## Ohel Ya'akov on Torah, Nasso

###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:1)

**איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר להזיר לה'** גו' (ו', ב')


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:2)

**מה** מאד ראוי להתבונן באריכות הדברים ובכפלם, כי יפליא לנדור נדר, נזיר להזיר, כי באין ספק באו הדברים בעבור כוונה עמוקה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:3)

**ונשא** עין על דברי רבותינו ז"ל במדרש אולי מהם נקח דעת להבין מאמר נפלא זה וזה לשונם: כל ימי נדר נזרו נדרו תלויה בנזירותו ולא נזירותו תלויה בנדרו (פרשה י', י') וגם מאמר זה צריך באור כי בהשקפה הראשונה הדברים סתומים וחתומים. ובגמרא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא פעם אחת בא אדם נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב דואי וקווצותיו סדורות לו תלתלי' אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי כו' העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתי על ראשו ואמרתי לו בני כמותך ירבו נודרי נזירות בישראל עליך אמר הכתוב כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' (נדרים ע', ב'). גם במאמר זה ראוי להתבונן מה ראה שמעון הצדיק בהנזיר הזה עד שאמר אליו עליך אמר הכתוב איש כי יפליא גו' ולא על נזיר אחר הלא דבר הוא.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:4)

**ונזכיר** לזה מאמרם ז"ל במקום אחר אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת, אין אתם רשאי להשבע בשמי אלא א"כ יהיה בך כל המדות הללו, את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם יוסף איוב הוי את ה' אלהיך תירא, ואותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת לכך נאמר ואותו תעבוד ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר **כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא** (דברים ד', כ"ד) אלא לומר לך כל המשיא בתו לת"ח כו' אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע, ואם לא לא (במדבר רבה פרשה כ"ב, א'), וראוי להבין ענין הג' תנאים איככה המה מוכרחים אל השבועה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:5)

**ונבאר** דבר דבר על אופניו. התנאי הראשון שיהיה הנשבע ירא אלהים הוא כפשוטו שיהיה בטוח בעצמו שיקיים את נדרו ואת שבועתו¹ כי כל עוד שאינו בטוח בעצמו שיש בכחו לעמוד נגד יצרו לקיים הנדר החליט הכתוב ואמר **טוב אשר לא תדור משתדור** גו' (קהלת ה, ה') ולמה לו להכשל בעון נדרים. ושלא יתפלא האדם למה החמירה התורה כ"כ בעון נדרים יותר מבשאר כל המצות שלא חששה בשום מצוה פן לא יקיימנה כמו בנדרים, לזה הסמיך ואמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך גו' וכמו שכתבנו בבאור זה בקול יעקב במקומו עיי"ש וינעם לך.

footnotes:
¹ למי מותר לנדור ובמקהלות נשאתי ע"ז משל נחמד לב' שכנים עניים אחד היה חוטב עצים והשני היה גנב והיה לזה בנות ולזה בנות החוטב עצים כאשר ראה בתו הגיע פרקה התחתן עמה ועשה לה חתונה כמשפט הבנות בכל הדברים הנהוגים, והגנב היו הבנות בביתו בתולות זקנות ולבנות לא יוכל שלחן, פעם הפציר הגנב בשכינו שיסביר לו הלא אתה איש עני ואביון כמוני כמוך אחד, ואיככה אתה תתחתן עם בנותיך ואתה נותן להם מוהר ומתן בכבוד, ויאמר לו כי מנהגי כן הוא ביום שנולד לי ילד הוא עושה לעצמו תיבה קטנה סגורה במסגר ויום יום אני נותן לתוכה אגורה אחת, ועד שיגיע האחד לפרקו כבר יש לי בעבורו כל צרכי הנשואין, עתה שמע לעצתי ותנהוג גם אתה כמנהגי ועשה לך ארגז קטן סגור במסגר ותתן לתוכו יום יום ויתקיים בך קובץ על יד ירבה (משלי י"ג, י"א). הגנב בשמעו את דבריו שחק מאד לאמר העצה הזאת היא עצה אך בעבורך כי כאשר תתן המטבע לתוך הארגז הסגור יהיה מונח עד שיבוא הילד אל פרקו ולא תפתח להוציא ממנו גם אם תהיה דחוק מאד אבל אנכי הלא גנב אני ואני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים מכש"כ מסגר קטן זה אשר אעשה אני מה הוא לפני הלא כאשר אהיה דחוק למעות ודאי אפתח ואוציא. הנמשל הצדיק הנוצר תורה שומר מצוה וכל המסגרות אשר סגרה התורה לפניו שמורים וחתומים אתו הוא יכול לעשות לעצמו מסגר קטן לנדור נדר וישמור ולא ישבר את מסגרו, לא כן הרשע מה לו לנדר או לשבועה אם המסגרות הגדולות אשר סגרה התורה הקדושה הוא פורץ ומהרס, לא ישבר את מסגר שלו אשר נעל בעצמו? לכן יפה אמרו בענין הנדרים שאינם רק לאותן שנקראו יראים שהמה בטוחים הם שיהיה הנדר שמור בידם ככל אשר יצא מפיהם יעשו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:6)

**התנאי** השני שלא יהיה לך עסק אחר כ"א עבודת שמים גם זה מבואר במדרש (שם בסמוך) מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכלם נחרבו על שבועת אמת, כיצד אחד אמר לחבירו בשבועה שאני הולך ואוכל שאני הולך ואשתה והיו הולכין ומקיימין שבועתן ונחרבו כו' יען כי אין כבודו של הקב"ה שישא את שמו על ענין פחות כזה כ"א לדבר שבקדושה כמאמר **נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך** (תהלים קי"ט, ק"ו) ובגמרא: נשבעין לקיים את המצות (תמורה ג', ב') לכן הוא מתנאי הנודר שלא יהיה לו עסק אחר כ"א עבודת שמים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:7)

**אכן** התנאי הג' ובו תדבק כאשר יהיה לו בנות ישיאם לת"ח, דבר זה נראה רחוק מאד מדבר הנדר ושבועה, אבל אחר ההתבוננות גם התנאי הזה הוא ראוי ומחוייב מאד אל הנשבע והוא בהקדים מאמר **שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה** (ישעיה מ"ח, א'). הנה האריך הכתוב והרים קרן ישראל ויחוסם למעלה מאד בית יעקב הנקראים בשם ישראל, כי מעיר הקודש נקראו גו' שההוראה אשר כל זה צריך הנביא להקדמה לדברי תוכחתו ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה. אבל דע כי הרמב"ם ז"ל כתב (מצוה ז' מספר המצות) להשבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו, כי בזה תהיה הגדולה והכבוד והעילוי, היינו שהוא מופת על הנשבע שהוא אוהב את ה' יותר מכל מחמדיו, כי כן טבע האדם שיהיה על דל שפתיו לישבע בדבר החביב לו ביותר, כמו מי שחלה בנו יחידו והוא צריך לישבע לו הלא ישבע לו כן יתרפא בני מהרה, וכדומה ממקרי זמניות אשר יקרה לפניו הלא ישבע בהם, ואם כן העוזב את כל עסקיו ונשבע רק במאמר ה', בעל כרחו גדול כבוד אהבתו את ה' יתברך בלבו יותר מכל חפצי העולם, ואהבה הזאת גוברת ועודפת על כל האהבות. וא"כ יקשה בעינינו איככה יזדמן הנשבע בשם ה' ושקר בימינו, הלא האיש הזה הנשבע על שקר ודאי רחוק הוא מאד מאהבת ה' וא"כ יפלא מי הביאו לישבע בשם ה'. אמנם התשובה בזה ממש על דרך שאמרו ז"ל במדרש רבה **שחורה אני ונאוה**, שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי (ריש שיר השירים), באור זה על דרך אחד יושב בבית חומה גבוה מאבני גזית והחלונות סתומים בסמרטוטים, בא אורח אל העיר וראה זאת והתפלא לאמר איככה נזדמנו ב' הפכיים בנושא אחד, הבית חומה הוא מורה על הבעלים שהוא עתיר נכסין, והחלונות מורים ההיפך, אמר לו תושב מאנשי העיר אני אגיד לך פשר הדברים, כי הבית יש לו בירושה והוא נחלת אבותיו שהיו עשירים, רק הוא איש עני וכאשר נשבר חלון בביתו אין בידו במה לתקן, ובא נא עמי ותראה את האיש ההוא כי הוא מעוטר במלבושי כבוד כמשפט העשירים, והוא חגור חגורה דלה מאד והולך יחף, וזה הכל רק בעבור שאבותיו היו עשירים והבגדים הם אשר הלבישו אביו בעת הנשואין ועוד הם קיימים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:8)

**וזהו** ממש מאמר שחורה אני במעשי מה שיש בי ב' הפכיים: מעשים טובים מאד, ומעשים רעים מאד, והסבה בזה - כי הטובים הם מעשי אבותי אשר בידי בירושה, והמעשים רעים הם שלי. וזהו שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי. כן הנשבע בשם ה' לשקר בע"כ הוא רשע בעצמו רק אביו היה צדיק והיה אוהב את ה' יתברך מאד מאד וקבל מאביו לישבע בשם ה', ואביו נשבע על דבר אמת והוא ישבע על שקר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:9)

**וזהו** שאמר שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו ועי"ז נמצא בידם תרתי דסתרי, שקבלו מאבותם הצדיקים לישבע בשם ה', והם בעצמם הנשבעים בשם ה' לא באמת ולא בצדקה. ומעתה גם דברי התנאי הג' הם לצורך גדול אל הנשבע, גם כי שלמו לו הב' תנאים הראשונים את ה' אלהיך תירא, ואותו תעבוד, ולא ישבע כ"א לדבר שבקדושה עוד יש לחוש על השבועה גם שהוא ישבע באמת פן יצא ממנו בן רשע ויהיה למוד מן האב לישבע בה' והוא ישבע לשקר, לזה בא התנאי הג' ובו תדבק להתחתן רק עם בני ת"ח ואז יהיה בטוח גם בבניו כמאמר (ברכות י') אפשר דגרמה זכותא דידי ודידך והוו לי בנין דמעלי שלא יכשלו בלשונם:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:10)

**ומעתה** מה מאד יתבאר מאמר שהזכרנו שיהיה נדרך תלוי בנזירותך ולא שיהיה נזירותך תלוי בנדרך, כי משפט הנודר כך הוא כי בהזדמן לפניו משתה היין וישת וישכר עד כי ראשו ואבריו כבדים עליו הוא ממאס את היין ועולה בלבו כי טוב להיות נזיר ויחפוץ לנדור נדר לקבל עליו נזירות, היינו שהוא חושק להיות נבדל מן היין ומן השכר ולבו אמונה להתרחק מדברים כאלה, ועל ידי חפצו ותשוקתו אל הנזירות לכן ידור נדר ומקבל על עצמו להיות נזיר, אם כן הנזירות הוא סבת הנדר. אמנם אח"כ כאשר יעברו ימים מספר ויין לא בא אל תוך פיו הוא מתמרמר והולך והומה, ודעתו וחפצו נשתנו ממה שהיו בתחלה כי כבר הוא משתוקק אל היין, רק עוד נזירות עליו מסבת הנדר אשר קבל על עצמו, נמצא כי מתחלה היה נדרו תלוי בנזירותו כי ע"י חפצו בנזירות קבל על עצמו הנדר אבל אח"כ הוא מתחרט על הנזירות ויחפוץ למלאות תאותו, ועכ"ז הוא נזיר לא ברצון כ"א באונס, כי הנדר מכריחו וא"כ הנזירות תלוי בנדרו. זה שאמרו רז"ל הזהר שתהיה תמיד חפץ בנזירות כאשר בשעה ראשונה, שיהיה נדרך תלוי בנזירותך, ונזירותך יהיה תלוי ברצונך ותשוקתך, לא להיפך עד שתהיה מוכחת מסבת נדרך כי אין חפץ לה' במי שהוא עושה בהכרח, ואולי תתגבר עליו התאוה עד כי יפרוץ פרץ ויעבור הנדר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:11)

**ואולי** זה שאמר הכתוב **ככל היוצא מפיו יעשה** (במדבר ל', ג') היינו כמו שההוצאה מפיו לנדור היה מסבת חפצו ורצונו בנזירות כן יהיה תמיד כל משך ימי נזירותו, וזהו ג"כ מאמר **מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה** גו' (דברים כ"ג, כ"ד) ר"ל כמו בעת שנדרת היה הנדר מנדבת הלב, כן ראה שיהיה גם הקיום באותה בחי' עצמה, וזהו - ועשית כאשר נדרת גו'.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:12)

**ובמקהלות** המתקנו כל המשך המאמרים כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו גו' והיה בך חטא, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא¹ מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך. (דברים כ"ג, כ"ב) כי הנה ההבדל בין הנודר להתנדב לחבירו ובין הנודר לתת ממונו לשמים, כי הנודר בעד חבירו אין לחבירו מאת דבורו מאומה, ויוכל עוד ח"ו למות ברעב בטרם יתן לו בפועל, ואצל הקב"ה הענין בהיפך כי מדבר הנתינה אין לו יתברך כל מאומה רק מנדבת לבו כמאמר **כי כל לבבות דורש ה'** (דברי הימים א' כ"ח, ט') וזה כבר נעשה בעת שנדר בשפתיו וכמאמר **ויקחו לי תרומה** (שמות כ"ה, ב') כלומר אצלו יתברך התרומה היא בעת יקחו אותה לידם מתוך כיסם, לא הנתינה כי מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ועיקר התרומה היא נדבת לב המתנדב כאמרם ז"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (קידושין כ"ח, ב'). ואחר שהדבר כן יש מקום אל האדם לחשוב ולומר מה לו להקב"ה אם לא אקיים את הנדר בפועל כבר ראה אלהים נדבת לבי בעת אמירת הנדר, ע"ז אמר כי תדור נדר גם לה' אלהיך ולא לאדם כמוך, עכ"ז לא תאחר לשלמו כי זה חמור מעבירה אחרת שאין עונש השוגג כעונש המזיד, אבל לא כן בנדר דרוש ידרשנו ב' דרישות, והיה בך חטא על כל הפנים, גם אם בשוגג. והטעם - מוצא שפתיך תשמור, כי כבר ידענו לא יאונה לצדיק כל און והבא לטהר מסייעים אותו, בלתי אם נדר באיזה פנים על דעת כן שלא ישלם אז יזדמנו לפניו עכובים, ולא יקיים שעל כן אמר הכתוב **איש כי ידור נדר** גו' **לא יחל דברו** בשעת דבור ואז **ככל היוצא מפיו יעשה** (במדבר ל', ב'-ג') משא"כ אם נדר בפניות איה נדבת הלב, אבל אם מוצא שפתיך תשמור להוציא הנדר בלב שלם ורוח נכון, אז תדע בטח ועשית כאשר נדרת שתגמור באין מעכב, ואז לה' אלהיך נדבה למפרע אשר דברת בפיך, כי לא לאדם נדרת ולהקב"ה העיקר הוא נדבת הלב ואמירה לגבוה כו'. וזהו ג"כ ועשית כאשר נדרת כלומר מיד בעת שנדרת והכ"ף במלת כאשר היא כ"ף הזמן כמו **כאשר כלו לאכול את השבר** (בראשית מ"ג, ב').

footnotes:
¹ מה מאד ראוי להתבונן במאמר וכי תחדל לנדור שהוצרך הכתוב להבטיחו ולומר לו לא יהיה בך חטא, וכי היה עולה על הדעת שיחשב ה' לו עון לאותו שאינו נודר. והנראה אחר אשר נחקור תחלה על דבר החטא אשר אל הנודר, למשל אחד נדר שיתענה בה"ב או כדומה מהנהגות טובות, ולא קיים כל מה שנדר רק מקצתו הוא נקרא חוטא הרבה יותר ממי שלא קבל על עצמו הנהגה טובה זאת ולא עשה אותה גם פעם אחד, וזה עשה כמה פעמים וחדל מעשותו, הלא יפלא למה יגרע ממי שלא עשה כל מאומה ומה קלקל בהנהגתו כמה פעמים, או מה השחית בקבלתו על עצמו גם אם לא הקים את דברו הטוב. אמנם דע כי כמו בגופות בני האדם נמצא מדרגות מחולקות יש אשר מזגו וטבעו עב אשר כח לו להסתפק במאכל עב יגס וממגד המטעמים לא טעם מעולם ועכ"ז הוא בריא וחזק כל הימים, ויש אשר במזגו הוא רך וענוג מאד ולא יסבול כי אם אכילת המטעמים ומעדנים ובלעדיהם ברעה יתמוגג ימות ויחלש, כן וכן הנפשות מחולפות שונות זמ"ז נפש הבהמה עבה ועכורה עד שאין לה דבר חק ומשפט ההנהגה, לא כן נפש בן נח היא צריכה אל שבע מצות ובלעדם לא תתקיים, יתירה עליהם נפש הישראלי שלא תתקיים בלא מצות התורה כולה, יותר מזה נפשות חכמי ישראל וגדוליהם שהם מחוייבים להתנהג בחסידות ולפאר המדות. וכבר נפוצו ספרים רבים אשר ביארו הנהגת האיש המעולה המתחסד עם קונו ובדבר הזה גם נפשות עם ישראל חלוקות ומחולפות זמ"ז כמאמר כי ברב חכמה רב כעס (קהלת א', י"ח) וכמ"ש רבינו הגאון מווילנא נ"ע בבאורו על משלי על מאמר (בבא מציעא פ"ג, א') רבב"ח תברי ליה הני שקולי חביתא דחמרא שקל גלימייהו אתו כו' א"ל הב להו ו', אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין למען תלך בדרך טובים (משלי ב', כ') ר"ל נגדך הדין כן שזהו ארחות צדיקים ע"ש כי קצרתי. ועוד זאת ידענו כי גם מי שנולד במזג עב וטבע גסה שיוכל להחיות עצמו במאכלים גסים והוא מרגיל את עצמו ימים כבירים בחיי תענוג להתענג במאכלים קלים וערבים הלא ההרגל נעשה טבע וישתנה בגופו ומזגו שלא להסתפק עוד כ"א במאכלים קלים, ואם במקרה יאכל פעם אחד המאכלים שהיה אוכל תחלה טרם התרגל בהמאכלים הערבים הלא יחלש ויחלה וגופו לא יקבל עוד גם המאכלים הערבים. על דרך זה ממש ההנהגה בענין הנפשות, כי נפש ההמוני היא תקנה שלימות לעצמה במה שהיא חייבת לצאת ידי שמים אכן אם יעלה במעלות העבודה וירגיל נפשו לדקדק במצות בזהירות וזריזות כמנהג החסידים ואנשי מעשה הנה תשוב העבודה ההיא להיות אצלו לענין חיוב עד אשר אם יקרה אליו שיחסר מה מהעבודה הזאת יחשוב ה' לו עון, וזאת היתה לו רק ע"י אשר קבל על עצמו או נהג את עצמו כמה פעמים, והסכמתו היתה להנהיג נפשו במדרגה גבוה אשר מטעם זה מצאנו ראינו לגדולי חז"ל שלא רצו להנהיג עצמם בהנהגה מעולה יותר מערך נפשם כמו שהביאו ז"ל (חולין ק"ה, א') אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא כו' ומי מנע את מר עוקבא מלהתנהג כן. אבל הוא הדבר אשר אמרנו כי זה היה דרכם להעריך את עצמם ואת מדרגת נפשם ולא רצו להכניס את עצמם בחיובים כי אולי פעם אחד יגרע את חקו והיה בידו חטא לכן מוטב שלא לקבל על נפשם ולא יתחייבו בהנהגה זאת. וזהו המשך המאמר כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך והיה בך חטא, ר"ל אך בך יהיה חטא ולא באחרים שגם הם אינם עושים כך ובהם לא יהיה חטא, וכי יקשה בעיניך לאמר מדוע יכביד עלי הקב"ה יותר מלאחרים, לזה אמר כי גם אתה כמוך כמוהם אחד כי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וא"כ אתה גרמת לעצמך עול החיוב הזה, וזה מוצא שפתיך תשמור פי' ראה והזהר שתאמר בתחלה בלי נדר ועשית כאשר נדרת כאלו נדרת, וזהו כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה שתאמר הרי זו, לא הרי עלי וזהו אשר דברת בפיך כפירוש בלי נדר, והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:13)

**וזהו** ועשית כאשר נדרת, כי המעשה אשר תעשה יחשוב אותה הקב"ה למפרע אל העת אשר נדרת כאלו עשית בפועל. כענין שמצאנו ברז"ל (תענית ח') פעם היתה גזירה דלא ליתב בתעניתא אמר ר' זירא נקבל עלן להתענות אח"כ דכתיב **כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות נשמעו דבריך** (דניאל י', י"ב) וכל זה הוא אם נדר בלב שלם. וזהו - מוצא שפתיך תשמור, אז - ועשית מיד כאשר נדרת כי לה' אלהיך נחשב לנדבה גם אשר דברת בפיך כמ"ש באברהם אבינו ע"ה **יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת** גו' (בראשית כ"ב, ט"ו) כי מחשבתו הטהורה נחשבת למעשה והקב"ה עיכב עליו המעשה בפועל:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:14
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:14](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:14)

**ומעתה** מה יפה נתבאר מאמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא כו' כי הנה הנודר יש עליו ספק אם ירצה לקיים את נדרו או לא, וגם אם ירצה לקיימו יש עליו ספק אם יוכל לעמוד נגד יצרו, לכן היה נמנע מלאכול אשם נזיר. אמנם הנה הנודרים יתחלקו לב' פנים, יש אדם אכל הרבה ושתה הרבה עד שהיה קץ במזונו ויפתח את פיהו ויאמר שהוא מקבל עליו תענית על שלשה ימים רצופים. והנה הנודר הזה בעת אשר פצה את שפתיו ונדר את נדרו לא היה בו התגברות על יצרו כל מאומה אחר שהוא כעת שבע ודשן ובנפש שבעה, היה נקל עליו מאד דבורו וקבלתו על עצמו, אכן כאשר יעבור עליו יום או יומים והיה כי ירעב והתקצף אז אין אנחנו יודעים מה יהיה בו אם ישלים התענית עד שלשת ימים כי אולי יפר נדרו ויאכל. אמנם כבר יזדמן נודר אשר בעת דבורו וקבלתו ראינו בו התגברות על יצרו כמו הנודר להתענות שלשה ימים רצופים ויהי ביום השלישי כבוא השמש והוא כמתעלף עיף ויגע רעב וצמא עד מאד, והגיע זמן ק"ש של ערבית והתפלל מעריב והלך לביתו לאכול, ויהי הוא יושב על שלחנו והכוס בידו ומגדנות לפניו עמד והתייצב בהתגברות נמרץ ונתן את הכוס מידו ויתן אומר להתענות עוד ג' ימים להשלים התענית עד שבת הנה אל האיש הנודר הזה קרוב מאד להאמין שיהיה יכולת בידו להקים את נדרו יען כי גם קבלת הנדר היה ע"ד הפלאה והתגברות גדולה בעת אשר נפשו יודעת מאד צרת רעבונו ומרירות תעניתו, אז כגבור יצא לקראת יצרו וכאיש מלחמות נלחם מלחמות ה' עם תאותו וגמר אומר להתענות עוד שלשה ימים אחר שלשה ימים הראשונים, נכון הדבר בטוח כי ודאי יקים את נדרו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:15
[Ohel Ya'akov on Torah, Nasso 9:15](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Nasso/r/9:15)

**וזה** ממש מאמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא כי היה חושש פן לא היה עומד בנדרו גם בלא הטומאה אשר קרהו והוא רק חולין בעזרה, כי בעת אשר נדר את נדרו לא ראינו בו ענין הפלאה והתגברות על התאוה, כי זה משפט כל הנודרים אשר קבלתם עליהם קלה מאד, ועיקר ההפלאה והגבורה היא בעת הקיום וכל עוד שלא השלים הקיום יגדל עליו הספק פן לא יקיים. לא כן האיש הזה אשר בא מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה נאה, אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני כו' ובעת ובעונה הזאת אשר היצר הרע עמד כנגדו חגר עוז כנגדו ואמר העבודה שאגלחך לשמים, וגבר שכלו על יצרו מיד עמדתי ונשקתי על ראשו ואמרתי לו כמותך ירבו נודרי נזירות בישראל, עליך אמר הכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר, ר"ל אצלך היתה ההפלאה וההתגברות בעת נדרת את הנדר, והענין נחמד ונעים: