## Ohel Ya'akov on Torah, Shemot

###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:1)

**לך ואספת את זקני ישראל** (ג', ט"ז): ובמדרש: לעולם הזקנים מעמידים את ישראל וכן הוא אומר **וכל ישראל וזקניו ושטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארוך** (יהושע ח', ל"ג), אימתי ישראל עומדים כשיש להם זקנים שנאמר שאל אביך ויגדך כו', שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל (פרשה ג', ח').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:2)

**הנראה** לדעתנו רצונם בזה להביננו עיקר גדול בין נביא האמת לנביא שקר והוא החילוק בעצתו בין המלך המלקט ומקבץ חיילות, לבין קשר המורדים והבוגדים. כי המלך ברצותו לאסוף אליו אנשים לצבא משפטו לעשות תחלה שרים שרי אלפים ואחר כך שרי מאות והמה מאספים ומלקטים לאחד אחד אישי ההמון עד כי יהיו לצבא רב, לא כן קשר המורדים החרדים ומתפחדים לעשות דבר בנגלה משפטם לאסוף וללקט תחלה אנשי ההמון עד שהם רבים ואחר כך יתנו עליהם ראשים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:3)

**כן** הדבר בנביא האמת כי הקב"ה יפקיד אותו על כל הדור כמו שפקד את משה על בני דורו והזהיר אותו לבלי יתחיל לגלות נבואתו לפני פחותי הערך כדרך הנביאים הבודים דבר מלבם המתחילים לדבר תחלה על לב ההמונים קלי הדעת (שנאמר עליהם פתי יאמין לכל דבר) עד שיתרבו בדעות על הראשים ואחר כך יכופו גם את הראשים שיסכימו עמהם. אבל לא כן דרך הנביאים האמתיים כי מיד בקבלם הנבואה מיד הקב"ה יבשרו צדק אל הזקנים בעם ראשי העדה העומדים בסוד אלוה והמה יאספו אליהם כל ההמון ויגידו להם מה דבר ה'. ואין ביניהם רק אלו מתחילים מלמעלה היינו יקבלו הנבואה מהשם וממנו אל הקרובים אל ה', ודרך הכוזבים הוא להיפך שהתחלת נבואתם הוא מן הקליפה והולכים כסדר מלמטה למעלה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:4)

**וזהו** שאמר יתברך למשה לך ואספת את זקני ישראל והם יאספו אליהם כל העדה, וזהו שהורו ז"ל במדרש לעולם הזקנים מעמידים את ישראל כו', שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:5)

**והן** החלוקה הזאת היתה גם כן אצל המרגלים אשר משה ע"ה שלחם בעצת ה', שאמר לו שלח לך אנשים ר"ל שלא ישתף עמו עצת העם אבל ישלחם על פיו לבד, כי זה משפט המלך שלא לגלות ענייניו אל העם. וכן בשובם היה ראוי שלא יבואו בלתי לפני משה לבדו להשיב לשולחם דבר ולא להזולת, והם לא עשו כן אלא וישיבו אותם דבר ואת כל העדה, היינו כי מתחלה הלכו אל אנשי ההמון לדבר על לבם להסיר לבבם מאחרי ה' ויאספו כל העדה טרם באו אל משה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:6)

**ואולי** זהו שדרשו ז"ל על וילכו ויבואו מקיש הליכתן לביאתן כו', אשר יפלא מאין יצא להם הדרש הזה. ולדברינו יהיה מאמר וילכו ויבואו על דרך מה שדרשו ז"ל ברות ותלך ותבא (מדרש במקומו) שהלכה ובאה עד שמצאה אנשים המהוגנים לה, כן מאמר וילכו ויבוא האמור במרגלים יתפרש שהלכו ובאו בסתר אצל ההמון עד שנתאספו אצל משה ואחרי כן באו גם הם. ועל זה באו רז"ל לתת טעם למה הלכו תחלה אל ההמון אם לא כי מתחילה לא הלכו לקיים דברי משה אבל הלכו במועצותיהם מצד הקליפה ומשם הלכו כסדרן מלמטה למעלה:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:7)

**ואגב** נבאר דברי המדרש בסמוך: תדע לך כששלח בן הדד אל מלך ישראל שנאמר **כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא** (מלכים א' כ', ג') שלח לו מלך ישראל **כדברך אדוני המלך** פעם שניה שלח לו **כי אם כעת מחר אשר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך, והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו** כו', מהו כל מחמד עיניך דבר שהיא חמדה מתוך חמדה זו התורה שנאמר **הנחמדים מזהב ופז רב** (תהלים י"ט, י"א). ראוי להעיר בזה כי עדיין הדבר צריך ביאור איככה החליטו ז"ל על מחמד עיניך שהוא מוסב אך על התורה וגם מאמר חמדה מתוך חמדה לא ידענו באורו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:8)

**ותחלה** נשים לב אל מאמר המשורר שהביאו ז"ל הנחמדים ומזהב ומפז רב אשר מלת רב לכאורה אך למותר. אבל הענין הוא עם מאמרנו (בקול יעקב איכה על מאמר זכרה ירושלים) בבאור דברי רבותינו ז"ל (סוכה מ"ו) מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק, שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אם שמעת תשמע ואם לאו לא תשמע. והוא כי כל מחמדי ותענוגי העולם הזה לא יערבו לנפש האדם בלתי טרם השיגו הדבר שהוא נכסף אליו. אבל בהשיגו הדבר יופג ממנו ערבותו ונעימתו וכמו כן הדברים מעוטי המציאות המה גדולים בחשיבות ורובי המציאות חשיבותם מועטת.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:9)

**וקח** לך דמיון משני גננים שהיו אצל המלך אחד היה אומן חכם בנטיעות לנטוע עץ כל פרי הדר וכל מגדים כפרים עם נרדים וכדומה, והשני היה איש כפרי מעשהו בירקות וזרעוני גנה ויהי בתחילת ימי הקיץ באו שניהם אל המלך ומנחתם בידם הנוטע והכורם הביא מבכורי ענביו ומחלביהם, והשני הביא גם הוא מפרי האדמה מהירקות ודומיהם המפליאים רואיהם בעת ההיא (להייתם חדשים ובלתי נמצאים עדיין) וימצאו חן בעיני המלך ויט אליהם חסד ויאכל מפרים ויתן להם מתנות וילכו, ויהי בצאתם הלך הכורם אל בית היין לשתות ולשמוח, והכפרי הזה אחריו לאמר אחי נעשה נא לנו כירה גדולה ונתעלסה באהבים גם יחד, אמר לו האחד מה לי ולך נבל הלא אתה ובית אביך עובדי אדמה מעולם ואני מלומד בחכמה יקרה מלאכת הנטיעה וההרכבה, ויען ויאמר לו הלא עיניך רואות כי מלאכתי עלתה על שלחן המלך ובא אכבדה כמוני כמוך, ענה ואמר לו הרף ממני ימים אחדים או אז תראה מה בין מלאכתי ומלאכתך, ויתמהמה עד עת שהירקות מצויות לרוב ונמכרים בשוק אגודות אגודות קרא לבעל הירקות הזה ואמר לו הלא תדע כי אנכי אכין תשורה למלך מתבואות הכרם וגם אתה עתדה בשדה וקום ולך אתי אל המלך, השיב ואמר לו לא יום תשורה עתה להביא מיני ירקות ועשבים לפני המלך כי כבר נמצאים ביד כל אדם יחד עשיר ואביון, אמר לו הנה עתה דע נא וראה ההבדל במעשינו כי מלאכתי תעמוד בחשיבותה העצמיים בכל הימים ובכל זמן להיותה יקרה בעצמותה כי היא חיי כל רוח במתק טעמם וריח ניחוחם, לא כן מעשיך גם כי העלו חן לפני המלך הלא היה סבתם העדר מציאותם בזמן ההוא ולכן עתה כי רבו כמו רבו לא עמד טעמם בם והיו לזרא.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:10)

**הוא** הדבר שאמרנו שכל החמדות והתשוקות אשר באדם וכל חשיבות חפצי העולם הזה הוא אך מצד העדר וקושי מציאותם והעד כי כאשר ירב מציאותם יתמעט חשיבותם כאשר כלל שלמה המלך ע"ה ואמר בדרך כלל **נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק** (משלי כ"ז, ז'). אמנם לא כאלה חלק תורה החמודה כי כל מה שירבה מציאותה יתרבה חשיבותה כל דדיה ירוו נפש האדם דשן בכל עת, וכמליצת רז"ל למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בה חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם (עירובין נ"ד, ב'), ולכן היא יותר חמודה אצל לומדיה ומחזיקיה, כי כל עוד שיעמיקו בה תוסיף תת כחה להם, וכל עוד שיתמידו בלמודה ירבה אליה תשוקתם. וזהו הנחמדים מזהב ומפז רב, כלומר תבחון חמדת התורה לעומת הרבה זהב ופז אשר רבויים הוא סבה להמעיט חשיבותם כמאמר **אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה** (מלכים א' י', כ"א) לא כן התורה כי אפילו כל הארץ תתמלא דעה וכלם יהיו אנשים חכמים ומלומדים הנה עוד יוסיפו ביקרת התורה וחביבותה. וכבר המשילו רז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ז, ג') לומדי התורה לדגים שבים כי הם תמיד במים ואף על פי כן הם משתוקקים לטפת מי הגשמים. וכל זה כלול במאמר הנזכר לעיל מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, ומדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק.¹

footnotes:
¹ משל לסרסור כל זמן שלא נגמר המקח הוא מצוי אצל הסוחר לא כן אחר אשר גמר המקח אין לו עוד דבר עמו וכמו שכתבתי בקול יעקב באורך עיין שם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:11)

**ומעתה** דברי המדרש מובנים פשוט אשר מאמר וכל מחמד עיניך אינו מדבר מהזולת רק מהתורה. כי הנה כל החפצים הנאים והמשובחים שיזדמן לעיני האדם בבואו לבית שר וקצין משפטו כי יתמה על החפץ ולא תשבע עינו לראות ולא כן בני הבית הרואים ביפים תמיד כבר המה רגילים בחפצים ההם. אבל התורה היא בהיפך כי אם תבוא למקום תורה שמה תראה כמה היא חביבה בעיני לומדיה אשר באהבתו ישגו תמיד, ואצל האדם שלא למד כלל אינה חביבה אחד מני אלף כי לא טעם את נעימותה ואינו יודע את מתקה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:12)

**ומעתה** הכרעת המאמר כך הוא כי אם יסוב מאמר וכל מחמד עיניך על חפצי העולם הזה אשר משפטם שהרואה אותם מחדש אצלו חביבים יותר מאצל מי שרואה אותם תמיד, אם כן הלא היה מהצורך שיאמר וכל מחמד עיניהם. וזהו שדייקו ז"ל מהו מחמד עיניך שהוראתו על דבר החביב בעיני בעליו בישן יותר מבחדש על כן החליטו אין זה כי אם התורה שהיא חמדה מתוך חמדה כלומר כי החמדה אשר אל התורה הולכת ונוספת חמדה אחר חמדה, היינו מדי השגתו ממנה יותר יחמוד יותר, והבן:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:13
[Ohel Ya'akov on Torah, Shemot 9:13](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Shemot/r/9:13)

**עוד** באור על זה כי הנה כל סוגי החמדות לא תהיינה נמצאות כי אם מן נושאם והלאה ולא בהנושא עצמו, כמו בהשמע קול כלי שיר או המרנן בצוארו הנה יחרדו ויתאוו כלם לשמוע שיריו וזמריו ויפזרו לשלם לו על זה מעות הרבה, וכן בכדומה מן הדברים החמודים אצל בני אדם כמו בתי טרטיאות וזולתם אשר רואיהם ישלמו אל המראה אותם ויגמלו אותו גמול רב. והנה אצל נושא המעלה החמודה ההיא בעצמו היא שנואה ומאוסה שע"כ לא יעשה זאת מבלעדי התשלומין ואם כן תהיה חמדת המדומים חמדה מתוך שנאה היינו שנואים אצל נושאיהם ובעליהם. לא כן הדבר בחמדת התורה כי המלמד לאחרים הוא עצמו יחמוד ויאהוב אותה יותר מכלם וכנזכר לעיל ולכן היא חמדה מתוך חמדה. וזהו שבארו ז"ל וכל מחמד עיניך רצה לומר דבר שהוא נחמד אצל בעליו עצמו אין זאת כי אם זו התורה שהיא חמדה מתוך חמדה מה שאין כן בנושא מעלות אחרות המדומות שהמה שנואות אצל בעליהם וחמודות אצל רואיהם מחדש: