## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 7

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:1:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:1:1)

**מסתפקנא** טובא אם מצי לפדות הקדש באופן שלא יחול עליו רשותו ולא רשות אחרים רק שתפקע ממנו רשות גבוה ויצא לחולין וישאר בלא בעלים, וצדדי הספק הוא עפ"י מה דאמרו בירושלמי פ"ק דקדושין ה"ג ר' ירמיה בעי קומי ר"ז הילך כסף זה שיצא עבדך לחירות א"ל יצא [כצ"ל וט"ס נפל בירושלמי] הילך כסף זה שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה, א"ל זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהי' חרש א"ל איש כו', הרי נסתפק זה בירושלמי בכל מקח וממכר אם מצי אדם לקנות לצאת מרשותו ולבלי להכנס ברשות שום אדם בעולם ופשיט לי' דלא מהני דאע"ג דבעבד מהני זה הוי כמי שאמר הילך מנה ותהא שדך נתונה לפלוני דמהני דהוי כמו דמקנה העבד להעבד, אבל להוציאה לרשות הפקר לא מצי אם לא שמפקירה בעליה בפירוש דזה אינו מצד קנינו של כסף [אע"ג דנראה דשיטת הירושלמי הוא מצד זכיה והארכתי בזה במק"א] ובבלי מסיק שם בקדושין דבכסף מהני אף בעל כרחו דעבד, ולכן לא חקר בבלי איך בחרש ובקטן בכסף כיון דאף בע"כ מהני, מ"מ בשדה כה"ג לא מהני דאינו מקנה לשום בן דעת וברשות מי תכנס עבור כסף משא"כ בעבד נכנס לרשות עצמו דרשות הוא וז"ב, ולפ"ז מסתפקנא טובא, דזה דוקא במקח וממכר שהוא קנין בין מוכר ללוקח אבל הקדש דאמרינן בסוכה (דף מ') דיוצא בין דרך מקח בין דרך חילול א"כ דרך חילול הוא שמסיר הקדושה מהחפץ המוקדש ונשאר חולין ואינו תלוי בשום זכיה כלל אפשר דמצי לפדות שלא יהא שייך לשום אדם רק שמסיר הקדושה וכמו שפודה מע"ש שמעיקרו שלו ועכשיו שלו ולא נתחדש רק החילול וכמו פ"ח שפדיונו פדוי לבעלים וכיו"ב אע"ג דלא מכוון לפדותו לבעלים וה"ה הכא נמי בהקדש אין להפדיון שום עסק עם הקניה ודוק. אולם נראה לכאורה דזה הוי כמו פודה לכלבים כיון דהוי הפקר ומונח לכל מי שירצה, אולם אי משום זה יתכן דוקא בקדשי מזבח לא בקדשי בדה"ב דפודין אותם להאכילן לכלבים מן התורה, ודבר זה למדנו מדברי רבינו הלכות עכו"ם פ"ד הי"ג וז"ל, קדשי בדה"ב יפדו ואח"כ שורפין אותם שנאמר שללה ולא שלל שמים וכיון דזכיה ליתא באיסורי הנאה הלא הוי כמו שפודה להפקר שאינו נכנס לרשות אחר רק שתפקע ממנה קדושת הקדש ודוק:
**ואם** כה יתיישב לנו מה שהקשו בתוס' פסחים (דף כ"ט) בהא דאמר רב אשי דכו"ע אין פודין כו' והכא בפלוגתא דריה"ג ורבנן קא מיפלגי דפירשו דלהסיקו תחת תבשילו לכו"ע פודין, אך הקשו אם יפדה יהי' שלו ויעבור על בל יראה עיי"ש. ולפ"ז א"ש דיפדנו בכה"ג שיצא הקדש שעליו ויחול על דמי הפדיון אבל לא יזכה בו הפודה. ואם כה פירשו קדמאי, נבין בזה דברי הר"י בר ששת בתשובותיו סימן ת' שכתב להוכיח מסוגיין דחמץ של עו"ג בתוך הפסח אסור בהנאה, מדמוקי הגמ' והכא בהא קמיפלגי מ"ד מעל קסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"ד לא מעל קסבר דהגל"מ לאו כממון דמי אלמא תוך הפסח לא חזי כלל חמץ של הקדש לישראל ואפילו בהנאה דאי בהנאה הוי שרי לכו"ע הו"ל למימר מעל כו' דהא ממון גמור הוא עכ"ל, וזה הפלא ופלא דאם יפדנו תו הוי של ישראל ואסור בהנאה עיין בשו"ת אבני מילואים סימן ט' שתמה ע"ז, ולפ"ז יתכן לפרש דה"ק דאם יפדנו בכה"ג ויהי' חמץ של הפקר ויהי' מותר בהנאה כמו שמותר חמצו של עו"ג תוך הפסח בהנאה וא"כ ממון גמור הוא ולאו דבר הגורם לממון ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:2:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:2:1)

**והחומש שמוסיף ה"ה כהקדש עצמו ודין אחד להם.**
**פירוש** דכמו דעל הקדש ראשון מוסיף חומש כן על חומש מוסיף חומש כמו שאמרו בפרק הזהב (דף נ"ד) חומש כתחלת הקדש דמי, וכבר הרגישו בתוספות שם דדין מעשר שני הפוך דשם במעשר אין מוסיף חומש על חומש ועל חילול שני מוסיף חומש. ונראה לדעתי הטעם דמעשר שני הוא ענין הבא בחיוב לא ע"י נדר או נדבה משא"כ הקדש הוא דוקא הבא בנדר או נדבה אבל הבא בחיוב כמו בכור ומעשר לא נפדין, ומעשר אית ליה בעלים משא"כ הקדש עיין תוס' פ' מרובה (דף ס"ט) דלפדות הקדשו של חבירו יכול ומעשר אינו יכול יעו"ש, א"כ בהקדש כתיב חומש במקדיש מי שהוא סיבת ההקדש ולא בהקדש שני שההקדש בא בגדר עלול מן הקדושה הראשונה שאז המתפיס כאחר לגמרי דמי, אבל במעשר כל עיקרו של מעשר בא בגדר חיוב ולכך הפודה מעשר שניתן לו במתנה מוסיף חומש דבעלים הוי דדידיה הוא לאוכלו, ולכך אין נפ"מ בין הקדש ראשון להקדש שני דסו"ס בעלים דידיה הוי, ועל החומש אינו מוסיף חומש דאינו בא מתורת חיוב רק ברצונו לפדותו והוא אינו כמעשר עצמו שבא בתורת חיוב, אבל בהקדש החומש כקרן ששניהן באין בתורת נדר ונדבה ולכך מוסיף עליו חומש, ולכך מע"ש בגדולין אינו פודה רק סאה שזרע ובהקדש פודה כולה כמוש"כ בשנו"א פ"ט מתרומות, וז"ב:
**ולפ"ז** א"ש הך דבעי ר' אבין בתמורה (דף ט' ע"ב) שני גופין וקדושה אחת אם מוסיף חומש כמו הפריש אשם להתכפר בו והומם וחיללו על אחר והומם השני כשפודהו מי מוסיף חומש, דא"כ אמאי אמר ריב"ל דהקדש שני אינו מוסיף חומש יעוין ברש"י מה שפירש. ולפ"ז ניחא דכי קאמר ריב"ל באופן דהתפיס היינו שהמיר בו ואח"כ הוממה התמורה דאז אינו מוסיף חומש, כיון דהקדושה של הראשון לא פקעה וא"כ על הקדשו של השני אינו מוסיף חומש. ועוד דלאו מקדיש הוי משום דחזינא דחלה אפילו בטעות ולא מהני בה שאלה וחלה קדוה"ג על בע"מ קבוע [אף דאם יקדיש אדם תחלת הקדש אינו כן מ"מ סוף הקדש שאני] אבל בתורת חילול שהקדושה ראשונה פקעה וחיילא על גוף אחר אפשר דאם פודה השני כשהומם מקדיש קרינא ביה ומוסיף חומש, ועיין הגהות הגר"א לתמורה ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:11:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:11:1)

**אין פודין את הקדש אכסרה.**
**נ"ב** תורת כהנים מפורש על קרא והעריכו הכהן בפרק י':


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:11:2
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:11:2](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:11:2)

**לוקחין אותה הגזברין ושותקין.**
**נראה** דרבינו כוון לדברי ירושלמי פ"ד דמעשר שני ה"ב א"ר יוחנן הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס הכל, מע"ש שפדאו יותר על דמיו לא תפס הכל מה בין מע"ש להקדש א"ר אימי שכן אדם מצוי להרבות על הקדישו, פירוש דמשכחת שנתכוין אדם להוסיף על הקדישו, ומשו"ה בהקדש תפיס דכל עיקר הקדש בא בנדר ונדבה אבל מע"ש אינו בא בנדר ונדבה שעל הפירות המתוקנין אינו יכול להפריש עוד מעשר וכן מעות אינו יכול לתפוס עליהן קדושת מעשר אם לא ע"י פדיון ולכך מה מהני אם מתכוין להרבות על מעשרו ולכך לא נתפס יותר מכדי דמיו בקדושת מעשר (והביא זה רבינו לקמן פרק ה' ממע"ש), ר"ז בעי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי, פירוש דאמר שבטעות היה שהי' סבור שהוא שווה כך וא"כ לא שייך להקדש המותר מכדי דמיו [עיין תוס' קדושין (דף כט) ד"ה משכו] א"ל לכשיבדק פירוש ואנן לא בדקינן דאמרינן דנתכוין להוסיף משוויו, ולזה כוון רבינו לוקחין אותה הגזברין ושותקין, והכוונה דלא בדקינן אותו אבל אם ידעינן דלא נתכוין להוסיף כלל רק שבטעות היה לא נתפס המותר בקדושה וברור. ולפ"ז יצא לנו דאם נתאנה הדיוט מהקדש יש לו אונאה וכמו דאמר בירושלמי לכשיבדק ואף אם נאמר דע"ז קאי הך דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט כדמשמע גבי בנו של יוסף בן יועזר בפרק יש נוחלין (דף קל"ג) מ"מ איתא בשאלה, וזה נגד מש"כ רבינו בהלכות מכירה פי"ג אלו דברים כו' וההקדשות אפילו מכר שוה דינר באלף או אלף בדינר וכו'. אלמא אף דנתאנה הדיוט בכמה אין לו דין אונאה והכא אמר לכשיבדק דאם ידענא דלא נתכוין להוסיף לא נתפס יותר על כדי דמיו. אך ז"א דעל כרחין כי איתמעט היכי שנתאנה הדיוט מהקדש מדין אונאה וביטול מקח זה דוקא דרך מקח שהוא מוכר להקדש דבר הנצרך להקדש בזה אמרו לעמיתך אבל להקדש אין דין אונאה אבל דרך חילול אם נתאנה לא נתפס יותר מכדי דמיו להקדש היכא דקים לן דלא נתכוין להוסיף, והא דתלי בתלמודין הך דאין אונאה להקדש בשנתאנה הקדש בהך דשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אף דתמן במשנתינו דאין להן אונאה דרך מקח ומדמה להך דדרך חילול וכמו דפרש"י בפרק הזהב דהחילוק פשוט דלאפוקי מרשות גבוה שוה שפיר דרך מקח לדרך חילול דאטו הגזבר יכול להפסיד להקדש אם לא דדרך חילול ג"כ יוצא בפדיון כזה אבל להכניס מרשות הדיוט לגבוה שפיר יש לחלק בין דרך מקח לדרך חילול, ויעוין שיטת תוס' בתמורה דדוקא בעלים יכול לפדות לכתחילה בפרוטה וזה החילוק דוקא דרך חילול ולאפוקי מרשות הקדש לא לעיולי לרשות גבוה דתמן שוה הבעלים לאחר ואכמ"ל, ויעוין סנהדרין (דף ט"ו) אלא לעיולי שלשה כו' ובלא זה מוכרח לחלק כאן בין דרך מקח לדרך חילול דכאן הוי כמחליף כלי בכלי פרה תחת פרה וטלית תחת טלית ובזה הא פסק רבינו דהמחליף כלי בכלי גם בהדיוט ג"כ אין לו אונאה במקח ועיין שיטת רבינו בהלכות מכירה שם והברור כדפרישנא ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:12:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:12:1)

**משכו במאתים ולא הספיק ליתן את הדמים עד שעמד במנה כו' לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש.**
**יש** להתבונן דאיך שייך בזה שכח הדיוט עדיפא מהקדש, דבהדיוט החפץ הקנוי שלו ומוכרו ונותנו כחפץ שלו ובהקדש כל זמן שלא נתן הכסף לא נפקע הקדושה מן החפץ ואסור להשתמש בו ומשיכה מאי מהני כל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, וזה תימה. ולדעתי מוכח מזה כמוש"כ המחנ"א בשם שו"ת ר"י בן מיגאש בהלכות קנין מעות סימן ד' דמש"ה קונה בדמים שהן כחליפין משום דאי לא יהיב ליה דמי המכר כיון דלא זקף ליה במלוה מחוייב ליתן לו הדמים ואי לא יהיב ליה מחוייב להחזיר המכר נמצא דהוי כאילו הי' המכר בעין והוא נותנו לו עבור החפץ שהוא קונה מאתו בתורת כסף, נמצא דכל זמן שלא נתן לו הדמים חשבינן כאילו החפץ עדיין ברשות מוכר, [וזה שלא כדברי התוס' פרק השוכר אה"פ (דף ס"ב) סד"ה יאות הן עבדין ועוד פר"י דאפילו משך כו' ע"ש] ואפ"ה אם הוזל נותן לו כפי מה שהי' בעת המשיכה כן הדין בהקדש. ובזה א"ש דברי תוס' תמורה (דף כ"ט) ד"ה דקאי בחצירה כו' אבל הקנה לה בק"ס ואפ"ה שייך קם ליה בדרבה מיניה אע"ג דק"ס מעכשיו קני ולא בשעת ביאה מ"מ כיון דאי לא מיבעלה ליה הדר הטלה הוי כמו דיהיב לה בשעת ביאה ודוק:
**והנה** בירושלמי אמר טעמא אוחרי ע"ז משום דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי ולא אמר שלא יהא כח הדיוט חמור מן הקדש דעל טעמא דאמירה לגבוה הא מהני שאלה כמו על כל הקדש דעלמא, ולפ"ז הו"מ למימר דכפי מה שפירש הפני משה הך דמכר לו פרה בדמים ודחקיה כו' חמור מהו שיקנה כו' דהירושלמי סבר דהוי מלוה חזינא דהפרה שנמכרה אף שלא נתן הדמים הוי כבר ברשות לוקח והמעות הוי מלוה לא שייך לומר לא יהא כח הדיוט דבהדיוט כבר נכנס לרשותו ובהקדש עדיין החפץ ברשות הקדש והוי א"ש. אבל כבר הארכתי בפ"ה מהלכות מכירה בפירוש הירושלמי דמיירי שלא משך עדיין את הפרה יעו"ש, ומילי אוחרי הוא ואינו שייך להך דדמים כחליפין דלא כהפ"מ יעו"ש דברי אמת:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:15:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:15:1)

**הא למה זה דומה.** ובהשגות.
**עיין** מש"כ בזה בהלכות מלוה ולוה פרק י"ט ה"כ בדברי הראב"ד:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:18:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:18:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:18:1)

**יעויין** מה שבארתי בלשונו בהלכות אישות פרק י"ז ה"י:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:19:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 7:19:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/7:19:1)

**יעויין** מה שבארתי בלשונו בהלכות אישות פרק י"ז ה"י: