## Ohel Ya'akov on Torah, Pinchas

###### Ohel Ya'akov on Torah, Pinchas 4:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Pinchas 4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Pinchas/r/4:1)

**יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה** (כ"ז, ט"ז). מדרש: אם רואה הרבה אוכלוסין של ישראל אומר ברוך חכם הרזים (ברכות נ"ח, א') כשם שאין פרצופיהן שוות זו לזו כך אין דעתם שוות זו לזו אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהיה סובלם כל אחד ואחד לפי דעתו.¹

footnotes:
¹ המעיין הדברים האלה במדרש כמו שהוא מסודר לפנינו יראו עיניו דבר נפלא מאד, כי המדרש מתחיל הפרשה בענין פינחס בדין הוא שיטול שכרו, ומסמיך לזה מאמר יפקוד גו' איש על העדה גו' שיהא סובלם כל אחד ואחד לפי דעתו, ואח"כ הוא חוזר למעשה זמרי בן סלוא, ואין סדר כלל אל הדברים האלה כמו שהם כתובים במדרש. ויפה אמר ידידי הרב הגדול מו"ה אליהו נ"י מ"ץ דפה כי המדרש בא לתת טעם על ענין גדול אשר יש להתעורר עליו, כי הלא פינחס עשה דבר גדול אשר אין לשער כי החזיק במעוז בית ישראל כלם, כמאמר ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, וא"כ יפלא הלא היה ראוי לכבד אותו בעבור זה שיהיה הוא המנהיג את ישראל, לזה הסמיך המדרש ודרש מקרא זה אלהי הרוחות לכל בשר שיהיה סובל את כל אחד ואחד כו', וזאת לא תמצא בפינחס וכמ"ש האלשיך ז"ל על מאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים גו' ומי מכלכל את יום בואו גו' (מלאכי ג', א'-ב') כי המלאך הזה כבר בא וכבר היה אצלנו וראינו כי הוא כאש מצרף גו'. וזה היה בימי אחאב מלך ישראל שאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות גו' (מלכים א' י"ט, י"ד) ויפה כתב ע"ז הרב בעל עקידה ז"ל כי ה' יתברך אמר לו צא ועמדת בהר גו' ורוח גדולה וחזק גו' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר האש קול דממה דקה גו' זה היה משל נכבד להוכירו ולברר לפניו כי לא זה הוא הדרך אשר חפץ ה', כי הוא זכור לטוב רק בסופה וסערה דרכו, ואמר חי ה' גו' אם יהיה השנים האלה טל ומטר גו' לזאת הראה לפניו רוח גדולה וחזק ולא ברוח ה' ולא ברעש ה' רק בקול דממה דקה, וזאת הוראה נכבדת כי המנהיג הוא צריך שיהיה סובל דעות המונהגים במענה רך ולסבול כל אחד לפי דעתו, לא ברוח ולא באש:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Pinchas 4:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Pinchas 4:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Pinchas/r/4:2)

**דע** כי כבר מתבאר מפי חכמי אמת ז"ל שהתורה בכללותיה ופרטיה בשלמותה היא צריכה לששים רבוא לכל הפחות, יען כי הוראתה ויפעתה ונוגה קרני אורה וקיומה לא ישלם מבלעדי ידיעות כל החכמות והוא משא של ששים רבוא כל אחד נושא חלקו אם מעט ואם הרבה כי אין מציאות אל הרבוי כ"א בהצטרפות המעטים, כאמרם ז"ל אלף נכנסים למקרא יוצא מהם מאה למשנה כו' (ויקרא רבה פרשה ב', א'). וכן היו צריכים תמיד אל שבעים זקנים אשר בהם היו כל החכמות וכל אחד היה לו מהם כפי יכלתו, והקב"ה הוא המשביר אל כל דור ומחלק ונותן לכל איש דעת וחפץ ורצון לעסוק בחלקו עד אשר בין כלם יהיה מציאות אל החכמות כלם, כאמרם ז"ל על מאמר **הוא עשך ויכוננך** (דברים ל"ב, ו') כרכא דכולא ביה. והברכה היא הוראה אל השם יתברך שנתן לכל אחד ואחד חלקו הפרטי כפי כחו הראוי לו. ואל תאמר כי בדרך מקרה היתה זאת להם מה שכל אחד נושא חלקו המיוחד אל השלמת התורה, לא כן הדברים כ"א בהשגחה נפלאה ומאת ה' היתה זאת. כמו שארז"ל **לעשות לרוח משקל** (איוב כ"ח, כ"ה) יש זוכה למקרא יש למשנה ויש לתלמוד ויש להגדה ויש זוכה לכולם (ויקרא רבה פרשה ט"ו, ב') כאמרם ז"ל על שלמה המלך ע"ה (במדרש חקת) **ויתן אלהים חכמה לשלמה** וכו' **כחול אשר על שפת הים** (מלכים א' ה', ט') נתן לו חכמה נגד כל ישראל שהם כחול אשר על שפת הים (פרשה י"ט, ג'). והמופת ע"י שכל החלקים באו אל יד המקבלים רק בהשגחה ולא בדרך מקרה הלא על זה יש עדות נאמנה - השתנות הפרצופים אשר לזה פנים בינונות ולזה פנים מסבירות ולזה פנים שוחקות, ועוד שאר להם מן השינויים כמבואר בחכמת הפרצופים. וזה לעד ולראיה כי הקורא הדורות ראה והכין הנפשות האלה לקבל חלק מיוחד כל אחד לפי כחו, וכן צר צורה מתייחסת אל כל אחד ואחד לפי הנאות אל הכח אשר בנפשו, וע"כ ראוי לברך ברוך חכם הרזים כי ודאי בהשגחה השפיע המשפיע העליון יתברך את החכמות האלה לכל אחד, והעד ע"ז הפרצופין כשם שאין פרצופיהן שוות כו', והבן.¹

footnotes:
¹ במדרש: את קרבני לחמי לאשי אם תאמר שיש לפני אכילה ושתיה למד ממשה, ראה מה כתיב בו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל כו' (שמות ל"ד, כ"ח) ובגמרא: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם כו' (בבא מציעא פ"ו, ב'). רבים מחכמי לב מתפלאים למה לא הוכיחו זאת ממה שלא היה ישן כל הזמן ההוא אשר על השינה אמרו שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר (נדרים ט"ו). אמר בערוש המסדר דע כי מו"ר המחבר ז"ל אמר באור זה ע"פ מעשה אשר קרה אותו, פעם בא ללון אצל כפרי אחד ולא נתנו לו סעודת הערב והיה רעב מאד ובקש לתת לו מה שיתנו לו להשיב את נפשו, ויאמרו לו כי אין עמהם דבר אין לחם ואין מזון כו', ויאמר להכין לו משכבו והכינו לו וילך וישכב, ויהי לאיזה שעות הוציאו מן התנור סעודה כסעודת שלמה המה חשבו כי האורח ישן הוא ובאמת היה ער וראה את הכל, אז גמר בחכמתו הטהורה עתה אני מבין מה שחז"ל הוכיחו אל ישנה אדם מן המנהג ממה שלא אכל משה בעבור שהמלאכים אינם אוכלים ולא הוכיחו זאת מן השינה כי ממילא נשמע שלא היה משה ישן כי אם משה היה ישן איככה הוכיחו על משה שלא אכל בעבור שהמלאכים אינם אוכלים הלא יכול להיות שאכלו המלאכים בעת שהיה משה ישן, והענין יקר.