## Ohel Ya'akov on Torah, Chukat

###### Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Chukat/r/6:1)

ובנביא: **כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' אלהים והשיבו וחיו** (יחזקאל י"ח, ל"ב) גם מאמר **צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו** גו' (תהלים ל"ז, ל"ב).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Chukat/r/6:2)

**וראוי** להתעורר במאמר זה מה היה המקרא חסר אם יאמר צופה רשע לצדיק להמיתו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Chukat/r/6:3)

**אבל** באור הדברים אחר שנתעורר על מאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה (אבות ו') הנה פרט המאמר כל דבר בפני עצמו, אח"כ חזר ואמר בדרך כלל וחיי צער תחיה, מה בא להורות בזה מה שאין בפרטים הקודמים, ומה לעשות עוד יותר. והנראה שהכוונה בזה אל מה שאמרו בגמרא לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר (ברכות ה') פי' אנחנו מחוייבים להתגבר על היצה"ר ולכבוש אותו¹ לא לבד שלא לשמוע לו, כ"א להרגיזו לכבשו, כמו אם יעלה על רוח איש להתנהג בפרישות שלא לאכול מעדנים אפשר שירחיקם מנגד עיניו עד אשר לא יראה אותם למען לא יתאוה להם, אמנם האיש המעולה גם זאת יעשה כי יעמידם לנגד עיניו והיצר ימתיק אותם בפיו, ולא ישמע לדברי היצר ולא יאכל אותם, זה הוא הנקרא כובש את יצרו, כלוחם עם איש ריבו לא שהוא מגרשו כ"א כובשו עד שיהיה נקלה ועבד לו, כאותו שאמר ניזול אפתחא זונות וניכייפי' ליצרא ונקבל אגרא טפי (ע"ז י"א, א').² זהו הוראת מאמר לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר, וההבדל כי האחד אשר זה מדתו להעלים עיניו מן התאוה עד שלא יראה דבר האהוב אין פעולתו כ"א זה עתה, אבל בעבור זאת אינו בטוח בעצמו אולי יפגענו דבר תאוה, אולי לא יוכל להלחם בו, לא כן הנצב לריב והוא חוגר עוז במתניו באומץ לבו וטוהר שכלו, והוא מחזק טענותיו ואמתלאותיו להתגבר על התאוה, בעוד רשע לנגדו יחליש ויעקור התאוה מלבו לעד לעולם, עד כי לא תקום ולא תהיה כמו שאמר דוד המלך ע"ה **ולבי חלל בקרבי** (תהלים ק"ט, כ"ב) כי מציאות היצה"ר באדם או שיהרוג או שיהרג.

footnotes:
¹ ובמדרש: רגזו ואל תחטאו (תהילים ד', ה') ר' יעקב בר אבהו אמר ארגיז יצרך ואל תחטא ורבנן אמרי אכעיס יצרך ולא תחטא (רות פרשה ח', א'). ולכאורה אין אנחנו רואים הבדל בין ב' לשונות אלה ארגיז יצרך, אכעיס יצרך. והנכון בזה מה שכתב ידידי הרב מו"ה אליהו מ"צ נ"י על דרך מאמר חז"ל (סנהדרין ק"א, ב') לרוח משפט זה הרודה ביצרו, ולגבורה זה המתגבר על יצרו. והדברים האלה ג"כ כפולים לכאורה. אמנם דע כי מאמר רגזו יש במובנו ב' כוונות, א'. מה שיורה על מרדה כמאמר מרגיז הארץ מרעיש ממלכות (ישעיה י"ד, ט"ז) רגזה ותחל הארץ, ב'. מה שיורה על הכעס כמאמר ורגז ושחק ואין נחת (משלי כ"ט, ט'). ומעתה הנה ר' יעקב בר אבהו אמר בבאור מאמר רגזו ואל תחטאו ארגיז יצרך ולא תחטיא, כוונתו לבאר מאמר רגזו על המורא ועל החרדה שיצייר האדם בנפשו העונשים הקשים אשר על החטאים, כמאמר והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, וזהו ארגיז יצרך ואז ולא תחטא. ורבנן בארו מאמר רגזו על הכוונה השנית שאמרנו אכעיס יצרך כו' היינו כאשר תרגיש בעצמך התגברות היצר תתחכם אתה עליו ותוסיף לעצמך גדרים לפרוש עצמך גם מן ההיתר וקדש עצמך במותר לו וע"י כן ולא תחטא. וזהו לרוח משפט זה הרודה ביצרו שלא לעשות כעצתו ואינו עובר עבירה, ולגבורה זה המתגבר על יצרו לא לבד שאינו עובר עבירה אלא עוד הוא מתגבר ופורש עצמו גם מן ההיתר, והבן:
² ומה יקרו לי בזה דברי פי הרב הגאון מו"ה ישראל סלנטר נ"י בבאור מאמר (עירובין י"ג) שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לאדם שנברא יותר משלא נברא. כי ב"ש וב"ה פליגי בההיא פלוגתא דפליגי ר' חנינא ור' יונתן כי מטו לב' שבילים חד אפתחא דע"ז וחד אפתחא דבי זונות חד אמר ניזול אפתחא דע"ז דנכיס יצרי' א"כ דעתו שלא להביא עצמו לידי נסיון, וחד אמר ניזול אפתחא דבי זונות וניכייפי' ליצרא ונקבל אגרא טפי, א"כ דעתו כי טוב להביא עצמו לידי נסיון. וזה עצמו פלוגתת ב"ש וב"ה כי אם נוח לאדם שלא גברא יותר משנברא אז לא היה בא לידי נסיון, וטוב יותר לפני האדם שלא להביא עצמו לידי נסיון וח"א נוח לאדם שנברא שיתנסה בניסיונות העולם א"כ ראוי לאדם להביא עצמו לידי נסיון: במכילתא (שמות י"ד) דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות כו' ויעשו כן להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו היאך נחזור לאחורנו שלא נשבור לב נשים וטף שעמהם. ד"א ויעשו כן אמרו רוצים או לא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם. וההבדל בין ב' דעות אלו כההבדל אשר בין ב"ש וב"ה כי דעת הא' היא כדעת נוח לאדם שלא נברא כו' ולא הי' בא לידי נסיון כי יותר טוב לאדם שלא להביא עצמו לידי נסיון לכן החרישו ולא אמרו היאך נחזור לאחורנו ולא הזכירו זאת בפיהם שלא ישמעו הנשים והטף ויצטרכו לטעון עמהם ויבואו לידי נסיון לנצח אותם לכן לא אמרו דבר. והדבר אחר פליג רק אמרו רוצים ולא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם הסכימו לעשות גם ריב עם הנשים ועם הטף ולהביא עצמם לידי נסיון כדעת האומר נוח לאדם שנברא כו':


###### Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Chukat/r/6:4)

**וזהו** שאמר צופה רשע לצדיק, ר"ל היצה"ר צופה ואורב אל הצדיק, ועכ"ז ומבקש להמיתו, ר"ל תשוקתו האמתית שיקום הצדיק עליו וימיתהו. ועל בחינה זאת כוונו ז"ל במה שאמרו צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות י"ח, א') ר"ל במה שממיתים את עצמם בכל יום וכובשים את יצרם קרויים חיים, כי זאת באמת החיים האמתיים בשני העולמים, ולהיפך הרשעים הם מחיים את עצמם בהתמלאות כל חפץ לבבם ובאמת זאת היא מיתתם בשני העולמים:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Chukat 6:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Chukat/r/6:5)

**המורם** מדברינו כי הצדיקים טועמים טעם מיתה בכל יום, כאשר הורו במאמר הכללי וחיי צער תחיה ע"כ בעת יסתלקו מן העולם נאמר בהם **ותשחק ליום אחרון** (משלי ל"א, כ"ה). לא כן הרשעים בעת מותם כי הלא גם קודם מיתתם היו כמת, לכן יפה אמר הכתוב כי לא אחפוץ במות המת ר"ל אשר בעת הסתלקותו אז יהיה מת, כ"א שימית את עצמו בעודו בחיים חיותו, וזהו - והשיבו וחיו. וזהו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואז הוא חי חיים אמתיים בעוה"ז ובעוה"ב: