## Ohel Ya'akov on Torah, Emor

###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:1)

בגמרא: למה תוקעין בר"ה, למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה תוקעים כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין¹ אלא כדי לערבב השטן (ר"ה טז).

footnotes:
¹ תקיעות דמיושב ודמעומד עי' תוס' שהקשו על תקיעות דמיושב ודמעומד הרי הוא עובר על בל תוסיף ע"ש. אמנם כבר כתבתי בספר שמן המור (בחמישי לשלישי) כי הנה הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה פרק ג') נותן טעם לשופר וכתב אע"פ שתקיעת שופר בר"ה מצוה רמז יש בה, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם כו'. ומעתה תהיה נפקותא גדולה כ"א אמר שהתקיעה אינה רק דרך חק וגזירת המלך יתברך כשארי מצות התורה א"כ אין להוסיף בה כמשפט בכל המצות שלא לעבור על בל תוסיף. וזהו ששאל למה תוקעים, והשיב המתרץ - רחמנא אמר תקעו כלומר בדרך חוק אז הקשה על נכון קושייתו אם כן למה תוקעים כשהן יושבים וחוזרים ותוקעים כשהן עומדים והיא בעצמה קושיית התוס'. וע"ז תירץ אלא כו' שכל עיקר השופר רק לטובתנו וכאשר כתבנו ודו"ק.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:2)

**באור** זה בהקדים מאמר **אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה** (תהילים ע"ו, ח'-ט'). והרצון בזה לבאר מה שמצאנו מבואר ברז"ל (שמות רבה יב): הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה שמורה דרך לעשות תשובה, כי מדתו יתברך אינה כמדת בו"ד אשר ברצותו לעשות לחבירו רעה הוא מסתיר דברו למען לא יתוודע הדבר אליו, ושלא יתן מועצות בנפשו להחיש מפלט לו ולא יוכל לעשות לו מאומה. אבל מדת הקב"ה לא כן הוא כי כל עיקר רצונו בקיום אישי העולם, וחפץ חסד הוא, ע"כ זה דרכו להודיע אלינו את אשר עם לבבו לאמר כי רעה הוא עושה ח"ו למען ישמעו האנשים ויחרדו יראו ויקחו מוסר, ולא יהיה הדבר ולא יבוא, וזהו - אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך. ע"כ זאת העצה היעוצה מחסדו הגדול כי הודיע אותנו תחלה כי ביום הקדוש והנורא הזה יהיה האדם נתבע על מעשיו ואז ספרים נפתחים ומעשים מתנים ודין קשה נערך למעלה כמאמר **כי הנה היום בא בוער כתנור** כו' (מלאכי ג', כ') עד שנאמר בו ומלאכים יחפזון. וכדי להציל אותנו מדין קשה עשה הקב"ה בחסדו וצוה אותנו לתקוע בשופר ביום נכבד זה כמאמר **תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב** (תהלים פ"א, ד')¹ והוא כמכריז ואומר קרבו למשפט לפני מלך המשפט יתרעשו ההרים והגבעות יתמוגגו והלבבות ילבשו פחד ובהלה מאימת הדין הנורא ויעשו תשובה שלמה וימצאו צדקה וחיים. וזהו אתה נורא אתה כו' וע"י אשר משמים השמעת דין עי"כ ארץ יראה ושקטה וכדברי הדרש: מתחלה יראה ולבסוף שקטה (שבת פח).

footnotes:
¹ ובגמרא (ראש השנה ח', א') בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה. באור זה משל מי שיש לו מאה אדומים והוא יושב בעיר קטנה הוא נחשב לעשיר ונכבד גדול, ובבואו לעיר גדולה אשר שמה עשירים גדולים למאת אלפים וליותר אז אינו נחשב לכלום. כן ר"ח כאשר יזדמן ר"ח בימי החול הוא חשוב ונכבד ור"ח תשרי לא נשמע ממנו מאומה יען כי הוא נזדמן במקום גדולים ביום חג הקדוש והנורא ביום ראש השנה, לכן אין מדברים ממנו מאומה. וזהו תקעו בחודש שופר בכסה ביום חגנו וביארו ז"ל איזהו חג שהחודש מתכסה בו היינו שהחג מכסה על החודש כגדול המכסה את הקטן עד שאין מציאות הקטן מורגש, הוי אומר זה ר"ה כי לגודל ערך החג נתכסה הר"ח ע"י החג:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:3)

**ומעתה** הנה עיקר השופר להחריד אותנו ולהפחידנו במורא ופחד ומפחד לבבנו יפחד השטן למעלה כמאמר **פחדכם ומוראכם יתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ** (דברים י"א, כ"ח) וכמאמר **כי נפל פחד מרדכי עליהם** (אסתר ט', ג') כלומר הפחד שהיה בלב מרדכי נשתלשל עליהם וזהו מאמר **וביום שמחתכם ובמועדיכם** כו' **ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם** (במדבר י', י'). כלומר התקיעה תהיה סבה להעיר ולהקיץ אתכם אל המורא והפחד ומכם ישתלשל למעלה להבעית השטן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:4)

**ומעתה** נתבאר יפה למה תוקעים וחוזרים ותוקעים כו' כי זה כלל גדול ברז"ל כל מה שפועל למעלה בפעם אחת הלואי שיפעול אצלנו בשני פעמים, כמו והתקדשתם והייתם קדושים, ובמדרש: העליונים שאין יצה"ר שולט בהם בקדושה אחת יש די אבל אנו שיצה"ר שולט בנו בשתי קדושות והלואי יעמוד. ומעתה הדבר תלוי בבחינתנו אם אנחנו ממלאים לבבנו יראה ופחד אז יתבהל גם השטן למעלה וימנע א"ע מלקטרג כי אתערותא דלתתא היא אתערותא דלעילא וז"ש **אשרי העם יודעי תרועה** (תהילים פ"ט, ט"ז) אשריהם לישראל שיודעים לרצות את בוראם ובמה בשופר (ר"ה ט"ז, א') ומלת במה תתבאר על הידיעה, כלומר במה הם יודעים שהם צריכים לרצות ולפייס את בוראם ע"י השופר, כי ע"י קול השופר החודר באזנם על ידו לבד יספיק להם להעיר את לבבם אל התשובה לא כפרעה שנאמר עליו ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך וכמאמר המדרש בדברים לא יוסר עבד אבל אלינו אשר לבבנו לב בשר יספיק לנו גם רמז קל היינו בשמענו קול השופר אנחנו מתעוררים לרצות את בוראנו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:5)

**אמנם** כל זאת היתה בימים קדמונים אשר לבם היה כפתחו של אולם כמאמר אם הראשונים כמלאכים כו' (שבת קי"ב) אשר עליהם נאמר ומלאכים יחפזון כי יש להם ההבחנה להכיר עלבון האדם בבואו לתת דין וחשבון לפני בוראו, אבל אנחנו יתמי דיתמי אין אנחנו נכוין אפילו בחמי חמין, לכן משפטנו אינו חרוץ כמשפט הראשון בימים מקדם ועלינו מתנצל הקב"ה **אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו** (עמוס ג', ו'). לכן צוה יתברך על ידי נביאו ע"ה **קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך** כו' (ישעיה נ"ח, א'), כלומר שלא תסמוך עצמך על תקיעת השופר, כי אם אתה קרא בגרון להשמיע קול דברים בתוכחות ומוסרים להגיד לעם ה' מה נורא היום הזה. מי לנו גדול משמואל הנביא ע"ה שנאמר עליו **משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו** (תהלים צ"ט, א') ובהיותו בעולם האמת והיה חושב שהוא מתבקש לדין כאשר העלה אותו שאול ע"י בעלת אוב היה נבהל ונחרד מאד, ולקח עמו את משה רבינו ע"ה להעיד עליו שלא הניח כלום מתורתו שלא שמר (חגיגה ד') וכמה מן הרעד והפחד ראוי אלינו ביום הדין הנורא, איך ניקום ערטילאין קמי מלכא, והי תורה והי מצוה דמגני עלן, בושנו מאד כאשר נזכר בכל ימי השנה שעברו, עברו בביטול תורה בביטול מע"ט ועוד בכמה עבירות חמורות ח"ו, אשר על זאת התפלל החסיד ע"ה ואמר **ממעמקים קראתיך ה'** כו' (תהילים ק"ל, א').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:6)

**משל** לעני שהיתה פרנסתו מעשיר ידוע פעם גנב מאת העשיר איזה מלבוש ויכעוס עליו העשיר ויסתר פנים ממנו שלא יתראה לפניו, פעם לחצו הדחק וידע אשר העשיר מטייל בכל יום בדרך פלוני והלך ועשה שם מערה קטנה ונכנס שמה, וכאשר הרגיש כי העשיר עובר מלמעלה זעק בקול מר הושיעה אדוני חמול נא עלי, ויאמר אליו מי אתה בא אלי ואיטיב עמך. ענה ואמר לא אוכל להתראות לפניך מבושת פני, ויבקשהו העשיר כמה פעמים ולא קבל ממנו, לאמר בושתי וגם נכלמתי מפניך כי אנכי הוא אשר גנבתי בגד פלוני ממך ועוד עתה אני לבוש בו ואיך אוכל עתה להתראות נגד פניך.¹

footnotes:
¹ מבושת פני וכמה יורה על מוסר נפלא זה מאמר חז"ל בגמרא (חגיגה ד') רב הונא כי מטי להאי קרא בכי יראה יראה עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תבואו לראות פני כו', כי כבר אמרו דרשו ה' בהמצאו ואימתי בר"ה וביוה"כ אשר בימים האלה יבוא מלכנו הקדוש אלינו לפקוד אותנו לטוב ולהתראות פנים אתנו, כמאמר הראיני את מראיך כו' (שיר ב') אוי לאותה בושה וכלימה אם האב בא אל בנו להשתעשע אתו ולשוש בחברתו והבן ההוא תכסהו כלימתו לא יוכל להתיצב לפני אביו כי הוא לבוש בגדים צואים. וזהו מאמר (ברכות ל"א) מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, והוא כמו שכתבנו (באבל יחיד ח' ב') בביאור מאמר אל תפן אל מנחתם שזהו לטובתם כי יותר נוח להם שלא תפנה לראות ברעתם ושלא יביט בקלקולם ע"כ המליצו ז"ל נפסקה חומת ברזל כו', והבן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:7)

**וזהו** ממעמקים קראתיך ה' כי אני מכניס עצמי במסתרים ובמעמקים שלא תביט בפנינו, כי בושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך, כי אנחנו מלוכלכים בחטאים ועונות. רק ה' שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, והטעם - כי אם עונות תשמר יה ה' מי יעמוד, כי מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:8)

**ומעתה** נקח דמיון על מעמדנו ביום הדין הקדוש והנורא על דרך עשיר גדול יצא עליו עלילה שעשה מסחר בסחורות פסולות ויתפשהו בבית הסוהר מקום צר מאד ואפשר כי יצא דינו להרוג ולאבד כו', ובניו וב"ב בוכים מאד ויהי כי ארכו לו שם הימים הורגלו הבנים ולא היה לבם חולה עוד על צרת אביהם הזקן, פעם בא חכם אחד אל הבית ומצא אותם עוטרים על השלחן אוכלים ושותים ושמחים בקול המון חוגג, ויספוק את כפיו לאמר לא ידעתי נפשי איך יערב לכם אכול ושתות, איך יערב לכם להתענג בתענוגים, איך שכחתם את אביכם אשר הורידוהו מכל עשרו וסגולתו, עד כי גם חייו תלויין מנגד ואתם יושבים ושמחים, ויחרדו במר לבם ויבכו הרבה בכי.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Emor 12:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Emor/r/12:9)

**הנמשל** כל ימי השנה האדם עסוק בקנין העושר והנכסים, ומיני תענוג ועתה השטן עולה ומקטרג על הסחורות הפסולות אשר הביא בידו והב"ד יושבים כסאות למשפט אם יחיה ואם ימות הוא או בניו ח"ו, או יעני, ואם באש, ואם במים, והאדם בטבעו הוא נמשך ועושה כמו שהוא רגיל בכל ימי השנה ואינו מרגיש מאומה מה יום מיומים, ואוכל למעדנים ואין צורך אל המוכיח רק להזכיר את העם כי החיים והבנים והעושר והקנינים הכל תלוי בספק, ובטוחים אנחנו כי ע"י השופר המעורר העם אל התשובה יגביר יתברך מדת הרחמים על מדת הדין ויקבלנו בחסדו. וזהו **אשרי העם יודעי תרועה** (תהלים פ"ט, ט"ז) ר"ל מרגישים הטוב הבא ע"י התרועה החודר לבם ומרעיש אזנם ואז - **ה' באור פניך יהלכון**, ויתקבל ברצון באור פני מלך חיים: