## Od Yosef Chai; Derashot, Yitro

###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 1
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 1](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/1)

**וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה** (שמות יח:א). י"ל מה חידוש בא הכתוב ללמדינו בשמיעה זו של יתרו, והלא כל העולם או רובם שמעו זה, ועוד קשה, תיבת כל נראה לשון יתר, וסגי לומר את אשר עשה אלהים וכו'. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, והקשה למה קורא למכות שחוק, כי התעללתי הוא ר"ל שחקתי, ופירש הענין דראוי לשום לב תחת מה נתן השי"ת הצלה לקצת מקנה מיד הערוב, ולא כלו את הכל, וכן במכת הדבר לא מתו כל הבהמות, ונשאר הרבה בהמות שמתו במכת הברד, וגם במכת הברד רחם הקב"ה על המקנה, באומרו אליו ועתה שלח העז את מקנך שתכניסם לבית, שבזה נעשה שיורין מן הבהמות ולא נשארו כולם בשדה, באופן שיכלה אותם הברד, ועוד ג"כ מצינו שעשה השי"ת פלאי פלאות לחטה וכוסמת שלא יוכו ע"י הברד. אך הענין הוא כי הקב"ה משחק על הרשע ומנהלו כמרחם עליו, והוא לרעתו, כדי לתת בו כח ודרך לקבל כדי רשעתו במספר ומשקל, כי הנה גזרה חכמתו יתברך להביא על המצריים במצרים עשר מכות, ואם היה הערוב מכלה כל הבהמות במה יחול הדבר, ואם היה הדבר מכלה הכל במה תחול מכת הברד בבהמות, ואם לא היה אומר לו שיבריח הבהמות מן השדה, על מה היו רוכבים ובאים לים סוף כדי שיטבעו בו, ואם לא היה פלאות לחטה וכוסמת במכת הברד, כמה תחול מכת הארבה, וזה אומרו אשר התעללתי במצרים, ר"ל שחקתי בהם להשאיר להם פליטה בכל מכה ומכה, כדי שעי"כ יושלמו אותותי אשר שמתי בם, שהם עשר מיני מכות עכ"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 2
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 2](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/2)

**ולפ"ז** מובן מי שהוא שומע מעשה המכות שעשה הקב"ה במצרים, כל מכה ומכה בפ"ע אע"פ שידע תוקף יכולתו יתברך מה שעשה בגוף המכה שהביאה בדרך פלא, עכ"ז יטעה לתת בדעתו חשיבות ומעלה למזל מצרים, ולשר שלהם, דהיינו כששומע מכת הערוב יאמר מאחר שבא ערוב כזה למצרים, איך אפשר שישאר בהמות במצרים, ומאחר שנשאר הרבה בהמות בעיר ובשדות אין לה אלא מצד תוקף המזל והשר שלהם, שלא הניחו שישלוט הערוב ויזיק כפי מה שהוא ברבוי ובעוצם שלו, והם הגינו על בהמות מצרים להיות להם פליטה גדולה, וכן כשישמע מכת הדבר בפ"ע, כשרואה שכל אותו הדבר התקוף שבא בע"ח לא שלט בכל, אלא נשאר הרבה שלא פגע בהם הדבר, יאמר איך אפשר זה להיות בטבע, אין זה אלא שהמזל והשר של מצרים הגינו עליהם בזה, וכן כשישמע מכת הברד לבדה שהיתה בתוקף גדול וחזק, ורואה שנעשה פלאי פלאות לחטה וכוסמת שלא לקו בברד, יתן חשיבות ומעלה להמזל והשר של מצרים, לומר זאת ההצלה של חטה וכוסמת היתה מחמת תוקף המזל והשר שהגינו עליהם, אבל אם ישמע ויביט ויסתכל ויבין בכל המכות כולם ביחד, שיהיו חרוזים לנגד עיניו זב"ז כסדרן, כאדם החורז מרגליות בחוט אחד ויקשרם זע"ז, אז לא יבא לידי טעות זו לתת חשיבות ומעלה להמזל והשר של מצרים. מצד שארית הפליטה שהיה בכל מכה ומכה, יען כי בראותו שארית הפליטה שהיה בערוב, הנה הוא רואה תכף שבאה מכת הדבר ושלטה באותו השארית, ולא ניצולה, ובראותו שארית הפליטה שהיה בדבר בבע"ח הוא רואה שבא הברד וכלה את השארית, ובראותו החטה והכוסמת שניצולו דרך פלא מן הברד, הנה הוא רואה שבא הארבה אחריו וכלה אותם, ובראותו החרדה שחרדו כמה אנשים להניס את מקניהם אל הבתים להצילם מן הברד, ועלתה בידם שנשמרו וניצולו אותם הבהמות אשר הניסו אותם מן השדות, הוא רואה שנשארו אותם הבהמות לקלקלתם של המצריים, כי עליהם רכבו ובאו לים וטבעו בו, ועל כן לא יטעה לחשוב ולתת חשיבות ומעלה להמזל והשר מצד השארית שהיה נשאר בכל מכה, כי הוא רואה בעיניו מחמת המכה הבאה אחריה, שהשארית היתה לרעתם של מצרים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 3
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 3](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/3)

**ובדבר** הזה נתעלה יתרו מכל העמים, כי שאר עמים לא נתנו לב לשמוע ענייני המכות כולם ביחד, ולחרוז אותם בשכלם כסדרן, ולכך טעו בזה שחשבו לתת מעלה וחשיבות למזל ושר מצרים, מחמת השארית שנשתיירה במכה, כי לא שמו לבם לשמוע את הכל, וגם לא שמעום כסדרן, כי יש שמע מכת הערוב תחלה, ואחריה מכת הדם, ואחריה מכת הצפרדעים, ואחריה מכת הכנים, ואחריה מכת הארבה, ומכת הדבר והברד לא שמען, ולכך טעה לתת חשיבות להמזל והשר, ויש שמע מכת הברד תחלה ואחריה כנים ואחריה צפרדעים וחשך, והשאר לא שמע, ויש עוד ששמעו מקצתן באופן אחר, ולכן כולם טעו מצד שארית ששיירה המכה, אבל יתרו נתחכם לשמוע את כל המכות כולם, וגם שמעם כסדרן כאשר באו עליהם בזא"ז, ולכך לא טעה מצד השארית ששיירה כל מכה ומכה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 4
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 4](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/4)

**וז"ש** וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כל דייקא שלא נחסר אצלו אפילו דבר אחד ממה שנעשה, ואמר את לרבות עוד שמיעה אחרת, שדקדק לשמוע אותם כסדרן כאשר נעשו בזא"ז, ולכן הבין הבנה שלימה בשמיעתו. ולא בא לידי טעות, כי השמיעה הזאת היא לשון הבנה ג"כ:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 5
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 5](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/5)

**ועוד** שמע והבין, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, קרי בה ממצר ים, וזו היה הכנה פנימית שלא הרגישו בה העמים, ורק הוא ידע והבין אותה, והיינו כי מצרים היו יונקים מן אותיות ים של שם אלהים, שיש בהם מ"ח צרופים, ולכך נקראו בני חם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, וביציאתם של ישראל נסתלק כח זה של ים דשם אלהים, ונעשה לו מצר שלא יהיו יכולין להתקרב אליו ולינק ממנו, וז"ש ממצרים קרי בה ממצר ים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 6
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 6](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/6)

**ועוד** נ"ל בס"ד וישמע יתרו וכו', כי ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל, הטעם שלקח משה רע”ה את צפורה בת יתרו לאשה, מפני כי יתרו היה גלגול קין שהרג את הבל כדי ליקח התאומה שלו, ובא יתרו והוליד את צפורה שהיתה היא אותה התאומה של הבל שהרגו קין בעבורה, ועתה החזיר אותה להבל, כי משה רע”ה היה גלגול הבל, ובזה תיקן עון קין מה שעשה בשביל התאומה. ובזה הטעם נודע טעם בענין יציאת ישראל ממצרים שהיתה ע"י משה רע”ה דוקא ולא על ידי אחר. וכמ"ש רז"ל א"ל הקב"ה למשה רע”ה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, והיינו מאחר דמשה רע”ה היה גלגול הבל ואותם ישראל שגאלם משה רע”ה היו נציצות של הבל, וכמ"ש הגאון הש"ך ז"ל, ובזה מובן הטעם למה משה רע”ה לבדו הצליח בהוצאתם מיד פרעה ומזה מובן ממילא כי הגאולה לא היתה בשביל ישראל בלבד, אלא בשביל משה רע”ה ג"כ, וכל מה שעשה הקב"ה נסים עשה אותם בשביל משה רע”ה ג"כ, דאע"פ שמשה רע”ה לא היה בגלות עמהם, מ"מ ישראל שהיו גולים ומשועבדים שם, המה היו ניצוצות שלו, יען כיון שהיה הוא הבל נחשב כאלו הוא עצמו היה בגלות מצרים ונגאל עמהם. וז"ש וישמע יתרו שמע כלומר הבין, והיינו שראה שאע"פ שהיה כהן מדין, ורחוק הדבר מאד שידבק במשה רע”ה, עכ"ז ראה שזכה להיות חותן משה, וחקר על הדבר מה היה, והבין טעמו של דבר מפני כי משה רע”ה היה הבל, וכיון שהבין מן הדבר הזה של החיתון דהיה משה רע”ה הבל, אז ממילא הבין כי כל אשר עשה ה' נסים במצרים עשה בשביל משה וישראל ולא בשביל ישראל בלבד. דאע"פ שמשה לא היה בגלות עמהם, מ"מ כיון שהם היו ניצוצות שלו נחשב כאלו הוא עצמו היה שם בגלות, והוצרכו הנסים בשבילו, והבין מדעתו עוד דבר אחד, שאין העולם היו יודעין בו, והוא כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, כלומר כנסת ישראל הרמוזה באותיות כ"י, שהוא ר"ת כנסת ישראל, הוציא ה' את ישראל, כלומר עם ישראל, שהיה אור השכינה הולך עמהם, ככתוב וה' הולך לפניהם בענן יומם לנחותם הדרך:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 7
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 7](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/7)

**ויחד יתרו על כל הטובה** (שמות יח:ט). איתא בגמרא רב אמר ויחד שהעביר סכין חדה על בשרו, ושמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין, וקשה למה נקיט הכתוב ויחד כדי ללמדנו שהעביר סכין חדה, דאם רצה ללמדנו שנימול ירמוז המילה בד"א, ומאי קא משמע לן בחדה, ועוד למה שמואל נקיט חדודין חדודין לשון כפול, וסגי לומר נעשה בשרו חדודין. ונ"ל בס"ד, דהידוע דהמילה היא תיקון בשם י"ה, והפריעה היא ג"כ תיקון בשם י"ה, ונרמז בשמותם מילה מל י"ה, פריעה פרע י"ה, וכנ"ז בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות, וידוע כי הנימול נקרא טוב, ולכך ארז"ל ע"פ ותרא אותו כי טוב הוא מלמד שנולד מהול, ופרשתי בס"ד הטעם שנקרא הנימול בשם טוב, כי מל ולא פרע כאלו לא מל, וא"כ תיקון הנעשה בשם י"ה ע"י המילה אינו שלם אא"כ עושין תיקון שם י"ה בפריעה, ואז נשלם בשני פעמים י"ה, ולכך נקרא טוב, שרמוז שני תיקונים של שם יה, שמספרו ט"ו, וזהו טוב הוא ב' ט"ו, ולז"א העביר סכין חדה, רמז הכתוב בתיבת חדה על תואר טוב שיש לנימול שנעשו לו מילה ופריעה שבהם יש שני תיקונים של י"ה שהוא מספר ט"ו, שבזה יהיה צירוף טוב ועולה מספרו במספר חדה, כי מספר חדה הוא מספר טוב, ובא ללמד בזה שיתרו עשה מילה ופריעה שתים כהלכתן, שבזה נשלם בשם טוב, דעתה נקרא בשם טוב:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 8
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 8](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/8)

**ומ"ש** שמואל שנעשה בשרו חדודין חדודין, היינו כי בתיבת ויחד נרמז שני דברים הפכיים, דהפשטות של ויחד שהוא ענין שמחה, זה הוא על כל הטובה שעשה לישראל שהוציאם הקב"ה ממצרים, ונרמז עוד בתיבת ויחד שהוא לשון חדודין, שנעשה בשרו חדודין, הוא על מכות שבאו על מצרים, והיינו דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים, דמכות מצרים באו ויצאו מן המלכות דקדושה, מעשר ספירות שבה, שמשם יוצאה פעולת הדין בכל מקום, בסוד דינא דמלכותא דינא, ואותיות דינ"א הוא שם אד"ני שהוא במלכות, אך ידוע כי אותיות דין דשם אדני הם דין כפשוטם, והם הפועלים את הדין בכ"מ, אך אות א' דשם אדנ"י הוא רחמים, ונמשך משם אהי"ה, ואם יתחבר אות א' עם אותיות דין חיבור גמור, אז יתמתקו אותיות דין, ואין יוצא מהם פועל דין, ואם לא יתחבר עמהם אות א' חיבור גמור, אז פועלים דין גמור, וכל מכה שבאה למצרים משם אדנ"י בסוד דינ"א דמלכותא דינ"א, לא נתחבר אות א' עם אותיות דין חיבור גמור ושלם, ולכך אותיות דין דשם אדנ"י לא היו ממותקים אלא היו דין גמור, ולכך עשו דין גמור במצרים בכל מכה ומכה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 9
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 9](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/9)

**ובזה** יובן המאמר שאמר נעשה בשרו חדודין חדודין, כלומר נעשה בשרו חדודין, בשביל חד ודין, דהיינו בשביל שהמכות באו מן חד ודין, ששם אדנ"י לא היה ממותק מצידם, אלא בהתחברות אות אל"ף, שהוא מספר חד עם אותיות דין, אלא היה אות א' שהוא חד לחוד, ואותיות דין לחוד, לכך פעל בהם דין גמור, שבאו המכות עליהם בתוקף גדול, וגם עוד לא היו אותיות שהם אחר אות א' בסדר דנ"י, כאשר סדורים בשם אדנ"י, אלא היו בסדר דין המורין על תוקף הדין, ונמצא רמז שמואל בתיבת חדודין שהיא תיבה מורכבת משני תיבות שהם חד ודין, שני דברים קשים, שהם האחד הוא דאות א' שמספרו חד לחודיה קאי, שלא נתחבר עם אותיות הנשארים חיבור גמור, והשני שסדר אותיות שהם אחר אות אל"ף נעשו בסדר דין ולא בסדר דנ"י כסדרן בשם אדנ"י, ולז"א נעשה בשרו חדודין בשביל חד ודין, דעי"ז באו המכות קשים ומרים למצרים עד מאד, שפעל שם אדנ"י להם המכות בכל תקף וחוזק, וכל זה נעשה כנגד המצריים, אבל כנגד ישראל שם אדנ"י היה ממותק ע"י התחברות אות א' עם אותיות דנ"י, ופעל להם רחמים בכל המכות שהביא על המצריים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 10
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 10](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/10)

**את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה'** (שמות יח:ח). נ"ל בס"ד, הא דקרי לה התלאה באות ה"א, ולא אמר את כל תלאה, רמז בזה שהיה להם חמשה תלאות בדרך ההוא, ולא אחת בלבד, והם הא' רדיפת פרעה שרדף אחריהם וצעקו אל השי"ת. והב' שהלכו שלשה ימים במדבר ולא מצאו מים, ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה פי מרים הם, ויצעק העם אל משה מה נשתה, ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים. והג' כלה הלחם מאתם, וילונו על משה וכו', והוריד להם הקב"ה לחם מן השמים. והד' שחנו ברפידים ואין מים לשתות העם, וירב העם עם משה וא"ל הקב"ה והכית בצור ויצא ממנו מים ושתה העם וכו'. והה' היא מלחמת עמלק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, הרי חמשה תלאות כמנין אות ה', ולז"א את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, קרי בה ה' תלאה, ויצלם ה':


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 11
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 11](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/11)

**ועוד** נ"ל בס"ד דמצינו בשירת הים שאמרו בשירה דבר פרטי על הצלתם מן יושבי פלשת, דכתיב שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ופירש רש"י ז"ל הטעם שזכרו בהודאתם בנס שעשה להם הקב"ה, שנפל פחדם על יושבי פלשת, מפני שישראל נכוו מהם קודם יציאתם כאשר יצאו רבים מבני אפרים בחזקה, והרגום פלשתים ע"ש, ולכן משה רע”ה פרש ליתרו סיפור הנס הזה שעשה להם השי"ת להצילם מן יושבי פלשת, שנפל פחד ישראל עליהם, ונרמז דבר זה באותיות דרך במילואם כזה: דל"ת רי"ש כ"ף, יש בתוכם אותיות פלשת, וז"ש את התלאה אשר מצאתם מקדמת דנא, בפלשת הרמוזים בתוך אותיות דרך, כשהרגו את בני אפרים, והנה עתה תהילות לאל הצילם השי"ת מהם, שנפל פחד ישראל עליהם, ולא העיזו לבא להלחם עם ישראל:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 12
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 12](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/12)

**ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב** (שמות יח:יג). נ"ל בס"ד דאיתא בספרי המקובלים ז"ל, כל מצוה שורשה פתוח ותלוי באות אחת מן כ"ב אותיות התורה, ומצות תלמוד תורה היא תלויה באות ל' שהוא לשון לימוד, ולכן אות ל' הוא עליון על כל האותיות, דארז"ל ות"ת כנגד כולם. ופרשתי בס"ד טעם נכון, על אשר אות ל' יש בו שלשה חלוקות, וכל חלוקה היא צורת ו', והם אחת עליונה ואחת אמצעית ואחת תחתונה, ונראה הרמז בזה, כי הלימוד של האדם בתורה שבע"פ שהיא ששה סדרים כמנין אות ו' הוא נשלם בשלשה שהם האחד רבו של אדם, והב' חבירו, והג' תלמידו, וכמ"ש התנא ר"א בגמרא, הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם, וכל זה הוא בלימוד תורה שבע"פ, שהיא ששה סדרים כמנין ו', ולכן אות ל' שבו רמוזה מצות תלמוד תורה נחלק לשלשה ווי"ן, ואות ו' הראשון הוא זקוף וגבוה למעלה, והוא כנגד לימודו מהרב שהוא גבוה ועליון מן אדם הלומד ממנו, ואות ו' השני כנגד לימודו מן חבירו שהוא שוה עמו ואינו גבוה עליו, ואות ו' השלישי הוא כנגד למודו מן התלמיד שהוא עומד תחתיו למטה ממנו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 13
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 13](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/13)

**נמצא** כל אדם נשלם בהשגת תלמודו, מן שלשה שהם רב וחבר ותלמיד, ור"ת שלהם חר"ת, לכן כתוב בפרשת כי תשא חרת על הלוחות, דאות וא"ו אינו יוצאה במבטא, דאותיות המבטא הם חרת, שהוא ר"ת חבר רב תלמיד, ונרמז הרב באמצע כי הגדול באמצע. ובזה יובן הטעם שכל חכם נקרא בשם תלמיד חכם, והיינו לרמוז דאם יהיה לו תלמיד שהוא האחרון שבשלשה הנז', אז נחשב חכם שבזה נשלם לימוד שלו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 14
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 14](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/14)

**והנה** כל זה הוא באנשים דעלמא, אבל מי שזכה ללמוד מן משה רע”ה שלמד מפי הגבורה, דאז מסתייעא מילתיה טובא, כנז' בגמרא, אין צריך להשלים השגתו בלימוד מן חבר ותלמיד, אלא נשלמת השגתו מן הלימוד שלומד מן משה רע”ה בלבד, כי כל השלשה חלוקות הנז' הנרמזים באות ל' יהיו שלמים אתו מכחו של משה רע”ה בלבד, וז"ש ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, והיינו כי הפרש שיש בין מספר בקר לבין מספר ערב, הוא מספר אות ל', שבו רמוז השלשה חלוקות הנז' של הלימוד, והכי קאמר כל שלשה חלוקות הרמוזים באות ל', שהוא בין מספר בקר לבין מספר ערב, יעמוד העם בהם על משה לבדו, שיסתפקו בלימודם שלומדים מן משה לבדו, ואין צריכין לזולתו, כדי להשלים השגתם בלימוד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 15
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 15](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/15)

**נבול תבול גם אתה גם העם הזה כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך** (שמות יח:יח). קשה כפל הלשון, נבול תבול למ"ל, ועוד כיון דאמר לא תוכל עשוהו לבדך, מובן מזה כי כבד ממנו, דאם לא כבד למה לא יוכל עשוהו לבדו, ונ"ל בס"ד שתי סיבות קא"ל, חדא כבד ממך הדבר, ר"ל הדבור שלך כבד, וכמ"ש משה רע”ה להשי"ת בסנה לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי, והדיין צריך שיהיה לו לשון צח, כדי שיהיו דבריו מרוצין לבעלי דינין, ולא יבעטו בהם. ועוד שנית אפילו אם יש לך לשון צח לא תוכל עשוהו לבדך, וכיון דאמר לו שני מיני סיבות אלו, לכך כנגדן אמר נבול תבול בלשון כפול:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 16
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 16](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/16)

**ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע** (שמות יח:כא). י"ל וכי למלחמה הם צריכים שאומר לו אנשי חיל, ועוד כיון דאמר יראי אלהים נודע לנו שהם אנשי אמת שונאי בצע, דאל"כ אינם יראי אלהים. ונ"ל בס"ד, אנשי חיל ר"ל גבורים בתורה, שיודעים ללחום במלחמתה של תורה, גם חיל הוא מספר מ"ח, שיש להם תורה לשמה שנקנית במ"ח מעלות, וכנז' בברייתא דאבות, התורה נקנית במ"ח מעלות. יראי אלהים דמקפידים על דברים שהם לצאת ידי שמים, אע"פ שהם מותרים בדיני אדם, ויש בזה צורך לעניינם, שאם יבא לפניהם דין מרומה יחושו לדיני שמים ויסתלקו ממנו, ולא יסמכו על משמע אזנם, ועוד אנשי אמת דאפילו אם רואין טעם לחייב או לזכות שהוא כענין שאמרו על ר"מ שיוכל לומר על טהור טמא, ועל טמא טהור, ועל חייב זכאי, ומראה פנים לדבריו, עכ"ז הם אנשי אמת, דאם אין רואין הטעם אמיתי אין סומכין עליו, ועוד שונאי בצע כי יש שאין מקבלים שוחד להדיה, אלא בע"ד מקדים להביא להם דורון על חנם, והדיינים לפי תומם מקבלים אותו ממנו, ואחר חודש או שני חדשים מביא דין שלו לפניהם וזה נקרא בצע, שהוא חתיכת פרוסה מן הגלוסקא של השוחד, ואינו שוחד גמור ושלם, וראוי שהדיין ישנא זה הבצע, שאינו מקבל דורון והנאה משום אדם, אע"פ שבעת ההיא אין לו דין לפניו, כי צריך לחוש אולי אח"ז יהיה לו דין לפניו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 17
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 17](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/17)

**ונראה** עשה ארבעה חלוקות, שהם הא' אנשי חיל הב' יראי אלהים, הג' אנשי אמת, הד' שונאי בצע, לרמוז ע"י שהם טורחים בלימוד ארבעה חלוקות שיש בדיני התורה, שהם כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומותר, חייב וזכאי, יזכו להיות שלמים בארבעה שבחים ותוארים אלו, שהם אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 18
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 18](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/18)

**ואמר** ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. קשה שרי חמשים למאי צריכי, ועוד אם עשה שרי חמשים שהם חצי המאה היה לו לעשות שרי חמש מאות, שהוא חצי האלף. ונ"ל בס"ד עשה סדר זה כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה דכתיב והיה ה' עם השופט, ולכן נתכוון, לעשות שרי אלפים כנגד אות יו"ד דשם הוי"ה, דשם הוא סוד האלפים שהיא אצילות כידוע, ונקיט שרי מאות כנגד אות ה"א ראשונה של שם הוי"ה, ששם הוא סוד המאות כידוע, ונקיט שרי חמשים כנגד אות וא"ו דשם הוי"ה, ששם הוא סוד העשרות כידוע, ונקיט שרי עשרות כנגד אית ה"א אחרונה ששם הוא מספר האחדים, והעשרות הם עשרה אחדים. ואע"פ דאפשר לומר עדיין לא הוה גמיר, הנה מן השמים הושם בלבו סדר זה, ורוח ה' דבר בו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 19
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 19](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/19)

**ויסעו מרפדים ויבואו מדבר סיני, ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר** (שמות יט:ב). י"ל כיון דאמר ויביאו מדבר סיני לימא ויחן שם ישראל, ואמאי הוצרך לומר ויחנו במדבר. ועוד י"ל מאי קא משמע לן באומרו נגד ההר, כי כיון דאמר ויבואו מדבר סיני ידעינן שהיו יושבים נגד ההר, מאחר דאותו מדבר שחנו בו קורא אותו מדבר סיני. ונ"ל בס"ד בהקדים מה שמצאתי כתוב בשם הגאון רבי העשל ז"ל, על מ"ש בגמרא דסוטה דף ה', ת"ח מותר לו להתגאות שמיני שבשמינית, והוא חלק ס"ד. ופירש הגאון ז"ל הטעם משום דאיתא בגמרא וגם במדרש, בשעה שבא הקב"ה ליתן התורה בא הר תבור (פירוש השר שלו) שהוא גבוה מכל ההרים, ובקש שיתן עליו את התורה, והשיב לו הקב"ה אני שוכן את דכא וכו', ובחר בהר סיני שהוא נמוך מכל ההרים, כדי להראות שבח השפלות שילמדו העולם מדת הענוה, ואיתא בגמרא דבתרא דף ע"ג ע"ב דהר תבור גבוה ארבעה פרסה, וידוע כי פרסה הוא ארבעה מיל, ומיל הוא שני אלפים אמות, א"כ פרסה הוא שמונה אלפים אמות, וכיון דהר תבור גבוה ד' פרסה, א"כ הוי שנים ושלושים אלף אמות, וא"כ לפ"ז כיון דהר סיני לא היה אלא רק חמש מאות אמות כדאיתא במדרש בפרשת בא, נמצא הר סיני הוא ממש חלק ס"ד מן שנים ושלשים אלף אמות, והנה מדחזינן שהקב"ה הראה ענותנותו ולא רצה ליתן התורה על הר תבור, א"כ קשה למה נתן כלל על הר, הו"ל ליתן התורה במקום נמוך או מישור, אלא על כרחך צריך אתה לומר שהראה לנו השי"ת בזה, שהת"ח מותר לו להתגאות חלק שמיני שבשמינית עכ"ל ע"ש:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 20
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 20](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/20)

**והנה** ידוע מ"ש בגמרא דערובין ע"פ וממדבר מתנה וממתנה נחליאל, אם משים אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו, (פירוש שיהיה שפל ועניו) נתנה לו תורה במתנה, וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אל וכו' ע"ש. נמצא שם מדבר נקרא על מדת ענוה ושפלות, וז"ש ויסעו מרפדים ויבואו מדבר סיני, ואע"ג דביציאתם ממצרים נאמר בהם יוצאים ביד רמה, ופרשו רז"ל בגבהות רוחא, הנה באותו היום חנו במדבר, כלומר במדת ענוה ושפלות שנקראת בשם מדבר, וכמ"ש ע"פ וממדבר מתנה, אך לא חנו במדת הענוה בתכלית בקצה האחרון, אלא ויחנו שם במדת הענוה נגד ההר, דהיינו כשיעור ההר שהיה גבוה חלק ס"ד שהוא שיעור שמיני שבשמנית, מגובה הר תבור, שהיה גבוה שבהרים, וכאשר עשה חשבון בזה הגאון רבי העשל ז"ל, דהר תבור גבהו ל"ב אלף אמה, והר סיני היה גבוה חמש מאות אמה, שהוא חלק ס"ד, אבל לא היו בתכלית הענוה שדומה למקום נמוך, או מקום מישור, יען כי ממה שבחר השי"ת לתת התורה על הר סיני, שהוא חלק ס"ד משיעור הר הגבוה שהוא הר תבור, הבינו שבא ללמד בזה דשרי ליה לחכם בעל תורה להתגאות שמיני שבשמינית, בעבור כבוד התורה, ולכך גם הם תפסו מדת הענוה בשיעור זה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 21
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 21](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/21)

**אמנם** משה עלה אל האלהים, דהיינו שאחז בקצה האחרון של הענוה, שהוא מדרגת מה, דאמר ואנחנו מה, שלא לקח מן הגאוה כלום אפילו משהו. והענין הוא דאמרו המקובלים ז"ל, ששם אלהים עולה מספר מ"ה, כי אותיות מ"ה במלואם כזה מ"ם ה"א עולים מספר פ"ו כמנין שם אלהים, והיינו כי שם אלהים נצב על צדיק שהוא בעל ענוה שלימה בתכלית שלה, שמכונית בשם מ"ה. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנקרא משה רע”ה איש האלהים, כי הוא זכה לענוה בקצה האחרון שלה שנקראת מ"ה שרמוזה בשם אלהים כאמור, ולז"א כאן ומשה עלה אל האלהים, פירוש לא לקח חלק שמיני שבשמנית, אלא עלה אל האלהים שבו רמוז קצה האחרון של הענוה, הרמוז במספר שם אלהים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 22
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 22](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/22)

**ועוד** נ"ל בס"ד, ומשה עלה אל האלהים, דאיתא במדרש רבא בראשית פרשה ל"ו, א"ר ברכיה חביב משה מנח, כי נח משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים עכ"ל, וז"ש ומשה עלה אל האלהים, הפך מנח שירד להקרא על שם אדמה, אלא הוא עלה להיות נקרא איש האלהים. ובזה יובן בס"ד מ"ש השי"ת למשה רע”ה בפ' כי תשא גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, פירוש מצאת חן יותר מן נח ששמו חן ואדעך בשם, כתרגומו ורבותך בשום, שהרבתי מעלתך בשם, דנח נקרא איש האדמה, ואתה נקראת איש האלהים:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 23
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 23](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/23)

**ובזה** יובן בס"ד ומשה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, פירוש משה העניו הוא מאד, ר"ל רב וגדול מכל האדם הידוע, הוא נח אשר נזכר על פני האדמה, כי משה רע”ה עלה ונתגדל להיות נקרא איש האלהים, ונקרא נח בשם האדם, כי הוא היה אחר המבול ראשון למין האדם, כמו אדם הראשון בדורו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 24
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 24](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/24)

**כה תאמר לבית יעקב ותגד לבית ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים** (שמות יט:ג). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש במדרש תנחומא, כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל לקלס להקב"ה ולומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו ישראל תחלה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי קלס תחלה הנשים קלסו תחלה, התחילו מלאכי השרת להתרעם, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים, אמר להם הקב"ה חייכם כן, ע"כ. ודברי המדרש תמוהין, שצריך להבין מה כונת תשובה זו שאמר חייכם כן, ופרשו המפרשים בשם הרב לב אריה ז"ל, דארז"ל במדרש רבא הטעם שבני אדם יש להם דין קדימה בשירה, לומר קודם המלאכים, מפני שבשר ודם יש לו טענה שראוי להקדים, דשמא ימות ואינו יכול לומר שירה, אבל המלאכים חיים לעולם, ויכולים לומר שירה בכל עת, וז"ש כשרצו המלאכים להקדים א"ל הקב"ה חייכם כן, בלשון תמיהה, וכי חייכם הוא כן, כמו בני אדם ששולט בם המות, ואמר לשון כן שהוא מספר שבעים, שהוא קצבת שנות האדם, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה, כדי שתרצו להקדים משום חשש מיתה, והלא אתם חיים לעולם עכ"ד:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 25
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 25](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/25)

**ובזה** פרשתי בס"ד רמז הכתוב, קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות, פירוש שרים אלו המלאכים שנקראים שרים, קדמו שירתם אחר נוגנים אלו ישראל האנשים, אך לא אחר סמוך ממש, אלא בתוך, כלומר בתוך השרים והנוגנים שהם האנשים היתה שירה של עלמות תופפות, כלומר נשים בעלי התוף, כמ"ש ותקח מרים הנביאה את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ובזה יובן בס"ד, אזכור מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאיך, כלומר אזכור מעללי יה, הם הנסים כדי לומר עליהם שירה, אמנם אני אזכרה מקדם פלאך, פירוש קודם המלאכים, כי יש לי טענה נצחת בדבר הקדימה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 26
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 26](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/26)

**נמצא** לפ"ד המדרש תנחומא הנז', מלבד שקדמו האנשים בשירה על המלאכים, אלא גם הנשים היה להם קדימה עליהם, וידוע מדרש רז"ל שדרשו בית יעקב אלו הנשים, שהאשה נקראת בית, לבני ישראל אלו האנשים, וז"ש כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגד לבני ישראל אלו האנשים, ותאמר להם ראו חבתכם לפני, האחד אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, שנתתי לכם ראיה והבטה רוחנית שראיתם את השר שלהם, בהוא רוחני מת על שפת הים, והוא עצמו היה נקרא בשם מצרים, דכתיב מת על שפת הים, ועוד מעלה גדולה מזו, והוא ואשא אתכם על כנפי נשרים, דהמלאכים נקראים נשרים, והם אומרים שירה בכנפיהם שלהם, וכנז' בגמרא דבחרבן אמעוט כנפי החיות, ואיזה מהם אמעוט, ואמר אותם שאומרות בהם שירה, ואשא אתכם שאמרתם שירה קודם מהם, הרי שני חסדים גדולים עשיתי עמכם בשני דברים אלו:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 27
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 27](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/27)

**ועוד** עשיתי חסד עמכם, והוא ואביא אתכם אלי וכו', ואקדים להזכיר כאן מליצה, במעשה אחת שהיה בן אחד פקח יושב על השלחן בין אביו ובין אמו, ויאמר לאביו מי הוא המלמד דעת ותבונה ותורה ומצוה להבן, אביו או אמו, ויענהו האב שהאב הוא המלמד, אבל האם עסוקה בעסקי הבית, ואין לה ידיעה במושכלות והתורה והמצוה. ויען הבן ויאמר, א"כ יש לי פליאה גדולה, כי לימד היום אותי רבי בבית הספר פסוק במשלי, כי אם לבינה תקרא, והורה לי אל תקרי אם בחיר"ק, אלא אם בציר"י, שהתורה נקראת ונחשבת אם לאדם, ואני תמיה למה נקראת אם, דראוי שתקרא אב, כי האב הוא המורה בינה ודעת לבנו, והוא המלמדו הדרך אשר ילך בה, והמעשה אשר יעשה בתורה ומצות ודרך ארץ. ויענהו אביו ויאמר לו, בני שאלה גדולה שאלת, ואם חכם לבך להשיב תשובה על שאלה זו, ישמח לבי גם אני, ובעבור זאת אני אקנה לך כלי מורה השעות של כסף, אך בתנאי שלא תתעכב בתשובת השאלה הזאת יותר משיעור זמן שעה אחת, אמר לו הבן ואם אמרתי התשובה בחצי שעה מה תתן לי, ויאמר אם הוא כדבריך אז לא אקנה הכלי ההוא של כסף אלא של זהב, ויען הבן ויאמר, ואם אומר התשובה ברביע שעה מה תתן לי, ויאמר אקנה לך עם כלי מורה השעות של זהב עוד שלשלת של זהב, שתתלה אותו בצוארך, ויאמר הבן א"כ המתן לי ואתבונן בתשובה ואגיד לך, ויתבונן הבן בדעתו, ולא עברו יותר מעשרה דקים וישיב תשובה נכונה, ויאמר לאביו, אני מהיכן באתי אמר לו ממני ומאמך, כי אני אביך וזאת אמך, א"ל מי הוא ברור וודאי יותר האב או האם, אמר לו האם ברורה וודאית יותר כי הכל רואין שיצא הבן מבטנה, והכל מעידין שהיא אמו, על פי ראות עיניהם, אבל האב נקרא אב מצד השערת השכל. ויאמר א"כ מצאנו תשובה לאותה שאלה, כי השי"ת כשנתן לנו את התורה, לא שלח את משה רע”ה אצל ישראל לאמר להם שהקב"ה שלח לכם תורה על ידי, וכו"כ הוא משפטה ועניינה, וכך הם הלכות שלה, ואנחנו קבלנו דבריו מכח שהראה לנו אות ומופת שהוא נביא אמת, לא כך היה מעשה, ולא קבלו ישראל התורה בדרך זה ובאופן זה, אלא באמת הקב"ה הרכין השמים ושמי השמים על הר סיני, וכל אחד מישראל מקטן ועד גדול איש ואשה נער וזקן כולם ראו כבודו יתברך בעיניהם שכולם נתנבאו באותו היום כשעמדו לפני הר סיני, וראו במראה הנביאים שרואין בעיניהם, ושמעו באזניהם קול הקב"ה שאמר אנכי ה' אלהיך וכו', לא יהיה לך וכו', ועוד שמעו באזניהם שאמר להם הקב"ה הנה אנכי נותן לכם תורה שיש בה תרי"ג מצות על ידי משה שלוחי, וכל מה שיאמר לכם תעשו ותאמינו בו, כי הוא שלוח מאתי, והוא נביא אמת, ואותה שעה הרעיש הקב"ה את כל העולם כולו, והיו קולות וברקים ולפידי אש נראין מסוף העולם ועד סופו, וקול השופר חזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ככה סיפר לי רבי כשלמדני בפרשת יתרו שכל הדברים האלה ספרו ישראל שבאותו הדור לבניהם הנולדים לאחר מתן תורה, כל אשר ראו בעיניהם, ואשר שמעו באזניהם, את דברי הקב"ה אשר צוה אותם בעבור אמונתם במשה רבינו שראו ושמעו כל אלה, כאשר יראה וישמע הנביא דבר ה', וכל דור מגיד כל זה לבניו והבנים לבניהם, עד היום הזה שנתייסדה אמונה זו בלבבות כל ישראל דור אחר דור:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 28
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 28](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/28)

**נמצא** המתן של התורה שהיה מהקב"ה לישראל על ידי משה רע”ה, היה ברור בודאי הגמור והשלם ע"פ ראות עינים ומשמע אזנים של כל ישראל, אנשים ונשים גדולים וקטנים, ולא היתה קבלת התורה ואמונת משה רע”ה אצלם בהשערת השכל ע"י אות ומופת, אלא היתה קבלתם ואמונתם דומה להאמנת האם של הולד שהכל מעידין שהיא אמו, כי ראו שלא מבטנה, ולכך כתב שלמה הע"ה כי אם לבינה תקרא, אם בצירי, כי הבינה זו התורה שנקראת בינה, קבלתה אצלך ודאית וברורה, כמו בירור וודאות של אם, שהיא ע"פ ראיית העין, ולא כמו בירור האב שהוא נקרא אב לולד ע"י השערת השכל. ויענהו אביו דבריך טובים ונכוחים, ועלי להביא לך כלי מורה השעות עם השלשלת כולם זהב טהור:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 29
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 29](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/29)

**והנה** מן הדברים האלה בין תבין, כי חסד גדול עשה עמנו הקב"ה שנתן לנו את התורה באופן זה, שתהיה אמיתות נבואת משה רע”ה אצל ישראל לא ע"י אות ומופת, אלא על ידי ראיית עיניהם ומשמע אזניהם, שאם לא כן היה נעשה בלבול גדול בדורות שאחריהם או בדורם ג"כ, כי היה אפשר שיבא אדם רשע שיודע לעשות כשפים אשר על ידם יעשה אותות ומופתים להחזיק עצמו נביא באותות כזבים, ואח"כ יבא לשנות ולהרוס בתורת אמת, לומר כו"כ צוה הקב"ה מצוה חדשה וביטל ח"ו מצות אלו, והיה נחרב העולם בזה, כי היו רבים מתפרצים לעשות דתות חדשות להקל בכל איסורים שאסרה התורה, והיו מתרבים תורות של שקר, אמנם עתה שהיתה קבלת התורה ואמונתינו במשה רע”ה במעמד הר סיני באופן האמור, הנה אם יבא אדם רשע מכשף לשנות דבר אחד מן התורה, אומרים לו טול וצא, כי רבותינו לא האמינו בנבואת משה רע”ה ע"י אות ומופת, אלא האמינו ע"י מראה עיניהם ומשמע אזנם בכל הדברים הנז"ל, ואם יהיה איזה שינוי ח"ו צריך שיהיה נעשה כמו קבלת התורה שבידינו, וממילא יסכרו כל דוברי שקר, ושפת אמת תכון לעד. מעשה בעבד אחד שקרא אותו המלך תוך היכל מלכותו וצוהו בפיו לעשות כו"כ למחר, והנה למחר בא אצל העבד ההוא שר אחד משרי המלך, ויצו אותו בשם המלך דבר שהוא הפך אותו הצווי שצוהו המלך, אמר לו העבד אם אני שמעתי צווי הראשון על ידי שליח, אני יכול לקבל ממך הצווי הזה השני שבא לי ע"י שליח, אך אני שמעתי צווי הראשון בעומדי לפניו בהיכלו, ומפיו צוני לעשותו, ולכן אין אני רשאי לשמוע שום שינוי מצווי הראשון אפילו כל דהוא, אא"כ אשמע אותו כמו ששמעתי הראשון שהיה בעומדי לפני המלך, ובפיו דבר לי וצוני. וכן הענין כאן, אם יבא אדם לעשות עצמו שליח מהשי"ת לשנות דבר אחד ממ"ש משה רע”ה נאמר לו צריכין אנחנו לשמוע מפיו יתברך על זאת, כאשר היה גבי משה רע”ה, שאמר לנו הוא שלוחי ותאמינו בו בכל אשר ידבר לכם בשמי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 30
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 30](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/30)

**ובזה** מובן היטב מאמרו יתברך בסוף פרשה זו, דכתיב ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. פירוש אם הייתי שולח לכם שליח שיאמר לכם בשמי אנכי ה' אלהיך וכו', לא יהיה לך אלהים אחרים וכו', היה אפשר שיבא אדם ויכזב לומר בשמי להתיר ח"ו עבודה זרה פלונית, שגם הוא יחזיק עצמו לנביא ע"י אות ומופת בכישוף, אך אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, שהרכנתי השמים על ההר ודברתי עמכם אני בעצמי, על כן א"א לשנות דברי הראשונים או להוסיף עליהם דבר ע"י שליח, אלא רק צריך להיות צווי החדש ניתן לכם כמו ציוי הראשון, ולכן אין מקום להטעות אתכם לעשות אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אתי דייקא, אפילו באופן שהוא אתי דהיינו אמצעי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 31
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 31](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/31)

**וז"ש** ואביא אתכם אלי, פירוש אל מקום כבודי, דהרכנתי השמים על ההר כדי לדבר עמכם אני בעצמי, על כן עתה שעשיתי כן ששמעתם מפי הנה אם שמוע דבר חדש שמשונה מדברים של משה או מוסיף על דבריו, צריך שתשמעו הדברים בקולי, כאשר שמעתם על אמיתת נבואת משה על ידי קולי וככתוב ואת קולו שמענו מתוך האש, וכן נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, כלומר עמכם ממש, ועל כן אין מנוס לפרוק עול תרי"ג מצות מעליכם, אלא אתם מוכרחים לשמור את בריתי זו התורה ומצותיה, שאני מצוה אתכם על ידי משה עבדי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 32
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 32](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/32)

**ועוד** נ"ל בס"ד דידוע נ"ק המעורבים בדצח"ם צריך לעשות בהם שני מלאכות, הא' לבררם ולהוציאם מן הדצח"ם, והב' לתפרם ולחברם בפרצוף העליון השייכים לו. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל שאמרו חנוך תופר סנדלים היה, ולפי פשוטו תמוה, אך הכונה הוא תיבת סנדלים היא מורכבת משני תיבות ביחד, וקרינן בה סן דלים, והיינו סן הוא לשון סינון, כי תיבת סן הוא שורש מסננת כמ"ש בערוך, וקאי על בירור נצוצי קדושה שבהיותם מעורבים בדצח"ם נקראים דלים, והצדיקים מבררים אותם ומסננים אותם מן הסיגים שבהם, והוא אחרי הסינון היה תופרם ומחברם בפרצוף העליון שהם שייכים לו, וז"ש תופר סן דלים, ר"ל סינון הדלים הם נ"ק שהיו מעורבים בדצח"ם. ולגרסה אחרת דגרסי תופר מנעלים היה, ג"כ יבא נכון דמנעלים גם היא מלה מורכבת שהוא מן עלים, דנצוצי הקדושה כשיתבררו מן הדצח"ם נקראים מ"ן, והוא תופר אותם לעשותם פרצוף שלם, ומעלה אותם למעלה, ועלים ר"ל עליה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 33
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 33](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/33)

**נמצא** בירור נ"ק יש בו שני מלאכות, הא' אסיפה וקבוץ מן הדצח"ם, והב' מלאכת התפירה והחיבור, וגם מלאכה זו היא בכלל מלאכה של אסיפה וקבוץ, כי התפירה עניינה הוא להיות מקבץ ומאסף החלקים יחד הקטנים עם הגדולים. והנה נודע כי ישראל בהיותם בשעבוד מצרים היו עושין בירור נ"ק ע"י היסורין דוקא, כי עדיין לא נתנה התורה כדי שיעשו בירור ע"י עסק התורה, וכשיצאו דהוסרו מהם היסורין תכף ומיד ניתנה להם תורה כדי שיעשו בירור ע"י עסק התורה. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש פרעה ע"י השר שלו, הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, ר"ל כיון דעתה עם הארץ דאין להם תורה אי אפשר להם לעשות ברור אלא רק על ידי היסורין, ואיך תשביתו אותם מסבלותם, דאם יהיו בטלים איך נעשה הבירור שצריכים אליו. ובזה פרשתי בס"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר אשרי הגבר אשר תיסרנו, כי ביסורין הוא מרויח הרבה שעושה בירור, אך ודאי יותר טוב לו שתורתך תלמדנו, שיעשה הבירור ולא יצטרך ליסורין:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 34
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 34](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/34)

**וז"ש** ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, שמוע לשון אסיפה וקבוץ, דקאי על בירור נ"ק, מלשון וישמע שאול את העם, כלומר מקודם כשהייתם במצרים הייתם נצרכין ליסורין, כדי שעל ידם תעשו אסיפה וקבוץ לנלוצי הקדושה מן הדצח"ם, אך עתה שאני נותן לכם התורה, אם שמוע אז תשמעו, דהיינו שתעשו אסיפה וקבוץ לנצוצי הקדושה, ואין אתם צריכין ליסורין אלא תעשו מלאכה זו בקולי זו התורה שאני נותן לכם. או הכונה כך אם בציר"י זו התורה שנקראת אם דכתיב כי אם לבינה תקרא, שמוע אותה, ואז תשמעו לשון אסיפה וקבוץ, תהיה בקולי:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 35
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 35](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/35)

**פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב** (שמות יט:כא). קשה הול"ל רבים, ורש"י ז"ל נדחק בזה. ונ"ל בס"ד, דכתבו בשם הגאון רבי העשל ז"ל בפרשת וישלח, הטעם דמצות גיד הנשה לא נשנית בסיני, משום דארז"ל דהמלאך של כל מצוה ומצוה בא לסיני, ואמר לכל אחד מישראל מקבלני אתה וכו', ואיתא בזוה"ק דסמא"ל ממונה על גיד הנשה, וכיון דהוא מלאך מקטרג, לכן לא היה בסיני, דארז"ל בשעת מתן תורה שלח הקב"ה את כל המקטרגים לחוץ שלא יקטרגו, ונתן התורה בחשאי, (ולכן ארז"ל אחר מתן תורה שאל השטן תורה היכן היא) ולכך ס"מ שהיה מלאך מקטרג לא בא לסיני, לכן מצות גיד הנשה שהוא ממונה עליה לא נשנית בסיני עכ"ד. וידוע כי ס"מ הוא רב על כל המקטרגים והמשטינים, ורב על כל השרים של אוה"ע. והנה צריך להבין מה שא"ל התרה בהם שלא יתקרבו אל ההר, איך יתכן שיבואו לידי כך, ולא יחושו על עצמם שימותו ומי זה יקבל ברצונו להפיל עצמו תוך האש, והתירוץ לזה כי הצדיק מרוב אהבתו ודבוקו בקדושה אינו חושש על עצמו וכמ"ש בזוה"ק על ר"ח שאמר טב למימת בהאי אישא, כשראה אש העליון, ואם השטן שהוא פלוני מצוי באותו מעמד הר סיני, לא היה מניח לאדם להיות לו דבקות עצומה בקדושה כדי שיבא לכך, אך כיון דלא נמצא יש לחוש דמחמת רבוי ועוצם דיבוקם בקדושה אז יהרסו לראות, ולכך צריכין התראה ואזהרה על זה, וז"ש פן יהרסו אל ה' לראות, מחמת עוצם דבקותם בקדושה, וא"ת אין לחוש על זה דהאורב הוא שטן הוא יצר הרע לא יניח להיות לו דבקות כ"כ עצום מאד כדי שיהרסו לראות, לכך א"ל ונפל ממנו רב, נפל לשון חסרון כמו לא נופל אנכי מכם, ורב קאי על ס"מ שהוא שטן הוא יצר הרע, ונקרא ג"כ זקן וכסיל שבזה קראו קהלת בשם רב, ויצר הטוב קראו ילד, וכיון דנחסר מסיני שלא בא אז ודאי תתעצם ותגדל דבקותם באור ה', ולכך יש לחוש פן יהרסו לראות, וצריכין אזהרה והתראה:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 36
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 36](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/36)

**ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר** (שמות יט:טז). קשה הול"ל ביום השלישי בבוקר, ומאי בהיות. ונ"ל בס"ד דאותו בוקר היה לו הווייה חדשה, שלא נמצא כזה בכל יום, והוא כי כל יום יתגלה הבוקר מעט מעט, כדי שלא יזיק האור לעיני בני אדם, וכמ"ש המפרשים על שבח היוצר שאומרים המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, אך אותו היום בשביל שהוא יום מתן תורה, היה לו הוויה חדשה בפני עצמו, כי בעת שעלה עמוד השחר תכף ומיד נתגלה אור הבקר בתוקפו כמו הצהרים. ואמר עוד דנעשה נס אחר בזה, דאע"פ דקול השופר חזק מאד, אפ"ה משה ידבר והאלהים יעננו בקול, אע"ג דתרי מילי לא משתמעי, כאן משתמעי לרוב חבתם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 37
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 37](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/37)

**אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים** (שמות כ:ב). הנה נודע הטעמים הנקראים בציבור הם משתנים מטעמים העקרים של החומש, ולא נשתנו אלא לדרשן, ונבאר כאן בס"ד על פסוק זה הראשון, אשר מטעמים שבו בציבור הם אזלא גריש במלות מארץ מצרים, ורביע על מלת עבדים. ונראה לומר בטעם אזלא הודיע אותנו חסד מחסדי השי"ת אשר עשה עם אבותינו, שהם לקחו הרכוש בתורת שאלה, ואיך זכו בו אח"כ משורת הדין, הוא ע"י שהפיל הקב"ה פחד על מצרים, ועשו גירוש לישראל מתוכם, בזה זכו ישראל ברכוש, ועוד הרויחו ישראל מן הגרוש שהם יצאו ברד"ו וברית בין הבתרים היה ארבע מאות שנה, וארז"ל דזכה פרעה בזה הסך של ארבע מאות שנה שיהיה בארצו בשביל שכר ארבע פסיעות שלווה לאברהם אע"ה, ולפ"ז אע"פ שהקב"ה הוציאם לפי שעה קודם ע"מ שישלימו הזמן בשעבוד מלכיות, הנה יש לפרעה טענה שהשלמת הזמן אח"כ צריך שתהיה אצלו, ויחזרו ישראל לגלות בארצו, מפני כי הוא זכה בכל הארבע מאות שנה, וכבר החצי עשו אצלו, אמנם חסד עשה הקב"ה שהפיל פחד על פרעה ועמו אותה הלילה שגרשו אותם ממצרים, דכתיב כי גורשו ממצרים, ולא עוד אלא פרעה א"ל הרי אתם ברשותכם, הרי אתם בני חורין, נמצא בגירוש זה מחל זכותו, ואם צריכין ישראל להשלים הזמן לא ישובו עוד לארץ מצרים, ולזה יש טעם אזלא גריש על בארץ מצרים לרמוז על חסד זה שעשה הקב"ה עם אומה הישראלית אשר אזלא גריש ממצרים, ובזה הפסידה מצרים הזכות של שארית הזמן שהיה לה בישראל, ולא ישובו אליה עוד. וגם הניח טעם רביעי על מבית עבדים, לרמוז כי מעיקרא אשר גלגל השי"ת להיות ארץ מצרים זוכה להיות אצלה גלות זה של ישראל, הוא חסד גדול, כי מצרים הוא אחד מן ארבעה בנים שהיה לחם, דכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ובניו של חם נתקללו עם אביהם, שקללם נח הצדיק וקרא עליהם שם עבדים, וכיון שהם בסוג עבדים לשם ויפת, דכתיב עבד עבדים יהיה לאחיו, אין להם זכות וקנין בבני שם שיהיו להם עבדים, והרי גם מצד טענה זו פקע זכותייהו דמצרים שהם אחד מן ארבעה בנים שנתקללו להיות עבדים לבני שם:


###### Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 38
[Od Yosef Chai; Derashot, Yitro 38](https://torahapp.org/share/book/Od%20Yosef%20Chai%3B%20Derashot/s/Yitro/r/38)

**ועוד** נ"ל עשה טעם אזלא גריש, והוא דכתיב בארבעה נהרות ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ומצרים היו פישון שהוא ראש הראשון, וארבעה גליות שהם בבל ומדי ויון ואדום, הנה בבל נכללו בפישון שהוא ראש הראשון, ומדי ויון ואדום הם בשלשה ראשים שתחת פישון שהם גיחון וחדקל ופרת, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת ראה ע"ש, ולכן כיון שנגאלו ישראל ממצרים שהם ראש הראשון שהוא פישון, אז נתגברו גם על שלשה ראשים שהם מדי ויון ואדום, כי הם שלשה ראשים אשר תחת ראש הראשון, וכיון שבגלותינו אצל ראש הראשון גברנו ונגאלנו מידם, כן נתגבר בשלשה ראשים כשנהיה גולים אצלם, דלבסוף אזלא שליטתם מעלינו, ועל גלות בבל לא אצטריך לרמוז, דכתבנו שבבל נכללו בראש הראשן שהוא פישון, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, וכבר גברנו שם ביצ"מ, ולכן הניח טעם של אזלא גריש בתיבות מצרים, כי באותיות גריש נרמזו שלשה ראשים הנז', כי גריש הוא ג' ריש, ובא הרמז כך, כיון דאזלא שליטת ארץ מצרים שהיא בראש הראשון, אזלא ממילא שליטת ג' ריש של מדי ויון ואדום, והניח טעם רבי"ע על מבית עבדים לרמוז על מצרים שהם עיקרם עבדים שהם מן ארבעה בני חם שנתקללו להיות עבדים לבני שם, ולכך גלגל הקב"ה את גלות ישראל שהם בני שם בארצם, כדי שלא יהיה להם תוקף בשליטתם על ישראל, ואז יתקיים הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. יראו עינינו וישמח לבינו בביאת הגואל משיח צדקינו בב"א: