## Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit

###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:1)

**ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.** (ב', ט"ז-י"ז)


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:2)

**הנה** מהראוי להבין מה שדייק ואמר: כי ביום. ומלות: מות תמות, מקור עם הפעולה. כי די היה שיאמר כי באכלך ממנו תמות.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:3)

**ונעיר** עוד במה שכתוב הלאה: **והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלוקים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו** כו' (ג', א') שלכאורה הוא חסר המובן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:4)

**עוד** בתשובת האשה אל הנחש: **מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון** (ג', ג'). לא ידענו, מדוע שינתה לומר פן תמותון. ומה גם אזהרת הנגיעה שהוסיפה מדעתה, מה שלא הזהיר ה' יתברך. כאשר מכבר העירו הקדמונים ע"ה בזה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:5)

**עוד** יש להרגיש במאמר הנחש: **לא מות תמותון.** יפלא גם כן, המקור והפעולה. מדוע לא אמר לא תמותון.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:6)

**עוד** במאמר: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כו' יפלא מאד, מה ראתה עתה אחרי שמעה דברי הנחש. ומה נתחדש לה מה שלא ידעה קודם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:7)

**ונציע** עוד דבריהם ז"ל במדרש (פרשתנו): **ויאמר אלהים אל הנחש** (ג', י"ד) **הה"ד איש תהפוכות ישלח מדון** ונרגן מפריד אלוף, (משלי ט"ז, כ"ח) איש תהפוכות, זה הנחש. שהפך דברים על בוראו, ונרגן, שריגן דברים על בוראו ואמר: לא מות תמותון. מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם (פרשה כ', ב'). ולכאורה הדברים משוללי הביאור מה ראו ז"ל שתארו הנחש "איש תהפוכות" ומה ענין ריב ומדון הנעשה על ידו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:8)

**להבין** כל זה נחקורה נא בענין שכבר חקרו בו גדולים חקרי לב ע"ה ויסודתו במדרשי רז"ל, והוא מה ענין אזהרות מלכנו יתברך ופקודיו עלינו. ופרשת ענשם, ויעוד מתן שכרם, על איזה אופן מוסבים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:9)

**וזה** יתבאר לנו בשנתבונן על אזהרות המזהירים להמוזהרים למחלקותיהם. ונאמר: כי תחייב לנו החלוקה בהכרח לשני סוגים א. אזהרה שהיא על דרך הגזירה, ב. ואזהרה שהיא על דרך עצה, ונבארם לאחדים. האזהרה ע"ד גזירה היא גזירת המלך על עמו, ואדון על עבדו, שכל עיקרה הוא מפאת משלו ואדנותו. כי גדול שמו בגוים ובאונו שרה עליהם, להזהירם ממה שיחפוץ. ואשר היא בדרך עצה טובה, היא אזהרת הרופא להחולה. שאין מהראוי לכנותה על שם גזירה, יען כי עיקרה הוא מפאת כי הוא היודע (מהדברים המבריאים ומהמפסידים הבריאות) והמוזהר הוא הבלתי יודע.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:10)

**ועתה** נעמוד על פרטי החילוקים וההבדלים בין ב' סוגי האזהרות האלה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:11)

**ההבדל** הראשון הוא לטובת מי מכוון המזהיר באזהרתו. הנה באזהרת הגוזר כל ענין האזהרה הוא אך לטובת עצמו ולתועלתו, ואין בה תועלת המוזהר כל מאומה. כי מה מהטוב יגיע להמוזהר בשישמע חוק גזירתו, אבל עוד מההכרח יטה שכמו לסבול עול האזהרה ומשא הגזירה. לא כן אזהרת הרופא, כל מגמתו וכוונתו הוא אך לטובת המוזהר ולתועלתו, בהיות הוא היודע מהות מחלהו ומבין הדברים העלולים לרפאותו ומועילים להצלתו, יצוהו על פי דרכו ותכונתו. גם יודיענו הענינים העלולים להזיקו למען יזהר מהם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:12)

**והנה** אזהרות מלך עולם יתברך בתורתנו הקדושה, ממצוות עשה ולא תעשה, חלילה לנו לדמות כי הנם על דרך הגזירה, כאדון הגוזר על עבדיו, לעשות מעשהו לתיקונו ולתועלתו. אבל החיוב עלינו להאמין כי הם אך לטובתנו. וכי מאהבתו אותנו צונו והזהירנו כזאת. לאשר הוא היודע ומכיר בטובת נפשותינו, כמו שכתוב: **כי יודע ה' דרך צדיקים** (תהלים א', ו') לכן מייעץ אותנו ממש כעצת הרופא לאמר זאת עשו וחיו. וכאשר יעידון ויגידון דברי המשורר האלהי ע"ה: **אברך את ה' אשר יעצני** (שם ט"ז, ז'). וכענין הזה הוא יתברך קדם פנינו בתורה הקדושה: **ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך** (שמות ט"ו, כ"ו) וכמוהו במשנה תורה: **כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה** (ל"ב, מ"ז) והרצון במה שכתוב: כי לא דבר רק הוא מכם כלומר, לא על דרך ובחינת אזהרת הגוזר, אשר הדבר שהזהיר עליו הוא ריק ונעדר התועלת מצד המוזהר. כי איננו מכוון באזהרתו למה שמפיק טובת המוזהר. אבל אזהרת ה' יתברך, הכוונה המכוונת בה היא אך למה שיש בה מתועלת ותיקוני המוזהרים, וזהו: כי לא דבר רק הוא מכם. דייקא, "מכם" מצדכם המוזהרים כי הוא חייכם כו'. ובמדרש: **אמרת ה' צרופה** (תהילים י"ג, ל"א) רב אמר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף, הוי לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות (בראשית רבה פרשה מ"ד, א'). וכמאמר: **אם צדקת מה תתן לו, או מה מידך יקח**. (איוב ל"ה, ז') והוא מה שאמר דוד המלך עליו השלום: **טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך** כו', (תהלים כ"ה, ח') רצה לומר: כי כל אזהרותיו יתברך אלינו המה אך מפאת רב טובו וישרו כי חפץ חסד הוא, להדריכנו בנתיבות הישרים והנכוחים מה שיש בהם תיקוני נפשותינו, וזהו שסים ואמר: **כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו**. (שם פסוק ו') והוא גם כן מאמר הנביא: **אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך** (ישעיה מ"ח, י"ז)¹ ובזוהר הקדוש תארו ז"ל כל התרי"ג מצות על שם תרי"ג עיטין (ואין להאריך בזה כי הוא ענין ידוע לכל).

footnotes:
¹ ונמליץ בזה דברי המשורר עליו השלום: חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהילים קי"ט, ס"ב). כי הנה העבד העובד את אדונו ועושה במלאכתו, אין מדרכו להזדרז ולעורר השחר. ולא יעשה עמו זולת הזמן הקצוב להפועלים, מבוקר עד עת הערב. אבל לא כן האדם העושה בשלו ולתועלת עצמו, משפטו לזרז א"ע להשכים ולהעריב יותר ויותר. וזהו: חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. כלומר על הצדקה שעשה עמנו במה שהודיענו אותם לטובתנו ולחיותנו כיום הזה:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:13)

**ועל** פי הכלל המונח הזה יתבארו דבריהם ז"ל: אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד (ברכות ל"ג, ב'). אשר לכאורה, לא ידענו מה להקב"ה לבקש עוד יותר ולא ביקש, גם מלת בלבד חסרת הביאור. אבל לדברינו יתכן כי בשיצוה האדון על עבדו לעשות לו מעשהו, זר מעשהו, והעבד מיראתו אותו שומע לקולו ועושה מה שחפץ ממנו, הנה הוא מרויח בזה שני ענינים: א' מה שנתמלא חפצו שאמר ונעשה רצונו, אשר בזאת יתוודע ויתפרסם כי מוראו עליו וכי הוא המושל להכריחו לפקודתו, והריוח הב' הוא עצמיות המעשה ופעולתה ותועלתה. אמנם מה שצוה יתברך והעיר אותנו בתורה הקדושה, אף כי ייעד עליהם השכר והעונש, עם כל זה, איננו מרויח רק מה שירויח האב, הנותן לפני בנו הקטן מאכל טוב וערב, והנער להיותו משולל הדעת, הוא מתחטא לפני אביו וממאן בהמאכל. והאב לוקח שבט מוסר בידו להפחידו בו לאמר, אם לא תאכל אעשה בך שפטים, ומיראת השבט שומע הנער לקול אביו ויאכל וישתה. הנה בזה לא ירויח האב, זולת מורא בנו ופחדתו מפניו, אבל פעולת הדבר ותכלית טובתה נשארה בחיק הבן. וזהו שאמרו ז"ל: "אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד", כלומר, לא נשאר לפני אדוננו יתברך בלתי אם יראתנו מפניו מה שאנו חרדים על דברו, אבל פעולות המצות ותכלית תיקונם אך לנו הוא, וזה בא מבואר גם כן במאמר הכתוב: **ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו** (דברים ו', כ"ד) כלומר היראה שעל פנינו היא העולה לה' יתברך אבל טובת המצוה ותועלתה לנו היא, וזהו: **לטוב לנו** כו'. (ועיין מזה ב"קול יעקב" שיר השירים בביאור הכתוב לבבתני אחותי כלה). בזה יאותו לנו דברי הכתוב: **ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך** וכו' (דברים י', י"ב), והקשו ז"ל בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתא היא? אבל לדברינו, יתכן כי מלת "מה" תהיה נמשכת אל סוף המאמר: מה ה' אלהיך שואל מעמך כו', אשר אנכי מצוך היום לטוב לך". ממש כדברינו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:14
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:14](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:14)

**וההבדל** השני בין ב' האזהרות שאמרנו, הוא באיכות השכר והעונש. כי באזהרת הגוזר, השכר המגיע להנזהר או העונש המגיע להעובר, אינם מוטבעים בטבע המעשה ותכונתו, כי אין בכחו להרע ולהטיב, אבל כל עיקר סיבתם הוא מרצון והסכמת המזהיר והגוזר לגמול הטוב להשומע ולענוש העובר. לא כן באזהרת הרופא, שאין סיבת הטובה והרעה תלוי ברצון ודעת המזהיר, כי לא מלבו הוא כ"א באיכות הדבר ועצמותו. אשר בשישמע לעצת הרופא לאכול ולשתות מה שצוהו, יצמח לו מעצמיות הדבר רפואתו והצלתו. וכמו כן בשיעבור דברי הרופא, לאכול ממה שהזהירו לבלתי אכול ממנו. אזי מהאכילה ההיא יגדל מחלהו, או כי ימות. כן מצות הי"ת ואזהרותיו המה בבחינתם עצות אמונות המפיקים טובת הנזהרים בהם. האמנם כן! ייעד אותנו עליהם בשכר ועונש! אינם ע"ד הגמול מלבו ורצונו יתברך. אבל השכר והטוב הנה הוא צומח לנו מהמעשה הטוב. והרעה ממעשה הרע. כמבואר ברבותינו ז"ל: **ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה**, (דברים י"א, כ"ו) אמר ר' אלעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, באותה שעה, **מפי עליון לא תצא הרעות והטוב** (איכה ג', ל"ח) אלא מאליה הרעה באה לעושה הרעה, והטובה באה אל עושה הטובה, (דברים רבה פרשה ד', ג') והוא מה שאמר הנביא: **אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו** (ישעיה ג', י') הוראתו: שהשכר הוא פרי המעשה הטוב, כפרי הנצמח מזרע הזרוע. וכן: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. (שם) וכמאמר: **חלילה לאל מרשע ושדי מעוול כי פועל אדם ישלם לו**, (איוב ל"ד, י') כלומר, הרעה המגעת את הרשע היא באה מאליה מכח מעשהו הרע ומר (כענין הכתוב: תמותת רשע רעה) ואיננו כלל מסיבתו יתברך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:15
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:15](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:15)

**ועם** הכלל המונח הזה יתבארו דברי רז"ל במדרש: (מוקדם להנזכר לעיל) אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אלא להודיעם איזהו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר. מנין? ממה שקרינן בענין: ראה אנכי נותן לפניכם כו'.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:16
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:16](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:16)

**וכדי** לבוא אל תכלית כוונתם ז"ל, נחקורה נא עוד בב' סוגי האזהרות הנזכרים לעיל והוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:17
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:17](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:17)

**ההבדל** השלישי בין אזהרת הגוזר לאזהרת הרופא. הנה באזהרת הגוזר, האמנם כי העובר עליה הוא הגורם רעה לעצמו, במה שלא שמר חוק האזהרה, אולם גם להמזהיר, חלק בהרע המגיע להעובר. וגם הוא לו בגרם ההיזק, יען כי לולא אזהרתו, אין שום מכשול והיזק בטבע הדבר ועצמותו, אבל הוא באזהרתו עשאו למכשול ולאבן נגף לכל אשר יעבור עליו. לא כן באזהרת הרופא, שאין להמזהיר שום חלק וגרם בהרע המגיע להעובר. כי גם בלעדי אזהרתו, יגיענו ההיזק והרעה המוטבע בטבע הדבר ההוא, שהזהיר ממנו. ואין להמזהיר חלק וגרם, כ"א בהצד הטוב הצומח ובא להמוזהר מאזהרתו, בשישמע לדבריו. כי על ידי אזהרתו יירא וסר מרע, וזהו מה שכתב המדרש: אמר הקב"ה, לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות. כלומר, לא מסיבת מה שהזהרתי אתכם, יצמח הרע וההיזק להעובר, ולא שתהיה נתינתי לכם, התורה והמצות, הסיבה להגיעכם להקללה והעונש. כמשפט גזירת הגוזר, כי גם אם לא נתתי ולא הזהרתי עליהם בהכרח יכשלו בם עושיהם. ויהיה למו לפוקה, ממש כהאוכל דבר המזיק בטבע, ואין הפעולה באזהרת ה' יתברך, בלתי הפעולה הטובה להשומע במה שידע להזהר. וזהו: אלא להודיע להם איזהו דרך טובה שיבחרו אותה, והבן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:18
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:18](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:18)

**וזהו** שסיים המדרש: מנין? ממה שקרינן בענין: ראה אנכי נותן לפניכם היום כו', כי היה קשה להם ז"ל מלת היום, גם השתנות לשון הכתוב את הברכה אשר תשמעו ולא כן אמר בהקללה כ"א והקללה אם לא תשמעו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:19
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:19](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:19)

**ולדברינו** יבוא הכל על נכון בשנחקור עוד בחילוקי הב' סוגי האזהרות והוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:20
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:20](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:20)

**ההבדל** הרביעי ביניהם למתי יהיה צומח עונש העובר. ואיזה עת מוצאו. הנה באזהרת הגוזר, נצמחת הרעה מעת האזהרה, כי מאז שהזהיר פעל ועשה שבט מרדות להעובר. לא כן באזהרת הרופא, שאין העונש והרע צומח להעובר בלתי בשעה שעבר. יען כי הרעה שתשיגנו אין לה שום התייחסות אל מזהירו, כי לא אזהרתו תסבב הרעה. אמנם, הצד הטוב המגיע להחולה, בשישמע לאזהרת הרופא ויחי מחליו. הוא צומח מעת שמעו אזהרת הרופא, כי מאז, באה לו הידיעה הנאותה מה שטוב לו ומה שמועילו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:21
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:21](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:21)

**וזהו:** ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, כלומר, "מהיום" נמשך ונצמח. ומבאר ואומר: את הברכה אשר תשמעו כלומר, "הברכה" נובעת וצומחת תיכף כאשר תשמעון. רצוני, מיום זה שהזהרתיך בו. שתדע מהיום הדברים המועילים לתיקוני נפשך.¹ והקללה אם לא תשמעו. כלומר, הרעה והקללה תהיה אז, אם לא תשמעון. וזהו שסיים המדרש מנין? ממה שקרינן בענין: ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' וכדברינו, והבן.

footnotes:
¹ ולבעבור זה התורה הקדושה נקראת "אור" כמאמר: כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו', כ"ג). כי בלעדה אנחנו כעורים בדרך לא ידענו, אבל התורה מאירה לנו את הדרך נלך בה ולא נכשל. וכמבואר במדרש (ריש תצוה): נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי (תהילים קי"ט, ק"ה). משל למי שעומד באפלה ונר בידו ראה אבן ולא נכשל ראה ביב ולא נפל:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:22
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:22](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:22)

**ועל** פי דרכנו יכול להיות גם כן כוונת הכתוב: **ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו**. (הושע ז', ב') כי הנה אם יגזור המלך גזירה על עמו, הלא יחוייב, אשר ברבות הימים ובסגות הזמן תחלש ותתמעט גזירתו מעט מעט. כמאמרם ז"ל עבידא גזירה דבטלה (כתובות ג', ב'). אמנם כי ירבו הימים והגזירה היא בחזקה ותקפה כבראשונה, הוא לאות ולעד על הגוזר, כי עז הוא. ועברתו כי קשתה. לא כן כשיזהיר הרופא, על איזה דבר לאמר: את זה לא תאכלו. ואם אחר זמן רב יאכלו אדם ויזיקנו, היתכן לתמוה על אומץ ותוקף אזהרתו לאמר, כבר עבר זמן רב ולא נגרע דבר מגזרתו! אחרי, אשר לא מסיבת רצונו ואזהרתו צומחת הרעה וההיזק, כ"א הוא ענין ממילא וטבע תמידיית בל ישונה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:23
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:23](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:23)

**וזהו:** ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי. כלומר, שיאמרו ללבבם, הלא מאז הזהיר חלפו עברו כמה אלפים שנה, ועל כל זה בשיעבור אדם עליה, גם היום, ילכד ברעה. ואין זה כ"א מסיבת עוצם הפלגת קנאת המזהיר. לזה בא להבינם ולומר, שאין סיבת ההיזק והרעה מפאת אזהרת המזהיר בימים מקדם, כ"א: עתה סבבום מעלליהם, כלומר, עון עקבם יסובם. אשר העונש והרעה הוא מסיבתם כאכילת הסמים הרעים, ולא מזמן אזהרתי ולא מסיבתה, אך נגד פני היו כבר להזהירם ולהודיעם ממה שמזיק בטבע.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:24
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:24](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:24)

**עתה** נשוב לבאר המשך הכתובים בדברי דוד המלך עליו השלום, אשר דברנו למעלה: **טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך** כו', עד **למען שמך ה' וסלחת לעוני** כו', אשר לכאורה מופלאים בהתכתם ובקישורם. ומה ראה להזכיר פה ענין סליחה, וכדי לבא אל הביאור נחפשה דרכנו ונחקורה עוד בב' האזהרות הנזכרים לעיל והוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:25
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:25](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:25)

**ההבדל** החמישי ועל ידו נבוא אל הענין. והוא באם כבר עבר המוזהר על חוק האזהרה. אם בידו לבקש על נפשו מהמזהיר לבל תגיענו הרעה וההיזק. הנה באזהרת הגוזר, אפשר שהעובר יבקש ממזהירו לאמר: הנה נא עברתי חוק אזהרתך, ואתה כחסדך עשה עמי טובה בל יפגיעני העונש וההיזק. ובקל ימחול לו, ולא ישיגנו עונש המלך המזהירו. ועל דרך מאמר החכם: מענה רך ישיב חמה (משלי ט"ו, א'). אבל באזהרת הרופא, כשיעבור החולה ויאכל או ישתה, מה שמרבה חליו ומגדיל מכאובו. הימצא מענה בפיו, לבקש מהרופא לבל תשיגנו הרעה וההיזק, אחרי כי הוא דבר החלטיי, המוטבע בתכונת הדבר והרעה מגורה בקרבה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:26
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:26](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:26)

**ומעתה,** לפי המונח אשר כל אזהרת ה' יתברך, המה בבחינתם על דרך אזהרת הרופא. תפול שאלה, על ענין התשובה והחרטה שידענו, כי היא תחיה את בעליה. כמו שכתוב: והשיבו וחיו (יחזקאל י"ח, ל"ב). ואיככה איפה גזה ועברה מהות הרעה הממוזגה ומוטבעה בזרות המעשה הרעה? (ואם אמנם לא באנו בסוד ה' עם כל זאת נקרב הדבר כפי קוצר השגתנו) כי הלא ידענו, כי גם בכמו זה, הרופא המשכיל הרבה יועילנו להחולה, והוא, שבחכמתו ורוחב בינתו, ימציא לו דבר מה שעומד מנגד האוכל הרע, אשר אסף לתוכו, ולא יניחנו עשות פעולת רעתו. ובשגם אין אתו להחליף להמיר כח טבעיית רעת הדבר. עם כל זה בהשכלתו, ימצא אמצעיים ממיני סמים ותחבושת ויעלה לו ארוכה באמצעות הסמים האחרים, המועילים להעמידו על מכון בריאותו. אך בתנאי, שיהיה נזהר מיום ההוא בתוספת הזריזות, מלהתגאל עוד בדבר הזה כי אז תהיה רפואתו וארוכתו יותר כבדה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:27
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:27](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:27)

**כן** ממש דרכי אלהינו יתברך, כי באם חס ושלום יעבור האדם דבר אזהרתו. האמנם ההכרח שישיגנו העונש מפאת רעת העבירה בעצמיותה, אבל מי כהחכם רופא הנאמן יתברך, ממציא למזור טרף ובחסדו הנדיבה מצרף ומטהר תחלואות הנפשות. כמאמר הכתוב: **מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה'** (משלי י"ז, ג') רצה לומר, יצמיח לו צמח תרופה למחלת נפשו, למרק אותה ולצרפה כצרף כסף, לטהרה מחלאתה. והוא על דרך הנאמר: **לב טהור ברא לי אלהים** וכו' (תהילים נ"א, י"ב) רצה לומר: כי בשגם המוחלט הוא אשר העבירה תפעל רעתה ופעולתה, אבל ה' יתברך הלא בידו לחדש נפש האדם ולעשותה על דרך בריאה חדשה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:28
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:28](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:28)

**וזהו** כוונת הכתובים הנזכרים לעיל **טוב וישר ה'** כו' עד **כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו**, וכאשר זכרנו למעלה, אשר אזהרותיו יתברך המה על דעת עצה טובה כענין הרופא, אבל למען שמך ה', וסלחת לעוני, כלומר, עם כל זה בל תשיב את פנינו ריקם בשאלנו ממך הסליחה ותיקון הנפש אחר החטא. וזהו: למען שמך ה', תואר על היותו מהוה כל הוויות, כן אנחנו בידך לחדש בקרבנו רוח חדשה, ולברוא לנו לב טהור.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:29
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:29](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:29)

**ומעתה** נעמוד על ענין מוקשה בפרשת יפת תואר: **כי תצא למלחמה על אויביך** כו', עד **ולקחת לך לאשה** (דברים כ"א, י') אחר כך נאמרה פרשת: **כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה** (שם, שם, ט"ו) אחר כך נאמר: **כי יהיה לאיש בן סורר ומורה** כו', (שם י"ח) ודרשו רז"ל (קידושין כ"א): ולקחת לך לאשה, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, אם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נושאה, סופו להיות שונאה שנאמר אחריו כי תהיה לאיש וגו', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, (רש"י במקומו)


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:30
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:30](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:30)

**והענין** כולו מוקשה כי משמעות המאמר לא דברה כו' כאלו שואלים על היתר יפת תואר ומשיב הקב"ה: ההכרח אתי להתירנה מדאגה פן תשאנה באיסור, אבל תתגלה לכם רעתה בימים הבאים. כי תלד בן סורר ומורה, הלא יפלא מאד, לאיזה תועלת התירה התורה הקדושה יפת תואר, אם הוא ענין מתנגד לרצונו יתברך, ומי הוא שיבוא אחרי המלך יתברך ויתאו יפיה אם תהיה אסורה על פי אזהרת ה', ומדוע לא היה החשש הזה על כל שאר איסורין שבתורה כאשת איש, נדה, וכמוהם מוטב שיעשה הדבר בהיתר כו'.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:31
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:31](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:31)

**אבל** כל זה יותר לנו בשנעמוד על חלוקינו הוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:32
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:32](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:32)

**ההבדל** הששי בין ב' האזהרות הנזכרים לעיל. כי הנה בארנו החילוק החמישי באם כבר עבר המוזהר על אזהרת המזהיר, עתה נמצא החילוק הששי אם יחפוץ המוזהר לבקש מהמזהיר שיניחהו לעבור על אזהרתו ולא תשיגנו הרעה וההיזק, אם יש מקום ומוצא להפקת רצונו בזה. הנה באזהרת הגוזר יכול המוזהר לבא בתחנה לבקש מהמזהיר שיתירהו הדבר, כי אחר שהוא יתיר לו עשות חפצו יהיה לבו בטוח כי לא תגיענו רעה משום צד, כי הדבר בעצמותו אין אתו להרע. אבל לא כן, באזהרת הרופא להחולה על איזה מאכל לא תאכלנו, כי הוא יזיקך, הימצא את לבבו לבקש מהרופא שיתיר לו הדבר, ולא יהיה ניזוק בו, אחרי שאין בכח הרופא למנוע היזק ההכרחי. אמנם, הלא לעינינו הוא, כי לפעמים יזדמן אשר הרופא יתיר להחולה איזה דבר עם רוב הפצרתו בו, הנה בזה חכמתו עמדה לו. כי הלא אם החולה היה מבין ומשכיל על עצת הרופא שכל מגמתו ליעצו אל טובתו ותועלתו, וכי אין בידו להפוך ולשנות דבר המזיק בטבעו, ודאי כי לא יעלה על לבו לבקש מאתו על איזה דבר שהזהירו עליו, אדרבא עוד יטה אוזן לשמוע ויחרתם על לוח לבו לזכרון לבל יעברם, אבל בשמוע הרופא הפצרת החולה בו להתיר לו מה מאזהרתו, הנה בזאת סכלותו על פניו תענה, כי על דעתו, הדבר תלוי בגזירת הרופא. ואזי הרופא יכריע במאזני השכלתו להתיר לו איזה דבר למען יבחנו דבריו אצל החולה, וידע כי אך בטובתו הוא חפץ, וכי הוא שוקד על תועלתו, ואחרי שיראה החולה המוזהר, ההיזק הגדול שיגיענו. אז ישכיל ויבין אמיתת הענין, שכל דברי הרופא נוטים למה שטוב לו ולהזהירו מן הרע לו, ומן הוא והלאה לא יתנגד עוד לעצת חסדו הנדיבה. כן הדבר בענין אזהרותינו מפי עליון יתברך, כי האמנם הוא אך כיועץ להודיענו את הטוב לנו ולהזהירנו מן הרע. אמנם אנחנו, מרוב סכלותנו, לא כן נדמה. כי נדמה לנו אזהרת תורתנו הקדושה כגזירת המושל, ולא כעצת הרופא, והיצר הרע אשר בקרבנו מתגורר תמיד לאמר: מדוע כך גזר יתברך עלינו, והזהירנו מן הטוב והערב לגויתנו, אשר על כן, היתה עצת חכמתו יתברך להתיר לנו דבר שנפשו של אדם מתאוה לו ביותר, והוא יפת תואר במלחמה למען יבחנו דברי אזהרות מלכנו יתברך, כי כולם עצות אמונות מרוב רחמיו וחסדיו לשמירת נפשותינו וחיותנו, כי יהיה להם עד נאמן, מהאחת שיצאה מכלל האזהרות, ואליה ישיגחו, ואליה יתבוננו, כי אותה התיר ה' יתברך, וכמה מהרעה מצא האדם על ידה, על ידי כן ישפטו צדק, על כל מה שהזהירו ה' יתברך, שאינם מריעים מפאת אזהרתו וגזירתו עליהם כי אם מפאת רעת הדברים בעצמותם ואיכותם. והמופת: יפת תואר במלחמה, כי יצאה מכלל האזהרות והרודף אחריה לא ינקה רע, וזהו: כי תצא למלחמה כו' וחשקת בה ולקחת לך לאשה (דברים כ"א, י'). כלומר, אני מתירה לך אבל תראה מה יגיעך על ידה. וכי רע ומר עזבך עצתי כהוראת סמיכת הפרשיות.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:33
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:33](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:33)

**עתה** מה נמרצו דבריהם ז"ל: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כלום לא התירה התורה אלא למען העמידנו על האמת באחת, וממנה נדין על השאר.¹

footnotes:
¹ ועל פי דברינו עד הלום זכינו להבין מאמר הכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה (איוב כ"ח, כ"ח). ונקדים עוד מאמר משה רבינו עליו השלום: הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם כו' זכור ימות עולם כו' שאל אביך ויגדך כו' (דברים ל"ב, ו'-ז') ובתרגום: עם נבל ולא חכם. עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו. וכבר צווחו בו קמאי דקמאי. ואחשוב בהבנת הענין, בשנבקר עוד בחילוקי האזהרות והבדליהם, יעלה לנו עוד מה שנקח ממנו להיישיר עקבי הכתובים האלה, והוא:ההבדל השמיני בין ב' סוגי האזהרות הנזכרים לעיל. אם ביד האדם וכח השגתו, לעמוד מעצמו על אזהרת מזהירו, בלתי הערתו עליה. הנה, באזהרת הגוזר, המוחלט הוא שאין ביד המוזהר לעמוד על מה שיזהיר אותו מזהירו. כי האדם לא יראה ללבב, לדעת העולה על רוח המושל ומה שירצה ממנו. לא כן, באזהרת הרופא והיועץ הטוב, האפשרי ביד האדם הנלבב והמבין, לעמוד מעצמו על ענין אזהרת היועץ. בהיות גם הוא משכיל על דרכיו, ולבו לב חכם ופקוח עינים לראות בהטוב והמועיל. הוא הדבר והוא הענין באזהרת תורתנו הקדושה, שאבותינו הראשונים עליהם השלום, קיימו המצות עד שלא נתנה התורה. כמבואר ברז"ל בכמה מקומות. ואם יחשוב אדם לומר, שהמה אך גזירות, על דרך גזירת המלך על עמו, איך היה האפשרי בידם להשיג, מה שיעלה על רצון הגוזר, שהוא ענין משולל ההשגה בהחלט כמה שהנחנו. אבל הוא הדבר שביארנו, שכל מצות ה' יתברך ואזהרותיו, אינם רק עצות אמונות לטוב לנו ולחיותנו. כמאמר המשורר עליו השלום: גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי (תהלים קי"ט, כ"ד) ממש כאשר ישאל איש לחכמי לבב, להגיד לו אופנים מדרכי תיקונו ועניני תועלתו. ולכן האפשרי ביד האדם הישר, כי רוח מבינתו יענהו, לבוא מעצמו על ענין האזהרה, בלתי מצוה ובלתי מי שיועירנו עליה, רק מחכמתו וטוב השכלתו, וידיעתו מהו הטוב לו ומה שמועילו. ממש כצרכי הגוף ותועלותיו, מושגים אל האדם ומשתוקק ונמשך אל כל חלקה טובה, שבידה להועיל להחזקת קישורי הרכבתו. כן האיש אשר חלק לו בבינה, הנה עם הערת רעיוניו הלטושים והבהירים, הוא יודע ומבין מהות יקרת הנפש, ומאין תקח ערובתה, ומאין תשאב מימי חיותה והמעלים ארוכתה. ועל כן, האבות הקדושים עליהם השלום שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם, השיגו כל מצות הי"ת ואזהרותיו, על פי זַכּוּת חכמתם ובינתם, בלי הערת אוזן עליהם. וכאמרם ז"ל במדרש: על אברהם עליו השלום שנעשו שתי כליותיו כשתי מעינות נובעות חכמה. וכאמרם: (במדרש פרשתנו) נובלות חכמה עליונה זו תורה. ועל כן, מאז נתמעטו הלבבות אחר מות האבות הראשונים. הוא יתברך ברב חסדו, נדיבות יעץ, להעיר לנו אוזן להשמיענו דברי עצתו, לבל נהיה כעורים המגששים קיר והולכים בתוהו. וכמאמר המשורר: פתח דבריך יאיר מבין פתיים (שם קי"ט, ק"ל) כלומר, למן היום שנבערו האישים וגברה הפתיות, עד שאין בכח האדם לעמוד מעצמו על צרכי הנפש ותיקוניה, ראה אלהים ללמדנו דעת, ואזנים כרה לנו, לשמוע תורה מפיו. למען נשמור ונקיים אזהרותיו מצד היראה מפניו, לבלי המר בו. אם כי חסרנו החכמה המעוליית הזו. וזהו: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. כלומר, ראה בבני האדם כי נתמעטה חכמתם ונסתכלה עצתם, יעץ עלינו לתת בידינו התורה והמצוה ויספר אזהרותיה לנו. וזהו: ויספרה כו' ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה. כלומר, מה שאשמיעכם ואצוה עליכם, מפאת מוראכם וחתכם ממני, תדעו שהוא רק ענין חכמה. וסור מרע הוא בינה. והיא עלולה להיותה נובעת בלב האדם הישר והמשכיל היודע את הטוב לו. וזהו מה שאמר משה רבינו עליו השלום: הלה' תגמלו זאת? כלומר, האם כשתמרו את פי ה', לעבור על דברו, תהיה ההעברה הזו בבחינת העובר אזהרת המלך הגוזר? שהוא פועל בזה נזק המלך? עם נבל ולא חכם. וזהו שתרגם: עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו. כלומר, מסיבת העדר חכמתם, היה מהצורך אליהם לקבל התורה. ושיהיה תיקוניהם על דרך האזהרה. ומזה יבחן שאינם זולת עצות כי בעת שהיו ברי הלבב שלא היו צריכים לקבל עצה לא ניתנה התורה. וזהו שאמר: זכור ימות עולם כו' שאל אביך ויגדך כו' כלומר, הלא המה ידעו כמו כן מכל המצות וקיימום, אך מפאת השגתם וחכמתם, עד שלא נתנה התורה. על כן תדעו ותאמינו, כי היא בכללה עצת ה' הטובה עלינו. ומה מתקו בזה דברי הכתוב הנאמר הלאה: כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה. כלומר, ראו והתבוננו רוע לבכם כי מעצמכם לא תשיגו דבר מהעדר התבונה. ואשר ייעץ עליכם ה' תאבדו גם כן. וזהו כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה. והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:34
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:34](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:34)

**ומעתה** יופיעו הכתובים הנצבים בפתח דברינו בשנעיר עוד על שאלת רבים מהמפרשים עליהם השלום, מדוע לא בא הנחש להסית לאדם בלתי לחוה,


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:35
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:35](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:35)

**ונבוא** אל הענין עם מה שנקח בידינו עוד דבר העומד ומפריד בין אזהרת היועץ לאזהרת הגוזר, והוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:36
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:36](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:36)

**ההבדל** השביעי מי ומי הוא המחוייב לעמוד על משמרת האזהרה, הנה אזהרת הגוזר לא תהיה, בלתי על מי שהיה מרצונו לגזור עליו ולא על הזולת מהשומעים והיודעים חוק הגזירה, כי כן צוה המלך. יען כי לא כוון אליהם, לא כן אזהרת הרופא, היועץ הטוב שהזהיר ואומר השמרו לכם בסם פלוני, כי הוא עלול להזיק אוכלו רעה תבוא עליו, הלא החיוב על כולם, מהשומעים והבלתי שומעים הקרובים והרחוקים, לקיים עצתו, להזהר ולעמוד על נפשם בשיודע אליהם אזהרתו, ולא יאמרו ללבם הלא דעת הרופא המזהיר לא היה עלינו, עת נתן אומר אזהרתו, כי אין הרעה באה מסיבת המזהיר וגזירתו, כי אם מרעת הסם בעצמותו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:37
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:37](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:37)

**ובזאת** יאותו לנו הכתובים בהתכתם ובקישורם, כי הנה הקב"ה הזהיר לאדם ואמר: **מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות,** הוראת מלת "ביום" שהמיתה לא תצמח כי אם ביום האכילה, אשר בסיבתה תמשוך ותגרום מיתתך, ולא מסיבת אזהרתי אותך, גם לא מעת שציותיך, (וכאשר בארנו בהחילוק הרביעי) ועל זה יורה גם כן, הוראת מלות "מות תמות" המקור עם הפעולה, כלומר מיתה טבעיית והכרחיית מסיבת האכילה, ולא על דרך העונש, שענינה תלוי אך ברצון המעניש וכאשר הוכחנו למעלה על כל אזהרות התורה הקדושה, ולכן חוה כשמעה דברי ה' אלה, בשגם לא אליה דבר ולא אותה הזהיר עם כל זה היתה גם היא נזהרת מלאכלו, ואחור נסוגה גם מליגע בו, כמשפט להתרחק מסם המות וזולת הדברים המריעים בטבעם, והנחש להיותו ערום מאוד בא בערמומיות אל חוה ואמר אליה: אף כי אמר אלהים כו' כלומר, גם כי אמר אלהים לא תאכלו כו' מה בכך, הלא לא אותך הזהיר, ולא אותך, מנע אלהים מאכול ממנו, כי אם האדם באשר הזהירו, ולא כן את. ואם כן מדוע לא תאכלנו (וכוונתו בזה כי מה שהזהיר הקב"ה לאדם איננה בלתי על דרך הגזירה אשר איננה חלה, אלא על מי שנגזר עליו) ועל זה השיבה אותו חוה לאמר: מכל עץ הגן כו', עד אמר אלהים לא תאכלו ולא תגעו בו פן תמותון, אחזה בלשונה לשון רבים "תאכלו" "תגעו" גם לשון ספק "פן תמותון" ממש כאזהרת הרופא על אוכל המזיק, הגם כי ידבר ליחיד יסוב מלתו גם על הרבים, על היות אזהרתו כוללת כל האוכלים. גם לא יאמר לשון ודאי כי אם דרך ספק, פן תמות כלומר, קרוב הדבר לזה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:38
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:38](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:38)

**ויאמר** הנחש אל האשה לא מות תמותון, הוראת המקור והפעולה על דרך האמור. כלומר, בל תחשוב כי המיתה על ידי אכילת עץ הדעת, היא טבעיית והכרחיית מפאת עצמיות המאכל. לא כן הדבר, כי אם הקב"ה גדר בעד האדם לבל יאכל מהעץ. וחרץ עליו משפטו בעונש מיתה, ואין העונש על הזולת ממנו. ואמר הטעם: כי יודע אלהים כו', ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ולא יחפוץ בזה שתהיו כמוהו לדעת טוב ורע על כן גזר עליו בעונש מיתה. וזהו: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כו' כלומר, אחרי הודיע אותה הנחש, אשר אין דבר רע והיזק בהעץ בעצמיותו, אז הבינה שאין הענין נוגע אליה כל מאומה, כי לא עלה עליה חוק הגזירה, ותקח מפריו ותאכל, ואולי יכול להיות, שעבור כך היה אדם הראשון נפתה לדברי חוה, אחר שנתחדש לו על ידה, אשר המיתה היא על דרך העונש מהגוזר ב"ה, ובאופן כזה מקום אתו למצוא כופר נפשו בהתחננו אליו וישיב חמת הגוזר מעליו. וכמוזכר למעלה. מה שאין כן מקודם חשב, שהמיתה היא לו הכרחיית מפאת טבעיית רעת האוכל, ואז אין לו הצלה משום צד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:39
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 19:39](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/19:39)

**וזהו** כוונת דברי המדרש: איש תהפוכות ישלח מדון, זה הנחש שהיפך דברים על בוראו, רצו בזה לבאר, מהות רוע ענינו, לומר, שהוא דרך אחרת לו באזהרותיו יתברך, שלא כוון בהם על דרך העצה רק כגוזר חס ושלום. וזהו: ישלח מדון פירוש: שאמר אשר הוגעת הרעה אל העובר, הוא אך מחמת מדון וכעס המזהיר ובזה הפריד אלופו של העולם מן העולם לומר שאינו דורש טוב עולמו, זולת עניני עצמו.