## Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev

###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:1)

**ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו** (מ', כ"ג).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:2)

**הנה** מכבר העירו המפרשים עליהם השלום כפל הדברים ולא זכר כו' וישכחהו, הלא ידיעת ההפכיים אחת היא. עוד יותר יפלא איככה יגונה שר המשקים על שכחו את יוסף אחרי כי הוא אצל האדם כענין האונס הנעשה בלי דעת, ומה גם כי על יוסף בעצמו יקשה שאמר לו כי אם זכרתני כו' והזכרתני כו' הלא הזכירה איננה בבחירתו שיוכל להחליט עליו כי אם זכרתני, וזולת זה לא ידענו כפל המלות זכרתני והזכרתני כו'. ובגמרא: זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין (פסחים ק"ו) והנה לכאורה לא ידענו מאין הוציאו ז"ל דרוש זוכרהו על היין ממלת זכור, וגם על הפסוק עצמו יש להעיר מה שהזהיר האדם זכור כו' הלא הזכירה איננה בטוחה בבחירתו כנזכר לעיל.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:3)

**אבל** כל זה יתבאר בשנקדים מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט קדושים): אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם לפיכך היו קדושים כשם שאני קדוש (רמז תר"ד). ותכלית רצונם ז"ל בזה הוא כי הנה האדם להיותו מורכב מגוף ונפש הוא מקורב ומחובר אל העולם הזה מצד, ונבדל מצד, כמו הגוף חומר ומתאוה לטובות ותענוגי העולם הזה עד שכמעט אין דבר בעולם שלא יהיה לו קרוב ומכיר בגוף האדם וחושיו, אשר גם מעצמם הם מתעוררים אליהם בכל פעם מבלעדי מי שיזכירם ויעירם, כמו לאכול לרעבונו, לשתות לצמאו, וזולת מעניני הגוף, כי על כולם לא תעבור ההעלמה והשכחה לכסות עליהם, אבל כולם חקוקים בטבעו ובמזגי הרכבתו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:4)

**לא** כן עניני הנפש והם התורה והמצוה אין שום מכיר וקרוב בגוף האדם שיתעורר להחזיק בהם לדרוש קרבתם ולבקש אהבתם. ועילת הדבר הוא כי הנה האיש היושב בעיר שנולד בה יהיו אהוביו ומכיריו רבים מצד אביו ואמו ובית אבי אביו וכמוהם מהקרובים, לא כן הנולד באיים רחוקים ושבתו יתן באחד המקומות הרחק מאד מעיר מולדתו, אין לו שום קרוב עמהם ויהיה ביניהם כגר בארץ נכריה, ואם יאמר לו אחד מהם שהוא קרובו ודאי לא יאמין לדבריו ולא יקבל ממנו. כן הדבר בגוף האדם להיות גזעו ושורש מחצבו מחבור העולם נתח מנתחיו הוא קרוב אל העולם והעולם לו והיו לאחדים. לא כן הנפש האצולה ממרומים ונחצבה מן העליונים והיא בעולם כגר בארץ לא לו על כן היא מתנכרת להם ואין לה דבר עם חפצי העולם מאומה כי כולם זרים אצלה, ואין התחברותה וחפצה בלתי בתורת אלהים ומצותיו, כי היא גם היא קדומה לעולם אלפים שנה ומעונתה בשמי מרומים ונקבע דירתה בארץ על כן גם היא אין לה קירוב עמהם. ולכן גם אם יראה אדם כי דבר מעניני וחפצי העולם יתקרב אל נפשו לאמר גואל אנכי וטובה אני לך בל יאמין לו ויהי זורה אותה הלאה. וכמו שאמר החכם **אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא** (משלי ז', ד') כלומר אך המה הקרובים אל נפש האדם ולא זולתם כי יבואו לפניו חנפים ללכוד אותו במוקשם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:5)

**וזהו** צחות לשונם ז"ל קדושים תהיו כו' והוא כמדבר אל נפש הישראלי שלא תחל לזנות אחר תענוגי וקניני העולם ושלא תתקרב אליהם, ובא מדרשם הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם שאני קדוש. כלומר אחרי כי ראשית מחצבך הקודש היה טרם בריאת העולם, עליך לדעת שאין לך בו שום קרוב או גואל, ועל כן הפרד נא מהם, וזהו קדושים תהיו כלומר בדלים ופרושים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:6)

**המורם** מדברינו כי עניני וחפצי הגוף הטבעו בו כחות המתאוים והמעוררים אותו אליהם עד שאין מהצורך אליו הערת אחרים כל מאומה כי הוא תובע חלקו מעצמו ובחוק טבעו, לא כן עניני הנפש אין שוקד עליהם להעיר את האדם לתבוע צרכה כי דורש אין להם במזגי ויסודי גופו להיות נמשך אליהם בטבעו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:7)

**על** כן הוא יתברך בצוותו אותנו על זכירת יום השבת ושמירת קדושתו מה שאיננו מוחש ומורגש בלתי אל הנפש ובקל היא עלולה להשתכח אמר זכור את יום השבת לקדשו, והוראת מלת זכור איננה על דרך הצווי (בשכבר אמרנו כי לא יאות לצוות על הזכירה) אבל הוא מקור בקמ"ץ והכתוב הורה לנו כי מהצורך אלינו לחפש עילות ולעשות תחבולות מה שיביאו לזכרון קדושתה. וזהו שדרשו זוכרהו מאחר שבא להשכיחו, ממש כמשפט בני אדם אם יהיה להם דבר מה לחוק אותו על זכרונם ומדאגה פן ישכחוהו יעשו להם אותות במה שעומד ומתמיד נגד פניהם, אם ברשימה בחרט או כדומה מהאותות והסימנים המסכים זכירת הדבר, עם הבטתם עליהם. כן מצות שבת רבת החשיבות שעליהם הפליגו ז"ל שקולה היא נגד כל המצות, ולבל תעבור עליה השכחה חס ושלום להיותה בלתי מוחשת ומורגשת אל גוף האדם היתה עצתו יתברך לתת אליה אות ומופת מה שיביא את האדם לזכירתה. וזהו זכור כו' וכנזכר לעיל, וביארו ז"ל מה תהיה העילה המסבבת זכירתה זוכרהו על היין כי היין להיותו ענין האהוב ונחמד לגוף האדם על כן בהשתתף הוא אל קידוש היום הנה מאז יהיה זכרונו חקוק וחרות בלב כל איש כי הגוף יגוש אותו על חלקו ויקרא לשבת עונג והוא העילה להתענג גם על ה'.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayeshev 14:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayeshev/r/14:8)

**ומעתה** נבוא לבאר הכתובים שלפנינו כי אם זכרתני אתך כו' והוא כי יוסף עליו השלום רצה בשר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה, וזכירה כזו לפני מלך לאו בכל יומא זמנה אף לא בכל שעה, כי אם לעתים פרטיים כשיהיה עסוק בענין הראוי להזכירו כזאת. על כן היה ירא על נפשו פן יארכו לו הימים ובתוך כך ישכח אותו ויסירו מלבו, ומאז גם בשיזדמן עת הראוי להזכיר אותו אל פרעה ידום ויחריש בהיותו כבר נשכח מלבו. לזאת היתה עצתו אליו לאמר הלא מהחיוב עליך לזכרני על כל טובה פרטיית שייטיב המלך אתך וייטב לבך עליך לומר הלא זה בא לי אך מסבת חסדי יוסף אשר פתר חלומי לטוב ולולא הוא כבר הייתי נעדר התענוגים האלה, ועל ידי שיזכרהו תמיד ממילא יתגלגל הדבר שיזכיר אותו לפני פרעה בעת הראוי והנכון. וזהו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, כלומר בתדירי ועל ידי כן יסובב והזכרתנו אל פרעה. וזהו שחייב הכתוב את שר המשקים וסיפר בגנותו ולא זכר שר המשקים את יוסף כלומר בטוב לו, ועל ידי כן וישכחהו לעת הצורך, ולא חייבו על השכחה בלתי על מה שלא שמע לעצתו.