## Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 18

###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:1:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/18:1:1)

**בההמ"ג** דעת רבינו דאחריות [אינו] ט"ס (אינו) בדאקנה.
**נ"ב,** תשובת הרי"ף סימן קל"ט:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:4:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/18:4:1)

**עשה שדהו אפותיקי לבע"ח כו' בד"א בשמכר לשעתה אבל מכרה ממכר עולם אינה מכורה:**
**ההמ"ג** כתב לפי שהיה לו לפרש כו'. ומדין מקח טעות אתי עלה, ואין לשון רבינו סובל זה. [ועיין בשו"ת מהרח"ש חו"מ ח"א סימן צ"ב] שמורה שזה מצד שאינו יכול למוכרה כיון שמשועבדת באפותיקי לא מצי לחול עלה מכר לעולם והוי כמוכר דבר שאינו שלו, לכן כיון שאינו יכול למוכרה אלא לשעה, אם מכר לוה נכסים שלו אחר שמכר שדה זו גובה ממנה, דהוי כבני חורין במקום משועבדים ואין נפרעין ממשועבדים במקום שיש נכסים בני חורין והשדה הזאת הוי כאינה מכורה דפירש שהיא מכורה רק לשעה כ"ז שלא יגבה אותה וז"ב בטעם רבינו:
**וראיה** עצומה לדעת רבינו באפותיקי, נראה משמועה דפרק המניח דף ל"ג דאמר רב נחמן שם דלר' ישמעאל מכרו מכור לרדיא וגובהו ניזוק יעו"ש, א"כ הא דתניא בברייתא שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור כו' משעמד בדין מכרו אינו מכור, ובגמרא שם מכרו מכור לרדיא, ופירוש והניזק גובה משיעמוד בדין א"כ מוכח דהא דאמר משעמד בדין מכרו אינו מכור הוא אף לרדיא אינו מכור ואסור לחרוש בו כ"ז שאינו גובה או שאם חרש בו צריך להעלות שכר, וזה פלא, דאמאי כיון דלר"י מצי לסלקו בזוזי אמאי יהא צריך להעלות שכר, וכבר הרגיש בזה ראב"ד בשיטה, ועיי"ש שנדחק דפירש דב"ד גובין אותו תיכף כיון שעמד בדין, ולפום שיטת רבינו א"ש, דלר"י הוי כאפותיקי מפורש דאם נאבד אינו גובה ממנו, ואף לשיטת הקדמונים שנחלקו בזה בסוף פרק המניח בשיטה, מ"מ אפותיקי סתם מיהו הוי וא"כ אם מכרו לעולם משעמד בדין הוי כמוכר דבר שאינו שלו והמקח בטל ואינו מכור כלל ומצי המזיק בעצמו לחזור בו וליטלו ולסלק לניזק בדמים אם ירצה, משא"כ במכר עד שלא עמד בדין אף אם מכר אותו לעולם מ"מ המכר קיים דכ"ז שלא עמד בדין ובפרט למ"ד פלגא נזקא קנסא דלא זכה בקנס עד שעת העמדה בדין וכמ"ש תוספות סד"ה איכא בינייהו דרק לרע"ק גלי קרא כאן דזוכה משעת נגיחה, אבל לר' ישמעאל הוי כמו כל קנסות דעלמא כיון דומכרו לב"ד מזהר קרא וקאי אחרי שעמדו בב"ד א"כ ודאי דחל אם מכר לעולם ורק דגבי כמו בע"ח משדה דלוקח דעלמא והמוכר ודאי לא מצי לחזור ולרדיא מכור. אולם לשיטת רבינו אינו דאיהו מפרש להברייתא כר"ע ובכ"ז קודם שעמד בדין מכרו מכור לרדיא, ועומק שיטתו בארתי במק"א, ומשעמד בדין אינו מכור אף לרדיא יעו"ש. אולם לשאר רבוותא החולקים על רבינו הראיה מחוור:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:6:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/18:6:1)

**עבד שעשאהו רבו אפותיקי כו', וכן אם הקדישו, שהחמץ והשחרור וההקדש מפקיעין מידי שעבוד:**
**תימה** הא רבינו פסק דהמקדיש עבדו לא יצא לחירות אלא מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותם לחירות אם רצו כמש"פ פרק י' מערכין, א"כ לא פקע גבייתו דכמו ששיטת רבינו בכל מקום דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד, ורק כי גובה אחר זה מן הפודה כמש"כ בפ"ז מערכין, וא"כ מאי חיסרו דאיהו מצי לגבות מן הפודה את העבד והוי כמוכר שדה שחוזר וגובה מן הלוקח, ובפרט דאיהו בעצמו לא מצי לפדות רק אחר פודה ע"מ ליתן לבע"ח את חובו ובע"ח גבי מיניה ומאי הפקיע ממנו, ואף אם הקדיש רק ידי עבדו, הלא כמו שיכול להקדיש כן יכול למכור ידי עבדו, וא"כ מצי ההקדש למכור לאחרים ופלוני יגבה מן הפודה, והדבר פלא, וטרחתי הרבה ולא מצאתי ישוב ברור:
**ואולי** דסבר בטעם דמילתא, דאין הגזברין רשאין להוציאו לחירות אף אם אחר נותן דמים, הוא כמש"כ רבנן בתוספות פרק השולח דל"ח דסברי דקא מזלזלי בנכסי יתומים והקדש ועיין לקמן פרק י"א מנחלות הלכה ח' בכס"מ בשם הרשב"א, וא"כ בהקדיש מי שנעשה אפותיקי הלא אם ימכרו לאחרים הלא יחזור הבע"ח ויגבה מהן כשיטת רבינו דפודה והבע"ח חוזר וגובה ממנו ולא אמרינן בכה"ג דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וא"כ הפודה ע"מ להגבות לבע"ח את חובו לא יתן רק דבר מועט ששויו איננו רק דבר מועט שהבע"ח יחזור ויגבה ממנו, לכן בכה"ג ודאי נותן הוא דמי עצמו ויוצא, שכל מה שיתן הוא רווחא דהקדש, ולא שייך לומר דמזלזלי בדמי הקדש או דנראין כמשחררי עבדי הקדש דאדרבא ע"י השחרור מן ההקדש יהא רווחא להקדש ולכן שפיר הוי המקדיש מזיק את בעל האפותיקי שההקדש יוציאנו לחירות ולא שייך לומר דהמשחרר מזיק כיון דהקדש מפקיע משעבוד ובעודו ביד ההקדש לא מצי גבי ואיהו מידא דהקדש פודה ודוק:


###### Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:10:1
[Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 18:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ohr%20Sameach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/18:10:1)

**ואם אמרו לו אלו במאה דמי השדה כו' אינו יכול לחזור ולטרוף אותה כו':**
**והוא** הדין בע"ח מאוחר אינו חוזר וגובה מן היורשין כמפורש בירושלמי סוף פ' מי שהיה נשוי פישר מן הראשון פישר ולאו דוקא בע"ח מאוחר, דה"ה בע"ח שזמנו שוה ג"כ כיון דכל היכי שזמנן שוה קדם אחד וגבה מה שגבה גבה, א"כ הדמים שנתנו לו הוי כאילו קנאו שעבודו ואין בע"ח השני גובה, והא דאמרינן בפרק אלמנה ניזונית מכרה למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה, אף ע"פ דשעבוד שניהן בזמן אחד, כבר פירשו רבוותא הביא רבינו נסים בשמם דדוקא למזונות או משום דע"פ מוקדם הוי כמאוחר לגבי מלוה בשטר או דמזונות שאני שחיובן אחרי מיתה יעו"ש ריש פרק מי שהיה נשוי:
**ולפ"ז** מסתפקנא טובא באם ראובן חייב לשמעון וללוי מעות בשטרות ביום אחד, ולו היה חייב לשמעון מעות ובא לוי והגבו לו ב"ד ומכרו קרקע של ראובן והגבו לו המעות של הקרקע, וזה פשוט דבשעבודא דר' נתן אם קדם ופרע להמלוה שלו נפטר מבע"ח של מלוה שלו, איך נידון האי דינא, האם יכול שמעון לחזור ולגבות הקרקע מן הלוקח ע"י ב"ד, דאם תאמר איך יהא בידו לגבות, הלא עבור החוב שלו מראובן בזה כבר הוגבה ללוי דשעבוד שלו שוה בזמן אחד עם שעבוד שמעון שבזה אם קדם וגבה מה שגבה גבה, ואם עבור שלוי חייב לשמעון וראובן חייב ללוי אשתכח דראובן אשתעבד ליה מדר' נתן, ע"ז הא נפקע שעבודו במה שנפרע לוי עבור חובו מראובן ונפקע השעבוד דר"ן, ע"ז אשיב דאני בא ממנ"פ, אם אינו כאילו נגבה והוי כאילו מכר ראובן בעצמו את הקרקע הלא מצי שמעון לטרוף אותה עבור חוב שמגיע לו מראובן, ואם תאמר דהוי כאילו גבהו לוי בחובו ומכרו ללוקח א"כ מצי שמעון לטרוף אותה עבור מה שחייב לו לוי היכי דכתב דאיקני. והסברא נוטה דלא מצי טריף דכיון שנמכר עבור שעבוד ששוה לשעבודו, אף ע"ג דאילו הוי ביד הבע"ח שעבורו נמכר הוי מצי טריף, זה דוקא אלו הוי גבי והוי ממונו, עכשיו שלא נמכר רק לשעבודו אין זה כשדה שלו, רק דהשני לא מצי טריף כיון שנמכר לשעבוד הראשון, ועל שדה שמשועבדת אינה יכולה לחזור ולהשתעבד רק בלוה ולוה וקנה דבאה ברשות הלוה לאחר שלוה משניהם, ודוקא היכי דלא נמכרה עבור חוב אז חל השעבוד אבל כי נמכרה עבור שעבוד ונגבה אף אם לא תחשוב שהיא כאילו נמכרה מן המלוה ג"כ אינו גובה:
**אך** מה אעשה שמפורש יוצא מפי תשובות המיוחסות להרמב"ן סימן פ"א באשה שיש לה בע"ח ומכרו ב"ד עבור האשה למזונות או לכתובה, אם הבע"ח מצי טריף מן הלוקח, ופסק דלא מצי טריף שאין זה כמו שהגבו לאשה ואחריותם נמי איתמי, ומשום שעבודא דר"נ כיון שנפרעה נפרעה יעו"ש, אבל ודאי אם מכרו ב"ד למזונות או לפרוע קצת כתובה כגון זה באים בע"ח שלה ונפרעין שבהמקצת כתובה איכא שעבודא דר"נ, ולכן מצי לגבות כמו שתוכל היא לגבות מכיון שמכרתו היא אף עפ"י דאחריות דנפשה קבילת עלה הר"ז כאילו מחלה לגבי לקוחות, ובשעבודא דר"נ אינה יכולה למחול כיון דאישתעביד מן התורה לא דמי למוכר שט"ח דהוי רק דברי סופרים לכן יכול למחול יעו"ש, זה תורף דבריו בקיצור. והנה היכי שמכרה למזונות הדין שלו אמת לפי שיטתו דבדר"נ אינו יכול למחול, אבל במכרה למקצת כתובתה הלא אינה יכולה לחזור ולגבות מן הדין כיון דנמכר לשעבוד ששוה לשעבוד שבאתה לטרוף עבורו, ומה שגבה גבה דהוי כשני שטרות שזמנן שוה, אם לא דאתי מתורת ממנ"פ דאם בא לידה והיא מכרתן תו גובה הבע"ח מחמת שמגיע לו מן האשה שמכרה, ובספק שנסתפקתי גם כן חוזר וגובה, וזה נגד המושכל לדעתנו:
**אמנם** דא נפשט מדברי הרשב"א מה שנסתפק בשו"ת רעק"א סימן קפ"ה אם הא דאחריות דנפשה מי לא קבילת עליה, פירושו שצריכה לשלם להלוקח מעות אם יטרוף, רק הלוקח יכול לעכב השדה ולסלקה במעות שמגיע לו עבור האחריות ונפ"מ באפותיקי מפורש דטורפת ומשלמת דמים, דא"כ למה צריך הרשב"א לדון מהא שבשעבוד דר"נ לא מהני מחילה תיפוק ליה דמאי מהני מה דמסלק להאשה כיון שהוא משועבד מדר"נ לבע"ח של האשה, ובשלמא ביורש דליכא שעבוד רק אנכסים לא חיוב עליהם, א"כ כששילם הלוקח הוי כמו ששילם הבע"ח ללוה שלו דאז הלא נפקע שעבודא דר"נ לגמרי מיניה, אמנם זה בבע"ח גופיה שמכר קרקע ובא מי שמשועבד לו מדר"נ לגבות השדה המכורה, והלוקח טעין כי המלוה חייב לו ללוקח מעות, מי מצי אמר הלא סלקתי לגברא דאתית מיניה, או יאמר כיון שעדיין המוכר שלך משועבד לי לשלם, א"כ לא נפקע שעבודי אצלך מדר' נתן ומצינא תבענא לך מדינא ולא מהני מה ששלמת להמלוה למוכר שלך, דלדידי חייב את מעות הקרקע והקרקע משועבדת אצלי שעדיין לא נפקע שעבודי מהמוכר הקרקע לידך, ומה איכפת לי בדמיה דיהבת להלוה שלי שהוא המלוה למוכר שלך, ע"ז יש להסתפק טובא. אך דברי הרמב"ן במיוחסות דמחלה השעבוד מורים דהפירוש דאחריות דנפשה מי לא קבלה עליה הוא שלא מציא לטרוף אף באפותיקי מפורש דמחלה שעבודא לגמרי. אך הדין ספק גדול להך שיטה דסברי דאם פרע למי שהלוה לו דנפטר משעבודא המלוה השני שמשועבד לו מדר"נ, ויש לתלות במה שבארתי במק"א בשעבודא דר"נ ואכ"מ, אולם דא מוכח דשיטת הרשב"א בתשובה זו דאינו יכול למחול היכי דמשעבד מדר"נ ואפ"ה סבר דנפטר בפרעון להמלוה שלו, ודלא כהתומים שרצה לתלות זו בזו יעו"ש. וצ"ע עוד: