## Ohel Ya'akov on Torah, Bo

###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:1)

**ואכלתם אותו בחפזון** (י"ב, י"א)**.** מדרש: בעולם הזה כשאכלו ישראל את הפסח אכלו בחפזון שנאמר וככה תאכלו אותו על שם כי בחפזון יצאת מארץ מצרים אבל לעתיד לבוא - **כי לא בחפזון תצאו**, (ישעיה נ"ב, י"ב) למה הדבר דומה לסוחר שנכנס לשרות בפונדק עמד שם כל היום, בלילה עמד ונטל כל אשר לו ויצא לדרכו, עמדה הפונדקת בבוקר והתחילה צווחת ראו הפרגמטוטוס עמד בלילה ונטל כל אשר לי ויצא לו, שמע אותו הפרגמטוטוס ואמר מי גרם לי לשמוע כך אלא מפני שיצאתי בלילה לפיכך נשבע אני שלא אצא בלילה עוד, כך התקינו ישראל עצמם בלילה לצאת בהשכמה עמדו המצריים ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו, אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלה חפזון שיצאתם בו, מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו (פרשה י"ט, ו').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:2)

**והדבר** פלאי הלא לא עשו ישראל דבר מעצמם כי אם על פי ה' ומצותו וכמאמר וככה תאכלו אותו כו', ואכלתם אותו בחפזון וכמו כן נאמר **כי בחדש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה** (דברים ט"ז, א') ואם כן מה זה בא לחוב אותם לאמר מי גרם לכם זה חפזון שיצאתם בו. והיותר נפלא בעיני מה שקבע הכתוב חוב על האדם לאכול הפסח בחפזון מטעם כי בחפזון יצאת ואם כההוראה הפשוטה הנה שעה קטנה הזאת מה זו עושה הכי על שעה או שתים קודם הבוקר כדאי לשים חק וזכרון להכפיל כמה פעמים בתורה כי בחפזון יצאת.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:3)

**והקרוב** אצלי כי ענין החפזון הזה בא להורות ענין היותר צח, והוא עיקר גדול המלמדנו התנצלותו יתברך על איזה ענין וכמו שנבאר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:4)

**דע** כי כבר חקרו ז"ל מאין צמחו ארבע גליות כי לפי הנראה לא גילה יתברך לאברהם כי אם גלות אחד ומעולם לא כיסה יתברך מאברהם את אשר הוא עושה. אבל הנה תכלית ענין זה מבואר במליצתם ז"ל כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו (ברכות ס"ד) היינו כי אם היה הדור ההוא ממתין ומתעכב במצרים עד תום ארבע מאות שנה שאמר יתברך לאברהם לא היה עוד גלות אחריו, אבל הם דחקו השעה ויאנחו מן העבודה ויזעקו עד כי גדלה צעקתם את פני ה' והיה ההכרח למהר ולהקדים הגאולה טרם בא הקץ וכאשר רמז הנביא ע"ה **מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו** (ישעיה מ"ט, י"ז) מורה כי אשמם בראשם במה שדחקו השעה למהר הגאולה טרם הגיע זמנה.¹
 וכן ישראל אומר ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה כלומר עדיין עת צרה היא ועת גלות מצד החיוב אבל הוא יתברך השגיב בכחו הגדול לעתות בצרה וכנ"ל: אמנם התורה העידה עלינו לאמר ולא יכלו להתמהמה כי לא היה עוד אפשר בידם לסבול עול השעבוד וצערו מגודל הלחץ והדחק ובהכרח גאלם יתברך עתה אבל נשאר עלינו החוב להשלים השעבוד בגליות המלכיות כמבואר במדרש משל למלך שכעס על בנו ראה אבן גדול ונשבע שהוא זורקו עליו כו'. וזהו הרמז במאמר אהיה אשר אהיה, ודרשו בזה כי בישרו יתברך על גליות אחרות והיה הדבר קשה בעיני משה עד שאמר דיה לצרה בשעתה.

footnotes:
¹ למהר הגאולה טרם הגיע זמנה. ומטעם זה יתכן מה שהזכיר הכתוב בגאולת מצרים כח גדול ויד חזקה אשר לכאורה הדברים קשים להולמם כי זה יתכן בבו"ד בהזדמן לידו דבר כבד לפי כח וטבע אנושותו אשר מהצורך אליו להזדרז ביתר כח ויתר עז אל השלמת העסק הזה לא כן הבורא יתב' בעל הכחות כלם עושה הכל במאמר יצטרך לעשות דבר בכח גדול אתמהא. אבל דע כי כבר מבואר במדרשים גודל הקטרוג של מדת הדין בצאת ישראל ממצרים וכן אמרו על מאמר והנה מצרים נוסע אחריהם זה שר של מצרים שרצה לעכבם וכל זה היה מפאת יציאתם קודם הזמן הראוי (וכמו שנתבאר בספרנו חסד לאברהם בבאור עבדים היינו כו') ובדין היה רוצה לעכבם וכביכול היה מהצורך אליו ית' לעשות הדבר בכח גדול וביד חזקה כי אין קשה לפני הקב"ה כ"א כאשר יצטרך לעשות נגד מדה"ד כי אין המדה הזאת דבר מה שהוא חוץ ממנו כי עצמות המדה מעצמותו ית' וזה נודע אל המעיין בספרים. ודברינו אלה מבוארים בילקוט (ואתחנן) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי מהו מקרב גוי כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הבהמה למדנו צער לנשמט מנין אף לשומט שנא' ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל כאדם שהוא נוטל את האש לא בצבת ולא בסמרטוטים. ע"כ הא לך מבואר כדברינו. וזהו שהמליצו ז"ל כאדם שהוא שומט את העובר ממעי אמו ממש כפרי העץ אשר בגמר בישולה תפול מהענף מעצמה לא כן קודם גמרה היא דבוקה בהענף דבקות חזק עד שיצטרך האדם להפרידה מהענף בכח ידו וכמו כן העובר בהתמלא ירחיו הוא עומד ויוצא לאויר העולם מעצמו ועל נקלה משא"כ טרם ימלאו הימים ללדת יהיה העובר נשמט בכח גדול כן היה ענין גאולת מצרים כי הוא ית' גאלם והוציאם משם כהשומט את העובר בכח גדול טרם שלמו להם ימי הגלות. וזהו ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ממצרים מבית עבדים הרצון כי הוא ית' הוציאם בעודם עבדים ובעוד חוב השעבוד עליהם כי לא נשלם זמן גלותם ועליהם להשלימו אח"כ וכמו שנתבאר למעלה: והוא מה שהביאו ז"ל במדרש (ריש בשלח) מאמר הנביא כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדיו וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם גואלם חזק ה' צבאות שמו כו' (ירמיה נ', ל"ג). אולי הבינו ז"ל כוונת הכתוב ע"ר שבארנו כלומר עדיין ישראל המה בבחינת עשוקים כי לא נשלם זמן גלותם לכן שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם מוסב על רדפם אחריהם אבל גואלם חזק ה' כלומר בכח גדול וביד חזקה הכביש קטרוגם והוציאם לחרות תוך זמן גלותם. וזהו ג"כ מה שאמרו במדרש (פרשתנו) היו יודעים שהעבירה שאני עובר קשה היא.*-שפת היריעה- היו יודעים שהעבירה שאני עובר קשה היא (ביריעות האהל): פירוש מה שאני מקדים זמן הגאולה קשה הוא להם שעל ידי זה יצמח גלות אחר כך וזהו וכן ישראל אומר ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה. רוצה לומר לא ברצון ה' נעשה הקדימה רק מסיבת מהירת ושקידת ישראל, וגרמו בזה משגב לעתות בצרה שנתחלקה הצרה לכמה עתות, וכמו שכתוב במדרש משל למלך שכעס על בנו להשליך עליו אבן גדולה אחר כך התנחם וצוה לפוצץ את האבן הגדולה לעשות ממנו אבנים קטנים כדי שלא יזיקו את הבן כאשר יזרוק עליו החתיכות זו אחר זו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:5)

**ולדברינו** יתכן כי הוא יתברך היה צריך להתנצל על הגליות האלו ולומר שאינו מוסיף דבר על מה שאמר לאברהם בלתי מה שחסר בגלות מצרים ישלים אחר כך. והיה צריך הקב"ה להודיע זאת למשה אהיה אשר אהיה, כלומר עוד אהיה עמהם בגלות אחר חלוף מה שאני צריך להיות עמהם עתה כי עתה אין בכחם לסבול עוד. ולעילה זאת צוה יתברך לאכול הפסח כאותו שנחפז לנסיעתו וירט הדרך לנגדו נעלו ברגלו מקלו בידו לרמז בזה אל העם היוצאים כי יציאתם היא תוך זמן גלותם בחפזון ובמהירות ועליהם להשתעבד עוד וזהו מה שהזכיר הכתוב פעמים רבות כי בחפזון יצאת כו', ואין הכוונה על השעה קלה כזאת שלא המתינו עד אור הבוקר ויצאו בלילה כי גם חפזון הרגעים האלה היו סבה מאת ה', אך להורות להם כי קודם זמן הגאולה הם יוצאים. אמנם לעתיד אי"ה יעד הנביא ואמר **ושלמו ימי אבלך** (ישעיה ס', כ') כלומר ימי הגלות ישלמו עד תכליתם (אשר על כן פקד עלינו יתברך לבל נהיה חרדים לבהל ולמהר זמן הגאולה כמאמר הנביא **המאמין לא יחיש** (שם כ"ח, ט"ז) וכמאמר שלמה המלך ע"ה **השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ** (שיר השירים ג', ה'). ובמדרש (במקומו): השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו על הקץ.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:6)

**וזהו** דברי המדרש ואכלתם אותו בחפזון בעולם הזה אכלו אותו בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אבל לעתיד לבוא כי לא בחפזון תצאו, משל לסוחר שנכנס וכו' אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלו החפזון שיצאתם בו כלומר מה שיצאתם ממצרים טרם בא זמן הגאולה על כן כביר מצאה יד פרעה (ויד שר של מצרים) לררוף אחריכם (וכמו שכתבנו בהגה"ה שלפנינו), לא כן לעתיד אי"ה לא תהיה הגאולה כי אם בזמנה, וזהו מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:7)

**ובזה** יתכן דברי הכתוב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון מילת תצאו מוסב על יציאתם ממקומם כמו **ותצא מן המקום** (רות א', ז') ומילת תלכו מוסב על הליכת כל שטח הדרך ממחוז למחוז. והנה בגאולת מצרים היה הליכתן במנוסה ובמרוצה (מרדיפת המצרים אחריהם כמו שדרשו ז"ל ריש בשלח על מאמר שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם) כי יציאתם היתה בחפזון, אולם בגאולה העתידה אשר בעת הגאולה כבר יהיו בני חורין ולא תהיה יציאתם חפזון על כן גם בהליכתן לא ילכו באנוסה וזהו כי לא בחפזון תצאו, ולכן - ובמנוסה לא תלכון:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:8)

**עתה** נשאר עלינו לבאר דברי הנביא **אני ה' בעתה אחישנה** (ישעיה ס', כ"ב) שלכאורה ההוראה מזה שימהר יתברך גאולת העתיד ואיך יהיה כזאת אחרי כי הזהיר יתברך אותנו לבל נהיה נמהרים, ומה גם כי מלות בעתה אחישנה מתנגדים זה לזה וכבר הרגישו רז"ל בזה ודרשו זכו אחישנה כו'.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:9)

**אמנם** נבין הדבר על פי משל לאורח שנתאכסן בבית אכסנאי אחד פעם בא מן השוק טרם הגיע עת האוכל המשוער בחצי היום בעבור שהיה לו דבר נחוץ אחר כלות השעה ההיא והצורך להקדים מאכל שלחנו קודם זמנו, ויהי בבואו הביתה ויבקש לאכול, אמרה לו המבשלת מה אעשה לך אחרי כי עדן לא הבשילו המאכלים ומרוב הפצרתו בה ערכה לו שלחנו ותתן לפניו לאכול, ויהי הוא מביא המאכל לתוך פיו ולא ערב לו כי לא היה מבושל כל צרכו, אמרה לו המבשלת הלא אמרתי אליך אל תחיש עלי ואתה מהרת עצמך, על כן המאכלים משחתם בהם ואין טעמם בם כראוי, ויהי למחרת ויקר מקרה להמבשלת שהיתה מוכרחת ללכת אל איזה מקום בחצות היום וקראה לאורח ההוא לתת לו ארוחתו בשעה הקודמת ויאכל ויערב לו, אז אמר לה האורח הלא אמרת לי שאין טעם בהמאכל הבא במהירות וכהיום מהרת לתת לי קודם הזמן ואעפ"כ ערבו לי המאכלים לא חסר בהם מאומה, ותאמר אליו הלא תדע ההבדל כי אתה אם תמהר ותחיש על המאכל אין טוב כי הלא אתה אין לך עסק בבישולי המאכלים לדעת מתי הם מבושלים על גמרם, אך אתה מסבת רעבונך תחפוז לתתם לפניך על כן לא יערב על ידי מהירתך כי עדן לא נתבשלו כראוי, מה שאין כן מה שמהרתיו אני הוא לבעבור ראותי כי נגמרו בטוב בשולם וכן מהירתי ופחזותי גם המה סבות גורמות אל המאכלים להקדים בשולם טרם יגיע עת האוכל. נמצא ההבדל בין מהירת האורח למהירת המבשלת כי הוא ממהר לתת לו לאכול אף טרם גמר המאכלים, ומהירת המבשלת הוא למהר על המאכלים שיגמרו קודם זמנן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Bo 9:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Bo/r/9:10)

**הנמשל** כי בגאולת מצרים היו ישראל נמהרים אל הגאולה מסבת רוב הדחק טרם נשלם זמן הגלות על כן לא היתה הגאולה שלימה בתכליתה, מה שאין כן לעתיד אשר באמת קץ הימין משוער לזמן ידוע אליו יתברך מתי שיטהרו ישראל ויתבררו ויתלבנו מכל חלאת זוהמת מעשיהם אשר האפשר כי יזדרזו ישראל מהרו ויחישו לשוב בתשובה שלימה חיש מהר, אזי הוא יתברך ימהר ויקדים לגאלם, ומה גם כי כל זאת הוא בידו יתברך וכמאמר הנביא **ונתתי לכם לב חדש** כו', **ואת רוחי אתן בקרבכם** כו' (יחזקאל ל"ו, כ"ו). וזהו שהנביא מקדים תחלה ואומר ועמך כלם צדיקים כו' הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אשר השמות האלו מורים על אושר שלמותם וטהרתם ובראותו יתברך כי כבר נגמרו בשלמות והגיע עתם עת דודים ימהר ויגאלם. וזהו שדייק אחר כך אני ה', כלומר אך לי נאה למהר, ומבאר ואומר - בעתה אחישנה, כלומר כי יכולת בידי לעשות סבה המביא העת להיות קודם. נמצא ההבדל בין מהירת ישראל למהירתו יתברך כי בשימהרו ישראל הנה ממהרים על גאולתם והצלתם אף אם טרם הגיע העת, לא כן הוא יתברך ממהר על העת שתגיע קודם וזהו אני ה' בעתה אחישנה והבן: