## Od Yosef Chai; Derashot, Matot

###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/1)

**איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו** (במדבר ל:ג). הלשונות כפולים, וכבר העירו בזה המפרשים ז"ל. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב נחלת בנימין ז"ל מצוה קכ"ו אות י"א, משקל דם הנפש הוא י"ח דינרין ובכל דינר ששה מעין ומעה היא ארבעה איסרין הרי דם הנפש הוא תל"ב איסרין מספר תבל, ונקרא דם הנפש כי נפש הבהמית אע"פ שהוא רוחנית, בעבור היותה משמרים ועכירות מהנפש המשכלת אחר כניסתה בגוף האדם מתהפכת לדם והדם גשמי ונקרא נפש, וכתב עוד שם באות י"ט שבכל יום התענית מתמעט שיעור איסר מן תל"ב איסרין דם הנפש הנז' ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/2)

**וכתבתי** במ"א כי דם הנפש הזה, אע"פ שהוא גשמי והוא חלק נפש הבהמית אם יהיה נקשר ונאחז בנפש המשכלת לינק ממנה יזדכך בודאי ולא יהיה מתעורר ממנו תאוות רעות, ולכך מתמעט בתענית שיעור איסר ממנו, שבזה נחלשת עכרירות שיש בו ואז שיעור איסור הפנימי שבו שהוא עומד קרוב לנפש המשכלת יהיה לו קשר ואחיזה ודבקות עם נפש המשכלת ויהיה לו יניקה של זכוך ממנה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/3)

**והנה** נודע כי בכל דבר יש בו חצוניות ופנימיות וביום התענית שאין האדם אוכל ושותה בו שמתמעט שיעור איסור מתל"ב איסרי דם הנפש המעטה זו היא מחלק החיצוניות של שיעור האיסור ההוא, אבל חלק הפנימיות אדרבה הוא מתחזק ומתרבה, וכמ"ש על פסוק וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, כי כאשר נחלש חלק החצוניות יתחזק כח הפנימיות וזהו ענין יחליפו כח, וכן פרשנו על מאמר הרוצה שיחיה ימות, ר"ל הרוצה שיחיה חלק הפנימיות ימית לחלק החיצוניות ע"י תענית, כי על ידי המעטה וחולשה של חלק החצוניות לא יקבל זה החלק עכרירות, ואז ממילא חלק הפנימיות של זה האיסר נדבק ונקשר עם נפש המשכלת ומקבל ממנה זכות וטהרה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/4)

**ונודע** מ"ש באבות פרק ג' נדרים סייג לפרישות, והכונה ע"י הנדרים שנודר לש"ש הן באכילה ושתיה, הן בשאר הנאות הגוף בזה עושה הפרשה והבדלה לדם הנפש מן עכרירות החומר שבגוף וקושרו ומדבקו בנפש השכלית, וז"ש איש כי ידור נדר לה' בעניינים שהם סוג סור מרע, שנודר בהם לש"ש, או השבע שבועה בעניינים שהם סוג ועשה טוב, וכונתו בזה כדי לאסור אסר על נפשו, דהיינו שיעור איסר התחתון של דם הנפש אוסרו וקושרו על נפשו, היא נפש המשכלת הידועה צריך להזהר שלא יחל דברו, אלא ככל היוצא מפיו יעשה, כי נדרים אלו הם סייג לפרישות שנפרש ונבדל דם הנפש מן עכריריות החומר שבגוף ונקשר ונאחז בנפש השכלית, ומזדכך ונטהר על ידה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/5)

**ובזה** פרשתי בס"ד מאמר הגמרא דברכות דף כ"ח ע"ב, א"ר תנחום אמר ריב"ל כל המתפלל צריך שיכרע עד שיפקפקו כל חוליות שבשדרה, עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו, ופירש רש"י שני קמטים אחד מלמעלה ואחד מלמטה וכאיסר רוחב בשר באמצעי ע"ש. ואמרתי כי רבנן רמזו לפי דרכם דבר אחר בדברים אלו, והיינו שרמזו בי"ח חוליות שבשדרה על י"ח דנרים שהם שיעור דם הנפש, כמ"ש הרב נ"ב ז"ל, ולי"ח דנרים שיעור דם הנפש קרי להו ריב"ל בשם י"ח חוליות שבשדרה, כי בדם הנפש תתנוצץ ותתעורר התאוה והחמדה, וצריך שבזמן התפלה יסתמו צנורות חלקים של דם הנפש שלא לקבל עכריריות של החומר שבגוף בתאוה וחמדה, כי כיון שנסתמים הצינורות של חצוניות דם הנפש מלקבל עכרירות החומר שבגוף, אז נפתחים צנורות הפנימיות של דם הנפש לקבל זכות וטהרה מן נפש המשכלת, ולא יהיה להם תאוה וחמדה הבליים. ועולא סבר דדי להם בזכוך האיסר האחרון והתחתון של דם הנפש בלבד, כי כיון שזה נבדל מן העכרירות של החומר שבגוף אז יזדכך הוא מן נפש המשכלת, וכל חלקי דם הנפש שהם תל"ב איסרים שהם שיעור י"ח דנרים הם מזדככים עם זה האיסר שכולם מקבלים הזכוך מנפש המשכלת בדבוקם בה, ולז"א כנגד לבו ששם הבינה ומשם יוצא ונעשה התיקון של דברים, כי הכל תלוי ונעשה ע"י כונת הלב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/6)

**לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה** (במדבר ל:ג). נ"ל בס"ד יש אדם מוציא דברים מפיו בתפלתו בטעות ששואל דבר שהוא רע לו, כמ"ש חז"ל במדרש באחד שהיה הולך רגלי במדבר והיה עיף מאד ויתפלל לפני הקב"ה שיזמין לו חמור לרכוב עליו, והיה צריך לבקש תזמין לי חמור שארכוב עליו, אך טעה ואמר תזמין לי חמור שירכוב עלי ונעשית שאלתו תכף, שנזדמן שר אחד רוכב על אתונו והלך אחריה עיר קטן וימצא זה האדם הולך רגלי ויאמר לו הנה עיר זה קטן הוא וטרח בהליכה תרכיבהו על כתפך ותביא אותו עמי לבית, ויען האיש ויאמר אני עתה התפללתי שיזדמן לי חמור שארכב עליו ולא שהוא ירכב עלי ולא ידע שכך התפלל שירכב עליו החמור ולא הרגיש, וכל זה יזדמן באנשי דעלמא, אבל ברצות ה' דרכי איש, אע"פ שמוציא דברים מפיו לרעה הקב"ה יהפכם ויסדרם לטובה ויתקנם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/7)

**וכן** שמעתי מספרים באחד תם עם הארץ שאינו יודע אפילו פירוש המילות של פסוקים ושל תורה ואינו יודע להתפלל, וחננו השי"ת בעושר וברבוי בנים שיש לו יותר מעשרה בנים זכרים וכולם עומדים לפניו בליל שבת ומברך אותם והוא אינו יודע אפילו פסוק אחד של ברכות לברכם בו, וכשהולך לבית הכנסת אינו אוחז המחזור בידו, כי אינו יודע אפילו צורת האותיות, ורק היה בבית הכנסת שהוא נכנס שם אחד שיש לו קול ערב, והוא מתחיל מפרשת העקידה עד פסוקים של ה' מלך לאומרם בקו"ר בבית הכנסת כנהוג, והש"ץ יתחיל מן ה' מלך, והיה זה האיש המתחיל בכל יום בקו"ר קורא פרק איזהו מקומן בניגון ובמתון, ובכל הלכה עושה ניגון חשוב בסיומה, ובפרט בסיום הלכה של אלו ואלו נשרפין בבית הדשן, היה אומר סיום זה בקול רם ונעים ביותר, והיה דרכו להאריך בניגון ה' תיבות אלו יותר משאר סיום ההלכות, וזה שהוא עם הארץ שאינו יודע פירוש המילות חשב לומר למה באלו החמשה תיבות מאריך יותר ועושה ניגון יותר, אלא ודאי כי אלו החמש תיבות ברכות גדולות הם ומברך את כל הקהל בהם, ולכך מגביה קול בהם להשמיעם את הצבור. וברוב הימים קלט חמשה תיבות ונתלמד לאומרם בע"פ, ובחושבו שהם ברכות היה בכל ליל שבת מניח ידיו על ראש בניו והיה קורא על כל או"א דברים אלו של אלו ואלו נשרפין בבית הדשן, והנה נזדמן בליל שבת אחד נתאכסן בביתו של זה אחד ת"ח וראה את מנהגו שהוא מצפצף על ראש כל או"א דברים של אלו ואלו נשרפים בבית הדשן, וחרד החכם חרדה גדולה וצעק ויאמר לו מה אתה עושה עם בניך לקללם בליל שבת ותביאם לשריפה בבית הדשן. ובליל שבת הגידו לאותו חכם בחלום, ויאמרו לו לא טוב עשית שבטלת אותו ממנהג, כי הוא אומר לפי תומו, וכיון שהקב"ה אוהב אותו לוקח אותיות של חמשה מלות אלו ועושה מהם צירופים אחרים של ברכות, כי השי"ת יתקנם בחסדו, ועל כיוצא בדבר זה נאמר ודגלו עלי אהבה, דאע"פ שהוא מדלג אותיות או תיבות, שבזה תשתנה משמעות הדברים ותתהפך מטוב לרע, עכ"ז הם אהבה שיהיו נשלמים ונתקנים בסדר נכון, ע"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/8)

**נמצא** יש צדיק שעושה הקב"ה עמו חסד, דאע"פ שהוא מוציא מפיו דבר רע יתקנהו השי"ת וישלים חסרונו או יסדרהו בצירוף לטובה, אך לא כל אדם זוכה לחסד, שאם יהיה אותו אדם עצמו מייקר הדבור שלו ואינו מחללהו, אז מדה כנגד מדה, גם הקב"ה מייקר דבור שלו לתקנו מרעה לטובה שעושהו צרופים אחרים שהם לטובה, ואם האדם מחלל כבוד דבור של עצמו לא יתקן הקב"ה כבוד שלו אלא יהיו כמו שהן ופועלים כפי משמעותם, וז"ש לא יחל דברו, ר"ל אם האדם נזהר לייקר דבור שלא יחלל אותו, יזכה לחסד זה, שכל דבר היוצא מפיו אע"פ שהוא לרעה, יעשה אותו הקב"ה, כי יעשה, ר"ל יתקן כמו ובן הבקר אשר עשה, וכן לא עשה את שפמו שהוא לשון תיקון, כי הוא יתברך בחסדו יתקן את הדבר היוצא מפיו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/9)

**אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא** (במדבר לא:ד). נ"ל בס"ד, דידוע שם יוה"ך הרמוז בס"ת כי מלאכיו יצוה לך הוא מסוגל לשמירת הדרך, לכן נהגו המלווין לומר לההולך בדרך יחיד ורבים הלכה כרבים, ומכוונים ר"ת הלכה זו בשם יוה"כ, ועוד יש שם כלך שהוא ג"כ מסוגל לשמירת הדרך, ורמוז באות כ' של כי ואותיות ל"כ של מלאכיו, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ושני שמות אלו עולין קי"א כמנין אותיות אל"ף, וז"ש אלף למטה אלף למטה רמז לו להמשיך לכל מטה השפעה של שמירה מן שני שמות אלו שמספרם אל"ף, ואז עי"ז לכל מטות ישראל ראויים ואינם ראויים תשלחו לצבא באין שטן ואין פגע רע, ולז"א כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו, כי דוד הע"ה היה צריך יותר לשמירה משני שמות אלו מפני כי היה לו מלחמות תמיד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/10)

**ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב** (במדבר לא:ח). י"ל למאי איצטריך לאשמועינן הריגת בלעם פה, ועוד למה הוצרך לפרש שהוא בן בעור, ועוד קשא אחר שזכה להתנבאות טובה לישראל וזכה שתכתב נבואתו למה נהרג במיתה משונה ובחרב טמא ולא נתקיים בו ותהי אחריתי כמוהו. ונ"ל בס"ד, בהקדים מה שפרשתי בס"ד ע"פ הרבית הגוי לו הגדלת השמחה דכתיב לו בוא"ו וקרינן לא באל"ף, והוא דהטעם שזכה בלעם הרשע לנבואה שנתנבא על מעלות ישראל, וגם ניבא על מפלת עכו"ם האומות עמלק ואדום וכיוצא, ולא עוד אלא שנבואותיו נכתבו בתורה הקדושה עם נבואה של משה רע”ה ולא נכתבו בשאר ספרי הנביאים או בספר בפני עצמו, ואיך זכה אותו רשע לכל הכבוד הזה הגדול. והטעם הוא ידוע שלא כבדו השי"ת בעבור עצמו אלא בעבור שעי"כ יהיו בטוחים בעיני האומות ביעודים הטובים אשר עתידין לקבל לעתיד, שכל האומות יודו בזה וגם יאמינו האומות במפלת העכו"ם שתהיה להם לעתיד, יען כי אע"פ שנתנבא משה רע”ה וכמה נביאים במעלות ישראל שיהיה להם לעתיד ובמפלת העכו"ם, היו אומרים מי ניבא ומי דבר ביעודים הטובים של ישראל אנשים מנייהו ובהו, והם הפליגו ח"ו ביעודים הטובים לשמח בני אומתם, ומדעתם דברו ולא תהיה כזאת, ומי דיבר במפלת העכו"ם אנשי ישראל שהם שונאים אותם והפליגו בדעתם לשמח לב אנשי אומתם ולא תהיה כזאת, על כן נתן הקב"ה נבואות אלו על יד בלעם הרשע שהיה שונא את ישראל והוא אב וראש לכל האומות, והוא דאתא מיניה דאוה"ע מדבר ביעודים הטובים של ישראל ומפלת העכו"ם שונאיהם, הנה בזה לא יהיה פה לדבר תועה על יעודים הטובים של ישראל להכחיש אותם, וגם אין לכזב המפלה של העכו"ם, כיון דמנייהו ובהו מסהיד על נבואות אלו, והוא דבר במעלות ישראל לעתיד וביעודים הטובים שלהם יותר ממה שהגידו נביאי ישראל, ותא חזי מה נתנבא, הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, ותרגומו הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנין עלמא, הנה בזה עקר את הכל, ועוד כמה יעודים טובים שאין להם ערך, ואחרי הגדות אלו שיצאו מבלעם מה נשאר להרהר על יעודים הטובים על ישראל, ומי יוכל להכחיש ולהכזיב אותם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/11)

**נמצא** בנבואת בלעם גדלה שמחת ישראל ובושו אוייביהם, כי על ידו נתאמתו כל יעודים הטובים שיש לישראל, וזהו כבודן של ישראל שלא יש מי שיוכל להכחיש ולערער ולהרהר אחר נבואה זו שיצאה מפי אדם נכרי הצורר ושונא אותם, ונמצא הגדולה הזאת שניתנה בנבואת בלעם שתהיה נכתבת בתורה עם נבואת משה רע”ה לא בשביל כבוד עצמו של בלעם היתה זאת, אלא בשביל כבודו של ישראל, ובעבור זכותם היה כן, ולכן אין ראוי שתהיה השמחה על זאת לבלעם, אלא השמחה ראויה לישראל, כי בעבורם היתה זאת:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/12)

**ולכן** עשה הקב"ה דבר לברר ענין זה שלא יהיה בלעם מתגדל ומתפאר בזה הזכות שזכה שיהיו נכתבים נבואותיו בתורה, והיינו כי דבר אחד בנבואתו שנתנבא על עצמו ותהי אחריתי כמוהו לא קיים הקב"ה דבר זה בבלעם עצמו אלא בגלגול הבא אחריו שהוא נבל הכרמלי שהיה גלגול בלעם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, אבל בלעם עצמו מת מיתה משונה בחרב של טומאה שהיה חקוק בה צורת נחש של ע"ז משני צדדיו, וכמ"ש בזוה"ק, וכאשר פרשתי בס"ד מ"ש הכתוב ואת בלעם בן בעור הכו בחָרב שנקודה אות ח' של חרב בקמ"ץ, ולא בסגול בחֶרב, יען כל נקוד קמ"ץ מורה על דבר ידוע, כלומר בחָרב הידוע הטמא שיש בו טומאת ע"ז ויצאה נפשו בטומאה עי"כ, ובהשגחה פרטית נגזר עליו בכך כדי שלא יתפאר בנבואתו לומר נביא לה' אני כשאר נביאי ישראל, ולא עוד אלא שנכתבה נבואתו בתורה עם נבואת משה אדון הנביאים, מה שלא זכו לזה שאר נביאי ישראל דעתה הקהה את שיניו ואמור לו, צא ולמד מאחרית שלך שנהרגת בחרב טמא ומיתה משונה ולא נתקיים בך ותהי אחריתי כמוהו, ואם היית אתה נביא ראוי מעצמך איך תמות מיתה כזו ובחרב טמא משוקץ בע"ז של נחש, על כן הסוף שלך מוכיח כי מה שהושמו נבואות אלו בפיך ומה שנכתבו בתורה לא היה זה בשביל כבודך, אלא בשביל כבודן של ישראל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/13)

**ואמרתי** בס"ד משל על זה, מעשה באחד מערי פ'רנכיה שהיה עם הארץ ומימיו לא הלך לבית הכנסת אלא רק לפרקים בשבתות ויו"ט בלבד, וכשהיה בא לבית הכנסת היה מתאחר עד שמגיעים הציבור בק"ש, ולכן אינו יודע במנהג התפילות של ישראל, ויהי היום וישא אשה אחת ספרדית, והיתה חכמה ויודעת ללמוד ולהתפלל, ויקח את אשתו עמו, ויבא לדור בעיר אחת מערי ספרד, ובשבוע הראשון שבא לעיר ההיא, ואמר ראוי שאלך בזה השבת לבית הכנסת וילך, ודרכם של קהל באותה העיר לישב בבית הכנסת על הספסלים, וכל אחד כתוב שמו על ספסל שלו, ויש להם היכל בצד אחד בבית הכנסת שקבוע ספסלים לאורחים הבאים מעיר אחרת ואין להם דירת קבע בעיר, ונזדמן כשנכנס זה לבית הכנסת קרא החזן פסוקי ה' מלך, וכיון שהתחיל החזן לומר ה' מלך קמו כל הקהל ועמדו על רגליהם כולם בבת אחת כנהוג, וכיון שנזדמן זה בכניסתו לבית הכנסת תכף ומיד, חשב שהקהל כולם קמו ועמדו מפניו לכבודו, והוא בכניסתו הלך וישב בהיכל האמצע שבו ארון הקודש שהוא מקום המשובח וראה ספסל הראשון פנוי, כי היה זה של הנשיא ועדיין לא בא ולכך ישב זה עליו, וכשישב גמר החזן הפסוקים הנז' ואז כל הקהל ישבו כולם, ובזה נתאמת אצלו כי הקהל עמדו לכבודו, בראותו כשנכנס עמדו כולם וכשישב ישבו כולם, והוא מימיו לא בא לבית הכנסת רק בשבת ויו"ט, ומימיו לא בא אלא אחר קדיש ברכו, ולכן לא ידע מנהגן של ישראל לעמוד בקריאת החזן ה' מלך וכו', ואם היה מזדמן זה ביום חול לא היה טועה לחשוב שקמו לכבודו, יען כי בחול אין יושבים הקהל אחר קריאת פסוקים אלו, אלא עד שגומרים ברוך שאמר שאז אחר שישב על הספסל עדיין הם עומדים עד גמר ברוך שאמר, ולכך לא היה טועה לחשוב שבעבורו עמדו, אך כיון שנזדמן זה בשבת שעמידתן קצרה שיושבים אחר גמר פסוקים אלו טעה לחשוב שבעבורו עמדו, כי ראה עמידתן היתה בכיוון כנגד שיעור הליכתו כי עמדו כשנכנס וישבו תכף כשישב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/14)

**ואחר** שישב שלשה רגעים על הספסל בא השמש ולחש לו באזנו שיקום מכאן כי הספסל הוא של הנשיא ושמו כתוב עליו ועתה יבא וישב עליו, ויוליך אותו לאותו ההיכל שיש להם בסוף היכלות של בית הכנסת יושבים האורחים הבאים מעיר אחרת, וזה בע"כ קם והלך לאותו היכל של האורחים, אך חרה אפו על השמש, ואחר שקם וישב באותו היכל בא הנשיא לבית הכנסת ויבע האיש הזה לראות איך קמים הקהל לכבוד הנשיא, וירא כי לא עשו לנשיא רביע מן הכבוד, כי מפניו קמו כולם בבת אחת ולא ישבו אלא עד שישב, אבל בפני הנשיא היו קמים בני אדם אשר יתקרב אצלם ואח"כ יושבים תכף, באופן שהיו זה קם וזה יושב עד שיגיע הנשיא למקומו, ועוד בפני הנשיא לא קמו אלא אותם שעבר הנשיא מן צד שלהם, אבל מפניו קמו כל היושבים בבית הכנסת בארבע רוחות, וישמח עתה יותר על ריבוי ותוספת הכבוד שעשו לו, ולא עשו כן לנשיא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/15)

**וכשיצא** מבית הכנסת ובא לביתו, ספר לאשתו ויאמר לה היום הזה זכיתי לכבוד ולחן גדול אשר לא ישוער, כי כבדוני הקהל כולם בקומתם לפני יותר מכבוד הנשיא, ורק השמש לא נהג בי כבוד שהקים אותי מן הכסא והוליך אותי להיכל הסמוך לפתח בית הכנסת באומרו שהוא מקום מושב האורחים, ואשתו שהיתה דעתנית ויודעת במנהג התפלות הבינה הטעות שלו מה היה, ותשאלהו ותאמר לו בעת שקמת מן כסא הנשיא והלכת להיכל האורחים הסמוך לפתח שעברת במהלך שלך על כמה בני אדם היושבים בהיכלות של בית הכנסת, אם קמו אלה מפניך או עשו לך הידור קצת, ויאמר לה לא קם אפילו איש אחד, ואפילו הידור לא עשו, ותאמר לו א"כ מזה צריך שתדע ותבין כי בפעם הראשון כשנכנסת לבית הכנסת לא מפניך קמו ולא לכבודך עשו, אלא נזדמן שאתה נכנסת בעת שהיה החזן קורא פסוקים ה' מלך, ומפני כבוד הפסוקים של ה' מלך קמו, כי כן מנהגם בכל יום, שאם בשביל כבודך קמו בראשונה היו קמים ג"כ באחרונה, והם לא כבדוך באחרונה אפי' בהידור בלבד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/16)

**וכן** הנמשל, בלעם היה חושב שהוא היה ראוי לנבואה, ובעבור כבודו נכתבה נבואתו בתורה עם נבואת אדון הנביאים משה רע”ה וכדי לברר טעותו שהנבואה שיצאה מפיו לאו בעבור שהיה ראוי לה מצד עצמו, אלא הכל היה בעבור ישראל ולכבודן, כדי שלא יכחישו האומות ביעודים הטובים של ישראל, ובעוצם הכבוד והמעלות שעתידה להיות להם, לכן עשה השי"ת שלא יתקיים בו בעצמו מאמר ותהי אחריתי כמוהו, אלא הוא ימות מיתה משונה ובחרב טמא ומשוקץ בשיקוץ של נחש, כי עתה ניטל בזה תפארת הכבוד ממנו, כי יאמרו לו אם אתה ראוי והגון וכתיבת נבואתך בתורה היתה לכבודך איך סופך היה כך, ומן אחרית שלו נודע מה שנעשה בראשית לא היה בעבור כבודו, וכאשר הוכיחה אותה האשה לבעלה, כי מן הפעם האחרונה שלא כבדוך אפילו בהידור מובן כי מה שנעשה לך בראשונה לא לכבודך היה אלא לכבוד הפסוקים קמו ועמדו. ובזה יובן בס"ד הכתוב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, כתיב לא באל"ף וקרינן לו בוא"ו, כלומר הרבית הגוי זה בלעם שנכתבה נבואתו בתורה עם נבואת משה רע”ה אך לא לו הגדלת השמחה דדרשינן לתרווייהו לא באל"ף ולו בוא"ו, והכונה לא אליו הגדלת השמחה בדבר זה אלא השמחה היא לנו, שבזה נתברר כל יעודים הטובים והבטחות שהבטיחו אותנו הנביאים הם אמת וצדק ולא יבואו האומות להכחיש אותם ולהרהר אחריהם, מאחר כי גברא מדידהון קא סהיד בזה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/17)

**ולפי"ז** נתיישבו היטב הדקדוקים הנז' שדקדקנו איך נכתבה נבואת בלעם בתורה עם נבואת משה רע”ה, כי לא היה זה לכבוד בלעם אלא לכבוד ישראל ולטובתם, שבאלו הנבואות שנתנבא בלעם ביעודים הטובים של ישראל הודו האומות במעלות ישראל והאמינו דהן עם לבדד ישכון כתרגומו הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא, ולכך הוצרך הכתוב לפרש כאן ולומר ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב דנקוד קמ"ץ תחת ח' של חרב לומר בחרב הידוע שהיה טמא ומשוקץ, וזו הוכחה ועדות ברורה שלא בעבור זכות עצמו זכה להתנבאות נבואות אלו, ולהיותם נכתבים בתורה, מאחר כי אחריתו כך היה וכדאמרן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/18)

**ועדיין** צריך להבין למה הזכיר כאן הכתוב שם דאמר כן, וכבר ידענו בפרשת בלק דבלעם הוא בן בעור, ועוד למה הוצרך לפרש הרגו בחרב, ודי לומר הרגו, וכמ"ש גבי מלכי מדין הרגו על חלליהם, ולא אמר במה הרגום. ונ"ל בס"ד דאיתא בזוה"ק פ' בלק דף קצ"ד דבלעם כיון שראה את פינחס פרח באוירא ואסתלק, חמא ליה פינחס דטאס באוירא והוה מסתלק באוירא מעינא, רמא פינחס קלא לבני חילא, אמר מאן אית דידע למפרח אבתריה דההוא רשע, דהא בלעם איהו חמו ליה דהוה טאס, ואז קם בריה דשבטא דדן דהוה שמיה צליה ונטל שלטנו דשליט על חרשין ופרח בתריה, וכיון דחמא ליה ההוא רשע, עבד ארחא אחרא באוירא ובקע חמש אוירין בההוא ארחא ואסתלק ואתכסי מעינא, כדין אסתכן צליה בההיא שעתא והוה בצערא דלא הוה ידע מה יעביד, רמא לי קלא פנחס ואמר מה דאמר, מיד אתגלי ההוא ארחא לצליה ועאל לגביה ונחתו תרווייהו קמיה פינחס, ועל דא אתמר יהי דן נחש עלי דרך דא שמשון, שפיפון עלי ארח דא צליה על ההיא ארחא דעבר אותו רשע, וכיון דנחת ההוא רשע קמיה פינחס, אמר לו רשע, כמה גלגולין בישין עבדת על עמא קדישא, א"ל פינחס לצליה תא וקטליה ולא בשמא קדישא דלא אתחזי האי לאדכרא עליה קדושה עילאה בגין דלא תיפוק נשמתיה ותתכליל במילין דדרגין קדישין ותתקיים ביה מה דאמר תמות נפשי מות ישרים, בההיא שעתא עבד ביה כמה זיני מותא ולא מית עד דנטל חרבא דהוה חקיק עלוי חוייא מהאי סטרא וחוייא מהאי סיטרא, אמר ליה פינחס בדיליה קטיל ליה ובדיליה ימות, כדין קטל ליה ויכיל ליה דכך אורחוי דההוא סטרא מאן דאזל אבתרהא בה ימות ובה תיפוק נשמתיה ובה תתכליל והכי מית בלעם וכו', עכ"ד בקיצור ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/19)

**ובזה** מובן הטעם שהוצרך הכתוב ללמד ולומר הרגו בחרב, שלא תחשוב שנתקיימה בו נבואתו שאמר תמות נפשו מות ישרים, אלא הרגו בחָרב הידוע שהיה עליו צורת נחש מכאן וצורת נחש מכאן, כי הוא היה דבוק בקליפת הנחש בין בזה הגלגול בין בגלגול הראשון שהיה נקרא בשם לבן הארמי דגם באותו גלגול היה דבוק בקליפת הנחש, ולכך אמר לבן ליעקב אע"ה נחשתי ויברכני ה' בגללך, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב שאמר בפרשת בלק על בלעם ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, כפעם על גלגול שלו, ובפעם על גלגול הראשון בהיותו לבן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/20)

**ולכן** אמרו בזוה"ק פ' בלק דף קצ"ד על בלעם אחר שנהרג, גרמוי כולה תתרקבו ואתעבידו כמה חויין מזוהמין מנזקי שאר בריין, ואפילו תולעתין דהוו אכלי בשריה אתהדרו חויין עכ"ל, והיינו טעמא מפני כי בשני גלגוליו היה דבק בנחש, וגם הוא לא נהרג אלא בחרב שחקוק עליו שני נחשים משני צדדין כנגד שני גלגולים אלו שהיה דבק בנחש בהם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/21)

**ובזה** מובן בס"ד, הטעם מה שקראו הכתוב בן בעור, דלאו על אביו מדבר אלא על קליפת הנחש שדבק בה ונחשב בן שלה, והיינו כי ידוע דהנחש יש לו ב' עורות, א' דבוק בבשרו, וא' פושטו מעליו בסך שנים ידועות וחוזר ומתהוה בו וחוזר ופושטו, נמצא יש לו ב' עור, ונרמז זה בשם בעור, תחלקנו לשתים וקרי בה ב' עור, דהיינו בן הנחש שיש לו ב' עור, ולכך הרגו בחרב הידוע שיש עליו צורת נחש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/22)

**אמנם** יש כאן מקום לחקור, כיון דאותו חרב היה ע"ז דאסורה בהנחה איך נהנו מאותו החרב להרוג בו אויב ישראל ואין לך הנאה גדולה מזו. ונ"ל משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, כי יש מפלה גדולה לסט"א אם יהרגו הקליפה בחרב שלה ע"ד מ"ש הכתוב חרבם תבא בלבם, ובזה תרצתי דבר נפלא הנמצא בגמרא דסנהדרין דף מ"א ע"א בדפוס הישן, ת"ר חמשה תלמידים היה לו אותו מסית וכו'. והדבר יפלא איך חכמי ישראל נטפלים להביא מקראות מן התורה לדרשם על שמות הבעלים ההם וכו', ורש"י ז"ל נרגש בזה וכתב תשובה בעלמא הוא מפני שהיו קרובים למלכות וכו' והוא דוחק, אמנם עכ"ז שכתבתי יתורץ היטב, כדי לקיים חרבם תבא בלבם שבזה יהיה הכנעה גדולה לסט"א וגבר ישראל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/23)

**והנה** מצינו ביהושע סי' י"ג שהוסיף הכתיב שם תיבת הקוסם, דכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, וצריך להבין מה נתכוון להודיענו בתוספת זו של הקוסם. ונ"ל בס"ד, שבא הכתוב לגנותו ולבזותו בדבר זה בתכלית הגנות והבזיון, והוא מ"ש בגמרא דגיטין פ"ז גבי אשמדאי כאשר קשרו בניהו בן יהוידע עליו השלום זיע"א בשלשלת שחקוק לה שם המפורש, והביאו לפני שלמה הע"ה, חמא ההוא קסמא דהוה קסים, אחיך, א"ל בניהו, מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אחיכת, א"ל דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי דאיכא תותיה, פירוש היה תחתיו אוצר גדול זהב וכסף טמון שם, ואם יודע ומכיר בטוב היה לו לקסום לידע מה שיש תחתיו, ולמה ידבר על הרחוק ע"כ. והשתא כפי החוכא דאחיך אשמדאי באותו הקוסם כן יש לצחק באותו רשע יותר ויותר, יען כי אותו רשע היה קוסם לידע העתידות והמקרים אשר יעברו על ראש בני האדם, ובאותם הימים היה דרכם של בני אדם לבלתי יצאו מן העיר לעיר אחרת עד שילכו אצל הקוסם ויגיד להם דרכם אם טוב ללכת ואם לאו יחדלון, וזה הרשע שהיה קוסם לאחרים למה לא קסם לידע את דרכו אשר הלך עליה הטובה היא אם רעה, כי סוף דבר נמצא הליכתו ויציאתו מביתו למדיין כדי לבקש שכרו היתה לרעתו שנהרג, ונתקיים בו המשל דאמרי אינשי גמלא אזל למבעי קרניה, אודניה דהוו ליה גזיזו מיניה, ועוד ירבה השחוק יותר על אותו רשע, איך לא קסם על חרבו את מי תכה ואיך היה נושא עליו חרב זה כדי להרוג בו אחרים, ולא ידע שהוא נושאו עליו כדי שהוא עצמו יהרג בו, כי ארז"ל לא היו יכולים להורגו אלא רק בחרב זה שהיה חקוק עליו נחש מכאן ונחש מכאן, ולכן בא הכתוב ביהושע ללמדנו הצחוק שיש לצחוק באותו רשע מצד זה שהיה קוסם לאחרים ולא ידע לקסום בעבור עצמו, וז"ש ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב הקוסם שהיה קוסם וידע עתידות הרגו בחרב הידוע שהיה נושאו על גופו וקומתו, ועתה הוא עת לשחוק, כיון שהוא קוסם, אך לא ידע לקסום על דברים השייכים לו באותו החרב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/24)

**ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה** (במדבר לא:יא). נמצאת הביזה נחלקת לשתי שמות, הא' נקרא שלל, וא' נקרא מלקוח, לרמוז כי זכו לאלה בזכות התורה, והיינו המטלטלין של מלבוש ותכשיטין הנקראין בשם שלל, זכו לזה בזכות תורה שבכתב שנקראת בשם חסד ככתוב ותורת חסד על לשונה, ולכך נחלקה לחמשה ספרים, כי חמשה חסדים יש, וה"פ חסד הוא מספר שלל, רמז לתורה שבכתב, ולז"א דוד הע"ה שש אנכי על אמרתיך, זו תורה שבכתב, כמוצא שלל רב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/25)

**והנה** ידוע כי תורה שבע"פ נקראת בשם לקח, וכמ"ש ע"פ כי לקח טוב, זו תורה שבע"פ, נתתי לכם, שבה תדעון הדרך הטוב ללכת בו והמעשה אשר תעשון, כי היא המבארת דברים הכתובים בתורה שבכתב, ועכ"ז תורתי זו תורה שבכתב שנקראת בשם תורה בסתם אל תעזובו, שהאדם חייב ללמוד בכל יום בתורה שבכתב דבר מועט, ולכן נתקן ללמוד חק לישראל בכל יום, וחלק הנקרא מלקוח זכו לו בזכות תורה שבע"פ הנקראת לקח, ומצינו אח"ז שקרא להביזה כולה בשלשה שמות שהם שבי מלקוח שלל, דכתיב ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל ר"ת שמש, רמז שזכו לכל זה בזכות משה רע”ה שנדמה לשמש כמ"ש פני משה כפני חמה, וס"ת חיל, רמז לזכות התורה הנקראת אשת חיל על שם מ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם שהם מספר חיל, וכתיב וישראל עושה חיל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/26)

**כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. וכבסתם בגדכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה** (במדבר לא:כג-כד). נראה לרמוז בס"ד, כי יש חושבין שביום ראש השנה כאשר הולכים אצל המים לעשות סדר תשליך די להם בזה, ששם משליכים העונות של השנה כולה וישארו נקיים מכל עון, ובאמת דברים אלו שטות הם, כי העונות אין נפרדים מן האדם, ואין האדם נטהר מהם אלא רק ע"י תשובה שתהיה שלימה בקול תורה ותפלה ובודוי וחרטה ודמעה, ואחר שיעסוק האדם בתשובה זו בחודש אלול ובתענית ערב ראש השנה אז יבא יום ר"ה לעשות סדר תשליך על המים, שעניינו הוא שכל המקטרגים שעשאם ע"י עוונותיו ישליכם אל הים העליון, והמקטרג הגדול ג"כ עמהם שלא יזכרו ולא יפקדו עוד, ועושים על שפת הים למטה פועל דמיוני, כדי לעורר עי"כ השלכת המקטרגים למעלה בים העליון, וגם לרמוז כי זה התיקון של השלכת המקטרגים תלוי בתיקון אחר שהוא עסק התורה הנקראת בשם מים, וגם בבכיה שהיא מים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Matot 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Matot 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Matot/r/27)

**וז"ש** כל דבר אשר יבא באש, היא התורה שנקראת אש, דכתיב הלא כה דברי כאש, כלומר כל דבר חטא ועון אשר הובאה אזהרתו באש היא התורה שנמשלה לאש, הנה זה העון תעבירו אותו מעליכם, באש, ר"ל בעסק התורה שנמשלה לאש וטהר, שיתהפך העון לזכות, אך צריך ג"כ במי נדה הם הדמעות אשר נדים ויוצאין מן מאור עיניו של אדם, יתחטא, כי צריך לטהרת העון שיתהפך לזכות בדמעה אשר נעה ונדה מן העניים, ובצירוף זה תגמר טהרת העון, ולכן צוה רבינו האר"י ז"ל להתפלל מוסף ראש השנה בבכיה, וגם להוריד דמעה בעת תקיעת שופר, ואחר שעשיתם כל זה ביום ראש השנה שעסקתם בתורה ועשיתם בכיה בתפילת מוסף, אז כל אשר לא יבא באש קאי על מקטרגים רעים אשר אין להם אחיזה בתורה שנמשלה לאש כי הם מסט"א, תעבירו אותם במים בסדר התשליך שתעשו בסוף היום על המים, ואחר זה תבואו אל המחנה של שכינה ביום הכפורים שתהיו כולכם צדיקים מבני היכלא דמלכא, שתהיו דומין למלאכי השרת: