## Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim

###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:1)

**ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.** מדרש: הדא הוא דכתיב **ועוז מלך משפט אהב** (תהלים צ"ט, ג') וכו' העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא, והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, ומה שכתוב **אתה כוננת מישרים** (שם שם, ד'), אתה כוננת ישרות לאוהביך שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושין מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט, והם עושין שלום (פרשה ו', א').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:2)

**הנה** זה כל האדם יראה לעינים כי המאמר קשה הוא עד מאד, ונכון היה לומר כשעושין מריבה נעשה שלום ביניהם, על ידי המשפט. ומה הוא אומר שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה, אתמהא!


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:3)

**ואחשוב** בהבנת הענין עם מה שצוה יתברך **שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך** כו'. ובדרש בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר (מכות ז', א') אשר לכאורה יפול לבב האדם לחשוב ולומר כי האומות צדיקים יותר מישראל כי אצליהם לא נמצא דיינים קבועים כי אם במקומות ידועים, וכי יהיה להם דבר יקומו ילכו אל מקום המשפט, וגם שם אינם שופטים בלתי לזמנים ידועים, ועם כל זה אין המשפטים מצויים ביניהם, ובאומתנו הנבחרת הנה דיינים יושבים בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר, וכמעט כל מקום שיש שם עשרה אנשים הם בוחרים להם רב ובית דין לשפוט בין איש ובין רעהו, ואף גם זאת כי כל דיין ודיין גם כי רבים הם יושב ושופט מבוקר עד ערב, ובעלי הריב ודורשי המשפט רבים מאד עוד זה מדבר וזה בא, וזה הוראה חלילה על העדר ישרת האומה וטוב תכונתה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:4)

**אמנם** אחר השקפה הנאותה נקנה דעת כי הענין בהיפך, והוא בהקדים כלל אחד והוא ידוע כי ההרגשות אשר במעשים אם בפעולות הנאותות ואם בהמגונות תהיינה לפי ערך הבחנת נפש הפועל, אם מעט ואם הרבה, כי בעלי הנפשות הטהורות למודי החכמות ומושכלות אלהיות הנה הם מרגישים בכל מעשה מן המעשים, מה שלא ירגיש איש בער וחסר לב וכאשר כלל החכם ע"ה ואמר **דרך אויל ישר בעיניו** (משלי י"ב, ט"ו) כי טחו עיניו מראות השמן לבו מהשכל, ועל כן תראה כי הנפש החכמה עם רוב הבחנתה וטוב תכונתה בהיישרת אנושית הנה בכל יום תרבה חכמה ותוסיף דעת, גם על ענין ומוחש דק מן הדק, לא כן הנפש הגסה כי לא תחשוב לה עון בלתי דבר מפורסם הגנאי והכעור כמו הגנוב רצוח, ונאוף וכדומה, מהמוחשים הגסים מפורסמים ברעתם וקלקולם, וכבר שיערו רז"ל בהופיע עליהם אור חכמת אלהות ואמרו כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא (ב"מ נ"ח, ב') וכן אמרו המכנה שם רע לחבירו אין לו חלק לעולם הבא (שם), וכדומה הרבה שאין כל אדם יבין לאשורם ובלתי מרגישים העולה והכעור שבהם, ועל כן החליט שלמה המלך ע"ה ואמר **כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב** (קהלת א', י"ח). ולכן ההכרח אצלינו לשופטים רבים. וזהו שצותה התורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכדברי הדרש בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:5)

**ומעתה** דברי המדרש מובנים פשוט ועוז מלך משפט אהב העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, ומה שכתוב אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום כלומר שעל ידי המשפטים והאזהרות הרבות יתרבה הריב ויתרבה המשפט, והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:6)

**עוד** ביאור על זה בהקדים מאמר הכתוב **וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך** כו', **ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי** כו' (שמות י"ח, ט"ו-ט"ז), וראוי להתעורר בזה א'. כי על מה ששאל יתרו לא השיב משה כלום, כי משה אמר אליו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כו' הלא בע"כ גם יתרו ראה והבין זאת בעצמו, כי הרב האב בית דין יושב ודן את הבעל דין ומשיב לשואלים דבר, רק שאל את משה ואמר מדוע אתה יושב לבדך כו', ועל זאת לא מצאנו תשובה בדברי משה רבינו ע"ה, ב'. מה שהרגישו המפרשים ז"ל במאמר כי יהיה להם דבר בא אלי אשר מהנכון היה לומר כי יהיה להם דבר יבואו אלי.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:7)

**אבל** דע כי הקהלות והעיירות יתחלקו לשני סוגים יש עיר אשר אנשיה טובים וישרים רודפי שלום אוהבי צדק, ויש בהיפך זה בעלי ריב ומדון מחזיקים במחלוקת, וההבדל בין שני המקומות האלה אם יש אתם להספיק עצמם באב בית דין אחד, הנה העיר האוהבת שלום די לה הרב הזה לבד כי מתי יזדמן שם דין תורה שיבואו אנשים למשפט כי המה זריזים בעצמם מזילותא דבי דינא ויתפשרו תמיד בין עצמם בטוב לבם. לא כן העיר השניה בעלי המחלוקת אין באפשר להם להסתפק עצמם עם רב אחד, כי כן דרך המחרחר ריב לומר מוסיף אני עליכם דינים, וכן מהצורך אליהם שמשים רבים המכריחים את הבעל דין לבוא אל הבית דין למשפט כי מעצמם לא יאבו לבוא. והנה בבוא יתרו אצל משה ראה אצלו שני הפכים בנושא אחד, כי בבואו לביתו לא ראה כי אם רב אחד היושב ומורה רק משה לבדו, ולא ראה אצלו שום דיין גם לא שמש המכריח אל המשפט, ואם כן ענין זה יורה על העם ההוא כי כלם אנשי יושר אוהבי צדק כנזכר לעיל. ובשומו את לבו על הבאים לפניו למשפט ראה ההיפך כי לא יתנו אל הרב שום מנוחה ונופש אבל כל היום יתיצבו בטענות ותביעות. וזהו צחות מאמר יתרו מדוע אתה יושב (רק אתה) לבדך, מה שיורה שלמות העם וכל העם נצב עליך מן הבוקר עד ערב, ואם המה צדיקים כל כך ששוקדים על הדין מעצמם מרוב ישרת לבם אם כן מה לצדיקים ולדיין, הלא מהראוי להם להתכבד לשבת בביתם לעשות פשרה בין עצמם כי רובי המשפטים באנשים הוא הוראה עצומה עליהם כי יתעוללו עלילות ברשע, ועל זאת השיב לו משה ואמר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי כו', אשר בזאת העיר את לב חותנו על תכלית ענין התיצבות האנשים ההם ועל מרבית משפטיהם וכמו שנבאר, והוא בהזכיר מאמר המשורר ע"ה **משפטי ה' אמת צדקו יחדו** (תהלים י"ט, י') גם מאמר בנו החכם ע"ה **באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט** (משלי ח', כ'):


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:8)

**והנה** לבוא אל הענין נחקור במשפטים ודיני תורות הבאים בפני הבית דין אשר בהכרח יתחלקו לשני סוגים. יש כי יבואו שנים לבית דין ויריבו על החפץ זה אומר שלי הוא, וזה אומר שלי הוא, או זה אומר מנה לי בידך וזה אומר לא היו דברים מעולם. ויש כי יבואו שנים לבית דין ויתווכחו לפניהם על דבר ידוע, זה יאמר לדעתי נראה כי דבר זה הוא של חבירי הנכחי, וזה ישיב ויאמר לדעתי נראה כי שלו הוא ולא שלי כענין שספרו רז"ל אלכסנדר מוקדון אזל למדינה דשמה אפריקי כו', עד דאינון יתבון אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חדא אמר מרי מלכא חרובא זביניה מהאי גברא, וגריפת ואשכחי בה סימא, ואמרית ליה סב סימתיך דחרובתא זבינית וסימא לא זבינית, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפי מעונש גזל כך מסתפינא אנא, כד זבינית לך חרובתא וכל דאית בה זבינית לך (ויקרא רבה פרשה כ"ז, א'). והנה ההבדל בין שני סוגי המשפטים האלה הוא כי משפט האחד סיבתו הוא העולה כי על ידי היות חפץ אחד לפגוע בממון חבירו ולשלוח בעולתה ידו, רק השני עומד כנגדו הנה העולה הזאת תביא אותם למשפט.¹
וזהו ממש מאמר שלי שלך כלומר יותר טוב לפני שיהיה גם שלי שלך למען ושלך שלך היינו כדי שיהיה שלך נשאר אצלך וידי לא תהי בו זהו ממדת החסיד. והרשע יכריע תמיד בהיפך וזהו שלך שלי ושלי שלי כלומר גם אם הוא שלך מוטב שישאר שלך אצלי כדי ושלי שלי רוצה לומר מה שהוא שלי יהיה נשאר בידי בודאי: לא כן הסוג השני הנה סבתו הוא הצדק והיושר כי מרוב צדקת בעלי הדין ושנאתם הבצע ימשוך כל אחד את ידו מהדבר המוטל בספק מדאגה פן יפגע בממון שאינו שלו, ועל זה יורה מאמר התורה הקדושה אשר באין ספק היה רצונו יתברך אשר כל המשפטים שיזדמנו בישראל לא יהיה על ידי סבת העולה רק על ידי סבת הצדק, ולכן דייק הכתוב ואומר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק. לאמר אמת שאני מזהיר אותך על שימת השופטים בכל עיר, למען ישפטו צדק אבל אגיד עוד תנאי בדבר, צדק צדק תרדוף. כלומר כאשר תתן לך השופטים לא יהיה עיקר רצונך רק עבור זה אשר הרב יורה אותך את הצדק. וזהו צדק צדק תרדוף זאת היא אזהרה אל מבקש הדין אשר כל אחד יבוא לבית דין רק עבור זה להורות לפניו היושר והצדק, ולא שיבקשו הבעל דין איש איש עולת חבירו, וזהו שהכפיל ואמר צדק צדק תרדוף כאלו הוא מצוה לכל צד וצד מבעלי הריב. וזהו בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט כלומר מחמת מגמתי וחפצי ללכת בארח צדקה על כן אהלך בתוך נתיבות משפט, רצה לומר יגשו אל השופטים למען היישיר אותם אל אורח צדיקים. וזהו גם כן דברי המשורר הנזכר לעיל משפטי ה' אמת צדקו יחדו, כלומר השני צדדים גם יחד יתלכדו בכוונה אחת ומבקשים האמת והצדק:

footnotes:
¹ הבאים לפני בי"ד יתחלקו לב' סוגים... וההבדל ביניהם... ומה נעמו בזה משנתם ז"ל האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד שלך שלי ושלי שלי רשע (אבות ה', י'). אשר יפלא מאד וכי לא היה להם ז"ל הבדל אחר בין חסיד לרשע רק בדבר שלי שלך. ומהיותר יפלא הלא כל עילת הדבר מה שהוא קורא אותו חסיד הוא על אמרו שלי שלך והוא מוותר ונדיב ראוי לקרותו חסיד אבל מה מן החסידות נמצא בו במאמר שלך שלך. וכן בחלוקה הב' אצל הרשע הנה על אמרו שלך שלי ראוי לקרותו רשע אבל למה הרשיעו אותו על אמרו ושלי שלי.  אבל לדרכנו יתכן כי רז"ל כללו בזה הבדל גדול על דרך שאמרנו היינו בהזדמן אצל אחד ממון המוטל בספק אז תוכל להבחינו לדעת אותו ומהותו, כי בהיות הממון אצל צדיק וחסיד באין מנוס יהיה אצלו הרעיון הראשון על אותו סך שמסתמא אינו שלו והוא של חבירו, וגם כי אינו יודע בבירור ויוכל להיות כי שלו הוא עם כל זאת יתעשת ויאמר גם אם המעות שלי טוב לי באופן זה שיהיה גם שלי נשאר אצלו מאשר אשאיר הסך ההוא לעצמי כי אולי הוא של חבירי. לא כן הדבר באדם רשע כי הוא יכריע מיד ויאמר הלא המעות הוא שלי מן הסתם גם כי אינו יודע בהחלט עם כל זאת יותר נכון לפניו כי יהיה גם של חבירו נשאר אצלו למען לא יצטרך לדאוג על שלו שמא ישאר אצל חבירו. לכן יאמר גם אני טועה בי יותר. טוב לי שארויח אנכי משל זולתי משירויח זולתי משלי*-שפת היריעה- ומה נעמו בזה דברי החכם ע"ה מחשבות צדיקים משפט תחבולות רשעים מרמה (משלי י"ב), אצל צדיקים אמר מחשבות וברשעים אמר תחבולות, ולדברנו יתכן מאד כי בא הכתוב להעיר אותנו על ההבדל הגדול אשר בין זה לזה כי הצדק גם המושכל ראשון הוא טוב וחסד אצלו כי ישפוט תיכף במחשבתו ויאמר אין הכסף שלי רק של חבירי, וזהו מחשבות צדיקים הוא גם כן משפט והרשעים לא לבד המושכל ראשון שלהם הוא מקולקל אבל גם זאת להם כי גם אם יתיישבו ויחקרו בדבר היטב בכל התחבולות מן המרמה לא יסורו וזהו תחבולות רשעים גם הם מרמה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:9)

**והוא** מה שהשיב משה רבינו ע"ה ליתרו על שאלתו כי לא יתכן שיזדמנו משפטים רבים כל כך בין אנשים ישרים. על זאת השיב משה ואמר הלא המשפטים הרבים שאתה רואה אין סבתם חס ושלום מצד היותם בעלי ריב ומדון, אנשי און ומרמה, רק בהיפך להיותם חרדים על האמת והצדק ובורחים מן העולה, על ידי כן יתרבו המשפטים, כי הם דואגים על שום צד ספק וכנזכר לעיל. וזהו מה שכתוב כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כלומר לדרוש ולבקש האמת והיושר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:10)

**והנה** לתת לו מופת על תשובתו זאת סיים ואמר כי יהיה להם דבר בא אלי כי הנה ההבדל בין שני סוגי בעלי דינים הנזכר לעיל הוא אם יש הכרח לשני בעלי הדין לבוא שניהם לפי הבית דין להשמיע טענותיהם או שיש די באחד מהם. הנה אם יהיה המשפט מסבת העולה אשר ראובן אומר מנה לי בידך, ושמעון אומר לא היה דברים מעולם אז יש הכרח שיבואו שניהם לבית דין למען הטעים דברי טענותיהם ולהשמיע אמתלאותיהם וכענין מאמר **צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו** (משלי י"ח, י"ז). לא כן אותם שרודפים הצדק וכל מגמתם וחפצם לעמוד על האמת והיושר, אליהם אין מהצורך לבוא שניהם לבית דין להציע דבריהם כי יש די כאשר ישלחו לבית דין ציר אמונים בדרך שאלה להגיד להם איך ומה לעשות, או כי אחד משני בעלי הדינין ילך בעצמו לשאול את פי הרב בדבר ההזדמנות, כי בודאי לא יכזב איש ברעהו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:11)

**וזהו** ממש תשובת משה רבינו ע"ה ליתרו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים, כלומר אך בעבור יראתם אלהים נתרבו המשפטים והראיה כי יהיה להם דבר בא אלי, כלומר כי משני בעלי הדין לא יבוא אלי רק אחד כי אינם חשודים זה אצל זה אשר מזה יתברר סבת רובי המשפטים אצלי שאינו רק לברר להם האמת והיושר וכנזכר לעיל:¹

footnotes:
¹ ויתכן עוד כי יתרו שאל על היותו דן יחידי ודיני ממונות בשלשה רק להורות הוראה באיסור והיתר סגי בחד וההבדל כי בדבר הוראה יבוא רק אחד אותו שנזדמנה השאלה בביתו למען דעת האמת אם המאכל מותר או אסור, לא כן בדבר המשפט בין איש לרעהו אשר שנים יבואו אל הבית דין וכל אחד יבקש לעשות עולה לחבירו ואם יהיה רק דיין אחד יאמרו כי הדיין הוא אוהב את זה יותר מזה על כן מזכה אותו לכן תקנו דיני ממונות בשלשה, וזהו ששאל יתרו מדוע אתה יושב לבדך על זה השיב משה כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים, היינו לדבר הוראה לא לדבר משפט ואני רק כמורה הוראה של איסור והיתר, והעד - כי יהיה להם דבר בא אלי רק אחד כדרך הבא לשאול שאלה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:12)

**ומה** מתקו עתה דברי המדרש אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושין מריבה זה עם זה. רצה לומר רובי המשפטים המזדמנים ביניהם אין סבתם אהבת הבצע וחמדת ההון, אבל אדרבא מחמת אהבתם היושר והצדק וכל אחד ירא וחרד על נפשו אולי הוא פוגע במה שאינו שלו וזהו שעל ידי המשפטים כו', הם עושים מריבה כו'. וזה שסיימו ז"ל ובאים לידי משפט והם עושין שלום, הנה בזה כוונו ז"ל לתת עוד מופת אחר על אמתת ישרת כוונת בעלי הריב בגשתם אל השופט והוא בהזכיר משנת חכמינו ז"ל על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (אבות א', י"ח), ובירושלמי הוסיפו ז"ל ואמרו על שלשה דברים העולם עומד כו', ושלשתם דבר אחד נעשה אמת נעשה דין נעשה שלום שנאמר אמת ומשפט שלום כו' (תענית פ"ד, מגילה פ"ג), והמאמר הוא משולל הבנה למאד, אמנם הדברים מובנים מאד עם דרכנו, והוא בשנבאר עוד הבדל אחד בין שני סוגי המשפט שזכרנו, היינו אם שיהיה המשפט מסבת שרצון בעלי הדין לשלוח בעולתה ידם או ששניהם צדיקים והם חפצים ביושר האמתי רק יבואו לבית דין על דרך מאמרם ז"ל לאו כולי עלמא דיני גמירי, לכן ילכו לבית דין שהם יבררו להם היושר והצדק, וההבדל ביניהם יהיה כך, כי אותו שבא לדין מסבת היותו חומד לממון חבירו, ואז גם כי באין ספק הבית דין יעמידו אותו על היושר, עם כל זה ילך מבית הבית דין סר וזעף מתקצף על הבית דין ונעצב על משפטו כי לא נתמלא רצונו, לא כן מי שסבתו היא בקשת היושר בלתי כי הוא אינו בקי בדינין ויבוא לבית דין אך בדרך השואל שאלה. אם כן אחר שישמע מפי הבית דין כי און בידו ירחיקהו ולא יחפוץ בו עוד, ועוד ירבה שמחה וגיל על זאת שהבית דין העמידו אותו על היושר וכמו שהמליצו ז"ל דאזיל מבי דינא ליזמר זמר וליזול (סנהדרין ו') ועוד יפייס את חבירו על שהיה לו עמו דין ודברים על חנם, ועל כן תראה כי אחר הדין יהיה ביניהם שלום וריעות.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:13)

**וזהו** מאמר הירושלמי תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום אשר מדברי המשנה עצמה היינו חושבים כי כל אחד הוא ענין בפני עצמו על זה באו ז"ל בירושלמי ואמרו ושלשתן דבר אחד נעשה אמת נעשה דין נעשה שלום, כלומר אם הסבה הראשונה של המשפט היה אמת שרצון כל אחד מבעלי הדין היה לעמוד על אמתת ישרם וצדקתם יהיה בסדר הזה, תחלה אמת היינו הסבה שהביאה אותם לבית דין ואחר כך משפט היינו דין היוצא מפי הבית דין ואחר כך שלום כי כל אחד יפייס את חבירו ויתן אלף תודות אל הבית דין גם כן שהם העמידו אותו על הצדק והיושר. וזהו שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם כלומר כסדר הזה דוקא. לא כן אם הסבה הראשונה של המשפט יהיה עולה יהיה סדר אחר עולה משפט מחלוקת וכנזכר לעיל לשנוא את התובע ואת הדיינים. וזהו מאמר המדרש שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה כלומר כל עיקר סבת הריב הוא בקשת משפט האמת, ובאים לבית דין והם עושים שלום, כלומר מזה יבחן אמתת ישרת הבעלי דינים וכמדובר:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:14
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:14](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:14)

**ועם** דרכנו נעמוד עוד על דבריהם ז"ל במדרש: **עשיתי משפש וצדק בל תניחני לעושקי** (תהילים קי"ט, קכ"א). אמרו לו ישראל רבון העולם הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט, ואנו מתייראים מן האומות אלא אל תמסרנו בידיהם, הוי עשיתי משפט וצדק (פרשתנו ל', כ"ד). אשר לכאורה הדברים מתמיהים מה היא המורא מן האומות בדבר המשפט הלא גם הם אין מדרכם לכוף אותנו חלילה על העושק ועל הגזל. וזה יותר בשנעיר עוד על שנותם סדר לשון הכתוב שמקדים משפט לצדקה, כמו שכתוב עשיתי משפט וצדק והם אמרו הסתכל כו', לעשות צדקה ומשפט, ובאין ספק כי כוונו בזה לכוונה עמוקה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:15
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:15](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:15)

**והנה** לפי דברינו יתכן מאד כי לעת עתה אנו עושים משפט וצדקה, היינו שהמשפט מביא אותנו לידי הצדק, אבל באמת רצון לב איש הישראלי אינו כן, רק להיות במדרגה השניה שזכרנו שיקדם בנו הצדק להיות סיבה אל המשפט (וכענין שנתבאר בהגה"ה מאמר שלי שלך ושלך שלך) אולם מתייראים אנו מן האומות שלא ישפטו אותנו במשפט אלכסנדר מוקדון כמו שזכרו ז"ל במעשה הנ"ל אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר חרובתא זביניתו סימא לא זבינית, ואחרינא אמר חרובתא וכל דאית בה זבינית לך, קרא מלכא לחד מנהון אמר ליה אית לך ברא אמר לו הן, קרא לאחרינא, אמר לו אית לך ברתא אמר לו הן, אמר לו זילו וינסבון דין לדין ויכלון תרויהו סימא, שרא אלכסנדר מוקדון תמה, אמר לו מלכא מה את תמה לא דנתי טבית, אמר לו הן אמר לו אלו הוה הדין דינא בארעכון מה הויתון עבדין, אמר לו מרים רישא דדין ורישא דדין וסימא סלקא לבי מלכא.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:16
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:16](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:16)

**והדמיון** בזה לשני עניים הולכים מעיר לעיר והיו אוהבים זה את זה עד מאד, והיה משפטם בתת לפניהם לאכול היו מכבדים זה את זה במעט הנשאר בקערה, זה אומר אכול אתה ואני כבר אכלתי די שבעי וזה אומר אכול אתה, פעם היו מתארחים אצל בעל הבית אחד גרוע מאד ויהי כשמעו הפצרתם זה בזה וילך ויקח מלפניהם הקערה והמאכל, ומן היום והלאה היו נזהרים עוד מלכבד זה את זה כהרגלם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:17
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:17](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:17)

**וזהו** ממש התנצלות ישראל בעת היותם נתונים תחת יד ממשלת אדונים זולתים הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט, כלומר אשר הצדק יהיה סבה קודמת אל המשפט כנזכר לעיל, רק אנו מתייראים מן האומות כלומר שלא יקחו את הכל מידינו. וזהו אלא אל תמסרנו בידיהם הוי עשיתי משפט וצדק, כלומר בהכרח אנו מקדימים המשפט להצדק, והטעם - בל תניחני לעושקי, והענין נחמד למבין:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:18
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:18](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:18)

**עוד** ביאור על דברי המדרש בנושא דרושנו ועוז מלך משפט אהב העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל כו', בהזכיר דבריהם ז"ל בסמוך ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים מה כתוב למעלה שם שם לו חק ומשפט כו'. משל למטרונא שהיתה מהלכת והזין (אנשי חיל עם כלי זיינן) מכאן והזין מכאן והיא באמצע, כך התורה דינים מלפניה ודינים מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר **באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט** (משלי ח', כ') התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת, אהלך בדרכן של עושי צדקה בתוך נתיבות משפט, התורה באמצע ודינים מלפניה ודינים מאחריה מלפניה שנאמר שם שם לו חק ומשפט, ודינים מאחריה שנאמר ואלה המשפטים (פרשה ל', ג'), והמאמר אומר הבינני.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:19
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:19](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:19)

**וכדי** לבוא אל באור המאמר נקדים דבריהם ז"ל בגמרא וכי מאחר דאפילו תרי תלתא מבעי מהי דתימא דינא שלמא בעלמא הוא כו', קא משמע לן דדינא נמי היינו תורה (ברכות ו', א') והנראה בהבנת הענין עם מה שזכרנו פעמים רבות מפי קדמונינו ע"ה שאין בצע וגמול ממצות התורה הקדושה כי אם לעושיהם כמרז"ל **אמרת ה' צרופה** (תהילים י"ח, ל"א) לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכי מה אכפת ליה להקב"ה אם אתה שוחט מן הצואר או אם אתה הורג מן העורף כו' (בראשית רבה מ"ד, א'), וכמאמר רחב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, וכמו שכתוב **כי פועל אדם ישלם לו** כו' (איוב ל"ד, י"א) ואמר עוד **אם צדקת מה תתן לו** כו' (שם ל"ה, ז'), וגם מבלעדי זאת הנה האמת עד לעצמו הכי יעלה על לב איש שיש צורך להקדוש ב"ה בישראל ובמצותיהם שהם עושים, אמנם כל זה הוא במצות שבין הקב"ה לישראל, אבל במצות שבין אדם לחבירו אפשר שיעלה על הדעת שמה שהזהירה התורה על הגזל ועל העושק ודומיהם, אין הכוונה לטובת הגזלן למען הצל אותו מעון בלתי עבור כוונת התיקון לכלל העולם. אבל באמת הדבר לא כן הוא, כי לא חש הקב"ה על היזק הנגזל והנגנב כי אם על פגם והיזק נפש הגונב, כי נפשו הוא חובל, וכמו שהארכנו למעלה בבאור מאמר הנביא **הוי בוצע בצע רע לביתו** (חבקוק ב', ט') כלומר לנפש עצמו. ואם כן עיקר תכלית המצות גם ממה שבין אדם לחבירו כלם מכוונים להפיק טובת עושיהם כמאמר רז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא (אבות ו', ז'). וזהו מאמר הגמרא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא כלומר שאין לדינים שבין אדם לחבירו הרי למעלה ככל מצות התורה כי אם שרשם למטה לעשות שלום בין הבריות קא משמע לן דדין נמי היינו תורה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:20
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:20](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:20)

**ולבוא** אל הענין נקדים עוד כלל אחד: דע כי כמו שהמעשה הרעה שהאדם עושה בפועל הוא ענין רע ומגואל בעיני ה' נבזה ונמאס כן החפץ והתשוקה הרעה אשר בנפש גם היא מתועבת אצלו יתברך, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בחי' פרקיו פרק ו') וזה לשונו: ואף על פי שאינו עושה אותו מפני שתשוקתו לרע, היא תכונה רעה בנפש. וכבר אמר שלמה המלך ע"ה **נפש רשע אותה רע** (משלי כ"א, י') הנה קרא למי שמתאוה המעשים רעים רשע אף על פי שלא עשאם מדקאמר אותה ולא אמר עושה, עד כאן. וכן אמר דוד המלך ע"ה **ואוהב חמס שנאה נפשו** (תהלים י"א, ה') כלומר גם כי אינו עושה בפועל, וכמו כן נאמר **רחצו הזכו** כו' (ישעיה א', ט"ז), שזה מורה על הזדככות הנפשות מהתערב בהן סיגי התאות והתשוקות.¹ וכן תמצא במאמר דוד לשלמה **ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה** (דברי הימים א' כ"ח, ט'), רצה לומר שתהיינה כל הכחות הנפשיות מתוקנות כפי ארחות החכמה עד שיקבל הלב טבע שניה לחפוץ בדרכי החכמה מבלי שיצטרך להתאמץ נגד טבע היצר:

footnotes:
¹ וכמו שכתב הרמב"ם בחידושיו... נפש רשע... ומה ישרה בזה משנתם ז"ל (שם שם) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה כו'. וכבר התעוררו בזה רבים מגדולי המפרשים, ועל דעתי כללו ז"ל בזה מאמר הרמב"ם ז"ל (שם) בבאור דברי החכם ע"ה שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און (משלי כ"א). כי החסיד המעולה הוא נמשך בפעולותיו אחר מה שתעיר אותו תאותו ותכונתו ויעשה הטובות והוא מתאוה ונכסף אליהם ועל כן ישמח וישיש בעשייתם, אמנם אותו שהוא עושה המצות ומתאוה אל הפעולות הרעות ונכסף אליהם הנה יצטער בעשיית המצות ויהיה נזוק בהם, וזהו ומחתה לפועלי און רוצה לומר המשפט הוא להם למחתה כי הוא היפך טבעם עד כאן.  וזהו גם כן המרומז במאמר המשורר שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (תהלים קי"ט, קס"ה) והוא מובן כדברינו. וכמו כן כל האזהרות שבתורה היינו מצות לא תעשה והפרישה מן התענוגים ועזיבת המותרות אם יעשה אותם האדם מצד ההכרח אשר עליו לבלתי סור מן המצוה ונפשו שוקקת כל עונג וכל עדן הנה בכל פעם שיעשה דבר מן הפרישות נפשו ירעה לו ולבו דוי. וזהו שהורו אותנו ז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' כלומר עליך להשכיל לדעת שכל התענוגים המה מהבל יחד ואין יתרון לך אם תתעדן בדשן המטעמים מאשר תאכל פת במלח, וזהו שסיים ואמר אם אתה עושה כן רוצה לומר מפאת עצמך ומבינתך תעשה כן באין הכרח אזי אשריך וטוב לך וזהו אשריך בעולם הזה כו' מה שאין כן אם תתנהג כן בעל כרחך מצד ההכרח, והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:21
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:21](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:21)

**ודע** כי ידיעת טעמי המצות היא סבה גדולה לטהר נפש עושיהם שיחפוץ ביקריהם ושלא לחמוד ולחשוק חלופיהם כי על ידי ידיעתו ובקיאתו בטובם וישרם יהיו מקובלים על לבו לעשותם ברוח נכון ובנפש חפיצה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה **הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב** (תהלים קי"ט, ל"ד). רצה לומר אחרי שיבין תכלית אושר פעולת המצות יתלבב יותר בנצירתם בשמירה יתירה. ולטעם זה גם כן נצטוו ישראל על הדינים בעודם במרה, עם כל זה הוסיף ה' דבר אל משה מחורב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, והביאור בדרש: (מובא ברש"י) כשלחן הערוך ומוכן לאכול כו', רצה לומר להבינם ישרת עניינם וצדקת פעולתם אשר במרה לא היו יודעים אותם בלתי על דרך החק, כמו שכתוב שם שם לו חק ומשפט. רצה לומר המשפט היה אצליהם כדבר חקיי. והטעם - כי בעת ההוא עודנה היו ישראל בלתי מטוהרים מחלאת ועופל זוהמת מצרים ולא נגה עליהם עדיין אור החכמה, אפס בגשתם אל הר סיני והראם יתברך את אשו הגדולה הנה אז פסקה זוהמתן ונפקחו עיניהם, ובאורו ראו אור, ואז צוה ואמר למשה אלה המשפטים אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך הנותן חן המאכל בעיני אוכליו, כן ימתיק בפיהם משפטי ה' בכדי שיבחינו ישרם ותועלתם וצדקתם ויקיימו אותם בטוב לבב ובנפש זכה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:22
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:22](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:22)

**ומעתה** עד הדבר הזה ועד המאמר הזה כי עיקר האזהרה שהזהיר הקב"ה על הגזל והעושק היא מכוונת להציל נפש העושק שעל כן הכפיל ואמר אלה המשפטים אשר תשים כו'. מלבד מה שהזהיר במרה בדרך חק כדי לתת דעה טהורה בנפש המקיימם, לא כן אם נאמר שכוונת האזהרה היא לטובת הכלל לעשות שלום בעולם אין נפקותא כלל בין אם יעשו המשפטים על דרך חק או על פי טעם ועל פי מושכל. כי מ"מ יהיו זהירים מעושק וגזל.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:23
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:23](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:23)

**וכל** זה המצא מבואר בדברי המדרש הנ"ל כי הנה אם תראה את אחד הולך בשוק ורבים מאנשי הצבא הולכים אחריו אין לעמוד על סבת הליכת האיש הזה אם שהוא שר וגדול שמדרכו ללכת בשמירה גדולה מפגיעת כל אויב ואורב, או להיפך שהאיש ההולך הוא גנב וגזלן או רוצח, ויתפשוהו להוליכו אל מקום המשפט ועל כן ילך הגדוד אחריו לשמרו שלא יברח ושלא יזיק אחרים כמשפט הגזלנים. אמנם המופת על זה יש לבחון במהות הנשמר הזה, כי אם יהיה הנשמר נער ורך או חולה, וחיל כבד הולך אחריו אז ההכרח לומר שלכבודו הם הולכים לשמרו מן ההיזק, כי לולא כן רק שהם הולכים לשמור אותו שלא יברח אם כן היה די באחד או בשנים. וזהו מאמר המדרש ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים מה שכתוב למעלה שם שם לו חק ומשפט כו', משל למטרונא שהיתה מהלכת כו'. הנה הם ז"ל כוונו לתת טעם על כפל האזהרה פה אחר שכבר הזהירם במרה לומר שמזה יאומת כי הקדוש ב"ה חס על נפשות המוזהרים, ולכן אין די במה שהזהירם במרה על דרך חק אבל חזר עליהם עוד הפעם למען הבין אותם ישרת פעולתם ותכלית צדקתם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:24
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:24](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:24)

**וזהו** שכוונו ז"ל במה שהמשילו הענין למטרונא מהלכת והזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע כי בע"כ אין זה כי אם לטובתה ולכבודה, כי אם לשמור את העולם מפגיעתה בהם היה די (למטרונא) בשומר אחד, ואם כן יורה משל התורה דינים מלפניה ודינים מאחריה והיא באמצע, וכן הוא אומר בארח צדקה אהלך, התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושי צדקה. והוא כאילו ישאל השואל לאן אתה הולך היינו מהו תכלית כוונת המשפט, והוא משיב באורח צדקה אהלך, כלומר עיקר כוונת המצוה להיישיר אותי באורח צדקה, והיינו לטובת הפועל ולא בעבור חשש הפסד העולם, וזהו באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, כלומר תכלית סבת המשפט הוא למעני להכין פעמי באורח צדקה ולא לסבה אחרת חלילה (והאומר בסבת המשפט שהוא לתיקון העולם הוא משים משפטי ה' יתברך לדת נמוסיי) והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:25
[Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim 1:25](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:25)

**ומעתה** מה ימתקו בפינו דברי המדרש בנושא דרושנו ועוז מלך משפט אהב כו', הנה בדבריהם אלו כוונו ז"ל לתת מופת היותר חזק אל אמתת הענין המדובר שאין עילת המשפטים בלתי עבור השלמת ותיקון נפש הישראלי, כי אם נאמר כי הקב"ה שקד על המשפטים לתיקון העולם, מה בצע בתת המשפטים לעם אחד, המעט מכל העמים, ומה בכך אם ינצל העולם מגזל יהודי שאיננו אך חלק אחד משבעים אומות אשר ידיהם דמים מלאו. והוא שהוכיח המשורר ע"ה ואמר **מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום** (תהלים קמ"ז, י"ט-כ') ואין זה כי אם לזכות את ישראל לכן **הללויה**. וזהו צחות לשונם ז"ל ועוז מלך כו', העוז של ממ"ה הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו כלומר גם כי הקב"ה היה יכול להציל עשוק מיד עושקו, עם כל זה מחמת שהוא אוהב את המשפט וכל כוונתו ללמד לאדם ישרו, על כן נתנו לישראל שהם אוהביו. וזהו משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כלומר מזה יאומת טוב כוונתך להשלים נפשות אומתנו ולא זולת, והעד - שלא נתתי משפטים לעם אחר בלתי ליעקב לבד וזהו משפט וצדקה (אך) ביעקב אתה עשית. וזהו מה שסיימו ז"ל אתה כוננת מישרים, אתה כוננת ישרות לאוהביך כו', כלומר כל כוונת המשפטים שניתנו לישראל הוא רק להיישיר את לבבם ותכונת נפשם ולא בעבור תיקון העולם וכנ"ל: