה הקב"ה אומר ומשה רע”ה כותב כשאר ארבעה הראשונים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/6)

**במדבר בערבה מול סוף וכו'** (דברים א:א). נ"ל בס"ד אע"פ שכל מקומות הנזכרים פה הם תוכחות על עונות שעשו וכאשר פרש אותם רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל אחת לאחת, עכ"ז נראה דנתחכם משה רע”ה בהשגת רוה"ק לרמוז בדברי התוכחות את הטובות הנשגבות שהשיגו ישראל בחסדו יתברך, ואמר במדבר בערבה בזה רמז על כח הפסוק של שמע ישראל שהוא נקרא חרב פיפיות, כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, וידוע שיש בתיבה הראשנה של פסוק שמע עי"ן רבתי שרומז להארה גדולה, ונרמז באותיות בערבה, ותחלק העלה לשתים וקרי בה בע' רבה, וז"ש במדבר בערבה, ר"ל בדבור של ע' רבה דשמע:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/7)

**ואמר** מול סוף רמז לתורה שהיא שבעה ספרים וכל ספר נקרא עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, נמצא היא ז' עץ ורמוזה באותיות שהם לפני אותיות סוף שיש לפניהם באלפ”א בית”א ז' ע"ץ. ואומרו בין פארן ובין תופל, רמז בזה על חסד אל במלואו כי שם אל הוא חסד ובמלואו אל"ף למ"ד עולה קפ"ה, והפרש שיש מספר פארן לבין מספר תופל מלא בוא"ו כדקרינן הוא מספר קפ"ה שהוא החסד הגדול שבו נעשה קיום לישראל בעולם, כמ"ש חסד אל כל היום:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/8)

**ואומרו** ולבן רמז בזה על ל"ו צדיקים שהם בני עליה דלא חסרין מישראל בכל דור ודור והצדיק נקרא בן דכתיב ה' אמר אלי בני אתה, ואותיות ולבן הם לו בן. ואומרו וחצרת, חלק התיבה לשתים, וקרי בה חצי ר"ת, דהיינו חציים של מספר ר"ת הם שני ש' הקבועים בתפלין של ראש, [והם זורקים חצים באויבי ישראל] וכל תגבורת ישראל על העכו"ם הוא בהם, כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וארז"ל אלו תפלין שבראש, והיינו כי שם הוי"ה בחלוף א"ת ב"ש הוא מצפ"ץ שעולה ש', ואלו הן שני ש' של תפילין רומזים אל שני שמות הוי"ה די"ג מידות, דכתיב ה' ה' אל רחום וחנון וכו', ולכן כל תגבורת ישראל הוא בהם. ואומרו ודי בהפוך אתוואן יו"ד רמז לעילוי אות וא"ו דשם הוי"ה שיתעלה ויהיה בעלוי של יו"ד שבשם, כסוד הכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד, ובזה תלוי תכלית העלוי והמעלה של ישראל, ואומרו זהב רמז דאז תהיה הגאולה מסטרא דגבורה דיצחק, ולא מצד החסד, כמ"ש בזוה"ק על פסוק ולא בכסף תגאלו, כלומר לא תגאלו ע"פ מדת החסד בלבד שנקרא כסף:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/9)

**פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכיניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים** (דברים א:ז). נ"ל בס"ד, פנו מלשון ואנכי פניתי הבית שתפנו גופים שלכם מן הסיגים של חו"ל הדבקים בכם, וסעו לכם, הכונה ע"ד מ"ש השי"ת לאברהם אע"ה לך לך מארצך, ופירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל הכונה, לך לך תלך לשרש שלך למעלה המכוון כנגד א"י ביושר, מה שאין כן בהיותך בחו"ל הוא דרך מעוקם ע"ש. וכן כאן א"ל סעו לכם, ר"ל לשורשכם [למעלה בהר ה' והעולה להר שהוא מקום גבוה וכריסו מלאה מאכלים או לובש כמה בגדים גסים לא יוכל לעלות וצריך לפנות גופו מבחוץ ומבפנים אז יעלה]. ובאו הר האמורי, זה הר המוריה, שאם תסיר א' מן האמורי ישאר מוריה, ואות א' שבתוך השם הזה הוא רומז על בהמ"ק שהוא מקום אחד ומיוחד לבדו הנתון בהר המוריה. ואל כל שכיניו רמז בזה לתואר קדוש אשר אותיותיו הם שכנים לאותיות ה"ר, כי מצד אחד של ה"ר יש ק"ד, ומצד הב' יש אותיות ש"ו, הרי כאן יש צירוף קדוש, כי בבואכם שם תזכו לתואר קדוש, אשר אותיותיו עומדים שכנים לאותיות ה"ר, ואמר בערבה רמז בזה על הארת הבינה שהיא בירושלים של מעלה ומאירה בירושלים של מטה המכוונת אליה, וידוע כי אות ע' רבתי של שמע ישראל היא הארה גדולה מצד הבינה, וזהו בערבה חלק התיבה לשתים וקרי בה ע' רבה שתאיר לכם, ובהר ובשפלה רמז למדת הענוה האמיתית שהנפשות שלכם אע"פ שהם גבוהים ורמים שעומדים ברום עולם, הנה הם בעיניהם שפלים שעומדים בשפלה ר"ל במדת השפלות, ובביאתכם שם למקום שהוא בחינת ענוה תקנו לכם מדת הענוה והשפלות:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/10)

**ואמר** עוד ובנגב זו החכמה, כי החכמה תתייחס לדרום כמ"ש רז"ל הרוצה להחכים ידרים ולכן החכמים נקראים זקני הנגב, וידוע מ"ש רז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים. ובזה פרשתי בס"ד מדרש רז"ל, א"ל הקב"ה למשה רע”ה משה חכם אתה ותבקש להכנס לארץ, בתמיה, והיינו ר"ל בשלמא אחרים משתוקקים ליכנס לארץ כדי לשאוב חכמה דאוירה דא"י מחכים, אך אתה חכם ששלם בחכמה, ואין אתה צריך לאוירא דא"י, ולזה אמר כאן שהליכתם שם להר האמורי תזכו לחכמה שמתייחסת לנגב. ואמר ובחוף הים שתזכו לאהבה שלימה שהיא במחשבה ודבור ומעשה, וג"פ אהבה עולה טל, ורמוזה בחוף הים, ר"ל שפת אותיות י"ם, כי קודם יו"ד יש אות ט' וקודם מ' יש אותיות ל' הרי אותיות ט"ל שבהם רמוז אהבה שלימה שיש לישראל בהקב"ה בעבודה תמה של מחשבה ודבור ומעשה, גם נרמז באותיות ט"ל העומדים בחוף אותיות ים על ט"ל אותיות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שיהיה להם דבקות בשמו יתברך בארבעה מילואים הנז' כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/11)

**ואמר** עוד ארץ הכנעני והלבנון, והיינו כנעני רמז ליצר הרע, כמ"ש רז"ל ע"פ כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, והלבנון זה יצר הטוב לשון לובן שמלבן עונות ישראל, והצדיק השלם משוה אותם ביחד כמ"ש רז"ל ע"פ כי מצאת את לבבו נאמן לפניך, לבו לא נאמר אלא לבבו דקאי על שני יצרים שכל אחד נקרא לב השוה אותם בעבודת השי"ת, וז"ש ארץ הכנעני זה יצר הרע, והלבנון זה יצר הטוב שניהם ארץ אחת נעשו בהשוואה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים, וארץ הוא לשון רצון, כמ"ש רז"ל למה נקרא שמה ארץ וכו'. ואמר עוד עד הנהר הגדול נהר פרת, כלומר תוכלו להעלות הארות מ"ן עד יסוד הבינה שנקרא נהר פרת שהיא סוד עולם הבא, והמעלה שם נקרא בין עולם הבא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/12)

**ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב** (דברים א:י). נ"ל בס"ד אע"ג דקרינן לרוב בוא"ו לרב כתיב, ודרשינן המסורת בדרך הלצה, והיינו דארז"ל הנשמה עולה למעלה בכל לילה בעת שינה והיא מודה על כל חטא שחטאה ביום, וחותמת על הודאתה, שנאמר וביד כל אדם יחתום, וכתבתי במ"א שדבר זה הנעשה לישראל שתעלה נשמתם למעלה ולהודות על חטא הוא טובה גדולה לישראל יען כי על כל מעשה שיעשה האדם ביום יש מלאכים ממונים על זה שיעידו על כל מעשה האדם שיעשה ביום, אך עדותם מוכרח שתהיה ביום השני, יען כי אין דנים בלילה, ובית דין של מעלה יושבים ודנים ביום על מעשים שעשה האדם ביום שקדם, וכן עזה"ד כל יום דנים על יום אתמול, וידוע כי על כל מעשה רע שיעשה האדם מתחייב קנס בבית דין של מעלה כפי ערך העון כדין מועל בקדשי שמים, וזה הקנס הוא מלבד עונש העיקרי של כל עון ועון:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/13)

[**גם** ידוע מ"ש המפרשים ז"ל כי הן אמת שהקב"ה הגדיל את ישראל להוציאם מדין עבדים ויכניסם בדין בנים כדי שתועיל להם התשובה מדין אב שמחל על כבודו כבודו מחול, מ"מ אין התשובה מועלת אלא רק להצילם מעונש הגזור בעבור העבירה שעבר האדם על מצותו יתברך אבל לא תועיל להצילם ולפטרם מחיוב הקנס שחייבין בו מדין מעילה שמעל החוטא בקדשי שמים. והיינו כי הנשמה שהאדם החוטא משתמש בה בעת עשייתו העבירה היא קדש שמים וצריך לשלם הקנס של המעילה אע"פ שעשה תשובה על גוף העון דזה לחוד וזה לחוד.] ולכן כיון דהנשמה עולה בלילה ומודה על העון הנעשה ביום ההוא וחותמת בו קודם שיעידו המלאכים ביום למחרתו, נמצאת היא מודה בקנס ונפטרת ע"י הודאתה לפי סברת רב דס"ל בגמרא דקמא דף ע"ה מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ואע"ג דשמואל פליג וס"ל דחייב אפסיקא הלכתא כרב דפוטר. ובזה פרשתי בדרשותי רמז הכתוב בנבואת בלעם שאמר אוי מי יחיה משמו אל, קרינן ביה משמואל, דלפי סברתו מודה בקנס חייב, וז"ש דוד הע"ה וסלחת לעוני כי רב הוא, פירוש וסלחת לעוני שהודיתי עליו ויש לי דין מודה בקנס דפטור, יען כי רב הוא הפוטר אותי, רב דייקא דהוא חשוב מופלא שבב"ד שהוא גדול משמואל המחייב ואפסיקא הלכתא כוותיה דרב, הרי יש לי אילן גדול לסמוך בו, וידוע כמו שרבינו הקדוש נקרא רבי בסתם, כן נקרא רב אבא בשם רב בסתם בכוליה תלמודא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/14)

