## Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah

###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:1)

**הנביא** אומר: **שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב** וכו' (הושע י"ד, ב'). ולבוא אל הבאור נקדים מאמר **כה אמר ה' צבאות שובו אלי נאם ה' צבאות ואשוב אליכם אמר ה' צבאות** (זכריה א', ג').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:2)

**ומה** מאד ראוי להתבונן במה שהכפיל פעמים ושלש התארים הנוראים האלה כה אמר ה' צבאות, שובו אלי נאם ה' צבאות, ואשוב אליכם אמר ה' צבאות, הלא דבר הוא! אמנם לב חכם השכיל פיהו ובא אל העם להעיר ולעורר את לבבם אל התשובה באופן נפלא המקיץ גם הנרדמים בתרדמת האולת והבליה, וצוללים במצולות שאון מחמדיה, יזכרו וישובו אל ה' בורא תבל ושוכניה, דע כי כאשר יזדמן מחלוקת בין אנשים וקרובי האחד יבקשו לתווך השלום ביניהם עד שילך האחד לפייס את איש ריבו הנה יזדמן שילך לפייס איש ריבו לאחד מג' סבות ומה גם בשלשתם יחד, הא'. אם הסרסור השוקד לתווך השלום הוא איש יקר הערך זקן ונשוא פנים אשר דבריו יעשו רושם גדול ובהכרח ישמע השומע ויקום לקול עצתו, שנית. באם האיש שהוא צריך לפייס אותו הוא גדול הדור נשיא הוא בישראל אשר זה כל האדם יחייב עצמו להכנע אליו ואין זה פחיתות כבוד לאדם כל מאומה, כי מי הוא ראוי לעשות לו יקר יותר ממנו ומה גם האיש הזה שחטא נגדו, שלישית. אם הסרסור יאמר אל האיש הזה הנה אגלה את אזנך על דבר נפלא אשר שמעתי כי כאשר תלך אתה אל ר' עקיבא איגר לפייס אותו אח"כ יבוא גם הוא לביתך לחלוק לך כבוד, אז ימהר יחיש את עצמו יתר מאד ללכת אל ר' עקיבא איגר לפייס אותו, בחשבו עם נפשו כמה מן הכבוד יגיעהו עוד ע"י כך אשר הגדול הזה יטריח עצמו לבוא אל ביתו לדבר עמו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:3)

**ועל** דרך זה ממש העיר והקיץ זכרי' ע"ה לבב השומעים באמרו כה אמר ה' צבאות, כלומר שימו ושימו לב מי הוא הסרסור הנכבד המשתדל לתווך השלום, הלא הוא ה' צבאות הוא בגדלו וטובו ישקוד עליכם להביאכם אל השלום, שנית הציע ומה אמר הסרסור שובו אלי נאם ה' צבאות באומר האם יגיעכם נגע וקלון או חרפה ח"ו במה שתכניעו את עצמכם לשוב אלי, כי הלא מלך גדול אני מלך הכבוד סלה, ועוד שלישית ואשוב אליכם אמר ה' צבאות, זאת יבין בן אדם ואיש נבוב ילבב לצייר לנגד עיניו פחיתותו כי הוא רק עפר מן האדמה, ואת אשר גדלו המלך הקדוש יתברך שמו כי יבוא ה' אלהים וכל קדושיו עמו ליום הכסא יבוא אל בית ישראל, כמאמר דרשו ה' בהמצאו אימתי מר"ה עד יוה"כ ודאי יעיר ויעורר את האהבה יקום ויתעורר היום הזה לקדם פניו ית' בתשובה ותפלה, כי מתרצה ברחמים הוא ומתפייס בתחנונים וזהו באור מאמר **דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב** (ישעיה נ"ה, ו') פי' אמת הדבר כי אין לבם עת מוכשר יותר מהימים האלה אשר הקב"ה יבוא לשכון כבוד בארצנו ומקבל מידינו כל תפלה וכל תחנה מיד ליד, וזהו רק בהמצאו בר"ה ויוה"כ, אבל אתם ראוי אליכם קראוהו בהיותו קרוב לבוא הכינו עצמכם לצאת לקראת מלכנו קדושנו (ומלת קראוהו כמו **בראש הקרואים** (שמואל א' ט', כ"ב)) כמאמר שאו שערים ראשיכם כו' ויבוא מלך הכבוד:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:4)

**ומה** יקרו בזה דברי הנביא ע"ה **הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבקות ועתה חלו נא פני אל ויחננו** (מלאכי א', ח'). ואין כוונה וקשר למאמר ועתה כו' אל דבריו הקודמים, אבל הדברים יתבארו יפה על דרך מאמר **את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני ויאמר לך ואמרת לעם הזה** כו' (ישעיה ו', ח'). דע כי המוכיח מעצמו צריך הוא לראות את עצמו אם הוא ראוי להוכיח את הזולת כמאמר קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים (סנהדרין י"ח). אבל אותו אשר הקב"ה שולח והוא בא בשליחותו של מקום, יכול להיות גם קטן כי הנשיא כאשר ישלח גם נער קטן יתעורר השומע לעשות את דבר השליחות (הארכתי בזה במקום אחר) כן בשלחו יתברך שליח שיאמר דברים בשמו יכול להיות מי שהוא כמו שמואל בתחלת נבואתו שהיה נער קטן, וירמיה אחר אשר **אמר אהה ה' אלהים לא ידעתי דבר כי נער אנכי** (ירמיה א', ו') **היה דבר ה' אליו אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך** (שם) פי' הלא תהיה שלוח ממני וזהו על כל אשר אשלחך אנכי תלך, ואת כל אשר אצוך תדבר וא"כ אחר היותך שליח ממני אין אתה צריך להיות זקן ומקושט, וזהו שאמר ית' אל ישעיה: את מי אשלח היינו אותו שהוא מצד עצמו אינו ראוי ללכת בלתי כל חשיבותו אצל השומעים תהיה רק מצד היותו שלוח ממני, או מי ילך לנו היינו איה האיש המקודש שהוא מצד עצמו ראוי ללכת בעבורנו, וישעיה ע"ה בענותנותו השיב ואמר: הנני שלחני, ר"ל מצד עצמי אין כי חשיבות כל מאומה ואין אני ראוי שיהיו דברי מקובלים באזני השומעים, רק אם תשלחני אתה אלך בכח ההוא, אז אמר לו יתברך לך כו'. ר"ל אחר אשר ראיתי הכנעתך כי מיעטת עצמך כבר, בזה אתה מקושט וראוי ללכת מעצמך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:5)

**על** דרך שדכן בא אל מלמד ואמר לו פלוני העשיר רוצה לפזר בעבור בתו כך וכך, וישלחני לנסות תלמידיך אולי יש בהם מה שהוא חפץ, ויאמר לו המלמד תוכל לנסות כל השלשה בחורים הלומדים אצלי, ויתן לפניהם ענין ידוע לעיין בו, אח"כ שאל השדכן אם יגידו, ויאמרו השנים אנחנו נגיד ובפנים שוחקות אמרו גם במושכל ראשון עמדנו על ענין זה, ויאמרו לפניו והוא שותק, ויאמר אל הנער השלישי אמור נא גם אתה בני. ענה ואמר בהשקפה הראשונה חשבתי גם אני שזה הוא פירושו אבל שוב התבוננתי כי תשאר קושיה חזקה לפי דרך זה וראיתי כי לא ידעתי ולמה אפתח שפתי בחנם, אז אמר לו השדכן דע בני יקירי כי רק זאת הראיתי לך ויתן טבעת על ידו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:6)

**הנמשל** כבר מובן וזהו מאמר הקריבהו נא לפחתך כו' כי באמת מה מאד יש לאדם לפחוד ולרעוד היום הזה אשר לאחר הליכות אלהינו מלכנו בקודש לצאת ולבוא במשפט עמנו, כמאמר זוחלים ורועדים מיום בואך חלים וזעים מעברת משאך (מתוך הסליחות). ואיככה עוד נפצה פה לבקש משאלותינו וכל מחסורינו מאת מלך אדיר נורא וקדוש כמוהו, יביט נא בן האדם על שפלותו, יתבונן נא על פחיתותו עפר מן האדמה תולעה ורמה מלא עון ואשמה איך יעיז פניו לעבור על מפתן הקודש לבוא אל חצרות ה', כמאמר מי אנכי שאזכה להתפלל כו' אמנם כי על זאת ישקיף ה' ויראה כי אחר אשר האדם מכיר שפלות ערכו ומתפחד מאימת יום הדין נאמר בו **יום אירא אני אליך אבטח** (תהלים נ"ו, ד') כאשר ארגיש בלבי יראה ופחד אז אני אליך אבטח, כמאמר **לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה** (שם נ"א, י"ט) וזהו הקריבהו נא לפחתך היינו קודם תפלתך ערוך נא שפלותך ופחיתותך נגד גודל אלהותו יתברך הירצך כו' פי' האם ראוי אתה כי יתרצה אליך וישא פניך, ועתה במחשבה זאת עצמה חלו נא פני אל ויחננו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:7)

**ולבוא** אל הענין נציע עוד מאמר **תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים** (יואל ב', ט"ו-י"ז). הנה מה מאד ראוי להתבונן על פרטי הכתות שהוא פורט, דיבר ויקרא תחלה אל הזקנים, ואח"כ אל הילדים ואל הכהנים בפני עצמם, אם לא כי ראה כי יש טעם פרטי אל כל אחד מהכתות אשר בעבורו מחוייבים הם בעלי הכת הזאת להעיר בבכי ולבקש רחמים עלינו ועל שאריתנו, וקרא תחלה את הזקנים להעיר אותם כי הם מחוייבים יתר מאד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:8)

**משל** לאחד שנתפש לבית האסורים ע"י עלילות דברים ושר העיר היה מושבו במדינה אחרת מקום אשר סוחרי הארץ באים שמה למסחר, מה עשו קרובי העלוב הנתפש הזה המתינו עד עת נסיעת הסוחרים לסחור אל העיר ההיא אשר השר שוכן שם, וטרם נסיעתם בקשו והתנפלו לפניהם ביגון ושבר רוח לאמר חוסו נא חמולו על נפש העלוב הזה. הלא אתם תהיו שמה אחר אשר תכלו מעשיכם זכרו נא לעשות החסד הזה ללכת אל השר ולבקש מלפניו על נפש האסיר אל בור על לא חמס בכפו להוציאו חפשי, ויהי בבואם שמה הלך כל אחד אל עסקיו אל מקנה קניניו ולא לקחו להם שעה למלאות שאלת העלוב, והנה אחד מהסוחרים הקדים וגמר עסקיו ונתן דעתו לנסוע לביתו ואסר את מרכבתו והיה מוכן אל הדרך התחילו הסוחרים כלם להוכיחו על פניו לאמר האף אמנם כי אנחנו כלנו נשבענו והבטחנו לעשות משאלות האסיר להשתדל בעבורו להוציא ממסגר נפשו, עכ"ז הלא אנחנו עוד לא נוכל לעשות זאת להיותנו נאחזים בסבך הטרדות אבל אתה הלא כבר כלית מעשיך גמרת קניניך ואיך לא תזכור את אשר הבטחת ואשר נשבעת באמת ובצדקה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:9)

**הנמשל** אם אמנם כלנו נשבענו בעת פרידתנו מירושלים אשר הבכיה עלתה שמים קול שאון מעיר קול מהיכל, ציון פרשה ידיה ירושלים תשפוק כפים, ואנחנו נשבענו לה לאמר **אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי** (תהילים קל"ז, ו') אכן מחסורי האדם הלא רבו ולפני לחמו אנחתו תבוא, ובהכרח יפנה אל עסקים שונים למצוא טרף לביתו, עד שאין לו פנאי לבקש האובדות, אכן הזקנים אשר בדור שכבר מאסו בחמדת התבל וכבר גמרו כל עסקי העולם והם ממש כמי שכבר אסר מרכבתו לשוב לביתו והוא נכון ומזומן לנסוע לדרכו עליהם האשמה ביותר מדוע לא ישימו לבבם לזכור את השבועה אשר נשבעו לעשות בקשת האסיר היא ירושלים עיר קדשנו (ועיין קול יעקב איכה על מאמר זנח ה' מזבחו).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:10)

**אמנם** אח"כ התעשת ואמר אספו עוללים ויונקי שדים, וראה טעם מספיק כי ראוי אל העוללים והילדים הקטנים למרר בבכי יותר מאד מכלם. משל לסוחרים שהיו נוסעים עם סחורתם מלייפציג והיה שעת חירום והיו צריכים לשומרים (זאליגעס) אשר על ידם יהיה יכולת בידם ללכת לבטח דרכם לבוא אל ביתם בשלום, וזה צריך הוצאה גדולה והעריכו ביניהם מי צריך לתת יותר לזה, וגמרו אומר כי אין הערכה אחרת רק בערך ומספר הפרסאות שיש לכל אחד לביתו, כי אותו אשר דרכו קרובה אין עליו אחריות כ"כ כאותו שצריך לנסוע נסיעה רחוקה לכן הוא צריך לתת יותר מחבריו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:11)

**הנמשל** כבר אמר המליץ העולם ים זועף כו' ודבריו נובעים מספר הזוהר (ויקרא קצ"ט א') בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשבת לאתברא כמו דאת אמר והאניה חשבה להשבר כי גלי הים שוטפים עוברים עד צואר יגיעו כמאמר **תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו** (תהלים מ"ב, ח'), ורבותינו ז"ל אמרו מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו מחבירו (סוטה מ"ח.) עד שאין רגע בלא פגע. והנה הזקנים אשר בדור אולי אומרים ללבבם כי אין דאגתם גדולה כ"כ על מעט הנשאר בשנים כי כבר עברו את המים, אכן אתם ילדי קודש אשר הנכם היום כיונק אשר בצאתו מרחם אמו תתחיל לצאת אל עולם חדש והים הולך וזועף מאד, הדרך ארוך לפניכם והמרגוע רחוק, לכן על העוללים הרכים ראוי להעמיס שיתנו קול תפלה וקול תחנה על אחת שבע כי מרחמם ינהגם ועל מבועי ישועה ינהלם וזהו שאמר אספו עוללים ויונקי שדים ומיד אמר יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, לאמר מה לכם זאת, כמאמר ולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, ואח"כ הסב את פניו כלפי הכהנים ואמר להם בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה' ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה והוא ע"פ משל לעשיר גדול היה צריך מינקת אל הילד הנולד לו אחרי זקנתו ולא מצא ובהזדמן באה אשה אחת על פתחו מן העניים המחזרים על הפתחים והרגיש בה כי היא מינקת ויעכב אותה וישלח ויקרא לביתו את הרופא למען יבחון את חלבה אם יכשר אל מזג הילד, ויאמר הרופא המינקת הזאת תקח ותיניק לך את הילד, מיד צוה הגביר להפשיט מעליה הבגדים הצואים הבלות והמטולאות והלביש אותה מחלצות, והכין לפניה מטה כבודה, וארוחת שלחנה מלא דשן כבנות הרוזנים, ויהי היום ויחלה הילד מאד, ואבי הילד ואמו בוכים במר נפשם, אכן המינקת הזאת כל העיר רעשה מקולה ותיילל מאד מאין הפוגות, וישאלו אותה לאמר מה לך כי נזעקת גם את, הלא אין הילד שלך והנך בבית הגביר רק מינקת, ותען ותאמר הלא ידעתם כי אשה קשת רוח אנכי ומרת נפש מאד, עניה מתגוררת הייתי על פתותי לחם אשר קבלתי על הפתחים ערומה ויחפה, והגביר הזה הכניס אותי לביתו ואין אני חסרה אצלו מכל אשר אתאוה וכל אשר שאלו עיני, והכל בעבור הילד היקר הזה ועתה אם ח"ו רוח חלף ועבר אני אנה אני באה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:12)

**הנמשל** יזכרו וישיבו אל לבם הכהנים היקרים חסנם ותפארתם בימים מקדם עת היה בית המקדש על מכונו והם היו משרתים את פני ה' בהיכלו ובמעונו כמאמר **אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך** (תהילים ס"ה, ה'). ומה גם הכבוד הגדול הנפלא אשר היה אל הכהן הגדול בימים האלה, כי שבעת ימים קודם יום הכפורים היו מפרישים אותו אל לשכת פלהדרין והכל בכבוד נפלא מאד נעלה אשרי עין ראתה כל אלה, וכל זה היה להם בעבור שהמה היו בבחינת מינקת אל הילד שעשועים, כי בעבודתם ובנשיאות כפיהם היו מריקים אלינו השפע ממעוני שחקים, ובמעמדנו עתה הואילו פנו נא אתם כהנים יקרים משרתי אלהינו הביעו וראו איך חשך משחור תארכם איה הצניף תפארה אשר בראשיכם או איה השמן ששון אשר משחכם אלהיכם, הוא שאמר הכתוב **הוי אריאל** כו' **והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה** (ישעיה כ"ט, א') הנה הוא קובל הוי אריאל אריאל לאמר כמה אוי ואבוי שבר על שבר יש בחורבן בית המקדש, וביאר ואמר והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה אין שעה בלא רעה ורגע בלא פגע.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:13)

**ובהתבונן** במעמדנו עתה הננו ממש על דרך עיר גדולה שהיה להם כלי הצלה הרבה לכבות הדליקה ובהזדמן ח"ו שריפה בעיר היו מזדרזים מיד ולקחו הכלים האלה עם המים אשר בהם ותשקע האש, לימים נאבדו מהם הכלים האלה ובכו במר נפש לאמר מה נעשה מעתה כי תאכל אש בעיר הלא תאכל ארמנותינו עד היסוד בה. כן וכן הדבר ביום הדין כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאז ומקדם אשר ליום הכסא יבוא ביתו וד' במשפט יבוא על כל נעלם ובאש ה' נשפט כמאמר **כי הנה ה' באש יבוא** (ישעיה ס"ו, ט"ו) ונאמר **כי הנה היום בא בוער כתנור** (מלאכי ג', י"ט). והנה בהיותנו בא"י היה לנו הכלים המשולחים לזה להשקיע אש מדת הדין ולכבות התבערה, כי היינו מלובשים במגנים ושריונים בבית המקדש במזבח בזבחים ועולות, ובכהנים מגישי מנחה בצדקה, אלה מזה בעבודתם, אלה מזה בדוכנם בשירה וזמרה היו מעוררים עלינו רחמי שמים, לא כן עתה הלא ערומים נותרנו אין בידינו מכל אלה מאומה כי דלונו מאד, אין לנו כהן גדול לכפר עון ולהתם חטאת ובמה נכבה אש מדת הדין המתעורר לקראתנו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:14
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:14](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:14)

**והנה** היום הזה הוא יום האחרון מן השנה שעברה, וזה משפט הפועלים מעושי מלאכה אצל הבעלים והשכירות משתלמת לבסוף, הנה כאשר יתמו ימי העבודה יעשו הבעלים עמהם חשבון ויעיין ויבדוק את כל אשר עשו אצלו, וכאשר ייטב מעשה עבודתם בעיניו ישלם להם במיטב כספו ויעשה עמהם התקשרות עוד הפעם ויחזיקם אצלו גם בשנה הבאה, לא כן כאשר תהיה לזרא באפיו השחיתו התעיבו עלילה, הלא בחמת רוחו יהדוף אותם ויוכיח אותם ואת מלאכתם, אחי ועמי היום מלאו ימי השכירות אשר קצב עמנו אדוננו קדושנו בר"ה העבר, אשר הבטחנו לאדוננו לעבוד עבודתו לשמור את משמרתו לעשות מלאכת הקודש באמונה, עברו היום משער לשער ואספו את מעשיכם של כל ימי השנה וראו אם יש בכם עבודה נאותה ומלאכה רצויה כרצון אדוננו הקדוש ית', מי יודע אם לא יאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, כי בהסתכל במעשינו גם בתפלותינו חרפה שברה לבנו איך העזנו פנים לבוא אל חצרות קדשו בפה מלא מרמה, איך אמרנו אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, באין יראת ה' על פנינו, ואיך אמרנו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, ולא עשינו חשבון בנפש אם כן הדבר אם כבודו של הקב"ה מתרבה על ידינו, ואיך אמרנו כמה אזכרות בלא כוונה, אשר מלאכי השרת יחתו ידאגו טרם יזכירו שם ה' צבאות הנכבד והנורא, והאדם הזה אנוש רמה עפר ואפר יעמוד ויתפלל בפיו ימלל ובלבו קודש ה' חלל, יהרהר בעסקיו יחשב חשבונותיו וכדומה מהרהורים רעים, הה עלינו נאמר כי כל ימינו פנו בעברתך, כי כל היום האדם רודף קדים, הולך אחר בצעו כבהמה בבקעה תרד לבקש מאכלה, ישכח כי הוא נולד לעמלה של תורה יאמר ברוך אתה ה' ולבו בל עמו, ואינו יודע אל מי הוא מברך וכבר אחר חכם אחד אל תמרה באדוניך והוא רואה אותך, זהו שאנחנו אומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך, כי שלא בפני האדון אין עון הממרה גדול כ"כ כאשר יגדל עון הממרה את אדוניו הרואה ומביט את אשר הוא עושה לפניו, וזה חטאנו לפניך נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו ונחפשה דרכנו ונחקורה, על דרך אשר יעשו הסוחרים הנוסעים עם סחורות פסולות אשר בהתקרבם אל הגבול וירגישו כי הסכנה גדולה עליהם ימהרו יחישו להשליך מכליהם ומתוך ידיהם כל מה שיש לחוש עליו, זהו ענין מאמר הנ"ל דרשו ה' בהמצאו כו' יעזוב רשע דרכו כאומר יעזוב את העגלה עם הסוסים ויברח וימלט על נפשו, ואז כאשר ימצא אותו מי, הלא יהיה נקי וטהר ידים, וזהו יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כו':


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:15
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:15](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:15)

**ודעו** וראו אפוא גם כי כלו בעשן ימי השנה לא יגיה שביב אשה כל מאומה, עכ"ז הלא על נקלה נוכל להשיב את האובדות ולקבץ נדחים, והוא בעצם היום הזה אשר אנחנו עומדים פה באספה והקהל, לא נרף ידנו ולא יזח לבנו כל עת רק ביראת ה' כל היום בתורה ותפלה ותשובה כמאמרם ז"ל כל העוסק בתורה יום אחד בשנה כאלו עסק כל השנה (חגיגה ה', ב')¹ וביום ההוא ישליך איש שקוצי הבליו כי איך נבוא אל שער המלך בלבוש שק בעוד משארות אשמותינו צרורות בשמלותינו:

footnotes:
¹ כל העוסק בתורה יום אחד... ובזה אני מבין מאמר גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם. (יומא פ"ו) ולכאורה יפלא הלא גם בכל המצות כן הוא כמ"ש והארכת ימים, למען יאריכון ימיך, גם מדוע לא אמרו מאריכים לו ימיו כו' כמו שאמרו המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכים לו ימיו ושנותיו (ברכות ח'), אבל יתכן כי כבר אמרו רשעים בחייהם קרואים מתים (שם י"ח) א"כ מי שהיה רשע כל ימיו ועשה תשובה יום אחד קודם מותו אין חייו רק יום אחד, והדבר לא כן הוא כי סגולת התשובה השלמה היא מה שכל החטאים יהיו כלא היו כמאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור (ישעיה מ"ג, כ"ה) כאלו לא הרשיע מאומה, ועוד ירויח כי נעשה מהם מצות, וזדונות נעשו לו זכויות א"כ הוא כחי מיום הולדו. וזהו גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם ר"ל השנים אשר היה חי עד הנה הנה נחשב לו כל לשנות חיים א"כ התשובה היא המארכת לו ימיו ושנותיו לא הוא יתברך כי אינו חי יותר רק התשובה תחיה השנים אשר עברו עליו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:16
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:16](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:16)

**ומה** נעמה עתה עצת הנביא ע"ה שובה ישראל עד ה' אלהיך כו' קחו עמכם דברים ושובו כו' אמרו אליו כל תשא עון כו'. והרצון בזה על דרך סוחר גדול סובב בעיירות מוכר סחורותיו בהקפה עד אשר יגיע עת נסיעתו ללייפציג אז ישלמו לו, והיו כל העיירות עניות ובזויות והיתה לו יגיעה גדולה טרם גבה מהם חובותיו לבד מעיר אחת אשר אנשיה היו חשובים ועשירי עם וישלחו לו במיטב כספם ובכבוד ותפארת, והיה משפטו בעברו בעיירות האלה לא עמד ולא נתעכב הרבה, וכאשר שאלוהו היש לך סחורה אמר אין לי, ובבואו אל העיר החשובה הזאת בא שמח וטוב לב וישם זגים ופעמונים על לחיי הסוסים למען יהיה נשמע קולו בבואו, ויצאו לקראתו בשמחה ובשירים וישלמו לו על העבר ונתן להם הקפה מחדש, לימים יצאה אש בעיר הזאת ונשרפו כל ארמנותיה מבחר סגולותיה, ועליזי כנעניה וסוחריה נשארו כלם ערומים ויחפים, ויהיו בהגיע תור הסוחר לבוא אליהם נאנחו בשברון מתנים לאמר במה נשלם חובותינו, אח"כ בא אליהם והשמיע קול רעש בבואו למען ישמעו את שמעו כפעם בפעם, ויהי כשמעם ויבכו האנשים ויתעצבו מאד ונועצו יחדו לקחת הכלים השרופים וכל החמודות הנשאר להם ויצאו לקראתו בבכיה רבה ויאמרו לו הלא אש אכלה כל הון רכושנו, חרבה עירנו, דלים ורקים עמידתנו ועתה בטובך קח נא מידנו מנחה קטנה זאת אוד מוצל מאש, וירא את ענים ומרודם ואת מרי שיחם ויעתר להם ויתן להם מחדש הקפה גדולה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:17
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:17](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:17)

**הנמשל** אלהינו יתברך משפיע מאוצרו הטוב הספקת כל ברואי עולמו רק מנאציו דלים ורקים הם ממצות התורה אין בידם לשלם מאומה על טובותיהם והצלחותיהם ע"כ כל ישעו וכל חפצו יתברך לסחור רק עם אוהביו העשירים בחכמה ודעת קדושים ומסגלים מצות ומעשים טובים, ובהגיע ראשית השנה אז בוא יבוא יתברך בעוז וחדוה ומשלמים ומסלקים אותו יתב' במיטב המצות של כל השנה ובעבודת ביהמ"ק בזבחים ומנחות בשלמים ועולות, ומיד יכתבנו לחיים טובים על השנה החדשה ע"כ היינו שמחים וטובי לב. כמאמר ר' סימון (הביאו הטור או"ח סי' תקפ"א) אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים כו' אבל ישראל לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ויודעים שהקב"ה יעשה להם נס, היינו כי יתן להם עוד סחורה בהקפה חיים וטוב, אחר כי שלמו את הכל מן העבר, אבל עתה הלא חרבה עירנו שמם בית מקדשנו. הה מה מאד ידוה לבנו ויחשכו עינינו בבוא הימים הנוראים הקדושים ובא ה' אלהי וכל קדושיו עמו לראות את האור תורה והמצות אשר בידנו מכל ימי השנה ואנחנו מחשים במה נקדם ה' כו', ע"כ זאת העצה היעוצה יקח נא כל אחד מן הבא בידו מעט מעשיו הטובים אשר הציל מן האש ונבואה יחדו בבכי ובתחנונים בלב נשבר לאמר ברוב רחמיך שא נא הפעם וקבל מידנו המנחה הקטנה הזאת ותשפיע לעבדיך חיים וטוב ולפניך הקימנו ונחיה. וזהו שובה ישראל כו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, כלומר קבל ברצון המעט הזה אשר הצלנו. כמאמר המדרש קחו עמכם דברים לפי שישראל אמרו לו עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להם [הקב"ה] דברים אני מבקש שנאמר קחו עמכם דברים ושבו אל ה' ואני מוחל לכם על כל עוונותיכם כו' (שמות רבה פרשה ל"ח, ד'):


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:18
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:18](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:18)

**אמנם** המקונן ע"ה אמר **גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי** (איכה ג', ח') גם רז"ל אמרו מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה. באור זה על דרך אחד חטא חטאה גדולה נגד השר, אמר בלבו שילך לפייס אותו מה עשה השר צוה לסגור הדלת מפניו, אבל ארמון השר הזה היה לו דלתות הרבה העמיד שומרים על כל דלת ודלת שלא יוכל ליכנס לבית השר, ויאמר לו חכם אחד למה תעשה כה לעבדיך להעמיד שומרים הרבה ולפזרם זה בכה וזה בכה לשמור כל דלת ודלת, מוטב להעמיד שומר על פתח בית האיש החוטא הזה שלא יניחוהו לצאת מפתח ביתו ואין לביתו כ"א דלת אחד וממילא לא יבוא לפני אדוננו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:19
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:19](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:19)

**הנמשל** אם ירצה השטן להסגיר הדלתות והחלונות שהתפלות עולות בהן הלא תרבה עליו המלאכה מוטב לו לעמוד ולשמור את פתחי הלב והמחשבה והוא רובץ על לב האדם שלא תהיה תפלתו מקירות לבו וממילא לא תעלה למעלה. וזהו מאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, פי' מוצא התפלה מן הלב וזהו שדרשו נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים פי' שאין המניעה מלמעלה רק המניעה היא מלמטה שאין בכחם לערוך תפלתם כבן המתחנן לפני אביו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:20
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:20](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:20)

**אכן** כל התנצלותנו הוא מה שאנחנו מקדימים ואומרים לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך. באור המאמר על דרך שכתבנו בבאור מאמר **אלי אלי למה עזבתני** כו' (תהילים כ"ב, ב') ע"פ דמיון לעשיר שמרד עליו בנו וחרה עליו אפו ויגרשהו מביתו, והנער התיעץ עם אחוזת מרעיו ויאמרו לו הרימה פעמיך למסעות עם עניים ותאכל לחם, ויהי בהכינו את עצמו ללכת עם מקלו ותרמילו כמשפט העניים ויאמר אל לבו למה יגרע ממני העיר הזאת מהתהלך בה מבית לבית אולי אקבץ על יד עכ"פ על הוצאות הדרך, ומאיזה בית אתחיל תחלת מעשי ויאמר אל לבו ההתחלה אעשה בבית אבי, ואבי הלא הוא גם הוא גבאי צדקה אלך לביתו תחלה. ויהי כאשר בא אל בית אביו ועמד על הפתח, האב לקח המקל ורצה לפצוע את מוחו התחיל הנער בוכה ואומר אם עונותי גרמו שתסיר ממני רחמי האב על הבן אל נא תסיר רחמיך וחסדיך אשר יש בך על כל באי ביתך, על כל דופקי שעריך, ואין אתה שואל את אחד מכל עניים מה מעשיו והנהגותיו, גם אני לא באתי אליך לבקש רחמי אב על בנו רק רחמים פשוטים אשר לך על עניים אחרים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:21
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:21](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:21)

**וזהו** אלי אלי למה עזבתני וכי בעבור היותך אבי אהיה גרוע משאר הברואים שאין להם שום התקרבות עמך ואתה זן ומפרנס אותם בשם חסד אל כל היום אשר ממנו מתפרנסים זכאים וחייבים, וזהו לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך אך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ואין אתה שואל אליהם אם ראויים הם או לא ראויים:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:22
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:22](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:22)

**נתבונן** נא במאמר הנביא **אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו** (עמוס ג', ו'). מה ענין תמיהתו שהתפלא במאמרו זה, גם מה שאמר ועם לא יחרדו מאמר המורה על הפחותים בישראל הנקראים עם. אבל דע כי כאשר תשים לבך ועיניך לבקר מי הוא שראוי אליו לפחוד יותר מאימת יום הדין אם החכמים לומדי התורה או עמי הארץ. אולי תאמר כי חכמי התורה ולומדיה צריכים לפחוד יותר כי עליהם הדין מתוח ביותר כמאמר **כי ברב חכמה רב כעס** (קהלת א', י"ח) ונאמר **וסביביו נשערה מאד** (תהילים נ', ג') ובדרש הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (בבא קמא נ' א'). ממש על דרך אחד ממשרתי הקהלה עקר דירתו מעיר קטנה שהיה בה בעבור שהם נותנים שכירות מעט, וקבע דירתו בעיר גדולה שמה היו נותנים לו שכירות כפלים, ובא עם בני ביתו אל העיר הגדולה הזאת בערב שבת וראשי הקהל כבר הכינו בעבורו כל צרכי שבת הכל נכון לפניו בכבוד וישמח היא ואשתו מאד על בואם אל עיר יקרה זאת אשר השכירות כפלים על אשר לקח בעיר הקטנה, והיה עומד בשמחתו כל יום השבת, ויהי אחר השבת ותצא אשתו אל השוק לקנות צרכי ביתה מזון ומחיה והיה כל דבר ודבר ביוקר כפלים מאשר היה בעירו, ויהי בראותו ההוצאה יתירה על השבח אז נתוודע לו כי לא הצליח מאומה לאמר קויתי לשלום ואין טוב.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:23
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:23](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:23)

**הנמשל** מי שחלק לו ה' תורה וחכמה הנה הוא שמח וטוב לב נגד ההדיוטים, אבל יעשה נא חשבון על הוצאותיו איך מקדקק עמו מסבת חכמתו, יש לו לירא ולפחוד יותר מאימת יום הדין.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:24
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:24](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:24)

**אכן** אם אמנם כנים הדברים עכ"ז התפלא הנביא ואמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו משל לסיעה של סוחרים שעברו על המכס והיו בהם סוחרים עשירים גדולים וסחורתם היתה אבני חפץ אבנים טובות ומרגליות מה שהוא מעט הכחות ורב האיכות, והיו ביניהם סוחרים שהיו נוסעים עם עגלות טעונות משא לעיפה רבי הכמות כמו עגלות צמר ופשתן, ויהי בנסעם ראו מרחוק אשר שומרי המכס רודפים אחריהם, עתה תן דעתך על מי יש לפחוד יותר, ודאי תאמר כי הפחותים בהם עליהם הפחד יותר, גם כי העשירים גנבו יותר מהם לפי ערך הסחורה היקרה אשר באדם עכ"ז הלא סחורתם מעט הכמות אפשר להם להחביא ולהסתיר סחורתם באחת הפחתים בל יראה ולא ימצא בידם מאומה, לא כן אלו אשר סחורתם רבי הכמות עגלות טעונות איכה יחביאום ואיכה יסתירום.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:25
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:25](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:25)

**הנמשל** הלומדים והחכמים אף שמדקדקין עמהם מאד עכ"ז הלא הסחורה הפסולה אשר בידם היא קטנה בכמותה שלא תמצא בהם ג"ע ולא שארי עבירות הגדולות, רק תמצא בהם מה ששמחו ונהנו מחידושי תורה אשר העלו במצודתם, או פעם מלאו פיהם שחוק, או איזה הרהור בעת התפלה, אבל בכל ימי השנה הלא עסקו בתורה ותפלה ושארי עסקים קדושים, לא כן אחד העם ההולך בטל כל השנה בלא תורה ומצות, ותפלתו מצות אנשים מלומדה יפתח את פיהו ויתחל אדון עולם והפה ידבר באשר הוא מורגל לדבר עד עלינו ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, ועליהם נאמר **כי ריב לה' עם יושבי הארץ** (הושע ד', א'). וזהו אם יתקע שופר בעיר ורואה אשר מדת הדין רודף אחריו ועם לא יחרדו לאמר איה איפוא אמלט בעגלה טעונה משא לעיפה וי לספינה דאזלה ולא יהבי מיכסא.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:26
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:26](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:26)

**עוד** נוכל להמתיק הדברים שיהיו נקשרים כקשר אחד עם מאמרו תחלה היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, אשר לדעתנו רצון הנביא להביננו מה שאנחנו מתפלאים ואומרים הלא בכל ר"ה אנחנו תוקעים בשופר, וגדול כח השופר שהוא מהפך מדת הדין למידת הרחמים ועינינו רואות כמה מבני ישראל נפגעים בשנה אם בגופם ואם בממונם, ומנהגנו הוא אשר אחד בעיר תוקע לכלם וא"כ היה הדין נותן שיהיה משפט אחד לכלם, אם נתקבל השופר ועלה לרצון יהיה טוב לכלם, וההיפך בהיפך. אבל דע פשר הדבר כך הוא כי הקב"ה נתן כח בשופר להבעית את השטן ולשבור כחו בכל מקום שהוא, היינו גם בשעה שהוא יורד ומתעה ומפתה את האדם לחטוא אשר אז הוא נקרא יצר הרע, וכן בעלותו למעלה לקטרג על זה גדול כח השופר, אבל אצלנו ודאי הדבר תלוי בבחירתנו כי כאשר ירצה האדם ירחיב היראה בלבו וברצותו מבטלה כמאמר החכם **קורץ עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט** (משלי י', י') וזה כלל גדול במדה שאדם מודד בה מודדים לו, וא"כ כל אדם כפי מה שנתן כח בשמיעת השופר למטה אם נשבר לבו בקרבו גם שטנו נשבר למעלה בקול השופר, ולהיפך מי שלא נתעורר ולא נתן לב ע"ז. וזהו מאמר אם תתפלא על מציאות הרע בעולם ותשאל ותאמר היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד, והלא אנחנו מובטחים להשיג ישועה ע"י מצוה זאת. ע"ז השיב ואמר כי מידכם היתה זאת לכם, אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו פי' כאשר השומע לא יחרד מקול השופר אז פח העולה מן האדמה לא ילכוד מאומה, וזהו מאמר כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך לראות ולהבחין לבות השומעים קול השופר איך הם מתפעלים ממנו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:27
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:27](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:27)

**כלל** הדברים כי המאמר בא לתת טעם לאמר אם האמת כן הוא אשר פעולת השופר הוא להבעית את השטן למעלה. כמאמר הירושלמי (מובא בתוס' ראש השנה ט"ז ב' בד"ה כדי לערבב השטן) פעם אחד בהול ולא בהול, פעם ב' אמר השתא ודאי אתא משיחא, אם כן יפלא מאד הלא בכל שנה אנחנו תוקעים בשופר ולא פעלנו עד הנה, על זה בא הכתוב להביננו במשל נמרץ אשר הדבר תלוי בבעלי הבחירה וישא משלו ויאמר הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו. ממש על דרך פתילה שכבר נחרכת באש היא קלה להדליקה גם במעט אש ובניצוץ קטן תאחז בה את האור, לא כן אם עוד לא הריחה אש מעולם כ"ש דבר שאין האש שולט בו תדליק אותו כל היום ולא תפעול בו מאומה, כן הלבבות אשר בבני אדם אותו שהוא מסוג הנאמר בו **לבי יחיל בקרבי** (תהלים נ"ה, ה') כי היראה שוכנת בתוכו כל השנה. כמאמר **אשרי אדם מפחד תמיד** (משלי כ"ח, י"ד) אשר משפט האיש הזה להתבהל מכל דבר רע השולט בהזולת, אז בהגיע אליו דבר המבהיל יחיל ויתמוגג על אחת שבע, וזהו לבי יחיל בקרבי גם בלא עת רעה, ובהגיע עוד אימת מות על מי שיהיה נפלה עלי, לא כן מסוג הנאמר עליהם **כי אין חרצובות למותם ובריא אולם** (תהילים ע"ג, ד') כש"כ שלא יתבהל מקול השופר שאינו רק קרן וזהו שהמשיל ואמר הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו. ר"ל כי כאשר יפגשו ב' אורחים הבלתי מכירים זה את זה ודאי לא יתחברו, לא כן אנשים שכבר ראו זה את זה ונתעסקו יחד משפטם להתחבר ללכת יחדו, כן השופר יפגע רק באוזן שומעת משפטו לפעול יראה ותשובה באזני שומעיו, אבל אם השומע לא טעם טעם יראה מעולם גם קול השופר לא יועילנו, וא"כ הדבר שלמעלה תלוי בבחירת האדם למטה היינו אם יצרו הרע אשר בקרב לבו נרתע ונבעת הוא נבעת גם למעלה כי הוא הוא כמאמר הוא השטן הוא היצה"ר כו' (בבא בתרא ט"ז, א') וזהו היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד היינו השופר עולה מן הארץ עד שמי מרומים ועכ"ז אינו נלכד מלהשטין, ע"ז השיב ואמר אם יתקע שופר בעיר כו' וכמו שנתבאר:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:28
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:28](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:28)

**ומה** טובו דברי מועצות ודעת מפי המלך החסיד ע"ה **ממעמקים קראתיך ה', ה' שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני** (תהלים ק"ל, א'). באור הדברים על דרך עשיר גדול בא אל עיר ומצא שמה הרבה מבני משפחתו וכלם עניים מרודים, השמיע אל כל קרוביו שיבואו לפניו וימלא משאלותיהם, והיה כל אחד מתייעץ תחלה עם ב"ב איזה דבר נחוץ לו ביותר לבקש. אכן אחד היה ביניהם והיה דחוק ומחוסר מכל בביתו אין לחם ואין שמלה, והוא איש חולה ומדוכא ואיככה יברר הוא הדבר שהוא צריך ביותר, מה עשה הלך אל העשיר ועמד על פתחו והרים קולו בבכי ולא דבר מאומה, אמר לו העשיר אמור נא מה תבקש ומה שאלתך וינתן לך, ענה ואמר הלא דבר שפתים אך למחסור, כי בדבר שפתים לא אפעול רק שתסבור שאין אני צריך רק לזה מה אשר אשאל ממך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:29
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:29](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:29)

**הנמשל** כי אנחנו הדור האחרון הזה אשר אנחנו מחוסרים מכל דבר מה לנו לדבר על דרך פרט אין לנו דרך אחר רק לזעוק אל המלך על דרך כלל. וזהו ה' שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:30
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:30](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:30)

**ולהשלים** הדברים נבאר מאמר ר' יהושע בן לוי ע"ה **בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה** (אבות ו'). ענין הכרוז הזה הוא לדעתנו להעיר אותנו כי אם אמנם לפי מעמדנו עתה בזמן החורבן נתמעטו כמה מצות התורה מאתנו, עבודות הקרבנות, טומאה וטהרה תרומות ומעשרות, עכ"ז הלא עכ"פ אנחנו צריכים להזהר בכל יכלתנו לכבד את התורה ולהרבות כבודה. והטעם ע"פ משל לעיר שהיו מספיקים את משרתי הקהלה די מחסורם במזונם ומחיתם ולבושיהם, פעם נתדלדלו כל העיר ובאו המשרתים אל ראשי הקהל בקובלנא לאמר שאין להם די מחסורם רק על לחם צר כו' ואין להם על מלבושים הראויים לפי כבודם, השיבו להם ואמרו לא תהיה כהנת כפונדקית ודי לעבד שיהיה כרבו, לאמר הלא גם אנחנו מסתפקים במה שתמצא ידנו כי הגלגל החוזר הוא על כל העיר, והנה בתוך הבאים בא גם השתדלן והמליץ בינותם ג"כ בקובלנא זאת והיה בדעתם להשיבו ג"כ כנ"ל עמד זקן אחד מאנשי הקהל ואמר להם הלא תדעו כי אנחנו מחוייבים להלבישו ולכבדו יותר מגופנו כי אנחנו צריכים שימצא השתדלן חן בעיני השר בעמדו לפניו להמליץ בעבורנו, הלא אז יהיה נעתר אליו לעשות בקשתנו, לא כן אם יתבזה בעיני השרים והסגנים לא יהיו דבריו נשמעים ואיך יפעול מאומה בעבורנו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:31
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:31](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:31)

**הנמשל** הלא כבר ידענו מכמה זמנים אשר מדת הדין היתה מתוחה עלינו והיתה התורה מליצה בעבורנו להצילנו לתת לנו שארית בארץ כאשר היה בימי החורבן ובימי המן, א"כ מה מאד ראוי אלינו להזהר בכבוד השתדלן. וזהו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:32
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:32](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:32)

**עוד** יתכן בזה כי הנראה ממאמר הגמרא ממצות אשר לבני נח (חולין צ"ב, ב') אחת מהן שמכבדים את התורה והלא אנחנו רואים עתה שאין מכבדים את התורה ובע"כ שאין הדבר תלוי כ"א בישראל כי כאשר אנחנו מכבדים את התורה גם העמים מכבדים אותה. ממש על דרך האוהב אח אשתו ומכבדה אז גם עבדיו ומשרתיו מכבדים אותה כמאמר שרה לאברהם **חמסי עליך** (בראשית ט"ז, ה') וזהו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ר"ל כי אנחנו עתידים ליתן את הדין על מה אשר האומות אין מכבדים את התורה:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:33
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:33](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:33)

**ואולי** יתכן עוד בזה על דרך מאמר חז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל (שבת קל"ח, ב') וי"ל בזה ב' פנים או שישנאו את התורה ויעזבו אותה, ואם כן היא בשורה רעה אל התורה שעתידה שתשתכח, או אפשר שתהיה התורה חביבה ואהובה לישראל רק מרוב דלות ועניות לא יהיה בכחם ללמוד, כמאמר אם אין קמח אין תורה כי יהיו טרודים לבקש ולחפש לחם רעבונם. ולשון הגמרא מוכיח ע"ז כי הביאו שם מאמר **ונעו מים עד ים ומצפון עד המזרח ישוטטו לבקש את דבר ה'** (עמוס ח', י"ב) אשר מאמר זה מורה כי מרוב טלטולם ופיזור הנפש עתידה להשתכח וא"כ היא בשורה רעה לישראל. זה שאמר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה היינו כפי הכוונה השניה שאמרנו אשר מרוב הצרות עתידה להשתכח. וזהו מאמר הביטה בענינו כי רבו מכאובינו וצרות לבבנו, כי הנה העונשים על חטאים המה בבחינות מתחלפות כמאמר חז"ל לעשיר בשורו לעני בשיו, ומי שהוא עני ביותר ואין לו גם שה מוכרח לקבל עונש בגופו כי אין לו דבר על מה שיגיע העונש, וזהו הביטה בענינו כי עי"כ רבו מכאובינו בעונש יסורי הגוף.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:34
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:34](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:34)

**וכבר** צווח הנביא ע"ה **הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר** (ישעיה ה', כ')**.** ירצה בזה כי הנה לסבת חטא אדה"ר שנתערב רע בטוב נתקללה האדמה וקוץ ודרדר תצמיח לך, וגם הקללה הזאת לצורך העולם היא כי אחר שהאדם מעותד לקללה למכאובות וחליים רעים בהכרח הוא צריך לרפואה מסמים רעים ועשבים מרים, וכן אם הוא צריך עונשים מן החוץ יש ויש זדים ועושי רשעה אשר הם שבט אפו ית' לזורר עליהם מחלת האנשים הצריכים רפואה. כמאמר **חבורות פצע תמרוק ברע** (משלי כ', ל') פי' חליים רעים אין תרופתם רק ע"י אמצעים רעים ומרים לא ע"י דברים טובים ומתוקים, לא ע"י פרי גפן ותאנה ורמון, וזהו שקובל על החולה הוי איך הוא מהפך סדר העולם וכל פעולותיו כי דבר שמציאותו לטובה הוא לו רעה גדולה, והפועל רע הוא לו לפועל טוב כמו כל מיני רפואות המרים המה לו לטובה ומאכל טוב וערב הוא לו לזרא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:35
[Ohel Ya'akov on Torah, Erev Rosh Hashanah 1:35](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Erev%20Rosh%20Hashanah/r/1:35)

**אחי** ועמי לכו ונלכה בעצת הנביא ע"ה **בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו הלוך ובכו ילכו ואת ה' אלהיהם יבקשו ציון ישאלו דרך** וכו' **צאן אובדות היו עמי** (ירמיה נ', ד') כי לעת עתה אנחנו ממש על דרך ילדים קטנים הלכו ותעו במדבר בישימון דרך או במקומות בלתי ידועים ואינם יודעים שמות העיירות לשאול מאת העוברים ושבים איזה דרך ילכו לעיר פלונית, ואין להם עצה אחרת רק לשאול על מקום אשר יצאו משם, וזהו ציון ישאלו כו' יען כי צאן אובדות היו עמי, ומה לנו לבקש בימים הקדושים האלה רק להשיב נדחים להשיב ישראל לעירם ושבו בנים לגבולם, וערבה לה' מנחת יהודה כימי עולם: