## Od Yosef Chai; Derashot, Vayera

###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/1)

**יוקח נא מעט מים וכו'** (בראשית יח:ד). רז"ל אמרו יוקח נא על ידי שליח, לפיכך פרע לו הקב"ה ע"י שליח שיצאו המים לישראל ע"י משה רע”ה, אבל הלחם אמר ואקחה פת לחם, פרע לו הקב"ה בעצמו, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ונראה לי בס"ד הא דאמר א"א ע"ה במים יוקח ע"י שליח ולא אמר להביא בעצמו כמ"ש בלחם, לאו משום זילותא דידיה, אלא נתכוון לטובת ישראל כי צפה ברוה"ק שיהיו ישראל צמאים למים ביציאתם ממצרים וצריך לתת להם מים בדרך נס, וצפה ג"כ ברוה"ק הגזרה שנגזר עליהם במדבר הזה יתמו, ואין תקוה ליכנס לא"י גם לעתיד אחר הגזירה, אא"כ משה רע”ה ישאר במדבר והוא יביאם, וכמ"ש וירא ראשי עם, ואם היה מביא המים בידו היה פורע לו הקב"ה לבדו, והיתה בטילה הסיבה ההיא אשר בעבורה נפטר משה רע”ה בחו"ל, ומי יביא את דור המדבר לא"י לעתיד, לכן אמר להביא ע"י שליח, דעי"כ יפרע לו הקב"ה ע"י שליח הוא משה רע”ה, וממילא יפטר בחו"ל והוא יביאם לעתיד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/2)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד רמז הכתוב שאמר יוקח נא מעט מים, והוא די"ל למה אמר מעט מים, ויאמר מים בסתם, דהא המים באים מן המעיין ומצויים בחנם לכל אדם, ואין מקפידים עליהם בין רב למעט. ונ"ל בס"ד דידוע בטבע האדם שאם הוא צמא ולא ישתה מים תחלה לא יוכל לאכול כראוי, אלא מוכרח לאכול מעט ומושך ידו, על כן הצמא צריך לשתות תחלה מים ואח"כ יאכל כאות נפשו. ובזה פירשו המפרשים ז"ל אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו אכול ושתה יאמר לך, כלומר ניכר שהוא צר עין כי יאמר לך אכול תחלה ואח"כ שתה, כדי שלא תאכל הרבה אלא מעט. ובזה פירשתי בס"ד מ"ש הכתוב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, כלומר כ"כ רעים היו שאפילו במנהג צרי עין להקדים הלחם ואח"כ המים לא נהגו עמכם, אלא לא הביאו לכם לחם ומים כלל. גם עוד ידוע כפי טבעו של אדם אם הוא צמא הרבה ושתה מים הרבה עד שנתמלאת בטנו מים על כל גדותיה, לא יוכל לאכול אח"כ, אלא צריך לשתות קודם אכילה מעט מים ואח"כ יאכל כראוי. גם עוד אם אדם בא עיף מן הדרך ויגיע מאד לא יוכל לאכול כראוי אלא עד שינוח גופו, ותקנתו שירחץ רגליו כי הרחיצה מסירה חצי יגיעה מן הגוף, ואחר הרחיצה ישב וישען זמן מה, ואז תהיה מנוחת גופו שלימה ויוכל לאכול היטב כראוי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/3)

**והנה** כאן אברהם אע"ה מרוב חבתו באורחים הבאים יגיעים מן הדרך בחום היום, עשה להם תיקון ושמירה למנוחת גופם מן היגיעה, כדי שלא תהיה היגיעה סיבה למעט באכילתם, אלא יאכלו אכול ושבוע כאות נפשם, והוא כי בראותו העולם חם מאד בו ביום אמר מסתמא הם צמאים הרבה, ואם אביא להם אכילה בלתי מים תחלה לא יוכלו לאכול, ואם אביא מים הרבה מחמת הצמא ישתו מים רבים, ואז לא יהיו יכולים לאכול כלל, על כן אמר להם יוקח נא מעט מים בקנקן כדי שלא תשתו מים הרבה לצמאכם, ואח"כ רחצו רגליכם במים אחרים שנביא לכם בכלי גדול של רחיצה, שתניחו רגליכם בתוכו לרחוץ אותם, שבזה הרחיצה יוסר חצי היגיעה שהיה לכם מחמת מהלך הדרך, ועוד תושלם מנוחת הגוף שלכם ע"י שתשענו תחת העץ, ובזה תושלם מנוחה שלכם, ואח"כ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, כי ע"י רווי צמאכם במעט מים ומנוחת ושלות גופכם ברחיצה ושעינה, תוכלו לאכול לחם שיעור חשוב אשר יסעוד לבכם. כי על כן עברתם על עבדכם, דהיינו צר עין אם יראה אחרים נהנים מן ממונו לבו מת, וכמ"ש גבי נבל וימת לבו בשמעו המנחה שהוליכה אביגיל לדוד הע"ה, אבל צדיק טוב עין כשרואה אחרים נהנים מן ממונו יהיה לבו תם, הפך אותיות מת, יען כי מי שהוא טוב עין לבו משתוקק ומתאוה מאד להטיב לאחרים, ולא תשתלם תאות לבו אלא כשרואה אחרים נהנים מטובו, ובפרט אברהם אע"ה שהוא אשר קיים עמוד ג"ח להעמיד בו העולם, ואותו היום שלא באו אורחים אצלו היה רואה עצמו חסר, וכשבאו אורחים אלו לבו הלך בתם שנשלמה ונתממה תאותו, ולז"א כי על כן שאתם נהנים מאכילה שאביא לכם, עברתם על עבדכם, חלק תיבת עברתם לשנים, וקרי בה עבר תם, שהוא הפך אותיות מת, אשר יעבור על צרי עין בראותם אחרים אוכלים ונהנים מהם, ורצונו לומר אם אתם אוכלים ושבעים אז אני רואה עצמי כאלו אכלתי ושבעתי, אע"פ שאני רק עומד עליכם ואיני אוכל עמכם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/4)

**ויאמרו כן תעשה כאשר דברת** (בראשית יח:ה). איתא במדרש אמרו כן תעביד סעודה לבר דיתיליד לך. וי"ל מה תפלה היא זו, כי הוא לא אמר עתה להביא אלא רק פת לחם ומעט מים, ואם מתפללים עליו שיעשה כן בסעודת מילה של הבן שיולד לו, הנה זו סעודה של עניים בתכלית העניות, ואיך יברכו אותו כה שיעשה סעודה בפת לחם בלבד. ונ"ל בס"ד בהקדים דמיון לזה, מעשה שהובא בשעשועים, ברב אחד שנקרא לבית איש עשיר שהיה בור ועם הארץ לסעודת בר מצוה, ליום מלאת לבנו, י"ג שנה. ויבקש אבי הבן את הרב לתהות על קנקנו של הבן לבדקו בדברי תורה וחכמה, ויבדקנו ולא נמצא בו חכמה שיתפאר הבן בה. ואח"כ שאל אבי הבן את הרב איך מצא את הנער בחכמה והשכלה, ויאמר הרב יתן ה' שאזכה לראות בבני כמו שראיתי בבנך, וישמח האב מאד בדברי הרב, וכל המסובים שהיו שם תמהו על תשובת הרב, כי המה ראו שלא נמצא בנער חכמה שיתפאר בה הנער, ואיך הרב פיאר אותו כ"כ שהתפלל שיראה בבנו כמו שראה בו. ואחר שקמו מן הסעודה שאל אחד מן הקרואים את הרב להגיד להם פשר דבריו, כי יודעים את הרב שהוא אמיתי ואין לו חנופה. ויאמר הרב כונתי בבקשתי הוא, כי כאשר ראיתי בזה הבן יתרון על אביו מדרגות הרבה בחכמה ודעת, כן אראה בבני שיתחכם מאד שאמצא בו עלי כ"כ מדרגות רבות, נמצא הדמיון שעשיתי הוא על היתרון שיש לבן על אביו שהיה בור ועם הארץ, ולא על גוף החכמה של הנער, ע"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/5)

**וכן** הענין כאן, שאותו היום עשה אברהם אע"ה סעודה להם, שהיו אורחים קדושים וטהורים, ויש באותה סעודה כמה יתרונות על הסעודות שהיה עושה לאורחים אשר לא היו עדיין נימולים, כי הוא הראשון שנימול שבאותו היום היה יום שלישי למילתו, וחוץ מזה ודאי לא היה מזדמן לו אנשים כשרים שיגיעו חד ממאה מכשרות אורחים אלו, והם באומרם כן תעשה בסעודת מילה של בנך סעודה לאורחים שיש בה יתרונות הרבה על אותם סעודות שהיית עושה עד היום, כמו שיש בסעודה שלנו היום יתרונות רבים על שאר סעודות שהיית עושה קודם זה, והיינו כי ברכו אותו שיצליח במעשיו לתקן כמה אנשים בכשרות וצדקות ובידיעת תורה וחכמה, וגם שימול אותם, דעי"כ ימצא לו בסעודת בנו אנשים קרואים לסעודת בנו שיהיה באותה סעודה יתרונות רבים במעלות הקרואים בסעודת בנו על סעודות שהיה עושה מקודם. נמצא אין כונתם לברכו על גוף האכילה ושתיה של הסעודה, אלא על יתרון מעלות האורחים הקרואים בסעודת בנו, כמו שהיה ביום זה בסעודה של יום זה מצד האורחים האוכלים, יתרונות על מה שהיה בקרואים אצלו בסעודות הקודמים, וכאשר פירש הרב כונתו בברכתו, שאין כונתו על גוף החכמה של הנער, אלא על יתרון המעלות הנמצאים בבן על אביו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/6)

**ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה בן לשרה אשתך** (בראשית יח:י). נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בספר הלקוטים של כתבי רבינו האר"י ז"ל הנדפס בעה"ק ירושלים תוב"ב, דחוה קודם החטא היה נקרא שמה חיה ביו"ד ואחר החטא נקרא שמה חוה בוא"ו ע"ש וידוע כי שרה אע"ה היתה גלגול חוה, ובאה לתקן את חטא חוה, והצילחה לתקן אותו החלק המגולגל בה, מן חוה, והנה בודאי אחר שהשלימה אותו החלק המגולגל בה, חזר אותו החלק לשם הראשון שהיה קודם החטא שהיא שם חיה ביו"ד, ונראה כי עתה הבטיח אותה המלאך אחר שתזכה לתקן החלק המגולגל בה להיות לו שם חיה, אז תזכה להוליד צדיק שהוא במדרגת בן ולא במדרגת עבד דהיינו שזוכה לרוח מאצילות, וכמ"ש רבינו בשער הגלגולים שהאבות זכו לרוח מן אצילות, וידוע כל הזוכה לאצילות נקרא בן, אבל הזוכה לבי"ע דוקא נקרא עבד, וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בסוד אם כבנים אם כעבדים שאומרים בהיום הרת עולם בראש השנה. וז"ש שוב אשוב אליך כעת חיה, ר"ל בעת שתזכה אשתך להשלים תיקון החלק שמתגלגל בה לעשות לו שם חיה, אז תזכה שיהיה בן לשרה אשתך, דהיינו שהוא נקרא בן שזוכה לרוח דאצילות:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/7)

**ותשחק שרה בקרבה לאמר אחר בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן** (בראשית יח:יב). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב בינה לעתים ז"ל, ע"פ מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, הכונה אם תראה נס גדול יוצא מהקש הטבעי, לכן יהיה בעיניך דבר פלאי, הנה מצידו יתברך אינו פלא, אלא נס, דבר שהוא נגד הטבע אצלו הוא כדבר הווה ורגיל, שאין הפרש אצלו בין טבעי לבין אינו טבעי, ורק הפלא הוא מצדינו. ולז"א מאת ה' היתה זאת כדבר הווה ורגיל, ומה שהיתה אבן התחתונה לראש פינה אינו חידוש, אך היא נפלאת בעינינו, אנחנו בני האדם בעלי חומר היושבים תחת ממשלת הטבע. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל ששם הוי"ה פועל דברים שהם למעלה מן הטבע, אבל שם אלהים פועל כפי הטבע, ולכן אלהים גי' הטבע, ולכך אמר מאת ה' היתה זאת, פירוש מצד שם הוי"ה אין שום פלא אלא הכל נראה דבר הווה ורגיל. ולכן ארז"ל העושין לו נס שהוא הפך הטבע, מנכין לו מזכיותיו, ולכך אותו איש שנעשה לו נס והניק מדדיו את בנו, אמרו בגמרא כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, ופירש באה"י ז"ל כמה נגרע מזכיותיו על דבר זה שנעשה לו שהוא הפך הטבע:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/8)

**והנה** יש לחקור מאחר שהעושין לו נס גרוע יהיה מזכיותיו שמנכין לו בעבור הנס, א"כ צדיקים הראשונים שהיו מורגלין בנסים הרבה שעושה להם נסים גדולים נגד הטבע, היתכן לומר שגרעון גדול יהיה להם זה ח"ו. ונראה בודאי דאין מחסור לצדיקים הגדולים בעבור זאת, כי הן האדם בעולם הזה הוא תחת שלטון הטבע ששולטים בו הכוכבים והמזלות שהן הן הטבע, מ"מ יש צדיק גדול שיוצא מתחת שליטת הטבע, שלא תהיה הנהגתו והשפעתו בשם אלהים שהוא עולה מספר הטבע, אלא הנהגתו והשפעתו תהיה בשם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, ושם לא יש הפרש בין הטבע לבין הפך הטבע, ולכן אם עושין לו נס שהוא עניינו הפך הטבע, אין מנכין לו מזכיותיו כיון שנשפע משם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, וכל הנעשה הפך הטבע הרי הוא כדבר טבעי שהוא הווה ורגיל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/9)

**ובזה** יובן בס"ד המאמר בגמרא דתענית פ"ג על רחב"ד זיע"א, שבא לביתו בערב שבת וראה את בתו עציבה, אמר לה בתי אמאי עציבת, אמרה ליה דאחלף ליה מנא דמשחא במאנא דחלא ורמאי בשרגא אמר לה מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שנטלו ממנו אור להבדלה ע"כ. ויש לדקדק חדא למה אמר רחב"ד מי שאמר לשמן וידליק, יאמר בקיצור דקב"ה יאמר לחומץ וידליק, ועוד הפתילה שהיתה בחומץ תכבה תכף כשיגיע האש לחומץ, ומשטחיות המאמר נראה שהיה שיעור זמן מה מן ההדלקה עד דברי רחב"ד, ונמצא כשאמר רחב"ד כן כבר נעשה הנס שהדליק החומץ ולמה נעצבה. ולפי האמור מובן שפיר דודאי כבר הגיע האש לחומץ, ועכ"ז הפתילה דולקת, אמנם היתה נעצבת כי הוצרכה לנס פלאי כזה שידליק החומץ כמו השמן שהוא שינוי הטבע, ומי יודע כמה זכיות ינכו לה מן השמים בעבור נס זה, וכמ"ש רז"ל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, וכן אמרו על אותו האיש דהיה מניק בדדיו כמו אשה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, ואמר לה אביה לא תחושי על הדבר הזה, כי אנחנו יצאנו משליטת הטבע, דהנהגתינו היא על ידי שם הוי"ה ב"ה הפועל למעלה מן הטבע, ולכן שינוי הטבע אינו נחשב אצלינו למעשה נס כדי שיהיה לנו ניכוי זכיות בעבורו, דלגבי דידן מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, כלומר כמו הדלקת השמן דלא חשיבה שינוי הטבע, כן הדלקת החומץ לא חשיבה שינוי הטבע, והדלקת נר שלנו בחומץ הוא כמו הדלקת השמן שהוא דבר ההווה ורגיל. ולכך לא יש אצלינו ניכוי זכיות בעבור זאת, ולמה תעצבי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/10)

**והנה** מן השמים הוכיחו על דברים אלו שאמר רחב"ד לבתו שהם אמת, ואין נעשה להם נכוי זכיות בעבור מעשה נסים שהם הפך הטבע, משנתגדל ונמשך נס זה של הדלקת החומץ כל היום עד שעת הבדלה, וזו הוכחה ברורה שאין מנכין מזכיותיהם בעבור נס זה, דאם מנכין יש תרעומת לבתו של רחב"ד להתרעם על מעשה הנס שנעשה ביום, שדלק החומץ כשמן, דלמאי אצטריך לה נס, דהא ודאי צריך לנכות מזכיותיה כפליים שהוא בעבור הדלקת החומץ כשמן בלילה וביום, ובשלמא הדלקת הלילה אצטריך להו, אבל הדלקה של יום למאי אצטריך, דשרגא בטיהרא מאי מהני, ולמה יאריכו הנס להדליק החומץ ביום ולנכות מזכיותיה, אלא ודאי אין כאן ניכוי זכיות כלל. ובזה נתברר הדבר לעיני הרואין שידעו דהנס נעשה להם בחנם, ולא ניכו מזכיותיהם דבר, והרויחה בנס זה שנתקדש שם שמים על ידה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/11)

**ובזה** מובן היטב טענת שרה אע"ה, שגם היא היתה חוששת במעשה הנס של הריון שלה, שלא נתעברה עיבור טבעי בעודה קטנה בשנים, אלא נתעברה בימי זקנתה בהיותה בת תשעים שנה, שזה העיבור הוא בנס הפך הטבע, ולא עוד אלא שהיה נס כפול, שגם בעלה זקן בן מאה שנה ואין מוליד כפי הטבע, וחוששת על ניכוי הזכיות כמה צריך לנכות בעבור נסים אלו. וז"ש ותשחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, כלומר בשורה זו של הריון שמבשרני המלאך היא אליה וקוץ בה, יען שאין אני בחורה שיהיה עבורי טבעי, אלא אחר בלותי היה לי עדנה, וזה נס מצידי, וגם מצד בעלי הוא מעשה נס, כי אדוני זקן הוא ואינו מוליד בטבע. ועל זה אמר השי"ת לאברהם אע"ה למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, כלומר אע"פ שבודאי אני אלד מעתה, כי בשורת המלאך אמת היא ואין מעצור לה', אך דא עקא כי אני עתה זקנתי, ולכן יהיה עבורי ולידתי בנס גמור, ומי יודע כמה זכיות ינכו לי בעבור זה, מה שאין כן אם היה עבורי בילדותי היה טבעי, ואין מנכין זכיות בעבורו, ואתה אמור לה למה היא חוששת על כך, וכי היפלא מה' דבר, כלומר כל שינוי הטבע הוא נחשב פלא, דעל כן נקרא עליו שם נס, זהו מצד האדם, אבל מצידו יתברך אין שום מעשה בעולם נחשבת פלא, אלא הכל נחשב דבר הווה ורגיל, וכמ"ש מאת ה' היתה זאת, כלומר הנעשה ע"י שם הוי"ה חשיב דבר הווה ורגיל, ורק היא נפלאת בעינינו אנחנו התחתונים שנשפעים על ידי שם אלהים, אז נחשבים דברים הנעשים הפך הטבע לפלאות, יען כי שם אלהים פועל על פי הטבע, שאין כל אדם זוכה להיות השפעתו על ידי שם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, וכן כאן אמר היפלא מה' דבר, כלומר דבר הנעשה על ידי שם הוי"ה היתכן שיהיה נקרא עליו שם פלא, אלא כל הנעשה ע"י שם הוי"ה חשיב דבר הווה ורגיל, ולכן למה תחוש שרה לנכוי זכיות, מאחר כי אתם צדיקים גדולים שהשפעה שלכם תהיה בשם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, ולכן הריון שלה אע"פ שיהיה לה בזמן הזקנה אין זה חשיב פלא כדי שינכו מזכיותיה, דלגבי דידיה זמן הילדות וזמן הזקנה הכל שוה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/12)

**ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם** (בראשית יח:טז). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש ליל הו"ר, שבאדם יש ג' צללים, והבחינה העליונה שבהם נקראת צלם, ושני בחינות התחתונים כל אחד מהם נקרא צל שחסר מהם אות מ"ם של צלם, וז"ס אך בצלם יתהלך איש קאי על בחינה העליונה הנז' שנקראת צלם, ומ"ש הכתוב עד שיפוח היום ונסו הצללים קאי על שתי בחינות התחתונים הנז' שכל אחד נקרא צל, ואינו נקרא צלם דחסר מהם אות מ"ם. עוד איתא שם דצלם העליון אינו נגלה וניכר בחינתו למטה על ידי צל הגוף של האדם באור הלבנה, לפי שהוא עליון, אבל שני צללים התחתונים הם המתגלים באדם בסוד מ"ש רז"ל דבני האדם יש להם בבואה, וגם בבואה דבבואה, דקאי זה על שני הצללים התחתונים הנז' הנראין לאור הלבנה כנודע ע"ש. ובזה יובן ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום, הכונה במלת האנשים לומר שקמו ה' אנשים דהיינו חמשה אנשים, וא"ת שלשה הם דכתיב והנה שלשה אנשים נצבים עליו ואיך אתה קורא אותם חמשה אנשים, לז"א ואברהם הולך עמם לשלחם, כי אברהם על ידי לויה שלו נתן להם כח מן שני צללים שלו בבואה ובבואה דבבואה, וכל צל הוא פרצוף שלם בפ"ע, והרי נעשו חמשה אנשים. ועוד נ"ל רמז הכתוב באומרו ואברהם הולך עמם לשלחם רמז הכתוב שנתן להם כח מן צלם העליון שלו שהוא שלם באות מ"ם, דהוא תקיף וחזק ביותר מן שני צללים התחתונים, ולז"א הולך עמם לשלחם, לא אמר הולך לשלחם אלא אמר הולך עמם, חלק מלת עמם לשני וקרי בה עם מ"ם, ר"ל עשה להם לויה בכח צלם העליון שהוא שלם באות מ"ם של צלם, מה שאין כן שני צללים התחתונים שנקראים צל חסר מ"ם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/13)

**ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד** (בראשית יח:כ). צריך להבין אם כונתו לומר הא דזעקתם רבה מפני כי חטאתם כבדה מאד, הול"ל כי חטאתם כבדה כדי שיהיה נותן טעם למ"ש רבה, אך כיון דאמר וחטאתם בוא"ו משמע דמדבר על חטאת אחת שהיא כבדה בפ"ע, ולכן צריך לידע על איזה חטאת רומז כאן. ונ"ל בס"ד דמצינו שפרט הכתוב באיוב חטאתם באומרו בסי' כ"ח הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, ופירש רש"י ז"ל הנשכחים מני רגל אלו אנשי סדום ששיכחו תורת רגלי אורחים מארצם, שהיו משכיבין האורח במטה אם היה ארוך יותר מקטעין רגלו, ואם היה קצר מאריכין אותו עכ"ל, נמצא לא נתפרשו רעות שלהם במקראות דאיוב כי אם רק רעה זו שעשו אופני המצאות כדי שיהיו סיבה למנוע רגלי אורחים מארצם, ולכאורה אין זה עון רע ומר כ"כ ואינו חשוב כלום לגבי גזל והשחתת זרע, וגם שכיבה עם בע"ח, וגם ע"ז אשר מנו להם חז"ל במדרש. ולמה פירש הכתוב עין זה שהיו עושים אופנים למנוע רגלי אורחים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/14)

**אך** נראה דאין עון זה קשה ורע ומר מגופו ומפאת עצמו, אלא רעתו הקשה היא מפני שמניעת רגלי אורחים היתה סיבה לביטול התוכחה על רבוי עונותם, שאין אורחים נכנסין לעירם ורואין רעותם ומוכיחין אותם עליהם, איך יסורו מהם, דאין אדם רואה חובה לעצמו ואין לו תקנה לפרוש מן העבירות אלא רק ע"י מוכיחים שיוכיחו אותם על רעתם, ואז יש תקוה שיפרשו מן העבירות, מה שאין כן אם אין מוכיח כלל, אז יהיו העבירות דבוקים ונטועים בהם כמסמרות חזקים, שלא יפרדו מהם לעולם, כי נשארים בכסילותם כל ימיהם. מעשה באחד עשיר שהיה לו ממון הרבה וצרה עיניו בהנאה שיהנו אחרים מן ממונו אפילו הם אשתו ובניו, ורוצה דרק הוא לבדו יהנה מן ממונו, לכן לא נשא אשה ולא הוליד בנים, ואפילו משרת לא הביא לביתו לבשל לו, אלא קונה תבשיל מבושל מן השוק, ויושב לבדו בביתו, ובעבור אחר מותו עשה תקנה שלא יהנו אחרים וירשו ממונו, שחפר בור עמוק והניח כל הממון שלו בקרקעית הבור, וכסהו בעפר גובה אמה אחת, וכתב בשטר צוואתו דאחר מותו יקברוהו באותו הבור וימלאוהו עפר למעלה, ובזה נמצא שגם אחר מותו ממונו מונח אצלו ולא שלטה בו יד אחרים, והניח דבר זה סוד כמוס, ולא גילהו אלא לאחד אהוב שברור לו שלא יגלהו לשום אדם. אך דרכו הרעה שאינו נושא אשה ומוליד בנים ואינו מניח משרת אצלו כדי שלא יהנו מן ממונו זה גלוי וידוע לכל אדם, והוא חשש שמא יבאו בני אדם ויוכיחו אותו על זה, ויראו לו ע"פ הוכחות ומשלים כי דרך זה הוא דעת שוטים, ולא טוב הדבר הזה אשר הוא נוהג, לכך לא היה מכניס שום אדם לביתו כדי שלא יכנסו אצלו בני אדם, ויוכיחו אותו על הדבר, ומכריחים אותו בטענות והוכחות לעזוב הדרך הזה וישנו דעתו לישא אשה שיהיה לו בנים ומשרתים, על כן מאחר ששום אדם לא יכנס לביתו, אז לבו בטוח שלא יהיה מוכרח לשנות מנהגו ע"י בני אדם אחרים, וגם כשיוצא לשוק אינו מרבה בעסק ואינו יושב עם בני אדם כדי שלא יכנסו עמו בדברים אלו. והנה איש אחד הבין וידע אותו הסוד שהגיד זה לאהוב נאמן שלו מה שבדעתו לעשות בממון שלו אחר מותו, ובאיזה מקום ישמרהו, ויבא זה אצל העשיר ההוא בחנות שלו, ויאמר לו אחד עשיר מופלג כך וכך שמו יושב עם עשיר אחד, ושניהם קראוני ושלחו אותי אצלך שתמהר לבא אצלם כדי להשלים לצרוף הזימון, כי הם שנים וצריך להם אחד שיהיו שלשה שיאמרו זימון קודם ברכת המזון. ויאמר לו העשיר מי הם אלו השנים, ובאיזה מקום יושבים, ולמה צריכים לי לצירוף זימון, והיה להם להביא אדם אחר לצרפו עמהם, ולמה רוצים בי דוקא. ויענהו ויאמר לו אלו השני אנשים הם קורח, ואחד גביר שנעשה לו כמעשה קורח אשר נקבר בתוך הארץ וממונו עמו כי ירדו הם עם ממונם חיים שאולה, וזה הגביר השני ג"כ עלה בדעתו לקבור ממונו עמו, וכן עשה שהניח ממונו בתוך הבור וכסהו בעפר, וקודם מותו צוה שיקברוהו בתוך הבור ההוא, ואחר שמת לא הכניסו אותו לגיהנם מפני שלא עשה עונות, ולא הכניסו אותו לג"ע שלא עשה צדקה אפילו פרוטה, ואפילו פרוסה של לחם, ואמרו בשמים שיוליכוהו ויושיבוהו עם קרח, וכן עשו לו, ונמצאו שניהם יושבים לבדם. כי אין אדם דומה להם כדי שיושיבוהו עמהם, וכאשר אוכלים לחם מברכים בהמ"ז בלא זימון כי הם שוים דוקא, ועתה שמעו שאתה ג"כ דעתך בכך, וכבר הכינות הבור בחצרך וקברת ממונך בו, וכתבת צוואה שיקברו אותך בבור ההוא, א"כ אתה דומה להם, ובודאי מן השמים ישלחו אותך אצלם שתשב עמהם, ואז תהיו שלשה יושבים ביחד, ויש אצלכם צרוף זימון, על כן שלחוני אליך שתמהר לבא כדי שלא יחסר להם מצות זימון. וזה בשמעו דברי מוסר שאמר זה האיש הם כמדקרות חרב, שם לו לעורר לבו על השטות שלו, וגם נרגש כיון דידע זה מה שעשה בבור בודאי אחר שיקבר בו יפתח הבור ויקח הממון ויחזיר גוייתו לבור, ונמצא זה ירש הכל, ואז נשתנה דעתו ותכף נשא אשה והוליד בנים, ונהג בממונו כדרך כל הארץ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/15)

**נמצא** העושה מעשים רעים ועושה המצאה לסתום הפתח כנגד המוכיח שלא יבא אדם להוכיחו ולהראות לו טעותו וכסלותו, הנה זאת ההמצאה של סתימת הפתח בפני המוכיח שלא יבא ויוכיח היא קשה ומרה יותר מכל עבירות שעושה אותם, יען כי במניעת דברי תוכחה של המוכיח אין תקוה שיפרוש החוטא מן העבירות החמורות שבידו, אלא יהיו כוחות הטומאה דבקים בו עד מותו, ולכן לא פירש באיוב הנז' את פרטי העבירות החמורות שהיו ביד אנשי סדום, אלא פירש את מניעת רגלי האורחים, שעשו מציאות זו למנוע רגלי אורחים כדי שלא יוכיחו אותם וידברו על לבם דברים טובים ונכוחים לעזוב עבירות שבידם, וכאשר עלה בלב אותו עשיר שתהיה מחשבתו הרעה שחשב לבלתי יהנה שום אדם מן ממונו בין בחייו בין במותו תקועה בלבו, שלא ישתנה דעתו לבטל אותה ע"י המצאה שעשה לעצמו, שלא יכנס שום אדם לביתו, כדי שלא יכנסו עמו בדברים לבטל מחשבתו ולשנות מנהגו הרע, שלא יהנה שום אדם מן ממונו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/16)

**ולז"א** כאן זעקת סדום ועמורה כי רבה, קאי על כמה מיני עבירות של עושק וגזל וש"ד וכיוצא כי רבו, ולכך הזעקות היו מרובים, ואם לא היו עושים המצאה למנוע רגלי אורחים יש תקוה שאאריך להם ולא אכלה אותם, כי אפשר שיכנסו אורחים לעירם ויראו מעשיהם הרעים ויוכיחו אותם בדברי מוסר ותוכחה עד שיטו לבבם לעזוב מעשיהם הרעים, אך תקוה זו איננה, יען כי יש להם חטאה אשר כבדה מאד, היא התקנה שעשו שכל אורח שיבא ישכיבו אותו על המטה, ואם הוא ארוך יותר ממנה יקצצו אותו, ואם הוא קצר ממנה מותחין אותו להאריכו עד שעי"כ ימות, ולכן לא אפשר שיבא שום אורח לעירם ומי יוכיחם על עבירות שבידם, לכן אין תקוה שאאריך להם עד שישובו כי א"א שישובו, ולכך אכלה אותם מעתה ברגע אחד, וכמ"ש רש"י ז"ל ע"פ הנשכחים מני רגל וכנז"ל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/17)

**ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום וגו'. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'** (בראשית יח:יח-יט). קשה כפל הדברים באומרו היו יהיה, ועוד מה נותן טעם לזה בשביל שמצוה את בניו ואת ביתו, והלא אפילו בלא זה הוא ראוי להטיב לו בשביל צדקתו השלימה, שהיה צדיק גמור ופעל ועשה כמה מעשים טובים. ונ"ל בס"ד בהקדים מה שכתבו המפרשים ז"ל הטעם, דהצדיקים נמשלו ונדמו לאילן, דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא, והרשעים נמשלו לעשב דכתיב בפרוח רשעים כמו עשב. ופרשו הענין ע"פ מעשה שהיה בשני אנשים שעמדו אצל אילן אחד של תותים או של תמרים, ויען האחד ויאמר אני משער בשכלי כי אורך האילן הזה הוא קרוב לעשרים אמה, ויען הב' ויאמר לא כן אלא עולה אורכו יותר מן כ"ה אמה, וימהר הראשון לעלות לראש האילן ויקח בידו חבל וימדוד אותו וימצא גובה עשרים אמה בדקדוק מן ראש האילן עד הקרקע, ויאמר לחבירו הרי יפה כונתי כי מדדתיו עתה וכך עלה. ויענהו הב' ויאמר לו אתה טועה, והאמת כדברי, בא ונעשה ערבון ואראה לך איך זה האילן ארכו יותר מן כ"ה אמה. ויאמר טוב הדבר, וישמח בלבו כי בטוח שודאי ירויח מאחר שעתה מדדו ועלה עשרים אמה דוקא. ואחר שהניחו שניהם ערבון ביד שליש אז השני לקח בידו קרדום וחפר בקרקע סביב האילן עומק חמשה אמות, והאילן עודנו עומד בארץ, כי טבעו של אילן להכנס בעובי הקרקע, ויאמר לו הרי חמש אמות נוסף על אורך אשר מדדת מן ראש האילן עד שטח הקרקע, ועם חמש אמות אלו שהיו טמוני בקרקע נעשה בו אורך כ"ה אמות, ועודנו טמון בקרקע, נמצא גובהו יותר, מן כ"ה אמות כאשר שיערתי. ולקח זה את הדנרים אשר נתן הראשון ערבון. והנה אחר כמה ימים זה הראשון שהפסיד יצא לטייל בשדה עם אדם אחד, וימצאו עשבים ארוכים עומדים על פני השדה, ויאמר זה לרעהו כמה טפחים יעלה אורך העשב, ויאמר לפי השערת שכלי יעלה חמשה טפחים ולא יותר, ויענהו זה לא כן אלא אומר אני יעלה ארכו יותר מן שבעה טפחים, וקם רעהו וימודד העשב מראשו עד שטח הארץ וימצא שיפה כיון באומרו שהוא ארכו חמשה טפחים, ויאמר הרי מדדתי וימצא כדברי שהוא רק חמשה טפחים, וישמח זה בלבו ויאמר עתה אמלא חסרוני שהפסדתי בראשנה באותו היום במדידת האילן, יען כי קרה לזה עתה כאשר קרני בראשנה, שלא עלה בדעתי לחשוב את שיעור הטמון בקרקע, ולכן עתה אעשה ערבון עם זה החושב לפי תומו, וארויח ממנו ההפסד שהיה לי במדידת האילן. ויאמר לחבירו טועה אתה במדידה של אורך העשב לומר שהוא אורכו חמשה טפחים, והאמת הוא כדברי שעולה יותר משבעה טפחים, בא ונעשה ערבון כל אחד יתן על הדף עשרה דנרים, ואם אראה לך כדברי שעולה יותר משבעה טפחים אז אני אקח הערבון, ואם לאו אתה תקח. ויענהו טוב הדבר, וכל אחד מסר עשרה דנרים ביד שליש ויגש זה לחפור סביב העשב, וכאשר חפר עובי אצבע אחת נפל העשב כי לא היה לו שורש בתוך הקרקע, ואינו נכנס ונטמן תוך הקרקע יותר משיעור עובי חצי אצבע. וכן הענין תמצא בצדיקים וברשעים, כי הרשע אין לו יסוד ושורש טמון שיהיה לו בו קיום בחוזק ואומץ, והרי הוא דומה לעשב, דרק מה שגלוי בתכונתו היא היא הצלחתו, ולזה כתוב ברשעים ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, דרוח קמעא עוקרתם, אבל הצדיק יפרח כתמר דמלבד תכונתו הנגלית עוד עמקו שרשיו, וכל רוחות שבעולם אין מזיזות אותו, עכ"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/18)

**ואני** אומר הדמיון של אילן ועשב לצדיק ולרשע הוא כך, דהרשע הימים אשר חי על פני האדמה אלו הם הם בלבד נחשבים לו לשנות חיים שלו, וכיון שמת לא נשאר לו חיים בעולם הזה כלל, והרי זה דומה לעשב כי אין לו שיעור במדתו, אלא רק כמה שנראה עומד וגלוי על פני האדמה, ואחר שיפול ונעקר ונכרת שיעור העשב העומד על פני האדמה לא נשאר לו מציאות טמונה בתוך הקרקע. אבל הצדיק מלבד שנות חייו אשר הוא חי לעיני הכל על האדמה, הנה עוד לו מציאות חיים בעולם הזה גם אחר פטירתו מעולם הזה, כי על ידי שיהיה לו בנים אשר הדריכם בדרך ישרה, ותלמידים אשר לימדם מנהגים טובים לעשות מצות ומע"ט, שהם ממלאים מקומו והולכים בדרכיו ומדותיו הטובים אשר נקרא שמו עליהם, אין נקרא עליו שם מות, ונחשב הוא עודנו חי ולא מת, וכמ"ש רז"ל למה בדוד הע"ה נאמר שכיבה, וביואב נאמר מיתה, מפני כי דוד הע"ה היה לו בן ממלא מקומו שהולך בדרכיו ומדותיו שנקרא שמו עליו, הרי הוא נחשב חי וכאלו לא מת, מה שאין כן יואב שלא הניח בן ממלא מקומו נאמר בו מיתה, דלא נשאר לו שם בעולם הזה שיהי' נחשב עודנו חי. ונמצא הצדיק דומה לאילן, דמלבד החלק הגלוי שבאילן לעיני הכל שהוא חלק העומד על פני האדמה, הנה עוד יש לו מציאות חלק טמון באדמה, שהוא קיים ואינו נראה בחוש הריאות לעיני הרואין, אלא נודע וניכר בהשערת עין השכל, ולכך נדמה לתמר שיש לו חלק גדול בשרשיו הטמונים תוך האדמה. ובזה יובן בס"ד ואברהם היו יהיה לגוי גדול, אמר בו שתי הוויות א' מציאתו הנגלית לעיני הכל קודם פטירתו, ואחת מציאתו הנסתרת מחוש הריאות, והוא המציאות שיש לו בעולם הזה מצד בניו וזרעו ותלמידיו, ופירש הדבר איך יהיה לו הווייה אחרת מלבד הווייתו הראשונה, ואמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולכן גם השנים אשר יחיו בהם בניו וזרעו ותלמידיו שהם בני ביתו נחשבים לו לחיים לעצמו, בכלל שנותיו שקדמו לו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/19)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד, כפל שכפל הדברים באומרו היו יהיה, וגם מה שתלה בזה הידיעה שהודיעו במפלת סדום, והוא כי יש צדיק טורח במעשיו כפליים, והוא משל לאדם שראה שדה מליחה ועלתה כולה קמשונים וכסו פניה חרולים, ומלבד זה כולה מלאה גבשושית וסלעים, ובא אדם זה ותיקנה ונקה אותה, ויסיר כל המכשולים שבה עד שעשאה ארץ מישור, ואח"כ טרח לנטוע בה כמה מיני אלנות ולזרוע בה כמה מיני זרעים ומיני בשמים ואהלים, ועשה בה הווייה אחרת חדשה שתהיה ארץ גנות וכרמים, הרי עשה בה שתי הוויות. וכן אברהם אע"ה פתח עיניו וראה לפניו אנשים רעים וחטאים המשחיתים ומחריבים העולם, וכמה טרחות טרח לנקות מקומו ודרכיו מן קוצים וברקנים אלו המשחיתים את החומר שלו ואחר שניקה חומרו שלו מן קוצים אלו הנתלים בו, שבזה הניקוי נעשה הווייה חדשה לחומר גופו, אז עשה לו הווייה אחרת לקשטו ולהדרו ולפארו בכמה אורות הבאים ע"י צדקתו ומעשיו הטובים, שיאיר ויזהיר וינהיר גופו בהם, וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, הרי זה הווייה שנית:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/20)

**והנה** שורת הדין מחייבת כיון שטרח אברהם אע"ה לנקות חומר שבו מן כוחות הקליפה שהיו רצים להתאחז ולהדבק בו, והוא שכר כוחם וניתק חבלים שלהם שבזה הועיל להחליש כח הקליפה הכללית של העולם, לכן כל קליפה שיגיע זמנה להשבר ולהתבטל הוא יזכה וירש חלקים הטובים של קדושה הטמונים בה, ולכך קליפת סדום שהגיע זמנה להשבר ולהתבטל לגמרי הוא ירש ויקח חלקי הטובים הגנוזים בה, ולכך נמצא מפלת סדום היא להנאתו ולטובתו, ולכן ידיעה ובשורה זו שייכה לו, וז"ש המכסה אני מאברהם את כל אשר אני עושה בסדום, שצריך לבשר אותו בדבר המפלה של סדום שיהיה ע"י ביטול ושבירת הקליפה שלהם, יען כי ואברהם היו יהיה, כלומר טרח בשתי הוויות שעשה בחלקו, הא' לנקותו מן קוצים וברקנים של הקליפות, והב' לקשטו ולפארו באורות שרפי קודש הנבראים מן תורה ומצות, ומחמת כן שורת הדין מחייבת שהוא יזכה לירש את נ"ק אשר בקליפת סדום אחר שתשבר, ולכן נמצא ידיעה זו היא שייכה לו שהיא בשורה טובה אליו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/21)

**וה' פקד את שרה כאשר אמר, ויעש ה' לשרה כאשר דבר** (בראשית כא:כ). נ"ל בס"ד כפל הלשון, כי הקב"ה הבטיח לאברהם אע"ה על יצחק דברים שיש בהם טובה בנגלה שלהם, ויש בהם טובה רוחנית בנסתר שלהם. וידוע מ"ש באדרא מה בין דבור לאמירה, היינו אמירה בלחישו בנסתר, ודבור בהכרזה בגלוי, לכן חלק הנסתר נקרא בשם אמירה, וחלק הנגלה נקרא בשם דבור, ובא הכתוב לומר שהקב"ה קיים את שתיהם מה שאמור בנגלה, ומה שאמור בנסתר, וז"ש וה' פקד את שרה כאשר אמר בחלק הנסתר של דברי הבטחתו, ויעש ה' ג"כ לשרה כאשר דבר, בחלק הנגלה של דברי הבטחתו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/22)

**ובאופן** אחר נ"ל בס"ד, בהקדים מה שפרשתי בס"ד בפ' לך לך, בפסוק ישפוט ה' ביני וביניך, דאע"פ שלפי הנראה מסרה עליו דין, עכ"ז בלבה לא כיונה למסור דין, אלא כוונתה לומר בעבור צער זה שנעשה לי ע"י הגר, אשר ראתה כי הרתה ואקל בעיניה, יתן לי הקב"ה שכרי, שאוליד בן שיש לו נשמה טובה, ורמזה דבר זה במספר שיש בין שמה שרי שהוא תק"י, לבין מספר אברם שהוא רמ"ג, וההפרש שיש ביניהם הוא מספר נר טוב, כי נשמת הצדיק נקראת נר טוב, דכתיב נר ה' נשמת אדם, וז"ש ישפוט ה' לתת שכרי בדבר שיש ביני וביניך, כלומר בין מספר שמי לבין מספר שמך, שבאותה עת היא שמה שרי והוא שמו אברם. ואמרה דבר זה ברמז כדי שיבין אברהם אע"ה שמוסרת דין עליו, ואז יתפעל ויגרש את הגר. אמנם אע"פ שתוכיות הלב שלה בדברים אלו לטובה ולא למסור דין, עכ"ז כיון שרצתה שיבין אברהם אע"ה שמוסרת דין עליו, ובזה נצטער מאד כי חשש מדבריה לכך נענשה שנפטרה קודם ממנו כמאמר רז"ל. והנה באמת הקב"ה דן את דבריה כפי הנגלה שבהם והעניש אותה, וגם דן את דבריה כפי כונת הלב שלה ונתן לה בן צדיק שיש לו נשמה קדושה הנקראת נר טוב, שהוא דבר הרמוז בין מספר שמה למספר שם בעלה, וז"ש וה' פקד את שרה כאשר אמר, הפה שלה אמירה רכה, שהוא על הנסתר של הדברים, שנתן לה בן שיש לו נשמה הנקראת נר טוב, וגם עוד ויעש ה' לשרה עונש כאשר דבר הפה שלה, כלומר מסירת דין שהוא דבור קשה, דידוע מ"ש בעלמא, דבור קשה, אמירה רכה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/23)

**ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק** (בראשית כב:ד). נ"ל בס"ד דידוע שיש ב' דרגין הפכיים שהם דרגא דאמת ודרגא דשקר, ועתה בעוה"ר אין דרגא דאמת חזקה ונוהגת בעולם, אלא רובא דעלמא דבוקים בדרגא דשקר, וכמ"ש ואני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, אבל לעתיד תתבטל דרגא דשקר, ואין העולם מתעסקים אלא בדרגא דאמת, דכתיב שפת אמת תכון לעד, דהיינו תכון לעתיד, ועד ארגיעה שפת שקר, וכמ"ש בזוה"ק מ"ש ר"א לאותו נכרי כוננת לא כתיב אלא תכון לעת"ל. ובזה פירשו המפרשים ז"ל רמז המשנה אליהו זכור לטוב יבא לעתיד לקרב את המרוחקים ולרחק המקורבים, דהיינו אותיות אמת הם מרוחקים זע"ז, א' בראש אלפ”א בית”א, ומ"ם באמצע ותי"ו בסוף, שיקרב דרגא דאמת אשר אותיותיו מרוחקים שכל העולם יהיו אחוזים ודבוקים בדרגא דאמת, ולרחק את הקרובים הוא דרגא דשקר, אשר אותיותיו הם קרובים זע"ז, שידחה דרגא דשקר מן העולם, עכ"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/24)

**והנה** ידוע כי שלשה ימים של עקידה הם יום ראשון כנגד זמן בית המקדש הראשון, ויום שני כנגד בית שני, ויום שלישי כנגד זמן בית שלישי שיבנה במהרה בימינו, ובזה פרשתי בס"ד יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ולזה רמז כאן הכתוב לפי דרכו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, רמז לזמן בית שלישי שיהיו כל ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, והיינו אברהם קאי על הצדיק שהוא אב הרם, או האב רם הוא הצדיק, אי נמי אברהם שהוא בחסד נושא עיניו לאור החכמה, שהוא למעלה מן החסד בעשר ספירות לקבל שפע ממנו בתמידות. וירא את המקום, השכינה הנקרא מקום, מרחוק, כלומר בדרגא דאמת אשר אותיותיו רחוקים זה מזה, שלא יהיה עוד שליטה ועסק בדרגא דשקר שאותיותיו קרובים אלא כל ההשגה והידיעה בחכמה תהיה בדרגא דאמת, ולכן גבי ישראל במעמד הר סיני שהשיגו ידיעה בחכמה עליונה, כתיב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, כלומר בדרגא דאמת שבה היו משיגים הידיעה הראויה להם אותו עת, ולכן נביא האמת אומר מרחוק ה' נראה לי, כי נביא השקר רואה בדרגא דשקר:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/25)

**ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם** (בראשית כב:ה). קשא מה בא הכתוב ללמדנו בזה הדבר שא"ל שבו פה עם החמור. ועוד ק' למה לא לקח החמור ביום השלישי לרכוב עליו עד ההר שראהו מרחוק ועוד כשיצא מביתו למה לא לקח חמור בשביל יצחק שירכב עליו, ואם נאמר לקח ולא נתפרש זה בכתובים, א"כ הול"ל שבו לכם פה עם החמורים, כי שנים היו שלו ושל יצחק. ועוד על איזה מקום היה אומר נלכה עד כה, ואם קאי על מקום שראה מרחוק זה היה נסתר ונעלם מעיני נעריו, כי רק הוא ראה איתו והכירו על ידי נס, וכמ"ש רז"ל, וא"כ איזה מקום בא לסיים באומרו עד כה. ועוד דא"ל ונשתחוה, השתא יאמרו לו אם אתה הולך שם להשתחות למה אתה לוקח אש ועצים ומאכלת, ואם הוא אינו חושש להודיעם מה שרוצה לעשות, גם ההשתחויה לא יזכיר להם, אלא יאמר ואני והנער נלכה ונשובה אליכם. ונ"ל בס"ד דהוא כשיצא מביתו לא לקח חמור בשביל יצחק, כדי שלא תרגיש שרה שהוא מוליך את יצחק למקום רחוק שצריך להרכיבו על החמור. ותשאל לאיזה מקום אתה מוליכו, אלא כשרואה שלקח חמור אחד בעבור עצמו תדע שיצחק אינו הולך למקום שהוא הולך, אלא הולך ללוותו, ולכך אין צריך לרכוב, ועל עצמו לא תשאל אנה תלך, דאין זה משורת דרך ארץ שתשאל מבעלה אנה אתה הולך, ומה עסק יש לך, אבל על בנה יצחק אם תרגיש שהולך למקום רחוק שצריך לרכוב, ודאי היתה שואלת, לאיזה מקום אתה מוליך אותו, ולכך לא לקח חמור ליצחק:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/26)

**והנה** ידוע דאיכא מאמר בדברי רז"ל שאמרו אותו יום השלישי היה יום כיפור, דנעקד יצחק אע"ה ביום כיפור, ולכן מנהג ישראל קדושים לומר פרשת העקידה קודם מנחה ביום כיפור, עם הבקשה המתוקנת לה. והנה בודאי באלו השלשה ימים לא היו הולכים בדרך בלילה, אלא היו נחים בלילה, וא"כ ליל יום השלישי שהוא ליל כיפור נחו ולא הלכו, אך ביום השלישי בשחרית ראה את המקום בבוקר ברוה"ק, והוא יודע שאותו היום הוא יום כיפור, ואסור במלאכה ובכל איסורי שבת, והוא היה שומר שבת ונזהר מן איסורים של התורה, כמ"ש רז"ל במשנה אברהם אבינו קיים כל התורה כולה קודם שניתנה, דכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו', ולכן אותו היום לא לקח החמור לרכוב עליו, כי חייב אדם בשביתת בהמתו מן התורה, ולכן אמר לנעריו שבו לכם פה עם החמור ולא תעשו בו שמוש, אך כיון דחד מנייהו הוה אליעזר דהוא חכים שדולה מתורת רבו, אז חשב אברהם אע"ה השתא יקשה עלי אליעזר לומר, כיון דיום זה הוא אסור כל איסורי שבת דלכך אתה מצוה אותנו על שביתת החמור ואין אתה רוכב עליו, א"כ איך אתה מטלטל העצים והאש ומעבירם ארבע אמות בר"ה, נהי דטלטול הוא איסור דרבנן שהוא מוקצה דרבנן, הנה העברת ד"א בר"ה הוא אסור מן התורה, לכך הוצרך לומר להם ואני והנער נלכה עד כה, כי היה לפניו מקום מסוים הן בגובה הן בחפירה שהיה ממנו אליו פחות מן ארבע אמות, לכך עשאו סימן להם לומר נלכה שיעור שיש מכאן עד אותו מקום, כלומר נלך פחות מן ארבע אמות ונעמוד, ונחזור ונלך פחות מן ד' אמות ונעמוד, והראה להם באצבע על שיעור הרחקת אותו מקום מהם, שהיה רחוק מהם פחות מארבע אמות, וכאשר מפורש היתר זה בש"ע סי' רס"ו מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיה עמו מעות ואין עמו נכרי או חמור או חש"ו מוליכם פחות פחות מארבע אמות ע"ש, וכן כאן רמז לאליעזר היתר זה שבדעתו לעשותו. וכדי שלא יקשה אליעזר קושיא אחרת לומר, אכתי יש לחוש שמא ישכח ויעביר ארבע אמות שלמים ויותר, לכך אמר לו ואני והנער נלכה, כלומר כיון דשנינו הולכים ביחד מדכרי אהדדי, וליכא למיחש לשכחה, וכמו שמפורש בסי' הע"ר בה' שבת בענין קריאה לאור הנר, דחוששין שמא יטה, דשנים קורין ביחד, שאם בא להטות יזכרנו חבירו. וכן הענין כאן אני והנער נלכה ביושר, שכל אחד מאתנו רואה מה שעושה חבירו, ולכן כתיב ויקח אברהם את עצי העולה וכו' וילכו שניהם יחדיו בהשוואה אחת ולא בזא"ז, וכדי שלא יאמר והלא אתם לוקחים אש ועצים נמצא אתם עושים מלאכה דאורייתא בהם, לכן סיים ונשתחוה, כלומר יום זה הוא רק נשתחוה בו, ולא נעשה עבודה במעשה ומלאכה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/27)

**כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים** (בראשית כב:יז). י"ל כפל הלשון הרבה ארבה, ועוד למה עשה שני דמיונות שהם כוכבים וחול הים. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל במ"ק, מכתיבת יד של הגאון מהר"ם גלאנטי הזקן ז"ל, שהעתיק לשון זוה"ק כ"י וז"ל, א"ר שמעון לעולם יקיים אדם מצות עונה בזוגתו לש"ש, שכל אותם טיפות וכו' אף שהיא עקרה וזקנה אינם הולכים לאבוד, אנא השי"ת מצוה למלאך הממונה שישמרם לעת"ל, ויהיה לכל אחר גוף, ויהיה לאדם בנים רבים מזה וכו', ויכיר כל אחד את אביו, ואז תאמרי בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה, שהייתי חושב שהולכים לאבוד, ואלה מי גידל, כי יש מדור אחד שמתגדלים שם עכ"ל. נמצא יש שני מיני רבוי בנים לאדם הצדיק, הא' בנים שבאים מעבור אשתו ממנו שהם בעולם הזה וגדלים בעולם הזה, והב' בנים הנולדים מזווג איש ואשתו בזמן העיבור והיניקה, ובזמן שהיא זקנה או עקרה, אשר מכל זווגים אלו נברא נשמות ויעשה להם הקב"ה גופים למעלה, והם שמורים באוצר אחד למעלה, ולעתיד יבואו אל אבותיהם, ולא ילך שום זווג איש ואשתו לבטלה. וז"ש כי ברך אברכך ברכה כפולה, והיינו כי הרבה ארבה את זרעך, שני מיני רבויים בבנים, ועשה להם שני דמיונים הא' ככוכבי השמים זה קאי על הנולדים מתשמיש של זמן עיבור ויניקה וזקנה ועקרה, שהם גדלים ורבין בשמים באוצר עליון, ואלו דימה אותם לכוכבים, והב' גדלין ורבין בעולם הזה מעיבור האשה שתתעבר מאישה, ואלו דימה אותם לחול אשר על שפת הים, שהוא למטה בעולם הזה התחתון:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Vayera 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Vayera/r/28)

**וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע** (בראשית כב:יט). נ"ל בס"ד לרמוז שהאדם צריך להשתדל שכל מידות הטבעיות שבו שגדלים בו מנעוריו, שהם קנאה וחמדה ותאוה ואהבה ותענוג וחריצות וכיוצא בזה, שישתמש בהם בעסק התורה בצרכי הנפש דוקא, ולא בצרכי עולם הזה, דהיינו שיתקנא מעובדי השי"ת ועושי מצות לעשות כמותם, ויחמוד המצות ולימוד התורה ותענוג שיתענג בעונג שבת ויו"ט, ויאהב עובדי השי"ת, ועניים ומאנין תבירין, ויתאוה להרבות תורה ומצות, וחריצות שיהיה לו בלימוד תורה ועשיית מצות להיות זריז ונשכר בהם וכל כיוצא בזה. וידוע דהתורה נקראת באר, דכתיב בה מעין גנים באר מים חיים, וידוע שהיא שבעה ספרים כמ"ש רז"ל ע"פ חצבה עמודיה שבעה, כי פסוק ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע. וז"ש וישב אברהם אל נעריו, רמז למידות הטבעיות הנז"ל שמתנוצצים בו מימי נעוריו וגדלים עמו, והצדיק מסיע אותם ומקים אותם ומוליך אותם אל באר שבע, היא התורה, שלא ישתמש בהם אלא רק בענייני התורה ומצותיה, ולא ישתמש בהם בצרכי עולם הזה. ועוד מעלה יתירה אית ביה, והוא כי וישב אברהם בבאר שבע, וישב לשון תשובה, כי הצדיק כשעוסק בתורה בתמידות יראה עצמו חסר במעשים טובים, ויראה עצמו חוטא שחטא בקיצורו בעבודת אלהים, וכמ"ש הרב ערבי נחל על פסוק אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי, וכל מה שיעסוק בתורה יותר יהיה בעל תשובה יותר, כי ימצא עצמו חסר וחוטא בעבודתו יתברך, ונמצא עסק התורה גורם לו שיהיה תמיד בעל תשובה, שרואה עצמו חוטא וצריך לעשות תשובה, וזהו וישב אברהם בבאר שבע, היא התורה גורמת לו לקיים תמיד מצות התשובה, דכתיב בה ושבת עד ה' אלהיך: