## Ohel Ya'akov on Torah, Vaera

###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:1)

**וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם,** (ו', ב')


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:2)

**הנה** רז"ל במדרש ביארו פרשה זו באופן תהיה נמשכת לענין שלמעלה להשיב תשובה על שאלת משה ע"ה למה הרעותה כו', ואנחנו כמו כן נלך בעקבותם כפי שיורנו ה', ונאמר כי הוא יתברך בא להשיב את משה בל יפלא בעיניו מה שראה בדבר הגאולה הזאת ענין זר והיפך מן הראוי, כי השכל ישפוט אשר בהתקרב ימי הגאולה על כל פנים יקל העוני ויתמעט השיעבוד,¹ והנה פה לא מלבד שלא נגרע מעבודתם דבר, עוד הוסיף והרע אל העם יותר מהעבודה הקודמת טרם נשמע בשורת הגאולה.

footnotes:
¹ בל יפלא בעיניו... והן אמת כי מדתו ית' מוחלפת בענין זה ממדת ב"ו. כי הנה זה הוא משפט ב"ו הצריך לאיזה ישועה לצאת מבית האסורים או להתרפאות מחליו הוא יחפוז וישקוד להצמיח ישועתו מעט מעט היינו כי ישתדל למהר ולהחיש מעשהו וכמו כן האדם המושיע משפטו להיות נחפז במעשהו טרם תכבד מחלהו אשר אז יהיה כבד ממנו לחבוש מזורו. אמנם לא כן הוא מדתו יתברך כי רב אונים הוא לתת ישועתו הנדיבה במעט קט ובפתע פתאום וכן היה הצלת משה ע"ה כנאמר ויצילני מחרב פרעה כלומר בהיות כבר החרב על צוארו או אז הצילו ה' כי כן היא מדת ה' להושיע כהרף עין וברגע האחרונה. אשר מטעם זה אמרו ז"ל (ברכות ל"ב) ארבעה צריכים חיזוק ואחד מהם בטחון יען כי לא תתראה ישועת ה' עד גמר הענין וכמו שהארכנו בזה בחלק הא' (פ' וירא במאמר ותצחק שרה בקרבה) וכמו כן פה רמז הכתוב ואמר אני ה' כו' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כלומר בעוד אתם נתונים תחת סבלות מצרים אוציאכם ברגע וזהו והצלתי אתכם מעבודתם. כלומר בעוד תעמדו על העבודה אשר עליכם כי הוא ית' רב להושיע בפעם אחד מן הקצה אל הקצה ולא מעט מעט:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:3)

**ולבוא** אל באור הענין נזכיר דבר אחד האמור עם הספר קול יעקב (קהלת על מאמר ביום טובה היה בטוב) בבאור הכתוב **כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל** (איוב ב', י') וכלל הדברים מהמבואר שם כי כוונת הבריאה בכלל לא היתה למען יתענג האדם מטובה כי אם להיות עמל העולם עליו ויתיסר ביסורים ממדת הדין, ומדת הרחמים לא ניתן בעולם זולת למען יוכל העולם שאת את מדת הדין כמבואר במדרש (ריש בראשית) מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, וזהו שתמה איוב ואמר גם את הטוב נקבל אשר הטוב אינו אלא נטפל אל הרע (על כן נופל בו מלת גם) ואת הרע לא נקבל מה שהוא עיקר בכוונת הבריאה, ועל כן אותו שהקב"ה רואה בו שיש בכחו לסבול משא מדת הדין הוא מכלכלהו ביסורי מדת הדין מבלי שתוף טוב הרחמים כמאמר רז"ל וחנינא בני די לו בקב חרובים, מערב שבת לערב שבת (ברכות י"ז). וכמו כן האבות הראשונים ע"ה הטו שכמם לסבול ביסורי מדת הדין בכל ימיהם עד כי יעקב ע"ה בחיר האבות אמר לא שלותי ולא נחתי כו', (בראשית רבה פרשה פ"ד, ג') וזהו שהשיב יתברך למשה על שאלתו למה הרעותה. דע לך כי המובחר בכל הטוב שאני מתנהג עם בני הוא הדין שאני עושה בהם מרוב חנותי וחסדי למען טהרם ולקדשם ולהביאם אל תכלית כל הטובות בעתיד וכל לחץ העם ועוני השעבוד ממדת הדין הוא מהטובות הנשגבות ומהחסדים הגדולים שאין להרהר אחריהם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:4)

**וזהו** וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ר"ל גם המדת הדין (הכלולה בשם אלהים וכמבואר פה במדרש) שאני עושה בעולם הוא מכוון לטוב נשגב שראוי ליחס אותו אל שם ה' שכלו רחמים כי הטוב אינו כי אם טפל להמתיק הרע שיוכלו שאתו. והעד - וארא אל אברהם כו', באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, כלומר לא אצלתי להם חלק בטוב כל מאומה מפאת ידיעתי חילם הרב שיש ביכלתם לסבול המדת הדין כלו מבלעדי שתוף הרחמים. כן מה שהיו ישראל במצרים היה עיקר הכוונה לענותם בסבלות המדת הדין.¹ בלתי אחרי ראותו יתברך תוקף הדינין כל כך עד שלא יכלו לסבול עד הקץ הנאמר לאברהם אביהם, וכמאמר ולא יכלו להתמהמה שההוראה שהיה עליהם להשתעבד עד כלות ארבע מאות שנה (רק לא יכלו) היה ההכרח להוציאם משם קודם הקץ ועל כן היה המשפט לעשות בהם מעת שקרבה הגאולה כל מה שאפשר לעשות. ממש כהרופא העוסק ברפואות עם החולה ורואה בו שלא יוכל לסבול לקבל ככל הצורך ויהיה מוכרח להפסיק. עם כל זה כל מה שיוכל לזרוק לתוך פיו מן הרפואות טרם יפסיק יתן לו, כן הדבר בגאולת מצרים אחרי כי הקב"ה החליט להפסיק מן הגלות קודם הקץ על כן טרם צאתם הרבה והעמיס אותם ביסורי הגלות כל מה שאפשר:

footnotes:
¹ ומה גם לפי המבואר בגמ' ג' מתנות טובות ניתנו לישראל וכלם לא ניתנו אלא על ידי יסורין תורה וא"י כו' (ברכות ה') וכמו שזכרנו בכמה מקומות אשר כמו החרישה והזריעה המה הכרחיים והכנה אל הצמיחה כך הגלות ועוני השעבוד שהיה לנו במצרים היה ההכנה וההכשר לקבלת התורה וירושת הארץ, וכמו שבארנו בחלק א' (פרשת לך על מאמר במה אדע כי אירשנה) באור הכתוב ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ כו' זבת חלב ודבש (שמות ג') שהרצון בו כי מהעוני והשעבור נצמחה ירושת הארץ וכל הטובות שהשיגו כנודע:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:5)

**ועתה** נשים פנינו אל התכת הכתובים וארא כו', וגם הקימותי את בריתי אתם לתת כו', וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל כו', אשר לכאורה אין שחר אל הגמי"ן האלה, עוד מהראוי להבין במה שסיים ואמר לכן אמור לבני ישראל כו', אשר מאמר לכן הוא בלתי נקשר אל הדברים הקודמים.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:6)

**אמנם** לדרכנו כלל הכתוב תשובה נכונה על שאלת משה למה הרעותה כו', ומאז באתי כו', הרע לעם הזה וכמו שאמרנו. והוא כי עיקר שאלת משה רבנו ע"ה היה לפי שראה ענין המתנגד אל הטבע כי מצד הטבע יחוייב אל כל העושים במלאכה אשר בהתקרב המלאכה אל גמרה ימעטו מעשיהם ויתרשלו ידיהם מן העבודה, ופה היה בהיפך כי כבר שמעו והאזינו שהקב"ה פקד אותם לגאלם והעבודה עוד הולכת ונוספת בקושי גדול. אולם העילה לזה כי באמת אם היתה גאולתם מפאת כי בא הזמן וקץ הגלות ודאי היה החיוב שתתמעט העבודה לאט לאט, אמנם אחרי כי הקץ עדיין לא הגיע אליהם אך מבלתי יכולת העם להתמהמה עוד במצרים היה ההכרח להוציאם טרם בא הקץ על כן היה החיוב עליהם טרם צאתם שיעבדו עבודה כפולה ובקושי. ממש כפועלים שכירים עושי מלאכת הבנין וכדומה להשלימה לזמן מוגבל, הנה בגשת גמר מלאכתם העבודה עליהם בכל עת קטנה וקלה מתמעטת והולכת. אולם אם יקרה שיקח אותם שר העיר למלאכתו בעודם בעסק הזה בחצי המלאכה הנה מדרכם בהיפך אשר בשמעם זאת יחרדו איש אל רעהו לעשות מלאכתם בזריזות ומהירות למען הרבות בהעסק הזה כל עוד שהוא תחת ידיהם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:7)

**הוא** הדבר בגלות מצרים וקושי השעבוד שהיה להם כי עיקר סבתו הוא בעבור שהיו מוכרחים לצאת קודם הקץ לזאת מן הראוי היה שכל עוד שהם במצרים תכפל עבודתם בהפלגת הקושי בהיות גם העוני והשעבוד ענין הכרח ועיקר גדול. וזהו הרמוז בהכתובים שלפנינו וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כו', כלומר אשר להקים ברית הזה מהצורך להשלים שיעבודם וכנזכר לעיל. אולם וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל כו', כלומר ואינם יכולים להתמהמה עוד פן יטבעו בטומאת מצרים וההכרח לגאלם על כן ההכרח אתם להשתעבד בקושי כל עוד שאפשר להם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:8)

**וזהו** לכן אמור לבני ישראל אני ה'. (רומז אל הדברים האמורים בהגה"ה) והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו', כלומר מוכרחים אתם לעבוד בקושי ובסבל רב טרם תצאו מזה וזהו ולקחתי אתכם לי לעם כו', והבאתי אתכם כו' וכמדובר. וזהו וידבר משה כן אל בני ישראל כלומר גם הוא השיב להם כן על שאמרו ירא ה' עליכם כו', והבין אותם כל זאת אשר קושי השעבוד הוא לטובתם אבל עם כל זה לא שמעו אל משה מקוצר רוח כו' וכלשון רש"י ז"ל לא קבלו תנחומים:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:9)

**ועוד** יתכן בדברי התשובה על שאלת למה הרעות עם דבריהם ז"ל במדרש: אמר לו הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים באל שדי בצבאות באלהים בה' כו', וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה' (פרשה ג', ו'), והכלל בזה הוא עם מה שאמרו ז"ל עוד כל האומר הקב"ה וותרן כו', עד מאריך אף וגבה דיליה (ב"ק נ') וכמאמר עון עצמו אינו נמחק (ר''ה י"ז). אשר ההוראה מכל זה שאין המדה לוותר על העונות כי אם להאריך האף אם לזמן קצר ואם לזמן ארוך וכמאמר **ארך אפים ורב חסד** כו', **ונקה לא ינקה** (שמות ל"ד, ז'). ואם הדבר כן לא יקשה מאמר האבות ע"ה ימחו על קדושת שמך (שבת פ"ט) כי זה מדבר מאחרית הימים שעליה אמר הנביא **ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע** (מלאכי ג', י"ח). כי בעולם הזה אין הדבר ניכר לעין מפאת היותו מאריך אף גם לרשעים לא כן בזמן הקץ. ממש כהסוחר אשר כל ימי עסקו במסחרו מקום להקונים מאתו בהקפה לבקש מאתו ולומר לו המתן לי ויעתיקו אותו מזמן לזמן, מה שאין כן בשיפסק מלישא וליתן עוד לא שייך עוד לבקש המתנה מאתו כי אם או לשלם או לוותר ולמחול. כן עד זמן העתיד שייך הארכת אף לא כן לקץ הימין שעליה אמר שלמה **והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ** (קהלת י"ב, א') ודרשו רז"ל ימים שאין בהם לא זכות ולא חובה (שבת קנ"א, ב') ר"ל שלא יהיה נשאר עוד שום חוב בבני אדם כי אם או למחול לחלוטין או לפרוע מהם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:10)

**וזהו** תשובתו יתברך על שאלת משה למה הרעותה כו', ומאז באתי כו', הרע ואמר וארא אל אברהם כו', באל שדי, וכדברי הדרש כשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי. כי הנה בזה גילה יתברך למשה שאין גאולתם זו גאולה שלימה שאין עוד גלות אחריה, בלתי כל עיקרה היא מפאת גודל הלחץ והדחק שאין ביכלתם למלא זמן השעבוד הנאמר לאברהם וכנזכר לעיל. על כן בהכרח הוציאם יתברך לשעה מוגבלת, ואמר לו לוותר אי אפשר כי לא הבטיח מעולם אל האבות שיוותר לחלוטין. וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם בלתי הוא מוותר ומאריך אפו להמתין מזמן לזמן היינו שישלימו חק העבודה שעליהם בגלות שאחריה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:11)

**ומעתה** נבין הענין על פי משל לאחד שהיה חייב לרעהו סך גדול אשר לא השיגה ידו לשלם לו בעתו והיה המלוה מטיב עמו ליטול ממנו כפי מה שהשיג ידו, והנה המותר ההוא כל אחד חושב בו מחשבה אחרת, המלוה אומר בלבו אקבל ממנו עתה כפי השגת ידו והמותר ישאר חוב אצלו ולימים עוד אגוש אותו גם על המותר, והלוה לא כן ידמה כי על דעתו כבר נפטר מכל החוב בהסך ההוא שנתן לו. והחילוק בזה כי כפי מחשבת הלוה יותר טוב לפניו להמעיט במה שהוא נותן לו עתה ולקמץ כל מה שיוכל ויפטר חובתו בסך קטן ומעט, אולם אם הלוה יודע מחשבת ודעת המלוה הלא יכשר לפניו יותר לדחוק עצמו לתת להמלוה יותר ויותר כפי כל אשר תמצא ידו למען המעיט החוב הנשאר.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:12
[Ohel Ya'akov on Torah, Vaera 1:12](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vaera/r/1:12)

**כן** הדבר במשה כי הוא ע"ה דימה בנפשו כי העם ישיגו גאולה שלימה על כן בראותו בה' יתברך כי הוא דולג ומקפץ להמעיט גלותם ולמהר גאולתם מפאת ראותו בעוני העם כי רב הוא עד כי לא יוכלו שאתו על כן היה בעיניו כמו זר קושי השעבוד הנתוסף בם מאת החל להיות שליח בעסק הזה, ושאל למה הרעותה כו' ומאז באתי כו' הרע לעם הזה. על זה השיב לו יתברך לא כשם שאתה סבור כו'.¹ כי אין אני מוותר עמם לחלוטין בלתי אני ממתין להם שישלימו שעבודם לזמן אחר, ועל כן טוב להם מה שאקח מהם עתה כפי כחם למען ישאר חוב קטן. וזהו וארא אל אברהם כו', באל שדי, ובא מדרשם - כשאני תולה על החטאים כו', היינו ממתין להם לאחר זמן ועל כן כל מה שיש בידי לגבות מן החוב זה עתה הוא טובה גדולה אחרי כן לבניהם וכנזכר לעיל:

footnotes:
¹ רק עתה תראה אשר אעשה לפרעה. כלומר אך עתה תראה הטוב הנשגב שיצמח מזה כי ביד חזקה אשר החזיק בישראל והכביד עליהם העבודה על ידי זה ישלחם ויגרשם. ואני שוקד על גאולתם והצלתם.