## Od Yosef Chai; Derashot, Tazria

###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/1)

**אשה כי תזריע וילדה זכר** (ויקרא יב:ב). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא דהוריות דף י"ב וכריתות דף ה', כהנים גדולים מושחין אותם כמין כי, ושאל בגמרא מאי כי, ואמר רב מנשה בר גדא כמין כף יוני, ופירש רש"י ז"ל דוגמתו כזה \/ ע"ש, ולפ"ד רש"י י"ל הוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה, ואמרתי בס"ד טעם לזה להורות לכה"ג, שבדברים הנפשיים שהם ענייני העבודה של תורה ומצות ששייכים למעלה, יראה עצמו, תמיד קצר בעבודה זו, ולא יצא ידי חובתו עדיין, אבל בדברים הגופניים כהם קנין עולם הזה שהוא תחתון למטה, יראה עצמו רחב שיהיה עשיר ושמח בחלקו, כדי שלא יהיה להוט אחר קנייני עולם הזה, ועי"כ יוכל לשמור קדושת כהונתו שיהיה כלי כפרה לישראל, ולכן בעת שמושחין אותו לכהונה גדולה מושחין אותו כמין כי, שהוא כף יוני הקצר מלמעלה ורחב מלמטה. ובזה פרשתי בס"ד, רמז הכתיב כי תשא את ראש בני ישראל, שהוא הכהן הגדול שהוא הראש, כלומר כעין כי, תשא במשיחה שתמשח את ראש בני ישראל שהוא הכהן הגדול:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/2)

**והנה** ידוע מ"ש רז"ל בגמרא, למה נקראת האשה אוצר, מפני שהיא עשויה כאוצר, מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל בתוכו הפירות שאוצרים בו, כן האשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה, כדי לקבל הילד בבטנה מתחלת הריונה עד לידתה, וז"ש אשה כי, כלומר האשה עשויה כעין כי שהוא כף יוני, מפני שהיא תזריע וילדה, ולכך עשויה כמין כי כדי שתקבל הולד בבטנה, מה שאין כן האיש אינו צריך לכך:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/3)

**או** כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן. וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן, וטהר הכהן את הנגע טהור הוא. נ"ל בס"ד דידוע דהשטן אינו מקטרג ביוה"כ, אלא מדבר טוב על ישראל, ובמקום לשון רע מדבר בלשון טוב, שמדבר כמה שבחים על ישראל, ולכן אמר הקב"ה לשלח שעיר לעזזאל שהיא חלק השטן, כדי שעי"כ יהפך דבריו מרע לטוב, ואז ונשא השעיר עליו את כל עונותם. וחקרתי למה צוה השי"ת לתת לשטן שוחד את השעיר, מאחר שהקב"ה יודע האמת, אם שבחים אלו ישנם בישראל או לאו, ואם ישראל ראויים או לאו, גם עוד כבר נתן לישראל את יוה"כ למחילה ולסליחה ולכפרה, דעצומו של יום מכפר בחסדו יתברך לקבל בו את השבים, הנה אפילו אם ישאר השטן צועק ומקטרג כדרכו, לא יריע ולא ישחית, מאחר שהקב"ה סולח עונות ישראל באותו היום, ומי יאמר לו מה תעשה, ואם יקטרג השטן ואם לא יקטרג הכל אחד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/4)

**ואמרתי** טעם נכון לזה, ע"פ מעשה במלך אחד אשר אהב את חכם אחד יהודי אהבה גדולה, כי ראהו חכם גדול ובעל עצה נכונה, וישימהו למשנה אליו, ויהי החכם המשנה ההוא מנהיג כל מדינות המלך בהנהגה טובה ונכונה, ועל ידו נתגדל המלך במעלות רבות על שאר מלכים ונתעשר עושר גדול מכח המשנה היהודי החכם ההוא. והנה חייט אחד נכרי היה מתקנא מאד מן המשנה וזה החייט היה עושה מלאכתו בעליה בביתו, והיה באותה העליה חלון גדול גבוה, והוא פתוח לשוק אשר בו עובר המלך בעגלה בכל שבוע פעם או שתים, והמשנה היה רוכב תמיד עם המלך בעגלה אחת, ויעש החייט שירים כולם דברי בזיון על היהודים, וכשהלך המלך באותו השוק והמשנה עמו, התתיל החייט לשורר בעלייתו בקול גדול באותם השירים המלאים חרפה ובוז על היהודים, ושמע המלך קולו וחרה לו מאד, ויאמר אל המשנה היהודי ויגזור עליו שיביא החייט ויחתוך הלשון שלו בסכין, מה עשה המשנה אחר שנפטר מאת המלך וילך לביתו, קרא לאותו חייט ויתן לו מתנה חשובה, וידבר עמו טובות ולא עשה לו שום דבר רע, והמלך חשב שהמשנה עשה לחייט כאשר גזר עליו לחתוך לשונו, והנה החייט כשהלך לביתו תיקן שירים אחרים כולם מלאים שבח ותפארת ליהודים, והנה בשבוע שני נזדמן שעבר המלך בעגלה באותו השוק, והמשנה עמו, וכיון שהגיעה העגלה לתחלת השוק, התחיל החייט לשורר באותם השירים החדשים, וכששמע המלך קולו כעס על המשנה, ואמר לו הלא צויתיך שתחתוך לשונו, ולמה לא חתכת, דהא עודנו מדבר, ויאמר המשנה אדוני המלך חתכתי לשונו, והרכבתי לו לשון אחר, ועתה תגיע העגלה לפני ביתו שתשמע דבריו, ותראה שאין זה הלשון שדבר בו קודם זה, אלא הוא לשון אחר, וכאשר נתקרבה העגלה סמוך לחנות החייט, שמע המלך שזה החייט מדבר בשירים שלו דברים חשובים, ופאר וכבוד ליהודים, ויצחק המלך כי הבין חכמת המשנה שהחליף את לשונו ע"י שוחד, ויאמר להמשנה הן אמת שהרכבת לו לשון אחר. עכ"ז אם היית חותך הלשון כאשר צויתיך הייתי שמח יותר בזה. ויענהו המשנה ויאמר אדוני המלך לכבודך נתכיונתי, שלא חתכתי הלשון שלו, אלא הוספתי עליו לשון אחר שהוא טוב, שאם היית חותך לשונו להענישו, היו הגוים אומרים זה החייט שחירף היהודים דבר נכונה, ורק המלך מחמת אהבתו עם המשנה שהוא יהודי כיסה על האמת פלסתר וחתך לשונו שלא כדין, אמנם עתה שהנחתי לו לשונו כמו שהוא, ורק עשיתי דבר שהוא עצמו יהיה משנה דברים שדבר מקודם מרע לטוב, נמצא הוא עצמו מודה מה שדבר קודם הכל שקר וכזב היה, ומה שגזר המלך בתחלה לחתוך לשונו כדין היתה גזרתו של המלך, שראוי זה לכך, כיון שהוא מודה עתה שדבר שקר, והודאת בע"ד כמאה עדים דמי. וכן הענין כאן, רצה הקב"ה שיתנו שוחד להשטן את השעיר, שעי"כ ישנה לשונו ודבריו לטובת ישראל ושבחן, נמצא עתה ביום זה הוא עצמו מודה שכל דבריו שדבר עליהם רע בכל השנה, הם שקר, דהא היום הזה הוא מדבר בשבחן, ואלה הדברים הם הפך דבריו הראשני0 שדבר עליהם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/5)

**והנה** ידוע שהאדם נקרא בשר, דכתיב יבא כל בשר להשתחות לפני נאם ה', וישראל נקראו חיים דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהוכם חיים כולכם היום. מה שאין כן העכו"ם נקראו מתים, דרשע אפילו בחייו קרוי מת, ולכן כל איש ישראל נקרא בשר החי, וידוע דע"י התשובה שעושין ביוה"כ יתהפכו העונות לזכיות שהם לובן. כמ"ש אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו, וז"ש או כי ישוב הבשר החי, כלומר איש ישראל הנקרא בשר החי כדאמרן, ישוב בתשובה ונהפך עי"כ העון ללבן ככתוב כשלג ילבינו, ובא אל הכהן הוא מיכאל שר החסד שנקרא כהן במקדש של מעלה, וכמ"ש המקובלים ז"ל על פסוק כי היום ה' נראה אליכם, נרא"ה אותיות אהרן, אליכם אותיות מיכאל, זה כנגד זה, והתשובה מקובלת ע"פ החסד בהוד ימינך פשוטה לקבל שבים, לכן מיכאל שר החסד הוא מגיש זכות זה שהיה עון ונהפך לזכות ע"י התשובה לפני הקב"ה, וראהו הכהן כלומר מרצהו ומלמד עליו זכות, והוא מלשון רואה אני את דברי אדמון, וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפסוק וירא אלהים את האור כי טוב, ואז עי"כ נהפך ללבן, ר"ל המקטרג שנקרא נגע נהפך ללבן, על שם העין שמלמד סנגורייא ומדבר בשבח כל ישראל, ואז וטיהר הכהן הוא מיכאל את הנגע, הוא העון שעושה האדם בשאר ימים, מטהר את ישראל מן הנגעים של כל השנה, כי יש לו טענה גדולה לטעון, כיון שהיום הזה מדבר בשבחן הפך הקטגוריות שדבר בכל ימות השנה, נמצא הוא עצמו הודה כי שקר דבר, ואז יהיה האדם טהור הוא, ר"ל נקי מאותם העונות, כי ישא השעיר את עונות בית ישראל, וגבר ישראל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/6)

**ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא** (ויקרא יג:מ). נראה לרמוז בס"ד, דידוע שהשערות שבראש האדם רומזים לכחות הדיכין, לכן אזהרה שמענו מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות, כאשר יגלח האדם שער ראשו לכוין בזה הגלוח להעביר ממנו כוחות הדינין, וידוע שהצדיקים ע"י מצות ומע"ט שלהם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, מיהו כל זה הוא בתנאי שלא יחטא אחר שסילק כחות הדינין, ואחר שהפך מדת הדין למדת רחמים, דאם יחטא מחזיר כחות הדינין כאשר היו, והלואי שלא היה מתקן קודם. והנה ידוע שהקרחה לא יצמח בה עוד שער כלל, וז"ש ואיש כי ימרט ראשו, ר"ל שהעביר ממנו כחות הדינין הרמוזים בראשו, הנה אם זה האיש קרח הוא, כלומר העברה של כחות הדינין אשר העבירם ממנו דומה לקרחה, שלא יצמח בה עוד שער, כן אלו הדינין שהעבירם מעליו לא ישובו לחזור אליו מחמת עון ופשע, אז זה האיש טהור הוא, דהתיקון שלו במיתוק הדינין עושה מהרה לנפשו שעולה למקום גבוה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/7)

**או** יובן בס"ד, דידוע שאבר התשמיש נקרא בלשון חז"ל ראש הגויה, וידוע דאם אדם רואה קרי לאנסו מחמת חולשה ויגיעה וטרחה של הדרך, או מחמת אכילה וכיוצא, אין קרי זה עושה לו טומאה פנימית לנפשו. ואינו פוגם בו כלום, אע"ג דצריך טבילה בשביל טהרת גופו, אבל אם ראה קרי מחמת מחשבות והרהורים רעים, אז זה מטמאו מבית ומחוץ, וידוע שהשערות שבראש האדם, יש בהם רמז למותרות של התאוה הנולדים מהמחשבה שבמוחו, ולכן צריך האדם לגלחם, כדי שיהיה גלוח זה לו למזכרת ולהתעוררות, שיהיה נזהר תמיד לדחות ממוחו מותרות התאוה. וז"ש איש כי ימרט ראשו, הוא אבר התשמיש הנקרא ראש הגויה, וימרט היינו שפולט זרע שרואה קרי, הנה אם זה קרח הוא, כלומר אין לו במוחו מחשבות רעות הצומחים מהם מותרות התאוה שסבבו לו זה הקרי, אלא הוא נמרט לאנסו מחמת חולי, או יגיעה או אכילה וכיוצא, אז טהור הוא, שאין קרי זה עושה לו טומאה פנימית לנפשו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/8)

**ובאופן** אחר נראה לרמוז בס"ד, בהקדים מאמר הגמרא דמציעא דף קי"ז, הנהו בי תרי דיירי חד עילאי וחד תתאי, איפחית מעזיבה, כי משי מייא עלאי אזלי ומזקי לתתאי, מי מתקן רבי חייא בר אבא אמר על העליון לתקן, ורבי אלעאי משום ר"ח בר יוסף אמר התחתון מתקן, וסימניך ויוסף הורד מצרימה ע"ש. ופרשתי בס"ד מאמר הנז' בביאורי בס"ד על דברי אגדה, ע"פ מ"ש רז"ל אם יחטא האדם בברית הלשון יפגום בברית המעור, ולכן הם מכוונים זה כנגד זה, ובזה פירש עט"ר הרב מור אבי זלה"ה ותשא בריתי עלי פיך ודפח"ח. ואמרתי בס"ד בזה רמז נכון, דראש אותיות לשון הוא ל', שהוא רומז ללשון עצמו, וסוף אותיות לשון הוא ן' פשוטה מאותיות מנצפ"ך, שהוא דוגמת אבר התשמיש, שהוא ארוך ועטרה בראשו, והם מכוונים זה כנגד זה, אחד בראש ואחד בסוף, להורות אם נפגם הלשון יפגם אבר התשמיש ג"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/9)

**והנה** יש סברה לומר בבעל תשובה, שיתחיל לעשות תיקון בלשון, ואז ממילא יתוקן ברית המעור יען כי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב, ויש צד סברה לומר, כיון דנטמא עתה ברית המעור, צריך להשתדל לעסוק תיקון של זה להרבות סיגופים ותעניות ולימוד תורה השייך לתיקון עון שז"ל, כי ההזק שם הוא יותר גדול, ולא יועיל לו תיקון הלשון. אע"פ שהוא סבב לו פגם זה של ברית המעור, וז"ש הנהו בי תרי הם ברית הלשון וברית המעור, דהיו דיירי חד עלאי זה ברית הלשון, וחד תתאי זה ברית המעור, אפחית מעזיבה הוא צלם הקדוש של הנשמה שבאדם, דעליו תקנו בכל יום ברכה של מלביש ערומים, ושל הניתן ליעף כח, וכמפורש בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל, וכיון דאפחית זה שולט היצר הרע באדם להחטיאו בפה, לטמאו בדברים אסורים, כי הדבור הוא פעולה הראשונה של האדם בלידתו בעולם הזה, שהוא בוכה ומרים קול בפיו, ועי"כ כי משי מייא עלאי, כלומר שחוטאים חמשה מוצאות הפה. שהם שפתים ושנים ולשון וחיך וגרון, בדברים אסורים, כי החטאים ועונות נקראים מים הזדונים, אזלי ומזיקי לתתאי הוא ברית המעור שהוא הגיד והעטרה שבו, מי מתקן כלומר האדם החוטא ופוגם בזה מי מאלו מתקן אותם תחלה, אם יעסוק בתיקון ברית הלשון, או יעסוק בתיקון ברית המעור, ופליגי בזה אמוראי, ח"א על העליון לתקן, כלומר יעסוק בתיקון ברית הלשון שהוא המסבב פגם ברית המעור, וכאשר עשינו סברה בזה בראשונה, וח"א התחתון מתקן, וכאשר עשינו בזה סברה שנית. ונתן סימן ויוסף הורד מצרימה, עשה סימן זה להודיע בו שברית המעור תלוי בברית הלשון, והיינו כי מצינו שיוסף הע"ה בירידתו למצרים נתגבר ולא נכשל בברית המעור, בשביל שהוא נזהר בברית הלשון, שלא נתכוון לספר לשה"ר על אחיו, כשהביא דבתם אל אביהם, וכמ"ש רז"ל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/10)

**והנה** ידוע מ"ש המפרשים ז"ל, שהשקר נקרא קרוב, דאותיות שקר קרובים זל"ז, והאמת נקרא רחוק, דאותיות אמת רחוקים זה מזה, אות אל"ף בראש, ואות מ"ם באמצע, ואות תי"ו בסוף, וכל דבור טוב של תורה ויראה נכלל בדרגא דאמת, ונקרא אמת שאותיותיו סדרן רחוק, וכל דבור של איסור הן לשה"ר הן לצנות וחנופה וכיוצא נכלל בדרגא דשקר, שאותיותיו סדרן קרוב, ושני מיני הדברים של אמת ושל שקר עניינם הוא בשיחה, ולכן קרוב עולה מספר ש"ח, ורחק עולה ג"כ מספר ש"ח, ששניהם המה שיחה של האדם, ולכן כתוב על התורה ממרחק תביא לחמה, כי התורה היא קיימא בדרגא דאמת שאותיותיו רחוקין זה מזה, ולכן רחק אותיות קָרֵח כי הדבק בדרגא דאמת שהוא רחק אין נאחזין בו הדינין שדומים לשערות, ולכן יעקב אע"ה שהוא בסוד תורה שבכתב, דכתיב ביה תתן אמת ליעקב כתיב ביה ויעקב איש חלק, שאין נאחזין בו הדינין, מה שאין כן מי שהוא בדרגא דשקר נאחזין בו הדינין, וכמ"ש בעשו איש שעיר. ולכן אמר בן עזאי על רבי עקיבה כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה, דקראו קרח לשבח דנעשה כן להורות על גודל דבקותו בתורה, ועי"כ נתפרדו ממנו כוחות הדינין:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Tazria 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tazria/r/11)

**נמצא** המטהר לשונו הנה הוא דבוק בדרגא דאמת שהוא רחק, והוא ממילא קרח, שאין נאחזין בו הדינין, וז"ש ואיש כי ימרט ראשו הוא אבר התשמיש, שנקרא בדברי רז"ל ראש הגויה, והכונה שפולט זרע בקרי, אם קרח הוא שעושה תיקון בלשון לטהרו ולתקנו בדרגא דאמת שהוא רחק, ובהפוך אתוואן קרח שמתקן אותו בתורה, אשר ממרחק תביא לחמה, אז יספיק לו זה לטהרתו, וטהור הוא כסברת רבי חייא בר אבא, דאמר על העליון לתקן: