## Ohel Ya'akov on Torah, Toldot

###### Ohel Ya'akov on Torah, Toldot 12:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Toldot 12:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Toldot/r/12:1)

**ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם, ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך** (כ"ו, כ"ח).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Toldot 12:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Toldot 12:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Toldot/r/12:2)

**הנראה** בביאור הכתובים על דרך שאמרו במדרש (וירא): **ויאמר לוט אלהם אל נא אדני** כו' (י"ט, י"ח) שני בני אדם אמרו דבר אחד לוט וצרפית, צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקב"ה ראה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו מעשי רבים על אנשי עירי והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר את עווני ולהמית את בני. לוט אמר עד עכשיו הקב"ה ראה מעשי ומעשי בני עירי ואני צדיק ביניהם, עכשיו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי איני יכול לעמוד בנחלתו (פרשה נ', י"א) וזהו אחרי הפרד לוט מעמו כלומר מהיות עמו (ועל כן לא אמר ממנו). וזהו גם כן דברי אבימלך אל יצחק לך מעמנו כלומר מהיות מושבך עמנו. כי המה דנו עליו אשר כל חשיבותו בעיני ה' הוא אך מסיבת רעתם וגנותם ורק המה יכתירוהו, וזהו כי עצמת ממנו מאד כלומר מסבת היותך עמנו. וזהו שאמר להם יצחק מדוע באתם אלי כו' ותשלחוני מאתכם, כלומר מהיות אתכם לבל אתחשב בעיני ה' יתברך על ידכם (ולכן לא אמר מכם). אבל הם בראותם כי גם אחרי הפרד יצחק מאתם היה בגדלותו וחשיבותו הבינו למפרע כי גם בעת שהיה עמהם לא היה חשיבותו בהצטרפות גנותם אבל היה חשוב מעצמותו. וזהו שדייקו ואמרו ראו ראינו כו' כללו בינוני ועבר כלומר כי כהיום נתברר אצלנו למפרע כי היה ה' עמך כלומר מפאת חשיבותך העצמיית ונאמר **תהי נא אלה** כו' עד **אתה עתה ברוך ה',** כלומר ממה שגם עתה הנך מבורך ומוצלח יבחן ענינך אצלנו כי עצמך וגדלך וחשיבותך לא היה מסבת גנותנו גם מאז, על כן אין עלינו לקנא בך ונכרתה ברית עמך. והבן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Toldot 12:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Toldot 12:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Toldot/r/12:3)

**עוד** באופן אחר היותר קרוב בהזכרת דבריהם ז"ל (במדרש פרשתנו): כי עצמת ממנו, אמר לו כל אותם עצמות שעצמת לא ממנו היה (פרשה ס"ד, ז'). והרצון בזה כי הנה יש בבני אדם ב' סוגי הצלחות, טבעיית ונסיית הטבעיית היא על דרך ההדרגה לאט לאט וממדרגה למדרגה, אבל הנסיית היא פתאומיית מהקצה אל הקצה. וההבדל ביניהם הוא כי המצליח על דרך הטבע רבים יקנאו בו באמרם לולא הוא שעסק במסחר הלז או במלאכה ההיא היינו מרויחים אנחנו מה שהרויח הוא, כי גם לנו יד ושם בעסק ההוא, מה שאין כן ההצלחה הנסיית היא רק כמו אחד יש לו במרחקים אב נדיב ושוע, ושולח לו בכל חודש למאות ולאלפים היעלה על לב אדם לקנא בו כי את מי עשק כו'.¹ והוא הדבר ביצחק עליו השלום לאשר כי ענין הצלחתו היה על דרך ההדרגה כאשר אמר ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, על כן הפלשתים מצאו את לבבם לאמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, כלומר עוצם הצלחתך באה לך עם מה שחסרת אותנו בהסגת גבול וכדומה. וזהו שביארו כל עצמות שעצמת לא ממנו הוא, אבל אחרי ראותם כי גם בהיותו נפרד מהם עוד הוא בכל דרכיו משכיל ומצליח וה' עמו, והם לא השיגו מאומה מן התועלת בהפרדו מעליהם, ובעמדם יעמודו כמו אז, הבינו למפרע כי גם ההצלחה שהיה לו בשבתו עמהם היה אך מפאת כי ה' אלהיו עמו, והוא הוא שהעמיס אותו בכל הטוב כעתה כמאז. וזהו שאמר מדוע באתם אלי כו' ותשלחוני מאתכם, על זה השיבו הם ראו ראינו כי היה ה' עמך כו' עד אתה עתה ברוך ה' וכמדובר למעלה.

footnotes:
¹ ואל תשאלני ממאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא גו' מאה שערים כי גם זאת היתה לוטה בשמלת הטבע, כי ברכתו באה לו עם זמן ועת האסיף תבואת השנה אחרי עמדה בשדה כשיעור הקצוב הידוע (כאשר יורה מאמר וימצא בשנה ההיא), מה שאין כן אם היה ענינו מושג על דרך נסיי ממש מן הראוי שיהיה על דרך הנאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א', י"ד) או יזרע היום ויקצור למחר. ועל דרך הכתוב ביום נטעך תשגשגי כו' (ישעיה י"ז, י"א):