**וז"ש** ה' אלהיכם הרבה אתכם. כלומר הרבה אתכם במעלה שנתן רשות לנשמות שלכם לעלות למעלה כדי להודות על מעשים שלה קודם שיעידו העדים למחר ביום, שבזה יהיה לה דין מודה בקנס, ואח"כ באו עדים דפטור, ולכן והנכם היום, דהיינו ביום שבא אחר הלילה שהודית בו הנשמה נחשבים צדיקים ככוכבי השמים ע"י הודאה זו לרב, ר"ל לפי סברת רב. דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, והצדיק בדינו נדמה לכוכבים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/15)

**ובזה** יובן בס"ד רמז הכתוב בפרשת משפטים לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות, וידוע דרז"ל דרשו אע"ג דקרינן ריב כתיב רב ללמד שאין חולקין על מופלא שבב"ד, ולפי דרכינו ג"כ דרשינן כאן לא תענה על רב הוא רב חבירו של שמואל דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים ה"ז פטור והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות דאע"פ שיש רבים מלמדים חובה ומיעוט מלמדים זכות, אתה תלמד זכות כמועטים, ולז"א לא תהיה אחרי רבים לענין לדון לרעה, כי מדתו יתברך רב חסד מטה כלפי חסד, ועוד אני מצוה אותך בפירוש לא תענה על רב הוא רב מארי דתלמודא לא תחלוק בדין מודה בקנס אלא תפסוק הלכה כרב, ואפילו שאתה נוטה בזה אחרי רבים לא תזוז מסברתו של רב מאריה דתלמודא הנקרא בשם רב בסתם בכוליה תלמודא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/16)

**איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם** (דברים א:יב). צריך להבין מה ענין שלשה לשונות אלו דנקיט דנראין ענין אחד הם. ונ"ל בס"ד דידוע אוצר יש למעלה שנקרא דלי וישראל נשפעים מתוכו, אך אוה"ע נשפעים מעט מן המעט מהנוטף ממנו, וכמ"ש הן גוים כמר מדלי, והשפעת ישראל שהיא מן דלי מלא תלויה בשלימות הלימוד של התורה הנקראת מים, וכמ"ש יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, כלומר אימתי יזל מים הוא השפע שמכונה בשם מים מדליו, ר"ל מן הדלי הנז' הוא כאשר זרעו אלו ישראל זרע וא"ו הם במים רבים, הוא עסק התורה שנקראת מים שיעסקו בה ברבוי, כי שלימות הלימוד יהיה מצרוף שלשה אנשים שהם רב וחבר ותלמיד, כמ"ש בגמרא הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם, וידוע כי עסק התורה רמוז באות ל', כי אות ל' במילואו משמעותו לימוד, ושלשה אלה שהם רב וחבר ותלמיד נרמזים בצורת אות ל' כי הוא ג' ווי"ן ואות ו' הזקוף זה הוא כנגד הרב ואות ו' האמצעי השטוח הוא כנגד החבר, ואות ו' השפל למטה הוא כנגד התלמיד כי מכל שלשה אלו ישיג האדם לימוד בתורה, ולכן התורה נקראת מים שהוא מספר שלשה פעמים ל' אחד כנגד לימוד שיהיה מן הרב, ואחד כנגד לימוד שיהיה מן החבר, ואחד כנגד לימוד שיהיה מן התלמוד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/17)

**נמצא** שלימות הלמוד שהוא ברבוי רמוז בשלשה ווי"ן של אות ל', ועל כן אם ישראל יעסקו בתורה בלימוד שלם הרמוז בציור אות ל', אז זוכים להמשיך להם שפע מן דלי מלא, ואם לא יהיה להם לימוד שלם הרמוז באות ל' אז יחסר אות ל' מן דלי וישאר אותיות די שהם מורים על שפע מעט ומצומצם שאומרים לדלי די, כלומר לא תתן הרבה, ולז"א הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, והיינו שיניקתם מן אוצר הנקרא דלי בצמצום ודוחק, כי לגבי דידם נסתלק אות ל' ונשאר די המורה על המיעוט וצמצום, וידוע דכל שלשה חשיבי רבים, וכמ"ש בגמרא רבים מפקי לקלא והיינו שלשה, ולכן אמרו כל מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, ולז"א יזל מים שפע שלם מדליו, ר"ל מן דלי מלא שהוא שלם באות ל', יען כי וזרעו אלו ישראל, עוסקים במים רבים, ר"ל בלימוד שלשה שנקראים רבים שהם רב וחבר ותלמיד, והיינו מים רבים, ר"ל תורה שלימה בצירוף שלשה שנקראים רבים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/18)

**ובזה** יובן בס"ד, איכה אשא לבדי, תיבת לבדי תחלקנה לשתים וקרי בה ל' בדי שתהיה אות ב' שמוש, כלומר איך אשא את אות ל' להניחו באותיות די כדי להשלים הדלי, ולא יהיה חסר כאשר היה בזמן ישיבתכם במצרים שהיו אותיות די לבדם וכמ"ש על מאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, ועתה איך אשא את אות ל' ואשלים בו אותיות די לעשותם דלי, מאחר כי השלשה אנשים שרמוזים בציור שלשה ווי"ן של אות ל' שבהם נשלם הדלי המה חסרים מצד הלימוד היוצא מאתם, כי הלימוד הראוי להיות מהרבנים הנה הוא טרחכם שנדמה בעיניהם טורח גדול שקצים בו, ואין הרב מלמד ברצון מלב ונפש, והלימוד הראוי להיות מן החברים, הנה הוא משאכם שנחשב בעיניהם משא כבד וקצים בו, והלימוד הראוי להיות מן התלמידים הנה הוא ריבכם שהתלמיד מקניט את הרב ומתכעס עמו, וממילא אין יוצא ממנו תועלת, כי אין הקפדן מלמד, וגם מתערב בלימוד זה סרך עבירה של כעס שעושה פגם גדול ואין התלמיד רואה סימן יפה בלימודו, כי שולט בו כח הסט"א ומשתכח לימודו ב"מ, וא"כ שכך הוא ענין הלימוד שלכם שראוי להיות מצירוף שלשה אנשים הרמוזים באות ל' איך אשא את אות ל' להניחו באותיות ד"י כדי להשלים הדלי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/19)

**הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשמם בראשכם** (דברים א:יג). קשה תיבת לכם לשון יתר, דפשיטא שהם לצרכם ובעבורם, ועוד תיבת אנשים ג"כ לשון יתר, וכי ס"ד שיביאו נשים ודי לומר הבו חכמים וכו', ועוד אומרו וידועים לשבטיכם מאי תליא הא בהא, דאם הם אין יודעים אותם, ומשה רע”ה יודע אותם שהם ראויים למה לא ימנו אותם דיינים, ועוד אומרו ואשמם בראשכם פשיטא הוא שהדיין יושב בראש. ונ"ל בס"ד דהכתוב אמר מלך במשפט יעמיד ארץ, והכונה שהדיין השופט צריך להיות לו מורא על הצבור כמו מורא של מלך שיהיה חשוב בעיניהם כמו המלך לקיים גזרתו כאשר יאמר פ' חייב פ' זכאי, ואם לאו אין דבריו עושים פירות ולא יוכל לשפוט בין איש ובין רעהו. מעשה במלך אחד שהיה הולך ברחובות העיר ושמע קול המון של ילדים אשר לומדים בפני רבם בבית המדרש ויכנס לראות וימצא הרב שלהם יושב על הכסא והרצועה בידו והילדים יושבים באימה וברתת סדורים לפניו על מחצלת פרוסה על הקרקע ועיניהם תלויות אליו ויושבים כעבדים לפני אדוניהם, וכשנכנס המלך וראו אותו הילדים הכירו בו שהוא המלך וקמו כולם מלא קומתם וישתחוו לו ולא ישבו עד שאמר להם המלך שבו, אך הרב שלהם לא קם ולא זע מלפני המלך אלא נשאר יושב על כסאו והרצועה בידו, ויתפלא המלך על הדבר הזה ויצא והלך לו ולא דבר עם הרב כלום, ואחר שלשה ימים שלח המלך אחר אותו הרב ויבא לפניו ותכף בבואו כרע והשתחוה לפני המלך ויגש וישק כפות רגליו ויעמוד כפוף קומה עד שא"ל המלך שב אז ישב, ויען המלך ויאמר אליו היום אני מלך והשתחוית לי, ואתמול שלשום לא הייתי מלך, ויען הרב ויאמר היום ותמול שלשום אתה מלך, אך תמול שלשום באת למקום מלכותי וממשלתי, וידוע לאדוני המלך כי הילדים אשר ראית לפני להיותם קטנים אין להם רצון מצד עצמם להיות נכנעים ללמוד תורה ודרך ארץ כי מצד עצמם ניחא להו באפקרותא ולא נח להם לשאת על צוארם עול הלימוד, ורק ע"י המורא שיש להם ממני הם כפופים ללמוד ומטין אוזן לדברי לעשות כאשר אגזור עליהם והם רואין אותי כמו מלך ממש, ואם לא היה להם ממני אימת מלך ממש לא היה לימודם שלם ועולה כהוגן וכראוי, והדרך ארץ אשר ראית שעשו בקימה והשתחויה לפני אדוני המלך אני הוא המורה להם הלכות דרך ארץ בזה וכיוצא בו, ולכן כשבא אדוני המלך למקומי והילדים יושבים באימה לפני רציתי לחזק המורא שיש להם שיהיה עליהם ממני אימת מלך ממש, על כן לא קמתי מלפניך ולא עשיתי שום הכנעה לפניך, ובזה ידעו שאני במקומי מלך ממש, בראותם שאפילו אתה אדוני המלך לא נחשבת אצלי במקומי מלך, ובזה ממילא נתחזקה אימת מלכותי עליהם ולא חשבתי שיהיה אדוני המלך מקפיד בדבר הזה, כי ידעתי שזה הוא רצון אדוני המלך שיהיו עבדי אדוני המלך מקטנותם מלומדים בחכמה ובדרך ארץ והא תליא בהא, ובודאי לא תאשימני על חסרון כבוד מלכות שעשיתי כי כך ראוי לעשות בעבור תיקון העולם שהשעה צריכה לכך. ויודה לו המלך ויאמר טוב הדבר אשר עשית וזהו כבודי, ע"כ המעשה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/20)

**וכן** הענין אצל הדיין שהוא גוזר פלוני חייב פלוני זכאי, ומוציא ממון סך רב מראובן ונותן לשמעון אם יהיה לו על הצבור אימת מלך שיהיה חשוב בעיניהם כמו מלך ממש אשר דבר המלך אין להשיב ה"ז מעמיד ארץ במשפטו אשר ישפוט כיון שדבריו נשמעין, אבל אם אין נחשב בעיני הצבור בסוג מלך לא אפשר שיעמיד ארץ במשפטו, כי דבריו אינם נשמעים ובטלים יהיו, ולז"א מלך במשפט יעמיד ארץ, כלומר מי שבמקום המשפט הוא בסוג מלך בעיני העם, יעמיד ארץ במשפט אשר ישפוט, אבל אם הוא איש תרומות, ר"ל נבזה בעיני המון העם, ככהן הזה המחזר בבית הגרנות לקבץ תרומות שנבזה בעיניהם, דאע"פ שלוקח תרומה דזיכה אותה אליו רחמנא, עכ"ז כיון שמבזה עצמו לרדוף אחריו ולבקש אותה בפיו כמו צדקה יהיה בזוי, וכן זה הדיין שדומה לזה שמזלזל בעצמו להחניף להמון העם, ועי"כ לא יהיה לו עליהם אימה לקבל גזרתו הרי זה יהרסנה לארץ מאחר שאין דבריו נשמעים לקיים משפט:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/21)

**ולז"א** הבו לכם אנשים חכמים, לכם בהפוך אתוואן מלך, כלומר תתנו עליכם דיין מאנשים חכמים שיהיה לו מורא עליכם כמו מורא של מלך, דאז ודאי דבריו נשמעים ותעמוד ארץ במשפטו, ועוד יהיה הדיין בעל כח ולא יהיה חלש ותש כח, ולז"א אנשים חכמים כי כל בעל כח נקרא איש, כמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא ה' בעודו איש שעודנו בכח חזק, יען כי מי שהוא תש כח וחלוש תהיה רוחו קצרה ואינו מעמיק בענין הבא לפניו לעשות בו חקירה ודרישה יותר כדי שיתגלה לו מצפונים של הענין ויוולד לו בו חדשות, אלא ישפוט כפי מה ששמעו אזניו בהשקפה ראשנה ואינו מטריח עצמו להעמיק בענין, ולז"א אנשים חכמים ר"ל בעלי כח וגבורה כדי שיהיה החכם ידיו רב לו במלחמתה של תורה, ועוד צריך שיהיו ידועים לשבטיכם, כלומר המון העם מכירים בגודל חכמתם וחריפותם, שעי"כ לא יציעו הבע"ד או העדים דברים של שקר ותחבולות, כי יחושו פן ירגישו בשקריהם וערמותם ויגלו חרפתם, ולכן נזהרים להניע לפניהם דברי אמת:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/22)

**אמנם** אומרו חכמים ונבונים, צריך להבין מה בין חכמים לנבונים, ורש"י ז"ל פירש נבונים מבינים דבר מתוך דבר, הוא ששאל אריוס את רבי יוסף מה בין חכמים לנבונים, חכם דומה לשלחני, כשמביאין לו דינרים לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא, ונבון דומה לשלחני תגר כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו ע"כ. הנה במשל זכר בשלחני כשאין מביאין לו יושב ותוהא, ובשלחני תגר אמר כשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו, וצריך להבין מהו ענין זה שמחזר ומביא משלו, ועוד איך יהיה ענין זה בנמשל. ונ"ל בס"ד הענין, ע"פ מעשה בראובן ושמעון שהיו דרים בבית אחד, וקרה להם מקרה אחד ששניהם שוים בו, והיינו ראובן בשלה אשתו ביום ראשון בשבוע בשר ותחבה בה כף חולבת בת יומא, ושמעון ג"כ בשלה אשתו באותו היום קדרה בשר ותחבה בה כף חולבת בת יומא, ושניהם בשלו הבשר לצורך ליל שני, אך לעת ערב קודם אכילה שניהם הרגישו במכשול הזה והלכו לשאול מן החכם, אך לא היה באותה העיר אלא רק שני ת"ח, אחד זקן ואחד עודנו בתוקפו רך בשנים, וזה החכם שהיה רך בשנים היה ביתו רחוק מן המבוי שהיו דרים בו ראובן ושמעון אבל החכם הזקן היה ביתו סמוך לחצר שדרים בו ראובן ושמעון כי שניהם היו דרים בחצר אחד, וראובן כשהלך לשאל מן החכם על התבשיל, הלך אצל החכם הזקן שהיה דר סמוך לחצירו ונכנס אצלו ושאל ממנו והחכם הזקן שקל התבשיל ושקל הכף ולא מצא ששים לבטל הכף ואסר את התבשיל, ואז ראובן קבל עליו את הדין ושפך את התבשיל ונשארו אותה הלילה הוא ובני ביתו בלא אכילת בשר אלא אכלו לחם לבדו, אבל שמעון לא הלך אצל החכם הזקן הקרוב אליו, אלא הלך לשאל מן החכם שעודנו רך בשנים שיושב רחוק הרבה מן המבוי שלהם, ואחר ששאלו על הענין שקל התבשיל והכף ולא מצא ששים בתבשיל הבשר לבטל את הכף, אמנם התבונן החכם בדעתו ואמר אתמול היה שבת, ובודאי לא בשלו חלב בשבת, ומה שבלעה מקודם הוא טעם פגום, ולכן אין אנחנו צריכין לשער כנגד כל הכף, אלא רק כנגד מה שבלע הכף ביום זה שהוא עודנו בן יומו ואינו פגום, וישאל החכם מן שמעון מה היה תבשיל החלב ביום זה אשר הגסתם בו בכף זה, ויאמר היום בשלנו אורז משקל ארבע מאות דרה"ם מלבד המים שנתנו בו והניחו בו חמאה משקל עשרים דרהם, והכף היה מתכת משקלו מאה וחמשים דרה"ם, תננה ממנו שיעור שיש בין הכמות לאכות, כי למרובה תחשוב המאה בט"ו, נמצא הכף הוא כ"ב דרהם וחצי, והחמאה שהיתה עשרים דרה"ם לא לקח ממנה הכף כי אם דרה"ם אחד מן החמאה ועוד מעט, יען כי לא הכף לבדו היה בקדרה שבה העשרים דרהם של חמאה, אלא היה עמו האורז שהיה משקל ארבע מאות דרה"ם מלבד המים שהיה בו הרבה כי היה תבשיל רך, וא"כ האורז לבדו בלתי חשבון המים לקח מן החמאה תשעה עשר דרהם חסר מעט, והכף לקח דרהם אחד, ועוד מעט להשלים העשרים דרהם של החמאה ולכן עתה שתחבו את הכף הזה בקדרה של הבשר אין אנחנו צריכין לבטל כנגד שיעור כל הכף, אלא רק צריך שיעור בבשר לבטל שיעור דרהם אחד ועוד מעט, דלא אמרינן דצריך לשער כנגד כל הכף אלא דוקא בהיכא דלא ידעינן כמה בלע, מה שאין כן כאן ידעינן כמה בלע בליעה בת יומא דיום ראשון כי מה שבלע מתבשילין של החלב דקודם שבת, זה נעשה פגום אחר שבת, ואין צריך לו ביטול, וכיון דלא הוה צריך לבטל אלא רק דרהם אחד ועוד מעט הותר התבשיל של הבשר שיש בתבשיל זה כפלי כפליים על זה השיעור וחזר שמעון לביתו ותבשילו בידו שש ושמח:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/23)

**והנה** קודם שבא שמעון לביתו היה ראובן משחק על שמעון שטרח ויגע להוליך התבשיל אצל חכם הדר מרחוק וחשב שעתה יבא שמעון ריקם, כי הוא יודע דהנידון שלהם שוה כי משקל התבשיל ומשקל הכפות שלו ושל שמעון שוה, וכיון דהחכם הזקן שקל התבשיל והכף שלו ואסר הכל מפני שלא מצא ששים בודאי גם אותו חכם אוסר מפני שאין כאן ששים לבטל האיסור, ועל כן כשבא שמעון לבית, א"ל ראובן מה תועלת מצאת ביגעך ללכת אצל החכם הרחוק לשאול, הלא בודאי אסר לך התבשיל כמו שאסר לי, כי כמוני כמוך שיעור שוה לשנינו והיה לך לשפוך התבשיל בבית החכם ותשא הקדרה רקנית ולמה נשאת אותה מליאה ויגעת בה בחנם כדי לשפוך אותה פה, ויען שמעון ויאמר יגעתי ומצאתי וכבר אכלתי מן התבשיל בבית החכם לפניו ואוכל פה ממנו עוד אני וב"ב ויאמר לו ראובן איך יתכן זה, והלא שיעור אחד שוה לשנינו, וכבר שקלנו את שלי ולא נמצא ששים, ויאמר שמעין גם את שלי שקל החכם ולא מצא ששים, אך הוליד החכם דבר אחד שממנו התיר התבשיל שמצא לו ג"פ ששים לבטל אותו, וכו"כ הוה עובדא ויספר לו איך הוליד החכם את ההיתר, ויצטער ראובן על אשר גרם לו החכם הזקן שלא העמיק בדין להבין דבר מתוך דבר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/24)

**ויאמר** ראובן לשמעון מה ראית מעיקרא שטרחת לילך אצל החכם הדר מרחוק, האם ידעת שזה חכם יותר מן הזקן, ויאמר לא ידעתי, אך אני אמרתי הזקן רוחו קצרה ימהר להשיב במהרה ולא יעמיק בדבר ושמא יש היתר שאינו גלוי תכף בשכל האדם אלא נחבה ונסתר וצריך החכם לחפור ולהעמיק בענין עד שימצאנו, והזקן לא יעמיק, אך זה כוחו חזק ישדד עמקים בענין ויוציא לאור את טעם ההיתר שהוא בלוע וגנוז בתוך חדרי הלב, וכבר אמרו האומר יגעתי ומצאתי תאמין לו, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן לו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/25)

**על** כן כפי המעשה הנז' מובן הדבר כי אותו חכם הזקן שספרו לו המעשה והוגד לו משקל התבשיל ומשקל הכף ולא מצא ששים ואסר זה נקרא חכם, כי יפה דן לפי מה שהגידו לו, אבל אינו נקרא נבון, ועל זה נאמר במשל לא הביאו לו יושב ותוהא, וכן בנמשל כיון שלא הגידו לו מה היה ענין התבשיל של החלב שבו היתה הכף בת יומא היה יושב ותוהא בהיתר התבשיל שלא מצא לו טעם להתירו, אבל החכם הבחור דומה לשלחני תגר שהוא מוליד רווחים מיניה וביה שעושה המצאות במיני המטבעות הנמצאים אתו להוקיר מין זה ולהוזיל מין אחר, וכן הוא בנמשל של החכם אע"פ שהשואל לא הגיד לו אלא מעשה שנעשה ביום ראשון בערב בתחיבת כף החולבת בקדרת הבשר שבזה לא היה יכול למצוא היתר בביטול בששים, הוא הבין דבר מתוך דבר להוליד משכלו דבר אחר, כי נתבונן דאתמול היה שבת ולא בשלו בו תבשיל חלב ונמצא בליעות הראשונות דקודם שבת אזדו להו ואין אנחנו צריכין לבטלם, ורק מה שבלע הכף ביום ראשון בבוקר צריך לבטלו וזו הבליעה ידעינן כמה היא אם נחשוב מה היה התבשיל וכמה היה החלב שנתנו בתבשיל, ובזה נעשה חלוקה של השותפים שהיה האורז והכף שותפין בבליעת החלב, ונוכל לדעת כמה הגיע חלק הכף בבליעת החלב, ובזה האופן נמצא יותר מששים כפלי כפליים והותר התבשיל, ועל זה החכם הבחור נקרא נבון שהוא בכלל נבונים המולידין דבר מתוך דבר ויבא נכון על זה דברי המשל שאמר על שלחני תגר לא הביאו לו הוא מחזר ומביא משלו, כי הוליד ענין אחר משכלו שפתח פתח חדש בכותל כדי להכנס בו באותו ענין:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/26)

**ועוד** תמצא ענין דומה לזה לפרש בו חילוק בין חכמים לנבונים הוא המעשה שכתבתי בסה"ק בן איש חי בפרשת משפטים דף כ"ה, ע"ד שבאו ב' עדים בב"ד של מהרשד"ם ז"ל להעיד על עדי קדושין לפסלם, באומרם במקום פ' בשנה פ' בחודש פ' בשבוע פ' ביום פ' בשעה פ' אכלו אלו עדי הקדושין שקצים ורמשים, ונתקבלה עדותם לפני מהרשד"ם ז"ל, ונזדמן שם חכם אחד מחכמי ארץ ישראל והבין מדעתו דעדי שקר הם, ונטל רשות מן מהרשד"ם שהוא ישאל מהם דבר אחד, ונתן לו רשות, וישאל לאחד מהם אמור לי אלו השקצים ורמשים הם משור או מכבש, וזה היה עם הארץ גמור שאינו יודע מהו שקצים ורמשים, אלא כך למדו אותו לומר ונתבלבל דלא ידע מה ישיב, אם שור אם כבש, וכיון שנתבלבל הוכרח להודות כי אינו יודע מהו שקצים ורמשים אלא בעל דבר לימד אותו להעיד כך בשכרו ע"ש. והנה זה המקבל עדות זו בתחלה שרצה לפסול העדים של הקדושין ע"י עדים אלו נקרא חכם, כי הוא ראה שהעדים הגידו עדות שלימה שאין צריך להם עוד דרישה וחקירה, אך החכם שהיה מא"י שהוליד תחבולה זו מדעתו להוציא דבר אמת לאמיתו זה נקרא נבון, ועל זה ג"כ יבא המשל הנז"ל ברש"י ז"ל, וכן עוד כמה אופנים כיוצא באלו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/27)

**ולז"א** הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, אמר אנשים כלומר לא יהיו זקנים אשר תש כוחם וקצרה רוחם להעמיק בענין, אלא יהיו עודם בתוקפם, כמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, אלא אשרי ירא ה' בעודו איש, נמצא אנשים יאמר על בני אדם שהם עודם בתוקף כוחם, ובאלו תוכלו למצוא שיהיו חכמים שיעמיקו להבין דבר מתוך דבר, וכמ"ש במעשה על אותו החכם הבחור כארזים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/28)

**לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא** (דברים א::יז). צ"ל מה נותן טעם באומרו כי המשפט לאלהים הוא. ונ"ל בס"ד דארז"ל עשיר ועני שבאו לדין, זה לובש אצטלית של מאה מנה, וזה לובש בגדים פחותים אומרים לו הלבישהו כמותך, או אתה תלבש בגדים פחותים כמוהו, וידוע דחז"ל דרשו פנים של עשירים שנקראים פני הארץ, ולז"א לא תכירו פנים במשפט כשבאים העשירים שהם נקראים בשם פנים לדון לפניכם ראוי שלא יהיה להם היכר מצד בגדיהם שהם עשירים ובעלי דינם עניים אלא יהיו נראין שניהם בשוה, או עשירים או עניים, באופן שלא יהיה להם היכר מצד המלבוש שהם עשירים ואותם שכנגדם עניים, ועל זה בא לתת טעם שראוי לדקדק בזה מפני שעי"כ נודע כי המשפט שאתה שופט הוא לאלהים, כאלו פסק הדין יוצא מפי הגבורה פ' חייב פ' זכאי, יען כי הדיין מכבד את בעלי הדין כפי עשרם ניכר שהם אינם באים לדון לפניו אלא לפני האלהים כי אלהים נצב בעדת אל, וכמ"ש שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו העדים בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם, על כן אסור לנו לכבדך במקום הזה שאם נכבד אותך נמצא אתה בא לפנינו וגז"ד שאנחנו גוזרין הוא יוצא מצדינו, אבל אם אין אנחנו נוהגים בך כבוד כפי מעלתך נודע שאתה בא ועומד לפני הקב"ה, וממילא נודע כי גזר דין שאנחנו גוזרים לא מצדנו אלא הקב"ה הנצב בעדת אל הוא הגוזר והוא השופט ולא אנחנו, ולז"א כי המשפט לאלהים הוא, ר"ל בזה הדבר שאין אתם עושים היכר בכבוד להעשיר נודע כי המשפט שאתם שופטים אינו משלכם אלא של אלהים הוא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 29
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 29](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/29)

**ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלהיך לך אל תירא ואל תחת** (דברים א:כא). נ"ל בס"ד, דארז"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה שהיא עניה ומקבלת אורה מן החמה, א"כ לפי"ז משה רע”ה עשיר ויהושע רש, ולכך חיזק משה רע”ה את יהושע ונתן לו כח מעושרו הרוחני לאמצו, כמ"ש ונתת מהודך עליו דוגמת השמש שנותנת אורה לירח, וידוע דארז"ל יעקב אע"ה בשר את בניו ברוח נבואתו מי שהוא בן דג יכניס אתכם לארץ ישראל ולא נודע מי הוא עד שנולד יהושע הצדיק שהיה בן נון שהוא ר"ל דג הבינו וידעו שהוא יכניס אותם לא"י, נמצא דבר זה הודיעו הקב"ה לישראל ע"י יעקב אע"ה שיהושע יכניסם, וז"ש ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, ואע"פ שאני אומר לך עלה רש עמך כדי להכניס אתכם לארץ הוא יהושע שהיה נקרא רש על שם הלבנה שאין אני העשיר עולה עמך אלא מי שהוא רש עולה עמך, אפ"ה אל תירא ואל תחת מחלישות המנהיג כי אני עלי לתת מהודי עליו לתמכו ולסעדו, ואז נחשב כי אני בעצמי מכנים אתכם כי כוחי היא בקרבו, וכפל הלשון אל תירא מאוייבים העליונים הם הקליפות, ואל תחת מאוייבים התחתונים שוכני ארץ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 30
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 30](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/30)

**ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו וכו'** (דברים א:לא). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבא סוף פרשת בשלח מה כתיב שם היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק מה ענין זה אצל זה, משל לתינוק שהיה רוכב על כתפו של אביו, א"ל התינוק ראית את אבא, א"ל אביו אתה רוכב על כתפי ואתה שואל עלי, הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך, כך אמר הקב"ה לישראל אני נשאתי אתכם על ענני כבוד, ואתם אומרים היש ה' בקרבינו, לפיכך יבא השונא וישלוט בכם הוי ויבא עמלק עכ"ל. ופרשתי בס"ד איך דומה המשל עם הנמשל בענין נשיאות על הכתף אשר בנמשל המה ענני כבוד, וכתף מאן דכר שמיה בנמשל, ופרשנו כי כתף של ימין יתייחס לספירת החסד, כי חסד הוא דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא, וידוע דענני כבוד הם היו בסוד החסד, ולכן ניתנו תחלה בזכות אהרן שהוא כהן בחסד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 31
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 31](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/31)

**והנה** ענין תוכחה הנז' שייך גם בתוכחה זו של פסוק זה שהוכיחם כאן, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו וכו', יען כי נשא אתכם על ענני כבוד אשר מכונים בשם כתף שהם בחסד שהוא כתף ימין, וכאמור והיה בטבעם של ענני כבוד לעקור כל עקלתון מפניהם, ואיך בעודכם נשואים על הכתף שהוא הדוחה את העקלקלות מפניכם תהיו מכחישים ביכלתו יתברך ותהיו מפחדים בכניסתכם. ולז"א ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו', דהלא יכלתו היא בעין לפניכם כי הוא ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום, לחנותכה וכו', וכי היתכן דאלו הבני אדם שאתם יראים מפניהם הם גדולים וחזקים יותר מן ההרים הגבוהים אשר היה הענן עוקרן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 32
[Od Yosef Chai; Derashot, Devarim 32](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Devarim/r/32)

**רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה** (דברים ב:ג). נ"ל בס"ד סב לשון סובין שהם פסולת בלבד, כלומר מתי רב לכם שיהיה לכם רבנות ומעלה הוא כאשר סב את ההר הזה שהוא הר שעיר תעשוהו כסובין לבדם שיבדלו מן הקמח, ואיך תהיו יכולים הוא ע"י שתפנו לכם צפנה אל תקרי פנו ברפה אלא פנו בדגש שתפנו ותוציאו את היצר הרע מקרבכם, וידוע שהיצר הרע קראו הכתוב צפוני כמ"ש רז"ל ע"פ ואת הצפוני ארחיק מעלכם, ובזה תהיו יכולים לברר נ"ק ולעשות את שעיר סובין ממש ואז רב לכם וגבר ישראל: