## Ohel Ya'akov on Torah, Matot

###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:1)

**וידבר ה' אל משה לאמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך, וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין** (ל"א, ב').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:2)

**וההרגש** מבואר כי משה רבינו ע"ה לא אמר אל ישראל כדברי הקב"ה אליו, כי הקב"ה אמר למשה נקום נקמת בני ישראל ומשה רבינו ע"ה אמר אל העם החלצו מאתכם גו' לתת נקמת ה' במדין לא נקמת ישראל. והנה חכמינו ז"ל במדרש נתעוררו על זה ואמרו: הקב"ה אמר נקמת בני ישראל ומשה אמר לתת נקמת ה' במדין, אמר הקב"ה למשה היזק שלכם הוא שגרמו לי להעניש אתכם, אמר משה רבון העולמים אם היינו ערלים או עובדי עבודת כוכבים או כופרים במצות לא היו שונאים אותנו הלא אין רודפים אחרינו אלא בשביל התורה ובשביל המצות שנתת לנו הלכך הנקמה שלך, הוי לתת נקמת ה' במדין (פרשה כ"ב, ב'). והדברים צריכים באור מה ענין הפלוגתא הזאת מדוע יאבה משה להחזיק דוקא מאמר נקמת ה', והקב"ה הקפיד עליו על שלא אמר נקמת ישראל, עד שהשיב משה ובא בטענה אם היינו ערלים כו' לא היו המדינים שונאים אותנו, הלא דבר הוא מה זה ועל מה זה התווכחו, אם כבר מקובל אצלנו אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא מה לנו נקמת ה' או נקמת ישראל:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:3)

**אמנם** דע כי כמו שעשה ה' יתברך שפטים בפרעה והמונו על אשר הסבו את לבב בני ישראל מאחרי ה' כמו שנאמר **ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו** גו' **כי ידעת כי הזידו עליהם** (נחמיה ט', י') ר"ל החטיאו והזידו אותם לעשות כתועבותם ע"כ הרבה ה' והפלא את מכותם. כן היה מדין ראוי לקבל עונש על אשר הזידו להחטיא את ישראל ועשו עמהם רעה ונבלה גדולה למעול מעל בה', ודאי ראוי להשיב רעתם אל חיקם לקחת נקמתם מידם. אכן בדבר העונש המחוייב אליהם עוד יש להסתפק ולחקור בו אם שהוא מחוייב אליהם על החטיאם את ישראל וסבבו עליהם למרות פני עליון להביא עליהם עונשים רעים כמאמר **המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה** (יהושע כ"ב, י"ז) ולכן בעבור שישראל צריכים לסבול עונש על ידיהם ראוי כמו כן לנקום נקמותיהם. או לחשוב בזה דרך אחרת שישראל עצמם פטורים מעונש עוד כי הלא כח אחר היה מעורב בהם אבל יענשו המדינים מטעם אחר על שהיה סבה כי חטאו ישראל על ידיהם וגם עברו ברית אלהיהם ראוי לקחת מהם נקמת שמו הגדול ונקמת תורתו הקדושה וקנאת ה' צבאות תעשה זאת לא זולת.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:4)

**והדמיון** בזה לאחד בא אל חנות מוכרת יין יקר ואמר לתת לו כמה כלים ידועים או מדות ידועות, וילך האיש אל המרתף והעלה יין כמספר שאמר, ויציגהו על השלחן ובעודו מדבר עמו וילך בבית אחת הנה ואחת הנה, והנה שם שיכור אחד יחוג וינוע כנוע השריגים ברוח זלעפות, ויגש אל השלחן והדפו ונפל היין ונשברו כליו ושחת ארצה, וימהר המוזג ויקח בחרי אף מקל חובלים ויך בשיכור הכה ופצוע ירך אף קדקד לאמר ראה נבל מה עשית, כמה יין שפכת, כמה סלעים אבדת, והנה הקונה הזה עומד ורואה את מכות השיכור ההוא, והוא משתאה מחריש מתאפק, וכל חפצו לעמוד על עומק לב המוזג הזה מה דעתו בהמכות האלה בין ידיו, אם שהוא מכה בו עבור הפסד עצמו כי השיכור עשה לו היזק עצום, ומן הקונה העלוב הזה לא יתבע מאומה, או אפשר עולה בדעתו כי אני אשלם לו בעד כל היין והוא מכה את השיכור רק בעבור הרעה אשר עשה עמדי, והוא כמתנקם רק בעבורי, עודו מדבר אל לבו בדברי הספק הזה והנה שם נער קטן וידבר אליו לך נא בני שאל את אביך ויאמר לך מדוע הוא מכה כ"כ את השיכור, הנה בזה יעמוד על לבו תיכף, אם יענה ויאמר אליו בני מה זה תשאל על המכות האלה האם לא ראית מה עשה לי השיכור הזה, לא בחנת הפסדי העצום, אז יתוודע אליו כי יכהו רק בעבור עצמו ומידו לא יבקש מאומה, אכן אם כך יענה ויאמר בני בני אתה לא ידעת מדוע אייסר את הנבל הזה, מדוע לא תשפוט על ההפסד הגדול אשר עשה לאיש הקונה הזה, כמה רעה עשה עמו, הנה אז יתברר אליו כי דעתו שישלם לו את הכל והמכות שהוא עושה בהשיכור הם רק בעבורו להפיס את דעתי.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:5)

**הוא** שאמרנו בענין אשר לפנינו כי משה היה יודע כי המדינים צריכים מכות ועונשים, אבל היה מסתפק בענינם אם שהם יענשו על שהחטיאו את ישראל וגרמו לישראל להענש ועל ידי שגרמו עונש לישראל יענשו הם, או שישראל פטורים מן העונש כי רק יד אחרים היתה בעוכרם, אבל תחת מה שגרמו להפסיד יין התורה הקדושה וחללו יפעתה יחוייב לנקום נקמת ה' ונקמת תורתו להכות בהמדינים מכת חרב והרג. ועודו מתהלך בגן הספיקות והנה דבר ה' אליו וידבר ה' אל משה לאמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים מה שיורה אשר בני ישראל צריכים לשלם את הכל, בלתי כי מהצורך לקחת נקמתם מיד המדינים שגרמו להם היזק גדול כ"כ. ומשה ע"ה בשמעו זאת הלך אצל ישראל ואמר להם אל תיראו ואל תפחדו החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין כלומר כי נשפך יינו של הקב"ה כביכול ומהצורך א"כ לתבוע כבודו כבוד שמו וכבוד תורתו לנקום נקמת ה' במדין.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:6)

**ועל** זה בא מדרשם ז"ל אמר הקב"ה למשה משה היזק שלכם הוא שגרמו לי להעניש אתכם, פי' הלא אתם תסבלו העונש על החטא והיזק שלכם הוא כי עליכם לשלם את כלו ומדוע תאמר נקמת ה', ונתבאר יפה שאלת הקב"ה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:7)

**ונעמוד** עתה על התשובה שהשיב משה ואמר אם היינו ערלים או כופרים במצות לא היו המדינים שונאים אותנו כלום הם שונאים אותנו אלא בשביל התורה ובשביל המצות הלכך הנקמה שלך הוי לתת נקמת ה' במדין. ולכאורה הדבר סתום במה הכריע משה לחזק את דעתו אשר הנקמה מוכרחת להיות רק למען שמו יתברך לא נקמת בני ישראל, אבל נחזור על דברי המשל הנ"ל כי המוזג ההוא בהיותו מייסר את השיכור ביקש הקונה את פני הנער שישאל מאת אביו סבת הדבר ויענה האב ויאמר לו מה זה תתפלא הבט נא וראה מה עשה השיכור הבליעל אל האיש הקונה הזה כמה הפסיד אותו, הנה בשמעו הדברים האלה מפיו כבר נתברר לו כי רצונו וחפצו להחליט הדבר שהקונה יסבול ההיזק וישלם לו בעד כל היין, אכן אחרי כל דבריו אלה באין ספק לא כל כך מהרה ישלח ידו להושיט לו הכסף שאמר, עוד יהיה לו עמו דין ודברים הרבה לאמר תן לי יין ואתנה לך כסף מחירו, וזה יאמר הלא נתתי לך ובהכרח ילכו אל הב"ד ואל השופט, ומעתה נחקור אנחנו בהזדמן ענין כזה אצל הב"ד מה צריכים הם לדון בה, והנה השכל יגיד אשר בבוא הבעלי דינים לב"ד בדבר הטענות האלה על דבר השיכור, מהצורך אל הב"ד לחקור תחלה אל אודות השיכור ההוא מה מעשהו שמה בבית המוזג בשעה הזאת, אם שהלוקח הביא אותו עמו מן השוק אל בית המוכר והוא מאנשיו של הקונה וממשרתיו ודאי על הקונה לסבול ההיזק כי שיכור שלו הוא ועל מי ישליך היזקיו, אכן אם השיכור הזה הוא רק מאנשי המוכר ודבר אין לו עם הקונה אז מה לו אל המוכר להשליך ההיזק על הקונה הלא היין הוא שלו והשיכור ג"כ שלו הוא, ממי יתבע ההיזק.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:8)

**זה** שהשיב משה רבינו ע"ה אל הקב"ה לאמר אתה רוצה להטיל עלינו הנזק שנשלם אנחנו ההפסד אשר הפסידו השיכורים, הלא השיכור איננו משלנו כי אם היינו ערלים או כופרים בתורה ובמצות לא היו המדינים שונאים אותנו, כלום הם שונאים אותנו אלא בשביל התורה ובשביל המצות והחקים, הלכך הנקמה שלך כלומר כי אין אנחנו הגורמים אל ההפסד והנקמה רק שלך הוי לתת נקמת ה' במדין, והענין נחמד ונעים:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:9)

**והדברים** נמשכים יפה אל מה שאמרו בסמוך זה שאמר הכתוב **לא יגרע מצדיק עיניו** (איוב ל"ו, ז') אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה (לראות) בעיניו, ללמדך שהיה משה מתאוה לראות בנקמת מדין קודם שימות והיה מבקש מאת הקב"ה שיראה בעיניו, על משה נאמר **ישמח צדיק כי חזה נקם** (תהילים ח', י"א) נקמת מדין (פרשה כ"ב, ה'). ובאין ספק שמחת משה רבינו ע"ה היה במה שהיה מצפה לראות נקמת מדין כי כל תשוקתו היתה לדעת אם מחל להם הקב"ה עון פעור, אשר יהושע ע"ה הוכיחם ואמר המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו גו', לכן היה חפץ לדעת אם ימחול להם הקב"ה ויתלה הסרחון בהמדינים שגרמו אותם לחטוא. ואחר שאמרנו כי גם אם יענשו ישראל עכ"ז ינקום ה' יתברך מהם על שגרמו עונת לישראל, ואם הנקמה תהיה על זה האופן לא ישמח משה במפלת מדין אחר שלא ירויחו ישראל בזה מאומה, ולכן אמר ישמח צדיק כי חזה נקם, כלומר בראותו איכות הנקמה ידע על איזה פנים הוא, אם על גרם העונש לישראל ראוי שימותו במגפה כאשר בני ישראל מתו, ואם על החטיאם את ישראל תהיה הנקמה על כל הגורמים:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:10)

**וכאשר** נעמיק בכוונת דבריהם ז"ל הלא עינינו תחזינה כפלים לתושיה מה שהיה משה רבינו ע"ה מצפה לראות נקמת מדין קודם שימות, שכן אמר לו יתברך נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף גו' ועל משה נאמר ישמח צדיק כי חזה נקם גו' ומדוע לא מצאנו כדברים האלה על מפלת מצרים ועמלק וכדומה הלא דבר הוא. אך נבאר תחלה מאמר **פעמיו ירחץ בדם הרשע** ונקדים לזה מאמר **כי ימצא בקרבך באחד שעריך** גו' **והוגד לך ושמעת** גו' **ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל גו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה ובערת הרע מקרבך** (דברים י"ז, ב'-ז'). באור זה בהזכיר מה שכתבנו בקול יעקב במגילת אסתר על מאמר המדרש בנימין גרם לשבטים שיקרעו שמלותם. לפיכך נענש מרדכי שהיה מבנימין כו' עד וילבש שק ואפר אמר הקב"ה לבנימין אתה גרמת לאחיך שיקרעו שמלותם חייך שבן בנך עומד וקורע שמלותיו. אשר מזה אנחנו רואים עד היכן עונש המשתתף אל עושה רע גם שאינו יודע מן הרע מאומה, כי מי ידע מן המעשה אשר צוה יוסף לעשות בדבר הגביע ועכ"ז נחשב לו עון.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:11)

**ומעתה** אם תראה אחד נתגדל בעיר בין אנשים ולמד לעשות רע ימים רבים עד כי נתגלגל לו שהוציאוהו לסקלו באבנים, ודאי מן הנמנע הוא שלא יהיו אנשים שהיה להם חלק ברעתו אם מדעת ואם שלא מדעת. למשל שראה את אחד לבוש בגדים יקרים ונתקנא בו ויצא עי"כ לעשות מה שעשה, וכבר נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב, זה שרמז עליו הכתוב במאמר נעשתה התועבה הזאת בישראל, כי ודאי נדבק חלק מה מהתועבה הזאת באחרים והמציא להם הכתוב תקנה קלה והוא שישתתפו כלם בהריגתו, ואי אפשר שלא יצטער הזורק עליו אבן להמיתו כי ישראל בני רחמנים ובהשתתפות הריגתו ובסבל צער מיתתו יבער מקרבו שמץ הרע אשר קבל ממנו, וזהו ויד כל העם באחרונה ובזה ובערת הרע מקרבך.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:12)

**וזה** ממש ענין מאמר פעמיו ירחץ בדם הרשע דוד המלך ע"ה המשיל את הקלקולים המזדמנים את האדם בלא ידיעתו אל הלכלוך המגיע אל האדם בעקב רגלו מדי עברו, ולכן אמר פעמיו ירחץ בדם הרשע כלומר מה שנתלכלך מן מעשיו יתרחץ במי מיתתו בהשתתפותו בהריגתו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:13)

**ומעתה** דע כי מה שהזהיר הכתוב למעלה **צרור את המדינים** גו' **כי צוררים הם לכם בנכליהם** וגו' (לעיל כ"ה, י"ז) היא מצוה אחרת נוספת על מאמר נקום נקמת בני ישראל, כי במאמר צרור את המדינים הורה כי ראוי אלינו שיהיה אצלנו נטירה בלב על שהחטיאו אותנו והכניסו בלבנו תאות הזנות, אשר עד הנה היו ישראל נקיים מזה כי היו כלם קדושים כמאמר ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג) גם במצרים העידה התורה על כל הילודים לבית ישראל שכלם היו טהורים, כמאמר **גן נעול אחותי כלה** כו' (שיר השירים ד', י"ב) והקב"ה הלא חפץ לטהר את בית ישראל אחר המעשה הרעה הזאת, צוה להעניש את המחטיאים מלבד העונש אשר נעשה בזמרי בן סלוא, ואיככה יתברר טהרתם, צוה ואמר צרור את המדינים שיהיו נוטרים להם שנאה ואיבה על שהחטיאו אותם וא"כ אותו אשר בלתי טהור הוא מתאות הזנות לא יעלה בלבו לשנוא את המחטיאו כ"א אותו אשר לו לב טהור מנוקה מאד מכל רע והוא שונא את הזימה כשנאתו את הנחש, האיש הזה ימר לו מאד דבר המקרה אשר קרה אותו ע"י מדין ויראה עונו כי רב הוא כמאמר **ונקוטותם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם** (יחזקאל כ', מ"ג) הוא הלא יהיה הנוקם והנוטר באמת בכל לב ונפש, וא"כ מאמר צרור את המדינים בא לאות ולמופת בישראל על טהרת לבבם מן העבר, ומתאוננים על הרע אשר פגעם עד אשר ע"י הפלגת השנאה יעיר קנאה לחגור עוז במתניו לקחת את נקמתו מהם. אבל כל זה שייך אצל הקב"ה הרואה ללבב ובוחן כליות וצופה נסתרות, הוא ידע מי שהוא שונא את מדין וחפץ במפלתן, אבל משה רבינו ע"ה היה מבקש ואומר אראה נקמתם אז אדע את אשר במעמקי לב ישראל, ולזאת היה משה רבינו ע"ה מתאוה לראות נקמת מדין, ועליו אמר הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:14
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:14](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:14)

**והוא** ע"פ משל לעשיר אשר בנו היה חומד ומתאוה לשתות יין והיה עוסק בשכרות כל היום תמיד, וימר לאביו מאד, לזמן בא חכם אל העיר והתעסק עמו אולי ימציא לו תרופה לזה, והבטיח אותו כי הוא יפעול בבנו פעולה גדולה כל כך עד אשר ישנא כל משקה כמו ששונאים השקץ והעכבר, והחכם הזה עשה לו מה שעשה ואמר אל אביו עתה קח נא את הנער אל ביתך כבר הוא שונא את היין וכל המשקים, והנה האב עם כל ההבטחות שהבטיח אותו האיש הזה עכ"ז גם הוא עשה את שלו ולא הכניס אל ביתו לא יין ולא שארי משקים, והנער לא אמר אל אביו איה יין כדרכו מעולם, אך לבעבור נסות הדבר יותר אמר אל הנער קח נא כלי והולך מהרה אל בית היין שימלא לך כלי זה יין חמר, וילך הנער אל המוזג והמוזג הלך אל המרתף להעלות לו יין והנער נשאר עומד בחנות אצל השלחן אשר עליו הצלוחיות ושארי כלים שמשתמשים בהם יין, וריח הכלים היה מריח באפיו מאד, ויקח אבן והתחיל לשבר הכלים שהם סדורים ועומדים שם והמוזג עלה מן המרתף וראה מה שעשה לו הקטן הזה, וירץ בחמת אפו אל אביו לאמר בוא נא אצלי וראה מה עשה לי בנך, והוא מספר לפניו כמה היזקות והאב בשמעו זאת מילא את פיו שחוק ושמח מאד, ואמר אל המוזג אתה אל תירא אנכי אשלם לך כל ההיזק, ועכ"ז אני ראוי לי לשמוח בזה, כי עתה נתברר לי עד כמה הגיעה השנאה אשר בני היקר שונא את היין, עד כי התעורר לקחת אבן לשבר כלים שהיה בהם רק ריח יין, רואה אנכי כי דברי החכם המבטיח היה אמת ובני נקי מכל תאות השכרות.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:15
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:15](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:15)

**הנמשל** מובן מעצמו כי מה שהתאוה משה רבינו ע"ה לראות נקמת מדין זאת היתה רק למען שיתברר לו אם הם שונאים באמת את הנבלה הזאת, כי אם יש בלבם חלק מה מן התאוה והחמדה אז הלוחם גם כי אל המלחמה ילך אבל עכ"ז הלא יעמוד שמה ברפיון ידים כי לבו יהיה דוי איך שוברים כלי כזה עם יין, וכאשר יראה בעיניו את אכזריות הלוחמים ובכעס וחמה יעשו מה שיעשו זה יהיה לו לאות ולמופת עד כמה גברה שנאתם לנתץ ולשבר כל כלי אשר ראוי לקבל בו יין בע"כ כי נטהרו מכל תאוה ומכל חמדה, וזהו עליו הכתוב אומר ישמח צדיק כי חזה נקם, והענין יקר למבין.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:16
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:16](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:16)

**עתה** נשוב אל דברי המאמר אשר בנושא דרושנו נקום נקמת בני ישראל אמר הקב"ה למשה היזק שלכם הוא כו', אשר יפלא מה ראה רק פה לייחס הנקמה לישראל, אמנם דע כי הכתוב באמרו צרור את המדינים גו' כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור, באין ספק לא על חנם דייק הכתוב ואמר על דבר פעור, כי אלינו מה הנ"מ בזה מה היתה, ואיזה ע"ז היתה, אבל בכוונה הזכיר הכתוב כי הע"ז היה דבר פעור לבאר ולחזק התחלת דבריו, כי צוררים הם לכם והוא ע"פ משל לבן יחיד אצל אביו נטפלו אליו בני בלי שם והיו מפתים אותו אל השכרות עד שהורגל בכך, ואין מעשה שניהם שוים אחד היה מסיתו בכל פעם שיקנה לעצמו יין וישתה וישתכר, והשני היה קונה לו משלו ומפתה אותו שישתה עמו, ובהתוודע הדבר אל אבי הנער אמר זה שהוא מבקש מבני שיקנה לו יין עוד יש לו זכות כי הוא לא כוון לקלקל את בני רק כוונתו היתה למלא את תאותו, לא כן השני שהיה מפזר מעות על בני לקנות לו יין והוציא עליו עוד הוצאות אין זה כ"א רוע לב ובזדון לבו עשה מה שעשה רק לקלקל את בני.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:17
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:17](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:17)

**הנמשל** כי המפתה את אחד אל הזולת מהגלולים אשר עבודתם בדרך כבוד יוכל להיות שכוונת המפתה לכבוד הע"ז כי תהיה נעבדה מאת עובד חשוב ובעבודה חשובה, אבל פעור אשר עבודתה דרך בזיון ומה יתרון לה במה שיבוא זה ויבזה אותה על פניה, א"כ ודאי כוונת המפתה ודאי רק לקלקל את המפותה להסיר אותו מדרך החיים אל עמקי שאול, וזהו שאמר כי צוררים הם לכם, ר"ל כל כוונתם לא היתה אל דבר רק להחטיא אתכם, והעד - בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור, כי בע"ז אחרת היה אפשר לדונם שאין כוונתם לקלקל אתכם רק כוונתם שתהיה יראתם נעבדת משא"כ בעבודת פעור.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:18
[Ohel Ya'akov on Torah, Matot 2:18](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Matot/r/2:18)

**ומעתה** יפה אמר הכתוב נקום נקמת בני ישראל כי אם היה כוונת הע"ז לכבוד עצמה ראוי לייחס הנקמה אליו יתברך, אבל אחר שכוונתם היתה גם לבזות אותה גם זאת כדאי להם לבעבור יסובב מזה קלקול לישראל, לכן אמר נקום נקמת בני ישראל ובלשון המדרש היזק שלכם הוא כו':