## Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach

###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:1)

ובמדרש: לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני גד ובני ראובן שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות שאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ומשה אמר להם כו' אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות וחייכם אין בו ברכה ועליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (פרשה כ"ב, ט').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:2)

**וכבר** בארנו מאמר זה למעלה, גם בספר קול יעקב במגילת קהלת, ולפי הענין נאמר עתה בבאורו על דרך שכתבנו בבאור מאמר **למה תשקלו כסף בלוא לחם** (ישעיה נ"ה, ב') מלת בלוא נכתב בוא"ו ובאל"ף. כי הנה השגת הכסף הוא באמת דבר הכולל ב' המעלות גם ערב גם מועיל, כי עי"ז יוכל להתפרנס בכבוד ויהיה אפשר בידו ללמוד תורה בהרחבת הדעת ולעשות מצות ומע"ט, וכאשר תשאל את מי, על מה ולמה אתה מבקש להרבות הון, יתנצל ויאמר כי בזה חכמתו עמדה לו כי נפשו יודעת מאד כמה גדול בו כח המועיל שזה יועילנו להרבות יגיעתו בתורה. והאמת אינו כן כי רוב אנשים הרודפים אחר השגת ההון אינם משימים את ההון סבה אל מעלת המועיל, והעד מי שהוא זקן וכביר ימים והוא עשיר גדול ואם יחיה עוד שנים הרבה יספיק לו הונו לאכול ולשתות ולכלכל שיבתו בכבוד, ועכ"ז עינינו רואות גודל תאותו להרבות עוד הון ועושר כאלו אין לו מאומה. וזהו למה תשקלו כסף בלא לחם ר"ל בלא כוונת לחם שאתה צריך לקנות, והעד - בלא לחם כי יש לו לחם די מחסורו בהרחבה ועכ"ז הוא רודף אחר הכסף לא ישקוט ולא ינוח בע"כ כי אין כוונתו למעלת המועיל כ"א לאהבת הערב (עיין קול יעקב קהלת על מאמר ברבות הטובה רבו אוכליה).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:3)

**עתה** ראה גם ראה כי המאסף וקובץ על יד לכוונת התכלית ודאי יאהב את התכלית יותר מן הסבה, כמו האוהב את הכסף להיותו סבה להיטיב עם בניו או להיטיב לעצמו לאכול ולשתות, האכילה והשתיה חביבה עליו יותר מן הכסף, ואם תראהו מבעל תאותו בעבור הממון אין זה כי אם תאוה בלי טעם ובלי בקשת תכלית או תראה אותו שיאהב הממון יותר מבניו א"כ חביב אצלו הממון מצד עצמו לא מצד התכלית. וזהו מאמר ר' יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי, ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי (שבת קי"ח), היינו כי לא הביט רק אל תכלית הדברים, וא"כ אותם שאמרו גדרות צאן נבנה למקננו ואח"כ ערים לטפנו זה לעד שאין הרכוש בעבור אהבת התכלית כי הלא יזכרו ויאהבו את הסבה יותר מן התכלית המסובב:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:4)

**ולבוא** אל באור מאמר הנ"ל בעוה"ז היו הכל מתאוין ליכנס לארץ ישראל כו' נקדים לבאר מאמר הכתוב **והיה כי תבוא אל הארץ גו' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ** (דברים כ"ו, ג'). ומה מאד ראוי להתעורר על מאמר הגדתי היום מה הוראתו וכי יורה היום ולא אתמול. אבל הדברים נמשכים יפה אל מה שאמרנו כי א"י היא ארץ טובה עם שתי המעלות גם יחד ערב ומועיל, ערב מצד תבואתה ופירותיה ושמנה ודבשה, ומועיל מצד קדושתה במצות התלויות בארץ ולהיותה מוכשרת לעבודת ה' ולהשראת שכינה וכנ"ל. אבל ההרגשה היקרה הזאת איש בער לא ידע ולא יבין סגולתה בלתי הצדיקים התמימים והישרים, אוהבי ה' המצפים ומחכים למצותיו לעבודתו ומשמרתו, כמו שידענו ממשה עבד ה' כמה העתיר לאלהים שיכנס לארץ, וכי לאכול מפריה התאוה ח"ו. וא"כ בכלל ההמון ודאי היו כוונות חלוקות ומתחלפות יש היה משתוקק לבוא לא"י לאכול מפריה ולהתענג מטוב נועמה, ויש שהיתה כוונתו טהורה לבוא לשם לקיים המצות התלויות בה. והתכלית אשר אל ב' סוגי האנשים האלה לא היה מושג להם בזמן אחד, ממש על דרך אחד נשא אשה ולא ילדה לו כמה שנים ויהי כאשר הקיפו עליו ימים רבים ותהר ותלד לו בן יקר, הנה כאשר ישאלו אותו על זמן הנשואים והוא לא כוון בהנשואים רק להוליד בנים הלא לא יחשוב זמן הנשואים בלתי מאותו עת שזכה להעמיד בן, כי אצלו הימים הראשונים יפלו כי כל הימים שלא ילדה כאלו לא נשאה, ועתה בעת לדתה ישמח בה ובתולדתה, לא כן אם היתה כוונתו למלאות תאותו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:5)

**כן** ממש מי שכוונתו היתה לבוא לא"י לאכול מפריה הוא הלא השיג משאלותיו תיכף כאשר עבר הגבול ובא לא"י כבר יש בידו מה שלבו חפץ, לא כן אותו אשר כל ישעו וחפצו היה לבוא לקיים המצות הוא לא השיג מאומה בעת בואו כי עברו עליו זמן וזמנים שבע שכבשו ושבע שחילקו שלא היו המצות נוהגות רק אחר ירושה וישיבה (קידושין ל"ז, א') וא"כ כל הזמן הזה ארבע עשרה שנה היה בעיניו כאלו לא בא, והיה כל היום עומד ומצפה ועיניו נשואות וצופות מתי יגיע התור הנכבד עת לעשות לה', וכאשר זכה לראות ראשית פרי האדמה כי נתבכרו לקח הבכורים בשמחה גדולה ורבה ובא ועמד לפני הכהן בהיכל ה' וזרחה עליו שמש צדקת עבודת ה' והריחו ביראתו הטהורה, אז תאורנה עיניו ונפקחו, שערי בינה ודעת לפניו נפתחו. זאת ראה אלהים ויוכח ויאמר אל האדם ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ, כלומר אך היום הזה אני יודע כי באתי אל הארץ כאשר זכיתי והחייני ויקימני לזמן הזה לקיים המצות אך עתה נשלמה תוחלתי, וזהו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו גו'. היינו שנתן הקב"ה א"י אל האבות והלא הם לא השיגו ממנה מאומה כי היו בה רק גרים, אבל אם מעלת א"י הוא מה שהיא מסוגלת לעבודת ה' ורוח הקודש א"כ הם קבלו טובתה יותר ויותר כי הלא הצליחו ביראתם וצדקתם והשגתם יותר מכל הדורות:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:6)

**ומעתה** דברי המדרש מובנים מאד, בעוה"ז היו הכל מתאוין ליכנס לא"י וע"י עונות גליתם ממנה גו'. והוא ע"פ משל לב' שכנים לא היו להם בנים והיו הולכים לתור את הארץ אולי ימצאו איש נבון וחכם וצדיק שיברך אותם למען יפקדו, ונזדמן להם כי באו אל אדם גדול בשם ותפארת ואמר להם כי יולידו בנים בשנה זאת ותקראו אותם בשמות פלוני ופלוני, והזהירם ואמר להם כאשר יהיו הבנים בני ב' וג' שנים תביאו את הילדים אצלי כי הם צריכים לברכתי, ויהי להם כן, ויהי כאשר הגיעו הבנים לכלל שנים שאמר החכם ויקחו מרכבה כבודה ויסעו ויבואו לפניו והבנים על זרועותיהם וישמח עמהם מאד, ויהי קודם נסיעתם הביאו לו את הילדים והציגו אותם לפניו פתח את פיו ויאמר על האחד הנער הזה יהיה צדיק מואס ברע ובוחר בטוב, ועל השני עקם שפתיו ואמר הנער הזה יהיה בעל תאוה לא יחפוץ כסיל בתבונה, וישמע אביו וימר לו מאד, והאנשים נסעו ובאו אל ביתם, ויגדלו הנערים ויקחו להם מלמד עם מורה גם רבי דרדקי (בעהעלפער), ולזמן ראו כי הדבר בהיפך כי הראשון היה בורח בכל יום מבית הספר והשני היה רץ לבית הספר בחדוה ושמחה ולמד והבין, ויהי כאשר ראה אבי הנער הראשון את צרתו נתייעץ עם אנשים ואמרו לו כי הוא מוכרח לנסוע שנית אל החכם הנ"ל ולשאול את פיו, כי לחשוב עליו תוהו אי אפשר כי הבטיח אותו על בן זכר והיה לו, הבטיח את שכנו והיה לו, ויסע ויבוא אל האיש והנער עמו, וכבואו אל בית האיש נתן לו שלום ויאמר אליו הלא אתה אבי הנער היקר והנחמד אשר בעיר פלוני, ומכאב לב ומשבר רוח הוא עונה ואומר הנני הנני אבי העלוב הזה נבל ולא חכם, ויתפלא האיש על דבריו ויאמר לא יאמנו דבריך אצלי הלא הדברים האלה אמרתי על הילד השני של שכנך שהיה עמך אבל על בנך יחידך אמרתי והבטחתי טובות נשגבות, והוא בוכה ואומר הלא העלם לפניך בחנהו ונסהו אם יודע גם א"ב, והוא מספר לפניו איך לקח הוא ושכנו מלמד אחד, והר"ד הולך ובא אל הנער אשר אל השכן ומביא לו תפוחים או אגוזים הוא מקבל מידו התפוחים והולך עמו אל בית הספר, והנער העלוב הזה הוא משליך אל פניו התפוחים גם האגוזים ואינו הולך אל בית הספר, ויאמר אליו האיש עתה ראה כי מאד נאמנו כל דברי ולא התעללתי בך כי זאת תדע כי בלתי אפשר שיהיה לתינוק חשק אל הלמוד כי עוד לא הגיעו לו ימים שידע מעלת הלמוד וסגולתו כ"א מפתין אותו באגוזים ודברי שחוק, ומי שתקפה עליו תאותו מלידה מבטן אותו אפשר לפתות שילך אל בית הספר כי יתנו לו מה שהוא מתאוה אבל כאשר יגדל ויהיה לאיש ודאי אותה התאוה אשר הביאה אותו אל בית הספר היא עצמה תבריחהו מבית הספר, להורות לפניו תאות אחרות היותר, כי התאות הראשונות עוד לא יערבו אל חכו, לא כן מי שנולד בלא תאוה ובלא חמדה איך יתפתה ללכת אל בית הספר, אבל אחר אשר יקנה לב וידע סגולת הלמוד מי יוציאנו מבית הספר אחר שאין תאותו גדולה להביאו כל שכן להוציאו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Sh'lach 9:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/9:7)

**וזהו** מאמר המדרש בעוה"ז היו הכל מתאוין ליכנס לא"י מסבת מעלת הערב, והמדה הזאת גרמה להם בימים הנמשכים שבאו לידי עונות היותר ערבים עד שגלו ממנה, אבל לעתיד לבוא שיעקור הקב"ה את יצה"ר מלבבנו ולא יהיה בנו לא חטא ולא עון, לא יתאוו עוד אל מעלת הערב וכל תשוקתנו יהיה לדבקותו יתברך ולקיום מצותיו אז יתקיים מאמר ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם, והענין נחמד ונעים: