## Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra

###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:1
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:1)

**ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'** (ב', א'). מדרש: כתיב **כי לא בזה ולא שקץ ענות עני** (תהילים כ"ב, כ"ה) וכו' וכשם שלא בזה את תפלתו כך לא בזה את קרבנו שנאמר נפש כי תקריב (פרשה ג', ב').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:2
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:2](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:2)

**ולבוא** אל הבאור נציע מאמר חכמינו ז"ל כד הוינא זוטרא לגברא השתא דקשישנא לדרדקי (ב"ק צ"ב). ובהשקפה הראשונה נפלאת היא בעינינו וחלילה לשדי מעול.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:3
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:3](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:3)

**ונקדים** לזה מאמר **יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני** וכו' לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (ישעיה כ"ט, י"ג) ומה מאד ראוי להתבונן בדבר העונש איככה הוא מדה כנגד מדה. והנראה עם מה שכתבנו למעלה (על מאמר עשרה יקרים כו') כי ההפלגה בדברים תהיה על ב' פנים, אם שתהיה ההפלגה בחשיבות מצד יקר עצמותו באמת כמו הפלגת חשיבות אברהם אבינו ע"ה כי הפליא לעשות, גם אם היה בדורן של משה רבינו ע"ה היה הוא הבחיר שבכלם, לא כן נח אשר מעלות חשיבתו היה מצד הפכו היינו ע"י הצטרפות רשעת אנשי דורו כמאמר איש צדיק תמים היה בדורותיו אלו היה בדורו של משה לא היה צדיק (בראשית רבה פרשה ל', ט').


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:4
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:4](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:4)

**וזהו** כי לא בזה ולא שקץ ענות עני כשם שלא בזה את תפלתו כך לא בזה את קרבנו שנאמר ונפש כי תקריב הבט ימין וראה כי הכתוב ביאר בעצמו סבת הדבר במאמרו כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו.¹

footnotes:
¹ ביאר בעצמו... כי לא בזה ולא שקץ ומה מאד יתבאר בזה מאמר אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד (תהלים ע"ט, ח') גם מה שאנחנו מקדימים לומר בסליחות לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, משל לסוחר מוכר סחורותיו להרבה חנונים ובהגיע זמן הפרעון אשר קצב להם הוא נוגש אותם לשלם לו חובותיו במטבע הראוי אליו וכאשר ימצא אצל אחד מהם מטבעות אשר יחסר ממשקלם הראוי או איזה השתנות בצורתם יזרקם הלאה ולא יאבה בהם לקבלם על חובו, ופעם קרה מקרה לא טובה אל אחד מבעלי חובותיו אשר בעיירות הקטנות שנתדלדל מאד ועכ"ז התחזק את עצמו בכל יכלתו לשלם את חובו המגיע ממנו, ובהגיע זמן הפרעון ושמע כי הסוחר בא אל העיר לגבות חובותיו ומשרתו הולך וסובב בעיר לקרוא את בעלי החובות, כלם הלכו אל הסוחר והוא לא אבה ללכת כי אמר בלבו הסוחר בא ממרחק ואין אתו יודע עד מה ממעמדי השפל וגם כי אשלם לו את אשר מצא ידי הנה הוא ידקדק עמי כאשר בימים הראשונים שהייתי עשיר, לכן לא רצה לשלם לו עד אשר יבוא בעצמו לביתו ויראו עיניו את שפלותו ואת דלותו אז ישא פנים על חסרונו ולא ידקדק עמו. וזהו אל תזכר לנו עונות ראשונים כלומר כדרכך להקפיד ולדקדק שיהיו מעשינו שלמים מכל צד בלא שום חסרון כמאמר וסביביו נשערה מאד (תהלים נ', ג') רק מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד וכל מה שתמצא בידינו קבל ברחמים וברצון כמאמר ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. וזהו מה אשר אנחנו מקדימים לאמר בימי הדין והחשבון לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך רק כדלים וכרשים כו' וא"כ לפי דלות ערכנו ושפלות מצבנו ראוי לקבל מידינו כל הנמצא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:5
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:5](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:5)

**ונמתיק** הענין במשל לשר גדול שבא לעירו ובאו כלם לקבל פניו ובידם תשורה כמשפט להמקבלים פני שר גדול שלא לבוא ריקם, אבל באו במתנות גדולות וקבלם השר ע"י שליח ואת פניהם לא ראה, לימים בא עני גדול והביא בידו מתנה שוה דינר זהב, בקש השר לקבלה ע"י שליח ולא רצה העני לתת אותה מידו רק דחק את עצמו ונכנס אל ארמון השר, ויאמר אליו השר מה ראית לדחוק עצמך אלי, אמר לו ידע אדוני כי מתנתי מועטת מאד נגד כבודך והוד גאונך, רק בהצטרפות דלות ערכי ושפלות מצבי אשר גם המתנה הקטנה הזאת היא יותר מיכלתי אז תמצא תשורתי חן בעיניך, וא"כ לא היה לי דרך אחר רק לבוא ולהתראות בעצמי עם המתנה, למען יראה בעניי ויצטרף דלותי אל המתנה אז תהיה חשובה בעיניו יותר מכל מתנות הנדיבים המתנדבים בעם.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:6
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:6](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:6)

**וזהו** כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ובתנאי - ולא הסתיר פניו ממנו. והוא שאמרו כאלו נפשו הקריב, ולא היה די שיאמרו עליו שקרבנו חשוב ומקובל כקרבנו של העשיר אבל רז"ל החליטו כי בהכרח הקריב נפשו להתראות בעצמו עם מתנתו שהביא, כי לולא כן אין במתנתו מאומה מן החשיבות, לכן נכתב אצלו ונפש כי תקריב, וזהו בקשתנו יאר ה' פניו אליך ויחונך. כי אז ודאי יחון יחוננך אחר כי ישא את פניך. ומה יפה בזה מליצת חז"ל יאי עניותא לישראל כורדא סומקא אסוסיא חיורא (חגיגה ט') והוא משל זר מאד, וכי לא מצאה ידם לדמות עניות ישראל לדבר מכובד כמו ספר נאה בכרך נאה וכדומה. אבל כוונתם להודיענו כי יש בעולם ב' סוגי חשיבות, א'. מצד העצם עצמו בטוב טעמו וריחו או מראהו הדר לו והיא מעלת המתמדת עם העצם כל היום תמיד, הב'. חשיבות מצד הצטרפות הפכו, הלחם יערב לאיש העני מאד כי נפשו רעבה, הבגד להולך ערום ויחף זה כמה. וכן למעשים טובים יש ב' סוגי החשיבות האלה, אם חשיבות בעצם כמו מי שאנחנו רואים בו כי הוא יושב מוכתר בטלית ותפלין והוגה בתורה ומשים לילות כימים ורודף צדקה וחסד בלב שלם ובנפש חפצה. ויש שהוא מוטרד בעסקיו מאד מורדף בלי חשך ועכ"ז הוא מקמץ ומצמצם מזמן אכילתו וממנוחת משכבו ויקח מועד למישרים וקובע לעצמו שיעורים ללמוד התורה ולמע"ט, אשר כבר אפשר שהוא יהיה יותר חביב למעלה. אמנם חשיבותו אינו מצד מעשיו כ"א מצד ההיפך כי גלוי וידוע טרדתו שאין לו מנוח בכל עתותי היום א"כ כמה גדול כח נפש העושה וכמה עצום רצונו הטהור.


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:7
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:7](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:7)

**והוא** ג"כ ההבדל בין החשיבות שהיה לנו בימים הראשונים ובין חשיבותנו עתה כי בזמן שהיה בהמ"ק קיים וישראל היו שרוים על אדמתם היה נראה יקר תפארתנו ושלמותנו מצד עצם המעשים, לא כן עתה בזמן החורבן אם נביט ונבחון במעמדנו על שקידתנו בתורה ובמצות הי תורה והי מצוה כו' ומעשינו דלים מאד, רק בהצטרף דלותנו ושפלותנו כמאמר ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי אז יעלו מעשינו לרצון לפני ה'. וזהו יאי עניותא לישראל כורדא סומקא אסוסיא חיורא,¹ כי הנה סוסיא חיורא אין בה מן היופי כי זה דרך רוכבי סוסים לבחור להם רק שקערירות אדמדמות לא לבנות, רק כאשר נותנים על סוס לבן ורדא סימקא הנה ע"י הפכיות הגוונים נתייפה צבע הסוס עד שיהיה נראה נאה. כן דלותינו סבה לייפות את מעשינו אצלו יתברך גם כי אנחנו מצד עצמנו אין בנו מן היופי להיות נחשבים כ"כ הנה בהצטרף ענינו ומרודנו אז מעשינו לטוב נחשבים (עי' קול יעקב שה"ש (על מאמר שחורה אני) שם כבר נדפס דבר זה אבל תקנתיו עתה לכן הזכרתיו פה) וזה שנאמר במנחה ונפש כי תקריב מעלה עליו הכתוב כאלו נפשו הקריב. והוא מובן מאד כי המביא שור פטם ונתקבל ממנו הנה נראה מעלת הקרבן בעצם השור וגדולתו ושמנו כי גרמיו כמטיל ברזל אבל המביא מנחה הנה חשיבות מנחתו היא גודל עניותו והפלגת דלותו ועכ"ז הוא מקמץ סעודתו מלחם רעבונו שהוא צריך לנפשו ומביא מנחה לה' הנה חשיבות הקרבן ומעלתו הוא בעצם נפש המביאו.

footnotes:
¹ יאי עניותא לישראל כורדא סומקא אסוסיא חיורא אמר הכתוב לא אחדול את מתקי את אשר כתבתי אני בחבורי תפארת אדם על מאמר נפלא זה, והוא כי רז"ל לא החליטו שהעשירות לא נאה לישראל, רק רצונם להעיר אותנו כי גם העניות אצליהם הוא נאה, כי הנה האיש הישראלי הוא מוקף גדר ע"י מצות התורה לבלי ישלח ידו למה שאינו שלו, שלא לעשות רמיה, שלא להונות, אבל לשמוח רק בחלקו. ושלמות בישראלי בשמירתו זאת יותר נודעה ויותר יוצא לאור האמת בהביט אל עני ונכה רוח רעב ללחם וצמא למים ועכ"ז אינו יוצא מגדר אשר גדרה עליו התורה, הנה עליו יהל אור התורה וגדרי אזהרותיה ביתר שאת ויתר עז, והמשילו זאת לורדא סימקא אסוסיא חיורא כי לגדור הסוס אין נ"מ בזה, רק למען היות ברק עושיה זאת. כן העניות לישראל להגדיר אותם עי"ז ג"כ אין נ"מ להם כי בין כך ובין כך הם גדורים בגדר התורה, אך למען היות ברק לנוגה ישרה ואמתת צדקתם ושמירתם גדרי התורה כמאמר נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה (תהלים ס', ו'). ולדעתי אמת וישר הוא:


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:8
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:8](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:8)

**כלל** הדברים כי יש לנו ב' סוגי חשיבות, בימים אשר אנחנו שלמים וטובים אנחנו חשובים גם בלי הצטרפות דבר אחר עמנו, וכאשר מעשינו בלתי רצוים אז הקב"ה בחסדו מצרף מעשינו אל דלות ערכנו ואשר לפי מעמדנו אנחנו ראוים למדריגה היותר פחותה. ומה נעמה בזה מליצת הכתוב **כענבים במדבר מצאתי ישראל** (הושע ט', י') כי המוצא ענבים בארץ ציה וערבה שאין בהם שום פרי אז הענבים ההם חשובים הם בעיניו כמוצא שלל רב, גם כי אינם טובים כ"כ עכ"ז יערבו עליו בהעלותו על לבו כי המקום לא מקום גפן ותאנה. וההבדל אשר בין ב' הבחינות האלה כי כאשר החשיבות ביקר עצמותנו כל שיגדל יקר שכלנו ושלמות חכמתנו ותתוסף בינתנו להשיג יותר יתוסף חשיבותנו ג"כ עוד יותר ויותר, לא כן אם חשיבותנו מצד מעוט ערכנו אז בהיפך כל שירחב לבבנו ויגדל שכלנו ותתוסף חכמתנו תתמעט חשיבותנו. כמשפט הילד בהיותו יונק שדי אמו ואין לו שום השגה אז יערב לאביו כל מעשיו גם אם יכהו על הלחי ויתלוש את זקנו, אמנם כאשר יגדל ותתוסף השגתו אז יתמעט חנו ואביו ידקדק עמו כראוי לו כמו שאמרנו. וזהו שהמליצו כד היינא זוטרא לגברא כו' הנה מה יפה המשילו ז"ל את הבחינה הזאת אל אהבת היונק ומובן מאד כמו שאמרנו. וזה עצמו כוונת מאמר יען כי נגש העם הזה בפיו ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה כי בזמן אשר העבודה היא עבודה שלמה בחכמה ובהבנת הלב אז החכמה היא יעלת חן ופאר העבודה והדרה, לא כן אם היא רק מצות אנשים מלומדה אז החכמה הנמצאת בנו היא סבה עוד להעלות חמה ח"ו כמאמר **כי ברב חכמה רב כעס** (קהלת א', י"ח).


###### Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:9
[Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra 10:9](https://torahapp.org/share/book/Ohel%20Ya%27akov%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10:9)

**לכן** הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ר"ל אני אעשה להם דבר שיהיה מעשיהם ודרך עבודותיהם חשוב בחשיבות נפלא הפלא ופלא, מסבת ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ואז יהיה פלא על מעשיהם. גם אם יהיו מן הקטנות שבקטנות אחר אשר מעמדם יותר דל ואינם ראוים גם לעבודה כזאת כמאמר **אין מנהל לה מכל בנים ילדה** כו' (ישעיה נ"א, י"ח) וכמאמר **לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו** (שם כ"ט, כ"ב) פי' כמי המתארח אצל בעה"ב יום או יומים קודם פסח לא יבוש אם יתן לבניו סעודתו בכלים פחותים כי הזמן יענה את הכל.