## Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel

###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:1)

**ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם.¹ ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'**. ילקוט: אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת, ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח כו'. (רמז ת"ח).

footnotes:
¹ ובגמרא (שבת ע') דברים הדברים אלה הדברים אלו שלשים ותשע מלאכות שאמר הקב"ה למשה וכו' וההרגש מבואר איכה העמיסו ז"ל הדרש הזה במאמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם אשר כפי הדרש צוה אותו שלא לעשות. עוד מהצורך לתת טעם על שנותו יתברך את טעמו ואמר פה ששת ימים תעשה מלאכה ובעשרת הדברים אמר ועשית מלאכתך. אמנם הנה כבר שמענו ונדעם אשר כל יעודי הנביאים על העתיד מהפלגת התיקונים שיהיה בעולם ומה שהפליגו חכמינו ז"ל בגמ' (שבת ל') עתידה אשה שתלד בכל יום וכו' עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וכדומה הרבה עינים מפליאים, את כל אלה ידו יתברך עשתה מראש ביום ברא אלהים ארץ ושמים וכבר היו כל ענינים האלה אצל אבינו הראשון קודם החטא וכמאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת א') מה שהיה הוא שיהיה וכו' רוצה לומר כי לעתיד לא יחדש הקב"ה דבר רק מה שהיה כבר הוא שיהיה לעתיד ומה שנעשה הוא שיעשה וזהו אין כל חדש תחת השמש רוצה לומר שלא יחדש יתברך דבר שיהיה מחודש מכל וכל (עי' בקול יעקב קהלת שם). ומעתה הנה בעת הבריאה אשר האדמה נבראת להוציא גלוסקאות וכלי מילת לכל צרכי האדם אם כן היו כל הל"ט מלאכות חסרות בבריאה שאין צורך לא לחרוש ולא לזרוע ולא לארוג וכן כלם רק אחר החטא גרם האדם אל עצמו כל המלאכות האלה שנתקלל בזעת אפיך תאכל לחם ונתקלל להיות עליו ל"ט מלאכות והכל מסבת החטא ואם כן היה כח הקדושה נעדר בהם כי רק מסבת החטא באו. ולכן בעת צוה אותנו על מצות שבת בעשרת הדברים אמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך בכ"ף הכינוי אל האדם לרמוז אליו כי המלאכות המה שלך ובאו מסבתך. אמנם אחר כי צוה יתברך על המשכן אשר בו היו כל הל"ט מלאכות הנה על ידי זה השיגו המלאכות כח נעלה ונשא כי נתקדשו בעשיית כלי הקודש עד כי מאז נאמר עליהם (בבא קמא ב') הך דהוה במשכן חשיבא וכו'. וזהו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם כלומר אחר כי צוה יתברך על אותן הל"ט מלאכות לעשות אותם במשכן קנו על ידי זה חשיבות ונתעלו להיות נקראים אבות מלאכות ומאז לא יהיו עוד מתוארים בכ"ף הכינוי אל האדם כנ"ל אבל אמר ששת ימים תעשה מלאכה כי כבר נקנה בהם כח מעשה שמים (והשלמת ענין זה תמצא בקול יעקב סוף שיר השירים), והבן.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:2)

**ונעמוד** עוד על כוונת מאמר (יתרו) זכור את יום השבת לקדשו כו', ורבותינו ז"ל למדו זה גזירה שוה (שבת פ"ו) בשבת נתנה התורה שנאמר זכור את יום השבת, ונאמר להלן זכור את היום הזה, מה להלן עצמו של יום אף כאן בעצמו של יום, וראוי לדעת כוונת הזכרון הזה ומה הוראתו.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:3)

**אבל** דע כי השכחה יש בסוגה שני פנים אם שהוא שוכח בשכחה עצמיית עד שהדבר יוצא מלבו ונעדר ממנו בהחלט זכרון הדבר הזה, או שהוא רק מונע עצמו מהעלות אותו על זכרונו ומעלים עיניו ממנו. והוא כי כל הדברים בהתחלתם הם חביבים כמשפט לכל דבר שהוא חדש אצל בעליו, וברוב הימים יתמעט ממנו הערבות מפאת ההרגל בו עד אשר לזמן כביר יוכל להיות שלא יהיה נשאר מערבותו שום רושם כלל. כמו אם תפדה את אחד מבית הכלא שהוא אסור שם ותוציאהו חפשי, ומה גם אם היה עליו משפט מות אז תראה כמה תגדל הטובה ההיא אצלו וכמה יפליג להודות אל המטיב עמו עד כי יחליט בלבו להיות לו בעבור זה עבד עולם. אבל כאשר יארכו אליו הימים הנה מעלת הטובה הזאת תלך אצלו הלוך וחסור עד שתצא מלבו ולא יחזיק לו טובה גם על פרוטה אחת, ומה גם אם יהיה הנפדה הזה הולך וגדל ודאי תהיה זאת סבה להשכיח מלבו מקרהו הקדום. כמאמר יוסף אל שר המשקים **כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך** (בראשית מ', י"ד) כלומר כי אם היה גם אחרי כן דל הערך ודאי קרוב הדבר לזכור דלות ענינו שסבל בבית המאסר בהיות המעמדים קרובים זה לזה, כמו אם תעיק אליו צרת הרעבון הנה יזכור ויאמר אנכי עתה רעב כאשר הייתי רעב בבית האסורים, לא כן אם יצליח וייטיב את לבבו בתמידות הנה בהכרח שמחת נפשו תעקור זכרון יגונו מכל וכל כמאמר **ששון ושמחה ישיגו** ואז **ונסו יגון ואנחה** (ישעיה ל"ה, י') היינו שלא יהיה נמצא דמיון היגון בלב כלל. וזהו שאמר כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך (להציב לו ציונים להיות לו למזכרת) ולכן נחשב לו זאת לעון ואמר ולא זכר שר המשקים את יוסף באמצעים העלולים להזכירו עד כי יצא מלבו וישכחהו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:4)

**והנה** השכחה הזאת תכלול כל הטובות המושגות ממאכלים ומשקים ומלבושים וכלים יקרים כלם יצא חשיבותם מן הלב יום יום עד שלא ישאר ממנו מאומה, אשר ע"כ צוה יתברך עלינו שתהיה התורה והעבודה אצלנו כענין חדש בכל יום כאילו היום ניתנה התורה, היינו שלא תשלוט השכחה עליה ועל מצותיה להמעיט נועם ערבותם וחשיבותם, וזהו שאמר משה ע"ה **זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים** (שמות י"'ג, ג') כלומר כמו שחביבה עליכם הטובה ביום הזה כן תהיה חביבה בכל הימים (וכמאמר בכל דור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים) וכמו שכתבתי למעלה פרשת תשא על מאמר ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:5)

**ומעתה** נתבונן על מה שהפליג הכתוב בענין השבתות וימים טובים בין לשבח בין להיפך, נזכרים הם יותר משאר המעשים, לשבח זכור, שמור, אשר לא נמצא בלשון הזה בכל המצות, וכן להיפך בהעדר שמירתם הפליג הכתוב ואמר **חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא** (ישעיה א', י"ד). אמנם אם נשים לב נשכיל לדעת כי יום השבת מטיב לטובים להשלים מעשיהם מה שלא יוכלו להשלים בימי החול, וכן הוא סבה גם כן אל ההולכים אחר תאות לבם להשיג בו מה שלא ישיגו גם הם בימי החול. כי הנה איש ישר וטוב עם אלהים החפץ בכל לב לשקוד רק על התורה ועל התעודה ולעסוק במצות עם כל זה בכל ימי השבוע הוא אחוז בחבלי הטרדות בבקשת פרנסתו ולחם ביתו וזה יפריע אותו מעסוק בתורה כראוי, אמנם בשבת שאין שום עסק מטריד אותו יקח מועד למישרים ויהיה אצלו היום ההוא קודש לה' ויעסוק בתורה ותפלה, ומה גם כי האכילה והשתיה אשר בשבת היא מצוה, אם כן כל היום הוא עובד עבודתו באין מעצור כלל. וכן הרשע האמנם כי תאות לבו תסכסך איתו בכל יום ללכת בדרך חטאים להיות בסובאי יין בזוללי בשר ולהתהולל בהבלי שוא, עם כל זה לא יוכל לסור לעצת יצרו הרע להשליך עסקי פרנסתו מנגד, וכמאמר שיגיעת שניהם משכחת עון (אבות) לא כן בשבת שהוא בטל מעסק פרנסה ומכל דבר המטריד אותו, יקרא יום להוללות ויעשה בו כל מה שלבו חפץ, לכן אמר הנביא **חגים ינקופו** (ישעיה כ"ט, א'). וחלילה לאל מרשע לתת יד לפושעים כי לא זאת המנוחה ולא זאת המרגעה, רק השם יתברך נתן לנו השבתות ומועדי קודש רק להשלים מעשינו הטובים ולבוא אל מעמד יותר נכבד ביום המועד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:6)

**ועל** זאת יורה מאמר הכתוב **אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם אלה הם מועדי** (ויקרא כ"ג, ב'), לאמר אל תדמה בנפשך כי המועדים המה מסבת רצונו יתברך להעניק את הגוף מבלי טעם, כי אם כן תחליט שינוי רצון חלילה אצלו יתברך כי מה יום מיומים. רק בהיפך כי הקב"ה רוצה להשיג ממך עבודה עודפת ושלימות וקדושה מה שלא ישיג בימי החול, וזהו אלה מועדי ה' כלומר כי הקב"ה מצפה עליך כל ימי החול מתי יבוא המועד הנכבד למען תוסיף טהרה וקדושה, כי לולא כן היה ראוי לכתוב אלה מועדיך. ולכן בראותו יתברך אשר ביום השבת המה הולכים לנפשם אחרי ההבל למלאות תאותם, קובל ואומר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, כלומר כי תקחו המועד רק בעבור עצמכם ואינם עוד מועדי ה' רק מועדיכם. ועל כן אמר והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה, כלומר כי הפכו כל המועדים על שם עצמם וזהו חגה חדשה והכל שלה, וזהו שאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וסיים ואמר היו עלי לטורח נלאתי נשוא.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:7)

**ונמתיק** טעם הענין על פי משל לעשיר אחד שהיו לו כמה בנים וכלם חולים, ולקח רופא אל ביתו למען ישקוד תמיד בהצלתם לחלוץ ממות נפשם, והיה מחבב את הרופא ההוא עד מאד, אך כל זה היה בזמן שהבנים קבלו הרפואות אשר הרופא נתן להם, פעם נפלו במחלה מסוכנת עד מאד והרופא נתן להם רפואות אבל לא רצו לקחת, וכאשר ראה האב כי רע ומר הבנים מסוכנים ורפואות לא רצו לקבל, הביט בפני הרופא בפנים זועפות, וישאלהו לאמר אדוני מה לך עלי אם בניך מרחיקים הסמים אשר אני נותן להם, ויענה ויאמר לו הלא עם כל זה על ידך נכפל יגוני ואנחתי, כי אלו לא היה אצלי רופא שיוכל לשקוד ברפואתם בהכרח הייתי מתייאש מהם והייתי מסיר אותם מלבי, אמנם עתה כי אביט בפני רופא חכם כמוך אשר רפואתם וישועתם קרובה לבוא על ידי מעט צרי שנתת לפניהם, לכן עלי לבי דוי יותר מאוד.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:8)

**הנמשל** כי הקב"ה נתן לנו שבתות ומועדים למען רפאות נפשותינו מכל מחלה ומכל אשם הנזדמן בימי החול על ידי עסקים שונים, וכאשר הוא רואה כי אין ברצונם לקחת רפואות תעלה, הוא קובל ואומר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, היינו לא שהימים עצמם היו לטורח, רק על ידי הימים האלה העלולים לרפאות את שברם ואינם חפצים ברפואתם היו לטורח ונלאתי נשוא וכנזכר לעיל במשל:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:9)

**ונשוב** לדברינו אשר השבתות וימים טובים לא נתנו כי אם להשלים יראתנו ועבודתנו מה שלא נשיג בימי החול. וזהו שאמר זכור את יום השבת לקדשו ר"ל כי צריך אתה לזכור לקדשו לעולם באותה קדושה שהיינו בה בעת הצווי ביום מתן תורה שהיה בשבת והיינו עומדים כלנו באסיפה שלימה לפני ה' לשמוע דבריו הקדושים, כן נהיה בכל שבת באסיפה והקהל לשמוע מפי החכמים דברי תורה יראה חכמה. וזהו גם כן מאמר שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך הנה פה ביאר הכתוב דברינו באר היטב היינו כי צריך אתה לשמור את השבת באותה בחינה כאשר צוך כו', ר"ל ביום מתן תורה. וזהו מאמר הילקוט אמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות ודרוש לפניהם הלכות שבת בשבת כו', היינו בעבור יתדמו כל השבתות לשבת הראשון אשר בו ניתנה התורה.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:10
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:10](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:10)

**וזהו** מאמר הכתוב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה' אלהיך אשר לדרכנו יהיה הרצון בזה להביננו תכלית הדברים שאמרנו. אבל עוד נמתיק הענין על פי משל לאחד שהרחיק נדוד ויעזוב משפחתו וכל בית אביו לגור בארץ אחרת והיו עיניו נשואות וכלות אולי יראה איזה אורח הבא מעיר מולדתו למען ישאל את פיו על בני משפחתו, ולא עלתה בידו, לימים בא עני אחד הסובב ומחזיר על הבתים, והנה כבואו אל ביתו הכיר בו כי הוא מעיר מולדתו וישמח מאד לקראתו ורצה להשתעשע עמו לשאול אותו על בית אביו ומשפחתו הכבודה, ויאמר אליו העני מדוע תעצרני הלא לעשות מלאכתי באתי הנה ולמה תגרום לי הפסד, ויאמר לו אם כן הגידה נא לי כמה עלה בדעתך לקבץ פה, אמר לו שנים ושלש זהובים אמר לו הא לך שלש זהובים ושבה עמדי, ויעש כן וישב עמו והתחיל לספר לו עסקי משפחתו ואודותיהם ושלום בניהם, ויהי אך התחיל לספר נפלה עליו תרדמה והוא יושב ומתנמנם, ויאמר אחר כי זכיתי להיות לי מקום לנוח בו אבקש את הבעל הבית ויתן לי מקום מנוחה ואשכבה ואישן, כעס עליו הבעל הבית ויאמר הלא אנכי עשיתי אותך איש בטל היום הזה למען הפיק טובתי, למען תספר לי משלום משפחתי והקרובים אל ביתי, ועתה מה לך לנוח, או מדוע תשכב ותרדם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:11
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel 1:11](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayakhel/r/1:11)

**הנמשל** הקב"ה נתן לאדם נפש עליונה חצובה מתחת כסא כבודו ונתרחקה ממעונתה, ובכל ימי השבוע גם כי הקב"ה משתוקק לשמוע טובות ממנה אך האדם טרוד בעסקיו, לכן הגביל להשתעשע עמנו ביום השבת והספיק לנו בעבור זה ביום הששי לחם יומים למען נהיה נקיים ביום השבת מכל טרדה ונוכל להשתעשע בקרבת אלהים יתברך שמו, ולשוש באהבתו. וזהו ששת ימים תעשה מלאכה ואתה טרוד בעסקי הגוף, ואם כן וביום השביעי שבת לה' אלהיך, כלומר לייחד את היום ההוא רק לה' לבדו כי הוא נתן לך את המנוחה רק למען יהיה לו מקום להשתעשע עמך ולא שתתעדן בתנומות עלי משכב או בענינים אחרים וזהו שבת לה' אלהיך, והבן: