## Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo

###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo 10:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo 10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tavo/r/10:1)

**והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה** (כ"ח, ל"ד).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo 10:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo 10:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tavo/r/10:2)

**באור** זה דע כי הנה הסבות המפריעים את האדם ממעשה עבודתו ושלמותו שתים הנה כמאמר **ראש ועושר אל תתן לי** (משלי ל', ח'). וכבר הפליגו רבותינו ז"ל ואמרו דקדוקי עניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו (עירובין מ"א) וכוונת כפל הלשון על דעתו ועל דעת קונו, כי העברת הדעת אשר ע"י העושר וע"י רובי התענוגים עד שנדמה לו הרע לטוב הוא הולך אחר דעתו ומניח דעת קונו, לא כן העניות שמעבירים על דעתו כי הוא יודע שהוא חוטא ובהכרח הוא עושה מעשהו - זר מעשהו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo 10:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo 10:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tavo/r/10:3)

**וזהו** והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה כי משפט המשוגע באמת כל מעשיו ישרים בעיניו רק אחרים הרואים אותו המה רואים כי משוגע הוא, ודוד המלך ע"ה כאשר עשה מעשה שגעון בפני אבימלך והוריד רירו על זקנו היה השגעון גם לפי מראה עיניו רק ההכרח הביאו לזה, עד"ז אמר הכתוב בתוכחתו והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. וההבדל בין ב' סבות אלה המחטיאות את האדם ביאר הנביא ע"ה ואמר **שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך** (הושע י"ד, ב'). והרצון בזה כי החוטא מסבת עשרו הוא יתענג בתענוגים גדולים בטרם יחטא לאלהים מסבתם, כמאמר **ואכל ושבע ודשן** ואח"כ **ופנה** כו' (דברים ל"א, כ') ולהיפך העניות מעבירה את האדם על דעתו עכ"ז לא יחטא עד אשר ישיג צרות רבות ורעות. וזהו מאמר **תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו** (תהילים פ"ח, ג'-ד'). והמה מחולקים ג"כ בדבר העבירה עצמה כי העשיר מבטל את התורה מסבת עסקיו בתענוגים או חושב בעשרו מרוב גדולתו, לא כן העני כאשר הוא מבטל את התורה מסבת עניו ומרודו הלא לבו מלא תמרורים כי כל ימיו מכאובים עמל וכעס יביט והעשיר בהתעורר כעס בקרבו ישפוך בוז על אחרים רודף לשונאיו נוקם לאויביו, לא כן העני הכועס אינו עושה בכעסו רק לעצמו ישיג כלימות וגם מהלומות פצע וחבורה. והכלל כי כל מעשיו רעים וחטאים גם לעצמו ובשרו אם קודם מעשה החטא ואם אחר החטא ואח"כ הוא מעותד לעונש מן השמים כמאמר **כל ימי עני רעים** (משלי ט"ו, ט"ו) וזהו שאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך וכמאמר **כי לקחה מיד ה' כפלים** כו' (ישעיה מ', ב').