## Ohev Ger, Part I; Thirty Two Paths of Wisdom

###### Ohev Ger, Part I; Thirty Two Paths of Wisdom 17:1
[Ohev Ger, Part I; Thirty Two Paths of Wisdom 17:1](https://torahapp.org/share/book/Ohev%20Ger/s/Part%20I%3B%20Thirty%20Two%20Paths%20of%20Wisdom/r/17:1)

**הנתיב השבעה עשר** תוספת לשון עם שמירת הענין, בעבור השתנות אופני הדבור בשתי הלשונות. מן המין הזה ולמקוה המים קרא ימים ולבית כנישות מיא, כי במקום שהעברי אומר מקוה, הארמי יאמר בית כנישות. וכן מזריע זרע וכל זרע אשר איננו זרע אדם תרגומו בשתי מלות בר זרע, כי כן יאמר בלשון ההיא. וכן וכבשוה ותקופו עלה. וכן ונהר יוצא מעדן הוה נפיק. וכן כי השחית כל בשר את דרכו אינש ית ארחיה. וכן אנכי ממטיר על הארץ מחית מטרא על ארעא. וכן ויהי הגשם על הארץ והוה מטרא נחית על ארעא, שאם לא היה מוסיף מלת נחית אולי היה משמעו בארמי שהיו המים על פני הארץ ארבעים יום בלבד, וכוונת הכתוב שירדו בזעף ארבעים יום בלבד, והרבה יותר מכן שהו על הארץ. וכן ארץ ארבע מאות שקל כסף ארע שויא. וכן עשרה זהב משקלם מתקל עשר סלעין דדהב מתקלהון. וכן ויתהלך חנוך את האלהים ואת האלהים התהלך נח בדחלתא דה', כי ההליכה את האל מליצה ידועה בלשון עברית, ובארמית איננה נוהגת ולא מובנת. וכן כי אחי אביה הוא ארי בר אחת אבוה הוא, כי העברי יקרא אח לכל קרוב, ואין הלשון נוהג כן בארמית. וכן את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה עתיד למעבד, וכמהו היושב על כסאו דעתיד למיתב, כי כן משפט הלשון בעברי לשמש בבינוני על הוראת עתיד קרוב, כאשר כתבתי בבכורי העתים לשנת התקפ"ז עמוד קע"ב, ואין מנהג זה בארמית. וכן וכלה הרעב את הארץ ית עמא דארעא, כי העברי נוהג כן לומר הארץ במקום יושבי הארץ, והארמי לא ינהג; וכמהו הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארעא די מחא ה' ית יתבהא. וכן כי יש שבר במצרים עיבור מזדבן, שבר בעברי כן הוראתו מזון נמכר או נקנה, והארמי לא יוכל להורות עליו במלה אחת. וכן וידבר על לבם ומלל תנחומין על לבהון. וכן והנה שבה כבשרו והא תבת הות כבשריה, כי לא יורה שרש **תוב** בארמית על התהפכות דבר לדבר, כאשר יורה שרש **שוב** בעברית, ואם היה אומר והא תבת כבשריה לא היה הלשון מובן, ובאמרו תבת הות כבשריה יובן שחזרה לאיתנה והיתה כשאר בשרו. וכן ה' ילחם לכם יגיח לכון קרב, וכן בכל פעל מלשון מלחמה הארמי משמש בשתי מלות אגח קרב. וכן לחם תנופה שתים תרתין גריצן, העברי משמיט מלת חלות, וכלשון רבותינו שתי הלחם שענינו שתי חלות הלחם, והארמי אין דרכו להשמיטה. כי ה' דבר טוב על ישראל מליל לאיתאה טבא. וכן ארץ מקנה היא ארע כשרא לבית בעיר. וכן אל שעריך לתרע בית דינך, כי שער בעברי יאמר גם כן על מקום השופטים, כמו זקנים משער שבתו. וכן יומת המת יתקטיל דחייב קטול, כי העברי קורא לחייב מיתה מת, ואין כן דרך לשון ארמית.