## Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa

###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/4:1)

**אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם** (ל"א, י"ג).¹

footnotes:
¹ ובגמרא (שבת י') אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כו' רב חסדא הוה נקט בידיה תרתי מתנתא דתורא אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתא חדתא משמיה דרב יהיבנא להו נהליה אמר ליה רבא בר מחסיא הכי אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם יהבא נהליה אמר חביבין עליך שמעתתא דרב כולי האי אמר ליה אין אמר ליה היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא. והפליאה נשגבה וכי לא היה לו שמעתתא אחרת משמיה דרב רק זאת ואם כי ירא להגיד הלכה אחרת פן לא תהיה חדשה אצלו מאין החליט על הלכה זאת שתהיה אצלו חדשה. ב' לבתר דיהיב ליה שאלו חביבין עליך שמעתתא דרב מדוע לא שאל לו תחילה. והקרוב לומר כי רבא היה שונא מתנות כר' זירא (חולין מ"ה) ועם כל זה רצה לומר לן שמעתתא דרב ואמר לו זאת שעל כרחך ישנה היא אצל רב חסדא כי היה קשה לו הלא רב חסדא תלמידו של רב הוא ודאי יודע הרבה שמועות משמו או מרב הונא דהוא אמרי דבי רב ומדוע ישתוקק כל כך לשמעתתא דרב כי בני אדם ישתוקקו רק לדבר חדש לא אל מה שכבר הורגל בו ומילתא אלבישייהו יקירא לא אסיק אדעתיה, לכן חשב רבא כי רב חסדא רוצה לתת מתנה בעלמא רק שלא לבייש את המקבל תלה הדבר בשמעתתא חדתא למען יחשוב המקבל כי יתן לו זאת בשכרו. לזה קפץ רבא ואמר הכי אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ועם כל זה יהבה נהליה הוכיח רבא מזה כי בעל כרחך שמעתתא חדתא היא אצלו כי לולא כן היה לו לרב חסדא לומר לרבא כי נותן מתנה בעלמא. לכן יפה שאלו עתה חביבין עליך שמעתתא דרב רוצה לומר הלא אתה רגיל בהם ובעודו כמתפלא עליו נזכר ואמר היינו דאמר רב מלתא אלבישייהו יקירא.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/4:2)

**דע** כי עבודתנו את ה' יתברך מיוסדת אצלנו שיקבל האדם על עצמו להיות ראשיתו מצער ואחריתו ישגא מאד, היינו כי המצות המה כבדות בעת עשייתן וקיומן, ואינן ערבים ומתוקים אל עושיהן כמעשים המפיקים קיום הגוף והצלחתו אשר מלבד פעולתם אל קיום האדם עוד המה ערבים ונעימים לעסוק בהם, כמו האכילה והשתיה והשינה והטיול, וכדומה מחפצי הגוף. וראוי היה שגם מעשי העבודה יהיו בגדר זה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/4:3)

**אבל** אמתת קבלתנו היא מבוארת בדברי הרב המורה זלה"ה (בא' מא') כי מתחילה קודם שחטא האדם היה ענין זה במעשי המצות, אבל נשתנו מסבת זוהמת הנחש להיות מדתן מר בתחילתן ומתוקים באחריתן. והמופת על זה שהיה כן בתחילת הבריאה הוא מבואר פעמים רבות בתורה ובנביאים, **ומל ה' אלהיך את לבבך** וכו', **לאהבה** וכו' (דברים ל', ו'), ובנביא **והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר** (יחזקאל ל"ו, כ"ו), היינו כי לעתיד ימתיק הקב"ה בפינו טעמי המצות ויהיה מוחש ערבותן כדבש למתוק. ואם לא שהיה כן כבר קודם החטא לא היה הכתוב מייעד אותנו על זה, כמאמר **אין כל חדש תחת השמש** (קהלת א', ט'), היינו כי לעתיד לא יחדש דבר רק יתוקנו כל הקלקולים אשר היו מסבת החטא (וכמו שנתבאר בחבורנו (קול יעקב קהלת)). אמנם מצות שבת עוד היא נשארת על צורתה הראשונה, היינו שמצות שבת עוד היא להתענג בתענוגים לאכול ולשתות וללבוש בגדי כבוד ולקבל שכר על זה, והטעם כי בשעה שחטא אדם הראשון עדיין היה השבת רק בכח ולא יצא אז אל הפועל.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/4:4)

**ונסביר** את הדברים על פי דמיון לסוחר אחד שהביא נתח סחורה יקרה עד מאד לעשות מלבושים לבנו הרך, ונתן כל הסחורה אל החייט הראשון ראשון שנגמר הביא אל העלם הזה ולבשו, ויהי הוא מתהלך בחוצות וברחובות להתהלל בהן ולהתפאר בהודם והדרם, פגע בו עלם אחד ודחפו אל מקום חמר ונשחתו כל בגדיו והוד פניהם קלקל, רק מלבוש אחד האחרון אשר עוד היה ביד הבעל מלאכה ולא יצא אל הפועל נשאר עומד ביפיו, וכשנגמר גם הוא הזהיר אותו אביו לאמר בני הזהר במלבוש הדר זה לבלי הכתם אותו, למען ישאר ביפיו והדרו, כי הוא לבדו יהיה לך לעד על כל הבגדים שאתה לבוש בהם כי כולם היו באותו יופי רק עבר עליהם איזה קלקול רע מלמעלה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/4:5)

**הנמשל** כל ששת הימים נשתנו מסבת זוהמת הנחש לבלי יערב לנו מעשי המצות, ולבלתי יהיה מוחש אצלינו מה מנועם מתיקות ישרם וטובם, רק המלבוש המיוחד היינו יום השבת אשר עדיין היה בכח ולא יצא אל הפועל בעת שחטא אדם הראשון והיה אצל הבעל מלאכה הקדוש יתברך, ולכן אליו לא הגיע הפסד ונשאר עומד ביפיו ותארו הראשון, היינו שהמצות ערבות בו בעת עשייתן וטובות גם באחריתן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa 4:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/4:6)

**וזהו** דיוק מאמר **שמור את יום השבת לקדשו** (שהוא גם עתה באותה בחינה עצמה) **כאשר צוך ה' אלהיך** (דברים ה', י"ב) כלומר בצלמה ובתבניתה ולא נשתנית מאומה. וזהו צחות מאמר אך את שבתותי תשמורו ממש כאשר האב מבקש פני בנו הנזכר לעיל, אך את המלבוש הזה שמור לי, והטעם - כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני מקדשכם, וכביאור הילקוט בעולם הבא, כלומר הערבות במצות אשר אני מבטיח לעולם הבא, תוכל לקחת אות על זאת מיום השבת אשר כל נפש טהורה מבחנת זאת כמה נעמה מצוה זאת גם לחושים הגסים, והבן: