## Od Yosef Chai; Derashot, Vaera

###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/1)

**ואראאל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקימותי את בריתי אתם וכו'** (שמות ו:ג-ה). הדקדוקים רבו בפסוקים אלו, והנם כתובים בדברי רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, ושאר ספרי המפרשים ז"ל. ונ"ל בס"ד ליישב דברי הכתובים, דידוע ששם המאיר בעולם הבריאה הוא אל שד"י, וידוע דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה, וגם נשמות ישראל הם מעולם הבריאה הנק' כסא הכבוד, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת, נרמז במאמר שבראנו על עולם הבריאה, ולכן משה רע”ה זכה לקבל התורה כי שמו עולה מספר אל שדי, שמאיר בעולם הבריאה, ובעבור זה עלה בידינו תשובה נצחת על טענת בן המצר, דהמלאכים טענו כי מן הדין תנתן התורה להם ולא לישראל, כי הם בשמים והם מצרנים, ונסתרה טענתם משום דלפי האמור שהתורה היא מעולם הבריאה, ונשמות האבות וזרעם הם ג"כ מן הבריאה, ונמצא כי מצד הנשמות אנחנו בית ישראל המצרנים, כי המלאכים הם מן היצירה שהיא תחת הבריאה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/2)

**ועוד** יש לנו תשובה נצחת לזכות בתורה מכח אבותינו הקדושים שכבר זכו בתורה מדין מקח שעשה עמהם השי"ת דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו, והיינו כי האבות נתחייבו לקיים תרי"ג מצות הכתובים בתורה הם וזרעם, וכנגד חיוב זה שנתחייבו נתן להם ולזרעם את ארצות גוים היא ארץ ישראל, וכמפורש בכתוב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, הרי נעשה בזה מקח וממכר, הם נתנו להשי"ת ברית חיובם בתרי"ג מצות, והוא נתן להם בעבור זה ארצות גוים, וידוע דא"א להיות יכולת לאדם אחד לקיים כל תרי"ג מצות במעשה, אא"כ ישלים אותם ע"י הדיבור של לימוד התורה וכמ"ש רז"ל ע"פ זאת התורה לעולה ולמנחה וכו', וזה שייך בכל המצות שישלים המעשה ע"י לימוד התורה, וכיון שהשי"ת ברצונו הטוב עשה המקח וממכר הזה עם האבות דהראשון היה אברהם אע"ה, דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, שוב לא נשאר טענת בן המצר, וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ הדין, וע"פ חילוק שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בתשובותיו בדין בן המצר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/3)

**עוד** ידוע כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש ואחיזה באות אחד מן כ"ב אותיות התורה, ומצות לימוד ועסק התורה יש לו שורש ואחיזה באות אל"ף שהוא לשון לימוד, כמו אלופי ומיודעי, וכן אאלפך חכמה, ובאות למ"ד דמשמעותו לימוד, והוצרכו לזה שני אותיות מפני כי בתורה יש חלק נגלה וחלק נסתר, והיינו חלק הנסתר הוא באות אל"ף, כי אל"ף בהפוך פלא שהוא לשון כיסוי, וחלק הנגלה באות למ"ד, לכן אות ל' הוא עליון וגבוה ורם על כל האותיות, כי על חלק הנגלה כתוב בראש המיות תקרא, וידוע כי שני חלקים אלו הנגלה והנסתר יש להם רמז ואחיזה בשם הוי"ה ב"ה, והיינו חלק הנגלה רמוז באותיות הוי"ה של השם וחלק הסוד הנסתר רמוז באות יו"ד של שם הוי"ה ב"ה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/4)

**והנה** ידוע כי משה רע”ה אחר שראה פרעה סירב והכביד העבודה, חשב כי אחר ששלחו הקב"ה טענה מדה"ד טענה של הזמן שלא נשלם, וגם נתבקר פנקסם ונעשה עליהם קטרוג מצד מעשיהם שאין ראויים להגאל, ולכך אמר להשי"ת למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני וכו', וכמ"ש רז"ל, וכאשר האריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, אך קשה על זה והלא בסנה טען משה רע”ה איך נגאלין, והם גוי מקרב גוי וגם דהזמן לא נשלם, והשיב לו הקב"ה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, שהם נגאלים בזכות התורה שעתידין לקבל על ההר הזה, וכמ"ש רש"י ז"ל, ודבר זה מפורש במדרשי רז"ל, ומאחר שהגיד לו שיש להם זכות לגאולה בעבור שעתידין לקבל התורה, ואע"פ שעתה אינם ראויים א"כ למה חשש שמא נתבקר פנקסם ובטלה הגאולה ח"ו, אמנם התירוץ הוא כיון דתלה גאולתם בזכות התורה שעתידין לקבל על ההר הזה, חשב שמא שמעו המלאכים דבר זה, וטענו דהתורה שייכה להם מדין בן המצר, ואין לישראל זכות בה, ובזו הטענה נצחו המלאכים, וכיון דקבלת התורה אין כאן גם גאולה אין כאן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/5)

**על** כן בא אלהי עולם השי"ת והודיע למשה בחירו דאל יחוש מזה וקבלה וזכיה של ישראל בתורה במקומה עומדת, ולכן בעבור זה הם נגאלים, וכאשר הודעתיך בסנה, וז"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ולמה באל שדי, אלא מפני שנשמתם ונשמת זרעם הם חצובות מתחת כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה, שמאיר בו שם אל שדי, ונמצא לפ"ז הם המצרנים ולא המלאכים, יען כי התורה היא מעולם הבריאה, והמלאכים הם מעולם היצירה שהיא תחת הבריאה ובטלה טענת בן המצר של המלאכים. ועוד נמי כבר עשיתי מעשה בזמן האבות אברהם יצחק ויעקב, ונתתי והודעתי להם התורה בשני חלקים שלה, ולז"א ושמי ה' שבו אחיזה לתורה בארבע חלקים הפרדס שלה, הנה ל"א נודעתי, כלומר למ"ד אל"ף שבהם אחוז חלק הנגלה וחלק הנסתר כבר נודעתי להם באלו החלקים, וא"כ כבר זכו בה האבות ולא ערערו המלאכים בזה, ועתה ישראל לוקחים מה שלקחו האבות, וגם עוד עשיתי מקח וממכר עם האבות בענין התורה, והוא כי הקמותי את בריתי אתם, אלו תרי"ג מצות שהם כמנין ברית עם הכולל, הקימותי בחיוב הברית שנתחייבו בקיומם, כדי שבעבור זה החיוב זוכין לתת להם את ארץ כנען, כי היה התנאי ביני לבינם שהם יתחייבו בקיום בריתי אלו תרי"ג מצות, ואני אתן להם בעבור זה את ארץ כנען, וככתוב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, וכבר עשו מעשה של קנין בארץ כנען שישבו והחזיקו בהם שהיתה ארץ מגוריהם אשר גרו בה, כדי לקנות אותה, וכיון שמשך האחד נגמר המקח, וכל זה עשיתי מרצוני ולא נשאר כאן טענת בן המצר, ונמצא קבלת התורה במקומה עומדת, ולכן הגאולה שהיא בזכות זה ג"כ במקומה עומדת, כאשר הגדתי לך בסנה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/6)

**וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי** (שמות ו:ה). נ"ל בס"ד, כי ידוע ירידת ישראל למצרים היתה ללקט נ"ק של טיפות קרי דאדם הראשון שיצאו ממנו באותם ק"ל שנה שפירש מאשתו, ואותם ניצוצות היו מבחי' הדעת בסוד אין קשוי אלא לדעת, וכולם היו במצרים, והוצרכו ישראל לירד שם לבררם ולתקנם, וזה נרמז בפסוק והקול נשמע בית פרעה, ק"ל כתיב, רמז לניצוצות של ק"ל שנה דאדם הראשון, ונשמע לשון אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם, וע"י העבודה הקשה שהיה להם שם נתקנו ועלו נ"ק אלה ליסוד הנקרא בשם ברית כנודע, וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם, ועל ידי עבודה הזאת נתבררו ונזדככו נצוצי הקדושה שעלו אל היסוד, ובזה נעשה אור זך את בריתי הוא היסוד שנקרא ברית, כי אותיות ואזכ"ור הם אותיות אור זך, כלומר נעשה אור זך את בריתי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/7)

**והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים** (שמות ו:ז). י"ל למה נקיט סבלות שהוא ענין משא משאות, שזה היה להם לפרקים, כאשר נגמרים מעשה הלבנים נושאין אותם ממקום עשייתם, ומוליכין אותם למקום הבנין, ואין זה אלא באקראי, ועיקר עבודתם שהיא תמידית בכל היום כולו הוא עסק בחומר ובמעשה הלבנים, ובכל עבודה בשדה. ונ"ל בס"ד בא ללמד הטעם יציאתם קודם הזמן, משום דקושי השעבוד השלים המנין, שזה הטעם תלוי ונסמך על עינוי הסבלות שהם המשאות שעשו להם, והיינו כי הקב"ה לא נתן שיעור לעבדות ועינוי, כדי שנאמר קושי השעבוד השלים המנין, אלא אמר ועבדום וענו אותם בסתם, וכל קושי השעבוד שעשה פרעה להם, יש פתחון פה לומר זה הוא העינוי שגזר הקב"ה, וספיקא דאורייתא לחומרא, כיון דלא נתן גבול לדבר זה, אמנם מחמת העינוי שעשה להם בסבלות, שהיה גוזר על הזקן כשמעביר הלבנים ממקום למקום יקל בהילוך וירבה בכובד המשא, והבחור שיש לו כח לישא משא כבד יקל במשא וירבה בהילוך, שלא ישא אלא לבנה לבנה בלבד, ובזה נמצא שמתכוין לצערם ולענותם בדבר שאין לו הנאה ממני, שהוא היה מטיל על כל או"א סך לבנים להסיעם ממקום עשייתם למקום הבנין, והם כל אחד עושה מה שמוטל עליו, ומה אכפת לו לעשות משא זקן על בחור, ומשא בחור על זקן, וכן היה גוזר שהאשה תשא המשא על כתפה, והאיש ישא על ראשו, וישראל רוצים האיש על כתפו והאשה על ראשה, כי כפי הטבע ראש האשה חזק יותר מן האיש, כי הוא חתיכה אחת, וכתף האיש חזק מן כתף האשה, מפני שהאשה מזרעת מבין כתיפה, ומה אכפת לו בהפך, אלא ודאי כונתו להטריחם ולענותם בחנם, ולכך קושי שעבוד זה היה כדאי להשלים המנין, וענין הקושי הזה לא נמצא אלא רק בסבלות שהם המשאות, ולכך אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל מטעם ההוכחה שהיה בסבלות, כי מהם שורת הדין מחייבת קושי השעבוד השלים המניין, ובזמנם יצאו, ולכן אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל היציאה קודם הזמן היא סמוכה על זה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/8)

**והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'** (שמות ו:ח). נ"ל בס"ד ענין לשון מורשה דנקיט הכא, והוא דידוע אע"פ שנשבע השי"ת לאבות לתת להם את ארץ כנען לא זכו בה ישראל אלא במידת החסד, יען כי השבועה וההבטחה היתה לאבות אחר שיעבדו ת' שנה, דכתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכו', ודור רביעי ישובו הנה, והם לא עבדו ת' שנה, וא"כ אין להם משורת הדין מתנת הארץ, ורק במידת החסד ניתנה להם וידוע שהחסד נקרא מור, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת מור וקציעה, גם ברעיא מהימנא מפורש דהחסד נקרא שה ונמצא אותיות מורשה שהם מו"ר ש"ה הם כינוי לחסד, חד באתכסייא וחד באתגלייא, וז"ש והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ואע"פ שעדיין לא הגיע הזמן אני נותנה לכם בתורת חסד באתכסייא ובאתגלייא, וזהו ונתתי אותה לכם מורשה שהוא מו"ר ש"ה, כינויים של החסד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/9)

**ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה** (שמות ו:ט). נ"ל בס"ד, כי השי"ת אמר לאברהם אע"ה בגזרת ברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וחזר והבטיחו אח"כ שישבור סך הגלות לחצאין, ויוציאם ברד"ו ועל זה אמר יעקב אע"ה לבניו שמעתי כי יש שבר במצרים רד"ו שמה, ופרשו המפרשים שמעתי כלומר הבנתי ברוה"ק שיש שבר לסך הגלות של מצרים שנעשה רד"ו שמה, ר"ל תשבו שמה רד"ו שנים, ויבא שמה הוא משה הגואל ע"כ, והיכן מצינו שהבטיחו השי"ת לא"א לשבור סך הגלות ויעשהו רד"ו דוקא, ונראה ההבטחה זו רמוזה בפסוק ואברהם היו יהיה לגוי גדול, שנרמז באותיות היו, שהוא ר"ל ה"פ י"ו, כי חמשה פעמים י"ו במלואם כזה יו"ד וי"ו שעולים מ"ב, וחמשה פעמים מ"ב עולים מספר רד"ו, וז"ש היו ר"ל אחר ה"פ יו"ד י"ו יהיה אברהם לגוי גדול, שיצאו בניו מן עבדות פרעה ויהיו גדולים בני חורין, ולז"א המכסה אני מאברהם את החסד, שאני עתיד לעשות לו, והוא כי אברהם בחמש פ' י"ו יהיה לגוי, ביציאת מצרים, וכאשר כתבתי זה במ"א:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/10)

**נמצא** נרמזו הרד"ו באותיות היו הנז', ואלו האותיות של היו שבהם נרמזו הרד"ו הם נרמזים בקוצר אותיות רו"ח, הא כיצד, אם תקצר אותיות רוח לעשותם אותיות קצרות, יהיו אותיות היו, דהיינו אות ר' [של רוח] אם תקצר גג העליון לחתוך ממנו מעט, יהיה הנשאר אות ו', וכן אות ו' של רוח אם תקצרנו מלמטה יהיה אות יו"ד, וכן אות ח' של רוח אם תקצרנו לירך השמאלי מלמעלה יהיה אות ה', נמצא בקוצר אותיות רוח נרמזו אותיות היו של פסוק היו יהיה לגוי גדול, שנרמז בהם מספר רד"ו, והנה ישראל היו מתקשים איך יצאו קודם הזמן, והלא הגזרה היתה ת' שנה, ועתה לא היו אלא רד"ו שנים, והם לא שמעו כלומר לא הבינו מה שיש למשה חיזוק על שליחותו בגאולה של שנת רד"ו הרמוזה בקוצר רוח, דנמצא חזר הקב"ה והבטיח את אברהם אע"ה לשבור הגלות ולעשותו רק רד"ו שנים, באומרו ואברהם היו יהיה לגוי גדול, שרמז באותיות היו את סך הרד"ו שנים, ועוד נמי לא הבינו הזכות שיש להם מעבודה קשה, שיש בזה טעם לומר קושי השעבוד השלים המנין:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/11)

**הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה** (שמות ו:יב). נ"ל בס"ד דידוע כי ישראל אם אין עוסקים בתורה לא יאירו בהם אותיות ישראל, אלא נפרדים אותיות אל"י מן ישראל, וישאר ר"ש כמ"ש המפרשים על פסוק אלי אלי למה עזבתני, דקאי על אותיות אל"י מן שם ישראל, ואותיות אל"י מן שם מיכאל שר ישראל, שישאר כאן רש וכאן מך. ובזה פרשתי בס"ד אם תשוב ישראל אלי תשוב, שאם יעשו תשובה ישובו אותיות אל"י ויתחברו עם רש, ויאירו בהם אותיות ישראל, וידוע קודם מתן תורה בהיותם במצרים אע"פ שקראם בשם ישראל, לא היו מאירים בהם אותיות ישראל, כי היו נפרדים מהם אותיות אל"י, מפני שהיו גוי מקרב גוי, והיו רש מן התורה והמצות, ובעמדם על הר סיני שקבלו התורה נשלמו באותיות ישראל, שחזרו ונתחברו אותיות אלי עם רש, ונשלם שם ישראל, ולכן כתיב במתן תורה ואביא אתכם אלי דייקא, ולכן בעודם במצרים טען פרעה מכח השר שלו, הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, כיון דעודם הם עם הארץ דלא זכו לשם ישראל, מפני שעדיין לא קבלו התורה, איך תפקיעו אותם מן השעבוד, ולז"א הן בני ישראל לא שמעו אלי, מלשון וישמע שאול את העם שלא אספו בשמם אותיות אלי, ואיך ישמע אלי פרעה להוציאם, כיון דטען הן רבים עתה עם הארץ, והשבתם אותם מסבלותם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/12)

**ראה נתתיך אלהים לפרעה** (שמות ז:א). י"ל על איזה דבר אומר לו ראה, ועוד אמרו אלהים לפרעה, ותרגומו אדון, ובמה יהיה לו אדון. ונ"ל בס"ד דידוע שחמשה מוצאות הפה הם חמש דרגין, תחלה דרגא דחיך, ואחריו דרגא דגרון, ואחריו דרגא דלשון, ואחריו דרגא דשינים, ואחריו דרגא דשפתים, וידוע דמשה רע”ה היה לו חסרון בדרגא דשפתים, מחמת שנכוו שפתיו בגחלת שלקח אותה ע"י המלאך בהיותו קטן לפני פרעה, ולכן אמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, כי לאיש עז וקשה כזה צריך לדבר עמו אדם שיש לו צחות לשון, ועל זה השיב לו השי"ת, דאדרבה מחמת כן עשיתי שתהיה כבד פה, שאם היה לך צחות לשון יאמרו מה שהיה פרעה מודה לך ומקבל דבריך בענין שלוח ישראל, לא מחמת מוראו ממך, אלא מחמת שיש לך צחות לשון היית מושך לבבו ומפייסו בדברים וגונב דעתו, כי נודע שיש אדם שיש לו מענה לשון מאד שיוכל למשוך לב השומע כאשר יחפוץ, אע"פ שהשומע עז וקשה מאד, מה שאין כן עתה שנעשית כבד פה הכל ידעו ויכירו ויודו שיש לפרעה מורא ממך כמורא האדון על עבדו, והיה מקבל דבריך בע"כ, כמו גזרת האדון על עבדו, ולכן אחר שאמר משה רע”ה לפני הקב"ה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, לפי הטבע הנהוג השיב לו הקב"ה, ראה בדבר זה הנעשה בך הוא למעליותא, כי עי"כ שאתה ערל שפתים נודע וניכר שאני נתתיך אלהים ר"ל רב ואדון לפרעה, דהכל יודו ויאמרו מה שפרעה נשמע לדבריך אינו מכח מענה לשון שלך, אלא מחמת שהיה לו מורא ממך כמורא האדון על עבדו, ובעל כרחו הוא מקבל דבריך, ולכן יש על תיבת ראה טעם דרגא תביר, לרמוז ראה דרגא תביר שיש אצלך, דהיינו דרגא דשפתים שהוא תביר אצלך, ותמצא שכל זה נעשה למעליותא. ונרמזה השפה במלוי אותיות ראה כזה, רי"ש אל"ף ה"ה סוף המלוי הוא שפ"ה, ר"ל דרגא זו דשפה הוא תביר אצלך, שעי"כ כולם יודו שנתתיך אלהים לפרעה, וכאמור:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/13)

**ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים וכו'. וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים וכו'** (שמות ז:ג-ה). נ"ל בס"ד קשר הכתובים האלה, דאיתא בגמרא דברכות האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא, ופריך מהא דכתיב ואחר ילדה בת שהיתה דינה זכר וע"י תפלת לאה אע"ה נהפכה לנקבה, ומשני אין מזכירין מעשה נסים, והרב ישועות יעקב ז"ל עשה חילוק בזה, דדוקא נס נסתר אין להתפלל עליו, משום דמנכין לו מזכיותיו, אבל נס נגלה שיש בו קדוש השם אין מנכין לו מזכיותיו, אלא אדרבה יהיה לו זכות ומצוה שבסיבתו נעשה קדוש השם עכ"ד. וז"ש ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, ואל תחוש שברבוי האותות והמופתים שבזה ירבו הנסים עי"כ תפסידו שמנכין לכם מזכיותיכם יותר, ענין זה יהיה בו קדוש השם, שבזה ידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים, וכיון דיש בזה תועלת גדולה שיתקדש ש"ש יותר ברבוי הנסים שבהם ידעו מצרים כי אני ה', אין מגיע לכם הפסד בנכוי זכיות, אלא אדרבה נוסף לכם זכות על זכיותיהם, שבסבתכם נעשה קדוש השם בידיעה זו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/14)

**וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם** (שמות ז:ה). נ"ל בס"ד ידיע כי במכת הברד נכנע פרעה יותר, והודה ביכלתו יתברך, ואמר ודוי באומרו ה' הצדיק והוא ועמו רשעים, והטעם כי הברד הוא מטר, וידוע שא"א להביא מטר ע"י כשוף, וכמ"ש היש בהבלי הגוים מגשמים, וכנז' בי"ד ז"ל, ובזאת המכה לא היה לו שום צד לתלות אותה בכשפים, לכך בה נכנע והודה. והנה כאן הודיע השי"ת למשה רע”ה אשר במכת הברד שהיא מטר ידעו המצריים ויכירו ויאמינו ביכלתו יתברך, ונרמז זה כי קודם אותיות מצרים יש אותיות לפקט"ל, שמספרם מטר, ולז"א וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי במכה זו את ידי על מצרים דהיינו בירידת המטר שהוא למעלה מן אותיות מצרים, שדבר זה א"א לעשותו ע"י כשוף, וגם יראו עוד דבר פלא והוצאתי את ישראל מתוכם, קרי בה מתוך מ"ם סתומה, שסוף מצרים מ"ם סתומה, שאין בה פתח פתוח, כן מצרים ראשה מ"ם פתוחה דמעלנא אית לה, וסופה מ"ם סתומה דמפקנא לית לה שכך היה המזל שלה מחייב באותו זמן, ואני שדדתי המערכות בעבור ישראל, ואין לך פלא גדול מזה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/15)

**כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת** (שמות ז:ט). י"ל תיבת לכם לשון יתר, ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב מהר"א הכהן ז"ל במגלה צפונות בפרשה זו, בשם מדרש רז"ל שהובא בילקוט, ארבע מאות פתחים היה לפלטין של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא היה בריה יכולה ליכנס עד שהיו מאכילים אותם בשר כדי שלא יהיו מזיקין את הנכנס, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסבבום, והיו מלחכים רגליהם, ולוו אותם עד שבאו לפני פרעה, וכל מלכי מזרח שהיו יושבים אצלו כשראו אותם נפל פחדם עליהם, ואז זיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם, ובאותה שעה הוצרך פרעה לנקביו, ונכנס לבית הכסא ונזדמנו לו י"ב עכברים, והיו נושכין אותו כל צד מושבו, וצעק צעקה גדולה ומרה, עד ששמעו קול צעקתו גדולי המלכות, ואח"כ חזר וישב על כסאו, ונתחזק לבו, ואמר למשה ואהרן מי אתם ומאין באתם ומי שגרכם אצלי, אמרו לו אלהי העברים שלחנו אליך לאמר שלח עמי ויעבדוני, מיד אמר להם לא ידעתי את ה', מעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא דורון ע"כ. ופירש הרב ז"ל שם מה שעשה ת' פתחים לפלטרין שלו, כי היה מקור הסט"א, וידוע כי כחות הסט"א נחלקים לארבע מאות, בסוד והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו, ולכן יש בפתחים כל מיני חיות טמאות המזיקים, כדי להתחזק בכחות הטומאה ולהתגבר בכשפיו, כמ"ש רז"ל פרעה שהיה בימי משה רע”ה אמגושי היה, פירוש מכשף, וכשבאו משה ואהרן אז על ידי כח קדושתם הושפלו כל כחות הטומאה בפניהם, ולכן נכנעו כל אותם חיות טמאים המוכנים להזיק והיו מלאכים רגליהם להורות על השפלתם והכנעתם לפניהם, וסבבום ע"ד מ"ש סביב רשעים יתהלכון, ומחמת כן כל מלכי מזרח ומערב שהיו דבקים בטומאה נכנעו לפניהם. והוצרכו להסיר כתריהם ולהשתחות להם ואז ג"כ מאת ה' נפל פחד וזיע ורתת על פרעה שהיה מחזיק עצמו לפני עבדיו לאלוה, באומרו כי הוא לא נצרך לנקביו מעולם, והיה נפנה בהחבא כל יום במקום ידוע לו על המים, כדי שלא יהיה ניכר, ועתה גרמה לו אותה האימה והרעדה לעשות לו שלשול, שהוצרך לנקביו שלא בזמנם, וקם מכסאו והלך לחדר אחר לעשות שם צרכיו בהסתר. מה עשה הקב"ה שלח לו י"ב עכברים לנשך אותו מכל צד בשעת עשיית צרכיו ומרוב צערו מנשיכת העכברים לא היה יכול להתאפק ולסבול צער הנשיכות, ואז צעק צעקה גדולה ומרה והוכרחו עבדיו ליכנס אצלו לאותו החדר לראות מה היה לו, ויראו אותו שהוא עושה צרכיו, ונתגלה קלונו ונזדייף והוכחש באומרו שהוא אלוה ואינו עושה צרכיו מעולם, וגם גדולי המלכות מכח צעקותיו הרגישו והבינו בדבר זה, ונתבזה לפניהם. ומה ששלח לו י"ב עכברים לא פחות ולא יותר, כנגד מה שהיה נושך ומצער את י"ב שבטי ישראל בעבודה קשה, עכ"ד ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/16)

**ואנא** עבדא הוספתי נופך לפרש טעם שנעשה קלונו ובזיונו זה ע"י עכברים, ולא ע"י רמש אחר, מפני כי הוא היה מקור הטומאה משורש נחש הקדמוני, וידוע מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשם המקובלים ז"ל, והבאתי דבריו בסה"ק בן איש חי פרשת נצבים, כי הסט"א רוצה להניח כ"ף באותיות שלום, כדי לעשותו מכשול, וזה הכ"ף מביאה אותו מן ק' של קנה שהוא סוספיתא דנחשא, כי כ"ף במלואו מספר ק' ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ, מכ"ף דייקא ע"ש. והנה ארז"ל גדול השלום שניתן לישראל שנאמר שלום על ישראל, אך הסט"א רוצה להניח אות כ"ף בשלום כדי לעשותו מכשול, וכן עשה פרעה לישראל קודם השעבוד, שהיו יושבים במצרים עם המצריים בשלום, והוא רצה להעמיס עליהם עבודה קשה, מה עשה אמר להם עשו עמי בטובה ליום אחד בלבד, נמצא דבר עמהם ומבקש מהם בתורת שלום. כי כן יחייב השלום בין שני רעים שהם בשלום זע"ז, שיעשה האחד עזר לחבירו בכל יכלתו, וכיון שהוא ליום אחד אינו מדקדק עמו אלא עוזרו יותר מכדי יכלתו, וזה האופן שהוא דרך שלום עשאו מכשול להם, שנכשלו בחשבם שהוא רוצה מהם עזר ליום או ליומים בלבד, ולכך לא אכפת להם אם יעשו יותר מכדי יכולתם, ונכשלו בזה השלום שאח"כ בקש לשעבדם בפרך, שיהיו עושים לו עסק זה בעבודת עבד כל יום ויום, כפי אותו השיעור שיצא מידם במלאכתם שעשו אותה בדרך שלום, ולכן נענש עתה על מכשול זה שהביא עליו י"ב עכברים. ונשכו אותו נשיכות של מות ב"מ כנגד עינוי שעשה לי"ב שבטים, דאע"פ ששבט לוי לא היו משועבדים, הנה יוסף היה שני שבטים מנשה ואפרים ולכן הביא עליו עכברים, כי ישראל נקראו עברים, והוא עשה את השלום מכשול שהניח אות כ' בשלום ונעשה מכשול, לכך גם עתה נכנס אות כ"ף בעברים ונעשו לצירוף עכברים. ונמצא כמו שעשה צירוף מכשול ע"י אות כ"ף לרעתם, כן נעשה צרוף עכברים באות כ"ף לרעת פרעה, שנשכו אותו י"ב עכברים נשיכות קשות ומרות:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/17)

**איך** שיהיה, בביאה ראשנה שבאו אצלו נעשה מופת לכבודם בדבר שהוא קלון וחרפה לפרעה, ולכך עתה כשא"ל תנו מופת חושש פן יעשו מופת בדבר שמגיע לו קלון וחרפה, כמו ענין הראשון הנז', על כן ודאי ידקדק לומר תנו לכם מופת, כלומר המופת לא יהיה אלא לכם, להודיע אמיתות שלכם שאתם שלוחים מהשי"ת באמת, ולא יגיע לעצמי כלום, כאשר הגיע המופת שנעשה בעכברים, וז"ש השי"ת למשה רע”ה ואהרן כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, כלומר אחר שכבר נכוה במופת של נשיכת העכברים שהיה לחרפתו, ידקדק לומר תנו לכם מופת, ולא יאמר תנו מופת בסתם, כי יחוש פן תעשו המופת לחרפתו וקלונו כאשר היה לו בעכברים, אלא אומר תנו לכם, שהמופת יהיה רק לכם למעלתכם וטובתכם ולא יהיה מגיע לו חרפה וקלון, הנה אתם תעשו לו הפך רצונו, והיינו שתעשו המופת באופן שמגיע לו ולמצרים חרפה וקלון, והיינו שתאמר לאהרן להשליך מטהו ויהיה לנחש, כדי שאח"כ יבלע כל מטות החרטומים שנהפכו לנחש שהוא צורת עבודתם, והיה כח טומאתם לחרפה בעיני כל הרואין, כי הם לא יכלו לבלוע מטה אהרן אבל תנינים שלהם נבלעו במטה אהרן:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/18)

**כבד לב פרעה מאן לשלח את העם** (שמות ז:יד). נ"ל בס"ד דידוע דפרעה ועשו היו יונקים מן כ"ד וכ"ד צרופים של אותיות מ"י דשם אלהים שיש בהם מ"ח צרופים בכל אות כ"ד, ולכן נקראו בני חם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ולכן היו מתגברים על כל האומות. כי יניקה של אותיות מ"י הנז' גדולה ועליונה יותר מן יניקה של ג' אותיות אל"ה דשם אלהים, ומחמת כן היה כבד לבו, מפני שיש לו חיות גדולה, אך כשבא משה רע”ה אליו בשליחות זו נסתלקה ממנו היניקה של כ"ד וכ"ד הנז', כי משך אותה משה רע”ה ממנו ע"י קדושתו העצומה, ולכך נכנע פרעה ונלקה ע"י משה רע”ה, אמנם עדיין נשאר בו יניקה מועטת מן אותם כ"ד וכ"ד, ולא נעקרה ממנו לגמרי אלא עד אחר היציאה על הים, שאז שם אבד ובטל לגמרי. ולכן כתיב בים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, חיל הוא מספר כ"ד וכ"ד, הבאים אחריהם בים, הם אותיות מ"י דשם אלהים, לא נשאר בהם אצל פרעה ועמו כלום עד אחד, וכאשר כתבתי בסה"ק הדרת אליהו בס"ד בפרשת בשלח. וז"ש כבד לב פרעה, כבד אותיות ב' כ"ד, מחמת ב"פ כ"ד של אותיות מ"י, שהם לב פרעה שיונק מהם, לכך מאן לשלח את העם בפעם הראשונה שבאת אצלו, שעדיין היו כל אותם יניקות של מ"י שיש בהם כ"ד וכ"ד צרופים שלמים אצלו, אך עתה אותה היניקה של מ"י נתמעטה אצלו, כי ע"י קדושתך נסתלקה ולא נשאר אצלו, אלא דבר מועט, שהוא דבר מה, ר"ל מעט. ולז"א לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה, חלק התיבה לשתים וקרי בה המי מה, ר"ל הארת של מ"י היא צלו מ"ה דבר מועט, ולכך תתחיל לדבר אתו קשות ואל תירא ממנו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/19)

**או** יובן בס"ד, מ"ש כבד לב פרעה, כי בקליפת פרעה נתחברה קליפת עשו ונעשו ב' קליפות קשות ביחד, ולכן פרעה נתקשה מאד ומאן לשלח, ונרמז חבור קליפת עשו במלוי שם פרעה שהוא פ"ה רי"ש עי"ן ה"א, דהמלוי הוא מספר עשו, ולכן בכל פעם שבא אצלו להתרות בו בעבור שלוח ישראל, אומר לו שלח עמי ויעבדוני, שהוא ר"ת עשו, כלומר כי לא עמו לבדו היה מדבר אלא גם עם עשו ג"כ, ולכן בגאולה העתידה להיות מאדום שהוא עשו כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וז"ש כבד לב פרעה, ר"ל הכבדות אינה מקליפה אחת של פרעה בלבד, אלא היא גם מן לב פרעה שהיא קליפת עשו הרמוזה בתוך אותיות פרעה, ר"ל במילוי שלו וידוע דהמלוי נחשב לב לאותיות הפשוט, ולכך מאן לשלח את העם, כי שתים רעות יש בו בפרעה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/20)

**לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור** (שמות ז:טו). י"ל כיון דא"ל ונצבת לקראתו על שפת היאור, נודע שהוא יוצא המימה, ואמאי צריך לפרש לו שהוא יוצא המימה. גם צריך להבין למה עשה מכה ראשונה במים, ולמה נהפכו לדם ולא עשה המכה באופן אחר ונ"ל בס"ד, דידוע שבכל קליפה יש חלק טוב שהיא נזונת ממנו, ולכן יש בשמה אותיות שהם מורים על חלק הטוב שיונקת ממנו, ויש בשמה אותיות שהם מורים על הרע שבה, שבהם היא מזקת, ואלו האותיות הם חרב וכלי זין שלה. וידוע כי המצריים קליפה שלהם היא נקראת בשם מצרים, ונמצא שם הקליפה הוא מצרים, ועליה נאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וחלק הרע שלה הוא באותיות צר של מצרים, ובאלו האותיות מזקת ועושה רע, אבל החלק הטוב שבה הוא באותיות מים של מצרים, ומאלו היא יונקת ומושכת לה כח. ולכן כתיב יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, דקאי על אותיות צר אשר בשם מצרים שהוא שם הקליפה של המצריים, שבאלו האותיות של צר היו מזיקין ועושין רעה לישראל, והקב"ה גאלם מן אותיות אלו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/21)

**ובזה** יובן בס"ד תוכחה אשר רוה"ק מוכחת את ישראל בתהלים ע"ח, לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר, אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צוען ויהפוך לדם יאוריהם ונוזלים בל ישתיון וכו'. והכונה שגאלם ופדאם מן אותיות צר של שם מצרים שהיו מכים בהם, ופירש אשר שם במצרים אותותיו, ר"ל שם בשם מצרים אותיות מחלק הטוב שמתייחס אליו יתברך, ולכן קרי להו אותותיו, ושם אותיות מחלק הטוב להורות על כחן של המצריים, שבא להם מן אותיות אלו שהם מחלק הטוב, ולכן מופתיו הראשונים אשר בשדה צען היו במים נהפכו לדם, להורות שתם כחם של המצריים ונסתלק מהם ונהפך לישראל, לכן הראה זה במכה הראשונה שהכה אותם במים, שהם כנגד אותיות מים אשר בשם מצרים שהיו המצריים יונקים מהם, דעתה נסתלק כח זה מהם, ונטלו אותו ישראל, שהעשירו מן המים, ולכן לא יבשו, שאם יבשו זה מורה שנסתלק כוחם של אותיות מים, הן מן המצריים הן מאחרים, ואינו נודע שחזר הכח הזה והיניקה מן המים לישראל, ורק מן המצריים נסתלק, אמנם עתה שלא יבשו המים אלא נהפכו לדם למצרים אבל לישראל נשארו מים ששותים ומתרווים מהם, ולא עוד אלא שנתעשרו מהם עושר גדול, וכמ"ש רז"ל ממכת הדם נתעשרו ישראל שהיו מוכרים מים למצריים בדמים, ואז היו שותין מים כיון שקנו בדמים. נמצא באופן זה נודע שנסתלק הכח והיניקה מן המצריים ונעשה לישראל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/22)

**וז"ש** לך אל פרעה בבוקר, שהוא זמן שליטת החסד הנה יוצא המימה, פירוש עושה הכנות כדי לקבל השפעה מן אותיות מים שבשם מצרים, וזהו יוצא המימה, והיינו משום דמזלי' חזי שהשפעה הזאת רופפת אצלו וקרובה היא להסתלק ממנו, לכן עושה הכנות להתחזק במימה, על כן אתה תלך עתה ונצבת לקראתו לסלק השפעה זו ממנו, שלא יוכל להתחזק בה, וסילוק זה תעשה לו על ידי שפת היאור שהוא כח עשרה פעמים אהי"ה, שהוא בבינה, ששם אתה דבק, דלכך אתה הוא הגואל של ישראל, וכח זה של עשרה שמות אהי"ה שעולה מספר ר"י רמוז בשפת היאור והוא כי שם יאור הוא אות יו"ד מכאן ואות רי"ש מכאן, והראש והסוף נקראים שפה, דהיינו אות יו"ד שפה עליונה של יאור, ואות רי"ש שפה תחתונה של שם יאור, ובזה הכח של עשרה שמות אהיה שהוא ר"י הרמוז בשפת היאור תסלק כחו של פרעה ממנו, ותבטל יניקתו שרוצה עתה להתחזק בה, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, מטה מספר דן, ונרמז במ"ש דן אנכי, ועם מספר יד כי תקחנו בידך עולה מספר ס"ח, שהוא מספר ארבעה פעמים טוב, רמז לתורה שנקראת טוב, ויש בה ארבעה חלקים שהם פרד"ס, הרי היא ד' פעמים טוב שבזכותה אתה מתגבר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/23)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד הטעם שהיתה מכה הראשונה במים, והיינו כדי להורות למשה רע”ה, שלא ירא ולא יפחד מן פרעה שהיה מקור הסט"א, אלא יבא ויכהו וידבר אליו קשות, ועי"כ יהיה נוצח אותו וישמהו למרמס תחת רגליו, ואם לא יעשה לו כן אזי הוא יתגבר ח"ו, והוא דידוע מ"ש הרב ספר הברית ז"ל, שהאויר אע"פ שהוא רך מן המים אינו נדחק ונדחף מן המים, ולכן אפילו כלי אשר פיה רחב אם תכניס אותה בפיה למטה תחת המים עד שתהא כולה מכוסה במים, הנה האויר אשר בה לא יתן את המים לבא בתוכה, והמופת על זה אם תקח צנצנת אחת, ותדבק בדופן הצנצנת מבפנים צמר גפן מעט בדבק או בשעוה, ותכניס אותה בפיה למטה תחת המים ותוציאנה, אז תראה כי הצמר נשאר יבש כאשר בתחלה, וזה לך האות כי לא באו המים לתוך הצנצנת כלל, מפני האויר אשר בתוכה, וע"פ הכלל הזה המציאו חכמי הדור האחרונים כלי לירד בו לתוך הים או שאר מעמקי מים, והיינו על ידי היסוד הזה שהעמיקו בחכמת הטבע, והשיגו שאין מים יכולים ליכנס בגבול האויר המוסגר בכלי, ועל יסוד החכמה הזאת ששו ושמחו שמחה גדולה בחכמה זו שנתחכמו להשיג יסוד זה, ועל זאת אמרו מי ידמה לנו אשר יורה דעה ופלאות בסתרי הטבע כמונו היום, ואין כמונו בכל העמים, אשר סביבותינו, ומה גם היהודים האומללים היושבים בקרבנו, כי עם לא בינות הוא כי אם בתלמוד אשר להם, והתלמודים אין אתם יודע בשום חכמה, ובאמת הרואה יראה כי היסוד הזה אשר שמחו בו ויהללוהו, ונתגאו בחדוש הזה אשר חדשוהו בחכמת הטבע שבידם, הנה הוא דבר ידוע לחכמי ישראל הקדמונים, כי שנו חכמים בלשון המשנה במקוואות פרק יו"ד משנה א', כלי שהטבילו דרך פיו כאלו לא טבל, ופירש רבינו עובדיה מברטנורא ז"ל בזה הלשון, כל כלי שבתחלת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסים לתוכו לעולם אפילו הכניסו כולו עכ"ל, וזאת אומרת ומורה באצבע כי מה רבו ידיעות רז"ל בכל החכמות, ומה מאד עמקו בחכמת הטבע, ונזכר היסוד הזה בדבמי חכמי המשנה כלאחר יד, דלא נחתו לדבר בחכמת הטבע, אלא הזכירו דבר דנפיק מיניה דין בדיני המצות, עכת"ד ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/24)

**נמצא** המורם מכל האמור הוא, אע"פ שהמים חזקים יותר מן האויר המוסגר תוך הכלי, כי האויר אין בו ממשות ואינו נתפס מרוב הדקות שלו, והמים הם ממשים ונתפסים וחזקים ורודפים, ודוחפים בכוחם כמה וכמה, ועכ"ז אם יהיה האויר שבתוך הכלי עליון עליהם שהוא למעלה והם למטה תחתיו ממש, אין יכולים בכל כוחם החזק לגרש ולדחוף את האויר ההוא ולמעט נחלתו, ורק אם יהיו המים למעלה מן האויר דהיינו שהמים יהיו למעלה, ומקלחים ויורדים לתוך האויר שבכלי, אז תכף ומיד יגרשוהו וידחפוהו וישיגו את גבולו, וכן נמי אפילו אם יהיו באים מן הצד שהם יהיו שוים עמו, ג"כ יגרשוהו וידחפוהו וישיגו את גבולו ולרשת את מקומו. והנה זה הטבע עשאו במים ובאויר ללמדינו בינה, להשכיל בעניינים שיש בין ישראל שהם מסטרא דקדושה, ובין העכו"ם שהם מסטרא אחרא, כי האויר לגבי המים נחשב נשמה, והמים נחשבים גוף, וכן ישראל נחשבים נשמה, והעכו"ם גוף, ואם ישראל יהיו למעלה מן העכו"ם ולא יהיו נכנעים להם להיות תחתם, לא יוכלו העכו"ם עליהם להשיג את בגבולם ולרשת את מקומם, אלא אדרבה כח ישראל יתגבר לדחוף את העכו"ם כאשר האויר דוחה את המים בהיותו למעלה ממנו, ועל זה נאמר בפרשת כי תבא והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע בקול ה' אלהיך, מה שאין כן אם אין ישראל עושין רש"מ שאז הם למטה והעכו"ם למעלה, יתגברו העכו"ם ודוחין את ישראל וירשו מקומם, כאשר דוחין המים את האויר אם יהיו למעלה מהם, ואפילו אם יהיו שוין עמהם ג"כ דוחין אותם, ולכן כשאמר עשו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך בהשוואה אחת, לא קבל יעקב אע"ה, ולכן כאשר עשה יעקב אע"ה בתחלה הכנעה לעשו לקראו אדוני ואמר אני עבדך נענש, וכאשר הוכיח הע"ה ואמר ואת שמת אותם עליך אלופים לראש, שצריך ליזהר שלא לעשות הכנעה לסט"א אפילו בדברים, כי בזה יתגברו מאד, וכל זה נלמד מטבע המים, ולכן דוד הע"ה כינה האוייבים בשם מים, דכתיב ואל תבלעני שבולת מים, ר"ל לא יהיו עליונים עלי, ולז"א אזי עבר על נפשינו המים הזדונים, עבר ר"ל הם למעלה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/25)

**ולכן** כיון שהתחיל משה רע”ה לעשות המכות לפרעה ולהלחם עמו. א"ל הקב"ה שיעשה מכה הראשונה במים, שבזה למדו דבר יקר שהוא יסוד לכל השלוחיות שלו, שאמר לו ראה טבע המים שהם דמיון לאויבי ישראל, אם יהיו למעלה מן האויר, שהוא רומז לישראל, יתגברו עליו וידחפוהו, אבל אם יהיה האויר הרומז לישראל למעלה מן המים, הוא גובר עליהם לדחוף אותם, ולכך הזהר שלא תעשה הכנעה לפני פרעה אפילו בדבור, וכאשר אמרתי לך ראה נתתיך אלהים לפרעה כלומר אדון שאתה תהיה עליון עליו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/26)

**ולז"א** לך אל פרעה בבקר הנה הוא יוצא המימה, כלומר הוא דומה לטבע המים, שאם יהיו עליונים יתגברו על האויר, לכן אתה שדומה לאויר תזהר שלא תכנע אליו, אלא ונצבת לקראתו, תתיצב שתהיה למעלה ממנו, שאתה למעלה והוא למטה, ולז"א על שפת היאור, דהיינו על פרעה שיושב ועושה צרכיו בשפת היאור, ואתה תתייצב למעלה ממנו, ואל תאמר ותחשוב שראוי לחלוק כבוד למלכות ואיך אביישו לבא אליו כשיושב ועושה צרכיו, או תתיירא ממנו שמא יחרה אפו ויעשה רעה, כיון שהוא עושה דבר זה בסתר, באומרו שהוא מכניס ואינו מוציא, השמר לך שלא תירא ולא תחת ממנו, שא"כ אתה נותן לו תגבורת עליך, דהא כבר ראית דבר זה בנסיון במטה אשר נהפך לנחש, שבתחלה נתפחדת ממנו ונסת מפניו, ואחר שגברת עליו ואחזת בזנבו נהפך למטה בכפך שהוא עץ בעלמא, כן זה פרעה, אם תירא ממנו יהיה נחש מזיק, ואם לאו הוא עץ בעלמא, שעומד לשריפה, ואין בו רוח חיים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/27)

**ועוד** נ"ל בס"ד, מה שא"ל שילך ויתרה בו בהתחלת המכות, בזמן שהוא יוצא המימה שעושה צרכיו, והיינו דנ"ל הטעם שהיה מתפאר בדבר זה לומר על עצמו שהוא מכניס ואינו מוציא, שרוצה לעשות עצמו כמשפט ארצו שהיא ארץ מצרים, דהמזל מחייב היה באותו זמן הכנסה יש בה מפקנא לית לה, לכך עבד הנמכר למצרים לא יוכל לצאת ממנה לחירות, ולכן ראשה מ"ם פתוחה וסופה מ"ם סתומה. ולכן א"ל השי"ת לך אל פרעה כשהוא עושה צרכיו, ותתרה בו על יציאת ישראל מארצו, ותרמוז לו בזה דאל יבטח במזל ארצו, דהכנסה יש בה ויציאה לא יש ממנה, כי חיוב זה יהיה שקר, וכמו שהוא עתה עושה צרכיו שמוציא מה שמכניס ונכזבה אמרתו, כן ארץ מצרים תוציא מה שהכניסה לה, ולכן א"ל לך אל פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו וכו':


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/28)

**ועוד** נ"ל בס"ד הטעם שמכה ראשונה היתה במים, וגם שנהפכו לדם, ולא היה באופן אחר, היינו להורות להם שאם יקנו המים בדמים מישראל אז ישתו מים, ומזה נתעשרו ישראל, והמעות נקראים בשם דמים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 29
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 29](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/29)

**והנה לא שמעת עד כה** (שמות ז:טז). נ"ל בס"ד היה מכהו בשם כה"ת, שהוא ר"ת כל הנשמה תהלל, אך בביאה ראשונה לא הכהו דעדיין לא נתחברה ונקבצה אות ת' עם אותיות כ"ה, ולכך לא הכהו עדיין, ובשם זה כבר הכה את המצרי, ולכן אמר לרשע למה תכה רעך, תכה דייקא, וידוע שמע לשון קבוץ ואסיפה כמו וישמע שאול את העם, וכאן קרי בה, והנה לא שמע ת' עם אותיות כ"ה כדי שישתלם בזה שם תכ"ה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 30
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 30](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/30)

**כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'** (שמות ז:יז). נ"ל בס"ד רמז במכה ראשנה אשר במכת הברד שהיא מכה שביעית, ידע תוקפו של שם הוי"ה שבאותה המכה אמר ה' הצדיק, וז"ש בזאת חלק התיבה לשתים וקרי בה ב"ז אות, כי החול"ם הוא במקום וא"ו שבמכה שהיא ז' אות, תדע כי אני ה', שתדע תוקפו של שם הוי"ה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 31
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 31](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/31)

**ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה** (שמות ח:יט). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל במדרש שלח נא ביד תשלח, ביד עקיבה בן יוסף, ופירש עט"ר הרב הגדול מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה ע"פ מ"ש רז"ל בפ"ק דסוטה, בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ופירש מהרש"א ז"ל שהיו עושין צדקה עי"ש, וידוע דקי"ל מעשה ידי אשה לבעלה, אבל העדפה ע"י הדחק אפליגו בה בפרק מציאת האשה, דרבי עקיבה ס"ל לעצמה, ורבנן ס"ל לבעלה, עי"ש. והנה לרבנן דס"ל אף העדפה ע"י הדחק היא לבעלה, א"כ אין לנשים שום ממון, וממילא אין להן זכות במצות הצדקה, ולא חשיבא מצוה להן כיון דנתנו בלא רשות בעלים, דאין ממון זה שלהם, דאם תאמר ברשות בעלים נתנו, למה תלה המצוה הזאת בנשים, ולכן אין ראוי שיגאלו בעבור מצות הצדקה, שהיו עושין הנשים כיון דלית להו ממון משלהם, אך לסברת רבי עקיבה נתנו משלהם דהעדפה לעצמה, ולכן מהאי טעמא אמר תשלח ביד עקיבה בן יוסף, דלפי סברתו יש טעם נכון לגאולה. ועוד יש טעם אחר דמועיל, לפי סברת רבי עקיבה, והוא דאיכא פלוגתא בין ר"ע ובין ר"י, דרבי יהודה סבר דוקא אם עושין רש"מ קרויים בנים, ואם לאו אין קרויים בנים, ור"מ ס"ל בין כך ובין כך קרויים בנים, ויש הוכחה דרבי עקיבה ס"ל כר"מ, דגם באין עושין רש"מ קרויים בנים דאיתא בגמרא שאל אותו רשע לרבי עקיבה, אם אלהיכם אוהב העניים למה אינו מפרנסן, א"ל כדי שנזכה בהם לעולם הבא, א"ל אדרבה זו מחייבת אתכם לעולם הבא, משל למלך שכעס על עבדו ובא אחר והאכילו המלך כועס, א"ל לא כן אלא משל למלך שכעס על בנו, ובא אחר והאכילו, המלך שמח, ואנחנו קרויים בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם. נמצא ס"ל גם אין עושין רש"מ קרוין בנים, דמצות צדקה שייכה בכל גוונא גבי ישראל, ולכן גם כי היו במצרים גוי מקרב גוי קרוים בנים, וחטא פרעה שעשה להם קושי השעבוד גם כי היו גוי מקרב גוי, כי המלך שכעס על בנו ובא אחר ויסרו המלך כועס, ולהכי קושי השעבוד השלים המנין ע"פ סברת רבי עקיבה, נמצא איכא תרי טעמי תריצי בעבור הגאולה ע"פ סברת רבי עקיבה, ולכן א"ל שלח נא ביד תשלח ביד רבי עקיבה בן יוסף, עכ"ד ודפח"ח:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 32
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaera 32](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaera/r/32)

**נמצא** לפ"ז יש שני טעמים לגאולה, הא' משום מצות צדקה, והב' משום שיש להם דין בנים, ועל כן מוכרח לומר דקושי השעבוד השלים המנין, וידוע בשני דברים אלו ישראל נבדלים מן האומות, כי צדקה לא שייכה אלא לישראל, אבל בנכרים כתיב וחסד לאומים חטאת, וכן דין בנים אינו אלא לישראל ולא באומות, וידוע מ"ש הרב מהרא"ה ז"ל הטעם שבא הערוב על מצרים, ולא נכנס בארץ גושן אשר ישראל שוכנים בה, וכמפורש בכתוב והפלתי ביום ההוא וכו', מפני כי אוה"ע בערבוביא מתערבין זע"ז, ולכן לעתיד ג"כ יבואו בערבוביא, וכמ"ש בגמרא דע"ז, אך ישראל אין מתערבין עם שום אומה אחרת דכתיב בהו הן עם לבדר ישכן ובגוים לא יתחשב, וכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ולכן הערוב שהיה ערבובייא מכמה מינים בא במצרים דוקא, ולא נכנס לגושן אשר ישראל עליה, הרי מן הערוב שלא נכנס לגושן נעשה אות ומופת שישראל נבדלים מן האומות, ולכך גם בשני דברים אלו שהם מצות הצדקה ותואר בנים נבדלים הם, ועל כן הועילו שני טעמים שהם שני דברים שיהיו נגאלין ונפדין מחמתן, ולז"א ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפדה את עמי מכם, למחר, שיבא בו הערוב יהיה האות הזה, המורה על הבדלתם, שהיא סיבה לגאולתם ופדותם: