## Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit

###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/29:1)

עוד באור על מאמר: **ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו** וכו'.¹ באור זה בהקדים מאמר ה': **בצר פקדוך, צקון לחש מוסרך למו: כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה, כן היינו מפניך ה'**. (ישעיה כ"ו, ט"ז)

footnotes:
¹ ובגמרא ברכות יצר הרע דומה לזבוב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י', א') ושמואל אמר כמין חטה שנאמר לפתח חטאת רובץ (ברכות ס"א א'). והמאמר אומר הבינני ויפה אמר ידידי הרב מו"ה אליהו מו"צ דפה כי זה משפט יצר הרע לא לבד שהוא מסית את האדם לדבר עבירה אבל גם זאת לו שהוא מכניס עצמו גם בעסק המצות ומורה זיקים חצים בלב האדם לחשוב בהם פניות אשר הם כמו זר וזהו ועומד בין שני מפתחי הלב היינו שהוא עומד באמצע ודולג פעם לימין פעם לשמאל, וזהו שמביא מאמר זבובי מות כו' כי יש בו ב' מיני זבובים וב' סוגי פעולות א' יבאיש היינו מה שהוא מסית ומדיח האדם לדבר עבירה ודבר מגונה ומכוער, ב' יביע שמן רוקח היינו שהוא מקלקל את הטוב והמשובח, ושמואל אמר יצר הרע דומה לחטה בא לבאר כי עוד זאת יעשה היצר הרע בערמה כי מן העבירות יעשה מצות כמו שמצינו בעכן שנאמר בו (יהושע) וארא בשלל שביארו חכמינו ז"ל ראה מה שנאמר ואכלת את שלל איביך והיה נראה בעיניו כאלו עשה מצוה גדולה, ולזאת המשיל יפה לחטה כי הנה מי אשר לו בחדרו חטים ורוצה לתת בחדר זה גם שעורים הוא צריך לעשות ביניהם מחיצה באמצע למען לא יתערבו יחד החטים עם השעורים, לא כן אם אינו מאסף בחדר הזה רק חטים לבד מה לו למחיצה להפסיק אחר שהכל מין אחד. כן מעשי האדם בעולם הלא ב' סוגים הם חלוקים זה מזה עד שנאמר עליהם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כי סוגי המצות הם מכח ימין וסוגי העבירות הם מכח שמאל ובא היצר הרע לאמר לאדם ראה נא החטה הזאת הלא נראית בקועה באמצעה כאלו היא חלוקה לשתים ובאמת הלא מזה ומזה עם כל זאת רק סוג אחד רק חטה כן מעשי בני אדם הגם שהמה נראים חלוקים אבל בתכליתם המה רק סוג אחד כי גם מן העבירה הוא עושה מצוה ורמז לזה במאמר לפתח חטאת רובץ כי הנה קין הביא מפרי האדמה מנחה לה' ואמרו חכמינו ז"ל שהביא זרע פשתן כי ידוע אשר פשתן הוא ענין גדול בקדושה אשר הכהן גדול ביום הכיפורים לא נכנס אל בית קדש הקדשים רק בבגדי פשתים לכן בחר קין להביא מנחה מן ענין יקר כזה אכן כמה גדול העמל והיגיעה בטרם יצא הפשתן מן הכח אל הפועל כי הוא נעשה מן גבעולים כמאמר (יהושע ב') בפשתי העץ. לא כן הבל הביא מבכורות צאנו ומחלבהן כי המה אינם צריכים לעמל ויגיעה בטרם יכשרו אל הקודש על כן ויחר לקין מאד למה לא נתקבלה מנחתו מדבר שיוכל לבוא לפני ולפנים ומנחת הבל נתקבלה דבר שמעולם לא יוכל לבוא אל הקודש פנימה ועל זה השיב לו יתברך למה חרה לך וכו' הלא אם תיטב שאת פירוש כי לעסוק בענינים כאלו אם תיטיב מעשיך ותגמור אותם כראוי וכנכון ודאי שאת תוכל לבוא למעלות רמות ונשגבות אבל אם לא תיטיב הלא לפתח חטאת רובץ היינו כי כאשר לא תבצע מעשיך אל הטוב לא תגיע ואת הקדושה לא תשיג ולא ישאר בידך רק פתח דברך ותחילת מעשיך. ותחילת מעשיך הלא נבזה הוא כי אינו רק עץ בעלמא ולדעתך הוא קדש קדשים ואליך תשוקתו מה שיצר הרע פותה אותך להביא מנחה זאת אין כוונתו רק לתפוש אותך בחרמו. ובזה זכינו להבין מאמר חכמינו ז"ל לעתיד מביא הקב"ה יצר הרע ושוחטו בפני הרשעים ובפני הצדיקים הצדיקים נדמה להם כהר והרשעים נדמה להם כחוט השערה (סוכה נ"ב). והוא פלא איך יהיו ב' הפכים בנושא א' ולדברינו הדבר מובן מאוד כי הצדיק אשר במצותיו יתברך חפץ מאד אליו יבוא היצר הרע בערמה לצוד אותו בעבירה ומסביר לו פנים בהיפך שזה מצוה גדולה כמאמר הנזכר וארא בשלל ראה מה שנאמר ואכלת את שלל איביך ואם כן מצוה היא ועל זה יתפלא הצדיק איך הייתי ביכולת לנצח אותו ולסור מן המצוה הלא לנגד עיני הבחנתי הייתי רואה רק מצוה ולא עבירה אם לא כי יד ה' עשתה זאת לנצור אותו ממצות כאלו. והרשעים להם הוא נדמה כחוט השערה כי אל הרשע אין ליצר הרע עבודת עבודה כי אותו הוא מסית אל עבירה גלויה לכל ואם כן יבכו הרשעים איך לא יוכלו לכבוש אותו הלא בעינינו ראינו כי התורה אסרתו מה שאין כן הצדיקים אליהם נדמה כהר כי אליהם בא והציע מצוה גדולה. ועם כל זאת התחכמו כנגדו כי שקר בימינו ויתפלאו ויאמרו איך יכולנו לכבוש הר גדול כזה. והבן.ועם דרכנו זה יתבארו דברי המדרש (ב"ר פ"ד) וישב ראובן אל הבור והיכן היה בשקו ובתעניתו היה עסוק אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ואיזה זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך (הושע י"ד). והדבר פלא וכי ראובן היה הראשון שעשה תשובה הלא אדם הראשון עשה תשובה ועוד כמה שעשו תשובה קודם ראובן וכן בנביאים וכי הושע היה הראשון שהעיר על התשובה. אמנם לדרכנו יתכן כי ראובן היה הראשון באופן אחר מן אותם שעשו תשובה לפניו כי המה עשו תשובה על עבירות שעשו והוא עשה תשובה על מצוה שעשה כי כל ענין מעשהו חשב רק לשם מצוה כאמרם ז"ל עלבון אמו תבע וזהו שאמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני פירש מאשר אני לבדי יודע שהוא חטא אבל הזולת חושב שהוא מצוה ובכל זאת עשה תשובה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה שנאמר שובה ישראל וכו' כי כשלת בעונך פירוש טעית ושגית באותו עון אשר עשית כי אתה חשבת שהוא מצוה. והנה התוכחה היקרה הזאת אמר אל הצדיקים כי אליהם לא יבוא היצר הרע בעבירות גלויות רק עם מצות מזוייפות וזהו שאמר אליהם שובה ישראל וכו' היינו הגדולים והטובים אחר כך דבר גם אל הבינונים כי גם אצליהם שכיח הדבר שיבוא היצר הרע בערמימות אמר אליהם קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב פירוש כל הענין הרע אשר היה באותו מעשה אותו תשא וקח טוב פי' הכח הטוב אשר היה באותו מעשה קח לך. והדברים יקרים. ומה יקרו לי בזה דברי הגאון מו"ה אליעזר חרל"פ ז"ל בבאור מאמר (דברים ל"א) הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי מותי אשר הראשונים ז"ל נתעוררו על קל וחומר זה מהנהו אבריוני דהוו בשיבבותיה דרב זירא אשר אחרי מות ר"ז אהדרו בתיובתא אמרו כי אין להם עוד מי שיגין עליהם (סנהדרין ל"ד) עיין מה שכתב המהרש"א ז"ל שם. אמנם עתה יתכן כי הקל וחומר כן הוא כי גם בימי משה רבינו עליו השלום היו מן האנשים שהביאו והעלו לפני משה מצות מזוייפות ומשה אמר להם שאין זה מצוה רק עבירה כמו שנתווכחו עמו על טלית שכולה תכלת וכדומה מן המעשים ומשה רבינו עליו השלום הלא הוא היה המקבל הראשון שקבל התורה מפי הקב"ה ועם כל זאת מלאו לבבם להתווכח עמו וכל שכן אחר מותו ומי יכחיש אותם ומי יתיצב כנגדם אם לא האמינו לקול המקבל הראשון ודאי לא יאמינו לקול המתווכח האחרון וזהו הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' פירוש שאמרתם כי אתם התמימים עם ה' ואך אתם הדבקים עם ה' ועם תורתו אף כי אחרי מותי ודאי תאמרו כל אשר יעלה על רוחכם ותאמרו כי אתם עושים רק מצות כמו שעינינו רואות בדור האחרון הזה כי קמו אנשים רעים וחטאים הרסו גדר התורה ובפיהם הם אומרים כי הם הם הדבקים בה' ובמצותיו הם חפצים מאד. וכבר יש מי שביאר בזה מאמרם ז"ל במדרש בפתיחה למגלת איכה אמר הקב"ה הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו פירוש כי ההולכים דרך עקלתון עוד הם מתפארים ואומרים שכל מה שעושים עושים לשם שמים לזה אמר הקב"ה הלואי אותי עזבו רצה לומר אני מוחל לכם על מצות כאלה רק ואת תורתי שמרו ראו מה שכתוב בתורה וכן תעשו לא לבדות דברים מלב ולומר עליהם שהם מצות וזהו לפתח חטאת רובץ היינהו כאשר אתה תפתח ותפרוץ גדר התורה ותתן לפני יצר הרע פתח ותצדד לחשוב שהוא מצוה אז החטאת רובץ:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/29:2)

**דע** כי רבותינו ז"ל אמרו: צדיקים תחלתם יסורים וסופם שלוה והרשעים תחילתם שלוה וסופם יסורים (ב"ר ס"ו). וטעם הדבר נראה על פי מאמרם ז"ל: **טוב כעס משחוק** (קהלת ז', ג') טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמחשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה. (שבת ל', ב') והדבר צריך טעם כי הלא יש מקום אל הרשעים שיאמרו וכי משוא פנים יש בדבר, אבל דע כי הוא יתברך עושה הכל לטובה לצדיקים ולרשעים כמאמר **ורחמיו על כל מעשיו**. (תהילים קמ"ה, ט') משל למלמד יש לו ב' תלמידים משכיל וסכל, לימים סכלו שניהם בלימוד אחד ואת מי יכה הרב יותר הנה דבר זה תלוי בכוונת ההכאה, אם כוונת הרב להכות בדרך עונש ירבה בעונש המשכיל יותר מאוד על עונש הסכל כי הוא פשע ביותר, כי אם היה נותן לבו היה יודע. ואם כוונת ההכאה שיקחו מוסר על העתיד יכה את הסכל יותר, כי המשכיל יקח מוסר גם מהכאה קטנה כמאמר **תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה**. (משלי י"ז, י') אמנם לדעת כוונת המכה על איזה אופן הוא, הנה כאשר יפשע המשרת נגד בעליו באמצע הזמן והוא מכה אותו מיד ואינו מוציאו לחוץ כוונתו במכות האלה שיקח מוסר להשכיל ולהיטיב את מעשיו בימים שיבואו, אבל אם הוא שותק ודומם על כל דבר פשע, אז הוא קופץ על יד אחת לאחת למצא חשבון ערוך בסוף הזמן ואז מכה אותו על הכל ומוציאו לחוץ, אז נתברר כי כוונתו רק לעונש. ומעתה אם ידין ה' יתברך את הרשע בעולם הזה מיד כאשר יחטא הנה כוונתו למען ייטיב דרכיו בעתיד, אז יצטרך ליסורים רבים, כמאמר מהכות כסיל מאה, על כן הוא יתברך מעניש אותו לבסוף דרך עונש, ובדרך עונש אין העונש שלו גדול כל כך כאשר ראוי להעניש את הצדיק וכנזכר, ולהיפך הצדיק אם יעניש אותו בסוף יהיה דרך עונש ויענש עונש גדול ועצום, לכן ייסרהו למשפט ואלהיו יורנו בעולם הזה מיד בעת חטאו, למען יקח מוסר ויתקיים בו מאמר תחת גערה במבין, ודי לו ביסורים קלים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/29:3)

**וזהו** מאמר שלמה המלך עליו השלום **גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים עלי יושר** (שם, שם, כ"ו) רצה לומר לא טוב להכות אותם בדרך עונש, כי לענוש יגיע אליהם עונש מופלג, אבל זהו הוא הטוב להם להכות נדיבים על יושר, שיתישרו מעתה להנעים מעשיהם ולהיטיב מעלליהם. ולכן אמרו חכמינו ז"ל על שלשה דברים נשים מתות וכו' אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא, אביי אמר תפיש תירוס אמתא בחד מחטרא ליהוי (שבת ל"ב, א') והטעם בזה כי כבר ידענו כי נשים דעתן קלות, ואמרו עוד הני נשי דאכלי ושתי [עיוה"כ] עד שתחשך, ולא אמרינן להו ולא מידי (שם קמ"א, ב') וכדרך הכסילים, ואם ילקו מיד בחטאם לקבל תוכחה על העתיד ירבו מאוד היסורים עליהם, על כן מקבץ יתברך חטא על חטא וכד תפוש תירום אמתא בחד מחטרא ליהוי בדרך עונש, ויהיה די במקל אחד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/29:4)

**וזהו** מאמר ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו וכו', כי עוד הבדל גדול מצאנו בין המוכים האלה, כי המוכה למען ידע להזהר עוד להשכיל להיטיב משפטו, יצעק על מכהו לאמר רב לך אדוני, אהיה זריז מעתה להיטיב דרכי ומעללי, אשובה אראה אשמור ככל המצות אשר עלי. אמנם המוכה בדרך עונש הוא צועק וגונח אוי אוי, וזהו ה' בצר פקדוך, רצה לומר אינם זוכרים אותם כי אם בדרך הכסילים אשר רק אחר רדתם אל הגיהנם הנמלץ עליו כמאמר (איוב ל"ו) ואף הסיתך מפי צר צקיון לחש מוסרך למו, כי הצועק האחד הנזכר משפטו להרים קולו אל אזני בעליו להבטיחו ולהשבע לו כי יתקן את אשר שחת ויבקשהו שיפסוק מלהלקותו, וכן אצלו יתברך גם כי יקשיב וישמע גם דברים שבלב, עם כל זאת טובה הצעקה, וידעו רבים ויבקשו עליו רחמים, וכל זה כאשר יש לפניו תקוה להסיר המלקות מעל גופו על ידי מה שיקבל עליו מהיום להשכיל ולהיטיב. אולם המוכה מסוג הב' למה יצעק ולמי יצעק אבל הוא גונח בלחש על דעת הנאמר **ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי** (משלי ה', י"א) כי מוסר ותוכחה יתכן באופן אחד בהיות כוונת המכות והיסורים שייטיב מעשיו אחר כך כמו **תשובו לתוכחתי** (שם א', כ"ג) **שמעו מוסר וחכמו** (שם ח', ל"ב) ואז יש לך לצעוק כנזכר, אבל זה העונש באחריתו בגיהנם למי יצעק או מה יועילנו הצעקה, אבל ינהום על דרך הגונח על יסוריו ומתחרט, איך הייתי נבער מדעת ושנאתי מוסר ותוכחה, והיה לי תועלת בתשובה וזהו ונהמת באחריתך כו'. וזהו צקון לחש מוסרך למו כי אף אחר גנוחם לא ילכו היסורים מהם, והטעם כי הם כאשה הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבליה, על כל אשר עשתה מנעוריה עד עתה, כמאמר תפוש תירום אמתא וכו' כן היינו מפניך ה' אשר ההכאה הוא בדרך עונש.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/29:5)

**וזהו** מאמרו יתברך אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, כי קין חרה לו על יסוריו שלא נתקבלה מנחתו, אמר לו יתברך: למה חרה לך, הלא אני מתחסד עמך מכל צד אם תיטיב, היינו אם אתה מן החכמים שעל ידי היסורים תיטיב דרכך - שאת. רצה לומר ודאי אין לך לדאוג על עלבון המוסר, כי תהיה גערה אחת במבין ותתרומם ותתנשא על ידי המוסר והמכאוב להצדיק את מעשיך ולקבל שכר גדול יתר מאד, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ היינו אתחסד עמך גם כן שלא תקבל עונש רק על פתח גיהנם, ואז יהיה בדרך עונש ויהיה עונש מצער אחר שאתה מן הכסילים, ואם כן למה חרה לך ולמה נפלו פניך וזהו מאמר **כי ברב חכמה רב כעס יוסיף דעת יוסיף מכאוב** (קהלת א', י"ח) רצה לומר כי הנה החכם הגדול אם יחטא לאדוניו יש לו לכעוס עליו מאד לאמר חכם כמוך איך יעשה אולת כזאת, אבל עם כל זאת בפועל לא יענישהו הרבה כי הוא ברצועה אחת ירגיש יותר ממה שירגיש הכסיל במאה, ודי לו בזה כי מהיום ישים אל לבו ויביט את אשר פקר, וזהו כי ברב חכמה רב כעס, אבל לא רב עונש, כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב, רצה לומר הוא היותר מרגיש גם מדבר קל, והענין נכבד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit 29:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bereshit/r/29:6)

**או** יאמר על דרך אחר לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו. דע כי הנושים או המבקשים יתחלפו בביאתם אל האישים המבוקשים, כי יש שיעמוד על פתח הבית, ויש שיבוא אל תוך הבית, ויש שישא את רגליו וילך בבית עד מושב הנדיב בראש פנה. והנה לפי התחלפות מצב רגלי האנשים האלה כן תתחלף שאלתם ובקשתם, כי העומד על מפתן הבית ישאל לחם לשבר רעבונו, והבא אל תוך הבית יתנכר לאדם מעולה ונכבד שאין מדרכו לשאול זולת מתנה הגונה, וההולך בבית בשוה עם בעל הבית לעד כי הוא יותר מעולה ונכבד ומבוקשו יותר גדול מאד. והוא מה שאמר הכתוב להפליג רעת הנחש ועברתו כי קשתה ואיך על האדם לשמור עצמו מחלק אמריו הרכו משמן והמה פתיחות. וזהו לפתח חטאת רובץ, כלומר עומד כעני בפתח, ואף על פי כן אל תאמן לו, כי לא דבר ריק הוא שואל מעמך כי אליך תשוקתו, כלומר לצוד ציד נפשך היקרה, כי כן משפט היצר להחל לבקש מהאדם ענין היותר קל כעני בפתח ואחר כך מרבה ומוסיף לשאול לאט לאט עד שיעתיקנו אל היותר תמורות כמאמר רז"ל היום אומר לו עשה כך כו' עד למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה. וזהו שרמזו ז"ל מעיקרא הלך ואחר כך אורח ולבסוף איש (סוכה נ"ב) ומובן כדברינו. וזהו לפתח חטאת רובץ כלומר מתחילה ולבסוף ואליך תשוקתו.