## Od Yosef Chai; Derashot, Tzav

###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/1)

**צו את אהרן ואת בניו לאמר** (ויקרא ו:ב). איתא בתורת כהנים אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בזוהר פ' בראשית דף ה', דאמרו רבי אלעזר ורבי אבא לההוא טייעא דהוה טעין בחמרי, מאן יהיב לך למיזל הכא, ולמהוי טעין בחמרי, אמר לון יו"ד עבד קרבא בתרין אתיון, בכ"ף וסמ"ך לאתקשרא בהדאי בחדא, כ"ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא בתר דלא יכילא למהוי רגעא חדא אלא ביה, סמ"ך לא בעא לאסתלקא בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלא סמ"ך לא יכלין למהוי, יו"ד אתא לגבאי יחידא נשיק לי וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין עלאין יקירין. בתר כן איתי לגבך ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך החסנתא דתרין אתוון עלאין יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון י"ש, יו"ד עלאה ושי"ן עלאה למהוי לך אוצרין מליין מכלא, ובג"כ ברי זיל והווי טעין חמרי, ועל דא אנא אזיל בכך וכו' ע"כ ע"ש. ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י, דאותיות כיס רומזים אל נר"ן והיינו יו"ד זעירא רומזת אל הנפש דעשיה, ואות כ"ף רומז אל כסא הכבוד שמשם הנשמה, וסמ"ך הוא שש קצוית רומז אל הרוח, ואם הצדיק השלים כל התיקון הראוי לו, אז אין יורדים הנשמה והרוח שהם כ"ף וסמ"ך לעולם הזה למטה להתלבש בחלוקא דרבנן, אנא ישארו מרכבה למעלה, ורק הנפש שהיא היו"ד תרד ותתלבש בחלוקא דרבנן, ותלמד תורה לחכמי הדור, ותקבל על זה שכר גדול, עכ"ד ז"ל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/2)

**ובזה** פרשתי בס"ד רמז הכתוב אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגנ, מה השתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו וכו', והכונה כי המשורר מדבר ברוה"ק על אחר פטירהו מעולם הזה, ואומר שגם אחר שנפטר ג"כ לא יעזוב לימוד התורה ללמד לאחרים, ועל זה אמר אלה חכמי שהם אילי הארץ החזקים אשר הדור סומך עליהם, אזכרה גם אחרי הפרידה אשר יפרד מהם ולא יעזבם, אך אזכרה עלי נפשי שלא אוריק ואוריד למטה בעולם הזה אלא רק בחינת הנפש בלבד, יען כי אעבור בסך, רמז אל הרוח והנשמה שהם נקראים סמ"ך וכ"ף אותיות ס"ך, אי אפשר להורידם למטה בעולם הזה אלא אדדם על ידי שלימות התיקין שלי עד בית אלהים למעלה במקום הקדושה העליונה להיות מרכבה שם, ושם ישמחו בקול רנה ותודה המון חוגג. ואמר עוד מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי, בראותיך שאת לבדיך צריכה לרדת לעוה"ז, הנה אין את צריכה לדאוג על הדבר כי אם לשמוח, שבזה יגיע לך הרווחה גדולה, ואדרבה הוחילי לאלהים על זאת, יען שגם אחר הפטירה שנעשה אדם חפשי מן המצוה, הנה בירידתיך עוד אודנו בעולם הזה שאזכה בכמה מצות, ושכר גדול יש לי בזה שאני מלמד תורה לחכמי הדור, ומסייעם לעבודתו יתברך, ואל תחשבי שיגיע לך נזק וחסרון מירידה זו של עולם הזה, דאין את מקבלת אלא רק ישועות פניו של הקב"ה, גם פניו פני וא"ו דשמא קדישא שהוא סוד התפארת:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/3)

**ובזה** המאמר של הזוהר הנז' יתבארו היטב פסוקי אשת חיל מי ימצא, והיינו אשת חיל היא הנפש אחר שהשלימה תיקון שלה ונעשית אשת חיל מתורה ומצוה, מי הוא הזוכה לה שתתעבר ותתלבש בו, בטח בה לב בעלה הוא החלוקא דרבנן המתלבשת בו ושלל לא יחסר שנותנת לו שפע מן השפע הנשפעת לבעלה, וכמ"ש בזוהר הנז' הא חנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין וכו', ובתר כן איתי לגבך ואהוי סעיד לך ואתן לך אחסנתא וכו', ועוד גמלתהו טוב ולח רע וכו' שלא תחטא עתה בירידתה בעולם הזה, ורק תרויח טוב כל ימי חייה אשר תרד בעולם הזה, דרשה צמר ופשתים תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ונחשב לה הלימוד כאלו קיימה במעשה, וזה ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות סוחר ממרחק עולם האצילות, שה"ס חכמה הנקראת רחוק תביא לחמה, ועד"ז יתבחרו שארית הפסוקים בס"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/4)

**נמצא** אותיות כיס הם רומזים אל נר"ן, וידוע כי ההרהור רע עושה חסרון בנר"ן יותר מן המעשה, ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה נמצא חסרון כיס שהם הנר"ן הוא נעשה יותר מעון של הרהור, וידוע כי העולה באה על הרהור הלב, ולכן אמר לשון צו בפרשת העולה, כי צו לשון זרוז, ודרש רשב"י הטעם שצריך זרוז במקום שיש חסרון כיס, דהיינו בהרהור שעושה חסרון יותר בנר"ן שהם כי"ס דחסרון הגוף אין צריך לו זרוז, כי לא ישכחו צרכיו מן האדם שצועק ללחם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/5)

**זאת תורת העולה היא העולה** (ויקרא ו:ב). נ"ל בס"ד רמז הכתוב כי נודע שכל מעלה וגדולה ועשירות לא תהיה לאדם אלא בהסח הדעת, שאם לא יבקשנה ולא ירדפנה אז הבא אליו מאליה, מה שאין כן הם ירדפנה להשיגה תברח ממנו. מעשה באדם אחד חשוב ונהפך עליו הגלגל, והיה בעירו אדם אחד עשיר גדול ונדיב הרבה, ויום אחד נדחק זה האדם הרבה, והיה צריך לו עשרה זהובים, ויחשוב בלבו שילך אצל אותו עשיר הנדיב ויקח ממנו עשרה זהובים, הן בהלואה הן במתנה, וכשבא ליכנס לבית העשיר לא הניחו השומר להכנם, כי לא היה מכירו, והוכרח להמתין ברה"ר סמוך לפתח עד שיצא העשיר מביתו ללכת לחנות, ואז ידבר עמו על דבר זה, והיה יושב ונסמך על כותל החצר של העשיר תחת חלון אחד, והנה השפחה של בית עשיר זרקה זבל מן החלון לרה"ר, והיא לא ידעה שיש אדם יושב תחת החלון, ונשפך כל הזבל על זה, ויצטער מאד, ומרוב צערו קם ממקומו לחזור לביתו, ואחר שקם והלך באותו הרחוב שהיה יושב בו, מצא באמצע הרחוב מציאה מרגליות אחת יקרה, והלך ומכרה באלף דנרי זהב, וישמח על זאת ויאמר בני אדם עשאוני אשפה, והקב"ה מאשפות ירים אביון. והנה אחר שתים ושלש שנים חזר ונדחק הרבה, וחשב לילך אצל אותו העשיר ליקח ממנו עשרה זהובים, וכשבא לא רצא אותו היום שומר בפתח, והיה הדלת פתוח, וכשבא ליכנם עודנו בסף עמד ולא נכנם, כי בא לו סברה אחרת, ויאמר בלבו טוב שהלך ואשב תחת אותו חלון שישבתי בו קודם שתי שנים, ואמתין עד שתשליך השפחה הזבל מן החלון ויגיע עלי, כדי שיהיה נעשה אשפה, ואז הקב"ה יקיים מאשפות ירים אביון, שיזמין לי מציאה יקרה כאשר הזמין לי קודם שתי שנים, וכן עשה והלך וישב ברחוב רה"ר תחת אותו חלון, והמתין על השלכת הזבל, ואחר שתי שעות יצא העשיר מביתו לילך לשוק, ומצאו יושב בר"ה על הקרקע, ויגש אליו ויאמר לו למה ישבת בחוץ ולא נכנסת לבית אצלי, והלא היום הזה אין יושב שומר בפתח ואין לך מונע, ויאמר לו אני לא באתי אצלך, אלא באתי כדי שיעשוני אשפה, כי קודם שתי שנים כו"כ היה מעשה, ולכן אני ממתין על זה כדי שיתקיים בי מאשפות ירים אביון, ואמצא את המציאה. ויענהו העשיר טועה אתה בדמיונך, כי מקדמת דנא האשפה והמציאה באו לך בהסח הדעת, שלא נתכונתה שיעשוך אשפה, ולא חשבת שתמצא מציאה אלא באה לך מן השמים אך עתה שאתה רוצה להשיג זה וזה מדעתך ורצונך, לא תהיינה לך לא אשפה ולא מציאה, אלא זו וזו יברחו ממך, ע"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/6)

**וכן** הענין, כל גדולה ומעלה ועשירות צריך שיבואו מאליהן לאדם, לא שיהיה הוא רודף אחריהם, ולא יועילו לו האופנים והמצאות שיעשה להסיג אותם, וז"ש זאת תורת העולה היא העולה, כלומר העליה של האדם הן של שררה הן של עשירות צריך להיות היא העולה, כלומר היא מצד עצמה שתהיה מאיליה, ולא שהאדם ירדוף אחריה כדי להשיגה, וכאשר אמר אותו העשיר לאותו אדם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/7)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד זאת תורת העולה היא העולה, דכתיב הוא לשון זכר, וקרינן היא לשון נקבה, והיינו כי התורה נקראת עולה, כי כבודה עולה ואינו יורד, כי דור אחר דור התחזק האמיתות שלה, דכמה תורות ודתות נמצאו בעולם אצל האומות, וכולם נתבטלו, ורק תורתינו הקדושה קיימת, כמ"ש שפת אמת הכין לעד וכו', צא וראה תורת הפלסיפייא כמה שנויים נשתנית מזמן שנודעה בעולם ועד עתה, שזה בונה וזה סותר במשך הדורות כמה וכמה. והנה תורתנו הקדושה חלוקה לשתים שהיא תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ונודע כי תורה שבע"פ יונקת מתורה שבכתב, וכל משפיע נקרא זכר, וכל נשפע נקרא נקבה, לכן הוא לשון זכר קאי על תורה שבכתב שהיא בסוג זכר שמשפיע, והיא לשון נקבה קאי על תורה שבע"פ שהיא נשפעת מתורה שבכתב, ולז"א זאת תורת העולה היא התורה שנקראת עולה, מפני שהיא עולה בכבודה ואינה יורדת, וגם כולה כליל לה' שאין בה תערובת רע, כמו העולה שהיא כליל לאשים הנה היא חלוקה לשתים, וזהו היא היא עולה קרי וכתיב שהם לשון נקבה ולשון זכר, דדרשינן לתרווייהו תורה שבכתב ותורה שבע"פ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/8)

**ואמר** עוד על מוקדה על המזבח, פירוש על מוקדה, דהיינו שהאדם ילמוד אותה בהתלהבות הלב ולא בעצלתים וקרירות הלב, אז יהיה לימוד התורה מעולה ועליון מן המזבח שמקריבים בו קרבנות, ועל כלומר עליון כמו ואל על יקראוהו, וזמנה היותר מובחר הוא כל הלילה עד הבוקר, כי חצי הראשון נקרא ליל, אבל חצות השני נקרא לילה, ואז אותו זמן ישתעשע הקב"ה בתורה שלומדים הצדיקים, אמנם זה הזמן אינו נוהג בתורה שבכתב שהיא חמשה ספרים, אלא בתורה שבע"פ שהיא ששה סדרים ולז"א ואש המזבח תוקד בו, ר"ל בוא"ו תורה שבע"פ שהיא ששה סדרי משנה כמנין ו':


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/9)

**אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה** (ויקרא ו:ו). נ"ל בס"ד מעשה בנכרי אחד שבא לפני רב אחד, ויאמר לו אני לא ראיתי אלוה אמת אלא אלהיך, ורוצה אני להקריב לו קרבן, הגד לי היכן אקריב אותו, ויענהו תקריב אותו בלב שלך, ע"כ. וידוע דארז"ל תפילות כנגד תמידין תיקנום, שהתפלה היא במקום קרבן תמיד, והתפלה צריכה להיות בלב, כמ"ש רז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה, ופרשתי טעם נכון בזה, כי אותיות לב במלואם למ"ד בי"ת הנה המלוי בפ"ע הוא אותיות תמיד, לרמוז כי התפלה שהיא עבודה שבלב היא במקום התמיד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/10)

**והנה** הכתוב אומר תוקד על המזבח והול"ל במזבח, אך נראה הכונה שהכתוב מדבר כאן על הלב שהוא למעלה מן המזבח, כי המזבח הוא בנין אבנים שהם בחלק התחתון של ד' חלקים של הדצח"ם, שהוא חלק הדומם שהוא חלק הרביעי שמקריבין עליו התמיד, אבל התפלה שהיא במקום התמיד אשר מקריב בלב שהוא דוגמת המזבח, שמדתו ל"ב אמה כמנין לב, הנה הוא בחלק העליון אשר בארבע חלקים כל הדצח"ם שהוא לב האדם שהוא חי מדבר, ונחשב הלב של אדם מזבח ממש אשר עליו אש ועצי המערכה, ולכן הלב נקרא על המזבח שהוא למעלה מן המזבח של אבנים שהוא למטה, והלב של אדם הוא למעלה בבעל חי מדבר, ולז"א אש תמיד ר"ל אש של קרבן התמיד שרמוז בתוך אותיות לב תוקד על המזבח הוא הלב של האדם שהוא למעלה מן המזבח של אבנים. לא תכבה, כלומר הקרבה זו קבועה בלב בין בזמן שבהמ"ק קיים. בין אחר החרבן כי התפלות שבלב הם במקום תמידין:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/11)

**זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת** (ויקרא ו:יח). נ"ל בס"ד חטאת רמז לענוה שמטהרת את האדם, וחטאת לשון טהרה, ועוד חטאת לשון חסרון, מלשון אני ובני שלמה חטאים, שהעניו תמיד רואה עצמו חסר מן התורה והמצות, וידוע דעיקר הענוה צריך להיות מקומה בלב, ולא כאותו הכומר שהיה בזמן הרמב"ן ז"ל שהיה עניו מבחוץ דוקא וגאה סרוח מבפנים, וידוע כי עולה מכפרת על הרהור הלב, וז"ש וזאת תורת החטאת מדת הענוה במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, והיינו תשחט לשון המשכה כמו זהב שחוט, ר"ל במקום אשר תשחט העולה לתקן בו שהוא בלב, שם תשחט ר"ל תמשך החטאת היא מדת הענוה שיהיה עניו בלב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/12)

**וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל** (ויקרא ו:טז). נ"ל בס"ד יש מצות נעשים במעשה או בדבור, ובעבור מצות אלו צריך ליתן קצת מן השכר בעולם הזה כדי לקיים מצות ביומו תתן שכרו, אבל מצות שהם במחשבה בלבד אין להם מתן שכר בעולם הזה, דאין בזה חיוב שכר כדי לקיים מצות ביומו תתן שכרו, אלא השכר כולו ניתנו הקב"ה בתורת חסד, ולכן שכר מחשבה טובה ליכא בהאי עלמא אפילו קצת מן המקצת, אלא נותנו הקב"ה בעולם הנצחי, וידוע כי המחשבה תמיד קודמת למעשה ולדבר, כי א"א לדבר ולעשות שום דבר כי אם עד שיחשב בו, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כי בראשית היא המחשבה שהיא ראשית לכל דבר, וידוע כל דבר שהוא ראשון נקרא בכור, ונקרא כהן, כי הכהן הוא ראשון לכל דבר כמ"ש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולקרות ראשון וכו', וז"ש וכל מנחת כהן ר"ל מצות של המחשבה שהיא כהן כליל תהיה. כלומר לא יהיה ממנה הנאה גשמית, כי לא תאכל כאן בעולם הזה שהוא עולם הגשמיי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/13)

**מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה** (ויקרא ו:ט). נ"ל בס"ד, ארז"ל בגמרא הצדקה נקראת מצות דכתיב והעמדנו עלינו מצות לתת מחצית השקל, ופרשתי בס"ד הטעם שנקראת מצות דכתיב וצדקה תציל ממות, והיינו כי אות צ' רומז לצדקה יפריד ויפסיק בין אותיות מות, ואז יהיה צירוף מצות, כי אות צ' שרומז לצדקה יהיה בין אות מ', ובין אותיות ו"ת ונעשה צירוף מצות, ולכן הצדקה נקראת מצות, וככתוב והעמדנו עלינו מצות, ופירש שהוא לתת מחצית השקל, שקראה בשם מחצית השקל על שם דאות הצד"י שהוא הצדקה חוצץ ומפסיק בין אותיות מות, ויתבטל המות. והנה ידוע דמצות הצדקה גדול כחה לתת שכר בעולם הזה ובעולם הבא, ולכן רמוזה באות צ' שיש בו שני יודי"ן זקופים, דכל יו"ד רומזת על עולם בפ"ע, ושני יודי"ן רומזין על עולם הזה ועל עולם הבא, וידוע דעולם הזה נקרא חצר לגבי עולם הבא שנקרא בית, וכנז' בעוללות אפרים ושאר ספרי מוסר, וז"ש מצות היא הצדקה שנקראת מצות, אל תקרי מצות אלא מצות. תאכל שכרה במקום קדוש עולם הבא, וגם בחצר אוהל מועד זה עולם הזה שנדמה לחצר ג"כ יאכלוה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/14)

**כאשר עשה ביום הזה צוה לכפר עליכם** (ויקרא ח:לד). נ"ל בס"ד דידוע דגאולת ישראל ממצרים היתה דוגמה ופתח לגאולה האחרונה בב"א, ולכן כתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולז"א הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, ולכן כתיב על ליל יצ"מ ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים היא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם, ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון שנמצא בתוך אותיות פרעה במלוי שהם פ"ה רי"ש עי"ן ה"א, יש מספר עשו הוא אדום, לרמוז כמו שהיתה גאולה הראשונה מיד פרעה מלך מצרים, כן תהיה גאולה אחרונה מיד אדום שהוא עשו, וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/15)

**ונראה** לרמוז בס"ד דלכן היתה הגאולה ביצ"מ, בט"ו לחדש, והיינו להורות שגאולה אחרונה תהיה בזכות ט"ו תיבות של יחוד ישראל ושל קדושה דקדוש קדוש וכו', והיינו כי שני דברים אלו של יחוד ושל קדושה שניתן רשות לישראל לעשותם בכל יום פעמים, הן הן תפארתם של ישראל ומעלתם וחשיבותם לפני הקב"ה ובהם נעשה תיקון עליון למעלה, וגדול שכרן של ישראל בשני דברים אלו עין לא ראתה, ולכן תמצא כשכאבו עיניו של מהרח"ו ז"ל, א"ל רבינו האר"י ז"ל הזהר שלו תסתכל בי בשעה שאני קורא פסוק שמע ישראל, ובשעה שאני אומר קק"ק ה' צבאות בקדושה שבחזרה, שבמקומות אלו יש כונות נוראות, ועי"ז יוסר ממך כאב העינים, וכן עשה ונתרפא, וידוע כמו שיש מ"ע בקריאת שמע ישראל, כן יש מ"ע באמירת הקדושה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכנז' בשער הכונות:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/16)

**והנה** ידוע כי היחוד בפסוק שמע ישראל הוא וא"ו תיבות, והקדושה בפסוק קק"ק וכו' הוא ט' תיבות, הרי שניהם ט"ו תיבות, ונודע כי היחוד בפסוק שמע ישראל הוא ב"פ ביום בבוקר ובערב, והקדושה של החזרה דתפלת העמידה היא ג"כ ב"פ ביום בשחרית ומנחה, הרי ב"פ ט"ו בכל יום. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. ר"ל עיקר עבודת הקודש שיש לישראל הוא ב"פ ט"ו תיבות שביחוד ובקדושה, וזהו אך טוב לישראל, טו"ב הוא ב' ט"ו, אמנם העיקר הוא צריך שיהיו ב' ט"ו אלו שלמים בלב, וזהו אלהים ירצה לברי לבב, וז"ש רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך, כלומר זה הדבור של ב' ט"ו צריך שיהיה לבי רוחש אותו שיהיה בכונת הלב, וגם אומר אני מעשי למלך שיהיו מעשי לש"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/17)

**ולכן** בבשורת הגאולה לעתיד בב"א כתיב משמיע שלום מבשר טו"ב, להודיע שבזכות היחוד והקדושה שהם ב' ט"ו נגאלים, ולכך היתה הגאולה של יצ"מ ביום ט"ו לחדש להורות על הגאולה העתידה, שזוכין לה בעבור זכות ט"ו תיבות של היחוד והקדושה, ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש רז"ל על הגאולה אחרונה שתהיה או בדור שכולו זכאי, או דור שכולו חייב, והיינו שני יחודים שבערב ובבוקר הם י"ב היבות, ושני קדושות של שחרית ומנחה הם י"ח תיבות, והיינו צרוף חייב שהוא ח"י י"ב, כלומר או בדור כולי זכאי, או בדור שאין להם זכות אלא רק משני דברים אלו שהם ח"י תיבות שבקדושה, וי"ב תיבות של היחוד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/18)

**והנה** יום יצאת ישראל ממצרים שהיה בט"ו לחדש ניסן, קראו הכתוב יום הזה. דכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים וכן כתיב נמי כי בעצם היום הוצאתי את צבאותכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדורותיכם, וארז"ל על פסוק ביום הזה באו מדבר סיני, כל מקום דכתיב היום הזה הוא קיים לעולם, וכן הוא כאן, וז"ש כאשר עשה ביום הזה הוא יום ט"ו בחודש ניסן שיצאו בו ממצרים שנקרא יום הזה, כן צוה לעשות לעתיד בגאולה האחרונה כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וכן הוא אומר הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, ובאיזה זכות תזכו לזה, ואמר לכפר עליכם, חלק תיבת לכפר לשנים. וקרי בה למ"ד כפר עליכם, כלומר שלשים תיבות כמספר אות ל' של היחיד ושל הקדושה, שאתם אומרים בכל יום, זה כפר עליכם שתזכו בעבור זאת לגאולה העתידה, וגם רמז בזה שאמר ל' כפר עליכם על לימוד התורה הרמוז באות למ"ד כנודע, שבזכות התורה תזכו לגאולה העתידה, וכמ"ש רז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם יתנו, לשון מתניתין הוא תורה שבע"פ שבזכותה תהיה הגאולה וקבוץ גליות:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Tzav 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Tzav/r/19)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בזוה"ק דמשה רע”ה הוא דוגמת השמם, ונקרא בעלה דמטרוניתא היא המלכות שהיא בסוד הירח, אבל אהרן הע"ה נקרא שושבינא דמטרוניתא היא המלכות שהיא סוד הירח, ולכן הוצרך משה רע”ה לשמש בשבעת ימי המלואים, כדי לעשות בזה הכנה לאהרן הע"ה ובניו הכהנים, להאיר להם ולמלא את ידם, וידוע כי השמש נקראת יום והיא שנותנת אור להירח, וז"ש כאשר עשה ביום הזה היא השמש שנקרא יום, שנזר השי"ת שהירח תקבל אורה ממנה כן צוה ה' אותי, שאני בסוד השמם לכפר עליכם שאתם בסוד הירח ולכפר הוא מלשון לכפורי ידיה בההוא גברא, דהיינו לעשות לכם הכנה באלו השבעת ימים לזכך ולטהר אתכם ולהאיר לכם: