## Ohel Ya'akov on Torah, Miketz

###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:1)

**ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו** (מ"ב, כ"ח).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:2)

**ראוי** להעיר על מלת זאת כי היא מיותרת בכתוב, מה יבצר בשיאמר מה עשה אלהים לנו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:3)

**והנראה** בביאור הענין עם מה שידענו כי הנהגתו יתברך אתנו היא על ב' בחינות. א'. המובנת והמקובלת על לבותינו. והב'. עומד מנגד וחוץ מהשכלתנו, וההנהגה האחת היא להטיב לטובים ולהאדיב הרשעים וכמוזכר ברבותינו ז"ל צדיק וטוב לו רשע ורע לו (ברכות ז'), והב' צדיק ורע לו רשע וטוב לו והוא דבר מופלא מהשגתנו, וכבר חקרו בזה רז"ל (שם) ולנו אין לנו לבקר בענינים כאלה וכמאמר במופלא ממך אל תדרוש (חגיגה י"ג, א').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:4)

**ועתה** דע לך כי בני יעקב עליהם השלום העיד עליהם הכתוב שהיו שלמים ותמימים מנוקים מכל עון. אבל מעת שמכרו את יוסף אחיהם היו חרדים ועצבים שלא יגיעם העונש בעון מכירתו וכאמרם במדרש (וישב) וירד יהודה מאת אחיו, אמר בואו ונפזר עצמנו שכל זמן שאנו מכונסין השטר מצוי להגבות (פרשה פ"ה, ב'). ולכן כל מה שהיה מגיע אליהם מאז אם טוב או הפכו לא היה זר בעיניהם, כי הטובה ראויה להם מפאת טוב ישרם וצדקתם, וכמו כן בהשיגם איזה מקרה אשר איננה טובה היו מקבלים אותה לדין ומשפט מאתו יתברך על מכירת יוסף, וכמו שאמר ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש (מ"ב, כ"ב). אולם עתה מה שחרדו איש אל אחיו ויתמהו על המעשה שעשה אלהים להם היה בזה עילה אחרת והיא הסבה להם שיתפלאו על המקרה אשר אלהים יתברך אנה לידם. והוא כי מציאת כספיהם באמתחותיהם היה ענין מורכב מב' סוגים טוב מצד ורע מצד, לא כזולת מהענינים אם טוב היא ואם רעה אין להאדם אלא מה שעיניו רואות, כמו אם יברך אלהים את האדם באסמיו וכדומה אין לדון על הדבר בלתי טוב מוחלט, וכמו כן באם חס ושלום יקרה לאחד איזה מהמאורעות הדלות והרעות תתואר אך רעה. מה שאין כן מציאת כספיהם היתה מקבלת שני התארים כאחד על היותה טובה מצד עצמיית מציאה כי כספיהם בא אליהם במשקל, ורעה מצד פחדתם ויראתם אולי מדעת נעשה זאת להם להתגולל עליהם לקחתם לעבדים. וזהו שאמר הכתוב ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו. כלומר תמהו ויתפלאו על תואר הדבר הנעשה עמם וחרדו על איכותו כי לא ידעו מה הוא להם, אם לטוב היפלא מה' מתת מתן טובתו באופן בל תהיה לוטה בשמלת העצב והחרדה, או גם אם חס ושלום להיפך גם כן לא יבצר ממנו עשות כל אשר זמם לעשות.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:5)

**ומעתה** הסכת ושמע נא דברי המליץ אשר בינותם כי הוא השיב להם דברים נמרצים מה שיש בהם לפקח חרדתם ולהרגיע המית לבם. והוא **ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם** ובמדרש: בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם אלוקיכם נתן לכם מטמון מכל מקום כספכם בא אלי (פרשה צ"ב, ד'). הנה הם ז"ל רצו להשיב על מלות ואלהי אביכם כי המה מיותרים בכתוב, על זה בא מדרשם אם בזכותכם אם בזכות אבותיכם, אבל עם כל זאת יקשה על בעל המאמר בעצמו מה ראה לחקור ולבקר אחר דעת ה' יתברך באיזה זכות נתן להם המטמון. אבל הדברים מובנים היטב עם מה שנזכיר עוד מאמרם ז"ל (במדרש רות): כתוב אחד אומר **כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב** (תהילים צ"ד, י"ד) וכתוב אחד אומר **כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול** (שמואל א' י"ב, כ"ב) אמר רב שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, פעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול, אמר ר' איבי כשישראל זכאין, בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול, רבנן אמרי בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול שנאמר **למעני למעני אעשה** (ישעיה מ"ח, י"א) (פרשה ב', י"א) ומהראוי להתבונן מה לנו הנפקותא בזה הלא בין כך ובין כך ה' הצדיק יתן ולא יחשוך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:6)

**וכלל** הענין בזה הוא עם מה שאמר המשורר האלהי עליו השלום **אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה** (תהלים ס"ז, ב'). ירצה כי אנחנו עם בית ישראל אצלו יתברך ממש כבן אצל אביו, אשר כשילך הבן בתומו וטוב ישרו יושיבהו תמיד על ימינו וירבה להתעלס אתו ויט אליו אוכל כל חלקה טובה ובריאה, באהבה נפלאה. לא כן הבן אשר כעס לאביו ממנו גם בשימצא את לבבו לתת לו לחם רעבונו לא יתן לו מידו, אבל יזרוק המאכל על פניו, ולפעמים יפול גם לארץ ויהיה נפחת ונמאס, בעבור כי רעה עיניו בו להאדיב נפשו בל תערב לו אכילתו. כן ממש בהיותנו במכון שבתנו על אדמת קדשנו היה אבינו יתברך נותן הברכה ממש מיד ליד בעין יפה בטוב לבב מרוב שעשועיו בבניו היקרים וכענין הכתוב **ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך** (דברים כ"ח, ב') ממש כהאב המושיט מנה ליד בנו. לא כן עתה בעונותינו הרבים בשגם לא אפס חסדו מאתנו גם היום, עם כל זאת הלא מחיתנו ופרנסתנו הוא עתה בקושי גדול ועל ידי סבות רחוקות ובעצבון מאד וכמו שכתוב **לחמם בדאגה יאכלו** (יחזקאל י"ב, י"ט) והוא לעד כי לא מאהבתו אותנו עושה עמנו מה שהוא עושה כי אם מחסדו הגדול ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותינו. וזהו ששאל דוד המלך עליו השלום אלוקים יחננו ויברכנו כלומר שנהיה מבורכים בעין יפה, יאר פניו אתנו סלה שיתן לנו ברכותיו בפנים מאירות ומצהילות ולא בפנים זועפות.¹

footnotes:
¹ ומה נמרצו בזה דברי הכתוב  ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך כו' שגר אלפיך כו' לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך (דברים ז', י"ג). כי הנה בשיתאכסן לאחד אהוב יקר ונאמן מרוב שמחתו בו יבקש מועצות נמרצות איך ומה השביע נפש אהובו כפי כל השגת ידו, וכמו כן לפעמים יזדמן שיתארח אצלו איש חמס רע ובליעל ועל צד ההכרח יאספהו אל ביתו ויזמינו על שלחנו ויאכל מכל. והאמנם ההבדל בין ב' אלו הוא הכמוס בקרב לבו, עכ"ז מהנקל לעמוד עליו ממה שנראה לעין, והוא כי הא' מרוב אהבתו אותו וחפצו למלא אותו שמחה וגיל ושובע נחת, הלא ישתדל לקרב גם הנלוים אליו ממשרתיו והבעל עגלה ולתת מספוא למושכי המרכבה, משא"כ הב' אשר גם אותו לא יקרב הבעה"ב זולת מצד ההכרח ע"כ משרתיו וזולתם לא יתן עינו ולבו עליהם כל מאומה, וזהו שהפליג הכתוב ואהבך וברכך כו' שגר אלפיך כו' לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, כלומר שנהיה מבורכים מאתו יתברך מפאת רוב אהבתו אותנו ועל ידי זה תהיה הברכה גדולה ורחבה כל כך עד אשר גם הבהמות:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Miketz 11:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Miketz/r/11:7)

**ומעתה** נבוא אל ביאור המאמר אלהיכם ואלהי אביכם כו' והוא כי מנשה עליו השלום ברצותו לנחם אותם ולדבר על לבם - אלהיכם נתן לכם מטמון לבל ישיבו אותו דבר איך תנחמנו הבל הלא אם רצונו יתברך היה להעניקנו מתנת ידו הנדיבה, היבצר ממנו מתת אותה בלי התערבות החרדה והעצב. אי על זאת השכיל פיהו ואמר אלהיכם ואלהי אביכם, לרמוז בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם מכל מקום כספכם בא אלי, ירצה לבל יתפלאו על הדבר אשר ה' אנה לידם שיש בו פנים לטוב ולרע כי אולי אין הקב"ה חפץ להיטיב עמכם מצד יושר מעשיכם עד שיתן לכם טוב ברכתו על דרך מתנת האוהב, אבל הוא מהנה לכם רק בזכות אבותיכם ועל כן באה אליכם על דרך זה שתבהלו על רוחכם ולא תערב לנפשכם.