## Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai

###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:1)

**ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם** כו' (כ"ו, מ"ד)¹ ובילקוט (במקומו): לא מאסתים כו' וכי מה נשתייר להם לישראל והלא כל המתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם, מה נשתייר להם זה ספר תורה שאם לא היה קיים לא היו משונים מאומות העולם כלום¹ דבר אחר לא מאסתים בימי כשדיים ולא געלתים בימי חשמונאי ובניו לכלותם בימי המן כו' אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא (רמז תרע"ה ומגילה י"א, א').

footnotes:
¹ הבט ימין וראה מאמר הנביא ע"ה בהתווכחו עם ה' יתברך המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא כו' היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה (ירמיה י"ד, י"ט-כ"ב) וראוי להתעורר בקישור הדברים מה ענין טענה זאת היש בהבלי הגוים מגשימים אל טענת המאוס מאסת את יהודה, ומה היא הסיבה אשר העירה אותו עתה לחקור חקירת הפילוסופים מאין בא הגשם, אבל דע כי ירמיה ע"ה בעצמו הכפיל דברים אלו במקום אחר למה לנצח תשכחנו כו' כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה', כ'-כ"ב) ובמדרש (במקומו) אם מיאוס לית סבר אם קצף אית סבר, מאן דכעיס סופו מתרצה, כי זהו ההבדל בין העוזב משרתו מסיבת המיאוס שהוא ועבודתו מאוס בעיניו, ובין העוזב משרתו מסבת הכעס, כי האחד אין לו תקנה לאמר ארבה עליו אוהבים שיפייסו אותו כי מה זה יפייסו אם אינו מוצלח לו לעבודתו, לא כן השני אשר בעליו לא פטרו כ"א מסבת הכעס יוכל לקיים בעצמו חבי כמעט רגע עד יעבר זעם (ישעיה כ"ו, כ"א) ואז ילך ויפייס אותו, ומאן דכעס סופו מתרצה והוא מה שאמר הקב"ה אל שמואל ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלוך על ישראל (שמואל א' ט"ז, א') היינו כי שמואל ע"ה חשב כי הקב"ה כביכול בכעס על שאול והכעס יוכל להשקיט ע"י תפלה ותחנונים שיתפלל ויבקש רחמים עליו, ע"ז השיב לו יתברך כי אין זה כעס רק מיאוס ואם מיאוס לית סבר, וזהו - ואני מאסתיו ממלוך על ישראל. ומה מאד יומתק בפי מאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה י"ב, א'). ביאור הדברים כי לעת עתה עדיין בן דוד לא בא וכבר עברו ימים רבים מיום גלות ישראל מעל אדמתם עד כי יש מקום אל הכופר להתפקר ולומר שכבר מאס אותנו השי"ת ח"ו, אבל כאשר יושיענו ה' ויגאלנו אז יתגלה למפרע כי לא היה בזה סיבת המיאוס רק סיבת הכעס וזהו ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי כי אז יתברר האמת שמעולם לא היה רק כעס וזהו כי אנפת בי ועי"ז ישוב אפך ותנחמני כי מאן דכעיס סופו מתרצה משא"כ אם היה בזה סיבת המיאוס לית סבר. והנה ירמיה התווכח עם הקב"ה המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך, א"כ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וכו'. רק על זאת יש לשאול איה איפוא הרהיב בנפשו עוז להחזיק רק בסבת הכעס ולהתפלא עי"כ על אריכות הגלות, אולי חלילה השיבה היא סיבת המיאוס ומה יש לך לדבר עוד אל המלך כ"א מיאוס לית סבר.  אמנם גם הוא חכם ומביא ראיה לאמת את דבריו ולחזק את טענתו ואמר היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים וכו' והביאור בזה על דרך מאמר נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו (תהלים ד', ח'), והוא ע"פ משל לנער אחד שכעס עליו אביו עד שגירש אותו מביתו וילך הנער אל בית שכנו וישב שמה ב' וג' ימים, ואח"כ אמר לו השכן לך מאתי ובוא אל בית אביך ותפייס אותו וישיב אותך אל ביתו ואל שלחנו, ויען הנער בצחוק אני לא אלך לפייס את אבי הלא אבי יבוא אלי ויפייס אותי אך החרש והתעכב מעט, והשכן שמע לקול הנער והמתין עוד איזה ימים והאב לא בא לפייס את הנער, אז אמר לו הבעה"ב אל הנער מה לך אלי הלא עיניך רואות כי אביך שאט בך, הנער במר לבו הלך ויצא החוצה וכרגע שב אל בית השכן ויאמר לו עתה תראה כי האמת אתי שאבי יבוא אלי לפייס אותי, כשמוע השכן דברי הנער התפלא ואמר לו הגידה נא לי המופת אשר בידך כי כנים דבריך, השיב הנער ואמר אני בהיותי בחוץ עברתי לפני בית אבי וראיתיו סועד סעודת צהרים יושב וסועד בראש ואצלו על יד ימינו סועד המלמד שלי, ועל שמאלו יושב הר"ח וסועד ג"כ אוכלים ושותים עם אבי ביחד, ועוד זאת ראיתי כי השבט שהוא רודה אותי בו עוד הוא מונח על המנורה אשר נוכח השלחן, עתה ידידי ענה בי אם כדבריך שאבי שאט בי ומאס אותי עד שלא יהיה לי עוד לאב ואני לא אהיה עוד לבן למה לו להחזיק על שלחנו הרעבתנים ההם, למה לו לפרנס אותם בחנם ולכלכל מכל מאכל שלחנו, וכן מה ענין השבט והרצועה אשר ממעל לראשו, אם לא כי כל זה הוא אות לטובה כי עוד הוא לי לאב ואני לו לבן ולכן הוא מחזק אותם ומכלכלם והכל רק בעבורי וישמור השבט והרצועה ג"כ בעבורי. הנמשל כי הכתוב אומר אלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג', א') ומעתה כל הימים אשר אנחנו רואים ארוחתם ארוחת תמיד ניתן להם מאת המלך ית"ש הוא לנו אות לטובה כי עוד הוא אבינו הוא מלכנו ולא מאס בנו ח"ו, כי לולא כן מה לו יתברך אל רצועה מרדות, וזהו צחות מאמרו נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו פי' כאשר אתה מכלכל אותם יש לנו שמחה כי בזה אנו יודעים כי עוד ידך עלינו נטויה ועתיד אתה לקרבנו אליך כבנים אל שלחן אביהם, וזהו הדבר בעצמו אמר ירמיה ע"ה המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, וכי תשאלו לאמר אולי הקב"ה שאט בנו ומאס אותנו לנצח ע"ז בא כמתווכח ושואל רבש"ע הגד נא אתה היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים פי' מאין הם משיגים שפעתם והצלחתם ומי הוא הזן ומפרנס אותם הלא אתה ה' אלהינו אתה הוא המכלכל אותם בעבור היותך אלהינו ולכן נקוה לך כי אתה עשית את כל אלה, והענין נכבד: ואולי יתכן עוד בכוונת המאמר המאוס מאסת וכו' כי הנה בהבט על דל כבודנו ועל רוע מעמדנו וצרות לבבנו אפשר לחשוב ח"ו אשר הקב"ה שאט בנו ומאס אותנו אבל א"א לחשוב זאת אחרי ששפך חמתו על העצים ועל האבנים על ציון עיר קדשו, וזהו שהתפלא ואמר המאוס מאסת את יהודה אם עינינו רואות כי בציון געלה נפשך ואחר כי כוס חמתך נשפך ודאי לבך טוב עלינו לשוב לרחמנו והיסורים שאנחנו סובלים המה רק לרפואה, וקשה עוד מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא והוסיף ואמר לא נכחד מאדוני כי ידענו ה' רשענו כו' כי חטאנו לך אבל אל תנאץ למען שמך כי רב חסד אתה, והוסיף עוד טענה אחרת היש בהבלי הגוים מגשימים כו' כלומר באיזה זכות אתה מפרנס עמים רבים וכי ההבלים שהם עובדים להם המה משפיעים להם שפעתם, הלא אתה ה' אלהינו המחיה את כולם ולמה נגרע אנחנו מכל ההמון הגדול הזה שאין אתה שואל להם אם יש להם זכיות אם לא, וכענין מאמר לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, משל לאב שכעס על בנו וגירש אותו מביתו והיה מוכרח להתגורר על הפתחים והתחכם ועשה התחלה לדפוק על פתח בית אביו העשיר, ויהי כבואו אל פתח בית אביו ויזעק עליו אביו ונתן בקולו צא מביתי, ויען הנער ויאמר דע כי לא באתי אליך בעבור היותי בנך אבל באתי אליך כי ידעתי אשר נדיב לב אתה לתת נדבות גדולות לעניים ודלים הדופקים על דלתותיך ולמה אגרע אני משאר עניים, וזהו לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, רק כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, כי טוב ה' לכל המוני ברואיו ורחמיו על כל מעשיו:
¹ נשתייר להם ס"ת דוגמת זה אמרו בגמרא (שבת קל"ח, ב') ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם כו' כי אם לשמוע את דברי ה' (עמוס ח', י"א) רשב"י אומר ח"ו שנשתכחה תורה כו'. אבל עכ"ז ראוי לתת לב על מאמר שאם לא היה קיים לא היו משונים כו' מה הורו ז"ל בזה ועוד איך הדברים רמוזים בכתוב, והנראה ע"פ משל לבעל מלאכה שנתמנה לחצר המלך לעשות מלאכתו בתמידות ונתנו לו דירה מיוחדת וארוחתו ארוחת תמיד, לימים נפל למשכב וחלה זמן רב, וגם כי נתמעטה פרנסתו מכמות שהיה עכ"ז לא כלתה לתכלית והיו בני ביתו מוכרים כלים ובגדים להמציא מחייתם, לימים בקשו למכור כלי מלאכתו ויקרא להם אביהם ויאמר שמעוני בני חלילה לכם מלעשות זאת כי כל זמן שיש בידי הכלי מלאכה השייכים אל מלאכתי המפוארה אני ניכר לעיני כלם כי אני בעל מלאכה זאת רק לעת עתה אני חולה וראוי אנכי לשבת ולדור בדירה זאת וגם לארוחתי יכלכלו אותי בטוב לב מצד הרחמנות, לא כן אם אמכור את הכלים אז במה יהיה ניכר שאני בעל מלאכה ואז יוציאו אותי גם מן הדירה. הנמשל כל זמן שהתורה אצלנו אנחנו משונים מכל עם ומצויינים להקרא בשם ישראל לא כן בהעדר התורה ח"ו. וזהו ואף גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו' וכי מה נשתייר להם אלא זו התורה שאל"כ לא היו משונים כו' והבן. והוא מאמר ר' יהושע בן לוי (אבות ו') בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, משל לעיר אשר נפל שמה חולי גדול מאד עד לאין מרפא כ"א ע"י רופא היותר גדול ושלחו אל מדינה אחרת לדרוש ולחקור אולי יזדמן שמה רופא מומחה שיוכל לרפאות חולי קשה כזה, ונתוודע להם כי הרופא אשר בבית המלך הוא מופלא מאד ובידו לרפאות החולי הזאת ובאו אל המלך ויבקשו מאת פניו שירחם עליהם ויתן להם את הרופא על זמן ידוע עד אשר יקים אותם עד שיעמדו על רגליהם עכ"פ, ונתנו למלך ערבון כמה אנשים חשובים יקירי העיר ורוזנים שיהיו לו למשכון עד אשר ישיבו את הרופא למקומו ובאין ספק כאשר יקרה את הרופא אינם סכנה בעיר הזאת ודאי יחרדו כל אנשי העיר מאימת המלך כש"כ האנשים הממושכנים עבורו מה מאד יחתו יחרדו מאימת סכנה הרופא. הנמשל כבר מבואר ברז"ל (מדרש שיר על מאמר משכני אחריך נרוצה) בשעה שבאו ישראל לקבל התורה אמר להם הקב"ה הביאו לי ערבות והביאו ושיעבדו צדיקי הדור ותינוקות של בית רבן וא"כ כאשר יקרה מקרה בלתי טהור אל התורה הקדושה אז כמה גדולה הסכנה ח"ו על כלל ישראל ובפרט על אותם שהם נתונים נתונים למשכון וזהו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:2)

**באור** זה בהזכיר מאמר (ב"ר ע"ט) אמרה כנסת ישראל רבת צררוני מנעורי אמר הקב"ה ויכלו לך, משיבה כנסת ישראל גם לא יכלו לי. פירוש כי הקב"ה הבטיח אותנו שלא ימחה את שם ישראל לכלותנו ח"ו, וכי ישאלך לבבך הלא אין רחמים בדין. גם מה שאמרו רבותינו ז"ל היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש (ריש איכה) ראוי לדעת אם רק נדמה לאלמנה למה יצא מאמר זה להקדימו במגילת קינות.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:3)

**אבל** האמת כן הוא ואין רחמים בדין כי אם תתן דעתך על ב' אלמנות אחת מת בעלה ואחת הלך בעלה למדינת הים ולא נודע מקומו איה, גם אשר כי לתכלית צרת האלמנה ממש יותר גדולה מצרה זאת אשר לאלמנה חיה, עכ"ז לעת עתה כבדה אנחתה יותר כי האלמנה ממש כל אשר יארך הזמן יקטן אבלה ויהיה נשכח מן הלב, והשנית היא להיפך כי כל יותר שיתארך הזמן ותוחלתה תוחלת ממושכה הוא מחלת לב ותכאב נפשה יותר ויותר. וזהו מאמר **נתנני שוממה כל היום דוה** (איכה א', י"ג) וזהו שהקדים בספר קינות מאמר היתה כאלמנה לאמר כי לעת עתה קינה היא, ובכל יום ויום תהיה הקינה יותר גדולה, לא כן אם היתה אלמנה ממש היינו שוכחים ומתייאשים כבר מלשוב עוד לירושלים. וזהו רבת צררוני מנעורי אמר הקב"ה ויכלו לך, משיבים אנחנו גם לא יכלו לי ר"ל גם זאת לא טוב היא כי מה לנו בהשארתנו מרעה אל רעה אין זאת כי אם לתת בנו כח לסבול צרות יותר ויותר, וזהו מאמר **מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי** (ירמיה ח', י"ח) ממש על דרך מי שמלקין אותו ומניחין אותו להתרפאות למען אח"כ יכוהו עוד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:4)

**הנמשל** מה שהקב"ה מניח אותנו לזמן מה הוא רק למען שנוכל לקבל עוד צרות אחרות כמאמר יעקב אבינו ע"ה ורוח תשימו בין עדר ובין עדר, וזהו מבליגיתי עלי יגון מה שאני מחליף כח ומתגבר על זה עצמו לבי דוי.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:5)

**אמנם** ע"פ אמת מזה עצמו יש לנו מופת נמרץ כי רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי מזה יש לנו אות לטובה כי שומר ישראל ישמרנו וינצרנו ברחמיו למען יקימנו ונחיה לפניו יתברך בבוא התור הנכבד, וזהו לא מאסתים בימי כשדיים ולא געלתים בימי חשמונאי ובניו לכלותם בימי המן כו' וזה מופת גמור כי אני ה' אלהיהם לעתיד (השלמת הדברים עי' בקול יעקב אסתר) וכמאמר המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך ממה שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים, ד"א ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של גליות אמונתך רבה שתגאלנו (בראשית רבה ע"ח).¹

footnotes:
¹ ממה שאתם מחדשים בבקרן של גלויות באור זה בהקדים מאמר בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת (תהלים ל"א, א') גם מאמר נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר כו' (שם ק"ל, ו') מאמר בקר הוא מוסב על בקר והארת היום ועל דרך השאלה קרא הנביא זמן הגאולה גם כן בקר כמאמר אמר שומר אתא בקר (ישעיה כ"א, י"א) ורז"ל הוכיחו בקר הגאולה מבקר זה אשר אנחנו מעוררים השחר בזמן הגלות. למשל ראובן לוה מאת שמעון מאה מנה וראובן יש לו נסיעה לפניו לנסוע למרחקים והוא דואג על כלי זהב אשר יש לו שוה סך הרבה ביד מי להניחו ואצל מי יפקיד אותו, אכן כאשר במזימות יתהפך ויחקור אצל מי יפקד הכלי הנה שמעון בעל חובו ודאי לא יעלה על לבו להפקיד הכלי אצלו כי נפשו יודעת מאד כי בבוא הכלי אצלו ודאי יקח אותה על חובו, והקב"ה אנחנו חייבים אליו חוב גדול כמאמר החנות פתוחה והחנוני מקיף ובלילה אנחנו מפקידים נשמותינו ביד הקב"ה וכבר הנשמה בידו ועכ"ז הוא מחזיר אותה אלינו בבקר מזה יש לנו מופת נמרץ על ענין אחר דוגמתו, היינו שלא לדאוג איך יגאלנו יתברך אחר כי אנחנו חייבים לפניו יתברך, אבל ממה שעינינו רואות כי בכל לילה אנחנו מפקידים בידו יתברך נשמותינו ובבקר הוא מחזירם אלינו יש לנו לבטוח על בקר הגאולה ג"כ, וזהו בידך אפקיד רוחי ואתה מחזירה לי יש לי מופת פדית אותי ה' אל אמת כי מזה נתברר כי אתה גומל לחייבים טובות, וזהו נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר, כלומר מסבת בקר של כל יום ויום שומרים ומיחלים לבקר הגאולה, וזהו מאמר המדרש חדשים לבקרים ממה שאתה מחדשנו בכל בקר גם לעת כזאת שאנחנו בעלי חובות גדולות בעת הגלות ועכ"ז אתה מחדשנו לבקרים להחזיר נשמותינו אמונתך רבה שתגאלנו. והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:6)

**וזהו** מאמר הילקוט לא מאסתים כו' וכי מה נשתייר להם לישראל כו' אלא זו ספר תורה שאם לא היה קיים לא היו משונים מכלם. הנראה כי חכמינו ז"ל הבינו כי לשון ואף גם זאת מורה דבר נוסף על התוכחה ואין המאמר כן כן כ"א הפכו לזה ביאורו ואמרו כי אף גם זאת מן התוכחה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:7)

**משל** לשר גדול שחטא עליו בנו ויגרשהו למדינה אחרת אשר אנשיה שונאים מאד את מי שאינו מבני המדינה, וקפץ ונשבע שלא יחמול עליו כאב על בנו ולא יטה אליו חסד רק כל היום תמיד יתאכזר עליו להדפו ולהרחיקו מעל פניו, והיה הנער מתגורר במדינה הלז לשמה ולביזה לקלון ולחרפה, לימים שמע אביו כי הנער הולך בבגדים קרועים מאד ויעשה לו בגדים נאים וחמודים וישלח אותם להלביש את בנו, וישאלו אותו אוהביו איך תעשה כזאת להפר את השבועה אשר נשבעת להתאכזר עליו ואיככה עשית לו עתה מלבושים ושלחת אותם אליו להלבישו, ענה השר ואמר אבל דעו כי גם זאת עשיתי לו משמרי את השבועה אשר נשבעתי, כי יודע אני כי כל עניו ומרודו על היותו ניכר בעיניהם כי הוא גר מארץ אחרת ואם לא שלחתי לו את המלבושים הייתי דואג עליו אולי ישיג מלבוש מבני המדינה וכאשר ילבוש בגדי המדינה אז לא יהיה ניכר שהוא גר ויחשבוהו לתושב ויהיה כאחד מהם ויאהבוהו, לכן עשיתי בחכמה להלבישו את בגדיו כמאז ומקדם למען ידעו ויכירו כי הוא נבדל מהם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:8)

**הנמשל** הקב"ה גזר עלינו גלות במדינות אחרות בכשדים במדי כו' ואולי יעזוב את התורה ונהיה כמונו כמוהם אחד, לזה הבטיח אותנו יתברך כי אף גם זאת יעשה עמנו שהתורה תהיה שמורה בידנו כמאמר **כי לא תשכח מפי זרעו** (דברים ל"א, כ"א) וכמאמר המדרש (ריש איכה) **מפני ידך בדד ישבתי** (ירמיה ט"ו, י"ז) אמרה כנסת ישראל נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד וכשנגעה בי ידך בדד ישבתי, כלומר לא אוכל להתחבר עמהם להיות לעם אחד (והשלמת הדברים עיין קול יעקב איכה על מאמר לא אליכם כל עוברי דרך):


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:9)

**אמנם** על דרך כלל מה צורך עלינו לתת טעם על ענין הגלות מה ראה יתברך לפזר את ישראל ולהגלותם מעל פניו היבצר מהם לענוש אותם בבתיהם בעריהם במושבותיהם לא לשלח אותם לפזרם בארצות אחרות. אבל בשום לב אל מאמרי הכתובים יתבאר הדבר מאד, והוא מה שאמר הכתוב פה **והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם,** ובנביא: **כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובילדי נכרים יספיקו** כו' (ישעיה ב', ו') הוראת הכתובים האלה להתנצל בעבור ה' יתברך ולהצדיק את מדותיו מה שהפריד בין הדבקים, היינו בין ישראל ובין ארץ חמדה אשר מעולם היה זיווג נכבד זה לזה מיום ברא אלהים ארץ ושמים, כאשר דרשו ז"ל על מאמר עמד וימודד ארץ (עי' ילקוט חבקוק ג'), אי לזאת באו הכתובים לבאר כי ענין הפירוד הזה היה על דרך פירוד הזוג אשר גם שניהם אינם רוצים להתאחד לדור ביניהם וגועלים זה את זה, אשר אז ראוי לגרש. כן היה לנו כי הארץ הנבחרת היתה בוחרת מעתה לשבת גלמודה, כמאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כו' (ויקרא כ"ו, ל"ד) והם ירצו את עונם (שם פסוק מ"ג), כי כל עוד שהיו ישראל שומרים המצות ראוי היה לישראל לדור שמה בהיות הזיווג נכון לפני שניהם, כי לישראל היה מקום נאות המוכשר לקיים התורה כמאמר **כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים** (ישעיה ב', ג') ואוירא דא"י מחכים ומקדש ומטהר, וגם הארץ היתה משגת פעולתה מן המצות התלויות בארץ. אמנם כאשר עברו תורות חלפו חוק והתחילו לבקר אחר הבל חמודות, אשר בארצות זרים ובמדינות אחרות אז פיזר אותם הקב"ה כל אחד אל אשר תשאנו רוחו למלאות שם תאותו כמאמר המדרש ואתכם אזרה בגוים אמר להם הקב"ה לישראל הואיל ואתם רוצים בע"ג אף אני אגלה אתכם למקום שיש ע"ג לכך ואתכם אזרה כו' (במדבר רבה ז).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:10)

**וזהו** אז תרצה הארץ את שבתותיה כו' וגם הם ירצו את עונם לאמר כי כאשר יתפרד הזוג יהיה נכון לפני שניהם והדמיון בזה לעשיר אחד שהיה פזרן גדול על מצות הכנסת אורחים עד שהיה מספיק לכל האורחים הבאים לביתו לכלכלם די שבעם, והיה לו לזה בית מיוחד, ומדתו היתה לתת לכל אורח מאכל הנאות לו לפי מזגו לפי הבחנתו בו, ולפי מה ששיער בו, והיה מראה לכל אחד מקום שישב שמה בסעודתו כל אחד לפי ערכו, פעם בא אליו איש אחד מלובש ומעוטף והי' נראה בעיניו כי הוא איש ענוג, והנה לעת האוכל כאשר הסבו על השלחן הראה מקום לאיש הזה שישב למעלה ראש, ויהי בתת המאכלים על השלחן נתנו לפניו קערה עם אורז ואח"כ למטה מזה הציגו לפני האורחים קערה עם לביבות, למטה מזה קערה עם קטניות, למטה מזה קערה עם ירקות, וזה האיש כאשר באה לפניו הקערה עם אורז הביט וירח כי לא ידע מה הוא, ובראותו כי אח"כ מביאים קערות אחרות הושיט את ידו למטה עד קצה השני של השלחן ולקח עם הכף מן הירקות אשר היו שמה ואכל, והושיט ידו פעם שנית על ראשי כל המסובים העוטרים על השלחן בעבור הירקות, הביט עליו בעה"ב בא ואמר לו ידידי קום נא מן הכסא אשר אתה יושב להתרחק מן המקום הזה, והאורח מתפלא עליו מאד איך יקרה לנדיב כמוהו לבייש את האורח להדפו ממקומו, אמר לו הבעה"ב ח"ו אין אני מבייש את מי רק אני כל ישעי וכל חפצי לתת לכל איש כפי חפץ לבבו, ואני חשבתי עליך כי מזגך רך וענוג, ואמרתי להושיב אותך במקום זה כי במקום זה דרכי להעלות על השולחן מאכלים דקים, אך עתה כאשר ראיתי אותך כי כסאך נכון במקום זה ובכפך אשר בידך תושיט לבלוע את הירקות, מה לך לשבת פה קח לך מקום שמה אצל הירקות ויהיו מזומנים לפניך על יד ימינך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:11)

**הנמשל** מבואר במאמר הילקוט שזכרנו על עמד וימודד ארץ כי הקב"ה מדד כל הארצות ומדד כל העמים ונתן מקום מושב אל כל עם ולשון איש איש כפי חפץ לבבו וכפי טבע מזגו, כי כל מדינה מיוחדת בסגולתה ובתכונתה, זו מוצלחת לכשפים, זו מוצלחת לסוסים, בזו נפישי רוצחים, והאומה הישראלית שקל ה' סגולתה ומזג תכונתה ויקר ענינה כי היא מוצלחת רק לנכבדות, לאמרות ה' אמרות טהורות, והמקום הנאות אל ענין נכבד זה אינו רק למעלה ראש בראש פנה בירושלים וכל גבולותיה מקום המוכשר לנבואה והשגת רוה"ק והשגת מצפוני התורה וכל סגולותיה ומחמדיה, כמאמרם ז"ל חבלים נפלו לי בנעימים כמו שהם נאים אל המדינה כן המדינה נאה להם (במדבר רבה כג) וזהו אף נחלת שפרה עלי. אבל בראותו יתברך כי פנו עורף אל התורה והתחילו לחלל עבודת מלכם בקודש, ובשבתם בירושלים עיר הקודש נטו כף למצרים להשיג משם סוסים, ולמקום זה להשיג ממנו כשפים, וכדומה מן ההבלים אשר במקומות אחרות, אז אמר הקב"ה א"כ מה לכם לשבת פה ולהושיט הכף אל קערה רחוקה, לכו שמה ותהיה לכם הקערה על יד ימינכם, ואז פיזר אותם הקב"ה והושיב את כל אחד במקומו הראוי לו למציאות תאותו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:12)

**וזהו** שאמר כמתנצל ומצדיק דינו יתברך לאמר כי נטשת עמך בית יעקב כמו **ויטוש על המחנה** (במדבר י"א, ל"א) למה עוד פזרת את עמך למקומות רחוקות, לזה אמר כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים כו' ותמלא ארצו זהב כו' ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו ולכן גרש אותם יתברך כל אחד למקומו הראוי לו (והשלמת הדברים עיין קול יעקב ריש מגילת אסתר).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:13)

**אמנם** נראה להעמיק עוד יותר בענין זה עם מה שנתעורר עוד על המשכת דבריו בסמוך כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם וכו' וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם, אשר כפי הבנת המפרשים ז"ל הוא מאמר הנביא אליו יתברך אל תשא ואל תמחול להם, ובעיני רחוק הדבר שהנביא יקטרג על ישראל ח"ו, אבל הסכת ושמע את אשר נראה לדעתי בזה. בגמ' מאי דכתיב **וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו** (דניאל ט', י"ד) משום דצדיק ה' וישקוד ה' על הרעה כו' עולא אמר שהקדים שתי שנים למנין ונושנתם כו' (סנהדרין ל"ח). וראוי להתבונן מאד מה טובה תלויה בהקדמת הזמן עד שיסובב מזה לומר שאלולא הקדים שתי שנים למנין ונושנתם לא נשתייר כו'.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:14
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:14](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:14)

**אמנם** הדבר יתבאר היטב ע"פ משל למלך שהיה בביתו איש מטיב נגן והיה משתעשע אתו מאד, ונתן לו דירה בכבוד ותפארת וילבישהו חמודות כבני הרוזנים והסגנים, פעם שמע המלך עליו שהוא יוצא ונכנס אל בית היין ומשתכר שם עם חברת שותי שכור, ויאמר המלך להפשיט מעליו הבגדים החמודים אשר הוא לבוש בהם ולקחת מידו כל אשר יש לו ולהוציאו ולגרשו מן העיר ולא יראה פניו עוד, ויעשו לו כן, ויהי בראותו כי מר לו מאד כי נשאר עתה ערום ויחף רעב וצמא ואין איש מאסף אותו אל ביתו כי ידעו כי נתעב בעיני המלך, ויקח לו גליון גדול ויערוך מכתב מליצה אל המלך, ויעש כחכמתו ותבונתו כנותן הודאה על העבר כי צדיק הוא במשפטו ודינו, וצועק ומבקש על העתיד לאמר כי לא ישוב לכסלה עוד, וכבוא אגרתו היקרה אל יד המלך נכמרו רחמיו עליו וישב אותו על משפטו הראשון, וחיבה יתירה נודעת לו, אז הרהיבה נפשו עוז וישאל מאת המלך לאמר אמת כי שגיתי הרבה מאד והייתי ראוי לעונש אבל לא לעונש כזה וכדי היה לי בזיון וקצף, ויאמר לו המלך החכם דע כי אנכי לא עשיתי עמך רע מאומה רק טוב, וישתומם הנער על הדברים האלה ויאמר ואיך, ויאמר אליו הלא אם אנכי לא הייתי לוקח ממך כל מחמד עיניך וכל אשר יש לך הלא אתה בידך היית מפסיד אותם בבתי משתאות כמשפט כל השכורים ואח"כ היית פושט מעליך גם את הבגדים החמודים אשר כבדתי אותך בהם והיית נשאר ערום ויחף, ולמחר הלא היית מתיירא להתראות לפני כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק והיית מוכרח לברוח ולהתעלם, וא"כ היה דין משפטך מר מאד מאד על כל הרעות הרבות האלה עד אין קץ והיית נדון כדין מורד ובורח, משא"כ עתה כאשר אני עשיתי עמך המעשים האלה מחולפת השיטה כי מכל חטא נעשה עונש, היינו כי אם אתה היית העושה מעשה זאת הלא הסיבות עליך חטא נוסף, ואנכי כאשר אני עשיתי דבר זה אליך יעלה ויבוא לחשבון לכפרה ולסליחה וא"כ לא עשיתי לך רע כל מאומה רק טוב.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:15
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:15](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:15)

**הנמשל** כי כל מה שעשה אלהים יתברך לנו הלא אנחנו בפועל ידינו היינו מגיעים עצמנו לכל זה שתקיא הארץ אותנו והבית המקדש יחרב וכל זה היה עוד סבה להעלות חמה לנקום נקם, וזהו - כי נטשת עמך בית יעקב, כלומר אתה עשית את הדבר הזה בטובך, והטעם - וישח אדם וישפל איש פי' אם אנחנו בעצמנו היינו עושים לנו זאת הלא ואל תשא להם היה גדול עונם מנשוא ולא היו ראויים לכפרה לנצח, משא"כ עתה כאשר הקב"ה עשה זאת להם עשה זאת לכוונת העונש וא"כ יתמעט החוב¹ כי יתמעטו העונות ותתרבה הסליחה ויתהפך לנו החורבן לכפרה וזהו וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהים שהקדים שתי שנים למנין ונושנתם והענין נכבד:

footnotes:
¹ ומה נכבד בזה מאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה כו' ועבדת את אויבך כו' ברעב ובצמא כו' (דברים כ"ח, מ"ז) ולומר ותרויח בזה כי עי"ז ינוכה מן החוב משא"כ אם בימי ההצלחה לא עבדת את ה' הלא היה החוב עוד מוסיף והולך הלוך וגדול עד יגדל מנשוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:16
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:16](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:16)

**וכבר** המלצנו על דרך זה מאמר דוד המלך ע"ה **נחשבתי עם יורדי בור** וכו' (תהילים פ"ח, ה'), משל לשני מוזגים שהיו יושבים בכפר אחד, אחד בקצהו האחד, והשני בקצה השני של הכפר, ושניהם נשארו בעלי חובות אל השר, ויתפוש אותם בעד חובותיהם, ויבקש אחד חופש לנפשו שיתן לו השר את המזיגה על שנה חדשה בהקפה והבטיח לו שישלם לו את הכל, והשני נתפס לעבודה ויעבוד עמו עבודת עבד בעד חובותיו, לזמן התראה החפשי עם העובד הזה, ויאמר אליו אשריך אחי כי אתה יום יום יתמעטו חובותיך, ואצלי בהיפך אני הגדלתי והוספתי יום יום.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:17
[Ohel Ya'akov on Torah, Bechukotai 12:17](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bechukotai/r/12:17)

**זה** ממש מאמר נחשבתי עם יורדי בור, כאומר כבר היה טוב מותי מחיי כי אז הלא יום אחר יום יתמעט החוב ופה בהיפך: