## Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach

###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/1)

**שלח לך אנשים** (במדבר יג:ב). איתא במדרש, שלח לך אנשים, רבי אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, והמדרש הזה תמוה, מה ענין פסוק זה לפסוק שלח לך אנשים. ונ"ל בס"ד עפ"י מה ששמעתי מספרים, פעם אחת גביר אחד ממנהיגי הקהל עשה עבירה בסתר, ששכב בחדר סגור עם אשת איש, והבנין והתקרא של החדר היה חזק מאד כי חדש הוא, והנה בעודם שוכבים זע"ז נפלה התקרא בגזרת שמים, וכשבאו להסיר התקרא מצאום תחת התקרה מעורים זב"ז, ונודע לעיני הכל מעשה העבירה, ויוליכו גוית הגביר ההוא לקברו וקודם קבורה בא הרב של העיר ההיא להספידו, ופתח עליו הפסוק הזה, נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה, ישובו רשעים לשאילה כל גוים שכחי אלהים, פירוש מתי נודע ה' משפט עשה, בעת אשר בפועל כפיו נוקש רשע, כאותו הגביר אשר בעת שעשה העבירה נוקש בנפילת התקרא עליו, ואז מעשה כזאת תהיה הגיון סלה אצל בני אדם, שיספרו אותם תמיד לדורי דורות, אבל אם לא יהיה הרשע נוקש בשעת הרשע, אלא ישובו רשעים לשאלה כדרך כל הארץ, אע"פ שהם מתים בעונם, אין ניכר לעיני העולם הדין שעושה הקב"ה, אלא כל גוים שכחי אלהים, שלא יתפעלו מן הדין הנעשה בשם אלהים, ולא יווסרו ממנו, על כן זה המת ודאי נתפעלו הבריות מן הדין שנעשה בו, כי אין זה טבעי ונהוג שתפול תקרא חדשה מאיליה, והכל מאמינים כי יד ה' עשתה זאת בעבור העבירה שעשה, ויווסרו בזאת ועשו תשובה בלבבם, ולכן גם האיש הזה נמחלו עונותיו בעבור סקילתו, ובעבור שנעשה סיבה לשוב העם בתשובה, ואמר הרב קדיש והורידו המת לקברו ע"כ. ונמצא לפ"ז כשימות הרשע מיתה משונה כזאת בדרך פלא, יתפעלו בני אדם הרואין והשומעין וחוזרין בתשובה, מפני שאין רואין דרך לתלות הדבר בטבע הנהוג:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/2)

**ולכן** דרכן של חכמים הראשונים היה, כאשר מענישים אדם רשע להמיתו לא יעשוהו מת כשאר מתים, אע"פ שממיתין אותו פתאום ברגע אחד, אלא נעשה גל של עצמות, שפירש רש"י ז"ל כאדם שמת קודם כמה שנים ונרקב, והיינו כדי שלא יאמרו הרואין לא מפני קללת החכם מת זה, אלא כך קרה לו אותו רגע מיתה פתאומית, על כן נעשה גל של עצמות, שזה א"א להיות ברגע, והוא דבר שינוי ממנהג, ובזה יודו כי יד ה' עשתה זאת, ובעבור כבוד החכם אשר נתן עיניו בו להענישו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/3)

**והנה** ידוע כי החציר הוא עשב שגדל כל צרכו, ועלה ויצא על פני הקרקע, וזה היובש שלו הוא טבעי ונהוג, יען כיון שיצא וגדל על הארץ ועומד באויר שולטין בו החום והרוחות הקשים ומייבשים אותו, וזה העשב נקרא חציר, אבל ציץ הוא עשב הקטן שעולה על פני הארץ פחות מעובי חצי אצבע, וזה אינו שולט בו החום ורוח החזק והקשה, על כן אם יראו שזה הציץ הקטן נבל, הרי זה הוא משינוי הטבע, שאין דרכו של זה להיות נבל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/4)

**ועל כן** כיון שהכתוב דימה לבני אדם לעשבי השדה, וכמ"ש רז"ל בגמרא, לכן בני אדם שהם מתים מיתה נהוגה, ואין בה שינוי הטבע דומין לחציר היבש, שהיובש בו טבעי, אבל בני אדם המתים בשינוי הטבע, כמו אותו שנעשה גל של עצמות, או כמו אותו עשיר שבעשותו העבירה נפלה עליו תקרא חדשה ובניינה חזק מאד, אלו וכיוצא בהם דומין לנבל ציץ, שהוא משינוי הטבע הנהוג, ולז"א מנהגו של עולם יבש חציר, אבל אם נבל ציץ שהוא מיתה בשינוי הנהוג, ונגדית לטבע, הנה בזה דבר אלהינו יקום לעולם, שהכל מודים שיד ה' עשתה זאת, בעבור החטא והעבירה, ועי"ז לא יזידון לעבור על דבר השי"ת, אלא דבר אלהינו יקום לעולם, כי יתפעלו מדברים האלה ויווסרו לפרוש מן העבירה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/5)

**והנה** ידוע ענין המרגלים לא היה רק עון הנוגע בכבוד הארץ, שהוציאו עליה דבה ארץ אוכלת יושביה היא, אלא היה עון חמור מאד שהוא הכחשה בנבואת משה רע”ה, שנתנבא ואמר להם בדבר השי"ת שיביאום אל ארץ טובה, ונתן אותה בידם בנחת ושלוה ותפול אימתם על יושביה וכו', והם הכחישו בכל זה, שא"ל בשם השי"ת, ואמרו שהוא מעצמו דבר כל זה וה' לא צוה, וגם אמרו למה ה' מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב וכו', וגם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, שבזה כיחשו גם יצ"מ לומר משה רע”ה הוציאם, והשי"ת לא צוה ח"ו, וכיון שעשו הכחשה בנבואת משה רע”ה בדבר אחד או בשני דברים, הנה בזה הרסו כל התורה כולה ח"ו, שיאמרו השי"ת לא צוה בכל זה, ובזה נחרב העולם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/6)

**ובזה** פרשתי בס"ד טעם לסמיכות פרשת המרגלים לפרשת קורח, מפני כי שני עניינים אלו הם שוים ברעתם, דזה וזה הוא ענין הכחשה בנבואת משה רע”ה, וכמו דסוף דבר נעשה תועלת לחזק נבואת משה רע”ה, ממה שנעשה אופן העונש והמיתה למרגלים שהוא הפך ושינוי הטבע, דדמי לנבל ציץ, שבזה נתאמתה נבואת משה רע”ה, כן נעשה תועלת מעונשו של קרח, שמזה נתאמתה נבואת משה רע”ה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/7)

**והענין** הוא, כי עונש המרגלים היה שנשתרבב לשונם עד טבורם, ותולעים יצאו מלשונם ובאין לתוך טבורם, וידוע כפי מנהג העולם אין הבשר מסריח בשעה אחת להיות מתליע ונעשה תולעים, ואלו איך בשרם נעשה תולעים ברגע אחד שהוכו במגפה, נמצא מיתתם וענשם לא היה דבר שדרכו להיות נעשה בעולם, אלא הוא משונה ממנהג וטבע העולם, ובזה ידענו הכל כי יד ה' עשתה זאת מדה כנגד מדה, וכך היה בקרח שפתחה האדמה את פיה ותבלעם, וירדו שאלה, ובזה (נודע) [ידעו הכל] כי יד ה' עשתה זאת, ונתאמתה נבואת משה רע”ה אצל הכל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/8)

**ובזה** יובן בס"ד דברי המדרש, דקשיא במלת לך דכתיב בקרא יראה לשון יתר, ובכמה מקומות נכתב לך, להדרש לך להנאתך ולתועלתך. וקשה כאן מה הנאה ותועלת מגיע לו מזה, ולכך פתח רבי אחא ואמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, דפרשנו הכתוב לעיל עד"ז, דהכונה הוא שנתאמת דברי התורה ויקום דבריה עד עולם, וכן כאן א"ל שלח לך צדיקים לתועלתך ולהנאתך, כדי שתתאמת ותתכבד מענין המרגלים נבואתך ע"ד שאמרנו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/9)

**איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו** (במדבר יג:ב). נ"ל בס"ד מתחלת צווי השילוח רמז הקב"ה למשה רע”ה, מי הוא זה שראוי לשלוח, והיינו באומרו איש אחד בטעם תרסא, רמז על יהושע אשר מתייחס ללבנה, וכמ"ש רז"ל הטעם שנקראת אסתר המלכה בשם אסתר, כי כך היו קורין אותה הנכרים על שם יופיה, כי הלבנה נקראת בלשון פרסי אסתהר, ולכן בטעם של תרסא שהוא בהפוך אתוואן [אסתר], שהיא הלבנה רמז על יהושע אשר פניו כפני לבנה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/10)

**ואומרו** איש אחד שנית בטעם אזלא גריש, רמז בזה על כלב שהלך להשתטח על קבר שלשה אבות, כדי שיהיה ניצול בזכותם מעצת המרגלים, וכמ"ש חז"ל, וזה נרמז בטעם הנקרא אצלינו בשם אזלא גריש, כלומר אזלא רגליו אצל קבר ג' רי"ש, הם השלשה אבות שהם שלשה רשין של ישראל, ואלו השנים כל נשיא בהם, כלומר סופם ליקח הנשיאות והמעלה של כל עשרה הנשארים שהלכו עמהם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/11)

**אי נמי** נ"ל בס"ד אומרו כל נשיא בהם, כי כל צדיק נחשב בכ"ה איש, כי יש בו נרנח"י, וכל חלק מן נרנח"י יש בו חמשה חלקים של נרנח"י, הרי כ"ה, וכל חלק הוא בחינת פרצוף בפ"ע, ולכן נמצא נחשב צדיק אחד לבדו ככ"ה (חלקים) [איש]. ובזה פרשתי בס"ד, ואני והנער נלכה עד כה, כלומר כל אחד משנינו ילך בכ"ה כוחות שהם כ"ה חלקים, ונשתחוה לקבל השפע בכ"ה צינורות שהם כ"ה כוחות שבנו, ונשובה אליכם להשפיע לכם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/12)

**ובזה** פרשתי בס"ד מ"ש רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם, שעשה סברה שלא יהיו חסרים משנים בעולם, מפני כי העולם נברא בעשרה מאמרות, וכל ויאמר הוא חמשה אותיות, וסך הכל חמשים אותיות, ולכך צריך שיהיו נמצאים בעולם שנים מאלו, לפחות, שכל אחד שלם בכ"ה כוחות של חלק נרנח"י, ולכך הוא שקול כנגד כ"ה איש, ובשנים נמצא חמשים כנגד חמשים איש, וז"ש כאן כל נשיא בהם אותיות נשיא קרינן בה נו"ן איש, כי בשנים צדיקים שהם יהושע וכלב תמצא נו"ן איש, כי כל אחד הוא כנגד כ"ה איש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/13)

**כולם אנשים ראשי בני ישראל המה** (במדבר יג:ג). י"ל למה הוצרך לומר ראשי בני ישראל המה, דזה נודע מקרא קמא דאמר כל נשיא בהם, והנשיא הוא הראש. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב ברכת טוב ז"ל, בפרשת האזינו על פסוק ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה, והוא דכתבו המקובלים, כי שתי מידות יש א' מה, וב' הם, והיינו מה מורה על העדר היש והפוכו, והם מורה על הוויה והקיום, וכשישראל עושין רש"מ יתקיים בהם מדת הם שמורה על הוויה והקיום, וכשאין עושין רש"מ שולט בהם מדת מה המורה על העדר והפסד, ולז"א אסתירה פני מהם, ר"ל ממדת הם המורה על ההווה והקיום, ואראה שתהיה מדת מה אחריתם, והיינו ר"ל מה המורה על העדר וההפסד, יען כי דור תהפוכות המה שהם מתהלכים בתהפוכות, לכן גם אני הפכתי להם מדת הם למדת מה, עכ"ד ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/14)

**ובזה** פרשתי בס"ד, מאמר תלמוד ירושלמי בפ"ב דתענית, על פסוק פתח ה' את אוצרו ויצא כלי זעמו, עד דו פתח דו טריק (פי' סותם) רחמוי קריבין ע"כ, ופרשתי הכונה כי הצדיקים מתנהג עמהם במדת הם המורה על ההוויה והקיום, והרשעים מתנהג עמהם במדת מה המורה על העדר, כי מיתה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, וחיים לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, וארז"ל כשהקב"ה מעניש את הרשעים זוכר לטובה את הצדיקים, דכתיב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וכו', ולז"א פתח ה' את אוצרו זה אוצר טוב לצדיקים, ככתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, שבזה מקיים בם מדת הם המורה על ההוויה והקיום, ובעת ההיא יוציא את כלי זעמו להעניש לרשעים במדת מה, המורה על העדר וההפסד. והנה מדת [מה] מ"ם פתוחה, ומדת הם מ"ם סתומה, ולז"א עד דו פתח זו מדת מה בעבור הרשעים, עד דו טריק ר"ל סותם, זו מדת הם בעבור הצדיקים, רחמוי קריבין לבינונים מכח זכות הצדיקים, כמ"ש הכתוב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, במדת מה המורה על ההעדר והפסד, ויזכור אלהים את אברהם מדת הם הרמוזה בשם אברהם, כי יתחלק לשנים, וקרי ביה אבר הם שעי"כ רחמוי קריבין לבינונים, זה לוט, דאז וישלח את לוט מתוך ההפכה, דכיון דזוכר הצדיקים נושעים הבינונים בזכותם, כי הוא יתברך רב חסד מטה כלפי חסד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/15)

**וז"ש** על י"ב האנשים אשר הזכירם ראשי בני ישראל המה, כי בהם יש ב' חלוקות שהם חלוקה אחת הם יהושוע וכלב שהם צדיקים, והם נקשרים ואחוזים במדת הם המורה על ההוויה והקיום, כי נתקיימו שניהם, וחלוקה הב' היא חלוקה של עשרה אנשים שהרשיעו וחטאו בהוצאת דבה, ואלו נקשרו ונדבקו במדת מה המורה על ההעדר וההפסד, שסופם נעדרו ואבדו מן העולם, והנה תיבת המה המ"ם באמצע, וכשתקראנה עם אות ראשונה בלבד נקראת הם, וכשתקראנה עם אות אחרונה בלבד נקראת מה, נמצא מלת המה [מורכבת] משני תיבות שהוא תיבת הם, שדבוקים בה הצדיקים, ותיבת מה שדבוקים בה הרשעים, כי כאן באלו הי"ב אנשים יש יהושע וכלב שדבוקים באותיות מ"ה, ויש עשרה אנשים שדבוקים באותיות הם, ולכן כנגד שני חלוקות אלו אמרו על הי"ב הנזכרים ראשי אלפי ישראל המה, כלל באותיות המה שני צירופים שהוא צירוף הם על יהושע וכלב, וצרוף מה על העשרה אנשים הנשארים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/16)

**וראיתם את הארץ מה היא** (במדבר יג:יח). נ"ל בס"ד רמז להם כשיבואו שם יראו מתים הרבה, כי עשה ה' כך כדי שיהיו הכנענים טרודים במתיהם, ולא יהיו שמיםלב עליהם, והמיתה היא העדר הרמוז בצירוף מה, ולז"א וראיתם את הארץ מה היא, שתראו בה פועל מה המורה על ההעדר, וזה לא יהיה אלא רק לעם היושב עליה, ולא לכם העובדים בה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/17)

**ומה הארץ השמנה היא אם רזה** (במדבר יג:יט). נ"ל בס"ד שמנה קרי בה שמנה בחולם, שהוא ר"ל מספר שמונה הרומז לבינה, שהיא ספירה שמינית, והיא ירושלים העליונה, דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, והגיד להם שישיגו ברוה"ק התחברות ארץ ישראל התחתונה עם ירושלים העליונה, שהיא בסוד הבינה, ותראו אם היא מחוברת עם הבינה שהיא מספר שמונה, או אם רזה היא בהתחברות שאין לה חיבור חזק וטוב, וראו היש בה עץ, ר"ת עין צדיק המאירה בה בסוד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/18)

**ויעלו ויתורו את הארץ עד רחב לבא חמת** (במדבר יג:כא). י"ל מה בא הכתוב ללמדנו בסיומו את המקומות ההם. ונ"ל בס"ד, דידוע כי ארץ ישראל כולה היא בחינת לאה, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק לך לך מארצך וכו', אל הארץ אשר אראך, אך חברון בלבד היתה בחינת רחל, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בטעם שמלך דוד הע"ה תחלה בחברון שבע שנים, כדי לתקן את רחל, וידוע כי המרגלים לא נכנסו לחברון אלא רק כלב לבדו, והנה מספר רחב בלא וא"ו ככתוב בתורה עולה ר"י, ומן מספר ר"י עד שתגיע למספר חמת יש מספר רחל, ולז"א ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחב דמטי לחמת, פירוש עד מספר שיש מן מספר רחב שמגיע למספר חמת, הלכו המרגלים, כי לא הלכו לחברון שהיא רחל, והיינו עד ולא עד בכלל, ורק כאשר עלו בנגב ויבא כלב לבדו עד חברון והם לא באו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/19)

**ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן שישי ותלמי ילידי הענק** (במדבר יג:כב). הנה אנחנו צריכין להתבונן בכמה דברים במקרא הזה, חדא דארז"ל ויבא כלב עד חברון, והיכא רמיז כלב, ועוד אם כלב נכנס שם כדי להתפלל על קברי האבות, למה לא נכנס יהושע ג"כ להתפלל על עצמו שינצל מעצת המרגלים, והן אמת כי יהושע התפלל עליו משה רע”ה, מה הפסד יש בזה, אם יבקש בזכות האבות ג"כ שיתפללו עליו, ועוד כשנכנס כלב למה לא הקפידו האנשים אשר עמו לומר לו למה תכנס לבדך, כיון דאין אנחנו נכנסים, דראוי להיות כולם שוין במהלכם ולא יתפרדו זע"ז, ועוד באמת חברון היתה מבונה שבעה פעמים על צוען. ולמה לא נכנסו המרגלים לרגל אותה, ונ"ל בס"ד כי המרגלים פחדו ליכנס שם, מפני ששם יש בני ענק, ולכך נתנו מעלה גדולה לכלב ועשו לו יתרון ועילוי גדול, באומרם אליו להיותו משבט יהודה ומגולגל בו יהודה שהיה מלך באחיו, ויש לו ברכה ידך בעורף אויבך לא ירא ולא יחת מפני בני הענק, ואדרבא יהיה עליהם אימה ופחד ממנו, ולכן אמרו כולם לכלב בכבוד הכנס אתה לבדך, כי הם כיון שאין להם ברכה כזאת הברכה שיש ליהודה המתגלגל בך, צריכין הם לחוש לסכנה מפני בני הענק:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/20)

**והנה** כאן כינה הכתוב את כלב בשם נגב, כי מספר שמו נ"ב, ועם כללות ג' אותיות שמו נעשה נגב, וז"ש ויעלו בנגב כלומר עשו עילוי ומעלה גדולה בנגב, הוא כלב שכבדו אותו בביאה זו של חברון, באומרם שראויה אליו דוקא, ולכן ויבא עד חברון, והא דלא נכנסו הם עמו מפני ששם אחימן ששי ותלמי בני הענק, וחששו על עצמן להכנס במקום סכנה ההוא, ואם תאמר שמא לא נכנסו שם, מפני שלא היתה חשובה בעיניהם כדי לרגל אותה, לז"א וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, שהייתה מבונה שבעה פעמים על טוב צוען מצרים, שהיתה מובחר הארצות שבעולם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/21)

**עלו זה בנגב ועליתם את ההר** (במדבר יג:יז). נ"ל בס"ד הסט"א נקראת גב שהוא ר"ל אחור שעומדת באחור מקום הקדושה, רמז לדבר ארם מקדם פלשתים מאחור, כלומר ארם הוא צד המקום של הקדושה שהוא א' רם מקדם, אבל פלשתים הסט"א היא מאחור, על כן הסט"א נקראת גב שהוא ר"ל אחור. גם ידוע שיש בסט"א עשר ספירות טומאה, ושלשה אומות שהם עמון ומואב ואדום הם ראש, כי הם כנגד ג' ראשונות חב"ד דקליפה, אך ז' עממין נקראים זנב שהם ז' תחתונות חג"ת נהי"ם הנחשבים זנב לגבי אותם השלשה שנקראים ראש. נמצא ג' אומות הנז' הם ראש של גב, ואלו שבעה עממין שהיו שולטים בא"י קודם כניסתם של ישראל הם זנב של גב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/22)

**והנה** אם תכנים אותיות זה באותיות בנגב יהיה מזה צירוף זנב גב, ולכן לאלו ההולכין לרגל את ארץ ז' עממין, אמר להם עלו זה בנגב, רמז להם בזה על צירוף זנב גב כלומר אל תראו מהם, כי אלו השבעה עממין הם זנב של גב, ולא ראש של גב, כי אותם שהם עמון ומואב ואדום שלא ניתנו לכם עתה המה ראש של גב, ולכן לא ניתן לכם שליטה עליהם עתה אלא עד ביאת המשיח, אבל אלו השבעה הם זנב גב, ונותן לכם שליטה עליהם עתה ונמסרים בידיכם. ואמר עוד ועליתם את ההר, רמז להם כשאתם הולכים שם אין אתם עולים לאויר סט"א, אלא אתם עולים לאויר קדוש המכוון כנגד ירושלים של מעלה, ולז"א ועליתם את ההר, כלומר לקדוש הרמוז באותיות הסמוכים לאותיות ה"ר מכאן ומכאן, כי קודם ה"ר יש ד"ק, ואחר ה"ר יש ו"ש, הרי צירוף קדוש כלומר אתם עולים לאויר קדוש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/23)

**ועוד** נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב מהרי"ם ז"ל, דארץ ישראל היא טובה עם שתי המעלות ביחד שהם ערב ומועיל, והערב הוא מצד תבואתיה ופרותיה ושמנה ודובשה, והמועיל הוא מצד קדושתה במצות התלויות בארץ, ולהיותה מוכשרת לעבודת השי"ת ולהשראת שכינה ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/24)

**והנה** ידוע דהערב יתייחס לצפון, והמועיל יתייחס לדרום, כמ"ש רז"ל הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים. גם נודע דהנמשך אחר הערב אין הליכתו נחשבת עליה אלא ירידה, כי כן דרכו של ערב להיות יורד, כי כח התאוה של הערב נחלש ברוב הימים, מה שאין כן המועיל הליכת האדם בו נחשבת עליה, כי דרכו להיות תאותו מתגברת ועולה באדם, ועל זה ארז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתם מתוספת עליהם. וז"ש עלו זה בנגב, ר"ל לא תבקשו את ארץ ישראל בשביל הערב לאכל מפריה ולשבוע מטובה, אלא תבקשו אותה בשביל המועיל המתייחס לנגב, ועי"כ ועליתם את ההר, דהליכתכם נחשבת עליה ולא ירידה. ובזה יובן מ"ש כלב להם עלה נעלה וירשנו אותה, ר"ל במועיל שדרכו בעליה נעלה אותה לארץ כנען, ובזה וירשנו אותה שתהיה אצלינו בסוג ירושה שאין לה הפסק, שלא נחטא כדי שנגלה ממנה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/25)

**הלא טוב לנו שוב מצרימה** (במדבר יד:ד). נ"ל בס"ד, דקראו אותה עתה בשם מצרימה, ולא אמרו מצרים, והיינו כי הם היו יראים מארץ כנען שסופה נו"ן פשוטה, שהיא דוגמת גדר וחומה, וחשבו שזה מורה שלא תוכל שום אומה להכנס בתוכה לרשת אותה, כי היא כעיר בצורה בחומה זקופה וגבוהה, עומדת כנגד הבא אליה ללכדה, וכמ"ש בתחלת דבריהם והערים בצורות גדולות מאד, ולכך הם אומרים לשוב מצרים, וכדי שלא יאמרו להם אם אתם עושים רמז לזה מן אות האחרון של השם, הנה גם במצרים יש רמז דומה לזה שלא יוכל האדם ליכנס בה לרשת אותה, כי סופה מ"ם סתומה שהיא מוקפת מארבע רוחות, דמורה זה שהיא שמורה מן אנשים זרים שלא יוכלו לכבוש אותה ולרשת אותה, וגם אולי לא תקבל אתכם, על כן קראו אותה מצרימה דאות האחרון שלה הוא אות ה' שיש לה שני פתחים גדול וקטן דמורה על זה שכל הבא אליה מקבלתו ופתחה פתוח לפניו, הן אם יבא בדרך מלחמה, הן אם יבא בדרך רצוי ופיוס:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/26)

**אי נמי** כונתם בזה, דאין לנו עתה לפחד מן הטומאה של מצרים, כי עתה נתקנת ונטהרה ששמה מצרימה שהוא מספר שכינה. אי נמי מקודם שעדיין לא נתנה לנו התורה שנקראת טוב, היינו יראים מן כח הטומאה של מצרימה, אך עתה הלא טוב לנו ר"ל תורה שנקראת טוב היא לנו ותשמור אותנו, ולכן נוכל לשוב מצרימה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/27)

**ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום** (במדבר יד:ט). י"ל מה ענין לחמינו הם דקורין אותם לחם, ועוד מה ענין סר צלם דאם נסו הצללים לא יתקיים האדם, ואיך עודם קיימים וחיים בתוכה. ונ"ל בס"ד כי יהושע וכלב הבינו דהיה לישראל פחד ומורא מן הכנענים, דלכך מסרבים לבא לארץ כנען מחמת שני טעמים, האחד נראה מזל כנענים חזק מאד שזכו לארץ טובה כזאת, שאפי' הפסולת דפסולת שלה משובחת ז"פ על ארץ שאר אומות, כמ"ש רז"ל דחברון היתה פסולת והיא מבונה ז"פ על צוען. ועיר צוען מבונה ז"פ על שאר ארצות. ומה שזכו הכנענים לארץ כזאת מה שלא זכו שאר אומות זה יורה דמזלם חזק עצום ורב, וידוע כל מי שמזלו תקיף מאד, צריך להשמר ממנו ולא יתגרו בו, וכמ"ש רז"ל אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, וטעם הב' שראו שלא רצה השי"ת לקיים גזרת ברית בן הבתרים בעבדות וענוי שגזר על ישראל בהיותם יושבים בארץ כנען, אלא גלגל להם ירידה למצרים לקיים בהם הגזרה שם והרחיקם מן הכנענים, ומזה נודע שהכנענים הם תקיפים יותר מן המצריים, שאם היו משועבדים תחת יד הכנענים לא היו יכולים להתקיים בעולם, ולכך הרחיק אותם מהם, וא"כ זה יורה על תוקף הקליפה שלהם, ולכך היו יראים לבא לארצם ולהתגרות בם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/28)

**אך** באמת מגור זה הוא הבל, ואין ראוי להיות לישראל שום פחד ומורא, הן מצד המזל של הכנענים כטעם הראשון, והן מצד הקליפה שלהם כטעם השני, ואקדים לומר משל על זה לחמור שהיה עומד אצל בעליו עם שאר חמורים ובהמות שיש לו, ויהי היום ויקחנו אדונו מארוות הסוסים, ויתן עליו משא שק גדול מלא שושנים טובים מאד וריחם נודף להוליכם ממקום למקום, ומדי עברו ברחובות היו כל האנשים העוברים ושבים מתקרבים אצלו ללכת אתו ביחד, ואח"כ בא החמור לבית אדונו אצל חביריו הבהמות ויתפאר לפניהם ויאמר חמודות אני לבני האדם, שכל האנשים הרואים אותי נמשכים אחרי, כי אהבוני אהבה עזה. ויהי ממחרת הטעון אותו אדונו שק מלא זבל ואשפה וסרחון להוליכו למקום האשפות, ויהי כל רואהו ברחובות נדדו ממנו והם מתחבאים בפתחי שערים ובזויות הדרכים עד שיעבור החמור הנושא המשא הזה מלפניהם, והנה אחר שהורק המשא הזה במקום האשפות, ושב החמור אל בית אדונו למקום ששם אסופים כל הבהמות, היה החמור הזה משתבח בעצמו לפני הבהמות, ויאמר להם היום הזה נפל פחד ומורא שלי על בני האדם כי יראוני בני האדם ונחבאו. והנה השועל ששם היה עומד אותו היום וגם אתמול, ושמע דבריו שהיה משתבח אתמול והיום, ענה אותו ויאמר לו, אתמול מה היית טוען, א"ל משא של ורדים ושושנים שריחם הטוב נודף, א"ל א"כ לא בעבור גופך עצמך קרבו אליך, ולא באהבתם בך, אלא בשביל להנות מן הריח הטוב של השושנים שהיית נושא אותם עליך, והיום מה היית טעון, א"ל זבל ואשפה וסרחון, א"ל א"כ לא יראו ממך ונחבאו אלא בעבור ריח הסרחון שיש עליך ברחו ונחבאו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 29
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 29](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/29)

**וכן** הענין כאן, מה שחושבים על הכנענים מזלם חזק ותקיף שזכו לשבת בארץ טובה מאד, מה שלא זכו שאר אומות אפילו לפסולת דפסולת של ארצם, לא היה זה מתוקף המזל שלהם, אלא היה מגודל ועוצם כוחות הקדושה שהיה אצלם ויונקים מהם, לכך זכו לישב בארץ טובה, כי נצוצות הקדושה שהיו אצלם הם שייכים לקדושה של הארץ הזאת, ולכך הארץ הזאת קבלה אותם ודבקה בהם, וכמ"ש השועל לאותו חמור על יום ראשון לא בעבור אהבת בני האדם בגופך עצמך היו מתקרבים אצלך ודבקים בך, אלא בעבור השושנים שהיית נושא עליך, כן ארץ הקדושה לא היתה מקרבת הכנענים בתוכה ודבקה בהם בעבור תוקף מזלם, אלא בעבור השושנים הם נצוצי הקדושה שהיו נושאים עליהם, שהם שייכים לה ונהנית מהם בעת שהכנענים דרים ויושבים בקרבה, על כן אין לחוש ולירא מן המזל שלהם, כי לא בעבור תוקפו זכו הכנענים לדור בארץ הקדושה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 30
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 30](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/30)

**וחששה** השנית שהיו מתפחדים מתוקף הקליפה של הכנענים, מפני שהקב"ה הרחיק את ישראל מן ארצם והבריח אותם למצרים כדי לקיים בהם שם גזרת השעבוד, לאו בעבור תוקף וקושי הקליפה שלהם הרחיקם מהם, אלא בעבור הסרחון של הרע שיש בקליפתם, כי היו ישראל נזוקין מן ריח רע שלה אם היו דרים עמהם, וכמו שאמר השועל לחמור על יום השני שהיה נושא עליו סרחון, לאו בעבור מוראם ממך היו בורחים, אלא בעבור הסרחון שהיה עליך שלא היו רוצים להריח ריח רע, וכן כאן לאו בעבור תוקף וחוזק הקליפה הבריח את ישראל למצרים, אלא בעבור סרחון הקליפה שלא תריח נפש ישראל ריח רע של קליפת הכנענים, ועל כן אין כאן טעם להיות לישראל מורא ופחד מכניסתם לארץ כנען, כי יבואו עתה להכרית הכנענים ממנה בעזרתו יתברך, ולטהר את הארץ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 31
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 31](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/31)

**ובזה** יובן ואתם אל תראו את עם הארץ דייקא, שתחשבו מה שזכו להארץ הטובה הידועה, ש"מ מזלם תקיף, אין זאת הזכיה שזכו בארץ בא להם מפאת המזל, אלא מפני כי לחמנו הם שיש בהם נצוצי קדושה השייכים לנו, ולכן קבלה אותם ארץ הקדושה שהיא חלקינו ונחלתינו, כי ישראל וארץ הקדושה חד איהו, שלכן נקראת ארץ אחוזתכם כנודע, ולא היה זה מצד המזל כדי שתהיו יראים מצידו. וגם לא תהיו יראים מצד הקליפה שלהם בראותכם שהבריח אתכם הקב"ה מן הכנענים לארץ מצרים, הנה גם זאת ההברחה שברחתם מהם לא היתה מסיבת מורא הקליפה שלהם, אלא מסיבת הסרחון שלה וזהו סר צלם מעליהם, סר לשון סרחון וביאוש, כמ"ש בערוך בערך סר תרגום ולא סרי, וכן איתא בגמרא מה יעביד ר"י לרוקיה דלא לסרו, וכן אמר כאן צלם הוא הקליפה של הכנענים, סר ר"ל יש בה סרחון וריח רע, ולכך הבריח אתכם לארץ אחרת כדי שלא תריח נפשכם ריח רע מהם, ולאו מצד הקושי ותוקף הקליפה היה זה, ועל כן כיון דהשי"ת הוא אתנו לגרשם תכף ומיד בביאתינו שם, אל תיראום, כאשר אתם מדמים בזה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 32
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 32](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/32)

**אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת, במדבר הזה יתמו ושם ימותו** (במדבר יד:לה). קשא מאי מרבה בתיבת כל, ועוד י"ל למה כפל יתמו ושם ימותו, גם נקיט אם לא זאת אעשה, לשון אם לא אין לו הבנה בדברים אלו ואינו מרווח. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש המפרשים ז"ל דכל גזרה שתהיה בדבור נחלשת ולא תתקיים כולה, אבל אם תשאר במחשבה תהיה חזקה ולא יתבטל ממנה כלום, ובזה פרשו המפרשים ז"ל על מאמר רז"ל, דאמרו כשהראה הקב"ה למשה רע”ה מיתתו של רבי עקיבה, א"ל רבש"ע זו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק כך עלה במחשבה, ר"ל אל יעלה בדעתך להתפלל לבטל הגזרה כולה. או מקצתה, גזרה זו עלתה במחשבה בלבד, ולכן א"א לבטלה ומוכרח שתתקיים. ובזה פרשו ברוך שאמר והיה העולם, אמר דייקא, שלא בראו במחשבה בלבד, ולכן ברוך מרחם על הארץ, שלא הנהיג העולם ע"פ מדה"ד הקשה, עכ"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 33
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 33](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/33)

**והנה** כאן בענין גזרה שגזר הקב"ה בעבור חטא המרגלים, אם לא היה אומר בפירוש את הגזרה אלא היתה נשארת במחשבה בלבד, אז היתה מתקיימת בכולם, גם בהטף גם בהזקנים, ועוד היו מתים בעולם הזה, ולא היה להם חלק לעולם הבא, אך עתה שהוציא את הגזרה הזאת בדבור הועיל שלא שלטה אלא באותם שהם מעשרים שנה עד ששים שנה, שנצולו הקטנים שהם פחות מעשרים, וגם הזקנים שהם יותר מששים, ועוד תועלת שניה הועיל הדבור, שאם היתה נחשבת במחשבה בלבד היתה מתקיימת בעולם הזה ובעולם הבא, מה שאין כן עתה שהוציאה בדיבור לא נתקיימה אלא בעולם הזה, אבל יש להם חלק לעולם הבא, וז"ש אני ה' דברתי, כלומר אני ה' בעל הרחמים עשיתי חסד, דגזרה זו דברתי אותה ולא נשארה במחשבה בלבד, יען אם לא, כלומר אם לא הייתי מדבר אותה אלא היתה נשארת במחשבה בלבד, אז זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת, כלומר אעשה הגזרה לכל העדה בין הקטנים ובין הזקנים, ולא הוה סגי באותם שהם מעשרים ועד ששים בלבד, ועוד קושי אחר היה בה שהיתה מתקיימת בעולם הזה ובעולם הבא, וזהו במדבר הזה יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעולם הבא, אך עתה שדברתי הגזרה הרויחו חלק גדול ממנה, וגם הרויחו שלא הפסידו את עולם הבא, אלא עתידין להתהלך לפני ה' בארצות החיים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 34
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 34](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/34)

**ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד** (במדבר יד:ז). קשא תיבת לאמר אין לה משמעות כאן, כי אינו לאמר לאחרים עוד, כיון שהם אמרו אל כל עדת בני ישראל. ונ"ל בס"ד, כי כל דבר שיש בעולם יש בו טוב ויש בו רע, כלומר לפעמים הוא פועל טוב, ולפעמים פועל רע, ונראה הטעם כי זה הטבע שיש בבריות נתהווה אחר שחטא אדם הראשון מעץ הדעת שהיה טוב ורע, לכן כל הבריות וכל הדברים שבעולם נעשה פועל טוב ופועל רע, ואם לא היה חטא זה של עץ הדעת טוב ורע היו כל דברים הנמצאים שבעולם כולם פועלי טוב בלבד, ואין יוצא מהם רע כלל בשום אופן, וזה ברור:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 35
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 35](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/35)

**וכאשר** תשכיל בזה תמצא שיש בדבר זה שינוי בין הדיבור ובין שאר הנבראים שבעולם, כי כל הנמצאים שבעולם כשהם פועלים רע אין תרופה ותיקון לרע היוצא מהם בהם עצמם, אלא צריך לעשות להם תרופה מדבר אחר, דרך משל המים הם פועלים טוב שמרווים הצמאים ומחיים אדם ובהמה, וגם מגדלים את האילנות וזרעים, ועוד נמצא בהם פועל רע שלפעמים האדם והבהמה נחנקין בהם, וכן לפעמים יתגברו וישטפו הזרעים והאלנות ויחריבו בתים גדולים, אמנם כשיוצא מהם פועל רע אין לעשות רפואה ותיקון להרע והנזק היוצא מהם בהם עצמם, אלא נעשה בדבר אחר, דהיינו אם האדם טבע במים אין מעלים אותו מן המים להצילו על ידי המים עצמם, אלא צריך להביא לו מצודה להעלותו בה, או ירד אדם למים וימשכנו מהם, וכן אם נכנסו מים הרבה בבטן האדם, אין מוצאין המים מבטנו על ידי המים עצמן, אלא ע"י דבר אחר, ואם נפרץ גדר המים ויצאו מים רבים מן הפרצה לשטוף זרעים ובתים, אין סותמין הפרצה כדי למנוע שטף המים על ידי המים עצמה, אלא סותמין ע"י דבר אחר שמביאים אבנים ועצים ועפר וכיוצא ומצילים אותם מנזק המים הזדונים, וכן הענין בכל דבר ודבר שבעולם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 36
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 36](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/36)

**אך** הדיבור משתנה בענין זה, והוא כי גם הדיבור יוצא ממנו פועל טוב, ויוצא ממנו פועל רע, וכמ"ש מות וחיים ביד לשון, אמנם יש יתרון ומעלה לדיבור, כי הרע היוצא ממנו אפשר להסירו ולרפאות הנזק שלו ע"י הדיבור עצמו ממש, וכמו המשל הידוע שאמרו חכמים על פסוק מות וחיים ביד לשון, שהמלך חלה בחולי מסוכן, ואמרו הרופאים אין לו תקנה אלא בחלב לביאה, ומי הוא זה יוכל לחלוב הלביאה, ואמר אדם אחד אני אלך ואביא, הלך וטרח ועשה המצאה בחכמה גדולה שיהיה יכול לחלוב הלביאה, ועשה והצליח וחלב אותה, וישם החלב כלי ונשאו בידו להביאו למלך, ויהי הוא מהלך בדרך להביא החלב למלך, היו האיברים שלו מריבים זע"ז, דהיד אומרת אני העיקר שחלבתי, והרגל אומרת אני העיקר שנגשתי אצל הלביאה, והעינים אומרים הם העיקר, כי בלא מראה עינים איך יחלוב, והאזנים אומרים הם העיקר ששמעו הדבר הזה שגזרו הרופאים לרפאות המלך, וכן שאר אברים, ורק הלשון היה שותק, אמרו לו למה אתה שותק, אמר להם נגיע לבית המלך ונראה מי הוא העיקר בכבוד הזה, ויבא זה האיש אצל המלך וצנצנת חלב בידו, ויאמר למלך קח זה החלב של כלבתא שהבאתי לך, ויקצוף המלך ויצו לתלותו על העץ בעוד הצנצנת בידו, ויהי הם מוליכים אותו ויבכו כל איבריו, ויאמר להם עתה תראו מי הוא העיקר, אמרו לו אתה מלכינו ואתה אדונינו תצילינו, א"ל כן אעשה, ואמר זה האיש לעבדי המלך למה אתם תולים אותי אחר שעשיתי טובה למלך שהוא בסכנה גדולה, כי מי זה שיוכל לעשות כאשר עשיתי אני, אמרו לו שוטה חלב כלבתא הבאת ולא יתלה אותך על עץ, ויאמר להם זה החלב הוא חלב לביאה, ורק בעירי קורין את הלביאה כלבתא, ואתם תבחנו החלב הזה אצל הרופאים, והם יכירו אם הוא חלב לביאה או חלב כלבתא, ויבחנו אותו וראו שהוה חלב לביאה, ויעשרהו המלך עושר גדול וינשאהו על אשר החיה את נפשו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 37
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 37](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/37)

**נמצא** הרע שפעל הדיבור נתקן ונסתלק על ידי הדיבור עצמו, וזה כוחו שלא סתר דברים הראשונים, אלא הניחן כמו שהם, ותיקן אותם, כי אמר אח"כ כן הוא חלב כלבתא אמרתי, אך בעיר קורין את הלביאה בשם כלבתא, ועל כן ישובח הדיבור על כל דברים הנמצאים שבעולם, שהרע שבו יתוקן מניה וביה שישאר כמו שהיה ויהיה נעשה טוב, ובעבור זה ראוי הדיבור להחליט לו תואר טוב, כי נאמר כל פועל שלו הוא טוב ולא רע, מה שאין כן שאר דברים שהם פועלים טוב גמור, ופועלים רע גמור, שא"א לתקנו אלא בדבר אחר, ולכן יתייחס להם הרע, ואין יתרון לפועל הטוב שבהם לייחס את הדיבור אליו דוקא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 38
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 38](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/38)

**ובזה** יובן בס"ד לתרץ קושיא אחת שנתקשיתי במאמר רז"ל במדרש משלי על פסוק ברוב דברים לא יחדל פשע, שני מליצין היו עומדין לפני אדרנינוס קיסר, אחד היה מלמד זכות על הדיבור ומשבחו שהוא היפה שבעולם, ואחד היה משבח השתיקה שהיא היפה שבעולם, אמר המלך לאותו המשבח את הדיבור הראה סנגוריא לדבריך, אמר אלולי הדיבור לא היו המלכים מתקלסין ומתמלכים, ולא היה נעשה המשא ומתן בעולם, ולא היו בעלי המלאכות לומדים המלאכות, ולא היו הספינות פורשות בים. א"ל המלך יפה דברת. חזר המלך ואמר לאותו המשבח את השתיקה הראה סנגוריא לדבריך, האיך אתה מלמד על השתיקה שהיא הטובה והיפה שבעולם, והתחיל לפתוח פיו ולדבר, קם חבירו וסטרו על פיו, א"ל המלך למה סטרת אותו, א"ל אני הבאתי משלי על שלי, כי בדבור למדתי סנגורייא על הדיבור, אך זה ששבח את השתיקה איך יפתח פיו לדבר ולעשות סנגורייא משלי על שלו, ואם הוא חכם וצדק בשבח ששבח השתיקה צריך שיעשה סנגוריא לדבריו בשתיקה ולא יעשה הסנגוריא בדבור. ובזה פרשתי רמז הכתוב בז לדבר יחבל לו, כי המבזה את הדיבור לומר על השתיקה שהיא יפה ממנו, גורם לעצמו חבלה לסטור אותו על פיו כשיבא להוכיח בפיו ראיות לקיים דבריו לחזק השתיקה ולהגדיל כבודה על הדיבור:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 39
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 39](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/39)

**והנה** י"ל במאמר הנז' על אותו המליץ ששבח את הדבור לומר הוא היפה והטוב בכל הנמצאים שבעולם, למה לא נתן שבח זה למים, כי חיות כל הבריות אדם ובהמות וחיות ועופות תלוי במים, כי יוכלו בני אדם להתפרנס במין אחד הנמצא בעולם, אך בלא מים שום בריה לא תחיה, והמים הם המגדלים אילנות ופרי אדמה, וגם העשבים הגדלים על ידי מי גשמים. והם המייפים את הגופים וכל מיני חפצים וכלים שבעולם ברחיצתם במים, ובודאי שהם טובים מכל דברים הנמצאים שבעולם, ולמה אותו המליץ לא זכר אותם לפני המלך לתת להם השבח על הכל, ובזה שאמרנו נתיישב הדבר שפיר, כי המים אע"פ שיוצא מהם פועל טוב הרבה בעולם, נמצא עוד בהם פועל רע וכאשר אמרנו, והרע היוצא מהם אינו מתרפא ומסתלק ע"י המים עצמם, אלא מתרפא מדבר אחר מבחוץ, ולכן כמו שיתייחס להם פועל הטוב, כן יתייחס להם פועל הרע ולפעמים יזדמן שיצא שכרן בהפסדן, ולכך לא ישובחו בשבח זה לומר שהם יפים מכל דברים הנמצאים, מה שאין כן הדיבור אע"פ שיוצא ממנו פועל רע, עכ"ז שבחו על הכל מפני שהרע היוצא ממנו מסתלק ומתרפא מגוף הדבור עצמו, וכמו מעשה הנז"ל, ולכן אין לייחס להם הרע אלא רק טוב, כיון דהרע יהיה טוב על ידם וכדאמרן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 40
[Od Yosef Chai; Derashot, Sh'lach 40](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Sh%27lach/r/40)

**ובזה** יובן בס"ד הכתוב כאן, כיון שחטאו בדבור שאמרו על הארץ דבה רעה, באומרם ארץ אוכלת יושביה היא, אשר רע זה נוגע לגוף הארץ עצמה, צריך לתקן עונם ג"כ בדיבור, שיאמרו דברים של שבח עליה, כי רעת הדבור נהפכת לטוב ע"י הדבור עצמו וכדאמרן, ולכן דיבת הארץ שהיתה בארבעה מילות שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא, צריך לתקן זה ג"כ בארבעה תיבות שיאמרו טובה הארץ מאד מאד, ובזה נתקן דבור הראשון, דיש לפרש ארץ אוכלת יושביה היינו שאוכלת את הכנענים בלבד, אבל לנו טובה הארץ מאד מאד, ונמצא בזה נעשה תיקון הדבור כאשר עשה ותיקן אותו האיש, באומרו אני לא שקרתי באומרי שהבאתי חלב כלבתא, אך בעירי קורין ללביאה כלבתא, ולעולם חלב לביאה הבאתי, ונמצא לא עקר דבריו הראשונים, אלא הניחם כמו שהם ויצא מדבורו פועל טוב. וכן כאן א"ל לא תעקרו דבריכם הראשנים, כי אתם לא אמרתם דברים על עצמכם, אלא רק על הכנענים שהם יושביה, אבל לישראל טובה הארץ מאד מאד, וז"ש ויאמרו אל כל עדת ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד, כלומר הורו להם תיקון לתקן הדיבור הרע בדבור הטוב, והיינו שיהיו כל עדת ישראל למקטון ועד גדול יאמרו בפיהם טובה הארץ מאד מאד, ולז"א לאמר, שיהיו מתקנים דבור הרע באמירה זו, שיגידו בפיהם טובה הארץ מאד מאד: