## Ohel Ya'akov on Torah, Eikev

###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:1)

במדרש: אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה תחלה כשנתנה להם באלוש מנין שנאמר **וישבתו העם ביום השביעי** (שמות ט"ז, ל') (פרשה ג', א').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:2)

**כבר** ביארנו למעלה (פ' יתרו) כי רבותינו ז"ל הוכיחו כן על דרך שכתבנו בחלק הראשון (פ' לך על מאמר אל הארץ אשר אראך) בבאור מאמרם ז"ל **ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם** (יחזקאל ל"ד, ל"א) אתם קרואים אדם כו' (יבמות ס"א) שעיקר הדרש הזה הוכרח ממה שהקדים מלת אדם למלת אתם לשלול הזולת מתואר הזה ולא כן אם היה אומר אתם אדם. וזהו מאמר **כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי** (משלי ד', ג') דייק ואמר כי לאביו לא היה בן יחיד, כי בנים הרבה היו לדוד המלך ע"ה ומכלם לא חשב לעצמו בן בלתי אני, לכן לא אמר כי הייתי לאבי בן שהיה מורה שהיה גם הוא נחשב בין הבנים כמו כלם, ובאמת לא כן הדבר כי מכלם לא היה חשוב בעיניו כ"א שלמה, לכן אמר כי בן הייתי אני לאבי.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:3)

**כן** הדבר פה כי הכתוב דייק ואומר וישבתו העם אך ביום השביעי, ולא אמר וביום השביעי שבתו, אם לא שהכוונה בזה לומר שלא שבתו כ"א באותו יום השביעי ולא יותר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:4)

**ונמתיק** מאמר **אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם** (שמות ל"א, י"ג) וראוי להשכיל לדעת מדוע בכל מקום שמזכיר הכתוב מצות שבת כתב בה שמירה, אך את שבתותי תשמורו, ושמרו בני-ישראל את השבת, ושמירה היא אזהרה על הנפש כמאמר **השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת** (ירמיה י"ז, כ"א). וכן רבותינו ז"ל דרשו על מאמר לדעת כו' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם (ביצה ט"ז, ב') ואין פעולת הידיעה כ"א להגדיל זכרונה ושמירתה בנפש השומר, ובאין ספק לא הרבה הכתוב כ"כ על דבר השמירה להשמר ממלאכה ועבודה ביום השבת כי על המלאכה יש די באזהרה אחת, כי חלילה אל עם ה' מלעבור על קלה שבקלות כש"כ על מצות שבת השקולה ככל התורה כולה. אמנם לבי אומר לי בדבר ההפלגה בשמירה הזאת, כי הנה ידענו מפי רבותינו ז"ל אם אמנם אשר הכוונה אינה מעכבת את המצוה כאמרם ז"ל בספר הזוהר: ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, אע"ג דלא מכוון זכאה הוא דעביד פקודא דמרא (יתרו ק"ג) עכ"ז תרב משאת מצוה בכוונה עשר ידות על מצוה בלא כוונה, כי הכוונה הטהורה היא המבדלת בין חלוקי בחינת הצדיקים כל אחד ואחד לפי טהרת מחשבתו, עד שאמרו (סוכה כ"ח) על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף הפורח עליו מיד נשרף, וזה לא היה רק מזהרי יפעת מחשבתו וכחות כוונתו ביראה ואהבה השלמה, שהיתה אצלו באופן נפלא יותר מאד מאשר בצדיקים אחרים, ועל ההיפך נאמר **ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה** (ישעיה כ"ט, י"ג) וכן הקדים דוד המלך ע"ה לשלמה בנו **דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה'** כו' (דברי הימים א' כ"ח, ט') וכל המאמר אינו כ"א להעיר אותו על טהרת הנפש ליראה ולאהבה בכל לב.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:5)

**ומעתה** קרוב לשמוע כי במצות שבת החמיר הכתוב יותר על דבר השמירה בלב ונפש יותר משארי מצות, שע"כ כתיב בה זכור שמור, כלומר בפועל בינוני שההוראה מזה כי חייב את האדם שתהיה מצות שבת על לוח לבו לזכרון לפניו תמיד עד שרבותינו ז"ל הפליגו ואמרו מחד שביך לשבתך (ביצה ט"ז). הנה הפליגו במצות שבת שתהיה קשורה בנפש השומרה עד שלא יזח מלבו זכרונה בכל ימי השבוע ולא מצאנו כזאת בשארי מצות, כמה גדולה ויקרה מצות תפלין עד כי הפליגו בה שלא להסיר דעת מהם והוא רק בעת שהם על ראשו וזרועו ולא יותר, ובמצות שבת מוזהרים אנחנו להפליג השמירה בלב גם בימי החול להעלות אש אהבתה תמיד וזכרה לא יסוף מאתנו לעולם, וכבר אמרו חז"ל בשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת א"ל הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי כו' (שמות רבה כ"ה) גם כי ביום הששי אמר להם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר עכ"ז נחשב לו לעון אשר חטא מה שלא הזהיר אותם עד יום הששי. ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות עכ"ז לפי קט השגתי לבי אומר לי כי במצוה זאת ראוי להפליג ולהזהיר על השמירה בלב יותר מבכל מצות התורה יען כי לולא השמירה בלב לא ישאר ממנה מאומה, התבונן נא כי כל המצות אין להם שורש וענף בטבע האדם כמו תפלין וציצית וסוכה ולולב וזולתם, כי אם לא היה מצוה אותנו עליהם מי היה מעלה על רוחו לעשותם וא"כ כאשר יעשה האדם את המצוה הלא המצוה בעצמה מכרזת על עושיה פלוני מקיים מצות בוראו יתברך ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, וא"כ יפה אמרו אע"ג דלא מכוון זכאה הוא דעביד פקודא דמרא. לא כן מצות שבת אשר יש בענינה אכילה ושתיה ותענוג אשר טבע האדם מתאוה לזה ונתעורר מעצמו, וא"כ אם יעשה מצוה זאת בלא כוונת הלב לא נשאר ממנה מאומה, מה שהיה ניכר שהוא נעשה לשם מצוה, ואם הוא עושה דבר לשם ה' יתברך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:6)

**זה** שאמר הכתוב אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם, כלומר תשמרו אותם בכוונה שמורה בנפש, כי אות היא כו' ר"ל השמירה בנפש היא האות ביני וביניכם, אשר כל עניניכם ביום השבת אינם רק מסבת שאני מצוה אתכם כן, אבל מבלעדי השמירה בנפש מה נשאר ממצות השבת, אחר אשר הטבע ג"כ לבחור בשביתה ומרגוע ולהתענג בתענוגים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:7)

**וזהו** מאמר ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כו' וכן כתוב בתורתך והרצון בזה כי כבר ידענו מפי חז"ל כי משה רבינו ע"ה בחר לישראל במצרים יום מנוחה בשבת וכוון דעתו לדעת התורה, ולכן ישמח משה כו' עבד נאמן קראת לו. והוא על דרך שמצאנו במדרש כתב לך התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש כו' אמר להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה, ואפילו עושה נאמן הוא שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (שמות רבה פרשה מ"ז, ט') והמאמר פלאי כי אם יעשה כך איה נאמנותו ואיה אמתו. אבל הוא הדבר שרמזנו כי חלק הקב"ה מתנה טובה למשה והיא מעלת הנאמנות גם נגד אהרן ונגד מרים, שההוראה כי אליהם לא היה נאמנית כל כך, והדבר קשה לאמרו, אבל אין זאת כ"א כי חבה יתירה נודעת לו כי הקב"ה חנן אותו וחלק לו מחכמתו עד כי חכמתו ודעתו היתה שוה עם דעת התורה, וזאת לא תמצא בארץ החיים בלתי אחד היה אברהם אשר עליו אמרו חז"ל נעשו שתי כליותיו כשני מעינות והיה משיג דעת התורה מעצמו. והכח הנפלא הזה היה ג"כ במשה כאמרם ז"ל שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים עמו הקב"ה (שבת פ"ז א') וזהו ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כו' וכן כתוב בתורתך, וכוון דעתו לדעת התורה וזהו - ואפילו עושה נאמן הוא וא"כ ודאי יכוון דעתו לדעת התורה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:8)

**והוא** שאמרו חז"ל **בקש קהלת** כו' (קהלת י"ב, י') בקש שלמה להיות כמשה (ר"ה כ"א, ב') כלומר שקל דעתו ג"כ להיות קולע לאמתה של תורה כמו משה, יצאתה בת קול ואמרה וכתוב יושר דברי אמת, וכמ"ש בעל עקידה ז"ל על מאמר כן בנות צלפחד דוברות, כי מאמר כן ומאמר אמת הוראתם על השני, לאמר כי זה השני הוא כן כמו הראשון, כי כבר כתוב לפני במרום וכן הם דוברים כמו שכתוב לפני, וכמו כן מאמר אמת הוראתו שזהו אמת כמו הראשון, וא"כ אין לך רק לאחוז בדברים שקבלת מפי משה כי לא קם נביא עוד בישראל כמשה כו':


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:9)

**ואחר** הדברים והאמת האלה יתבאר יפה מה שאמרו ז"ל בסמוך: ואת סבר שמא לרעתך נתתי לך את השבת, לא נתתי לך אלא לטובתך, כיצד אמר רב חייא ברב אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקי' ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר, מנין שנאמר **אם תשיב משבת רגלך** כו' **וקראת לשבת עונג** כו' **אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך** (ישעיה נ"ח, י"ג). ודברי המאמר סתומים מאד, א'. מה שאמר ואת סבר שמא לרעתך נתתי לך את השבת, מדוע לא חקרו כן על כמה מצות חמורות, כמו שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, לאמר שלא לרעתכם נתתי לכם מצות אלה ומה זאת להעלות על הדעת אשר מצות שבת היא לרעת האדם ח"ו, ב'. ראוי להתעורר במה שאמרו כיצד אתה מקדש את השבת במאכל ובמשתה כו' ראוי היה לאמר אתה מענג את השבת במאכל כו' לא מקדש.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:10)

**ולבוא** אל ביאור המאמר נציע דברי הנביא ע"ה הנזכר בדברי המדרש שלפנינו **הלא זה צום אבחרהו** כו' **הלא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם אם תשיב משבת רגלך** כו' (ישעיה שם) ומה ראה הנביא ע"ה לחבר ב' מצות אלה מצות צדקה עם מצות שבת הלא דבר הוא, והנראה לדעתי כי שניהם ענין אחד להם. ולהבין הענין נבאר תחלה מאמר חז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו (שבועות כ') אשר לא ידענו טעם ההכרח אל שני המאמרים האלה שיהיו נאמרים דוקא במאמר אחד, אמנם הסכת ושמע כי הנה מצות שבת ערבה מצד אחד וקשה מצד אחד, היינו מה שאנחנו מצווים על התענוגים במאכל ומשתה וכסות נקיה זה ערב מאד אל האדם, אבל מה שהוא מוזהר על שמירתו ממלאכה וכל עסק ממצוא חפצך ודבר דבר זה קשה מאד על האדם. ושתי הבחינות האלה כלולים בשני המאמרים זכור ושמור, כי הזכירה לקדשו על היין וקידוש סמוך לשלחנו כולל כל התענוגים כפי הברכה אשר ברכו ה', ומאמר שמור מורה על כל שמירות ממלאכות ועבודות מן האבות ומן התולדות וכל הגדרים הצריכים להזהר מהם, ואם יאמר האדם שיקיים חציו ויניח חציו ויהיה לו מחצית שכר משכר מצות שבת, לזה כללה יתברך בדבור אחד וזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, להורות כי אם יעזוב האדם מאמר שמור ולא יקבל עליו השמירה להזהר ממלאכה ממצוא חפץ ודבר דבר א"כ המאכלים והתענוגים המה רק למלא תאותו ולהנאתו ומה נשאר לו ממצות שבת.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:11)

**וכדבר** הזה וכענין הזה ממש הסמיך הנביא ע"ה מצות צדקה אל מצות שבת ואמר הלא פרס לרעב לחמך כו' ומבשרך לא תתעלם. הורה אותנו במאמר זה על דרך שמצאנו (ויקרא רבה ל"ד) מאמר הלל ע"ה איזיל ואגמול חסד עם הדין אכסניה דאית לי בגו ביתי, ושאלו אותו תלמידיו וכי בכל יומא אית לך אכסני' אמר להם נפשי העלובה לא אכסני' היא, האי יומא איתא בגו גופא כו'. הא לך מבואר שהאדם יקבל שכר על החיותו את נפש עצמו כמאמר **גומל נפשו איש חסד** (משלי י"א, י"ז) וכי תאמר אם הדבר כן הלא כלם ראויים לקבל שכר כי יאכלו וישתו וייטיבו לבם, ובע"כ הדבר תלוי בכוונת הלב אם הוא עושה זאת מצד רחמנות על הנפש אשר עשה האלהים יתברך ודאי ראוי הוא לקבל שכר, אבל אם הוא עושה זאת למלא תאותו מדוע יקבל שכר ע"ז. והמופת ע"ז אם אנחנו רואים אותו שהוא חונן ומרחם על אחרים ג"כ כמו על עצמו אז יבחן טוב לבו כי הוא גומל נפשו מסיבת טובו וחסדו ואז הוא ראוי לקבל שכר גם החיותו את עצמו וזהו מ"ש הלא פרס לרעב לחמך אז גם ומבשרך לא תתעלם, כלומר אז גם מבשרך אשר החיית את עצמך ואת נפשך ג"כ לצדקה תחשב לך. וזהו מ"ש החכם ע"ה **מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו** (משלי י"ט, י"ז) כלומר כאשר הוא חונן דל אז גם מה שהוא גומל עם נפשו ישלם לו הקב"ה שכרו (וכמו שנתבאר למעלה פ' בהר):


###### Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Eikev 2:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Eikev/r/2:12)

**ומעתה** דע כי מה שדייק המדרש בלשונו הצח אתה מקדש השבת במאכל ובמשתה כו' ולא אמר מענג השבת במאכל, בא להורות על ענין יקר. כי הנה כבר ידענו אשר בימי החול לא הותר לנו למלאות תאותנו ככל חפצנו כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' (אבות ו') רק להחיות הנפש בחיי הסיפוק ולא יותר ובזה נקדש את השבת במאכל ומשתה במה שמבטיחים לנפש תאוה כי ביום השבת יתעורר יותר החשק להתענג במאכלים ערבים. וזהו אתה מקדש את השבת במאכל ומשתה כו' היינו מקדש ומפריש את יום השבת לתענוג, ורק את היום הזה הוא בוחר לא לתענונ כימי החול, וכאמרם ז"ל וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם אלו העושים כל ימיהם כחגים (שבת קנ"א, ב'). והוא ממש כאשר איש זר לובש בגדים אשר לכהן, כי השבת מובדל ומקודש לזה לא ימי החול. והנה מצאנו בגמרא אמרו בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיחא לן בשרא וחמרא כל יומי במה נשניי' אמר להם אם רגיליתם להקדים אחרוהו כו' (שבת קי"ט, א'), ועכ"ז הוא דוחק גדול שיהיה יסוד התענוג על ההשתנות של זמן הסעודה בקדימה ואיחור ולא יותר, ולפי דעת הפשוטה אשר התענוג ראוי אל כל מי שיכולת בידו להתענג כמאמר אם יש לך היטיב לך (עירובין נ"ד) א"כ לא נתנה מצות שבת כ"א באופן שיהיו ישראל ח"ו עניים ודלים עד שלא יהיה סיפוק בידם לעדן נפשם גם בימי החול רק ביום השבת לבד ישתדלו בכל היכולת להטריח ולבקש במה לכבדו, אבל מי שהוא עשיר ושלחנו מלא דשן כל הימים איך יכבד הוא את יום השבת, כמאמר בני רב פפא לרב פפא והוא נגד השכל שתהיה מצוה גדולה כזאת מיוסדת על הדלות ח"ו. וזהו ממש מאמר ואת אומר שמא לרעתך נתתי לך את השבת כלומר שתהיה עני ודל ח"ו, לא כן הדבר כי לא נתתי לך את השבת אלא לטובתך, כלומר שיהיה איש איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וכי תאמר א"כ איככה? כשאלת בני רב פפא הנ"ל. וזהו מאמר המדרש כיצד, ר"ל איה איפוא יכבד השבת אם אינו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, ובמה יתכבד השבת, ובמה יבדל מימי החול, לזה אמר אתה מקדש השבת במאכל ובמשתה בכסות נקיה היינו למנוע א"ע מתענוגים בימי החול ולקדש ולייחד את השבת להתעדן בו ולא יותר אז תהיו ראויי' לשכר על אכילה ושתיה ושאר התענוגים אשר בשבת גם כי כפי הנראה אין בזה עבודת שמים, כי האדם יעשה זאת גם מצד טבע תאותו אבל מי סיבב לו התגברות התאוה אל המאכלים של שבת הלא בחירתו הטובה אשר הרעיב את עצמו ואחר ענותו את נפשו בימי החול לחסום בעד כל עונג וכל טעם מהטעמים הערבים, ולכן גם אם יאכל בשבת לכוונת השביעה לבד עכ"ז הוא משובח, וזהו שמביא המדרש מנין שנאמר אם תשיב משבת רגלך, ר"ל הדברים שהם בגדר ההרגל תמנע ממך בכל ימי השבוע, ואות מ"ם ממלת משבת הוא מ"ם הסבה כמו **משוד עניים מאנקת אביונים** (תהלים י"ב, ו') וזהו אם תשיב מסבת שבת רגילתך בימי החול ויסובב לך מזה עשות חפצך ביום קדשי, ר"ל כי אתה בעצמך תעשה לך חפץ וחשק להתאוות אל דברים שאינם מעצמם בגדר זה, וזהו וקראת לשבת עונג לייחד התענוגים רק לשבת, אז תתענג על ה' כי גם תאותך גם שביעתך כלם תבואינה מצד טוב בחירתך ולצדקה תהיינה לפני ה' (וכמו שנתבאר למעלה ריש פרשת תצוה עיי"ש משל נמרץ ע"ז) ומעתה יפה דבר הכתוב ב' מצות אלו יחד הצדקה והשבת כי ישתוו יחד בדרך סגולתה, כי כאשר יגמול עם נפשו וישביעה לא יהיה ראוי לקבל שכר ע"ז בלתי אם ירחם גם על הזולת להשביע נפש רעבה, וגם על מה שיאכל ויתעדן בשבת אינו ראוי לשכר בלתי ע"י מה שהוא מרעיב נפשו בימי החול: