## Ohr Chadash, Preface

###### Ohr Chadash, Preface 1
[Ohr Chadash, Preface 1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/1)

**"ויהי בימי אחשורש"**. אמר רבי לוי ואיתימא רבי יוחנן (מגילה י:), דבר זה מסורת הוא בידינו מאבותינו מאנשי כנסת הגדולה, שכל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא* לשון צער; (אסתר א, א) "ויהי בימי אחשורש", היה המן. (רות א, א) "ויהי בימי שפוט השופטים", היה* רעב. (בראשית ו, א-ב) "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ויראו בני אלהים את בנות האדם", היה המבול. (בראשית יד, א-ב) "ויהי בימי אמפרל מלך שנער עשו מלחמה". (יהושע ה, יג) "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו". (יהושע ו, כז) "ויהי ה' את יהושע", (יהושע ז, א) "וימעלו בני ישראל מעל". (ש"א א, א) "ויהי איש אחד מן הרמתים", (שם פסוק ה) "כי את חנה אהב וה' סגר את רחמה". (ש"א ח, פסוקים א, ג) "ויהי כי* זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו". (ש"א יח, יד) "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו", (שם פסוק ט) "ויהי שאול עויין את דוד". (ש"ב, ז, א) "ויהי כי ישב המלך בביתו רק אתה לא תבנה הבית". והכתיב (ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני", ותנא אותה היום שמחה גדולה היתה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ; כתיב הכא "ויהי ביום השמיני", וכתיב התם (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". הא שכיב נדב ואביהו (ויקרא ט, כד). והכתיב (מ"א, ו, א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל", והכתיב (בראשית כט, י) "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו". והכתיב (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", והאיכא שני (שם פסוק ח), והאיכא שלישי (שם פסוק יג) "ויהי", והא איכא "ויהי" טובא. אלא אמר רב אשי, "ויהי" איכא הכי ואיכא הכי, כל "ויהי בימי" ודאי לשון צער הוא. וחמשה הוי; "ויהי בימי אחשורוש", (רות א, א) "ויהי בימי שפוט השופטים", (בראשית יד, א) "ויהי בימי אמרפל", (ישעיה ז, א) ויהי בימי אחז, (ירמיה א, ג) "ויהי בימי יהויקים".


###### Ohr Chadash, Preface 2
[Ohr Chadash, Preface 2](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/2)

**ויש לשאול**, למה היה סבור מתחילה כי "ויהי" הוא לשון צער יותר מן "היה". דע, כי "ויהי" לפי הדקדוק הוא מורה על הויה נמשכת בלתי נשלמה, וזהו המשך הזמן. ואם היה זהו הויה שכבר עברה ונשלמה, אין כאן זמן, כי הזמן הוא הויה נמשכת, ולא עבר הזמן. ולא שיהיה פירושו לעתיד, רק הוא זמן נמשך. ואילו כתיב "יהי זה", הוא הויה שלא התחיל ההמשך, ואין בה* זמן. אבל "ויהי" יש בה עתיד ויש בה עבר; כי "יהי" הוא לשון עתיד, והוי"ו הוא שהפך אותו לעבר, על כן יש בזה עבר ועתיד. ודבר זה מורה על המשך הזמן, כי הזמן הוא מחובר מן העבר ומן העתיד, וזהו המשך זמן, כאשר ידוע מענין הזמן למביני מדע, ואין כאן מקום זה. מכל מקום "ויהי" היא* מורה על הויה בלתי נשלמת, והיא המשך זמן. והויה שהיא בזמן היא השתנות, מפני שעצם ההויה הוא השתנות מענין לענין, וכל שינוי רע. ולכך היה סובר כל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא צער.


###### Ohr Chadash, Preface 3
[Ohr Chadash, Preface 3](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/3)

**ומקשה** על זה, ומתרץ דגם "ויהי" אפשר שאינו של צער, לפי שאפשר שהוא מורה על הויה פתאומית, כי כאשר חלה הצורה בחומר, והיא הויה, ואין הויה הזאת בהמשך זמן כלל, ואין שייך בזה שיש בו השתנות שהוא רע. ולכך מלשון "ויהי" אין ראיה על הויה של צער. וקאמר כל מקום שנאמר "ויהי בימי", שזה בודאי הויה בזמן, שכך מוכח לשון "ויהי בימי", שהימים הם הזמן. וכבר בארנו שכל הויה שהיא* בזמן הוא של צער, שההויה שהיא בזמן הוא שנוי, אשר כל שנוי הוא רע. וגם כי כל זמן הוא צער, כי כל מצטער הזמן לו ארוך, דכל אשר שרוי בטובה אין לו אריכות זמן, והוא לו "כימים אחדים" (בראשית כט, כ). ולכך "ויהי בימי", שהלשון הזה משמע הויה* בזמן, הוא צער.


###### Ohr Chadash, Preface 4
[Ohr Chadash, Preface 4](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/4)

**ויש מפרשים** כי לכך "ויהי בימי" הוא לשון צער, מפני שהלשון הזה רצה לומר כי היה דבר זה בימיהם, לא יהיה זה עלינו בזמנינו. ואין הפירוש כך, שהרי המקשה היה סובר כי הלשון "ויהי" הוא משמע על הויה שהיא בזמן, וההויה שהיא בזמן יש בה השתנות, וכל שינוי הוא צער. ולמסקנא דמלתא הוא כך כאשר כתיב "ויהי בימי", דזה הוי זמן בודאי, כיון דכתיב "בימי" הוא זמן. וההויה שהיא בזמן הוא שנוי, וכל שנוי הוא רע והוא צער. ופירוש זה ברור למשכיל.


###### Ohr Chadash, Preface 5
[Ohr Chadash, Preface 5](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/5)

**ואמר כי** חמשה "ויהי בימי" הוי (מגילה י:). ודבר זה בא לומר כי ראוי שיהיו חמשה, מפני כי בה"א ברא השם יתברך עולמו, כדכתיב (ישעיה כו, ד) "כי ביה ה' צור עולמים". ולכך הויות העולם הזה מוכן לחמשה דברים, שיש בהם הויה אשר יש בהם השנוי, והם צער. ולא כמו עולם הבא שנברא בי' (מנחות כט:), שהיא אות קטנה כמו נקודה*, ולא יחלק. אבל אות הה"א, שאינו נקודה קטנה, רק שייך בה חילוק. ולפיכך נברא מזה הזמן, שהוא מתחלק, ומזה הוא מתחדש ההוויה אשר בזה שנוי, ומגיע מזה הצרה. כלל הדבר; "ויהי בימי" מורה על הויה שהיא* בזמן, ויש בה השנוי, אשר כל שנוי הוא רע. ומפני כי העולם הזה ההויה שבו הוא בזמן, והויות העולם נבראו בה"א, כנגד זה יש בו חמשה הויות שיש בהם השנוי והצער.


###### Ohr Chadash, Preface 6
[Ohr Chadash, Preface 6](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/6)

**ולכך אמר** (מגילה י:) "וחמשה הן", מפני שהוקשה לו למה הוצרך למכתב "בימי" לומר דהוי של צער, הרי הצער הוא מפורש בפירוש בכתוב. ולכך קאמר כי חמשה היו, כנגד הה"א שבו נברא העולם. וזה מורה על גודל השנוי, והוא שנוי של כל העולם. אמנם בלא זה גם כן לא קושיא* למה הוצרך לכתוב "ויהי [בימי]" שהיה של צער, הרי הצער מפורש בכתוב, דודאי בא לומר שהצער הזה והפורעניות היה בשביל כי אחשורוש שהיה רשע, לכך היה מוכן לזה. וכן (רות א, א) "בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ", שהיה דור ששפטו את שופטיהם (ב"ב טו:), ולכך "ויהי רעב בארץ". ומזה הטעם אתי שפיר מה שמקדים לכתוב "ויהי בימי" בתחלת המגילה, אף על גב שעדיין לא היה הפורעניות, לומר כי כד[א]י הוא אחשורוש, שהיה רשע לדבר זה, שיהיה הפורעניות בימיו, כי היה עצתו כעצת* המן לכלות ולאבד את הכל.


###### Ohr Chadash, Preface 7
[Ohr Chadash, Preface 7](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/7)

**ובאגדה**, שמעון בן זומא בשם רבי יונתן, כל מקום שנאמר "ויהי" משמש צרה ושמחה; אם צרה, אין כמותה. אם שמחה, אין כמותה. אמר רבי שמואל בר נחמן, כל מקום שנאמר "ויהי" אינו משמש אלא צרה, "היה" משמע שמחה. ושם מקשה כל הקושיות אשר הקשה בתלמוד (מגילה י:), ומתרץ כל אחד ואחד. ומה שאמר כל מקום שנאמר "ויהי" מורה על שמחה שאין כמותו, או על צער שאין כמותו, מפני כי לשון "ויהי" מורה על הויה, וכל הויה או שהוא מורה על עצם הויה, שהיה שנוי בעצמו, וכל שנוי הוא רע, ולכך הוא משמע לרע. או שהוא משמע על גמר ההויה והשלמה, וכל השלמה הוא טוב, לכך היא שמחה שאין כמותה, לפי שיש כאן השלמה, וזהו שמחה שאין כמותה. או על צער שאין כמותו, שזהו עצם ההויה, כי עצם ההויה יש בה שינוי. אבל לשון "היה", שהוא לשון עבר, לא בא להורות על שום חדוש הויה, ולכך אינו מורה על דבר. אבל רבי שמואל בר נחמן סבר כי בודאי לשון "ויהי" משמש צרה, מפני שהוא הויה עצמה שהיא בזמן, והויה שהיא בזמן יש בה שנוי, וכל שנוי הוא רע, ולכך "ויהי" משמע צרה. אבל כאשר כתיב לשון "היה" שהוא לשון עבר, אין מורה זה על הויה שהיא בזמן, לכך מורה זה על השלמת הויה, וכל הויה שלימה היא שמחה, וההפסד הוא אבל וצער. כל אלו הדברים ברורים למשכילים, ואין להאריך יותר.


###### Ohr Chadash, Preface 8
[Ohr Chadash, Preface 8](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/8)

**רבי יהונתן** פתח לה פתחה מהכא (מגילה י:), "וקמתי עליהם נאם ה' צבאות והכרתי לבבל* שם ושאר ונין* ונכד נאם ה'" (ישעיה יד, כב). "שם" זה הכתב, "ושאר" זה הלשון, "נין" זה מלכות, "ונכד" זה ושתי. פירוש, רבי יהונתן פתח לה פתחא מהכא, כלומר יש ללמוד מן המגילה הזאת דרכי השם יתברך, איך משלם לרשעים ולהאבידם לגמרי, כמו שנעשה לנבוכדנצר שהוא מלך בבל (מ"ב כד, א), שהשם יתברך גזר על בבל ועל מלכות בבל כליון על מה שעשו שהחריבו בית המקדש. ובמגילה הזאת נזכר הכליון שנעשה בהם, שהיה השם יתברך מאבד את ושתי (רש"י אסתר א, יט), שהיא בת נבוכדנצר.


###### Ohr Chadash, Preface 9
[Ohr Chadash, Preface 9](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/9)

**ומה שאמר** "שם" זה הכתב, פירוש, כי יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמו מה שהיא אומה זאת. וכל מהות הוא ציור שכלי מה שהוא, ועל דבר זה מורה הכתב, כי כל כתב הוא ציור הדבר. ומפני כי יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמה, והמהות הוא ציור מה שהוא הדבר, ולכך יש לכל אומה ואומה כתב בפני עצמו. ואמר שהכתב יכרת מהם עד שלא יהיה להם המהות אשר היה להם קודם, ודבר זה נקרא "שֵׁם". כי כבר התבאר בכמה מקומות כי השם מורה על המהות של הדבר, כאשר ידוע מעניין* השם. ואמר הכתוב כי דבר זה היה מאביד מהם, המהות שהיה להם קודם, עד שלא יהיה להם המהות הראשון. ולכך מה שהקשו בתוספות (מגילה י:) הרי עדיין יש להם כתב לבבל. ודבר זה אינו קשיא, כי אם עדיין יש בידם כתב זה, זהו בשביל שהיה להם כבר כתב, ונשאר הכתב אצלם בשביל שהורגלו בכתב שהיה להם כבר. ומכל מקום אין ראוי שיהיה להם כתב, אחר* שנאבד מן האומה המהות שלהם כבר. רק משום שהיה כבר בידם כתב זה, ונשאר הכתב אצלם. ודבר זה ידוע לכל משכיל עניין זה.


###### Ohr Chadash, Preface 10
[Ohr Chadash, Preface 10](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/10)

**ומה שאמר** (מגילה י:) "ושאר" זה הלשון, ידוע כשם* שיש לכל אומה מהות שכלי, כך יש לכל אומה ואומה צורה מיוחדת. שכל אומה ואומה יש לה צורה מיוחדת במה שהיא אומה מיוחדת בפני עצמו, וכל אומה במה שהיא אומה זאת יש לה צורה מיוחדת. וההפרש שיש בין המהות ובין הצורה, כי המהות הוא שכלי בלבד, אבל הצורה אינו שכלית, רק שעל ידי הצורה נמצא הדבר בפעל. ולפיכך פרשו כי "שאר" זה הלשון, כי הלשון הוא מוצ[י]א הדבור אל הנגלה, ולכך יקרא הצורה שעל ידה נמצא בפעל "לשון", כי הלשון יוצא אל הנגלה, ונמצא בפעל. ועוד, כי כמו שהדבור הוא צורת האדם, שהרי נקרא האדם "חי מדבר", כך הלשון נחשב צורת כל אומה. ודבר זה יהיה מאבד מן בבל, ולא יהיה להם צורת האומה שהיה להם קודם.


###### Ohr Chadash, Preface 11
[Ohr Chadash, Preface 11](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/11)

**ומה שאמר** (מגילה י:) "נין" זה מלכות, פירוש*, המלכות נקרא "נין" של אומה, מלשון בן, כי המלכות יוצא מן האומה כמו הבן שהוא יוצא מן האב, ואין האומה יוצא מן המלך. וכמו שאמר הכתוב (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך מקרב אחיך", שיהיה המלך שלך יוצא מקרב העם כמו שיוצא הבן מקרב האב. וגם הדברים האלו יש להבין מאוד.


###### Ohr Chadash, Preface 12
[Ohr Chadash, Preface 12](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/12)

**ומה שאמר** (מגילה י:) "ונכד" זה ושתי, פירוש לא זה בלבד שיהיה מאבד מהם המלכות, אלא אף זה שלא יהיה להם צירוף אל המלכות כלל. כי ושתי שהיא מלכה, אין לה מלכות בעצמה, רק היא אשת המלך, ויש לה צירוף אל המלך, וזה נקרא "נכד". שכבר אמרנו כי המלכות נקרא "נין ונכד", מפני שהמלכות יוצא מקרב העם.


###### Ohr Chadash, Preface 13
[Ohr Chadash, Preface 13](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/13)

**ועוד**, כי כאשר יש לו לאדם בן, אין נמחה שמו, וכאשר אין לו בן כאילו נמחה שמו. ולכך המלכות, שהוא גם כן חשיבות, נקרא "נין", שעל ידי זה יש לו שם אשר לא נמחה. ואם אין לו מלכות גמור, רק דבר מה אשר שייך למלכות, כמו שהיה לושתי חבור אל המלכות, נקרא זה "נכד", שאינו כל כך כמו שם "נין", שהוא בא על המלכות בעצמו.


###### Ohr Chadash, Preface 14
[Ohr Chadash, Preface 14](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/14)

**רבי שמואל בר נחמני** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה י:), "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת וגו'" (ישעיה נה, יג), "תחת הנעצוץ" זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב (ישעיה ז, יט) "ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים". "יעלה ברוש" זה מרדכי הצדיק שנקרא ראש לבשמים, שנאמר (שמות ל, כג) "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור", ומתרגימנן "מירא דכיא". "ותחת הסרפד" (ישעיה נה, יג) זו ושתי הרשעה, בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף [רפידת] בית ה', דכתיב* (שיה"ש ג, י) "רפידתו זהב". "יעלה הדס" (ישעיה נה, יג) זו אסתר הצדקת שנקראה הדסה, שנאמר (אסתר ב, ז) "ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו", וכתיב (זכריה א, ח) "והוא עומד בין ההדסים". "והיה לה' לשם" (ישעיה נה, יג) אלו ימי הפורים, "לאות עולם לא יכרת" (שם) זה מקרא מגילה.


###### Ohr Chadash, Preface 15
[Ohr Chadash, Preface 15](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/15)

**פירוש דבר זה**, ממעלת המגילה הזאת כי מן המגילה הזאת יש ללמוד דרכי השם יתברך דבר שהוא גדול מאוד, שהוא יתברך מכרית הרשעים ומעמיד במקומם הצדיקים, ודבר זה הוא אל השם יתברך לשם ולתהלה. וזה שאמר בכתוב* (ישעיה נה, יג) "תחת הנעצוץ וגו'". וביאור זה, כי כאשר השם יתברך עושה נקמה באויביו, כמו שעשה השם יתברך בפרעה ובסנחריב, וכן כל אויבי השם יתברך, דבר זה הוא קידוש שמו יתברך, כדכתיב (יחזקאל לח, כג) "ונתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים*" על נקמת השם יתברך באויביו. ואם דבר זה קדוש שמו כאשר הוא עושה נקמה באויבי השם יתברך, ומכל שכן יהיה מתקדש שמו כאשר עושה נקמה באויביו ויתן אוהבי שמו במקומם, ודבר זה מעלה יותר. ולכך כתיב* (ישעיה נה, יג) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת".


###### Ohr Chadash, Preface 16
[Ohr Chadash, Preface 16](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/16)

**ועוד**, כי כאשר השם יתברך עושה נקמה באויביו, ויש להרהר ולומר כי במקרה בא המכה על האויב. אבל כאשר בא הצדיק במקומו, כמו שהיה כאן, כי במקום ושתי באה אסתר, ובמקום המן בא מרדכי, אין לתלות בדבר מקרה.


###### Ohr Chadash, Preface 17
[Ohr Chadash, Preface 17](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/17)

**לכך** (ישעיה נה, יג) "והיה לה' לשם" זו קריאת מגילה, שדבר זה לשם תפארת אל השם יתברך, שמזה נודע כי השם יתברך אינו עוזב את העובדים לו, ואינו מוותר לעוברי רצונו. "לאות עולם לא יכרת" (שם), זהו ימי הפורים. כי הפורים אינו שֵׁם, רק השם הוא בקריאת המגילה, כי שם כתובים כל המעשים, וזהו שם תפארת. אבל פורים עצמו, שהוא ימי שמחה, אינו רק אות בלבד, ובימי הפורים אינו נראה דבר בפירוש, רק שהוא סימן בלבד, האות הזה לא יכרת. ויש לך להבין את זה מאוד.


###### Ohr Chadash, Preface 18
[Ohr Chadash, Preface 18](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/18)

**רבי יהושע בר חנינא** פתח להאי פרשתא [מהכא] (מגילה י:), "והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם* כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם" (דברים כח, סג). וכי חדי* הקב"ה במפלתן של רשעים, והכתיב (דהי"ב כ, כא) "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו". ומתרץ הוא אינו שש, אבל אחרים משיש.


###### Ohr Chadash, Preface 19
[Ohr Chadash, Preface 19](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/19)

**פירוש**, כי יש ללמוד מן המגילה דבר גדול מאוד, כי מה שכתוב (דברים כח, סג) "כן ישיש ה' וגו'" אין לפרש על הקב"ה שהוא שש וגו', דזה אי אפשר שהשם יתברך שש במפלתן של רשעים. אלא שהוא משיש אחרים, שמגדיל את הרשע, והרשע בודאי רוצה להאביד חס ושלום את ישראל. כמו שעשה להמן, שהגדיל אותו (אסתר ג, א), עד שבא להאביד את ישראל. ובא לתרץ בזה קושיא גדולה; כי השם יתברך נתן ישראל בידו לעשות בהם רצונו, ולמה הגדיל הרשע, אחר שישראל ביד השם יתברך, ויכול לעשות בהם כרצונו, ומה* הוצרך להעמיד את המן. רק שאין השם יתברך רוצה לשלוח יד בעצמו בישראל, מפני האהבה. כמו האב שאינו רוצה לייסר את בנו, ומניח לאחר* לעשות זה, וכל זה מפני אהבתו לבנו.


###### Ohr Chadash, Preface 20
[Ohr Chadash, Preface 20](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/20)

**ועוד בא לתרץ** מה שכתיב (דברים כח, סג) "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם", וזה בודאי חס ושלום שיהיה מאביד את ישראל, שאמר "להאביד אתכם". ולכך פרשו שהשם יתברך מעמיד את הרשע, שהוא מאביד את ישראל, ולבסוף מציל את ישראל מידו. וסוף סוף העמדת הרשע דבר זה נקרא אבוד לישראל. ומזה יש ללמוד גודל הנס, שכבר נמסרו להאביד אותם. לא כמו שאר ניסים, שלא נמסרו ביד האויב אשר הוא מאביד אותם. ועם כל זה הציל השם יתברך אותם, ואין דבר יותר מזה.


###### Ohr Chadash, Preface 21
[Ohr Chadash, Preface 21](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/21)

**רבי אבא בר כהנא** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה י:), "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת וגו'" (קהלת ב, כו). "כי לאדם שטוב לפניו" זה מרדכי. "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" (שם), זה המן. "לתת לטוב לפני האלוקים" (שם), זה מרדכי, דכתיב ביה (אסתר ח, ב) "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן".


###### Ohr Chadash, Preface 22
[Ohr Chadash, Preface 22](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/22)

**פירוש דבר זה**, כי יש ללמוד מן המגילה הזאת דרכי ה' אשר נוהג עם הצדיקים ועם הרשעים. כי השם יתברך נותן הצלחה ועושר לרשע, כדי שיבא הצדיק ויטול מן הרשע. ומה שאינו נותן לצדיק רק על ידי רשע, בשביל שהרשע עינו חסר תמיד, ומבקש עושר ומאסף אותו, אשר דבר זה מדה מגונה להיות עינו חסר לאסוף עושר. ואילו הצדיקים די להם בשלהם, ואינו רודף ומבקש להתעשר כמו שמבקש הרשע. ומפני כך אין הצדיק מוכן לעושר כל כך, כאשר אינו מבקש ורודף אחר העושר, רק הרשע מוכן לזה.


###### Ohr Chadash, Preface 23
[Ohr Chadash, Preface 23](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/23)

**ולכך אמר** (קהלת ב, כו) "כי טוב לפניו נתן חכמה ודעת", מפני שהטוב שהוא אצל הצדיק, שהוא מבקש החכמה והדעת, והוא מוכן לזה ביותר. ואלו שני דברים, החכמה והעושר, שניהם הם נקראים "קנין", והאדם קונה אותם. כמו שאמרו (קידושין לב.) "אין 'זקן' אלא שקנה חכמה", ובכל מקום אמר על החכמה שהוא קניין האדם, כמו העושר. ולכך אמר שאותו שהוא טוב לפניו נותן לו חכמה ודעת, מפני שהדבר הזה חפץ לקנות, וזהו קנינו. ולחוטא נותן לו העושר, וזהו קנינו, כי העושר צריך שיקנה על ידי שהוא רודף אחר העושר, ו"עינו לא תשבע" (קהלת ד, ח), וזה אינו טוב.


###### Ohr Chadash, Preface 24
[Ohr Chadash, Preface 24](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/24)

**"ולחוטא** נתן לו לאסוף ולכנוס" (קהלת ב, כו), פירוש כי החוטא שהוא מלשון חסרון בכל מקום, כמו (מ"א, א, כא) "והיה אני ובני שלמה חטאים". ומפני שהוא בעל חסרון, רוצה תמיד למלאות עינו החסר. לכך הוא מוכן ביותר לאסוף הממון ולכנוס אותו, ולא להוציא אותו לעשות טובה לאחרים בממונו. והצדיק מוכן לקבל מן הרשע כל אשר קנה ואסף, וזה מפני כי הצדיק בולע הרשע מפני רשעתו, ובזה בולע גם כן עושרו. ולכך יותר צדיק מוכן לקבל עושר על ידי הרשע, שהיה הרשע מאסף את העושר והצדיק מקבל עושרו מן הרשע, ממה שהצדיק מוכן בעצמו לקבל עושר, כי הצדיק אינו מוכן לזה, רק הצדיק מוכן לחכמה ודעת.


###### Ohr Chadash, Preface 25
[Ohr Chadash, Preface 25](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/25)

**ועוד**, מאחר שהצדיק מוכן לחכמה ודעת, שהוא קנין שכלי בלתי גשמי, אינו מוכן לקנינים גשמיים, הוא העושר. ולכך אין הצדיק מוכן לזה, רק הרשע, שהוא גשמי, מוכן לעושר. לכך הרשע מאסף העושר, והצדיק שהוא בולע הרשע, בולע ממונו של רשע גם כן, ובא לידו ממונו. ולא היה אל מרדכי הכנה אל העושר ולהיות גדל בבית המלך אחשורוש, כי דבר זה גורם לו שהיה פורש מן החכמה והדעת, הוא התורה. רק כאשר היה מגיע העושר להמן, אשר היה מוכן לקבל העושר, ובשביל כי מרדכי זכה לבלעות המן הרשע מפני רשעתו, ומפני כך הגיע לו שנטל את עושרו של המן, ואת גדולתו גם כן.


###### Ohr Chadash, Preface 26
[Ohr Chadash, Preface 26](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/26)

**רבי אבא בר עפרון** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה י:), "ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאום ה'" (ירמיה מט, לח). "מלך" זו ושתי, "ושרים" זו המן ועשרת בניו. פירוש, כי גם דבר זה היה סבה למעשה המגילה. כי כאשר גלו ישראל והיו ישראל תחת מלכות מדי, גם השם יתברך היה עמהם, עד שנאמר כי כסא מלכותו היה בעילם, כמו שקודם שגלו ישראל היה כסא מלכות בירושלים, עכשיו נאמר כי כסא מלכותו בעילם, אשר שם ישראל. והכל הוא שלא יניח את ישראל, שאם כך היו כלים בגלותם תחת האומות, רק כי השם יתברך עמהם, והשגחתו עליהם. ולכך פסוק הזה הבטחה לישראל "ושמתי כסאי בעילם והאבדתי ממנו מלך ושרים", בשביל כי השם יתברך השגחתו על ישראל שלא יניח אותם, עד שמאביד מלך ושרים מפניהם, אשר הם מצירים אותם.


###### Ohr Chadash, Preface 27
[Ohr Chadash, Preface 27](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/27)

**רב דימי בר יצחק** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה י:), "כי עבדים אנחנו ובעבודתינו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס" (עזרא ט, י), אימתי "ויט עלינו חסד", בימי מרדכי. ופירוש זה, כי במגילה הזאת נראה גודל החסד והטוב שעשה השם יתברך עם ישראל, כי עם שהיו תחת האומות, והיו שפלים וירודים, עשה השם יתברך עמהם חסד להגביה את מרדכי ואסתר מעלה מעלה על המן הרשע, שגדלו המלך מכל השרים (אסתר ג, א), ולא מצינו דבר כמו זה. ויש לך להבין מאוד דבר זה, כי אסתר ראויה אל החסד, כדכתיב (אסתר ב, יז) "ותשא חן וחסד לפניו". ואמרו (מגילה יג.) אסתר ירקרקת היתה, אלא כי חוט של חסד משוך עליה. ומזה תבין ותדע כי אסתר מוכן היה לקבל החסד. ועוד יש לך להבין, כי המן היה חפץ לאבד את ישראל לגמרי, והמן היה מוכן לדבר זה, וההצלה מן דבר זה הוא חסד גמור.


###### Ohr Chadash, Preface 28
[Ohr Chadash, Preface 28](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/28)

**רבי חנינא בר פפא** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה יא.), "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (תהלים סו, יב). "באנו באש" בימי נבוכדנצר, "ובמים" בימי פרעה, "ותוציאנו לרויה" בימי המן. ופירוש זה, כי יש לך ללמוד מן המגילה שהיתה הצרה הזאת שהגיע להם בימי המן יותר מכל הצרות. כי כל הצרות שהיה להם לא היה אחד מבקש לכלותם, רק שהיו רוצים להיות מציר להם.


###### Ohr Chadash, Preface 29
[Ohr Chadash, Preface 29](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/29)

**וזה שהכתוב** אומר "הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה"; וזה כי יש לישראל צוררים, הם האומות, כאשר ישראל נבדלים ומופרשים מן האומות, אשר הם יוצאים מן היושר, והם נוטים אל הקצה. ולכך יש אומה שנקראת על שם מים, כמו שהיה פרעה, ולכך היה מציר את ישראל במים. ויש אומה שנקראת על שם אש, כי אלו שנים הם יוצאים אל הקצה, זה בחמימות וזה בקרירות, ולכך הם הפכים. ואלו שני קצוות הם מתנגדים לישראל, אשר בהם היושר והשווי, כי ישראל נקראו "ישורון", כי היושר בהם בעצמם. ומפני שהאומות הם יוצאים* אל הקצה, הם רוצים לאבד את ישראל אשר אינם יוצאים אל הקצה.


###### Ohr Chadash, Preface 30
[Ohr Chadash, Preface 30](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/30)

**מכל מקום** לא יאמר על זה שהם הפך להם לגמרי. ולכך המצרים היו רוצים לאבד אותם במים, כי מצרים כחם המים שהוא קצה אחד, כמו שנתבאר בחבור גבורות השם. אבל לא רצו לאבד את הכל, רק (שמות א, כב) "כל הבן הילוד וגו'". ונבוכדנצר באש, כי רצה לאבד את חנניה מישאל ועזריה באש (דניאל ג, כא), ולא היו מאבד את הכל. כי אין ההפך מתנגד לגמרי אל דבר שהוא ממוצע, אף על גב שהם נבדלים זה מזה, ומכל מקום אין זה הפך לזה לגמרי. ולפיכך לא היה ההתנגדות הזה מה שהיה מתנגד להם פרעה ונבוכדנצר לכלותם ולאבדם לגמרי.


###### Ohr Chadash, Preface 31
[Ohr Chadash, Preface 31](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/31)

**אבל המן** נקרא (אסתר ג, י) "צורר היהודים", ודבר זה מפני שהיה המן לישראל כמו שני דברים שהם מצירים זה לזה, שכל אחד דוחה את השני לגמרי, עד כי אי אפשר שיהיה להם מציאות יחד. ולכך נקרא המן "צורר", כמו ב' דברים שעומדים במקום אחד, שהוא צר לגמרי, וכל אשר יש לאחד הרווחה, דבר זה בטול כח השני כאשר הם במקום אחד צר, שכל אשר נדחה האחד הוא הרווחה* לשני. ולכך אמר (תהלים סו, יב) "ותוציאנו לרויה", כלומר שרוה נפשינו, ואין צר לנו.


###### Ohr Chadash, Preface 32
[Ohr Chadash, Preface 32](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/32)

**ולכך כח עמלק** רוצה לדחות את ישראל, ולבטל אותם לגמרי. ועל ההפך הזה מורה שם "עמלק", כי כבר אמרנו כי ישראל נקראו (דברים לג, ה) "ישורון", ואילו עמלק הוא הפך זה, שהוא מעוקל, כי הוא "נחש עקלתון", ולכך הוא הפך להם לגמרי. ומפני כי המן הוא צורר ישראל, ולכך אמר "ותוציאנו לרויה", שלא היה להם עוד צרות בימי המן. וכל אלו דברים דברי חכמה מאוד. ומזה תבין גם כן גודל הנס, שהוא יותר גדול מכל אשר עמד על ישראל. ובאלו שלשה שהזכיר; אש, ומים, "תוציאנו לרויה", שהוציא אותם מן המציר והמציק, זכר כל המתנגדים שנכללו באלו שלשה חלקים, כאשר תבין מאוד דבר זה, ואי אפשר לפרש יותר.


###### Ohr Chadash, Preface 33
[Ohr Chadash, Preface 33](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/33)

**רבי יוחנן** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה יא.), "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו* כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" (תהלים צח, ג), אימתי "ראו כל אפסי ארץ וגו'" בימי מרדכי ואסתר. ופירוש דבר זה, כי המגילה הזאת מורה על הישועה המפורסמת שעשה השם יתברך. ולא כמו שאר ניסים שעשה להם, וישראל היו בארצם, ולא היו תחת יד האומות, ולא היה גלוי לנס לאומות. אבל בימי אחשורוש, שהיה מולך על כל העולם (מגילה יא.), ונעשה תשועה בין האומות, אז כל אפסי ארץ ראו ישועת אלקינו. והרי כאשר גזר להשמיד ולהרוג את ישראל היו כותבים זה בכל הארץ, וכאשר השם יתברך עשה להם הצלה, אז נודע דבר זה לכל העולם, כאשר כתב כתבים לכל אפסי ארץ להמית כל שונאיהם ולכלותם. ולפיכך בזה מיוחד המגילה הזאת, כי ראו אפסי ארץ ישועת אלקינו.


###### Ohr Chadash, Preface 34
[Ohr Chadash, Preface 34](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/34)

**ועוד ידוע** דבר זה בחכמה, כי (במדבר כד, כ) "ראשית גוים עמלק". וכאשר הושיעם השם יתברך מהמן, שהוא מזרע עמלק, כאילו הושיע אותם מכל האומות. ולכך "ראו כל אפסי ארץ את ישועת ה' אלהינו", כי היה דבר זה חידוש גדול בעיניהם.


###### Ohr Chadash, Preface 35
[Ohr Chadash, Preface 35](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/35)

**ריש לקיש** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה יא.); "ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל" (משלי כח טו). "ארי נוהם" זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה (ירמיה ד, ז) "עלה אריה מסובכו". "ודוב שוקק" זה אחשורוש, דכתיב ביה במלכות פרס ומדי (דניאל ז, ה) "וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב". ותני רב יוסף, אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. "מושל רשע" זה המן. "על עם דל" אלו ישראל, שהם דלים מן המצות.


###### Ohr Chadash, Preface 36
[Ohr Chadash, Preface 36](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/36)

**ופירוש הכתוב** לפי פשוטו; "ארי נוהם", הארי נוהם לטרוף טרף, מחמת כעסו הוא נוהם לטרוף טרף. "ודוב שוקק" למלאות תאותו באכילה. וכן הוא "מושל רשע על עם* דל", כי הרשע אשר הוא רע בעצמו, הוא נוהם וכועס לעשות רע. ועוד הוא משתוקק לרע כאשר יש לו בזה הנאה. ולפיכך אמר "ארי נוהם" נבוכדנצר, שהיה פועל הרע בשביל רשעתו וכעסו. "ודוב שוקק" זה אחשורוש, שבשביל חפצו לעשות רצונו של המן, לדבר* זה היה משתוקק. והמן שהוא צורר ישראל (אסתר ג, י), יש בו שניהם; שהיה פועל בגודל רשעתו שהיה לו. וגם גודל תשוקתו אל הרע בשביל להנקם מן מרדכי, לכך היה בו מעניין שניהם. וכאשר ישראל הם דלים מן המצות, אז מושל בהם זה שיש בו שניהם לרע. ולכך היה רוצה לאבד את הכל, והבן זה.


###### Ohr Chadash, Preface 37
[Ohr Chadash, Preface 37](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/37)

**רבי אלעזר** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה יא.); "בעצלתים ימך המקרה כו'*" (קהלת י, יח), בשביל עצלות שהיה בהם בישראל שלא עסקו בתורה בימי המן, נעשה שונאו של מקום מך. ואין "מך" אלא עני, שנאמר (ויקרא כז, ח) "ואם מך הוא מערכך", ואין "מקרה" אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים קד, ג) "המקרה במים עליותיו".


###### Ohr Chadash, Preface 38
[Ohr Chadash, Preface 38](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/38)

**רצה לומר** כי מזה יש לך ללמוד כמה גדול כח התורה. ולא אמר 'שלא עסקו במצות', אף כי לשון "בעצלתים" משמע יותר שהם עצלים ממעשה המצות. אבל רצה לומר כי כח התורה הוא גובר על עמלק, לכך כל זמן שלא עסקו בתורה, היה המן שהוא מזרע עמלק גובר. ודבר זה ידוע מאד, כי על ידי התורה ישראל מתעלים, כי כל כך הוא מעלת התורה, כמו שאמרו (אבות פ"ו מ"ג) כל העוסק בתורה הוא מתעלה, שנאמר (במדבר כא, יט) "ומנחליאל במות". ואם היו עוסקים בתורה, היו מתעלים על ידי התורה, והיו גוברים על המן, שהיה רוצה להתגבר עליהם. אבל כאשר לא היו עוסקים בתורה, ולא היו מתעלים מעלה מעלה, היה המן גובר עליהם, עד שהגיעו אל שערי מות.


###### Ohr Chadash, Preface 39
[Ohr Chadash, Preface 39](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/39)

**וזה שאמר** (קהלת י, יח) "בעצלתים ימך המקרה". פירוש, כאשר ישראל אינם עוסקים בתורה, שעל ידי התורה ישראל מתעלים, והשם יתברך, שהוא מלך ישראל, על ידי זה מתעלה, על ידי ישראל. ועל ידי זה שהשם יתברך מתעלה, ואז משפיל האויבים של ישראל. אבל כאשר אין עוסקים בתורה, והקורה נמוכה ושפילה, והשם יתברך שהוא אלקיהם מלך עליהם, אין מתעלה עליהם, ונעשה שונאו של מקום מך, ואין מתעלה. ויש לך להבין דבר זה מאוד. וזהו בודאי פתיחה אל המגילה מה היתה סיבה שגבר המן, והוא דבר מופלא.


###### Ohr Chadash, Preface 40
[Ohr Chadash, Preface 40](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/40)

**רב נחמן בר יצחק** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה יא.), "שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" (תהלים קכד, א-ב), ולא מלך. פירוש זה, שבא לומר כי ענין המן היה הפורעניות שלא היה בכל הצרות שעברו על ישראל, כי נמכרו להשמיד ולהרוג ולאבד את כלם. וזה מפני כי המן אדם ולא מלך, כי המלך מצד מלכותו הוא מבקש עבדים וממשלה עליהם, שאין מלך בלא עם. והמדינה שמורדת במלך מבקש המלך לייסרם, ולא לכלותם לגמרי. אבל המן שלא היה מלך, ולא היה מחשבתו למלוך, רק להשמיד ולהרוג. וזה שאמר הכתוב (תהלים קכד, ב) "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם", כי כאשר היה אדם מתקומם עלינו, אז ראינו כי השם יתברך הוא שעומד לנו, אשר אינו מניח לאבד ישראל, כי כן הבטיחנו, אשר הוא בטחונינו ומשענתינו. אבל מלך שהוא עומד על ישראל, אינו מבקש לעקור את הכל.


###### Ohr Chadash, Preface 41
[Ohr Chadash, Preface 41](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/41)

**וגם כי** כל מלך הוא מלך מאת ה' הממליך מלכים, כמו שאמר (דניאל ב, כא) "ומהעדא מלכין", ומאתו המלוכה. והוא יתברך אינו מכלה ומאבד ישראל, לכך לא היתה צרה להם שהיה אחד רוצה לאבד את הכל. אבל "בקום עלינו אדם", שאין זה מלך מן השם יתברך. ועל זה אמר "לולי ה' וגו'", שהוא יתברך עוזר ישראל, שישראל דביקים בה', ונשבע להם בשמו הגדול שלא יכלה אותם, ובשמו הוא מקיים ישראל. ולולי כן אבדנו "בקום עלינו אדם" ולא מלך.


###### Ohr Chadash, Preface 42
[Ohr Chadash, Preface 42](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/42)

**ועוד** יש לך להבין דבר זה, כי כאשר המתנגד הוא האדם ולא מלך, אז הוא מבקש לאבד את הכל, כמו שעשה המן. כי אמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ג מ"ב) ש"אם אין מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו". ודבר זה בארנו במקומו בחבור דרך חיים (שם) כי האדם מצד שהוא אדם אשר נברא שהוא מושל בתחתונים, נברא יחידי, כי כך ראוי מצד עצם הבריאה. ולכך כל אדם רוצה לבלעות את חבירו, שלא יהיה נמצא אחר זולתו. לכך המן, אילו היה מלך, לא היה מבקש לאבד את הכל. אבל זה היה אדם, לכך היה רוצה לבלעות את ישראל. ודבר זה נרמז בכתוב (תהלים קכד, ב-ג) "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו", כמו שאמר גם כן "איש את רעהו חיים בלעו*". כמו שאמרנו כי האדם נברא יחידי, שתראה מזה כי כן בטבע בריאתו של אדם שיהיה יחידי. וזה מפני כי האדם הוא מלך בתחתונים, כי תחתיו כל הנבראים התחתונים, ואין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס:).


###### Ohr Chadash, Preface 43
[Ohr Chadash, Preface 43](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/43)

**ואם מתרבה** האדם, והם הרבה בעולם, דבר זה מצד השם יתברך, שהוא מלך מלכים ורוצה ברבוי, כי מצד השם יתברך, שהוא מלך מלכים, אין ראוי שיהיה האדם מלך. וסוף סוף בטבע ראוי שיהיה האדם יחיד מצד שהוא מלך בתחתונים, וזהו מצד עצמו, ואין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וכאשר האדם מקבל מלכותו יתברך, אז ראוי שיהיה הרבוי, מצד שהשם יתברך חפץ ברבוי. אבל המן לא היה מקבל מלכותו יתברך, והיה רוצה לבלעות הכל. וזה שאמר "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם", כמו שבארנו.


###### Ohr Chadash, Preface 44
[Ohr Chadash, Preface 44](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/44)

**רבא** פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה יא.), "ברבות הצדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם" (משלי כט, ב). "ברבות צדיקים" זה מרדכי ואסתר, "ישמח העם", כדכתיב (אסתר ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך", וכתיב (שם פסוק טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". "ובמשול רשע יאנח עם" זה המן, וכן הוא אומר (אסתר ג, טו) "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה".


###### Ohr Chadash, Preface 45
[Ohr Chadash, Preface 45](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/45)

**וביאור זה**, כאשר המושל בעם הוא צדיק, אז גם כן בעולם הצדק והטוב, כמו שהוא אשר הוא מושל בעם, שהוא צדיק. וכאשר הרשע מושל בעם, והוא רע, מורה גם כן כי מושל בעם הרע הגמור, ולפיכך "יאנח עם". כי המן היה גורם כי אחשורוש היה נוטה אל הרע לגמרי. וכאשר אחר כך היה מרדכי ואסתר מושלים, היה בעולם הטוב, עד שהיה אחשורוש עצמו נוטה אל הטוב גם כן, אף שלא היה אחשורוש מוכן אל הטוב. רק כי דבר זה היה גורם, כאשר היה בעולם הצדק על ידי מרדכי ואסתר כאשר היו הם מושלים.


###### Ohr Chadash, Preface 46
[Ohr Chadash, Preface 46](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/46)

**ובא ליישב** מה שנראה כי אחשורוש היה מוכן לאבד את ישראל (אסתר ג, י), ואחר כך* היה מוכן להיות על ידו הטוב ליהודים (אסתר ח, יא). ואין זה רק כאשר מושל המן הרשע, היה נמשך אחשורוש אחר הרע. וכאשר היה מושל מרדכי ואסתר, היה נמשך אחשורוש אחר הטוב. ודבר זה יסוד ועיקר למגילה הזאת.


###### Ohr Chadash, Preface 47
[Ohr Chadash, Preface 47](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/47)

**רב מתנא** אמר מהכא (מגילה יא.), "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז). רצה לומר, כי הצלת ישראל בגאולה זה היה מכח התפילה, שהיו גוברים בזה על עמלק בתפילה, כדכתיב (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", כי אם אין קול קול יעקב, הידים ידי עשו, אבל אם קול קול יעקב, אין שולטין ידי עשו (ב"ר סה, כ). ודברים אלו ידועים בחכמה איך קול יעקב מנצח את עמלק, וכדכתיב (שמות יז, יא) "וכאשר גברו ידי משה" בתפילתו, היו גוברים ישראל, "וכאשר יניח", ולא היה* קול קול יעקב, וגבר עמלק. וכך בתרגומו (יונתן וירושלמי שם) "כאשר ירים ידו בצלו וגברו ישראל, וכאשר ינוח וגו'". והרי לך כי התפילה הוא נצחן של עמלק, וזהו עניין המגילה כאשר תבין הדברים עמוקים מאוד.


###### Ohr Chadash, Preface 48
[Ohr Chadash, Preface 48](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/48)

**רב אשי** אמר מהכא (מגילה יא.), "או הנסה אלקים לבא [וגו']" (דברים ד, לד). רצה לומר כי הצלת ישראל במה שהשם יתברך לקח ישראל אליו, וכדכתיב (שם) "לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". ומפני כך היה נצולים, שישראל הם אל השם יתברך, והם עם שלו. ולכך כאשר ניתנו להשמיד ולהרוג, ונמסרו לגמרי ביד שונאיהם, דבר זה אי אפשר, כי ישראל הם אל השם יתברך, ולכך הוציא השם יתברך אותם מידו. וכן דרשו (מדרש שוחר טוב, תהלים קיד) הפסוק הזה על יציאת מצרים, כזה שהוא שומט את העובר ממעי אמו*, וזהו "הניסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי", מלשון (שמות כט, יז) "קרבו וכרעיו". וכך היה כאן, שהיה שומט אותם מיד זה שנמסרו בידו לגמרי. כי דבר [זה] אי אפשר שיהיו ישראל מסולקים מן השם יתברך. ואילו היה המלך עושה בהם רצונו, לא היה כל כך, כאשר לא נמסרו ביד אחר. רק כאשר נמסרו ליד אחר, דבר זה אי אפשר, כי ישראל הם אל השם יתברך, ואיך יהיו נמסרים ליד אחר. ופסוק זה דרשו גם כן על יציאת מצרים, כי כאשר היו במצרים היו תחת ידם לגמרי, ואז נאמר (דברים ד, לד) "הניסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". וכן כאשר נמסרו ליד המן לעשות בהם כרצונו, ואז השם יתברך לקח את ישראל מידו.


###### Ohr Chadash, Preface 49
[Ohr Chadash, Preface 49](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/49)

**ודבר זה** מורה על גודל הגאולה, כי כאשר לקח אותם מיד אחֵר אליו, מורה זה על* הדבוק הגמור שיש להם אל השם יתברך. ולא כן כאשר היו תחת מצרים, שלא נמסרו לגמרי לכלותם תחת רשותם. אבל כאשר נמסרו ליד המן לכלותם (אסתר ג, יג), והשם יתברך לקח אותם אליו, זהו החבור והדבוק הגמור. ולכך אף אם כל המועדים בטלים, ימי הפורים לא נבטלים (ילקו"ש משלי רמז תתקמד), כי המועדים כולם מורים החבור והדביקות שיש לישראל אל השם יתברך, ולכך נקרא "מועד", כמו (שמות כה, כב) "ונועדתי לך מעל הכפורת", שהוא לשון ויעוד וחבור. ולעתיד, כאשר יהיה לישראל החבור והדבוק אל השם יתברך יותר, לכך יהיה חבור זה, שהוא על ידי המועדים, בטל. אבל פורים שהוא מורה על חבור ודביקות הגמור, כאשר לקחם מיד המן, דבר זה לא יהיה בטל. וסבר רבי אלעזר דגם יום הכפורים לא בטל, כי גם יום הכפורים שהוא סלוק החטא, ואז הדביקות הגמור בו יתברך, גם כן לא יהיה בטל. והבן הדברים האלו מאוד מאוד.


###### Ohr Chadash, Preface 50
[Ohr Chadash, Preface 50](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/50)

**"ויהי בימי אחשורש"** (אסתר א, א). אמר רב, "ווי והי", נתקיים מה שכתוב בתורה (דברים כח, סח) "והתמכרתם שם לאויביך". ושמואל אמר (ויקרא כו, מד) "לא מאסתים ולא געלתים" בימי אספיונס הקיסר, "לכלותם" בימי המן, "להפר בריתי אתם" בימי רומיים, "כי אני ה' אלהיהם" לימות גוג ומגוג. במתניתא תנא, "לא מאסתים" בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניא מישאל ועזריה. "ולא געלתים" בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. "לכלותם" בימי יונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיה בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו. "להפר בריתי אתם" בימי רומיים, שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות. "כי אני ה' אלהיהם" לעתיד לבא, שאין כל אומה ואומה שולטת בהם.


###### Ohr Chadash, Preface 51
[Ohr Chadash, Preface 51](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/51)

**פירוש**, צרה תוך צרה היה בימי המן; כי לא די היה במה שהיו עבדים תחת ידיהם, אבל בזה לא די, רק שנתנו אותם להרוג ולאבד בימי המן, וזהו 'ווי ונהי', שזהו צרה תוך צרה. שכך יש לדרוש לשון "ויהי", לשון 'ווי והי*'. ודבר זה כתוב בתורה באחרון של כל הקללות, כאשר נגמרו הקללות, ובאחרונה היה הדבר שהוא יותר קשה, ואז היה מתהפך השם יתברך מדתו עליהם לרחמים, כאשר כבר כלו כל הקללות. ולכך אחשורוש, שמכרם להמן, הוא עצמו נהפך עליהם לטוב.


###### Ohr Chadash, Preface 52
[Ohr Chadash, Preface 52](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/52)

**ואמר** (מגילה יא.) "לא מאסתים וכו'" (ויקרא כו, מד). ופירוש זה, כי נרמז בכתוב ענין המגילה הזאת, כמו שנאמר "לא מאסתים ולא געלתים", שדבר הכתוב [ב]ארבעה מלכיות אלו, שהיו מתנגדים ואויבים לגמרי לישראל, שלא היו כמותם, בעבור שהיה כוונתם לבטל את ישראל. וההתנגדות הוא ארבע, דהיינו ד' צדדים שהם מתנגדים אל האמצעי, שהוא עיקר. ואמר הכתוב שבכל התנגדות אשר הוא בארבע, אין השם יתברך עוזב את ישראל.


###### Ohr Chadash, Preface 53
[Ohr Chadash, Preface 53](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/53)

**אבל במתניתא** תנא (מגילה יא.) אלו ד' שנזכרו בכתוב הם כנגד ד' מלכיות. ואמר "לא מאסתים" (ויקרא כו, מד), שהעמדתי חנניה מישאל ועזריה. ואומר "שהעמדתי להם וכו'", שנתתי להם חשיבות גם כן, שעל ידי זה יהיו נצולים. ולכך בכל ד' מלכיות אמר "שהעמדתי להם" אנשים שהיו מצילים אותם, ובזה נראה כי לא עזב השם יתברך אותם, שהרי עדיין ימצא בהם גדולה, ובזה נראה כי לא נעזבו. לכך בכל מלכיות היו נמצאים מישראל קרובים אל המלכות שהצילו אותם מן הרע, ודבר זה יש להבין מאוד.


###### Ohr Chadash, Preface 54
[Ohr Chadash, Preface 54](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/54)

**ויש לתמוה**, מה שאמר אצל מלכות רביעית "שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות", וכי לא היו חכמי דורות גם כן בשאר מלכיות. ולמה בכל מלכות לא היו אנשים מיוחדים, רק במלכות רביעית אמר "שהעמדתי להם חכמי דורות". ויש לפרש דבר זה, כי אמר במסכתא יומא בפרק קמא (ט:) כי בית ראשון היה חרב בשביל ג' חטאים, והם; עבודה זרה, שפיכות דמים, גלוי עריות. וקאמר (שם) כי בית שני חרב בשביל שנאת חנם, ללמדך כי שנאת חנם שקול נגד ג' עבירות; עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות.


###### Ohr Chadash, Preface 55
[Ohr Chadash, Preface 55](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/55)

**ומפני שחטאו** באלו ג', הביא השם יתברך עונש על אלו ג' חטאים, לכפר עליהם. וזה כי במלכות ראשון היה גוזר נבוכדנצר עליהם שיהיו עובדים עבודה זרה, ויהיו משתחוים לצלם שהקים נבוכדנצר. ומפני כי חנניה מישאל ועזריה היו מקדשים את שמו ונתנו עצמם לשריפה בשביל עבודה זרה, דבר זה היה כפרה להם מה שחטאו בעבודה זרה.


###### Ohr Chadash, Preface 56
[Ohr Chadash, Preface 56](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/56)

**ומלכות שניה** היה מדי, והיה אחשורוש, שהוא מלכות פרס, נתן ישראל ביד המן (אסתר ג, יא) לשפוך דמם ולהרוג אותם, כי "שופך דם האדם באדם* דמו ישפך" (בראשית ט, ו), ומפני שחטאו בשפיכות דם, בא עליהם העונש. ונצולו על ידי מרדכי, שהוא הפך שפיכות דמים, שהיה (ר' אסתר י, ג) "רצוי לרוב אחיו דובר טוב ודורש שלום לעמו", ועל ידי זה נצולו. וגם זה נתבאר למעלה בהקדמה שנקרא מרדכי "מרי דכיא", שהיה בקטורת אשר הוא מסלק המיתה (שבת פט.). ולכך הוא הפך שפיכות דמים, וזה כפרה על ישראל שחטאו בשפיכות דם.


###### Ohr Chadash, Preface 57
[Ohr Chadash, Preface 57](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/57)

**ועוד בימי יונים**, שנגזר עליהם שמד, ובפרט שגזרו היונים שכל בתולה קודם שתכנס לחופה תהיה נבעלת לו*. וכל זה לקבל עונשם* מה שחטאו בערוה בימי בית ראשון, ונצולו על ידי חשמונאי ובניו, שהיו כהנים גדולים, קדושים מן הערוה, שכל מקום שתמצא קדושה הוא גדר ופרישה מן הערוה, כמו שהוא מפורש בתורת כהנים באריכות. ולכך הכהנים שיש בהם קדושה, הם נגד הערוה, והם היו מבטלים דבר זה. והתחלת זה היה על ידי יהודית, שרצה לזנות עמה, והרגתו.


###### Ohr Chadash, Preface 58
[Ohr Chadash, Preface 58](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/58)

**ומלכות רביעית** החריב בית שני, ומפני כי חורבן של בית שני היה בשביל חטא שנאת חנם, לכן* העמיד השם יתברך לישראל להציל אותם מן המלכות הזה חכמי הדורות, שעליהם אמרו (ברכות סד.) "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". וכמו שמיוחדים כל אחד ואחד להיות עזר לישראל ולהגן עליהם מן החטא, כך העמיד חכמי הדורות להגן על ישראל מן חטא בית שני, שהיה שנאת חנם ומחלוקת.


###### Ohr Chadash, Preface 59
[Ohr Chadash, Preface 59](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/59)

**אמנם נראה** מפני כי חכמי דורות היו קרובים אל המלכות, כמו רבי שהיה קרוב אל המלכות, כי אנטינינוס היה אוהב את התורה.


###### Ohr Chadash, Preface 60
[Ohr Chadash, Preface 60](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/60)

**רבי לוי** פתח (מגילה יא.), פירוש, כי במגילה הזאת מבואר ומפורש גודל הצרה שהגיע לישראל על ידי המן, מה שלא נהיה כזאת. ולכך פתח להאי פרשתא פתחא מהכא; (במדבר לג, נה) "ואם לא תורישו וגו'". כי סבת דבר זה מפני כי כל אחד יכול להרע לעצמו יותר ממה שהוא יכול להרע לאחר. ולפיכך כאשר נותנים יד וכח לאומות, שהם שונאיה*, בזה הם מריעים לעצמם, נותנים יד וכח לאומות, כדכתיב (שם) "ואם לא תורישו וגו'", ואז הפורענות הבא הוא בא מן ישראל עצמם, והוא גדול מאוד, כאשר ישראל בעצמם* יתנו כח לאומות. ומפני כי שאול בעצמו חמל על אגג ונתן קיום לאגג, בזה נתן לו הכח יותר מכל האומות, שלא היה הכח לאחד כמו שהיה להמן*, שהוא מזרע אגג.


###### Ohr Chadash, Preface 61
[Ohr Chadash, Preface 61](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Chadash/s/Preface/r/61)

**רבי חייא** בר אבא אמר רבי יוחנן, מהכא (במדבר לג, נו) "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם". וביאור זה, כי ישראל, (-כ-)אשר הם רחוקים מן האומות, כאשר יש לישראל קרוב להם, שלא יורישו אותם, דבר זה נחשב קירוב אל עיקר כח האומות. כי הדבר שבא מרחוק להתקרב לדבר אחד, בזה נראה שהוא אוהב אליו, שהרי מרחוק בא להתקרב אליו. וכאשר ישראל, שהם רחוקים מן האומות, והם אוהבים האומות, ואם כן אותם הדברים שהם באומות, שבשביל אותם דברים השם יתברך מאבדם, אם כן גם כן הם בישראל, ועוד יותר. ולכך אמר "כאשר דמיתי לעשות" לאומות, יבא עליהם חס ושלום. והבן זה מאוד.