## Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan

###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaetchanan/r/27:1)

בגמרא: מרגלא בפומיה דר"מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי כו' ואנכי אהיה עמך בכל מקום (ברכות י"ז, א').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaetchanan/r/27:2)

**ולבאר** עומק הדברים נקדים לבאר תחלה מאמר **החפץ אחפוץ מות רשע נאם ה'** כו' (יחזקאל י"ח, כ"ג) ואח"כ אמר עוד **כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' והשיבו וחיו** (שם שם, ל"ב). ובהשקפה הראשונה הלא הדברים כפולים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaetchanan/r/27:3)

**ולבוא** אל הבאור נבאר תחלה גדרי השמות יצר הטוב ויצר הרע מה הוראתם, גם ההבדל בין מחשבה ובין יצר מחשבות עד שאמר דוד המלך ע"ה לשלמה בנו **דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין** (דברי הימים א' כ"ח, ט'). דע כי מאמר יצר תואר על הצטיירות ראשית המחשבה והוא כח קודם אל המחשבה וראשון אליה, כמו שתמצא בדברי רז"ל שביארו כן מאמר **וכל יצר מחשבות מבין** טרם עד שלא נוצרה המחשבה בלבו של אדם היא גלויה לפני הקב"ה (בראשית רבה ט'). הנה בארו מלת יצר כמו נוצר והוא כח המוליד והמסבב המחשבה. והוא מה שאמרו שתי כליות יש באדם אחת יועצתו לטובה ואחת לרעה (ברכות ס"א) והענין בזה כי האדם כאשר רחש לבו דבר טוב כמו אם יעלה בלבו אהבה ורחמים על חבירו הכח הזה יתואר יצר הטוב, ואחר כך תבוא המחשבה לחשוב ולעיין במועצות ודעת איך להפיק זממו ואיך תעשינה ידיו תושיה. ולהיפך במעשים הרעים הנה הדברים הקודמים אל המחשבה בהם הם הכעסני והתאוני, כמו אם יכנה בלב אדם כעס ושנאה על חבירו יתעוררו רעיוניו ויתמלאו מזימותיו לחשוב בדברים הראויים לנקום בו להכעיסו לגנותו ולבזותו. ומאלו השרשים הקנאה והתאוה יסתעפו ענפים רבים כ"א יעלה על לבו חמדת ממון והזולת מהתאות ויחשוב בהם, יבוא עי"ז לכלל מאמר **הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר** (ירמיה ז', ט') כי אחר הרעיון הרע יתמלאו כלי המחשבה עצות ותחבולות לעשות את אשר יזם לעשות, והכח הממציא המחשבה טובה נקרא יצר הטוב. וזה הוראת מאמר וכל יצר מחשבות מבין¹ כי כאשר תתנוסס בלב האדם אהבה על איש ידוע יתמלאו מזימותיו מחשבות בעצה ותחבולה איך להושיט לו שרביט זהב אהבתו וחמלתו איך למלא תשוקתו, וכמו שכתבנו בספר המדות עם המתקת דברים (עי' שיורי המדות בראשון משער הדעת). והכחות האלה הנזכרים המה כוחות הרעיון לבד ונקראים בלשון חכמים דמיונות, היינו האהבה והשנאה, הערב והנאה ונחמד, כלם דמיונים ועיקר מציאותם בעולם היה בעבור הנהגת הבהמה והחיה והעוף וכל שארי בע"ח, והאדם אשר עשה האלהים היה נקי מכל הדמיונות כי הם מראים לבעליהם משאות שוא ושקר כמאמר **שקר החן והבל היופי** (משלי ל"א, ל') והם גוזרים על האדם גזירות חקיות לא ריח ולא טעם להם כמאמר **נמשל כבהמות נדמו** (תהלים מ"ט, כ"א) היינו שהם מתנהגין ע"י הנדמה להם. ואין חכמה ואין תבונה לחקור על מציאותם על מה ולמה נמצאו כמאמר **חכמות בנתה ביתה** כו' **שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת** (משלי ט', א'-ג') והשלים ואמר **אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה** (שם שם, י"ג)**.** הנה ביאר לנו היתרון העצום אשר אל החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, כי החכמה כאשר היא תובעת את האדם לעשות דבר טוב הלא תקרא אליו בנועם דבריה במתק שפתותיה מטעם המלך יתברך ואזהרתו בתורה, לא כן התאוה היא מן הגוף שאין בואה ממקור נאמן בדבור וטענה ואמתלא, כי אם כח דמיון לבד ממתיק בפיו רעה. וזהו אשת כסילות הומיה פתיות הוא מליצה על כחות הגוף הומיה פתיות ובל ידעה מה ר"ל שאינם רק דמיונות המחבבים הרע אל הנפש להטות אליו, וכמו שנתבאר מזה למעלה (פ' ויקרא) באורך.

footnotes:
¹ וזהו הוראת וכל יצר מחשבות מבין אשר ע"כ קבעו לנו ז"ל כל התפילות על יצר מחשבות, לא על המחשבות כמו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב אליך (דברי הימים א' כ"ט, י"ח) כי יותר נקל על האדם לאחוז בשורש מלאחוז בענפים רבים, כי כל עוד אשר שורש המחשבה קיים היינו התאוה הראשונה אז המחשבות מתנוססות ועופפות לחשוב בסבת השגת התאוה ולהשקיט להרגיע המון המחשבות המתרגשות האלה הלא יצטרך האדם ללחום מלחמה גדולה. למשל איש יחידי הולך בלילה באישון חושך ושמע קול פעמי רגלי אדם וחשב כי הוא גזלן, הנה העליה הראשונה על הלב נקרא יצר, כי ממנו נמשך ונוצר המחשבה לחשוב ולעיין מה יעשה בו, ואם ירצה להתגבר על מחשבתו שלא לחשוב רע הוא צריך לתגבורת הבחירה בזה, ואם אמנם כי יש ויש בכח האדם וברירתו להדוף גם מחשבות כאלה, אבל עכ"ז יצר לו כי הוא כמתגבר על התאוה ומתאוה, אמנם כאשר יתקרב אליו ויכיר אותו כי הוא גואלו וקרובו, כל המון מחשבותיו וסרעפיו יעלו בתוהו ויאבדו כרגע, וכן משפט כל התאות רעות בקום כח התאוה נמשכת אחריה המחשבה, ולכן יפה התפלל החסיד ע"ה שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך. לכן יפה הזהיר אותנו הכתוב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד', כ"ג) הזהיר את האדם למשול על רעיון הלב אם להכניס אל עצמו היינו לאסוף אל תוכו החכמה והמוסר והלמודים מישרים או מה שהוא צריך להוציא מלבו לא תשנא את אחיך בלבבך, אל יקנא לבך, לא תאמץ את לבבך, וכדומה הרבה, לכן נדיב נדיבות יעץ ואמר מכל משמר מכל סוגי השמירות אשר אתה צריך להשמר להכניס הטוב ולהוציא הרע אתן לפניך רק שמירה אחת - נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. ובגמרא: ויבוא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו כו' ויעשה לאיש הבא אליו (שמואל ב' י"ב, ד') מעיקרא הלך ואח"כ אורח ולבסוף איש, וראוי להתבונן בעומק דברי רז"ל מה ראו על ככה להמשיל היצה"ר אל אלו השלשה ומה חדשו בזה. והנראה עם מה שכתבנו כבר (פרשת בראשית) על מאמר לפתח חטאת רובץ מפי אדוננו קדושנו הגאון רבינו אליהו מווילנא זי"ע כי קין היה המרגיש הראשון מן זוהמת הנחש שנתמזגה בקרבו מלידה מבטן אמו חוה, ועלה על דעתו כי אבדה תקותו מה תהיה מבחירתו אם רשות אחרת שלטה בו לרע לו, לזה השיבו יתברך שלא ידאוג ע"ז כי משפט היצה"ר שאינו רובץ רק על הפתח, היינו כאשר תפתח אתה ואם לא תפתח לו פתח לא יתחיל לבוא עליך להלחם עמך, אשר ע"כ אמרו חז"ל על מאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהילים צ"א, י') שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבוא מן הדרך (סנהדרין ק"ג) כי ודאי נדה אין פתח אל היצה"ר לפתות ולהסית את האדם, רק ספק נדה שהאדם מתחיל לצדד לפתוח שערי ההיתרים אז יבוא היצר הרע ויכריע להיתר (עי' רש"י שם) וא"כ אין אל האדם להתייאש מן יכלתו לאמר גוענו אבדנו וכמאמר כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עליו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה (יחזקאל ל"ג, י') רק ידע ויאמין בצור משגבו כי הבורא יתברך נתן אל האדם היכולת לבור לו ולבחור הטוב לנפשו ועשה יעשה לו כנפים לעוף השמים גם אם יהיה בארץ תחתית כאמרם ז"ל כתר תורה מונח בקרן זוית כו' (יומא ע"ב) וכמאמר המדרש: אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה וכו' ואם תאמר שאינו ברשותך כבר כתבתי בתורה ואתה תמשל בו (בראשית רבה פרשה כ"ב, ו') והרשות והממשלה מורה מתחלתו ועד סופו כמאמרם ויחרד יצחק חרדה גדולה כו' ששה דברים משמשים את האדם ג' ברשותו וג' אינן ברשותו העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו הפה היד והרגל ברשותו כו' (ילקוט תולדות). הא לך כי גם אם ירצה האדם הלא יוכל לסתום העין והחוטם והאוזן עכ"ז אינן נקראים ברשותו בעבור כי תחלת שימושם בלא רשות האדם, ואינו קורא ברשותו כ"א אלו הג' שאין משמשים את האדם מתחלתם ועד סופם כ"א ברשות. כן וכן הוראת רשות וממשלה על היצה"ר שאין התחלה אל יצר הרע אלא מרשותו של אדם וכאשר לא יתן לו רשות ולא יפתח לו הפתח אין מקום אל היצר לבוא עליו, אשר ע"כ כל הדברים אשר האדם לא טעם אותם מעולם, כמו כל הטמאים והשרצים לא יעלה על לב האדם להתאוות אליהם כי הדלת סגר עליהם, לא כן אם טעם פעם אחד טעם איסור אז יתאוה לו בעת יעלה על זכרונו. ולזה המשילו חז"ל את היצה"ר מתחלה אל הלך כי ההבדל בין הלך לאורח ובין שניהם לבין בעל הבית, כי מאמר הלך הוא תואר על אותו שאין לבו גס בו, לא ירהיב בנפשו עוז ליכנס לבית להתאכסן עד אשר ישאל תחלה ויבקש את פני בעה"ב, וכאשר יתן לו רשות אז יכנס עם חבילתו אשר על שכמו, לא כן האורח כי הוא נוסע ובא אל האכסניא בסוסים מזויינים וכבר היה מתאכסן אצל בעה"ב זה פעמים רבות לכן הוא מגיס דעתו לבוא לבית זה עם מרכבתו בלא שאלת פיו של בעה"ב, אמנם היתרון אל הבעה"ב גם אל האורח הזה גם כי הוא רגיל לבוא להתאכסן בביתו עכ"ז כאשר יעלה על לב בעה"ב להוציא את האורח הזה מביתו הלא ירחיב פיו ויאמר לו צא מביתי, לא כן בעה"ב מי הוא זה שיאמר לו צא מביתך. וג' המחלוקות האלה תמצא במדרגות בני אדם צדיק בינוני רשע, כאמרם ז"ל צדיקים גמורים יצר טוב שופטן בינונים זה וזה שופטן (ברכות ס"א, ב') ועל הצדיק יסוב מאמר הלך כי אין רשות אל היצה"ר ליכנס עד אשר יתחיל הוא ויפתח לו פתח, והבינוני לו משפט האורח אשר התאוה תובעת אותו בכל עת אבל עכ"ז הלא ביכולת האדם לדחותו ולהוציאו החוצה, לא כן ענין הרשעים שאין להם שופט אחר כ"א היצה"ר ומי יאמר לו מה תעשה, והוא כבעל הבית העושה בשלו ואין רשות אחרת שולטת עליו בלתי מי שיקנה את הבית ממנו אז יהיה הוא בעה"ב במקומו. ובזה יצא לנו פשר דבר על כמה מאמרים המכחישים זה את זה כי פעם נאמר כי ישרים דרכי ה' (הושע י"ד, י') להגיד כי ישר ה' כו' (תהלים צ"ב, ט"ז) ונאמר דרכיה דרכי נועם כו' (משלי ג', י"ז) כי קרוב אליך הדבר מאד כו' (דברים ל', י"ד) ופעם מצינו ההיפך זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט, י"ד) ובגמרא: אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות ס"ג) ובסמוך: כי מיץ חלב יוציא חמאה (משלי ל', ל"ג) במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק (ברכות שם). אמנם עתה הענין מובן היטב ע"ד שמצאנו דבריהם ז"ל ושמתם זכה סם תם ובמקום אחר וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה סם המות (יומא ע"ב, ב') והדבר פלאי מה ראו ז"ל לדרוש כן על מאמר ושמתם. אמנם רבותינו ז"ל באו לבאר לנו פשר דבר בין המאמרים הנזכרים להורות על שתי הקצוות האלה הנראות רחוקות מאד ועכ"ז שניהם אמת והוא כי אם ירגיל האדם את נפשו מתחלה להאמין כי ה' אחד ושמו אחד, כהוראת מאמר שמע ישראל ר"ל לדעת ולהבין שאין מנהיג בלעדו ואשר הוא ראשון ואחרון א"כ ממילא לא יאהוב דבר כ"א אותו יתברך ולבבו יבין להתעורר ולהשתדל תמיד להקים את דבר קדשו להגדיל אהבתו אותך, ואז יערב לנפשו כל סדר העבודה, לא כן אם יפנה לבבו כמ"ש פן יפתה לבבכם וסרתם כו' ויבואו עליו רעות רבות וצרות אשר על ידם יהיה מוכרח לעזוב את הדברים אשר חשק בהם לאהבה אותם ויתרחק מן התאוה ויכריח את מחשבתו מן הערב אל המועיל אז יתקיים בו אדם כי ימות באהל. ומעתה יפה סדר הכתוב ואמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך כו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ר"ל כי אחר אשר יתגדל האדם באהבה ובאמונתו בו יתברך, כמאמר אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם (תהילים קמ"ד, י"ב) אז יהיה אל האדם ענין העבודה כמו דבר טבעי ללמוד וללמד לשמור ולעשות כמו שאמר החסיד ע"ה לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני (תהלים קי"ט, צ"ג) וכמאמר אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי (שיר ג', ד') וזהו והיו הדברים האלה כו' כמבטיח ואומר כי ודאי יהיו על לבבו. אמנם בפרשה שניה שאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם כו' ואח"כ כאשר אלהיו ייסרנו למשפט יכריח את נפשו להנזר מן התאוה אמר ושמתם, היינו בע"כ יכריח את נפשו, וכן מאמר וזאת התורה אשר שם משה לכן יפה אמרו זכה נעשית לו סם תם וסם חיים, כלומר הדבר עולה לו בתמימות, לא זכה סם המות כלומר בחירתו תהיה קשה ועזה כמות ויתקיים בו אדם כי ימות באהל שיצטרך לחגור מתניו ללחום עם יצרו להתגבר על תאותו. ולדרכנו ימתק מאד מאמר החכם ע"ה טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי ט"ז, ל"ב) וראוי לבאר ההבדל בין ארך אפים לבין מושל ברוחו, ובין גבור ללוכד עיר, אמנם דע כי הוא ההבדל עצמו האמור בדברי אביו ע"ה כי פעם אמר אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי (תהלים ל"ט, ב') ופעם אמר ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ואהי כאיש אשר לא שומע כו' (שם ל"ח, י"ד-ט"ו) וההבדל ביניהם כבר ביארנו בשיורי המדות לספר המדות (בששי לשער הגאוה) כי יש שומע קלונו ומתגבר על יצרו מלענות אותו במהירות, ויעצור את רוחו ויבלום פיו ועכ"ז אש הכעס תוקד בקרבו, רק הוא מתגבר בשכלו על יצרו לעצור במלים עד זמן הראוי לכך הוא מתואר ארך אפים כמאמר מאריך רוחיה וגבה דיליה (בבא קמא נ') אמנם יש מעולה ממנו אשר נפשו בטוב תלין לא יתן מקום אל הכעס לעבור דרך לבו כי קיים בעצמו מאמר ונפשי כעפר לכל תהיה, וכאשר ישמע את אחד מחרף אותו הוא מוחל לו. וז"ש על הראשון אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, ר"ל כל כחי וגבורתי יהיה מה שאיני מניח את לשוני לענות, נאלמתי דומיה כי יש בכחו לדבר רק הוא בוחר הדומיה, החשיתי מטוב המ"ם הוא מ"ם הסבה כמו משוד עניים מאנקת אביונים (תהלים י"ב, ו') והכוונה בחרתי הדומיה מסבת טוב מדתה כמאמר תולה ארץ על בלימה על הבולם פיו בשעת מריבה (חולין פ"ט, א') אבל - וכאבי נעכר כי כאשר יבלום פיו והכעס כמו אש בוער בקרבו ולבו עליו דוי יוכל להיות שיתגבר כאב הלב ולא יוכל לעצור את עצמו וזהו חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש אז דברתי בלשוני, שאין בכחי לעצור את עצמי כ"כ, אבל הדרך האמתי הנדרש מאת האדם - ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, כחרש שאינו שומע ואינו מרגיש כל מאומה. ועל ב' מדרגות אלו דבר בקדשו בנו החכם ע"ה טוב ארך אפים מגבור, כי אותו אשר יערוך מלחמה עם יצרו ושכלו כבושי את כעסו שלא להוציאו מכח אל הפועל והוא מאריך רוחיה לאחוז במדת המתינות הוא טוב מגבור המוציא גבורתו מן הכח אל הפועל ומפיל שונאיו לפניו, ומושל ברוחו היינו שהוא מושל על נפשו לבלי יתחיל לכעוס לבל יחרה אפו על חבירו, ולכן דימה אותו ללוכד עיר כלומר לכד אותם והכניעם תחת ידו, ואז אינו צריך להלחם עמהם, מעתה לא כן הגבור שהזכיר תחלה הוא הלוחם על העיר ועדיין לא כבשה:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaetchanan/r/27:4)

**והאדם** היה ראוי שתהיה כל הנהגתו רק ע"פ שכל ודעת קדושים ודבור הפנימי, היינו לחקור על תכלית כל דבר ועל פעולתו הקרובה והרחוקה, ובלא חקירה בשכל לא ירים את ידו לעשות קטנה או גדולה. אבל הכח הדמיוני הזה בא אל האדם מזוהמת הנפש אשר ע"י זוהמתו הרעה נשתנה לגוף עכור, ואוכל ושותה כבהמה, ופרה ורבה כבהמה, והוא צריך למשמשים רבים כאשר זכרו ז"ל טחול שוחק כבד כועס מרה זורקת בו טפה (ברכות ס"א). ומאז נחלקו מנהגי האדם לשני מחנות היינו השכל אשר משכנו בהנפש לחיותה בתורה ומצות, והיצה"ר השוכן על הכחות אשר אל הנהגת הגוף. ועל אלו הכחות הדמיונות דבר החכם ע"ה בקדשו בספר קהלת לגנות כל מוצאם ומובאם וביאר אותם בדרך פרט, והתורה הקדושה הלא בכללה היא מזהרת מאד להסיר את האדם מעשה מנהג הטבעי והפראי וכתוב הדר הוא לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו'. ואמרו רז"ל **הן בעון חוללתי** כו' (תהילים נ"א, ז') אפילו אם יהיה (אדם) חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מן העון (ויקרא רבה י"ד) אשר ע"כ אמר שלמה המלך ע"ה **אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות** (קהלת ח', ח') לאמר כ"א היה יכולת ביד האדם להתגבר למשול בשכלו הטהור על יצרו עד כלותו אותו היינו שלא ישאר בו מאומה מהתאוה, לא היה צריך למות לעולם והיה חי לעולם כמו חנוך ואליהו ז"ל, בלתי כי היה חוזר ובא אל מקומו אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה בין בית אל. כמו סוחר עובר דרך נוסע למרחקים לסחור הוא מתעכב שם עד אשר ימלא חפצו וישלים עסקיו ואח"כ הוא מאסף סחורתו ומשים פניו ומחזיר מרכבתו לנסוע ולשוב לביתו, אבל מסבת כי קצרה יד האדם לכלות את הרוח הזה מכל וכל כי אם המות יפריד בינו ובין הרוח לכן הוא מוכרח למות לטהר נפשו טהרה גמורה ולכן אין שלטון ביום המות לכלות המות מן העולם כי הוא דבר הכרחי אל האדם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan 27:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaetchanan/r/27:5)

**ומעתה** יפה הכפיל הכתוב את דבריו כי אחרי אמרו החפץ אחפוץ מות רשע הוסיף ואמר כי לא אחפוץ במות המת, לאמר לא זאת שאינו חפץ במיתת הרשעים קודם זמנם אבל גם במות המת בזמנו הקבוע לו לטהרו מזוהמתו עכ"ז אין חפץ הבורא יתברך בטהרה כזאת כי מדוע תקצר יד האדם להשלים טהרתו בחייו ולא יצטרך למות כ"א הלא בשובו מדרכיו וחיה, כלומר שישוב מדרכו בעודו בחיים כמו הסוחר המאסף סחורתו והולך ושב לביתו: