## Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan

###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/1)

**ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר** (דברים ג:כג). הקשה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, תיבת לאמר אינו מובן כי אינו לאמר לאחרים. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בס' חנוכת התורה להגאון העשל ז"ל שנזדמן לידי, וז"ל, איתא במדרש אמר משה לפני הקב"ה כתבת בתורתך ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני ואת בני לא אצא חפשי ואני אהבתי אותך ואת בניך ואת כל מעשה ידיך וכו', והשיב לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ותמוה מה היה התשובה שהשיב לו הקב"ה למשה על טענתו. ויש לפרש ע"פ דאיתא במסכת קדושין דף כ"ב, אם אמור יאמר העבד עד שיאמר וישנה שצריך לומר שני פעמים לא אצא, וא"כ י"ל דזה היה תשובתו של הקב"ה, כי משה טען כתבת בתורתך, ואם אמר וכו' ואל תעשה תורתך פלסתר, ועל זה השיב לו הקב"ה הטענה שלך אמת, אם תאמר שני פעמים, אך עתה אני מצוך בפירוש שלא תוסף לומר פעם שנית בדבר זה עכ"ד ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/2)

**ובזה** מובן כאן מה שאמר לישראל ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, שידעתי שרוצה לצוות אותי, אל תוסף דבר לפני עוד בדבר, דהיינו שלא אומר ב"פ ולכך התחננתי שיתן לי רשות לאמר, מה שאני רוצה לומר שני פעמים כפי רצוני, ואפ"ה לא קבל תחנתי, ולא הרשה אותי לאמר פעם שנית:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/3)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד דקדוק הנז' של תיבת לאמר שבא משה רע”ה ללמד את ישראל דעת ועצה טובה, שכל אדם המתפלל להקב"ה אע"פ שהוא עומד בצרה גדולה לא יתפלל בעצבון ומרירות אלא בשמחה כאלו הוא שרוי בטובה מכל ענין ולא צר לו כלל, ולכן כשהתפלל הוא על צרתו לבקש ביטול הגזרה שגזר עליו שיפטר בחו"ל ולא יכנס לא"י, אע"פ שהיתה גזרה זו חשובה בעיניו צרה גדולה עד מאד, אפ"ה התפלל בשמחה כאלו אין לו שום צרה ושום צער בלבבו, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא שהיה עת צרה גדולה, אפ"ה נראה שמחה בלבי כאלו אין לי שום מרירות להתמרמר, ותחלק תיבת לאמר לשנים וקרי בה לא מר. ועל זה יבא נכון סיום הפסוקים אתה החלת להראות את עבדך וכו' אשר פרשתי בסה"ק בן איש חי ע"פ המדרש שאמר אית אריס דחכים למשאל וכו':


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/4)

**אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה** (דברים ג:כד). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבא סדר שמות בפסוק וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, למה מתוך הסנה, רב נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמני אומר כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהם עושים שתים או שלש, והדס עושה שלש, שנאמר עץ עבות, אבל הסנה יש לו לו חמשה עלין, א"ל הקב"ה למשה אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן ע"ש. נמצא הקב"ה הראה למשה רע”ה אות בהר סיני בסנה שישראל נגאלין בזכות שלשה אבות ומשה ואהרן, ובזה האות שהראה לו בהר סיני מצא טענה להיות ראוי שיכנס הוא לארץ, והיינו שגאולת ישראל היא בעבור כניסתם לארץ, ובגאולה זו יש בה חמשה שותפים, וכבר תלתא מני חמשה קדמו ונכנסו לארץ, על כן בדין שהשני שותפים הנשארים להוו נמי אזלי בתר תלתא, שיהיו נכללים עם האבות בישיבת ארץ ישראל, דעל זה יאמר משל הקדמוני וכי כך עושים לבני לויה שיהיו השני שותפים מבחוץ והשלשה בפנים, ולכן בקש אעברה נא ואראה את הארץ הטובה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/5)

**והנה** ידוע כי אברהם אע"ה הוא דרועא ימינא הנקרא יד הגדולה, ויצחק אע"ה הוא דרועא שמאלא שנקרא יד החזקה, וידוע מ"ש בספרי הדקדוק דאות למ"ד משמש במקום בי"ת כמו בוחר אתה לבן ישי דהוא כאלו כתוב בבן ישי, וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל כאלו כתוב בכל דרכיו, וכן אשר מריתם את פי למי מריבה שהוא ר"ל במי מריבה, וז"ש אתה החילות להראות את עבדך דהוא ר"ל בהראות את עבדך, דהלמ"ד משמש במקום ב' ותחלק התיבה של בהראות לשתים וקרי בה בהר אות, כלומר החלת להודיעני בהר סיני אות בסנה שיש בו ה' עלין המורה על חמשה שותפים אשר הגאולה תהיה בזכותם והודעתני באות זה, כי עבדך שותף את גדלך הוא אברהם שהוא בחסד הנקרא גדולה, וגם עוד שותף את ידך החזקה הוא יצחק שנקרא יד חזקה, ורמז את יעקב אע"ה בוא"ו של ואת שהוא לרבות יעקב אע"ה, ומאחר שאני שותף עם שלשה אבות בדבר זה, והם קדמו ונכנסו לארץ בדין שאהיה נגרר אחריהם שאכנס לארץ, ולכך אעברה נא ואראה את הארץ הגדולה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/6)

**ועוד** איתא התם במדרש רבא הנז' דבר אחר למה מתוך הסנה, רמז לו שיחיה ק"ך שנה כמנין הסנ"ה, ולז"א אתה החילות בהר אות את עבדך שאחיה ק"ך שנים כמו הסנה, ולכן אעברה נא דייקא, שאעבור לבדי קודם שישלמו הק"ך שנים ואראה את הארץ הטובה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/7)

**אעברה נא ואראה את הארץ הטובה** (דברים ג:כה). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בגמרא דבתרא דף קט"ו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, תביאנו לא נאמר אלא תביאמו מלמד שמתנבאים ואינם יודעים מה מתנבאים, כי תביאמו לאחרים משמע, הרי נתנבאו על עצמם שהיו יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ ישראל ע"ש. נמצא לפ"ז הם אמרו אות מ' במקום נו"ן, וידוע שיש כמה תיבות בתורה שכתובים באות אחד ונקראים בשינוי באות אחר, ולכן כשהרגיש משה רע”ה שכבר אמר בשירת הים תביאמו דקאי על אחרים, לכן בקש מהקב"ה שיתן לו רשות לעשות קרי לתיבה זו באות אחר שתהיה כתובה תביאמו באות מ' וקרינן תביאנו באות נו"ן, ורמז בקשתו זו באותיות נא שהוא ר"ת אות נו"ן כלומר אעברה בקריאה את אות נו"ן מלשון אעברה נא בארצך, וכן ועברתי בארץ מצרים, כלומר אעביר ואכניס אות נו"ן בתיבת תביאמו שתהיה נקראת תביאנו, ואז אראה את הארץ הטובה דהשתא לא יש דבר נגדיי בכניסה של א"י, והשיב לו הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד, כלומר אל תוסף לעשות קרי וכתיב יותר על מה שמסרתי לך בסיני, כי ידוע שמשה רע”ה קבל הכל מסיני, גם הקרי וכתיב שיש בכל התורה כולה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/8)

**ובזה** יובן בס"ד המדרש כשאמר משה אעברה נא א"ל הקב"ה משה חכם אתה, ואתה מבקש ליכנס לארץ, פירוש חכם שיש לך לדקדק בחכמה למה אמרתם תביאמו ולא אמרתם תביאנו, אלא ודאי נבואה נזרקה בפיכם שלא תכנסו לארץ, ואיך אתה מבקש ליכנס לארץ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/9)

**ויאמר ה' אלי רב לך** (דברים ג:כו). נ"ל בס"ד ע"ד מה שפרשתי בס"ד בפסוק איש אמונות רב ברכות, כי משה רע”ה נכפל שמו שקראו הקב"ה בסנה משה משה, והמלוי של אותיות משה כזה מ"ם שי"ן ה"א המה עולין מספר ק"א, וב"פ ק"א של מלוי שני שמות הוא מספר ר"ב, וידוע כי הברכה תבא בצינורות אותיות המלוי של שם האדם אבל מן אותיות הפשוט של שם האדם יבא שפע בצמצום וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו. ובזה פירש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, כי במלוי יצר יש אותיות שדי כדי שלא יתגבר במלוי ומלוי המילוי ע"ש, וז"ש איש אמונות זה משה רע”ה דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא רב ברכות שיש לו ברכות מן המלוי של שמו שהוא מספר ר"ב מפני כי נכפל שמו, ולז"א לו השי"ת כאן רב לך שיש לך מעלה שנכפל שמך, ולכך אותיות צנורות הברכה שלך הם מספר ר"ב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/10)

**נמצא** מלוי שמו עולה ק"א כמנין מיכאל, וכיון שנכפל שמו יש לו בשניהם מספר ר"ב, נרמז בזה כי מיכאל היה הוא רב שלו, וכמ"ש במדרש רבא בפרשת וזאת הברכה בפטירה של משה רע”ה, שאמר מיכאל להקב"ה רבש"ע אני הייתי לו לרב והוא היה לי לתלמיד ע"ש, ולפי האמור נמצא שבשמו הטוב רמוז דמיכאל הוא רב שלו, ויתכן היה לו רב קודם מראה הסנה, שבאותם השנים דקדמו היה יורד מיכאל ומלמדו תורה כי מעת שעלה למרום בסיני היה לומד תורה מהקב"ה, ובסה"ק בן איש חי עוד רמזתי רמז נכון בפסוק זה של רב לך:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/11)

**לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו** (דברים ד:ב). י"ל תיבת ממנו נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד, כי התורה יש בה תרי"ג מצות, ובמספר התרי"ג עצמו יש רמז שאין להוסיף ואין לגרוע, והיינו אם תוסיף על תרי"ג מספר אחד יהיה מספר תרי"ד שהיא לשון ירידה, ללמדך אם הוספת על מצות התורה מצוה אחת מדעתך אין אתה מעלה ומשביח את התורה ביתרון זה, אלא אדרבה אתה מוריד כבודה, כי בזה מוכח שהתורה בניינה ע"פ השכל והחכמה של אדם, דהראיה הוסיף האדם מדעתו מצוה שנראה לו טעם נכון בקיום שלה, וא"כ השאר נמי [יש בה ש]נתנו [ע"פ חיוב] השכל האנושי ואינם גזירות בגזרת מלך מפי מלכו של עולם, וכן אם תחסר אחד מן מספר תרי"ג ישאר מספר תרי"ב שהוא לשון מריבה שנעשה מריבה בין בני אדם במצות התורה, והיינו זה רואה ע"פ שכלו שראוי לגרוע דבר זה, והאחר רואה ע"פ שכלו שאין ראוי לגרוע דבר זה אלא ראוי לגרוע דבר אחר. וכן עזה"ד שנופל מריבה ומחלוקת בין כמה אנשים, והתורה היא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ובזה הדרך יהיה בה קטטה ומריבה שכל אחד ירצה לגרוע דברים שאין נוחין לו לפי מזגו וחומרו ואין מזג בני האדם שוה, יש דברים נוחין לזה וקשים לאדם אחר ויש להפך, ועל זה בא הרמז של הגרעון במספר תרי"ג שאם גורע ממספר תרי"ג אחד ישאר מספר תָרִיב, וז"ש לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, שהוא מספר תרי"ג מצות, וגם לא תגרעו כלום ממספר זה, וטעם של מניעה זו שאני מונע אותך בתוספת ובגרעון תוכל לידע הטעם ממנו, ר"ל ממספר התרי"ג עצמו אשר אנכי מצוה תוכל לידע טעם של הקלקול שיהיה מן התוספת ומן הגרעון מה הוא, כי הטעם נרמז במספר התרי"ג עצמו אשר אני מצוה אותך בו, כי בתוספת יהיה המספר תריד לשון ירידה, ובגרעון יהיה המספר תריב לשון מריבה, ואזהרה שאני מזהיר אותך בתוספת ובגרעון אע"פ שאתה מתכוין בזה לטובה, כדי לשמור את מצות ה' אלהיכם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/12)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד דקדוק של מלת ממנו, והוא דידוע שיש במצות ומשפטים דברים שאין האדם יכול לשנות בהם כלום ע"פ סברתו והשערת שכלו, שאם יעשה יתבדה ויתאחז מיניה וביה, ואזכיר דבר אחד לדוגמה, והוא מעשה בגביר אחד שהיה יושב בביתו ביום תשעה באב ושותה סיגאר"ה שהוא מעלה עשן, אך היה מתענה תענית גמור בו ביום, ובשעה זו שהיה שותה מעלה עשן, נכנס אצלו חכם מגדולי העיר בעבור עסק ציבור שהיה דבר נחוץ ומצאו שותה סיגאר"ה, ויאמר לו החכם השלך הסיגא"ר מידך כי אסור לשתות מעלה עשן ביום ט"ב, ויאמר לו הגביר שתוק ואל תדבר עמי בדברים אלו, כי אני ברור לי היתר זה ע"פ הדעת והשכל הישר, דאין שום צד לאסור המעלה עשן ביום ט"ב, יען כי אין בזה לא אכילה ולא שתיה, ולמה נאסרת הנאה זו שאין בה ממש. אמר לו החכם הקשב לדברי ואביא לך ראיה לאסור מדבר שאתה עצמך מודה בו ונוהג בו היתר במעשים שאתה עושה תמיד, והוא, אמור לי אם אתה שותה מעלה עשן ביו"ט או אסור לך, ויאמר הגביר כן. אני מדליק הסיגא"ר ביו"ט ושותה מעלה עשן, ויאמר לו מה הוא הטעם של ההיתר בזה ביו"ט, ויאמר הגביר הטעם ידוע הוא לכל אדם, והיינו משום דרחמנא אמר על יו"ט אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, והנאה זו של שתיית הסיגא"ר הוא בכלל אוכל נפש, שהאדם ניזון בזה העשן העולה ממנה ומאירים עיניו בו ומתיישבת דעתו, ויאמר לו החכם כיון שאתה מדליקה ביו"ט משום דחשבת לה אוכל נפש, א"כ בודאי אסור לך לשתות ביום ט"ב מעלה עשן, דהו"ל זה אכילה ושתיה, כמו שאתה חושב זה ביו"ט בכלל אכילה ושתיה, ובע"כ השליך הסיגא"ר מידו, כי תפסו החכם מיניה וביה, שהביא לו הוכחה מן מעשה שעושה הוא עצמו בסיגא"ר ביו"ט:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/13)

**וכיוצא** בזה יזדמן בשאר מצות שבתורה, שאם ימצא ויחדש מדעתו איזה טעם להוסיף או לגרוע במצוה אחת, אתה יכול לסתור טעמו מטעם המפורש במצוה אחרת אשר הוא מודה בו ויהיה נתפס מיניה וביה, ובע"כ יבטל החידוש הזה שהוא מחדש מדעתו לשנות באיזה מצוה הן להוסיף בה הן לגרוע בה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/14)

**ולז"א** הכתוב, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, שיש הצדקה למצוה זו ממצות אחרת, שאם יחדש אדם דבר מדעתו להפיל בו מצוה זו ימצא מצוה אחרת שתסמוך נפילתה של זו שלא תפול, וכמו ענין המעשה הנז'. ובזה יובן הפסוק כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, ר"ל ללחום את זה המושל לפי דעתו לשנות ולעשות שינוי בדבר אחד מן המצות, תשתדל אתה לסתור דבריו משאר מצות שהם לפניך אשר הוא יודה בטעמם, ואז מן טעם מצוה אחרת שהוא מודה, הנה בע"כ יהיה מבטל החידוש והשינוי שלו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/15)

**וז"ש** לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו, ואזהרה זו שאני מזהיר אתכם על שינוי שיהיה בין בתוספת ובין בגרעון התברר אמיתות שלה ממנו, כלומר מן הדבר עצמו שאני מצוה אתכם בתורה, ממנו תבינו ותדעו טעם מספיק לסתור זה הטעם שאתם מחדשים בדבר אחר לעשות בו שינוי בתוספת או בגרעון, כי כך הוא דרכה של תורה, שדברים שבה צדקו יחדיו, דהיינו דבר זה שיש בה, הוא מחזיק ומקיים ומצדיק דבר אחד שלא יוכל אדם לעשות שינוי באמיתות שלו כפי הטעם אשר יחדש משכלו, כי מי שהוא חכם באמת יוכל למצוא סתירה לטעם החדש מטעם האמור, ומפורש בדבר אחר שהכל מודין בו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/16)

**ועוד** נ"ל בס"ד, שרמז הכתוב כאן לפי דרכו, הטובות הנשגבות אשר יגיעו לישראל בגלל התורה הקדושה, ובעבור עסקם בה, כי תיבת על משמעותה בגלל, כמ"ש באשכול תבא, מלת על כהוראת בגלל, כמ"ש מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה, וכן על שם הפור, ר"ל בגלל הפור, וכן שומו שמים על זאת, ר"ל בגלל זאת, וכן לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, וכאלה רבות. וקרוב לזה על, ר"ל בשביל, כמ"ש המלט על נפשך, ר"ל בשבילה, ותהום כל העיר עליהן, אל ירע בעינך על הנער, וכאלה הרבה, וכן כאן, אומרו על הדבר הזה, יש לפרשו בשביל הדבר הזה, וקאי הדבר הזה על התורה, דקרי לה הדבר הזה אשר אנכי מצוה אתכם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/17)

**והענין** הוא, כי התורה רמוזה באות אל"ף, שעניינו לימוד כמ"ש אאלפך חכמה, וכן אלופי ומיודעי, גם היא רמוזה באות למ"ד, שהוא לשון לימוד, ועל כן, בזכות התורה הרמוזה באות א' ובאות ל', נזכה להיות נוסף אות א' על כס ונשלם הכסא, דכתיב עתה כי יד על כס יה, וכן נוסף אות א' על גולה ותהיה גאולה וכן נוסף אות א' על מת ועל דם, וישאלם צירוף אמת וצירוף אדם, וכזאת יהיה בתוספת אות למ"ד, הרומז לתורה, שיהיה הנוסף אות ל' על חמה ויהיה צרוף חמלה, וכן נוסף אות ל' על אף ויהיה אל"ף, וכל זה יהיה בעבור זכות התורה הרמוזה באות א' ובאות ל', וז"ש לא תוסיפו על הדבר אשר אני מצוה אתכם, ר"ל אותיות לא, למ"ד אל"ף תוסיפו אותם במקום הראוי להם, אחר אשר נסתלקו מהם, וזה התוספת תהיה על הדבר אשר אני מצוה אתכם כלומר בעבור ובגלל הדבר הזה וכו' הוא לימוד התורה, כי על הוא ר"ל בשביל או בגלל, כמ"ש וכל זה יהיה באותיות אלו בדרך תוספת שיהיו אותיות ל"א נוספים לטובה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/18)

**ועוד** בזכות התורה שרמוזה באות א' ואות ל' תהיו גורמין שני אותיות אלו של ל' ושל אות א' ממקום אחר. והוא דידוע שהרע של פלוני הוא בשני אותיות ס"מ שבשמו, וחלק הטוב שבו שיונק ממנו רמוז באותיות א"ל שבשם פלוני, וכשיזכו ישראל ימשיכו אותיות אל משם פלוני, ואז לא יהיה לו יניקה ויתבטל ויתקיים רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וז"ש ולא הם אותיות אל שבשם פלוני תגרעו ממנו שתחסרו יניקתו מן אותיות אל, וממילא יתבטל לגמרי, ולז"א ולא תגרעו ממנו, ר"ל אותיות ל"א של פלוני תגרעו אותם ממנו שלא יהיה לו יניקה מהם וגם זה יהיה בזכות התורה הרמוזה באות ל' ובאות א':


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/19)

**או** נ"ל בס"ד, ידוע דכל התורה כולה כלולה בעשרת הדברות שמתחילים במלת אנכי, וכתבת במ"א בתיבת אנכי נרמזו ארבעה חלקים פרד"ס כל התורה שהם פשט רמז דרש סוד, והיינו דאיתא בגמרא דשבת דף ק"ה על תיבת אנכי רבי יוחנן אמר אנכי נטרקון אנא נפשאי כתבית יהבית, רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה, וכתבתי בס"ד בין לדברי רבי יוחנן בין לדברי רבנן ארבעה תוארים אלו הרמוזים בארבע אותיות אנכי קאי על ד' חלקים פרד"ס הנז'. גם ידוע מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בפרקי אבות בסוד העוסק בתורה לשמה שהוא לשם ה' כי מלבד ארבעה חלקים פרד"ס הנז' יש חלק חמישי שהוא פנימיות הסוד, ואם לא היו חוטאין בעגל היו זוכין ללמוד בו, רך בעבור עון העגל הפסידו חלק חמישי הזה ונשאר רק ארבעה שהם ר"ת פרד"ס ולעתיד בגמר התיקון נזכה אליו אך עתה אין רשות ללמוד בו ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/20)

**ובזה** יובן בס"ד לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, כלומר לא תוסיפו ללמוד יותר מן ארבעה חלקים אשר תיבת אנכי של עשרת הדברות מצוה אתכם בלימוד שלהם, כי אותיות אנכי רומזים על ד' חלקים פרד"ס שהאדם צריך ללמוד בם, ואתם לא תוסיפו ללמוד בחלק החמישי שלא נצטוויתם בו באותיות אנכי, ועוד נמי מצוה שלא תגרעו מן הרמז של הארבעה הנרמז בארבע אותיות אנכי, כלומר אין אתם יכולים לפטור עצמכם בחלק אחד או שלשה חלקים בלבד מן רמז הארבעה, אלא צריכים אתם ללמוד בכל הרמז שרומז בתיבת אנכי שתהיו עוסקים בכל ארבעה חלקים של פרד"ס:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/21)

**ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה** (דברים ד:ה). י"ל וכי החוקים והמשפטים אשר למדים אין חייבין לעשותם אלא רק בקרב הארץ אשר באים לרשתה ולא בחו"ל, ואיך אומר כן נ"ל בס"ד, דידוע דרכה של תורה אשר צונו השי"ת ללמוד וללמד, החיוב הוא על הרב ללמד לתלמידו המובהק כל מה שיודע הרב ללמוד, ואם התלמיד הוא ראוי ללמוד והוא מונע ממנו, הרי זה הרב עובר בלאו מדברי קבלה, דכתיב אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, ורק אם יש להרב דברים שאין התלמיד ראוי ללומדם הרי זה חייב להסתיר ממנו אותם הדברים, ולכן רבינו האר"י ז"ל לא היה מונע מן מהרח"ו ז"ל שום ידיעה בסודות התורה, וכל מה שהיה שואלו היה משיב לו אחר שהגיע הזמן שמצאו מוכן וראוי לכך, וכתוב בשער הגלגולים, שהיה רבינו האר"י ז"ל מבקש מן מהרח"ו ז"ל שלא ישאל אותו בסודות עמוקים לפני אחרים, באומרו הטעם מפני שאני מוכרח לגלות לך והם ישמעום, ועדיין אינם ראויים לכך, וכמ"ש בדף נ"ב ע"ב וז"ל, אמר לי כי מה שמנע ממני עד עתה להגיד לי כל רצוני היה סיבת זמן קצוב לכך, ואז באותו היום נשלם הזמן ושמהיום ההוא ואילך לא יסתיר ממני כל אשר אשאל ממנו, וכן עשה מאז והלאה, עכ"ל ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/22)

**ופוק** חזי מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים ח"א אות שי"ן וז"ל, ומגדולי תלמידי רש"י הוא רשב"ם, ורבינו שמעיה בני בנותיו, ורבינו יצחק בר אשר הלוי ורבינו שמחה ורבינו שמריה וכו', ובמגילת סתרי מהרח"ו ז"ל כ"י מכתיבת ידו ממש כתב וז"ל רבינו שלמה ז"ל, (הוא רש"י) לאחר מותו בא בחלום לבן בתו רבנא שמואל (הוא רשב"ם) והקיצו ואמר לו מי אתה אמר לו אני שלמה זקנך קום ורחץ בנקיון בפיך ותלמוד ממני קריאת שם הנעלם כי הכל למדתיך חוץ מזה, וכן עשה וישב אצלו בממשות, אבל לא ראהו ולימדו וכו' ואמר לו תבין הפירוש בטוב כי אין לי רשות עוד לעכב עכ"ל מהרח"ו ז"ל. וצא ולמד קדושתו של רש"י ז"ל ותוקף גדולתו שלא רצה הן בעודנו חי ללמדו עד דשקיל רשותא וידע בעולם הבא דרשב"ם ראוי לזה עכ"ל הגאון חיד"א ז"ל. והדברים נראין כיון דהוה רשב"ם ז"ל תלמיד מובהק לרש"י ז"ל וכיון שהוא ראוי באמת ללמדו כל מה שהוא יודע ורק סוד שם הנעלם חשש רש"י ז"ל בהיותו בחיים מללמדו דחש אולי אינו ראוי לכך, על כן אחר שנפטר לחיי עולם הבא וידע והבין דרשב"ם היה ראוי ללמוד אותו הסוד של שם הנעלם הוכרח לבא לעולם הזה ללמדו לו להשלים החסרון שהיה צריך לעשותו בחיים, ובא לקיים מצות אל תמנע טוב מבעליו וזה ברור:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/23)

**נמצא** לפ"ז הרב חייב ללמד את תלמידו המובהק כל מה שיודע לקיים מה שנאמר אל תמנע טוב מבעליו, ואם הרב הסתיר דבר שלא למדו אפילו אם הוא נמנע מפני שהיה חושש שאינו ראוי לזה כיון דבאמת הוא ראוי לזה, אז אע"פ שהרב נפטר והלך לעולם הבא יהיה מוכרח לבא אצל תלמידו, הן בעבור שתתעבר בו נשמתו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל לתלמידו בשעת פטירתו, אם תזכו אני אבא לכם ואלמד אתכם, וא"ל מהר"י הכהן ז"ל איך תבא ותלמדנו אחר שאתה נפטר מן עולם הזה עתה, והשיב לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם אם בחלום אם בהקיץ אם במראה וכו' וכנז' בשער הגלגולים, ונראה כונתו שיבא כמו שבא רש"י ז"ל לרשב"ם ז"ל בהקיץ, והוא אחר שיזכו וידע שהם ראוים לכך:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/24)

**ובזה** יובן ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי, כלומר לא העלמתי דבר אחד מכם אלא מה שמסר לי ה' אלהי מסרתי לכם ולמדתי אתכם כאשר קבלתי אני מהקב"ה כדי לעשות כן, כלומר כדי שגם אתם תעשו כן בדורות הבאים שתלמדו לתלמידים כל מה שאתם קבלתם וידעתם בלי מחסור, כי כמו אשר עשיתי תעשו אתם כדי לקיים מצות אל תמנע טוב מבעליו, ולאו דוקא בעודכם בעולם הזה אתם חייבים בכך, אלא חייבים אתם לעשות כן גם אחר היותכם בקרב הארץ הוא ארץ החיים הידועה שהיא ג"ע, אשר אתם באים שמה לרשתה עד עולם ליעול ולא ליפוק, וכמו שנמצא כן ברש"י ז"ל דאחר פטירתו בא לעולם הזה אצל רשב"ם ללמדו דבר שלא לימד אותו בהיותו בחיים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/25)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך בריש משלי בשם המפרשים ז"ל, ע"פ בני אם יפתיך חטאים אל תאבה, הכונה שלא תאמר תשובות לאנשים חטאים שטוענין לך טענות של תחבולות להסיר אותך מדרכי השי"ת, ולהעבירך על דברי תורה, שאם אתה תשיב להם תשובה לסתור טענתם אפשר שידברו עמך בערמה ותחבולה ותלכד בידם כי ינצחיך, לכן עצתי אליך שלא תשיב להם אלא דבור אחד כי תאמר איני רוצה להלוך בדרך זה שאתם בוחרים בו, ולז"א אל תאבה כלומר תאמר איני רוצה ולא תעשה להם טעמים עכ"ד ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/26)

**והנה** בזה מובן הטעם שנתן לנו הקב"ה בכלל המצות חוקים שאין בהם טעם, ואין השכל מחייבם, ועוד גם במשפטים שיש בהם טעם, יש כמה דברים דאמרינן בהם גזרת הכתוב היא ולא נגלה בהם טעם כדי שידעו האומות שאנחנו מקיימים המצות, אע"פ שאין בהם טעם, ונודע ממילא שלא נוסדו המצות אצלינו וע"פ חכמת אדם והשערת השכל, וממילא נסתם שער הויכוח שלא יהיו יכולים המינים לסתור המצוה ע"י ויכוח שיראו לנו שאין זו מתוקנת ע"פ השכל והחכמה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/27)

**וז"ש** ראה למדתי אתכם חוקים שאין להם טעם, וגם משפטים שדומין לחוקים, כי נאמר בהם גזרת הכתוב היא, ובעת שלמדתי אותם לכם לא אמרתי לכם הטעם של כל מצוה אע"פ שאני יודע שיש טעם מספיק לחוקים ולגזרת הכתוב, אלא אמרתי לכם תקבלו דברים אלו ממני כאשר ציני ה' אלהי, שהוא גזרת מלך היא זאת כדי לעשות כן אתם בקרב הארץ, כשיבואו המינים להתווכח עמכם על איזה מצוה לטעון עליה אין זו מיוסדת ע"פ החכמה והתבונה, תהיו אתם נזהרים שלא תסבירו להם טעמים הבנויים ע"פ חכמה כדי לישב ולאמת בהם את המצות, אלא כך תאמרו להם על כל מצוה ומצוה גזרת מלך היא זאת, ובזה תנעלו דלת הוכוח בפניהם ולא יהיו יכולים לנצוח אתכם במחתרות שיחתרו לכם, ואע"פ שאתם יש בידכם טעם מספיק לא תגידו להם אלא תאמרו להם גזרת מלך היא, בסגנון אשר נהגתי אני עמכם שאמרתי לכם תלמדו מצוה זו ומצוה זו כאשר צוני ה' אלהי, כלומר בקבלת גזרת מלך ולא בעבור טעם הנראה עליה. ואמר בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה, היינו דידוע דאויר ארץ ישראל מחכים, ולז"א אפילו שאתם באים לארץ ישראל דאוירה מחכים, ושם אתם מתחכמים הרבה דאז יכולים למצוא ע"פ החכמה והתבונה טעם מספיק על כל מצוה ותשיבו לחורפכם דבר, עכ"ז אל תכנסו בדרך זה להשיב תשובות על הבאים להלחם בכם בויכוח, אלא תנעלו הדלת ותאמרו להם על כל דבר גזרת מלך היא זאת:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/28)

**ואמר** עוד כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, כלומר העמים יניחו במונח כי התורה נבנית ונתייסדו מצותיה ע"פ החכמה ובינה שלכם, ובתחלה ישבחו אתכם, ויאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אשר היו יכולים ליסד תורה ומצות ע"פ השכל והחכמה, וכונתם בזה השבח כדי למצוא להם פתח להכנס בו אצלכם בויכוח שעושים מצד השערת השכל והחכמה וחושבים שבזה תהיו נלכדים בידם לנצוח אתכם לסתור חלק גדול מן המצות ומדברי תורה, על כן אמרתי שתסתמו הפתח בפניהם, ותאמרו על כל דבר גזרת מלך היא:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 29
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 29](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/29)

**ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו', ואמרו רק חכם ונבון הגוי הגדול הזה** (דברים ד:ו). צריך להבין למה מכנה התורה בשני תוארים אלו שהם חכמה ובינה, ומהו ענין החכמה ומהו ענין הבינה, ועוד גם אצל העמים ימצא ספרים המיוסדים בחכמת הטבע, ובנויים בשבעה חכמות שהם הנדסה ותשבורת וחכמת כוכבים ומזלות וכיוצא בחכמות חצוניות ואיך יחליטו שהחכמה והבינה לישראל דוקא לומר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ונ"ל הענין יובן בס"ד ע"פ המעשה ששמעתי אומרים שהמלך יצא לטייל חוץ לעיר, ואמר להגאון רבי יהונתן בעל אורים ותומים ז"ל, אתם אומרים חכם עדיף מנביא, תאמר לי עתה באיזה פתח אהיה נכנס לעיר, כי באותה העיר היה בצד צפון שלה שני פתחים אחד גדול ואחד קטן סמוכים זל"ז ואתה תתנבא ותגיד באיזה מהם אהיה מוכרח ליכנס, ויאמר לו הגאון ז"ל טוב הדבר, אני אכתוב על הנייר מה שארצה לכתוב ואניח הנייר הזה תוך נייר אחר סגור וחתים בטבעתי ואמסרנו לך, ואחר שתכנס לעיר ותשב על כסאך בבית המלכות, תפתח הנייר לפני ותקראנו ותראה הידיעה אשר הודעתי על שאלת אדוני המלך בענין כניסתך. ויאמר המלך טוב הדבר ויעש כן, ולקח המלך את הנייר סגור וחתום והניחו בחיקו ורכב המלך על סוסו לבא אל העיר והגאון הולך אחריו, וכשהגיע המלך אצל שער העיר, חשב בדעתו שבודאי כתב הרב בנייר שאכנס בשער הקטן, לכן אני אכנס בשער הגדול ואכזב נבואתו, וכאשר ניגש לשער הגדול נמנע ולא נכנס. כי חזר ואמר יתכן כתב הרב שאכנס בשער הגדול, לכן אני נכנס עתה בשער הקטן כדי להכזיב נבואתו, קצורו של דבר נתבלבל דעתו ולא ידע מה לעשות דבר שיהיה מכזיב נבואת הרב בודאי הגמור, ויתבונן המלך בדעתו לעשות אופן חדש שלא יכנס לא בשער הקטן ולא בשער הגדול, אלא יגזור לפרוץ את חומת העיר שבאותו הצד ויכנס לעיר מן הפרצה, וישמח המלך על המצאה זאת שעלתה בדעתו, שבזה בודאי יכזיב דברי הרב שכתב בנייר, דאיך אפשר לצייר שכתב הרב אופן זה של הפרצה, וכן עשה, פרץ את החומה אצל שני השערים ונכנס לעיר מן הפרצה ויבא לביתו וישב על כסאו והרב עומד לפניו, ויציא את הנייר הסגור וחתום אשר בחיקו, ויפתחהו וימצא כתוב בו לשון המשנה ששה תיבות דוקא בזה"ל, "המלך פורץ גדר לעשות לו דרך" והמלך היה יודע לקרות ומבין בלשון תורה שבע"פ, ויתפלא המלך על הדבר הזה, ויאמר להרב איך ידעת את הדבר הזה, ויאמר הוא הדבר שאמרו חכמים חכם עדיף מנביא, כי החכם מרוב חכמתו מוליד מציאות חדשה מכח הסברות אשר יעלו בדעתו, כן אנכי שיערתי בדעתי, מאחר שאדוני המלך רוצה להכזיב דברי לא יכנס בשער הגדול ולא בשער הקטן, כי תחוש שמא תכנס בשער אשר אני כתבתי והודעתי בנייר, ולכן מוכרח שתעשה פתח חדש ליכנס בו, ואיך נעשה פתח חדש כרגע, לכן מוכרח שתפרוץ גדר לעשות לך דרך מן הפרצה, ודבר זה יהיה בשלשה רגעים. נמצא החכם מגיד על העתיד להיות דברים שנראין דברי נבואה, אך הם באמת לא נגלו לו בנבואה אלא נולדו לו בחכמתו מצד הסברה והשערת שכלו, ועל זה אמרו רז"ל במשנה איזהו חכם הרואה את הנולד, שרואה ענין שעתיד להיות וגוזר עליו אומר כו"כ יהיה, וכל זה יודעו ומכריחו מצד חכמתו והשערת שכלו, ולכן אמרו חכם עדיף מנביא שיוכל לגלות כל סתום מצד החכמה שיש בו שתראהו כאלו הוא מתנבא, אך הוא עדיף מנביא, כי הנביא יגיד הנסתר, והנולד ע"י הנבואה שתגידהו אליו, ואם לא תגיד לו הנבואה לא ידע כלום, אבל החכם הוא מגיד נסתרות ותולדות על כל דבר ודבר אשר ישער אותו מצד חכמתו ושכלו. ע"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 30
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 30](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/30)

**והענין** הזה תמצאנו אצל גדולי חכמי ישראל, בין על העתיד לבא, בין על שעבר, כי גם על דברים שנעשו לשעבר קודם כמה שנים מרובים אשר נודעו סתומים, ולא נתפרש בהם באיזה אופן נעשו הם יכולים לכוין ולגזור אומר שנעשו רק באופן זה, ע"י השערת שכלם ותוקף הסברת חכמתם כי יאמרו בחכמתם, אם נאמר שנעשו באופן זה, א"א מפני כו"כ, ואם בגופן זה נמי א"א, וכן עזה"ד עד שמכריחים את האופן האמתי ע"י הסברת חכמתם, וכן הענין נמי על העתיד לבא. ועל כן הם נקראים חכמים ונקראים נבונים, כי נקראים חכמים על ידי חדוד השכל והרחבת הדעת שיש להם שהוא קרן קיים אשר מונח בתוכם ונקראים נבונים על הנולד שמולידים המצאות ואופנים הן על העבר הן על העתיד לגזור אומר הכי והכי היה מעשה והכי והכי יהיה מעשה, וכמו ענין שהוליד הגאון רבי יהונתן ז"ל, שהמלך לא יכנס בשער הגדול ולא בשער הקטן אלא יעשה דבר חדש לפרוץ גדר לעשות לו דרך חדש, ולכן אמרו מהו נבון זה המבין דבר מתוך דבר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 31
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 31](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/31)

**וז"ש** כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו', ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אין כונתם לומר שנמצא אצל ישראל ספרי חכמה בחכמות חיצוניות של הנדסה ותשבורת, ומשטר כוכבים ומזלות וכיוצא שאין נמצא כמותם אצל עמים אחרים, אלא כונתם לומר כי ישראל מן הרחבת שכלם וחכמתם מולידים המצאות ואופנים הן על העבר הן על העתיד, שנראין דברי נבואה שאומרים כו"כ היה וכו"כ יהיה, שהשנה זו נקראת בשם בינה שמבינים דבר מתוך דבר, וחלק הבינה הזאת לא תמצא אצל חכמי האומות שאין להם כח ויכולת להגיד על הנולד ועל הסתום דכך וכך, ויהיו מכוונים על האמת להיות המגיד הזה קולע אל השערה ולא יחטיא, דאין זה הכח והיכולת נמצא אלא רק אצל ישראל, אבל חכמי העמים אם יראו את הנולד במקצת תתכזב ראייתם שאין מכוונים על האמת, ולכן תואר חכם ונבון נצמד ביחד אינו אלא ישראל, וקרוב לדרך זה פרשתי בס"ד בסה"ק בן איש חי בפרשה זו ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 32
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 32](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/32)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד דהדבר לפי פשוטו יפלא מה להם לעמים לספר ולהודות בשבחן של ישראל. ועוד מה שייכות לדברים של ושמרתם ועשיתם עם דברים אלו דחכמה ובינה. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל במדרש קהלת בפסוק כל הנחלים הולכים אל הים מטרוניתא אחת שאלה את רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה מהו דין שנאמר יהב חכמתא לחכימין, לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין, ומנדעא ללא ידעי בינה, אמר לה משל אם יבואו אצלך שני בני אדם ללוות ממך ממון אחד מהן עשיר ואחד מהן עני לאיזה מהן את מלוה, לעשיר או לעני, אמרה לעשיר, א"ל למה, אמרה לו שאם איבד העשיר את ממוני יש לו מהיכן יפרע, אבל אם איבד העני את ממוני מאין יפרע לי, אמר לה ולא ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך, אלו נתן הקב"ה חכמה לטפשים היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובתי תיאטראות ובבתי מרחצאות, אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין, והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הוי יהיב חכמתא לחכימין ומנדעה ליודעי בינה עכ"ל ע"ש. ולכאורה קשה דאין המשל של העני והעשיר, הוא דומה להאמור בנמשל, ועוד בשלמא בתי תיאטריאות הוא מקום לצנות, והיו לומדים שם, אך למה ילמדו תורה בבתי כסאות, ומה שייכות יש שם ללמוד התורה, וכן מה שייכות יש ללימוד התורה בבתי מרחצאות. ונ"ל בס"ד הכונה שהיו מפרשים דברי התורה בדברים של טינוף שהם כפרנות, הנמצא בפלסופיא הקדמונית, ובתי תיאטראות הם דברים של ליצנות כמו לצנות של ספר עמנואל ותחכמוני וכיוצא בהם שאסרם מרן ז"ל, ובתי מרחצאות הם כענין שירי עגבים שהם דברים המביאין את האדם להתעוררות מיני תאוות החמריות של הגוף. ואמר על זה במשל של העני אם יאבד המעות מהיכן יפרע לבעל המעות כן אלו אם מאבדים דברי התורה בדברים של דופי אלו שמלכלכין בהם דברי התורה איך ישובו ויפרעו בתשובה ע"י שיעסקו בתורה הקדושה, כי דברי תורה שבידם כבר פירשום בדופי, אבל ישראל ששומרין את התורה בקדושה שהן יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אם יחטאו לעזוב לימוד התורה וללכת אחר הטיול והתענוג, יש תקוה להשלים חסרון הזמן שלא עסקו בו בתורה על ידי שחוזרין ובאין לבתי כנסיות ומדרשות להגות בה, כי הם חכמים לשמור דברי תורה בקדושתה ולכבד אותה, ולכן חוזרים ומתקנים אשר עוותו ומשלמים החסרון, ועל זה יבא היטב המשל של העשיר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 33
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 33](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/33)

**איך** שיהיה הנה נמצא כי פסוק יהב חכמתא לחכימין מגיד טעם שנתנה התורה לישראל ולא לאומות מפני שהיו ישראל חכימין ומכירים בכבודה של תורה ויודעים להגות בה, ובזה מוצאין העמים טעם להתנצלות שעושין לעצמם כשאומרים להם למה אתם מואסים בתורה ואינכם מתקרבים אליה, כי ישיבו דבר שהתורה אין ראוי שתנתן אלא לעם חכם ונבון, כדי שילמדו בה בנקיות ובכבוד, וכמ"ש יהב חכמתא וכו' וכיון שאנחנו רואין שלא היה חפץ הקב"ה ליתן את התורה אלא לישראל ולא להם מוכח דידע שאין חכימין ויודעי בינה אלא רק ישראל, ולא יש חכימין ויודעי בינה בשאר אומות, ולכן אין עלינו אשמה עתה במה שאין אנחנו מתקרבים ורודפים אחר התורה ללמוד בה, יען כי אין אנחנו עם חכם ונבון להיות נקראים חכימין ויודעי בינה והראיה שלא בקש הקב"ה לתת לנו את התורה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 34
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 34](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/34)

**וזה** ההכרח שהם מכריחים ואומרים שהיו ישראל קודם קבלת התורה עם חכם ונבון, ולכך זכו לקבל התורה כדכתיב יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה, לא לשבחן של ישראל הם מתכוונים, אלא כדי לחייבם בדין בזמן שהם חוטאים ועוברים על דברי, והיינו כי יש סברה לומר כשחוטאין ישראל יש להם טענה לפטור עצמם מן הדין, באומרם פתאים היו בקבלת התורה שלא היה להם דעת לשער בעצמם שא"א להם לקיים עול תורה ומצות הכבד מאד בכמה פרטים, ולית בר אינש יכול לצאת י"ח בקיום הכל, והגם שבאמת קבלו הכל עליהם, ואמרו נעשה ונשמע פתאים היו ודעתם קלה כדעתו של קטן שאין קבלתו חשיבה קבלה ואין מתחייב כפי הדין, וכל מה שמקבל עליו ומתחייב אינו כלום, וכיון דחיוב אין כאן גם עונש אין כאן, ולכן העמים ושריהם ששונאין את ישראל הם עושין התנצלות לעצמם על אשר אין מתקרבים לתורה מפני שאינם עם חכם ונבון ולא יהיב קב"ה חכמתא ומנדעא זו התורה אלא לחכימין ויודעי בינה, ולכך ישראל שבקש הקב"ה ליתן להם לבדם את התורה, מוכרח שהיו בזמן קבלת התורה חכימין ויודעי בינה, וכיון דהם מכריחים שישראל היו בקבלת התורה עם חכם ונבון, אז ממילא אין בידם טענה לפטור עצמן מן הדין כשעוברים על דברי תורה לומר דפתאים היו ושגו בקבלת התורה והיו כקטן שאין בו דעת, שאין קבלתו קבלה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 35
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 35](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/35)

**ובזה** יובנו הכתובים בס"ד, ושמרתם ועשיתם, כלומר לא תסמכו על טענת היצר הרע שאומר לכם אם תחטאו ותעברו על ד"ת אין אתם נענשים, כי יש לכם טענה לטעון דפתאים הייתם כקטן שאין בו דעת ולכך לא תתחייבו בדין, כי אלה הם דברים של הבל ואין בהם ממש, אלא צריכין אתם להזהר בשמירה ועשיה של כל התורה כולה, וזהו ושמרתם ועשיתם, יען כי התורה היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ר"ל רק הם עם חכם ונבון ולא שאר עמים, דהראיה לא בקש הקב"ה לתת את התורה אלא להם, משום דאין מן הראוי למיהב חכמתא אלא לחכימין ולא מנדעא אלא ליודעי בינה, וכיון דנתן להם דוקא מוכח דהם היו עם חכם ונבון, (ואיך יבואו) [וכיון דהעמים טוענים כן, נמצא נסתרים דברי היצר הרע המפתה אתכם לטעון טענה מזוייפת כזו דודאי אין ישראל יכולים] לטעון פתאים היו וכמו קטן שאין בו דעת, ולכן אין לכם מנוס בטענות אלו, אלא צריך לכם שתהיו נזהרים בשמירה ועשיה של התורה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 36
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 36](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/36)

**אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון** (דברים ד:י). י"ל מה הקשר של צווי האבות בלימוד שלהם עצמם עם הצווי של לימוד הבנים הנזכר בסוף הכתוב, ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב מהר"ץ הלוי ז"ל, ממ"ש רבי טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח, אם א"ל טול קסם מבין שניך אומר לו טול קורה מבין עיניך, ופירש דקאי על תוכחת האבות לבניהם הקטנים בעבור ביטול תורה מאחר דהאבות פורשים מן התורה לגמרי מחמת טרדה, ואין עושין להם עת קבוע ללמוד תורה, אין יכולים להוכיח את בניהם אשר הם קצין בלימוד התורה ואין להם חשק ללמוד כי יכולין הבנים להשיב אל אביהן שאתה אומר לי טול קסם שעוני קטן כקסם, שהרי קטנים הם עדיין ולאו בני עונשין נינהו, הלא טול קורה מבין עיניך שעונך גדול כקורה, כי אתה בר עונשין, וגם ארז"ל שנה ופירש קשה מכולם, וממילא אין הוכחת האב נשמע בעיני הבן עכ"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 37
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 37](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/37)

**נמצא** א"א לאב שיוכל לדבר עם בנו להטות את לבבו על לימוד התורה והיראה אא"כ האב עצמו אע"פ שהוא טרוד בעסקיו בשביל מחייתו אינו עוזב לימוד התורה לגמרי, אלא קובע עתים לתורה בימים ובלילות לא מבעיא בעל עסק משא ומתן או מלאכה דאין בהם טרדה כ"כ ויכול בנקל להפריש עת משעות היום בעבור עסק התורה, אלא אפילו אם עסקו הוא עובד אדמה דטרדתו ויגיעתו מרובה ומאכלו לחם שעורים או דוחן ועשבים וירקות, ובגמרא דיבמות דף ס"ג גינו בה הרבה שאמרו ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיא ליה תגרא, באופן שהוא עסק גרוע וקשה, עכ"ז אינו עוזב עסק התורה אלא קובע לו עת ללמוד בו תורה המעט הוא אם רב, הנה אדם כזה יוכל להוכיח את בניו עבור עסק התורה להדריכם וללמדם שיהיו מרבים בעסק התורה, כי יאמר האב לבנו בני ראה אנכי כ"כ עסק רב מוטל עלי בשביל מחיית הבית ואינני פורש מן התורה אלא דוחק עצמי ולומד, קל וחומר לך אתה בני שאין רחיים בצוארך, ואתה פנוי שתוכל להרויח בלימוד התורה הנותנת חיים לעושיה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 38
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 38](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/38)

**וז"ש** אשר ילמדון ליראה אותי. פירוש ילמדון בתורה בשביל ליראה, דהיינו תורה לשמה ולא בשביל קנטור או בשביל גדולה והנאת ממון, וזה הלימוד של התורה יהיה קבוע אצלם כל הימים אפילו אותם בעלי עסק גרוע וקשה שהם חיים ר"ל נזונין ומתפרנסין על עבודת האדמה שעסקם הוא עובדי אדמה דטרודין מאד כדאמרן, אעפ"כ המה ילמדון בתורה בעבור ליראה אותי ואז בני אדם בטוחים דאת בניהם הקטנים ילמדום להיות הם עוסקים ולומדים בתורה, ואין בטלים דלוקחין בניהם קל וחומר מאבותיהם שהם טרודים הרבה, ועכ"ז קובעים עתים ללמוד בהם תורה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 39
[Od Yosef Chai; Derashot, Vaetchanan 39](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vaetchanan/r/39)

**ובזה** יובן בס"ד, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, דידוע דהתורה נקראת שלום, דכתיב וכל נתיבותיה שלום, ודרשו רז"ל אין שלום אלא תורה, גם ידוע דדרשו רז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך, ר"ל בנאים לשון בנין, והכוונה כל בניך הקטנים יהיו למודי ה' שעוסקים בתורה שהיא שמותיו של הקב"ה ע"י כי רב שלום בניך לשון בנין, ר"ל רב עסק התורה אצל האבות שלהם שהם הבונים את הבנים, דעי"כ יקחו הבנים קל וחומר מן אבותם, ואז יהיו גם הם עוסקים בתורת חיים: