## Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach

###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:1)

עוד במדרש: דבר אחר **אז ישיר משה** הדא הוא דכתיב **נודע ה' משפט עשה** (תהילים ט', י"ז) מדבר במצרים שעשה הקב"ה בהם משפטים במצרים ועל הים כו', ומהו נודע ה' כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה' כו', בפועל כפיו נוקש רשע זה פרעה מה אמר כל הבן הילוד אף הקב"ה עשה לו כשם שעשה שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף, מה הגיון סלה אמרו ישראל מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים שנאמר אז ישיר משה (פרשה כ"ג, ט').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:2)

**והמאמר** משולל הבנה, אבל על כל פנים יורה פשטות הדברים כי ישראל בעצמם לא ידעו מתחלה מה לעשות אם לומר שירה ואם לחדול, ואחרי שובם התנחמו והחליטו בלבם לשיר וכמאמר אז ישיר שהוראתו כפי המבואר שראו אז איזה דבר מה שהכריעו על ידו לשורר השירה הזאת. ואם כן עלינו לחקור בהדבר ההוא מדוע נסתפקו תחלה ומה נתחדש להם אחר כך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:3)

**ואחשוב** בהבנת הענין כי הנה עון מצרים היה תחלה נגד ישראל כמו שכתוב ויעבידו מצרים את בני ישראל כו', ולסוף הרבו לפשוע נגד ה' עד שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ונמשך המרד הזה עד מכת בכורים כמבואר בכתוב. והנה עתה יש לנו ספק בראותנו כי יד ה' היתה בם עד תומם אם היתה בעבור נקמת ישראל או בעבור נקמת שמו הגדול. והנפקא מינא אם לומר שירה על מפלתם, כי אם עיקר ענין מפלת מצרים היה אך בעבור שמו יתברך ותשועת ישראל באה להם ממילא אם כן אין הראוי להם לומר שירה כנודע.¹

footnotes:
¹ וזהו המרומז במאמר המשורר הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו (תהילים קי"ז א'-ב'), כלומר אין להם להודות לה' על חסדו שהשפיע בעולם בלתי כנוסח הזה כי גבר עלינו (על עב"י) חסדו ואגב יגיע מן הטובות גם להם, ולא שיודו לה' כי גמל עמהם כמאמרם (במדרש איכה) אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל וכמ"ש לא עשה כן לכל גוי אבל עלינו אמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:4)

**והוא** על דרך משרת שהיה בבית עשיר יצא לשוק לקנות חפץ בעבור בעליו ויפגשהו אחד מאנשי העיר ויכהו הכה ופצוע ויודע הדבר אל בעליו העשיר ויתמה על החפץ ויאמר אל משרתו אולי לא ידע הנבל הזה מי אתה, ויענה ויאמר גם אנכי כן דמיתי ואמרתי לו וגליתי את אזנו כי אני מבני ביתך ואז הרבה במכאובי כי אמר מה לך להפחידני באדוניך, אז לבש קנאה בחמת אפו וימהר וירץ ויעשה בו שבטים ויקנא קנאה גדולה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:5)

**כן** ממש היתה עצת משה רבינו ע"ה להעלות חמה לנקום נקם בפרעה ועמו, אמר ויספר לפני הקב"ה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך ואז הרע לעם הזה יתר מאד וכמו שנתבאר למעלה עיין שם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:6)

**ונתבונן** עתה בהעשיר הזה שהתעורר עתה לקחת נקמה מיד המכה אשר הכה את משרתו אם שהכה אותו בעבור משרתו רק שעל ידי פגיעתו בכבודו התעורר להעלות חמה, או שכל עיקר הכעס והנקמה לא היה רק על אשר חרף אותו ועל אשר ביזה אותו בעצמו ולא בעבור נקמת משרתו, והנפקא מנא אם המשרת צריך לתת לבעליו תודה על זה, כי אם קנא בעבור משרתו מחוייב המשרת לתת לו תודה על זה, מה שאין כן אם מה שעשה עשה רק למענו ולמען כבודו מה לו אל המשרת להודות לו. אמנם יש דרך אל המשרת שיתברר לו ענין הנקמה מה זה ועל מה זה והוא כי העשיר נתודע אל הבליעל המכה הנזכר לעיל כי כאשר כועס עליו והוא מתעורר לבוא עליו במשפט הקדים את עצמו וימהר וירץ אל בית העשיר בהכנעה גדולה ויבך ויתחנן לו שימחול לו על הנבלה הזאת, ועם כל זה לא נתפייס ויקם עליו וייסרהו למשפט ויכהו מכה רבה אז כבר נתברר אל המשרת כי לא על כבוד עצמו הוא עושה רק בעבור נקמת משרתו ואז הוא יודע כי ראוי להודות לו על זאת.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach 21:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Beshalach/r/21:7)

**כן** הדבר בהמכות שהביא יתברך על פרעה יש להסתפק בהם אם שהיו בעבור אשר חירף כלפי מעלה ואמר מי ה' כו', ולא למעננו ואז אין אנחנו חייבים להודות על ההכאות האלה שהכה את פרעה כי לא היו בגללנו, או שהיו רק בעבורנו. וזה נתברר לנו כי הלא הרשע הזה אחר אשר קבל חמשה מכות נכנע מפני ה' ואמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ועם כל זה הוא יתברך לא הביט על זה ויכהו עוד מכה רבה מוכח בע"כ כי רק בעבורנו בא עליו כל מה שבא ואם כן מחוייבים אנו לשורר ולזמר לתת תודה לאלהים יתברך.¹
עוד בסמוך אמר להם הקב"ה לישראל בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה אלי אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' כו', באור הדברים ע''ד שכתבנו בספר המדות (בחמישי משער התפלה) כי בעולם הזה נאמר עלינו (ישעיה מ"ה) אכן אתה אל מסתתר, כי לפי ראות עינינו רק עמל וכעס נביט כי נתקיים בנו מאמר בערב תאמרו מי יתן בקר כו' והיסורים מתגלגלים ובאים יחד עלינו יתמלאון, לכן אין אנחנו אומרים שירה על השגת טובה וישועה, אבל לעתיד יתברר אלינו אמתת הענין אשר כל הרעות והצרות המה רק הכנות אל הטובות כמו החרישה והזריעה אל הקצירה, וזהו בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה אלי היינו רק על השגת טובה אבל לעתיד אתם אומרים אותה ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, רוצה לומר אותו המנהיג אשר חשבנו עליו למתנהג במדת הדין והיינו כמתגעגעים ומבקשים לרחמנו ולהושיענו הלא זה ה' קוינו לו הלא היה רק רחמים גמורים, ואז נשיר שני פעמים גם על החרישה והזריעה גם על הקצירה. וזהו נודע ה' כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה' ר"ל שכבר נודע ה' וכבר הכירו המצריים כחו ואלהותו יתברך ועם כל זה משפט עשה בע"כ כי בפועל כפיו נוקש רשע, רצה לאמר בעבור ישראל שהם פועל כפיו של הקב"ה רק בעבורם בא עליו המוקש ולא בעבור נקמת ה' רק נקמת ישראל ואם כן - הגיון סלה מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים:

footnotes:
¹ וזהו ויושע ה' ביום ההוא את ישראל כו' כלומר הכירו בהדבר כי כל מפלת מצרים היה אך בעבור תשועת ישראל והמופת וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים כלומר יותר מן הראוי אחר כי כבר הכירו והודו לה' וע"כ וייראו העם את ה' ויאמינו כו', אז ישיר כלומר הכריעו בדעתם לומר שירה וזהו נוסח שירתם עזי וזמרת יה וכפירש"י ז"ל וזהו הוראת הי' הנוספת במלת עזי לומר כי עוז התשועה הזאת בא בשבילי וזהו ויהי לי לישועה והבן:*-שפת היריעה- ובמדרש (שמות רבה כ"ג) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה עזי הוא ועטרה לראשי והוא כחי ויהי לי לישועה יהי לי אין כתיב כאן אלא ויהי לי היה לי ויהי לי. באור הדברים כי ישראל הודו ואמרו כי לא כחם ועוצם ידם עשה להם החיל הזה רק את כל אלה עשה להם הבורא יתברך בנדבה וחסד, וזהו עזי הוא ועטרה לראשי והוא כחי ואני בכח ידי וזכותי לא עשיתי מאומה ולכן מובטח אני ויהי לי לישועה, יהי לי אין כתיב כאן אלא ויהי לי היה לי ויהיה לי, והכוונה בזה על דרך שהבאתי בספר חסד לאברהם על הגדת פסח באור הגאון ז"ל על מאמר עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה' אלהינו לנצח, כי ההבדל בין התובע חוב ובין המבקש נדבה כי החוב אין מקום לתבוע כי אם כאשר יש לו עוד עליו איזה מספר מה שהיה נשאר חייב אבל כאשר ישלם לו עד פרוטה אחרונה לא יוכל לתבוע אותו עוד, לא כן המבקש נדבה כי אליו לא יוכל העשיר להשיב כבר נתתי לך נדבה הלא מה שנתן נתן בנדבה תן גם עתה בנדבה. וזהו עד הנה עזרונו רק רחמיך ולא עזבונו רק חסדיך לא על דרך הפורע חוב ולכן אל תטשנו ה' אלהינו לנצח. וזהו שאמר אחר כי עזי הוא והוא כחי אך בנדבה אך בחסד לכן היה לי ויהיה לי לישועה.