## Ohel Ya'akov on Torah, Noach

###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:1)

**ויחל נח איש האדמה ויטע כרם**. (ט', כ') מדרש: נתחלל ונעשה חולין, למה? ויטע כרם לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת אלא ויטע כרם וכו', אמר רב חייא בר אבא בו ביום נטע בו ביום שתה בו ביום נתבזה. (פרשה ל"ו ג'-ד')


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:2)

**להבין** דבריהם נקדים לבאר עוד מאמרם ז"ל (במדרש פרשתנו) ויהיו בני נח היוצאים מן התבה כתיב **והוא ישקיט ומי ירשיע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד** (איוב ל"ד, כ"ט) דרש ר' מאיר וכו' והוא ישקיט אמר נתן שלוה לדור המבול, ומי בא וחייבם וכו', וכשהסתיר פניו מהם מי אמר לו שלא עשית כשורה, על גוי זה דור המבול, ועל אדם זה נח, יחד שממנו הושתת העולם, ירוע כבירים לא חקר הרעו אנשי דור המבול במעשיהם הרעים ויעמד אחרים תחתם אלו בני נח (פרשה ל"ו, א'). וכלל הענין הוא עם מה שאמרו ז"ל במדרש: **ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה** וכו' אמר רב אבא בר כהנא כי נחמתים כי עשיתים, ונח מצא חן, אתמהא, אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן. (פרשה כ"ח, ט').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:3)

**אשר** לכאורה יפלא מה ראה יתברך לכלול גם את נח בכלל הגזירה ולחייבו מתחילה ולהמציא לו חן אחר כך, הלא לא בן אדם הוא וינחם, טוב טוב היה להצדיקו מיד. אבל ידענו ממדת השי"ת כי כשהוא מעניש לאדם ויעיר עליו חמתו אחר כך כשב אפו ממנו מרבה וכופל עליו רחמים וחסדים גדולים על אחת שבע. כמו שאמר הנביא **ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך** (ישעיה נ"ד, ז') וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום **כי רגע באפו חיים ברצונו** (תהלים ל', ו') וכן מצינו וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו (איוב מ"ב) וזהו שאמר הנביא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה י"ב, א') בכפלים.¹

footnotes:
¹ והמדה הזאת נמצאת גם למטה בבני אדם גשמיים כמו שכתבו התוספות ז"ל (תענית כ' א') בדיבור המתחיל ונעתרות נשיקות שונא וזה לשונו נאמנים פצעי אוהב כאשר אוהבים עושים מריבה ביניהם ונעשו שונאים זה את זה השנאה נאמנת וקיימת וחזקה מאד. וכן להיפך ונעתרות נשיקות שונא. פירוש אם השונאים עושים שלום ביניהם יהיה השלום והאהבה והאחוה בהפלגה עצומה, והיינו נעתרות נשיקות שונא כלומר שונא בעת שעושה שלום ונתהפך לאוהב אז אהבתו עזה מאד מאד:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:4)

**והנה** ברצותו יתברך להרבות זרע נח אחר המבול, ולבנות העולם ממנו ובהביטו במעשיו כי המה דלים ומועטים ולא יעלו לו לזכותו, בזה היתה עצתו יתברך לכלול גם אותו בדין דור המבול, יען כי התגברות החסדים הבאים לאחר החמה והכעס רב חילם לפעול טוב נשגב ולהטות אליו חסד להרבות זרעו, גם אם איננו ראוי לזה על פי מעשיו. ואולי זהו הרמוז במה שסדרו ז"ל (בברכת זכרונות) וגם את נח באהבה זכרת כלומר מפאת אהבתו יתברך את נח, נדיבות יעץ לזכור גם אותו בהתעוררות הדין על דור המבול, ועל ידי זה ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר כו' כלומר גם אותו, על כן זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כעפרות תבל כלומר כי על ידי כן גבר עליו חסדו יתברך וחנותו שבעתים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:5)

**וזהו** מה שאמרו במדרש והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לדור המבול מי בא וחייבם וכשהסתיר פניו מהם מי אמר לו שלא עשית כשורה, כלומר מדתו יתברך איננה כמדת בשר ודם שעושה דבר לפנים ולבו בל עמו, כי מי יאמר לו מה תעשה ועם כל זאת על גוי ועל אדם יחד, על גוי זה דור המבול, ועל אדם זה נח, יחד רצה לומר הקב"ה כלל גם אותו בדין דור המבול שממנו הושתת העולם, רצה לומר מה שכלל אותו עמהם הוא היה הסבה שנתברך להרבות זרעו כו' וזהו ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:6)

**עתה** נבוא אל ביאור המאמר שלפנינו בשנקדים עוד מאמרם ז"ל: **ויברך אלהים את יום השביעי,** כתיב **ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה** (משלי י', כ"ב) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת שנאמר ויברך אלוקים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה זה האבל. (פרשה י"א, א') ויתבאר הענין על פי משל אחד היה בדרך, פגע בצדיק אחד אשר ידע בו כי ברכתו ברכה, אמר לו רבי ברכני, אמר לו יהי רצון שהעסק הראשון שתתחיל לעסוק בבואך לביתך יהי מבורך ומוצלח, מה עשה זה גמר אומר בלבו אלך לביתי ואקח צרור כספי למנותם ולשקלם ובהם תחול הברכה שברכני הרב. ויהי בבואו לביתו אמר לאשתו מהרי ותני לי צרור הכסף, והיא לאשר לא ידעה מה ברצונו היה נחשב בעיניה למשתגע ולא נתנה לו, ויגער בה התחילה לקללו ויוסף לאררה עד כי הריב שביניהם גדלה והצליחה וירב המדון ויעצם למאד לבעבור כי הוא היה העסק הראשון בבואו לביתו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:7)

**הנמשל** כי הלא ידענו שכל שפעת ימי החול וברכתם מושפע ובא מברכת יום השבת. כי הוא מבוע הברכות וכמבואר בספר הזוהר כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כו' בגין דיתברך פתורא כל שית יומין כו'. והוא כי כל המעשים שהאדם עוסק בהם בשבת מושפע בהם הברכה ועל ידי כן יהיו מבורכים גם בימי החול, וזהו חמדת ימים אותו קראת כלומר כל הימים חומדים ומשותקקים אליו כי ממנו יבורכו, וזהו ויברך אלהים את יום השביעי כו' כלומר חלק לו מקור הברכה ומעין השפע אשר ממנו יניקו ששת הימים. ועל כן החוב עלינו עם בני ישראל שיהיה יום השבת כלול בכל הטוב לשמים ביראת ה' כל היום, ולענגו באכילה ושתיה, ועל ידי כן יושפע בהם ברכת ה' בכל ימי החול. וזהו שהביאו ז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה יום השבת, כלומר השבת הוא מקור הברכה לכל המעשים ולכן יזהר האדם שלא יוסיף עצב עמה - זה האבל, כי בזאת יהיה גורם לעורר חס ושלום דרך עוצב על כל ימי השבוע.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Noach 7:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Noach/r/7:8)

**והן** על דרך זה היה גם כן ענין מטע נח. כי אחר המבול היה תגבורת מדת הרחמים והחסד מאת ה' יתברך על העולם לבנותו כמקדם ולכוננו על מלואו כמו שכתוב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה כו', ולכן היה הדין נותן כי העסק הראשון שיתחיל האדם לעסוק בו מה שהוא מתיקוני העולם יהיה מבורך ומוצלח בהפלגה רבה ועצומה. ונח לא עשה כן וירא ראשית לו לנטוע כרם ועסק במטע תחילה, ובאה הברכה בעסק זה כמאמר רז"ל בו ביום נטע בו ביום שתה בו ביום נתבזה. וזהו מה שאמרו במדרש ויחל נח כו' נתחלל ונעשה חולין (גם רז"ל הניחו מלת ויחל על פשוטה שהוראתה התחיל נח אך אמרו נתחלל ונעשה חולין), כלומר על ידי שהתחיל במטע זה בראשית עסקיו נעשה חולין. וזהו שביארו: למה? ויטע כרם לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה וכו'.